הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ק"ג 2908-07-15

לפני:

כב' השופטת הבכירה ורד שפר
נציג ציבור (עובדים) מר מחמוד ג'בארין
נציג ציבור (מעסיקים) מר זאב חיות

התובעת
ק.ל.ע חברה לניהול קרן השתלמות לעובדים סוציאליים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד י' פרי, עו"ד ג' בכר ואח'

-

הנתבעת
עמותת סיוע לנשים ונערות נגד אלימות
ע"י ב"כ: עו"ד נאהדה שחאדה

פסק דין

לפנינו תביעתה של קרן השתלמות כנגד מעסיקה, בה נטען כי האחרונה לא העבירה את מלוא ההפרשות בגין עובדיה, וההפרשות שאכן העבירה - נעש ו באיחור. בזיקה לטענות אלו, עתרה הקרן לחייב את המעסיקה לשלם לה סכומים שונים, בראשם תשלומי קרן ופיצויי הלנת שכר.

להלן יפורטו העובדות העיקריות הצריכות להכרעתנו, אשר רובן ככולן אינן שנויות במחלוקת:
התובעת היא קרן השתלמות לעובדים סוציאליים.
בכתב התביעה נטען כי הנתבעת היא " רשות מקומית". הנתבעת הודתה בעובדה זו. אולם, ברי כי מדובר בטעות.
לפי טענת הנתבעת במקום אחר, היא עמותה רשומה, אשר נוסדה בשנת 1992 על ידי נשים ערביות ביניהן עובדות סוציאליות, עורכות דין, ופעילות בארגוני נשים. לדבריה, מטרות העמותה הן לחשוף את תופעת האלימות נגד נשים בחברה הערבית במדינה, ולהיאבק בה. עוד בין מטרותיה, כך על פי הטענה, הקמת שירותים לצורך הגנה ותמיכה בנשים ובנערות ערביות, אשר סובלות מאלימות, ופעילות לקידום מעמד האישה הערבייה " בכול התחומים".
הנתבעת מעסיקה, בין יתר עובדיה, עובדים סוציאליים.
אין מחלוקת באשר לחובת הנתבעת להפקיד בגין העובדים הסוציאליים המועסקים על ידה, לקרן השתלמות, הפרשות בשיעור 10% משכרם של העובדים, המורכבים מ - 7.5% על חשבון המעסיק ו-2.5% אשר ינוכו משכרם של העובדים. אין גם מחלוקת, כי ההפרשות לקרן השתלמות בגין העובדים הסוציאליים אמורות להיעשות אצל התובעת.
לפי טענת התובעת, מוענקים לה שירותי תפעול מהבנק הבינלאומי הראשון. בכלל זאת, מעקב אחר גביית הכספים המועברים לקרן ממעסיקים ופיצולם לחשבונות העמיתים.

תמצית טענות התובעת בכתב התביעה -
הנתבעת לא העבירה את מלוא ההפרשות והניכויים לחודשים: ינואר 2014, יולי 2014 – יוני 2015, עבור עובדיה עמיתי קרן ההשתלמות.
בגין הפרה נטענת זו, טענה התובעת כי חוב הנתבעת כלפיה, נכון ליום 18.06.15, עומד במונחי קרן על סך של 18,453 ₪.
היא עתרה לחייב את הנתבעת לשלם לה סכום זה, בצירוף פיצויי הלנת שכר; או לחלופין ריבית פיגורים חשב כללי, או רווחי הקרן – לפי הגבוה מבניהם.
התובעת ציינה כי סכומים אלו מבוססים על אומדן, היות והנתבעת לא העבירה לה את " רשימות הניכויים" (רשימות העובדים המדויקות בפירוט שכרם) – אף זאת בניגוד לחובת הנתבעת על פי דין.
עוד נטען, כי הנתבעת פיגרה בהעברת ההפרשות לחודשים: נובמבר 2013 – אוקטובר 2014.
בגין הפרה נטענת זו, עתרה התובעת לפיצויי הלנת שכר, ולחילופין לריבית פיגורים חשב כללי ( ככל הנראה – עד ליום 18.06.15), או רווחי הקרן בתקופה האמורה – לפי הגבוה מבניהם.
הנתבעת עתרה גם, כי בית הדין ייתן צו למתן חשבונות, בגדרו יורה לנתבעת להמציא לתובעת את " רשימות הניכויים", לצורך העמדת חובה על נתוני אמת.
בסך הכל, הועמדה התביעה על סך של 19,256 ₪, בתוספת פיצויי הלנת שכר ( או החלופות), וכן פיצויי הלנת שכר ( או החלופות) בגין הפיגור בתשלומים לחודשים נובמבר 2013 – אוקטובר 2014.

תמצית טענותיה העיקריות של הנתבעת בכתב ההגנה -
הנתבעת טענה כי פרעה את חובה לנתבעת עוד טרם הגשת כתב התביעה/בטרם מסירתו לידיה. לטענתה, היא העבירה לתובעת את התשלומים הבאים:
עבור חודשים נובמבר 2014 – מאי 2015 – שילמה לתובעת, בתאריך 07.07.15, סך של 12,813 ₪ ( שיק מס' 11906).
עבור חודש יוני 2015 – שילמה לתובעת, בתאריך 29.07.15, סך של 2,441 ₪ ( שיק מס' 11937).
יוער כבר כעת, כי יש בטענות אלה כדי להוות הודאה מצד הנתבעת בכך שהעבירה ההפרשות בגין חודשים אלו באיחורים משמעותיים.
הנתבעת הודתה בחובתה להעביר לתובעת רשימות העובדים, אך הכחישה את הטענה לפיה לא העבירה אותן.
אשר לטענת התובעת שלפיה הנתבעת פיגרה בהעברת ההפרשות לחודשים נובמבר 2013 עד אוקטובר 2014 – לא ראתה הנתבעת לנכון להתייחס באופן ענייני בכתב הגנתה, אלא הסתפקה בהכחשה כללית.

