הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת צ"ו 30229-01-18

לפני:

כב' השופטת רויטל טרנר
נציג ציבור (עובדים): מר ג'ואד אגבאריה
נציגת ציבור (מעסיקים): גב' איריס קליין

התובע
דוד פלד

-

הנתבעת
שירות בתי הסוהר – מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד

פסק דין

1. התובע, אשר הועסק כסוהר בשירות בתי הסוהר, עותר לקבלת סעדים שונים, חלקם העיקרי תשלום דמי מחלה. כעת מונחת לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

2. אקדים ואציין כי לאחר ששקלנו את כל טענות הצדדים, מצאנו כי אין מנוס מקבלת הבקשה ומחיקת התביעה מפאת העדר סמכות עניינית .

רקע עובדתי

3. התובע שירת בשב"ס מיום 6/6/16, כקצין בדרגת כלאי. ביום 23/8/17 קיבל התובע הודעה על פיטוריו, אשר אמורים היו להיכנס לתוקף ביום 21/9/17.

4. ביום 14/1/18 הגיש התובע תביעה לבית הדין שעניינה תשלום דמי מחלה/פגיעה. במסגרת התביעה , נטען כי ביום 27/8/17 נפצע התובע במהלך עבודתו, ובעקבות כך לא היה כשיר לעבוד עד ליום 31/10/17. לפיכך, פנה התובע לגורמים שונים בשב"ס וביקש לדחות את כניסת הפיטורים לתוקף עד שתסתיים תקופת אי-הכשירות כך שיוכל לנצל את ימי המחלה או דמי הפגיעה המגיעים לו על פי דין. בקשתו של התובע נענתה בשלילה.

5. בכתב תביעה ביקש התובע את הסעדים הבאים : "להורות לשב"ס לתת לפיטורים תוקף רק מיום 1/11/17. להורות לשלם את הפרשי השכר על חודשים ספטמבר 2017 ואוקטובר 2017 באמצעות ימי המחלה ודמי הפגיעה להם זכאי על פי חוק. להורות לשב"ס להוציא תלושי שכר בגין התקופה ולבצע חישוב מחדש של כל הזכויות המגיעות לו על תקופה זו כולל פדיון ימי חופשה, דמי הבראה וכו'". כמו כן, ביקש התובע כי ייפסקו פיצויים בגין הלנת שכר.

6. יוער כי בכתב התביעה טען התובע גם כי עילת הפיטורים אינה חוקית אך ציין כי טענותיו בהקשר זה מתבררות בפני וועדת התעסוקה של משרד הביטחון.

7. ביום 22/4/18 הגישה הנתבעת את כתב הגנתה, וטענה בין היתר כי ההחלטה לשחרר את התובע מתפקידו נמסרה לו בטרם נעדר מהעבודה מפאת מחלה, ולכן לא נפל דופי בקביעת מועד פיטוריו ליום 21/9/17 והתובע אינו זכאי לדמי מחלה או דמי פגיעה נוספים.

8. ביום 21/5/18 התקיים דיון מוקדם, במהלכו נשאל התובע האם כוונתו היא שעל הנתבעת לשנות את מועד הפיטורים, ותשובתו היתה בחיוב. כמו כן, ביקש התובע שהות על מנת לבדוק האם נותרה לזכותו יתרת ימי מחלה. בהתאם לכך, טענה הנתבעת באותו שלב כי מאחר והתובע בוחר לתקוף את מועד פיטוריו, הרי שאין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה. בסיומו של הדיון, נקבע כי במידה והצדדים לא יגיעו להסכמות אשר ייתרו את ההליכים בתיק, תינתן החלטת בית הדין לעניין הסמכות העניינית.

9. ביום 8/7/18 הגיש התובע הודעה על יתרת ימי המחלה שעמדה לזכותו במועד סיום עבודתו וכן בקשה לתיקון כתב התביעה. במסגרת ההודעה, חזר וציין התובע כי לטענתו מועד הפיטורים צריך לחול רק בתום תקופת אי הכשירות.

10. ביום 6/8/18 הגישה הנתבעת את תגובתה וכן בקשה לסילוק התביעה על הסף. תשובתו של התובע הוגשה ביום 9/8/18 וביום 12/9/18 הגיש התובע טיוטא של כתב תביעה מתוקן. ביום 28/10/18 התקיים דיון נוסף בתיק, במסגרתו הוסיפו הצדדים וטענו הן לעניין הסמכות העניינית והן לעניין זכאותו של התובע לדמי המחלה.

