הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת סע"ש 38190-12-15

לפני:

כב' השופטת הבכירה ורד שפר
נציגת ציבור (עובדים) גב' שולמית בר
נציג ציבור (מעסיקים) מר ישראל שוטלנד

התובע
Chakkrit Suphap
ע"י ב"כ: עו"ד ג'רייס סמעאן

-

הנתבע
יצחק שאול
ע"י ב"כ: עו"ד איתי שרייבר

פסק דין

1. התובע הינו עובד זר אזרח תאילנדי, שעבד בישראל בחקלאות.
הנתבע הינו חקלאי תושב המושב אביטל, שהעסיק את התובע במשק החקלאי שבבעלותו.
בתביעה שלפנינו טוען התובע כי הנתבע לא שילם לו את מלוא שכר העבודה והזכויות הנלוות להם היה זכאי, והוא עותר לתשלומם.

2. נפרט להלן את העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, שעיקרן אינו שנוי במחלוקת –

א. התובע הגיע לישראל בשלהי שנת 2009, ותחילה עבד בשירות מעסיק אחר, שאיננו הנתבע, בתחום החקלאות .
בשלב כלשהו, שעיתויו שנוי במחלוקת, נויד התובע לעבודה בשירות הנתבע.
בהקשר זה יאמר כי אין חולק שהתובע החל עבודתו לכל היאוחר במחצית שנת 2013, בעוד שלטענתו החל כבר בחודש אוקטובר 2010.

ב. הנתבע הינו בעלים של משק חקלאי במושב אביטל, שכלל בין היתר גידולי ירקות שונים, וכן אבטיחים לגרעינים.
ג. התובע היה בחופשת מולדת "אינטר ויזה" בין התאריכים 08/11/13 ועד 15/12/13.

ד. התובע סיים עבודתו בשירות הנתבע ביום 11/12/15, בנסיבות השנויות במחלוקת.

ה. שכרו של התובע חושב כשכר יומי, והנתבע שילם את השכר בעיקר במזומן.
התובע עבד ששה ימים בשבוע, והיום שנחשב ליום המנוחה השבועית שלו היה יום השבת.
לטענת התובע עבד כמעט בכל ימי השבת, אולם בהיקף מצומצם.

ו. הנתבע לא הפריש בגין התובע הפרשות כלשהן, לא לקרן פנסיה ולא לקרן השתלמות.

ז. הנתבע סיפק לתובע מגורים במשקו.

3. ואלה טענותיו העיקריות של התובע , ורכיבי התביעה שנתבעים מכוחן –

א. התובע טען כי החל לעבוד בשירות הנתבע בחודש אוקטובר 2010.
לטענתו, עבד מדי יום, ששה ימים בשבוע לפחות ולעיתים גם ביום שבת, שעות ארוכות.
שכרו שולם בהתאם לשעות עבודתו כפי שנרשמו על ידיו, אולם לפי שיעור שהיה נמוך משכר המינימום.
נוכח האמור לעיל נתבעו על ידיו הפרשי שכר בסך של 246,769 ₪, בגין שכר מינימום, תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות ובגין עבודה בימי המנוחה השבועית.

ב. התובע טען כי לא שולמו לו כלל דמי הבראה, ותבע תשלום בגין 14 ימי הבראה.
ג. עוד טען התובע כי לא קיבל כלל חופשה בתשלום, ותבע פדיון חופשה בשיעור שכר עבודה בגין 44 ימים.

ד. הוסיף התובע וטען כי עבד בפועל גם בימי החגים (למעט 4 ימים בכל שנה) מבלי ששולמה לו תוספת בשיעור 75% כמחייב מצו ההרחבה בענף החקלאות, ועל כן תבע תשלומה של תוספת זו.

ה. בנוסף, ביקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו שני רכיבים המתחייבים מצו ההרחבה בענף החקלאות, אשר לא שולם לו מאומה בגינם, והם מענק שנתי ותוספת ותק.

ו. התובע טען כי הנתבע לא הפריש בגינו הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, וביקש לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי בשיעור ההפרשות שהיה עליו להפריש כאמור.

ז. לבסוף, טען התובע כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים, וביקש לחייב את הנתבע לשלם לו פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנתם.

4. הנתבע, מצידו, טען את הטענות העיקריות שדלקמן -

א. יש להעיר כי הנתבע לא התייחס לשאלת מועד תחילת עבודתו של התובע בשירותו בכתב ההגנה ורק בתצהיר העדות הראשית שלו נטען כי התובע החל לעבוד בשירותו רק בחודש אוקטובר 2013, ועבד ששה ימים בשבוע , ימי עבודה שלא עלו על 8 שעות, ובמידה ועבד בשעות נוספות שולמה לו תמורתן.

ב. התובע קיבל את מלוא שכר העבודה לו היה זכאי בהתאם לשעות עבודתו, ובהתאם לשכר המינימום כפי שהתעדכן מעת לעת.
יחד עם שכר העבודה קיבל התובע תלושי שכר, ומעולם לא התלונן כי לא שולם לו המגיע לו.
הוסיף הנתבע וטען כי התובע קיבל בונוסים שונים, לרבות כאשר יצא ל"אינטר ויזה".

ג. לתובע סופקו מגורים מים חשמל וגז, טלוויזיה ומזגן, וכן ביגוד והנעלה.

ד. לטענת הנתבע שולמו לתובע דמי הבראה, דמי חגים וחופשה בתשלום כנדרש בדין.

ה. התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים כיוון שהוא זה אשר נטש את עבודתו מבלי שנתן הודעה מוקדמת, ועל כן יש לקזז מכל סך שייפסק לו תמורת הודעה מוקדמת.

5. השאלות הטעונות הכרעה בענייננו, בהינתן האמור לעיל, הן הבאות -
א. מתי החל התובע לעבוד בשירות הנתבע?
ב. מה היה היקף עבודתו של התובע, והאם שולם לו השכר לו היה זכאי במלואו, בהתאם לשיעורי שכר המינימום וכמתחייב מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וצו ההרחבה בענף החקלאות.
ג. האם שולמו לתובע דמי הבראה כדין?
ד. האם קיבל התובע חופשה בתשלום כדין ואם לאו – מה שיעור פדיון החופשה לו היה זכאי.
ה. מה שיעור תוספת הותק והמענק השנתי שהיה על הנתבע לשלם לתובע?
ו. האם התובע זכאי לתוספת בגין עבודה בחגים?
ז. מה שיעור הפיצוי לו זכאי התובע בגין העדר הפרשות פנסיוניות והיעדר הפרשה לקרן השתלמות?
ח. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים?
האם היה התובע זכאי לפיצויי פיטורים, או שמא הוא זה שנטש את עבודתו מבלי שנתן הודעה מוקדמת?

נדון להלן בשאלות דלעיל כסדרן.

6. מתי החל התובע לעבוד בשירות הנתבע?

