הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת סע"ש 32035-10-13

לפני:

כב' הנשיא מירון שוורץ
נציג ציבור (עובדים) מר עאטף טאטור
נציג ציבור (מעסיקים) מר ראובן גבריאל כהן

התובעת בתיק 32035-10-13
הנתבעת בתיק 27471-01-14

הנתבע בתיק 27471-01-14
1. אטורה תעשיות בע"מ ח.פ 513314294

2. ג'יאני בוסקולו (תושב חוץ)
שניהם ע"י ב"כ: עו"ד טל רוטמן ואח'

-

הנתבע בתיק 32035-10-13
התובע בתיק 27471-01-14
יורם שטרית
ע"י ב"כ: עו"ד רונן בר און ואח'

פסק דין
כללי –

1. לפנינו תביעות הדדיות אשר אוחדו בהחלטה מיום 14.2.2016.

תיק סע"ש 32035-10-13 – תביעה שהוגשה על ידי חברת אטורה תעשיות בע"מ (להלן: "אטורה") – כנגד מר יורם שטרית (להלן: "מר שטרית") אצלה עבד.

תיק סע"ש 27471-01-14 – תביעה ש הוגשה על ידי מר שטרית כנגד אטורה וכנגד מר ג'יאני בוסקולו – (להלן: "מר בוסקולו"), תושב חוץ המתגורר באיטליה, אשר שימש כיו"ר הדי רקטוריון ובבעלותו המשותפת יחד עם שני ילדיו, חברת "Alvis" – חברה זרה הרשומה באיטליה (להלן: "אלביס").

2. התביעות ההדדיות תוקנו לאחר הגשתן. להלן יפורטו רכיבי התביעה בכל אחת מה ן:

תביעתה של אטורה – על סך כולל של 12,509,733 ₪ , כוללת את הרכיבים ה באים:

א. סעד הצהרתי - לפיו פיטורי מר שטרית היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא תשלום פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת.

ב. השבת כספים אשר נטל מר שטרית, לטענתה, שלא כדין, ללא אישור והסכמה, תוך הפרת חובות האמון והיושר שהוא חב לה. הסכום הנתבע להשבה, מתבסס על הרכיבים הבאים:

א. חריגות שכר ועלויות מעסיק נילוות – 8,979,257 ₪
ב. תשלומים לאשתו של מר שטרית – 65,508 ₪
ג. תשלומים לבנו של מר שטרית – 296,791 ₪
ד. רכישת בקבוקי יין מחברה בה הועסקה בתו של מר שטרית – 53,645 ₪
ה. תשלומים לג'ואל – 96,000 ₪
ו. הוצאות בגין נסיעות פרטיות לחו"ל שהוצגו כנסיעות עסקיות – 6 07,477 ₪
ז. רכישות פרטיות בחו"ל שהוצגו כ"הוצאות אירוח" – 26,520 ₪
ח. הוצאות אש"ל כפולות שנתבעו בנסיעות עסקיות לחו"ל – 47,096 ₪
ט. הוצאות פרטיות שהוצגו כמתנות ללקוחות בחו"ל – 7,763 ₪
י. רכישות פרטיות אחרות ששולמו מקופת החברה – 373,275 ₪.

על אלה, מוסיפה אטורה הפרשי הצמדה וריבית ובסה"כ - 12,509,733 ₪.
את עילות התביעה הכספית, מבקשת אטורה לבסס על טענה בדבר הפרת הסכם העבודה וחוסר תום לב חמור בקיומו, על הפרת חובת האמונים אותה חב לאטורה בהתאם לסעיף 254 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"), חובת השבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, עבירת גניבה, עבירה של מרמה וזיוף מסמכי תאגיד, לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), עוולת גזל מכוחה של פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), הפרת חובה חקוקה ורשלנות.

תביעתו של מר שטרית – על סך כולל של 5,547,000 ₪, כוללת את הרכיבים ה באים:

א. סעד הצהרתי – לפיו פיטוריו של מר שטרית היו שלא כדין.
ב. פיצויי פיטורים בסך של 875,000 ₪ וכן הלנת פיצויי פיטורים.
ג. תמורת הודעה מוקדמת בסך של 804,400 ₪.
ד. תשלום יתרת בונוס בסך של 1,620,000 ₪ שווה ערך ל 400,000 אירו.
ה. פיצוי בגין גרם אובדן הזדמנויות למציאת תעסוקה חלופית, לשון הרע ופגיעה במוניטין – 1,748,000 ₪.
ו. פיצויים לדוגמא מכוח הוראות "חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז – 1997" (להלן: "חוק הגנה על עובדים") – 500,000 ₪.
ז. הקצאת 24% מהון המניות של אטורה למר שטרית.

במסגרת תביעתו של שטרית, מתבקש בית הדין להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייב לא רק את אטורה אלא גם את מר בוסקולו, בחובות החברה כלפיו. כן נטען כי יש לחייב את מר בוסקולו מכח אחריותו האישית, בכל הסכומים המגיעים למר שטרית.

ההליך הדיוני -

3. במהלך בירור ההליכים המאוחדים שלפנינו, הוגשו על ידי הצדדים בקשות רבות ושונות וכן ערעורים על החלטות שניתנו.

4. למען הבנת הרקע להימשכות ההליכים בתיק זה, נ ציין בין היתר כי תביעות שני הצדדים תוקנו במהלך ההליך, נוהלו הליכים שונים להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד, הוגשו בקשות לביטול העיקולים והתקיים דיון בהן לרבות שמיעת עדויות הצדדים וכן הוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים בהליך, הנוגעים להחלטות הזמניות כאמור.

5. בקשות מהותיות נוספות שהוגשו, נגעו בין היתר, לגילוי מסמכים של חומר חקירה משטרתית שנפתחה כנגד מר שטרית, בעקבות תלונתה של אטורה, בטענה למעילה מתמשכת בכספי אטורה.

6. בהמשך, בהחלטת אב בית דין זה מיום 27.2.2018, נדחתה בקשתו של מר שטרית להגשת מסמכים ספציפיים ותצהיר משלים. בקשת רשות ערעור כנגד החלטה זו, נדחתה על ידי בית הדין הארצי בהחלטתו מיום 26.3.2018.

7. בין לבין, קיימו הצדדים הליך גישור, אשר לא צלח.

8. מעבר לשמיעת עדויות בדיונים שהתקיימו במסגרת בירור ההליכים הזמניים, התקיימו בתיקים העיקריים 3 ישיבות הוכחות במהלכן נשמעו עדויות הצדדים. מטעם אטורה ומר בוסקולו העידו: מר בוסקולו עצמו, גב' מורג ברק - סמנכ"לית כספים של אטורה החל מיום 1.3.2013 (להלן: "גב' מורג"), מר אלישע סער - רואה חשבון שערך את חוות הדעת שהוגשו לתיק (להלן: "רו"ח סער"), מר אילן שפירא, אשר שימש מנהל כספים באטורה בתקופה שבין 15.10.2002 עד לחודש 7.2004 (להלן: "מר שפירא") ומר אהרן (ירון) אלפסי, אשר הועסק על ידי אטורה במפעל ציפורית בתקופה שבין 10.2002 עד סוף 2008 ותפקידו האחרון היה מנהל ייצור ואחזקה, אשר עבד בכפיפות למר שטרית (להלן: "מר אלפסי"). מטעם מר שטרית העיד מר שטרית בעצמו.

סדר הילוכו של דיוננו בפסק הדין יהיה כדלקמן –

9. תחילה, נפרט בתמצית א ודות הצדדים והרקע העומד בבסיס הסכסוך ביניהם.

10. לאחר מכן, בטרם הכרעתנו לגופו של עניין , נציין מספר קביעות מקדמיות אשר עומדות בבסיס ההכרעה בכלל המחלוקות שבין הצדדים.

11. בהמשך, נוכח ההיבטים הרחבים בשאלות שבמחלוקת הדרושות הכרעה וכרוכות בענייני עובדה ומשפט, נבקש לחלק את דיוננו והכרעתנו לארבעה פרקים עיקריים אשר כל אחד מהם ידון בסוגיה עיקרי ת להכרעה ו בו תתי פרקים.

הפרק הראשון, עניינו בהסכם ההעסקה שנכרת בין הצדדים, מכוחו פעל מר שטרית במהלך תקופת עבודתו באטורה ובכלל זה נעמוד על תנאי העסקתו של מר שטרית.

הפרק השני, יעסוק בקביעות לעניין "מרחב הסמכויות" שהוקנו למר שטרית בהיותו מנכ"ל באטורה בנוגע להוצאות ורכישות שביצע מכספי אטורה .

הפרק השלישי, י כריע ב סוגיית ההתיישנות, המתבססת בין היתר על הקביעות העובדתיות הרלוונטיות.

בפרק הרביעי, פרק הסעדים, ניגש לבחון האם העובדות שאותן נראה כמוכחות, בצירוף הבחינה המשפטית, מקנות לאטורה ולמר שטרית את הסעדים שאותם הם עתרו לקבל.

אודות הצדדים והרקע העומד בבסיס הסכסוך ביניהם -

12. אטורה, הינה חברה בת מאוגדת בישראל בבעלותה של חברה זרה "אלביס" (Alvis – חברה רשומה באיטליה), שיועדה לנהל מפעל לייצור חוטי ספנדקס אלסטיים יחד עם חברה זרה נוספת אשר התקשרה עם אלביס בהסכם דו שלבי – חברת מירבו תעשיות כימיות בע"מ.

חברת האם – אלביס, הינה חברה זרה הפועלת בישראל באמצעות אטורה, הוקמה בשנת 1955 והיא עוסקת בייצור בדים לא ארוגים עבור מוצרי היגיינה. אלביס הינה חברה משפחתית בבעלות מר בוסקולו, בתו ובנו. בבעלות אלביס 7 חברות בנות הכוללות את אטורה.

13. ביום 30.9.2002 נכרתו בין החברות שני הסכמים לפיהם בתוך חודש ממימוש האופציה כפי שגובשה בהסכם , תאוחד פעילות אטורה ומירבו למפעל משולב כאשר לאטורה 70% מהון המניות וזכויות הצבעה ולמירבו 30% S.A.

ביום 8.2.2006 חל שינוי בצורת ההאגד של אטורה כאשר אטורה הפכה לבעלת 51% מהון המניות וחברת בת בשם "סימסט" מחזיקה 49% מהון המניות ( Simest SPA – היא תאגיד ממשלתי איטלקי המיועד לתמיכה בחברות איטלקיות המשקיעות במדינות זרות). ומכאן, חלוקת המניות היתה כך (ראו נ/3) :
אלביס 35.7%
סימסט 34.3%
מירבו 30% S.A.

בהקשר לכך, טען מר שטרית כי הרקע להתקשרות בין אטורה לסימסט היה בשל כך שנאלצה ליטול מימון לצורך מימוש אופציית רכישה אל מול חברת מירבו (סעיף 147 לתצהירו). נטען כי אחזקת המניות נועדה להוות בטוחה בידי סימסט להחזר ההון שנתנה לאטורה כאשר סימסט מהווה למעשה שותף "שקט" שאינו פעיל בניהול היומיומי כאשר בתום 7 שנים ממועד ההשקעה, אמורה אטורה להשיב לה את החזר ההון ובתמורה לקבל 49% מהמניות שמחזיקה סימסט.

14. פעילותה של אטורה בישראל – בחודש 10.2002 החלה אטורה לפעול בישראל בייצור חוטים אלסטיים עבור מוצרי היגיינה. מר שטרית גויס על ידי מר בוסקולו לתפקיד מנכ"ל. אטורה הפעילה מפעל באזור התעשייה ציפורית החל מחודש 10.2002 ועד לשנת 2010. המפעל העסיק כ -25 עובדים וייצר בדים לא ארוגים עבור מוצרי היגיינה.

בשנת 2010 הפסיקה אטורה את פעילות ה ייצור ומאז היא פ עלה מאזור התעשייה באור עקיבא להקמת מפעל חדש בציפורית. לשם כך ה עסיקה משנת 2010 שני עובדים בלבד: מר שטרית ששימש כמנכ"ל וגב' נורית קושמרו כמנהלת חשבונות.

החל מחודש 3.2013 מעסיקה אטורה את גב' מורג כסמנכ"לית כספים והחל מחודש 4.2013 עברו משרדי אטורה לקיבוץ הסוללים.

15. מר בוסקולו, כאמור, הינו הבעלים של אלביס יחד עם ילדיו. אלביס כאמור , הינה חברת האם של אטורה . מר בוסקולו משמש הגורם הניהולי הבכיר באטורה ויו"ר הדירקטוריון שהוא גם בעל השליטה (בשרשור) באמצעות מי מטעמו.

16. מר שטרית, כיהן בעבר כמנכ"ל של מספר חברות לרבות חברות ציבוריות. בין היתר, עבד מר שטרית בחברת "כרמל מערכות מכלים" ( "כרמל" - חברה בת של מפעלי נייר חדרה) וכיהן במספר תפקידי הנהלה (סעיף 2 לתצהירו). לפני שהחל לעבוד באטורה שהה מר שטרית בחל"ת מ "מפעלי נייר חדרה" ועבד 6 חודשים בחברת "מנהטן גרופ" בארץ ובחו"ל .

17. מר שטרית שימש באטורה כמנכ"ל מחודש 10.2002 עד ליום 23.5.2013 - מועד בו הסתיימה העסקתו. עד ליום 24.3.2013, במקביל לתפקידו כמנכ"ל, כיהן מר שטרית גם כדירקטור באטורה והיה בעל זכות חתימה בשם אטורה בחשבונות הבנק שלה. מר שטרית לא היה בעל מניות באטורה אם כי עתר לזכותו לקבל 24% ממניותיה.

18. ההכרות בין מר שטרית לבין מר בוסקלו - זו החלה עוד לפני שהחל מר שטרית לשמש כמנכ"ל באטורה, כאשר בשנת 1981 הגיע מר בוסקולו לישראל והעניק ייעוץ מקצועי לחבר ת "נייר חדרה" (בשמה הנוכחי) , בה עבד מר שטרית. במהלך השנים מאז, התיידדו מר בוסקולו ומר שטרית ונפגשו בזמן שהגיע מר בוסקולו לישראל.
בשנת 1995, ולמיטב הבנתנו, העמיד מר שטרית לטובת מר בוסקולו ערבות בנקאית – בהקשר לכך, טוען מר בוסקולו כי לא היה ביניהם כל שיתוף פעולה עיסקי ובתמורה שילם למר שטרית עמלה (סעיף 8 לתצהיר מר בוסקולו וסעיפים 4-5 לתצהיר מר שטרית) .

19. הרקע לסיום העסקתו של מר שטרית – כאמור, אטורה חדלה מפעילות הייצור בשנת 2010 (חודש 6.2010) ונותרו בה שני עובדים. בחודש 10.2011 לערך, ולאחר שהועבר למר בוסקולו דו"ח שנתי של אטורה לשנת 2010 התברר כי חרף הפסקת פעילות הייצור והעסקתם של שני עובדים בלבד באטורה, נותרו הוצאות אטורה בגין שכר עובדים גבוהות יחסית.

עוד התברר כי בין הדו"חות הכספיים של אטורה לבין הדו"חות הכספיים של אלביס היו אי התאמות לגבי היתרות הכספיות של הפעילות של אטורה מול אלביס. בשלב זה, לטענת מר בוסקולו, לא היו בידיו כל ראיות שמצביעות על התנהלות בעייתית כלשהי מצידו של מר שטרית שכן, אי התאמות כגון אלו אינן נדירות. (סעיפים 19 -20 לתצהירו של מר בוסקולו).

20. לקראת הכנת הדו"חות השנתיים של שנת 2011, נתגלה כי אותן אי התאמות שהיו ביתרות הבין חברתיות גדלו ומבחינת מר בוסקולו הפכו למהותיות (סעיף 22 לתצהירו של מר בוסוקולו). בשל כך, נערכה ביקורת חקירתית של ספרי אטורה באמצעות רו"ח סער.

21. בעטיה של אותה ביקורת חקירתית, עלה חשד כי למר שטרית יד בהיווצרות אותן אי התאמות והוצאות גבוהות. באותה העת, ובשל החשד שעלה בעניין התנהלותו של מר שטרית ביחס לכספי אטורה, נערך ניסיון בין הצדדים להגיע להסדר פשרה.

22. בין לבין, פנה מר שטרית למר בוסקולו, בכתב, לאשר לו את תשלום שכרו לחודש 12.2012, ומר בוסקולו אישר את שכרו. כך גם אישר את שכרו לחודשים הבאים ועד למועד נקיטת הליך השימוע (נספחים 5-6 לתצהירו של מר בוסקולו).

23. לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להבנות, ננקטו באטורה מספר פעולות כנגד מר שטרית. כך למשל, מר שטרית נדרש להתפטר מהדירקטוריון ונשללה ממנו זכות החתימה באטורה (נספחים 10 ו11 לתצהירו של מר בוסקולו).

24. הליך השימוע –ביום 9.5.2013 נשלח למר שטרית מכתב זימון לשימוע (נספח 12 לתצהירו של מר בוסקולו). במכתב הזימון נמסר למר שטרית כי החברה –אטורה, שוקלת לסיים את העסקתו ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. במכתב הועלו הנימוקים לפיהם אטורה שוקלת את סיום העסקתו ובין היתר, נרשמו הסכומים אשר לגביהם נטען כי מר שטרית נטל ללא אישור או הסכמה. מר שטרית התבקש ליתן הסבר בעניין והוזמן לשיחת שימוע ליום 22.5.2013.

מר שטרית ביקש לדחות את מועד שיחת השימוע אך לא נענה ולא הופיע לשיחת השימוע במועד שנקבע. השימוע נערך בהעדרו והוחלט על פיטוריו.

25. מכתב הפיטורים – ביום 23.5.2013 נמסרה למר שטרית "הודעת פיטורים ללא הודעה מוקדמת בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים" (נספח 24 לתצהירו של מר שטרית). בסעיפים 11 ו 12 למכתב הפיטורים , נרשם כך:

"11. נוכח העובדה שפיטוריך נעשים על רקע של מעילה ארוכת שנים בכספי החברה בסכומים ניכרים אשר מהווה הפרת אמונים שאין חמורה ממנה בידי מי שכיהן כמנכ"ל החברה וזכה לאמון ללא סייג של דירקטורים ובעלי שליטה בחברה שאינם תושבי הארץ ואינם דוברים עברית, החליט דירקטוריון החברה לפטר אותך ללא הודעה מוקדמת וללא תשלום פיצויי פיטורים.
12. לאור האמור הנך נדרש בזאת להחזיר לחברה לאלתר וללא כל דיחוי את הרכב, הטלפון הסלולרי והמחשב שנמסרו לך על ידי החברה."

אם כן, מר שטרית פוטר לאלתר, ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים, ב נימוק של מעילה ארוכת שנים בכספי אטורה.

26. התלונה במשטרה – בחודש 6.2014, הגישה אטורה תלונה במשטרה כנגד מר שטרית . התלונה עצמה התייחסה למעילות הנוספות, שלטענת אטורה נתגלו מאז חודש 2013 (סעיף 19 לסיכומי אטורה). נגד מר שטרית הוצא צו מעצר בחשד לגניבה בידי עובד ממעסיקו , קבלת דבר במרמה בנסי בות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד , מרמה והפרת אמונים בתאגיד. המשטרה ערכה חיפוש בביתו של מר שטרית, הוא עוכב ונלקח לחקירה במשטרה. מר שטרית שוחרר בערובה לאחר שחתם על ערבות עצמית ונחתמה ערבות צד ג' (מ מסמכים שצורפו לתיק המשטרה שהוגש).

27. המשטרה פעלה לגביית עדויותיהם של מר שטרית, מר בוסקולו, גב' מורג, רו"ח סער, מר שפירא, גב' חנה שטרית (אשתו של מר שטרית, להלן: "גב' שטרית"), גב' ג'ואל אלטבה (להלן: "ג'ואל"), גב' נורית קושמרו (להלן: "גב' קושמרו"), מר אלעד שטרית (בנו של מר שטרית, להלן: "אלעד") גב' תמנע שטרית (בתו של מר שטרית, להלן: "תמנע"). כמו כן נערך עימות בין מר שטרית ומר בוסקולו.

28. לאחר חקירת המשטרה, החליטה פרקליטות מחוז צפון לסגור את התיק כנגד מר שטרית בשל חוסר ראיות מספיקות (הודעה מטעם מר שטרית מיום 5.5.2016). ערר שהגישה אטורה כנגד החלטת הפרקליטות, נסגר אף הוא. לאחר שעיינה הפרקליטות בחומר המצוי בתיק המשטרה מצאה כי פנייתה של אטורה למשטרה נעשתה "בשלב מאוחר, רק לאחר הגשת תביעה אזרחית לבית הדין לעבודה. יתרה מזו, החשד למעילה התגלה עוד בשנת 2011 ..".
כמו כן צוין בהחלטה בערר כי לא נחתם עם מר שטרית הסכם שכר כתוב וטענות אטורה בדבר גובה שכרו ותנאי העסקתו של מר שטרית לא היו עקביות. בסיכומו של דבר לא עמדה אטורה ברף הראייתי הגבוה הנדרש בפלילים (החלטה בערר מיום 15.2.2018 – צורף לתיק המשטרה).

29. על אף החשד למעילה משנת 2011, אטורה המשיכה להעסיק את מר שטרית ואף ניהלה עמו משא ומתן.

30. ובאשר להודעות שנגבו במשטרה – כבר כעת נבקש להפנות לכך שלצורך ניהול ההליך הנדון, מר שטרית הודיע ביום 12.12.2017 כי הוא מסכים להגשת הודעותיהם של חלק מהעדים שנחקרו במשטרה וללא צורך בזימון העדים והם: גב' שטרית, ג'ואל, תמנע, גב' קושמרו ואלעד.

31. השכר והסכם העבודה האישי – מדובר בסוגיה שבמחלוקת שנכריע בה בהמשך. הצדדים חלוקים אודות גובה השכר שסוכם עם מר שטרית. אטורה טוענת כי שכרו של מר שטרית נקבע בתחילת העסקתו ועוגן בהסכם עבודה ואילו מר שטרית, אשר אינו מתכחש לאותו הסכם עבודה ראשוני , טוען כי נוספו לו סיכומים בעל פה לעניין גובה השכר והנלווים לו ושכרו עלה במרוצת השנים.

רו"ח סער הסתמך בחוות דעתו על נתוני ההסכם הראשוני וערך שני חישובים: האחד בהנחה ששכר הנטו נשמר כל התקופה והשני לפי שכר ברוטו שנשמר לכל התקופה ולרבות הוספת תוספת יוקר.

בהתאם לחוו"ד של רו"ח סער, חריגות השכר הנטענות של מר שטרית ועלויות מעסיק נגזרות בחישוב לפי שכר ברוטו הסתכמו בסך של 6,039,637 ₪ ובהתאם לשכר נטו מגולם בסך של 8,979,527 ₪.

קביעות מקדמיות בטרם הכרעה בתובענות לגופן -

חוות דעת שהוגשו –

32. בבסיס תביעתה של אטורה עומדת הטענה כי מר שטרית נטל כספים שלא כדין. עוד בטרם יחסי העבודה הגיעו לסיומם, פעלה אטורה לביקורת חקירתית. אטורה הגישה לתיק בית הדין את ממצאי אותה ביקורת חקירתית שנערכה באמצעות חוות דעת מאת רו"ח סער. בהקשר לאותן חוות דעת אשר ישמשו אותנו במהלך הכרעתנו בהמשך, נבקש להקדים מספר קביעות בעניין.

33. לתיק בית הדין הגישה אטורה 3 חוות דעת מאת רו"ח סער. האחת, מיום 3.9.2013, צורפה לתביעתה המקורית של אטורה – חוות דעת זו הוחלפה בחוות דעת מיום 8.6.2014 (להלן: "חווה"ד המתוקנת"). חוות דעת נוספת שהוגשה – חוות דעת משלימה מיום 26.10.2016 (להלן: "חווה"ד המשלימה").

