הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת סע"ש 6521-07-16

לפני:

כב' השופטת רויטל טרנר
נציג ציבור (עובדים): מר ג'וזי נתב
נציג ציבור (מעסיקים): מר איריס קליין

התובעים:

  1. בתיה גולדנברג רהק
  2. יפה בלישה
  3. מירה אליה
  4. אמנון בן דוד (נמחק)
  5. נעמי סגול

ע"י ב"כ: עו"ד אברהם רוטשילד

-

הנתבעת:
מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד ארנון חזון

פסק דין
1. התביעה שלפנינו עניינה בשאלה האם זכאיות התובעות לפנסיה תקציבית או לפיצוי כספי בגין אי צירופן להסדר פנסיה תקציבית.
רקע עובדתי
2. התובעות התקבלו לעבודה בנתבעת במהלך השנים 1994-1995, תחילה בתפקיד בוחנות, בהמשך בתפקיד ראש צוות ולבסוף בתפקיד מנהלות מדורים. העסקתן של התובעות הוסדרה באמצעות חוזים מיוחדים, לתקופות קצובות, שהוארכו מעת לעת לתקופה מצטברת של כ-8 שנים.
3. התובעות לא עברו מכרז ולא קיבלו כתב מינוי במועד קבלתן לעבודה. בחוזים עליהן הוחתמו התובעות נרשם כי סוג העסקתן הוא " חוזה משימה חולפת" או "מילוי מקום", כאשר הצדדים חלוקים בשאלה האם התובעות שובצו במשרות תקני ות.
4. בחודש מאי 1998 פורסם מכרז פנימי אליו הגישו התובעות מועמדות . עובדים אחרים נבחרו והתובעות המשיכו להיות מועסקות באמצעות חוזים מיוחדים.
5. במהלך כל תקופת העסקתן של התובעות , זכויותיהן הפנסיוניות בוטחו בהסדר של פנסיה צוברת.
6. ביום 5.6.200 1 התכנסה ועדת שירות המדינה והמליצה כי חובת המכרז הקבועה בסעיף 19 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 (להלן: חוק המינויים) לא תחול על משרות בשירות המדינה בהן מועסקים עובדים אשר נקלטו לעבודתם ללא מכרז לפני יותר מחמש שנים.
7. בעקבות המלצת ועדת שירות המדינה התקבלה ביום 8.7.2001 החלטת ממשלה, במסגרתה נקבע כדלקמן: "... מודיעים בזה כי בהתאם לסעיף 21 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן-החוק), ועל פי הצעת ועדת שירות המדינה, קבעה הממשלה כי חובת המכרז הקבועה בסעיף 19 לחוק לא תחול על משרות בשירות המדינה שבהן מועסק עובד אשר נקלט לעבודתו בלא מכרז לפני יותר מחמש שנים וממלא משרתו זו ברציפות מאז עד יום פרסום ההחלטה".
8. ביום 10.7.2001 פורסמה הודעת נציב שירות המדינה באותו עניין, הודעה מספר סא/44, שכותרתה "פטור ממכרז למשרות בשירות המדינה בהן מועסקים עובדים אשר נקטו לעבודתם לפני יותר מחמש שנים". במסגרת אותה הודעה נקבע כי בשל ריבוי משרות המסגרת אותן המדינה לא צפתה, ומשרות תקן שהעובדים בהן טרם נבחרו במכרז כדין, קבעה הממשלה כי חובת המכרז לא תחול על משרות בשירות המדינה המוזכרות בהחלטת הממשלה.
9. ביום 1.11.2001 נכנס לתוקפו הסכם קיבוצי כללי שנחתם ביום 3.3.1999 בין המעסיקים במגזר הציבורי לבין ההסתדרות, בדבר העברת המגזר הציבורי מפנסיה תקציבית להסדר של פנסיה צוברת (להלן: הסכם המעבר), כאשר המועד הקובע ליישומו הוא יום 1.4.2002 (להלן: המועד הקובע). במועד הקובע, התובעות לא הועסקו על פי כתב מינוי, אלא על פי הסכם מיוחד, ומשכך לא צורפו למסלול של פנסיה תקציבית.
10. ביום 13.5.2002 התקיים מכרז מס' 2185/02 לתפקיד בוחן/ראש צוות/מנהל מדור, במסגרתו נבחרה תובעת מס' 2.
11. ביום 26.11.2002 שלחה גב' כרמלה מזרחי, מנהלת אגף א' משאבי אנוש דאז , הודעה במסגרתה נרשם כדלקמן: "במסגרת המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת אושרו למשרדנו 56 תקנים להעברתם של עובדי מסגרת לתקן". על פי ההודעה, במסגרת התקנים החדשים, אושרו תקנים גם ל תובעות.
12. ביום 14.8.2003 התקיים מכרז פנימי 2246/03 לתפקיד מנהל מדור במסגרתו נבחרה התובעת מס' 1 למלא את המשרה. באותו היום, התקיים גם מכרז פנימי מס' 2255/03 לתפקיד בוחן/ר"צ/מנהל מדור – ספר נכסים, במסגרתו נבחרה תובעת מס' 3.
13. ביום 3.11.2003 קיבלו התובעות את כתבי המינוי למעמד קבוע, כאשר מועד התחולה נקבע ליום 1.1.2003.
14. לטענת התובעות, בעקבות רפורמה במנהל רשות מקרקעי ישראל, נודע להן בשנת 2013 כי הן אינן מבוטחות בפנסיה תקציבית וכן נודע להן כי עובדים שהחלו לעבוד אחריהן בוטחו בפנסיה תקציבית, ומכאן התביעה שלפנינו.
15. ביום 5.2.2017 התקיים דיון מוקדם ו ביום 26.12. 2018 התקיים דיון הוכחות, במסגרתו העידו התובעות ומטעם הנתבעת העידה גב' יעל אלנבוגן, מנהלת משאבי אנוש. לאחר שהוגשו סיכומים בכתב, עבר התיק למתן פסק דין.
16. יצוין, כי ביום 14.10.2018 ניתן פסק דין חלקי לדחיית התביעה של תובע מס' 4 , וזאת בהתאם לבקשתו .
טענות הצדדים
טענות סף
17. הנתבעת טוענת להתיישנות, שיהוי ומניעות שכן שעברו כ-20 שנים מהמועד בו נתנו התובעות הסכמתן להארכת העסקתן בחוזה מיוחד ועד שהוגשה התביעה, וכן חלפו כ-13 שנים מאז הסכם המעבר ומהמועד שבו הפכו לעובדות קבועות וקיבלו כתבי מינוי ועד להגשת התביעה.
עוד טוענת הנתבעת כי מועד גיבוש העילה הוא מועד המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, ולא במועד פרישתן של התובעות. בנוסף, טוענת הנתבעת כי היה על התובעות לברר את זכויותיהן במועד הרלוונטי ולבחון האם מתקיימים בעניינן התנאים לקבלת פנסיה תקציבית. בהתאם לכך, מוסיפה וטוענת הנתבעת כי התביעה נגועה בשיהוי כבד, שכן התובעות היו מודעות בסמוך לאחר תחילת העסקתן, באמצע שנות התשעים, כי הן מועסקות בחוזים מיוחדים שהוארכו מעת לעת וכי הם אינו מועסקות בכתב מינוי, ולמרות זאת לא פנו לבית הדין ו"ישנו" על זכויותיהן. מעבר לכך, קבלת התביעה כעת תגרום לנזק משמעותי עבור המדינה וכן לקושי ראייתי והעדר יכולת לברר את התביעה עד תונה עקב חלוף השנים.
18. מנגד, טוענות התובעות כי הנתבעת לא גילתה לתובעות את המידע הדרוש אודות הפעלת הסכם המעבר ובהתנהלותה הטעתה אותן והפרה את חובת הגילוי בנוגע להשלכות של אי הפעלת הסדר של פנסיה תקציבית. לטענת התובעות, לא היו מודעות לעובדות העומדות בבסיס התביעה ואף לא יכלו לדעת את כל הנתונים הנוגעים לגיבוש זכאותן לפנסיה תקציבית, ולכן יש להחיל בעניינן את כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, או את הכלל הקבוע בסעיף 7 לחוק לפיו מרוץ תקופת ההתיישנות של התביעה יושעה כל עוד נמנע מהתובעות להגיש תובענה בשל כך שהנתבעת מטעה אותן ביודעין בדרך של העלמת פרטים מהן אודות הפנסיה התקציבית.
כמו כן, טוענות התובעות, כי עילת התביעה מתגבשת במועד סיום העבודה ולא במהלך תקופת העבודה . עוד טענות התובעות כי אין זה ראוי כי הנתבעת, כרשות מנהלית, תעלה טענת התיישנות בנסיבות שלפנינו בהן התנהלותה ומחדליה הם שהביאו לפגיעה קשה בזכויות התובעות ולשלילת זכאותן לפנסיה תקציבית.