א. כפי שצוין לעיל, הרי שבעוד שהתובע ציין גם בכתב התביעה וגם בתצהירו שהחל לעבוד בשירות הנתבע עוד בחודש אוקטובר 2010, הרי שגרסת הנתבע בעניין זה הועלתה רק בתצהיר בעדות הראשית שלו, ושם נטען כי התובע נויד למשקו של הנתבע ממשק אחר במושב אביטל רק בחודש אוקטובר 2013.

ב. נקדים את המאוחר ונאמר כי בהקשר זה העדפנו את גרסת התובע.
ראשית – משום שבעוד שעדות התובע בהקשר זה הייתה עקבית ברורה ונחרצת, הרי שעדות הנתבע הייתה מבולבלת, הוא הודה שאינו זוכר מתי בדיוק התובע החל לעבוד בשירותו, יתכן שביוני 2013 ויתכן שמאוחר יותר.
ל"בלבול" זה יש לתת משקל יתר, בהינתן העובדה שהנתבע, כמעסיק, הוא זה שמחויב היה להפיק מסמכים המתעדים קבלת התובע לעבודה, ואלה לא הוצגו לבית הדין.
שנית – גרסתו של הנתבע לא עלתה בקנה אחד עם תלושי השכר שהופקו בגין התובע, ושם נרשם מועד תחילת עבודתו של התובע כחודש יוני 2010.
אמנם, לכאורה נרשם בכותרת תלושי השכר שהוצגו לפנינו ששם המעסיק הינו מושב אביטל, אולם נרשם בציון ה"מחלקה" שמו של הנתבע.
בתלוש השכר שהופק בגין חודש אוקטובר 2013, ניתן לראות נתונים מהם עולה צבירת סכומים וותק שמתאימים לעובד שהחל עבודתו זמן רב לפני אותו חודש ולא באותו החודש בדיוק.
אילו רוצה היה הנתבע להפריך את העולה לכאורה מתלושי השכר שהוא עצמו הגיש לבית הדין, היה ביכולתו להביא נתונים מהנהלת החשבונות של מושב אביטל או לזמן לעדות את אותו חקלאי מהמושב שלטענתו התובע הועסק בשירותו עד אשר נויד אליו.
משלא טרח הנתבע לעשות כן – יפעל הדבר לחובתו.
בנוסף לאמור לעיל – אין חולק שהתובע יצא לחופשת מולדת בת יותר מחודש ימים בראשית חודש נובמבר 2013.
הנתבע טען בהדגשה כי כשיצא התובע לאותה חופשה העניק לו בונוס נדיב .
התנהלות נטענת זו אינה עולה בקנה אחד עם הטענה שהתובע החל לעבוד בשירותו אך חודש לפני אותו מועד, וקשה לקבל כהגיונית את האפשרות שכחודש לאחר שהתובע החל לכאורה לעבוד אצל הנתבע – יצא הוא לחופשת מולדת בת יותר מחודש והנתבע העניק לו בונוס נדיב כנטען.

לאור האמור לעיל, במצטבר, אנו קובעים כי התובע החל לעבוד בשירות הנתבע בחודש אוקטובר 2010, כפי שנטען מצדו.

מה היה היקף עבודתו של התובע, והאם שולם לו השכר לו היה זכאי במלואו, בהתאם לשיעורי שכר המינימום וכמתחייב מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וצו ההרחבה בענף החקלאות?

7. ראשית, נזכיר כי המעביד מחויב לנהל רישום של ימי ושעות העבודה של העובד, והיעדר קיום חובותיו הרישומיות מעביר אליו את הנטל להוכיח שהעובד לא עבד כנטען על ידיו.
בענייננו, לא רק שהמעסיק-הנתבע לא ניהל כל רישום של ימי ושעות העבודה של העובד, אלא שאין חולק שהעובד ניהל רישום כזה, וששכרו שולם בהתאם לרישומים אלה.
זה המקום לציין שהתובע הציג מחברות בהן ניהל מדי יום רישום של שעות עבודתו (להלן: "המחברות" ; "רישומי השעות"), והרישומים במחברות אלה נחזה להיות אותנטי.
התובע נשאל בחקירתו הנגדית מספר שאלות אודות רישומיו במחברות, ועדותו הייתה עקבית ומשכנעת.
הנתבע, מצדו, הכחיש באופן כללי את טענות התובע בדבר מתכונת והיקף עבודתו, וטען כי יום עבודה רגיל היה בן שמונה שעות וכי ככל שהתובע עבד יותר - קיבל תוספת תגמול בהתאם לחוק.
יחד עם זאת – הודה הנתבע כי לצורך תשלום שכרו של התובע התייחסו שני הצדדים לרישומים שנערכו ע"י האחרון בזמן אמת.
אמור מעתה – שעות העבודה של התובע היו כמפורט במחברות, ובהתאם להן יש מקום לחשב את זכויותיו.

8. התובע טען כי מתכונת חישוב השכר ששולם לו בפועל הייתה כדלקמן –
בתחילת תקופת עבודתו שולם לו שכר של 120 ₪ ליום עבודה בן 8 שעות, ו – 18 ₪ לכל שעה נוספת כולל שעות עבודה שחלו ביום השבת.
החל מחודש פברואר 2012 שולם לו שכר של 130 ₪ ליום עבודה בן 8 שעות, ו – 20 ₪ לכל שעה נוספת כולל שעות עבודה שחלו ביום השבת.
בהמשך, החל מחודש יוני 2013 שולם לו שכר של 135 ₪ ליום עבודה בן 8 שעות, ו – 20 ₪ לכל שעה נוספת כולל שעות עבודה שחלו ביום השבת.
לבסוף, החל מחודש ינואר 2015 שולם לו שכר של 140 ₪ ליום עבודה בן 8 שעות, ו – 20 ₪ לכל שעה נוספת כולל שעות עבודה שחלו ביום השבת.
הנתבע, בעניין זה, טען כי שולם לתובע שכר שחושב בדיוק לפי שכר המינימום, אולם מעבר לדברים כלליים אלה לא ידע לומר מאומה, ולא המציא כל פירוט שהוא, קל וחומר שלא אסמכתאות בדבר הסכומים אשר שולמו לתובע בגין כל אחד מחודשי עבודתו.
היעדרן של אסמכתאות בכל הנוגע לסכומים ששולמו לתובע בפועל, בולט במיוחד בהינתן העובדה שכתב ההגנה ותצהיר העדות הראשית הוגשו לאחר שמלוא חומר הראיות מצד התובע היה לפני הנתבע, לרבות עדותו שנמסרה כעדות מוקדמת, כך שהיה בידי הנתבע לדעת בדיוק מה טוען התובע במה נתמכות טענותיו.
לא זאת אף זאת, שהנתבע נתבקש ע"י ב"כ התובע, ובהמשך חויב ע"י בית הדין, להמציא לתובע את כל מלוא תלושי השכר שהופקו בגינו, את טופסי 106, וגם אסמכתאות לביצוע תשלומים והעברות לתובע, וככל שאלה לא יומצאו – לנמק מדוע.
למרות זאת לא הומצאו כלל טופסי 106 ואסמכתאות לביצוע תשלומים לתובע, והיעדרם של מסמכים אלה לא נומק, וכל שהוגש מצד הנתבע היו חלק מתלושי השכר ומקצת הדו"חות שהגיש התובע.
גם אם נתעלם, בהקשר זה, מהעובדה שעסקינן בזלזול בהחלטות בית הדין ובבקשות התובע, ודאי שיש להחיל בהקשר זה את הכלל הראייתי לפיו אי-הצגתה של ראיה, ו/או זימונו של עד רלבנטי להוכחת גרסת בעל דין, שיכול היה להביאו לעדות, פועל לחובת בעל הדין אשר נמנע מלהביא עד שכזה.
זה מכבר נאמרו ע"י בית המשפט העליון הדברים הבאים: "לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראייה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר – פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה." (ראו: ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם בנבו, 27.07.2008) .
הלכה זו, כאמור, יש ליישם בענייננו ביתר תוקף, בהצטבר העובדות שגרסת הנתבע וראיותיו הובאו לאחר שהתובע כבר הציג כל ראיותיו ונחקר בחקירה נגדית, והנתבע חויב להציג מלוא המסמכים שפורטו לעיל או לנמק היעדרם – ולא שעה להוראות אלה.

