הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת סע"ש 43230-04-14

לפני:

כב' השופטת אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מ ר עאטף טאטור
נציג ציבור (מעסיקים): מר אליאס גטאס

התובע:
ד"ר חסאן סליבא ת.ז. XXXXXX326
ע"י ב"כ עוה"ד ראמי חזאן ואח'

-

הנתבע:
בית החולים המשפחה הקדושה
ע"י ב"כ עוה"ד קרן אבידן

פסק דין

1. השאלה העומדת להכרעתנו היא האם נפל פגם בהליך פיטוריו ו/או בפיטוריו של התובע וככל שנפל פגם האם הוא מצדיק מתן סעד כספי?

2. מהלך הדיון
תיק זה החל ביום 28.04.14 , עת הגיש התובע, בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר את הפסקת ושינוי תנאי העסקתו (להלן: "הבקשה").
בהתאם להסכמת הצדדים, התקיים, ביום 04.05.14, דיון בבקשה, בסיומו הודיעו כי ינסו להגיע להסכמות ביניהם וכי בינתיים לא יחול כל שינוי בהעסקתו של התובע.
ביום 29.05.14 הגיש הנתבע בקשה למחיקת הבקשה למתן סעד זמני, במסגרתה ציין כי הניסיונות להגיע להסכמות כשלו, וכי בשל התנגדות התובע לשינוי בהיקף מרשתו, הוא שוקל את המשך העסקתו וחוזר בו מההחלטה להפחית היקף משרתו.
התובע הודיע, בתורו, כי לנוכח הודעת הנתבע, הוא מסכים למחיקת הבקשה וכן ציין כי בשל שינוי הנסיבות, הוא מתכוון, להגיש כתב תביעה מתוקן.
ואכן, ביום 06.07.14 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, במסגרתו ביקש שביה"ד יורה על ביטול פיטוריו מהנתבע וכן עתר לסעד כספי בגין פיטורים שלא כדין ובגין זכויות סוציאליות שונות, כאשר במקביל לכך הגיש בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני (להלן: "הבקשה השניה") האוסר על הפסקת עבודתו ומורה לנתבע להחזירו אותו לעבודה באותה מתכונת ובאותו היקף.
ביום 13.07.14, ולאחר שהנתבע הגיש את תגובתו לבקשה השניה , התקיים בה דיון, במהלכו שטחו הצדדים את טענותיהם בהרחבה והתייחסו זה לטענות רעהו, כאשר בסיום הישיבה ובהתאם לבקשת התובע ולהסכמת הנתבע, הורה בית הדין על מחיקת הבקשה השניה, ללא צו להוצאות וכן הורה לנתבע על הגשת כתב הגנה.
ביום 12.11.14 הגיש, הנתבע, כתב הגנה ובהמשך לכך ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדויות ראשית.
ואלו התצהירים שהוגשו לתיק:
התובע הגיש שלושה תצהירים - הראשון צורף לבקשה, השני צורף לבקשה השניה והשלישי הוגש בעקבות ההחלטה על הגשת תצהירי עדות(להלן יקראו לשם הקיצור : "התצהיר הראשון"; "התצהיר השני" ו"התצהיר המשלים" בהתאמה);
מטעם הנתבע הוגשו שלושה תצהירים של מר שועאע אבו חנא , (להלן: "מר אבו חנא") אשר שימש כ מנהל האדמיניסטרטיבי של הנתבע החל מיום 26.11.13 ועד לחודש 6/15 - , הראשון צורף לבקשה, השני צורף לבקשה השניה והשלישי הוגש בעקבות ההחלטה על הגשת תצהירי עדות(להלן יקראו לשם הקיצור : "התצהיר הראשון"; "התצהיר השני" ו"התצהיר המשלים" בהתאמה);
כן הוגש , תצהיר נוסף מטעם הנתבע - תצהירו של ד"ר זוהייר אבו רחמה (להלן: "ד"ר אבו רחמה") מנהל מחלקת הרדיולוגיה בנתבע ומי שהיה ממונה על התובע.
במהלך ישיבת ההוכחות נחקרו התובע ועדי הנתבע על תצהיריהם, כאשר התובע הודיע על רצונו להזמין עד נוסף, שיעיד בקשר לפניית הנתבע לועד הרופאים. כן ביקשו, באי כוח הצדדים ביקשו שהות על מנת לנסות להגיע להסכמות על סיום העניין בדרך של פשרה וביה"ד נעתר לבקשתם.
בתאריך 23.05.16 הודיע התובע כי לא עלה בידי הצדדים לגשר על המחלוקות ביניהם וכי הוא מוותר על חקירת העד הנוסף מבקש לקצוב, לצדדים, מועדים לשם הגשת סיכומיהם. בשים לב להודעה זו, קצב ביה"ד, לצדדים מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 21.08.16 ,סיכומי הנתבע ביום 25.10.16 וסיכומי תשובה, של התובע ,ביום 13.11.16 ) הבשיל התיק למתן פסק דין.

