הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת סע"ש 55409-09-16

לפני:

כב' השופטת הבכירה ורד שפר
נציג ציבור (עובדים) מר מימון אבוקרט
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף אלול

התובעת
ענת בחבוט
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מלול

-

הנתבעת
עיריית נצרת עילית
ע"י ב"כ: עו"ד אולגה גורדון

פסק דין

התובעת עבדה בעיריית נצרת עילית, ומילאה תפקידים שונים, החל משנת 2003 ועד לפיטוריה בשנת 2016, בנימוק של תכנית התייעלות. בתביעה שלפנינו, טענה התובעת כי בהחלטות ועדת הפיטורים בעניינה, ובהליכים שקדמו להן – נפלו פגמים שמצדיקים החזרתה לעבודה, ולחלופין פסיקת פיצויים.

להלן יפורטו העובדות העיקריות הצריכות להכרעתנו, אשר רובן ככולן אינן שנויות במחלוקת:
התובעת עבדה בנתבעת, עיריית נצרת עילית ( להלן: "הנתבעת", או "העירייה"), ומילאה תפקידים שונים, החל משנת 2003, ועד לפיטוריה בשנת 2016.
עם תחילת עבודתה, שימשה התובעת מזכירה ב"מרכז גוונים", באגף הרווחה בנתבעת. אין מחלוקת כי מדובר במשרה " פרוייקטלית", וההתקשרות עם התובעת הוארכה משנה לשנה. ביום 23.03.08, זכתה התובעת במכרז לתפקיד מזכירה במרכז גוונים הנ"ל. לפי טענת העירייה, שלא נסתרה, בהודעת הזכייה צוין, כי מדובר בהעסקה בחוזה, לפי תקציב הפרויקט. בהתאם, העסקת התובעת המשיכה להתחדש משנה לשנה.
ביום 10.07.13, קיבלה התובעת כתב מינוי, כאחראית סניף תרבות הדיור בנצרת עילית.
ביום 17.09.14, לאחר סגירתו של מרכז גוונים, הועברה התובעת לשמש מזכירת מנהל מנהלת פארק התעשייה ציפורית, בהיקף של 75% משרה.
בחודש מארס 2016, החלה התובעת לשמש מזכירת מבקר העירייה.
תכנית ההתייעלות שנקטה הנתבעת – לאחר בחירתו של מר רונן פלוט כראש העירייה, הונהגה תכנית התייעלות, שכללה צמצום כוח אדם, ועוגנה בהסכם קיבוצי מיוחד, שנחתם ביום 12.08.16.
ביום 24.07.16, או בסמוך לכך, נמסרה לתובעת " הודעה על כוונה לפטר והזמנה לשימוע.". באותה הודעה נכתב, בין היתר, כי יש כוונה לסיים את העסקתה, "בהתאם להליכי התייעלות בעיריית נצרת עילית ובהתאם להסכמה עם ועד העובדים...".
ישיבת השימוע הראשונה - לאחר שמועד השימוע נדחה פעמים מספר, ביום 18.08.16 התכנסו הצדדים לישיבת שימוע ( פרוטוקול הישיבה מיום 18.08.16, צורף כנספח ד' לכתב התביעה).
חברי וועדת השימוע היו, גב' חוה בכר, מנכ"לית הנתבעת; עו"ד אולגה גורדון, יועמ"ש הנתבעת; ומר עופר לוי, גזבר הנתבעת. התובעת הגיעה לשימוע בלווית בא-כוחה שייצג אותה בפני הוועדה. עוד נכחו, מר אילן אזולאי, יו"ר ועד העובדים, מר יוסי בטיטו מוועד העובדים, והגב' לאה ספיר – ראש המנהל העירוני.
במהלך אותה ישיבה, ביקש ב"כ התובעת שיימסרו לו אסמכתאות כאלו ואחרות, בטרם יתקיים השימוע, וכן אפשרות לנהל משא ומתן עם העירייה. בהתאם, ביקש שיידחה מועד השימוע.
כך החליטה ועדת השימוע: "אנו מקבלים את בקשתו של עו"ד אלי מלול באופן חלקי. השימוע ידחה ויתקיים בתאריך 24.08.16 שעה 12:00 לגבי כל ארבעת העובדות...לאה ספיר תעביר לעו"ד מלול כבר ביום א' הקרוב צילום מתוך התיקים האישיים וכן את הנימוקים לפיטורים. עו"ד מלול מוזמן לנסות ולהגיע להסכמות מול הגב' לאה ספיר.".
ישיבת השימוע השנייה – בהתאם לאמור לעיל, ביום 24.08.16, קוים לתובעת שימוע. התובעת יוצגה על ידי בא כוחה, עו"ד מלול. הרכב וועדת השימוע היה זהה להרכב שתואר לעיל, וכן נכחו בו נציגי ועד העובדים. בא-כוח התובעת הדגיש את תפקודה הטוב של מרשתו, כפי שלטענתו עולה מתיקה האישי, וכן את הוותק המשמעותי שלה בעירייה. נציגי הנתבעת, מצדם הבהירו, כי פיטורי התובעת הם חלק מתוכנית ההתייעלות. גב' בכר מטעם הנתבעת, שאלה את עמדת התובעת, באשר לאפשרות שיוצע לה מילוי תפקיד של סיוע בגני ילדים, אולם ב"כ התובעת התנגד לאפשרות זו. ועד העובדים התנגד לפיטורים, וביקש לשקול אפשרות להשאיר את התובעת בתפקידה, או לניידה ( לתפקיד אחר). לאחר שנשמעו טענות התובעת, בא כוחה, וועד העובדים - שוכנעה ועדת הפיטורים להימנע מפיטורי התובעת, וחלף זאת החליטה לשבצה כמזכירת בית ספר. כך בלשון הוועדה: "הזימון לוועדה נעשה על רקע תכנית התייעלות שהושגה בין הנהלת העירייה לבין ועד העובדים. התוכנית כוללת, בין השאר פרישה מרצון, קיצוצים בכוח אדם ורה-ארגון. במסגרת התוכנית התבקשו פיטוריה של ענת בחבוט. הוועדה שמעה את העובדת, את בא כוחה, את ועד העובדים וכן עיינה בתיקה האישי. לאחר שהועדה שקלה את מכלול השיקולים, הגיעה לכלל החלטה כי מדובר בעובדת שלא עברה מכרז לתפקיד מזכירה אצל מבקר העירייה. במהלך השנים ביצעה שורה של תפקידי מזכירות. בנסיבות אלה יש מקום לשבץ את העובדת באחת מהמשרות הפנויות של מזכירת בית ספר וזאת בהתחשב בצרכי העירייה לצמצם את מצבת כוח האדם בעירייה מחד ומחסור במזכירות בית ספר מאידך. השיבוץ יבוצע ע"י אגף משאבי אנוש." (להלן: "החלטת הניוד").
במכתב נושא תאריך 05.09.16, אשר נמסר לתובעת סמוך לאחר מכן, הודיעה הנתבעת לתובעת על אודות החלטת ועדת הפיטורים מיום 24.08.16.
בתגובה נושאת תאריך 12.09.16, ציין ב"כ התובעת, בין היתר, כי הצעת העירייה לנייד את מרשתו לתפקיד מזכירת בית ספר " נדחית על הסף.". בין היתר הוא ציין, כי בעוד שבהזמנה לשימוע מטרתו הוגדרה החלטה בנושא פיטורים, לתדהמת התובעת ההחלטה שקיבלה ועדת הפיטורים עוסקת בניוד.
במקביל, קיבלה התובעת מכתב הנתבעת, נושא תאריך 09.09.16, בגדרו הודיעה גב' לאה ספיר לתובעת, כי הוחלט לשבצה, במהלך שנת הלימודים תשע"ז, במערכת החינוך, כמזכירה בבית ספר גולן. באותו מכתב אף פורטו " תנאי ההעסקה", וגם " אחוז המשרה", אליה הוחלט לנייד את התובעת.
מכתב ב"כ התובעת מיום 12.09.16, נענה בתשובת הנתבעת נושאת תאריך 13.09.16 ( אשר לטענת התובעת התקבלה אצלה ביום 14.09.16 ) - ואלו עיקרי תשובת הנתבעת:
ועדת הפיטורים שדנה בכוונה לפטר את התובעת, שקלה את הטענות והגיעה לכלל החלטה לנייד את התובעת לתפקיד בו קיימת נחיצות, תחת פיטוריה.
תוכן החלטת הפיטורים מעיד על תום הלב ועל כנות כוונותיה של ועדת הפיטורים.
(החלטת הניוד) אינה הצעה אלא החלטה, אשר התובעת חייבת לקיים. בייחוד, שעה שאין לה שום זכויות מוקנות בתפקידה הנוכחי ושעה שבפני העירייה עומדת הפררוגטיבה הניהולית לשיבוץ עובדים בהתאמה לצרכיה.
בסיום תשובת הנתבעת נכתבו הדברים הבאים: "יודגש כבר עתה כי מרשתך מחויבת לפעול בהתאם להודעת השיבוץ החדש אותה קיבלה וככל שלא תעשה כן ולא תתייצב לתפקידה בבית הספר, לא יהיה מנוס אלא לנקוט נגדה הליכי סיום העסקה כמתחייב.".
אין מחלוקת כי התובעת לא פעלה בהתאם להחלטת ועדת הפיטורים, חרף התראת הנתבעת מיום 13.09.16.
ביום 22.09.16, הגישה התובעת בבית דין זה, בקשה לסעד ארעי וסעדים זמניים, בגדרה עתרה, בין היתר: להקפיא את ההחלטה לניידה מתפקידה; לבטל את אותה החלטה; ולהורות לנתבעת להותירה בתפקידה ( כמזכירת מבקר העירייה). הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ביום 29.09.16.
באותו היום – 22.09.16 – קיבלה התובעת לידיה מכתב הנתבעת, שהוכתר במילים: "סירובך לפעול בהתאם להחלטת ועדת הפיטורים", בגדרו חזרה והפצירה בתובעת לפעול בהתאם להחלטת הניוד. כך, בין היתר, נכתב שם:
"4. במכתבה של היועצת המשפטית, עו"ד אולגה גורדון, מיום 13.09.16, אשר הוצא לעורך דינך...הובהר באופן מפורש כי החלטת השיבוץ לבית הספר איננה המלצה הנתונה לרצונך אלא החלטה שמחייבת אותך ושעליך לבצע.
5. למרות זאת, בימים אלה הופתעתי לגלות כי הנך ממשיכה להגיע למשרדו של המבקר ולשמש כמזכירתו תוך התעלמות בוטה מאותה החלטה. לכך מצטרפת העובדה שדרך התנהלות זו מצדך גורמת נזק לתפקוד בית הספר שנותר ללא מזכירה בייחוד בתחילת שנת הלימודים.
6. אני מבקשת להבהיר כי החלטת ניוד הינה פררוגטיבה של המעביד ואינך יכולה לפגוע בה בדרך של התעלמות, מה גם שמדובר בהחלטת ניוד הנובעת מצרכי העירייה והתואמת את כישוריך כמזכירה ואת היקף המשרה שהיה לך.
7. בנסיבות אלה ניתנת לך הזדמנות אחרונה להתייצב בבית הספר ביום א', ה-25.9.16.
8. ככל שלא תתייצבי כאמור אראה בך כמי שסירבה לקיים את החלטת הועדת הפיטורים ( כך במקור – ו.ש.) ואאלץ לפעול לנקיטת הליכים לסיום העסקתך בעירייה כמתחייב. [...]".
התובעת צירפה לראיותיה מכתב נושא תאריך זהה, 22.09.16, בגדרו פנה ב"כ התובעת לנתבעת, הודיע כי התובעת הגישה בקשה לצו מניעה זמני, ועתר: "לדחות את שיבוצה", "עד אשר יוכרע עניינה של מרשתי". לא ברור מתי בדיוק מסמך זה נמסר לנתבעת, ועל כך בהמשך.
ביום 25.09.16, בטרם נדונה בקשת התובעת לסעדים ארעיים וזמניים, ובשים לב לכך שהתובעת לא התייצבה לעבודתה בבית הספר - התכנסה ועדת הפיטורים לדון בפיטוריה. הוועדה החליטה על סיום עבודת התובעת – פיטוריה - שייכנסו לתוקף ביום 26.09.16.
ביום 26.09.16 הוציאה הנתבעת מסמך ובו מפורטת החלטת ועדת הפיטורים, כך בין היתר, נכתב שם:
"מעדכון שהתקבל בועדת הפיטורים ביום 25.9.15 ( צ.ל. 25.9.16 – ו.ש.) עולה כי העובדת המשיכה להתעלם מהפנייה והתייצבה בלשכת המבקר ולא בבית הספר.
בנסיבות אלה אין מנוס לראות את העובדת כמי שסרבה לחלופת התעסוקה שהוצעה לה ומכאן לדון בפיטוריה.
לאחר שהועדה שקלה את מכלול השיקולים, הגיעה לכלל החלטה כי מדובר בעובדת שלא עברה מכרז לתפקיד מזכירה אצל מבקר העירייה ובכלל ועל כן אין לה זכות מוקנית להעסקה בתפקיד זה. היקף העסקתה אינו מלא ועל כן אינו מתאים למשרת מזכירת המבקר שעומדת על 100% משרה.
בהעדר תפקידים אחרים להציע לעובדת ולאור סירובה של העובדת להצעה שהוצעה לה אין לנו מנוס מפיטוריה של המבקשת, וזאת באופן מיידי....נא היערכותך לסיום עבודתך ביום ב' 26.9.2016.". (להלן: "החלטת הפיטורים")
התובעת לא השלימה עם החלטות ועדת הפיטורים, ומכאן התביעה.

