הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת סע"ש 7104-12-15

לפני:

כב' השופטת אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים):מר אדהם פלאח
נציג ציבור (מעסיקים): מר דוד אביבי

התובע:
עבד אלרחמאן זיאדאת
ע"י ב"כ עוה"ד ע. מחאגנה

-

הנתבעת:
מועצה איזורית גלבוע
ע"י ב"כ עוה"ד ח. בלמס

פסק דין

1. התובע העובד בשירות הנתבעת - מועצה אזורית גלבוע, מאז שנת 1991, עותר בתביעתו לחייבה בתשלום סכום של 210,000 ₪, שלטענתו, היא חייבת לו בגין העמדת תעודת " מוביל" שלו לרשותה.

2. מהלך הדיון-
את תביעתו המקורי ת הגיש התובע ביום 03.12.15.
הנתבעת בכתב הגנתה, טענה, בין היתר, כי התביעה הוגשה בשיהוי קיצוני וחוסר תום לב, כן טענה, כי " בשל היות התובע " נהג מוביל", משלמת המועצה לתובע, מדי חודש, את התמורה בסך 35 שעות נוספות גלובליות ואלה ניתנות לו מאז חודש יוני 2008 ועד להגשת כתב הגנה זה" ( סעיף 8).
בתאריך 31.12.16 התקיים, לפני ראש המותב דאז, כבוד הנשיאה (כתוארה אז) השופטת הבכירה ו. שפר (להלן: "המותב הקודם ") דיון מוקדם מקיף במהלכו שטחו הצדדים ובאי כוחם את טענותיהם בהרחבה, כאשר עיקר הדיון התמקד בכך, כי התובע לא הצביע על כל בסיס ומקור המשפטי מכוחו יש לחייב את הנתבעת בתוספת בגין תעודת נהג מוביל.
בסיום הישיבה, ונוכח הדברים שעלו בה, ניתנה החלטה לפיה: "ב"כ הנתבעת תודיע לבית הדין ולב"כ התובע עד ליום 7.6.16 האם ישנם נהגי משאיות פינוי אשפה נוספים מעבר לתובע שמקבלים את התוספת של 35 שעות נוספות גלובליות.
לאחר שתינתן הודעתה, מוצע שהתובע ישקול האם הוא מותיר את תביעתו כמו שהיא או מבקש לעשות בה שינויים בהתאם לדברים שהועלו בדיון, ויודיע מה מבוקשו באשר להמשך בירור התביעה" ( עמ' 4 שורות 17-19 לפרוטוקול).
בתאריך 07.06.16 הודיעה ב"כ הנתבעת, כי מלבד התובע, יש עובד נוסף המקבל תוספת של 35 שעות שהחלה להשתלם לו בסמוך להוספת מטלות למערך העבודה שלו.

בעקבות הודעת הנתבעת הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה אליה צירף העתק מכתב התביעה המתוקן (להלן: "כתב התביעה"). המותב הקודם, לאחר שקיבל את התייחסות הנתבעת לבקשה - הסכמה לתיקון בכפוף לפסיקת הוצאות, התיר את התיקון ובהתאם התיר לנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן מטעמה (להלן: "כתב ההגנה").

בכתב התביעה המתוקן , פירט התובע , את הפעולות והמטלות שהוא נדרש לבצע במסגרת העסקתו " כמוביל".

לאחר שהוגשו כתבי בי- דין מתוקנים, התקיים, בתאריך 12.02.17, דיון מוקדם נוסף (להלן: "הדיון המוקדם השני") לפני המותב הקודם, במהלכו, חזרו וטענו הצדדים, בהרחבה, את טענותיהם והתייחסו זה לטענותיו של רעהו. בסיום הדיון ניתנה החלטה על השלמת ההליכים המקדמיים ועל הגשת תצהירי עדות ראשית.

בזיקה להחלטה הנ"ל, הגיש התובע תצהיר מטעמו, והנתבעת הגישה את תצהירה של מנהלת מחלקת השכר - הגב' ענת ימין ( להלן: "הגב' ימין") ואת תצהירו של האחראי הישיר על התובע - מר יהודה ביטון ( להלן: "מר ביטון").
בתאריך 10.07.18 התקיימה ישיבת הוכחות. במהלכה נחקרו על תצהיריהם התובע וגב' ימין בלבד שכן בפתח הישיבה הודיע ב"כ הנתבעת כי מר ביטון לא יוכל להתייצב לישיבה ועל כן, ולבקשת ב"כ התובע, הוצא תצהירו מתיק בית הדין.
בסיום ישיבת ההוכחות, ולבקשת הצדדים, קצב להם ביה"ד מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו ( סיכומי התובע בתאריך 19.08.18 וסיכומי הנתבעת ביום 17.10.18), הבשיל התיק למתן פסק דין.

