הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת סע"ש 35172-07-16

לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם
נציגת ציבור (עובדים): גב' ויולט חורי
נציגת ציבור (מעסיקים): גב' איריס קליין

התובעת
תמי לוי
ע"י ב"כ עו"ד אהוד רז

-

הנתבעים

  1. עיריית קריית שמונה
  2. ניסים מלכה
  3. אשכול שוקרון

כולם ע"י ב"כ עו"ד אופיר רשף
4. מדינת ישראל - משרד הפנים
ע"י ב"כ עו"ד יעל גנזר – מפרקליטות מחוז הצפון

פסק דין

1. עניינה של התובענה דנן בטענת התובעת, ששימשה כמנהלת אגף החינוך בעיריית קריית שמונה, כי הנתבעים 1-3 התחייבו כלפיה להעלות את שכרה מ-55% ל-75% משכר בכירים.
לפיכך, התובעת עתרה לעדכון שכרה ל-75% שכר בכירים החל משנת 2015, לתשלום הפרשי זכויות מעבודה לפי 75% שכר בכירים (ימי חופשה, ימי מחלה, קרן השתלמות ודמי כלכלה), מענק הסתגלות, שעות נוספות, פיצוי בגין עוגמת נפש, פיצוי בגין הרעה בתנאי ההעסקה, פיצוי בגין קיפוח על רקע אפליה מגדרית, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצויי הלנת שכר. התובעת העמידה את תביעתה, בגין הרכיבים החייבים באגרה, על סך של 150,000 ₪.

2. הנתבעים 1-3 הגישו כתב הגנה במסגרתו ביקש ו לדחות את התביעה .

3. בזיקה להחלטת בית הדין מיום 14.12.17 – הודיע משרד הפנים על רצונו להצטרף כצד להליך. לפיכך, הנתבע 4 (להלן: "משרד הפנים") צורף כצד להליך, והגיש כתב הגנה מטעמו (באמצעות פרקליטות המחוז), בו ביקש אף הוא לדחות את התביעה.

4. על מנת להימנע מהרחבת היריעה שלא לצורך, יפורטו טענות הצדדים באשר לכל רכיב מרכיבי התביעה בהמשך ובהקשר לאותו רכיב.

רקע

5. הנתבעת 1 (להלן: "העירייה"), המעסיקה של התובעת, הייתה מצויה בתקופה הרלוונטית בתוכנית הבראה אשר מונה לה חשב מלווה – רו"ח מר רז פורת (להלן: "החשב המלווה").

6. הנתבע 2, מר ניסים מלכה - ראש העיר בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "ראש העיר").

7. הנתבע 3, מר אשכול שוקרון - מנכ"ל העירייה בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "מנכ"ל העירייה ").

8. התובעת החלה לעבוד בשירות העירייה החל מחודש 5/1993, ומילאה מספר תפקידים כאשר האחרון שבהם היה מנהלת אגף החינוך בעירייה (החל מ- 8/2009 ועד 1/2016).
התובעת ביצעה את תפקידה לשביעות רצונם של הממונים בעירייה .

9. בסמוך לאחר כניסת התובעת לתפקידה כמנהלת אגף החינוך, נחתם עימה , ביום 1.10.09, חוזה העסקה בכירים (בתחולה רטרואקטיבית מיום תחילת העבודה - 1.8.09). בחוזה ההעסקה נקבע שכרה של התובעת לפי 55% משכר בכירים (ראו נספח א' לכתב התביעה).

10. לאחר מספר שנות עבודה בתפקידה, ביום 29.1.14, התובעת פנתה בכתב אל מנכ"ל העירייה בבקשה לעדכון שכרה כך שיועמד על 80% משכר בכירים (דרישה שהצטמצמה בהמשך הדרך ל-75%) וכן ביקשה לקבל רכב (ראו נספח ג' לכתב התביעה).

11. אולם, משתנאי העסקתה לא שופרו כפי שביקשה, התובעת הביעה את רצונה לסיים את עבודתה כבר בחודש 6/2014.

12. בזיקה לבקשת התובעת לסיים את עבודתה, פנה מנכ"ל העירייה במכתב מיום 17.7.14 לגב' חנה וקנין - מנהלת משאבי האנוש בעירייה (להלן: "מנהלת משאבי האנוש בעירייה"), וביקש ממנה לבחון מתן תנאי פרישה מיטיבים לתובעת (ראו נספח ד' לכתב התביעה).

13. על אף בקשתה של התובעת לסיים את העסקתה – עניינה הובא בפני ראש העיר - שמצידו, ניסה לסייע לתובעת ולהשאירה בתפקידה תוך ניסיון להניאה מהחלטתה לפרוש מעבודתה. לשם כך, פנה ראש העיר במכתב מיום 29.7.14 למר מוני מעתוק – מנהל אגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות (להלן: "מר מעתוק") בבקשה לסייע לתובעת לקבל את מבוקשה. ראש העיר ציין במכתבו, בין היתר, כך:

"ברצוני לעשות כל מאמץ שתמי לוי תשנה את החלטתה ותישאר בתפקידה ולצורך כך אבקש לתקן את העיוות בשכרה ולהעלות אותו במידי ל-75% ובעוד שנתיים לתת תוספת של 5%. אני חושב שהיא זכאית לתוספת זו וראויה לה בהחלט. לאישורכם אודה".

המכתב נשלח עם העתקים למנכ"ל העירייה, לגזבר העירייה- מר בני קונפורטי (להלן: "גזבר העירייה"), לחשב המלווה ולמנהלת כוח האדם בעירייה (ראו נספח ה' לכתב התביעה).

14. בניסיון לקדם את מבוקשה של התובעת צעד נוסף , הועלה עניינה בישיבת מועצת העיר מיום 9.9.14. באותה ישיבה נדון נושא עדכון שכרה, כאשר מהפרוטוקול עלה כי:
"הגב' תמי לוי הגישה בקשה לסיים את עבודתה בעירייה, ניסיתי בכל מיני דרכים למנוע את עזיבתה, הגב' תמי לוי היא חיובית ותורמת למערכת, מערכת החינוך שלנו נמצאת במקום טוב. ניהלנו עם הגב' תמי לוי הרבה שיחות ובסוף החליטה להישאר במערכת.

במשך 5 שנים האחרונות, קופחה בשכר שלה, לא הבאנו לשימת ליבנו, להעלות כל שנה את שכרה, על פי חוזר שכר בכירים. בהזדמנות זו צריך לתקן את העוולות של העבר. בשכר ינואר 2015, תקבל הגב' תמי לוי 75% משכר הבכירים. ישבתי עם רז החשב המלווה והגזבר וניתן לעשות זאת" (בפרוטוקול הדיון לא נרשם שמו של הדובר, אולם, נראה כי המדובר בראש העיר).

מנכ"ל העירייה הוסיף, כי "מינואר 2015 נעלה את שכרה של הגב' תמי לוי ל-75% משכר הבכירים".

עניינה של התובעת, אושר פה אחד במליאת מועצת העיר (ראו פרוטוקול ישיבת מועצת העיר מיום 9.9.14 כנספח ו' לכתב התביעה).

15. יומיים לאחר ישיבת מועצת העיר, ביום 11.9.14, התובעת קיבלה מכתב מהעירייה שעניינו "תנאי שכר" וזו לשונו:

"כמוסכם, תנאי שכרך יהיו כדלקמן:

1. ממשכורת ינואר 2015 יעמוד שכרך על 75% משכר בכירים מלא.

במידה שמשכורת ינואר 2015 לא תתעדכן כאמור לעיל, תהיי זכאית לפרוש מן העבודה לגימלאות לאלתר (בלי לתת הודעה מוקדמת), וכן תהיי זכאית ל- 6 חודשי הסתגלות, וזאת משום שהודעה מוקדמת כבר ניתנה.
יש לחתום על תיקון מסודר של הסכמי השכר".

על המכתב הופיעו שמותיהם של ראש העיר, של גזבר העירייה ושל החשב המלווה. אולם, על המכתב התנוססו חתימותיהם של ראש העיר ושל הגזבר בלבד – ללא חתימתו של החשב המלווה.
העתק מהמכתב נשלח למנכ"ל (ראו נספח ז' לכתב התביעה).

16. הנה כי כן, החל מחודש ינואר 2015, ועוד טרם התקבלו האישורים המתאימים ממשרד הפנים להגדלת שכרה של התובעת ל-75% שכר בכירים באופן קבוע , שולמה לה תוספת שכר בתלוש כ- "משכורת כוללת" בסך של 6,000 ₪ מידי חו דש (המהווים בפועל תוספת של כ-20% לשכרה) – וזאת כתשלום "על חשבון" הצפי להגדלת שכרה בהקדם. נציין כי על אף התשלום האמור, לפחות לפי מה שצוין בתלושי השכר, התובעת המשיכה לקבל שכר לפי 55% משכר בכירים (ראו נספח ח' לכתב התביעה) בתוספת "המשכורת הכוללת" כאמור .

17. במקביל לתשלום תוספת השכר כאמור, העירייה המשיכה (באמצעות נושאי התפקידים העוסקים בדבר) בניסיונות ההידברות עם הגורמים המתאימים על מנת לאשר לתובעת שכר של 75 % משכר בכירים . כחלק מאותה הידברות שלח מר מעתוק למנכ"ל העירייה הודעה אלקטרונית כבר ביום 9.3.15, שזו לשונה:

"אשכול שלום
אני מוכן עקרונית לאשר לה לאור הנימוקים שציינת 70% שכר בכירים (השכר הנורמטיבי ההתחלתי שהיא יכולה לקבל) ולא 75% וזאת בכפוף ל:
1. העברת כלל מסמכי הבקשה כנדרש (טופס וכו').
2. התחייבות כלל בעלי התפקידים המועסקים בחוזה בכירים שלא תהיה להם טענה בגין כך ושידרשו עדכון שכר בדומה לעדכון שניתן לה.

איני רוצה ליצור כאן פתח ביחס לאחרים ברשות המקומית וכל ההיגיון לאשר לה הוא בגלל הצורך שציינתם והעובדה ששכרה נמוך מהנורמה המוגדרת בפועל. תעבירו את המסמכים כאמור ונמשיך טיפול"(ראו נספח ט'1 לכתב התביעה. ההדגשה אינה במקור מ.ק.).
העתק מההודעה נשלח למר אורי אילן –הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים.

18. על אף שהאישור העקרוני ניתן כאמור רק על 70% משכר בכירים, העירייה המשיכה לנסות ולסייע לתובעת בקבלת מבוקשה והמשיכה לשלם לתובעת תוספת שכר בשווי של 20% משכר בכירים .
ביום 16.4.15 שלח ראש העיר מכתב למר אורי אילן – הממונה על המחוז במשרד הפנים שעניינ ו "שכרה של הגב' תמי לוי מנהלת אגף החינוך", וכך כתב:

"1. אבקש לטפל בעדכון שכרה של הגב' תמי לוי מנהלת אגף החינוך ל-75% שכר בכירים במקום 50% אותו היא מקבלת ב-6 השנים האחרונות.

2. בשלב זה אנו מקפאים את בקשתנו לעדכון שכר של שאר הבכירים בעירייה.
אודה לטיפולך המסור בנדון"(ראו נספח ט'2 לכתב התביעה).

19. על אף המאמצים הניכרים האמורים להשיגו, האישור המיוחל ממשרד הפנים לא הגיע. לפיכך, בהיעדר אסמכתא חוקית לתשלום, בחודש 6/2015 העירייה הפסיקה לשלם לתובעת את תוספת השכר על סך 6,000 ₪, כך ששכרה של התובעת חזר לעמוד על שכר של 55% משכר בכירים (יוצא אפוא, שתוספת השכר שולמה לתובעת במשך 6 חודשים קרי בתקופה שמחודש ינואר 2015 ועד לחודש יוני 2015 ) .