טענות הצדדים לגופו של עניין
19. טענות התובעות הינן כתמצית כדלקמן:
א. על אף העובדה שהנתבעת העסיקה אותן בחוזים מיוחדים, הן שובצו במשרות פנויות בתקן, ואף הנתבעת הגדירה את משרותיהן ברישומיה כמשרות בתקן. הן ביצעו מטלות קבועות ויומיומיות המהוות חלק בלתי נפרד מהפעילות השוטפת של היחידה בה הן מועסקות, ול כן אין לראותן כמי שהועסקו במילוי מקום או משימות חולפות.
ב. הלכה למעשה, לא היה מחסור בתקנים ולא היתה מניעה כלשהי לשבץ אותן במשרות תקניות עוד בטרם המועד הקובע.
ג. העסקת התובעות בחוזים מיוחדים ללא מעמד של קביעות נעש תה שלא כדין, בחוסר תום לב ותוך הטעיה אשר הובילו לפגיעה קשה בזכויות הפנסיוניות, שכן בשל מחדל הנתבעת להגדירן כעובדות קבועות בטרם המועד הקובע, נותרו במסלול של פנסיה צוברת ולא נכללו במסלול של פנסיה תקציבית.
ד. הנתבעת נהגה כלפי התובעות ביחס מפלה ומפקח, שכן עובדים אחרים אשר היו בבחינת "מקורבים לצלחת", ואשר חלקם אף התקבל לעבודה לאחר מועד קליטתן, קודמו למעמד של עובדים קבועים , קיבלו כתבי מינוי ובוטחו בפנסיה תקציבית.
ה. לפי החלטת הממשלה מיום 8.7.2001 והודעת נציב שירות המדינה שניתנה בעקבותיה, היה על הנתבעת לקלוט אותן על פי כתב מינוי כעובדות קבועות, ללא צורך במכרז, לכל המאוחר ביום 10.7.2001 – נקודת זמן שהייתה מזכה אותן בפנסיה תקציבית, אך הנתבעת פעלה בניגוד להוראת הממשלה בכך שהעמידה אותן למכרז, פעלה בשיהוי ניכר בכך שנתנה לתובעות כתב מינוי לאחר המועד הקובע, ובכך שללה זכאותן של התובעות לפנסיה תקציבית.
ו. אף לפי הוראות סעיף 107( ב)(2)(ג) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות), היו צריכות התובעות לקבל פנסיה תקציבית, שהרי מלבד כתב המינוי שטרם ניתן להן, שימשו כעובדות קבועות ועמדו בכל התנאים להעסיקן כעובדות קבועות בשירות המדינה.
ז. נוכח כל האמור, זכאיות התובעות לפנסיה תקציבית, ולחילופין, לפיצוי כספי בשל התנהלות הנתבעת כלפי התובעות אשר לקתה בחוסר תום לב וחוסר סבירות, תוך התעלמות מהוראות הדין וגרימת נזק בלתי הפיך לתובעות.
20. מנגד, טוענת הנתבעת בתמצית כדלקמן:
א. התובעות שובצו במשרות לא תקניות, בשל היעדר תקציב וכפועל יוצא מכך העדר תקנים, ולכן כדי לא לפטרן הועסקו במשרות מסגרת, באמצעות חוזה מיוחד, אשר הוארך מעת לעת.
ב. במועד הקובע לא היו התובעות מועסקות על פי כתב מינוי או הרשאה, אשר מהווים תנאי הכרחי לזכאות לפנסיה תקציבית, ולכן לא קמה כל זכאות לתובעות לפנסיה תקציבית.
ג. הנתבעת לא הטעתה את התובעות או נהגה בחוסר תום לב עת חתמו החוזים המיוחדים, שכן התובעות חתמו מרצונן על החוזים והיו מודעות כי אין תקנים פנויים לקליטתן כעובדות קבועות.
ד. התובעות לא הופלו אל מול עובדים אחרים. הן התובעות והן העובדים הנוספים התמודדו למכרז, אולם בעוד שהעובדים האחרים זכו במכרז ומשכך קיבלו קביעות, התובעות לא זכו במכרז ומשכך המשיכו העסקתן באמצעות חוזים מיוחדים.
ה. העסקתן של התובעות באמצעות חוזה מיוחד מעבר ל-5 שנים אינה נוגדת את הוראות החוק, בהתאם לסעיף 1(2) לתקנות שירות המדינה (מינויים)(חוזה מיוחד), התש"ך-1960 (להלן: תקנות חוזה מיוחד), המאפשר הארכת תקופת העסקה ל-5 שנים נוספות.
ו. קליטתן של התובעות כעובדות קבועות בעקבות החלטת הממשלה והודעת נציב שירות המדינה אינה אוט ומטית, כאשר קיומו של תקן פנוי הוא תנאי הכרחי, וקליטתן של התובעות במשרות תקניות על פי כתב מינוי התאפשרה רק נוכח המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, בעקבותיו קיבלה הנתבעת תקציב למשרות תקן.
ז. הודעה סא/44 אינה מחייבת פטור ממכרז אלא אך מאפשרת קליטת עובדים שעבדו מעל 5 שנים ללא מכרז. סעיף 107( ב)(2)(ג) לחוק הגמלאות לא חל על התובעות משום שאינן עומדות בתנאיו, מאחר שלא הועסקו באמצעות הרשאה להעסקה שניתנה בכתב לפי סעיף 39א לחוק המינויים.
דיון והכרעה
21. הנתבעת מעלה כאמור טענות סף של התיישנות, שיהוי ניכר ומ ניעות לאור הזמן הרב שחלף ממועד התגבשות עילת התביעה. נדון תחילת בטענות הסף ובהמשך נדון בתביעה לגופה.
התיישנות, שיהוי ומניעות
22. לפי סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, תקופת ההתיישנות בתביעה אזרחית שאינה במקרקעין עומדת על 7 שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה. בהתאם לסעיף 8 לחוק, " נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובנה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת התיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". באשר לרמת ההוכחה ביחס לסעיף 8 האמור, נקבע כי "על התובע, המבקש הפעלתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, להוכיח לא רק כי נעלמו ממנו העובדות, המהוות את עילת התובענה, אלא גם שני רכיבים נוספים, והם, כי העובדות נעלמו ממנו מסיבות שלא היו תלויות בו, וכן שאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן" ( ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים , מיום 21.10.1984).
23. עוד יצוין כי תכליתו של חוק ההתיישנות היא הגנה על " הנזק הראייתי שנגרם לנתבע בחלוף השנים, אינטרס הנתבע לוודאות בדבר זכויותיו וחובותיו בכל זמן נתון, ההנחה שתובע אשר "ישן על זכויותיו" תקופה ארוכה זנח או ויתר או מחל על תביעתו, הקדשת משאבי השיפוט לעניינים שבהווה ולא להשחתת זמן בגין עניינים שאבד עליהם הכלח והשפעה של הסדרי ההתיישנות על צדדים שלישיים" (ס"ע ( חי') 46001-05-11 חושאן נ' מועצה מקומית כפר מנדא, מיום 5.2.2014).
24. נקדים אחרית לראשית ונציין כי יש לקבל את טענות הנתבעת בנוגע להתיישנות התביעה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.
25. ראשית, עיקר התביעה עניינה טענות התובעות בדבר פגמים יסודיים שנפלו באופן קליטתן לעבודה אשר הובילו לכך כי במועד הקובע לפי הסכם המעבר, נשללה זכאותן לפנסיה תקציבית. על כן, מועד התגבשות עילת התביעה הוא ביום הקובע לפי הסכם המעבר או במועד בו קיבלו התובעות את כתב המינוי ללא זכאות לפנסיה תקציבית , כאשר אין מחלוקת כי חלפו למעלה מ-7 שנים ממועד זה. אכן, גמלה מתחדשת מדי חודש בחודשו , אולם תיק זה אינו עוסק בחישוב זכויותיהן הפנסיוניות של התובעות אלא בקביעת זכאותן לפנסיה תקציבית, ובעניין זה נפסק כי מרוץ ההתיישנות מתחיל מרגע בחירת המסלול הפנסיוני (ע"ב (ת"א) 4345/06 פרחי נ' בזק , מיום 31.12.2008 , ע"ע 109/09 פרחי נ' בזק, מיום 11.7.2010). בעניין ס"ע ( חי') 46001-05-11 חושאן נ' מועצה מקומית כפר מנדא, מיום 5.2.2014, נקבע כדלקמן:
"אין בידי לקבל את טענת התובעים לפיה זכאותם לפנסיה תקציבית מתגבשת במועד הפרישה. אמנם, העילה לתיקון חישוב שיעור הגמלה מתחדשת מידי חודש בחודשו ואולם שונה הדבר, כאשר המדובר בבחירת מסלול פנסיה, שכן בחירת מסלול הפנסיה מכתיבה את צבירת הזכויות, שיעורי ההפרשות, הצורך בניכוי מהשכר וכיוצא באלו עניינים שאינם ניתנים לשינוי מידי חודש בחודשו... קבלת טענת התובעים לפיה עילת התביעה מתגבשת במועד הפרישה אינה מתיישבת עם תכליתו של הסכם המעבר לפיו לאחר המועד הקובע לא יתווספו עובדים נוספים לתכנית הפנסיה התקציבית וזאת בשל החבויות האקטואריות העצומות בגין הפנסיה התקציבית".