3. העובדות הרלוונטיות-
א. הנתבעת הינה מועצה מקומית המאוגדת ופועלת על פי דין ( להלן: "הנתבעת ו/או המועצה").
ב. התובע, יליד 1956, עובד בנתבעת מאז שנת 1991/2 ועד היום.
ג. התובע עבד ,תחילה, כפועל אשפה אחורי לאחר מכן ועד שנת 1995, כנהג משאית מחליף ולאחר מכן ועד להיום כנהג משאית אשפה.
ד. התובע הינו בעל הכשרה ומחזיק בתעודת " מוביל" וזאת החל מיום 11.02.02 .
ה. התובע מעמיד את תעודת ה"מוביל" שלו לטובת המועצה.
ו. התובע מקבל תוספת בשיעור של 50 שעות נוספות.
ז. החל משנת 2008 החל התובע לקבל תוספת חודשית נוספת, בשיעור של 35 שעות נוספות גלובאליות, אך קיימת מחלוקת, בין הצדדים, בעבור מה משולם רכיב זה.

4. השאלות בהן עלינו להכריע -
האם זכאי התובע לתשלום גמול ו/או שכר בגין העמדת תעודת " המוביל" שלו לרשות הנתבעת? ואם כן-
מה הוא הגמול ו/או השכר הראוי לו הוא זכאי?
להלן נדון בשאלות כסדרן;

5. האם זכאי התובע לתשלום גמול ו/או שכר בגין העמדת תעודת " המוביל" שלו לשירותי הנתבעת?
התובע טען, כי
א. בנוסף לתפקידו כנהג משאית אצל הנתבעת, הוא משמש כמנהל מקצועי של צי הרכב שלה זאת בהיותו בעל הכשרה מיוחדת לשמש " כמוביל" לאחר שהוכשר והוסמך לכך.
ב. הודות להכשרתו ולהסמכתו ולתפקידו כמוביל בנתבעת מוקנית לה הזכות להפעיל את המשאיות שבבעלותה, כאשר לולא התעודה שלו, היא לא היתה רשאית להפעילם.
ג. העסקתו " כמוביל" מחייבת אותו לבצע פעולות נוספות לעבודתו כנהג משאית אשפה, ועבודה בשעות נוספות והיא מטילה עליו אחריות נוספת.
ד. הנתבעת לא משלמת לו שכר ו/או תגמול כלשהו בגין תפקידו כמוביל, חרף האחריות הכבדה המוטלת עליו מתוקף כך.
ה. הנתבעת חייבת לשלם לו שכר בגין תפקידו כמוביל האחראי על חמישה כלי רכב כבדים, שאין אפשרות להפעילם ללא נהג " מוביל" שהוסמך והוכשר להחזיק, לפקח ולשמש כאחראי על רכב משא.
ו. הוא פנה פעמים רבות לנתבעת בדרישה לשלם לו שכר בגין תפקידו אך חרף הבטחות ודיונים רבים שהתקיימו בעניין, לא הצליחו הצדדים להגיע לפתרון.
ז. הוא הגיע להסכמה עקרונית עם מר רמי אלהרר, ראש המועצה הקודם ועם סגנו מר עיד סלים, לפיה הוא זכאי לתוספת תשלום בגין עבודתו כמוביל אך הסכמות אלו לא יצאו לפועל בשל חילופי גברי בראשות המועצה.
ח. הנתבעת משתמשת בכישוריו ובמקצועיותו, וחוסכת לעצמה העסקת עובד נוסף בתפקיד מוביל, ובכך היא עושה עושר על חשבונו, מנצלת אותו ופוגעת בזכויותיו.

הנתבעת מאידך טענה, כי
א. התובע איננו עובד אצלה כ"מנהל" צי הרכב , אלא כ " נהג מוביל" ביחס לשישה כלי רכב המשמשים לפינוי אשפה.
ב. התובע אינו אחראי על סידור או על תשלום משכורות לנהגים, או על נקודות פינוי האשפה וכדו', כאשר אחריותו כמוביל מסתכמת במתן גיבוי מקצועי לשש משאיות המשמשות לפינוי האשפה, ועל כך הוא מקבל תמורה.
ג. בגין הגיבוי המקצועי שנותן התובע, אשר מתבטא בעבודתו כנהג במועצה ובהכשרתו כנהג מוביל, היא משלמת לו, מדי חודש, תמורה בסך של 35 שעות נוספות גלובליות ואלה ניתנות לו מאז חודש יוני 2008 ועד היום.
ד. התובע פנה בשנת 2008 או בסמוך לכך בדרישה כי ישולם לו תשלום על היותו בעל תעודת נהג מוביל והנתבעת נענתה לדרישתו והוסיפה לו תשלום של 35 שעות נוספות גלובליות, תשלום שהוא מקבל מעבר לתשלום בגין 50 שעות נוספות שמשולמות לו בגין תוספת השעות שהוא מקבל כנהג .
ה. התובע הסתפק בתשלום זה ורק סמוך להגשת התביעה העלה את הדרישות שלו וטען כי הוא זכאי לסכומים נוספים. מנהל מחלקת התברואה הסביר לו כי אין כל הצדקה לשלם לו מעבר לאותן 35 שעות נוספות שהוא מקבל וכי אין כל מקור חוקי לשלם לו את הסכום שהוא דורש , ובוודאי שלא באופן רטרואקטיבי.
ו. תביעת התובע לוקה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב , שכן ובמהלך כ- 14 שנה, הוא ישב בחיבוק ידיים וכעת מבקש לחייב אותה בתשלום תוספת שכר .