20. במהלך חודש 8/2015 התובעת עודכנה על ידי מנכ"ל העירייה באשר לקשיים מול משרד הפנים לאשר את השכר שביקשה - 75% שכר בכירים.
ביום 9.9.15 התובעת הודיעה למנכ"ל, בהודעה אלקטרונית, כי החל ממחר, 10.9.15, לא תגיע עוד לעבודה.
התובעת העלתה את השתלשלות העניינים באותה הודעה אלקטרונית ששלחה למנכ"ל העירייה ביום 9.9.15, וזו לשונה:

"אשכול שלום,
בתאריך 4/8/15 בישיבה שוטפת שלנו ביקשת לעדכן אותי לגבי השכר שלי שיש בעיות מול משרד הפנים, עוד ציינת שהחודש תרד התוספת מהמשכורת, אך במשכורת אוגוסט שתשולם ב-10/9/15 הכל יהיה בסדר ואקבל רטרואקטיבי על החודשים ( יולי-אוגוסט).
אני קיבלתי את הבקשה ואמרתי " שאני בעיצומן של הכנות לפתיחת שנת הלימודים, אני אפתח את השנה באופן המיטבי ביותר, אך במידה ובמשכורת של אוגוסט לא תוחזר התוספת אני מסיימת את עבודתי ב- 10/9/15, בהסתמך על ההתחייבות שלכם שניתנה לי בספטמבר 2014, של 6 חודשי הסתגלות ויציאה לגימלאות כפי שאני זכאית".
משכורת אוגוסט נכנסה אך כידוע לך היא לא כללה את החזר השכר לא של יולי ולא של אוגוסט כמובטח. על מנת לא להרוס את אווירת החג מול עמיתי שמרתי לעצמי את הנושא וקיימתי היום הרמת כוסית למערכת החינוך.
וממחר 10/9/15 אני לא מגיעה לעבודה.
אני כותבת שורות אלה בכאב גדול, אך אין בליבי כעס לא על ראש העיר ולא עליך, אני יודעת שעשיתם הכל מול משרד הפנים על מנת לקבל אישור.
ויחד עם זאת אני מרגישה שזה הצעד הנכון לי.
כשביקשתי לסיים את תפקידי בשנה שעברה ושהחלטנו יחד שאני ממשיכה, כמו שאתם יודעים נתתי את כל כולי למערכת, ולו עד הדקה האחרונה היום שידרתי עסקים כרגיל, עבדתי בתפקדתי במלוא הכוח, המרץ והאחריות. חשבתי וציפיתי שתזמינו אותי לשיחה, למשהו, אך לא, השארתם אותי ואת תחושותיי לבד. שוב אני לא כועסת עליכם כאנשים אלא על המערכת שמרשה לעצמה להוריד שכר ולצפות שעולם כמנהגו נוהג.
אני מבקשת להבהיר שאין בכוונתי להסכים על כל וריאציה של הסכם, ההסכם היחיד עומד על 75% כפי שסוכם עם חזרתי בשנה שעברה"(ראו נספח ב' לתצהירו של מנכ"ל העירייה).
21. לאחר מספר ימים, ובזיקה לשיחה שנערכה בין התובעת לבין מנכ"ל העירייה ערב חג סוכות, הצדדים הגיעו להסכמה ולפיה, בין היתר, התובעת תשוב לעבודתה והעירייה תפעל לאישור שכרה בגובה 75% משכר בכירים לכל המאוחר עד סוף שנת 2015 (נציין כי הנתבעת ביקשה להביא את עניינה של התובעת להכרעת שר הפנים בפגישה שנקבעה ליום 24.10.15).
התובעת העלתה את ההסכמות על הכתב, והעבירה אותן בהודעה אלקטרונית מיום 30.9.15 למנכ"ל העירייה, שם ציינה:
"אשכול שלום
בהמשך לשיחתנו ערב חג סוכות, לבקשתך אני מאשרת את חזרתי לעבודה וזאת בכפוף למה שדובר בשיחתנו, להלן הנקודות שעלו בשיחה:
אנו נתחום את התהליך עד סוף חודש דצמבר וזאת מכיוון שהפגישה עם שר הפנים נדחתה לסוף חודש אוקטובר ואני נוסעת לחופשה מתוכננת לדרום אמריקה באמצע נובמבר.
ז"א חודשים אוקטובר- דצמבר יהיו מצד אחד זמן מספיק על מנת לקבל אישור לתוספת שכר מול משרד הפנים של 75% וליישם את האישור בתשלום המשכורת של דצמבר 2015 או לפניה. ומצד שני במידה והתהליך לא צלח מסיבה כלשהי, שלושת החודשים הללו יחשבו כשלושה חודשים של הודעה מוקדמת שלי ואצא לפנסיה בתאריך 31/12/2015.
כפי שסוכם יצורף נספח לחוזה שלי הקיים ולא ייחתם חוזה חדש, וזאת על מנת לשמור על רצף הזכויות שלי.
תוספת השכר תשולם רטרואקטיבי מחודש יולי 2015 בו ירד שכרי מ- 75% ל- 55%.
מייל זה מהווה הודעה רשמית בו אני מודיעה על 3 חודשים של הודעה מוקדמת (למרות שברשותי מסמך שבו מצוין שאינני צריכה להודיע מראש מכיוון שהודעתי בשנה שעברה). מקווה שהכל יסתדר, ויינתן אישור של משרד הפנים ונמשיך לעבוד, לקדם ולהוביל את החינוך בעיר.
כמו שסוכם אתה תוציא לי מכתב ברוח השיחה שלנו והנקודות שכתבתי במייל זה. בברכה, תמי"(ראו נספח יב' לכתב התביעה).

22. בזיקה להודעה האלקטרונית האמורה, מנכ"ל העירייה הוציא מכתב הנושא תאריך 20.10.15 שעניינו "סיכום שיחה עם הגב' תמי לוי- מנהלת אגף החינוך מיום 6/10/15", וזו לשונו:

"בהמשך לפגישות בנושא השכר להלן סיכום השיחה בנוכחות ממונה האגף מר הרצל בן-אשר.

א. הגב' תמי לוי חזרה לעבודה לאור העובדה שהפגישה עם שר הפנים נדחתה ל- 24/10 ובמצב זה לא נכון ואחראי ליצור פער נוסף בניהול האגף.
ב. הגב' תמי לוי מצפה שכל החומר הרלוונטי יועבר טרם הפגישה עם השר ע"מ לקבל תשובה בפגישה.
ג. בתאריך 18/11 עד 14/12 תצא תמי לחו"ל כפי שתוכנן ואושר בכל הרמות.

  1. במידה ולא יאושר תוספת שכר של 75% ולא ימצא פתרון מוסכם על הצדדים, תיאלץ תמי לפרוש בסוף שנה"ע 2015.
  2. ברור ומוסכם על הצדדים שבמידה ולא ימצא פתרון נצא במקביל לחיפוש לאיתור מנהל אגף החינוך.
  3. נעשה הכל ע"מ לסיים את הנושא עד הפגישה עם השר ע"מ לא לגרור שוב את האגף למצב בלתי נסבל.

בברכה, אשכול שוקרון, מנכ"ל העירייה".
(ראו נספח יג' לכתב התביעה).

למכתב זה כותבו, למעט התובעת, ראש העיר, מר הרצל בן-אשר- הממונה על החינוך ומנהלת משאבי האנוש בעירייה.

23. ביום 7.10.15 פנה מנכ"ל העירייה, שוב, בהודעה אלקטרונית למר מעתוק בבקשה לאשר לתובעת 75% שכר בכירים, בזו הלשון:

"מוני שלום רב, אשמח אם הנושא יוסדר עד לפגישה שלנו עם שר הפנים ב 24/10 (נראה לי שאפשר להוריד מסדר היום של הפגישה יש דברים כבדים יותר) חשוב לדעת שתקציבית המשמעות של אי אישור השכר של 75 אחוז משמעותו יציאה של תמי לוי לפנסיה (היא בפנסיה תקציבית) וקליטה של מנהל/ת חדש בלפחות 70 אחוז אז לא חסכנו כלום. נהפוכו. תודה ויום טוב" (ראו נספח ב' לתצהירו של מר מעתוק).

24. על אף המאמצים להשיג אישור למבוקשה של התובעת ועל אף הסיכום כאמור עם התובעת ולפיו תעבוד לכל הפחות עד לסוף שנת 2015 (כאמור לעיל - נספח יג' לכתב התביעה), התובעת נעדרה מעבודתה.

25. אולם, היעדרותה של התובעת מהעבודה לא השפיעה על התהליכים בעניינה שהתנהלו תקופה ממושכת, כאמור, והנה, לאחר תלאות, כפי שפירטנו בהרחבה עד כה, ביום 21.12.15 התקבל אישור משרד הפנים, עליו חתום מר מעתוק, המאשר לתובעת שכר בגובה של 70% משכר בכירים בלבד, רטרואקטיבית, ולא 75% כפי שביקשה התובעת והעירייה. מפאת חשיבותו, נביא להלן את תוכנו של האישור:

"הנדון: אישור לעדכון שכר בחוזה אישי – גב' תמי לוי – מנהלת אגף החינוך – עיריית קריית שמונה (12170)

1. הריני לאשר כי בתאריך 24/12/15 התקבלה במשרדנו בקשתך לאישור עדכון חוזה אישי עבור גב' תמי לוי המבצעת תפקיד מנהלת אגף החינוך והוחלט לאשרה.

2. תחילת תשלום השכר החל מיום 1/1/15.

3. תנאי השכר וההעסקה של העובד/ת יהיו אך ורק על פי האמור בחוזר המנכ"ל מספר 1/2011 (חוזים אישיים להעסקת נושא משרה ותפקידי אמון ברשויות מקומיות שנחתמו לאחר ה- 1/1/2010) על כל עדכונם.
יודגש כי אם יתברר בדיעבד מסיבה כלשהי כי הוכנסו בחוזה פרטים שאינם תואמים את האמור בחוזר המשותף כאמור, אישור זה בטל.

4. למען הסר ספק, יובהר כי שכרו/ה של גב' תמי לוי יחושב על פי טבלת שכר הבכירים החדשה (טבלה ב'- עובדים ששכרם צמוד למדד המחירים ומועסקים לפי חוזה בכירים החל מיום 1/1/2003) וכפי שפורט בחוזה עליו חתום העובד.
מאחר והרשות מונה 23,130 תושבים (בהתאם לנתוני הלמ"ס העדכניים ביותר), שכרה לא יעלה על 70% משכר בכירים, בדרגת רשות 4.
לפי 100% משרה, בהתאם, סה"כ שכר כולל חודשי: 21,513.8 ₪.

5. עדכון השכר הכולל ייעשה עפ"י מדד המחירים לצרכן פעם בשנה וכפי שיפורסם בחוזר מנכ"ל משרד הפנים מעת לעת .

6. לצורך עדכון אחוז שכרו/ה של העובד/ת או לצורך עדכון דרגות הרשות, יש לפעול בהתאם להנחיות סעיפים 2.11- 2.13, 3.16-3.18 בחוזר המנכ"ל מספר 1/2011 על כל עדכוניו ככל שיהיו.

7. כל שינוי באופן העסקת העובד כדוגמת היקף משרתו, עדכון שכרו וכו' מחייבת חתימה על חוזה חדש, וזאת, אף במקרים בהם לא נדרש אישור האגף לכ"א ושכר. העתק החוזה החדש יועבר לאגף כ"א ושכר מיד עם חתימתו בצירוף מכתב נלווה המבהיר את מהות השינוי.
..." (ראו נספח יד' לכתב התביעה).

26. הנה כי כן, אושר לתובעת שכר של 70% משכר בכירים בלבד בתחולה מיום 1.1.15. בתלוש השכר של חודש 12/2015, לתובעת שולמה תוספת "ברוטו עד למשרה" בסך 50,711.1 ₪ (המהווים תוספת שכר, בגין הפער של 15% שכר בכירים למשך 11 חודשים החל מינואר 2015). מנגד, הנתבעת קיזזה לתובעת 36,000 ₪ תחת הכותרת "משכורת כוללת" וזאת בגין תוספת השכר בסך 6,000 ₪, אשר שולמה לתובעת משך 6 חודשים (1/2015-6/2015).
(ראו תלוש שכר חודש 12/2015 – נספח טו' לכתב התביעה).

27. אולם, בכך לא סגי. משהתובעת לא קיבלה את מבוקשה, קרי 75% משכר בכירים ולא 70% כפי שאושר, החליטה לסיים את עבודתה בשירות העירייה.

לפיכך, מנהלת משאבי האנוש בעירייה, פנתה למר קובי אייזדורפר , ראש ענף אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן: "מר קובי"), בהודעה שהתובעת עתידה לפרוש לפנסיה מסיבות אישיות בתאריך 1/2/16 וכן בבקשה של ראש העיר ליתן לה תוספת של 8% לפנסי ה. מר קובי השיב לפניה בהודעה אלקטרונית מיום 12.1.16 כדלקמן:

"חנה בוקר טוב,
מצ"ב נוסח מכתב ששלח רז פורת למשרד הפנים, והועבר אליי בתאריך 7/10/2015 . הרקע למכתב הוא בקשתכם להעלאת שכר העובדת מ- 55% ל- 75% משכר מנכ"ל כאשר אחת הטענות שהועלו על ידכם, הייתה שאם לא תקבל העובדת את העלאת השכר המבוקשת, היא תפרוש לפנסיה. כעת מתברר שלמרות עדכון השכר, שאושר, בין השאר, לצורך שימור העובדת - העובדת פורשת לגמלאות, "מסיבות אישיות". מסב את תשומת ליבך לחלק המודגש.