פסק דין זה אושר על ידי בית הדין הארצי בע"ע 35352-03-14 חושאן ואח' נ' מועצה מקומית כפר מנדא, מיום 23.12.2014 (ראו גם פ"ה (ת"א) 3941-12-15 פלורנטין נ' עיריית תל אביב יפו, מיום 27.8.2018, סע"ש (ת"א) 68848-03-16 ברזילי נ' עיריית חולון, מיום 2.5.2018, סע"ש (ת"א) 38917-09-18 סנדר נ' מדינת ישראל ‏, מיום 7.2.2019).
26. שנית, אין ליישם את סעיף 8 לחוק בענייננו, שכן לא שוכנענו כי התובעות לא יכלו לברר את העובדות המהוות את עילת התביעה בסמוך למועד הקובע או בסמוך למועד בו קיבלו כתב מינוי. אף אם לא נאמר לתובעות מפורשות כי אינן מבוטחות בפנסיה תקציבית אלא בפנסיה צוברת, היה עליהן ללמוד זאת מחוזי העסקתן (שכללו 8 סעיפים בלבד) בהם נכתב מפורשות כי "תקופת העסקתו של העובד על-פי חוזה זה לא תישא זכות לגמלאות על-פי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל-1970". בנוסף, יכלו התובעות ללמוד עובדה זו אף מתלושי שכרן. התובעות מועסקות בתפקידים מוערכים ובעלי סמכויות נכבדות, הן קיבלו מדי חודש לידיה ן תלושי שכר, בהם פורטו ההפרשות לפנסיה. חזקה על התובעות כי הי ו מודע ות לתנאי העסקתן, אף אם לא לפרטי פרטים, ולכל הפחות היו צריכ ות להיות מודע ות, באופן סביר. לא שוכנענו כי היתה מניעה כלשהי מהתובעות מלפנות לממונים עליהן, או לנציג הוועד, כדי לברר את משמעות קבלת כתבי המינוי גם מהבחינה הפנסיונית. טענת התובעות כי רק בשנת 2013 עת נפגשו עם יועצת פנסיונית נודע להן הנזק הפנסיוני שנגרם להן, אינה עונה על דרישות סעיף 8 לחוק, שכן אין מדובר בעובדות שנעלמו מעיני התובעות, אלא לכל היותר הבנה שגויה של המצב.
27. שלישית, לא שוכנענו כי הנתבעת יצרה בפני התובעות מצג כשלהו כי הן זכאיות לפנסיה תקציבית, כפי שתובעת מס' 5 אף אישרה בעדותה. התובעות גם אישרו בחקירתן כי לאורך השנים פנו כדי לברר את זכויותיהן, וכי ידעו כי הן אינן במעמד של קביעות. כך למשל, העידה תובעת מס' 1 כי " תמיד פנינו לאמרכלות ושאלנו למה אנשים X קיבלו ואנו לא קיבלנו ". תובעת מס' 2 אישרה כי קיבלה את תלושי השכר לאורך השנים וכי ראתה כי קיימים בתלוש ניכויים לטובת מבטחים. כאמור, כל התובעות העידו כי פנו שוב ושוב לאמרכלות לבדוק מדוע אינן מקבלות כתב מינוי וקביעות, כך שהי יתה בידי התובעות האפשרות לבדוק את ההסדר הפנסיוני לו הן זכאיות.
28. התובעות טוענות כי עצם העלאת טענת ההתיישנות הינה חסרת תום לב. אכן, נקבע בפסיקה כי מן הראוי הוא כי רשות ציבורית תעלה טענת התיישנות רק באותם מקרים בהם קיימת הצדקה עניינית לכך שאין בה לפגוע מעבר למידה הדרושה בזכויות מוקנות של עובד (ע"ע (ארצי) 1249/02 עיריית ירושלים נ' כהן, מיום 2.1.2005). יחד עם זאת, נפסק כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן לא תתקבל טענת התיישנות, מחמת חוסר תום לב, דוגמת מצבים בהם כבר היתה לעובד זכאות לפנסיה תקציבית מכוח החוק אך זו נשללה ממנו, או בנסיבות בהן בהתדיינויות קודמות מול קבוצת עובדים דומה, נמנעה המדינה מהעלאת טענת התיישנות או ויתרה עליה (למשל פ"ה (י-ם) 20709-10-13 זורחוב נ' מ"י רשות הכבאות וההצלה המשרד לביטחון פנים , מיום 15.8.2016, ס"ע ( חי') 6890-06-10 דבורקין נ' מדינת ישראל, מיום 31.8.2015, ס"ע ( ת"א) 30116-02-12 שקד נ' הועדה המרחבית לתכנון ולבניה " מצפה אפק", מיום 12.1.2017). המקרה דנן אינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים בהם תידחה טענת התיישנות מפאת טענה בדבר חוסר תום לב. הנתבעת הסתמכה על ביטוחן של התובעות בפנסיה צוברת ו לא הוכח כי בנסיבות דומות, ויתרה הנתבעת על טענת התיישנות כדי להכיר בזכאות לפנסיה תקציבית של עובדים אחרים.
29. לאור כל האמור לעיל, התביעה התיישנה. מעבר לכך, התובעות פעלו גם בשיהוי ניכר, אשר גרם לקושי באיסוף הראיות והבאת העדים הרלוונטיים, שחלקם אינו מועסק בנתבעת וגילו מבוגר ביותר. הגם שיש בהתיישנות כדי להצדיק את דחיית התביעה, נעבור לבחון גם את טענות התובע ות לגופן.
הזכאות לפנסיה תקציבית – מסגרת נורמטיבית
30. ביום 3.3.1999 נחתם כאמור הסכם המעבר, אשר נועד לצמצם את הסדרי הפנסיה התקציבית, נוכח העלויות האקטואריות הגבוהות של הסדר פנסיוני זה.
31. עיקרו של הסכם המעבר הוא שימור המצב הקיים, כך שעובד שבוטח במועד הקובע בפנסיה תקציבית ימשיך להיות מבוטח באופן זה, ואילו עובד שבוטח בפנסיה צוברת ימשיך להיות מבוטח באו תו אופן. כך למשל נאמר בעס"ק (ארצי) 21/06 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' עיריית מודיעין , מיום 13.5.2007 (להלן: פרשת מודיעין ): "פירוש זה להסכם המעבר עולה מלשונו הברורה של ההסכם, ואף תואם את תכליתו, הלא היא המעבר לפנסיה צוברת. מעבר זה יש להבין, בין השאר, על רקע החוב הציבורי הלא ממומן והחבויות האקטואריות אדירות המימדים שנגרמו בשל הפנסיה התקציבית, כאשר הפנסיה הצוברת מפחיתה עלויות אלה ומאפשרת השקעת כספים בשוק ההון".
32. בהסכם המעבר קיימת הבחנה בין שלושה סוגים של עובדים:
"עובד קבוע" הינו עובד אשר התמנה על ידי כתב מינוי או הרשאה להעסקה בהתאם לחוק המינויים ואשר נמצא במסלול פנסיה תקציבית במועד הקובע.
"עובד קיים" הינו עובד אשר זכויותיו במועד הקובע מבוטחות בהסדר של פנסיה צוברת.
"עובד חדש" הינו עובד אשר התקבל לעבודה לאחר המועד הקובע.
על פי הסכם המעבר, החל מהמועד הקובע רק עובדים קבועים ימשיכו להיות מבוטחים בהסדר של פנסיה תקציבית, ואילו עובדים קיימים ועובדים חדשים יהיו מבוטחים ב הסדר של פנסיה צוברת.