3. להלן העובדות הרלוונטיות:
א. הנתבע הינו בית חולים פרטי המוכר על ידי משרד הבריאות והמקבל כספים ממשרד הבריאות ומהמוסד לביטוח לאומי תמורת שירותים רפואיים שהוא מעניק לאזרחים (להלן: "בית החולים" או "ביה"ח" או "הנתבע").
ב. התובע, רופא מומחה ברדיולוגיה, עבד במכון הדימות בבית החולים החל מיום 01.01.06 ועד לפיטוריו ביום 01.07.14.
ג. במכון הדימות, בוצעו הכונניות, ע"י התובע, ע"י ד"ר אבו רחמה וכן על ידי רופא נוסף המועסק במתכונת של קבלן עצמאי - ד"ר אלכס שולסקי.
ד. עד לחודש נובמבר 2012 ביצע התובע 12 כוננויות חודשיות, שהתחלקו לעשר כוננויות בימי חול, כוננות אחת בשבת וכוננות אחת ביום ראשון.
ה. החל מחודש 12/12 , קיבל התובע, תשלום, עבור 11 כוננויות מדי חודש בחודשו ( שבע כוננויות ימי חול, שתי כוננויות ימי שבת ושתי כוננויות ימי ראשון).
ו. התובע, פנה בכתב, למנהל הרפואי של בית החולים, ד"ר אבראהים חרבג'י ( להלן: "ד"ר חרבג'י") , וביקש לקבל תשלום עבור 15 כוננויות שהוא ביצע ומבצע בפועל - 11 כוננויות חול, 2 כוננויות שבת ו - 2 כוננויות ראשון.
ז. משפנייתו הנ"ל לא זכתה למענה, פנה, התובע, שוב, לד"ר חרבג'ני והפעם ביום 31.01.14 ( נספחים 4 א' ו- ב' בהתאמה לתצהירו הראשון של התובע).
ח. בתאריך 07.02.14, ענה מר אבו חנא, לפנייתו של התובע, כי " ... התשלום עבור הכוננויות בוצע לפי הסיכום בינך לבין, ד"ר חרבגי המנהל הרפואי ורו"ח סמעאן מיכאיל מנהל הכספים" (נספח 5 א' לתצהירו הראשון של התובע)
ט. ביום 10.02.14 השיב התובע למר אבו חנא, כי: " אין כל הסכם ביני לבין ד"ר חרבגי ומר סמעאן, אם קיים תציג לי אותו, ד"ר חרבגי בזמנו הודיע לי על תוכנית הכוננויות החדשה ומייד סרבתי לרעיון, אז אמר לי שזה זמני ונפצה אותך, מה שלא קרה..." (נספח 5 ב' לתצהיר הראשון של התובע).
י. ביום 31.03.14 נשלח לתובע מכתב חתום על ידי הגב' טל סגל - מנהלת משאבי האנוש בבית החולים ( להלן: "הגב' סגל"), בדבר זימונו לשימוע ליום למחרת ה- 01.04.14 בשל " תכנית הבראה ארגונית המחייבת צמצום בהיקף כח האדם" (נספח 6 לתצהירו הראשון של התובע).
יא. התובע פנה מיד במכתב וביקש לדחות את מועד השימוע כן ביקש לקבל פרטים נוספים אודות תוכנית ההבראה ( נספח 7 לתצהירו הראשון של התובע).
יב. ביום 31.03.14 הודיע הנתבע, לתובע, באמצעות הגב' סגל, כי ישיבת השימוע נדחתה ליום 07.04.14.
יג. ביום 07.04.14 נערכה, לתובע, ישיבת שימוע בנוכחותם של הגב' סגל ושל מר אבו חנא. בישיבה זו הועלתה האפשרות לפיה התובע ימשיך בעבודתו בהיקף מצומצם ( נספח 9 לתצהירו הראשון של התובע).
יד. ביום 16.04.14 הודיע הנתבע, לתובע, באמצעות מר אבו חנא, כי " הנהלת בית החולים, לאחר ששמעה עמדתך, החליטה לצמצם את היקף משרתך לשני ימי עבודה בשבוע, ללא תורנויות וכוננויות, מהסיבות שפורטו בפניך הן בעל פה והן במכתב הזימון לשימוע.
העבודה במתכונת החדשה תכנס לתוקף מיום 01/05/2014" ( נספח 10 לתצהיר השני של התובע)
טו. ביום 28.04.14 הגיש התובע את הבקשה, הכל כפי שפורט ברישא של סעיף 2 דלעיל.
טז. בשלבים כאלו ואחרים של ההתדיינות, ניסו, הצדדים, להגיע להסכמות ביניהם ולהמשיך ההתקשרות עם התובע כספק שירותים חיצוני, אולם הדבר לא צלח.
יז. ביום 27.05.14 נשלח לתובע מכתב זימון לשימוע נוסף ובו נרשם, כי " בהמשך לישיבת השימוע שנערכה בתאריך 7/4/2014, ועקב הודעתך שאינך מוכן להוריד בהיקף משרתך, הריני להודיעך שביה"ח נאלץ בלית ברירה לשקול את סיום העסקתך מהסיבות שפורטו בפניך, וכן פורטו בתגובה לתביעתך כפי שהוגשה בבית הדין לעבודה.
הנך מוזמן לישיבת שימוע במסגרתה תוכל להעלות כל טענה בטרם קבלת החלטה בעניינך..." (נספח 11 לתצהירו השני של התובע).
יח. ביום 02.06.14 התקיים השימוע השני לתובע, כאשר גם בשימוע זה השתתפו הגב' סל ומר אבו חנא.
יט. ביום 01.07.14 קיבל התובע מכתב פיטורים ובו נרשם " הנני להודיעך כי לאחר שבקשנו לנקוט בצעד מידתי של הקטנת היקף משרתך ולא קיבלנו את הסכמתך, החליטה הנהלת בית החולים בלית ברירה לסיים את יחסי העבודה עמך מהסיבות שפורטו בפניך הן בעל פה והן בכתב.
יום עבודתך האחרון ותאריך מועד סיום יחסי עובד מעביד הינו ביום 1/7/2014...." (נספח 14 לתצהירו השני של התובע).
כ. לא הועלו כנגד התובע כל טענות או תלונות על אופן ביצוע תפקידיו או על התנהגותו.
כא. ביום 21.08.14 חתם התובע על כתב ויתור תביעה בקשר לתקופת עבודתו וסיומה ( נספח 1 לתצהירו המשלים של מר אבו חנא).
כב. התובע החל לעבוד בבית חולים אנגלי בחודש אפריל 2015.

4. להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע:
א. האם יש לדחות את תביעת התובע על הסף בשל חתימתו על כתב ויתור?
ב. האם נפל פגם בפיטוריו ו/או בהליך פיטוריו של התובע?
ג. האם זכאי התובע לתשלום שכר בגין הכוננויות שנגרעו משכרו?
ד. האם זכאי התובע לפיצויי בגין הפגיעה בהשתכרותו בתקופה שלאחר פיטוריו ועד למציאת עבודה חילופית?

5. האם יש לדחות את תביעת התובע על הסף בשל חתימתו על כתב ויתור?
הנתבע טען , בכתב ההגנה כי;
א. יש למחוק את התביעה על הסף שכן התובע חתם ביום 21.08.14 על כתב ויתור במסגרתו אישר כי אין לו כל טענה או תביעה כלפי בית החולים.
ב. כתב הויתור נחתם לאחר פיטורי התובע ולאחר הגשת כתב התביעה המתוקן כך שהוא לא יוכל לטעון כי לא היה ער להשלכותיו, שכן הוא היה מיוצג ומכאן שחתימתו נעשתה מדעת ולאחר התייעצות.

התובע, במסגרת תצהירו המשלים, טען כי;
א. במעמד החתימה על אותו מסמך נאמר לו על ידי מנהל הכספים בבית החולים, מר סמעאן מיכאל, כי המדובר במסמך סטנדרטי שנעשה בו שימוש באופן שגרתי והחתימה עליו מהווה תנאי לקבלת פיצויי הפיטורים ולשחרור הכספים שהופקדו, לזכותו, בפוליסת ביטוח המנהלים.
ב. נאמר לו במפורש כי אין באותו מסמך כדי להשפיע על ההליך המתנהל בינו לבין בית החולים וכי אין צורך בהתייעצות עם עורך דינו לפני החתימה עליו.
ג. הנתבע פנה אליו לאחר החתימה על כתב הויתור והציע לשלם לו את השווי המלא של הכוננ ויות שנגרעו משכרו כמפורט בתביעה ובלבד שיסכים לוותר על התביעה, דבר המחזק את טענתו שלא היה באותו מסמך כדי להשפיע על ההליך המתנהל.
ד. אם הנתבע היה מציע את הפרשנות אותה הציע בכתב הגנתו, ולפיה בחתימתו על המסמך הוא מוותר על טענותיו המועלות במסגרת ההליך המשפטי, הרי שהוא היה מסרב, בתוקף, לחתום על המסמך גם אם משמעות הדבר היתה דחיית קבלת פיצויי הפיטורים המגיעים לו, עד לסיום ההליך המשפטי.

