הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת פ"ה 51831-02-17

לפני:
כב' השופטת רויטל טרנר
נציג ציבור (עובדים): מר אדהם פלאח

התובע
עבד אלמועז אבו ואסל
ע"י ב"כ: ע"ד פאתן אבו עקל

-

הנתבעת
מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד סיגל ברגר
פרקליטות מחוז צפון

פסק דין

תיק זה עניינו בשאלת תחולתו של ההסכם הקיבוצי בעניין רפורמת אופק חדש על העסקתו של התובע בבית ספר מפת"ן.

רקע עובדתי

התובע מועסק על ידי הנתבעת החל משנת 1990 כמורה בבית הספר מפת"ן (מפעל תעסוקה לנוער) בנצרת.

ביום 25.12.2008 נחתם הסכם קיבוצי בין משרד החינוך ובין הסתדרות המורים בדבר הרפורמה בתנאי העסקתם של המורים (להלן: ההסכם הקיבוצי), המכונה "אופק חדש", אשר הרחיב את מסגרת שעות ההוראה והשכר של המורים בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים (להלן: הרפורמה או רפורמת אופק חדש).

סעיף התחולה של ההסכם הקיבוצי (להלן: סעיף התחולה) קובע כי "הסכם זה יחול על כל העובדים המדורגים בדירוג עובדי הוראה המועסקים בבתי ספר או במוסדות חינוך בשירות המדינה (למען הסר ספק - גני ילדים, בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, לרבות בתי ספר לחינוך מיוחד ולרבות עובדים כאמור המלמדים בכיתות חינוך מיוחד בבתי-ספר יסודיים או בחטיבות ביניים, שאינם בתי ספר לחינוך מיוחד), וכן על עובדים כאמור המועסקים במתי"אות (מרכז תמיכה יישובי-אזורי), במרכזים טיפוליים, באשכולות פיס ובמרכזי פסג"ה (להלן ולעיל, לעניין הסכם זה - עובדי הוראה וביחד "בית-ספר" או "מוסד חינוך" בהתאמה") והכל כמפורט בהסכם זה."

בהסכם נקבע כי המועד האחרון לכניסת כל עובדי ההוראה לרפורמה הינו ביום 1.9.2013.

ההסכם מחריג מתחולתו קבוצות מסוימות של עובדי הוראה (להלן: סעיף ההחרגה): "והואיל והצדדים הסכימו להמשיך בניהול משא-מתן לשם חתימת הסכם קיבוצי ליישום הרפורמה לעובדים נוספים בדירוג עובדי הוראה: עובדי הוראה בתפקידי הדרכה, מפקחים, מורי של"ח, עובדי הוראה במכללות ובסמינרים להכשרת עובדי הוראה, עובדי הוראה בחוות חקלאיות ובמרכזים ימיים, גננות שלא נכללו בהגדרת "גננת" להלן ואוכלוסיות נוספות של עובדי הוראה בשירות המדינה, כפי שיוסכם בין הצדדים".

בהסכם הקיבוצי נקבעו נוסחאות המרת שכר הנוגעות למורים אשר הועסקו עוד בטרם הרפורמה. נוסחאות המרה אלו מלמדות כיצד יש להגדיל את שכרם של המורים עקב הגדלת מכסת שעות העבודה, תוך אבחנה בין סוגי המורים למיניהם (אקדמאיים/ אינם אקדמאיים וכדומה) ו סוגי המשרות השונות (משרת אם/ משרה חלקית וכדומה).

בתי הספר של מפת"ן הינם בתי ספר שש-שנתיים הכוללים מסגרות טיפוליות חינוכיות לשיקום נוער בכיתות ט' עד י"ב. מסגרות אלו מופעלות על ידי השירות לשיקום נוער במשרד הרווחה, באמצעות הרשויות המקומיות ובשיתוף משרד החינוך. 17 בתי ספר של מפת"ן פועלים ברחבי מדינת ישראל. בתי הספר של מפת"ן הם בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים, כאשר צוות בית הספר מורכב מעובדי הוראה שחלקם מועסקים על ידי המדינה וחלקם על-ידי בעלויות שונות.

