הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת סע"ש 3-02-14

לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר
נציגת ציבור (עובדים) גב' יפה קריספל
נציגת ציבור (מע סיקים) גב' רחלי גלילי

התובע
הישאם קובטי
ע"י ב"כ: עו"ד מאזן עילוטי

-

הנתבע
בית הספר היווני קתולי סי. די. אס, נזירות המושיע, נצרת
ע"י ב"כ: עו"ד הישאם רוק

פסק דין

1. התובע עבד שנים ארוכות כמורה בבית הספר הנתבע (להלן: "בית הספר"), והעסקתו הסתיימה בנסיבות שכל מרכיביהן כמעט - שנויים במחלוקת.
בכתב תביעה מתוקן שהגיש התובע, מבקש הוא שבית הדין יקבע שלא פוטר הלכה למעשה, ושעדיין יש לראותו כעובד של הנתבע, ולחילופין, ככל שיוחלט שהעסקתו הסתיימה – הרי שמבקש הוא שבית הדין יקבע שבפיטוריו נפלו פגמים שכאלה אשר מצדיקים ביטולם - ויאכוף על הנתבע להמשיך ולהעסיקו.
לחילופי חילופין, וככל שלא יאכוף בית הדין העסקתו, מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטוריו שלא כדין ופיצוי בגין עגמת נפש.
בנוסף, מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו הפרשי שכר ופיצוי בגין הפרשות בחסר בגין תקופה שבמהלכה שולם לו, לגישתו, שכר חלקי.

הנתבע, מצדו, מבקש שבית הדין ייקבע שהעסקתו של התובע הסתיימה כדין, וכי שולם לו מלוא שכר העבודה שלו היה זכאי, כמו גם פיצויי הפיטורים שאף שולמו ביתר.

2. נפרט להלן את העובדות העיקריות הצריכות להכרעה בתביעה, וככל שהן שנויות במחלוקת נציין במה היא מתמקדת –

א. בית הספר הנתבע הינו בית ספר נוצרי פרטי ללא מטרות רווח, המוגדר כ"מוסד מוכר שאינו רשמי", כהגדרת מונח זה בתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים) התשי"ג 1953.
בית הספר היה מנוהל בזמנים הרלבנטיים לתביעה על ידי צוות הנהלה בראשו עומד המנהל , מר עאוני בטחיש (להלן: "מר בטחיש" ; "המנהל"), וארבעה סגני מנהל – הגב' רים כרדוש, סגנית המנהל האחראית על החטיבה הצעירה (להלן: "הגב' כרדוש") , מר דאוד דאוד , סגן מנהל האחראי על החטיבה היסודית, (להלן: "מר דאוד"), מר איימן זועבי, סגן מנהל האחראי על הפדגוגיה (להלן: "מר זועבי"), וד"ר אנדראוס אנדראוס, סגן מנהל וממלא מקום המנהל (להלן: "ד"ר אנדראוס").

ב. התובע החל לעבוד בבית הספר, כמורה לחינוך גופני בשכבה העל יסודית, ביום 01/09/1985.
בחלוף השנים, הוטלו על התובע, מעת לעת ולשנות לימודים מסוימות, תפקידים נוספים, בראשם גם חינוך כיתה, ריכוז מקצוע החינוך הגופני ו"אחראי משמעת" (להלן: "התפקידים הנוספים").
אין חולק שהתובע הועסק, לפחות החל משנת 2007, בהיקף שמעל למשרה מלאה, מתוכו 24 שעות שבועיות, שמהווה משרה מלאה – כמורה לחינוך גופני, ובנוסף לכך בהיקפים שהשתנו במהלך השנים בתפקידים הנוספים.
בשנת הלימודים תשע"ב (2011-2012) עמד היקף המשרה הכולל של התובע על 150%, והוא שימש כמורה לחינוך גופני, כמחנך כיתה, כרכז מקצוע החינוך הגופני וכאחראי משמעת.

ג. תנאי העסקתו של התובע הוסדרו, בין היתר, באמצעות חוזה שנחתם בין הצדדים מעת לעת, שתוקפו לשנת לימודים אחת וניתן להארכה לחמש שנים לכל היותר (להלן: "חוזה ההעסקה").
חוזה ההעסקה האחרון שנחתם הינו מיום 01/09/09.

ד. ביום 23/05/12 התגלעו מחלוקות בין התובע לבין הסגנים הגב' כרדוש ומר דאוד, בקשר לעלוני פרסום לשיעורי שחייה שחולקו לתלמידים בבית הספר (להלן: "פרשת העלונים").
פרטי הפרשה והשתלשלות העניינים במסגרתה שנויים במחלוקת של ממש, אולם אין חולק שהתובע פנה באותו מועד לגב' כרדוש ולמר דאוד - שלתלמידים שבתחום אחריותם חולקו העלונים, והביע הסתייגותו וכעסו על כך שמחולקים עלונים של מורים לשחייה שאינם נמנים על צוות מורי בית הספר.
לטענת התובע (שגם היא שנויה במחלוקת), מקדמת דנא הייתה הנחיה שבית הספר לא יאפשר פרסום בין כתליו של שיעורי שחייה שניתנים בשעות אחר הצהריים, על ידי מורים לשחייה שאינם נמנים על צוות מורי בית הספר.
יוער כי אין חולק שהתובע עסק במהלך השנים, באופן פרטי ובשעות אחר הצהריים - כמורה לשחייה, ונתן שיעורי שחייה במסגרת הפרטית האמורה - לתלמידי בית הספר.
התובע טען כי משהגיעה לאוזניו דבר חלוקת העלונים שאינם מטעם מורים בבית הספר, פנה למנהל מר בטחיש והלין על כך, והוא הפנה אותו לסגנים גב' כרדוש ומר דאוד.
בין הצדדים שנויה מחלוקת אשר לאופיים וסגנונם של חילופי הדברים בין התובע לסגנים.
לטענת האחרונים – התובע צעק עליהם וקלל אותם באופן פוגעני ומביש, ושניהם פנו להתלונן בפני המנהל, מר בטחיש.
התובע, מצדו, מכחיש מכל וכל שנהג כמיוחס לו.

ה. בעקבות פרשת העלונים הוזמן התובע לישיבת בירור שנקבעה ליום 31/05/12 וזו כונתה על ידי המנהל והסגנים ישיבת שימוע (להלן: "ישיבת השימוע").
באותה ישיבה נכחו כל חברי צוות ההנהלה של בית הספר, דהיינו המנהל וסגניו.
אין חולק שמטרת הישיבה הייתה בירור ההתרחשויות סביב פרשת העלונים.
תוכנה של אותה ישיבה לא לחלוטין מוסכם, אולם אין חולק שהמנהל הבהיר לתובע שלגישתו הוא כפוף להוראות הסגנים ככל שהדבר נוגע להתנהלות בנוגע לתלמידים שתחומי אחריותם, דהיינו של הגב' כרדוש בחטיבה הצעירה ושל מר דאוד ביסודי, ואילו התובע אמר שאינו מסכים עם גישה זו מאחר ואינו מלמד תלמידים בחטיבות האמורות. לטענת הנתבע, בעקבות דבריו של התובע הודיע לו מר בטחיש שאם אינו מוכן לקבל מרות אזי לא ניתן להמשיך בהעסקתו, וכי הוא מפוטר ומתבקש להגיע לאחר יומיים לסיכום העניינים הכספיים.
טענה זו מוכחשת על ידי התובע.

ו. לאחר ישיבת השימוע ודברי מר בטחיש בסיומה, נכנס לתמונה אחיו של התובע, עו"ד שכיב קובטי (להלן: "עו"ד קובטי").
אין חולק שבין עו"ד קובטי למר בטחיש שררה ידידות ארוכת שנים, והם אף מתגוררים בשכנות.
משכך, ביקש עו"ד קובטי ממר בטחיש להיפגש עמו כדי לברר מה התרחש ולנסות ליישר את ההדורים, והשניים נפגשו מספר פעמים ושוחחו, אלא שתוכנן המדויק של השיחות ביניהם שנוי במחלוקת.

פגישתם הראשונה של עו"ד קובטי ומר בטחיש התקיימה בבית הספר,
ואין חולק שבמסגרתה הביע המנהל כעסו על ההתנהלות של התובע במסגרת פרשת העלונים.

פגישה נוספת בין השניים התקיימה בביתו של עו"ד קובטי, ובה נטל חלק גם התובע.
אין חולק כי באותו מפגש התנהל ויכוח בין התובע לבין המנהל, ובשלב מסוים התובע עזב את המקום והשיחה נמשכה בין עו"ד קובטי והמנהל בלבד.
אין חולק שבאותה ישיבה דובר על הודעת המנהל לפיה איננו מתכוון להמשיך ולהפקיד בידי התובע את ריכוז מקצוע החינוך הגופני.
לטענת המנהל, השנויה במחלוקת, התובע הודיע שאם יינטל ממנו ריכוז החינוך הגופני – הרי שאיננו רוצה לקבל כל תפקיד נוסף מעבר להוראה.
עוד טוען המנהל, כי באותו מעמד הבהיר לעו"ד קובטי כי הייתה לו כוונה לפטר את התובע אולם ייתן לו הזדמנות נוספת ובתנאי שישנה מדרכיו ויקבל מרות.
גם טענה זו שנויה במחלוקת.