עיקרי השתלשלות העניינים הדיונית -
בתאריך 23.03.16 התקיים דיון מוקדם בתיק. הנתבעת לא התייצבה לדיון. במהלך הדיון אישרה התובעת כי במהלך חודש יולי 2015 מסרה לה הנתבעת שתי המחאות: האחת בסך 2,441 ₪, והשנייה בסך 12,831 ₪.
הנתבעת הגישה ביום 28.03.16הודעה לבית הדין , ובמסגרתה הוסיפה טענות מהותיות על אלו שנטענו בכתב ההגנה. בעיקרם של דברים, היא פירטה תשלומים שביצעה, על פי גרסתה, כדלקמן:
בעד חודש ינואר 2014 – שילמה לתובעת, בתאריך 20.02.14, סך של 1,702 ₪.
בעד החודשים יולי – אוקטובר 2014, נטען כי שילמה לתובעת, בתאריך 05.12.14, סך של 7,328 ₪.
יוער גם בהקשר זה, כי אף בטענות אלה הודתה הנתבעת כי העבירה את ההפרשות האמורות באיחורים ניכרים.
על רקע טענותיה אלה, ביקשה הנתבעת כי התביעה תידחה. ברם – זאת מבלי ש ראתה לנכון להתייחס לאיחורים בהעברת התשלומים, כפי שנטען בכתב התביעה.
התובעת הגישה הודעה נוספת לבית הדין, וזאת ביום 17.04.16 – וזאת בתגובה להודעת הנתבעת מיום 28.03.16, וממנה עלה כי חלק מן המחלוקות בין הצדדים הצטמצמו.
בסעיף 3 לאותה הודעה ציינה התובעת כך: "גם לאחר הפחתת הסכומים ששולמו לאחר הגשת התביעה, עדיין נותר חוב בגין אי העברת ההפרשות והניכויים בגין העובדים יזבק היבה, אבו עקל עסם ו-רוחאנה סנא, זאת בנוסף לחוב הנתבעת לתובעת בגין ריבית בשל החודשים שהופקדו באיחור."
הסכום שבמחלוקת ( בקשר לסכומים שטרם הופרשו, בשונה מן הסכומים שהופקדו באיחור), הועמד באותה עת על סך של 5,925 ₪, בצירוף ריבית פיגורים מיום 08.03.16 ועד למועד התשלום בפועל.
הודעה נוספת הגישה הנתבעת לבית הדין, וזאת ביום 26.04.16 – באותה הודעה חזרה הנתבעת על טענותיה, ועתרה כי בית הדין ידחה את התביעה. לגבי העובדים אליהם התייחסה התובעת, ששמותיהם הוזכרו לעיל, ציינה הנתבעת כי אלה סיימו את עבודתם אצלה: מר אבו עקל - ביום 31.05.14, גב' רוחנא – ביום 31.07.14, גב' יזבק – ביום 31.10.15.
בתגובה הגישה התובעת ביום 01.06.16 הודעה, ובה ציינה כי הנתבעת לא צירפה אסמכתאות בדבר המועדים המדויקים של סיום העסקת העובדים הנ"ל, והוסיפה כי אף בהינתן טענות הנתבעת יוותרו לה חובות בגין העובדת יזבק היבה לחודשים 01/14 ו-05/15, וזאת בנוסף לחובה בגין העברת הפרשות באיחור.
בהמשך, ובעקבות מתן הוראה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, הוגש תצהיר מטעם התובעת תצהיר שנערך ע"י הגב' חביבה לוי, שמכהנת כמזכירת חברה של קרן ההשתלמות התובעת , ממנו ניכר צמצום נוסף בגדר המחלוקת:
בסעיף 8 לתצהיר, נכתב כך: "לאחר ובעקבות הגשת התביעה, העבירה הנתבעת תשלומים חלקיים ומסמכים על חשבון חובה לנתבעת, אך עד למועד הגשת תצהירי העדות טרם שילמה את מלוא חובה באופן שנותרה לנתבעת עבור החודשים 1/14 ו-5/15 חוב קרן בצרוף ריבית פיגורים חשב כללי בסך של 898.98 ₪ וכן יתרת חוב ריבית פיגורים חשב כללי בגין איחור עבור תשלום חודשי השכר 11/13-6/15 בסך של 3,172.96 ₪, והכול בסך של 4,071.94 ₪ בצרוף ריבית פיגורים חשב כללי... או לפי רווחי הקופה – לפי הגבוה מבין השניים, החל מיום 28.09.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל."
ובהמשך שם, בסיפת סעיף 13: "כלומר, מעבר לחוב הקרן בסך של 898.98 ₪ כמפורט לעיל הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך של 3,172.96 ₪ וזאת בצרוף ריבית פיגורים חשב כללי מיום 28.9.16 ועד למועד התשלום בפועל בהתאם למפורט בדוחות התובעת המצורפים לתצהירי זה."
לצד זאת, חזרה התובעת על תביעתה לפיצויי הלנת שכר, אשר חושבו בתצהיר, והועמדו על סך של 323,206 ₪ ( סעיף 14 לתצהיר).
ביום 08.11.16 הגישה הנתבעת לבית הדין בקשה שהוכתרה במילים: "הודעה ובקשה לשחרור הנתבעת מהגשת תצהירי עדות ראשית.". כך, בין היתר, היא ציינה שם:
"הנתבעת מודיעה לכב' בית הדין כי היא ועם קבלת תצהיר העדות הראשית אשר הוגש מטעם התובעת ואשר נחתם ע"י גב' חביבה לוי המשמשת כמזכירה אצל התובעת ערכה בדיקה יסודית לטענות התובעת אודות חובה לקרן ההשתלמות והגיעה להחלטה שסכום החוב שהינו בסך של 4071.94 שח מקובל עליה והיא מוכנה לפרוע אותו תוך 15 יום מהיום."
דא עקא שבאותה הודעה עצמה, נטענו הדברים הבאים : "מדף חישוב החוב אשר צירפה התובעת לתצהיר העדות הראשית ( נספח א) עולה כי קרן החוב של הנתבעת לתובעת בתאריך הגשת תביעתה ב-05/07/2015 עמד על סך של 800 שח בלבד וזאת בגין אי העברת הפרשות עבור העובדת היבה יזבק לחודש 1/1/2014 (כך במקור – ו.ש.) וחודש 5/2015, החודשים שבהן העובדת לא עבדה בכלל. (לקחה חופשה על חשבונה), יתרת סכום החוב שהינו בסך של 3271 שח מהווה חוב הרבית על האיחור בתשלום ההפרשות בגין תקופה שלא נכללה בכלל בכתב התביעה – עבור התקופה מ- 11/2013 ועד 06/2015. ראה ( נספח ( א) ונספח ( ב) לתצהיר).".
בסיכום הדברים, עתרה הנתבעת " לשחרר אותה" מהגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה.
עקב בקשתה זו של הנתבעת, הורה לה בית הדין להודיע האם היא מבקשת לחקור את המצהירה מטעם התובעת על האמור בתצהירה. עוד נקבע באותה החלטה, שאם לא תודיע הנתבעת מאומה, יובן כי אין מחלוקות עובדתיות ותינתן החלטה על הגשת סיכומים בכתב לאור האמור בתצהיר התובעת.
הנתבעת ראתה לנכון שלא להודיע דבר, ובהתאם הורה בית הדין על "...הגשת סיכומים בכתב לאור העובדות העולות מתצהיר התובעת."