"משה שלום,
תמי לוי נקלטה בעירייה במאי 1993 כמנהלת פדגוגית. בחודש אוגוסט 2009 החלה לתפקד כמנהלת אגף חינוך ושכרה נקבע ל- 55% משכר המנכ"ל. חוזה העסקתה אושר ע"י מנהל אגף שכר וכ"א ברשומ"ק דאז. מאז נקבע שכרה לפי מנהל אגף, ולא בוצע עדכון כלשהו בשכרה. שנת 2015, עלויות השכר של העירייה תוקצבו בכ- 67 מיליון ₪ (מתוכם 22 בגין גמלאים) . במסגרת התקציב שמתבסס על תכנית ההבראה, שנחתמה בדצמבר 2014, שכרה של תמי לוי תוקצב על 75% משכר המנכ"ל, לאור הכוונה להעלות את שכרה. כמו"כ, הכוונה להעלאת שכרה של גב' לוי דווחה למליאת המועצה ב- 9/12/2014, ואושרה על ידה.
תמי לוי מוגדרת על ידי הנהלת העירייה כמנהלת אגף חינוך ראויה ומקצועית, אשר עושה עבודה נאמנה וסיזיפית בסביבה רווית אתגרים ובעיות חינוכיות. דעות זהות על תפקודה נשמעות גם מגורמי משרד החינוך השונים, איתם באה העירייה במגע. לאור האמור לעיל, ולאור העובדה כי הגידול בשכרה מתוקצב ולא ישפיע באופן מהותי, הנני ממליץ לאשר העלאת שכרה ל- 75% שכר משכר מנכ"ל בהתאם להנחיות חוזר המנה"ל הנוגע לשכר מנהלי אגפי החינוך, הואיל והכל מקרה באם שכרה לא יעלה- בכוונתה של גב' לוי לפרוש לפנסיה, משמע קבלת פנסיה תקציבית מהעירייה, ובמקביל- תיאלץ הרשות לקלוט מנהל אגף חינוך חדש- דהיינו לשפוך את המים עם התינוק.
בברכה,
רז פורת, רו"ח
חשב מלווה לעיריית קריית שמונה".

אבקש התייחסות הרשות בהקדם לטיעונים שהועלו ואינם מתיישבים עם המציאות בפועל. ככל שלא יתקבלו הסברים בהקדם, יבוטל אישור עדכון השכר שאושר לעובדת, שניתן, כאמור, על סמך הטיעונים הנ"ל.
בבקשה אשרי קבלת המייל.
בברכה, קובי אייזדורפר- ראש ענף אגף השכר והסכמי עבודה"(ראו נספח טז' לכתב התביעה).

28. בזיקה להודעתו של מר קובי, במכתבו מיום 19.1.16, ביטל משרד הפנים את האישור שנתן ולפיו התובעת תקבל שכר לפי 70% משכר בכירים. המכתב נחתם על ידי מר מעתוק, וזו לשונו:

"הנדון: ביטול אישור לעדכון שכר בחוזה אישי- גב' תמי לוי- מנהלת אגף החינוך- עיריית קריית שמונה

  1. בהמשך לאישורי שבנדון (מיום 21.12.20.15, סימוכין שמ.2015- 78493), שניתן לאור פנית העירייה לעדכון שכרה של העובדת לאחר שהסבירה שרק במידה ויעודכן שכרה תמשיך העובדת בתפקידה, ולאור המידע שהתקבל ממשרד האוצר ולפי שיחה עם מנכ"ל העירייה לפיו העובדת החליטה לפרוש מתפקידה בחודש הקרוב למרות עדכון השכר , מובהר בזאת כי אישור זה בטל.
  2. יש לוודא כי לא יוענק לעובדת עדכון השכר שאושר ( 70% משכר בכירים) או כל הטבה כספית אחרת הנלווית מתוקף עדכון שכרה ויש לדרוש השבה של השכר שניתן לה בהתאם לאישור.
  3. אציין כי מנכ"ל העירייה עדכן אותי טלפונית כי העובדת מבינה עניין זה ובכל זאת החליטה לפרוש מתפקידה.
  4. באם קיימת החלטה אחרת של העובדת עדכנו אותה בבקשה על מנת שלא תפגע לחינם.
  5. נא עדכנו אותי בביצוע האמור במידי.

בכבוד רב, מוני מעתוק מנהל האגף לניהול ההון האנושי ברשומ"ק".
(ראו נספח יז' לכתב התביעה).

29. לאחר שהתקבלה ההודעה בדבר ביטול האישור של משרד הפנים, מנכ"ל העירייה העביר אותה לתובעת ביום 20.1.16 וביקש את התייחסותה. התובעת השיבה ביום 21.1.16, כי :

"המכתב אינו מופנה אלי, אשר על כן אינני רואה צורך או חובה להשיב.
דורשת לקבל את מלוא שכרי בהתאם להתחייבות המעסיק – העירייה וראש העיר מיום 11/9/14 (מצ"ב) וכן במועדים נוספים" (ראו נספח ח' לתצהיר מנכ"ל העירייה).

30. בהתאם לאמור, העירייה שלחה לתובעת מכתב ביום 2.2.16, המודיע לה כי שכרה המעודכן מבוטל וכי זה יחזור ל- 55% שכר בכירים החל מיום 1.1.15 (ראו נספח כ' לכתב התביעה).

31. בתלוש חודש 1/2016 קוזז משכרה של התובעת סך של 1,557.6 ₪ בגין "דמי כלכלה" וסך נוסף של 55,321.2 ₪ בגין "ברוטו עד למשרה" (ראו תלוש שכר חודש 1/2016 – נספח כב' לכתב התביעה).

יוצא אפוא, שמשך כל שנת 2015 ובחודש 1/2016 הנתבעת חזרה וקיזזה את השכר ששולם לתובעת ובכך העמידה את שכרה על 55% משכר בכירים בלבד.

ההליכים בתיק

32. לאחר שהוגשו כתבי ההגנה של הנתבעים התקיים ביום 14.12.17 דיון מוקדם.

33. במסגרת הדיון , הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות. לכן, ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירים.

34. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה.
הנתבעים 1-3 הגישו את תצהירו של הנתבע 3 – מנכ"ל העירייה וכן את תצהירו של החשב המלווה.
הנתבע 4, משרד הפנים, הגיש תצהיר מטעם מר מעתוק, שהנו העד היחיד מטעמו.
ביום 20.11.18 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העידו התובעת, מנכ"ל העירייה ומר מעתוק. מאחר שבעטיה של טעות משרדית החשב המלווה לא התייצב לדיון - עדותו נשמעה ביום 4.12.18.

האם הנתבעים 1-3 התחייבו כלפי התובעת להעלות את שכרה מ-55% ל-75% שכר בכירים?

35. התובעת טענה בכתב התביעה, כי לאור התחייבות העירייה, והתחייבויותיהם המפורשות של ראש העיר ושל מ נכ"ל העירייה להעלאת שכרה ל-75% משכר בכירים יש לשלם לה את שכרה וזכויותיה בהתאם.

36. הנתבעים טענו בכתבי ההגנה, כי לא הייתה כל התחייבות מצד העירייה או מי מהנתבעים להעלאת שכרה של התובעת ל-75% שכר בכירים. הנתבעים 1-3 בסה"כ המליצו ופעלו על מנת לקבל אישור וזאת לבקשתה של התובעת.

המסגרת הנורמטיבית

37. עיריית קריית שמונה הינה גוף מתוקצב כהגדרתו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985 (להלן: "החוק" או "חוק יסודות התקציב"). על גופים מתוקצבים חל איסור להתקשר בהסכמים חורגים וכפועל יוצא של אותו איסור, חלה עליהם החובה לקבל את אישורו של הממונה על השכר ביחס להסכמים שונים. ככל שלא מתקבל אישור הממונה כאמור הרי שככלל דין ההסכמים הנוגדים את האישור להתבטל. הדברים מעוגנים בהוראות סעיפים 29,29 א ו-29ב לחוק.

38. בסעיף 29 (א) לחוק נקבע, כדלקמן:

"גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר;...".

39. תכלית סעיף 29 לחוק להביא לגישה אחידה בנושאי שכר בין שירות המדינה לגופים מתוקצבים וגופים הנתמכים מתקציב המדינה ( רע"א 2920/90 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נגד מדינת ישראל (4.3.91)). מטרת הסעיף לקבוע ריסון תקציבי, על מנת למנוע מצב שגופים מתוקצבים ונתמכים יסכימו להעלות שכר מעבר לרמה קבועה כלשהי, באופן שיגרור פריצת מסגרת השכר. פריצה שכזו תגרום בהכרח לדרישות להשתתפות כספית נוספת של המדינה, דבר שעשוי לגרום לחוסר יציבות במשק ( בג"צ 6231/92 זגורי נגד בית הדין הארצי לעבודה (15.11.95)).

40. בע"ע ( ארצי) 1381/01 אורפז ואח' נגד עירית בת ים (26.2.04) קבע בית הדין הארצי, את הדברים הבאים:

"סעיף 29 הוא "סעיף היסוד", בו נקבע הדין המהותי להגשמת תכליתו של החוק ומטרתו, שלא לאפשר פריצת מסגרות השכר והקפדה על "ריסון תקציבי". במסגרת זו הוקנו לשר האוצר הסמכויות לאכיפת הנורמות שבסעיף 29, המגלמות את האינטרס הציבורי והנטועות בחוקי התקציב מאז שנת 1983 ועד היום.
...בנוסחו המתוקן והמורחב של סעיף 29 קבע המחוקק אגד סמכויות המופעלות כמערכת הומוגנית של כלים שלובים, והמכוונת, כמסכת אחת שלמה, להגשמת תכליתו של חוק יסודות התקציב "להנהיג הסדר הקובע באופן אפקטיבי, אחידות גישה בנושאי שכר בין שירות המדינה לבין הגופים הנתמכים מתקציבה" ולכך שלא יסוכלו מדעיקרא מטרותיו".

הכרעה

41. בענייננו חל חוזר מנכ"ל מיוחד מספר 1/2011 שעניינו חוזים אישיים להעסקת נושאי משרה ותפקידי אמון ברשויות מקומיות שנחתמו לאחר ה-1.1.2010 (להלן: "החוזר").

החוזר קובע תנאי העסקה ושכר מרביים לעובדים בכירים סטטוטוריים ובתפקידי אמון בחוזים אישיים ברשויות המקומיות, על פי כללים אחידים שיעמדו בדרישות סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב.

42. בסעיף 1.4 לחוזר הודגש כי הסכמת שר האוצר לתנאים המיטיבים שבחוזה האישי, מותנית בעמידת החוזה האישי בכל התנאים המפורטים בחוזר, ובאישור הפרטני שינתן לכל חוזה על ידי משרד הפנים. לפיכך, נקבע כי: "חוזה החורג מתנאי חוזר זה, או חוזה שלא קיבל את אישור משרד הפנים, הינו בטל ואין לו כל תוקף, בהתאם לאמור בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985".

הצורך באישור משרד הפנים כאמור מופיע גם כן בסעיף 1.6 לחוזר לפיו "...תשלום השכר בחוזה אישי כפוף לאישור האגף לכח אדם ושכר במשרד הפנים".

בדומה, סעיף 2.11 לחוזר מחייב אישור משרד הפנים בכתב להעלאת שכר: "לא יועלה שכרו של העובד ללא קבלת אישור המשרד להעלאה בכתב. יודגש כי קידום העובד תלוי בתפקודו ובמצבה הכלכלי של הרשות...".

סעיף 2.13 לחוזר עוסק בקידום בשכר ברשויות המצויות בתכנית הבראה ואשר קובע : "ברשויות המצויות בתכנית הבראה, לא יאושר הקידום בשכר עד לסיום תכנית ההבראה".

43. במועדים הרלוונטיים לתביעה, העירייה הייתה מצויה בתוכנית הבראה. לפיכך, העלאת שכרה לא הייתה מובנת מאליה והצריכה אישור חריג של משרד הפנים ומשרד האוצר.