ז. שנת הלימודים תשע"ג (2012-2013) נפתחה בבית הספר ביום 27/08/12.
אין חולק כי ביום 28/08/12 יצא המנהל לחצר בית הספר ומצא שהתובע השאיר כיתת תלמידים שהייתה בשיעור התעמלות ללא השגחתו, המתין עם אותם תלמידים וכאשר התובע שב התקיימו חילופי דברים בינו לבין המנהל, שתוכנם ואופיים שנוי במחלוקת, ולאחר מכן התובע התבקש להגיע למשרדו של המנהל, ושוב הוחלפו בניהם דברים שאין הסכמה לגבי תכנם.
למחרת, ביום 29/08/12 הוזמן התובע למשרדו של המנהל ונמסר לו מכתב בו נאמר "הריני להודיעך בזאת כי תקופת עבודתך בבית הספר מסתיימת היום 29/08/12" (להלן: "מכתב הפיטורים").
יום זה, 29/08/12, היה היום האחרון בו עבד התובע בפועל בבית הספר.

ח. ימים ספורים לאחר מכן, פנה אל המנהל חבר משותף שלו ושל עו"ד קובטי (מר עאטף פאהום) וביקש לדבר על ליבו שיחזיר את התובע לעבודתו, אולם המנהל סירב, והביע כעס רב על התנהגות התובע.

ט. ביום 16/10/12 שוגר ע"י עו"ד קובטי מכתב לגזבר בית הספר, ובו הלין, בשמו של התובע, על כך שלא שולם לו שכרו בגין חודש ספטמבר 2012.
בעקבות זאת ביקש מנהל בית הספר להיפגש עמו, והם נפגשו במשרדו של עו"ד קובטי.
גם תוכנה המדויק של השיחה שניהלו שנוי במחלוקת, אולם אין חולק שבין יתר הדברים שנאמרו, הציע עו"ד קובטי שהתובע יפרוש בתנאים משופרים, והמנהל אמר שעליו להיוועץ בנושא.

י. לבסוף, אין חולק כי לתובע שולמו, בגין שנת הלימודים תשע"ג, תשלומים בשיעור שכר עבודה בגין משרה של 24 ש"ש וכן הועברו לחשבונו סכומים נוספים (לגישת הנתבע בגין השלמת פיצויי פיטורים), והופקו בגינו תלושי שכר בגין אותה שנת לימודים, למרות שהלכה למעשה לא ביצע עבודה בפועל באותה שנה.
מהותם של אותם תשלומים, האם היו בגדר שכר עבודה או דמי הודעה מוקדמת, כמו גם מועדי תשלומם המדויקים – אינם מוסכמים.

יא. כתב התביעה המקורי בתיק זה הוגש ביום 01/02/14, דהיינו בחלוף 17 חודשים מיום עבודתו האחרון בפועל בבית הספר, וכתב התביעה המתוקן, אליו נוסף הסעד של אכיפת יחסי העבודה בין הצדדים שלא נכלל בכתב התביעה המקורי הוגש ביום 15/12/14, דהיינו בחלוף מעל 10 חודשים נוספים.

3. מהאמור לעיל עולה כי השאלות העיקריות בהן עלינו להכריע הן הבאות –

א. האם בנסיבות העניין יש לקבוע שיחסי העבודה בין הצדדים נותקו, וככל שהתשובה חיובית – מתי הסתיימו?
ב. מה דינם של התשלומים ששולמו לתובע לאחר יום עבודתו האחרון בפועל, והאם הנתבע נותר חייב לתובע כספים כלשהם בגין אותה תקופה?
ג. ככל שהקביעה היא שהתובע פוטר – האם נפלו בפיטוריו הפגמים הנטענים?
בנוסף – מה דין תביעת התובע לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים?
ד. ככל שייקבע שנפלו בפיטורי התובע הפגמים הנטענים – מהו הסעד לו זכאי התובע, והאם יש לבטל פיטוריו ולאכוף העסקתו?

נדון בשאלות אלה להלן.

האם ומתי הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים?

4. ראשית, נעיר כי בעוד שעיון בכתב התביעה מראה שלטענת התובע למעשה יחסי העבודה בין הצדדים מעולם לא הסתיימו והוא מבקש להורות לנתבע לשבצו בעבודה, הרי שנראה שטענה זו קיבלה מקום מרכזי פחות בסיכומי בא כוחו, אשר חרף העובדה שהם משתרעים על לא פחות מ – 54 עמודים וכוללים התייחסות לשורה ארוכה מאוד של סוגיות בדרגות חשיבות שונות - עולה מהם התייחסות לסיום יחסי העבודה בין הצדדים כעובדה, והעיסוק הינו בטיעונים מכוחם יש לבטל את פיטורי התובע.

הטיעון העיקרי בסיכומים שמכוחו ניתן אולי ללמוד על הגישה לפיה התובע למעשה לא פוטר – הינו כי מכתב הפיטורים שנמסר לתובע הינו בגדר VOID, והינו בטל ומבוטל ועל כן פיטורי התובע – לאו פיטורים הם.
כמו כן, מרחיב התובע את האומר מסביב לטענה לפיה על הליך פיטוריו יש להחיל את הוראות התקש"יר, ומשמדובר בפיטורים מטעמי משמעת – היה על הנתבע לקיים את ההליכים הקבועים בתקש"יר לעניין פיטורים מטעמים אלה – ומשאלה לא קוימו – הפיטורים בטלים.

5. נקדים את המאוחר ונאמר שדעתנו היא כי הנתבע פיטר את התובע, וכי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו, וזאת בתום שנת הלימודים תשע"ג (2012- 2013).
מסקנה זו מושתתת על שורה של טעמים מצטברים, שבראשם העובדה שאין חולק שיום 29/08/12, שבו נמסר לתובע מכתב הפיטורים, שהיה היום השני או השלישי לשנת הלימודים תשע"ג - היה היום האחרון בו עבד התובע בפועל, והחל מאותו המועד לא לימד בבית הספר ולא הגיע לשעריו כדי ללמד.
אמנם, התובע ניסה לטעון שהמשיך להגיע לבית הספר מדי בוקר גם לאחר אותו מועד "ולבקש מהמזכירה את מערכת השעות שלו" , אולם באותה נשימה נטען מצד בא כוחו כי ממילא היה מביא בכל בוקר את בִּיתו שלמדה בבית הספר.
לכך יש להוסיף את העובדה החשובה ובעלת הנפקות שלמרות שהתובע היה מלווה באחיו, עו"ד קובטי, בכל הנוגע לעניינים שנגעו בבית הספר החל מחודש יוני 2012 ועד להגשת התביעה, אשר הוגשה 17 חודשים לאחר שהפסיק להגיע לבית הספר – הרי שלא ננקט מצדו כל צעד פורמלי וברור שיגרום לכך שישוב ללמד בפועל, בין אם על דרך פנייה לבעלות על בית הספר (הכנסייה) או נקיטת צעדים משפטיים, וגם התביעה עצמה, לכשסוף סוף הוגשה – לא לוותה בבקשה למתן סעד זמני.
אכן, עולה הרושם כי עו"ד קובטי עשה כל שלאל ידו כדי לסיים את הפרשה בדרכי שלום מבלי שתוגש תביעה , והאמנו לדבריו לפיהם היה סמוך ובטוח שהסערה תשכך וכלשונו "זו עננת קיץ שתחלוף".
ברם – גישה כזו אפשרית לזמן מה, אולם משחלפו שבועות ואף חודשים רבים כמתואר לעיל, ומאומה לא השתנה – ניטל הגיונה.
נזכיר כי הלכה פסוקה היא כי פיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות [ראו, למשל, עע 137-08 מטין אילינדז- פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ ( פורסם בנבו, מיום 22.8.2010) ופסקי הדין שהוזכרו שם].
בענייננו, המנהל מסר לתובע מכתב פיטורים, ולא נאות להפצרות למחול לתובע, והבהיר כי איננו מעוניין עוד בהעסקתו.
התובע, בהתנהגותו, ובעיקר בעובדה שלא המשיך עוד להגיע לבית הספר וללמד ובעיקר בכך שלא נקט, כאמור, בכל צעד לאכיפת העסקתו, התנהג באופן שמעיד על כך שאיננו עומד על ביצוע עבודתו בפועל.
בכך הובעה מצדו עמדה לפיה השלים עם כוונת הנתבע שלא להמשיך בהעסקתו, תהא התנהלות הנתבע בעניין זה פגומה ככל שתהא, ויהא מכתב הפיטורים פגום ככל שיהא.
יפים, לעניין זה, (בשינויים המחויבים) הדברים שנאמרו בעניין (עבודה ארצי) נד/ 3-86 יוחנן גולן - אי.אל.די. בע"מ (פד"ע כז 270 ) " האם המשך עבודתו של המערער אצל המשיבה מהווה הסכמתו לשינוי בתנאי העבודה או או כריתת חוזה עבודה חדש? האם המערער ויתר על הסעדים שעמדו לרשותו כתוצאה מהפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה? הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חדשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כזה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו.
על-כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהווה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת חוזה עבודה חדש.
עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים".
ראו גם ע"ע (ארצי ) 498/09 אקי"ם ישראל (ע"ר) - אילנה טלקר (פורסם בנבו, 29.12.2011) , שם אמר בית הדין הארצי כך -
"בפסיקתנו הכרנו באפשרות של ויתור של העובד על זכות המוקנית לו בחוזה האישי, שאינה זכות קוגנטית, גם על דרך ההתנהגות (ראה, למשל, לעניין זה ע"א 378/70 עזבון משה שהד - דרדיקמן, פד"י כ"ה(2) 182, וכן ספרה של פרופ' רות בן ישראל, דיני עבודה, כרך ג', עמוד 1205). כך, למשל, כאשר העובד ממשיך לעבוד בתנאים השונים, ואינו מתפטר או פונה בתביעה לבית הדין בסמוך להפרת זכותו."