דיון והכרעה-
מקום בו נטען לקיומה של זכות כלשהי, על הטוען להראות מהו המקור החוקי או ההסכמי ממנו צומחת לו הזכות הנטענת.
התובע לא הצביע על כל בסיס בחוקת העבודה או על כל מקור משפטי אחר מכוחו יש ליתן לו תוספת בגין העמדת תעודת נהג מוביל .
כבר בדיונים המוקדמים נשאל התובע , על ידי בית הדין, על איזה מקור מדיני הרשויות המקומיות הוא משית את טענתו שמגיע לו תשלום והשיב: "...שהתובע היה אמור להיות נהג משאית אשפה, ולבקשת המועצה הוא תפקד בתחום נוסף עם אחריות נוספת ועבודה נוספת שלפי דעתנו מגיע תגמול עליה" (עמ' 1 שורות 14-17 לפרוטוקול).
התובע התבקש, על ידי בית הדין, להבהיר - "על איזה מקור בתחום של הרשויות המקומיות אנו משתיתים את הזכאות הזו, חוץ מהטענה הכללית שהתובע עובד יותר קשה" וכך השיב בא כוחו: "אני משיב שזה תפקיד חדש, תקן חדש כזה שצריך לתגמל אותו עליו. לא יכול להיות שהתובע יעבוד יותר וייקח על עצמו יותר ולא יהיה מתוגמל על כך. הייתה הסכמה מכללא שיש לשלם לו על כך. הם ביקשו גם הצעת מחיר והיה מו"מ" ( עמ' 1 שורות 23-24 לפרוטוקול ועמ' 2 שורות 1-3 שם). ( ההדגשה אינה במקור- א.י.).
גם בדיון המוקדם השני שהתקיים , חזר ב"כ התובע וציין, באותו עניין, כי " אני אינני סבור שעל התובע להראות מקור משפטי לזכאות לתשלום. די בכל שהוא מבצע תפקיד מעבר להיותו נהג משדאית אשפה, ובכך שנדרש לעשות זאת והובטח לשלם לו, ואף דרשו ממנו בהתאם לעובדות שצוינו בכתב התביעה, להביא תמחור על העבודה הנוספת" (עמ' 5 שורות 14-17 לפרוטוקול) (ההדגשה אינה במקור- א.י.).
מטיעוני התובע, בדיונים המוקדמים, ומכתב תביעתו, עולה (ו/או משתמע) , כי הוא סומך טענותיו על שני אדנים; הראשון על עבודה קשה ונוספת מעבר לעבודתו כנהג והשני על הבטחה שלטונית/ מנהלית.
באשר לטענות התובע ביחס לעבודה קשה ועבודה נוספת מעבר לעבודתו כנהג משאית:
התובע טען, כי עבודה כ"מוביל" מחייבת אותו להשקיע מאמץ וזמן מעבר לאחריות המרובה המוטלת עליו בנושא בטיחות.
בסעיפים 8-9 לתצהירו, הצהיר התובע כי " העסקתי " כמוביל", אצל הנתבעת בנוסף לעבודתי כנהג משאית, מחייבת אותי לבצע פעולות נוספות לעבודתי כנהג מכונית אשפה, ועבודה שעות נוספות ומטילה עליו אחריות נוספת." וכן הוסיף ופירט "כמוביל עלי לבדוק פיזית את כלי הרכב של הנתבעת, לרבות בדיקת תקינות צמיגים, בטיחות הובלת המטענים, בדיקת כשירות הנהגים והכרתם למלוא הפונקציות והמערכות שברכבים ומסוגלותם להשתמש בהן, דאגה לרישוי הרכבים, שיתוף פעולה עם קצין הבטיחות של הרכבים וכו'.
עבודה זו מחייבת השקעת מאמץ, זמן מעבר לאחריותו המרובה המוטלת עלי בנושא הבטיחות".
הנתבעת מנגד טענה, כי " התובע איננו עובד אצל הנתבעת כ"מנהל" צי הרכב של המועצה המונה מספר רב של כלי רכב, אלא כ"נהג מוביל" ביחס ל- 6 כלי רכב המשמשים לפינוי האשפה." עוד הבהירה, כי " התובע איננו אחראי על סידור העבודה או על תשלום משכורות לנהגים, או על נקודות פינוי האשפה וכד'", אלא לטענתה, "אחריותו כמוביל מסתכמת במתן גיבוי מקצועי ל- 6 משאיות המשמשות לפינוי אשפה" ( סעיף 7 להגנה).
התובע לא הביא לבית הדין ולו עובד אחד שיעיד לגבי העבודות הנוספות שלטענתו הוא מבצע בגלל עבודתו כנהג מוביל. בנוסף, בדיון המוקדם הראשון שהתקיים, הוא התבקש, על ידי בית הדין, לפרט איזה עבודה הוא עושה מעבר למה שנהגים האחרים עושים בגלל התעודה, וכך השיב:
"לשאלת בית הדין איזה עבודה אני עושה בגלל תעודת המוביל, אני משיב שאני אחראי על 6 משאיות. אני בודק שלא מעמיסים יותר מהכמות של המשאית, את זה אני בודק במשקל. לא כל יום אני בודק, יש קצין בטיחות על זה. הוא לוקח את רישיון המוביל שלי, אסור לעשות טסט לאוטו בלי אישור שלי. אני פותח את הגלגלים של המשאיות פעם בחודש. גם קצין בטיחות עושה את זה, אני וקצין הבטיחות. חס וחלילה אם תפסו נהג עם גלגל גמור לוקחים לי את התעודה והרישיון.
בתשובה לשאלה מה אני עושה יותר מנהג אחר, אני משיב שאסור לעשות טסט בלי התעודה שלי. אני בודק את הרכבים כל חודש. כל יום אני רואה את המשאיות. גם קצין הבטיחות עושה את הבדיקה שאני עושה." (עמ' 3 שורות 20-28 לפרוטוקול ועמ' 4 שורות 1-3 שם) (ההדגשה אינה במקור- א.י.).
מדבריו של התובע עצמו, משתמע, כי כל הפעולות שמנה בתצהירו ובדיון המוקדם מבוצעות על ידי קצין הבטיחות של הנתבעת וכי, בעצם, כל עבודתו מסתכמת בכך כי " אסור לעשות טסט בלי התעודה שלי".
כך יוצא, כי התובע לא הוכיח, את טענתו לפיה, עבודתו כמוביל היתה כרוכה בביצוע עבודות נוספות והשקעת מאמץ נוסף ואחריות מעבר לעבודתו כנהג משאית.