דיון והכרעה-
ההלכה היא שיש ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה
קפדנית של תוקפם. בדב"ע (ארצי) 98/10 - 2 קנטי - דיגיטל אקוויפמנט (זק) בע"מ , מיום 01.06.99 קבע בית הדין הארצי את הכללים לתוקפו של כתב וויתור:
"המדיניות הכללית של בית הדין לעבודה היא ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם. כך, לא יינתן תוקף לכתב ויתור במקרים אלה:
(א) כתב הויתור אינו ברור וחד-משמעי;
(ב) כתב הויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין אותו...;
(ג) העובד לא קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם חתימת כתב
הויתור...;
(ד) יש פגם במסמך הויתור...;
(ה) לאחר חתימת כתב הויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך".

התובע חתם ביום 21.08.14 על כתב הוויתור (להלן: "כתב הויתור") שנוסח כך :
"אני החתום מטה: ד"ר חסאן סליבא ת.ז. XXXXXX326:

  1. הנני מאשר בזה כי קיבלתי את כל מה מגיע לי מבית חולים המשפחה הקדושה.
  2. הנני מאשר בזה כי עם קבלת הסך של 98.252 ₪ מבה"ח (שיק ע"ס 7,930 ₪ משוך מבנק דיסקונט לישראל בע"מ בנוסף לשחרור פיצויים שנצברו ב- כלל חברה לביטוח בע"מ בסך 90,322 ₪ ) לא יהיו לי טענות ו/או תביעות כלשהן מבית חולים המשפחה הקדושה בכל הקשור במישרין או בעקיפין ביחסי עבודה ו/או בסיומם, ולרבות פיצויי פיטורים, מחלה, חופשה, הבראה, שכר, וכיוצ"ב זכויות.

הצהרתי זו הינה מרצוני הטוב לאחר שהוסברו לי זכויותי, ולראיה חתימתי לאישור הנ"ל."

אכן, צודק הנתבע, כי בנסיבות בהן עובד חותם על כתב ויתור לאחר פניה לערכאות, כבענייננו, עשויות להיות שונות מנסיבות בהן חותם עובד על כתב ויתור ולאחר החתימה האמורה מגיש תובענה לבית הדין. השוני נובע, בין היתר, מהיקף המידע שבידי העובד בנקודות הזמן השונות. בנסיבות של חתימה לאחר הגשת כתב תביעה לבית הדין, הרי, שעל פי רוב, חותם העובד בשלב שבו הוא כבר יודע, לכאורה, את מלוא עילות התביעה שלו, את היקף תביעתו ולהבדיל איזה סכומים משולמים במסגרתו, אלא שבעניינו הוכח אחרת, כמפורט להלן;
א. התובע הצהיר כי נאמר לו על ידי מנהל הכספים של הנתבע, מר סמעאן מיכאל, כי מדובר במסמך סטנדרטי שנעשה בו שימוש באופן שגרתי וכי החתימה עליו מהווה תנאי לקבלת פיצויי הפיטורים ושחרור הכספים שהופקדו.
ב. כן הצהיר התובע כי נאמר לו, מפורשות , כי אין באותו מסמך כדי להשפיע על ההליך המתנהל וכי אין צורך בהתייעצות עם עורך דינו לפי החתימה (סעיף 3 לתצהירו המשלים) .
ג. הנתבע לא זימן לעדות את מנהל הכספים, אשר אין חולק שהוא שהחתים את התובע על כתב הויתור ובעצם לא הביא כל עד מטעמו, אשר יכול היה להפריך את גרסת התובע, שהותירה עלינו רושם מהימן ביותר.
ד. התובע לא נחקר כלל, במסגרת חקירתו הנגדית, בנושא מהותי זה.
בקבלת פיצויי הפיטורים ושחרור הכספים שהופקדו, וכידוע, בנסיבות שבהן עובד נדרש לחתום על כתב ויתור כתנאי לתשלום זכות המגיעה לו על פי דין, אין ליתן תוקף לחתימתו (ע"ע(ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - שמיר , מיום 13.01.11).
ה. אבו חנא אישר בתצהירו, כי אכן בית החולים, בעצת באי כוחו, פנה אל התובע, לאחר פיטוריו, לבחון האפשרות להציע לו פשרה (סעיף 6 לתצהירו המשלים).
ו. ההיגיון מלמד כי אילו בכתב הויתור התכוון הנתבע להביא לסילוק כל טענה ודרישה כלפיו לרבות אלו המועלות במסגרת ההליך המשפטי המתנהל ביניהם, הוא היה צריך לציין עניין זה, בצורה מפורשת, בכתב הויתור .
לנוכח האמור לעיל הרינו קובעים כי לא הופרכו טענותיו של התובע ביחס לאשר הוסבר לו בעת החתימה על כתב הויתור, משכך ובהתאם להלכה שלפיה יש ליתן תוקף לכתבי וויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם, הרינו דוחים את טענת הנתבע למתן תוקף לכתב הוויתור עליו חתם התובע ולכך שבשלו יש לדחות את התביעה.

6. האם נפל פגם בפיטוריו ו/או בהליך פיטוריו של התובע?
בעניין הליכי הפיטורים ופיטוריו טען התובע, כי;
א. חל מחודש נובמבר 2012 ואילך הופחת משכרו, תשלום בגין כוננות אחת, מתוך 12 הכוננויות שביצע, כאשר בפועל הוספו לו עוד ארבע כונניות, כלומר החל ממועד זה החל לבצע 15 כוננויות, מידי חודש בחודשו.
ב. פיטוריו באו בעקבות דרישתו לתשלום שכרו בגין ארבע הכוננויות, הנ"ל, ואשר בגינן לא קיבל תשלום.
ג. אין יסוד לטענת הנתבע כי פיטוריו נעשו במסגרת תכנית הבראה, אשר קיומה כלל לא הוכח.
ד. פנייתו באמצעות בא כוחו לקבל מידע ונתונים נוספים אודות תכנית ההבראה נדחתה על ידי הנתבע בטענה כי יישום התוכנית מתבצע, אט אט, בדרכים שונות ועל פי שיקול דעתו המנהלי והמקצועי.
ה. הנתבע לא הוכיח כי פיטוריו הובילו לחסכון בעלויות ולא הראה כי קיים חיסכון משמעותי בהחלפתו בספקי שירות חיצוני.
ו. הנתבע לא הביא ראיה לתימוכין בגרסתו כי הפיטורים בוצעו לצורך התייעלות.
ז. פיטוריו נבעו משיקולים זרים וממניעים בלתי חוקיים, כאשר ברור שהם נבעו מדרישתו לתשלום בעבור הכוננויות שביצע ואשר התשלום בגינם נגרע ממנו.
ח. פיטוריו נעשו בלא שנערכה התייעצות עם ועד הרופאים, דבר המוכיח כי הנימוק שניתן על ידי הנתבע כי פיטוריו נעשו במסגרת הליך צמצום, מופרך.
ט. השימוע נערך למראית ובחוסר תום לב, שהרי הנתבע כבר התקשר עם חברה חיצונית.