דברים אלה ראויים ליישום מכוח קל וחומר בענייננו, בהינתן הנסיבות שפורטו.

6. לצד האמור לעיל, ראוי להבחין בין "פיטורים" לבין המועד "לניתוק יחסי עובד מעסיק" וההלכה היא כי מועד ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים הוא מועד תום ההודעה המוקדמת.
זה מכבר קבע בית הדין הארצי כהאי לישנא -
"הפיטורים תופסים מרגע מסירת הודעה עליהם לעובד, דהיינו מאותו מועד העובד הוא בחזקת "מפוטר", אך ניתוק הקשר החוזי, יחסי עובד-מעביד, נדחה עד לגמר תקופת ההודעה המוקדמת."
(ראו, (עבודה ארצי) מט/ 4-15 ההסתדרות הכללית - חברת תדיראן בע"מ, (פד"ע כ 386 1989)

בענייננו, סבורות אנו שמשלתובע הודע על פיטוריו ביום 29/08/12, והוא נמנע מלנקוט בצעד כלשהו לאכיפת העסקתו – הרי ש בהתנהגותו תרם לכך שניתן מאותו המועד לראותו בחזקת מפוטר.
לצד זאת, המנהל בחר לשלם לו בגין שנה"ל תשע"ג שכר, והופקו בגינו תלושי שכר לכל משכה של אותה שנה.
תשלומים אלה, מוצאות אנו שיש לראות בבחינת דמי הודעה מוקדמת.
תקופת ההודעה המוקדמת הסתיימה ביום 27/08/13, וזהו המועד שבו נותקו באופן סופי יחסי העבודה בין הצדדים.
אמור מעתה – יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו על דרך פיטורי התובע , אשר נעשו ביום 29/08/12 מועד שהחל ממנו התובע היה בחזקת מפוטר, ובאו לידי סיומם הסופי ביום 27/08/13, מועד שבו תמה תקופת ההודעה המוקדמת.

האם נפלו בפיטורי התובע הפגמים הנטענים, וככל שכן – מה נפקותם?

הרקע והסיבות לפיטורי התובע –

7. נזכיר כי לטענת התובע פיטוריו פגומים בשל שורה ארוכה של סיבות.
ראשית, לטענתו המנהל החליט לפטרו מנימוקים בלתי מספיקים ולא מוצדקים, בשל כעסו האישי על התובע, בעיקר נוכח העובדה שהביע ביקורת על מינויו של מר זועבי כסגן מנהל וכן עניין נוסף הנוגע להתנהלות של אשת המנהל בבית הספר, כאשר פרשת העלונים (שהתובע מכחיש את פרטיה הנטענים ע"י הנתבע) – רק היוותה תירוץ.
שנית, התובע טען כי פוטר מבלי שנעשה לו שימוע כדין, ומבלי שמוצתה זכות הטיעון שלו.
שלישית, נטען כי היה על הנתבע לפטר את התובע רק לאחר שקוימו ההליכים הקבועים בתקש"יר, או הליכים אחרים שרלבנטיים להפסקת העסקתם של עובדי הוראה - ואלה לא קוימו.

8. הרקע להחלטה בדבר פיטורי התובע פורט בהרחבה בכתב ההגנה ובתצהירו של מר בטחיש- מנהל בית הספר.
מר בטחיש נחקר בבית הדין אודות האמור בתצהירו, וגרסתו נותרה עקבית.
זה המקום לומר שהתרשמותנו הייתה שעד זה אמר דבריו בכנות, ותיאר את הנסיבות מושא עדותו נכוחה. ככלל, דבריו היו מהימנים בעיננו, ונתמכו על ידי עדותם של עדים נוספים, שגם גרסתם הייתה מהימנה בעיננו, כפי שנפרט בהמשך בהתאם לעניין.
העדפנו את עדותו על פני עדות התובע, שמעבר לכך שהייתה עקבית פחות והתיישבה פחות עם כלל הראיות שהוצגו לפנינו (לרבות עדותו של העד מטעמו מר מעלוף), תחושתנו הייתה שאמר אותם דברים שסבר שיתמכו בקבלת תביעתו, ולעיתים דבריו הושפעו יותר משכנוע עצמי מאשר מהקפדה על תיאור הנסיבות נכוחה.

גרסתו של מר בטחיש הייתה אם כן, כדלקמן -
לטענתו, השתלשלות העניינים שבעקבותיה החליט לפטר את התובע החלה ב"פרשת העלונים", והמשיכה בהתנהגותו של התובע בעקבותיה.
מר בטחיש סיפר כי התובע פנה אליו ביום 23/5/2012 והודיע לו כי בחטיבה הצעירה ובחטיבה היסודית מחלקים עלוני פרסומת לקורס שחיה פרטי עבור מורים שאינם מלמדים בבית הספר והדבר אינו מקובל עליו מאחר והוא בעצמו מעביר קורסים כאלה באופן עצמאי, או אז השיב לו כי עליו לפנות לסגניו האחראים על שתי חטיבות אלה ולדבר אתם על הנושא.
בתצהירו הוכחשו מכל וכל טענת התובע לפיה הוא התיר רק למורים לחינוך גופני שמלמדים בבית הספר לחלק עלונים כאלה, כמו גם את הטענה שכעס והורה לתובע לפנות לסגנים בהוראה מהמנהל שיש לפעול בהתאם להוראה שכזו.
בחקירתו הנגדית לא נסתרה גרסה זו, והוא הסביר שכפי שהוא נוהג בנושאים שנוגעים להתנהלות היומיומית השוטפת בחטיבות שבתחום סמכותם של הסגנים – הוא איננו מתערב בפרטים , ולכן משפנה אליו התובע בתלונה על הנושא – הפנה אותו לסגנים על מנת שהם יטפלו בעניין בהתאם לשיקול דעתם וסמכותם.
העדפנו גרסה זו על פני גרסת התובע, שטען שהמנהל שלח אותו לנזוף בסגנים מכוח הנחיה שהייתה קימת לפיה רק מורי בית הספר יוכלו לפרסם שיעורי שחיה שהם נותנים אחר הצהרים, הן משום שגרסה זו איננה תואמת את התמונה הכוללת לפיה התובע לא היה במעמד ניהולי בבית הספר, ודאי שלא כזה שמקנה לו אפשרות לקרוא סגני מנהל לסדר, והן משום שקשה שלא למצוא טעם לפגם בעצם השימוש בעבודת התובע בבית הספר - כדי למנוע תחרות בעסקיו הנוספים והפרטיים של התובע, וביחס להכנסותיו הפרטיות מחוץ לשעות הלימודים ובמסגרת שאיננה בית ספרית.