ההסדר הדיוני – ביום 29.09.16 התקיים דיון בבקשת התובעת לסעדים זמניים. במסגרת הדיון בבקשה הגיעו הצדדים להסכמות הדיוניות הבאות, שקיבלו תוקף של החלטה: "אנו מסכימים לאחד את הבקשה עם התיק העיקרי, תוך שתוגש תביעה עיקרית ויחד עמה תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת בתוך 30 יום מהיום...וכתב הגנה ותצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת בתוך 30 יום מקבלת כתב התביעה ותצהירי התובעת, ותינתן למבקשת האפשרות להודיע שהיא חוזרת בה מהסכמה זו ומבקשת להכריע בבקשה לאור האמור בה ובנספחיה בצירוף סיכומים קצרים בכתב, וזאת עד ליום 5.10.16. כל זאת מבלי שאיש מהצדדים יודה בטענות הצד השני ויוותר על מי מבין טענותיו.". התובעת לא הודיעה על חזרתה בה מהסכמה זו.

תמצית טענות התובעת –
התובעת טענה, כי לא הוענקה לה זכות טיעון, או שלא הוענקה לה " כיאות", אלא רק כדי לצאת מידי חובה.
התובעת טענה, כי נויידה מתפקידה ולבסוף פוטרה מעבודתה בחוסר תום לב ומשיקולים זרים/פסולים. הנימוק שסיפקה הנתבעת – תוכנית התייעלות וצמצומים, אינו הנימוק האמיתי שהוביל לזימונה לשימוע ולבסוף לפיטוריה.
התובעת טענה, כי יש לה זכות קדימה לאייש את המשרה ממנה פוטרה, וזאת בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 12.08.16.
על יסוד טענות אלו, עתרה התובעת לסעדים הבאים –
לקבוע, כי " ההחלטה שניתנה בעניינה...הינה החלטה בטלה ומבוטלת.".
להורות על החזרת התובעת לעבודה, באופן מידי.
להורות על הותרת התובעת בתפקיד מזכירת לשכת מבקר העירייה ורכזת פניות הציבור, או לחילופין לשבצה בתפקיד אחר בנתבעת בהתאם לכישוריה.
ככל שבית הדין לא יורה על " אכיפה", אזי התבקש לפסוק לתובעת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בעד נזק לא ממוני שנגרם לה, לפי טענתה, בגובה שכר שנה, בסך של 47,753.64 ₪ [12 ( חודשים) * 3,979.47 ₪].
"לתת כל סעד אחר שיידרש בנסיבות העניין...".

תמצית טענותיה העיקריות של העירייה –
העירייה טענה, כי לא נפל כל פגם בהליכים, או בהחלטות ועדת הפיטורים בעניינה של התובעת. לשיטתה, החלטות ועדת הפיטורים נתקבלו כדין. הן ניתנו, לאחר שקוים לתובעת שימוע כדין, על בסיס מקצועי, ענייני, ונטול פניות; והן סבירות בהחלט.
משכך, יש להותיר את החלטות הנתבעת, אשר לא נפל בהם כל פגם על כנן, ובהתאם לדחות את התביעה.
למקרה שייקבע אחרת, הכחישה הנתבעת את הסכומים שנטענו בכתב התביעה ואת דרך חישובם.

הפלוגתאות שעומדות להכרעתנו –
האם נפגעה זכות הטיעון של התובעת?
האם החלטת הניוד ו/או החלטת הפיטורים, מבוססות על שיקולים זרים/פסולים?
האם לתובעת זכות לאייש את משרת מזכירת מבקר העירייה, מכוח ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 12.08.16?
ככל שנפל פגם באחת ההחלטות, או בהליכים שקדמו לקבלתן, האם זכאית התובע לסעדים להם עתרה?

מסכת הראיות – מטעם התובעת הוגש תצהירה בלבד. כמו-כן, העיד בפנינו מטעמה, בחקירה ראשית ונגדית, מר ינון ביטון, מבקר העירייה ( להלן: "מר ביטון").
מטעם הנתבעת הוגשו: תצהירה של גב' חוה בכר, מנכ"לית הנתבעת ויו"ר ועדת הפיטורים ( להלן: "גב' בכר"); ותצהירה של לאה ספיר, ראש מינהל עירוני בנתבעת ( להלן: "גב' ספיר"). הצדדים צירפו לתצהיריהם שורה של מסמכים, לרבות החלטות ועדת הפיטורים, ומכתבים שהוחלפו ביניהם עובר לפיטורי התובעת.
המצהירות נחקרו בפנינו, למעט גב' בכר, אשר התובעת ויתרה על חקירתה.

דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, על רקע מכלול חומר הראיות, ראינו לנכון לדחות את התביעה ברובה, כפי שיפורט.

א. מבוא: התובעת זומנה לשימוע במסגרת תכנית התייעלות שהונהגה בנתבעת, ושעוגנה בהסכם קיבוצי מיוחד

כפי שנראה להלן, בנתבעת הונהגה תכנית התייעלות וצמצומים שעוגנה בהסכם קיבוצי מיוחד; התובעת נכללה ברשימת המועמדים לפיטורי צמצום במסגרת תכנית ההתייעלות, ועל רקע זה זומנה לשימוע.

א(1) תכנית ההתייעלות
אין מחלוקת שהונהגה בנתבעת תכנית התייעלות, על רקע חובות משמעותיים, וחוסר הלימה בין מצבת כוח האדם בעירייה לבין היקפי פעילותה.

כך העידה גב' בכר בתצהירה, שעליו כאמור לא נחקרה: "ביום 7.6.16 נבחר מר רונן פלוט לראשות עיריית נצרת עילית. מייד לאחר בחירתו הכריז כוונה לנקוט בהליכי התייעלות בעירייה, ובמסגרתם לצמצם את מצבת העובדים של הנתבעת בכ- 150 עובדים, וזאת על רקע גידול בלתי סביר במצבת כח האדם של העובדים במהלך השנים ובחוסר הלימה מוחלט להיקפי הפעילות של הנתבעת."

גב' בכר, הוסיפה והצהירה: כי לנתבעת גירעון נצבר של כ-25 מיליון ₪; כי אף לחברה הכלכלית לפיתוח נצרת עילית בע"מ קיים חוב בסך של 25 מיליון ₪; כי הן לעירייה והן לחברה הכלכלית מונה חשב מלווה; וכי לעת הזו לקחה הנתבעת על עצמה הלוואה בסך של 30 מיליון ₪, לסילוק חובות החברה הכלכלית.
טענות דומות מצויות בתצהירה של גב' ספיר, שעל אף שנחקרה על תצהירה, לא נשאלה בנקודה זו.