החל מתחילת העסקתו אצל הנתבעת ועד היום, תנאי העסקתו של התובע מוסדרים לפי ההסכמים הקיבוציים בין המדינה לבין הסתדרות המורים שהיו נהוגים ב"עולם הישן", קרי לפני קיומה של רפורמת אופק חדש. על פי עדויות הצדדים, בבית הספר מפת"ן בנצרת בו עובד התובע, מועסקים שמונה מורים, מתוכם רק ארבעה מועסקים במסגרת הרפורמה שכן החלו את עבודתם לאחר כניסת הרפורמה לתוקף.

התובע מבקש להחיל עליו את הרפורמה החל מיום 01.09.2013, המועד האחרון לכניסת כל עובדי ההוראה לרפורמה. התובע פנה לנתבעת בכתב ביום 06.09.2014 וביום 11.02.2016, ובהם בקשה נושא תביעה זו, אך סורב, ומכאן התביעה.

הראיות שנשמעו בתיק
מטעם התביעה העידו התובע, גב' אבו נדאא אבו אחמד סתיתי, מנהלת בית הספר, ורו"ח אחמד אבו עטא שהגיש חוות דעת לעניין יישום ההסכם הקיבוצי לגבי שכרו של התובע. מטעם הנתבעת העיד מר אבי פרידמן, מנהל תחום באגף השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר .

טענות הצדדים בתמצית
התובע טוען כי בהיותו עובד הוראה, יש להחיל עליו את תוכנית אופק חדש, במיוחד משום שסעיף התחולה מציין מפורשות כי ההסכם יחול על מרכזים טיפולים, ו יש לראות את בתי הספר של מפת"ן כמרכזים טיפוליים. עוד טוען התובע בהקשר זה כי ניתן ללמוד שבתי הספר של מפת"ן יחשבו למרכזיים טיפולים מכך שעובדי הוראה החדשים בבית הספר נקלטים באופן ישיר ברפורמה, וכי הנתבעת יצרה אתר ממוחשב הכולל רשימה של בתי הספר הכלולים ברפורמה "אופק חדש" וביניהם בית ספר מפת"ן בעיר נצרת.

בכל הנוגע לטענת הנתבעת כי יש להחריג את עובדי ההוראה בבתי הספר של מפת"ן, טוען התובע כי אין הצדקה להחרגה זו שכן אין שוני מהותי בין נוסחת ההמרה שנהוגה בחטיבות הביניים והקבועה בהסכם הקיבוצי לבין נוסחת ההמרה הדרושה עבור המורים המועסקים בבתי הספר של מפת"ן.

התובע מוסיף וטוען כי הנתבעת מנועה מלטעון כי הוא אינו זכאי להפרשי השכר שכן לא עבד כיתר המורים הנמנים ברפורמה, כיוון שהנתבעת מנעה זאת ממנו, ובפועל עבד מעבר לשעות הפרונטליות אולם לא נערך רישום של שעות אלו.

לבסוף, טוען התובע כי החרגת העובדים הקיימים בהקשר זה מהווה הפליה, שכן מתווה העבודה של העובדים החדשים והקיימים הוא זהה.

מנגד, טוענת הנתבעת כי אין להחיל את ההסכם על בתי הספר של מפת"ן, ובפועל עד יין מתנהל מו"מ בינה לבין הסתדרות המורים וזאת כיוון שלא הגיעו להסכמות לגבי עובדי ההוראה הקיימים בבתי הספר של מפת"ן. בהקשר זה טוענת המדינה כי התמשכות המו"מ נובעת מכך שנדרשת נוסחת המרה שונה עבור מורי מפת"ן וכי לא מדובר בנוסחה מתמטית פשוטה, שכן מקדם השכר שנקבע לכל קבוצת עובדי הוראה במסגרת הרפורמה משתנה בין כל קבוצת מורים והוא תוצר של הבנות בין הצדדים להסכם הקיבוצי. באשר לעובדי ההוראה החדשים שנקלטו בבתי הספר של מפת"ן, חלה עליהם באופן ישיר הרפורמה שכן אין צורך בהמרת השכר, להבדיל מהמורים הוותיקים, והשונות בתנאי העבודה מחייבת משא ומתן נוסף.