הוסיף מר בטחיש וסיפר כי בסמוך לאחר מכן באה הגב' כרדוש כשהיא נסערת ונרגשת וסיפרה לו כי התובע ניגש אליה, צעק עליה והעליב אותה בקשר לחלוקת העלונים, וביקשה שיתייחס לתלונתה בחומרה הראויה.
לדבריו, התקשר מיד לתובע, סיפר לו על תלונתה של הגב' כרדוש והורה לו לבוא למשרדו לאלתר, ותגובתו הייתה "היא אצלך מתבכיינת ?".
בהמשך, נודע למנהל מסג נו מר דאוד כי התובע לא רק צעק על הגב' כרדוש , אלא גם פנה גם למזכירות החטיבה היסודית , צעק וקילל את מר דאוד בנוכחות הורים של תלמידים, בגלל חלוקת העלונים גם אצלם.
נעיר, כי גרסת מר בטחיש בעניין זה נתמכה על ידי עדויות סגניו הגב' כרדוש ומר דאוד, שהייתה עקבית, והתרשמנו שדבריהם נאמרו בכנות, ולא מצאנו ואף לא הופנינו לכל סיבה שיִטְפלו על התובע עלילה ויתארו דברים חמורים שלא היו מעולם.
לדברי המנהל, למרות שדרש מהתובע להגיע למשרדו מיד ביום 23/05/12, הגיע התובע רק למחרת, ואז הודיע לו שיוזמן לשימוע בקשר לתלונות המתוארות על התנהגותו, אלא שהתובע הגיב בזלזול והשיב לו שיש להתרכז בארוחת סיום השנה שאורגנה על ידי ועד המורים שהוא היה חבר בו (להלן: " ארוחת סיום השנה").
או אז אמר לו המנהל שהוא רואה את העניין בחומרה רבה, וביקש ממנו שלא יגיע לאותו אירוע שכן אין זה מתאים שיעשה כן בטרם יבורר העניין וייושרו ההדורים.
המנהל טען כי הבין מהתובע שבעקבות בקשתו לא יגיע לארוחה, ועל כן הודיע לסגניו הכעוסים שהתובע לא יגיע.
הוסיף המנהל ותיאר כי כאשר יצא התובע ממשרדו אמר על מר דאוד שהוא שקרן, וכן אמר "אני עכשיו ניגש אליו ומראה לו" .
אין חולק שהתובע הופיע באירוע ארוחת סיום השנה וכשהדבר התברר למנהל ולחלק מהסגנים הם נמנעו מלבוא לשם, ואותם סגנים שנכחו כבר בארוחה יצאו מהמקום.
התובע הכחיש דברים אלה, ואמר כי לא יתכן שיסכים להיעדר מהארוחה, שלטענתו הוא זה שארגן אותה, אולם העדפנו את גרסת המנהל, תוך שנעיר שגם בעניין ההתרחשויות שהיו בארוחה ועזיבת המנהל וסגניו את המקום גרסת התובע לא הייתה עקבית, ובעוד שבתצהירו נאמר כי כשנכנס לארוחה הרי שמיד שראה אותו המנהל סימן לסגניו לצאת מהמקום והוא וסגניו יצאו באופן מתואם, הרי שבחקירתו בבית הדין, לאחר ששמע שהעד מטעמו מר מעלוף מוסר גרסה אחרת, לפיה המנהל וחלק מסגניו כלל לא הגיעו לארוחה – טען שהמנהל היה באותה עת בחדר המורים ואכן לא נכח בארוחה .

לטענת המנהל, לקראת סיום הארוחה שלח לתובע מכתב לזימונו לשימוע בידיה של מזכירתו, אלא שהמזכירה שבה וטענה שהתובע סירב לקבל ממנה את המעטפה ואמר לה בפני הנוכחים "תגידי למנהל שלך אם הוא רוצה למסור לי מכתבים שישלח לי אותם בדואר" וזרק את המכתב.
גם טענה זו הוכחשה על ידי התובע, אולם לא מצאנו לנכון להידרש למחלוקת זו, שכן אין חולק שלבסוף שוחח מר בטחיש עם התובע בטלפון וביקש ממנו להגיע לאותה ישיבה והוא אכן הגיע.
באותה ישיבה, שכונתה, כפי שצוין לעיל, ע"י המנהל וסגניו " ישיבת השימוע" ואין חולק שמטרתה הייתה בירור ההתרחשויות סביב פרשת העלונים, נכחו המנהל וכל סגניו.
לטענת המנהל התובע הכחיש את המיוחס לו, אמר "לא כך מדברים אתי" והדגיש שאינו סבור שעליו לקבל מרותם של הסגנים הגב' כרדוש ומר דאוד שכן הוא אינו מלמד בחטיבות שלהם.
משאמר לו המנהל שהם חלק מהנהלת בית הספר, והתובע כפוף להם, השיב לו התובע כי האקט שלו נועד להראות את "השרירים" שלו בפני הסגנים.
או אז הודיע המנהל לתובע כי כך אי אפשר להמשיך, כי העסקתו מסתיימת, וביקש שיסור למשרדו אחרי יומיים כדי להסדיר את הנושאים הכספיים בקשר לפיטוריו, ו התובע השיב כי בנושאים הכספיים יטפל אחיו (עו"ד קובטי), קם ויצא.

התובע אמנם הכחיש תיאור דברים זה, והגם שהודה שגישתו הייתה שמאחר ואיננו מלמד בחטיבות הצעירות הוא אינו כפוף לסגנים, הרי שלטענתו אמר למר בטחיש שאם זו עמדתו הוא יכבד אותה.
גרסת התובע בנקודה זו נסתרה גם על ידי העד מטעמו, מר וליד מעלוף, שבעת הרלבנטית היה סגן מנהל בבית הספר, אשר נכח באותו מעמד, אשר בחקירתו בבית הדין סיפר כי ניטש ויכוח בין התובע למנהל בעניין היות התובע כפוף למרותם של הסגנים, והתובע סירב לקבל את עמדת המנהל.

זה המקום לחזור ולומר כי התרשמותנו מדברי התובע לפנינו, ומכלל העדויות והראיות שבתיק, הייתה כי התובע, אשר עבד כמעט שלושה עשורים בבית הספר, והיה מורה ותיק שהוערך כמי שעשה רבות עבור המוסד ויצר קשר טוב עם התלמידים והוריהם , וגם קיבל מעת לעת תחומי אחריות כאלה ואחרים, ואין חולק בדבר מסירותו, ראה עצמו כבעל מעמד מיוחד בבית הספר, וכלשונו בתצהירו "אני מזוהה עם בית הספר ובית הספר מזוהה עמי".
הרושם שעלה הינו, שבתוקף העובדה שהתובע ראה עצמו כאחד מעמודי התווך של בית הספר, אשר אין לנו ספק שהיה יקר מאוד לליבו, התקשה באופן מיוחד לקבל ביקורת ומרות, ולא השכיל להפריד בינן לבין פגיעה בכבודו או במעמדו כפי שראה אותו, ולצד זאת ניחן במזג בלתי מאופק, ולא נמנע מלהרים קולו או לבטא דעותיו ורגשותיו באופן בלתי מנומס.
התרשמות זו תמכה ונתמכה בתיאורי הם של מר בטחיש וסגניו גב' כרדוש ומר דאוד, כמו גם של העד מר אנדראוס, ובמסמכים שהוצגו לפנינו בגדרם מכתבים ששוגרו לתובע בעבר באשר להתנהגות בלתי ראויה מצידו (ראו, למשל, נספחים ז' 2 ו – ז' 4 לתצהיר מר בטחיש).

אין חולק כי לאחר אותה ישיבה התקיימו מפגשים בין מר בטחיש לעו"ד קובטי, בחלקם נכח התובע, וכי מר בטחיש נאות לתת לתובע הזדמנות נוספת, אולם הבהיר כי התובע לא יקבל בשנת הלימודים הקרובה את תפקיד ריכוז מקצוע החינוך הגופני.
לטענת מר בטחיש התובע הודיע כי אם לא יקבל את התפקיד האמור – איננו מעוניין בתפקידים אחרים כלשהם, בעדו שלטענת התובע לא אמר כך, ולטענת עו"ד קובטי לא דובר על שינויים כלשהם למעט עניין ריכוז המקצוע.
עוד אין חולק כי בין מר בטחיש ל בין עו"ד קובטי דובר על אפשרות שהתובע יקבל כפיצוי תפקיד אחר, אלא שלטענת מר בטחיש משאמר התובע כי אינו מעוניין בכל תפקיד שהוא מעבר להוראה – לא שובץ, בכל הנוגע לשנת הלימודים תשע"ג, אלא למשרתו המלאה כמורה.
נעיר כי גם בכל הנוגע לפרטי הדברים שהוחלפו בהקשר זה בהמשך בין מר בטחיש לעו"ד קובטי קיימות מחלוקות, ובמידת הצורך נדרש להן בהמשך, תוך שנֹאמר, שהגם שאנו חשות הערכה רבה מאוד ליושרתו רגישותו והתנהלותו של עו"ד קובטי, אשר מוכר לנו לטובה מכוח הופעותיו מעת לעת בייצגו לקוחותיו בבית הדין, התקשינו לקבל את האפשרות שבכל הנוגע למחלוקות בין הצדדים ראה את הדברים באופן אובייקטיבי ולא הושפע, בפרשנות שנתן לנסיבות ולחילופי דברים בהם היה שותף, קל וחומר שבכל הנוגע לדברים שרק שמע מהתובע - מהעובדה שמדובר באחיו, שאך טבעי הוא שיעשה כל שביכולתו כדי לסייע לו בצרה אליה נקלע.