כפי שכבר צוין לעיל, רישומי התובע במחברות נחזים להיות אותנטיים, ועדות התובע לגביהם הייתה עקבית ולא נסתרה בחקירתו הנגדית.
לכן כבר נקבע לעיל שהם אלה שלאורם יקבעו זכויות התובע.
רישומים אלה כללו גם את הסכומים ששולמו לתובע מדי חודש בחודשו.
משלא הובאו אסמכתאות אחרות מצד הנתבע, למעט חלק מתלושי השכר שהתובע טען שלא נמסרו לו בזמן אמת ולא הוכח אחרת, הרי שיש לקבוע שהסכומים ששולמו לתובע הם כמפורט במחברות.

9. נעיר, כי לא נעלמה מעיננו העובדה שלמעשה לכל אחד מחודשי העבודה הוכנו ע"י התובע שני רישומי נוכחות, האחד במחברות, שתיעד נכוחה את שעות העבודה כפי שנרשמו על ידיו מדי יום, והשני רישום שנערך בסוף כל חודש ונמסר להנהלת החשבונות של הנתבע שנעשתה על ידי המושב שבו התגורר ובו היה משקו. בהקשר זה קיבלנו כמהימנה את עדות התובע, שלא נסתרה גם בעניין זה, לפיה הנתבע ביקש שיכין נייר נפרד בסוף כל חודש כדי להעבירו להנהלת החשבונות ובו תיעוד של ימי עבודתו תוך ציון היקף שעות קבוע מדי יום.
לתובע לא נמסר מדוע דרוש התיעוד הנפרד, המרוכז והאחיד שלא שיקף את שעות עבודתו בפועל, אולם הלכה למעשה השכר ששולם לו תאם את שעות עבודתו כפי שתועדו במחברת, וזאת בהתאם לשיעור המוסכם כפי שהתעדכן מעת לעת, כמפורט לעיל.
לצד זאת תלושי השכר שהופקו בגין התובע, לפחות אותם תלושים שהוצגו לבית הדין, נערכו, כך נראה, בהתאם לרישומים הנפרדים שנמסרו להנהלת החשבונות, תוך שהוספו להם לכאורה סכומים כאלה ואחרים, בין בגין הבראה ובין בגין "ימי חג", רכיב שמאותם תלושים שהוצגו לבית הדין עולה כי שולם לכאורה פעמיים בגינו סך של 172 ₪,
שהינו בערך שכר המינימום השעתי הרלבנטי לאותה עת במכפלת 7.5.
נאמר כי בנסיבות דלעיל, לא מצאנו לנכון לייחס משקל כלשהו לתלושי השכר (החלקיים) שהוגשו מצד הנתבע, אשר העדפנו את גרסת התובע לפיה אלה מעולם לא נמסרו לו, ואיננו סבורים שניתן לקבלם כראייה להיקף עבודת התובע, וודאי שלא לשכר העבודה ששולם לו בפועל.

10. בהינתן האמור לעיל, עולה שקיימים לכאורה מלוא הנתונים כדי לחשב את השכר שהגיע לתובע מדי חודש במהלך תקופת עבודתו, את זה ששולם לו – ומכאן את הפרשי השכר שלהם הוא זכאי.
בכתב התביעה, בחר ב"כ התובע לחשב את הזכויות להן היה זכאי בשיטת הממוצעים, תוך שהוא יוצא מנקודת ההנחה שהתובע עבד בממוצע 26 ימים בחודש ובהיקף ממוצע מסוים של שעות נוספות, וזאת במהלך כל תקופת עבודתו.
לשיטה זו אין הצדקה, בהתחשב בכך שמספר השעות שעבד העובד בפועל תועדה ועל כן ידועה, והגם שיש בה כדי להקל על עריכת החשבון ולחסוך בזמן לעניין חישוב הזכויות – אין לה מקום.
ב"כ התובע הלך כברת דרך נוספת כדי להקל על הכנת התביעה וחישוב זכויות התובע, וכלל בתחשיבו נקודת הנחה לפיה מדי חודש שולם לתובע סכום קבוע, שלא ברור מנין נשאב, והוא עולה על הסכומים שנרשמו על ידי התובע ככאלה ששולמו לו.
יחד עם זאת, הדרך הנכונה היא לקבוע את גדרי זכויות התובע לפי הדין ולפי הראיות שבתיק, וכפי שאיננו מקבלים את שיטת הממוצעים לעניין היקף שעות העבודה בהינתן רישומים טובים יותר, כך אין לקבל שיטה זו לעניין הסכומים שינוכו מהמגיע לתובע בהינתן ראיות ברורות לסכומים ששולמו לו.

המסקנה היא שהיה מקום לחשב את שכר העבודה שהגיע לתובע לפי המפורט ברישומיו, להכפיל את שעות העבודה בשכר המינימום, לחשב בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה את תוספת התגמול בגין עבודה בשעות נוספות, ולהפחית מהתוצאה את הסכומים שנרשם מדי חודש ששולמו לו.
מהרישומים שערך התובע יש להפחית מחצית השעה מדי יום , שכן אין חולק שמדי יום עבודה הייתה לתובע הפסקת אוכל בת מחצית השעה .