33. יודגש כי ההבחנה בין עובד קבוע ועובד קיים אינה מקרית שהרי תכליתו של החוק היא עצירת החלתו של הסדר הפנסיה התקציבית. כך למשל נאמר בפרשת מודיעין:
"הצדדים להסכם המעבר היו מודעים לכך שעובדים רבים במגזר הציבורי בוטחו בפנסיה צוברת ולא בפנסיה תקציבית, לרבות עובדים בעלי ותק של מספר שנות עבודה. עם זאת, כיוון שהגיעו לכלל מסקנה שהמעבר לפנסיה צוברת הינו חיוני למשק בבחינת "צו השעה", סברו וקיבלו על עצמם לצמצמם את מספר העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית, ואף התנו בהסכם המעבר ובהסכם 2001, שלא להוסיף על העובדים שהיו בתוכנית פנסיה תקציבית במועד הקובע, עובדים נוספים. אילו רצו הצדדים להסכם המעבר להתנות אחרת, יכלו להסתפק בקביעה כי רק ע ובדים חדשים או עובדים שהחלו עבודתם לאחר מועד קובע זה או אחר, יבוטחו בפנסיה צוברת".
34. בעקבות הסכם המעבר , נערך תיקון בחוק הגמלאות לפיו לא יחול על עובדים שיתמנו לפי חוק המינויים החל מהמועד הקובע.
35. לאחר כניסתו לתוקף של הסכם המעבר , נדרש ו ב תי הדין להכריע בסוגיות שונות שהגיעו לפניהם באשר לתחולת ההסדר של פנסיה תקציבית על עובדים קיימים בנסיבות שונות, כאשר המגמה בפסיקה היא כי אין להרחיב ולהוסיף על הזכאים לפנסיה תקציבית עובדים אשר לא בוטחו בפנסיה תקציבית במועד הקובע, וזאת בהתאם לנוסח ההסכם והרקע לחתימתו . כך למשל נאמר בפרשת מודיעין:
"בהתחשב במורכבות ובמגוון הנסיבות, העובדתיות והמשפטיות, בשלן לא בוטחו עובדים רבים בפנסיה תקציבית במועד הקובע, לא ניתן היה בהסכם קיבוצי כללי - הסכם המעבר מיום 3.3.1999 , לייחד הסדר שונה לכל עובד ועובד, בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות. על כן, הוסכם על עיקרון כללי, פשוט ואחיד - עקרון "קו פרשת המים", עליו עמדתי לעיל. הגדרת "עובד קיים" כעובד "המועסק במועד הקובע על ידי רשות מקומית, וזכויותיו הפנסיוניות מבוטחות במועד הקובע בהסדר פנסיה צוברת, וכן עובד אשר במועד הקובע טרם השלים שנת עבודה אחת ברשות המקומית ולא היה מבוטח בהסדר פנסיה צוברת", באה לייתר את הצורך להתדיין לגבי כל עובד ועובד, האם "זכאותו" לביטוח בפנסיה תקציבית כבר בשלה במועד הקובע, אם לאו ".
36. גם בפסקי דין מרכזיים אחרים, נפסק כי כאשר עובדים לא הועסקו על פי כתב מינוי ובמשרה תקנית כדין, הרי שלא ניתן להחיל לגביהם את הסדר הפנסיה התקציבית. כך למשל בע"ע 46826-09-12 שגיא נ' נ' מדינת ישראל משרד ראש הממשלה, מיום 4.2.2014, נדון עניינן של מערערות אשר הועסקו על פי חוזה מיוחד עובר למועד הקובע, וכך נקבע:
"משנמצא כי המערערות לא הועסקו במשרה בתקן, ממילא הן לא היו יכולות לקבל כתבי מינוי אלא לאחר שהומרו משרותיהן בחודש אוקטובר 2003 למשרות תקניות. כאמור לעיל, משרותיהן של המערערות הומרו למשרות בתקן בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 3.3.1999, אשר הסדיר במסגרת המעבר לפנסיה צוברת המרת משרות שאינן בתקן, ובכלל זה את המרת משרותיהן של המערערות. משכך הוא, הן קיבלו את כתב המינוי על פי חוק שירות המדינה (מינויים) מאותו מועד בלבד. משהפכו להיות עובדות מדינה על פי חוק שירות המדינה (מינויים) רק ביום 1.10.2003, חוק הגמלאות אינו חל עליהן, וממילא, בנסיבות אלה הן אינן זכאיות לפנסיה תקציבית.
לא למותר הוא להוסיף ולהזכיר בהקשר זה את ההלכה פסוקה לפיה "יש חשיבות להליך המינוי של עובדי מדינה ואין מקום לוותר עליו. ההלכה הקבועה מימים ימימה היא, כי "המעבר מעובד ארעי או זמני לעובד 'קבוע' אינו אוטומטי" ... ועל העובד למלא אחר התנאים שנקבעו בחוק המינויים ובתקשי"ר ולעבור את הליך הקבלה לעבודה שנקבע בהם, לרבות מכרז ומבחנים. עוד נפסק, כי מינוי מכוח חוק המינויים אינו דקלרטיבי אלא קונסטיטוטיבי" (ע"ע (ארצי) 388/99 יעקב חסון – מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, פד"ע לט 358, 364 (2004))."
37. גם בע"ע (ארצי) 7229-10-12 מדינת ישראל נ' הררי, מיום 23.06.2017 (להלן: פרשת הררי), נקבע כי אף אם נפל פגם בכך כי העובד לא נקלט כעובד מדינה לפני המועד הקובע, "יש להבחין בין זכויות שמקורן בהוראות נוהל ובהסכמים לבין הוראות שמקורן בהוראות חוק מפורשות. בעוד שלגבי הוראות ההסכמים, יש יסוד לסברה כי חזקה על המדינה שלא התכוונה לפגוע בתנאי העסקתו של עובד ועל כן יש להשוות את תנאיו להוראות ההסכמיות החלות על עובד המקביל לו במעמד ... שונה הדבר לעניין החלת זכויות מכוח החוק. לגבי אלה, חזקה עלינו מצוות המחוקק כפי שפורשה בפסיקת בית דין זה אשר קבעה כי נוכח הוראותיו המפורשות של חוק הגמלאות, הזכות לפנסיה תקציבית על פיו, הוענקה לעובד מדינה שהינו "מי שנתמנה לשירות המדינה לפי חוק המנויים" (סעיף 1 לחוק), היינו במכרז ובעמידה בתנאי הדין, ולו בלבד " (ראו גם ע"ע (ארצי) 1709-01-12‏ ‏ מלכה ואח' נ' עיריית תל אביב-יפו, מיום 16.8.2016, סע"ש (ב"ש) 18328-07-15 ואקנין נ' מדינת ישראל משרד הבריאות , מיום 24.01.2019, סע"ש (ת"א) 31280-12-15 פאר נ' מדינת ישראל, מיום 1.5.2018).
זכאותן של התובעות לפנסיה תקציבית
38. אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הקובע התובעות בוטחו בה סדר של פנסיה צוברת ולא בפנסיה תקציבית. אין גם מחלוקת כי התובעות לא עברו הליך של מכרז עת החלו את עבודתן אלא הועסקו באמצעות חוזים מיוחדים לתקופות קצובות, וכולן קיבלו את כתב המינוי רק לאחר המועד הקובע.
39. נשאלת השאלה האם נפל פגם באופן העסקתן של התובעות אשר מצדיק את הקביעה כי יש לראותן כמי שזכאיות לפנסיה תקציבית. לאחר בחינת הראיות ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי התשובה הינה בשלילה, ולהלן נימוקינו.
העסקת התובעות באמצעות חוזים מיוחדים
40. דרך המלך להעסקת עובדים בשירות המדינה קבועה בסעיף 15 לחוק המינויים, ולפיו אין להעסיק אדם כעובד מדינה אלא במשרה פנויה בתקן. הכרת עובד כעובד מדינה מותנית בעמידה בתנאי הקבלה הקבועים בחוק המינויים, לרבות קבלת כתב מינוי ועמידה במבחנים הנהוגים במדינה. יחד עם זאת, וכפי שהוסבר בפרשת הררי, " הוראות סעיף 40 לחוק זה מאפשרות לנציב שירות המדינה לחרוג מהוראת סעיף 15 ומתירות להתקשר בחוזה מיוחד בהתאם להוראות תקנות חוזה מיוחד. תקנות אלה מאפשרות העסקת עובד על פי חוזה מיוחד קצוב בזמן (תקנה 2 לתקנות חוזה מיוחד) שלא בתקן וללא כתב מינוי וזאת כאשר הוא נכנס לגדר אחת האפשרויות הקבועות בתקנות כאשר קיימת הגבלה להעסקה בתקן מטעמים הנעוצים בעובד עצמו (גיל, אזרחות, העדר כשירות רפואית, שהות זמנית בחו"ל וכיוצ"ב) או מטעמים הנעוצים במשרה גופה (משרה שאינה צמיתה, העדר אפשרות להעסקת העובד במסגרת התנאים המקובלים בשירות המדינה) (תקנה 1 לתקנות)."