עוד טוענת הנתבעת כי בתי הספר של מפת"ן אינם מרכזים טיפולים, אלא בתי ספר עם אוריינטציה טיפולית, בעוד מרכזים טיפולים הם מרכזים אליהם מגיעים בהמלצה של וועדה סטטוטורית על-מנת לעבור טיפול פרטני על-ידי מורה לחינוך מיוחד.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בפועל לא ניתן להחיל על התובע את תנאי הרפורמה רטרואקטיבית שכן עבד על פי מתווה העולם הישן, ולא ביצע שעות שהייה ושעות פרטניות.

בכל הנוגע לטענה בדבר פגיעה בשיווין, טוענת הנתבעת כי נסיבות העסקתו של התובע , המשתייך לקבוצת המורים הקיימים בבתי הספר של מפת"ן, שונות מנסיבות העסקתם של עובדי ההוראה החדשים אשר נקלטו לאחר הרפורמה, ולכן אין בסיס לטענת ההפליה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בשים לב לראיות ולעדים שנשמעו לפנינו, אנו מוצאים כי יש לדחות את התביעה, כיוון שהתובע לא הוכיח את מרכיביה, ולהלן נימוקינו.

מתכונת עבודתו של התובע

על פי רפורמת אופק חדש, הורחבה מסגרת שעות ההוראה של המורים והם נדרשים לבצע שעות עבודה ממושכות יותר מאלו שנדרשו לבצע בטרם הרפורמה. בהתאם לכך, הם גם מתוגמלים בשכר גבוה יותר. התובע טוען כאמור כי הלכה למעשה עבד שעות ממושכות בדומה למורים חדשים עליהם הוחלה הרפורמה, ולכן יש לתגמל אותו בהתאם לתנאי השכר של הרפורמה.

אולם, חומר הראיות שהונח בפנינו מלמד כי מאז תחילת עבודתו אצל הנתבעת, התובע המשיך לעבוד במתכונת "העולם הישן", כלומר בהתאם לתנאי העבודה שקדמו לרפורמה, וכי הלכה למעשה לא שונו תנאי עבודתו גם לאחר המעבר לאופק חדש. כשנשאל בחקירתו הנגדית על אודות אופי עבודתו והשעות אותן ביצע במסגרת עבודתו השיב כי:
"ש. אתה מלמד שעות פרטניות?
ת. אני עושה עבודה פרטנית, אבל לא מתוגמל עליה.
ש. אתה לא עושה שעות פרטניות?
ת. אבל אני לא מתוגמל.
ש. מי שעובד לפי הרפורמה, עובד 36 שעות, זאת אומרת שאתה לא עובד לפי כללי הרפורמה?
ת. אני לא הועברתי אבל עושה בדיוק מה שמחנכים אחרים אצלי בבית הספר, אני יושב עם המנהל, יושב בישיבות צוות, עם התלמידים. מה שנוסף השעות שנוספו לרפורמה מעל 24 זה 12 שעות, יורד לי 4 כעת מהפרטניות, והשאר זה שהייה, בשהייה המורים לא מלמדים לא פרונטלית ולא פרטני, ישיבות שהם עושים ואני עושה אחרי הלימודים, ישיבות עם תלמידים אני בזמני החופשי והם מתוגמלים, לבדוק מחברות, להכין לבגרות, אני עושה כל מיני דברים והם עושים, הם מתוגמלים על זה, הם לא מלמדים תלמידים בזמן השהייה".

התובע למעשה מאשר בעדותו כי לא הועבר לעבוד בהתאם לתנאי הרפורמה וכי בית הספר לא שיבץ אותו במערכת שעות התואמת את מתכונת העבודה על פי הרפורמה, אלא למערכת הכוללת פחות שעות. התובע טוען אומנם כי בפועל הוא מבצע שעות עליהן הוא לא מתוגמל, אולם לא הוצגה בפנינו כל ראיה המלמדת על ביצוע שעות אלו. התובע לא הציג את מערכת השעות לפיה נדרש ללמד בשנים הקודמות להגשת התביעה, ואף לא פירט את חלוקת שעות ההוראה לשעות פרונטליות, שעות פרטניות ושעות שהייה – או שעות חופשיות להגדרתו שאז נטען כי ביצע מטלות שונות .