במסגרת הליכי ההתייעלות, נקטה הנתבעת פעולות צמצום שונות, בתחום כוח האדם. הליכי ההתייעלות התנהלו בתיאום ובהסכמה עם נציגי הסתדרות העובדים וועד העובדים, ועוגנו בהסכם קיבוצי מיוחד, אשר נחתם ביום 12.08.16. הצדדים להסכם הקיבוצי המיוחד הם: הנתבעת ומרכז השלטון המקומי - מצד אחד; הסתדרות המעו"ף, "ההסתדרות במרחב עמקים צפוני", וועד עובדי עיריית נצרת עילית – מצד שני ( להלן: "הסכם ההתייעלות", או "ההסכם הקיבוצי המיוחד"). ואכן, על פי המוצהר בהסכם ההתייעלות, הוא נכרת, הואיל והנתבעת " מצויה בגירעון ונצבר ( כך במקור – ו.ש.) בהיקפים ניכרים, וקבעה תכנית התייעלות לשם ייעול תפקודה;".

בסעיף 4 להסכם, פורטו מספר צעדים מוסכמים, לצורך התייעלות הנתבעת. בין היתר, פרישה מרצון של כ-65 עובדים, במסלול פרישה מוקדמת ( סעיף 4 א. להסכם); סיום עבודתם של כ-25 עובדים במסלול פיטורי צמצום ( סעיף 4 ב. להסכם); וסיום עבודתם של כ-25 עובדים נוספים במסלול מעבר לחברה הכלכלית ( סעיף 4 ג. להסכם).

רלבנטי לעניינו סעיף 4 ב. להסכם, אשר עוסק, כאמור, בפיטורי צמצום. באותו סעיף הותנה, בין היתר כך: "רשימת העובדים המועמדים לפיטורים במסלול פיטורי צמצום כאמור, כפי שנקבעה על ידי העירייה וככל שנציגות העובדים לא התנגדה, מצורפת כנספח א2 להסכם זה. מוסכם ומובהר כי העובדים הכלולים בנספח א2 יקבלו תנאי פרישה בהתאם לחוזר מאי 97, וכמפורט ליד שמו של כל עובד. היה ומסיבה כלשהי לא יפוטרו עד 10% מהעובדים שברשימה נספח א2, בידי הרשות המקומית להחליף את שמותיהם בשמות של עובדים חלופיים במקומם.".

א(2) האם התובעת נכללה ברשימת המועמדים לפיטורי צמצום, הכלולה בהסכם הקיבוצי המיוחד ( נספח א2 להסכם)?
מטענות הנתבעת, עולה כי תשובתה על שאלה זו חיובית.

בכתב התביעה, התובעת ציינה, כי אי צירוף נספחי ההסכם הקיבוצי המיוחד - במיוחד הנספחים א2 (רשימת העובדים במסלול פיטורי צמצום) ו-א3 (רשימת העובדים במסלול מעבר לחברה הכלכלית) - אומר דרשני.

בכתב ההגנה, ציינה הנתבעת, כי היא: "נמנעה מצירוף הנספחים מתוך צנעת הפרט אך למען הסר כל ספק נספחים אלו יצורפו לתצהיר העדות הראשית של הנתבעת, תוך הסתרת שמות העובדים, למעט שמה של התובעת. הנתבעת תוסיף ותטען כי אין כל מניעה מצידה להציג את הרשימות המלאות לעיני בית הדין.".

בתצהירן, הפנו הגב' בכר והגב' ספיר להסכם הקיבוצי המיוחד, תוך שכל אחת מהן ציינה: "העתק ההסכם, על נספחיו, מצורף לתצהירי זה כחלק בלתי נפרד ממנו ומסומן נספח ה'." דא עקא, שעיון בנספח ה' לתצהירי הגברות הנכבדות מלמד, כי מסיבה לא ברורה ההסכם נסרק ללא נספחיו.

האם יש לזקוף מחדל זה לחובת הנתבעת? בנסיבות המקרה דנא, סבורים אנו שיש להשיב על שאלה זו בשלילה.
ראשית, התובעת לא התריעה על מחדל זה, ואף לא עתרה כי בית הדין יעיין ברשימה, כפי שהוצע לה בכתב ההגנה.
שנית, וחשוב מכך, בתצהיר התובעת ובסיכומיה, היא מניחה בפירוש, כי ההסכם הקיבוצי המיוחד חל על עניינה, וטוענת לזכות קדימה מכוחו ( תצהיר התובעת, בסעיף 17; סיכומיה, פרוט', עמ' 14, ש' 7 – 9; ש' 24).
שלישית, משיקוליה, התובעת ויתרה כליל על חקירתה של גב' בכר, וממילא לא נדרשה לנושא צירוף הנספחים. יתרה מכך, על אף שחקרה נגדית את גב' ספיר, בנקודה זו היא לא נשאלה מאומה. שתי העובדות אף לא נחקרו באשר להצהרתן, לפיה התובעת זומנה לשימוע " במסגרת הליכי התייעלות".
רביעית, בסיכומיה לא חזרה התובעת על הטענה בדבר מחדל הנתבעת לצרף את הרשימה, ולמעשה זנחה אותה.

לאור שיקולים אלו, אף בית הדין מניח כי התובעת כלולה ברשימת העובדים שבנספח א'2 להסכם הקיבוצי המיוחד, מסקנה שמתחזקת אף נוכח מעורבות ועד העובדים בהליך הפיטורים.

א(3) לסיכום פרק זה
התובעת זומנה לשימוע עקב הכללתה ברשימת המועמדים לפיטורי צמצום, שגובשה בהסכמת נציגי ההסתדרות וועד העובדים, ועוגנה בהסכם הקיבוצי המיוחד; והכל על רקע תכנית התייעלות שהונהגה בנתבעת. משאמרנו את הדברים הללו, נפנה לבירור הפלוגתאות, כפי שהוגדרו לעיל.

ב. האם נפל פגם בשימוע שקויים לתובעת?
ב(1) טענות התובעת
התובעת טענה, כאמור, כי לא הוענקה לה זכות טיעון, או שזו לא הוענקה לה " כיאות", אלא רק כדי לצאת מידי חובה. משכך, עתרה כי בית הדין יבטל את החלטות ועדת הפיטורים, ולו מטעם זה. טיעון זה של התובעת מבוסס על הטענות העיקריות הבאות:
רשימת העובדים הכלולים בתוכנית ההתייעלות, במסגרת ההסכם הקיבוצי, לא צורפה בשום שלב ( כאן – בהקשר של השימוע שנערך).
תכנית ההתייעלות הייתה רק תירוץ לפיטורים, התובעת פוטרה משיקולים זרים/פסולים. לא הובהר כיצד פיטורי התובעת יתרמו להתייעלות הנתבעת. סוגיית ההתייעלות הוצגה כמצב עניינים שאין עליו עוררין.
השימוע קוים כטקס גרידא, למראית עין, ההחלטה בעניינה של התובע התקבלה עוד בטרם השימוע.

ב(2) טענות הנתבעת
הנתבעת טענה, כאמור, כי לא נפל כל פגם בהליכים שהתקיימו בפני ועדת הפיטורים, וכי כי ניתנה לתובעת מלוא זכות הטיעון, ואף מעבר לכך.

ב(3) דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים, ובחומר הראיות, מצאנו כי יש לדחות את טענות התובעת ברובן המכריע.

ככלל, בענייננו ניתן לומר כי מרבית היבטיה של זכות הטיעון הוגשמו באופן סביר. התובעת זומנה לשימוע מבעוד מועד, והודע לה כי יש כוונה לסיים את העסקתה, ולצד זאת כי כוונה זו נוצרה במסגרת הליכי התייעלות בעירייה, ובהתאם להסכמה עם ועד העובדים. במהלך השימוע ניתן לתובעת ולבא-כוחה לטעון טענותיהם באין מפריע, ואיננו מוצאים כי יש מקום למחלוקת באשר לכך שעמדת התובעת נשקלה בלב פתוח ובנפש חפצה.

ב(3)(א) אשר לטענת התובעת שלפיה רשימת העובדים הכלולים בתוכנית ההבראה לא נמסרה לה עובר לשימוע –
כאמור, בישיבה הראשונה, ב"כ התובעת ביקש לקבל לידיו צילום התיק האישי של התובעת, ולדחות את השימוע. ועדת הפיטורים נעתרה לבקשתו, והורתה לגב' ספיר להעביר לו צילום התיק האישי, כפי שביקש, וכן את הנימוקים לפיטורים. במעמד אותה ישיבה לפני ועדת הפיטורים, לא ביקש ב"כ התובעת לקבל את רשימת העובדים הכלולים בתוכנית ההתייעלות.
על פי הצהרותיה של גב' ספיר, שלא נסתרו, לאחר ישיבה זו התקיימה פגישה בינה לבין ב"כ התובעת. אין תיעוד כתוב, או ראייה אחרת שמתייחסת לתוכנה של הפגישה, מלבד האמור בתצהירה של גב' ספיר, שם היא הצהירה כך: "במהלך הפגישה הצעתי לב"כ התובעת לשבץ אותה כמזכירת בית ספר. ב"כ התובעת לא פסל את האפשרות אולם התובעת סירבה ועל כן לא נותר מנוס מלחזור להליך השימוע.". כאמור, לא ברור מה בדיוק התרחש במסגרת פגישה זו, ובפרט לא ברור אם הותר לתובעת עיון ברשימה. אולם, אין שום אינדיקציה לכך שהיא ביקשה לקבלה, או לעיין בה.
למעשה, עד לפתיחת ההליכים המשפטיים לפנינו, אין כל עדות לכך שהתובעת, או מי מטעמה ביקשו לקבל לידיהם את רשימת העובדים האמורה. בפרט, לא נמצאה בקשה או טרונייה על כך, במהלך השימוע שקויים לה, ביום 24.08.16.
לפיכך, בשים לב לכך שבקשת התובעת לקבל מסמכים עובר לשימוע נתקבלו במלואן, ובשים לב לכך שהיא לא ביקשה גילוי אותן רשימות או עיון בהן - אין לה אלא על עצמה להלין, ולא תוכל היא להיבנות מכך.