41. על כן, קיימ ים שני מצבים להעסקה בשירות המדינה: עבודה צמיתה שהיא "עבודה שלפי אופייה וטיבה אינה מוגבלת מבחינת הזמן; עבודה כזו היא במסגרת התקציב הרגיל של המדינה, ומבצעים אותה עובדים המשובצים במשרות שבתקן המאושר" (סעיף 02.121 לתקשי"ר), כאשר עבודה זו מבצעים לרוב עובדים על פי כתב מינוי , או עבודה שלפי טיבה אינה צמיתה שהיא "עבודה שלפי אופייה וטיבה מוגבלת מבחינת הזמן; עבודה כזו היא במסגרת תקציבית מיוחדת ובדרך כלל מבצעים אותה עובדים שאינם משובצים במשרות שבתקן המאושר" (סעיף 02.131 לתקשי"ר). בפרשת הררי הגדיר בית הדין שלושה מצבים הנכללים בעבודה שאינה צמיתה: "עבודה הנובעת מלחץ עבודה בביצוע משימה שלפי טיבה היא צמיתה; עבודה הקשורה בביצוע משימה חולפת; ומילוי מקום של עובד הנעדר באופן זמני."
42. הנתבעת העסיקה את התובעות באמצעות חוזים מיוחדים אשר התחדשו מפעם לפעם, בהתאם לפירוט הבא:
42.1 התובעת מס' 1 הועסקה לפי הפירוט הבא:
א. תחילת עבודתה בחוזה משימה חולפת מיום 28.9.94 עד 31.12.94, בהיקף של חצי משרה, אשר הוגדרה בסמל "71", בתפקיד פקיד מקצועי בוחן.
ב. בתקופה 1.1.95 עד 30.6.95, נחתם חוזה מילוי מקום בסמל "60", בתפקיד פקיד מקצועי בוחן. חוזה זה הוארך עד ליום 31.12.96 תחת סעיף תקציבי 98011001.
ג. בתקופה 1.1.97-31.12.97 נחתם חוזה מיוחד למשימה חולפת תחת סמל "71" לתפקיד פקיד מקצועי בוחן. חוזה זה הוארך עד ליום 31.12.98 בהיקף של חצי משרה, ואז הוארך עד ליום 31.12.02 בהיקף משרה מלאה בתפקיד ראש צוות ולאחר מכן בתפקיד מנהל מדור .
42.2 התובעת מס' 2 הועסקה לפי הפירוט הבא:
א. תחילת עבודתה בחוזה מילוי מקום, בסמל "60", בתפקיד ראש ענף (חוזים חקלאיים), מיום 1.2.95 עד 31.5.95. לאחר מספר חודשים נחתם חוזה מיוחד נוסף למילוי מקום, מיום 13.8.95 עד 31.12.95.
ב. מיום 1.1.96 עד 31.12.96 נחתם חוזה משימה חולפת, בסמל "71", בתפקיד פקיד מקצועי בוחן. חוזה זה הוארך עד ליום 31.7.97, ולאחר מכן הוארך שוב מספר פעמים עד ליום 31.12.98.
ג. החל מיום 1.1.99 ועד ליום 30.6.99, נחתם חוזה מיוחד לתפקיד ראש צוות, כחוזה משימה חולפת, והוא הוארך עד ליום 31.12.00.
ד. החל מיום 1.1.01 ועד ליום 31.12.01 נחתם חוזה מיוחד למשימה חולפת לתפקיד מנהל מדור, אשר הוארך עד ליום 31.12.02, תחת סמל "71".
42.3 התובעת מס' 3 הועסקה לפי הפירוט הבא:
א. תחילת העבודה ביום 1.1.95 בחוזה מילוי מקום לתפקיד בוחן, תחת סמל "60". תוקפו של הסכם זה היה עד ליום 30.4.95, והוא הוארך עד ליום 31.12.95.
ב. לאחר מכן, נחתם חוזה משימה חולפת, תחת סמל "71", לתפקיד פקיד מקצועי בוחן, מיום 1.1.96 עד 31.12.96.
ג. מיום 1.1.97 נחתם חוזה משימה חולפת לתפקיד מנהל מדור, תחת סמל "71", כאשר תוקף החוזה עד ליום 30.6.97. החוזה הוארך מספר פעמים עד ליום 31.12.02.
42.4 התובעת מס' 5 הועסקה לפי הפירוט הבא:
א. תחילת העבודה ביום 27.8.95 בתפקיד פקיד מקצועי בוחן, במסגרת חוזה מיוחד למשימה חולפת, אשר הוארך מספר פעמים עד ליום 31.12.98.
ב. לאחר מכן, נחתם חוזה מיוחד למשימה חולפת לתפקיד ראש צוות, מיום 1.1.99 עד ליום 30.6.99, אשר הוארך 31.12.00.
ג. החל מיום 1.1.01 נחתם חוזה משימה חולפת לתפקיד מנהל מדור, אשר הוארך עד ליום 31.12.02, תחת סמל "71".
43. התובעות מעלות בנוגע למתכונת העסקתן שתי סוגיות: האחת, טיב עבודתן של כעבודה צמיתה או שאינה צמיתה, והשנייה, שאלת העסקתן במשרות בתקן או במשרות שאינן בתקן. נבחן שתי סוגיות אלו כסדרן.
44. מקובלת עלינו טענת התובעות כי הגדרת החוזים כביצוע משימה חולפת אינו משקף את עבודתן בפועל, שכן העבודה אותה ביצעו כללו מטלות שוטפות וקבועות במהותן. כפי שציינו התובעות בתצהיריהן, הן ביצעו עבודות יומיומיות המהוות חלק בלתי נפרד מהפעילות השוטפת של מעסיקתן. התובעות עבדו לאורך שנים ארוכות תוך ביצוע תפקידים שהינם חלק מליבת מקום העבודה, כאשר הנתבעת אינה טוענת כי הן ביצעו תפקידים בעלי אופי חולף, אלא כי לא ניתן היה לשבץ אותן במשרות קבועות בשל העדר תקנים. כך לדוגמא, צירפה תובעת מס' 5 תיאור תפקיד הכולל מגוון רחב של מטלות לרבות "בדיקות, תחשיבים, בירור ופעילויות שוטפות נוספות, במהלך הטיפול בתיקים שגרתיים ופשוטים ובקבלת קהל, מזינה נתונים ומפיקה דו"חות במערכת הממוחשבת ומקיימת רישום ומעקב אחר פעילות היחידה... מקבלת מהממונה את התיקים המיועדים לטיפולה ובודקת את שלמותם ואת התאמתם לנושא המטופל... מבצעת בדיקות שונות במאגר המידע ובתיק כגון בעלויות חובות וכד'...". תיאורי תפקיד דומים ניתן למצוא גם לגבי התובעות האחרות. זאת ועוד, גם מעדותה של תובעת מס' 2 עלה כי לאורך כל השנים, גם כשהשתנה היקף משרתה, המשיכה לבצע את אותה עבודה, בדומה לעובדים אחרים שעבדו לצידה. באופן דומה, העידה תובעת מס' 3 כי " לא הזיזו אותי מתפקידי, ברגע שנכנסתי לעבודה, עבדתי באותו תפקיד לאורך השנים, לא שינו לי כלום מהמסגרת, ועסקתי באותו תפקיד, לא השתנה כלום". משך הזמן הרב בו משמשות התובעות באותו התפקיד, או בתפקידים דומים, מלמד כי מדובר בעבודה אשר באופייה ובמהותה הינה צמיתה, כאשר הנתבעת לא הציגה ראיות כלשהן המלמדות אחרת.
45. מוסיפות וטוענות התובעות כי הלכה למעשה הועסקו במשרות תקניות. לאחר בחינת הראיות, אין בידינו לקבל טענה זו.
46. גב' אלנבוגן הסבירה בתצהירה כי התובעות נקלטו בחוזים מיוחדים בשל העדר תקנים לסוג התפקידים אותם מילאו. גם בעדותה, חזרה וציינה גב' אלנבוגן כי "משרות התובעות זה משרות מסגרת, אינן תקניות והן שובצו במשרה בגין העדר תקנים... היו פחות תקנים מאשר עובדים ולכן כאשר הייתה מצוקה, מחסור בכוח אדם והצלחנו להשיג תקציב למשרות תקניות משרות שאינן תקניות, חלק מהעובדים הועסקו במשרות לא תקניות, זו האבחנה בין המשרות". במילים אחרות, הצורך להעסיק את התובעות, כמו גם עובדים אחרים, במשרות לא תקניות נבע מתגבור כוח אדם מחד והעדר משרות תקניות מאידך. גב' אלנבוגן חזרה על דבריה גם בהמשך החקירה כאשר ציינה כי התובעות לא התקבלו לעבודה בדרך של מכרז פומבי " מאחר ומדובר במשרות שאינן תקניות, ובעבר במשרות שאינן תקניות משרות מסגרת, עובדים התקבלו ללא מכרז או במשרה של מינוי מקום, כי זה משרה שאינה פנויה לחלוטין", וגם לאחר מכן שוב הסבירה כי החתמת התובעות על הארכת חוזי העבודה מעבר לחמש שנים נבעה מהעדר תקנים . גב' אלנבוגן גם הסבירה בעדותה את פשר הסימון המספרי של חוזי העבודה, כאשר סמל "60" מציין סוג העסקה של מילוי מקום, שאז מדובר במשרה תקנית, ואילו סמל "71" מציין משרה של משימה חולפת שהינה משרה לא תקנית.