הנתבע, מנגד, טען, כי:
א. הוא מצוי במצב כלכלי קשה, המחייב צעדי הבראה והתייעלות מיידים וכי הוא פועל במישורים שונים ורבים לצורך צמצום הוצאותיו, העלאת הכנסותיו והבראתו.
ב. מצבו הגרעוני כמו גם המהלכים המבוצעים לשם הבראתו ועל הפחתות השכר הצפויות, הובאו לידיעת עובדיו במהלך חודש פברואר 2014.
ג. אין כל קשר בין פיטורי התובע לבין דרישתו לתשלום זכויותיו; בדיקת המאזן הכלכלי של מכון הדימות היה מבין הנושאים הראשונים בהם עסק מר אבו חנא עם כניסתו לתפקיד. וההחלטה על פיטורי התובע התקבלה, לאחר עריכת בדיקה יסודית שבעקבותיה התברר, כי החיסכון הצפוי בפיטוריו והעברת פענוח הבדיקות לספק חיצוני, עומד על כ- 230,000 ₪ לשנה.
ד. מהתובע לא נגרעו ארבע כוננויות, שכן הוא קיבל תשלום עבור 11 כוננויות מדי חודש בחודשו בהתאם לחלוקת הכוננויות בינו לבין ד"ר אבו רחמה, וכן בינו לבין עובד חיצוני נוסף.
ה. בשלהי 2012 התבקש התובע לסייע לד"ר אבו רחמה בפענוח בדיקות סי.טי. במהלך הכוננויות שביצע. התובע הסכים להעניק את הסיוע המבוקש כנגד תשלום נוסף ונפרד ממשכורת של 50 ₪ עבור כל בדיקה נוספת, כאשר, הוא מעולם לא הלין על כך עד לתחילת שנת 2014.
ו. המשא ומתן עם מכונים חיצונים לביצוע כונניות ופענוח בדיקות החל עוד בשנת 2013 , היינו לפני פניות התובע בעניין זכויותיו.
ז. פיטורי התובע בוצעו כדין; השימוע נערך בלב פתוח ובנפש חפצה והראיה לכך, שבמהלך השימוע הראשון שינה הנתבע עמדתו ותחת פיטורי התובע נבחנה האפשרות המידתית של צמצום משרתו.
ח. לתובע נערכו שני שימועים, ניתנה לו האפשרות להיות מיוצג על ידי בא כוחו, כאשר לאחר השימוע הראשון נעשה ניסיון להתקשר אתו כספק חיצוני אך הדבר לא צלח ולכן ובשל התנגדותו לצמצום בהיקף משרתו ו לאחר השימוע השני הוחלט לפטרו.

דיון והכרעה-
נקדים ונאמר כי לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות שהונחו לפנינו השתכנענו בטענות התובע, באשר לקשר שבין ההחלטה על פיטוריו לבין דרישתו לקבלת זכויותיו.

עילת הפיטורים-
אין מחלוקת כי הנתבע היה מרוצה מעבודתו של התובע, אשר מילא את תפקידו לשביעות רצונו של הנתבע (סעיפים 50 ו- 51 לכתב ההגנה) לפיכך, עלה בידי התובע להוכיח כי לא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. בנסיבות אלה, מועבר הנטל, לכתפי הנתב ע, אשר טוען כי מדובר בפיטורי צמצום, להוכיח קיומה של תכנית הבראה מסודרת וכי פיטוריו של התובע נעשו משיקולים עניינים, זאת כפי שנקבע בע"ב 7226/03 רביב גזית- אוניברסיטת ת"א, דב"ע כרך ט"ז עמ' 514)

למשמע העדויות ומראה הראיות, לא שוכנענו באשר לקיומם של תכנית ושל הליך הבראה , במועד בו פוטר התובע, כפי ש אלו תוארו לפנינו במיוחד כאשר הנתבע לא טרח לצרף אסמכתאות וראיות, שאמורות להיות בהישג ידו, והיה בהן כדי לתמוך בגרסתו:
א. הנתבע פירט, באמצעותו של מר אבו חנא, את עיקר תוכנית ההבראה ואת הצעדים שביצע על מנת לייעל את בית החולים ולצמצם הוצאותיו (סעיף 5 על תתי סעיפיו לתצהירו) . אלא שמעדותו של מר אבו חנא התברר שגם אם היה הליך הבראה והתייעלות, הרי שהוא לא היה בהיקף הנטען. מר אבו חנא נשאל בפתח חקירתו הנגדית:
ש. אתה מציין שנכנסת לעבודתך ב -26/11/13?
ת. נכון.
ש. אתה מציין שהתחלתם בתוכנית הבראה?
ת. נכון.
ש. האם היא יושמה בפועל?
ת. כל מה שתכננתי יישמתי - 79 מיליון ₪ של חיסכון ." (עמ' 21 שורות 2-7 לפרוטוקול).