נותרה בעיה אחת שמקשה על חישוב הפרשי השכר שעל הנתבע לשלם לתובע, וזו נובעת מהעובדה ששיעורי שכר המינימום על פי החוק נקובים במונחי ברוטו, בעוד שהנתונים שבידינו בכל הנוגע לסכומים ששולמו לתובע הינם במונחי נטו.
לעניין זה לא הובאה כל התייחסות מצד התובע בין בתחשיביו ובין בכלל, ומצד הנתבע נטען בחצי פה, בכתב ההגנה בלבד, כי לנתבע מותר היה לנכות מהמגיע לתובע ניכויים "בגין חשמל מים גז אורז מתנות לחגים וביטוח רפואי".
יוזכר, כי כתב ההגנה הוגש לאחר שהיו בפני הנתבע כל הראיות שמצד התובע לרבות עדותו בבית הדין, שם הודה שהוענקו לו מגורים וחשמל, אולם טען כי את מזונו רכש בעצמו , כי לא היה מזגן במגורים, וכי אין לו מושג באם היה לו ביטוח רפואי.
לנתבע הייתה הזדמנות להתייחס לסוגיית ההוצאות שהוציא ומותרות לניכוי בתצהירו, ולצרף אסמכתאות להוצאתן, אולם התצהיר שתק בעניין זה ולא הובאו ראיות להוצאות כלשהן.
בהקשר זה נאמרו על ידי בית הדין הארצי הדברים הבאים –
"אשר לניכויים משכר העובדים, על מעביד של עובד זר לפרט בחוזה העבודה את רשימת הניכויים משכר העבודה. הניכוי משכרו של עובד זר עבור מגורים והוצאות נלוות ואחרות צריך לעמוד בשלושה מבחנים: הוכחת ההוצאה שהוציא המעסיק עבור השרות, אותה הוא מבקש לנכות; זכות הניכוי יכולה להתייחס רק לסכומים שהם בבחינת "החזר הוצאות" כקבוע בדין ובכפיפות לסכומים שנקבעו בדין לכך; ניכוי החיוב לא יכול לחרוג ממסגרת של 25% משכרו של העובד. במקרה דנן המגורים בהם התגוררו המשיבים היו בבעלות החברה. לפיכך, החברה הייתה רשאית לנכות רק מחצית מהסכום הנקוב בגין. על החברה לעמוד בכללים שנקבעו בדין בנוגע לכל רכיב ניכויים בנפרד, והיא אינה זכאית לנכות בעבור מגורים סכום גבוה מהסכום הקבוע בדין, בשל העובדה שניכתה בעבור הוצאות נלוות או ביטוח רפואי סכום נמוך יותר מהסכום המרבי שנקבע בדין. מעבר לכך, על החברה להוכיח את הסכומים שהוציאה בפועל בגין הוצאות נלוות וביטוח רפואי, והחברה לא עשתה כן. לאור כל האמור הערעור ברכיב זה נדחה.".
(ראו, ע"ע (ארצי ) 6204-07-11 אודר הנדסה ובנין בע"מ - סטנילה צ'יפריאן, פורסם בנבו, 08.12.2014)

בענייננו, הנתבע לא טען וודאי שלא הוכיח שהמגורים בהם התגורר התובע לא היו בבעלותו.
בנוסף, לא הובאו כל אסמכתאות באשר להוצאות נלוות שהוציא הנתבע לעניין השימוש של התובע במגורים, דוגמת חשמל מים וארנונה, וודאי שלא בהקשרים אחרים.
עיון בתלושי השכר שטרח הנתבע להציג לפנינו (עשרה במספר), מראה שלכאורה נוכה מהשכר המגיע לתובע סך קבוע של 172 ₪, מתוכו 96 ₪ בגין דיור ו – 76 ₪ בגין חשמל וארנונה.
שיעור הניכוי בגין המגורים סביר ואינו עולה על מחצית השיעור המותר על פי תקנות עובדים זרים (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים) תש"ס - 2000.
אשר לניכוי בגין חשמל וארנונה – לא הובאה כל אסמכתא לכך שהוצאות החשמל והארנונה בגין חלקו היחסי של התובע במגורים עמדו על שיעור זה או אחר.
נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הנתבע, ומשלא טרח לנצל את ההזדמנויות שהיו לו והמציא תיעוד כלשהו שיתמוך בהיקף הניכוי – איננו סבורים שיש לנכות מהמגיע לתובע סכומים כלשהם בהקשר זה.
אשר לניכויי חובה לביטוח הלאומי ולמס הכנסה, עיון בתלושי השכר מראה שסכימת כל הנתונים שהופיעו בכל תלושי השכר שהוצגו לפנינו, מביאה לתוצאה של מס שלילי, שכן בחלק מהתלושים מופיעים סכומים של עשרות בודדות של שקלים(בין 15 ₪ ל – 53 ₪), בעוד שבתלושים אחרים ישנו מס שלילי בסכום שמגיע לכמעט 800 ₪.
בנסיבות אלה נראה כי נכון יהיה, בהיעדר יכולת לקבוע במדויק מהם הניכויים שנכון היה לנכות משכר התובע, לקבוע אותם במשוער, קרוב ככל שניתן לנתונים שצוינו לעיל, ועל כן נראה לנו שמוצדק יהיה לנכות סך של 100 ₪ מכל סכום במונחי ברוטו כדי להגיע לתוצאה במונחי נטו.

אמנם בית הדין אינו אמור לשמש לבלרם של הצדדים ולערוך את החישובים העולים מהנתונים שהוצגו לפניו, ויתכן שהדבר הנכון בנסיבות אלה היה לתת פסק דין חלקי בלבד ולהורות לתובע לחשב בעצמו את השכר לו היה זכאי (תוך מתן אפשרות לנתבע להגיב), ולאחר מכן ליתן פסק דין משלים, אולם כדי למנוע עיכוב בהשלמת הטיפול בתביעה תיעשה מלאכה זו, שעל ב"כ התובע היה להקדיש לה את זמנו, ע"י בית הדין, והדבר יילקח בחשבון לעניין הוצאות המשפט בהמשך.