טענות הצדדים בתמצית

11. לטענת הנתבעת, משעה שהתובע עותר לשינוי מועד כניסתם של פיטוריו לתוקף, הרי שבית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, וזאת בהתאם לסעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971, אשר מוציא מגדר סמכותו של בית הדין תביעות שעניינן שאלת תוקף פיטורים של סוהרים, בין אם הפיטורים נדונים באופן ישיר ובין בעקיפין בדרך על דרך של תביעה כספית.

12. לשיטתה של הנתבעת פיטורי סוהר, ללא תלות בסיבת הפיטורים, לא תחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לעניין סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, ומכאן שלבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתובענה. על כן, טוענת הנתבעת כי מקומה של התביעה להתברר במסגרת עתירה מנהלית בפני בית משפט לעניינים מנהלים.

13. מנגד, טוען התובע כי תביעתו אינה עוסקת בתוקף פיטוריו אלא רק במועד שבו אמורים הפיטורים להיכנס לתוקף, כשאלה משנית לשאלה המרכזית לגבי זכאותו לימי המחלה גם לאחר תום תקופת ההודעה המוקדמת המקורית . עוד טוען התובע כי יש לתת פרשנות מצמצמת לעניינים המנויים בסעיף 129(א) לפקודה, אשר מחריגים את סמכותו העניינית של בית הדין, ולכן יש לראות את בית הדין כבעל הסמכות העניינית לדון במועד בו יכנסו הפיטורים לתוקף, שנגזר ממימוש זכויות קוגנטיות.

המסגרת הנורמטיבית

14. סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון, בין היתר, "בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

15. נקודת המוצא היא כי בין סוהר לבין המדינה מתקיימים יחסי עובד ומעסיק. עם זאת, המחוקק גילה דעתו מפורשות בדבר רצונו לצמצם את סמכויותיו של בית הדין לעבודה בנושאים מסוימים הקשורים ביחסיהם של סוהר למדינת ישראל – שירות בתי הסוהר, עת חוקק את סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר, אשר נוסחו כדלקמן:
"תובענה הבאה להתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לעניין מינויו של סוהר בכיר, קביעתו של סוהר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו או פיטוריו או שחרורו מן השירות, או עיסוקו בעבודה מחוץ לתפקידיו במסגרת שירות בתי הסוהר – לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לעניין סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969".

16. על כן, תובענות הקשורות באופיו המיוחד של השירות, אינן בסמכותו של בית הדין לעבודה. בבג"ץ 1214/97 חלמיש נגד בית הדין הארצי לעבודה, מיום 3/5/99 (להלן: בג"ץ חלמיש) נדרש בית המשפט העליון לסוגיית סמכותו של בית הדין לעבודה באספקלריית סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר, וקבע כי בעת שעסקינן בענייני סטטוס או "מעין סטטוס" של סוהר נשללה סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, באמצעות חקיקה מפורשת, שאינה משתמעת לשתי פנים ומשמעותה " שלילה מכל וכול, שלילת מישרין וכמוה שלילת עקיפין".

באשר למתח בין שתי הוראות החוק המתנגשות, מחד גיסא הוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] – אשר ככלל מאפשרת לערכאה שיפוטית לדון בעניין שמתעורר בפניה באופן אגבי מכוח סמכות בגררא – ומאידך גיסא הוראת סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר אשר שוללת את סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, נקבע בבג"ץ חלמיש כי ידו של סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר על העליונה. הטעמים למסקנה האמורה נעוצים הן בשל היותה של פקודת בתי הסוהר בבחינת הוראת חוק מאוחרת בהתייחס להוראה הקבועה בחוק בתי המשפט, הן בשל היותה הוראת חוק ספציפית ובעיקר בשל המשקל הרב שייחס בית המשפט לכוונתו המפורשת והברורה של המחוקק, ותכלית התיקון אשר נועדה להגביל את סמכותו של בית הדין לעבודה בנקודה מסוימת זו - תכלית אשר נלמדת בבירור מגלגולו של החוק, דברי ההסבר להצעת החוק, תיקונו של החוק ולשונו המפורשת.