47. מעיון במסמכים הרבים שצורפו לתצהירים, וכפי שפורט לעיל, הרי שאף אם בתחילת דרכן שובצו התובעות למשרות תקניות של מילוי מקום, הרי שבמרבית תקופת עבודתן עד לקבלת כתבי המינוי, עבדו התובעות במשרות לא תקינות. כך למשל, התובעת מס' 1 התקבלה לעבוד במשרה לא תקנית המוגדרת כמשימה חולפת. לאחר מכן, עברה אומנם למשרה תקנית במילוי מקום, אולם לאחר מכן חזרה התובעת מס' 1 להיות מועסקת שלא בתקן במסגרת חוזה מיוחד למשימה חולפת. מכתב גב' יזהר, מרכזת מנהל מחוזי, מיום 6.10. 94, המציין כי תובעת מס' 1 הועסקה בחצי משרה בתקן בתקופה בה הועסקה במילוי מקום, כאשר המשרה נוצרה משני רבעי משרה שאוחדו יחד, ומכתבה של גב' אלנבוגן מיום 16.10.94 המלמד כי תובעת מס' 1 שובצה במשרה שבמסגרת עד אשר נוצרה משרת מילוי מקום על ידי הורדת שני רבעים משתי משרות אחרות - מתייחסים לתקופה בה הועסקה התובעת מס' 1 כממלאת מקום, כאשר לאחר מכן המשיכה התובעת מס' 1 לעבור במשרה לא תקני ת.
48. לגבי תובעת מס' 2, צורפו הודעות החתומות על ידי גב' כרמלה מזרחי, מיום 9.2. 2000 ו מיום 12.3. 2000, במסגרתם נרשם כי היא מועסקת במשרה בתקן (7027/021). אולם, הודעות אלו אינן עולו בקנה אחד עם הגדרת החוזים עליהם חתמה תובעת מס' 2 ובהם נכתב כי הם חוזים למשימה חולפת, בהתאם לסעיף תקציבי התואם משרות שאינן בתקן.
49. גם לגבי תובעת מס' 3, תחילת העסקתה היתה כממלאת מקום, ולאחר מכן שובצה למשרה לא תקנית בסמל "71" אשר הוגדרה כמשרה למשימה חולפת. תובעת מס' 3 צירפה את הודעת גב' מזרחי מיום 28.6.95 על העסקתה במשרה בתקן לשנת 95/96, וכן את מכתבה של גב' ליזה איזיק, מחלקת רישום והסדר, מיום 1.9.96, בו מצוין "העברה ממעמד של עובד זמני לעובד עפ"י תקן קבוע". אולם, מסמך זה מתייחס כאמור לתקופה של העסקה כמילוי מקום ולא לתקופה בה הועסקה התובעת מס' 3 על פי משרת משימה חולפת.
50. באופן דומה, לגבי תובעת מס' 5, הודעת גב' מזרחי מיום 13.6.00 מציינת מספר משרה בתקן אולם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הגדרת חוזה העבודה כחוזה למשימה חולפת, בהתאם לסעיף תקציבי של משרות לא תקניות.
51. התובעות אישרו בחקירתן כי הלכה למעשה ידעו כי הן מועסקות במשרות לא תקניות. כך למשל, תובעת מס' 2 ציינה כי "אלה החתימות שלי וכל פעם שפנינו אליהם לשאול מה קורה, למה אנו חותמים על החוזה כל פעם, נתנו הוראה שצריך לחתום על זה ושיהיה תקן ייתנו לנו אותו, למרות ששאלתי למה הם רושמים חוזה במשימה חולפת כשאני עושה עבודה קבועה כמו כל עובד מן המניין ואמרו שזה מה שצריך לעשות והחתימו כל חצי שנה, שנה". תובעת מס' 2 גם אישרה כי הבינה לאורך השנים כי כדי להמשיך את העסקתה במנהל מקרקעי ישראל, עליה לחתום על חוזה מיוחד, שכן לא ניתן להעבירה למעמד של עובד קבוע. באופן דומה, ציינה תובעת מס' 5 כי כאשר חתמה על החוזים המיוחדים, " חתמתי כל פעם עד שיהיו תקנים, כל פעם שאלתי מה קורה עם תקנים ואמרו שזה בינתיים ואין מה לדאוג וברגע שיהיו תקנים", וגם בהמשך אמרה כי כאשר חתמה על החוזים, נאמר לה כי " בינתיים אין תקנים". באופן דומה, העידה תו בעת מס' 1 כי "היו אמורים להעביר אותי לקביעות. במקום זה לקחו עובדים אחרים ונתנו להם קביעות...", וכי ידעה כי אינה מועסקת במעמד של עובד קבוע: " מעצם החוזים הבנו שאנו לא מוחתמים בקביעות". מעדותן של כל התובעות עלה באופן מפורש כי הבינו כי דרך ההעסקה היחידה האפשרית עבורן באותן שנים היתה באמצעות חוזים מיוחדים, זמניים, וזאת מאחר ולא היו אותה שעה תקנים למשרות קבועות. משכך, אין לקבל את טענת התובעות כי הנתבעת הטעתה אותן או הפרה את חובת הגילוי כלפיהן – עדויות התובעות מצביעות בבירור כי הן היו מודעות לחוזי העבודה ולמשמעות הנגזרת מהם, ואף הבינו כי באותן שנים לא היתה דרך אחרת להעסקתן אלא באמצעות חוזים מיוחדים לתקופות קצובות בשל העדר תקנים.
52. התובעות מפנות בהקשר זה לפסיקת בית הדין בע"ע (ארצי) 42050-05-14 מדינת ישראל נ' שדה, מיום 4.9.2016, אולם באותו עניין דובר בחובת הדיווח וחובת תום הלב במסירת נתונים הנוגעים לעצם קבלת הפנסיה התקציבית ושיעורה (לרבות אחוזי הגמלה, שיעור השכר הקובע וסך הגמלה שתשולם). במקרה דנן, נרשם מפורשות בחוזי ההעסקה כי חוק הגמלאות אינו חל על מתכונת עבודתן של התובעות באותן שנים, וכאמור התובעות ידעו כי אינן מועסקות כעובדות קבועות במשרות בתקן. גם ע"ע (ארצי) 7758-10-11 משטרת ישראל נ' בהג'ת, מיום 1.1.2014, אינו דומה למקרה דנן, שכן שם דובר בתחולת החריג הקבוע בסעיף 108ח(5) לחוק הגמלאות, ובחובתה של המדינה ליידע את העובד בדבר גורם ספציפי המעכב את קבלת הקביעות, כאשר בידי העובד נתונה האפשרות לנטרל או לבטל את אותו גורם ספציפי. מעבר לכך, באותה פרשה דובר בטעות אנוש וחוסר הבנה של הכללים מצד אחד הגורמים שטיפלו בגיוסו של העובד למשטרה, להבדיל מעניינן של התובעות.
53. יצוין, כי אף אם נפל פגם בהעסקתן הממושכת של התובעות בחוזים מיוחדים, הרי בתי הדין חזרו ופסקו כי אף אם סיווג העובד נעשה באופן שגוי, אין בכך להקנות זכאות לפנסיה תקציבית באופן רטרואקטיבי, כל עוד במועד הקובע העובד לא בוטח בהסדר של פנסיה תקציבית. כך למשל בפרשת חסון, נקבע כי לאור עבודתם במשרה שאינה צמיתה תקופה ארוכה יש לאפשר קליטתם כעובדים קבועים, אולם אין בכך כדי להקנות להם זכות רטרואקטיביות לפנסיה תקציבית (ע"ע (ארצי) 388/99 חסון נ' משרד השיכון, מיום 4.9.2003) . על עמדה זו חזר בית הדין הארצי בפרשת מורה, שם נקבע כי הגם שניתן לראות בעובד כעובד במדינה הרשאי לגשת למכרזים פנימיים, אין בהכרה זו כדי להקנות לו מעמד של "עובד מדינה" על פי חוק המינויים הזכאי לזכויות לפי חוק הגמלאות (ע"ע 493/08 מדינת ישראל נ' מורה , מיום 9.2.2011 ).