34. חווה"ד המתוקנת - מפרטת ממצאי ביקורת חקירתית שנערכה בספרי חברת אטורה לגבי הוצאות החברה וסכומים ששולמו למר שטרית ולאחרים – מקורביו, על פי הוראותיו של מר שטרית. לצורך הכנת חווה"ד המתוקנת קיים רו"ח סער פגישות עם גורמים שונים בחברה והתבסס על קבצים ומסמכים שונים שהועברו לידיו וכמפורט בעמוד 2 לחוות דעתו.

רו"ח סער ציין כי במהלך הביקורת החקירתית התגלו משיכות כספים חריגות בידי מר שטרית אשר עמדו בניגוד לתנאי העסקתו וכן משיכות כספים חריגות שבוצעו על פי הוראותיו של מר שטרית ושימשו לכיסוי הוצאות פרטיות שלו או לתשלומים לקרובי משפח תו ומקורביו.

35. חווה"ד המשלימה נערכה לאחר שהתבקש רו"ח סער ליתן חוות דעתו בשתי סוגיות: האחת, האם הדיווחים החודשיים שהעביר מר שטרית להנהלת חברת אלביס שיקפו את מלוא הסכומים שמר שטרית משך מהחברה. השנייה, האם תיאום בין יתרות בדו"חות הכספיים של חברת הבת וחברת האם הינו פרקטיקה מקובלת וממה נובע הצורך לערוך התאמות בין יתרות בדו "חות כספים של חברת בת וחברת אם. רו"ח סער סיכם את ממצאיו כך:

"5.1 חברת אטורה העסיקה בפועל בשנים 2006-2008 יותר עובדי הנהלה ממספר עובדי ההנהלה עליהם דיווח מר שטרית להנהלת אלביס.
5.2 עלות השכר ששולמה בפועל על ידי החברה לעובדים גבוהה יותר בסכומים של מאות אלפי ש"ח בכל שנה מכפי שדיווח מר שטרית להנהלת אלביס.
5.3 מר שטרית הסתיר מהנהלת אלביס סכומים משמעותיים של תוספות לשכרו החודשי (בהיקף של מאות אלפי ש"ח בכל שנה שנט ל מאטורה) .
5.4 מר שטרית הסתיר מהנהלת אלביס סכומים ששולמו לבנו אלעד שטרית במסגרת העסקתו בשנים 2006-2008 (בהיקף כולל של מאות אלפי ש"ח)."

ובנוגע לסוגיית התאמה של דו"חות כספיים בדרך של הצגה מחדש ככלל כפרקטיקה מקובלת, ובפרט בעניינה של אטורה – סיכם רו"ח סער וחיווה דעתו כך:

"9.1 אי התאמות ביתרות הבין חברתיות בדוחות הכספיים של אטורה ואלביס נבעו מעיתוי רשום קיזוז בין יתרות הנקובות במטבעות שונים, וכן מחיוב בריבית על ידי חברת אטורה בגין יתרת חוב של אלביס לאטורה, שלא הוכר על ידי אלביס. שני נושאים אלו הם מסחריים/עסקיים במהותם.
9.2 הצגה מחדש שהציגה אטורה בדוחות הכספיים היא פרקטיקה חשבונאית מקובלת ומחויבת בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים הנסיבות ספציפיות כפי שתיארתי לעיל.
9.3 הדוחות הכספיים של חברת אטורה תעשיות בע"מ לשנת 2012 בוקרו על ידי רואי חשבון Deloitte ברייטמן אלמגור זהר ושות'. חוות דעתם הבלתי מסוגית על הדוחות הכספיים ניתנה ביום 7 באוקטובר 2013.
9.4 אין כל בסיס לטענותיו של מר שטרית כי ההצגה מחדש של דוחות הכספיים היא "רישום כוזב" או "תעלול חשבונאי", וכאמור, בנסיבות הענין, התקנים החשבונאיים הרלבנטיים דרשו ביצוע הצגה מחדש כאמור."

36. מר שטרית לא הניח לפנינו חוות דעת נגדית. בתצהיר מטעמו (פרק ח') הכחיש את חוות הדעת שהוכנו ע"י רו"ח סער וטען, בין היתר , כי הסכומים והפרמטרים עליהם התבססו חווה"ד השונות הינם משוללי יסוד ו נעדרי נפקות ראייתית כלשהי והעלה מספר נימוקים לכך שאין לקבל את חוות הדעת השונות.

37. עיינו בנימוקים שהעלה מר שטרית ואין אנו סבורים כי די בהם כדי לבסס את טענותיו לדחיית חוות הדעת שהוגשו, מה גם שהטענות העומדות בבסיס נימוקיו של מר שטרית, אין להם בסיס, כפי שיפורט בהמשך פסק הדין.

בהקשר לטענה כי נמנע מלהגיש חוו"ד נגדית - טען מר שטרית כי הדבר נבע בשל דחיית בית הדין את בקשתו לצרף חוות דעת מטעמו. במהלך עדותו לפנינו נשאל האם נערכה בדיקה על ידו באשר לנתונים כפי שעולים מחוות דעתו של רו"ח סער, לגבי התשלומים ששולמו לו בפועל ולכך השיב:

"...אנחנו לקחנו יועץ שיעבור על החומר שאנחנו מסרנו והנתונים שקיבלנו מחוות דעת אילן לוין שהיה ממונה על השכר במשרד האוצר והתוצאות שלו היו שונות לחלוטין אך בית המשפט לא הסכים שנגיש אותם."
(דיון מיום 30.4.2018, עמוד 94 שורות 20-23).

מר שטרית הפנה לכך שאפשרות צירוף חוות דעת מטעמו נדחתה במסגרת בקשה להגשת מסמכים נוספים. אכן ביקש מר שטרית לצרף מסמכים שונים במסגרת בקשה מיום 3.1.2018 ובכלל זה חוות דעת מאת רו"ח חנן שמש שסומנה כנספח 69 (ראו סעיף 3 כד' לאותה הבקשה) - שבמסגרתה לא הותר לו להגיש את מכלול המסמכים שהתבקשו– אולם נציין כי לא התבקש צירופה של חוות דעת מאת "אילן לוין" כפי שמר שטרית מסר במהלך עדותו כמצוטט לעיל. מר שטרית ערער על החלטה זו, שנדחתה כאמור.

38. לכל האמור נוסיף, כי מרבית החישובים כפי שמפורטים בחווה"ד המתוקנת באשר ל הוצאות, גילומי השכר והרכישות שערך מר שטרית לא הוכחשו על ידו, והמחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלת ההסכמה שקיבל ממר בוסקולו לאותן הוצאות, כך שטענתו כי אין לקבל את חוות הדעת אינה נהירה לנו. הלכה למעשה, החישובים המפורטים ב חווה"ד המתוקנת והמשלימה, ברובם לא נסתרו. על כן, חווה"ד המתוקנת והמשלימה מתקבלות כראיות לאמיתות חישוביו של רו"ח סער.

39. משקבלנו את חוות הדעת כאמור מטעם רו"ח סער, נדגיש כי אין בכך כדי ל קבל את המסקנות אותן מציין רו"ח סער או הפרשנות שנתן לממצאיו ואלו יוכרעו במסגרת פסק דין זה.

סמכויות מר שטרית בניהול כספי אטורה -

40. קביעה מהותית נוספת, אשר עומדת בבסיס הכרעתנו במספר מחלוקות בהמשך, עניינה בסמכותו של מר שטרית לנהל את כספי אטורה. בהקשר לכך, הצדדים חלוקים בין היתר, בשאלה האם למר שטרית ניתנה "יד חופשית" בכל הנוגע לניהולו את כספי אטורה, הן ביחס לתשלומי שכר והן ביחס להוצאות או רכישות שנערכו על ידו.

41. מכלל הראיות שהונחו לפנינו שוכנענו כי הגם שלמר שטרית היתה לכאורה "יד חופשית" בניהול כספי אטורה , אין בכך כדי ללמוד על הסכמתו של מר בוסוק ולו להוצאות שהוציא מר שטרית ושלהן לא היתה כל זיקה לפעילותה העסקית של אטורה.

42. מכאן- בכל הנוגע להוצאות או רכישות שביצע מר שטרית - נקודת המוצא אשר תעמוד בבסיס הכרעתנו בהמשך, בנוגע להתנהלותו של מר שטרית בכספי אטורה, תהיה כי ככל שמר שטרית עשה שימוש בכספי אטורה שלא לצורך עסקי של אטורה, חזקה כי אותו שימוש כספי לא היה בהסכמתו של מר בוסקלו.

43. כאן המקום להתייחס לאמירה של מר בוסקולו עם חקירתו הראשונה במשטרה. מר בוסקולו נחקר ביום 30.3.2015 על ידי חוקר משטרתי (נספח 6 לתיק המשטרה). בין היתר, נשאל מר בוסקולו אודות הנוהל באטורה לגבי הוצאות שונות (להבדיל מחקירתו בנושא הסכם עבודתו של מר שטרית) לכך השיב מר בוסוקולו כי למר שטרית היתה "יד חופשית" וההגבלה היחידה שהיתה למר שטרית היא ש "אסור להיכנס למינוס בבנק.." כלומר, מר שטרית יכ ול היה אף לרכוש "רכב יגואר על חשבון חברת אטורה" (נספח 6 בעמוד 4) .

44. לכאורה, נוצר הרושם כאילו למר שטרית היתה הלגיטימציה להתנהל כרצונו בכספי אטורה וכך אף עולה מטענותיו של מר שטרית אשר סבר כי בהיותו "שותף" באטורה שהינה "חברה משפחתית" יכול היה להורות על הוצאות שונות, כאשר לטענתו ניתן לו אישור של מר בוסקולו, לאותן הוצאות, בעל פה.

45. אותה אמירה של מר בוסוקולו לפיה למר שטר ית היתה "יד חופשית" , אין לקרוא אותה במנותק ממסכת הראיות והעובדות כפי שהוכחו לפנינו והרי שמר בוסקולו עצמו, בהמשך חקירתו במשטרה , מציין כי בשל החשדות שעלו כלפי מר שטרית "סגרנו את האורווה אחרי שהסוסים ברחו" והחל נוהל חדש באטורה של דרך קבלת אישורים ודיווחים, מה שמלמדנו על כך שלמר בוסקולו לא היתה כוונה לתת למר שטרית "יד חופשית" לכל ההוצאות שחפץ בהן.

46. משכך, קביעת התשתית הראייתית תהא על בסיס ההנחה כי ככל שהוצאה כלשהי שהוציא מר שטרית, אשר לא אושרה על ידי מר בוסקולו ולא הוכח לגביה כי הינה לצורך עסקי, יש לראותה כהוצאה של מר שטרית לתועלתו האישית או לתועלת מקורביו, וככזו, הרי שניטלה בחוסר סמכות.

47. לעומת זאת, בכל הנוגע לענייני שכרו של מר שטרית – כאן נקודת המוצא תהא שונה בהינתן שעסקינן בשכר עבודה לגביו לא שוכנענו כי חרג מן ההסכמות שבין הצדדים, כפי שנפרט בהרחבה בהמשך.

א. הסכם ההעסקה

48. כאמור, אין חולק כי מר שטרית היה אמון על כספי אטורה. כלומר, מר בוסקולו עצמו הפקיד בידי מר שטרית את ניהול כספי אטורה. אטורה עותרת להשבת "חריגות שכר", אולם אנו מתקשים לקבל את כפירתה של אטורה בשכר והנלווים לו כפי ששולמו למר שטרית במהלך שנות עבודתו הממושכות, הלכה למעשה.

מדובר בתנאי העסקה אשר חזקה על הצדדים ליחסי העבודה שהיו מודעים להם וניתן היה לבדוק אותם או לבקש עדכון לגביהם במהלך פעילותה השוטפת של אטורה. יתרה מכך, התרשמנו כי מר בוסקולו היה מודע לתנאי העבודה של מר שטרית, על השינויים שחלו בהם במהלך השנים, כפי שנפרט בהמשך.

49. לתיק בית הדין צורפו שני מסמכים בכתב מהם מבקשת אטורה ל הסיק אודות תנאי עבודתו של מר שטרית בחברה. האחד, מסמך בכתב ידו של מר שטרית על גביו נרשם סיכום תנאי העסקה. להלן נביא את תוכנו (ת/1):

"השכר השקלי נטו לחודש 20,700 ₪
יכלול קרנות : השתלמות, הפרשות סוציאליות, ביטוח מנהלים כולל אי כושר ע"ח המעביד (3.5%)
פלאפון: כולל גילום
שווי רכב מגולם
חופש 23 ימים
הבראה 14 יום
טלפונים בבית החברה תשלום ישירות"

להלן יקרא תוכן מסמך זה "ההסכם".

השני, "טופס קבלת עובד חדש" (נספח 2ז' לכתב תביעה מתוקן) שנערך ביום 4.11.2002, בכתב יד, ללא חתימת מר שטרית או מר בוסקולו. מועד תחילת העבודה שנרשם היה 15.10.2002. להלן נביא את רכיבי השכר כפי שנרשמו:

לגבי שכר – נרשם "שכר נטו חודשי מלא 20,700 ₪"
חופשה – נרשם "23 יום בשנה"
ביטוח – נרשם "מעביד 8.33 , 5 , אי כושר 3.5 , עובד 5 (מנורה)"
קרן השתלמות – נרשם "מעביד 7.5 עובד 2.5"
רכב/ נסיעות – נרשם "החל מחודש הבא עפ"י נתונים שאשלח"
(להלן: "טופס קבלת עובד")

50. מר שטרית, התנגד לכך שאותו "הסכם" מהווה את הסכם העבודה הסו פי שלפיו יש לחשב את זכויותיו וטען כי היו הסכמות נוספות, בעל פה, בנוגע לשכרו ותנאי עבודתו. מר שטרית הסביר כי באטורה, בהיותה חברה משפחתית, נהגה "תרבות ארגונית" של קבלת החלטות בעל פה, לא נערכו פרוטוקולים מסודרים של ישיבות או החלטות מהותיות כמו גם הסיכומים לעניין שכרו. על כן, טען, יש לקבל את הסיכו ם בעל פה שנג ע לתנאי העסקתו.

51. מר בוסקולו, אשר לא התנגד לתוכן הסיכום שנערך בכתב (סעיף 11 לתצהיר מר בוסקולו) , התכחש לגרסת מר שטרית וטען כך: תנאי העסקתו של מר שטרית כללו משכורת של 4,000 יורו נטו, רכב חברה, טלפון סלולרי ותנא ים סוציאליים כמקובל; עוד סוכם כי מר שטרית יקבל חופשה שנתית של שלושה שבועות ; כוונתו , לפי טענתו, היתה להשוות את שכרו של מר שטרית לאלו של ד"ר פייט רו לנדונה – מנהל מכירות באלביס, שהיה אמור לעבוד עם מר שטרית. מר בוסקולו התכחש ל כך שמר שטרית זכאי למשכורת 13 והסביר כי אכן כלל עובדי אלביס מקבלים משכורת 13 אך זאת, מכוח הדין האיטלקי המיוחד ; מר בוסקולו הכחיש גם את טענות מר שטרית הנוגעות לבונוסים ומענקים כלשהם וכמו כן הכחיש את טענת מר שטרית לפיה בשיחה שהתקיימה בנוגע להעסקתו, הוא דרש שיפור תנאי העסקה מאלו שקיבל בחברת "כרמל" כתנאי לכך שיעבור לעבו ד באטורה (סעיפים 10-11 לתצהירו).

52. אשר לעמדתנו - לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, שמענו את העדים ועיינו במכלול הראיות שהונחו לפנינו, אנו קובעים כך:

ה"הסכם" משקף את תנאי העסקתו הראשוניים בלבד של מר שטרית לגבי הם סיכמו מר שטרית ומר בוסוקולו בראשית דרכו של מר שטרית באטורה. ההסכם מהווה "עוגן" בכל הנוגע לשכרו ההתחלתי של מר שטרית והתנאים הנלווים לו , אולם כמקובל ביחסי עבודה מתמשכים, השתנו תנאי העסקתו של מר שטרית ואלה שופרו במהלך השנים. דרישתה של אטורה כעת, לאחר שנים רבות של עבודה משותפת ויחסי אמון מוחלטים, כי מר שטרית יוכיח את תנאי שכרו בכתובים, אינה יכולה להתקבל , במיוחד לנוכח התרשמותנו כי אכן, כנטען, התרבות הארגונית כמו גם מערכת היחסים בין מר בוסקולו לבין מר שטרית, התבססה על הסכמות בעל פה.

המסקנה לפיה ידע מר בוסקולו על תנאי שכרו של מר שטרית, לאורך השנים, ואלה היו מקובלים עליו, מקבלת משנה תוקף גם בהתבסס על הראיות המעטות המונחות לפנינו, כדוגמת אלה הנוגעות למשכורת חודש 12/2012, היינו עשור שנים לאחר תחילת עבודתו , ודווקא לאחר שכבר נתגלע משבר בין השניים.

בדוא"ל ששלח מר שטרית למר בוסקולו ביום 28.1.2013 (נספח 5 לתצהיר מר בוסקולו, נ/2). נרשם כך:
"Hi Yoram,
Relative to salarirs for December
can you please advise their amount?
Thanks,
Regards
Gianni"

Hi Gianni
…Can you please confirm the following payments:
Lawyers fee…
Hilan…
Alex computer…
Nurit…
Yoram – exenses for 12/12 – 1/13 2249. Nis
All includes 17% VAT
Following the meeting please confirm the payment for basic salaries to nurit and myself
Regards
Yoram

Hi Gianni
The data is:
Nurit…
Yoram – nis 76000.00 gross
Regards
Yoram"

במענה - דוא"ל למר שטרית ממר בוסקולו מיום 30.1.2013 (נספח 6 לתצהיר מר בוסקולו) – מאשר מר בוסקולו את שכרו של מר שטרית בסך של 76,000 ₪ ברוטו בגין משכורת דצמבר 2012 תוך שמציין כך:
Note: those will be last salaries for 2012.
As per 2013 salaries have to be renegotiated according to agreements which are going to be made thise week"

עולה מן האמור בדוגמא זו , כי גובה שכרו של מר שטרית היה ידוע ומוסכם על מר בוסקולו, שאם לא כן - היינו מצפים כי מר בוסקולו יביע הסתייגות מפורשת באותה התכתבות בין השניים .

כפי שקבענו לעיל, מחומר הראיות שלפנינו מצטיירת תמונה לפיה אכן השתרשה תרבות ארגונית באטורה של קבלת החלטות בעל פה. במצב דברים זה, אין לנו אלא להתבסס על ראיות כדוגמת זו שפורטה לעיל.

53. דוגמא נוספת המלמדת על פער בין ההסכם הראשוני לבין זכויות ששולמו במהלך השנים, באישורו ובידיעתו של מר בוסקולו, היא משכורת 13, רכיב אשר כמו אחרים לא מצא ביטוי בהסכמות בכתב אולם שולם משך תקופה ממושכת, הלכה למעשה.

בהודעתו של מר בוסקולו במשטרה מיום 30.3.2015 (נספח 6 לתיק המשטרה עמוד 5 שורות 150 - 158) מסר כך –

"ש. האם במהלך מו"מ לתנאי העסקתו של יורם שטרית או בזמן כלשהו במהלך עבודתו של יורם שטרית בחברת אטורה תעשיות בע"מ סיכמת עמו כי הוא זכאי לקבל משכורת 13 ו 14 או מענקים כלשהם?
ת. משכורת 13 כן. אני סיכמתי עם יורם מההתחלה כי הוא יקבל משכורת 13 אותו דבר כמו פייטרו לונדונה המקביל של יורם באיטליה".

ובעימות שנערך בין מר שטרית למר בוסקולו במשטרה מיום 21.7.2015 ציין מר בוסקולו "אני רוצה לציין כי יורם היה מקבל משכורת 13 באישורי" (עמוד 192 שורה 59).

אמנם, מאוחר יותר במהלך עדותו בפנינו (דיון מיום 22.4.2018 עמודים 9-10 לפרוטוקול ), ביקש מר בוסקולו לשנות גרסתו בעניין זה, אולם אין בידינו לקבל זאת ואנו מעדיפים את גרסתו הראשונה, כפי שניתנה במשטרה וכפי שנמסרה בעימות .
לא שוכנענו כי נפלה טעות בתרגום דבריו של מר בוסקולו במשטרה בשתי ההזדמנויות בהן מסר גרסתו בעניין ולא שוכנענו בתשובותיו לסתירה שבין הגרסה שמסר במשטרה לעומת הגרסה שמסר לפנינו.

54. לאור האמור, אנו קובעים כי תנאי עבודתו של מר שטרית במהלך שנות עבודתו, תואמו ואושרו על ידי מר בוסקולו. במצב דברים זה, במסגרתו חלו שינויים בתנאי העבודה, בידיעת והסכמת מר בוסקולו וללא תיעוד מסודר בכתב, אין לקבל את עמדת אטורה ולפיה מוטל על מר שטרית הנטל להוכיח כל רכיב ורכיב בתנאי שכרו והנלווים לו, כפי ששולמו לו במהלך השנים, הלכה למעשה. לפיכך, אין מקום לתביעת ההשבה של אטורה ככל שהיא נוגעת לרכיבי השכר והנלווים, ובאותה מידה אין מקום לקבל את תביעתו של מר שטרית, אשר עניינה יתרת בונוס שלא שולמה לו לטענתו.

ב. מרחב הסמכויות שהיו בידי מר שטרית – להוצאות ורכישות שונות

הטענות אודות מעילה בכספים

55. להלן נפנה לקבוע את העובדות שעל בסיסן טענה אטורה כי מר שטרית מעל בכספיה . נפרט קביעותינו העובדתיות, בהקשר לכל הוצאה שנטען כי חרגה מהמקובל וללא אישורו של מר בוסקולו – כשנזכיר כי בהתאם לקביעותינו המקדמיות , החריגה מהמקובל תתייחס לשאלה האם אותן הוצאות הוצאו בזיקה עסקית לאטורה .

אטורה ט ענה כי מר שטרית מעל בכספיה על ידי כך שנטל כספים מעל ומעבר לתנאי העבודה שהוסכמו והגיש דיווחים כוזבים במשך השנים שנועדו להסוות את משיכות הכספים. אטורה טענה בהקשר זה כי מר שטרית עשה שימוש בקופתה למימון נסיעות פאר, מוצרי מותרות, פינוקים ותשלומים בסכומי עתק לעצמו, לפילגשו, לאשתו ולילדיו.

לטענתה, מר שטרית לא הכחיש כי הכספים שולמו לו ולמקורביו ולא הוכיח כי הסכומים, שתועדו בין היתר בהנהלת החשבונות של אטורה, אינם נכונים. אטורה מפנה לכך שטענת הגנתו היחידה של מר שטרית היא כי קיבל אישור בעל פה לאותן הוצאות ממר בוסקולו. לטענתה, מר שטרית אינו מתנגד להוצאות אלו, ועל כן, לפנינו טענה מסוג " הודאה והדחה" כהגדרתה.

מר שטרית, כפר בטענות אטורה. לטענתו, ההוצאות השונות שהוצאו היו באישורו של מר בוסקולו ולצרכי העבודה. בנוסף, טען מר שטרית כי פעולות שנעשו, היו בכובעו כנושא משרה ולא בכובעו כ"עובד".