שנת הלימודים תשע"ג החלה, ולטענת מר בטחיש, לה האמנו, עמד ביום השני ללימודים בשער בית הספר כהרגלו, לקבל פני התלמידים, יחד עם סגנו מר זועבי, והתובע עבר על פניהם כשהוא לבוש באופן שאינו הולם מורה לחינוך גופני, כשהוא נעול בנעלי בית/ כפכפים, והתעלם מנוכחותם ולא ברך אותם בבוקר טוב. מבחינתו של מר בטחיש הייתה זו התנהגות מזלזלת כלפיהם.
באותו השלב, אין לנו ספק שהתובע היה במצוקה, וגם מהדברים שהוא עצמו אמר, חש ש"זרקו אותו בצד" וגם ש"מחפשים אותו". נטייתנו הינה להניח שמשום כך נהג באופן מתריס, אולי מבלי שהיה מודע לכך או למצער מבלי שהיה מוכן להודות בכך .
עוד סיפר מר בטחיש כי באותו יום יצא לחצר ביה"ס וראה שתלמידי הכיתה שהתובע אמור ללמד נמצאים לבדם בחצר, והתובע איננו איתם.
לאחר כ – 10 דקות בהן המתין עם התלמידים חזר התובע וכששאל אותו מר בטחיש מדוע עזב את הכיתה והשאיר את התלמידים לבד, הפטיר כלפיו התובע בנימה סרקסטית ומעליבה ושאל "אתה מדבר אלי?". גם דברים אלה הוכחשו על ידי התובע, וגם בהקשר זה העדפנו את גרסת המנהל מאותם נימוקים שציינו לעיל.
בתשובה לשאלה מדוע נעדר, השיב התובע כי דיבר עם מורה אחר, וכי כאשר נהג כך בעבר איש לא העיר לו.
הוסיף מר בטחיש וסיפר כי חזר לחדרו, ולאחר זמן מה יצא שוב לתובע וביקש שיבוא למשרדו, והתובע שוב הגיב באותו אופן שמבחינת מר בטחיש היה מזלזל ופוגע, שוב שאל "אתה מדבר אלי" ואמר שעוד מעט יבוא.
מר בטחיש טען כי אמר לתובע ששנת הלימודים רק החלה, וכך אי אפשר להמשיך. לטענתו, בתגובה על דבריו אלה איבד התובע את עשתונותיו, התחיל להאשימו בהאשמות שווא, הרים את קולו, קילל אותו, ויצא מהמשרד כשהוא ממשיך לקלל ולנבל את פיו.
התובע, מצידו, טען כי מעולם לא קילל, אלא שכאמור לא זו הייתה התרשמותנו, וההתכחשות המוחלטת מצדו לנטייתו להיקלע לחילופי דברים ק ולניים וזועמים גם נסתרה שוב על ידי העד מטעמו, מר מעלוף, אשר אישר שהייתה תקרית בין התובע לבין הסגן דר' אנדראוס, והתובע התווכח עימו בקול רם, ומר מעלוף ניסה להפריד בניהם והתובע התרגז והזיז אותו בכוח מדרכו, וכלשונו "היה כל כך מתעצבן והזיז אותי. ראיתי את הויכוח החזק ביניהם, אני לא ידעתי על מה מדובר. אחר כך הבנתי שעל מכתב מסוים". נעיר, שהתובע נחקר בקשר לאותה תקרית והכחיש שנמסר לו מכתב כלשהו (בניגוד לדברי העד מטעמו) .

למחרת ביום 29/8/12 בבוקר הגיע התובע לבית הספר, ושוב התובע חלף לידו וליד הסגן מר זועבי כשעמדו בשער – תוך שהוא מתעלם מקיומם באופן מעליב.
מבחינתו של מר בטחיש, נוכח השתלשלות עניינים זו קצו כל הקיצים, והוא החליט לסיים העסקתו של התובע ומסר לו את מכתב הפיטורים, ולאחר זמן מה התובע עזב את בית הספר ומאז לא עבד בפועל.

9. כפי שכבר ציינו לעיל, לטענת התובע, פרשת העלונים נופחה מעבר לממדים שהיו לה, ולמעשה קצפו של מר בטחיש יצא עליו מאחר והעז להביע ביקורת על מינויו של מר זועבי, שלא היה מורה ותיק בבית הספר, לסגן מנהל.
בהקשר זה נציין כי הגם שיתכן מאוד שהביקורת הגלויה שהביע התובע על מינויו של מר זועבי הייתה לצנינים בעיני מר בטחיש, הרי שקיבלנו את גרסתו לפיה מר זועבי מונה עוד בשנת 2010, ועובדה היא שחרף הביקורת שהביע התובע בגלוי - לא צמצם את סמכויותיו או פגע במעמדו באותו השלב ועל כן אין לקשור בין הדברים.

10. סיכומו של דבר –
אנו מקבלות את גרסתו של מר בטחיש, כפי שהובאה בפירוט לעיל, ואנו קובעות שהתובע פוטר בעקבות השתלשלות עניינים שהחלה בפרשת העלונים והמשיכה לאחר שקצה נפשו של מר בטחיש בחוסר קבלת המרות מצד התובע, ובהתנהגותו המזלזלת והמשתלחת, הכל כפי שפרטנו בהרחבה.

משכך, נדחית טענת התובע לפיה מר בטחיש החליט לפטרו משיקולים אישיים וזרים, ובשל כך בלבד שהביע התנגדות גלויה למינויו של סגן המנהל מר זועבי.

האם נפלו פגמים במתכונת ובפרוצדורה בהן נעשו פיטורי התובע?

11. אשר לשאלת חלות הוראות התקשי"ר על סיום העסקתו של התובע -
ב"כ התובע הרחיב בסיכומיו בהרחבה יתרה את האומר בעניין טענתו לפיה היה מקום לפטר את התובע בהתאם להוראות התקש"יר, ושפיטוריו, שיש לראות בהם פיטורים מטעמי משמעת, לא נעשו בפרוצדורה הקבועה בתקש"יר לעניין זה.
נזכיר כי בית הספר הנתבע עונה לה גדרה של מוסד מוכר שאינו רשמי. התנאים להכרה בבית הספר כמוסד "מוכר" נקבעו בתקנה 3 לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד – 1953, שהן תקנות שהותקנו מכ וח חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג – 1953.
בתקנה 3(א)(6) לאותן תקנות, נקבע כאחד התנאים להכרה, כי:
"משכורות המורים והעובדים במוסד הוא לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים".

הלכה פסוקה היא, שאף שעסקינן בתקנה העוסקת במישור היחסים שבין המוסד לבין משרד החינוך, יכולים עובדי המוסד לבסס עליה טענה בעניין רכיבי שכרם (ראו בעניין זה את דעת הרוב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה
בע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל- שמחה בוסי ו-15 אח' (מיום , 02.11.11 להלן:" עניין בוסי").

יחד עם זאת, גם אם רכיבי השכר השונים מכ וח התקשי"ר ומכוח ההסכמים הקיבוציים השונים שחלים על מורים במוסדות רשמיים אמורים לחול על עובדי הנתבע, אין בכך כדי לחייב את המסקנה שגם ההליכים לסיום העסקה הקבועים באותם מקורות משפטיים – חלים על פיטוריהם.
לא אחת פסקו בתי הדין כי אין בהשוואת השכר כדי להשוות את מכלול תנאי ההעסקה של עובדי ההוראה על עובדי הוראה במוסדות מוכרים שאינם רשמיים, ואף בפסק דין שניתן על ידי בית דין זה בנוגע לנתבע עצמו, חזר בית הדין על הלכה זו (ראו, סע"ש (אזורי נצ') 16492-05-12 מארי שורש - ס.ד.ס. יווני קתולי/בית ספר נזירות המושיע (פורסם בנבו, .05.2014) .
(ראו גם בנדון: עניין בוסי; תעא (נצ') 2337/09 הורוביץ ז'קלין - רשת גני ילדים של אגודת ישראל ( מיום 3.3.11) ועב' 2686/07 זמירה שמואלי - רשת הגנים של אגודת ישראל (מיום 31.12.09)).
התובע לא הצביע על כל מקור נורמטיבי אחר או נוהג מכוחו יש להסיק על חלות הוראות התקשי"ר או הסכמים קיבוציים או הסדרים קיבוציים כלשהם על כל הנוגע לפרוצדורה של סיום העסקת עובדי הנתבע.

משכך, כלל טענות התובע לפיהן יש לבחון סיום העסקתו והאופן בו נעשה לאור הוראות התקשי"ר או מקור הסכמי אחר – דינן להידחות.

12. בהינתן האמור לעיל, יש לבדוק מהי המערכת הנורמטיבית במסגרתה היה על הנתבע לפעול לעניין פיטורי התובע?

זה מכבר, נקבעו ע"י בית המשפט העליון כאלה הדברים -
"בית הספר הינו בית ספר מוכר שאינו רשמי ומאוגד כתאגיד בתחום המשפט הפרטי. עם זאת ניתנו לו סמכויות מכוח דיני החינוך להעניק חינוך חובה לתלמידים שהרשות הציבורית אחראית לספקו במסגרת הפונקציה השלטונית שהיא ממלאה. התפקיד הכרוך בכך הוא בעל אופי ציבורי מובהק. הפעלת הסמכויות הכרוכות בביצוע תפקיד זה נובעת מדיני החינוך ומהמדיניות שהרשות המוסמכת מתווה מכוחם. הכפיפות לתנאים בדבר הפעלת תכניות לימוד העונות למטרות החינוך הממלכתי, והכפיפות מכוח החוק למדיניות משרד החינוך בתחומי המינהל והכספים הופכות את המוסד המוכר לגוף המבצע את עיקר תפקידו על-פי דין. במקרים רבים, וגם בענייננו, המוסד המוכר נתמך מכספי מדינה. בביצוע תפקידו כמקנה חינוך חובה לתלמידים כפוף בית הספר לכללי המשפט הציבורי גם בהיותו יציר המשפט הפרטי".
(ראו - בג"צ 4363/00 ועד פוריה עלית נ' שר החינוך (פ"ד נו(4) 203) .
באותו עניין קבע בג"צ כי בית ספר שהוא תאגיד פרטי, כפוף לביקורתו של בית המשפט הגבוה לצדק, בפעילויותיו הנוגעות לתפקיד הציבורי שהוא ממלא.