בהמשך חקירתו , כשנעשה ניסיון לברר עד כמה בוצעה תכנית ההבראה, למדנו כי חלק מהפעולות המנויות בסעיף 5 לתצהיר , לרבות צמצום תקנים (סעיף 5.3 לתצהירו) בעובד המעבדה והחיסכון הנטען של 120,000 ₪ בשנה, לא בוצעו כלל:
"ש. בתצהירך השני מנית (סעיף 5) כל מיני פעולות הבראה שאתה רוצה לעשות
ת. רואה.
ש. סעיף 5.6 לתצהירך השני "לפעול לסגירת המטבח.." - האם בוצע?
ת. לא. היו משאים עם ומתנים עם קיטרינג אאוטסורסינג. כשעזבתי היו במשאים ובמתנים. לא יודע מה יצא מזה.
ש. סעיף 5.7:"..לגבות תשלום על חניה.." – האם בוצע?
ת. לא.
ש. סעיף 5.3 :במעבדה צומצם תקן של עובד" - האם נכון שעובד זה נסע לאפריקה
ת. נכון אבל הנקודה שלא גייסתם במקומו.
ש. לא פיטרתם אותו אלא שהוא נסע מיוזמתו?
ת. נכון.
ש. האם נכון שהוא חזר ושוב עובד?
ת. לא יודע. אני כבר לא עובד בבית החולים.
ש. אז לא כל מה שתכננת לבצע בוצע?
ת. יש חלקים שלא בוצעו." (עמ' 23 שורות 8-22 לפרוטוקול).
ב. הנתבע טען כי "במהלך חודש פברואר 2014 נערך כנס של כל עובדי בית החולים בו הוסבר לעובדים כי מצב בית החולים הינו גרעוני ונבחנות דרכים שונות ומגוונות להביא להבראתו. הנושא מהווה שיחת מסדרון "פעילה" בין העובדים, מטבע הדברים, וכי אף ועדי העובדים ער למצב ומשתף פעולה באופן מוחלט ", כשלאישוש דבריו, צירף מר אבו חנא, כנספח 1 לתצהירו השני ו כנספח 2 לתצהירו המשלים, מצגת שהוצגה, על פי הנטען, בפני העובדים, במהלך הכנס , מצגת המעידה על תהליך ההבראה הצפוי (סעיף 7 לתצהירו השני של מר אבו חנא). אלא שהנתבע לא רק שלא טרח להביא מי מהעובדים שנכחו בכנס, הנטען, כדי שיעידו על מה שהוסבר, להם, לכאורה ועל מה נאמר שם, אלא שגם מחקירתו של אבו חנא מתברר כי בכנס לא דובר על כוונה לפטר עובדים.
וכך העיד מר אבו חנא כשנשאל:
"ש. נספח 2 לתצהירך השלישי - המצגת - היכן רשום שאתם עומדים לפטר עובדים?
ת. אמרתי שהיועץ הסביר בגדול על תוכניות הבראה - איך מקטינים הוצאות ומגדילים הכנסות.
ש. אז לא הוצג במצגת שהוצגה לועד ולעובדים על פיטורי עובדים?
ת. נכון. לא הוצג". (עמ' 22 שורות 3-7 לפרוטוקול).
ג. לא הוצגה תכנית הבראה מסודרת ולא הוצגו נתונים על כוונה לפטר עובדים/רופאים נוספים - הדו"ח שנערך על ידי יועץ ארגוני המתמחה בתוכניות הבראה של בתי החולים, וכבר היה מוכן בתחילת שנת 2014, והיה בו לתמוך בטענותיו של הנתבע בעניין הליך ההבראה והצורך בצמצום תקנים במחלקת ההדמיה והחיסכון הנובע מכך, גם לא הוצג ל פני בית הדין וזאת בלי הסבר סביר לכך .
וכך העיד מר אבו חנא בנושא זה:
"ש. אתה מציין שהתחלתם בתוכנית הבראה?
ת. נכון.
ש. האם היא יושמה בפועל?
ת. כל מה שתכננתי יישמתי - 79 מיליון ₪ של חיסכון.
ש. מי נתן לך ייעוץ?
ת. יועץ חיצוני שליווה אותנו בתוכנית משרד של רן שטוק.
ש. מתי שכרת את שירותיו של רן שטוק?
ת. בתחילת 2014. היו התכתבויות אבל כן, בתחילת שנה זו התחיל.
ש. וביקשת ממנו שיכין דו"ח על ביה"ד, על איך להתייעל?
ת. כן.
ש. ומתי מסר לך דו"ח זה?
ת. הבדיקות אד הוק לנושאים מסויימים וכל נושא שיישמנו, עברנו לנושא אחר.
ש. נתן לך דו"ח לגבי מחלקת ההדמיה?
ת. כן.
ש. מתי?
ת. בתחילת השנה 2014. זה לא לקח הרבה אחרי שלקחתי את שרותיו, אולי שבועיים.
ש. היכן הדו"ח מצורף לתצהירך?
ת. לא מצורף זה היה דו"ח פנימי. לא צירפתי לתצהיריי.
ש. למה לא?
ת. לא חייב" (עמ' 21 שורות 4-24 לפרוטוקול) .
ד. הנתבע לא הוכיח ולא הביא נתונים אודות מספר העובדים שפוטרו ואודות התקנים שצומצמו במסגרת תכנית ההבראה ; על פי עדותו של מר אבו חנא, שכאמור לא נמצאה אמינה ולא נתמכה בכל ראיה אובייקטיבית, הרי ש לבד מהתובע, פוטרו על רקע המצב הכלכלי , שני רופאים בלבד; אחד ממחלקת מרדימים ואחד מדיאליזה (עמ' 22 שורות 20-26 לפרוטוקול) אלא שמעבר לעובדה כי לא הוכח כי שני הרופאים הללו אכן פוטרו על רקע המצב הכלכלי הנטען, התברר, מעדותו של מר אבו חנא, כי באותה התקופה המשיך הנתבע לגייס עובדים חדשים במקום אלו שעזבו, היינו לא צמצם תקנים, וכך העיד:
"ש. האם באותה תקופה גייסתם עובדים נוספים?
ת. כן, גייסנו עובדים חדשים במקום עובדים שעזבו להמשך התקנים עליהם הוחלט.
ש. ז"א כאשר עובדים עזבו הבאתם חדשים?
ת. נכון, כלומר זה שלא הוספנו תקנים חדשים.
ש. גם לא צמצמתם את התקנים?
ת. כן צמצמנו, הרי בית החולים לא משלם לאחיות לפי ההסכם הקיבוצי בארץ לאחר שנודע להם כי בית החולים אינו מתכוון לשלם גם בשנה הנוכחית את התמריצים מי שמצא עבודה בבית חולים העמק או פוריה, העדיף לעזוב את בית החולים שלנו, כי אנו בית חולים שרוב העבודה היא על הסיעוד, אז היינו חייבים לגייס עובדים חדשים או עובדי סיעוד חדשים במסגרת התקנים עליהם החלטנו." (עמ' 23 שורות 23-28 לפרוטוקול ועמ' 24 שורות 1-6 שם).
ה. גם ובאשר למעורבותו של ועד העובדים בהליך ההבראה, לא נמסרה גרסה סדורה - מר אבו חנא מסר, בנושא זה, הצהרות שונות, כאשר בתצהירו הראשון ובתצהירו השני הצהיר, כי עוד בחודש פברואר היו ועדי העובדים ערים למצב ושתפו פעולה (סעיף 7 לתצהירו הראשון והשני), בתצהירו המשלים הצהיר כי מגעים אלו נערכו לאחר פיטורי התובע ואילו בחקירתו השיב, משנשאל:
ש. פניתם לועד העובדים?
ת. היתה ישיבה כללית בפברואר 2014, אליה הוזמנו כל עובדי בית החולים ושם היועץ השביר את המצב ואת הקווים הכלליים של תוכנית הבראה ואת הידע שלו בביצוע ובליווי תוכניות הבראה ולאחר מכן ישבנו גם עם הוועדים והסברנו להם את המהלכים שאנחנו עומדים לעשות אבל לא בפרוטרוט.
ש. כלומר לא ישבתם עם ועד העובדים לגבי פיטורי הרופא?
ת. לא. לא ישנו עם ועד העובדים ודנו ספציפית על התובע אבל דנו איתן על כל מהלך הקיצוצים של רופאי בית החולים.
ש. כלומר לא שיתפתם את ועד העובדים בתוכנית הספציפית שלכם?
ת. שיתפנו אותם בקווים מנחים בגדול ולא באופן ספציפי" (עמ' 22 שורות 10-19 לפרוטוקול).