בתצהירה של מנהלת ביה"ס לא נטען דבר לעניין מתכונת עבודתו של התובע. גב' אבו נדאא מאשרת בתצהיר כי ארבעה מורים בביה"ס כלולים ברפורמת אופק חדש וארבעה אחרים אינם כלולים, והיא אינה טוענת כי בפועל התובע מבצע את אותה מתכונת העבודה כפי שנדרשים לה המורים המועסקים על פי הרפורמה. בעדותה, אישרה גב' אבו נדאא כי בפועל לא הוחלה הרפורמה על ארבעת המורים הוותיקים: "המורים הוותיקים נשארו בעולם הישן, והמורים שנכנסו למפתן, קיבלו אופק חדש". גם גב' אבו נדאא לא הציגה כל נתונים המלמדים כי הלכה למעשה מלמד התובע בהתאם למתכונת של 36 שעות שבועיות או כי שעות עבודתו בפועל תואמות את השעות הנדרשות על פי הרפורמה.

אף במסגרת הדיון שהתקיים ביום 27.3.2019, טענה ב"כ התובע כי על אף בקשתו לעבוד לפי מתכונת אופק חדש, " התובע לא שינה את מתכונת העבודה לאחר ההסכם, הוא היה מוכן, הוא ביקש גם. לא אפשרו לעובד לבצע עבודתו, הנתבעת מנעה ממנו לעשות עבודות נוספות". בהמשך לדברים אלו הוסיף גם התובע כי בפועל ניתן היה לקיים בבית הספר מערכת שעות שאינה תואמת את תנאי הרפורמה, כלומר פחות שעות עבודה, וכי "אילוצי מערכת שמו לי שעות חופשיות שאני לא מתוגמל", כלומר מערכת השעות שלו כוללות שעות בהן לא נדרש לעבוד. התובע לא הציג ראיות כי בפועל עבד עם תלמידים, מורים או הורים בשעות החופשיות באופן המשווה אותו למורים המועסקים על פי הרפורמה ואשר שעות חופשיות אלו נחשבות כשעות שהייה המזכות בתגמול. אמירות אלו של התובע ובאת-כוחו תומכות בטענתה של הנתבעת כי הלכה למעשה התובע המשיך לעבוד לפי מתכונת העבודה הקודמת, ולא בהתאם למתכונת שעות העבודה הנדרשת על פי אופק חדש.

עוד יצוין, כי גם חוות הדעת שהוגשה מטעם התובע אינה יכולה לעמוד, ולו מאחר והחישוב נעשה לפי 24 שעות הוראה שבועיות בפועל, כאשר הרפורמה דורשת 36 שעות הוראה לשבוע. התובע עצמו אישר בעדותו כי מתכונת עבודתו מוגדרת על פי 24 שעות הוראה שבועיות, ולא בהתאם לדרישות הרפורמה, וכי בפועל משרד החינוך לא החיל עליו את הרפורמה, הן מבחינת מתכונת השעות והן מבחינת התגמול הכספי. למעשה, התובע טוען שתי טענות סותרות: מחד, כי " הנתבעת היא זו שמנעה מהתובע לעבוד לפי תנאי הרפורמה" – ומכאן אנו למדים כי התובע אינו עובד לפי מתכונת אופק חדש – ומאידך, כי "התובע ביצע את אותן העבודות שביצעו המורים שעבדו לפי הרפורמה" – טענה אשר כאמור גם לא הוכחה.

התובע לא הביא אף ראייה ממשית שיש בה כדי לתמוך את דבריו כי עבד לאורך השנים שעות החורגות מאלו ששולמו לו בפועל, או כי נדרש לבצע יותר מ-24 שעות הוראה שבועיות בהתאם למתכונת הישנה. משלא עשה כן, לא הוכיח את תביעתו.

די בכך על מנת לדחות את התביעה, אך מאחר והצדדים הרחיבו בכתבי הטענות לגבי עצם תחולת הרפורמה על בתי הספר של מפת"ן, בחרנו להתייחס בקצרה גם למחלוקות אלו.