גם בית הדין הארצי לעבודה אימץ גישה זו. כך למשל, בע"ע 109/08 מרכז החינוך העצמאי ואח' - בן נון (פס"ד מיום 21/8/08), נקבע:
"מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים ... הם בעלי סממנים ציבוריים מובהקים. בראש וראשונה, הם עוסקים במתן שירותי חינוך לציבור, הם כפופים למערכת דינים ענפה המסדירה את הקמתם, דרכי פעילותם, תכני הלימוד ומנגנון הפיקוח עליהם, וחלק ניכר מתקצובם מקורו בכספי מדינה. ולענייננו. הגם שמרכז החינוך העצמאי מאוגד כגוף פרטי, יש לראות בו מוסד בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים, ולמצער מדובר בגוף 'דו-מהותי'. לפיכך, בפעילותו כמעסיק, חלים על החינוך העצמאי עיקרי הצדק הטבעי ונורמות מתחום המשפט המנהלי והציבורי. בית דין זה קבע בשורת פסק דין, כי עיקרי הצדק הטבעי ובהם חובות תום הלב וההגינות, כמו גם כללי המשפט המינהלי וחובות מתחום המשפט הציבורי, חלים על מוסדות חינוך שבית הדין ראה בהם גופים דו-מהותיים, בפעילותם כמעסיקים. ... כאמור, החינוך העצמאי הוא גוף בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים ויש לראות בו לכל הפחות גוף דו-מהותי. לפיכך, בחינת תקינות הליך פיטוריו של המנהל תעשה על יסוד העקרונות הכלליים של משפט העבודה ולאור עיקרי הצדק הטבעי וכללי המשפט הציבורי והמינהלי".
ועוד נאמר בעניין אחר -
"מוסד חינוכי, העוסק במתן שירותי חינוך לציבור, הגם כי הוא מאוגד כגוף פרטי, יש לראותו כמוסד בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים ולפחות כ"גוף דו מהותי" עליו חלים נורמות מתחום המשפט המנהלי והציבורי. לכן יש לבחון את תקינות הליך פיטורי המערערת גם לאור כללי המשפט המנהלי. כללים אלה מחייבים מעביד דוגמת המשיבה בקיום עילת פיטורים ראויה, נקייה משרירות וממשוא פנים ובקיום הליך פיטורים ראוי, תוך שמירה על זכות השימוע של המועמד לפיטורים ובחינה עניינית של טענותיו".
(ראו, ע"ע (ארצי ) 506-09 רות הורוביץ - עמותת בית חנה (פורסם בנבו, 24.10.2010).

גם הנתבע, כמפעיל בית ספר מוכר שאינו רשמי, אינו אמור לנהוג כמעסיק פרטי הפועל בתחום המשפט הפרטי בלבד, בכל הנוגע לפעילותו החינוכית, לרבות בעניינים הנוגעים להעסקת מורים ולפיטוריהם.

13. נבחן, אפוא, את השיקולים שבבסיס ההחלטה לפטר את התובע, ואת האופן בו נעשו הפיטורים, באספקלריה של המשפט המנהלי –ציבורי.
ראשית, נזכיר כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה, אלא אם נמצא שהמקרה נופל בגדרה של אחת החלופות הבאות: ההחלטה ניתנה בחריגה מסמכות, היא נעשתה בחוסר תום לב, היא נתקבלה תוך משוא פנים או אפליה, היא נגועה בשיקולים זרים או פוליטיים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין או שיש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי.
בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות [ ראו ע"ע 1123/00 בית ספר עירוני כל ישראל חברים בתל אביב-יפו - יצחק צויזנר, עמ' 25-28 (27/6/01); ע"ע 348/03 יהודה סולימני - מרכז קהילתי על שם אדית פולק, עמ' 17 (25/4/06)].

אשר לשיקולים שבבסיס ההחלטה – כבר קבענו כי השיקולים היו התנהגותו של התובע במסגרת פרשת העלונים והתנהגות התובע בהמשך, סירובו לקבל מרות והתייחסותו המזלזלת והמשתלחת כלפי חבריו לעבודה ואף המנהל.
דחינו את טענת התובע לפיה מדובר בשיקולים אישיים זרים של מר בטחיש, ואנו סבורות כי הנימוקים לפיטורי התובע היו עניינים, ועל כן איננו סבורות שישנה הצדקה להתערב בהחלטת הפיטורים בשל הנימוקים מכוחם התקבלה, והגם שיתכן (מאוד) שהיינו פועלות אחרת בנסיבות העניין – אין בכך כדי להצדיק הפיכת ההחלטה, והתערבות בפררוגטיבה הניהולית של המנהל.

14. לצד האמור לעיל, אנו מוצאות כי לא מוצתה זכות הטיעון של התובע, ובשום אופן לא ניתן לומר שקוים לו שימוע כהלכתו.
גם בקבלנו את גרסתו של מר בטחיש, הרי שלא ניתן להסיק לאורה שהתובע קיבל הזדמנות מסודרת וראויה שיהא בה כדי לומר שקיבל את יומו.
הנתבע ניסה לטעון כי בישיבה שכונתה "ישיבת השימוע" וכך הוגדרה לעיל, קוימה זכות התובע לשימוע.
טוב היה באם טענה זו לא הייתה נטענת.
אליבא ד'כל עדי הנתבע, לרבות מר בטחיש, מדובר היה למעשה בישיבת בירור, שכל מטרתה הייתה ללבן מה התרחש הלכה למעשה בפרשת העלונים, האם ההתרחשויות היו כפי שטענו הגב' כרדוש ומר דאוד, ומה יש לתובע לומר על כך, ולמעשה גם לנסות ליישר את ההדורים.
התובע לא קיבל הודעה מראש כי קיימת כוונה לסיים העסקתו בגלל פרשה זו, ויש לומר כי גם לדידו של מר בטחיש – הסיבה בגינה אמר לתובע בסיומה של הישיבה שכך לא ניתן להמשיך – נולדה תוך כדי הישיבה, כאשר התובע סירב לקבל את גישת המנהל לפיה הוא כפוף גם למרותם של הסגנים בכל הנוגע לתלמידי החטיבות עליהן הם ממונים, והתבטא כפי שמיוחס לו, שהמנהל מנסה "לעשות שרירים" מול סגניו.

גם אם נקבל את הטענה לפיה אפשר לראות בדברים שנאמרו במסגרת אותה ישיבה כאזהרה או התראה, שמהם אמור התובע ללמוד כי ככל שתחזור על עצמה התנהגותו – יפוטר – הרי שההחלטה בדבר פיטוריו לא נבעה מכך שחזר על עימותים עם חבריו לעבודה, והיא נולדה בסופו של דבר מהצטברות ההתנהגויות - כפי שפורטו לעיל.
איננו מקבלות גם את הטענה לפיה השתלשלות העניינים שלאחר "ישיבת השימוע" מיום 31/05/12 ואילך, דרך הפגישות שהתקיימו עם התובע ועם עו"ד קובטי – היו בגדר "שימוע נמשך" , שכן הנושאים שבמרכזן של השיחות לא היו במובהק כוונת מר בטחיש לפטר את התובע ועילותיה, ועל כן לא ניתן לראות בהן ומתן הזדמנות ראויה, ממוקדת וברורה – לתובע - לבטל את רוע הגזירה.
מר בטחיש עצמו סיפר בחקירתו בבית הדין כי ההחלטה בדבר הפיטורים נפלה בערבו של יום 29/08/12, וכי לפרשת העלונים והתנהגותו של התובע לאחריה הצטרפו תגובותיו ואמירותיו של התובע ביומיים הראשונים של שנת הלימודים, ולבסוף גם ההאשמות שהופנו כלפיו מצד עו"ד קובטי, ובעקבותיהם הבין שלא ניתן עוד "לתת צ'אנס" כפי שחשב .
באותו השלב היה על מר בטחיש לזמן את התובע בכתב ומראש לישיבת שימוע כהלכתה, כאשר בזימון תפורט מסכת הנסיבות בגינן בשלה הכוונה לפטרו, ולתת לתובע הזדמנות מסודרת לשכנע שיש לבטל את רוע הגזירה.
אמנם – התרשמנו ש"התגלגלות" בלתי מסודרת ועקבית ובלתי ברורה זו, של מר בטחיש, נבעה לא מתוך התנכלות לתובע, אלא דווקא בשל מערכת היחסים החברית והבלתי פורמלית ששררה (הגם שהתערערה) בינו לבין התובע ועו"ד קובטי, אולם נראה שבעקבות זאת המסרים שהועברו לא היו ברורים דיים, והתוצאה הייתה שהתובע לא קיבל זכות טיעון כנדרש.
גם ניסוחו של מכתב הפיטורים אינו ראוי, והוא אינו עונה על דרישות סעיף 8(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, וקשה שלא לראותו כמעליב בנסיבות העניין, הגם שלא נתבע פיצוי בהקשר זה.