באשר לטענה להבטחה מנהלית:
טענה נוספת המשתמעת מדברי התובע, הינה קיומה של הבטחה מנהלית שניתנה לו על ידי ראש המועצה הקודם מר רמי אלהרר וסגנו מר עיד סלים.
התובע טען, בכתב התביעה, בסעיף 9, כי: "התובע פנה פעמים רבות לנתבעת בדרישה לשלם לו שכרו בגין תפקידו כאמור, אך חרף הבטחות ודיונים רבים שהתקיימו בעניין, לא הצליחו הצדדים להגיע לפתרון מחוץ לכתלי ביהמ"ש.
התובע הגיע להסכמה עקרונית עם מר רמי אלהרר, ראש המועצה הקודם וסגנו ה"ה עיד סלים, לפיה זכאי התובע לתוספת תשלום בגין עבודתו כמוביל אך ההסכמות לא יצאו לפועל בשל חילופי גברי בראשות המועצה" התובע חזר על דבריו אלו גם בסעיף 12 ל תצהירו.
גם בדיונים המוקדמים שהתקיימו טען התובע, כי היתה הבטחה מנהלית וכי " הובטח לשלם לו, ואף דרשו ממנו, בהתאם לעובדות שצוינו בכתב התביעה, להביא תמחור על העבודה הנוספת" ( עמ' 5 שורות 16-17 לפרוטוקול).
הבטחה מנהלית היא יציר הפסיקה ומטרתה להגן על האזרח במצבים בהם קיימת הסתמכות שלו על דברי הרשות עקב: "מעשים מצגים או אמירות של גורמים בתוך הרשות המנהלית" (מאמרו של יואב דותן, "הבטחה מנהלית לציבור", משפט וממשלה תש"ס, עמ' 470).
ההלכה המנחה, בסוגיה של הבטחה שלטונית, נקבעה בבג"ץ 75/135, סאי טקס בע"מ - שר התמ"ס, פ"ד ל(1) 673 (להלן: "הלכת סאי-טקס") , לפיה " הבטחה שניתנה על ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי מחייב והצד השני מקבל אותה בצורה זו, ההגינות הציבורית דורשת שההבטחה תקויים הלכה למעשה, כאשר בכוחו של המבטיח למלא אחריה ואפילו לא שינה אזרח את מצבו לרעה בעקבות ההבטחה. אמינות הממשל בעיני הציבור חשובה לעין ערוך מהאפשרות שיינתן לו לחזור בו או לסגת".
הלכת סאי-טקס סויגה וצומצמה בפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון, שם נקבע שעל מנת שהבטחה שניתנה, מצד רשות כלשהי, תטיל עליה חובה משפטית לקיים את האמור בה נדרש כי יתמלאו מספר תנאים מצטברים:
א. על נותן ההבטחה להיות בעל סמכות לתיתה;
ב. הייתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי;
ג. הוא בעל יכולת למלא אחריה;
ד. אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה.
עוד נקבע שם כי אחד מתנאי היסוד לשכלולה של הבטחה שלטונית - כי זו תהיה ברורה ומפורשת וכי תפרוס במדויק את טיב ההתחייבות ואת היקפה ( בג"ץ 8013/10, המועצה האזורית אשכול + 32 נוספים ואח' - ראש הממשלה, ביום 08.08.11 בג"צ 142/86, " דישון" כפר שיתופי להתיישבות חקלאית - שר החקלאות ואח', פ"ד מ(4) 523, 529; בג"ץ 4915/00 רשת חברת תקשורת הפקות (1992) בע"מ - ממשלת ישראל ואח', פ"ד נד(5)451, 478; ע"א 2054/98, אחים רויכמן שומרון בע"מ - מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 433, 456).
אמות מידה אלה חלות גם בבתי הדין לעבודה, שכן עקרונות של המשפט הציבורי חלים גם בו (דב"ע מט/3-132 מדינת ישראל - מנשה נבעה, פד"ע כא 326, 331; בג"ץ 1407/09 מנשה נבעה - בתי הדין הארצי לעבודה ואח',פ"ד מה(1) 152; דב"ע שנ/3-92, יהושע מזרחי ואח' - רשות הנמלים והרכבות בישראל, פד"ע כב' 451, 455)".