ב(3)(ב) אשר לעילה שבגינה הוזמנה לשימוע –
התובעת טוענת, למעשה, כי זכות הטיעון המוקנית לה נפגעה, בשל כך שלא נמסרה לה עילת הפיטורים הנכונה. לשיטתה, היא זומנה לשימוע ולבסוף פוטרה על יסוד שיקולים " זרים", או " פסולים", ועילת " תוכנית ההתייעלות" היוותה רק תירוץ.

כפי שקבענו לעיל, במסגרת ההליכים דנא ההנחה היא כי התובעת נכללה ברשימת המועמדים לפיטורים שבהסכם הקיבוצי המיוחד, אשר גובשה בהסכמת נציגי העובדים. בפרק הבא נראה גם, כי התובעת לא הוכיחה שנבחרה כמועמדת לפיטורים על יסוד שיקולים זרים/פסולים. לפיכך, אנו דוחים את טענת התובעת בדבר פגיעה בזכות הטיעון, עקב מסירת נימוק פיטורים כוזב.

ב(3)(ג) בהתייחס לטענות התובעת באשר למהלך השימוע
עיון בפרוטוקול השימוע, מלמד כי ניתנה לתובעת ולבא-כוחה אפשרות אמיתית לשטוח את טענותיהם, והם אכן שטחו אותן ללא מפריע ( וראו עדות התובעת: פרוט', עמ' 3, ש' 11 – 12). גם במובן זה, לא נפל פגם בשימוע.

טענת התובעת שלפיה, נפל פגם בשימוע משום שנציגי הנתבעת לא הבהירו כיצד יתרמו פיטוריה להתייעלות הנתבעת – נדחית.
ראשית, התובעת כלל לא העלתה טענה זו במהלך השימוע, אלא העלתה תהייה כללית באשר לעילת פיטוריה. שנית, אפילו הועלתה הרי מדובר בטענה סתמית למדי. בנסיבות העניין, ההתייעלות הנובעת מפיטורי התובעת מסתברת מאליה, ועל כך נרחיב בהמשך.

אף על פי כן, סבורים אנו כי נפל פגם מסוים בשימוע, והוא נוגע להיעדר פירוט מספק, בדבר הקריטריונים לבחירת העובדים הכלולים בתוכנית ההבראה. כפי שנסביר להלן -
במהלך השימוע, הפציר ב"כ התובעת בנציגי הנתבעת לדעת על שום מה זומנה דווקא התובעת לשימוע. כך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול השימוע: "...אבל פה אני מתעקש להבין למה ענת זומנה לשימוע, אין פה מזכירות שנכנסו אחריה?", ובהמשך שם: "אני מבקש להבין כעת מדוע עובדת של 15 שנה...איך יכול להיות...למה היא, צריך להיות הסבר...בן אדם לא יכול לסבול עונש על משהו שלא עשה, למה, עכשיו תגידו לי תסבירו לי, 15 שנה הכל 5 הממונה שלה אומר...זה 16 שנה ככה, במקום לעודד את המצוינות לקחת ומעודדים את העובדים שלנו שהערכות שלהם כאלה, אותם לזרוק? אני שותק, תגידו לי למה?"
אומנם, בטענות אלו טמון אי הבנה מסוים מצד התובעת. מרכז כובד טענות הוא שהתובעת זומנה לשימוע, חרף תפקודה הטוב ( לשיטתה), ולמרות שלא נפל כל פגם בהתנהגותה. אלא, שעסקינן בפיטורים כלכליים, וככלל: "העובדים המפוטרים בפיטורי צמצום נמצאו מתאימים לפיטורים לא בשל תכונותיהם האישיות או נוכח אי התאמתם למשרותיהם כי אם על פי אמת מידה אובייקטיבית שנקבעה על ידי המעסיק בשיתוף עם נציגות העובדים.".
עם זאת, וזה עיקר לענייננו: ברור מן הדברים, כי התובעת ביקשה לדעת מדוע נבחרה דווקא היא, כמועמדת לפיטורים.
הגב' לאה ספיר, אשר השיבה לב"כ התובעת, הסתפקה בתשובות לקוניות, שאינן ראויות בנסיבות העניין. כך על פי פרוטוקול השימוע המשיך הדיון, לאחר שהוצגו שאלותו הנ"ל של ב"כ התובעת:
"לאה ספיר: הסברתי – צמצומים.
"עו"ד אלי מלול: למה? מה זה שרירות הלב הזאת אני מצטער אני לא יכול להשתחרר מזה היא מעליבה ברמה הכי בסיסית...רואים את המצוינות את העבודה הטובה הולכת לכל השנים...אני מתעקש לדעת למה אנחנו פה, למה המעמד הזה.
ענת בחבוט: אני רוצה לדעת – מי שם אותי ברשימה?
חוה בכר: לא רלוונטי.
עו"ד אלי מלול: אתה מעביר מסר הטובים הם ישרדו, אתה איזה מסר אתה רוצה להעביר שאנחנו זורקים את הטובים.
לאה ספיר: אין מה לומר יותר - אמרתי תכנית התייעלות
חוה בכר: הפיטורים האלה הם התייעלות.
עו"ד אלי מלול: מאחר ולא הועלתה שום טענה לגופו של עניין ושום טענה לתפקודה של ענת מאחר ומדובר בעובדת של 16 שנה יש ליישום באחרון נכנס ראשון יוצא.
חוה בכר: ענת לא עברה מכרז למזכירה של המבקר."
תשובותיה אלו של גב' ספיר, כאמור אינן ראויות בנסיבות העניין. לעמדתנו, יש בהן משום הפרה של חובת ההגינות שחבה הנתבעת כלפי התובעת – אם בכובעה כרשות ציבורית ואם בכובעה כמעסיקתה של עובדת משך למעלה מ-10 שנים. בהפרה זו, יש אף הפרה מסוימת של חובת השימוע, ולו משום כך שלא כל המידע המתבקש הונח בפני התובעת, זאת חרף בקשתה.
זאת ועוד: אחת מתכליות השימוע היא שיתוף העובד בהליך, מתוך הכרה בערכו כאדם. תשובותיה של גב' ספיר, פוגמת במידה מסוימת במימוש תכלית זו, וכן את השקיפות המתבקשת מרשות ציבורית.
יתירה מכך, תכלית אחרת של שימוע היא עיבוד " חווית" הפיטורים, והשלמה עמה. זאת, בין אם משיקולי כבוד העובד ובין אם משיקולים תועלתניים ( יעילות). תכלית זו הוחמצה בענייננו, כפי שעולה מדבריה הכנים של התובעת בחקירתה הנגדית: "ש. זאת אומרת שאם לארגון יש שיקולים מערכתיים שלפיהם את לא יכולה להיות שם מכיוון שאת לא משוייכת לתפקיד הזה, מה פסול בזה.
ת. אין בזה שום דבר פסול, הרשות יכולה לפטר אותי בהחלט, אבל לתת מילה קצת יותר מצמצומים לעובדת שעובדת למעלה מ-14 שנה ולבוא ולהגיד למה, כאשר כל הממונים שלי מרוצים ממני וברור שהמקצועיות לא דנה בכלל פה, אני בטוחה שגם לא מבחינתך, אז למה?".
עם זאת, בנסיבותיו של מקרה זה, אין להפריז במשקלו של הפגם.
ראשית, כפי שנראה להלן, העילה העיקרית שבגינה נבחרה התובעת כמועמדת לפיטורים היא פגמים בהעסקתה ( העובדה שלא עברה מכרז לתפקיד מזכירת המבקר, ולמעשה הוצבה בו שלא כדין). כפי שראינו לעיל, שיקול זה הובהר לתובעת במהלך השימוע, על ידי גב' בכר, כך שבעיקר הדברים, התובעת לא "נותרה בחשכה".
שנית, נחה דעתנו, כי אין קשר סיבתי בין אי פירוט הקריטריונים במהלך השימוע, לבין פיטורי התובעת.
נציין, כי הגם שאותם קריטריונים פורטו בכתב ההגנה ( ואליהם נדרשבהמשך), התובעת לא התיימרה לטעון בבירור ובפירוט כנגד קריטריונים אלו, או כנגד אופן יישומם על עניינה. בנסיבות אלו, ממילא אין לנו יסוד להניח כי נפל פגם באותם קריטריונים או באופן יישומם. על כן, אין לומר כי הגנתה בשימוע נפגעה.
שלישית, יש לשקול כי בפיטורי צמצום ממילא " נתיב ההגנה" אינו רחב במיוחד. שכן, לא בנקל יתערב בית הדין בהחלטת המעסיק, שהתקבלה בשיתוף נציגות העובדים, בדבר זהות העובדים שיפוטרו במסגרת פיטורי צמצום [ ע"ע 133/09 פאטמה מלחם – מועצה מקומית ג'דידה מכר ואח' (22.01.12), בסעיף 20 לפסק הדין]

ב(3)(ד) בהתייחס לטענה שלפיה השימוע היה " טקס" בלבד –
איננו מוצאים ממש בטענה זו. עיון בפרוטוקול השימוע מלמד, כי התובעת מיקדה את טענותיה בתפקודה הטוב ( לטענתה), וכלל לא העלתה נסיבות אישיות. לעמדת הנתבעת, מרכז הכובד של החלטת הפיטורים הוא התייעלות, כך שממילא תפקוד התובעת אינו רלבנטי. עמדה זו מסתברת מן ההקשר של פיטורי צמצום, כפי שכבר ציינו. חרף חולשת טענות התובעת, בסופו של יום ועדת הפיטורים החליטה להימנע מפיטורים, כך שיקשה לומר שטענות התובעת לא נשקלו בלב פתוח ובנפש חפצה.