גדר המחלוקת –
מהשתלשות העניינים שפורטה לעיל, עולות המחלוקות העיקריות הבאות -
אשר לסכום הקרן - מתצהיר גב' לוי, עולה כי באותה נקודת זמן, החלוקת היחידה נוגעת להפרשות בגין העובדת יזבק היבה, לחודשים ינואר 2014 ומאי 2015, בסך של 898.98 ₪ ( סכום זה מורכב מקרן בסך של 800 ₪, וריבית פיגורים נכון ליום התחשיב בסך של 98.98 ₪).
בהתאם, השאלה הראשונה בה יש להכריע הנה האם הנתבעת אכן חייבת לתובעת סכום זה?
ריבית פיגורים - מתצהיר גב' לוי, עולה כי לעמדת התובעת, באותה נקודת זמן נותרה חייבת לה הנתבעת ריבית פיגורים חשב כללי, בגין תשלומים שהעבירה באיחור, בסך של 3,172.96 ₪.
השאלה השנייה שעלינו לברר, היא אם כן - האם הנתבעת חייבת לתובעת את הסכום האמור בגין העברת הפרשות באיחור?
האם זכאית התובעת לפיצויי הלנת שכר? ככל שהתשובה חיובית, מהו הסכום לו היא זכאית?
אשר " לתביעה למתן חשבונות" – עיון בסיכומי התובעת מלמד כי המסמכים שהעבירה הנתבעת במהלך ההליך, כמו גם טענות הנתבעת, הניחו את דעת התובעת בכל הנוגע ל"נתוני האמת". משכך, דרישה זו של התובעת, אשר הופיעה בכתב התביעה - התייתרה.

מסכת הראיות – כאמור, מטעם התובעת הוגש תצהירה של גב' חביבה לוי, מי שעל פי תצהירה משמשת כ"מזכירת חברה" בתובעת. הנתבעת לא הגישה תצהירים מטעמה, ואף ויתרה על זכותה לחקור את גב' לוי על תצהירה.

דיון והכרעה

נקדים את המאוחר ונאמר, כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים, לאור כל החומר שבתיק, ראינו לנכון לקבל את התביעה ברובה.

האם הנתבעת חייבת לתובעת הפרשי קרן ו/או ריבית ופיגורים?
כאמור, בתצהיר גב' לוי, נטען כי חוב הנתבעת בעד סכומים שכלל לא הופרשו, ובגין ריבית פיגורים על סכומים שהופרשו באיחור, עומד על סך של 4,071.94 ₪ ( תצהירה, בסעיף 18).

סכום זה, על פי הנטען בתצהיר, מורכב מהסכומים הבאים: (א) סכומים שלא הופרשו בעד העובדת יזבק היבה לחודשים ינואר 2014 ומאי 2015, בסך של 898.98 ₪, בצירוף ריבית פיגורים חשב כללי; (ב) ריבית פיגורים בגין הפרשות שהועברו באיחור, בסך של 3,172.96 ₪, בתוספת ריבית פיגורים חשב כללי.

בהודעתה מיום 08.11.16 הודתה הנתבעת בחובתה לשלם סכום זה.

לא זו בלבד שהנתבעת הודתה באופן כללי, אלא שציינה כי החוב הנטען, בסך של 4,071.94 ₪, "מקבל עליה", לאחר שערכה "בדיקה יסודית לטענות התובעת אודות חובה לקרן ההשתלמות".

בנסיבותיו של מקרה זה, סבורים אנו כי הסתייגויות הנתבעת בסעיף 2 ב. להודעה מיום 08.11.16, אינם גורעים מהודאתה, אשר כאמור נמסרה לאחר " בדיקה יסודית". בנוסף, נאמר כי לא מצאנו ממש בטענותיה שם. ראשית, הטענה לפיה הסכום של 3,271.96 ₪, מתייחס לתקופה שלא נכללה בכתב התביעה - חסרת בסיס, כפי שמתחוור מעיון בכתב התביעה ( כתב התביעה, סעיפים 4 ו-6). שנית, הטענה שלפיה העובדת יזבק היבה לא עבדה בחודשים ינואר 2014 ומאי 2015 (" לקחה חופשה על חשבונה") – היא טענה כבושה, שלא נתמכה בבדל ראיה, ולכן אין מקום לקבלה, לפחות לא לעניין התביעה בה עסקינן.