תחולת רפורמת אופק חדש על בתי הספר של מפת"ן

בית ספר מפת"ן בהגדרתו הינו מפעל תעסוקה לנוער בסיכון. בתי הספר של מפת"ן מספקים מסגרת שיקומית לנוער בכיתות חטיבת הביניים והתיכון, אשר זקוקים לתמיכה לימודית, רגשית ותעסוקתית, ולכן הם משלבים לימודים מעשיים עם לימודים עיוניים.

אין מחלוקת כי ההסכם הקיבוצי אינו נוקב במפורש בבתי הספר של מפת"ן ככלולים ברפורמת אופק חדש. התובע טוען כאמור כי יש להחיל את הרפורמה על בתי הספר של מפת"ן שכן יש לראותם כ"מרכזים טיפוליים" המוזכרים מפורשות בסעיף התחולה. מנגד, טוענת הנתבעת כי מוסדות חינוך מסוג מפת"ן הינם בתי ספר בחינוך הרגיל, אשר מספקים אומנם מענה לימודי וטיפולי, אולם הם אינם בבחינת "מרכזים טיפוליים" שהינם מוסדות לחינוך מיוחד המספקים מענה טיפולי עבוד תלמידים עם לקויות אשר נמצאו זכאים לשירותי חינוך מיוחדים.

התובע הציג מסמכים המלמדים על הגדרת בתי הספר של מפת"ן כמספקים גם מסגרת טיפולית לילדים, אולם אין בכך כדי לענות על הגדרת "מרכז טיפולי", אשר כמשמעו מדובר במקום בו מרוכזים טיפולים שונים הניתנים לילדים בעלי לקויות שונות (כגון ריפוי בעיסוק, קלינאיות תקשורת, טיפול רגשי, פיזיותרפיה ועוד). לו היינו מקבלים את עמדתו של התובע כי יש להכיר בבתי הספר של מפת"ן כ"מרכזים טיפוליים" בשל ההיבט הטיפולי-רגשי בעבודתם, הרי שניתן היה לכלול תחת קטגוריה זו את כל בתי הספר לחינוך המיוחד כמו גם בתי ספר רגילים רבים הנותנים מענה לילדים בעלי לקויות שונות. לכן, מקובל עלינו הסברו של מר פרידמן כי "מרכז טיפולי הוא מרכז שנשלחים אליו מבתי ספר שונים ילדים עם צרכים מיוחדים, זה לא הגדרה של מפת"ן, נשלחים למרכז ילדים שצריכים לבצע טיפולים, ומפת"ן הוא מוסד שמשלב בית ספר לילדים בעלי צרכים, בשלב של חינוך מבוגר, ונותן מענה מסוג אחר למניעה של נשירה ממסגרות".

אף אם נאמר כי בתי הספר של מפת"ן אינם בבחינת מרכזים טיפוליים, הרי שהלכה למעשה, בחרה הנתבעת להחיל את הרפורמה באופן חלקי על מפת"ן, שכן עובדי ההוראה החדשים אשר נקלטו בבתי הספר של מפת"ן לאחר המועד הקובע, עובדים בהתאם לתנאי השכר ומסגרת השעות של אופק חדש. לאורך הדיונים וגם בסיכומיה, הודתה הנתבעת במפורש כי עקרונית יש להחיל את הרפורמה על עובדי הוראה המועסקים בבתי הספר של מפת"ן, לא בשל היותם מרכזים טיפוליים דווקא, אולם רק לאחר גיבושו של הסכם קיבוצי חדש לעניין עובדי ההוראה הוותיקים. לעניין זה נסמכת הנתבעת על סעיף ההחרגה הקובע כי הצדדים להסכם הקיבוצי ימשיכו במגעים על מנת להגיע להסכמות לגבי "אוכלוסיות נוספות של עובדי הוראה בשירות המדינה, כפי שיוסכם בין הצדדים", וכן טוענת המדינה כי לא ניתן ליישם את נוסחת ההמרה הכלולה בהסכם הקיבוצי לגבי המורים הוותיקים בבתי הספר של מפת"ן, ומכאן הצורך להגיע להבנות קיבוציות בנוגע לתנאי שכרם. לטענת המדינה, ההחלטה להחריג את המורים הוותיקים נובעת כאמור מהצורך לקבוע מנגנון המרת שכר עבורם, אשר אינו נכלל בשלב זה בהסכם הקיבוצי המקורי, כאשר מנגד טוען התובע כי ניתן ליישם לגביו את נוסחאות ההמרה הקבועות כבר בהסכם הקיבוצי. לאחר שבחנו את הראיות, מצאנו כי יש לקבל את עמדתה של המדינה במחלוקת זו.