11. מהנתונים שעולים מרישומי התובע במחברות עולה, אם כן, התחשיב הבא –
בחודש אוקטובר 2010 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.7 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 4,168 ₪.
מששולם לו סך של 3,204 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 964 ₪ .
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 864 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש נובמבר 2010 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.7 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 4,383 ₪.
מששולם לו סך של 3,318 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,065 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 965 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש דצמבר 2010 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.7 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 4,523 ₪.
מששולם לו סך של 3,492 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,031 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 931 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש ינואר 2011 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.7 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 4, 370 ₪.
מששולם לו סך של 3,408 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 962 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 862 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש פברואר 2011 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.7 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של –4,065 ₪.
מששולם לו סך של 3,150 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 915 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 815 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש מרס 2011 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.7 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 4,808 ₪.
מששולם לו סך של 3,708 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,100 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אפריל 2011 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,097 ₪ .
מששולם לו סך של 3,918 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,197 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,097 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש מאי 2011 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,316 ₪.
מששולם לו סך של 4,068 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,031 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,248 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש יוני 2011 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,109 ₪.
מששולם לו סך של 3,894 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,215 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,115 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש יולי 2011 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,438 ₪.
מששולם לו סך של 3,912 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,526 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,426 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אוגוסט 2011 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,615 ₪.
מששולם לו סך של 4,104 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,511 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,411 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש ספטמבר 2011 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,534 ₪.
מששולם לו סך של 4,020 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,514 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,414 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אוקטובר 2011 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,011 ₪.
מששולם לו סך של 3,624 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,387 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,287 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש נובמבר 2011 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 4,970 ₪.
מששולם לו סך של 3,588 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,382 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,282 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש דצמבר 2011 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 4,722 ₪.
מששולם לו סך של 3,440 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,282 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,182 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש ינואר 2012 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 4,954 ₪.
מששולם לו סך של 3,660 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,294 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,194 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש פברואר 2012 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 4,791 ₪.
מששולם לו סך של 3,770 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,024 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 924 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש מרס 2012 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,052 ₪.
מששולם לו סך של 3,980 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,272 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,172 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אפריל 2012 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,631 ₪.
מששולם לו סך של 4,420 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,212 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,112 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש מאי 2012 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,615 ₪.
מששולם לו סך של 4,640 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 975 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 875 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש יוני 2012 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,469 ₪.
מששולם לו סך של 4,340 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,129 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,029 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש יולי 2012 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 6,056 ₪.
מששולם לו סך של 4,710 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,346 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,246 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אוגוסט 2012 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,456 ₪.
מששולם לו סך של 4,370 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,086 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 986 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש ספטמבר 2012 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 20.92 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,262 ₪.
מששולם לו סך של 4,200 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,062 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 962 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אוקטובר 2012 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5, 517 ₪.
מששולם לו סך של 4,220 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,297 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,197 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש נובמבר 2012 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 4,982 ₪.
מששולם לו סך של 3,780 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,202 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,102 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש דצמבר 2012 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,098 ₪.
מששולם לו סך של 3,960 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,138 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,038 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש ינואר 2013 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5, 165 ₪.
מששולם לו סך של 4,050 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,115 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,015 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש פברואר 2013 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 4,699 ₪.
מששולם לו סך של 3,500 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,199 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,099 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש מרס 2013 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,315 ₪.
מששולם לו סך של 4,000 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,315 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,215 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אפריל 2013 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 6,092 ₪.
מששולם לו סך של 4,560 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,532 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,432 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש מאי 2013 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 6,148 ₪.
מששולם לו סך של 4,690 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,458 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,358 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש יוני 2013 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 5,880 ₪.
מששולם לו סך של 4,535 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,345 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,235 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש יולי 2013 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 6,278 ₪.
מששולם לו סך של 4,885 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,393 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,293 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אוגוסט 2013 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 7,066 ₪.
מששולם לו סך של 5,550 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,516 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,416 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש ספטמבר 2013 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 8,662 ₪.
מששולם לו סך של 6,330 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,332 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,232 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אוקטובר 2013 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 8,066 ₪.
מששולם לו סך של 5,945 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,121 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,021 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש נובמבר 2013 התובע שהה בחופשת מולדת ומכל מקום אין דו"ח שעות לגבי חודש זה.

בחודש דצמבר 2013 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 3,971 ₪.
מששולם לו סך של 2,855 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,116 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,016 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש ינואר 2014 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 7,583 ₪.
מששולם לו סך של 5,550 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,033 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,933 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש פברואר 2014 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 6,809 ₪.
מששולם לו סך של 4,725 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,084 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,984 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש מרס 2014 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 7,953 ₪.
מששולם לו סך של 5,770 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,183 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,083 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אפריל 2014 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 7,852 ₪.
מששולם לו סך של 6,085 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,767 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,667 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש מאי 2014 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 8,791 ₪.
מששולם לו סך של 6,290 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,501 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,401 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש יוני 2014 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 7,982 ₪.
מששולם לו סך של 5,700 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,282 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,182 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בגין חודש יולי 2014 לא הומצאו נתונים מהמחברות, אלא רק דף שנערך בנפרד כפי שהסביר התובע, ואשר לא תאם את נתוני האמת.
בהעדר רישומים או הסבר בדבר היעדרם, אין בידינו לקבוע שהוכחה זכאות התובע להפרשי שכר.

בחודש אוגוסט 2014 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 8, 653 ₪.
מששולם לו סך של 6,330 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,323 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,223 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש ספטמבר 2014 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 7,583 ₪.
מששולם לו סך של 5,550 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,033 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,933 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אוקטובר 2014 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 8,269 ₪.
מששולם לו סך של 6,125 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,144 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,044 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש נובמבר 2014 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 7,160 ₪.
מששולם לו סך של 5,307 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,853 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,753 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש דצמבר 2014 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 7,968 ₪.
מששולם לו סך של 5,905 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,063 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,963 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש ינואר 2015 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 7,218 ₪.
מששולם לו סך של 5,840 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,378 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,278 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש פברואר 2015 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 7,578 ₪.
מששולם לו סך של 5,430 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,148 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,048 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש מרס 2015 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 23.12 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 8,029 ₪.
מששולם לו סך של 6,040 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 1,989 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,889 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אפריל 2015 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 25 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 8,672 ₪.
מששולם לו סך של 5,940 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,732 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,632 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש מאי 2015 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 25 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 8,720 ₪.
מששולם לו סך של 6,100 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,620 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,520 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש יוני 2015 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 25 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 9,006 ₪.
מששולם לו סך של 6,060 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,946 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,846 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש יולי 2015 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 25 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 9,034 ₪.
מששולם לו סך של 6,100 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,934 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,834 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אוגוסט 2015 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 25 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 8,768 ₪.
מששולם לו סך של 6,040 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,728 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,628 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש ספטמבר 2015 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 25 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 8,838 ₪.
מששולם לו סך של 6,120 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,718 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,618 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש אוקטובר 2015 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 25 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 8,325 ₪.
מששולם לו סך של 5,660 ₪, עומדים הפרשי השכר בגין חודש זה על סך של – 2,665 ₪.
מסך זה יש להפחית 100 ₪ כאמור לעיל, והתוצאה היא שבגין חודש זה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,565 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש העוקב ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש נובמבר 2015 עמד שכר המינימום השעתי על סך של 25 ₪.
מחישוב שנערך במתכונת שפורטה לעיל עולה כי שכר העבודה לו היה זכאי בגין חודש זה עמד על סך של – 3,165 ₪.
לטענת התובע נמסרה לו המחאה בגין שכר חודש זה וסך כלשהו במזומן, אלא שההמחאה לא כובדה, ולא ניתנה אחרת תמורתה.
משכך תובע התובע בגין חודש זה הפרשי שכר, שמחושבים לפי שיטת הממוצעים שלו שכבר נפסלה לעיל.