לדידנו ובשים לב ל ראיות ולעדויות שהובאו לפנינו, הרי שהתובע לא השכיל להוכיח קיומה ו/או השתכללותה של הבטחה מנהלית;
תחילה התובע, בעצמו, ציין, בתצהירו ובתביעתו, כי " הגעתי להסכמה עקרונית..." ( סעיף 12 לתצהיר ו- 9 לתביעה) היינו לא התגבשו ולא השתכללו לכדי הסכמות סופית.
שנית ראש העיר אינו יכול להבטיח לעובד זכאות לתגמול ו/או שכר בלא שיעמדו בהוראות החוק ובלא אישור הגורם המוסמך לכך.
הזכאות לתוספות ותשלומי שכר נקבעת בחוקת העבודה; התובע אינו מפנה למקור משפטי כלשהו לזכאותו הנטענת. יתרה מכך, ב"כ הנתבעת, בדבריו בדיון המוקדם השני, ציין בתשובה, "לשאלת בית הדין מכוח מה זה משולם לו" כי " אני משיב שזה טריק בעצם. כשרשות מקומית לא מוצאת סעיף בחוקת העבודה או במקורות המשפטיים לתוספת תשלום, והיא רוצה לתגמל את העובד, היא עושה את זה באמצעות שעות נוספות. לא בהכרח תקין, לא בהכרח יעבור את הבדיקות של הממונה על השכר ואת הביקורות אבל אלה העובדות." (עמ' 6 שורות 7-10 לפרוטוקול) (ההדגשה אינה במקור- א.י.).
כך ובנסיבות הללו, אין המדובר בהחלטה שראש העיר יכול היה לקבל על עצמו, ואין לו היכולת למלא אחר ההבטחה , אם הבטיח זכויות בניגוד לחוק ובהיעדר אישור הגורמים המוסמכים.
מעבר לאמור לעיל, נוסיף, כי התובע גם לא הוכיח כלל קיומה של ההבטחה הנטענת, שכן הוא לא הבהיר, וכעולה מעדותו אין ביכולתו להבהיר במדויק, מה סוכם עימו ובמה הדברים כרוכים, שכן לא הוא אשר " הגיע להסכמות" ולא הוא אשר נכח בישיבה עם ראש המועצה וסגנו;
התובע הצהיר, בסעיף 12, כי " הגעתי להסכמה עקרונית עם רמי אלהרר, ראש המועצה הקודם וסגנו ה"ה עיד סלים, לפיה אני זכאי לתוספת תשלום בגין עבודתי כמוביל אך ההסכמות לא יצאו לפועל בשל חילופי גברי בראשות המועצה"
ובחקירתו הוא נשאל :
" ש. מי זה ראש המועצה. אתה יודע.
ת. בטח. עובד אבל הוא לא אשם בזה.
ש. מי זה רמי אלהרר שציינת בתצהירך.
ת. הוא הסגן של ראש המועצה הקודם, דני. גם סלים עיד וגם רמי הם סגנים של ראש המועצה הקודם, דני.
ש. גם היום הם הסגנים של ראש המועצה.
ת. לא, היום, לא.
ש. אתה אומר שהם הבטיחו לך לשלם עבור התעודה.
ת. הבן שלי עלאא ופאהים ישבו עם רמי ועיד ויהודה, ישבו ואמרו תביא הצעת מחיר כדי לגמור את הענין הזה זה היה 4-5 חודשים לפני כן. ..."
...
ש. אמרת כי מי שישב עם רמי ועם עיד הוא בנך עלאא ואחד בשם פאהים.
ת. כן.
ש. איך אתה יודע מה היה בשיחה.
ת. בני סיפר לי וגם פאהים סיפר לי.
ש. כשאתה כותב " הגעתי להסכמה עם רמי אלהרר..." סעיף 12 לתצהירך אתה מתכוון שעלאא ופאהים הגיעו להסכמה?
ת. כן." (עמ' 14 שורות 5-7 לפרוטוקול ועמ' 15 שורות 1-7 שם).

כאמור, התובע בעצמו לא נכח בשיחה כך שהוא לא יכול להעיד על מה שהיה בה ועל מה שסוכם, מה גם שהתובע, ומטעמיו, בחר לא להעיד מי מאלו שהיו בשיחה וסיכמו אשר סיכמו; הוא לא הביא לעדות מי מבניו, עלאא ו/או פהים, כאשר בהקשר זה יוער כי עלאא התלווה לאביו לישיבת ההוכחות והיה נוכח בדיון בעת שהתובע העיד ( עמ' 9 שורה 3), וגם לא זימן את ראש המועצה הקודם מר רמי אלהרר ו/או את סגנו עיד סלים, כל זאת מבלי שנתן כל הסבר לכך - מדובר במחדל, שעל פי הכללים שנקבעו בפסיקה, יש לזקוף לחובתו (של התובע).
בנסיבות אלו, הרינו קובעים, כי גם אם ניתנה הבטחה כללית לתובע לתשלום בגין העמדת תעודת המוביל לרשות הנתבעת (כאשר וכפי שקבענו לעיל, התובע לא הוכיח כלל שניתנה הבטחה כזו או אחרת) וגם אם היתה הסכמה כללית בנדון הרי שהיא לא השתכללה לכדי הבטחה והסכמה מנהלית מחייבת.