תשלומים למקורבים –

56. תשלומים לג'ואל – רו"ח סער בחוות דעתו מצא כי אטורה שילמה לגב' ג'ואל בגין מגוריו המשותפים של מר שטרית עמה. בפני רו"ח סער הונחו הסכם שכירות שנערך בין גב' ג'ואל לבין אטורה מיום 25.3.2007 והוראת תשלום ( נספחים ל"ג ו-ל"ד לחוות הדעת המתוקנת). מדובר היה בשכירות חודשית על סך 2,000 ₪ ששולמה 3 חודשים למפרע. דמי השכירות כללו תשלומי ארנונה, מיסי עירייה, ועד בית וחשבונות שוטפים כגון: חשמל, גז ומים.
מכוחו של ההסכם כאמור טוענת אטורה כי שולמו לגב' ג'ואל 96,000 ₪.

57. מר שטרית טען כי אותו הסכם שכירות " לא נעשה במחשכים" אלא נערך על ידי יועץ משפטי של אטורה והיה מצופה ששומר הסף של אטורה, כלומר, אותו יועץ משפטי ירים " דגל אדום" בהקשר לאותו הסכם שכירות. מר שטרית מפנה לעדותה של גב' מורג אשר לטענתו הודתה כי היא לא בדקה האם גובה דמי השכירות היו גבוהים מהמקובל ועל כן, נשמטת הקרקע מטענת הגניבה.

58. הונח לפנינו מכתב מיום 20.3.2007, שנערך בכתב ידו של מר שטרית ( נספח ל"ד לחווה"ד המתוקנת), לפיו הנחה מר שטרית את גב' קושמרו כך:
" בקשה לשכירת דירה בחברה ע"י החברה לשמש את הח"מ בדירה בחיפה עד להכנת החוזה נא להכין תשלום לפי הפירוט הבא:
תשלום למפרע לכל 3 חודשים בסך כולל של 2,000 ₪ לחודש
1 צ'ק ל 1-3/07 6,000 ₪ תאריך להיום
1 צ'ק ל 4-6/07 6,000 ₪ לתאריך 1/4/07
יותר מאוחר אנו נכין צ'קים לפי הפירוט:
1 צ'ק ל 7-9/07 6,000 ₪ לתאריך ל1.7.07
1 צ'ק ל 10-12/07 6,000 ₪ לתאריך ל1.10.07
את הצ'קים לכתוב לפקודת גב' זואל אלטבה
השכירות היא לשנה + אופציה לשנה נוספת
שכ"ד 2,000 ₪ לחודש כולל מיסים עירוניים, מים חשמל
לא יהיו תשלומים נוספים מעבר לנ"ל
החוזה יהיה מוכן שבוע הבא."

מר שטרית אישר כי חתם על חוזה השכירות ואישר את הסכומים ששולמו במסגרתו "לארבע שנים" (עמוד 122 לפרוטוקול שורה 20 – דיון מיום 30.4.2018). היועץ המשפטי של אטורה אשר לגביו נטען כי ערך את הסכם השכירות, לא הובא לעדות לפנינו. מעבר לכך, לא ניתן ללמוד מעיון בהסכם השכירות על כך שנערך באמצעות היועץ המשפטי של אטורה או בעזרתו ולא הונחה לפנינו ראיה אחרת לפיה השכירות כאמור היתה באישורו של מר בוסקולו.

כמו כן, בדיקתה של גב' מורג את דמי השכירות שנהגו בשנת 2007, כשנזכיר כי גב' מורג לא עבדה בשירותי אטורה באותה התקופה - אינה רלוונטית. אף אם היינו מקבלים את עמדתו של מר שטרית כי לא חרג מהמקובל באותה העת בכל הנוגע לגובה דמי השכירות, הרי שאין בכך בכדי " להכשיר" את ההוצאה עצמה.

59. מר שטרית טען כי רעיון השכרת הדירה היה שלו, רעיון שמר בוסקולו היה שותף לו ( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 122 לפרוטוקול שורה 22 ) ומדובר היה באישור בעל פה כמו "כל שאר האישורים שבוסקולו נתן.." ( דיון מיום 11.11.2015 עמוד 21 לפרוטוקול שורה 23 ) אם כי טענתו זו לא הוכחה. במהלך חקירתו במשטרה טען מר שטרית בין היתר כי מר בוסקולו היה מעורב בחיפושים אחר דירה לשטרית וכי השכירות אצל ג'ואל היתה רעיון של מר בוסקולו ( נספח 11 לתיק המשטרה , עמוד 4 שורות 110-111 ועמוד 5 שורות 116-118).

60. מר בוסקולו הכחיש את גרסתו של מר שטרית. בעימות שנערך בינו לבין מר שטרית במשטרה הסביר מר בוסקולו כי אכן חיפש יחד עם מר שטרית דירה אך דובר היה בדירה קטנה שיועדה לשימושו בלבד ( נספח 16 לתיק משטרה בעמוד 5 שורות 114-116).

61. גב' ג'ואל מסרה הודעתה במשטרה. גב' ג'ואל ציינה כי היא " ...בקשר זוגי עם יורם שטרית כבר משנת 2001, הזוגיות התחזקה מתי שיורם התחיל לעבוד באטורה" ( נספח 10 לתיק המשטרה עמוד 2 שורה 19). באשר לנסיבות בהן הושכרה הדירה הנדונה מסרה כך:
"ש. האם את נוהגת להשכיר את דירתך שנמצאת ברחוב בית לחם 27/4 בחיפה?
ת. מעולם לא השכרתי אותה. אני גרה שם 28 שנים.
ש. אף פעם לא השכרת אותה או חלק ממנה?
ת. יורם בזמן שהיה עובד באטורה היה גר וישן אצלי בערך 4 פעמים בשבוע. אני לא החשבתי את זה בתור שכירות אז אם זה שכירות אז כן היה משכיר אצלי ואפילו עשינו חוזה...אני מבחינתי ראיתי את זה כהוצאה משותפת ולא כשכירות כי התשלום יותר היה על הוצאות מחיה משותפת כי זה מגוחך שאני אקח כסף מבן אדם שיש לי איתו רומן..." ( נספח 10 לתיק המשטרה עמוד 3 שורות 33-39) .

על האופן שבו נקבע שכר הדירה העידה ג'ואל:
"יורם רצה לעזור לי ואמרתי לו שאני לא רוצה, אז יורם אמר לי נעשה הסכם שכירות ואביא לך סכום חודשי של 2,000 שקל כדי לעזור להוצאות כי אני אוכל ישן ומשתמש בכביסות ועוד כי הוא אמר לי שהוא לא רוצה לשכור דירה קרוב למפעל... ואז נתן לי שיק אחד בסך 24,000 ₪ כלומר שכר דירה לשנה" (נספח 10 לתיק משטרה עמוד 2 שורות 53-54 ועמוד 3 שורות 55-56) .

62. מכאן שגרסתה של גב' ג'ואל למעשה מחזקת את גרסת אטורה לפיה מר שטרית שכר את דירתה לצרכיו האישיים. מר שטרית לא הוכיח כי השכרת הדירה היתה לצורכי עבודתו באטורה ומעדותה של גב' ג'ואל עולה באופן ברור כי השכרת הדירה היתה לצרכיו האישיים.

אנו קובעים לפיכך כי לא הוכחה הסכמתו של מר בוסקולו להשכרת דירתה של ג'ואל על ידי מר שטרית. גובה התשלומים עבור אותה שכירות עמדו על 96,000 ₪.

תשלומים לבנו של מר שטרית - אלעד

63. רו"ח סער מצא כי אטורה הפיקה תלושי שכר ושילמה כספים לאלעד בתקופה שבין חודש 7.2004 ועד לחודש 4.2010, בהן אלעד למד ועבד בחו"ל. בסה"כ שילמה לו אטורה סך של 296,791 ₪ ( חוו"ד מתוקנת סע' 3.3 ).

64. מר שטרית, בחקירתו במשטרה טען כי אלעד עבד באטורה "בשנתיים שלוש הראשונות... רצוף" וברגע שאלעד עזב, טען כי סיכם עם מר בוסקולו שאלעד ימשיך לעזור בהכנת הדו"חות הכספיים וזכויותיו הסוציאליות יישמרו עד שיחזור מחו"ל וימשיך לעבוד באטורה. כשנשאל מר שטרית הכיצד ניתן לשמור לעובד זכויות סוציאליות אף שאינו עובד השיב: "זה היה סיכום עם הבעלים וזו היתה הפריבילגיה שלי, אני נחשבתי שותף שלו.." ( נספח 8 לתיק המשטרה עמוד 8).

65. מר שטרית לא התכחש לסכומים ששולמו לאלעד ( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 117 לפרוטוקול שורות 2 3-26, עמוד 118 לפרוטוקול שורות 1-8) וכאשר נשאל לפשר המילים "זו היתה הפריבילגיה שלי" השיב: "זו הייתה הפריבילגיה שלי לדון עם בוסקולו כדירקטור בעניין שכר של עובדים אחרים מכוח חברותי בדירקטוריון ומכוח העובדה שההתנהלות של בוסקולו איתי הייתה כשותפים" (דיון מיום 30.4.2018 עמוד 118 לפרוטוקול שורות 24-27) .

66. מר שטרית אישר שאלעד לא ידע שהופקדו לו סכומים לקופת פנסיה המתקרבים ל- 300,000 ₪ ונמנע מלאשר כי בפועל אלעד לא ביצע החל מחודש 9.2005 כל עבודה בחברה. עוד טען שאינו זוכר את המועד בו אלעד עזב את החברה תוך שציין שאלעד המשיך לעזור בהגשת הדו"חות באטורה גם בעת ששהה בחו"ל ( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 120-121, שורות 21-27 ו שורות 1-8, בהתאמה).

67. זאת ועוד, מר שטרית דבק בגרסתו לפיה העברת הכספים לאלעד היתה בסיכום עם מר בוסקולו "זה נעשה סיכום עם השותף שלי" ומדגיש כי אם המטרה היתה להונות או לרמות "אז יכולתי להמשיך לשלם לו משכורת שלמה כל השנים הרעיון היה שהוא יחזו לעבוד בחברה בעתיד כבן של שותף..." ( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 121 לפרוטוקול שורות 19-23) .

68. טענה נוספת אותה מעלה מר שטרית היא כי מר בוסקולו הודה שאלעד הועסק באישורו ומפנה לחוו"ד המתוקנת שם ציין רו"ח סער כי נמסר לו ממר בוסקולו כי העסקת אלעד נעשתה בידיעתו ובהסכמתו. כמו כן, טען מר שטרית כי כפי שעולה מהתנהלות אטורה בפועל מר שטרית ומר בוסקולו ראו באטורה ואלביס חברת משפחתיות והעסיקו את ילדיהם בחברות.
אכן, רו"ח סער ציין בסעיף 3.3.9 לחוות דעתו המתוקנת כי מר בוסקולו מסר לו שהעסקת אלעד היתה בידיעתו אך מוסיף כי מר בוסקולו לא ידע שאטורה ממשיכה לשלם תשלומים שונים עבור אלעד לאחר תום תקופת עבודתו באטורה ולא הסכים לכך. מעבר לטענה כי מדובר בחברות משפחתיות שהעסיקו את ילדיהן, לא סיפק מר שטרית הסבר המניח את הדעת לכך שלאחר שחדל אלעד להיות מועסק באטורה, המשיך לקבל כספים בעודו שוהה בחו"ל ולא עובד באטורה.

69. מר בוסקולו בחקירתו במשטרה מסר כך:
"ש. מה הקשר של אלעד שטרית בנו של יורם לחברת אטורה? באילו שנים עבד ומה היה תפקידו?
ת. יום אחד הגעתי למפעל ויורם הציג בפניי את אלעד הבן השני שלו ואמר לי שהוא עושה סטאג' במפעל , יורם הסביר לי שהוא רצה ללמוד ניהול החברה ואיך זה עובד כל הייצור והתחום.
ש. האם אתה יודע שאלעד היה עובד החברה וקיבל שכר?
אלעד רק סיים צבא ויורם אמר לי שאלעד רוצה לראות איך זה עובד בתוך החברה בתוך התמחות לא בתור עובד קבוע של החברה. אני ידעתי שצריך לתת לאלעד משהו כספי אבל לא היה מדובר בעבודה לטווח ארוך אלא היה מדובר בהתמחות זמנית ואפילו לא דיברנו על סכום וגם לא שאלתי כמה יורם היה משלם לאלעד על ההתמחות. אני ראיתי את אלעד רק פעם אחת במפעל ואחר כך מה שזכור לי שיורם אמר שאלעד נסע ללונדון או ניו יורק ... הוא היה לומד באוניברסיטה מנהל עסקים" ( נספח 6 לתיק משטרה, עמוד 7 שורות ,224-233) .

כך גם מר אלפסי ( מנהל אחזקה וייצור בשנים 2002-2008) מסר גרסה שונה מזו של מר שטרית ואשר מתיישבת עם גרסתו של מר בוסקולו. מר אלפסי בתצהיר מטעמו ( סעיף 9) מסר כי מאז שנסע אלעד לחו"ל בקיץ 2005, והפסיק להגיע למפעל אטורה, לא היה ידוע לו על עבודה כלשהי שביצע עבור אטורה. גרסתו זו לא נסתרה.

70. ואילו – אלעד עצמו, מסר גרסה שאינה מתיישבת עם גרסת אביו. אלעד מסר בחקירתו במשטרה ( נספח 17 לתיק המשטרה) כי עבד באטורה "מקיץ 2004 עד לקיץ 2005" ו"חודש חודשיים" לאחר שעזב לחו"ל עזר לאטורה מרחוק. אלעד מסר עוד כי מחודש 9.2005 לא ביצע "שום דבר בחברה". אלעד נשאל באשר לתקופות בהן למד בחו"ל ועבד בחו"ל לפשר ההפרשות הסוציאליות והפנסיוניות אותן המשיכה אטורה להפריש לו. לכך השיב: "אין לי הסבר אני לא הייתי מודע לזה, לא הייתי מעורב בזה, אבא שלי ניהל את זה".

71. מר שטרית לא הביא ראיות לסתור את המסמכים עליהם ביסס רו"ח סער את חישובו לעניין התשלומים ששולמו לאלעד, ולא מצאנו תמיכה לגרסתו של מר שטרית לפיה מר בוסקולו ביקש שאלעד ישוב לעבוד באטורה ו"הורה" לבצע עבורו הפרשות סוציאליות בכדי לשמר את הוותק של אלעד באטורה. עיון בנספחים שצורפו מלמדנו כי מר שטרית הורה לחילן להעביר את הכספים לאלעד וללא שמצאנו לאותן הוראות ראיה לפיה מר בוסקולו אישר את אותן העברות.
אשר על כן, אנו קובעים כי מר שטרית לא עמד בנטל המונח על כתפיו להוכיח כי מר בוסקולו אישר את העברת הכספים מאטורה לאלעד.

תשלומים לגב' שטרית -

72. רו"ח סער מצא כי בין השנים 2005-2012 אטורה שילמה לגב' שטרית, אשתו של שטרית, סך של 87,344 ₪ בגין שירותי תרגום. רו"ח סער מציין בחוות דעתו כי כפי שנמסר לו ממר בוסקולו, תרגומים שנעשו בשנת 2005 והם בלבד נעשו בידיעתו. יתר התרגומים נעשו ללא ידיעת בוסקולו וללא אישורו כאשר להערכתו של מר בוסקולו הכספים שהגיעו לגב' שטרית אינם עולים על 25% לכל היותר מהסכומים ששולמו. על כן, נטען כי על מר שטרית להשיב לאטורה 75% מהסכום ששולם לגב' שטרית המסתכם בסך של 65,508 ₪ ( ס 3.2 לחווה"ד המתוקנת).

73. מר שטרית לא הכחיש את הסכומים ששולמו לגב' שטרית עבור התרגומים אך טען בסיכומים מטעמו כי אין לקבל את תביעתה של אטורה משלא הציגה אטורה הצעות מחיר ממתרגמים אחרים המוכיחים כי גב' שטרית גבתה תשלומים מעבר למקובל בשוק. זאת ועוד, מר שטרית טען כי צירף לתצהירו את החשבוניות ששילמה אטורה בגין התרגומים כשמנגד, אטורה לא הציגה כל ראיה המלמדת כי התרגומים לא בוצעו בפועל. מר שטרית גרס כי עלויות התרגום של גב' שטרית היו הנמוכות בשוק ( סעיף 95 לתצהירו) והתרגומים נעשו "באישורו של בוסקולו והוא הודה זאת במכתב שכתב לבית הדין" ( נספח 8 לתיק המשטרה, עמוד 7 שורה 213) .

74. גב' שטרית, בהודעתה במשטרה מסרה כי גבתה עבור התרגומים לאטורה "אותו דבר בדיוק" כמו מיתר לקוחותיה וגרסה כי המחיר עבור עמוד תרגום נע בין 70 ₪ ל 120 ₪ לעמוד מתורגם בעוד שמאטורה גבתה 100 ₪ או 110 ₪ לא כולל מע"מ (נספח 9 לתיק המשטרה, עמוד 2-3 שורות 51-58). כאשר "יש מתרגמים שלוקחים 50 ₪ לעמוד ויש שלוקחים 300 ₪" ( שם, עמוד 3 שורות 68-69). התרגומים נעשו לבקשת מר שטרית: "יורם אמר לי שממילא מישהו צריך לעשות את זה ולמה שזו לא תהיה אני" (נספח 9 לתיק המשטרה, עמוד 2 שורות 20-24). את התשלום עבור התרגומים "יורם בעלי הביא לי הביתה" ( שם, עמוד 2 שורה 27). כספים אלה הופקדו לחשבונם המשותף ( שם, שורה 48).

75. מר בוסקולו, התכחש במשטרה לכך שאישר כי גב' שטרית תבצע את התרגומים אלא שמר שטרית החליט על דעתו כי גב' שטרית היא זו אשר תבצע את התרגומים. מר בוסקולו טען כי לא ידע על כך שגב' שטרית הקימה חברה לתרגום מסמכים מעברית לאנגלית ושיער כי גב' שטרית תרגמה לאטורה 4 או 5 פעמים. מר בוסקולו טען כי הבין שעלות התרגומים היתה גבוהה, לאחר שאטורה שכרה שירותיו של מתרגם אחר ( נספח 6 לתיק המשטרה עמוד 7 שורות 208-221).

76. מעבר לגרסאות האמורות לא הונחו לפנינו ראיות מהן ניתן ללמוד על כך שהתרגומים נערכו שלא לצרכי אטורה ומר בוסקולו אינו מתכחש לכך. אין חולק כי עלות התרגומים היתה כמפורט בחוות הדעת. עיקר המחלוקות בעניין זה הינה בהתייחס לעלות התרגומים. אטורה טוענת כי שולמו לגב' שטרית סכומים גבוהים עבור התרגומים אך אינה תומכת טענתה במישור זה באסמכתאות המלמדות על עלות תרגומים באותה העת.

77. גב' שטרית ביצעה תרגומים לאטורה, כאשר למעט תרגומים משנת 2005, חולק מר בוסקולו על כך שאישר תרגומים מאת גב' שטרית. אף שלמדנו מהודעתה של גב' שטרית כי חייבה את אטורה על הצד הגבוה, אין בכך די כדי לקבוע כי מר שטרית הוא הגורם שפעל מעבר לסמכות שהוקנתה לו. מר בוסקולו לא טען בשום שלב כי אותם תרגומים לא היו הכרחיים לאטורה או שנעשו לצרכיו הפרטיים של מר שטרית.

שוכנענו לפיכך כי התרגומים היו נחוצים לאטורה. טענה הנטענת כיום באשר לעלות התרגומים שנעשו בתקופה, שעל חלקה חלה התיישנות, וללא תימוכין לכך שאכן גב' שטרית גבתה סכומים מעבר למקובל או לכך שמר שטרית הורה על גבייה בגין תרגומים ביתר, אינה יכולה לעמוד.

החזר הוצאות על נסיעות פרטיות לחו"ל

78. רו"ח סער בדק את רשימת הנסיעות של מר שטרית לחו"ל, ואבחן בין הנסיעות הפרטיות לבין הנסיעות העסקיות. רו"ח סער מצא כי עבור נסיעותיו של מר שטרית לחו"ל , נשאה אטורה בסכום כולל של 1.5 מיליון ₪, מתוכן סך 607,477 ₪ בגין "נסיעות פרטיות" אשר נדרשו ממר שטרית ושולמו על ידי אטורה (סעיף 4.3 לחווה"ד המתוקנת).

79. אטורה, ט ענה כי מר שטרית נהג לממן מכספה הן את נסיעותיו הפרטיות לחו"ל והן נסיעות מקורביו אשר הצטרפו אליו לחלק מנסיעות אלו , נסיעות פרטיות שלא לצרכי אטורה . זאת ועוד, אטורה מציינת כי בחלק מהנסיעות לחו"ל נהג מר שטרית לצרף את ג'ואל או את גב' שטרית. בסיכומים מטעמה מפנה אטורה לכך שב חקירתן של ג'ואל וגב' שטרית במשטרה, עלה בבירור כי הנסיעות לחו"ל יחד עם מר שטרית, לא היו לצרכי אטורה.

80. מר שטרית, טען כי יש לדחות את תביעתה של אטורה ברכיב זה משני נימוקים עיקריים: האחד, נוגע לנספח 33 שצורף לתצהירה של גב' מורג והוא - דרישותיו לתשלום נסיעותיו הפרטיות משם טען ניתן ללמוד כי דרישות התשלום שולמו על ידי אלביס ולא על ידי אטור ה. עיינו באותן חשבוניות שצורפו . חשבוניות אלה מוענו אל אטורה ועליהן מתנוססת חותמת "נפרע" ותאריך. ממילא, אף אם אלביס היתה המשלם בפועל, הרי שמדובר היה בתשלום שמוען לאטורה שהינה חברת בת של אלביס. כלומר, הדרישה לתשלום הופנתה לאטורה.
הנימוק השני, נסמך על התנגדותו של ב"כ אטורה לשאלה שנשאלה גב' מורג בדיון מיום 23.4.2018 (עמוד 47 לפרוטוקול שורות 17-22) שם טען ב"כ אטורה בהתייחס למסמך אליו הופנתה גב' מורג כך:

"(לאחר שהעדה יצאה מאולם בית הדין) חברי שוב מטעה את העדים. המסמך הזה צורף לא כדי להגיד שהנסיעה הזו הייתה פרטית אלא בהתייחס לסעיף 3 בו, שם נדרשה קצובה אישית אש"ל, אחת הטענות שלנו בתביעה, שהחזר ההוצאות הכפול, גם הוצאות על דרך חשבונית וגם הוצאות אש"ל, כאילו לא התקבל החזר נסיעות, היא כשלעצמה נעשתה שלא כדין, ללא אישור ומן הראוי להשיבה לאטורה. לכן, להציג לה את הנסיעה הזו שהודינו שהיא נסיעה עסקית ולהגיד לעדה דברים אחרים, זו הטעייה."

ב"כ מר שטרית, אשר ויתר על השאלה שהפנה לגב' מורג לנוכח התנגדותו של ב"כ אטורה, בחר ל פרש את דברי ב"כ אטורה ככאלו הקובעים שהדיווחים שצורפו לתצהירה של גב' מורג (נספח 33) "הינם דיווחים על נסיעות עסקיות", ועל כן בהקשר לכך סבר מר שטרית כי יש בה ם כדי לסתור את תצהירה של גב' מורג אשר בתצהיר מטעמה הצהירה כי נסיעותיו של מר שטרית כפי שרשימתן צורפה היו נסיעות פרטיות אשר דווחו כנסיעות עסקיות.

81. עיינו בדבריו של ב"כ אטורה ואין אנו יורדים לסוף דעתו של ב"כ מר שטרית. ב"כ אטורה במעמד הדיון התייחס לשאלה שנשאלה גב' מורג לגבי נסיעה לחו"ל שאליה הצטרף עו"ד עבאדי בהקשר אליה טען ב"כ אטורה כי לגבי אותה נסיעה אין חולק כי דובר בנסיעה עסקית. מכאן ועד לפרש את דבריו של ב"כ אטורה כאילו יש בהן הודאה כי כל הנסיעות המצוינות בנספח 33 לתצהירה של גב' מורג היו עסקיות בלבד, הדרך ארוכה. וממילא, ב"כ אטורה אינו עד בהליך זה ואין לקבוע מסמרות על סמך דברים שנאמרו מפיו במהלך התנגדות לשאלת ב"כ הצד שכנגד.