נוכח האמור לעיל, ועל יסוד הודאת הנתבעת, ניתן כבר כעת לקבוע כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
סך של 898.98 ₪;
סך של 3,271.96 ₪;
על כל אחד מאלו על הנתבעת לשלם ריבית פיגורים חשב כללי, החל מיום 28.09.16 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בסיכומי הנתבעת ( סעיף 7), נטען מצידה כי בזיקה לסכומים האמורים, שולם על ידיה 12.02.17 לתובעת סך של 3,271 ₪. בסיכומי התשובה שהגישה התובעת היא אישרה את טענת הנתבעת בדבר עצם התשלום, אך השיגה על מועד ביצועו. בהתאם לטענות התובעת, אשר נתמכו בצילום המחאה שצורפה לסיכומי התשובה, עולה כי הנתבעת העבירה לידיה המחאה בסך 3,271 ₪, אולם תאריך הפירעון הנקוב בה הוא 27.02.17. הואיל ואין מחלוקת שהנתבעת העבירה לתובעת את הסכום הנ"ל, הרי עליה להשלים את ההפרש בלבד, בשים לב למועד בו אכן שולם הסכום הנ"ל.

משאמרנו דברים אלה, נפנה לדיון בתביעה לפיצויי הלנת שכר. בטרם נעשה כן, נאמר כי באם ייקבע שהתובעת זכאית לפיצויי הלנת שכר, הרי שריבית הפיגורים בה חויבה הנתבעת תבוא במקום פיצויי הלנת השכר, ככל ששניהם ( ריבית הפיגורים ופיצויי הלנת השכר) מתייחסים לאותן הפרשות. שכן, התביעה לפיצויי הלנת שכר והתביעה לריבית פיגורים חלופיות הן ( וראו: סיכומי תשובה מטעם התובעת, בסעיף 11.2).

ב. התביעה לפיצויי הלנת שכר
ב.(1) המסגרת הנורמטיבית
בענייננו, עתרה התובעת לפיצויי הלנת שכר בגין הפרשות אשר במועד הגשת התביעה הועברו אליה באיחור, וכן כאלו שכלל לא הועברו.

סעיף 19 א לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 ( להלן: "חוק הגנת השכר") מקנה לקופת גמל זכות לתבוע פיצויי הלנת שכר, בגין סכומים שחייב לה מעסיק. כך נקבע בס"ק ( א) ו-(ב) לאותו סעיף:
"19א. (א) יראו כשכר מולן גם סכום שמעסיק חייב לקופת גמל, בין שהסכום מגיע ממנו במישרין ובין שהמעסיק חייב לנכותו משכר העובד, ובלבד שהסכום אשר חייב המעסיק לנכות לא שולם לקופה תוך 21 ימים מהיום שבו רואים כמולן את השכר שממנו היה עליו לנכות או שהסכום שהמעסיק נתחייב לשלמו שלא בדרך ניכוי לא שולם תוך 21 ימים מהיום שבו היו רואים כמולן את השכר שלגביו קיימת החבות; והוא בין שהשכר הולן ובין שלא הולן.
(ב) פיצוי הלנת השכר לפי סעיף זה יהיה –
(1) לגבי סכום שהמעסיק חייב לנכות משכר העובד – לפי סעיף 17;
(2) לגבי סכום שמעסיק חייב במישרין לקופת הגמל (להלן – החוב) – הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה שלגביו קיימת החבות לקופת הגמל עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של החוב והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולם החוב; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי."

נפסק, כי לעניין חוק הגנת השכר ( ולמצער לעניין סעיף 19 א לחוק) יש לראות בקרן השתלמות כ"קופת גמל". [ראו: ע"ע 34755-11-10 קרן השתלמות למורים וגננות בע"מ ואח' – רשת גני ילדים (16.10.12), בסעיף 12 לפסק הדין וראו האסמכתאות שם; וראו גם למשל: ע"ע 357/06 ק.ל.ע קרן השתלמות לעובדים סוציאליים בע"מ – מועצה מקומית פקיעין (09.06.09), בסעיף 15 לפסק הדין; ע"ע 1529/04 קרן השתלמות רשויות מקומיות – מועצה מקומית יאנוח ג'ת (08.11.05), בסעיף 9 לפסק הדין]

בסעיף 17 א לחוק הגנת השכר, שכותרתה " התיישנות", נקבע כך:
"17א. (א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם הלין המעסיק את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת ההתיישנות שלוש השנים האמורות.
(ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על פיצויי הלנת שכר שחלפה לגביהם תקופת ההתישנות של שנה האמורה בסעיף קטן (א)."

המדובר בהוראת התיישנות מהותית. דהיינו, התיישנות הזכות לפיצויי הלנה עצמה [ ע"ע 14039-07-11 חנה סולטני – מדינת ישראל, משרד החינוך (19.12.13), בסעיף 119 לפסק הדין, וראו האסמכתאות שם]. הואיל ומדובר בהתיישנות מהותית, טענת ההתיישנות יכול ותעלה אף על-ידי בית הדין [ ע"ע 61/10 רובי נגאר – המועצה המקומית כעביה טבאש חג'אג'רה ואח' (10.11.10), בסעיף 26 לפסק הדין; ע"ע 55/99 יהושוע אבו חצירא – שלמה לבנוני (24.05.00)].

ב.(2) התיישנות
הנתבעת לא טרחה להעלות טענת התיישנות. עם זאת, בקשר לאחד הסכומים שטרם שולמו, קל לראות כי הזכות לפיצויי הלנת שכר התיישנה, כפי שנבהיר מיד.

מנספח א' לתצהיר גב' לוי עולה כי ההפרשות שטרם שולמו לתובעת, בגין העובדת יזבק היבה, בסך של 898.98 ₪, מורכבות מן הסכומים הבאים: (א) בגין חודש ינואר 2014 – קרן בסך 400 ₪, וריבית פיגורים בסך 68.47 ₪ ( נכון ליום 28.09.16); ( ב) בגין חודש מאי 2015 – קרן בסך 400 ₪, וריבית פיגורים בסך 30.51 ₪. בכל הנוגע להפרשה בגין חודש ינואר 2014, הזכות לפיצויי הלנה התיישנה, ולכן אנו דוחים את התביעה לפיצויי הלנה, ככל שהיא נוגעת אליה. עם זאת, אותו סכום יישא ריבית פיגורים-חשב כללי, כפי שכבר קבענו לעיל.