באמור לעיל יש כדי להוות פגם כבד משקל בפיטורי התובע, ואנו סבורות שלדברים אלה יש לתת משנה תוקף, בהינתן העובדה שעסקינן במורה שהקדיש לבית הספר את מיטב שנותיו, ועבד בו במסירות כ – 27 שנים, ובית הספר היווה עבורו הרבה מעבר למקור פרנסה גרידא .

למען הסדר נאמר כי לא נעלמה מעיננו העובדה שאין חולק שבין הצדדים נחתם חוזה העסקה אישי, ובו עילות שונות לפיטורים ביניהן ניתן אולי למנות את התנהלותו של התובע, אולם אין בהוראות ההסכם האישי כדי לגבור על החובה שבדין לקיים שימוע.

15. נשאלת השאלה מהו הסעד הראוי בנסיבות העניין, והאם יש לקבל את גישת התובע לפיה ראוי לקבוע שפיטוריו כה פגומים עד כי יש לבטלם.
נקדים את המאוחר ונאמר כי לאחר התלבטות, וחרף ההבנה למצוקה הגדולה אליה נקלע התובע, שנפלט לשוק העבודה כשהוא בן כ – 5 0 שנה, ואיבד לא רק את מקור הפרנסה שלו אלא גם את המסגרת שהסבה לו סיפוק והגשמה עצמית, והוא חש חלק ממנה והיא הוותה נדבך חשוב בהוויתו – הרי שלא מצאנו שנכון יהיה בנסיבות העניין לאכוף את יחסי העבודה ולחייב את בית הספר להשיב את התובע לעבוד כמורה בשירותו.
לעניין זה מצאנו לנכון לייחס משקל לעובדה שלא הוכחו טענות התובע לפיהן פוטר משיקולים זרים, ומסקנתנו הייתה כי פיטוריו הושתתו על נימוקים ענייניים, שבעיקרם המכריע נעוצים בהתנהגותו שלו, שלא השכיל להתאימה לדרישות הלגיטימיות של המנהל בכל הנוגע לקבלת מרות על כל גווניה, ולהימנע מהתנהלות בלתי מנומסת המשרה מתח, ומשימוש בלשון בוטה, ולא הצליח להפריד בין תחושתו שבית הספר והוא – חד הם – לבין התובנה שאינו יכול להתנהג ולהתבטא ככל העולה על רוחו ובהתאם לשיקול דעתו שלו בלבד. עוד מצאנו לנכון לייחס משקל לעובדה שהתובע השתהה באופן ניכר בהגשת תביעתו, וגם כאשר זו הוגשה בפער זמנים משמעותי לאחר סיום עבודתו בפועל וגם בכוח – לא הובאה בפני בית הדין כל בקשה למתן סעד זמני של השבתו לעבודה.
[ראו, לעניין זה, למשל, ע"ע (ארצי ) 27600-10-11 ד"ר גרשון אהרונוב - המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון (פורסם בנבו, 22.12.2015) ; כן ראו ע"ע (ארצי ) 14039-07-11 חנה סולטני נ' מדינת ישראל, משרד החינוך (פורסם בנבו, 20.12.2013) , שם נפסק כי הפרת זכות הטיעון לא רק שהיוותה פגם בהליך הפיטורים, אלא הביאה לפגיעה חמורה ומהותית בזכויות המורה, התנהלות אשר גרמה למורה עגמת נפש רבה , וכי הפגיעה בזכות הטיעון של המורה לא הייתה רק פגם פרוצדוראלי בהליך הפיטורים, אלא פגם מהותי בשורשו של הליך הפיטורים. עם זאת, בשים לב לנסיבות המקרה, הפעיל ביה"ד את דוקטרינת הבטלות היחסית ופסק כי אין לבטל את פיטורי המורה, אלא כי יש לפצותה].

לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, כפי שפורטו לעיל, החלטנו לחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין פיטוריו שלא כדין ועגמת הנפש שנגרמה לו בגין האופן בו נעשו, וזאת בסך של 70,000 ₪.

האם נותר הנתבע חייב לתובע כספים בגין שכר עבודה?

16. עיון בכתב התביעה המתוקן מראה שתביעותיו של התובע בהקשר זה מורכבות משני חלקים – הראשון – הפרשי שכר בגין שנת הלימודים תשע"ג (2012-1013), אשר נובעים מכך ששולם לו שכר על בסיס 24 שעות שבועיות-משרה מלאה בלבד, בעוד שהיה מקום, לטענתו, לשלם לו על בסיס 150% משרה, בגין התפקידים הנוספים כהגדרתם לעיל, וכן הפרשים בגין "עבודה אחרי הצהרים".
החלק השני הוא שכר עבודה מלא בגין שנת הלימודים תשע"ד (2013-2014).

17. כפי שקבענו לעיל, יחסי העבודה הסתיימו באופן סופי בסוף שנת הלימודים תשע"ג, לאחר תום תקופת ההודעה המוקדמת, ולכן דין התביעה לשכר עבודה בגין שנת הלימודים תשע"ד להידחות.

אשר לשנת הלימודים תשע"ג –
קבענו לעיל שהתשלומים ששולמו לתובע בגין שנה זו, בה עבד בפועל לכל היותר יומיים, היו בגדר דמי הודעה מוקדמת, ושנה זו הייתה בבחינת תקופת הודעה מוקדמת במהלכה ויתר המעסיק על עבודתו בפועל של העובד.
יש לבחון, אם כן, האם בהינתן מהותם זו, שולמו לו התשלומים כנדרש.

סעיף 6(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א 2001 קובע
כהאי לישנא -

"מעסיק רשאי להודיע לעובד, בהודעה מוקדמת לפיטורים, כי הוא מוותר על נוכחות העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה האמורה, כולה או מקצתה, ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו".

המחלוקת בין הצדדים, בענייננו, הינה מה היה "שכרו הרגיל" של התובע באותה שנה.
דרישותיו של התובע בהקשר בו עסקינן, מתבססות, למעשה, על שני אדנים.
ראשית, על הטענה לפיה התפקידים הנוספים והשכר שבצדם הפכו להיות שכרו הרגיל מאחר ששנים רבות מאוד נוספו לתפקידו ברציפות תפקידים נוספים.
שנית, על הטענה לפיה היה אמור לעבוד גם בשנת הלימודים תשע"ג בהיקף שאיננו רק של הוראת החינוך הגופני אלא בהיקף של 150% כאשר במקום תפקיד ריכוז מקצוע החינוך הגופני יינתן לו כפיצוי תפקיד אחר.

17. עיון בתלושי השכר שהופקו בגין החודשים שהחל מספטמבר 2012 ועד לחודש אוגוסט 2013, דהיינו בגין שנת הלימודים תשע"ג, מראה כדלקמן –
א. בגין חודש ספטמבר 2012 שולם לתובע סך של 2,000 ₪ בגין "מענק תשע"ב על יסודי.
ג. בגין חודש אוקטובר 2012 שולם לתובע סך של כפל שכר היסוד, וכן כפל כלל התוספות שהיוו את שכרו הרגיל של התובע בגין משרה מלאה בשנת הלימודים תשע"ב.
בנוסף, נזקף לזכות התובע סך של 13,887 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
לצד זאת נוכה הסך של 13,887 בגין "מקדמה" , ונוכה סך נוסף של 5,000 ₪ בגין מקדמה.
ד. בגין חודש נובמבר 2012 שולם לתובע שכר היסוד והתוספות שהיוו את שכרו הרגיל בגין משרה מלאה.
ה. בחודש דצמבר 2012 שולם לתובע שכר היסוד והתוספות שהיוו את שכרו הרגיל בגין משרה מלאה, אולם נוכה סך של 2,533 ₪ מעבר לניכויי החובה, בגין הפרשי הפרשות לקה"ל ולמבטחים.
ו. בגין החודשים ינואר עד יולי שולם לתובע שכר היסוד והתוספות שהיוו את שכרו הרגיל בגין משרה מלאה, כאשר בחודש יוני נוספו דמי הבראה וביולי דמי ביגוד.

18. אשר לשאלה האם על פי הדין יש לראות בתפקידים הנוספים ובתוספות השכר ששולמו בגינם כחלק משכרו הרגיל של התובע –
את ה"שכר הרגיל " לעניין דמי הודעה מוקדמת יש לחשב כפי שמחושב השכר הרגיל לעניין פיצויי פיטורים.
תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים קובעת מהם רכיבי השכר שיובאו בחשבון לצורך תשלום פיצויים פיטורים, והם אלה: שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה ותוספת משפחה.
על פי ההלכה הפסוקה, נטל השכנוע כי תשלום מסוים המכונה 'תוספת' מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה - הוא על העובד.
על-מנת שהסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק משכר היסוד צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או אם משתנה המצב – חדל התשלום.
[ראו, למשל, ע"ע (עבודה ארצי) 300370/97 אברהם זבדי - איי.די.אי. טכנולוגיות בע"מ פד"ע לז(2002) 201) ; ולעניין נטל ההוכחה - (עבודה ארצי) 3-141/מט סלים בלבול - מפעלי מאיר בע"מ , פד"ע כא 439 ].