54. התובעות מפנות לע"ע (ארצי) 168/05‏ ‏ נקש נ' מדינת ישראל, מיום 9.4.2006, כדוגמא למקרה בו הכירו רטרואקטיבית בזכות לפנסיה תקצ יבית חרף העובדה שבמועד הקובע לא עמד העובד בתנאי חוק המינויים. אולם, ההקבלה בין עניין נקש לבין עניינן של התובעות אינה נכונה. בפרשת נקש דובר ב סיווג שגוי של העובד על ידי המדינה הואיל והעובד הועסק כקבלן עצמאי ולא כשכיר לאורך 16 שנים. כמו כן, בפרשת זו נסמך בית הדין בין היתר על העובדה כי המדינה לא טענה לאי קיומם של תקנים פנויים, להבדיל מהמקרה שלפנינו. מעבר לכך, כפי שתואר בהרחבה, הפסיקה שבאה לאחר פרשת נקש אימצה את העמדה לפיה בהעדר תקנים פנויים וכאשר העובד אינו מקיים את התנאים הדרושים על פי חוק המינויים וחוק הגמלאות, הרי שלא ניתן לצרפו רטרואקטיבית להסדר הפנסיה התקציבית.
האם היו תקנים פנויים לשיבוץ התובעות טרם המועד הקובע?
55. התובעות טוענות כי לאורך כל תקופת העסקתן ובמיוחד בסמוך למועד הקובע, היו תקנים פנויים בהם ניתן היה לשבץ אותן. כמו כן, התובעות מצביעות על כך כי עובדים אחרים שעבדו בתפקידים מקבילים באותה יחידה קיבלו קביעות לפניהן, דבר המלמד על קיומם של תקנים פנויים. מכאן, טוענות התובעות כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב ואף בהפליה ביחס לאותם עובדים אחרים.
56. בתאריך 7.5.1998 התקיים מכרז פנימי למשרות תקניות לתפקיד בוחן ביחידה בה מועסקות התובעות. התובעות הגישו את מועמדותן למכרז יחד עם 11 עובדים נוספים. בסופו של יום נבחרו שבעה עובדים, כאשר התובעות אינן נמנות עליהם. אין בידינו לקבל את טענת התובעות כי הופלו לרעה ביחס לאותם עובדים. ראשית, מאותו מועד חלפו כעשרים שנים, כך שכל טענה בנוגע להפליה התיישנה. שנית, התובעות בחרו שלא לתקוף את תוצאות המכרז במסגרת הליך משפטי כלשהו, אף אם חשבו שנעשה להן עוול כלשהו, והניחו כי עליהן להמתין לפרסום המכרז הבא. מעבר לכך, לא הוצגה כל ראיה המלמדת על פגם כלשהו אשר נפל בהתנהלות המכרז, וגם טענתן של התובעות כי העובדים אשר נבחרו במכרז היו מקורבים לגורם כזה או אחר בנתבעת – לא הוכחה.
57. הנתבעת הגישה פירוט מועדים בהם נמסרו כתבי מינוי לעובדים בדירוג המנהלי ברשות מקרקעי ישראל שניתנו בין השנים 1994 ל- 2001. התובעות נסמכות על מסמך זה כדי להראות כי במהלך השנים נוצרו תקנים פנויים. אכן, מעיון בטבלה עולה כי 14 עובדים אשר התקבלו לעבודה ברשות מקרקעי ישראל לאחר מועד תחילת עבודתן של התובעות , קיבלו כתבי מינוי לפני המועד הקובע. עוד עולה מהטבלה כי במהלך השנים 1994 עד 2001 כמה עשרות עובדים בדירוג המנהלי קיבלו כתבי מינוי.
58. אולם, אין בנתונים אלו כדי ללמד כי היו תקנים פנויים בהם ניתן היה לקלוט את התובעות דווקא , וזאת בשל מספר סיבות: ראשית, הטבלה מלמדת כמה עובדים קיבלו כתבי מינוי, אולם לא הוצג בפנינו נתון המלמד כמה עובדים בסך הכל הועסקו ברשות מקרקעי ישראל באותן שנים, במשרות תקניות ובמשרות לא תקניות. לפיכך, טענתה של הנתבעת כי בפועל היו יותר עובדים במשרות לא תקניות מתקנים חדשים – לא נסתרה. שנית, כפי שהסבירה גב' אלנבוגן בעדותה, מדובר ברשימה ארצית אשר אינה מתייחסת ליחידה בנצרת בלבד, כך שיתכן כי התקנים הפנויים שעמדו לרשות הסניף בנצרת היו פחותים משמעותית מכמות התקנים המפורטים בטבלה. שלישית, העובדים היחידים אליהם מתייחסות התובעות באופן ספציפי, התקבלו במכרז בחודש מאי 1998, מכרז בו לא נבחרו התובעות כאמור לעיל. עוד הובהר כי שתי עובדות שהוזכרו על ידי התובעות אינן רלוונטיות לתביעה הנדונה, שכן אחת מהן הינה בדירוג טכנאים ואילו שמה של השנייה שורבב בטעות לתביעה. רביעית, אף אם נוצרו תקנים חדשים עבור היחידה בנצרת לאחר שהחלו התובעות את עבודתן, אין משמעות הדבר כי התובעות היו זכאיות לשיבוץ בתקנים אלו בהכרח, על פני עובדים אחרים. ותק העובד הינו רק קריטריון אחד אותו יש לשקול בעת מינויו של עובד לקביעות. על כן, שוכנענו כי לא היו מספיק תקנים חדשים לכל העובדים ששובצו במשרות לא תקינות. לא הוכח כי היו תקנים פנויים אותם הנתבעת 'שמרה בצד' ונמנעה מאיושם ולא נסתרה טענתה של הנתבעת כי התקנים הנוספים שהוקצו ליחידה בה הועסקו התובעות, לא הספיקו לכל העובדים אשר הועסקו במשרות לא תקניות.
59. עדותה של גב' אלנבוגן בהקשר זה היתה עקבית וסדורה, כאשר הסבירה כי אין בטבלת כתבי המינוי לשנים 1994-2001 כדי ללמד כי הנתבעת נמנעה במכוון מלשבץ את התובעות בתקנים פנויים:
"ש. ... מתוך הרשימה, עד שנת 2001, מתוכם 14 עובדים התקבלו לאחר שנת 95, וקיבלו כתב מינוי לקביעות, לפני 2001?
ת. נכון, היו מקרים כאלה, כגון המקרים שזוהו על ידי התובעות.
...
ש. כל 14 העובדים הללו, לפי הרשימה, קיבלו קביעות לפני שנת 2001?
ת. נכון.
ש. כלומר, היו בתקופה הזו בין 95 ל-2001, תקנים? כל עובד שקיבל קביעות, קיבל אותה במשרה תקנית?
ת. היו תקנים פחות מאשר היו עובדים. נכון היו תקנים.
ש. הרשימה הזו מוכיח שהיו תקנים פנויים, אחרת לא היה אפשר לקבלם?
ת. נכון, היו עובדים יותר מאשר תקנים.
...
ש. אנו רואים ברשימה ש-14 עובדים שהתקבלו לעבודה לאחר התובעות קיבלו קביעות לפני 2001, במשרות תקניות? זה סותר את סעיף 3.
ת. נכון, זה לא סותר, מדובר במשרות בכל הארץ, תקניות בכל הארץ, מה שציינתי כאן, שמשרות התובעות זה משרות מסגרת, אינן תקניות והן שובצו במשרה בגין העדר תקנים, לא אמרתי שלא היו בכלל תקנים, אני אומרת שהיו פחות תקנים מאשר עובדים ולכן כאשר הייתה מצוקה, מחסור בכוח אדם והצלחנו להשיג תקציב למשרות תקניות, משרות שאינן תקניות, חלק מהעובדים הועסקו במשרות לא תקניות, זו האבחנה בין המשרות."
60. למעשה, האסמכתא היחידה ממנה ניתן ללמוד על קיומם של תקנים חדשים ליחידה בנצרת הינה המכרז שנערך בחודש מאי 1998, בו לא נבחרו התובעות. מעבר לכך, אין כל סממנים המלמדים על קיומם של תקנים פנויים בטרם המועד הקובע הרלוונטיים לסוג המשרות בהן מועסקות התובעות , ולא הובאו ראיות מהן ניתן ללמוד כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב או במכוון על מנת לעכב את קבלת התקנים הפנויים אשר היו מאפשרים את קליטתן של התובעות כעובדות קבועות טרם המועד הקובע.