82. מר שטרית עצמו לא התכחש לנסיעותיו הפרטיות לחו"ל ולא התכחש לכך שלעיתים ג'ואל או גב' שטרית הצטרפו אליו ואות ן נסיעות מומנו על ידי אטורה. מר שטרית אף ציין במענה לשאלה מי היו לקוחותיה האחרים של אטורה מלבד אלביס כי לאטורה היה בחו"ל לקוח אחד בלבד: "...בחו"ל זה היה רק קימברלי" ( דיון מיום 11.11.2015, עמוד 18, שורות 1-6 ) כך שנסיעותיו למקומות שונים בחו"ל, כולן, אינם מתיישבות עם הטענה כי היו לצרכי עסקים או אף " משולבות" .

83. מר שטרית אמנם לא זכר את כל הנסיעות שהוצגו לפניו במעמד חקירתו הנגדית אך לא התכחש לפירוט ההחזרים בגין נסיעותיו הפרטיות וכפי שצוינו בטבלה שצורפה לתצהירו של מר בוסקולו ( נספח 16 לתצהירו של מר בוסקולו - שתורגם בסעיף 4.3 לחווה"ד המתוקנת). כאשר נשאל והשיב:
"ש: אני מפנה אותך לעמ' 22 לחוות הדעת של סער, שם מפורטות נסיעות שלך לחו"ל שהוצגו על ידך כנסיעות עסקיות והתבקשו החזר הוצאות בסך של למעלה 600,000 ₪ ששולמו על ידי אטורה. האם נכון ש- 33 הנסיעות האלה הוצגו על ידך כנסיעות עסקיות וקיבלת בגינן החזר הוצאות.
ת: אני לא זוכר את כל הרשימה אבל יכול להיות שכן.
ש: האם נכון שהסכום המצטבר של החזר הוצאות עבור הנסיעות האלה הסתכם בלמעלה מ- 600,000 ₪.
ת: אני לא יכול להגיד. לשאלת בית הדין את הרשימות שהוצגו בחוות הדעת הזו בדקת, אני משיב שאין לי מושג מה המקור של המספרים האלה. לשאלת בית הדין האם עיינתי ברשימות ואני משיב שכן ורשום פה מספרים שלא הצלחתי למצוא את הפירוט של הנסיעות, למשל הנסיעה לפרו – אין שום טבלה ושום דבר ואני לא מבין מאיפה זה בא."
( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 149 שורות 12-23).

84. בהמשך ציין מר שטרית כי מלבד נסיעה אחת לדרום אפריקה, בהקשר אליה טען כי היתה פרטית אך קיבלה את אישורו של מר בוסקולו ( עמוד 151 לפרוטוקול שורות 8-11), יתר נסיעותיו לחו"ל היו " משולבות" – "בשילוב של עסקים ובילוי" (עמוד 151 לפרוטוקול שורה 16-17) ואלו קיבלו את אישורו של מר בוסקולו. אך, כשמופנה לחווה"ד של רו"ח סער ומתבקש לציין אילו מהנסיעות שצוינו היו " משולבות" השיב כי אינו יכול לזכור ( עמוד 151 לפרוטוקול שורות 23-24).

85. הראיות שהונחו לפנינו, לרבות תחשיבו של רו"ח סער את עלות נסיעותיו הפרטיות של מר שטרית לחו"ל לא נסתרו. גם כאן, לא הוכיח מר שטרית כי כלל הוצאות נסיעותיו לחו"ל קיבלו את אישורו של מר בוסקולו.

86. זאת ועוד, גרסתה של אטורה נתמכת בעדותו של מר אלפסי אשר העיד כי לאטורה היו שני לקוחות בחו"ל: אלביס ואובסין הטורקית השייכת לקימברלי, וכי לא היו כל קשרים עסקיים עם גורמים במרוקו, דרום אמריקה, דרום אפריקה, ארה"ב, קנדה, אנגליה או ספרד ( תצהיר אלפסי ס' 14). לפיכך, המסקנה המתבקשת היא כי לא היתה סיבה עסקית לכך שמר שטרית ייסע לצרכי אטורה למקומות אליהם נסע וכמפורט בחווה"ד המתוקנת.

87. למדנו מהעתקי דוא"ל, שצורפו לתצהירה של גב' מורג , כי מעבר לנסיעתו הפרטית של מר שטרית לדרום אפריקה שהודיע ב דוא"ל מיום 8.12.2011 למר בוסקולו כי הוא לוקח שבוע חופש לצורך נסיעה לדרום אפריקה לביקור משפחתו של חבר שנפטר, לא הודיע מר שטרית על נסיעות פרטיות נוספות לחו"ל למר בוסקולו (נספח 32 לתצהירה של גב' מורג) . כמו כן צורפו דרישותיו של מר שטרית להחזרים בגין הוצאות במהלך נסיעותיו הפרטיות לחו"ל, שהופנו אל גב' קושמרו לטיפול והוצאות טיסות (צורפו חשבוניות שהופנו אל אטורה , נספח 33 לתצהירה של גב' מורג ) אך לא מצאנו בין תכתובות אלו תיעוד לאישורו של מר בוסוקולו למימון אותן נסיעות.

88. ובאשר למטרת אותן נסיעות לחו"ל האם היו עסקיות אם לאו – למדנו מהודעותיהן של ג'ואל וגב' שטרית, כפי שנמסרו במשטרה, כי בפעמים בהם טסו עימו לחו"ל, ובאשר לאותן נסיעות ביקש מר שטרית החזר נסיעות, הנסיעות היו לצרכים פרטיים.

89. כך למשל ג'ואל טענה כי כאשר התלוותה אל מר שטרית לנסיעות לחו"ל, שילמה על הטיסות מכיסה ( נספח 10 לתיק המשטרה עמוד 4 שורות 91-92) ומסרה, בין היתר, כי מעולם לא נסעה עם מר שטרית לנסיעות עסקיות, מלבד פעם אחת שביקרה יחד עם מר שטרית במפעל באיטליה בהזמנתו של מר בוסקולו.
כאשר מר שטרית נשאל בקשר לנסיעותיו לחו"ל עם ג'ואל, אישר בחקירתו במשטרה כי טס עם ג'ואל למשל לאיטליה לצרפת לקנדה וארה"ב לברצלונה לבריסל וכי "יכול להיות שהיו יותר" ( נספח 8 לתיק המשטרה עמ' 10 ש' 335-332) . לגבי הנסיעה לבלגיה מסר: "אני זוכר גם בבלגיה בבריסל הייתי איתה פעם אחת כשהייתי בפגישת עבודה" ( נספח 8 לתיק המשטרה עמוד 11 ש' 334).
מכאן , שגרסתו של מר שטרית לפיה כל נסיעותיו היו עסקיות או משולבות, מלבד אותה נסיעה לדרום אפריקה למעשה נסתרה על ידי ג'ואל כשמסרה כי מעולם לא נסעה עימו לטיסות עסקיות (מלבד ביקור עסקי באחת מהנסיעות) . ובאשר להוצאות כרטיסי הטיסה טען כי ג'ואל שילמה חלק וחלק הוא עצמו אך "יכול להיות מקרה שבוסקולו הזמין את ג'ואל ואטורה שילמה" (נספח 8 לתיק המשטרה עמוד 11 ש' 340-343).

90. גב' שטרית, בחקירתה במשטרה מסרה כי למיטב הבנתה, מר שטרית נהג לממן מכיסו את הטיסות כשנסעה עמו לחו"ל והיא עצמה גם מימנה חלק מהטיסות. גב' שטרית תיארה את הנסיעות לחו"ל כנסיעות משפחתיות וכאשר נשאלה לפשר התשלום שנעשה על חשבון אטורה בגין נסיעה לרומא בחודש 12.2007 השיבה כי היא עצמה לא חייבה את אטורה בהוצאה וטענה כי " מדי פעם יורם היה אומר לי שאת הכרטיס שלו הוא קיבל בונוס מתנה מג'יאני." ( נספח 9 לתיק המשטרה, עמוד 4 שורות 109-108). עולה באופן ברור מהודעתה כי הנסיעות אליהן הצטרפה למר שטרית היו נסיעות פרטיות.

די באמור כדי לקבוע כי יש לקבל את חישוביו של רו"ח סער בסעיף 4.3 לחווה"ד המתוקנת המפרטים את הוצאות נסיעותיו הפרטיות של מר שטרית לחו"ל.

רכישות שונות שבוצעו על ידי מר שטרית –

91. טענות נוספות העלתה אטורה בנוגע לרכישות שונות שביצע מר שטרית במהלך השנים לצרכיו הפרטיים וללא אישורו של מר בוסקולו. בחווה"ד המתוקנת ציין רו"ח סער סוגים שונים של רכישות והוצאות שונות שיצאו תחת ידו של מר שטרית ובמימונה של אטורה. נפרטן להלן:

92. תשלומים ליקבי בנימינה - ממצאי רו"ח סער מעלים כי בשנים 2005-2012 אטורה רכשה 1,357 בקבוקי יין מיקבי בנימינה בעלות של 53,645 ₪ (3.4 לחווה"ד המתוקנת). עוד צוין כי בתו של מר שטרית, תמנע, שימשה אותה עת בתפקיד סמנכ"ל ית מכירות ביקב בנימינה , ובאותה התקופה מר שטרית אשר שימש כמנכ"ל באטורה, היה מעורב באופן אישי בנושאים ניהוליים ביקבי בנימינה.
רכישות בקבוקי היין אושרו לתשלום על ידי מר שטרית וסווגו כמתנות ללקוחות ועובדים. באותה התקופה הלקוח העיקרי של אטורה היתה אלביס - חברת האם ולקוחה נוספת היתה קימברלי בטורקיה. באטורה עבדו 25 עובדים עד שנת 2010 ולאחר מכן שני עובדים בלבד , כך ש מובן כי כמות בקבוקי היין אינה תואמת את מספר הלקוחות והעובדים ואף לא קרוב לכ ך.

אטורה טענה כי רכישת בקבוקי היין לא אושרה ומר בוסקולו בתצהירו (סעיף 73) טען כי כלל לא ידע על אותן רכישות.

93. מר שטרית הודה ברכישות היין ובתשלומים ליקבי בנימינה ובחקירתו במשטרה הסביר כי מנכ"ל יקבי בינימינה פנה אליו לעזרה והתייעץ עמו ובשל אותו סיוע שמר שטרית העניק לו, התאפשר למר שטרית לקנות בקבוקי יין במחיר מוזל ( עמוד 4 לנספח 11 שורות 86-87 לתיק המשטרה). מר שטרית לא התכחש לכמות בקבוקי היין ולעלותם כפי שטענה אטורה. מר שטרית נשאל והשיב כך:

"ש. האם נכון שבין השנים 2005-2010 רכשת על חשבון אטורה כאלף ארבע מאות בקבוקי יין בעלות של למעלה מ- 50,000 ₪
ת. אם אתה אומר אני מוכן לקבל את הסכומים, אני לא חיברתי את החשבוניות. מבחינת כמות הבקבוקים זה נשמע סביר לכל התקופה."
(דיון מיום 30.4.2018 עמוד 129 שורות 6-9) .

94. מר שטרית הסביר כי רכש את בקבוקי היין בכדי לתת מתנות "ובעיקר לשימושו של בוסקולו, משפחתו, הטכנאים שהגיעו ולקחו בכמויות וכמויות שבוסקולו היה לוקח מהמקרר של אטורה לבת זוגתו בישראל שאיתה היה מתגורר בארץ" (דיון מיום 30.4.2018 עמוד 129 שורות 15-17) . בהמשך הוסיף כי בקבוקי היין ניתנו גם כ"מתנות ללקוחות וספקים בארץ. מתנות לעובדים באלביס. מתנות לבני משפחתו של בוסקולו באיטליה... בנוסף היו שם עוד 150 בקבוקים שניתנו בתרומה ליחידת הצנחנים .." ( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 129 שורות 19-23).

95. מר שטרית ציין כי לבתו תמנע לא צמחה כל " טובת הנאה" מקניית בקבוקי היין על ידו וכי "...השכר של הבת שלי לא עלה בגלל שקניתי בקבוקי יין.. ( דיון מיום 30.4.208 עמוד 130 שורות 7-9) .

כשמר שטרית נשאל בחקירתו במשטרה מדוע רכש "כל כך הרבה בקבוקי יין" השיב "תשאל את בוסקולו" והוסיף "בוסקולו ומשפחתו קיבלו ממני הרבה בקבוקי יין, כל פעם שהיו באים לישראל היו לוקחים בקבוקי יין שהייתי נוסע לחו"ל הייתי מביא למשפחתו של בוסקולו ולעובדים באלביס בקבוקי יין...דרך אגב אני לא הייתי בקשר עם הבת שלי תמנע בקשר לרכישת היין עבדתי ישירות מול המנכ"ל" (נספח 8 לתיק המשטרה עמוד 9 שורות 280-290) .

96. מנכ"ל יקבי בנימינה לא הובא לעדות לפנינו בכדי " לשפוך אור" על מערך יחסי העבודה בין יקבי בינימינה לבין אטורה – באמצעות מר שטרית. לעומת זאת, מסרה בתו של מר שטרית, תמנע, את גרסתה במשטרה לעניין האופן בו התנהלה מכירת היין על ידי אטורה.

תמנע, עבדה ביקבי בנימינה בשנים 2004-2011 ( נספח 12 לתיק המשטרה עמוד 1). לגרסתה, מר שטרית רכש "בשם החברה" 1,375 בקבוקי יין. כשנשאלה תמנע "מדוע חברת אטורה צריכה לרכוש כמות כזו גדולה" השיבה: "לא יודעת, אתם צריכים לשאול את אבא שלי" ( עמוד 2 לחקירתה במשטרה). תמנע מסרה כי הכחישה שמר שטרית היה מעורב בנושאים ניהוליים, אך בהמשך הוסיפה "שאם הוא היה מעורב בנושאים ניהוליים ונתן עצה, אין שום קשר לבקבוקי היין שקנה" וכי "יכול להיות" שנתן עצות למנכ"ל ( נספח 12 לתיק המשטרה עמוד 2). לדבריה, מר שטרית בחר לקנות דווקא מיקבי בנימינה בשל הקרבה המשפחתית - "כי הבת שלו עובדת שם ורצה לפרגן לחברה" (נספח 12 לתיק המשטרה עמוד 2).

97. מר בוסקולו, לא ידע להסביר את היקף בקבוקי היין שנרכשו. מר בוסקולו ציין כי במהלך ביקורו של מר שטרית באיטליה מסר לו במתנה 5 בקבוקי יין בסך הכל ומבחינתו "יש אתיקה כזו לחברות בינלאומיות שאסור להביא מתנות"' (נספח 6 לתיק המשטרה עמוד 8 שורה 239 ). מר בוסקולו לא ידע האם אכן סופקו בקבוקי יין לגורם אחר ולא ידע האם נמסרו בקבוקי יין ללקוחות או עובדים (נספח 6 לתיק המשטרה, עמוד 7 שורות 236-240 ו שורות 245-246).

98. לנוכח האמור, שוכנענו בגרסת אטורה. אנו קובעים כי הנתונים כפי שעולים מסעיף 3.4 בחווה"ד המתוקנת מתקבלים. מר שטרית קנה בשם אטורה 1,357 בקבוקי יין בעלות של 53,645 ₪ בתקופה שבין 2005-2012. קניית בקבוקי היין בהיקף כאמור לא היתה חיונית לפעילותה של אטורה, מר שטרית לא קיבל את אישורו של מר בוסקולו לקניית בקבוקי יין בהיקף שנקנה ומלבד טענה כללית של מר שטרית לשימוש שנעשה בהם, לא עלה בידו להוכיח טענותיו.

הוצאות אירוח בחו"ל –

99. בשנים 2003-2012, במסגרת נסיעותיו לחו"ל, נהג מר שטרית לערוך רכישות שונות לצרכיו הפרטיים כגון: נעליים, מזוודה, ביגוד, משקפיים, תיקים, תכשיטים, גרביים. סך כל הרכישות הסתכמו בסכום של 26,520 ₪. רו"ח סער בחוו ה"ד המתוקנת התבסס בחישובו על חשבוניות שהוציא מר שטרית ובדרך כלל הופנו לטיפולה של גב' קושמרו במסגרת דו"ח שנחזה כדו"ח החזר הוצאות שנערך בכתב ידו (נספח לו' לחווה"ד המתוקנת).

100. מר שטרית לא הצליח לספק הסבר מניח את הדעת לרכישות הפרטיות ולחשבוניות שהוצאו בכתב ידו וכמפורט בחווה"ד המתוקנת. מר שטרית טען כי "בחלוף 11 שנה לא ניתן להבין בגין מה הוצאו ההוצאות המדוברות" ולא השיב על השאלה הכיצד נמסרו חשבוניות להחזר הוצאות של רכישות שנעשו על ידו בחו"ל, אשר אין ברכישתן כל הקשר עסקי לאטורה. מר שטרית נשאל - "האם יתכן שרכשת נעלים ובגדים על חשבון אטורה וסיווגת את ההוצאות כהוצאות אירוח בחו"ל?" ולכך השיב "לא זכור לי". ובהמשך הוסיף כי לא נראה לו סביר אך יכול להיות שהוצאות אלו הוצאו כאמור. (נספח 8 לתיק המשטרה עמוד 13 שורות ,414-417) . עוד נשאל האם יתכן שרכש תחתוני נשים על חשבון אטורה ולכך השיב: " לא, אם עשיתי את זה [ זה] טעות במיון החשבונית" (נספח 8 לתיק המשטרה עמ' 13 ש' 418-420). בהליך שלפנינו מסר גרסה לפיה "התחתונים נרכשו עבור רינתו העוזר האישי של בוסקולו שישאל את רינתו ואת בוסקולו..." והסביר כי תביעתו להחזר הוצאה זו היתה "במסגרת חבילת חשבוניות" ויכול להיות שלא מיין נכון את אותן חשבוניות – "מדובר בסכומים קטנים והגשתי" ( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 156-157 שורות 22-27 ושורות 1-3, בהתאמה).

101. במהלך חקירתו במשטרה ועדותו לפנינו, ניסה מר שטרית לצייר תמונת מצב לפיה ככל שדובר ברכישות שביצע והעביר לקבלת החזר מאטורה ושברור לכל בר דעת כי רכישות אלו לא היו לצורך עסקי, כגון רכישות נעליים, תחתונים ( כפי שציינו לעיל) דווחו כהוצאות אירוח מחמת "טעות אנוש" ורכישות שסבר מר שטרית כי ברכישתן יש היבט עסקי, כגון מזוודה או משקפיים שנשברו לטענתו במהלך העבודה – הינן הוצאות עסקיות ( ראו חקירתו במשטרה נספח 11 בעמוד 7 שורות 194-192 , דיון מיום 30.4.2018 עמוד 148 שורות 13-14 ושורות 15-25) .

102. לא שוכנענו כלל ועיקר בטענות מר שטרית. לא הוכח לפנינו הקשר העסקי בין הרכישות הפרטיות שביצע מר שטרית לצרכיו האישיים או צורכי מקורבים אליו, ומר שטרית נמנע מלהשיב על השאלה האם במקרים בהם רכש בגדים ונעליים ביקש הוצאות מהחברה וטען כי "לא זוכר" ( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 149 שורות 10-11) .

מר שטרית הודה שלא ביקש אישור ממר בוסקולו לרכישות, אלא הגיש דו"ח החזר הוצאות לפי מיטב הבנתו. מר שטרית נשאל על ידי בית הדין האם הדו"ח היה מפורט באופן בו היה ניתן להבין מה רכש והשיב "... שהחשבוניות היו מצורפות לדו"ח. אני לא זוכר שפירטתי כל דבר ודבר" (דיון מיום 30.4.2018 עמוד 149 שורות 1-4) .

103. מכאן, אנו מאמצים את ממצאיו של רו"ח סער כפי שפירט בסעיף 5 לחוות דעתו המתוקנת וקובעים כי מר שטרית קיבל במהלך השנים 2003 עד 2012 החזר הוצאות מאטורה של רכישות פרטיות שהוגשו כ"הוצאות אירוח בחו"ל" כשהלכה למעשה היה מדובר ברכישות לצרכיו הפרטיים וללא שהוכחה כל זיקה עסקית לרכישות כגון אלו.

רכישות והוצאות שהוצגו כמתנות ללקוחות בחו"ל -

104. במסגרת נסיעותיו של מר שטרית לחו"ל בשנים 2003-2012, ומעבר לרכישות פרטיות, נהג לרכוש מתנות ללקוחות בחו"ל על חשבון אטורה. בהתאם לממצאי רו"ח סער, שנסמך על דו"חות נסיעה לחו"ל וחשבוניות רכישה פרטיות שסווגו כ"מתנות לקוחות בחו"ל" (נספח לט' לחווה"ד המתוקנת), מצא רו"ח סער כי מר שטרית העביר לאטורה חשבוניות בגין החזר הוצאות המתנות בשווי של 148,122 ₪ ( סעיף 7 לחווה"ד המתוקנת). רכישותיו של מר שטרית כללו: מוצרי קוסמטיקה, אלכוהול, ודברי ערך בדיוטי פרי. עוד ציין רו"ח סער כי מר שטרית לא נהג לציין על גבי דו"חות החזרי הוצאות אלו, אל מי יועדו המתנות.

105. אטורה עתרה להשבה של כ- 8,000 ₪ מאותו הסכום, בגין רכישות בדיוטי פרי שנמצאו לגביהן אסמכתאות כי הושארו בארץ או נרכשו בחו"ל לפני הטיסה חזרה לארץ. לטענתה, באטורה נהגה אתיקה, כפי שנהגה בחברות בינלאומיות, לפיה אסור להעביר מתנות ( ראו עדותו של מר בוסקולו כפי שצוינה לעיל נספח 6 לתיק המשטרה עמוד 8 שורה 239 ) ומעדויותיהם של עובדי אטורה הרי שלעולם לא קיבלו מתנות . כמו כן, אופי המוצרים שנרכשו על חשבונה של אטורה, כגון קרם מרוקאי לשיער, מעיד בבירור כי לא דובר במתנות ללקוחות.

106. מר שטרית, בסיכומים מטעמו, אינו מתייחס עניינית לטענות אטורה לעניין הרכישות הנדונות וטוען בכלליות כי רוב רובן של הרכישות נעשו לצרכי עבודה ומדובר ב"זוטי דברים" (סעיף 171 לסיכומים). בתצהיר מטעמו ( סעיפים 111-113) טען מר שטרית כי נהג לרכוש מתנות בדיוטי פרי, לא כל מתנה היתה " מתנה ללקוח בחו"ל" שאכן ניתנה בחו"ל ולעיתים ניתנו לאורחים מחו"ל שהגיעו לישראל . עוד טען כי חלק נכבד מהמתנות היו בהתאם לדרישתו של מר בוסקולו שביקש שיחולקו לעובדי אטורה או מתנות שהתבקש לקנות למר בוסקולו ולבתו. מר שטרית מצרף העתק התכתבות בינו לבין כריסטינה (בתו של מר בוסקולו) מיום 26.6.2007 ( נספח 34 לתצהירו).

107. עיינו בהתכתבות אותה צירף מר שטרית לתצהירו בינו לבין כריסטינה , שם נרשם כך:
"Hi cristina
I hope they will have tomorrow at the airport
If yes will get the caviar
Ciao
Yoram"

מהתכתבות זו לא ניתן ללמוד על כך שמר שטרית אשר טען כי רכש מוצרים לבקשת גב' כריסטינה בוסקולו, אכן נרכשו לבקשתה ואלו אותם מוצרים שסווגו כמתנות ללקוח בחו"ל. לא הוכח כי מר שטרית התבקש לרכוש על חשבון אטורה את הקוויאר שצוין ואין ראיה שאכן נרכש.