ב(3)(ה) בסיכום הדברים
קבענו כי בשימוע נפל פגם מסוים, בכך שלא נמסרו לתובעת הקריטריונים לבחירת המועמדים לפיטורים, על אף בקשות חוזרות ונשנות במהלכו. על נפקותו של פגם זה נעמוד בחלקו האחרון של פסק הדין.

ג. הטענות כנגד החלטת הניוד והחלטת הפיטורים
ג(1) עמדת התובעת
התובעת טענה, כי נויידה מתפקידה ולבסוף פוטרה מעבודתה בחוסר תום לב ומשיקולים זרים-פסולים. לשיטתה, הנימוק שסיפקה הנתבעת – תוכנית התייעלות וצמצומים, אינו הנימוק האמיתי שהוביל לזימונה לשימוע ולבסוף לניודה ולפיטוריה.

ג(2) עמדת הנתבעת
הנתבעת טענה, כאמור, כי התובעת נכללה ברשימת המועמדים לפיטורים במסגרת הליך התייעלות, בעיקר לאור העובדה שלא התקבלה לעבודה בראשית הדברים - במכרז.
לאחר שמיעת עמדת התובעת, החליטה הנתבעת על חלופה לפיטורים בדמות משרה אחרת, כמזכירה בבית ספר. החלטת הניוד הינה החלטה סבירה ולגיטימית, מצויה בגדר הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, ומעידה על תום לבה. מאחר שהתובעת סירבה לחלופה שהוצעה לה, והתעלמה כליל מהחלטת ועדת הפיטורים, לא היה מנוס מחזרה להליך הפיטורים. החלטת הפיטורים, התקבלה גם היא באופן מקצועי, ענייני, ונטול פניות, תוך שקילת מכלול השיקולים, והיא החלטה סבירה. החלטת הפיטורים, התקבלה על בסיס ההסכם הקיבוצי המיוחד, שנחתם בין הנתבעת לבין ההסתדרות, ולאחר שוועד העובדים נתן את הסכמתו לפיטורי התובעת.

ג(3) מסקנות בית הדין
נפתח ונאמר כי מסקנתנו היא שלא נפל פגם כלשהו אשר מצדיק התערבות בית הדין בהחלטת הניוד או בהחלטת הפיטורים.

טענת התובעת שלפיה החלטות ועדת הפיטורים מבוססות על שיקולים זרים/פסולים, נטענה באופן סתמי למדי ולא נתמכה בראיות ממשיות - אף לא בראשית ראיה. מנגד, טענות הנתבעת שלפיהן פיטורי התובעת נעשו כדין: שמדובר בפיטורים כלכליים, שנעשו משיקולים ענייניים וממשיים, בהסכמת נציגי ההסתדרות וועד העובדים, ושמדובר בהחלטות שמצויות במתחם הסבירות – לא נסתרו.

להלן נפרט, וזה יהא הילוך הדיון: ראשית, נבחן האם נפל פגם בקריטריונים שהציגה הנתבעת לצורך בחירת המועמדים לפיטורים. לאחר מכן, נבחן האם נפל פגם בהחלטה לבחור בתובעת כמועמדת לפיטורים. בגדר האמור, נידרש לטענות התובעת, מהן היא מסיקה כי בחירתה כאמור נסמכת על שיקולים זרים/פסולים. לבסוף, נבחן את החלטת הניוד והפיטורים.

ג(4) הקריטריונים לבחירת המועמדים לפיטורים
לעיל קבענו, כי נפל פגם בשימוע, בכך שלא פורטו בפני התובעת הקריטריונים לבחירת המועמדים לפיטורים, על אף בקשות בא-כוחה. עוד ציינו, כי איננו מוצאים שהגנת התובעת נפגעה, ושלא היה בפגם זה כדי להשליך על ההחלטות שקיבלה ועדת הפיטורים. להלן נרחיב בקשר לקביעה אחרונה זו.

כבר בכתב ההגנה, הבהירה הנתבעת כי הליכי ההתייעלות התבססו על שורה של שיקולים, וביניהם: הפרטה של התפקיד, פגמים בהעסקה, ותק נמוך, חפיפה לבעלי תפקידים אחרים, אפשרות לאחד תפקידים וכו'. על אף שעמדה זו של הנתבעת נשמעה עוד בראשיתו של ההליך, התובעת לא התיימרה לטעון כנגדה. זאת ועוד: גב' בכר וגב' ספיר התייחסו לקריטריונים אלו בתצהירן, אולם התובעת לא ראתה לנכון לחקרן בנקודה זו. היינו, התובעת לא טענה כי נפל פגם כלשהו בהחלטת הנתבעת בדבר הקריטריונים לבחירת המועמדים לפיטורים, ולא השיגה על הצהרותיהן הנ"ל של נציגות הנתבעת. משכך, אין מקום שנקבע כי נפל פגם כלשהו בקריטריונים אלו.

ג(5) ההחלטה לבחור בתובעת כמועמדת לפיטורים

ג(5)(א) עמדות הצדדים
עמדת התובעת היא, כאמור, כי בחירתה כמועמדת לפיטורים, מבוססת על שיקולים זרים/פסולים. יצוין מיד, כי התובעת לא הבהירה מהם אותם שיקולים זרים/פסולים, אשר לפי הטענה שקלה הנתבעת.

מכתב התביעה עולה, כי המסקנה בדבר שיקולים זרים/פסולים, נסמכת בעיקר על הטענות הבאות:
התובעת עובדת מסורה ומצטיינת.
הנתבעת לא הוכיחה כיצד יש לתרום בפיטוריה להתייעלות העירייה. בפרט, המשרה שמילאה התובעת, מזכירת מבקר העירייה, היא משרה חיונית, ולאחר פיטוריה היא לא בוטלה.
במהלך השימוע הועלו לגבי התובעת טענות נוספות שכלל אינן קשורות לעילת ההתייעלות. כך, נטען לגבי התובעת שהיא מדברת באופן לא לויאלי, ושלא עברה מכרז לתפקיד מזכירת מבקר העירייה.

למעשה, חולשת טענות התובעת ניכרה כבר בדיון בבקשה לסעדים זמניים, אז התבקשה להבהיר עילת תביעה זו, ולהסביר על מה היא נסמכת. כך השיב בא כוחה: "לשאלת בית הדין בנוגע לטענתו בדבר שיקולים זרים, אני משיב שאנו הוזמנו לוועדת שימוע לצורך פיטורים, אנו הגענו למסקנה שמדובר בשיקולים זרים על בסיס מכתב של מבקר העירייה שכותב בסוף ' שמאוד חשוב לי שתמשיך לנהל תפקיד זה.'. בנוסף, המבקשת עובדת 16 שנה בעירייה. אחת האמירות שהביאות אותנו לחשוד במניעים הזרים הוא זה שהמבקשת כל פעם מחדש כאשר יש ניסיון של התייעלות, כל פעם מחדש מעלים אותה לסוג של ועדת פיטורים וחוזרים בהם, כאשר האמירה הקבועה שלהם היא שהם החליטו לגמור אחד ולתמיד עם המבקשת.".

הנתבעת הבהירה, כי התובעת הועמדה לפיטורים, במסגרת תכנית ההתייעלות, על יסוד השיקולים הבאים:
בשלב ביצוע תכנית ההתייעלות, הועסקה בנתבעת מזכירת המבקר הוותיקה, בעלת ותק של 30 שנים ( להלן: "המזכירה הוותיקה"). באותה עת, המזכירה הוותיקה הועסקה בעירייה, אך לא מילאה תפקיד כלשהו. בנסיבות אלו, נוצר צורך להשיבה למשרתה, ולא הייתה מניעה לעשות כן.
מנגד, לתובעת לא היה משויך כל תפקיד אליו נבחרה כדין, היא העמיסה על מצבת כוח האדם של הנתבעת, ומכאן שהעסקתה התייתרה.
נוסף על האמור, היקפי העסקת התובעת לא היו מלאים, ולכן לא התאימו כלל להעסקה הנדרשת בלשכת המבקר.
על רקע זה, עלה שם התובעת כמועמדת לפיטורים במסגרת הליך ההתייעלות. פיטורי התובעת, כמו גם פיטוריהם של עובדים נוספים, הובילו לחיסכון כספי והצטרפו לשורה של צעדים נוספים בהם נקטה הנתבעת על מנת לשפר את מצבה הכספי.

ג(5)(ב) אשר לדעתנו
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לא מצאנו עדות, אף לא ראשונית, לכך שהכללת התובעת ברשימת המועמדים לפיטורים מבוססת על שיקולים זרים/פסולים. למעשה, עמדת התובעת בדבר שיקולים זרים/פסולים, נחלשת נוכח עדותה – הכנה - בפנינו, בזו הלשון: "ש. האם למישהו מחברי ועדת הפיטורים היה לך סכסוך איתם או סיבה לחשוב שהם לא ישקלו את פיטוריך בצורה רצינית. ת. לא."

מעבר לכך, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, שלא הובאו טענות ממשיות להחלישה, לפיה ההחלטה להכליל את התובעת ברשימת המועמדים לפיטורים, מבוססת על שיקולים עניינים בלבד, והיא סבירה.

להלן נדרש לטענות התובעת מהן היא למדה, כי הכללתה ברשימת המפוטרים ולבסוף פיטוריה, מבוססים על שיקולים זרים/פסולים.
ג(5)(ג) הטענה בדבר תפקודה הטוב של התובעת
תחילה, במישור העובדתי, נראה כי בסוגיה זו קיימת מחלוקת בין הצדדים.
הגם שהנתבעת לא טענה כי תפקוד התובעת לא היה טוב, הרי שהיא ציינה, כי גרסת התובעת בדבר תפקודה המצוין במשרד מזכירת המבקר – נגועה בהפרזה.