61. התובעות מפנות בסיכומי ם לדבריה של גב' אלנבוגן בחקירה הנגדית כי העובדים שלא קיבלו קביעות במסגרת המכרז מחודש מאי 1998, קיבלו כתבי מינוי ללא מכרז. לגישת התובעות, יש בכך כדי ללמד כי גם הן יכלו לקבל קביעות במהלך השנים בטרם המועד הקובע. אכן, מקריאת פרוטוקול הדיון עולה כי כאשר נשאלה גב' אלנבוגן האם העובדים שלא נבחרו במכרז משנת 1998 קיבלו קביעות באמצעות מכרז, השיבה: " לא באמצעות מכרז". עם זאת, יובהר, כי מדובר בשבעה עובדים, שכן 14 עובדים על פי הרשימה קיבלו קביעות בשנים 1994-2001, וידוע כי שבעה מתוכם היו אלו שעברו את המכרז בחודש מאי 1998. לטעמנו, אין באמירה זו כדי להשליך על תוצאות ההליך, שכן אין בפנינו נתונים המלמדים מתי אותם שבעה עובדים קיבלו קביעות, וככל הנראה התובעות (וכן התובע שנמחק) נכללות באותה רשימת שבעה עובדים, כאשר ידוע כי התובעות קיבלו קביעות במהלך שנת 2003.
62. המועד הקובע בהתאם להסכם המעבר הינו כאמור ביום 1.4.2002. במועד זה לא הועסקו התובעות בהתאם לחוק המינויים על פי כתבי מינוי כדין. ביום 26.11.2002 שלחה גב' מזרחי הודעת דוא"ל במסגרתו נרשם כאמור כי "במסגרת המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת אושרו למשרדנו 56 תקנים להעברתם של עובדי מסגרת לתקן. ההסדר חל על עובדי מחוזכם המפורטים להלן: בתיה רהק, מרים רבינוביץ, יפה בלישה, אמנון בן דוד ונעמי שוורץ". גם במכתבה של גב' מזרחי מיום 3.11.2003 נרשם כי " מצ"ב כתבי מינוי לעובדי מחוזכם הר"מ במסגרת ההסדר להעברת 53.5 משרות מהמסגרת לתקן". מהודעות אלו עולה כי בעקבות הסכם המעבר אושרה למנהל מקרקעי ישראל תוספת תקציב למשרות תקן, ובעקבות אותו אישור שובצו התובעות למשרות בתקן, קיבלו כתבי מינוי במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2003 והפכו רק בשלב זה לעובדות קבועות בהתאם לחוק המינויים.
הוראת נציב שירות המדינה בדבר מינוי עובדים ללא מכרז
63. כאמור לעיל, ביום 8.7.2001 החלטת ממשלה, במסגרתה נקבע כי "חובת המכרז הקבועה ... לא תחול על משרות בשירות המדינה שבהן מועסק עובד אשר נקלט לעבודתו בלא מכרז לפני יותר מחמש שנים ...". לאחר מכן, פרסם נציב שירות המדינה ביום 10.7.2001 הודעה מספר סא/44, לפיה הנציבות תערוך רשימת משרות הפטורות מחובת המכרז, וזאת בהתאם להחלטת הממשלה.
64. אין לקבל את טענת התובעות כי בעקבות החלטת הנציב היה על הנתבעת למסור להן כתבי מינוי נוכח כך שהועסקו למעלה מחמש שנים . החלטת הממשלה והודעת הנציב עניינן בפטור מחובת המכרז, אך אין בכך כדי ללמד כי באותו מועד היו תקנים פנויים, אשר תלויים בתקציב המדינה. גב' אלנבוגן נשאלה לעניין זה בחקירה הנגדית והשיבה כי הודעת הנציב נועדה לפטור עובדים מחובת המכרז, אך עדיין נדרש שיהיו משרות פנויות בתקן:
"ש. בהתאם להודעת הנציב זו הנ"ל, היה צריך לאשר את מינוי התובעות כעובדות בשירות המדינה חרף העובדה שלא עמדו במכרז, מכיוון שבמועד מתן ההודעה 10/7/01 כל התובעות עבדו ברציפות מעל 5 שנים?
ת. אבל כדי שאפשר יהיה, צריך שיהיו תקנים פנויים.
ש. את אומרת שבמועד ההחלטה לא היו תקנים?
ת. מדובר בחלוף זמן של שנים רבות, לפי מה שאני יודעת היה מחסור בתקנים, אני זוכרת בוודאות סמנכ"ל מנהל משאבי אנוש דאז הולך פעמים רבות למשרד האוצר ומתחנן לתקנים, זה לא היה במגרש שלנו, זה היה של נציב שירות המדינה ואגף תקציבים במשרד האוצר, להשגת תקנים. הוא התחנן לתקנים.
ש. אני חוזר למסמך של הודעת הנציב, תסבירי היכן במסמך הנציב מתנה את הוראתו בקיומם של תנאים?
ת. אולי זה לא מופיע במסמך, אבל אני אומרת שצריך תקנים, כדי לקבל מינוי, זה דבר ברור מאליו."
65. במילים אחרות, החלטת הממשלה והודעת הנציב אפשרו לפטור עובדים שהועסקו מעל לחמש שנים מחובת המכרז אולם רק בהתקיימותם של תקנים פנויים, ומחומר הראיות עולה כאמור כי תקנים פנויים נוצרו רק לאחר המועד הקובע.
66. כפי שצוין לעיל, ביום 13.5.2002 התקיים מכרז במסגרתו נבחרה תובעת מס' 2 וביום 14.8.2003 התקיימו מכרזים במסגרתם נבחרו תובעות מס' 1 ומס' 3. אכן, צודקות התובעות כי לא היה צורך בהגשתן למכרזים בטרם קבלת הקביעות. אולם, אין בכך כדי ללמד כי הליכי המכרזים עיכבה בהכרח את קבלת הקביעות, שכן על פי הנתונים שלפנינו, רק ב חודש נובמבר 2002 הוקצו תקנים פנויים בהם ניתן היה לשבצן. בכל מקרה, הראיות מלמדות כי שיבוצן של התובעות למשרות תקניות ומסירת כתבי המינוי נעשו כאמור בעקבות הקצאת התק נים החדשים.
67. לפיכך, אין לקבל את טענת התובעות כי הנתבעת הכשילה אותן במהלך 'חלון ההזדמנויות' בין החלטת הנציב בשנת 2001 לבין המועד הקובע בחודש אפריל 2002, שכן לא הוכח כי היו משרות תקניות פנויות כדי לשבץ את התובעות בהן בטרם המועד הקובע.
סעיף 107ב(2)(ג) לחוק הגמלאות
68. התובעות טוענות כי גם על פי הוראות סעיף 107ב(2)(ג) לחוק הגמלאות הן היו זכאיות לפנסיה תקציבית. סעיף 107א לחוק זה קובע כי הוראות חוק הגמלאות לא יחולו על עובד שנתמנה לפי חוק המינויים ביום הקובע או לאחריו, ואילו סעיף 107ב לחוק הגמלאות קובע סייגים לכך, לרבות הסייג הקבוע בסעיף 107ב(3)(ג) אשר חל על מי שערב היום הקובע היה מועסק לפי הרשאה להעסקה שניתנה בכתב לפי סעיף 39א לחוק המינויים.
69. התובעות הועסקו באמצעות חוזים מיוחד ים ולא באמצעות הרשאה להעסקתן בהתאם לדרישות סעיף 39א לחוק המינויים, ומשכך אין תחולה לסעיף 107ב לחוק הגמלאות ואין בכוח סעיף זה להקנות לתובעות זכאות לפנסיה תקציבית.
70. בטרם סיום יצוין כי אין לקבל גם את טענת התובעות כי היו זכאיות לקבלת קביעות לאחר שנתיים מכוח סעיף 13.821(א) לתקשי"ר. א מנם, סעיף זה קובע תקופת ניסיון של שנתיים לעובדים שהתקבלו מן החוץ, כדוגמת התובעות, אולם עמידה בתקופת הניסיון אין משמעה זכאות אוטומטית למעמד קביעות בתום השנתיים.
סיכום
71. במועד הקובע לפי הסכם המעבר, התובעות הועסקו בחוזים מיוחדים במשרות שאינן תקניות, ללא קביעות וללא כתבי מינוי כדין. לא שוכנענו כי היו לנתבעת תקנים פנויים וזמינים לשיבוץ התובעות בטרם המועד הקובע, וכן לא שוכנענו כי הנתבעת הטעתה את התובעות או נהגה כלפיהן בחוסר תום לב המצדיק קביעת פיצוי.
72. לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. בנסיבות העניין, לא מצאנו כי יש לחייב את התובעות בתשלום הוצאות.
73. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ט (29 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר ג'וזי נתב
נציג ציבור (עובדים)
רויטל טרנר, שופטת
גב' איריס קליין
נציגת ציבור (מעסיקים)