17. ראוי להזכיר גם את בג"ץ 727/85 קרחילי נוצר נגד בית הדין הארצי לעבודה, מיום 30/3/87 (להלן: בג"ץ קרחילי) שם נקבע כי מכוח סעיף 93א לפקודת המשטרה ( אשר מקבי ל לסעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר) נשללת סמכותו העניינית של בית הדין אף בנסיבות בהן מתעוררת השאלה באותם נושאים, הנתונים ככלל לסמכותו הייחודית של בית הדין, כשאלת אגב, במסגרת הסמכות שבגררא המסורה בדרך כלל לערכאה שיפוטית . כבוד הנשיא (כתוארו אז) שמגר ציין בבג"ץ קרחילי כי: " על-כן, אין זה מקובל עלי, כי הנושא יהפוך לעניין הנתון לסמכותו של בית הדין על-ידי כך שיצורף לעילה אחרת, אשר תשמש מעין מעטה, שיהפוך את עניין הפיטורין לנושא שבגררא. יהיה בכך, לפי הרגשתי, משום סיכול תכליתו של סעיף 93א על כל מרכיביו, שהרי אין צריך לומר כי כל אחד מן הנושאים המנויים בסעיף 93א יכול להיות משולב על נקלה בעילות לוואי. שישמשו מעין כרטיס כניסה לבית הדין לעבודה".

מן הכלל אל הפרט

18. התביעה עוסקת במהותה בזכאותו של התובע לנצל ימי מחלה אשר הצטברו לזכותו בתקופת עבודתו. אולם, בד בבד טוען התובע כי יש לקבוע מועד חדש לסיום עבודתו בשב"ס. כפי שניתן ללמוד מן הטיוטא של כתב התביעה המתוקן שהגיש התובע, נטען כי יש להורות לשב"ס לשלם הפרשי שכר עד ליום 31/1/17, כלומר לאחר המועד שנקבע למועד סיום יחסי העבודה. התובע עוד מציין מפורשות בסעיף ב2 לתביעה המתוקנת כי סיום יחסי העבודה צריך להידחות ליום 31/10/17 והוא קושר בין הזכויות הנתבעות למועד סיום יחסי העבודה . הלכה למעשה, טוען התובע כי הנתבעת לא יכלה לפטר אותו עד מיצוי ימי המחלה בתקופת אי-הכושר. מדובר לכן בטענות כנגד הליך הפיטורים.

19. צודקת הנתבעת כי לצורך הכרעה בתיק יש הכרח להידרש לסוגיית מועד פיטוריו של התובע, שכן כדי להכריע בשאלה האם זכאי התובע להפרשי שכר, יש להכריע האם היה על השב"ס לקבוע מועד מאוחר יותר לסיום יחסי העבודה באופן שיאפשר לתובע למצות את ימי המחלה או ימי החבלה להם הוא טוען (ראו בהקשר זה ס"ע (חי) 22083-08-11 מורן אסולין נ' משטרת ישראל, מיום 2/1/13, סע"ש (ת"א) 16239-07-15 מירי אברהם נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל , מיום 17/4/17).

20. עוד יצוין, כי התובע מבקש פיצויים בגין חוסר תום לב ובגין עוגמת נפש, סעדים אשר לצורך קביעתם על בית הדין לבחון את אופן התנהלות השב"ס ביחס להליך קביעת מועד סיום העבודה וכן לדון האם היה על השב"ס לדחות את מועד הפיטורים , נושאים אשר כאמור אינם בסמכותו של בית הדין .

21. אשר על כן, אף אם שאלת קביעת מועד סיום יחסי העבודה מתעוררת כשאלת אגב לשאלת זכאותו של התובע לדמי מחלה, יש בכך כדי לחסום את דרכו של התובע מלברר את תביעתו בבית הדין לעבודה.

22. לא נעלמה מעינינו העובדה כי התביעה במהותה עוסקת בזכות קוגנטית, אך אין די בכך כדי להקנות סמכות לבית הדין בנסיבות המיוחדות של תביעה זו. לא ניתן לנתק בין שתי הסוגיות שבמחלוקות – מועד סיום יחסי ה עבודה ומיצוי ימי המחלה/דמי חבלה. אף אם נאמר כי מועד הפיטורים נגזר מהזכות הקוגנטית, ומימושה, הרי שכאמור לעיל יש הכרח לדון בסוגיית הפיטורים ומועד סיום יחסי העבודה, ובכך נשללת סמכותו של בית הדין.

סוף דבר

23. לאור כל האמור לעיל, בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה , ולכן אין מנוס מלהורות על קבלת הבקשה וסילוק התביעה על הסף.
התביעה נמחקת.

24. בנסיבות התיק הנדון, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ט, (15 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר ג'ואד אגבאריה
נציג ציבור עובדים

רויטל טרנר,
שופטת

גב' איריס קליין
נציגת ציבור מעסיקים