108. בחקירתו במשטרה, לא הכחיש מר שטרית שמוצרים שדווחו על ידו כמתנות ללקוחות בחו"ל נרכשו והושארו בדיוטי פרי בארץ, ונאספו עם חזרתו. מר שטרית נשאל והשיב כך:

"ש. מחומר החקירה עולה כי חלק מההוצאות שדווחו כהוצאה עבור לקוחות בח"ל נרכשו על ידיך בדרך חזרה לישראל או בדיוטי פרי ונאספו בחזרתך מחו"ל. תסביר לי איך בדיוק העובדות האלו עולות בקנה אחד עם סיווג ההוצאה כמתנה ללקוח בחו"ל?
ת. יש מקומות מסוימים באירופה שאסור ... להעביר נוזלים בטיסה. אני הייתי אוסף בחזרה את המשקאות ומוצרי ים המלח ובטיסות הבאות הייתי שם במזוודה. כלומר מה שהייתי קונה זה לטיסות הבאות והיו גם מתנות שהייתי קונה בארץ בטיסות בדיוטי בשביל אורחים מחו"ל שבאים לארץ..." ( נספח 8 לתיק המשטרה עמוד 14 שורות 446-451).

109. במהלך חקירתו הנגדית לפנינו, לא התכחש לרכישות הנטענות ואישר כי בגין הרכישות האמורות הגיש דו"חות החזר הוצאות ל"לקוחות" אך לא כתב מעולם את שמות הלקוחות ( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 147 שורות 3-1). מר שטרית הוסיף לגרסתו הראשונית לפיה דובר ברכישות שיועדו למתנות לעובדים - וטען כי אותן רכישות שהושארו בדיוטי פרי כגון מוצרי טואלטיקה בישום ויין נקנו גם "לכריסטינה או לאשתו של בוסוקולו או למזכירה" ובהמשך אף אישר כי רכש מוצרים גם לגב' שטרית, בתו ולג'ואל . כך נשאל והשיב:

"ש: האם נכון שבחלק מהנסיעות שלך לחו"ל בין השנים 2007-2012 רכשת מוצרים בחנויות דיוטי פרי והשארת אותם עד שתחזור.
ת: כן. היו בעיקר מוצרי טואלטיקה, יין, בישום לא הייתי משאיר בדרך כלל, הייתי לוקח לכריסטינה או לאשתו של בוסקולו או למזכירה. אבל היו בעיקר מוצרי ים המלח שהיה להם ביקוש גדול וגם בוסקולו אישר שאני אביא מתנות לעובדות באלביס, אבל הייתי משאיר חלק כי לא תמיד הייתה לי טיסה ישירה ואז ברגע שאתה טס עם נוזלים בטיסה לא ישירה, אי אפשר לקחת את זה בטיסה הבאה. בנוסף, כל המנהלים של אלביס, כולל בוסקולו, כל הטכנאים של אלביס, היו לוקחים, אפילו שלחו בקשות שאני אקנה את זה ואת זה ובראשם בני משפחת בוסקולו וכך עשיתי, כשהיו מגיעים הייתי שולח איתם.
ש: למה לא צירפת את כל הבקשות האלה לתצהירך.
ת: מה זאת אומרת? לאחר שבית הדין הסביר לי את השאלה, אני אומר שצירפתי את הדרישות של כריסטינה לדוגמא למזוזות, צמיד, יין, עטים, הרשימה לא נגמרה אף פעם.
ש: כל זה כריסטינה ביקשה ממך.
ת: כן.
ש: האם נכון שהצגת את הרכישות האלה כמתנות ללקוחות בחו"ל.
ת: כן, זה היה לאנשים לחו"ל. זה היה ללקוחות ולעובדי אלביס, כולל המנהלים והבעלים ומשפחתו של בוסקולו.
ש: האם נכון שבאותם דוחות החזר הוצאות שבהם דרשת החזרים עבור מתנות ללקוחות בחו"ל לא כתבת מעולם את שמות הלקוחות.
ת: נכון.
ש: בנספח לט' לחוות דעת סער, בעמ' 397, יש שם חשבונית על קרם מרוקאי לשיער. האם קרם מרוקאי זה גם מתנה ללקוח.
ת: לכריסטינה... סליחה אני מתקן לאשתו של בוסקולו על פי בקשתה של כריסטינה.
ש: האם יכול להיות שזה היה עבור ג'ואל.
ת: לא יודע, הרכישה הזו הספציפית? לא יודע, הייתי קונה לג'ואל כמעט כל חודש. לשאלת בית הדין האם יכול להיות שקנית את הקרם הזה לג'ואל, אני משיב שמכספי הפרטי קניתי לה לא פעם אחת, אני קניתי לה כל מיני דברים לא רק את הקרם. אני קניתי את אותו קרם לאשתי, לבת שלי ולג'ואל."
(דיון מיום 30.4.2018 עמוד 146 – 147 , שורות 8-26 ושורות 1-12, בהתאמה)

110. גב' קושמרו ומר אלפסי, אשר עבדו באטורה, מסרו בעדותם כי מעולם לא קיבלו מתנות. גב' קושמרו נשאלה האם מר שטרית נתן לה או לשאר העובדים מתנות והשיבה "מה פתאום. היו מתנות לחג בתלושים וזהו" (נספח 14 לתיק המשטרה עמוד 4 שורות 92-93). ומר אלפסי בתצהיר מטעמו מסר כי פרט לתווי שי בחגים, לא הוענקו מתנות מאטורה או ממר בוסקולו.

111. מחקירתה של ג'ואל במשטרה שם מסרה כי מר שטרית רכש עבורה מתנות, מתחזקת המסקנה כי רכישותיו השונות של מר שטרית כגון ומוצרי טיפוח למיניהם לא יועדו ללקוחות מחו"ל. ג'ואל העידה כך "... היה מביא בשמים, קרם, שמן מרוקאי, מתנות כמו שמביאים לכל אישה" (נספח 9 לתיק המשטרה עמוד 5 שורה 149) .

112. עדויות נוספות בענין , כגון עדויות של לקוחות אטורה או של גב' כריסטינה בוסקולו לא נשמעו. חוות דעתו של רו"ח סער לא נסתרה ומר שטרית אשר לא התכחש לאותן רכישות נטענות, לא הניח בפנינו ראיה ממנה ניתן ללמוד כי אותן רכישות שהשבת עלותן מבוקשת וסווגו כ"הוצאה מתנה ללקוח" אכן היו ללקוחות אטורה או לעובדי אטורה. מהעדויות שנשמעו ואופי הרכישות שמר שטרית הודה שרכש, עולה כי אינן בעלות זיקה עסקית.

113. אשר על כן, אנו קובעים כי מר שטרית רכש מוצרים שסווגו כמתנות ללקוח בחו"ל על חשבון אטורה- ובשווי המפורט בחוות הדעת, שלא נועדו לצרכי אטורה אלא המדובר היה ברכישות פרטיות.

עטי יוקרה –

114. עוד במסגרת רכישותיו של מר שטרית שסווגו כ"מתנות", היו עטי יוקרה. ממצאיו של רו"ח סער עלה כי בין השנים 2008-2012 רכש מר שטרית 103 עטי יוקרה על חשבון החברה ודווח עליהם כמתנות ללקוחות בשווי של 64,381 ₪ (סעיף 8.1.4 לחווה"ד המתוקנת).

115. מר שטרית נשאל לפשר קניית עטים בשווי של 64,000 ₪ וסיווגם כהוצאה של מתנות ללקוחות כאשר לאטורה היה רק לקוח עיקרי אחד – " אלביס", ולכך השיב "... כל הלקוחות של אלביס היו גם הלקוחות שלנו, חלק מהלקוחות אנחנו העברנו עטים לאלביס שיעבירו להם, אל תשכח שנתנו גם לאנשים בתהליך של האישורים למפעל מאושר" (נספח 8 לתיק המשטרה עמוד 16 שורות,548-549). וכשנשאל איך הדבר מתיישב עם טענתו בדבר קשיים בתזרים המזומנים, השיב: "לנו לא היה קשיים לאלביס היו קשיים...זה התפרס לתקופה ארוכה" ( נספח 8 לתיק המשטרה עמוד 16 שורה 542, 545 ) . מר שטרית טען עוד כי קנה "עטים לכריסטינה לפי בקשתה..." ( נספח 11 לתיק המשטרה עמוד 7 שורות 206-207).

116. עיון בחשבוניות שצורפו לחווה"ד המתוקנת ( נספח מ"ד) מלמד כי רכישות העטים הועברו לחיובה של אטורה או שנרכשו בשמה. חווה"ד המתוקנת בעניין זה לא נסתרה ומר שטרית "לא מכחיש בכלל" את אותן רכישות שבוצעו ( נספח 11 לתיק המשטרה עמוד 7 שורה 206). מר שטרית לא הניח לפנינו ראיה כלשהי, ממנה ניתן ללמוד על כי אותם עטים שנרכשו אכן חולקו כמתנות ללקוחות או שהיו נדרשים לצרכיה העסקיים של אטורה.

117. אשר על כן, אנו קובעים כי מר שטרית רכש עטי יוקרה בסך של 64,381 ₪ שסווגו כמתנות ללקוח על חשבון אטורה וכמפורט בחווה"ד המתוקנת. לא הוכח לפנינו כי נועדו לצרכי אטורה והמסקנה המתבקשת היא כי המדובר היה ברכישות פרטיות.

הוצאות אש"ל בחו"ל –

118. מדובר בהוצאות לכיסוי ארוחות שתיה ולינה. רו"ח סער אשר התבסס בממצאיו על קבלות ודו"חות נסיעה לחו"ל, אשר כללו תביעות לתשלומי אש"ל כפולים (נספח ל"ח לחווה"ד המתוקנת) מצא כי בשנים 2003-2012 קיבל מר שטרית בהתאם לבקשותיו החזר הוצאות אש"ל בסך של 211,409 ₪. רו"ח סער ציין, בנוסף, כי מר שטרית תבע מאטורה החזר הוצאות בגין אירוח כשחלק מהקבלות התייחסו לנעליים ביגוד וכדומה. בניכוי הוצאות אירוח אישיות והסכום שהיה נהוג לקבל עבור הוצאות אש"ל שעמד באותו העת על סך של 70 יורו או 70 דולר או 70 ליש"ט (כמתואר בטבלה בסעיף 6.3 לחווה"ד המתוקנת בעמודה קצובת אש"ל (מט"ח), מצא רו"ח סער כי שולם למר שטרית ביתר סך של 47,096 ₪.

119. מר שטרית מסר במשטרה גרסה ממנה עולה כי נהג לקבל החזר הוצאות אש"ל קבועות ובהיותו מנכ"ל שנים ארוכות , הסידור שנהג היה שמעבר לקצובה היומית החזר הוצאות שהוצאו עבור אירוח אנשים והכל בידיעתו של מר בוסקולו. מר שטרית הסביר כי לאחר שחזר מחו"ל נהג להגיש את החשבוניות לגב' קושמרו יחד עם דו"ח הוצאות, גב' קושמרו אישרה "ונכש ( צ"ל נכנס) שיק לחשבון הבנק שלי". (נספח 8 לתיק המשטרה עמוד 13 שורות 421 -439).

120. בהליך שלפנינו אישר מר שטרית כי נהג לדרוש ולקבל החזר הוצאות אש"ל בהתאם לקבלות ומעבר לקצובה האישית ואף טען כי ההסדר היה בידיעת מר בוסקולו והוחל גם על מר אלפסי ( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 157 שורות 19-24 ועמוד 158 שורה 5) .

121. מר בוסקולו הכחיש את טענתו של מר שטרית כי הדבר היה מקובל בקבוצה והתשלום הכפול שקיבל מר שטרית לא היה בהסכמתו והוסיף כי מס הכנסה אינו מכיר בתשלום כפול זה כהוצאה עסקית ( סעיף 64 לתצהירו).

122. ממצאיו של רו"ח סער לא נסתרו. מר שטרית לא הניח תשתית ראייתית לפיה אותן הוצאות אירוח נועדו למטרות עסקיות באטורה. אנו קובעים כי מר שטרית נהג לקבל הוצאות אש"ל מעבר לקצובה האישית שנהגה וכמפורט בחוות דעתו של רו"ח סער.

רכישות פרטיות אחרות ששולמו ע"י אטורה -

123. מעבר להוצאות כפי שפורטו עד כה, במהלך השנים בהן עבד מר שטרית באטורה רכש מר שטרית מוצרים שונים על חשבון אטורה. לטענת אטורה, אותן רכישות לא היו למטרות עסקיות ועל מר שטרית להשיב את עלותן. להלן נפרט את הרכישות השונות:

רכישת ביגוד ספורט - רו"ח סער מצא כי בדו"חות קופה קטנה באטורה נכללו החזרי הוצאות ביגוד ספורט שהגיש מר שטרית בשנים 2003-2012, בעלות של 73,735 ₪. לחווה"ד המתוקנת צורפה חשבונית לשנת 2009 על סך 1,858 ₪ המעידה על תשלום בגין ביגוד למר שטרית ( נספח מח' לחווה"ד המתוקנת). לא צורפו חשבוניות נוספות לתקופה הנטענת.

מר שטרית לא התכחש לסכומים המפורטים בחווה"ד המתוקנת ומסר גרסה לפיה היה זכאי לביגוד בסך של 10,000 ₪ לשנה כחלק מתנאי העסקתו ורשאי היה לעשות שימוש כראות עיניו באותו התקציב ( סעיף 117 לתצהירו).

"ש: אני מפנה אותך לחוות הדעת של סער, לעמ' 32, שם צויין שמדובר בהוצאה כוללת של כ- 74,000 ₪.
ת: מקופה קטנה? אין דבר כזה.
ש: האם נכון שהחזר ההוצאות עבור רכישות בגדי ונעלי הספורט שלך, בלי קשר לשאלה מה מקור ההחזר, הגיע לסכום של כ- 74,000 ₪.
ת: היה לי סיכום עם בוסקולו על 10,000 ₪ דמי ביגוד לשנה והשתמשתי בהם, וכל הרכישות, למיטב ידיעתי, היו דרך כרטיס האשראי של החברה ולא דרך קופה קטנה.
ש: זה הוסכם בתחילת העסקתך.
ת: כן.
ש: ב- 2002.
ת: 2002-2003 אני לא זוכר.
ש: מה סוכם לגבי קצבת הביגוד הזו, לצורך מה היית רשאי להשתמש בה.
ת: אני רשאי להשתמש בה, כמו במקומות העבודה הקודמים, כראות עיניי.
ש: האם הגעת לעבודה עם בגדי ספורט.
ת: אני אמרתי שאני יכול להשתמש בכך כראות עיניי. לא הגעתי עם בגדי ספורט אבל היו לי בגדי ספורט במפעל.
ש: למה.
ת: כי השתמשתי באופניים ובהליכון שהיו שם.
ש: קצובת הביגוד הזו זה משהו שאתה ביקשת או שבוסקולו הציע.
ת: לא, אני ביקשתי במסגרת התנאים, כמו בחברות קודמות.
ש: והסברת לו שזה כולל בגדי ספורט ונעלי התעמלות.
ת: אני ביקשתי קצובת ביגוד, לא הגדרתי את זה מעבר לכך והייתי רשאי לקנות מה שמצאתי לנכון.
ש: האם נכון שאתה ביקשת החזר הוצאות על בגדים ונעלים שרכשת בחו"ל והצגת אותם כהוצאות בחו"ל.
ת: יכול להיות שביקשתי כתוצאה מטעות במיון.
ש: תסכים איתי שאם היה לך תקציב ביגוד והנעלה לא הייתה שום סיבה שתציג רכישות נעלים ובגדים בחו"ל כהוצאות אירוח.
ת: לפי החשבוניות, לא כתוב שזה נעלים, אתם החלטתם כך. יכול להיות שזה היה תיק. בחנות נעלים מוכרים גם תיק.
ש: תיק לא היה במסגרת קצובת הביגוד.
ת: לא הבנתי. לאחר שבית הדין הסביר לי את השאלה, אני משיב שבמסגרת קצבת הביגוד, אני קיבלתי אישור לעשות רכישות של בגדים ודברים אחרים עד 10,000 ₪.
ש: כולל תיקים.
ת: לא זוכר."
(דיון מיום 30.4.2018 עמוד 144-145 שורות 1-5)

מר בוסקולו התכחש וטען כי "...חוץ מביגוד של העובדים בגדי עבודה לא אישרתי ביגוד והנעלה" ( נספח 6 לתיק המשטרה עמוד 12 שורה 381).

לא שוכנענו בגרסת מר שטרית. אמנם קבענו כי שכרו של מר שטרית והתנאים הנלווים לכך היו כפי ששולמו בפועל, ובהחלט אפשר כי ביגוד יהיה חלק מכך, אולם בהעדר כל קשר בין ביגוד ספורט לבין צרכים עסקיים, אין בידנו לקבל רכיב זה כאילו היה מוסכם בין הצדדים.

לפיכך, אנו קובעים כי משלא נסתר חישובו של רו"ח סער לעניין שווי הביגוד, מר שטרית רכש ביגוד ספורט במהלך התקופה שבין שנת 2003-2012 בגובה 73,735 ₪ שלא לצרכים עסקיים.

רכישת מצלמות – רו"ח סער מצא כי בין השנים 2007 - 2011 רכש מר שטרית על חשבון אטורה 20 מצלמות Nikon ואביזרים נלווים למצלמות, בשווי של 88,797 ₪ ( סעיף 8.1.2 לחווה"ד המתוקנת). רו"ח סער ציין כי 3 מצלמות מתוכן אף נרכשו לאחר שמפעל אטורה נסגר. רו"ח סער העריך כי המצלמות נועדו לשימוש פרטי, והוסיף כי אף לא אחת מהמצלמות נמצאו במחסני החברה.

מר שטרית, בסיכומים מטעמו, טען כי בחיפוש שנערך ע"י המשטרה בביתו לא נמצאה אף אחת מהמצלמות המנויות בחווה"ד המתוקנת ועוד הפנה לכך כי חלק נכבד מהמצלמות נרכשו בין השנים 2007-2009 בזמן שהייתה פעילות ייצור במפעל אטורה וכפי שעולה בחווה"ד המתוקנת עצמה.

מר שטרית אינו מכחיש את הנתונים העולים מחווה"ד המתוקנת לעניין כמות המצלמות שנרכשו ושוויין והודה כי רכש מצלמות ועדשות – "10 מצלמות ועוד עדשות...לפחות 10 עדשות" (דיון מיום 30.4.2018 עמוד 134 שורה 19-25). עיון בחווה"ד המתוקנת מלמד כי בין השנים 2007-2009, טרם סגירת מפעל אטורה, נרכשו 16 מצלמות בשווי של 77,646 ₪ אם כי מלבד טענתו הכללית של מר שטרית כי לא נמצאו בביתו אותן מצלמות שצוינו בחווה"ד המתוקנת, לא הוכח לפנינו כי אותן מצלמות נועדו לשימוש עסקי /תעשייתי באטורה.

מר שטרית נשאל במהלך חקירתו במשטרה " ... מדוע חברת אטורה צריכה לרכוש 20 מצלמות? " ולכך השיב: "קודם כל לכל המחלקות ולמעבדה החברה קנתה מצלמות ואחר כך רצינו לשים מצלמות בתהליך הייצור ושמנו שם מצלמות וחלק מהמצלמות נפלו ונהרסו והרוב נשאר במחסני החברה באור עקיבא". מר שטרית נשאל היכן אותן מצלמות שנקנו והשיב שאלו הושארו במחסן באור עקיבא .

עוד נשאל מר שטרית האם לאחר סגירת המפעל בציפורית היה צורך ברכישת מצלמות והשיב כך: "כן, הבאנו מהמפעל מוצרים וניסיתי לצלם תהליך הייצור של החוט האלסטי, רצינו לפתח שיטה לצלם את התהליך, ניסינו כל מיני מצלמות ועדשות וזה לא הלך..." ובהמשך שוב נשאל מדוע נרכשו לפחות 3 מצלמות לאחר סגירת קו הייצור והפנה לתשובתו שניתנה – המטרה היתה לנסות לצלם תהליך ייצור. בפני מר שטרית הציג חוקר המשטרה מצלמות שנתפסו בביתו ובהקשר אליהן טען כי מדובר במצלמות ישנות ואין המדובר במצלמות שנקנו לשימוש באטורה. (ראו בנספח 8 לתיק המשטרה עמוד 15 שורות 498 - 513) .

בעדותו לפנינו התכחש לכך שהמצלמות והעדשות נרכשו לשימושו הפרטי והסביר כי אלו היו לשימושם של אנשי המפעל והותקנו בפס הייצור. להלן גרסתו בעניין:

"ש: תסכים איתי שמדובר על מצלמות ועדשות לשימוש פרטי ולא תעשייתי.
ת: לא מסכים.
ש: תסביר.
ת: איך אתה קובע זאת? חלקם היו לשימוש אנשי המפעל, מנהל מחלקת כימיה, מעבדה, הם השתמשו במצלמות הקטנות הקומפקטיות. הגדולות שימשו לתהליך מעקב אחרי איכות החוט שמיוצר.
ש: האם המצלמות האלו הותקנו בפס הייצור.
ת: מה זאת אומרת? בוודאי. היו בעמדה ניידת והיו מפעילים אותם כשהיינו בודקים את המוצר.
ש: כמה מצלמות הותקנו בפס הייצור.
ת: היו 4 קווים, בכל קו הותקנו 4 מצלמות. אנו התקנו על שני קווים בלבד שזה 8 מצלמות.
ש: התקנתם 4 מצלמות על קו אחד ו- 4 על קו שני.
ת: התקנו 3 מצלמות על כל קו, סך הכל 6 מצלמות. כשאמרתי 4 זה טעות שלי.
ש: תראה לי בנספח מב' איזה מצלמות הותקנו בקו.
ת: ניקון D80, ניקון D300, היו למיטב זיכרוני של הסוג הראשון, כמו כן D90, גם 60 הותקנה.
ש: ואיזה עדשות.
ת: העדשות השתנו, ניסינו את כל העדשות.
ש: מי זה ניסינו.
ת: אני ומנהל מחלקת הייצור, ירון אלפסי. הוא ומנהל האחזקה היו נוכחים וגם יבגני, זה היה פרויקט של כל המפעל.
ש: האם זה אותו ירון אלפסי שהעיד פה שלא עודכנו מצלמות בקו הייצור.
ת: הוא טען כך אבל אני לא מאמין לעדות שלו.
ש: הוא משקר.
ת: בהחלט, במסגרת השקרים שהוא נתן בעדותו."
(עמוד 135 לפרוטוקול -דיון מיום 30.4.2018)

אם כן, מר שטרית טען כי המצלמות הותקנו בקווי הייצור, נעשה שימוש בעדשות שונות כאשר הוא עצמו, יחד עם מר אלפסי, פעלו בעניין למען פרויקט של המפעל. בהמשך, מסר מר שטרית כי לאחר סגירת המפעל נרכשה מצלמה אחת וכאשר נשאל מדוע רכש מצלמה נוספת - D7000 במקום לעשות שימוש באחת מתשע המצלמות האחרות שלדבריו היו מאוחסנות במפעל השיב: "כל המצלמות אוחסנו בקרטון והיו בתוך משטחים שפינינו מהמפעל. אני לא אתחיל לפרק משטחים שעטופים בניילון נצמד..." ( דיון מיום 30.4.2018, עמוד 136 שורות 1-12). כשהתבקש להסביר מדוע המצלמות לא נמצאו במחסני החברה באור עקיבא השיב: "...אולי גב' מורג שניהלה את הפינוי יכולה להסביר" (שם, ש' 15-18).