ב.(3) האם עסקינן בסכומים הנושאים פיצויי הלנת שכר?
אשר לסכום שטרם שולם ולא חלה לגביו התיישנות
את ההפרשה בגין העובדת יזבק היבה לחודש מאי 2015, היה על הנתבעת להפקיד במהלך החודש העוקב, ומשכך לא יכולה להיות מחלוקת כי הוא מולן.

אשר לסכומים שהעבירה הנתבעת לתובעת באיחור
נקודת המוצא היא כי במסמכים שונים הודתה הנתבעת בשורה של הלנות שכר ( למשל: כתב ההגנה והודעתה מיום 28.03.16). ברם, מאחר שטענות התובעת בדבר הלנות שכר רחבות יותר מהודאות אלו, נדרש דיון בהיקף האיחורים בהעברות הכספים, הן מבחינת מועדי ההעברה והן מבחינת הסכומים שהועברו באיחור.

מהם המועדים שבהם הופקדו ההפרשות בתובעת, ומהם סכומי ההפקדות?
התובעת טענה, כזכור, כי הנתבעת העבירה באיחור את ההפרשות לחודשים נובמבר 2013 – אוקטובר 2014; וכן שבמועד הגשת התביעה כלל לא העבירה את ההפרשות/מלוא ההפרשות לחודשים: ינואר 2014, יולי 2014 – יוני 2015.
העדה מטעם התובעת, גב' לוי, צירפה לתצהירה, כנספח א', תחשיב ריבית פיגורים ( להלן: "תחשיב ריבית הפיגורים"). בגדר תחשיב ריבית הפיגורים פורטו, לגבי כל אחד מן החודשים הנ"ל, מועדי הפקדת ההפרשות, וזאת בהתאם לגרסת התובעת.
הנתבעת לא טרחה להביא בדל מסמך כדי לסתור את טענות התובעת. היא גם לא מצאה לנכון לנהל כל הגנה אחרת, וכאמור אף ויתרה על חקירת גב' לוי.
לכן, באופן עקרוני יש לקבל את מועדי ההפקדות וסכומי ההפקדות, כפי שפורטו בנספח א' לתצהיר גב' לוי, בעמודות: "תאריך ההפקדה", ו"קרן חוב". זאת, למעט סכומים שנכתב לגביהם שם, כי הופקדו בשנת 2016, והכל לאור הטעמים שלהלן.
כאמור, בתחשיב ריבית הפיגורים נכתבו, לגבי כל אחד מן החודשים שבמחלוקת, התאריכים בהם הופקדו ההפרשות. עיון בעמודה " תאריך ההפקדה" מלמד כי לשיטת התובעת ההפקדות התבצעו החל מתחילת שנת 2014, ועד לחודש מאי 2106. למעשה, בנוגע לחלק ניכר מן ההפרשות שבמחלוקת ( הקרן), למעלה מ-25,000 ₪ - נרשם כי הופקדו במחצית הראשונה של שנת 2016 ( להלן: "הפקדות שנת 2016" ).
הטענה המשתמעת בדבר הפקדות משמעותיות במחצית הראשונה של שנת 2016 מעוררת תהיות של ממש. כתב התביעה הוגש ביום 02.07.15, ונתבע בו סכום קרן בסך 18,453 ₪. אין מחלוקת כי בחודש בו הוגשה התביעה שילמה הנתבעת לתובעת סך של 15,272 ₪ ( בשתי המחאות), אשר שולמו בזיקה לתקופה שנכללה בכתב התביעה ( סיכומי התובעת, בסעיף 9). מכאן שבאותה נקודת זמן, יולי 2015, עמד סכום הקרן שבמחלוקת על 3,181 ₪, לכל היותר. בנוסף, וכפי שפירטנו לעיל, במהלך ניהול התביעה הצטמצמה המחלוקת לגבי קרן החוב והועמדה, כך לגישת התובעת שהתקבלה על דעתנו, על סך של 800 ₪ בלבד ( סיכומי התובעת, בסעיף 18).
על רקע זה, ובהיעדר הסבר מינימלי מצד התובעת, התקשינו לקבל את הטענה המשתמעת מתחשיב ריבית הפיגורים, לפיה סכומי קרן ניכרים הופקדו במחצית הראשונה של שנת 2016.
מה המסקנה הנובעת מקביעתנו זו?
בהתאם להלכה הפסוקה, הנטל הראשוני להציג גרסה קונקרטית באשר למועד בו שולם השכר – ובמקרה שלנו המועד בו שולמו ההפרשות – רובץ על התובע – במקרה שלנו קרן ההשתלמות. בית הדין הארצי עמד על כך לאחרונה, אז קבע כך: "המערער תבע פיצויי הלנת שכר, שכן לטענתו שכרו שולם דרך קבע לאחר המועדים הקבועים בחוק, ואילו המשיבה טענה כי שכרו שולם במועד. תביעה זו נדחתה על ידי בית הדין קמא כיוון שטענת המערער ' נטענה בעלמא'. התובע לא תמך טענתו בדבר הלנת שכר בשום מסמך או ראשית ראיה. בנוסף, נציגי הנתבעת כלל לא נחקרו בעניין, וגרסת הנתבעת לפיה שילמה לו שכר במועד על פי דין לא נסתרה (סעיף 15 לפסק הדין). בערעור טען המערער כי בנסיבות העניין נטל ההוכחה מוטל על המשיבה כיוון ששכר המערער שולם במזומן ולכן הטלת נטל הוכחת ההלנה על שכמו הוא נטל בלתי סביר. טענה זו אין בידינו לקבל. נטל הבאת הראיה הראשוני בדבר מועדי תשלום מוטל על כתפי המערער, היינו עליו לפרוס גרסה קונקרטית בדבר המועדים בהם לשיטתו שולם שכרו. ככל שתשלום השכר לעובדים נעשה באותו המועד הרי שהדעת נותנת כי היה בידי המערער לבסס טענותיו בנוגע למועד תשלום השכר גם באמצעות העדתם של עובדים נוספים כדוגמתו. בין כך ובין כך, משטענותיו של המערער היו כוללניות הרי שלא עמד בנטל הבאת הראיה, המוטל על שכמו. מכאן כי בדין נדחתה תביעתו ברכיב זה." [ ע"ע 56816-05-16 HAMED EZZEIN - חדד טאס עבודות עפר ופיתוח בע"מ (05.07.17) ].
ובענייננו - את גרסת התובעת לגבי " הפקדות 2016" - דחינו לעיל. התובעת לא הציגה גרסה קונקרטית חלופית באשר למועדי ההפקדה של אותם סכומים. מכאן, ובהתאם להלכתו האמורה של בית הדין הארצי, בכל הנוגע ל"הפקדות 2016", יש לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל הראשוני שהוטל על שכמה להציג גרסה מסוימת וברורה דיה.
משכך לגבי אותן הפקדות, אנו קובעים כי אין לראותן כנושאות פיצויי הלנת שכר.
נסכם את קביעותינו לגבי מועדי ההפקדות וסכומיהן כך:
אנו מקבלים את מועדי ההפקדות שפורטו בנספח א' לתצהיר גב' לוי ( הטבלה שהוכתרה במילים " חובות ריבית"), למעט ההפקדות שנרשם כי בוצעו בשנת 2016 ( להלן: "הפקדות 2014 – 2105" ). בהיעדר טענה אחרת, אנו מקבלים גם את סכומי ההפקדות שפורטו באותו נספח.
פועל יוצא מקביעות אלו, הוא כי לגבי ההפקדות שנרשם בנספח א' הנ"ל כי בוצעו בשנת 2016, לא ניתן לקבל את גרסת התובעת באשר למועדי ההפקדות, ובהיעדר בסיס לקביעה עובדתית אחרת, יש לדחות את התביעה לפיצויי הלנת שכר, ככל שהיא מתייחסת אליהן .