44. יוצא אפוא, כי לצורך העסקת התובעת לפי 75% שכר בכירים, היה צורך באישור האגף לכח אדם ושכר במשרד הפנים בכתב , קרי אישורו של מר מעתוק – מה שלא היה בענייננו. טענת התובעת לפיה החשב המלווה (שממונה על ידי שר הפנים) ומשרד הפנים חד הם איננה מקובלת עלינו, ואף סותרת את האמור בחוזר המנכ"ל בדבר הצורך באישור "האגף לכח אדם ושכר במשרד הפנים", שה חשב המלווה, אינו נמנה על אנשיו (לראיה, גם באישור המקדמות לתובעת, שאינן בגדר אישור עדכון שכר קבוע, נזקק החשב המלווה לאישור הממונה על מחוז צפון במשרד הפנים. פניות הנתבעים, פעמים רבות, לקבלת אישור עדכון שכר קבוע ממשרד הפנים, מעידות כי לכל הגורמים המעורבים בדבר, לרבות לחשב המלווה שלא חתם על המסמך מיום 11.9.14, לא היה צל של ספק כי החשב המלווה ומשרד הפנים הינם גורמים שונים בעלי סמכויות שונות, כאשר האגף לכח אדם ושכר במשרד הפנים הוא הוא המוסמך לאשר עדכון שכרה של התובעת).

די בכך כדי לדחות את טענת התובעת בדבר זכאותה לשכר לפי 75% שכר בכירים.

45. זאת ועוד, נוסיף ונדגיש כי לא שוכנענו שניתנה לתובעת בענייננו "הבטחה מנהלית/שלטונית" לקבל שכר לפי 75% שכר בכירים . ונסביר.

46. הבטחה מנהלית היא יציר הפסיקה ומטרתה להגן על האזרח במצבים בהם קיימת הסתמכות שלו על דברי הרשות עקב: "מעשים, מצגים או אמירות של גורמים בתוך הרשות המנהלית" (מאמרו של יואב דותן, "הבטחה מנהלית לציבור", משפט וממשלה תש"ס, עמ' 470).

ההלכה המנחה, בסוגיה של הבטחה שלטונית, נקבעה בבג"ץ 135/75, סאי טקס בע"מ - שר התמ"ס, פ"ד ל(1) 673 (להלן: "הלכת סאי-טקס") , אשר לפיה:

"הבטחה שניתנה על ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי מחייב והצד השני מקבל אותה בצורה זו, ההגינות הציבורית דורשת שההבטחה תקוים הלכה למעשה, כאשר בכוחו של המבטיח למלא אחריה ואפילו לא שינה אזרח את מצבו לרעה בעקבות ההבטחה. אמינות הממשל בעיני הציבור חשובה לעין ערוך מהאפשרות שיינתן לו לחזור בו או לסגת".

הלכת סאי-טקס סויגה וצומצמה בפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון, שם נקבע שעל מנת שהבטחה שניתנה, מצד רשות כלשהי, תטיל עליה חובה משפטית לקיים את האמור בה, נדרש כי יתמלאו מספר תנאים מצטברים:

א. על נותן ההבטחה להיות בעל סמכות לתיתה;
ב. הייתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי;
ג. הוא בעל יכולת למלא אחריה;
ד. אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה.

עוד נקבע שם כי אחד מתנאי היסוד לשכלולה של הבטחה שלטונית - כי זו תהיה ברורה ומפורשת וכי תפרוס במדויק את טיב ההתחייבות ואת היקפה ( בג"ץ 8013/10, המועצה האזורית אשכול + 32 נוספים ואח' - ראש הממשלה, מיום 08.08.11 ).

אמות מידה אלה חלות גם בבית הדין לעבודה.

47. בעניינינו, העירייה בכלל וראש העיר ומנכ"ל העירייה בפרט אינם בעלי סמכות להבטיח לתובעת תגמול ו/או שכר בלא שיעמדו בהוראות הדין ובלא אישור הגורם המוסמך לכך.

בנסיבות שתיארנו, שוכנענו שהנתבעים ניסו בכל מרצם לקדם את עניינה של התובעת ולהוביל לאישור המיוחל של מבוקשה. גם החלטת מליאת המועצה מיום 9.9.14, כמו יתר הפעולות שביצעו הנתבעים בעניינה של התובעת, נועדה אך כדי ליתן "רוח גבית" לנכונות העירייה ובכיריה ל היענות לדרישותיה של התובעת (שהרי, כאמור, החלטת המועצה אינה מחליפה את אישור משרד הפנים) . דבריו של ראש העיר בישיבה לפיהם ישב עם החשב המלווה והגזבר וכי "ניתן לעשות זאת", נאמרו ללא אישורו של החשב המלווה, שבסופו של יום סירב לחתום על מכתב העירייה מיום 11.9.14 (ראו ע' 53 ש' 24-29 וע' 54 ש' 1-2 ו-ש' 13-16 לפרוטוקול). בנוסף, נציין כי אמירה שהדבר ניתן לביצוע אינה שקולה לאמירה שהדבר יבוצע ללא כל תנאי. אכן, "ניתן לעשות זאת", ניתן לעדכן את שכרה של התובעת גם במצב של תוכנית הבראה, אולם, כידוע, הדבר כפוף לאישור משרד הפנים. הפרשנות שביקשה התובעת לייחס למשפט זה אינה משתלבת עם הילוכם של דברים, עם המשך ניסיונות הנתבעים (גם לאחר אותה ישיבת מועצה) להשיג את אישורו של משרד הפנים ועם יתר הראיות בתיק.

זה המקום לציין, כי לאורך כלל התכתובות בין התובעת לבין מי מהנתבעים עולה כחוט השני יחסם האדיב, האכפתי ומלא ההערכה לו זכתה התובעת מצד הגורמים המקצועיים בעירייה ובראשם הנתבעים 2ו- 3, אשר המליצו ופעלו על מנת לאשר לתובעת שכר בכירים בשיעור של 75% . איננו סבורים שיש לזקוף לחובת ראש העיר ומנכ"ל העירייה את ניסיונם, כמעט בכל דרך אפשרית יש לומר, לסייע לתובעת לקבל את מבוקשה. מכל מקום, נבהיר ונדגיש כי אין המדובר בהחלטה שמי מהנתבעים מטעם העיריה היו יכולים לקבל בעצמם, ואין להם היכולת למלא אחר הבטחה כזו – גם לו ניתנה על ידם (ולא כך שוכנענו) כך שניסיונותיהם אלו לא השתכללו לכדי הבטחה והסכמה מנהלית מחייבת.
מעבר לכל האמור לעיל, קבלת טענותיה של התובעת בעניין זכאותה ל- 75% משכר בכירים, יש בה כדי לפגוע בכללים שנקבעו בחוזר הרלוונטי הבא להסדיר את תנאי העסקתם של הבכירים ברשויות המקומיות ולרוקנו מתוכן, מהלך שאין מקום לתת לו יד.

48. לאור כל האמור לעיל, משלא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה, אנו קובעים כי לא ניתנה לתובעת הבטחה מנהלית מחייבת .

49. מעבר לכל האמור עד כה, נדגיש כי שוכנענו שהתובעת הייתה מודעת היטב לכך שהעלאת שכרה מותנית באישור משרד הפנים. כך למשל, בהודעה אלקטרונית מיום 30.9.15 (לכאורה, לאחר שהובטחה לתובעת העלא ה בשכר על ידי הנתבעים 1-3) שמוענה למנכ"ל העירייה, התובעת כתבה בהאי לישנא:

"ז"א חודשים אוקטובר- דצמבר יהיו מצד אחד זמן מספיק על מנת לקבל אישור לתוספת שכר מול משרד הפנים של 75% וליישם את האישור בתשלום המשכורת של דצמבר 2015 או לפניה. ומצד שני במידה והתהליך לא צלח מסיבה כלשהי, שלושת החודשים הללו יחשבו כשלושה חודשים של הודעה מוקדמת שלי ואצא לפנסיה בתאריך 31/12/2015....מקווה שהכל יסתדר, ויינתן אישור של משרד הפנים " (ההדגשות אינן במקור – מ.ק).
מכאן, בין היתר, עולה כי התובעת הייתה מודעת לאורך כל הדרך לכך שהעלאת שכרה מותנית באישור משרד הפנים. ראש העיר ומנכ"ל העירייה, פעלו מול גורמים שונים, במסגרת תפקידם, על מנת לסייע לתובעת להשיג את מבוקשה. התובעת הייתה מודעת למאמצים הרבים בעניינה ואף הודתה על כך:
"אין בליבי כעס לא על ראש העיר ולא עליך, אני יודעת שעשיתם הכל מול משרד הפנים על מנת לקבל אישור" (מתוך הודעה אלקטרונית שהתובעת שלחה למנכ"ל העירייה ביום 9.9.15 – ההדגשות אינן במקור – מ.ק ).
מנכ"ל העירייה העיד, כי עדכן את התובעת על ההליכים בעניינה מול משרד הפנים , במספר שיחות, וכן על כך שהכיוון של משרד הפנים הוא 70% שכר בכירים ולא 75% (ראו ע' 34 ש' 28 וע' 35 ש' 1-8 לפרוטוקול). דבריו אלו של המנכ"ל היו אמינים ושכנעו אותנו. כאמור, שוכנענו כי התובעת ידעה אודות המתרחש בעניינה. התובעת אף נשאלה בהמשך עדותה האם לא התעדכנה באשר לעניינה לאורך כל שנת 2015, ועל כך השיבה: "ברור שידעתי שיש תהליכים אבל שיהיה בסדר" (ראו ע' 16 ש' 19 לפרוטוקול) .
על כן, התנהלות הנתבעים 1-3 הייתה ראויה, מכבדת ומכובדת – ואין בה כדי לחייב מי מהם בחיוב כלשהו. מכל מקום – לא שוכנענו אחרת.

50. לסיכום, כאמור, לא שוכנענו כי הנתבעים 1-3 התחייבו כלפי התובעת להעלות את שכרה ל-75% שכר בכירים, ללא כל תנאי – ועל כן דין התביעה להידחות ב רכיב זה.

האם ביטול אישור עדכון שכרה של התובעת ל-70% שכר בכירים על ידי משרד הפנים ניתן כדין ?

51. לטענת התובעת אישור עדכון השכר ל-70% שכר בכירים היה סופי וללא כל תנאי. ההחלטה על ביטול האישור התקבלה משיקולים זרים והיא לוקה באי תקינות מנהלית היורדת לשורש ההחלטה. ההחלטה בטלה מעיקרא, משנתקבלה בחוסר סמכות, ללא כל בחינה ובדיקה, ללא כל דיון ומבלי שניתנה לתובעת כל זכות להשמיע את עמדתה טרם מתן ההחלטה.

52. הנתבעים טענו, כי הסמכות לאשר את עדכון השכר של התובעת הנה סמכות מנהלית הנתונה למשרד הפנים והאוצר. משרד הפנים בהקשר זה הוא בבחינת "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", קרי כשם שהוא בעל הסמכות לאשר את עדכון שכרה של התובעת הוא גם הגורם המוסמך לשלול אישור זה.
עוד הוטעם כי האישור שניתן לעדכון שכרה של התובעת אינו בבחינת "מעשה בי-דין". ההליך המנהלי ככלל פשוט וגמיש ועיקר תכליתו היא לשרת את הציבור ביעילות. האינטרס הציבורי למינהל תקין ויעיל מחייב את הרשות המנהלית לתקן טעויות או לבחון מחדש את החלטותיה.

בשים לב לעובדה כי האישור להעלאת שכר התובעת ניתן נוכח טענת העירייה כי רק אם השכר יעודכן היא תמשיך בעבודתה, הרי שעם היוודע דבר פרישתה של התובעת, הבהיר מר מעתוק לעירייה כי האישור בטל. מר מעתוק ווידא עם מנכ"ל העירייה כי התובעת מבינה את משמעות העניין. במכתבו לעירייה מיום 19.1.16 אף ביקש מר מעתוק לוודא כי "באם קיימת החלטה אחרת של העובדת עדכנו אותנו בבקשה על מנת שלא נפגע בה לחינם". רוצה לומר, שלתובעת ניתנה ההזדמנות לחזור בה מהחלטתה לפרוש ולקבל את עדכון השכר שאושר לפי-70%, אולם היא בחרה שלא לעשות כן.

בנסיבות החריגות של ענייננו, ביטול עדכון שכרה של התובעת לאחר שהאחרונה הודיעה על פרישתה מתפקידה, כשבועיים בלבד מיום מתן האישור היא החלטה סבירה וראויה בנסיבות העניין. הקופה הציבורית איננה הפקר ולא יעלה על הדעת כי רגע לאחר שעובדת עירייה תקבל העלאת שכר של 15% חרף מצבה הכלכלי הקשה של העירייה, תפרוש היא מתפקידה תוך שתמשיך ליהנות מאותה העלאה שניתנה על בסיס המצג השגוי כי תמשיך לעבוד. המדובר בנסיבות חריגות של סמיכות זמנים כל כך קרובים שהצדיקו את ביטול האישור ואין להתערב בהחלטה זו.

53. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין שלפנינו הגענו למסקנה לפיה ההחלטה בדבר ביטול אישור עדכון שכרה של התובעת ניתנה שלא כדין ועל כן דינ ה בטלות. ונסביר.

54. כאמור, כבר ביום 9.3.15 ניתן אישור עקרוני של משרד הפנים לעדכון שכרה של התובעת ל-70% שכר בכירים. מפאת חשיבות הדברים נביא, שוב, את תוכן הדברים שכתב מר מעתוק למנכ"ל העירייה:

"אשכול שלום
אני מוכן עקרונית לאשר לה לאור הנימוקים שציינת 70% שכר בכירים (השכר הנורמטיבי ההתחלתי שהיא יכולה לקבל) ולא 75% וזאת בכפוף ל:
1. העברת כלל מסמכי הבקשה כנדרש (טופס וכו').
2. התחייבות כלל בעלי התפקידים המועסקים בחוזה בכירים שלא תהיה להם טענה בגין כך ושידרשו עדכון שכר בדומה לעדכון שניתן לה.

איני רוצה ליצור כאן פתח ביחס לאחרים ברשות המקומית וכל ההגיון לאשר לה הוא בגלל הצורך שציינתם והעובדה ששכרה נמוך מהנורמה המוגדרת בפועל. תעבירו את המסמכים כאמור ונמשיך טיפול".

55. עינינו הרואות, כי כבר ביום 9.3.15 ניתן האישור העקרוני של מר מעתוק אשר היה מותנה בשני תנאים בלבד: העברת מסמכי הבקשה והתחייבות כלל בעלי התפקידים המועסקים בחוזה בכירים בעירייה שלא תהיה להם טענה בגין עדכון שכרה של התובעת וכן שלא ידרשו עדכון שכר דומה.
העתק מהמכתב נשלח למר אורי אילן – ממונה משרד הפנים במחוז הצפון, כך שמדובר באישור עקרוני , בכפוף לקיום התנאים בו – ש אין חולק כי קוימו על ידי העירייה במלואם.

מר מעתוק ציין, כי "כל ההיגיון לאשר לה [לתובעת] הוא בגלל הצורך שציינתם והעובדה ששכרה נמוך מהנורמה המוגדרת בפועל". מר מעתוק לא הזכיר, כשיקול לצורך האישור, כל תנאי המחייב את התובעת להמשיך בעבודתה תקופה מסוימת או בכלל. ועל כן, הטיעון שהעלו הנתבעים שכביכול האישור בוטל מפאת סמיכות הזמנים בין קבלת האישור להודעת התובעת על סיום עבודתה מהווה, הלכה למעשה, יצירת תנאי לקבלת האישור בדיעבד – יש מאין. עם זאת, לא נוכל להסכים.
בהקשר זה, אנו תוהים אם מר מעתוק היה נוהג כפי שנהג ומבטל את האישור, לו התובעת הייתה מודיעה על ה תפטרותה חודשיים לאחר מתן האישור!!.

56. מאחר, שכאמור, לא היה בשום שלב תנאי כלשהו המחייב את התובעת לעבוד תקופה מסוימת/מוגדרת, הרי שאין כל פסול בהתפטרותה לאחר כשבועיים מיום מתן האישור ובוודאי שאין בהתפטרותה כדי להענישה ולבטל את האישור ולקזז תשלומי שכר רטרואקטיבית . שכר שכבר שולם לתובעת .

זאת ועוד, יש להדגיש כי אין בהתפטרותה של התובעת בעיתוי האמור כדי ויתור על זכויותיה בהתאם לאישור עדכון השכר. ונסביר.
לאחר שמנכ"ל העירייה קיבל את הודעת הביטול של מר מעתוק מיום 19.1.16 העביר אותה לתובעת כבר ביום 20.1.16 וביקש את התייחסותה. התובעת השיבה לו ביום 21.1.16 כי:

"המכתב אינו מופנה אלי, אשר על כן אינני רואה צורך או חובה להשיב.
דורשת לקבל את מלוא שכרי בהתאם להתחייבות המעסיק – העירייה וראש העיר מיום 11/9/14 (מצ"ב) וכן במועדים נוספים".

יוצא אפוא, שהתובעת מעולם לא הודיעה שהיא אינה חפצה בעדכון שכרה ל-70% שכר בכירים בהת אם לאישור שניתן בעניינה. כל שהודיעה היה כי היא מעוניינת ב-75% שכר בכירים – כפי שהתחייבו בעירייה (לטענתה). ודוק, אין משמעות הדבר כי התובעת הסכימה לביטול האישור שניתן לעדכון השכר.
כך גם, לא מצאנו בעובדה שטרם נחתם עם התובעת חוזה/נספח לחוזה כדי לקבוע כי אין כל הסכמה חוזית לשלם לה 70% שכר בכירים. משניתן אישור משרד הפנים ואף שולם לת ובעת בפועל בהתאם לאותו אישור, קרי האישור שניתן יושם, הלכה למעשה, לא ניתן עוד לטעון בדיעבד להיעדר הסכמה חוזית.

57. משקבענו שהתובעת לא הייתה מחויבת לעבוד תקופה כלשהיא לאחר מתן אישור עדכון השכר, ומשהתובעת לא ויתרה על עדכון שכרה ל-70% שכר בכירים בהתאם לאותו אישור, נמשיך ונבחן את ההחלטה שהתקבלה לביטול האישור לגופה .

נדגיש כי, הואיל ובית הדין בוחן את ההחלטה שהתקבלה בעניינה של התובעת בכלים של ביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית נציין כי ככלל, בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ולא יתערב בהחלטתה, כל עוד היא התקבלה באופן ענייני, בהגינות והיא עומדת בדרישת הסבירות והמידתיות וכן כל עוד היא אינה פוגעת בהוראות הדין .

58. בענייננו, מר מעתוק, אשר בחר לבטל את האישור, לא זימן את התובעת אליו על מנת לשמוע את טיעוניה בטרם ביטול האישור. ההסבר שבמכתב הביטול מיום 19.1.16 לפיו "מנכ"ל העירייה עדכן אותי טלפונית כי העובדת מבינה עניין זה ובכל זאת החליטה לפרוש מתפקידה" וכן אמירתו לפיה "באם קיימת החלטה אחרת של העובדת עדכנו אותה בבקשה על מנת שלא תפגע לחינם" – אינם בבחינת שמיעת העובדת וטיעוניה ובוודאי שלא על ידי הגורם המנהלי המבקש לבטל את החלטתו.

באשר למקור סמכותו לבטל את האישור שניתן לתובעת השיב, מר מעתוק במהלך עדותו, כי: "מקור הסכמות זה שאני מאשר את החוזים האישיים ויכול גם לבטל אותם. חשוב לי לציין שכמובן אני לא עושה את זה ויש נימוקים מהאחורי ההחלטה הזאת והיא לא החלטה פשוטה. הייתה שיחה מקדימה עם מנכ"ל הרשות...יכול להיות שהייתי צריך לקבל גם מכתב מהעובדת אבל הנחתי שמנכ"ל העירייה עשה את הבדיקה מולה" (ראו ע' 41 ש' 22-26 לפרוטוקול). כשנשאל מהם הקריטריונים לביטול האישור השיב: " אין קריטריונים כתובים כי זה לא דבר שקורה..." (ראו ע' 42 ש' 1 לפרוטוקול).

הנה כי כן, שוכנענו כי מר מעתוק לא שקל את מכלול השיקולים הנדרשים בענייננו , לרבות העובדה שלתובעת שולם בפועל סך של 6,000 ₪ כמקדמה "על חשבון" האישור המיוחל וזאת באישור החשב המלווה (שכידוע, מונה על ידי משרד הפנים) וכן באישור ובתיאום עם הממונה על מחוז צפון במשרד הפנים (ראו עדותו של החשב המלווה בעניין זה בע' 49 ש' 19-29 וע' 50 ש' 1-6). כך גם, לא נשקלה התנהלות הנתבעים 1-3 מול התובעת וחילופי הדברים ביניהם לאורך כל התקופה. שיקולים אלו ואחרים היו אמורים לעמוד לנגד עיניו של מר מעתוק טרם החלטתו בדבר ביטול האישור. לא מיותר יהא לציין שיש לתעד את ההליך המנהלי באופן ברור ונהיר שיאפשר ביקורת שיפוטית על קבלת ההחלטה – מה שלא נעשה בענייננו.

59. לאור האמור, אנו סבורים כי ביטול האישור לעדכון שכרה של התובעת ל-70% שכר בכירים הינו דרקוני. שוכנענו, בשים לב לכלל השתלשלות הדברים בתיק, כי נפל בהחלטה בדבר ביטול האישור פגם מהותי המצדיק את ביטולה.
זאת ועוד, החלטתו של מר מעתוק אינה אלא עונש שהוטל על התובעת מאחר ובחרה להתפטר מתפקידה, ולכן בנסיבות שתיארנו, אין המדובר בהחלטה סבירה כלל ועיקר .
בטרם נעילת פרק זה, יש להזכיר מושכלות יסוד בכל הקשור לקביעת שכר של עובד ושינויו. ככלל, שעה שהוסכם על שכר מסוים בין העובד למעסיקו, הרי ששינוי השכר צריך להתבצע בהסכמה. יתרה מזאת, שינוי רטרואקטיבי לרעה בשכר מחייב אף הוא הסכמת העובד למהלך. בעניינינו התובעת לא הסכימה לקיצוץ בשכר כמו גם לקיזוז שהיה שלא כדין.

60. לפיכך, אנו קובעים כי שכרה של התובעת יעמוד על 70% שכר בכירים החל מיום 1.1.15 כפי שהדבר אושר על ידי מר מעתוק, בטרם התפטרותה . כפועל יוצא, הנתבעת (העירייה) תשיב לידי התובעת את הסכומים שקוזזו לה בתלוש שכר 1/2016 (בגין החודשים 1-12/2015) בסך כולל של 56,878.8 ₪ (55,321.2 + 1,557.6). בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 4,610 ₪ בגין חודש 1/2016 (הפער בין 55% שכר בכירים ששולם בפועל ל-70% שכר בכירים). בסך הכל, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 61,488.8 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.16 ועד למועד התשלום בפועל.
למען הסר ספק, יובהר כי בתקופה זו (החל מיום 1.1.15) זכויותיה של התובעת (ימי חופשה, ימי מחלה, קרן השתלמות ודמי כלכלה) ישולמו אף הן לפי 70% שכר בכירים.

אפליה מגדרית – האומנם?

61. התובעת טענה בכתב התביעה , כי היא סיימה את עבודתה בשירות הנתבעת באכזבה מרה, בתחושת קיפוח נוראה ותוך חשש ממשי כי המדובר במקרה של אפליה מגדרית. התובעת ציינה בהקשר של אפליה מגדרית כי שכרם של בכירים מקבילים לה ממין זכר לא קופח וזאת בשונה ממנה.
עוד הבהירה, כי שכרם של מנהלי בתי הספר בעיר, שמשתכרים אף הם שכר בכירים, ואשר עבדו תחת פיקוחה של התובעת, לא קופח כלל.
בנוסף, נטען כי שכרה של התובעת נמוך משמעותית אף מקודמיה בתפקיד.

62. הנתבעים 1-3, טענו בכ תב הגנתם , כי שכרה של התובעת הועמד בשנת 2009 על 55% שכר בכירים – לפי דרישתה.
טענת התובעת לאפליה מגדרית אינה נכונה. הגורמים המקצועיים בעירייה פעלו ימים כלילות על מנת לעמוד בדרישותיה של התובעת, אך משהצליחו רק בצורה חלקית, בחרה התובעת להתעלם ממאמצי העירייה ולפרוש מעבודתה.

המסגרת הנורמטיבית

63. על פי סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות, התשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"), חל איסור על מעסיק להפלות בין עובדיו, בין היתר, מחמת מינם, לרבות בתנאי העבודה.

באשר לנטל ההוכחה, בסעיף 9(א) לחוק שוויון הזדמנויות, נקבע:
"בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –

(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;
...".

מהאמור לעיל, עולה כי נקודת המוצא הינה שנטל ההוכחה מוטל על המעסיק. אולם, בכל הקשור לתנאי העבודה, וככל שנקבעו על ידי המעסיק תנאים או כישורים נדרשים למתן אותם תנאי עבודה, על העובד/ת להוכיח בשלב ראשון כי נתקיימו בו/ה התנאים או הכישורים האמורים.