יצויין כי בגין חודש דצמבר 2015 לא הוגשו דו"חות נוכחות, והתובע ביקש, בכתב התביעה ובתצהירו, לחייב את הנתבע לשלם לו שכר בגין 10 ימי עבודה.
התובע ציין כי בגין חודש זה שולם לו סך של 2,200 ₪, ותבע, בעבור הפרשי שכר בגין החודשים נובמבר ודצמבר יחד, סך של 3,975 ₪.

הנתבע, מצידו, טען טענות כלליות בלבד, הרבה לומר כי אינו זוכר תאריכים או סכומים, ולא היה בידו להציג אסמכתא לתשלום בפועל כספים כלשהם לתובע, מעבר לאלה שבתשלומם הוא מודה.
הנתבע חזר על כך ששילם לתובע סכומים כאלה ואחרים במזומן, אולם טענות אלה לא פורטו ולא הוכחו.

על כן אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסך שתבע בהפחתת 100 ₪, כך שבגין החודשים נובמבר ודצמבר 2015 על הנתבע לשלם לתובע סך של 3,975 ₪ (במונחי נטו), וזה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/16 ועד לתשלום המלא בפועל.

8. האם שולמו לתובע דמי הבראה כדין?

משקבענו לעיל שלתובע שולם שכר עבודה בחסר, וזקפנו את מלוא הכספים ששולמו לו על חשבון שכר עבודה, מובן שהמסקנה היא שלא קיבל תשלומים כלשהם בגין זכויות נלוות, והגם שבחלק מתלושי השכר (המאוד חלקיים) שהוצגו, ניתן לראות לכאורה תשלומים בגין חופשה והבראה – אין מקום לתת נפקות לרישומים אלה.

המסקנה היא שיש לחייב את הנתבע לשלם לתובע את מלוא דמי ההבראה שנתבעו, שתואמים את מספר ימי ההבראה להם היה זכאי בהתחשב בויתקו בעבור שתי שנות עבודתו האחרונות.

משכך אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע דמי הבראה בסך של 5,292 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/16 ועד לתשלום המלא בפועל.

9. האם קיבל התובע חופשה בתשלום כדין ואם לאו – מה שיעור פדיון החופשה לו היה זכאי.

כפי שצוין כבר לעיל, מסקנתנו הייתה כי יש לזקוף את כל הכספים ששולמו לתובע על חשבון שכר עבודה, ומכאן המסקנה שלתובע לא ניתנה כלל חופשה בתשלום.
מסקנה זו נתמכת גם בדו"חות המפורטים שהמציא התובע, מהם עולה שהתשלומים ששולמו לו חושבו בדיוק בהתאם לימי העבודה והשכר שהוסכם בין הצדדים (שהיה, כפי שנקבע, נמוך משכר המינימום).
יוער כי מעבר לכך שלא הוגש כל פנקס חופשה או הוכח שהתובע שהה בחופשה בתשלום בתאריך זה או אחר, הנתבע טען באופן כללי שהתובע קיבל את כל התשלומים להם היה זכאי בעבור חופשה מאחר ושולם לו שכר מלא בעבור התקופה בה שהה בחופשת מולדת.
טענה זו הוכחשה על ידי התובע מכל וכל, ולא הוכחה כלל.

התובע תבע פדיון חופשה בשיעור שכר עבודה בגין 44 ימים, היקף שעולה בקנה אחד עם הוראות חוק חופשה שנתית שהיו רלבנטיות בתקופת עבודתו, מניין ימי החופשה המגיעים והזכות לפדיון .
44 ימים במכפלת שכר המינימום היומי שהיה בתוקף במועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, מביא לתוצאה שהתובע היה זכאי לפדיון חופשה בסך של 8,800 ₪, ועל הנתבע לשלם לו סך זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 0 1/01/16 ועד לתשלום המלא בפועל.

10. מה שיעור תוספת הותק והמענק השנתי שהיה על הנתבע לשלם לתובע?

אשר לתוספת ותק –
צו ההרחבה בענף החקלאות מקנה זכאות לתוספת ותק בסכומים הנקובים בו, שמחושבים בזיקה לויתקו של העובד.
הנתבע לא התיימר לטעון שתוספת זו שולמה, והסתפק בהבעת מחלוקת בכל הנוגע לויתקו של התובע בעבודה בשירותו.
המחלוקת בדבר מועד תחילת עבודתו של התובע בשירות הנתבע כבר הוכרעה, וגרסת התובע התקבלה.
המסקנה היא שיש לחייב את הנתבע לשלם לתובע את מלוא תוספת הוותק שנתבעה, שכאמור חושבה בהתאם להוראות צו ההרחבה, ועומדת על סך של 2,094 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/16 ועד לתשלום המלא בפועל.

אשר למענק השנתי - התובע תבע מענק שנתי בשיעור מחצית השכר בעבור כל חודש עבודה, וחישב, כדרכו, את הסכומים הנתבעים על בסיס ממוצעים.
ברם, מאחר ואין מקום למחלוקת שהתובע היה "עובד יומי" ושכרו חושב בזיקה לימי עבודתו בפועל, עיון פשוט בהוראות צו ההרחבה מראה שהתשלום לו היה זכאי עומד על 4 ₪ בגין כל יום עבודה.
הנתבע, מצידו, לא התיימר לטעון ששולמו לתובע כספים כלשהם בגין רכיב זה, ובא כוחו הסתפק בטענה שאיננה במקומה לפיה מאחר והתובע לא הוגדר מפורשות בכתב התביעה כעובד יומי או חודשי – יש לדחות רכיב תביעה זה על הסף.
המסקנה היא שיש לחשב את המענק השנתי לו זכאי התובע במכפלת הסך של 4 ₪ במספר ימי העבודה שעבד בכל אחד מחודשי עבודתו.
משמצויים בידינו דו"חות הנוכחות של התובע, לא הייתה כל מניעה לחשב את הסכום המגיע לו במדויק, ושוב, הגם שעסקינן במלאכה (מטריחה) ששומא על התובע לעשות – יעשה אותה בית הדין.
בדיקת רישומי התובע במחברות מביאים לתוצאה לפיה בכל תקופת עבודתו עבד התובע ב 1,538 ימי עבודה.
התוצאה היא שעל הנתבע לשלם לו מענק שנתי בסך כולל של 6,152 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/13 (חציון תקופת העבודה) ועד לתשלום המלא בפועל.

11. האם התובע זכאי לתוספת בגין עבודה בימי חג?

התובע טען שעבד בכל ימי החג בכל שנות עבודתו למעט בארבעה ימי חג בכל שנה, וביקש, בהסתמך על הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות, תוספת של 75% משכר העבודה היומי בגין כל אחד מימי החג.

נקדים את המאוחר ונאמר כי דין רכיב זה של התביעה להידחות.
התובע לא הפנה למועדים בהם חלו ימי החג בהם עבד, לטענתו, ואפילו לא הבהיר האם כוונתו לימי החג היהודיים או אלה שקיימים בדתו.
לא ברור, אם כן, באילו ימים מדובר, והאם בגין ימים אלה כבר נפסקו לו תוספות כאלה או אחרות.