התובעת צירפה מכתבו של מבקר העירייה, מיום 27.07.16, אשר כתב אודות התובעת דברי שבח, ואשר הונח לפני ועדת הפיטורים. בהתאם לאותו מכתב, התובעת "היא נדבך וחלק חשוב מעבודת לשכת המבקר וממונה תלונות הציבור בעירייה, אני שבע רצון מעבודתה, וחשוב לי מאוד כי תמשיך ותמלא תפקיד זה.". התובעת הוסיפה בתצהירה, כי משך כל שנות עבודתה בנתבעת, מילאה את תפקידיה במסירות, בקפדנות, ועל הצד הטוב ביותר, לשביעות רצון המעסיקה.

גב' בכר הצהירה, כי התובעת לא עברה מכרז למשרת מזכירת מבקר העירייה, ולמעשה אין מחלוקת על כך. הנתבעת טענה, כי בנסיבות אלו, כישורי התובעת כלל לא נבחנו כנדרש, והעלתה ספק באשר לטיב העבודות שבוצעו ( על ידי התובעת). הנתבעת הוסיפה כי קיים ספק באשר לנסיבות כתיבתו של מכתב ההמלצה. לבסוף הפנתה הנתבעת, לכך שהתובעת מילאה את תפקיד מזכירת המבקר חודשים בודדים, ועל כן הניסיון להציג עצמה כעובדת חיונית למשרד המבקר – הינה עמדה שדבקה בה הפרזה.

המבקר, מר ביטון, העיד בפנינו ואישר את כתיבתו של המכתב, ונראה כי הוא עומד מאחורי הדברים שכתב. עם זאת, עולה מעדותו כי ידע שאותו מכתב נועד לתת לתובעת " נקודת זכות", ו(שהמכתב) לא נכנס לשיקולי הוועדה, בשים לב לכך שמדובר בהליך התייעלות.

כך או אחרת, וזה העיקר, התובעת פוטרה במסגרת תכנית התייעלות. לכן, אף אם נניח כי תפקודה היה טוב מאוד, הרי שלכל היותר משקלו של שיקול זה - נמוך.

לפיכך, בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שעסקינן בפיטורים כלכליים, העובדה שהתובעת פוטרה חרף תפקודה הטוב ( בהתאם להנחתנו), אינה מחייבת את המסקנה שפיטוריה מבוססים על שיקולים זרים/פסולים.

ג(5)(ד) ההיגיון הכלכלי –
התובעת טענה, כאמור, כי הנתבעת לא הוכיחה שפיטוריה יתרמו להתייעלות העירייה. היא הפנתה לכך, שמשרת מזכירת מבקר העירייה לא בוטלה.

עמדת הנתבעת היא כי התובעת פוטרה ומשרתה אוישה על ידי עובדת קיימת ותיקה שלא ביצעה כל תפקיד, ומכאן ההפחתה בהוצאות השכר. העדות מטעם הנתבעת, הצהירו כי: "תוכנית ההתייעלות של הנתבעת עוסקת בצמצום מנגנון כח האדם שהפך במהלך השנים האחרונות למנופח הרבה מעבר לצורך ובחוסר הלימה מוחלט להיקפי הפעילות של הנתבעת. כתוצאה מכך נוצרה אבטלה סמויה וגלויה, אשר העמיסה באופן ניכר על ההוצאות בגין כח אדם ומנעה אפשרות לפתח ולקדם עובדים אחרים. יודגש כי המשמעות הכספית של הליכי הפיטורים הנוכחיים בלבד, לרבות של התובעת, הינה חסכון שנתי של כ-1.8 מלש"ח [...]." . עיקרי עמדתה זו של הנתבעת, מקובלים עלינו, והם אף מסתברים מאליהם.

בהתייחס לטענה שלפיה משרת מזכירת המבקר לא בוטלה – העדות מטעם הנתבעת הצהירו והבהירו, כי ההתייעלות אינה גלומה בביטול משרת מזכירת המבקר, אלא בפיטורי התובעת, ואיוש המשרה באמצעות עובדת קיימת. בעיקרי עמדתן זו של נציגות הנתבעת, איננו מוצאים כל טעות.

לאור כל האמור, אנו דוחים את טענת התובעת, מהן עולה כי פיטוריה נעדרי הגיון כלכלי.

ג(5)(ה) פגמים בהעסקת התובעת -
הנתבעת ציינה, כי למעט תפקיד התובעת כמזכירה במרכז גוונים, היא כלל לא עברה מכרזים לתפקידים אותם מילאה וחלק מההעברות שלה לתפקידים השונים, נעשו שלא בהתאם לנהלי העבודה בנתבעת. לעמדתה, בחינת מעמדה של התובעת על רקע זה, מובילה למסקנה, כי התפקיד אותו מילאה התובעת במסגרת המכרז ( למרכז גוונים), הסתיים לפני שנים, וכפועל יוצא התייתרה העסקת התובעת אצל הנתבעת. הנתבעת הוסיפה וציינה, כי לתובעת לא הייתה שום זכות במשרת מזכירת המבקר, מינויה למשרה זו מעולם לא אושר על ידי הנתבעת, היא כאמור לא עברה מכרז למשרה, כך שהיא מונתה שלא בהתאם לנהלי העבודה בעירייה. כמו-כן, לתובעת לא היה כל רקע בתחום הביקורת, ואף לא נבדקו כישוריה בתחום זה.

התובעת לא רק שלא הכחישה טענות אלו, אלא שאת עיקרן אישרה בעדותה בפנינו. היא הודתה כי לא עברה מכרז למעט לתפקיד שמילאה במרכז גוונים, וכן אישרה כי המשרה במרכז גוונים הייתה " פרויקטלית." גב' ספיר אף העידה, ועדותה לא נסתרה, כי הצבת התובעת במשרד מבקר העירייה, נעשתה גם שלא על פי הליך מילוי מקום.

בנסיבות אלו, לא יכולה להיות מחלוקת, כי בהעסקת התובעת כמזכירת המבקר, דבק פגם משמעותי.

טענת התובעת היא כי הצגת נימוק זה, שלטענתה אינו קשור בהתייעלות, מעיד על כך שהיא פוטרה משיקולים זרים/פסולים.
איננו מקבלים טיעון זה.
שכן, במקרה של פיטורי צמצום הפיטורים עצמם מקדמים התייעלות, ואילו הקריטריונים לבחירת המועמדים לפיטורי צמצום, לא בהכרח מקדמים התייעלות. כך, למשל, במקרים רבים מיושם הקריטריון לפיו " נכנס אחרון יוצא ראשון", אשר על פי רוב קשור עם התייעלות בקשר הפוך.

על כן, אותו קריטריון שהוצג לתובעת, ככזה שעל יסודו נבחרה כמועמדת לפיטורים - פגמים בהעסקה - אינו מלמד על כך שהיא לא פוטרה כחלק מתוכנית ההתייעלות. ודוק: התובעת טענה, כי הצגת הפגם בהעסקתה כנימוק לפיטורים מלמד על כך שפוטרה על יסוד שיקולים זרים, אך לא העלתה טענה מפורטת ומנומקת לפיה מדובר בקריטריון בלתי סביר לבחירת עובדים בפיטורי צמצום. כיוון שכך, אנו קובעים כי לא הוכח פגם בהחלטת הנתבעת לבחור בתובעת כמועמדת לפיטורים על יסוד קריטריון זה.

ג(5)(ו) איוש המשרה על ידי עובדים אחרים –
עמדת הנתבעת הייתה, כי במסגרת תכנית ההתייעלות, הכוונה הייתה לפטר את התובעת, שלא הוצבה בשום משרה כדין, ולהשיב למשרד מבקר העירייה את המזכירה הוותיקה, שחלתה, ובעקבות זאת " הוזזה" ממשרד המבקר ( עם התקן שלה). הכל בשים לב לכך שבאותה עת המזכירה הוותיקה הועסקה בעירייה מבלי שביצעה תפקיד כלשהו.

אשר לבסיס העובדתי של הטיעון, הרי שעיקרו אושר על ידי התובעת, שהעידה בפנינו, כך:
"ש. כשאת נכנסת לתפקיד המזכירה אצל המבקר, במקביל הייתה מזכירה אחרת שהייתה אצלו בערך 30 שנה.
ת. 20 ומשהו.
ש. וכשאת נכנסת פשוט הזיזו אותה מלשכת המבקר.
ת. כן, אבל לא אני עשיתי את זה.
ש. נכון שהיא הייתה.
ת. בהחלט הייתה.
ש. ובמשך התקופה שהיית שם היא גם הייתה בעירייה.
ת. נכון היא הייתה בעירייה.
ש. ללא תפקיד.
ת. נכון.".

על רקע זה, החלטת הנתבעת לפטר את התובעת, שהוצבה במשרד המבקר חודשים בודדים קודם לכן, שלא כדין, ולאייש את המשרה על ידי מזכירת המבקר הוותיקה, שלדעת העירייה התאימה לתפקיד על אף מחלתה - נראית סבירה בהחלט.

בכך לא תם דיוננו בנקודה זו.

במהלך דיון ההוכחות ( דצמבר 2016), הסתבר מעדות מר ביטון וגב' ספיר, כי כשבוע קודם לכן המזכירה הוותיקה פרשה, וכי צפוי להתפרסם מכרז פנימי לאיוש המשרה.
גב' ספיר נשאלה, האם במועד שבו ועדת הפיטורים קיבלה החלטה לפטר את התובעת, היה ידוע שהמזכירה הוותיקה צפויה לצאת לפנסיה. כך היא השיבה: "לא היה אישור לכך. הייתה תוכנית התייעלות שבה הוצעה פרישה מרצון, היא נכללת כפורשת מרצון. היא לא הגיעה לגיל פרישה.". בהמשך חקירתה נשאלה האם במועד השימוע, שמה של המזכירה הוותיקה היה בפני הוועדה. תשובתה הייתה שלילית. היא הסבירה כי המזכירה הוותיקה צורפה " בין האחרונים". עוד עלה מתשובתה עלה, כי היא צורפה לרשימה ב"סוף חודש אוגוסט תחילת ספטמבר". לצד זאת, היא הסבירה כי האישור לתוכנית הפרישה ניתן פחות משבועיים טרם מועד ישיבת ההוכחות ( דצמבר 2016).