האם הנתבעת הלינה שכר, כמובן הדברים בסעיף 19 א לחוק, בכל הנוגע להפקדות 2014 – 2015?
בהתאם לסעיף 19 א לחוק הגנת השכר, הפרשות המעסיק לקופת גמל ( בין אם מדובר בסכומים שנוכו מן העובד ובין אם מדובר בחלק המעסיק), נחשבות כ"שכר מולן", מקום בו ההפרשה לא שולמה לקופת הגמל, תוך 21 ימים למן היום שבו נחשב השכר, שאליו מתייחסת ההפרשה, כשכר מולן.
על פי סעיף 1 לחוק, "שכר מולן" הוא " שכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע". "היום הקובע", על פי אותו סעיף חוק, הוא " היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה או הקצבה לפי סעיפים 9, 10, 11, 13, 14 ו-16(ב), לפי הענין...".
במקרה הרגיל, השכר נחשב מולן אם משולם הוא לאחר היום התשיעי בחודש העוקב. מכאן שהפרשות לקרן השתלמות נחשבות " שכר מולן", אם אינן משולמות לקופת הגמל תוך 30 ימים מתום החודש שבו קשורות ההפרשות.
עיון בתאריכי " הפקדות 2014 – 2015", שבנספח א' לתצהיר גב' לוי, מלמד כי רובן המכריע שולמו לאחר חלוף 30 ימים מתום החודש שאליו הן מתייחסות. לפיכך, המסקנה היא כי הנתבעת הלינה באופן שיטתי את הפרשות העובדים לקרן ההשתלמות.
יוער, כי בגרסת התובעת בקשר למועד בו הפך השכר מולן קיים אי דיוק, הגם שאינו משמעותי במיוחד. בתחשיב ההלנה שערכה התובעת – נספח ז' לתצהיר גב' לוי - קיימת עמודה שמסומנת " מועד חוקי", אשר ככל הנראה מבטאת את המועד שממנו הפכו ההפרשות שלא שולמו לשכר מולן. התובעת מניחה כי המועד שבו הופך השכר מולן הוא היום האחרון של החודש העוקב. הנחה זו אינה מדויקת כפי שהוסבר לעיל. כך, למשל, הניחה התובעת כי " המועד החוקי" לתשלום הפרשות חודש ינואר 2014, הוא 28.02.14. ברם, כפי שבואר לעיל, ההפרשות הקשורות למשכורת ינואר 2014, הפכו " שכר מולן", ככל שלא שולמו בתוך 30 ימים מתום אותו חודש, דהיינו ככל ששולמו לאחר יום 02.03.14. כאמור, אין מדובר באי-דיוק משמעותי. אולם, הואיל וממילא נדרשת התובעת להציג תחשיב מתוקן ( כפי שאבהיר בהמשך), הרי שבמסגרת אותו תחשיב עליה לפעול לאור הערה זו.
לסיכום: מועדי הפקדות 2014 – 2015, מלמדים כל כך שברוב המכריע של החודשים שבמחלוקת יש לראות בנתבעת כמי שהלינה שכר.
להשלמת התמונה נעיר, כי כללים אלו לגבי המועד בו רואים הפרשות שלא שולמו לקופת גמל כ"שכר מולן", אינם מכשירים איחורים בהעברת הפרשות לקופות הגמל. המועד להעברת תשלומים לקופת גמל קבוע בתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים ( קופות גמל) (תשלומים לקופת גמל), תשע"ד – 2014, תקנה 10, שזו לשונה:
"10. תשלומים לקופת גמל יופקדו לא יאוחר מהמועד המוקדם מבין אלה:
(1) שבעה ימי עסקים מיום תשלום המשכורת החודשית לעובד;
(2) חמישה עשר ימים מתום החודש שבעדו על המעביד לשלם את המשכורת לעובד."
לפיכך, העברת תשלומים לקופת גמל שלא במועד, אף אם אינה מהווה הלנת שכר, מהווה הפרת המעסיק את חובותיו. תוצאת הדברים היא, בין היתר, חובת המעסיק לשלם ריבית פיגורים בשל האיחור בהפקדה, וראו תקנה 11 לתקנות האמורות [ וראו גם: ע"ע 34755-11-10 עניין קרן ההשתלמות למורים וגננות בע"מ].