על כן, וכאמור לעיל – דין רכיב תביעה זה להידחות.

12. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים?
האם היה התובע זכאי לפיצויי פיטורים, או שמא הוא זה שנטש את עבודתו מבלי שנתן הודעה מוקדמת?

התובע, מצידו, טען כי יחסי העבודה הסתיימו בהסכמה, או לחילופין הסתיימו לרגל תום תקופת אשרת השהייה שלו.
מבחינה עובדתית, הוכח כי אשרת השהייה של התובע פקעה ביום 18/09/14.
יחד עם זאת אין חולק שהתובע המשיך לעבוד יותר משנה לאחר אותו מועד.
בנוסף, בעדותו בפני בית הדין טען התובע כי הסיבה שהחליט לעזוב את עבודתו הייתה "בגלל שהוא לא שילם לי פיצויים וזכויות שונות, הוא לא שילם לי".
הוסיף התובע ואמר, בתשובה לשאלה אם הודיע לנתבע שהוא עוזב "אמרתי למעסיק שאם הוא לא ישלם לי פיצויים וזכויות שמגיעות לי אז אני עוזב".
כמו כן, בתשובה לשאלה האם ביום שעזב הודיע לנתבע, השיב התובע "לא אמרתי לו באיזה תאריך אני אעזוב אבל אמרתי שאעזוב".

לעומת גרסת התובע, טענת הנתבע, בכל הנוגע לזכאות התובע לפיצויי פיטורים, הייתה כי הוא מעולם לא פיטר את התובע, וכי התובע נטש את עבודתו מבלי שנתן כל הודעה מוקדמת.
הנתבע נשאל בחקירתו בבית הדין מדוע לא האריך את האשרה של התובע, ותשובתו הייתה "אמרתי לו והוא סירב... כל הזמן היה אומר לי שהוא עוזב ואז היה נשאר ולא הולך".
הנתבע גם סיפר שעובר לעזיבתו הסופית של התובע פנה לחברה בשם "אופק" , שלפי דבריו אמורה היתה לטפל בסידורים הנוגעים לסיום עבודתם של העובדים הזרים, וכי נכון למועד מתן עדותו טרם העביר באמצעות אותה חברה כספים כלשהם.

ממכלול דברים אלה אנו למדים כי מחד גיסא – התובע כבר היה בגדר מי ששוהה שלא כדין בישראל כבר בחודש אוקטובר 2014, והנתבע העסיק אותו שלא כדין החל מאותו מועד, וזאת ביודעין, גם לגרסתו של הנתבע, שטען, כפי שצוטט לעיל, שרצה לחדש את אשרת השהייה של התובע אולם לא עשה זאת כי התובע אמר שהוא רוצה לעזוב.
לצד זאת, התובע, בעדותו בבית הדין, טען כי הסיבה שרצה לעזוב הוא אי תשלום הכספים להם היה זכאי, ולא התיימר לטעון כי הסיבה הייתה תום האשרה, ולראייה המשיך לעבוד יותר משנה לאחר שזו פגה.
אמנם, כבר קבענו לעיל כי הנתבע שילם לתובע שכר שנפל משכר המינימום, וכי לא שילם לו מי מבין הזכויות הנלוות להן היה זכאי, אלא שטענה לפיה יש לראות את התובע כמתפטר בדין מפוטר – לא בא זכרה בכתב התביעה או בסיכומי ב"כ התובע, ועל כך יש להצטער.

נשאלת השאלה האם בנסיבות שכאלה יש לראות את התובע כמי שקמה לו זכאות לפצויי פיטורים.
לאחר ששקלנו בדבר, באנו לידי המסקנה כי לאור ההלכה הפסוקה ונסיבות העניין כפי שעולות מהעדויות והראיות שהוצגו לפנינו, מצדיקה את הקביעה שיש לחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורים.
מקביעותינו לעיל עולה קיפוח בוטה ומתמשך של כלל זכויות התובע כעובד, וזלזול במעמדו ובמגיע לו, שבא לידי ביטוי, בין היתר, גם בהעסקתו תקופה ממושכת ביודעין ללא אשרה.
גם ההליך שנוהל בפני בית הדין לקה בחסר, לא הוצגו המסמכים הדרושים ולא הובאו ראיות ועדויות משמעותיות שניתן להביאן.
אמנם, הנתבע לא הודיע לתובע שהוא מפוטר, אולם מעבר לאי תשלום זכויותיו הכספיות הבסיסיות של התובע – גם לא הוכיח שעשה דבר מה כדי לאפשר את המשך שהייתו של התובע בישראל על דרך הארכת האשרה , במידה והדבר אפשרי, ודבריו הסתמיים והכלליים לפיהם רצה בכך מספר פעמים אך התובע אמר שרוצה לשוב לביתו – לא היו משכנעים.
ואמנם, התובע בעדותו לא טען מפורשות שהסיבה לעזיבת מקום העבודה היתה שאשרת השהייה שלו פגה, ובחקירתו אמר כי הסיבה לרצונו לעזוב את מקום העבודה הייתה אי תשלום זכויותיו – אולם לא נטען בכל שלב שהוא שיש לראותו, בהיבט המשפטי, כמתפטר בדין מפוטר.
יחד עם זאת, התובע העיד שאמר מספר פעמים לנתבע כי ככל שלא תשולמנה לו זכויותיו הוא יעזוב, והאמנו לעדותו בהקשר זה, כך שממסכת הראיות שבפנינו עולה תמונה המאפשרת פסיקת פיצויי פיטורים מכוח ראיית התובע כמתפטר בדין מפוטר.

בהינתן האמור לעיל, במצטבר, אנו קובעים שנסיבות סיום יחבי העבודה בין הצדדים מצדיקות ראיית התובע כמי שזכאי לפיצויי פיטורים, ומחייבים את הנתבע לשלם לו פיצויי פיטורים בסך של 24,141 ₪, שהינם מכפלת שכר המינימום החודשי בתקופת עבודתו של התובע.
סך זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/16 ועד לתשלום המלא בפועל (יצויין כי לא מצאנו שישנה הצדקה לפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בהינתן קיומה של מחלוקת של ממש בדבר עצם הזכאות לתשלם זה).

נעיר, כי לא נעלמה מעיננו העובדה שהתובע הודה שהפסיק להגיע למקום העבודה מבלי שהודיע סופית לנתבע כי אין בכוונתו להמשיך בעבודה, כך שלמעשה לא ניתנה לנתבע הודעה מוקדמת כדין, אולם עיון בכתב ההגנה מראה שהועלתה רק בחצי פה טענת קיזוז בהקשר זה בכתב ההגנה מבלי שכומתה, ולטענה זו אין זכר בסיכומי ב"כ הנתבע, כך שיש לראותה כטענה שנזנחה, ועל כן אין לקזז מהמגיע לתובע תמורת הודעה מוקדמת.