כך יוצא, כי התובע לא הצביע על מקור שבדין שמחייב את הנתבעת לשלם לו גמול כלשהו בגין העמדת תעודת המוביל לרשותה וגם לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, להוכחת קיומו של הסכמה מכללא ו/או של הבטחה מנהלית ותוכנה.

חרף כך, בפסיקה נקבע, כי מקום בו לא נכרת הסכם בכתב בין רשות מקומית ונותן שרות, ניתן לחייב את הרשות המקומית אף בהתאם לחובת תום הלב. נקבע, כי מקום בו ברור שרשות מקומית החליטה לקחת על עצמה התחייבות ולא נפל רבב בהתנהלות הצד השני, אין להתיר לרשות להתחמק מהתחייבותה, בטענה, כי לא מולאו הדרישות הצורניות ( ע"א 487/75 עזרה ובצרון חברה לשיכון - משה גליק, פ"ד ל(2), 621).
מקור נוסף לחיוב רשויות מקומיות במקרים כגון דא, הינו דיני עשיית עושר ולא במשפט. בפסיקה נקבע, כי אין זה צודק שרשות מקומית תתעשר על חשבון נותן השירותים ולא תשלם לו בגין שירותיו בטענה, כי לא נכרת בינה לבינו חוזה, בהתאם לדרישות החוק.
בענייננו, הנתבעת, נטלה על עצמה התחייבות כאשר התנהגותה מלמדת, כי היא התקשרה עם התובע (בענין תעודת ה"מוביל" שלו) , וכי על סמך התנהגותה והתנהלותה רבת השנים, הוא העמיד לרשותה את תעודתו, זאת אף בהעדר הוראה והסכמה בכתב.
הנתבעת טענה, בסעיף 9 לכתב ההגנה, כי בעצם " בגין הגיבוי המקצועי שנתן התובע, אשר מתבטא בעצם עבודתו כנהג המועצה, ובעצם הכשרתו כנהג מוביל, משלמת המועצה לתובע מדי חודש, את התמורה בסך של 35 שעות נוספות גלובליות ואלה ניתנות לו מאז חודש יוני 2008 ועד למודע הגשת כתה הגנה זה" כך יוצא , כי הנתבעת בעצם מודה כי התובע ביצע את העבודה וכי היא נטלה על עצמה את ההתחייבות לשלם לו בגין עבודתו זו.
ולכן השאלה בה יש לדון כעת היא - האם אכן תשלום ה- 35 שעות חודשיות נוספות הוא בגין העמדת תעודת התובע לרשות הנתבעת כטענתה או שמא כטענתו - התוספת הנ"ל משולמת לו כפיצוי לאחר שהועבר מתפקיד פועל אחורי במשאית, לתפקיד נהג, דבר שחייב אותו לנסוע לשפיכת המטענים לאחרים רחוקים?
כפי שצויין לעיל, בפרק העובדות, אין חולק, כי " התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1991, תחילה כפועל אשפה אחורי ובהמשך כנהג משאית מחליף עד שנת 1995, ולאחר מכן ועד להיום כנהג משאית אשפה".
כן אין חולק, כי התובע קיבל תעודת מוביל בפברואר 2002. וכי התוספת של ה- 35 שעות החל להיות משולמת בשנת 2008.
כך שמבחינת סדר כרונולוגי, טענתו של התובע אינה הגיונית.
התובע עומת עם הנתונים הללו בחקירתו הנגדית, והתבקש להסביר הכיצד אלו מתיישבים עם גרסתו אך, כפי שהתברר, לא היה בפיו כל הסבר:
" ש. ממתי אתה נהג במועצה.
ת. נכנסתי למועצה בשנת 91', פועל אחורי במשאית ואחד הנהגים, בשם זאב, קיבל מחלה, סיים את העבודה ולא היו להם נהגים. רק אני הייתי מחליף נהגים ואז אמרו שאעלה על המשאית. אני חושב כי זה היה בשנת 95'.
ש. האם אתה זוכר מתי התחלת לקבל את התוספת של 35 השעות הנוספות?
ת. אני חושב בשנת 08'.
ש. כתבת בתצהירך שאת 35 השעות הנוספות קיבלת בגלל שעברת מפועל אחורי להיות נהג.
ת. נכון.
ש. כרגע אתה אומר שהיית נהג, עברת מפועל אחורי להיות נהג בשנת 95' ואת השעות הנוספות - 35 השעות הנוספות עליהן אנו מדברים קיבלת בשנת 08'. זה משהו שלא הבנת בתצהיר או הכתוב בתצהירך אינו נכון.
ת. לקחו את התעודה לא בשנת 95'. לקחו אותה בשנת 02' .
ש. אני שאלתי אותך על התוספת של 35 שעות הנוספות.
ת. זה לא שייך לתעודת הניהול.
ש. אמרת שאת 35 השעות הנוספות שילמו לך בגלל שעברת מפועל אחורי להיות נהג. זה מה שכתוב בתצהירך.
ת. נכון.
ש. לפני שתי שאלות אמרת שעברת להיות נהג בשנת 95' ואילו את 35 השעות הנוספות שילמו לך בשנת 08'.
ת. משנת 95' החלפתי של נהג בשם זאב והייתי עובד גם מקדימה וגם מאחורה, כלומר כמחליף אבל לא כנהג קבוע. אתה שואל אותי על 20 שנה אחורה.
ש. ממתי אתה נהג קבוע.
ת. משנת 05' אני חושב.
ש. מעבר ל- 35 השעות הנוספות אתה מקבל עוד 50 שעות נוספות.
ת. אותן קיבלתי כאשר עברתי כפועל מאחורה.
ש. אומר לך ודווקא בגלל שאתה נהג אתה מקבל את ה- 50 השעות הנוספות כאשר 35 השעות הנוספות שילמו לך לא במקרה אחרי שביקשת שישלמו לך על התעודה.
ת. שנתנו לי את ה- 35 שעות קודם כל הייתי שופך את האשפה בטבריה, שעתיים נוסע ושעתיים חוזר ועל זה שילמו לי את ה- 35 שעות הנוספות וגם על זה שלפעמים הייתי עובד בשבת ולא שילמו לי על זה כסף. " (עמ' 12 שורות 19-27 לפרוטוקול ועמ' 13 שורות 1-23 שם).