64. לאחר שבחנו את טענות הצדדים לעניין אפליה מגדרית – שוכנענו כי דין הטענה להידחות. ונסביר.

65. מנכ"ל העירייה נשאל באשר לשכרם של יתר הבכירים בעירייה, כדלקמן:

"ש: מי הבכירים בעירייה שמקבלים שכר שסכומו או גובהו מתייחס לשכר בכירים באחוזים?
ת: בעיקרון התפקידים הסטטוטוריים, גזבר, מהנדס, מנכ"ל, יועמ"ש, מנהל אגף חינוך.
ש: מה היה שכרו של הגזבר בזמנים הרלוונטיים באחוזים?
ת: אני הייתי 80%. לדעתי 75 או 80 לגבי הגזבר.
לשאלת ביה"ד, מה לגבי היתר, אני משיב שאני מעריך שכולם מעל 75%, למעט מנהלת אגף החינוך ואגף הרווחה. היא לא מקבלת שכר בכירים כי לא אישרנו לה. מנהלת אגף הרווחה היא כמו מנהלת אגף החינוך, ביקשה שכר בכירים ולא קיבלה. זה תפקיד לא פחות קשה. אני חושב שהתובעת הייתה הכי נמוכה בשכר בכירים. לא היה מישהו אחר שיש לו שכר בכירים נמוך כזה בעירייה"(ראו ע' 31 ש' 15-25 לפרוטוקול).

החשב המלווה העיד אף הוא בנוגע לשכר הבכירים בעירייה, בהאי לישנא:

"ש: התובעת הייתה מבין בעלי השכר הכי גבוה או מהנמוכים?
ת: מעבר לשכר שלה יש עוד מנכ"ל, גזבר, מהנדס, מבקר ויועמ"ש שהשכר למעט המהנדס, גבוה משלה במספר אחוזים. 5 או 10%. למעט המנכ"ל שמקבל 80%.
אני לא זוכר כמה המהנדס, הייתה שם סגה אחרת. נדמה לי שזה 70%.
ש: מהאנשים המועסקים בשכר בכירים, חוץ מהתובעת הייתה עוד אישה?
ת: מנהלת משאבי אנוש החדשה, שכר בכירים. מנהלת מחלקת הרווחה למיטב ידיעתי לא הייתה בשכר בכירים.
ש: בתקופה הרלוונטית, חוץ מהתובעת, הייתה עוד אישה שעבדה בשכר בכירים פחות מ-70%?
ת: למיטב זכרוני לא"(ראו ע' 59 ש' 28 וע' 60 ש' 1-9 לפרוטוקול).

התובעת ביקשה להסתמך על העדויות האמורות כמבססות את טענתה לאפליה מגדרית. אולם, לא מצאנו כי יש בהן כדי לתמוך בגרסתה. לדידנו, ההפך הוא הנכון. ונפרט.

66. בהתאם לאישור משרד הפנים מיום 21.12.15 עולה כי העירייה מנתה 23,130 תושבים (בהתאם לנתוני הלמ"ס העדכניים ביותר). לפיכך, ובהתאם להוראות החוזר, נקבע שיעור המשרה המרבי ואחוז השכר המרבי לנושאי משרה כדלקמן:

תפקיד/
גודל הרשות
מנכ"ל/מזכיר
גזבר
יועץ משפטי
מהנדס
מבקר
מנהל מחלקת חינוך
עיריות עד 50,000 תושבים
100% משרה
100% משרה
100% משרה
100% משרה
100% משרה
100% משרה

100 אחוז שכר
85-95 אחוז שכר
85-95 אחוז שכר
85-95 אחוז שכר
85 אחוז שכר
70-75 אחוז שכר

67. מנכ"ל העירייה משתכר 80% שכר בכירים (ראו ע' 31 ש' 20 לפרוטוקול) – 20% פחות מהשכר המרבי.
גזבר העירייה משתכר 75/80% שכר בכירים (ראו ע' 3 1 ש' 20 לפרוטוקול) – 15/20% פחות מהשכר המרבי.
מהנדס העירייה משתכר 70/75% שכר בכירים (ראו ע' 60 ש' 3 לפרוטוקול) – 20/25% פחות מהשכר המרבי.
התובעת השתכרה 55% שכר בכירים – קרי 20% פחות מהשכר המרבי הקבוע בחוזר המנכ"ל.
בהקשר זה, נציין כי עם תחילת עבודתה בתפקידה, התובעת חתמה על חוזה והסכימה לקבל 55% שכר בכירים (ראו ע' 8 ש' 13-14 לפרוטוקול). בעניין זה יודגש כי בהתאם לסעיף 2.4 לחוזר המנכ"ל , הרשות רשאית להציע לעובד לחתום על חוזה אישי שבו יוסכם על רמת שכר הנמוכה מרמת השכר המרבי הקבועה לעובד בחוזר, וזאת בהתאם ליכולתה התקציבית של הרשות.

68. די באמור לעיל ביחס לפער הדומה בין בשכרם של מקבלי שכר הבכירים בעירייה כדי לשמוט את הקרקע תחת טענות התובעת לקיפוח ואפליה מגדרית.

זאת ועוד, התובעת כלל לא התייחסה לשוני בתפקידים בינה לבין הבכירים האחרים בעירייה , אשר די בו כשלעצמו כדי ליצור אבחנה בשכר. התובעת בחרה לבחון את השכר בפריזמה מגדרית וללא כל אבחנה מהותית בתפקידים המדוברים. הלכה למעשה תפקידה של התובעת, בהתאם לחוזר, מצוי במתח שכר נמוך משל עמיתיה לשכר הבכירים בעירייה. לפיכך, משלא התקיימו בתובעת התנאים לקבלת שכר זהה לשכר עמיתיה בעירייה, אנו סבורים כי אין מקום לקבוע כי התובעת הופלתה לעומת עמיתיה.

69. זאת ועוד, התובעת לא טענה ואף לא הוכיחה כי עובדים אחרים בעירייה זכו לקידום בשכר בעוד ששכרה שלה לא השתנה. כך גם, לבד מטענות בעלמא, לא הוכחו קיפוח או אפליה של התובעת ביחס למנהלי בתי ספר בעיר או ששכרה של התובעת היה נמוך מקודמיה בתפקיד.

70. נדגיש, שוב, את אשר הזכרנו לא פעם לאורך פסק הדין. העירייה הינה רשות מקומית תחת הסדר הבראה, כאשר במסגרת הסדרי הבראה לא מתבצעות העלאות בשכר של עובדי העירייה ללא אישור מראש של משרד הפנים ובנסיבות חריגות במיוחד.

בענייננו, רצון העירייה לשמר את התובעת ומאמציהם הניכרים של ראש העיר ומנכ"ל העירייה לסייע באותם מאמצים, הובילו את העירייה "להילחם" עבור התובעת מול משרד הפנים על מנת ל עדכן את שכרה.

בהתאם לבקשת משרד הפנים שלא להעלות את שכרם של יתר הבכירים בעירייה על מנת שניתן יהא להעלות את שכרה של התובעת, ראש העיר החליט להיענות לדרישת משרד הפנים בעניין זה.

71. בטרם נעילת פרק זה, נציין כי לא נעלם מעינינו האזכור המינורי של רכיב "האפליה המגדרית" בכתב התביעה. כך גם, ובאופן דומה, גם בתצהיר וגם בסיכומי התובעת. טענה לאפליה, מעצם טבעה, אמורה להיות מפורשת ומפורטת – ולא כך היא בענייננו.
מעבר לכך, בעניינינו, לא מצאנו בהוראות חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 כדי לסייע בידי התובעת.

יתרה מכך, התובעת אף ציינה בכתב התביעה מפורשות כי יש לה חשש ממשי כי המדובר במקרה של אפליה מגדרית. עינינו הרואות, כי גם לשיטת התובעת, דובר מלכתחילה אך על "חשש ממשי" לאפליה, חשש שבסופו של יום – לא הוכח כדבעי.

72. לסיכום, אנו דוחים את התביעה בגין פיצוי בשל קיפוח על רקע אפליה מגדרית.

מענק הסתגלות

73. התובעת טענה בכתב התביעה כי היא זכאית לתשלום מענק הסתגלות בגובה 6 משכורות, כפי שהובטח לה.

74. הנתבעים 1-3 טענו בכתב ההגנה, כי דרישת התובעת לחודשי הסתגלות אינה מגובה במקור החוקי מכוחו היא זכאית ל- 6 חודש י הסתגלות, ואינה מגובה באישור משרד הפנים. כמו כן, מטרתו של מענק הסתגלות הינה לסייע לגמלאי להסתגל לחיים חדשים, אולם במקרה דנן, למיטב ידיעת העירייה, התובעת מועסקת על ידי עיריית טבריה בתפקיד מנהלת אגף החינוך.

75. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים בעניין שלפנינו, החלטנו לדחות את התביעה ברכיב זה. ונסביר.

76. התובעת מבססת את דרישתה למענק הסתגלות על מכתב שקיבלה מהעירייה ביום 11.9.14 (ראו לעיל). כפי שעולה מהמכתב משכורתה של התובעת הייתה אמורה להתעדכן החל ממשכורת ינואר 2015 ולעמוד על 75% שכר בכירים. המכתב המשיך וקבע כי ככל שמשכורת ינואר לא תתעדכן כאמור, התובעת תהא זכאית לפרוש לגמלאות לאלתר, ללא כל הודעה מוקדמת, ואף תהא זכאית ל-6 חודשי הסתגלות. עוד נקבע במכתב כי יש לחתום על תיקון מסודר של הסכמי השכר.

77. עיון במכתב מיום 11.9.14 מעלה כי התובעת אינה זכאית לתשלום מענק הסתגלות, וזאת מכמה טעמים:

א. המכתב מתנה את מענק ההסתגלות בכך שמשכורת ינואר לא ת תעדכן. מאחר שכאמור התובעת קיבלה בגין חודש ינואר סך של 6,000 ₪ (שווה ערך לכ-75% שכר בכירים) - הרי שמשכורת ינואר התעדכנה בהתאם. לפיכך, יוצא לכאורה, שלא התקיים התנאי שנקבע , למתן 6 חודשי ה סתגלות, ועל כן התובעת אינה זכאית לתשלום מענק הסתגלות.
יש לציין, כי לא מצאנו בעובדה שסכומים אלו קוזזו מאוחר יותר משכרה של התובעת (שלא בעטיים של החתומים על המכתב) כדי להשפיע על קיום התשלום בהתאם למכתב בזמן אמת. מה גם, שבזיקה לקביעתנו בפסק דין זה, יושבו לתובעת מרבית הסכומים שקוזזו משכרה, כך שאותו תנאי אינו מתקיים עוד.

ב. בנוסף לאמור, נדגיש כי על אף האמור במכתב, לא נחתם תיקון מסודר של הסכמי השכר. חתימה כזו על הסכם, הייתה מחייבת, מטבע הדברים, גם אישור של משרד הפנים – דבר שלא היה בעניי ננו (חשוב לציין כי בהסכם השכר עליו חתמה התובעת, מיום 1.10.09, נקבע כי חתימת משרד הפנים, בין היתר, מהווה תנאי לתוקפו של ההסכם), כך שאותה הבטחה בכתב, הייתה מותנית באישור הגורם המוסמך במשרד הפנים.

ג. המכתב נחתם על ידי ראש העיר וגזבר העירייה, שאינם הגורם הבלעדי המוסמך ואינם ברי יכולת להביא למימוש מענק ההסתגלות , ללא אישור משרד הפנים. עצם העובדה שנלקחה בחשבון האפשרות שמשכורת ינואר לא תתעדכן מראה כי ראש העיר והגזבר לא היו בבחינת "המילה האחרונה" בעניין. לפיכך, לא שוכנענו שעסקינן בהבטחה שלטונית.

ד. המכתב אומנם נחתם על ידי ראש העיר והגזבר, אולם, וכאן נדגיש, המכתב לא נחתם על ידי החשב המלווה (ששמו המודפס התנוסס עליו אך החשב בחר, מדעת, שלא לחתום).

זה המקום לציין כי במקרה שמונה " חשב מלווה" לרשות מקומית מסוימת, נקבעו הוראות מיוחדות בפקודת העיריות כמפורט בסעיף 142 ג(א)(4) לפקודת העיריות, אשר קובע:

"עיריה, ראש עיריה, מי שסמכויות ראש העיריה נאצלו לו לפי סעיף 17 לחוק הבחירה הישירה, ועובד העיריה, לא יתחייבו בהתחייבות כלשהי מטעם העיריה, לרבות לענין תנאי העסקה כהגדרתם בסעיף 33 א(ד) לחוק יסודות התקציב,התשמ"ה-1985 אלא אם ניתן לאותה התחייבות אישור מראש ובכתב של החשב המלווה; בסעיף זה, "התחייבות כספית"-לרבות בחוזה, בכתב התחייבות, במסמכי תשלום, בהסדר פשרה המוגש לבית המשפט או לבית דין על מנת לתת תוקף של פסק דין, או בתעודה אחרת;".