מכאן, שלא ברור האם במועד שקוים לתובעת שימוע, הגישה המזכירה הוותיקה בקשה לפרישה מוקדמת, אולם לא יכול להיות ספק כי במועד מתן החלטת הפיטורים, עצם הגשת הבקשה הייתה ידועה לוועדה, ולמצער לגב' ספיר שנכחה בישיבה.

בנסיבות העניין, העובדה כי המזכירה הוותיקה הגישה בקשה לפרישה מוקדמת, אין בה להעלות או להוריד.
ראשית, כל שהוכח הוא שהמזכירה הוותיקה הגישה בקשה. לא נסתרה טענת גב' ספיר כי פרישת המזכירה הוותיקה אושרה רק סמוך לישיבת ההוכחות, כשם לא נטען וממילא לא הוכח, כי סיכויי הבקשה היו גבוהים במיוחד כבר בעת הגשתה.
שנית, וחשוב מכך, מדברי גב' ספיר עולה, כי ללא קשר למזכירה הוותיקה, במסגרת תכנית ההתייעלות הכוונה הייתה לאייש את המשרה, באמצעות עובדים קיימים שמועסקים במשרות כדין ( עברו מכרז למשרתם הנוכחית), ומצויים במתח הדרגות המתאים. גרסתה זו של גב' ספיר לא אותגרה ולא נסתרה, ועל כן לא מצאנו עילה להטיל ספק בדבריה אלו. כך בלשונה:
"ת....כאשר פרסנו את כל כ"א בעירייה ובדקנו האם קיימים עובדים שנמצאים במערכת והם נמצאים במתח דרגות לפחות שמתאים לתפקיד וניתן לנייד אותם לתפקיד הזה...".
ובהמשך חקירתה: "ש. אם בישיבת הפיטורים, בהליך השימוע, הייתם יודעים שהגב' מלכה מעוניינת לפרוש, הייתם שוקלים את הפיטורים של התובעת מחדש. ת. בכל מקרה הייתה כוונה לאייש על ידי עובדים מתוך העירייה שנמצאים במתח הדרגות המתאים." בחקירתה החוזרת, הוסיפה גב' ספיר, כי מועסקים בעירייה שלושה-ארבעה עובדים, שמתאימים להתמודד על משרת מזכירת המבקר. כולם, נבחרו כדין ( במסגרת מכרז), ומצויים במתח הדרגות הרלבנטי.

התובעת, כאמור, לא התיימרה לתקוף עמדה זו. בכלל זאת, היא לא טענה כי העדפת העובדים האחרים, מן הטעמים שהוזכרו אינה לגיטימית, ואף לא טענה שהיא מצויה במתח הדרגות המתאים ( ראו בעניין מתח הדרגות עדות גב' ספיר, פרוט', עמ' 11, ש' 14 - 19).

ג(5)(ז) אשר לטענה בדבר חוסר לויאליות –
במהלך השימוע, העלתה גב' בכר, טענה שלפיה התובעת דיברה בצורה לא מכובדת, ולא הייתה " לויאלית" למערכת. להלן יובאו הדברים כלשונם:
"חוה בכר: אני נמצאת פה 3 שבועות ואני שומעת את ענת מדברת בצורה מאוד לא מכובדת.
ענת בחבוט: אני 15 שנה עובדת בעירייה.
חוה בכר: אני אומרת לך זה רלוונטי. אי אפשר להגיע למקום עבודה, אדם נלחם על מקומו ומדבר כמו שמדבר. אני מדברת על השבוע שהייתי נתונה, אפילו בהתלבטות. אני חושבת שזה סוג שהוא לא בריא – להרעיל את המערכת. מאוד לא נעים היה לי לשמוע את זה.
עו"ד אלי מלול: פי וליבי תמיד יושמעו, כחרב המתהפכת על צווארה, לשים להוריד, אני מצפה שיהיו נאמנים עד היום האחרון אין לשפוט אדם על סערת רגש. לא ברור!
חוה בכר: אני אומרת לך מה שאני שמעתי מאוד חורה לי, אתה יכול לכעוס אבל אתה לא יכול לבוא ולהגיד את הדברים, מה תבוא ותאמר אחר כך.
עו"ד אלי מלול: אני לא יכול להגיב על משהו לא ממוקד.
חוה בכר: השבוע בוקר שנכנסתי מחוץ לחנייה, אנחנו כרגע במסגרת. אנחנו מדברים על להמשיך להיות במסגרת, אני לא יכולה להבין דבר אחד איך הוא יכול להיות לא לויאלי למערכת. להחזיק עובד שמדבר בצורה לא לויאלית, על זה אנחנו צריכים לחשוב.
עו"ד אלי מלול: אי אפשר להגיע לשימוע ולהגיד דברים
חוה בכר: אמרתי לך שזה נשמע באוזניי, מי שנמצא שיהיה לויאלי למערכת."

על אף שאין חולק שדברים אלו נאמרו, וחבל שנאמרו במסגרת השימוע, איננו סבורים כי הם היוו שיקול בבחירת התובעת כמועמדת לפיטורים, ואף לא שיקול בהחלטה לנייד את התובעת מתפקידה, או לפטרה.
ראשית, בעוד שגב' בכר מתייחסת לדברים שלכאורה אמרה התובעת שבוע לפני השימוע, שנערך כאמור ביום 24.08.16, ההחלטה להכליל את התובעת ברשימת המיועדים לפיטורים התקבלה, לכל המאוחר, ביום 24.07.16 (המועד בו זומנה התובעת לשימוע לראשונה). לכן, אין ולא יכול להיות קשר בין האמירות הבלתי לויאליות שיוחסו לתובעת, לבין בחירתה כמועמדת לפיטורים.
שנית, התרשמותנו היא כי הדברים נאמרו כתרעומת על התנהגות ( נטענת) שגב' בכר ראתה כלא ראויה - ללא קשר להחלטה להעמידה לפיטורים, שכאמור התקבלה כבר קודם לכן. זאת, בשים לב לכך שהפתרון שהסתמן הוא שהתובעת תמשיך לעבוד בנתבעת במשרה אחרת. בהקשר זה, מקובלים עלינו דברי גב' בכר בתצהירה: "בהקשר זה אני מבקשת להתייחס כי הטענה לגבי חוסר הלויאליות של התובעת נאמרה אגב השימוע בהקשר לאמירות שהשמיעה התובעת בגנות הנתבעת בפומבי ושאותן שמעתי באוזני. עם זאת, אמירות אלה לא היוו שיקול בהליך הפיטורים, אלא רק דוגמא שהובאה בפני התובעת כדי להדגים לה שסוג מסוים של אמירות אינן ראויות בכל מצב.".
שלישית, יש לזכור כי ועדת הפיטורים דנא היא גוף קולגיאלי, המורכב מ-3 חברים. התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה, כי הערות אלו היו מקובלות אף על יתר החברים, כל שכן שהן היוו שיקול בהחלטותיהם.

ג(5)(ח) סיכומם של דברים
התובעת לא הוכיחה פגם כלשהו, בהחלטת הנתבעת להכלילה ברשימת המועמדים לפיטורים, במסגרת תכנית ההתייעלות, ובפרט לא הוכיחה כי ההחלטה נסמכה על שיקולים זרים/פסולים. על רקע דיוננו ומסקנותינו עד כה, ניגש לבחון את החלטות הניוד והפיטורים.

ג(6) ההחלטה לנייד את התובעת למשרה אחרת
על אף שבמהלך השימוע לא העלתה התובעת טענות משמעותיות, נמנעה הוועדה מפיטוריה והציבה אותה במשרה אחרת. אכן, עיקר הגנת התובעת נסבה סביב תפקודה הטוב, שבמקרה הטוב מהווה שיקול שמשקלו נמוך. על רקע זה, לא מצאנו בהחלטת הניוד כל פגם. אדרבא, היא מצביעה על כך שהשימוע בוצע בלב פתוח ובנפש חפצה, ונבחנו פתרונות מידתיים יותר מפיטורים. על כן, ככל שהתביעה נסמכת על פגמים בהחלטה זו, הרי שדינה להידחות.

ג(7) ההחלטה לשוב ולדון בפיטורי התובעת
הלכה למעשה, אין מחלוקת כי התובעת סירבה לקיים את החלטת הניוד, ובסופו של יום לא קיימה אותה, חרף התראות וארכות שניתנו לה. בנסיבות אלו, צודקת הנתבעת בטענתה, כי רשאית הייתה לחזור ולדון בפיטוריה.

אכן, אין מחלוקת כי כאשר נמסרה לתובעת החלטת הניוד, וכן הודעת גב' ספיר בדבר שיבוצה לבית הספר גולן. בא כוח התובעת, הודיע מצדו, כי מרשתו דוחה את " הצעת" הניוד על הסף. הנתבעת לא הסתפקה בכך, וביום 12.09.16, שיגרה לתובעת התראה לפיה היא חייבת לפעול בהתאם להחלטת הניוד, ולהתייצב לעבודתה בבית הספר, שאם לא כן, "לא יהיה מנוס אלא לנקוט נגדה הליכי סיום העסקה כמתחייב.". התובעת עשתה דין לעצמה, הוסיפה והתעלמה מהחלטת הניוד. אף בכך לא הסתפקה הנתבעת, אלא שהיא שבה והפצירה בתובעת לקיים את החלטת הניוד, וכן שבה והתרתה בה – אולם ללא הועיל.

בעדותה בפנינו, אישרה התובעת, כי לא פעלה בהתאם להחלטת הניוד, על אף שאישרה כי המשרה החלופית התאימה לכישוריה. כך היא העידה:
"ש. למעשה פונים אליך פעם אחר פעם ואת פשוט מתעלמת.
ת. פעמיים אם אני לא טועה.
ש. ואת מתעלמת.
ת. זה היה תוך כדי דוח (כך במקור – ו.ש.) שיח עם עורך הדין שלי.
ש. ניסית להגיע לגב' ספיר כדי לדבר איתה על התנאים.
ת. לא.
ש. ניסית לדבר איתה בכלל.
ת. לא.
ש. זה נכון שורדה – מנהלת מחלקה במשאבי אנוש פנתה אליך ורצתה לדבר איתך על התנאים.
ת. נכון.
ש. ולא הסכמת.
ת. זה לא שלא הסכמתי, זו הייתה שיחת מסדרון, היא אמרה לי שאם אני מעוניינת לשמוע יותר אז אני מוזמנת, אני אמרתי לה תודה, זה לא ריאלי."