מר אלפסי הצהיר כי לא הותקנו מצלמות בפס הייצור או באטורה בכלל "ואף לא היה בכך כל צורך" וראה כי ברשות מר אטורה מצלמה מסוג Nikon שעשה בה שימוש אישי "בין היתר בנסיעה למרוקו" (סעיף 13 לתצהירו) . גרסתו זו של מר אלפסי לא נסתרה ובמהלך חקירתו הנגדית לא נחקר אודות סוגיה זו.

כן שוכנענו כי נעשה שימוש לפחות במצלמה אחת בשטח מפעל אטורה ולשימוש המפעל וזאת לאור עדותה של גב' קושמרו. גב' קושמרו בחקירתה לא התכחשה לכך שנעשה שימוש במצלמות בשטח מפעל אטורה אם כי זכרה שהיה שימוש במצלמה אחת ומסרה כי נערכו צילומים גם "באתר החדש בשטח" ( נספח 14 לתיק המשטרה עמוד 3 שורות 78-89).

מר בוסקולו מסר במהלך העימות בינו לבין מר שטרית במשטרה כי לא ידע על רכישת המצלמות ( נספח 16 לתיק המשטרה עמוד 3 שורה 64), ומבחינתו לעניין המצלמות טען "זה מחוץ למציאות ולא מציאותי" ( נספח 16 לתיק המשטרה עמוד 3 שורה 5).

אם כן, נסכם כך: בסוגיית המצלמות, מעבר לעדותם של מר שטרית ומר בוסקולו העידו מר אלפסי וגב' קושמרו. יש לתת את הדעת לכך כי מר אלפסי עבד באטורה עד שנת 2008 כאשר גב' קושמרו עבדה באטורה בכל התקופה הרלוונטית להליך הנדון. כמו כן, השימוש הנטען במצלמות והעדשות נעשה בשנים 2007-2011, כלומר, גרסתו של מר אלפסי רלוונטית לשנת 2007 – 2008 בלבד לעומת גב' קושמרו שגרסתה רלוונטית לכל התקופה הנטענת.

בבחינת העדויות שלפנינו, מתיישבת יותר המסקנה כי מר שטרית עשה שימוש במצלמות שנרכשו על ידו לצרכיו האישיים כאשר רק אחת מהמצלמות שימשו לפרויקט שנערך במפעל, ובשים לב לכך שגרסתו של מר אלפסי לא נסתרה וב"כ של מר שטרית אף נמנע מלחקור בענין , אנו סבורים כי השימוש במצלמה נעשה בין השנים 2009-2011, תקופה בה מר אלפסי אשר התכחש כלל לשימוש במצלמות במפעל, לא עבד באטורה. וכך גם שוכנענו.
זאת ועוד, בשל מסקנתנו האמורה ובשל עדותה של גב' קושמרו כי היתה עדה לשימוש לפחות של מצלמה אחת ומסרה כי גם לאחר סגירת המפעל נערכו צילומים במפעל יחד עם אישורו של מר שטרית כי המצלמה שנרכשה לאחר סגירת המפעל היתה מסוג D7000 ( העתק תמונה של המצלמה – נספח מב' לחווה"ד המתוקנת) - אנו קובעים כי מצלמה כאמור שימשה את מר שטרית לצורך המפעל. לא שוכנענו כי יתר המצלמות והעדשות שימשו לצרכי ם עסקיים.

רכישת מחשבים – רו"ח סער מצא כי במהלך השנים 2011-2012, תקופה בה עבדו באטורה שני עובדים בלבד, נרכשו 6 מחשבים בסכום כולל של 46,766 ₪ (סעיף 8.1.1 לחווה"ד המתוקנת).
אטורה מפנה בסיכומיה לעדותו של מר אלפסי, אם כי עדותו לעניין רכישות מחשבים שנערכו באטורה אינה רלוונטית משלא עבד באטורה בתקופה בה מתייחס רו"ח סער לרכישות המחשבים. כאן המקום לציין כי אנו ערים לקושי העולה מהגרסה שמסר מר אלפסי בעדותו לפנינו כאשר מסר גרסה לגבי רכישת 6 מחשבים בתקופה בה לא עבד באטורה וכאשר הופנה לכך שחווה"ד המתוקנת מתייחסת לתקופה בה לא עבד השיב: "אין לי מושג מה כתב רוה"ח.." ( דיון מיום 23.4.2018 עמוד 86 שורה 27), אם כי לא הובררה לפנינו השאלה האם יכול שגם בתקופה בה עבד באטורה רכש מר שטרית 6 מחשבים ומעבר לרכישת 6 המחשבים הנדונים. וממילא, אין נדרשים אנו לגרסתו בסוגיה זו משאינה רלוונטית.

מר שטרית מבסס טיעוניו על חוסר הרלוונטיות של עדותו של מר אלפסי ואינו מבסס התנגדותו בסוגית המחשבים על טיעונים ענייניים. מר שטרית לא התכחש בעדותו במשטרה לכך שרכש 6 מחשבים בשנים 2011-2012 כשבאטורה היו רק שני עובדים ומסר כך:

"אצל מירי היה מחשב אחד שלמרות שהיא עזבה ב2010 היא לקחה מחשב, הוא היה ישן, אצל נורית מחשב שני, אצל נורית היה גם מחשב שלישי נוסף בשביל החשבשבת, מחשב נוסף באתר של יקבי בנימינה כי השתמשנו בשרתים של יקבי בנימינה, המחשב החמישי שלי ולקראת סוף 2012 קניתי מחשב למורג שהיתה אמורה להגיע. היה גם מחשב שנשרף מקצר והייתי צריך להחליף אותו כולו" (נספח 8 לתיק המשטרה עמוד 15 שורות 491-494 ) .

לעומת זאת, בעדותו לפנינו כמו גם בדיון בהליך הזמני ( מיום 11.11.2015 בעמוד 26) שם מסר כי שני מחשבים שנרכשו מ"פאנדה" שלטענת מר שטרית פשטה רגל, לא נמסרו, התכחש לכך שרכש על חשבון אטורה 6 מחשבים ( דיון מיום 30.4.2018, עמוד 142 שורות 25-27) והעיד כך:

"ת: שני מחשבים שאתם טוענים שרכשנו, לא נרכשו ולא שולם בגינם, הוזמנו שני מחשבים שהיו צריכים להיות מסופקים, לא סופקו, לא נלקחו מהספק ולא שולמו, הצ'ק הוחזר לנורית שהוא מבוטל. נרכשו נדמה לי 3 או 4 מחשבים אחר כך, אחד להחליף את אלה שלא הוזמנו ואחד לשרת הדואר של אטורה, לפי מיטב זכרוני.
ש: אני מפנה להודעתך במשטרה, נספח 8, ע' 15, ש' 488 עד 497, שם אתה מתייחס לרכישת שישה מחשבים ואף מנסה להסביר מה נעשה בכל מחשב, תסביר את הסתירה.
ת: אין שום סתירה.
ש: מה תגובתך?
ת: תגובתי מאוד פשוטה, אחרי שמסרתי את ההודעה ואז גיליתי שיש את הביטול של שני המחשבים, זה מה שקרה. יש לי הוכחה שהצ'ק לא נפרע.
ש: מדוע לא התייחסת לכך בתצהירך?
ת: מה זאת אומרת?
ש: מדוע הסיפור הזה לא מופיע בתצהירך?
ת: נדמה לי שאני כבר טענתי את הקטע של שני מחשבים שלא נלקחו ולא שולמו, ואתם טענתם שזה כתוב על החשבונית שזה נפרע, לא בדקתם אם הכסף יצא מהחשבון."
(דיון מיום 30.4.2018, עמוד 143 שורות 2-19)

גב' קושמרו לא ידעה להסביר מדוע נרכשו 6 מחשבים בשנים 2011-2012 ולא ידעה להיכן סופקו ( נספח 14 לתיק המשטרה עמוד 3 שורות 70-77.)

טיעוניו של מר שטרית בסוגיה זו אינם משכנעים. הטענה כי לכאורה 4 מחשבים היו נדרשים לצורך עבודתם של שני עובדים אינה מתיישבת עם השכל הישר , לא כל שכן רכישת 6 מחשבים. מנגד, לא מן הנמנע כי נרכשו לפחות שני מחשבים לשני עובדים ולא שוכנענו כי אלו לא נדרשו לפעילותה של אטורה.

מכאן, אנו קובעים כי 4 מתוך 6 המחשבים שאת עלותם מבקשת אטורה להשיב, נרכשו על יד מר שטרית על חשבון אטורה וללא שהוכח לפנינו הקשרם העסקי לאטורה.

רכישת מקררי יין - רו"ח סער מצא כי בשנים 2008-2012 רכש מר שטרית על חשבון אטורה שלושה מקררי יין בסכום כולל של 26,250 ₪, שניים מהם נרכשו במהלך שנת 2012, מועד בו אטורה פעלה ממשרד בן שני חדרים ( סעיף 8.1.6 לחווה"ד המתוקנת).

בתצהירו, לא התכחש מר שטרית לרכישת המקררים, אם כי טען כי הרכישות של מקררי היין, כמו רכישות אחרות אליהן התייחס "בוצעו עבור אטורה ולצורך פעילותה התקינה... חלק מהציוד הנזכר נתרם על ידי למקרי צדקה" ( סעיף 116 לתצהירו). בחקירתו במשטרה מסר גרסה שונה לפיה המקררים נרכשו על ידי מר בוסקולו כ"בונוס על זה שהשגתי לו את המפעל המאושר השני שלו" ויחד עם זאת טען כי " זה כן חלק מהעובדה, זה היה חלק קטן מהבונוס על ביצועים" וכשנשאל באשר לצורך ב- 3 מקררי יין לאחר סגירת המפעל ופעילות אטורה משני משרדים השיב: "אני אמרתי לך שבוסקולו קנה. היו באים אנשים והייתי נותן להם יין, היינו צריכים מקררים". מר שטרית לא התכחש כי המקררים עברו לביתו הפרטי ושב וטען כי קיבל אותם כ"מתנה" ( ראו נספח 8 לתיק המשטרה, עמוד 17 שורות 553-561) .

גרסתו זו אינה מתיישבת עם הממצאים כפי שעולים מהחשבוניות שצורפו לרכישת אותם מקררים ( נספח מו' לחווה"ד המתוקנת). אישור המפעל השני התקבל בחודש 9.2011 כאשר עוד לפני כן בשנת 2008 נקנה מקרר אחד - צורפה חשבונית אחת מיום 7.5.2008 על רכישת מקרר בשווי 8,000 ₪ ובאשר לשני המקררים הנוספים- צורפה חשבונית שניה מיום 23.1.2012 על רכישת שני מקררים בשווי של 18,250 ₪ אשר עיון בה אינו מלמד על כי נרכשו על ידי מר בוסקולו עצמו. בכך למעשה גרסת מר שטרית לא הוכחה.

לא זו אף זו, הרי שהן בתצהירו והן במהלך עדותו בהליך הזמני והן במהלך עדותו לפנינו מסר מר שטרית גרסאות סותרות. במהלך עדותו בהליך הזמני העיד כי הוא עצמו רכש שני מקררים בלבד ואינו יודע על המקרר השלישי ואלה נועדו למיזם של מר בוסקולו - "המקררים נועדו ונקנו כדי שנאחסן את בקבוקי היין מהכרם של בוסקולו" – כלומר, בכך סותר את הגרסה שמסר במשטרה כי מקררי היין נרכשו עבורו כ"בונוס" או כ"מתנה" ממר בוסקולו ( דיון מיום 11.11.2015, ראו עדותו בעמוד 22 שורות 5-19).
ובעדותו לפנינו, מסר כי אכן נקנו 3 מקררים "הקטן היה בחברה. שני האחרים בבית שלי" והעיד כי נקנו שני מקררי יין כאשר התשלום היה עבור מקרר אחד והשני "טרייד אין" של שני מקררים שהיו בביתו של מר שטרית וטען כי ניתן ללמוד על כך מתעודת המשלוח – אך זו לא צורפה. מר שטרית טען כי המקררים הגיעו לביתו ולא היו אמורים להגיע לאטורה "לא היה מקום להעמיד אותם .." ( עמוד 130 -131 לפרוטוקול שורות 18-27, ושורות 1-3, בהתאמה).

מר בוסקולו ציין שלא ידע על רכישת מקררי היין על חשבון החברה ( נספח 16 לתיק המשטרה עמוד 3-4 שורה 66 ו 67) ומסר כי למיטב ידיעתו שני מקררים נמצאים בביתו של שטרית ואחד בביתה של בתו תמנע ( נספח 6 לתיק המשטרה עמוד 10 שורות 319- עמ' 10 ש' 319-322) .

גב' קושמרו לא ידעה על רכישת 3 מקררי יין או מדוע נרכשו והשיבה בפליאה כך: "שלושה?! זה סיפור שאני לא מצליחה להבין...לי זכור רק מקרר יין אחד שהיה בחדר" ( נספח 14 לתיק המשטרה עמוד 4 סעיפים 106-110) .

נסכם לעניין זה כי גרסתו של מר שטרית לעניין מקררי היין רצופת סתירות. שוכנעו כי נקנו 3 מקררי יין . לא שוכנענו כי היתה לכך זיקה עסקית לאטורה.

רכישת אופניים והליכון – בהתאם לממצאיו של רו"ח סער, ולאחר שבדק את החשבוניות שהונחו לפניו, מצא כי מר שטרית רכש על חשבון אטורה אופניים (בשנת 2009), ציוד אופניים ( בשנת 2011) ומכשיר הליכון חשמלי (בשנת 2006) בשווי של 20,075 ₪ (סעיף 8.1.3 לחווה"ד המתוקנת).
מר שטרית גרס כי ההליכון והאופנ יים שימשו את עובדי אטורה ונועדו לשמירה על בריאותם והעובדים הם אלו שהחליטו אם להתעמל אם לאו (סעיף 115 לתצהירו). נציין כבר כעת כי לא שוכנענו בגרסתו זו.
מר שטרית אינו מתכחש לרכישות כמפורט בחווה"ד המתוקנת אם כי לא הוכיח לפנינו כי האופניים וההליכון נרכשו למען העובדים, כפי שטען. במשטרה התבקש מר שטרית להגיב לממצאי חווה"ד המתוקנת והגיב כך: "הם חוצפנים. זה היה חלק מתקציב הביגוד שלי..." מר שטרית ציין כי האופניים שימשו בעיקר אותו ו "אולי אלפסי והיה עוד מישהו לא זוכר" וכאשר סיים לעבוד האופנים אוחסנו במחסן באור עקיבא, מר בוסקולו ביקש ממנו לקחת אותם כיוון ש"חבל עליהם" (נספח 8 לתיק המשטרה עמוד 16 שורות 516-529). מר שטרית חזר על גרסתו במשטרה גם במהלך עדותו בהליך הזמני ( דיון מיום 11.11.2015, עמוד 27 שורות 12-25 ועמוד 28 שורות 1-5) .

"ש: האם נכון שבשנים 2006-2011 רכשת מכספי אטורה אופני הרים מסוג "קנונדל", הליכון וציוד נלווה כמו מנשא לרכב לאופניים בסך של כ- 20,000 ₪.
ת: אופניים, הליכון וציוד לנשיאת אופניים על רכב קניתי.
ש : האם זה נכון שהמשתמש היחיד באביזרים האלה היית אתה.
ת: הציוד היה בתוך המפעל בחדר מיוחד. העובדים הוזמנו להשתמש בציוד. רק שהעובדים רצו להגיע מיד לאחר 12 שעות הביתה. כל מי רצה הוזמן.
ש: תסביר, אתה טענת שהם היו מיועדים לשימוש העובדים.
ת: עשינו את החדר לשימוש העובדים, אין לי שליטה על העובדים, רק אני השתמשתי.
ש: רק אתה השתמשת.
ת: כך יצא בסוף, גם בוסקולו השתמש.
ש: הוא רכב על אופניים.
ת: כן.
ש: לאן הוא רכב.
ת: כולנו רכבנו בשטח של אזור התעשייה ציפורית. גם בגדי הספורט של בוסקולו ונעלי הספורט שלו היו בקרטון כשפיניתם את המחסן. בוסקולו מאוד טוב ברכיבת שטח.
ש: ירון אלפסי העיד שהליכון ואופניים היו בחדר נעול ורק לך היה מפתח.
ת: לא נכון. החדר היה נעול אבל מפתח היה אצל מירי.
ש: האם נכון שבזמן החיפוש שנערך אצלך בבית ביום 19.7.15 האופניים מדגם "קנונדל" נמצאו בביתך.
ת: אמת.
ש: תסביר.
ת: כשסגרנו את המפעל ועברנו למחסן באור עקיבא, האופניים היו במחסן, בפעם הראשונה שבוסקולו הגיע אחרי הסגירה, הוא הסתובב במחסן ושאל מה האופניים עושות פה ואמר שאני אשתמש בהם.
ש: למה לא לקחת גם את המצלמות שגם הם התייבשו במחסן סתם.
ת: יש הבדל ענק בין מצלמות לבין אופניים. אופניים יכולות להחליד. גלגל של אופניים אם לא משתמשים בו כמה שבועות הוא הולך.
ש: אז לקחת אותם לשמור עליהם.
ת: לא, השתמשתי בהם.
ש: אני מפנה אותך לחשבונית רכישת האופניים, נספח מג' לחוות דעתו של סער. אני אומר לך שרו"ח סער גילה שבחשבונית שהוגשה לחברה במסגרת החזר הוצאות המילה אופניים נמחקה בטיפקס. תאשר לי שהמילה נמחקה על ידך.
ת: שלילי.
ש: מי מחק.
ת: מה צריך למחוק שם? "קנונדל" זה אופניים.
לשאלות בית הדין:
ש: רכישת האופניים הייתה מיועדת לצורך שימוש בהם במפעל.
ת: גם.
ש: תסביר.
ת: בין המשרדים לייצור יש סדר גודל של 800 מטר. זה היה מסלול שהיה צריך לעשות אותו כמה פעמים. השטח עמד על 130 דונם.
ש: מדוע היה צורך ברכישה של מתקן של נשיאה על רכב.
ת: זה היה חבילה אחת ברכישה.
ש: אי אפשר לרכוש אופניים בלי מתקן נשיאה.
ת: זה היה מבצע כזה ביחד.
המשך חקירה:
ש: למה היה מיועד המתקן הזה.
ת: לנשיאה על רכב.
ש: מי היה אמור לקחת את המתקן הזה.
ת: אני חשבתי שאולי אני אוכל לצאת עם האופניים מחוץ למפעל עם עובדים אחרים."
(דיון מיום 30.4.2018 עמודים 137 -139 )

מר אלפסי הכחיש בעדותו לפנינו, כי האופניים וההליכון הועמדו לשימושו או לשימוש העובדים. כך העיד לפנינו:

"ש. בסעיף 6 לתצהירך אתה מספר שעובדי המפעל לא השתמשו בהליכון או באופניים שהיו בחדרו הנעול של יורם.
ת. נכון.
ש. אז אתם הייתם עובדים ורואים את יורם עושה כושר לבד בחדר.
ת. אני לא חושב כי מי מהעובדים ידע שזה קיים, אני ידעתי שזה קיים אבל לא מעבר.
ש. אז מה הוא עושה עם זה נעול בחדר, התעמל לבד.
ת. זה ענייניו האישיים.
ש. אז איך אתה יודע שזה היה בחדר.
ת. כי הייתי רואה את זה.
ש. אז רצית פעם אחת לעלות על ההליכון.
ת. לא, אף פעם לא.
ש. האם ביקשת ממנו.
ת. לא, אף פעם לא.
ש. אז איך אתה אומר שהוא לא הסכים שתעלה עליו.
ת. כי הוא אף פעם לא פרסם ברשות הרבים שזה עומד לרשות העובדים.
ש. אבל לפחות ממה שאתה מספר לנו היום אנו יודעים כי איפה היו ההליכון והאופניים בחדר הנעול באטורה.
ת. כן."
(דיון מיום 23.4.2018 עמוד 85-86 לפרוטוקול שורות 20-27 ושורות 1-11, בהתאמה)

מלבד עדותו של מר שטרית ומר אלפסי והחשבוניות שצורפו לחווה"ד המתוקנת (נספח מג') לא הונחו לפנינו ראיות נוספות מהן ניתן ללמוד על ייעודם של האופניים וההליכון.

משכך, אנו קובעים כי לא הוכח שלאופניים או להליכון או לציוד הנוסף שרכש מר שטרית, היה ייעוד עסקי. אנו סבורים כי אלה נרכשו לשימושו האישי של מר שטרית.

טלוויזיות - רו"ח סער התייחס בחוות דעתו לרכישות טלוויזיות בשנת 2009 ומצא כי מר שטרית רכש 2 טלוויזיות בסכום של 14,229 ₪ (סעיף 8.1.5 לחווה"ד המתוקנת). טלוויזיה אחת בגודל מסך 37 אינצ' (וכפי שעולה מהחשבוניות שצורפו לחווה"ד המתוקנת – נספח מ"ה ולא 40 אינצ' כפי שצוין) והשניה בגודל 42 אינצ'. הכתובת שצוינה על גבי אחת החשבונית לטלוויזיית 37 אינצ' היתה כתובת מגוריו של מר שטרית (סעיף 8.1.5 לחווה"ד המתוקנת) והזמנת הרכש שיצאה מאטורה, כפי שצורפה, נעשתה ע"י מר שטרית (נספח מ"ה לחווה"ד המתוקנת).

במהלך חקירתו במשטרה נשאל מר שטרית בין היתר לגבי רכישות טלוויזיות משנת 2009, מר שטרית התייחס בתשובתו לטלוויזיות שרכש בשנת 2005 בעקבות ביקור של חברת פי אמ ג'י שהתעניינה בקנית מוצרים מאטורה וציין כי את אותן טלוויזיות רכש מכספו. לעומת זאת, כאשר מר שטרית שב ונשאל לגבי רכישות הטלוויזיות בשנת 2009 הסביר כי רכש את 2 הטלוויזיות "על חשבון אטורה על חשבון 2 הטלוויזיות שהבאתי לאטורה" (נספח 8 לתיק המשטרה, עמוד 14, שורות 462-463).

ובהמשך כשנשאל מדוע רכש אותן על חשבון אטורה לעומת שנת 2005 שאז רכש באופן פרטי ולכך השיב:

"כי היו שנים שבקושי היה לנו כסף לשלם משכורות. לא היו מזומנים בחברה...זה השנים שבה אלביס הפסידה את המפעל שלה המרכזי בגרמניה והייתה בהליכי כינוס באיטליה זה היה בין 2009 עד 2011/2012"
(נספח 8 לתיק המשטרה, עמוד 14, שורות 473-476)

תשובתו של מר שטרית כאמור אינה ברורה. הרי אם בשנת 2005 נמנע מלבקש מאטורה החזר כספי עבור רכישות טלוויזיה לצרכי אטורה בשל מצבה הכלכלי ובשנת 2009 חברת האם – אלביס, עדיין היתה שרויה במצב כלכלי אשר הוביל לכינוס נכסים – כך לגרסתו, הרי השאלה שנשאלת היא מדוע חרף המצב הכלכלי בשנת 2009 , כן רכש טלוויזיות על חשבון אטורה.