מלבד העובדה שגרסתו, של התובע, אינה מתיישבת עם הנתונים העובדתיים הוא אף לא היה עקבי בטענותיו; שכן בעוד שבכתב התביעה, סעיף 7, טען, כי תוספת זו משולמת כפיצוי בגין מעברו מפועל אחורי לתפקיד נהג דבר שחייב אותו לנסוע לשפיכת מטענים לאתרים רחוקים , בדיון המוקדם טען, כי " גם נהגים אחרים בותק של התובע מקבלים את הרכיב הזה מבלי שיהיה להם תחום אחריות כלשהו. זו תוספת רוחבית לכולם בזמנו" (עמ' 1 שורות 20-22 לפרוטוקול) (טענה שהתובע לא הוכיחה שכן לא הביא עוד נהגים שמקבלים תוספת זו ואף לא נקב בשמם של כאלו) ואילו בעדותו לפנינו, העיד כי היא משולמת לו בגין עבודת שבת ובגין כך שהיה נוסע לשפוך אשפה בטבריה.

בנסיבות אלו יוצא, כי גרסת הנתבעת, לפיה תשלום ה- 35 שעות נוספות גלובליות, משולם לו כגמול על העמדת תעודת ה"מוביל" שלו, לא נסתרה ואף מתיישבת היא עם העדויות, הנתונים העובדתיים, המסמכים שהוצגו והגיונם של הדברים ;
הנתבעת צירפה לתצהירה של הגב' ימין, מסמך שהוכתר כ"ראיון אישי- זיאדאת אל רחמאן- ינואר 2007" (נספח 2 לתצהיר) בו נראה כי התובע העלה דרישתו לראשונה לתשלום שכר בעבור העמדת תעודת המוביל, כאשר אין חולק שהוא החל לקבל תוספת תשלום של 35 שעות נוספות בשנת 2008, כך שסביר, יהא להניח, לנוכח סמיכות הזמנים, כי התשלום הינו אכן בגין תעודת המוביל ובעקבות דרישתו לתשלום. מה גם שלא הגיוני ואף לא סביר, שהתובע שהיה ער לזכויותיו עוד משנת 2007, יישב בחיבוק ידיים ולא יעשה כלום, תקופה כה ארוכה, ולא ידרוש תשלום זכויותיו, עובדה שאף היא מחזקת את גרסת הנתבעת בדבר תשלום גמול בגין התעודה.