מעיון בהסכם הקיבוצי עולה כי מנגנון קביעת השכר של עובדי הוראה קיימים מבוסס על המרת השכר בהתאם למקדם המרה שהינו שיעור תוספת אחוזית. כך למשל, בהתאם לסעיף 44(ג) להסכם הקיבוצי, מקדם ההמרה למורה אקדמאי המועסק במשרה מלאה בבי"ס יסודי הינו 17%, למורה אם 24%, למורה מחנך 20% ולמורה מחנכת + אם 27%. לעומת זאת, מקדמי ההמרה למורי חטיבת הביניים הינם שונים: מורה רגיל 27%, מורה אם 34%, מורה מחנך 30% ומורה מחנכת + אם 37%. במילים אחרות, התוספת האחוזית למשכורת נקבעת לפי סוג המשרה בה מועסק עובד ההוראה. עוד קובע ההסכם בסעיף 49 כי מקדם ההמרה למורים המלמדים בבי"ס יסודי לפי בסיס משרה של חטיבת ביניים הינו שונה, וכן קובע סעיף 55 נוסחת המרה שונה למורה שאינו אקדמאי.

מקדמי ההמרה הקבועים בהסכם הקיבוצי נוגעים בעיקרם למורים קיימים המועסקים בבתי ספר יסודיים או בחטיבות הביניים, והם פרי של הסכמות קיבוציות. המורים הוותיקים במפת"ן, כדוגמת התובע, אינם נכללים באחת משתי קבוצות אלו, שכן בתי הספר כוללים את כל שנות הלימודים של חטיבת הביניים והתיכונים, ז' עד י"ב, ולא נטען כי קיימת חלוקה לחטיבת ביניים וחטיבה עליונה בביה"ס. כמו כן, לא הוצגו בפנינו נתונים המלמדים כי חלק ממורי מפת"ן מלמדים בכיתות ז'-ט' וחלקם בכיתות י'-י"ב באופן שניתן היה לפחות את חלקם לשבץ בטבלאות המרת השכר המפורטות בהסכם. במובן זה, קיים שוני בין בתי הספר של מפת"ן לבין שאר בתי הספר עליהם הוחלה הרפורמה. בהקשר זה, מצאנו כי יש לקבל את ההסבר אשר הציג מר פרידמן, ואשר לא נסתר על ידי התובע בראיות אחרות:
"יש לכל אוכלוסייה את המקדם ההמרה שלה, לפי ההסכם אופק חדש וההסכמים שנחתמו לאחריו, לצורך עניין השלמה לאופק חדש, קבע לגבי אוכלוסיות נוספות, מנהלי אשכולות גנים, לגבי מדריכים היה הסכם נוסף, הסכם לגבי מורה של"ח נפרד, ספציפית לגבי מורה של"ח, הם מורים שמלמדים בחינוך העל יסודי, חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, והיה צריך לקבוע שבוע עבודה ולחדד את זה ששבוע עבודה שלהם יהיה כמו שבוע עבודה בחטיבת ביניים, כל מבנה השכר, הוא מבנה שכר אחר, יש את הנושא של מקדם הוראה.
מפתן הוא דומה בעבודתו, הוא כולל בתוכו חטיבה עליונה, הסכם אופק חדש לא התעסק בחטיבה העליונה, מפתן הוא קצת חריג, הוא גם כולל את החטיבה העליונה וגם מועסקים במפתן מורים לצד מטפלים, מדריכים מצד מעסיקים שונים, היה קושי במהלך השנים וערכנו דיונים לגביהם כדי להבין את המקרה הנקודתי של מפתן ולנסות לחשוב איזה רפורמה אם בכלל, תתאים בבתי הספר הללו."