כאשר נשאלה מדוע לא פעלה בהתאם להחלטה, לא סיפקה עילה מניחה את הדעת, וכך השיבה: "קודם כל, כי היה לי טוב בתפקיד שלי, במה שעשיתי ולא הצלחתי להבין באמת למה? ודבר שני, התיק התדיין בבית משפט וההנחיה שקיבלתי מעורך הדין שלי הייתה לסרב.".

בנסיבות אלו, רשאית הייתה הנתבעת לראות את התובעת, כמי שדחתה בשתי ידיים ובאופן חד משמעי, את החלופה לפיטורים עליה החליטה. מכאן, רשאית הייתה ועדת הפיטורים לשוב ולדון בפיטורי התובעת, כפי שעשתה.

בשולי הדברים, נתייחס לטענת התובעת, לפיה הנתבעת לא דחתה את החלטת הפיטורים עד לאחר הכרעה בבקשתה לסעדים זמניים – תחילה, לא הוכח מתי בדיוק נמסר מכתב ב"כ התובעת לנתבעת, נושא תאריך 22.09.16, בגדרו התבקשה הנתבעת לדחות את שיבוץ התובעת עד לאחר " יוכרע עניינה". בסעיף 27 לכתב התביעה טענה התובעת, כי היא השיבה "...בכתב מתאריך (כך במקור – ו.ש.) 22/9/16 באמצעות בא-כוחה וביקשה לדחות ו/או להקפיא את ניודה עד לאחר שתוכרע בקשתה למתן סעדים זמניים ואשר הייתה קבועה לדיון בפני בי"ד נכבד זה לתאריך 29/9/16." . בכתב ההגנה, הנתבעת הכחישה את האמור בסעיף 27 לכתב התביעה, "למעט המכתבים שהוצאו ותוכנם.". לתצהירה צירפה התובעת את אותו מכתב, כנספח ח'2, וכן מסמך הנחזה כאישור שליחת פקס, ממנו עולה כי לכאורה הוא נשלח ( לא הוברר להיכן), רק בתאריך 25.09.16, בשעה 08:36 - דבר שלא צוין בתצהיר.
על רקע זה, ניתן להבין כי אותו מכתב נמסר לנתבעת, אולם לא הוכח מתי בדיוק הוא נמסר לה, ולא ניתן לומר כי הוא הגיע ליעדו בטרם התקבלה החלטת הפיטורים - ביום 25.09.16.
חשוב מכך, צודקת הנתבעת בטענתה שלפיה בהיעדר צו המונע את יישום החלטת הניוד שיצאה תחת ידי ועדת הפיטורים, עצם נקיטתם של הליכים משפטיים, לא הקנתה לתובעת כל זכות להתעלם מן ההחלטה ולהימנע מקיומה.

ג(8) החלטת הפיטורים
לאחר שדחתה התובעת את חלופת הפיטורים שהוצעה לה, החליטה ועדת הפיטורים על פיטוריה. ההנמקה שסיפקה ועדת הפיטורים היא, כאמור, כי: "מדובר בעובדת שלא עברה מכרז לתפקיד מזכירה אצל מבקר העירייה ובכלל ועל כן אין לה זכות מוקנית להעסקה בתפקיד זה. היקף העסקתה אינו מלא ועל כן אינו מתאים למשרת מזכירת המבקר שעומדת על 100% משרה.".

בהתאם למסקנותינו לעיל, לא נמצא פגם בהחלטה להכליל את התובעת ברשימת המועמדים לפיטורים. החלטת הפיטורים התקבלה לאחר שקוים לתובעת שימוע, במהלכו עיקר הגנתה נסב סביב טענתה בדבר תפקודה הטוב, שהוא כאמור שיקול בעל משקל נמוך. חרף זאת, הנתבעת פעלה כראוי, קיבלה את עמדת התובעת וועד העובדים בחלקה, החליטה על ניודה למשרה אחרת, אולם התובעת סירבה לה בתוקף. משסירבה התובעת לחלופה, ומשלא הציגה התובעת נימוקים משמעותיים למניעת הפיטורים, (לא בפני הוועדה ולא לפנינו) – רשאית הייתה הוועדה לפטר את התובעת, כפי שהוסכם בהסכם הקיבוצי המיוחד. זאת ועוד: "בפיטורי התייעלות וצמצום, כמו בעניינו – במיוחד בפיטורים המעוגנים בהסכם או הסדר קיבוצי – ההנמקה נעוצה בעיקרה, מעצם טיבה, בתוכנית ההתייעלות ובהסכם הקיבוצי." [ע"ע 378/08 פרג'ון – חברת הדואר (12.11.08), בסעיף 33]

ד. טענת התובעת בדבר זכות קדימה לאייש את המשרה ממנה פוטרה

ד(1) עמדות הצדדים
התובעת טענה, כי מתוקף ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 12.08.16, קיימת לה זכות קדימה לאייש את משרת מזכירת המבקר, משזו התפנתה. הנתבעת הכחישה את הזכות הנטענת, על יסוד הטענה שלפיה לתובעת אין זכות קנויה במשרה האמורה.

ד(2) דיון והכרעה
בסעיף 23 להסכם הקיבוצי המיוחד, נקבע כך: "במקרה בו התחדשה משרה או נוצרה משרה חדשה או התפנה מקום ( מבלי לגרוע בהוראות הסכם זה) תעמוד לעובד זכות קדימה לחזור למשרתו או למשרה שהתפנתה, לפי הסכמתו, בהתאם לזכות קדימה לחזרה לעבודה עפ"י חוקת העבודה וזאת לגבי כלל העובדים שפרשו או פוטרו מחתימת הסכם זה ובלבד שעמדו במכרז כדין ( ככל שנדרש מכרז). [...]".

בחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל, סעיף 72, נקבע כך: "זכות קדימה למפוטר – עובד שפוטר בגלל צמצום בעבודה, תהייה לו במשך שנתיים מיום פיטוריו זכות קדימה לכל מועמד אחר בקבלת משרתו שנתחדשה או בקבלת משרה שנתפנתה, או בקבלתה של משרה חדשה שתיווצר והוא מתאים לה.".

תחילה, יש לציין כי התובעת העלתה דרישה זו מבלי לנמקה. די בכך כדי לקבוע, כי היא לא הוכיחה קיומה של הזכות לה טענה. למעלה מן הצריך, נאמר כי טענות הנתבעת נראות לנו. התובעת עותרת להכריז, כי קיימת לה זכות קדימה לחזור למשרת מזכירת המבקר דווקא. לעמדתנו, מקום בו התובעת הוצבה במשרה זו מספר חודשים קודם לפיטוריה, ללא מכרז – אין מקום לומר כי קיימת לה זכות קדימה להצבה באותה המשרה.

ה. הסעדים
כפי שקבענו לעיל, מצאנו כי נפל פגם מסוים בשימוע שקוים לתובעת.
לצד זאת, לא מצאנו פגם כלשהו בשיקול דעת הנתבעת בכל הנוגע להחלטת הניוד והחלטת הפיטורים.

אשר לסעד הראוי בגין פגיעה בזכות הטיעון - בשים לב לכך, שמדובר בפיטורי צמצום בהם אופן יישומה של זכות הטיעון שונה ממקרים אחרים; בהתחשב בכך שלא הוכח פגם בשיקול דעת הנתבעת; נוכח קביעתנו שמרבית היבטי זכות הטיעון הוגשמו, ושהקריטריון העיקרי שעל יסודו נבחרה התובעת אכן נאמר לה במהלך השימוע; בהינתן קביעתנו שההפרה תוקנה, במידה רבה, במסגרת הליכים אלו; ולבסוף משלא מצאנו קשר סיבתי בין הפגם שתואר לעיל לבין פיטורי התובעת - אין כל מקום להתערב בהחלטת הפיטורים, וממילא אין מקום כי נורה על החזרת התובעת לעבודה באמצעות צו.

עם זאת, אנו סבורים כי התובעת זכאית לפיצוי עקב ההפרה. מצאנו כי ההפרה – אף שלא הובילה לפיטורי התובעת – פגעה פגיעה לא מבוטלת בכבודה, במהלך הליך השימוע, בשים לב לתקופת עבודתה הממושכת. בנסיבות אלו, סברנו כי יש להעניק לתובעת סעד כספי.
בהינתן טיב ההפרה ונסיבותיה, ההקשר שעניינו פיטורים כלכליים, ויתר הנסיבות והשיקולים שפורטו – על הפיצוי להיות מתון. לאחר שקילת השיקולים הנוגדים, אלו מול אלו, ראינו לנכון להעמיד את הפיצוי בגין הפגיעה בזכות הטיעון של התובעת על סך של 8,000 ₪, במונחי מועד מתן פסק דין זה.

ו. אחרית דבר
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית ברובה המכריע.

על הנתבעת לשלם לתובעת (שלצורך העניין נזכיר ששכרה החודשי במונחי ברוטו עמד על פחות מ - 4,000 ₪), פיצוי בעד נזק ללא ממוני, עקב פגם בשימוע, בסך של 8,000 ₪.

נוכח חולשותיה הבולטות של התביעה, דחיית רובה המוחץ, נוכח היחס בין סכומים שנתבעו לבין הסכום שנפסק בסופו של יום - ראינו לנכון לחייב את התובעת בשכ"ט עורכי דין הנתבעת, בסך של 4,000 ₪.

כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, זאת תוך 30 ימים מן היום שיקבל לידיו פסק דין זה.

ניתן היום, ‏ז' טבת תשע"ח , ‏25 דצמבר 2017 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מימון אבוקרט
נציג ציבור (עובדים)

ורד שפר
שופטת בכירה

מר יוסף אלול
נציג ציבור (מעסיקים)