סעיף 142 ג(א)(5) לפקודת העיריות קובע:
"התחייבות כספית מטעם העיריה לא תחייב את העיריה אלא אם כן, חתם עליה, נוסף על החתימות הנדרשות לפי פקודה זו, גם החשב המלווה; על כל התחייבות כספית יצוין בכתב כי מונה לעירייה חשב מלווה וכי זו תחייב את העיריה רק אם נחתמה על ידו כאמור; התחייבות כספית שלא נחתמה כאמור-בטלה;".

לאור האמור, בהינתן שמדובר בעירייה שמפאת מצבה הכלכלי נתונה לפיקוחו של החשב המלווה בענייני הוצאות כספים, ובהתאם לכלל הנסיבות שנפרשו בפנינו, אנו סבורים כי גם מטעם זה אין המדובר בהתחייבות שיש בה כדי לחייב את העירייה. ונדגיש. כפי שציינו לעיל, הגורמים הבכירים בעירייה, מבחינתם, היו נכונים לסייע לתובעת ואף הסכימו לתנאים מרחיקי לכת, כמו מענק הסתגלות, אולם, אין בנכונותם זו כדי לחייב את העירייה ללא אישורו וחתימתו של החשב המלווה.

חשוב להזכיר, כי דווקא נוכח מצבה הכלכלי הרעוע של הרשות, הצורך בהגנה על כספי הציבור מתחזק שבעתיים ולא ניתן לאפשר לנהוג בו בדרך שאינה הולמת שמירה אחראית ודווקנית של הקופה הציבורית.

ה. מעבר למכתב מיום 11.9.14, התובעת לא הסתמכה, ואף לא הציגה, כל מקור חוקי אחר ממנו נובעת החבות הנטענת בתשלום מענק הסתגלות.

78. לאור האמור, אנו דוחים את התביעה למענק הסתגלות.

שעות נוספות

79. התובעת טענה בכתב התביעה כי בתקופת העסקתה נדרשה לעבוד שעות נוספות רבות. הואיל ואין בידי התובעת רישום שעות לתקופת העסקתה ובהתאם להוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), המאפשרות לה לתבוע עד 60 שעות נוספות בחודש, כאשר הנטל לסתור זאת הינו על הנתבעת, העמידה התובעת את תביעתה בגין רכיב זה על 60 שעות נוספות חודשיות במהלך 7 השנים האחרונות, קרי סך של 833,280 ₪.

80. הנתבעים 1-3 טענו בכתב הגנתם כי התובעת אינה זכאית לתשלום בגין שעות נוספות הואיל והיא מועסקת בחוזה בכירים שמטבעו מסדיר באופן ממצה את שכרה ואת תנאי העסקתה, כאשר מצופה מעובדת בתפקידה להשקיע את מלוא מרצה בביצוע התפקיד, ללא כל תמורה נוספת מעבר לזו המוסכמת בחוזה הבכירים.

כמו כן, ובהתאם לסעיף 30(א)(2) ו-(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951, התובעת אינה זכאית לתוספת תשלום בגין שעות נוספות, נושא זה אף בא לידי ביטוי בסעיף 4 לחוזה העסקה מיוחד מיום 1.10.09 (חוזה בכירים) אשר נחתם בין הצדדים.
לסיום, הנתבעים הכחישו כי התובעת עבדה 60 שעות נוספות בחודש.

81. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים בעניין שלפנינו, החלטנו לדחות את התביעה בבגין רכיב זה. ונסביר.

82. התובעת זנחה בסיכומיה את התביעה לשעות נוספות, ועל כן אין אנו צריכים להידרש לה עוד.

83. זאת ועוד, בבחינת מעבר לנדרש, נציין כי נוכח תפקידה של התובעת, עלינו לפנות בהקשר זה לסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, הקובע כדלקמן:

30. (א) חוק זה אינו חל על העסקתם של: -
...
(5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי;

(6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם".

התובעת הועסקה בתפקיד בכיר בעירייה, תפקיד הנהלה הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי.

לפיכך, אנו סבורים כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליה.

84. אם לא די בקביעתנו זו לעניין אי תחולתו של החוק על התובעת, נציין כי אי תחולת החוק הייתה חלק מסעיפי החוזה בין התובעת לעירייה. התובעת מועסקת בחוזה מיוחד (חוזה בכירים) מיום 1.10.09 , אשר קובע מפורשות בסעיף 4 להסכם כי "תפקידה של העובדת נמנה עם תפקדי הנהלה כמשמעותם בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951, הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי ולפיכך לא יחולו על העובדת הוראות החוק הנ"ל והיא לא תהיה זכאית לתמורה נוספת כלשהי בגין עבודתה מלבד זו המפורטת במפורש בחוזה זה".

בסעיף 8 לחוזה העבודה, שעניינו "משכורת כוללת", נקבע בסעיף א כי "בתוך המשכורת הכוללת, כלולים כל התשלומים שהעובדת היתה זכאית לקבלם אילולא הועסקה בחוזה זה, לרבות התשלומים עבור שעות נוספות...".

בסעיף 8ד' לחוזה העבודה נקבע כי "העובדת לא תהיה זכאית לקבל כל תמורה או תשלום מאיזה סוד שהוא מעבר למשכורת הכוללת והתשלומים האחרים שפורטו בחוזה זה".

85. לפיכך, אנו דוחים את התביעה בגין שעות נוספות.

פיצוי בגין עוגמת נפש, פיצוי בגין הרעה בתנאי ההעסקה

86. התובעת טענה בכתב התביעה, כי היא זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪ ולפיצוי בגין הרעה בתנאי ההעסקה בסך של 50,000 ₪ (כאמור, התובעת העמידה את כל רכיבי התביעה החייבים באגרה על סך של 150,000 ₪ ולא כימתה כל רכיב מרכיבי התביעה בהתאם).

87. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי אין ולא הייתה כל פגיעה בתנאי ההעסקה של התובעת וכי יש לדחות את התביעה בגין רכיבים אלה.

88. ולהכרעתנו. התובעת לא פירטה בגין מה היא זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש ואף לא פירטה מהי ההרעה הנטענת בתנאי ההעסקה. אין די בתיאור הדברים באופן כללי והפניית בית הדין לתור אחר הנימוקים לסעדים שנדרשו.
מכל מקום, מעיון במכלול הראיות שנפרשו בפנינו, לא מצאנו כל הרעה בתנאי ההעסקה של התובעת. העובדה שלא אושר לתובעת 75% שכר בכירים אינה בבחינת הרעה בתנאי ההעסקה. כך גם, קיזוז הכספים שניתנו לתובעת בעטיו של אישור עדכון השכר ל-70% שכר בכירים, אין בו כדי להצדיק פסיקת פיצוי, מלבד הפרשי הצמדה וריבית.

89. אשר לדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש קבע בית הדין הארצי , לא אחת, כי הנטייה הפסיקתית היא לצמצם פסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש, אלא אם כן סבור בית הדין כי המקרה שלפניו מצדיק על פי נסיבותיו המיוחדות את פסיקתם. עוד נפסק כי ההלכה הינה שרק במקרים קשים וחריגים יפסק פיצוי בגין עוגמת נפש.
משכללים אלה מנחים אותנו , הרינו קובעים כי אין הצדקה לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.
90. לפיכך, אנו דוחים את התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש ובגין הרעה בתנאי העבודה.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

91. התובעת טענה בכתב התביעה, בסעיף הסעדים, כי היא זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 50,000 ₪ (כאמור, התובעת העמידה את כל רכיבי התביעה החייבים באגרה על סך של 150,000 ₪ ולא כימתה כל רכיב מרכיבי התביעה בהתאם).

92. הנתבעים טענו כי התובעת כלל לא פוטרה מעבודתה אלא פרשה לגמלאות מרצונה החופשי.

93. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. תחילה נציין, כי התובעת לא פוטרה מעבודתה אלא התפטרה. זאת ועוד, התובעת זנחה רכיב זה בסיכומיה ועל כן, גם מטעם זה דין התביעה להידחות ברכיב זה.

בטרם נעילה

94. לפני סיום מצאנו לנכון להתייחס למספר נקודות שעלו בהליך שלפנינו, כדלקמן:

95. האופן בו נערכו התצהירים

א. ב"כ התובעת טען בסיכומי ו כי נוסח האזהרה המופיע בתצהירו של המנכ"ל ושל החשב המלווה אינו מדויק. כך גם שני העדים הודו בחקירתם כי לא הופיעו בפני עו"ד בזמן החתימה, קרי לא הוזהרו כדין והתצהיר לא אומת כדין. התצהירים שנחתמו אומתו באמצעות הפקסימיליה כך שלא מתקיימים תנאיו של סעיף 15(א) לפקודת הראיות, לפיכך דין התצהירים להימחק ובהתאם יש לקבוע כי לא קיימת כל הגנה לנתבעים ודין התביעה להתקבל במלואה.

ב. הנתבעים 1-3 טענו בסיכומיהם, כי בית הדין לעבודה אינו קשור בדיני ראיות, וכי מטרת ההליך המשפטי הינה להגיע לחקר האמת. כך או כך, פסילת התצהירים לא תעלה ולא תוריד מהגנת העירייה, שכן המחלוקת העובדתית הינה מצומצמת כך שהגנת העירייה היא משפטית בעיקרה. בנוסף, העדים העידו, הוזהרו על ידי בית הדין ונחקרו על האירועים העובדתיים ועל האמור בתצהיריהם.

ג. לאחר שבחנו את טענות הצדדים החלטנו לדחות את טענות התובעת לעניין מעמדם של התצהירים. ונסביר.

ד. מנכ"ל העירייה העיד לעניין התצהיר כך:

"ש: איפה היית כשחתמת על התצהיר הזה?
ת: במשרד.
ש: קיבלת את התצהיר במייל מעו"ד? עברת עליו וקראת אותו והחזרת?
ת: קיבלתי אותו במייל, גב' אהובה הדפיסה לי אותו וחתמתי עליו במשרד.
ש: איך הוא הגיע לעו"ד.
ת: לא זוכר. אולי דרך גב' אהובה. אני מניח דרכה.
ש: ז"א שקיבלת תצהיר שערכו עבורך עו"ד.
ת: כן.
ש: קראת אותו אחרי שהמזכירה שלך הדפיסה לך אותו, חתמת עליו ונתת אותו למזכירה להעביר לעו"ד?
ת: כן.
ש: היה אתך עוד מישהו שחתמת עליו או קראת אותו?
ת: לא. הייתי אז בחופשה אני חשוב. ב- 1.8 סיימתי תפקיד, נראה לי שזה היה שבועיים ככה לפני. הייתי בשבועיים און אוף, הגעתי למשרד היא העבירה לי אותו וחתמתי"(ראו ע' 20 ש' 12-26 לפרוטוקול).

בשלב זה של העדות, ב"כ התובעת ביקש להוציא את התצהיר מתיק בית הדין שכן כלל אין המדובר בתצהיר. ב"כ הנתבעים 1-3 השיב כך:

"אימתתי את מנכ"ל העירייה מספר פעמים במספר תיקים גם פנים מול פנים ושוחחנו בטלפון על התצהיר. הוא שאל אותי מספר שאלות וביקש שאעשה שינויים במה שכתבתי. אני עשיתי את הטיוטה מן הסתם כמו שנהוג והוא עבר עליה ואישר אותה... התצהיר מול הנתבע 3 והוא יכול לאשר שזו חתימתו" (ראו ע' 21 ש' 11-15 לפרוטוקול).

לאחר מכן, העד השיב לשאלת בית הדין כדלקמן:

"אני משיב שקראתי את התצהיר, הוא שלח לי אותו למייל, עברתי עליו, ביקשתי מאהובה שתדפיס לי אותו. אני סומך על אהובה במאה אחוז. עברתי על התצהיר והיו לי כמה הערות, חתמתי במשרד. דיברתי עם עו"ד רשף בטלפון לפני שחתמתי. היו שני דברים שאמרתי לו שאני חושב שצריך לשנות וזה היה לפני שחתמתי. כל מה שכתוב בתצהיר שלי הוא נכון"(ראו ע' 21 ש' 17-21 לפרוטוקול).