משכך ולנוכח כל המפורט לעיל, ה ריני קובעים, כי הנתבע לא הוכיח כי התובע פוטר, במועד שבו הוא פוטר, בשל תכנית הבראה והתייעלות שהחלה בנתבע, כאשר מהראיות, מצאנו דווקא, כי יש ממש בטענת התובע שלפיה הוא פוטר לאחר שפנה בדרישה לתשלום שכרו בגין הכוננויות שהתשלום בגינן נגרע משכרו ובגין זכויות נוספות הנוגעות לתנאי העסקתו;
לגרסת התובע "בשלהי שנת 2012 מנהל בית החולים, ד"ר אברהים חרבג'י, (להלן: "ד"ר חרבג'י") ציין בשיחת מסדרון עמי כי הוא סיכם עם מנהל מחלקת הרדיולוגיה, ד"ר זוהיר אבו רחמה, לנכות משכרי תשלום בגין כוננות אחת ולהוסיף לי 4 כונניות לעבודה בפועל מבלי לשלם לי תמורתן (לפי הצעת ד"ר חרבג'י, התמוהה יש לומר, תמורת אותן 4 כוננויות תמשיך להיות משולמת למנהל המחלקה ד"ר אבו רחמה). הסיבה אותה ציין ד" חרבג'י הייתה כי ד"ר אבו רחמה כבר אינו מעוניין להשתתף בכתיבת פענוח של בדיקות סי.טי מטבע הדברים סירבתי להסכים לגזרה זו שלמעשה במסגרתה התבקשתי לעבוד ללא תמורה. בסופו של יום נאלצתי להסכים לגריעה של שווי 4 כונניות יום חול משכרי באופן זמני החל ממשכורת חודש דצמבר 2012, וזאת רק לאחר שקיבלתי הבטחה מד"ר חרבג'י בשם בית החולים כי הגריעה כאמור תארך לזמן מוגבל מאד בלבד וכי לאחר מכן אפוצה בגין ביצוע הכוננ ויות שלא קבלתי עבורן תשלום בשכרי" (סעיף 6 לתצהירו השני של התובע) לאישוש גרסתו צירף התובע לתצהירו לוח כוננויות החל מחודש דצמבר 2012 ועד למרץ 2014 ממנו עולה כי הוא אכן ביצע 15 כוננויות חודשיות, כטענתו, כאשר מתלושי השכר לאותה התקופה אכן עלה כי שולם לו בגין 11 כוננויות בלבד (נספחים 2 ו- 3 לתצהיר השני).
מלבד עדותו המהימנה מאוד של התובע, גם בענין זה, הרי שגם חומר הראיות תומך בגרסתו. מה גם שנמצא לה חיזוק בעדויות עדי הנתבע אשר נחקרו בעניין "סידור הכוננויות" הנטען ואשר מעדויותיהם עלה כי הם ידעו אודות הסידור שהושג בין התובע לבין ד"ר חרבג'י; ד"ר אבו רחמה העיד משנשאל:
"ש. היית נוכח כאשר החלטתם לעשות לכאורה את הסידור הזה עם התובע?
ת. איזה סידור?
ש. הסידור שהוא עושה 15 תורניות אבל משלמים לו על 11?
ת. לא, מי שדיבר איתו הוא מנהל בית החולים ד"ר חרבג'י שאמר לי שהוא סיכם עם התובע שהוא יעשה 15 כונניות ו- 4 מהן יעשה רק סי.טי ותמורת זה נכתוב לו "בדיקות סי.טי במהלך העבודה" שזה דבר שהוא לא קיבל קודם, כך אמר לי ד"ר חרבג'י.
ש. ז"א שאתה לא היית עד לזה, לא יודע מה היה ביניהם.
ת. באותה שיחה לא הייתי, זה מה שמסר לי ד"ר חרבג'י." (עמ' 18 שורות 8-14 לפרוטוקול) .
תשובה דומה נמסרה מפיו של מר אבו חנא , שהעיד כך:
"ש. האם היית נוכח בסיכום בין התובע לבין מנהל בית החולים ד"ר חרבג'י.
ת. זה היה לפני שהגעתי לבית החולים.
ש. כלומר אין לך ידיעה אישית על מה שהיה שם אלא רק מה ששמעת.
ת. שמעתי ממקור ראשון, שהוא ד"ר חרבג'י.
ש. מתי גילית שיש בעיה בין התובע לבין בית החולים בעניין כוננויות?
ת. כאשר התובע הגיע אלי וביקש לקבל תשלום עבור 4 כונניות שהוא מבצע ללא תגמול.
...
ש. התובע פנה אליך בבקשה לקבל את הכונניות ואתה נתת לו תשובה שזה לפי סיכום בינו לבין ד"ר חרבג'י, האם נכון? מפנה אותך לנספח 5 לתצהירו הראשון של התובע.
ת. נכון מאוד." (עמ' 24 שורות 7-13 ושורות 21-24 לפרוטוקול).

לנוכח האמור לעיל ובשים לב גם לעובדה שהנתבע בחר שלא להביא את מר חרבג'י להעיד וגם לעדותו המהימנה של התובע, אשר לא הופרכה, בנוסף לסמיכות הזמנים בין הדרישה הכספית הלגיטימית של התובע (מיום 21.01.14 ומיום 31.01.14 והמכתב האחרון מיום 10.02.14) לבין זימונו לשימוע (ביום 31.03.14) ודחיית גרסת הנתבע באשר לסיבה בגינה פיטר את התובע כל אלו מצביעים על קשר בין הדברים , ותומכים בגרס ת התובע כי זו הסיבה לפיטורי ו. בשל כל אלה הרינו קובעים כי התובע פוטר לאחר ששלח מכתב דרישה לתשלום בגין הכוננויות ומטעם זה . ומכאן והואיל ומדובר בפיטורי עובד בשל רצונו לקבל שכר בגין עבודה שביצע, הרי שמדובר בפיטורים שלא כדין.
לפני סיום פרק זה, מן הראוי להוסיף ולציין, כי לא נעלמו מעניינו טענות הנתבע, כפי שמצאו ביטוי נרחב, גם בסיכומיו, בנוגע להיקף, המצומצם, לכאורה, של הסיוע והעבודה אותם נדרש התובע להעניק, למנהל המחלקה - ד"ר אבו רחמה, כאשר הטענה היתה שמדובר בהיקף מצומצם ביותר של עבודה בפענוח בדיקות CT מהבית , אלא שמבחינתנו, אין בסידור הנטען, שאף לא הוכח, בין היתר לנוכח עדותו המהימנה של התובע וכן בשל העובדה שהנתבע בחר שלא להביא את ד"ר חרבג'י ל העיד בנדון ומשלא צורף כל מסמך המאשש את היקף ו את סוג העבודה שנדרש התובע להעניק במסגרת הסידור הנטען, כ די להשליך על מסקנתנו כי דרישת התובע לתשלום בגין "סידור הכוננויות" ה יא שהיתה הגורם לפיטוריו.