ב.(3) האם יש מקום להפחתת פיצויי ההלנה?
אשר לסכומים שהופרשו באיחור
הנתבעת לא טרחה להעלות טענת הגנה כלשהי מפני התביעה לפיצויי הלנת שכר, אף לא בסיכומיה. היא אף לא ראתה לנכון לעתור להפחתת פיצויי ההלנה. בגדר האמור, הנתבעת לא העלתה כל טענה ולא הביאה בדל ראיה, בנוגע לעילות שבגינן הלינה את הפרשות העובדים לקרן השתלמות.

יוער, כי מדובר הן בהפרשות המעסיקה, והן בסכומים שנוכו ממשכורות העובדים, ולפי הראיות שהובאו לפני בית הדין, הן הועברו באיחור באופן שיטתי, בניגוד לדין. בנסיבות אלו, ונוכח מחדלי הנתבעת והחומר שמצוי לפנינו, אין אנו רואים מקום להפעיל את סמכות ההפחתה הנתונה לבית הדין מכוח סעיף 18 לחוק הגנת השכר [ ראו למשל: ע"ע 1529/04 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ – מועצה מקומית יאנוח ג'ת ואח' (08.11.05)].

אכן, במקרים מסוימים הפחית בית הדין הארצי פיצויי הלנת שכר אף ללא טענה מצד המעסיק. זאת, מקום בו דובר על גופים/רשויות שהיו במשבר כלכלי עמוק, ונקבע לגבי אותו משבר כי הוא בגדר ידיעה שיפוטית [ ראו: ע"ע 793/06 יהב השתלמות וחסכון בע"מ ואח' – מועצה דתית מטולה ואח' (05.03.08), וראו האסמכתאות שם].

במקרה דנא איננו רואים הצדקה ללכת בנתיב זה. כאמור, הנתבעת לא עתרה להפחתה; היא לא חלקה על חובתה להעביר את הסכומים שהועברו באיחור; היא לא חלקה באופן ממשי על טענות הקרן בדבר איחורים שיטתיים, אדרבא היא הודתה בהן; היא לא הציגה צל של גרסה בדבר העילות שהובילו להפרות מצדה, ובגדר האמור אין עדות לגבי מצבה הכלכלי. בנסיבות אלו, בית הדין אינו רואה הצדקה ממשית לאותם איחורים, כל שכן עילה שניתן לומר לגביה שהיא בגדר ידיעה שיפוטית. נעיר, כי טענות הנתבעת בדבר מטרותיה החברתיות החשובות, אינן הצדקה לפגיעה ביעדים חברתיים אחרים, בדמות כיבוד זכויותיהם של עובדים.

כללו של דבר: לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי בכל הנוגע להפקדות 2014 – 2015 התובעת זכאית לפיצויי הלנת שכר מלאים, כפי שנקבע בסעיף 19 א(ב) לחוק הגנת השכר.

אשר לסכום שטרם שולם
בנוגע להפרשה בגין העובדת יזבק היבה בעד חודש מאי 2015, אשר טרם הועברה - רואים אנו לנכון להפחית את פיצויי ההלנה, ולהעמידם על ריבית חשב כללי, כפי שכבר קבענו לעיל. זאת, לאור המחלוקת בנוגע לעצם חובת הנתבעת להפריש בגין העובדת באותו החודש.

ב.(4) ההיבט החישובי
נותר לקבוע את סכום פיצויי ההלנה לו זכאית התובעת.

הסעד שהתבקש בכתב התביעה – פיצויי הלנת שכר - חושב במסגרת נספח ז' לתצהירה של גב' לוי, "חישוב פיצויי הלנה חוק הגנת השכר" (להלן: "תחשיב פיצויי ההלנה"), והועמד על סך של 323,206 ₪.