ה. ב"כ התובעת העלה את אותן טענות גם באשר לתצהירו של החשב המלווה (ראו ע' 46-47 לפרוטוקול). החשב המלווה השיב כי: "אני קראתי את כל התצהיר וכל הכתוב בו אמת. כל מה שכתוב בתצהיר זה מה שאני יודע מידיעה אישית, הייתי חלק מהתהליך" (ראו ע' 47 ש' 9-10 לפרוטוקול).

ו. מהאמור לעיל עולה כי אכן צודק ב"כ התובעת כי המצהירים לא הוזהרו כנדרש והתצהיר לא אומת כמתחייב. על אף האמור, לא מצאנו לנכון לפסול את התצהירים. ונפרט.

סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, קובע כי בית הדין לא יהא קשור בדיני ראיות. הוראה זו אף נקבעה " בשל האופי המיוחד של יחסי העבודה המתבררים בבית הדין לעבודה... מטרת המחוקק היתה להביא לאכיפה מירבית של נורמות אלה. להשגת מטרה זו בחר המחוקק לשחרר את בית הדין מהמסגרות של דיני הראיות, ואיפשר לבית הדין, וכן לצדדים להליך האזרחי, גמישות בעניין הסייגים והתנאים לקבלת ראיות" (ראו בג"ץ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734 (1993) – (להלן: "עניין לוסקי").
עם זאת, נקבע שמשמעה של גמישות זו, אינו ויתור על עקרונות בסיסיים של דיני הראיות, כי אם מתן אפשרות לבית הדין " להסיר מעליו מגבלות מתחום דיני הראיות, שלדעתו אינן רצויות ושהסרתן אינה פוגעת בעשיית משפט צדק" (ראו עניין לוסקי, לעיל).

ז. בעניינינו, כאמור, מנכ"ל העירייה אישר במהלך עדותו בפני בית הדין כי קרא את התצהיר בטרם החתימה עליו, העיר את הערות יו, שוחח עם בא כוחו על כך בטלפון לפני החתימה וכן שכל האמור בתצהירו אמת. ב"כ הנתבעים, ציין כי מנכ"ל העירייה מוכר לו אישית וכי אימת מולו, פנים אל פנים, מספר תצהירים בעבר במספר תיקים. עוד הוסיף ב"כ הנתבעים כי שוחח עם המנכ"ל בטלפון, וזה האחרון ביקש ממנו לערוך שינויים בתצהיר, השינויים נעשו, והמנכ"ל אישר את הנוסח הסופי.

גם החשב המלווה, ציין בבית הדין כי היה חלק מהליך הכנת התצהיר , קרא אותו, וכל הכתוב בתצהיר הינו אמת ומידיעתו האישית.

בנסיבות שתוארו, ובהינתן שהמצהירים העידו בבית הדין והציגו גרסה מפורטת של השתלשלות העניינים, וכן בשים לב לכך שמרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת וכי חלק לא מבוטל מהמחלוקת בתיק הינו משפטי, ולשם חקר האמת ועשיית משפט צדק – החלטנו לדחות את בק שת התובעת להוצאת התצהירים מהתיק, וליתן להם משקל מלא.

ח. אם לא די בכך, נוסיף כי גם לו היינו פוסלים את התצהירים, ולא כך קבענו, הרי שגם אז לא היה בכך כדי לקבוע כי לנתבעים אין הגנה או כדי לשנות את התוצאה אליה הגענו. ונסביר.

שני המצהירים העידו בבית הדין לאחר שהוזהרו כדין. לא מצאנו כל סיבה או הצדקה להתעלם מעדותם המפורטת של המצהירים, כפי שנשמעה לפנינו.

למעלה מן הנדרש יוער, כי לשון תקנה 169(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, אשר חלה אף בבתי הדין לעבודה, שכותרתה "עדות בתצהיר", מנוסחת בזו הלשון:

"תצהירו של עד שהוגש לבית המשפט יבוא במקום חקירה ראשית, אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות, להחליט שהעד יעיד בחקירה ראשית גם בעל-פה בנושאים שיקבע בית המשפט".

ללמדך, כי התצהיר הינו חלף עדות ראשית בלבד. על כן, מקום בו נפל פגם בתצהיר, העשוי להביא לביטולה של העדות הראשית, אין בו כדי לפגום במהימנותה של החקירה הנגדית – מקום שזו בוצעה כנדרש.

96. חיוב אישי של ראש העיר ומנכ"ל העירייה

א. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי ככל שיקבע כי הנתבעים 2 ו-3 חרגו מסמכותם יש לחייבם באופן אישי כלפי התובעת, בשל מעורבותם בעניין וההתחייבויות השונות שנטלו על עצמם, ואשר גרמו לתובעת להסתמך עליהם ועל כן המשיכה בתפקידה.

הנתבעים 2 ו-3 לא פעלו בתום לב ובאורח שוויוני. הם הטעו את התובעת באופן מכוון תוך ניצול הסתמכותה של התובעת ותוך הצגת מצג כי הם מקדמים ופועלים להסדרת עניינה, באופן שההסתמכות גרמה לתובעת לשנות את מצבה לרעה מחד ומאידך לאורך השנים הפלו את התובעת לרעה ביחס לעובדים בכירים אחרים שכולם גברים.

זאת ועוד, הנתבע 2, ראש העיר, בחר שלא להתייצב בבית הדין ולא הוגש תצהיר מטעמו. לפיכך, יש לקבל את התביעה כנגדו במלואה.

ב. ב"כ הנתבעים 1-3 טען בסיכומיהם כי יש לדחות את הבקשה לחיובם האישי של הנתבעים. הנתבעים פעלו מכח תפקידם הציבורי ולא כאנשים פרטיים.
בנוסף, לא הוכח כי ראש העיר או מנכ"ל העירייה התחייבו בפני התובעת כי אישור משרד הפנים יינתן לפי רצונה ודרישותיה. הנושא הוסבר לתובעת מספר פעמים.
זאת ועוד, לאור ניסיונה הניהולי של התובעת, שומה עליה כי הייתה מודעת לתהליך ולעובדה כי אין הדבר תלוי רק בעירייה אשר נתנה את אישורה להעלאת שכר התובעת.

ג. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים בעניין שלפנינו, החלטנו לדחות את הבקשה לחיובם האישי של הנתבעים 2 ו-3. ונסביר.

ד. מעבר לכל מה שכבר ציינו, בניגוד לטענות התובעת, הנתבעים 2 ו-3 גילו כלפי התובעת אחריות, רגישות, אכפתיות, גישה שירותית אשר שמה הן את טובתה של התובעת והן את טובת הציבור בעיר במרכז, עת ניסו להשאיר מנהלת מוערכת כדוגמת התובעת בתפקידה. אומנם היינו מצפים כי הנתבעים 2 ו- 3 יפעלו בזהירות רבה יותר, אך במכלול, שוכנעו כי הדברים שנעשו על ידם היו, במסגרת תפקידם וכאמור לטובתה של התובעת.

הנתבעים 2 ו-3, שאינם מעסיקיה של התובעת, עשו כל שלאל ידם וניסו בכל דרך להשאיר את התובעת בעבודתה. לשם כך, פנו לגורמים הרלוונטיים, לא פעם ולא פעמיים, על מנת לאשר לתובעת את מבוקשה. הנתבעים עשו כן, שעה שהעירייה הייתה מצויה בתוכנית הבראה, בליווי חשב מלווה, ותוך התחייבות להימנע מהעלאת שכר לגורמים בכירים אחרים בעירייה. מאמצם זה נשא פרי חלקי, קרי לתובעת אושרו 70% ולא 75% שכר בכירים כפי שדרשה.

כפי שקבענו לעיל, ולא נחזור על הדברים באריכות גם כאן, הנתבעים, אשר פעלו מתוקף תפקידם בלבד, ניסו לסייע בידי התובעת, כאשר היה ברור לכל, גם לתובעת, כי הסמכות לאשר או לדחות את בקשתה הייתה ונשארה של משרד הפנים ולא של מי מהנתבעים 2ו-3 .
הנתבעים 2ו-3 בשום שלב לא התחייבו כלפי התובעת לתוצאה מסו ימת וכל שעשו היה לנסות ולדאוג לה למבוקשה (כאמור, הטענה להבטחה מנהלית/שלטונית – נדחתה) . יתרה מכך, נדגיש כי משהתובעת הייתה מודעת למקור הסמכות לאשר או לדחות את בקשתה הרי ברי כי טענתה להתחייבות של מי שאינו מוסמך להחליט בעניינה (הנתבעים) אינה יכולה לעמוד עוד.
התובעת אף הודתה על המאמצים שנעשו בעניינה, כאמור לעיל.
לפיכך, לא מצאנו מקום, ובוודאי שלא שוכנענו כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב או תוך הטעייה מכוונת.

ה. נוסיף ונאמר, כי לא שוכנענו שהתובעת שינתה מצבה לרעה, להיפך, הישארותה בעבודה הובילה לאישור משרד הפנים לעדכון שכרה – אישור שקיבל תוקף בפסק דין זה. בנוסף, כפי שכבר קבענו לעיל, לא שוכנענו כי התובעת הופלתה על רקע מגדרי.

ו. בשולי הדברים נציין כי על אף שלא הוגש תצהיר מטעם ראש העיר והוא אף לא העיד לפנינו, די היה בראיות שהוגשו בתיק על מנת לקבוע ממצאים ולדחות את התביעה כנגד ראש העיר באופן אישי .

ז. לפיכך, כאמור, אנו דוחים את הבקשה לחיובם האישי של הנתבעים 2 (ראש העיר) ו-3 (מנכ"ל העירייה) – כך שהתביעה כנגדם נדחית בזאת.

97. כימות רכיבי התביעה

א. ב"כ הנתבעים 1-3 טען בסיכומיו, כי מאחר ו התובעת העמידה את תביעתה בגין הסעדים החייבים באגרה על סך של 150,000 ₪, היה עליה לפרט את חלוקת סכום התביעה ביחס לסעדים, ולא ניתן להסתפק בבקשה למתן סעד כללי ולא מפורט. בהתנהלותה זו של התובעת יש כדי עילה למחיקת התביעה על הסף.

ב"כ הנתבעים הוסיף, כי בהתאם לפסיקה , יש לתבוע בגין כל רכיב את חלקו היחסי בלבד מכלל התביעה (150,000 ₪), בניכוי רכיבי התביעה שנזנחו על ידי התובעת בסיכומיה .

ב. לאחר שבחנו את טענת הנתבעים בעניין שלפנינו, ולאור התוצאה אליה הגענו ומאחר שרכיב השכר שנפסק בסופו של דבר אינו חייב באגרה, התייתר הצורך להידרש לטענות הנתבעים דלעיל.

98. פיצויי הלנת שכר

התובעת עתרה לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין כל שנת 2015 ובגין חודש 1/2016.

לאור כל האמור מעלה , נציין בקצרה כי לא מצאנו שיש מקום לחייב בפיצויי הלנה וזאת בשל מחלוקת כנה ואמתית באשר לעצם זכאותה של התובעת לעדכון שכרה – בנסיבות המורכבות שפירטנו לעיל , וזאת בהתאם לאמור בסעיף 18 לחוק הגנת השכר.

לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום הסכומים המגיעים לתובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

סיכום

99. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי שכרה של התובעת יעמוד על 70% שכר בכירים החל מיום 1.1.15, כדלקמן:

הנתבעת (העירייה) תשיב לידי התובעת את הסכומים שקוזזו ממנה בתלוש שכר 1/2016 (בגין החודשים 1-12/2015) בסך כולל של 56,878.8 ₪ (55,321.2 + 1,557.6). בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 4,610 ₪ בגין הפרשי שכר בעבור חודש 1/2016 (הפער בין 55% שכר בכירים ששולם בפועל ל-70% שכר בכירים).
בסך הכל, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 61,488.8 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.16.
למען הסר ספק, יובהר כי בתקופה זו (החל מיום 1.1.15) זכויותיה של התובעת (ימי חופשה, ימי מחלה, קרן השתלמות ודמי כלכלה וכדומה ) ישולמו אף הן לפי 70% שכר בכירים.

יתר רכיבי התביעה נדחים בזאת.

100. בשים לב לתוצאה אליה הגענו ובשים לב לסכום שנתבע לעומת זה שנפסק, ישלם כל אחד מהנתבעים: (העירייה) ומשרד הפנים, לתובעת סך כולל של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סך זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
התביעה כנגד הנתבעים 2ו-3 נדחית, ללא צו להוצאות.

101. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ט, (08 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' ויולט חורי
נציג ציבור עובדים

מוסטפא קאסם שופט

גב' איריס קליין
נציג ציבור מעסיקים