הליך הפיטורים-
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ונתנו דעתנו ל עדויותיהם ולראיות שהוצגו לפנינו מצאנו שנפלו פגמים בהליך השימוע, כפי שיפורט להלן;

מכתב ההזמנה לשימוע שנמסר לתובע, יום לפני השימוע שנקבע, היה לקוני והסיבה שנרשמה בו הייתה "תכנית הבראה ארגונית המחייבת צמצום בהיקף כח האדם" התובע ביקש, באמצעות בא כוחו, לדחות את מועד השימוע על מנת שיוכל להתכונן כראוי, כן ביקש לקבל מידע ונתונים נוספים אודות תכנית ההבראה על מנת שיוכל להציע פתרונות אשר ימנעו פיטוריו ( נספח 7 לתצהירו השני של התובע).
ישיבת השימוע נדחתה ליום 07.04.14 ואילו בקשת התובע לקבלת מידע ונתונים נוספים אודות תכנית ההבראה נדחתה בטענה כי " אין ביכולת בית החולים לפרוס בפני מרשך את תכניותיה ביחס לעובדים נוספים במחלקה" (נספח 8 לתצהיר השני של התובע). התנהלותו של הנתבע והסתרת מידע מהותי מהתובע, בלא סיבה מספקת, שהרי תכנית הבראה לא היתה בגדר סוד והיא הובאה, לפי טענתו של הנתבע, לידיעת העובדים בכנס שנערך בפברואר 2014, מה גם שככל שיש אלמנטים מסוימים בתוכנית שיש בהם כדי לפגוע בפרטיותו של האחר ניתן להשחיר חלקי המידע ועדיין להיענות לדרישתו של התובע, פגעה ביכולתו להיערך לישיבת השימוע, לכלכל את צעדיו ולהציע פתרו נות אפשריים.

בנוסף, הזימון לשימוע מונה את הסיבה לשקילת סיום העסקתו של התובע על רקע " תכנית הבראה ארגונית המחייבת צמצום בהיקף כח האדם" (נספח 6 לתצהירו השני של התובע) אין צורך להכביר במילים בחשיבות שיש בכך, כי בטרם עריכת השימוע יעמדו לנגד עיני העובד מכלול הסיבות והשיקולים העומדים בבסיס ההחלטה לזימונו לשימוע, על מנת שיוכל להיערך.
בקבענו לעיל, כי דרישתו הכספית של התובע היוותה מניע וטעם לזימונו לשימוע לפחות להיותו "בין הראשונים" שזומנו , כפי שצויין בפרוטוקול השימוע, "אמנם מכון הרנטגן הוא בין הראשונים שמטופלים במסגרת תכנית ההבראה, אך בוודאי לא יהיו היחידים" (נספח 9 לתצהיר השני של התובע) היה מן הראוי כי סיבה זו אף היא תפורט בזימון.

לאמור יש להוסיף, כי עיון בפרוטוקול השימוע מעלה גם כי לא ניתנה לתובע אפשרות אמיתית להציע אלטרנטיבה לפיטוריו. פיטוריו ו/או צמצום היקף משרתו הוצגו לו כעובדה מוגמרת שכן בפתח הישיבה צוין כי " השימוע נעשה בהמשך להודעה שקיבל דר' סליבא בנוגע לכוונה לצמצם בהיקף משרתו במסגרת תוכנית הבראה בבית החולים. בשל סגירת חוזה עם חברה קבלנית שתבצע שירותי פענוח צילומי... " ( ההדגשה אינה במקור- א.י.) (ראה שורה 2 לפרוטוקול השימוע מיום 07.04.14 - נספח 9 לתצהירו השני של התובע) ולא יהיה למיותר לציין כי גם במכתב דח יית השימוע נרשם שם כי "נערכה התקשרות עם חברה חיצונית לשם ביצוע שירותים של פענוח תוצאות צילומי רנטגן" (נספח 8 לתצהיר התובע).
ולכן לא השתכנענו כי נעשה ניסיון כן ואמיתי להמשיך את העסקתו של התובע באופן אחר כלשהו, במטרה למנוע פגיעה במשרתו, קודם להתקשרות עם החברה החיצונית.
גם עדותו של אבו רחמה מחזקת מסקנה זו:
"ש. כאשר החליטו לסיים את עבודתו של התובע פנו אליך?
ת. כן, פנו אלי ואמרו לי שהם עושים תוכנית הבראה, לא רק אלי אלא לכל העובדים. אמרו שאני חייב להוריד תקן, כל העבודה שעשה התובע היום אני עושה אותה וחוץ מזה הורדה של 11,000 ₪ ברוטו בחודש מהכונניות שזה לכל הרופאים. זה מה שקיבלתי עבור זה שהתובע יצא. לשאלתך - היתה תוכנית הבראה. לשאלתך, אמרו לי כאשר החליטו לסיים את עבודתו של התובע.
ש. מתי אמרו לך?
ת. בא אלי מר שועאע וד"ר חרבג'י, לא זוכר מתי זה היה.
ש. הרעיון לסיים את עבודתו של התובע, לקרוא לו לשימוע, האם היה שלך?
ת. לא, לא הייתי שם ולא יודע מה היה. לשאלתך- לסיים את העבודה של התובע זה רעיון כללי, להורדת תקנים מבית החולים. אני הייתי חלק מתוכנית הבראה של בית החולים, בכונניות שילמנו. היום הכונניות לא פעילות והורידו לנו גם כוננות על.
ש. באו אליך מה שועאע וד"ר חרבג'י ואמרו לך שצריך לצמצם במחלקה שלך?
ת. כן. אמרו לי שחייבים לצמצם ולהוריד את התקן של התובע.
ש. הם אמרו לך צריכים לצמצם את התובע?
ת. אמרו לי שצריכים לצמצם את העלויות על זה שהם מורידים תקן מהמחלקה שלי ואת העבודה שעשה התובע אני אעשה ואחרי כמה חודשים הורידו גם את הכונניות ואז זה לא קל.
ש. כלומר באו אליך ואמרו לך שצריך לפטר את התובע?
ת. כן, אמרו שצריך להוריד את התקן.
ש. ניסית להציע פתרון אחר?
ת. אני לא הצעתי אבל הבנתי כי היה דיון ביניהם לבינו על צורת עבודה אחרת אבל אני לא יודע מה בדיוק היה שם.
ש. אבל הדיון ביניהם היה לאחר שקיבל התובע את מכתב ההזמנה לשימוע?
ת. אני לא יודע, אני יודע דבר אחד, שביקשו להוריד תקן ואני הסכמתי לקחת על עצמי את העבודה של התובע כי לא היתה לי ברירה, אחרת זה היה צריך החלטה לא קלה כי אני עובד עכשיו פי שניים. עובדה שבמשך שנתיים לא הוסף אף תקן, אני עדיין לבד במחלקה וד"ר אלכס עוזר לי כקבלן חוץ" (עמ' 19 שורות 3-19 לפרוטוקול).
לנוכח כל האמור לעיל, הרינו קובעים כי גם ב הליך פיטוריו של התובע נפלו פגמים ולכן על הנתבע לפצותו, בגינם.

הסעד הראוי-
כידוע, בפסיקת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין יש להביא בחשבון את צידוק מעשה הפיטורים, את הפגמים שנפלו בהליך, את תקופת עבודתו של העובד (8 שנים במקרה של התובע) ואת גובה שכרו (23,000 ₪) בשים לב לכל אלה ולטענות התובע בענין זה וכן בשים לב לעגמת הנפש שנגרמה לו החלטנו שעל הנתבע לפצות את התובע בסכום של 115,000 ₪.