13. מה שיעור הפיצוי לו זכאי התובע בגין העדר הפרשות פנסיוניות והיעדר הפרשה לקרן השתלמות?

ראשית, יש לומר כי הנתבע לא התיימר לטעון שהפריש הפרשות מכל סוג שהוא בגין התובע.
יש לבדוק, אם כן, אילו הפרשות היה על הנתבע להפריש בגין התובע, וככל שקמה חובה כזו – מה שיעור הפיצוי לו זכאי התובע חלף ההפרשות.

אשר להפרשות לקרן השתלמות –
לא מכבר קבע בית דין זה בפסק דין שעסק בסוגיית זכאות עובד זר בענף החקלאות לזכויות שונות מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות, כדלקמן -
"בסעיף 38 לצו ההרחבה הענפי נקבע כך: "המעסיק יפריש לקרן הביטוח 1% משכרו היומי הכולל או ממשכורתו הכוללת של העובד לטובת קרן השתלמות ומלגות לפועלים חקלאיים ובניהם בע"מ".
התובע לא טרח לעמוד על מהותה של הקרן הנ"ל, וכלל לא ברור אם קרן זו פעילה. כמו-כן, הוא לא הניח כל תשתית בדבר זכותו לכספים המופרשים ולפדיונם. יפים הדברים שפסק השופט א' איטח, בשבתו בבית הדין האזורי בתל- אביב: "אכן, סעיף 38 להסכם הקיבוצי הכללי בענף החקלאות (הורחב בצו הרחבה מיום 14.1.2001) קובע כי 'המעסיק יפריש לקרן הביטוח 1% משכרו היומי הכולל או ממשכורתו הכוללת של העובד לטובת קרן השתלמות ומלגות לפועלים חקלאיים ובניהם בע"מ" (ההדגשה שלי – א.א.). אלא שהתובעים לא דקו פורתא בשאלת זכאותם לכספים. ונסביר: הסעיף קובע הפרשה לטובת קרן מסוימת, היא קרן השתלמות ומלגות לפועלים חקלאיים ובניהם בע"מ, ואינו קובע זכאות אישית של התובעים לכספים האמורים. לא הוכח כי מדובר בכספים המופקדים מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה לקרנות אישיות, על שמם של התובעים ולחשבונותיהם. לפיכך, אין בידנו להיעתר לתביעתם של התובעים ברכיב זה ולהורות כי הנתבעות תשלמנה את הסכומים האמורים לכיסם של התובעים."
כללו של דבר: התביעה להפרשה לקרן ההשתלמות והמלגות / לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן – נדחית".
(ראו, סע"ש (אזורי נצ') 6980-07-14 ADAM YAHYA ADAM ABDALLAH - א.מ.י.מ ביצוע עבודות קבלנות ומתכת בע"מ (פורסם בנבו, 20.04.2017)

דברים אלה יפים, כלשונם, לענייננו.

אשר על כן דין תביעת התובע לפיצוי בגין היעדר הפרשות לקרן השתלמות – להידחות.

אשר לפיצוי בגין העדר הפרשות לקרן פנסיה –
התובע ביקש לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי בשיעור 6% משכרו בגין היעדר הפרשות לתגמולים.
את זכאותו להפרשות אלה השתית על צו ההרחבה בענף החקלאות, וגם בהקשר זה עשה הוא לעצמו מלאכה קלה ותבע 6% מסך של 4,226 ₪ בגין כל חודשי העבודה, במקום משכרו של התובע בפועל, ובסך הכל סך של 16,023 ₪.
לא ברור מנין שאב ב"כ התובע את השכר הקובע בו בחר, והוא נמוך מהמגיע לתובע, אולם הלכה היא כי בית הדין לא יפסוק לזכותו של תובע סכומים הגבוהים מאלה שנתבעו, ועל כן נסתפק בחיוב הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין היעדר הפרשות לקופת גמל/קרן פנסיה, בסך של 16,023 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/13 (חציון תקופת העבודה) ועד לתשלום המלא בפועל.

התובע גם טען כי ככל שלא ייפסקו לזכותו פיצויי פיטורים, יש לחייב את הנתבע לשלם לו גם פיצוי בגין היעדר הפרשות בגין המרכיב של פיצויי הפיטורים, אולם לא דק פורתא באשר לבסיס לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי שכזה.
התובע הפנה, למעשה, רק לצו ההרחבה בענף החקלאות, אלא שבהתאם לסעיף 43 לצו ההרחבה הענפי, על המעסיק להפריש בגין העובד 4.5% משכרו בגין המרכיב של פיצויי פיטורים, ולא 6% כפי שהניח התובע בתחשיביו.
זאת ועוד - עיון בצו ההרחבה לא מראה קביעה לפיה הפרשת מרכיב פיצויי הפיטורים באה במקום פיצויי פיטורים, כמפורש בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.
משכך, התובע לא שכנע, כי אילו הפריש הנתבע את מרכיב פיצויי הפיטורים על פי צו ההרחבה הענ פי, היה זה במקום פיצויי פיטורים, וכי היה זכאי לקבל את הכספים שהופרשו – לכיסו, בכל מקרה של סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

משלא הפנה התובע בכל שלב שהוא להוראות צו ההרחבה הכללי בדבר פנסיה חובה, ולא הסתמך על הוראותיו בזיקה לתובע – לא נטרח גם אנחנו לדון בשאלת זכאותו לפיצוי כלשהו מכוח צו ההרחבה הכללי האמור.
כך או כך, הדיון בסוגיה זו מתייתר משקבענו שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים.

14. סיכומו של דבר –

קיבלנו את תביעת התובע בעיקרה, ופסקנו לזכותו סכומים ניכרים, הכל כמפורט בסעיפים השונים לעיל.
כפי שהסברנו לעיל, הרי שלאור העובדה שהפירוט והחישוב של חלק מרכיבי התביעה ובעיקר של הפרשי שכר המינימום ותוספת התגמול בגין עבודה בשעות נוספות נעשה באופן שנוגד את ההלכה הפסוקה מבחינת רמת הפירוט הנדרשת, וב"כ התובע לא עשה מלאכתו כנדרש לא משום שהדבר לא היה אפשרי אלא כדי להקל על עבודתו, וכתוצאה מכך נאלץ בית הדין להקדיש זמן שיפוטי רב ויקר לעריכת חישובים שהיה על התובע לערכם – הרי שהחלטנו להביא את הדבר לידי ביטוי לעניין הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין.

אשר על כן אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ (סכום האגרות שתשלומן נדרש), ואיננו מחייבים כלל בתשלום שכר טרחת עורך דינו של התובע.

15. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ח, (25 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' שולמית בר
נציגת ציבור (עובדים)

ורד שפר
שופטת בכירה

מר ישראל שוטלנד
נציג ציבור (מעסיקים)