בעדותו לפנינו מסר מר שטרית גרסה שונה מזו שמסר במשטרה לגבי הנסיבות בהן רכש טלוויזיות מכיסו הפרטי ולרכישת הטלוויזיות שנרכשו בשנת 2009. בהליך שלפנינו טען מר שטרית כי אותן רכישות טלוויזיות שבוצעו מכיסו נעשו בשנת 2006, לעומת שנת 2005 – כפי שטען במשטרה, טען כי אותן טלוויזיות הביא מביתו – להבדיל מגרסתו במשטרה כי רכש אותן וסיפק הסבר שונה לכך ששתי הטלוויזיות סופקו על ידו ולא ביקש החזר הוצאות בגינן והתכחש לכך שטען כי לא ביקש החזר עבור הטלוויזיות שהביא בשל קושי כלכלי. כך נשאל והשיב:

"ש: האם נכון שבשנת 2009 רכשת שני מכשירי טלוויזיה חדשים בסכום כולל של כ- 14,000 ₪ שסופקו לביתך הפרטי בכוכב יאיר.
ת: כן.
ש: למה.
ת: ב- 02/06 ערכנו ביקור מאוד חשוב שהיה אמור לשנות את אטורה של אנשי חברת פי אנד ג'י, רצינו שהם יקנו מאתנו גומי שייצרנו לחיתולים. במסגרת זו אני הבאתי שני מכשירי טלוויזיה ענקיים מביתי לתת תצוגה והצגנו בפני האנשים האלה, המכשיר הגדול היה בחדר ישיבות ונשאר שם והשנייה עברה למחלקת הכימיה. שני המכשירים האלה נשארו במפעל וכשעזבנו אחרי 2010, תמורת שני המכשירים האלה אני לקחתי שני מכשירים כמו שעשיתי בנושא של המחשב. כמו שכשנכנסתי לאטורה אני קניתי מחשב לשימושי....
ש: למה ב- 2006 לא הזמנת פשוט טלוויזיות לאטורה. למה היית צריך להביא טלוויזיות מהבית.
ת: כי עשינו את זה במהירות. הביקור נפל עלינו "כרעם ביום בהיר" וזה מה שעשינו.
ש: אתה רוצה להגיד לי שהיה יותר קל לנסוע לביתך, לפרק שני מכשירי טלוויזיה מהקירות ולהביא אותן לאטורה מאשר להביא שני מכשירים חדשים.
ת: זה לא מכשירים שאתה מכיר, זה מכשירים גדולים מאוד, לא טלוויזיות שטוחות כמו היום, הכוונה לטלוויזיות כבדות של פעם.
ש: כמה שקלה כל טלוויזיה.
ת: היה צריך לפחות שני אנשים להרים אותה למשרד. לשאלת בית הדין הטלוויזיות האלה את מי שימשו לפני כן, אני משיב שאחת הייתה בסלון ואחת בחדר השינה שלי.
ש: תסביר לי, לקחת את הטלוויזיות והבאת אותן לאטורה, למה למחרת לא החזרת אותן הביתה.
ת: כי החלטנו להשאיר אותן להציג ללקוחות ולשימוש הטכנאים. עם מכשירי הטלוויזיה הבאתי שני מכשירי וידיאו שהיו בשימוש. לשאלת בית הדין האם הטלוויזיות היו שוות ערך, אני משיב שכן. לשאלת בית הדין מה עשית במהלך השנים מאז שהשארת את הטלוויזיות במפעל ועד שקנית, אני משיב שבסלון כמעט ולא ראינו והוצאנו מאחד החדרים של הילדים והשתמשנו בזה.
ש: למה לא ביקשת כבר ב- 2006 החזר הוצאות עבור הטלוויזיות.
ת: זה טלוויזיות שלי, לא חדשות, למה שאבקש הוצאות מבלי חשבונית מסודרת.
ש: מה קרה פתאום שב- 2009 היית צריך את הטלוויזיות האלה על חשבון אטורה.
ת: כי הלכנו לסגור את המפעל. אז במקום שני הטלוויזיות קניתי שני טלוויזיות.
ש: אבל הסברת לנו שלא היית זקוק לטלוויזיות.
ת: אבל הטלוויזיות כבר התיישנו, זה היה דור מאוד ישן, כבר הגיע דור חדש של טלוויזיות. זה מה שהתחילו למכור אז.
ש: האם נכון לומר שהסיבה שלא קיבלת כסף חזרה מאטורה עבור הטלוויזיות הייתה כי אטורה הייתה במצב קשה.
ת: לא אמרתי את זה מעולם, אמרתי אולי שהתזרים היה במצב קשה.
ש: מה זה אומר תזרים מצב קשה.
ת: שלא היו העברות של תשלומים כמו אלביס שלא הקפידה לשלם בזמן.
ש: והתזרים שהיה קשה איך זה קשור לטלוויזיות.
ת: צריך לשלם על הטלוויזיות.
...
לשאלות בית הדין:
ש: באיזה שנים הייתה בעיה בתזרים.
ת: זה לא עניין של שנים, זה היה נקודתי, באותה נקודת זמן כשהיינו צריכים לקנות.
ש: אתה פירקת טלוויזיות שהיו שוות ערך באותו זמן ושם אותן במפעל כי היה צורך בהמשך שימושן. אתה טוען שלא קנית במהלך התקופה לאחר מכן טלוויזיות אחרות כי הייתה בעיה בתזרים. למה לא קנית בתקופת זמן סבירה לאחר מכן טלוויזיות.
ת: זאת חברה שרציתי בהצלחתה אז לקחתי את הטלוויזיות למפעל. לשאלת בית הדין למה לא לקחת אותן הביתה או קנית באותה נקודת זמן טלוויזיות אחרות, אני משיב שאני לא יודע להסביר.
ש: זאת אומרת שאתה אומר שלא קנית טלוויזיות במקומן במהלך השנים הללו לא כי הייתה בעיה תזרימית אלא בגלל שלא היה לך צורך.
ת: כי כבר היו לי טלוויזיות בבית"
(דיון מיום 30.4.2018 , עמודים 132 החל משורה 11 – 134 עד שורה 16)

מר בוסקולו, מסר גרסתו במשטרה. לטענתו לא ידע על רכישת הטלוויזיות ומעולם לא ראה אותן ( נספח 16 לתיק המשטרה עמוד 3 שורות 65-66) .

גב' קושמרו, מסרה כי לא זכורה לה רכישת הטלוויזיות וטענה "...אולי הוא קנה ישירות מבלי שיעבור דרכי" והסבירה כי "... תשלומי הויזה לא בתחום האחריות שלי באופן שוטף" (נספח 14 לתיק המשטרה, עמוד 3, שורות 62,65) .

שוכנענו כי רכישת הטלוויזיות, כאשר הנסיבות לרכישתן לא הובררו די, נרכשו לשימושו האישי של מר שטרית. משכך, אנו קובעים כי מר שטרית רכש 2 טלוויזיות וכמפורט בחווה"ד המתוקנת לשימוש האישי.

קורס שיווק באינטרנט עבור תמנע - בחודש 7.2012 שילמה אטורה בגין קורס שיווק סך של 11,020 ₪ (סעיף 8.1.7 לחווה"ד המתוקנת). רו"ח סער ציין כי באותה תקופה אטורה לא ייצרה מוצרים ולא עסקה בשיווק או מכירות. עובדי החברה היחידים היו מר שטרית וגב' קושמרו.

מר שטרית בתצהיר מטעמו טען כי קורס השיווק נועד "... לצורך פעילותה התקינה של אטורה" ( סעיף 116 לתצהירו). בחקירתו במשטרה מסר גרסה כמפורט להלן:

"היה קורס שהלכתי למפגש אחד ברחוב המסגר בתל אביב וחשבתי שהקורס יעניין אותי והתברר לי שזה קשור לאינטרנט ואז אמרתי לבת שלי אולי זה יעניין אותך, שאלתי אותה אם היא מעוניינת להשתתף בקורס במקומי והיא הסכימה". (נספח 8 לתיק המשטרה עמוד 17 שורות 566-568 ) .

מר שטרית אישר כי תמנע היא זו אשר השתתפה בקורס במקומו וכי הקורס שתמנע נרשמה אליו ומאוחר יותר התקבלה הוראת ביטול תשלום, שולם על חשבון אטורה ( נספח 8 לתיק המשטרה עמוד 17 שורות 586-583).

בהליך שלפנינו חזר על הגרסה שמסר במשטרה ( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 126 שורות 8-7 ) והוסיף וטען כי מר בוסקולו אישר זאת והוא עצמו לא נדרש לבקש אישור ממר בוסקולו לקורס. אישורו של מר בוסקולו ניתן לכך שתמנע תשתתף במקומו בקורס ( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 126 ש' 10 ובעמוד 127 שורות 8-9). מר שטרית לא התכחש לכך שתמנע היא זו אשר הפנתה את תשומת ליבו לקורס שיווק ( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 126 שורה 2 4).

תמנע מסרה גרסה שונה מזו של מר שטרית עת שנחקרה במשטרה. שם מסרה כי מצאה את קורס השיווק באינטרנט בעקבות כך שרצתה "להבין את עולם השיווק באינטרנט" (נספח 12 לתיק המשטרה, עמוד שני) אך לא זכרה באיזה אמצעי בוצע התשלום ומסרה כי ביקשה "כסף מההורים" ו"יכול להיות שכשאני ביקשתי עזרה מאבא שלי הוא שילם על חשבון החברה..." ( נספח 12 לתיק המשטרה עמוד שלישי).

מר בוסקולו בחקירתו במשטרה ציין כי "לגבי קורס שיווק בזה סימן שאלה שיכול להיות שנתתי את אשורי ליורם..." אך התכחש לכך שאישר למר שטרית לשלם על קורס השיווק עבור בתו תמנע. (נספח 16 לתיק המשטרה שורות 67-68 ו72-74).

גב' קושמרו בחקירתה במשטרה הביעה פליאה על כך שמר שטרית לא השתתף בקורס. גב' קושמרו זכרה כי מר שטרית נתן את ההוראה לתשלום הקורס וסברה כי הוא זה שלמד ( נספח 14 לתיק המשטרה עמוד 4 שורות 113-114) .

מכאן, כי מר שטרית לא ידע לספק הסבר המניח את הדעת לכך שתחילה תמנע שילמה על הקורס וביטלה את התשלום. אין ספק כי תמנע היא זו אשר בסופו של יום השתתפה בקורס וללא אישורו של מר בוסקולו אשר הניח כי מר שטרית הוא זה אשר ישתתף בקורס, הנחה שגב' קושמרו היתה שותפה לה, ולא הוכח אחרת. בסופו של יום, המסקנה המתבקשת היא כי תמנע השתתפה בקורס השיווק ששולם על חשבון אטורה וללא אישורו של מר בוסקולו לכך, כאשר לא הוכח כי לתמנע היה אופק תעסוקתי כלשהו באטורה או שהיתה כוונה כלשהי להעסיקה. תמנע העידה בעצמה כי כוונתה היתה להרחיב ידיעותיה בתחום השיווק באינטרנט ולא למען אטורה.

אנו קובעים כי קורס השיווק שולם על חשבון אטורה ויועד ללימודיה של תמנע וללא קשר עסקי לאטורה.

רכישות שונות – אטורה מבקשת כי מר שטרית ישיב לה כספים שהוצאו לצורך רכישותיו הפרטיות וכפי שמצא רו"ח סער ופירט בסעיף 8.1.9 לחווה"ד המתוקנת כך:
סך של 9,240 ₪, ששולם בחודש 7.2007, עבור 11,520 צילומים ו-120 ספרי מחזור צבאי,
סך של 1,484 ₪, ששולם בחודש 7.2007, עבור מוצרים שונים שנרכשו בחנות " איקאה" כגון: סיר בישול, מחבת ועוד.
סך של 4,060 ₪ ששולם בחודש 4.2008, עבור סט צלחות. רכישה שדווחה כ"מתנות ללקוחות".
סך של 2,736 ₪ ששולם בחודש 9.2008, עבור תכשיטים. רכישה שדווחה כ"מתנות ללקוחות".
סך של 1,037 ₪ ששולם בחודש 11.2008, עובר מוצרים שונים שנקנו בחנות " איקאה" כגון: שמיכה, מחבת ועוד. רכישה שדווחה כ"ציוד מתכלה".
סך של 1,383 ₪ ששולם בחודש 3.2011, עבור כלי מטבח וכלים שונים לעציצים מחנות " איקאה". רכישה שדווחה כ"אחזקת משרד".
סך של 2,624 ₪ ששולם בחודש 4.2011, עבור ריהוט גן מחנות " איקאה", רכישה שדווחה כ"הוצאות משרדיות".
סך של 1,060 ₪ ששולם בחודש 10.2011, עבור כריות מחנות " ורדינון", רכישה שדווחה כהוצאות בסעיף " אחרים".
סך של 1,839 ₪ ששולם בחודש 11.2011, עבור שמיכות ופריטים נוספים, רכישה שדווחה כ"הוצאות משרדיות".
סך של 1,877 ₪ ששולם בחודש 1.2012, עבור 16 יחידות תאורת חרום. צוין כי באותה התקופה היו שני עובדים בלבד באטורה.
סך של 682 ₪ ששולם בחודש 9.2012, עבור כלי מיטה שונים, רכישה שדווחה כ"חומרים מתכלים".

לאחר ששמענו את עדותו של מר שטרית ועיינו בגרסאות שמסר הן בהליך הזמני והן במשטרה, שוכנעו כי אותן הוצאות לא הוכחו ככאלה שנרכשו לצרכיה העסקיים של אטורה. מר שטרית בחר להתייחס בסיכומיו בכלליות לרכישות השונות תוך שטען כי רובן של הרכישות "למעט תרומת ספרים לצנחנים" נעשו לצרכי עבודה ( סעיף 171 לסיכומיו) – וללא שתמך טענתו זו בראיות.

כך למשל טען מר שטרית כי מוצרי הגינון נועדו לכיסוח הדשא במפעל אטורה, כריות ושמיכות נועדו לשימושו האישי בזמנים בהם נהג לישון במפעל אטורה ( ראו חקירתו במשטרה נספח 11 עמוד 7 שורות 2 18-219) ותאורת החירום נועדה למקרה של הפסקות חשמל כיוון ש"היו הרבה הפסקות חשמל ובכל חדר טען שהיו לפחות 3 יחידות" ( דיון מיום 30.4.2018 עמוד 161 שורות 25-27).

תמיכה לגרסת אטורה בעניין זה אנו מוצאים בתצהירו של מר אלפסי שמסר כי לאחר שנחתם הסכם השכירות ( כזכור מיום 25.3.2007) מר שטרית סיפר לו שרכש רהיטים ארונות ומנורות באיקאה והתקינם בבית של גב' ג'ואל ( סעיף 11 לתצהירו) – טענה שמתיישבת עם הרכישות מחנות " איקאה" מחודש 7.2007, כמפורט לעיל.

ולגבי הצורך ב- 16 יחידות החירום שנרכשו כאשר באותה תקופה פעלה אטורה משני חדרים בלבד, טענה גב' קושמרו כך: "לגבי 16 יחידות תאורת חירום לא ברור לי, לא זכור לי יחידות תאורת חירום באתר מלבד יחידה אחת" ( נספח 14 לתיק המשטרה עמוד 4 שורות 126-123) .

די באמור לעיל כדי לקבוע כי רכישותיו של מר שטרית ששולמו על חשבון אטורה וכמפורט בחווה"ד המתוקנת, לא נועדו לצרכים עסקיים ולא הוכח לפנינו אחרת. מר שטרית לא התכחש לאותן רכישות אך שב וטען כי ייעוד ן היה עסקי – טענה שלא הוכחה.

נסכם עד כה – רכישות שבוצעו על ידי מר שטרית –

124. קבענו כי מר שטרית רכש רכישות שונות על חשבון אטורה ואשר ברובן לא הוכח ייעודן או מטרתן העסקית ולמעט, התרגומים שבוצעו על ידי גב' שטרית, מצלמה אחת ו 2 מחשבים.

125. עד כאן, קביעותנו במישור העובדתי. להלן נפנה לדון ולהכריע ביתר טענות הצדדים ו הסעדים להם עותרים בתביעות ההדדיות.

ג. התיישנות, שיהוי והסתמכות

126. מר שטרית טען להתיישנות ושיהוי תביעתה של אטורה. לטענתו, משהתביעה המתוקנת הוגשה ביום 28.8.2014, הרי שכל הסכומים שנתבעו בגין התקופה שקדמה ליום 28.7.2007 ובחלוף 7 שנים ממועד הגשת התביעה , התיישנו. באשר לסכומים הנזכרים בתביעה מיום 28.8.2007 ועד ליום הגשת התביעה, טען שיש לדחותם מחמת שיהוי קיצוני, שהרע משמעותית את מצבו עד כדי נזק בלתי הפיך.

מר שטרית הפנה לכך שבמהלך למעלה מעשור שנים בהן נהג לשלוח דו"חות פרטניים מדי חודש בחודשו – טענה שלא הוכחה - מר בוסקולו ואלביס מעולם לא טענו כי ההוצאות שהוצאו אינן תואמות את תנאי עבודתו של מר שטרית – מכאן שדו"חות אלו מעצימים את השיהוי והמניעות של אטורה בכך שככל לאטורה היו השגות לעניין אותם דו"חות הרי שהיתה צריכה לנהוג כמעסיק סביר בזמן אמת ומכאן שיש לראות באטורה כמי שהסכימה בזמן אמת לתנאי שכרו של מר שטרית.

עוד טען מר שטרית כי אטורה גרמה לו בשתיקתה נזק בכך שיצרה מצג לפיו אין מחלוקת בנוגע לשכרו. אילו היו מר בוסקולו ואלביס מלינים על שכרו בזמן אמת, יכ ול היה לכלכל צעדיו ולהבטיח זכויותיו. זאת ועוד, נטען כי חלוף השנים גרם למר שטרית נזק ראייתי כבד וקיים חשש כי אטורה פעלה להשמדת ראיות.

127. אטורה מצידה – מכחישה את טענות מר שטרית מכל וכל. בסיכומים מטעמה, טענה אטורה כי בנסיבות תיק זה חלים החריגים בסעיפים 7-8 לחוק ההתיישנות הקובעים כי עילת התביעה נמנית רק ממועד גילוי העובדות שיצרו את העילה . רק בסוף שנת 2011 החלו בעלי השליטה באטורה לחשוד במר שטרית ופעולות המעילה והתרמית שביצע הוסתרו והתגלו רק בשנת 2013 לאחר ביקורת חקירתית של רו"ח סער. לכן נטען, לא חלה התיישנות על אף אחד מרכיבי התביעה.

בנוסף נטען , ההתיישנות נקבעת לפי מועד הגשת כתב התביעה המקורי ולא המתוקן, שכן הגשת כתב תביעה עוצרת את מרוץ ההתיישנות ויש להתייחס לתיקונים כאילו היו בתביעה מלכתחילה.

128. האם התיישנה תביעתה של אטורה?
כפי שנסביר להלן, תביעתה של אטורה לא התיישנה.
סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – " חוק ההתיישנות") קובע תקופת התיישנות של שבע שנים לתביעה אזרחית שאינה במקרקעין. סעיף 6 לחוק ההתיישנות, קובע לגבי מניין תקופת ההתיישנות כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

עילת תביעה מוגדרת כ"מסכת העובדות שהעלה התובע בכתב התביעה, על פיהן מבקש הוא סעד" [ ראה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, ש. לוין עורך, 1995) עמ' 345].

סעיף 7 לחוק ההתיישנות שעניינו ב"השעיית מרוץ תקופת ההתיישנות עקב התנהלות פסולה של הנתבע", תוקן ביום 3.8.2015 באופן שהוסיף רשימת נסיבות המצדיקות השעיה של מרוץ ההתיישנות קובע ( ראו דברי הסבר בה"ח הכנסת תשע"ח מס' 600 עמ' 126). הסעיף הרלוונטי לענייננו הינו בנוסח טרם התיקון כאמור שקבע כך:

"היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת התיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה"

וסעיף 8 לחוק ההתיישנות הדן ב"התיישנות שלא מדעת", קובע:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."

129. מכאן, במענה לשאלה האם התביעה שלפנינו התיישנה, כאשר אטורה טוענת לתחולת החריגים לחוק ההתיישנות, עלינו לבחון אימתי נולדה עילה התביעה, כלומר, מתי התגבשו העובדות על בסיסן עותרת אטורה לסעדים המבוקשים.

130. מעשיו של מר שטרית, מבחינתה של אטורה, התבססו, לכל המוקדם, ביום 3.9.2013 עם קבלת ממצאיו של רו"ח סער וכפי שהועלו בחוות הדעת הראשונה שהכין. עד מועד זה והחל משנת 2011 הועלו כנגד מר שטרית חשדות בלבד. בשל כך שמדובר בטענה למעשי תרמית והונאה, ושוכנענו כי לגבי חלק מהנושאים הרלוונטיים מעשיו של מר שטרית אכן כך הם, הרי שחל בענייננו סעיף 7 לחוק ההתיישנות ביחס לאותם עניינים רלוונטיים עליהם עמדנו לעיל .

131. ובאשר לסעיף 8 לחוק ההתיישנות – שוכנעו כי העובדות המהוות את עילות התביעה בכל הנוגע להוצאות והרכישות (להבדיל מכל הקשור לשכרו של מר שטרית והזכויות הנגזרות ממנו), כי מר בוסקולו לא ידע ולא יכול היה לדעת על התנהלותו של מר שטרית משהתרבות הארגונית שהנהיג באטורה היתה כזו שלא אפשרה לו לעמוד על המשמר. מר בוסוקולו נתן יד חופשית למר שטרית כמנכ"ל אטורה לנהל את כספי אטורה.

132. על כן, אנו סבורים כי אין בסיס לטענת ההתיישנות. התנהלותה של אטורה - אשר נקטה במשנה זהירות כלפי מר שטרית ולא סיימה עבודתו לאלתר עם העלאת החשדות, ובחרה תחילה לבסס את אותן חשדות כנגד מר שטרית בטרם נקיטת צעד של פיטורים - מחזקת את המסקנה כי בתקופה בה נערכו חקירות והתבררו הממצאים לאטורה לא היתה לאטורה הידיעה הנדרשת באשר לעובדות המקימות את עילות התביעה שלפנינו ואשר ביססו לאחר מכן את הגשת התביעה שלפנינו.

133. אשר למר שטרית, אשר התכחש למרבית הסכומים כפי שצוינו בחווה"ד המתוקנת והמשלימה ולנוכח קביעותנו כאמור, לפיהן אותן הוצאות שונות, לא הוכחו ברובן כמאושרות ע"י מר בוסקולו – הרי שאנו סבורים כי כיום מנוע מר שטרית לטעון להתיישנות רק בשל כך שלא נתפס בשעת מעשה.

134. שיהוי – הטעמים שניתנו ביחס לטענת ההתיישנות יפים גם לטענת השיהוי. לנוכח התשתית העובדתית אותה קבענו לעיל אנו סבורים כי עם התבססותן של עילות התביעה כנגד מר שטרית, פעלה אטורה להגשת התביעה שלפנינו.

135. הסתמכות – מר שטרית לא הוכיח את טענת ההסתמכות. מר שטרית לא הניח תשתית ראייתי בעניין זה וגם דין טענתו זו להידחות.

ד. הסעדים

פסק דין הצהרתי - שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

136. התנהלותו של מר שטרית, במהלך השנים, בכל הנוגע לכספים שהוציא מקופת אטורה לתועלתו האישית או למקורביו, באמתלה עסקית, היתה בניגוד לחובותיו בהתאם לחוזה העבודה, חובות אמון, נאמנות ויושר כלפי מעסיקתו, תוך הפרת הסכם העבודה והתנהלות חסרת תום לב.

137. האפשרות לפטור את אטורה מתשלום פיצויי פיטורים הינה מכוח מסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים הקובע "פיטורים ללא פיצויים מכוח פסק דין", כך:

"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים."

138. בהתאם להלכה הפסוקה, נפנה להוראות תקנון העבודה הכלול בהסכם הקיבוצי הכללי
שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית, שייקרא להלן: "התקנון". התקנון כולל פירוט של הפרות משמעת שונות, ופירוט מדרג עונשים הנע בין הסנקציה הקלה ביותר - "התראה" לבין הסנקציה החמורה ביותר, שהיא "פיטורים בלא הודעה מוקדמת ובלא פיצויי פיטורים".