7. האם זכאי התובע לתשלום שכר בגין הכוננויות שנגרעו משכרו ?
התובע עתר לתשלום שווי כוננות יום חול בכל חודש וחודשו וכן שווי ההפרשה על אותה כוננות שהיה על הנתבע להפריש עבורו בסכום של 106,184 ₪.
הנתבע טען, כי גם אם בית הדין יקבע כי התובע זכאי לתשלום כלשהו בגין פענוח הבדיקות, הרי שאין מקום לקבוע כי הוא זכאי לתשלום בגובה דמי הכוננות, כנהוג בבית החולים , שכן התובע בעצמו אינו טוען כי הוא זכאי לתשלום כזה, שהרי הסיכום בינו לבין ד"ר חרבג'ני הוא שיקבל פיצויי. משכך, והיות ופיצוי כזה לא כומת לא סוכם ואין לבית הדין הכלים להעריך היקפו יש לדחות תביעתו ברכיב זה.

דיון והכרעה-
כאמור לעיל, הגענו למסקנה כי גרסתו של התובע באשר לסידור הכוננויות מול ד"ר חרבג'י היתה נכונה ולא הופרכה, משכך, ולפי סידור הכוננ ויות בינו לבין ד"ר חרבג'י הוא היה אמור להיות "מפוצה" בגין הכונניות שביצע.
ד"ר חרבג'י לא הובא לעדות על ידי הנתבע, דבר שפועל לרעתו.
מכל מקום, ענייננו ב"פיצויי" על ביצוע עבודה, על כן, ובנסיבות שלפנינו, סבורים אנו ש תשלום שכר רגיל בגין כוננות חול , הינו בגדר פיצויי סביר והגיוני. לפיכך, בעבור 4 כוננויות חול בחודש לתקופה שמדצמבר 2012 ועד לחודש יוני 2014 , זכאי התובע ל סכום של 94,240 ₪ (1 ,240 ₪ ממוצע תעריף הכוננויות בימי חול בתקופה הנתבע *4 כוננויות בחודש *19 חודש).

באשר להפרשות בגין שכר הכוננויות ופיצויי הלנת שכר בגין רכיב זה - בפסק דין לה/59-9 ד"ר מרקו מיטראני ואח' - מדינת ישראל , פ''ד ז(1) 302, נפסק כי עבודה בתורנות או כוננות הינה כורח המציאות בענפי עבודה ובתחומי פעולה שאינם סובלים הפסקת-מעש מוחלטת ביממה. אחד הבולטים בתחומים אלה הוא תחום הרפואה ועם כניסתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, פורסמו היתרים כלליים, על-פיהם הותר להעסיק עובדים במנוחה השבועית ובשעות נוספות בבתי-חולים ובמפעלים רפואיים שונים. מרופאים אלה נדרש איפוא, לעתים מזומנות, לבצע משימת תורנות בבית-החולים ומה שנדרש ממנו הלכה למעשה תלוי בנסיבות, שלרוב אין לצפותן מראש. הדגש איננו על כמות או על היקף העבודה האמורה להיעשות, אלא על הנכונות לעשותה, כאשר עולה צורך. נקבע, כי לשאלה, האם משימות מעין אלו מהוות יום עבודה, יש להשיב בשלילה, שכן, אמנם המדובר בעבודה, שהתמורה המשתלמת בעדה היא ללא ספק שכר עבודה, כאשר העבודה נעשית בתחום של יממה קלנדרית, אך היא נעשית מחוץ ליום העבודה. רופא שסיים את יום עבודתו ונמצא בתורנות או בכוננות, אינו עושה משמרת שניה במובנה הרגיל, אלא מבצע משימה או כמה משימות לאו דווקא ברצף, במהלך המשמרת ועבודתו מתפרשת על פני כל שעות התורנות/המשמרת, לפי צורך.
על כן אין לראות בשכר שלא שולם במועדו בגין שעות נוספות במסגרת שעות תורנות של התובע, כשכר מולן, באין מדובר בשכר של יום עבודה במובנו ה'רגיל' ומאותו הטעם התובע אינו זכאי להפרשות בגין רכיב זה.

8. האם זכאי התובע לפיצויי בגין הפגיעה בהשתכרותו בתקופה שלאחר פיטוריו ועד מציאת עבודה חילופית?
התובע ביקש לפצותו על הירידה הדרסטית בהשתכרותו בעקבות פיטוריו הפתאומיים ועד למציאת עבודה חילופית באפריל 2015 בסכום של 23,000 ₪ בממוצע לחודש סכום, שלטענתו, לא עלה בידו לפצות עליו ממקורות פרנסה אחרים.
הנתבע טען מצדו, כי
א. לתובע הוצע למזער נזקיו ולהמשיך לבצע שירותי פענוח כקבלן חיצוני אם כי התובע ויתר על התקשרות זו לטובת עמידתו על תביעתו לתשלום בגין הכוננויות ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.
ב. התובע הודה כי הוא עבד במכונים פרטיים בשפרעם ובכרמיאל וכי לאחר שפוטר היה לו יותר זמן לעבוד במכונים אלו, ועל כן יש להפחית מתחשיביו את ההכנסות שנתקבלו מעבודתו במכונים.

דיון והכרעה-
התובע עבד בנוסף לעבודתו בנתבע במכונים פרטיים בשפרעם ובכרמיאל (עמ' 4 שורות 11-12 לפרוטוקול) התובע גם אישר בעדותו כי בעקבות פיטוריו הוא הקדיש למכונים אלו זמן רב יותר (עמ' 4 שורות 13-14 לפרוטוקול), היינו הכנסתו בתקופה זו, מהמכונים , גדלה.
התובע לא הציג לפנינו נתונים אודות הכנסתו בתקופה זו ולא הוכח לפנינו פער משמעותי, בנסיבות אלו ובהעדר נתונים מהם ניתן לגזור על "הפגיעה" הנטענת בשכר ולכמת את הנזק, הרינו דוחים תביעת התובע ברכיב זה , אשר, לא הוכח.

9. לסיכום-
לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר שהגענו לכלל מסקנה כי התובע פוטר בשל דרישתו לתשלום גמול בגין כוננויות שביצע ושנגרעו משכרו וכן לאחר שקבענו כי נפלו פגמים בהליך פיטוריו, הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים שלהלן:
א. סכום של 115,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.
ב. סכום של 94,240 ₪ בגין הכוננויות שביצע ושלא שילמו לו עליהן .
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.
10. הוצאות ושכר טרחת עו"ד-
בנוסף, הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע, גם את הסכומים הבאים:
א. סכום של 5,500 ₪ בגין הוצאות משפט.
ב. סכום של 15,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

11. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב בחשוון תשע"ז, (23 בנובמבר 2016), בהעדר הצדדים.

מר עאטף טאטור נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית, שופטת

מר אליאס גטאס
נציג ציבור (מעסיקים)