מדברים אלו אנו למדים על השונות במבנה בתי הספר של מפת"ן הכולל מורים שמלמדים כיתות של חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, על פניו ללא הפרדה, ולכן נדרשת התאמה מיוחדת של תנאי עבודתם לעקרונות הרפורמה. בהתאם לכך, הודיעה המדינה לאורך ההליך וכן כתבה בסיכומיה כי "מוסכם בין הצדדים להסכם כי יש להחיל את הרפורמה על עובדי הוראה המועסקים במפת"נים, אך הדבר צריך להיות מוסכם במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים, בשים לב בצורך להגיע להסכמות בדבר המרת השכר לעובדים הקיימים. הצדדים מנהלים מו"מ בעניין זה אולם בשלב זה הוא טרם מוצה וטרם נחתם הסכם קיבוצי הנחיל את הרפורמה על עובדי ההוראה הקיימים המועסקים במפת"נים".

באופן דומה נהגו הנתבעת והסתדרות המורים ביחס לקבוצות אחרות של עובדי הוראה קיימים. הוצגו בפנינו הסכמים קיבוציים נפרדים אשר נחתמו ביחס למספר קבוצות לרבות עובדי הוראה המועסקים בתפקידי פיקוח ומטה; עובדי הוראה המועסקים בחוות חקלאיות, במרכזים ימיים ובאשכולות הגנים; עובדי הוראה במכללות; עובדי הוראה המועסקים בתפקידי הדרכה; ומורי השל"ח. הנתבעת הציגה את ההסכמים הקיבוציים אשר נחתמו ביחס לקבוצות אלו בשנים שלאחר חתימת הסכם אופק חדש, ומעיון בהם עולה כי הם כוללים נוסחאות המרה שונות או תנאי שכר שונים, בהתאם להסכמות הקיבוציות בין הצדדים.

במהלך ההליכים בתיק הוגשה עמדתה של הסתדרות המורים התומכת בעמדת הנתבעת ולפיה הסכם אופק חדש אינו חל על עובדי ההוראה הוותיקים בבתי הספר של מפת"ן, וכי נדרש הליך של מו"מ קיבוצי על מנת לגבש הבנות בנוגע לאופן יישומו של ההסכם הקיבוצי על קבוצת מורים אלו. יצוין, כי התובע בחר שלא לזמן את נציג הסתדרות המורים כדי לעמוד על גישתם במחלוקת.

על יסוד האמור לעיל, לא שוכנענו כי נפל פגם בהחלטת הצדדים להסכם הקיבוצי להחריג את המורים הוותיקים בבתי הספר של מפת"ן ולנהל מו"מ נפרד לגבי אופן יישום תוכנית אופק חדש לגביהם. שוכנענו כי נכון היה להתדיין בעניינם של עובדי הוראה אלו בנפרד וזאת נוכח אופ יים הייחודי של בתי הספר של מפת"ן בהיותם בתי ספר מקצועיים בעלי היבטים טיפולי ים, בתי ספר שש-שנתיים באחריות משרד החינוך וגם משרד הרווחה, בתי ספר שבהם חלק מהעובדים מועסקים על ידי המדינה וחלק על ידי בעלויות שונות. כל אלו מלמדים על המורכבות של בתי ספר אלו, המצריכה התייחסות שונה. לפיכך, בית הדין לא ימיר את שיקול דעתם של הצדדים, בשיקול דעתו.

בטרם סיום נפנה לטענת ההפליה: התובע טוען כאמור כי הופלה לרעה על ידי הנתבעת כיוון שעבד לטענתו באותה המתכונת שבה עבדו עובדי ההוראה החדשים בבתי הספר של מפת"ן. על מנת לטעון להפליה, על התובע להוכיח כי עניינו שווה לעניינם של עובדי ההוראה החדשים. אולם, התובע לא הצליח להוכיח כי עבד באופן זהה לעובדי ההוראה החדשים, ומשנוסחת ההמרה עבור עובדי ההוראה החדשים שונה משל עובדי ההוראה הוותיקים, לא יוכל התובע לטעון להפליה ביחס לראשונים, כיוון שקיימים הבדלים רלוונטיים בינו לבין עובדי ההוראה החדשים, שאינם חלק מקבוצת השווים שלו. על כן, אין לקבל טענתו בהקשר זה.

סיכום

על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין ונוכח מהות המחלוקות, כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ל' סיוון תש"פ (22 יוני 20209, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

רויטל טרנר, שופטת

מר אדהם פלאח
נציג ציבור (עובדים)