כך יוצא, כי הנתבעת משלמת, בגין השירות והעבודה שהתובע מבצע/בגין העמדת תעודת ה"מוביל" שלו, ולכן אינה מתעשרת שלא כדין על חשבונו, ולפיכך, דין תביעתו, בנסיבות אלו, להידחות.
למעלה מן הצורך, ולמען שלמות התמונה, נוסיף ונציין, כי אף אם הינו מקבלים טענת התובע בדבר חובת הנתבעת לשלם לו בגין העמדת תעודת המוביל לרשותה ואף אם היינו מקבלים את גרסתו כי ה- 35 שעות נוספות אינן מהוות תשלום בגין כך, הרי שלא היה בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגענו, שכן , התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח השכר הראוי לו הינו זכאי.
התובע הצהיר, בסעיף 13 לתצהירו, כי " השכר הראוי המקובל והנהוג עבור מתן שירותי מוביל הינו 2,500 ₪ + מע"מ לחודש" ולאישוש טענתו צירף הצעת מחיר מטעם נ.ג. בטיחות שלך בע"מ ( נספח ד' לתצהיר), ותו לא.
על מנת להוכיח מהו השכר הראוי בנסיבות העניין, היה מן הראוי שהתובע יצרף חוות דעת, שכן לבית הדין אין הידיעה השיפוטית, בעניין ואין הוא מוסמך לקבוע, על פי שיקול דעתו בלבד, בלי שהקביעות תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו.
התובע לא צירף חוות דעת מטעמו, הוא אף לא טרח לצרף תצהיר מטעם עורך הצעת המחיר או לזמנו למתן עדות לפנינו. יתרה מכך, בעדותו לפנינו, הוא לא ידע להסביר את החשבונות שהוציא לנתבעת בגין השימוש בתעודה ומה הוא השכר שהוא תובע בגין כך ומה הסיבה לפער בין החשבונות שהוציא :
"ש. אתה תובע 2,500 ₪ לכל חודש בשבע השנים שקדמו לתביעה.
ת. כן.
ש. מפנה אותך לנספח ד' לתצהירך, יש חשבוניות.
...
ש. חשבונות, על 600 ₪ לחודש.
ת. לאחר שבא כוחי מפנה אותי למסמכים עליהם אתה שואל אותי.
ש. כתוב בכל חשבון "עבור כל חודש 600 ₪ לפני מע"מ".
ת. לאחר שבא כוחי מסביר לי מה כתוב אני שואל האם זה על כל משאית או משאית אחת?
ש. יש שבע משאיות?
ת. אתה לא יודע. שומע שאני צריך להשיב - התחלנו עם שתי משאיות ולאחר מכן הוסיפו עוד 3, אז המועצה התחילה לגדול, הביאו עוד משאיות של אשפה.
ש. אתה אומר שבשנת 13' כשהוצאת את החשבוניות היו פחות משאיות.
ת. לא, היה יותר. בשנת 13' היו 3 משאיות, 4 משאיות ולחצן, 5 משאיות ומשאית של הגזם.
ש. אתה מבקש גם על שנת 13' 2,500 ₪ לחודש.
ת. זה עבור כל משאית. זו הצעת מחיר.
בן התובע מנסה לדבר ומוסבר לו שאסור לו לעשות את זה.
ת. שלחנו את החשבונית עד שנה.
ש. עכשיו אתה רוצה 2,500 ₪ לחודש ובשנת 13' ביקשת רק 600 ₪ לחודש, אז מה ההבדל?
ת. (מסתכל על בנו ועל בא כוחו). מבקש מבא כוחי שיראה לי את החשבונית.
ב"כ הנתבעת מציג לתובע את תצהירו ואת נספחיו.

ת. זה 3,000 ₪, שומע שבא כוחי מתקן שזה 30,000 ₪, בשנת 09' כלומר זה לשנה.
ש. אתה מפנה למסמך אחר יש עוד חשבון אחד של 2,500 ₪.
ת. זה עבור הצעת מחיר ששלחתי למועצה, שביקשו מעלאא הצעת מחיר. הבאנו להם הצעת מחיר 2,500 ₪.
לשאלת בית הדין, מה זה 600 ₪ עבור כל חודש שכתוב על החשבונות שצירפתי כנספח ד', זה 600 ₪ עבור כל משאית. הם לא שילמו את זה אח"כ אמרו שאביא הצעת מחיר מקצין בטיחות וזה מה שעשינו. בשביל לעשות, לגמור את הענין הז, הם לא גמרו את הענין הזה. לא רצו לשלם. לא 600 ₪, לא 1,000, לא 500 ולא 100 ₪.
ש. מקריא לך מחשבון מיום 31.10.13 וחשבון מיום 20.10.14. עבור שימוש בתעודה רישיון מוביל לתקופה מתאריך 31.10.14 עד 1.1.14 – 6,000 ₪ שזה אומר 600 ₪ לחודש, איפה כתוב שזה למשאית אחת?
ת. (מסתכל על בא כוחי). זה לא למשאית אחת קודם כל 6,000 ₪. זה 2,500 ₪ שישבו פאהים ועלאא לא רצו לשלם, לא 600 על משאית, לא 100 ולא רצו לשלם בכלל לגמרי. כשהלכו רצו לגמור את הענין עלאא ופאהים רמי ועיד להביא הצעת מחיר ואז הביא הצעת מחיר של 2,500 ₪ לכל המשאיות. אז אמרו שהם רוצים לעשות פשרה לכל הענין הזה, לא רצינו להגיע לבית משפט.
ש. אז איך הגענו לבית משפט.
ת. לא רצו לשלם." (עמ' 15 שורות 8-28 לפרוטוקול ועמ' 16 שורות 1-26 שם) .
משכך, וכאמור לעיל , אף אם היינו קובעים כי קיימת לתובע זכות לקבל שכר בגין העמדת תעודת ה"מוביל" שלו לרשות הנתבעת (וממילא, לא כך קבענו) , הרי, שלא היה בכך כדי לשנות מהתוצאה, שכן במקרה כזה ממילא היינו דוחים את התביעה בהעדר הוכחת שכר ראוי.

6. לסיכום-
לנוכח כל הנימוקים שפורטו לעיל, הגענו לכלל מסקנה - כי התובע לא הרי ם את נטל ההוכחה בדבר ההסכמות לענין השכר לו הוא זכאי בגין העמדת התעודה לרשות הנתבעת כמו גם לעניין, השכר הראוי לו ה יה זכאי. משכך, דין תביעתו להידחות.

7. הוצאות ושכר טרחת עו"ד -
בהתחשב בתוצאה אליה הגענו, אך מתוך התחשבות גם בתובע ובעובדת היותו, עדיין עובד של הנתבעת, הרינו מחייבים אותו לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים:
א. סכום של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט.
ב. סכום של 4,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד .
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישול מו בתוך 30 יום.

8. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' בכסלו תשע"ט, (15 ב נובמבר 2018), בהעדר הצדדים.

נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית, שופטת

נציג ציבור
(מעסיקים)