לאחר עיון בתחשיב ההלנה, ועל אף שהנתבעת לא טרחה לחלוק על האמור בו, מצאנו שאין בידינו לקבל את התחשיב. זאת, לאור קשיים שנגלים מעיון בו, שעיקרם להלן -
אשר לעמודה " תקופת ההלנה ( בימים)" – בעמודה זו, פירטה התובעת את כמות ימי ההלנה ביחס לכל אחד מסכומי ההפרשות. בדיקה מדגמית של הנתונים, והשוואתם לתחשיב ריבית הפיגורים ( כאמור בנספח א' לתצהיר גב' לוי) – מלמד, על קושי משמעותי.
כך, למשל, באשר להפרשות חודש נובמבר 2013 נכתב בתחשיב ההלנה, כי סכום ההפרשות שהולנו בקשר לאותו חודש עומד על 3,879 ₪ (2,909 ₪ הפרשות מעסיק + 970 ₪ הפרשות עובד), וכי תקופת ההלנה עומדת על 1,009 ימים. השוואת נתון זה לתחשיב ריבית הפיגורים, מלמד לכאורה כי תקופת ההלנה הנ"ל שגויה בתכלית. מעיון בתחשיב ריבית הפיגורים, עולה כי סך ההפרשות לאותו חודש עומד על 3,878.5 ₪ ( בדומה לסכום הנקוב בתחשיב פיצויי ההלנה). אולם, לצד זאת עולה מאותו תחשיב כי סכום זה לא הופקד במועד יחיד, אלא במועדים הבאים: (א) בתאריך 05.02.14 – 2,340.5 ₪; (ב) בתאריך 15.06.14 – 637 ₪; (ג) בתאריך 29.03.16 – 901 ₪.
מכאן, הציון בתחשיב ההלנה, שלפיו סך של 3,879 ₪ הולן למשך 1,009 ימים נחזה שגוי בשני מובנים לפחות. הראשון – מאחר שהפרשות חודש נובמבר הופקדו במועדים שונים, תקופת ההלנה לאותו חודש אינה מונוליטית, ולכל הפקדה היה על הנתבעת לחשב תקופת הלנה נפרדת. השני – קשה להבין את הקשר בין תקופת ההלנה הנטענת – 1,009 ימים – לנתוני ההפקדות המפורטים בתחשיב ריבית הפיגורים. כך, למשל, ההפקדה העיקרית בזיקה לאותו חודש (2,340.5 ₪) בוצעה בתאריך 05.02.14. תקופת ההלנה לגבי אותו סכום היא כחודש ימים בלבד ( בהינתן המועד החוקי הנקוב בתחשיב ההלנה) - ולא 1,009 ימים.
מסקנות דומות עולות מתוך השוואה בין תקופת ההלנה שצוינה בתחשיב ההלנה בקשר להפרשות חודשים דצמבר 2013 וינואר 2014 (1,343 ו-950 ימי הלנה – בהתאמה), לנתוני ההפקדות הרלבנטיים בתחשיב ריבית הפיגורים.
לא זו אף זו: בתחשיב פיצויי ההלנה לא צוינו מועדי ההפקדות. הואיל וכך, ובשים לב לקביעה שלפיה יש לנטרל מתוך התחשיב את הפקדות 2016 – הרי שמדובר בקושי נוסף.
עוד נעיר, כי בתחשיב ההלנה כללה התובעת את ההפרשות בגין העובדת יזבק היבה לחודשים ינואר 2014 ומאי 2015 – שלגביהן קבענו כי אינה זכאית לפיצויי הלנה.
על רקע פגמים אלו, ובהיעדר הסברים הולמים מצד התובעת, יש להסיק לחובתה כי התחשיב שהגישה שגוי, ולא ניתן להסתמך עליו – וכך אנו קובעים.

על רקע קביעות אלו, מוצאים אנו לנכון להורות לתובעת להגיש תחשיב פיצויי הלנת שכר מתוקן, וזאת תוך התחשבות בהוראות הדין, ובדגשים הבאים:
הבסיס העובדתי לחישוב יהא הנתונים שפורטו בנספח א' לתצהיר גב' לוי, בעמודות: "תאריך ההפקדה", "חודש משכורת", ו"קרן החוב", למעט הפקדות 2016, שבזיקה אליהן דחה בית הדין את התביעה לפיצויי הלנה.
לגבי כל אחת מהפקדות 2014 – 2015 שבנספח א' הנ"ל, תחשב התובעת את תקופת ההלנה ( בהתאם להדגשים שפורטו לעיל), את סכום פיצוי ההלנה המלא, ותציין את יתר הפרטים הדרושים.
בית הדין ידגיש כי פיצויי ההלנה עצמם -אינם נושאים פיצויי הלנה [ סעיף 17( ב) לחוק הלנת השכר]. ביום הפקדת ההפרשה לקופת הגמל נעצר " מרוץ ההלנה", אז מתגבש סכום פיצוי ההלנה, ולמן אותו יום הופך הפיצוי לחוב " רגיל". [ראו: ע"ע 208/03 קרן השתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח בע"מ – מועצה איזורית גליל תחתון (31.10.05), בסעיף 21 לפסק הדין]. בהיעדר טענות אחרות, בית הדין קובע במקרה דנן, כי החל ממועד התגבשותם ( מועד ההפקדה), יישאו פיצויי ההלנה ריבית והצמדה כחוק. [ראו ע"ע 208/03 קרן השתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח בע"מ הנ"ל].
התובעת תגיש תחשיב מתוקן תוך 21 ימים מן היום שבו יומצא לה פסק דין זה.
הנתבעת תוכל להגיש הסתייגויות מן התחשיב וממנו בלבד, בתוך 14 ימים מיום שיומצא לה. לא תגיש הנתבעת מאומה בתוך המועד האמור, יראה בכך בית הדין הסכמה לתחשיב התובעת.

ג. אחרית דבר
בשלב זה מחייב בית הדין את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בהתאם להודאתה, ולקביעותינו לעיל:
סך של 898.98 ₪, בתוספת ריבית פיגורים חשב כללי, מיום 28.09.16 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ריבית פיגורים בסך של 3,271.96 ₪, בתוספת ריבית פיגורים חשב כללי, מיום 28.09.16 ועד למועד התשלום המלא בפועל. בכפוף לקביעה בגוף פסק הדין לגבי הסכום שכבר שילמה הנתבעת, על חשבון סעיף זה.

אנו מורים לתובעת להגיש תחשיב פיצויי הלנת שכר מתוקן, כאמור בסעיף 29 לעיל. לאחר שיוגש התחשיב, והסתייגויות הנתבעת, ככל שתוגשנה הסתייגויות כאלו - יינתן פסק דין משלים, אז גם תינתן החלטה בעניין ההוצאות בהליך.

רואים אנו לנכון לשוב ולהביע כבר כעת הסתייגות מהתנהלות הנתבעת. זאת, הן לגוף הדברים, לרבות איחוריה השיטתיים בהעברת ההפרשות לתובעת, והעובדה כי לאור טענות התובעת שלא נ סתרו, הנתבעת אינה מעבירה אליה רשימות העובדים והפרטים המתחייבים; והן נוכח התנהלותה הדיונית, אשר גרמה להארכה ניכרת של ההליכים ולסרבולם.

התיק יובא לעיון, לצורך מתן פסק דין משלים, בהתאם למועדים שפורטו בסעיף 29 ד' ו – ה' לעיל.
ניתן היום, ‏ה' אדר תשע"ח, ‏20 פברואר 2018, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מחמוד ג'בארין
נציג ציבור (עובדים)

ורד שפר
שופטת בכירה

מר זאב חיות
נציג ציבור (מעסיקים)