הסנקציה לו עותרת אטורה הינה שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים ושל ההודעה המוקדמת, המוזכרת בסעיף 53 לתקנון. לפיכך, יש לבחון אם מר שטרית עבר אחת מעבירות המשמעת המוזכרות בסעיף 53 לתקנון. אלה הן:

" א. הפר משמעת באופן חמור;
ב. גרם להכאות במפעל שתוצאותיהן חמורות;
ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה;
ד. קלקל חמרים, מכשירים או מכונות במזיד;
ה. בזבז חומרים בזדון;
ו. מסר סודות המפעל (ראה סעיף 31 לעיל);
ז. עישן במפעל או בחלק ממנו בו העישון קשור בסכנה והודע על כך לעובדים;
ח. עבד במקום אחר ללא רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל;
ט. עבד במקום אחר בתקופה בה נעדר מהעבודה מחמת מחלה או תאונה;
י. עבר עבירה פלילית חמורה;".

139. הואיל ומעשיו של מר שטרית מהווים הפרת אמונים בכלל ובהיותו נושא משרה בפרט , ויש לראות בהם גם כמעילה בכספים, הסעיפים הרלוונטי ים לענייננו הינ ם 53 א' , ג ו-י' לעיל . במקרה שלפנינו, די באמור בסע' 53 א', הקובע הפרת משמעת באופן חמור המתאימה לענייננו, כדי להביא לכלל מסקנה כי בהיותו של מר שטרית מנכ"ל החברה ו בשים לב לחובת האמון המוגברת שחלה עליו, אותן רכישות והוצאות שהוצאו, ושהוכח לגביהן כי היו לתועלתו האישית ותועלת מקורביו וכי צמחה לו טובת הנאה משימוש בכספי אטורה, הינן חמורות ביותר.

140. נציין כי הדיון בנוגע לזכאות לפיצויי פיטורים רלוונטי גם לעניין הזכאות לתשלום הודעה מוקדמת. שכן, הגם שנקודת המוצא היא כי העובד זכאי להודעה מוקדמת בהתאם להוראות סעיף 3(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, הרי שבסעיף 10(2) לחוק האמור נקבע כי מעסיק יהיה פטור מהחובה לתת הודעה מוקדמת "בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים". כלומר, בעת בחינת הזכאות לתשלום הודעה מוקדמת, מובאים בחשבון אותם המבחנים הנשקלים בעת בחינת הזכאות לפיצויי פיטורים.

141. התוצאה מהאמור לעיל, והעובדות כפי שהוכחו לפנינו, הינה שניתן לראות במר שטרית כמי שעבר לכל הפחות עבירת משמעת באופן חמור כאמור בסעיף 53 א' לתקנון, ולפיכך יש להחיל לגביו את הסנקציה המשמעתית של שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים ושל ההודעה המוקדמת.

משכך, עתירה של אטורה מתקבלת בהיבט זה ואנו קובעים כי פיטוריו של מר שטרית היו כדין, וכי בהתנהלותו של מר שטרית יש משום הפרת משמעת באופן חמור השולל ת ממנו פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

הרכיבים והסכומים אותם יש לחייב את מר שטרית להשיב –

142. כפי שקבענו לעיל , הפר מר שטרית את חובותיו מכח חוזה העבודה. גם לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט -1979, ניתן לקבוע כי מר שטרית קיבל, שלא לומר נטל, שלא על פי זכות שבדין, טובות הנאה.

143. התרשמנו כאמור כי מר שטרית פעל בניגוד עניינים, עת ניצל את מעמדו כמנכ"ל שהיה אמון על כספי אטורה בכל הנוגע לרכישות והוצאות – אשר ברובן הוכח כי היו לשם אינטרסים אישיים , ועל מר שטרית היה להבין מראש או לראות מראש כי בכל הנוגע להוצאות שהוצאו וללא זיקה עסקית לאטורה, לא יכולה היתה אטורה לצפות כי יוציאן. משכך, אין מנוס מלקבוע כי מר שטרית הפר בצורה בוטה וחמורה את חובות תום הלב, הנאמנות וההגינות החלות עליו כעובד, כלפי אטורה, מכח חוזה העבודה שבינו לבין החברה. גם לפי יתר העילות המוזכרות בכתב התביעה, כדוגמת חובת ההשבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט וכן עילות נוספות, התוצאה היא זהה – יש לחייב את מר שטרית להשיב את הכספים שקיבל ואת שווי טובות ההנאה, אשר לא היתה להן כל זיקה עסקית לאטורה.

נחזור ונציין כי לא כך בכל הקשור לשכרו של מר שטרית והנלווים לו, לרבות מענקים , מהנימוקים שפורטו בסעיפים 48 - 54 לפסק דין זה. כפועל יוצא מהאמור, אנו קובעים כי אין לחייב את מר שטרית בהשבת הסכומים המפורטים בחווה"ד המתוקנת תחת הכותרת "חריגות שכר עבודה מעסיק" וגולמו ע"פ שכר נטו בסך של 8,979,257 ₪ והינם נגזרת משכר עבודתו של מר שטרית ששולם לו במהלך כל תקופת עבודתו.

144. בנוסף, לא נביא בחישובנו את ההוצאות לגביהן קבענו כי היתה מטרה עסקית להוצא תם: עלות מצלמה אחת, שני מחשבים ועלות התרגומים שיצאו תחת ידיה של גב' שטרית ובהתאם לקביעותינו לעיל.

145. מכאן, אנו קובעים כי על מר שטרית להשיב לאטורה, את הסכומים הבאים:

א. בגין תשלומים לג'ואל – 96,000 ₪.
ב. בגין תשלומים לאלעד – 296,791 ₪.
ג. בגין החזר הוצאות בגין נסיעות פרטיות לחו"ל, סך של 607,477 ₪.
ד. בגין רכישת יינות – 53,645 ₪.
ה. בגין הוצאות אירוח בחו"ל, סך של 26,520 ₪.
ו. בגין מתנות ללקוחות בחו"ל, סך של 7,763 ₪.
ז. בגין הוצאות אש"ל בחו"ל, סך של 47,096 ₪.
ח. בגין רכישות פרטיות אחרות ששולמו על ידי אטורה ולמעט, מצלמה אחת (שהערכנו שוויה הממוצע בהתאם לחשבונית אחרונה משנת 2011 כ-4,500 ₪ אף שלא הוברר לפנינו עלות כל מצלמה בנפרד – נספח מא' לחווה"ד המתוקנת) ושני מחשבים (עלותם הער כנו בהתאם לחשבונית שצורפה לשנת 2011 בסך של 13,600 ₪ - נספח מ' לחווה"ד המתוקנת) , סך כולל של 355,175 ₪.

סה"כ ישיב מר שטרית לאטורה סך של 1, 490,467 ₪ . סכום זה י ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה המקורית ועד ליום התשלום בפועל.

תביעתו של מר שטרית

התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת

146. משקבענו כי מר שטרית אינו זכאי לפיצוי פיטורים והודעה מוקדמת, דין תביעתו ברכיב זה להידחות.

גרם אובדן הזדמנויות למצוא תעסוקה חלופית, לשון הרע ופגיעה במוניטין

147. במסגרת בקשתו לתיקון כתב התביעה ביקש מר שטרית למחוק את הטענה כי הוא זכאי לפיצוי בגין עוולת לשון הרע (ראו החלטה מיום 29.2.2016) ועל כן, הכרעתנו אינה נדרשת בעניין זה.

תביעתו של מר שטרית לאובדן הזדמנויות למצוא תעסוקה, אינה מפנה למקור נורמטיבי לסעד המבוקש וממילא לא הוכחה כלל ועיקר .

148. כך גם לא הניח מר שטרית תשתית ראייתית ממנה ניתן ללמוד על פגיעה במוניטין.

משכך, תביעתו של מר שטרית בכל הנוגע לפיצוי בשל אובדן הזדמנויות למצוא תעסוקה ופגיעה במוניטין נדחית בזאת.

הפרת חוק הגנה על עובדים

149. מר שטרית טען כי פוטר בשל סירובו לבצע התאמת דו"חות ורישומים כוזבים בספרי אטורה שאילו היה מבצעם, היה למעשה מבצע עבירה פלילית ומשכך, יש לחייב את אטורה ומר בוסקולו בפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח לחוק הגנה על עובדים .

סעיף 2 (א) לחוק הגנה על עובדים קובע הגנה על "מתלונן", וזוהי לשון הסעיף:

"לא יפגע מעסיק בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור."

חוק הגנה על עובדים אינו דורש כי על מנת שהעובד יבוא בגדר החוק ויהיה זכאי לסעדים מתוכו, יש צורך כי התלונה תימצא כמוצדקת, אך נראה כי מר שטרית לא עבר את המשוכה הראשונית - לא הוכח לפנינו כי מר שטרית הינו " מתלונן" אשר הגיש תלונה כנגד מר בוסוקלו או כנגד אטורה . ( להרחבה לעניין תכלית חוק הגנה על העובדים וההלכות מכוחו ראו בע"ע ( ארצי) 41182-02-12 יורם אברג'ל - ג'וינט ישראל ומחלקת חמ"ע בג'וינט ישראל ( מיום 20.2.2017) .
150. זאת ועוד, לתמיכה בטענתו מפנה מר שטרית לחלופת דוא"ל (נספח 39 לתצהירו) בינו לבין מר פאולו קרלוני, שכיהן כדירקטור באטורה וטען כי עם קבלת הדרישה הבלתי חוקית של מר בוסקולו כאמור, שטח מר בוסקולו את תלונתו בעני ין בפניו והסביר כי מדובר בדרישה בלתי חוקית. מר שטרית טען כי מר פאולו קרלוני בחר ליטול צד לטובת אטורה והתעקש כי מר שטרית יבצע את הרישום הכוזב.

151. עיון באותה תכתובת דוא"ל אינו תומך בטענת מר שטרית כשלעצמה. מדובר במסמך אשר על גביו העתק של חלק מהתכתבות של מר שטרית אל גורם שלא מופיע על אותו מסמך וללא ציון תאריך כשנראה כי מדובר בתשובות חלקיות לשאלות לגבי הוצאות שונות ובחלק התחתון של המסמך מופיע חלק דוא"ל מאת מר קרלוני אל מר שטרית מיום 22.11.2012 בו מתייחס מר קרלוני לדו"חות פיננסיים מ 31.12.2011 ולמאזנים של אלביס לעומת אטורה ומתבקשת התייחסותו של מר שטרית לקראת פגישה עם יועצים.

152. אין במסמך האמור אינדיקציה לטענות מר שטרית לפיהן טען בפני מר קרלוני לפעילות לא חוקית שנדרשה ממנו ולהתייחסותו של מר קרלוני לכך. המדובר בעילת תביעה שנראה כי נזנחה וממילא לא הניח מר שטרית תשתית ראייתית בכדי לבסס אותה . מר קרלוני לא הובא לעדות ולא שוכנענו כי חוק הגנה על עובדים חל בענייננו.

153. לא זו אף זו, מר שטרית אינו טוען בסיכומים מטעמו לעניין הסעד המבוקש ודומה כי זנח טענתו. לאור האמור, תביעתו של מר שטרית לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים, נדחית.

יתרת בונוס

154. מר שטרית טען כי אטורה ומר בוסקולו הפרו את התחייבותם לשלם לו יתרת בונוס בסך כולל של 400,000 יורו בשל הצלחתו להשיג לאטורה מענק ממשלתי. לגרסת מר שטרית, בשלהי שנת 2009 במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בין אטורה למירבו הוחלט שאטורה תפסיק את פעילות הי יצור במפעל ועד לאמצע שנת 2010 תתפנה מהאתר. כפועל יוצא מהתפתחות זו, מר בוסקולו ומר שטרית קיבלו החלטה שאטורה תקים מפעל חדש בציפורית ולצורך כך הוחלט שאטורה תרכוש קרקע ממנהל מקרקעי ישראל. מר שטרית טען כי מר בוסוקלו התחייב כי ככל שמר שטרית יצליח להשיג לאטורה מענק לצורך הקמת המפעל בגין מפעל "מאושר" מהמרכז להשקעות, ישולם לו הבונוס כאמור. משהושג האישור כאמור, טען מר שטרית כי שולם לו בשנת 2011 סך של 228,000 ₪ ובשנת 2012 סך נוסף של 228,000 ₪. יתרת הבונוס עומדת לטענתו על 1,620,000 ₪.

155. אטורה, הכחישה את זכאותו של מר שטרית ליתרת הבונוס. לטענתה, מעבר לכך שטענה זו נזנחה בסיכומיו הרי שלגופו של עניין הכחישה אטורה את נסיבות קבלת האישור כפי שמר שטרית מפרט. לטענתה, עיקר הקרדיט להשגת האישור הנדון הגיע ליועצים חיצוניים שהועסקו על ידי אטורה וחלקו של מר שטרית בקבלת האישור היה טכני בלבד. זאת ועוד, אטורה מפנה לכך שבפועל לא התקבלו המענקים וזכאותה נשללה (נספח 13 לתצהירו של מר בוסקולו – "ביטול כתב אישור במסלול מענקים").

156. מר בוסקולו הכחיש את זכאותו של מר שטרית לבונוס וטען "...זה לא הגיוני" (דיון מיום 22.4.2018, עמוד 23 שורה 15). מר שטרית העיד כי אותו בונוס היה צריך לה ינתן לו במנותק לקבלת המענקים והוסיף כי "ביטול האישור נובע מכישלון של אטורה ולא שלי לגייס את המימון" (דיון מיום 30.4.2018 עמוד 159 שורה 27) .

התשתית העובדתית לאותה הבטחה נטענת לקבלת בונוס, לא הוכחה.

157. בשים לב לאמור ובהתאם לאותו עקרון לפיו דחינו את תביעתה של אטורה כנגד מר שטרית להשב ת כספים ששולמו לו עבור שכר עבודה ונלווים, אנו קובעים כי הסכומים ששולמו הלכה למעשה, ורק הם, משקפים את הסכמות הצדדים בעניינים אלה, ובהתאם אנו דוחים את טענת מר שטרית בעניין זה, משלא הוכחה.

הקצאת 24% מהון המניות

158. מר שטרית טען כי מר בוסקולו ואטורה , במעשיהם ובמחדל יהם, נישלו אותו מאחזקותיו הקנייניות באטורה וסירבו להקצות לו 24% מהון המניות. נטען, כי בשנת 1995, כאשר מר בוסקולו נקלע לקשיים כלכליים, מר שטרית התגייס לעזרתו והעמיד לו (ישירות ועל ידי מי מטעמו) ערבות בנקאית בסך של מיליון דולר, באמצעותה רכש ציוד לחברה האם – אלביס. בתמורה, כמו גם בתמורה לייעוץ שנתן שטרית, בוסקולו התחייב להקצות לו 40% מהון המניות של אלביס. כן נטען כי בשנת 2001 החליטו בוסקולו ושטרית לייסד ביחד חברה בישראל – היא אטורה. נטען כי בשונה מההתנהלות באלביס, בוסקולו הציע לשטרית לעבוד בחברה באופן שוטף ובתמורה לעבודתו היה אמור לקבל – כך לטענתו – כחלק משכר העבודה, גם 40% מהון המניות של החברה. נטען כי בהמשך, הסכים שטרית להפחתת שיעור אחזקותיו מ-40% ל-24% מהון המניות. עוד נטען כי סוכם בין שטרית לבין מר בוסקולו כי שטרית יקבל את אחזקותיו לאחר החזר מניות מסימסט או לאחר שיוקם המפעל החדש, לפי המוקדם מבין השניים. לטענתו, נוכח פיטוריו הבלתי חוקיים, כמו גם ההתנערות מהתחייבותם להקצות את המניות, הרי שבוסקולו ואטורה למעשה גילו את דעתם שאין בכוונתם לקיים את ההסכם עם שטרית, באופן המקים עילה להורות על אכיפת הקצאת המניות, גם אם טרם הגיע מועדה.

159. אטורה ומר בוסקולו טוענים כי אכן בשנת 1995 או בסמוך לכך, העמיד מר שטרית לטובת מר בוסקולו ערבות בנקאית מחשבון הבנק שלו בציריך, תמורתה שילם מר בוסקולו למר שטרית עמלה. מלבד זאת, לא היה בין מר בוסקולו לבין מר שטרית קשר עסקי כלשהו. נטען כי מעולם לא היתה התחייבות להקצות למר שטרית 40% או שיעור אחר מהון המניות של אלביס וכאמור גם לא שיעור כלשהו מהון המניות של אטורה. נטען כי מדובר בטענה הזויה. כן נטען כי ממילא חלה התיישנות מאז היווצרות העילה ועוד נטען כי בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בסכסוכים מסחריים בין שותפים, בעלי מניות וצדדים להסכמי השקעה.

160. נציין כבר כעת, כי לדעתנו גם רכיב תביעה זה דינו להידחות. מר שטרית טען לשני " הסכמי שותפות" מיום 10.1.1995 ומיום 16.8.1995 . הסכמי השותפות הנטענים צורפו לתיק בית הדין ( נספחים 46-47 לבקשה מיום 3.1.2018). מדובר בשני מסמכים המסדירים תשלום מאת מר שטרית בתמורה ל 40% ממניות אלביס למר שטרית.
עיינו בשני המסמכים, הנחזים כי נושאים את חתימותיהם של מר בוסקולו ( אשר מתכחש לחתימתו) ומר שטרית ( ההסכם המאוחר יותר נושא חתימתו גם של מר מנשה – שלטענת מר שטרית היה צפוי להיות שותף נוסף סעיף 5 לתצהירו של מר שטרית), ולא שוכנענו כי לפנינו " הסכמי שותפות". מר בוסקולו התכחש לטענת השותפות והתכחש לחתימתו על אותם מסמכים שמר שטרית טוען כי הינם הסכמי שותפות ( דיון מיום 22.4.2018 עמוד 4 שורה 23). לטענתו לא נחתם הסכם מחייב להקצאת המניות ואף לא שולמה התמורה עבור המניות "אלו הסכמות שלא יצאו אל הפועל" ( דיון מיום 22.4.2018 עמוד 6 שורות 17-12). בסיכומו של דבר, לא התרשמנו כי מר בוסקולו " גמר בדעתו" והביע רצון בשלב כלשהו להיות שותפו של מר שטרית, בוודאי שלא כחלק מתנאי עבודתו של מר שטרית אשר לא היו קיימים אותה עת.

גם אילו קיבלנו את טענותיו של מר שטרית, הרי ככל שעילת התביעה מבוססת על התחייבות משנת 1995 שלא קוימה, זו התיישנה במועד הגשת התביעה. גם אלמלא התיישנה, מובן כי באה לעולה עוד קודם נוצרו יחסי עבודה בין הצדדים, כך שבוודאי אינה יכולה להוות חלק מהסכם העבודה ומכאן כי אין היא בסמכותו של בית דין זה.

באשר לנטען על ידי מר שטרית, אודות הסכמות אליהן הגיע עם מר בוסקולו בשלב מאוחר יותר, הרי שעדיין אין מדובר לדעתנו בעילה הנובעת מיחסי העבודה בין הצדדים, אלא לכל היותר מיחסים עסקיים בין השניים, ככל שהיו כאלה. ניכר כי הטענה ולפיה בוסקולו הציע לשטרית לעבוד בחברה באופן שוטף ובתמורה לעבודתו היה אמור לקבל כחלק משכר העבודה, גם 40% מהון המניות של החברה, לא נועדה אלא להכניס את טענתו זו לגדר סמכותו של בית הדין לעבודה בהליך זה, אולם גם טענה זו, אין בידינו לקבל. ככל שזו היתה הסכמת הצדדים, הרי שגם עילה זו, שנולדה עם הקמתה של אטורה, התיישנה זה מכבר. מעבר לכך, ככל שאותה הסכמה לא באה לידי ביטוי הלכה למעשה, הרי שעל פי אותו עקרון שהנחה אותנו בתביעת אטורה כנגד מר שטרית, בנוגע להשבת שכר ותנאים נלווים ששולמו בפועל וקבענו כי שיקפו את הסכמות הצדדים, הרי גם כאן יש לראות את המציאות – הלכה למעשה – כמשקפת את רצונם של הצדדים, בוודאי כאשר לא הונחה בפנינו הסכמה ברורה אחרת. לא זו אף זו, הקצאת מניות לעובד, נעשית באופן מסודר תוך קביעת מחיר מימוש. ככל שמדובר בהקצאת מניות שאמורה היתה להתבצע באופן שונה, אזי אין לראותה כהקצאת מניות לעובד, אלא כהקצאה שמקורה קשר עסקי בין צדדים, אשר כאמור אינו יכול להתברר בבית דין זה.

161. לפיכך, אנו דוחים את תביעתו של מר שטרית בעניין חיובה של אטורה ומר בוסקולו להקצות לו 24% מהון המניות של החברה .

הרמת מסך ההתאגדות

162. מר שטרית מבקש להטיל על מר בוסקולו אחריות אישיות באמצעות הרמת מסך ההתאגדות. מאחר שלא הגענו לכלל מסקנה כי יש להשית על אטורה חובות כלשהן כלפי מר שטרית, הרי שאין רלוונטיות לדיון בשאלת הרמת מסך וחיובו של מר בוסקולו בחובות החברה. לא זו אף זו, עיון בסיכומים מטעם מר שטרית מעלה כי זנח את טענת הרמת המסך.

לפיכך, אין אנו נדרשים להכריע בטענה זו ובכל זאת, ולו למען הזהירות, נציין כי ככל שהיינו נדרשים להכריע בטענה כאמור, הרי שדינה היה להידחות. על כן, דין טענתו של מר שטרית להרמת מסך להידחות וכפועל יוצא, דין תביעתו כנגד מר בוסקולו, להידחות.

טענת קיזוז

163. בכתב הגנתו ציין מר שטרית כי גם במידה שתתקבל התביעה הוא זכאי לקזז מכל סכום שייפסק את הגמול המגיע לו כדירקטור ו/או בשל אשם תורם ו/או נזקים שנגרמו לו, בין שנתבעו על ידו ובין אם לאו.

טענתו זו נדחית מטעמים אותה מעלה אטורה בסיכומיה - בתצהירו נמנע שטרית מלפרט טענה זו ולא התייחס לסכומים שיש לקזז. יש לדחות את טענת הקיזוז על הסף: מדובר בטענה שיש להעלותה באופן מפורט, בדרך בה מנסחים כתב תביעה, ונטל ההוכחה לקיום הקיזוז ושיעורו מוטל על הטוען לכך.

סוף דבר

164. תביעתה של אטורה מתקבלת בחלקה כדלקמן:

א. מר שטרית ישלם לאטורה סך של 1,490,467 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה המקורית ועד ליום התשלום בפועל. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.
ב. תביעתה של אטורה לפסק דין הצהרתי מתקבלת. אנו קובעים כי פיטוריו של מר שטרית היו כדין וכי בהתנהלותו של מר שטרית יש משום הפרת משמעת באופן חמור השולל ת ממנו פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

תביעתו של מר שטרית כנגד אטורה ומר בוסקולו - נדחית.

165. אשר להוצאות בגין ההליכים המאוחדים שבכותרת, הרי לאחר שנתנו דעתנו לתוצאה אליה הגענו, אנו סבורים כי יש מקום לחייב את מר שטרית בהוצאות אטורה ומר בוסקולו בגין כלל ההליכים המאוחדים שבכותרת, וזאת בשים לב בזכיית ה החלקית של אטורה בתביעתה ודחיית תביעתו של מר שטרית , הן כנגד אטורה והן כנגד מר בוסקולו.

בשים לב למורכבות ההליך, לרבות חוות הדעת שנדרשו לכך מטעם אטורה, אנו מחייבים את מר שטרית לשלם ל אטורה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 100,000 ₪ וכן מחייבים אותו לשלם למר בוסקולו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מ קבלת פסק דין זה, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, כ"ג בניסן תשע"ט (28 אפריל 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר עאטף טאטור
נציג עובדים

מירון שוורץ, נשיא
אב"ד

מר ראובן גבריאל כהן
נציג מעסיקים