בענייננו, כל שהוכיח התובע הוא את שכרו בשנה שקדמה לסיום העסקתו.
בנוסף, אין חולק שבשנים שקדמו לסיום עבודת התובע מונה לאחראי משמעת.
יחד עם זאת, לא היה גם חולק שהתפקידים הנוספים שהוטלו עליו השתנו מעת לעת, ומהמסמכים שהוצגו לפנינו עולה כי תוקף המינוי לתפקיד כזה או אחר היה תמיד לשנת לימודים אחת.
התוספות ששולמו לתובע בעבור התפקידים הנוספים היו מותנות בביצוע אותם תפקידים, ולא הפכו לחלק משכר היסוד שלו.
אמנם, התוספות המדוברות היוו נתח בלתי מבוטל משכרו הכולל של התובע, והעלו אותו בכ – 30% מהשכר הרגיל, אולם אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לחייב כלילתן ב"שכר הקובע", בין לעניין פיצויי פיטורים ובין לצורך חישוב דמי ההודעה המוקדמת.
משכך אנו קובעים כי ככל שהדבר נוגע להוראות הדין – לא שולמו לתובע דמי ההודעה המוקדמת בחסר.

19. אשר לטענת התובע לפיה אמור היה לעבוד גם בשנת הלימודים תשע"ג בהיקף שאיננו רק של הוראת החינוך הגופני אלא בהיקף של 150% כאשר במקום תפקיד ריכוז מקצוע החינוך הגופני יינתן לו כפיצוי תפקיד אחר –
ראשית, אין חולק שלתובע הובהר עוד לפני תחילת שנת הלימודים תשע"ג שריכוז מקצוע החינוך הגופני יינטל ממנו.
שנית, אין חולק שהתובע לא הופיע לישיבת ההיערכות לשנת הלימודים תשע"ג שבמסגרתה חולקו שעות הלימוד והתפקידים למורים, וכאשר הופיע ביום הראשון ללימודים הובהר לו שלא שובץ גם לחינוך כיתה.
אשר לשאלה מה בדיוק הובטח לתובע בכל הנוגע לשיבוצו תפקידיו ושכרו – נטל ההוכחה מוטל עליו, ואנו סבורות שנטל זה לא הורם.
ממכלול הדברים שנאמרו על ידי התובע ועו"ד קובטי, עולה למצער שהייתה קיימת אי בהירות לגבי הצפוי בשנת הלימודים הבאה, ואפילו עו"ד קובטי עצמו תיאר כי האווירה, במפגשים בין התובע ובינו לבין מר בטחיש אשר התקיימו עובר לתחילת שנת הלימודים – הייתה מתוחה, כי הועלו אפשרויות שונות באשר לעתידו של התובע, הגם שהיה ברור שהתובע לא ישמש כרכז מקצוע החינוך הגופני, ואף סיפר כי התובע אמר שאינו מבין מדוע מר בטחיש לוקח ממנו את התפקידים (ראו, למשל, עמ' 32 ש' 22-23).
מר בטחיש, לעומת זאת, הכחיש שהבטיח הבטחות כלשהן, והתרשמותנו גם לעניין זה, היא שבשל אי הנוחות שחשו בעיקר הוא ועו"ד קובטי נוכח העובדה שבעברם של הצדדים חברות ושכנות ארוכת שנים – אשר ה ייתה מעורבת בכעס ותרעומת הדדית – לא נאמרו מצ דו דבר ים ברורים וחד משמעיים בכל הנוגע לתנאי העסקתו של התובע – ככל שתימשך.

משכך, מסקנתנו היא שלא הוכח שהתובע אמור היה, אילו היה ממשיך לעבוד בשנת הלימודים תשע"ג – לעבוד בהיקף של יותר ממשרה מלאה.

למען הסר ספק נאמר כי לא נעלמה מאיתנו העובדה שבתלושי השכר שהופקו בגין שנת הלימודים תשע"ג נרשם במקום המיועד לאחוז המשרה - "150", אולם קיבלנו את הסברו של מר בטחיש שהדבר אינו מעיד על אחוז המשרה האמיתי וגם אין הוא עולה בקנה אחד עם כלל הנתונים שבתלוש, והעובדה שלא שולמו לתובע תשלומים המותנים בעבודה בפועל דוגמת השתתפות בהוצאות הנסיעה לעבודה וממנה.

נוסיף, כי התובע טען כי בשנים עברו שולם לו במזומן ומבלי ששוקף בתלוש השכר סך של 1,200 ₪ בגין טיפול בפעילות ספורט בשעות שאחרי שעות הלימודים, אולם לעניין זה יפים הדברים שנאמרו לעניין התוספות לשכר שהופיעו בתלושים , מכוח קל וחומר.

20. סיכומו של דבר –
אנו קובעות שהתובע לא הוכיח שדמי ההודעה המוקדמת שולמו לו בחסר, וכי התשלום החודשי לו היה זכאי בהקשר זה היה גבוה מכפי ששולם.
בהקשר זה נוסיף רק זאת, שאין חולק שבחודשים הראשונים לאחר שהפסיק לעבוד בפועל הופקו תלושים שלכאורה עלה קושי להבין את פשרם, וכפי שפורט לעיל בגין חודש ספטמבר 2012 הופק תלוש ממנו עולה כי שולם רק מענק בגין שנת הלימודים הקודמת, בתלוש אוקטובר (שבמסגרתו שולם שכר בגין משרה מלאה ותוספות קבועות עבור שני חודשים הופיע ניכוי וזיכוי בגין פיצויי פיטורים בסך של 13,887 ₪ ונוכה סך של 5,000 ₪, ובתלוש חודש דצמבר 2012 נוכה סך של 2,533 ₪ מעבר לניכויי החובה, אולם אלה הוסברו היטב על ידי מר בטחיש, שהבהיר שתחילה לא סבר שהתובע זכאי לתשלומים כלשהם מאחר ופוטר, ורק לאחר שעו"ד קובטי הדגיש בעל פה ובכתב שעיתוי הפיטורים פגום - התייעץ והחליט לשלם לו שכר שנה שלמה כדי למנוע התדיינות והורה מידית לשלם לו מקדמה על סך של 5,000 ₪ שהוא הסכום שנוכה בתלוש שהוצא בגין אוקטובר, (אסמכתא על העברת הסך בהעברה בנקאית לחשבון התובע הומצאה), ועוד הוסבר שגם הסך של 13,887 ₪ היה השלמת פיצויי פיטורים על פי תחשיב שנעשה על ידי רואה החשבון של הנתבע (התחשיב הוגש, ובו מפורטים הכספים שהצטברו מכוח ההפרשות שנעשו בגין התובע לפיצויי פיטורים, נספח י' לתצהיר מר בטחיש), וגם סך זה הועבר לחשבון התובע בהעברה בנקאית.

21. פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים -
התובע תבע פיצויי פיטורים בהתעלם מהעובדה שהופרשו בגינו הפרשות בגין פיצויים.
הנתבע, מצדו, טען, כפי שכבר צוין לעיל, כי נוכח ההפרשות שנעשו היה התובע זכאי להשלמה בסך של 13,887 ₪, וכי השלמה זו שולמה כאמור לעיל על דרך העברה לחשבון התובע.
לבית הדין הוגש עותק מטופס 161 שנחתם, לכאורה ועל פי הרשום בו, ביום 19/10/12.
לתיק בית הדין הומצאו מעטפות מקוריות מהן עולה כי פעמיים נשלחו הטפסים בדואר רשום לתובע לצורך חתימתו על טופס 161א וחזרו בציון "לא נדרש".
אמנם התובע טען כי לא קיבל כל מכתב מבית הספר, אולם נטינו לסבור כי לא היה דורש בתקופה המדוברת מכתבים ששוגרו לו בדואר רשום מבית הספר.
גם עו"ד קובטי טען כי אילו היו מסמכים אלה נמסרים לו – היה משיב אותם בלווית מכתב, וסביר להניח שכך היה עושה משסבר שהתובע לא סיים לעבוד בבית הספר.
בנסיבות אלה, התובע תרם לכך שלא נסתייע שחרור הכספים שהופרשו בעבורו בגין פיצויי פיטורים.
יוער, כי לא הובעה כל מחלוקת בכל שלב מצד התובע, לרבות לא בסיכומי בא כוחו, אשר לתחשיב של רואה החשבון של בית הספר בכל הנוגע לסכומים שהופרשו ושממתינים לזכות התובע בקרנות, ועל כך שההפרשות נעשו כדין.

אשר לתביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים – תביעה זו התיישנה, שכן הופיעה רק בכתב התביעה המתוקן, שהוגש בחלוף יותר משנה ממועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ומהמועד שבו היה על הנתבע לשלם לו את הפיצויים.
מכל מקום אנו מורות למזכירות להעביר לתובע את המעטפות המקוריות ובהן טופס 161, אשר הופקדו בידי בית הדין, וככל שיהא צורך לחתום על כך מסמך נוסף לצורך שחרור כספי הפיצויים אנו מורות לנתבע לעשות זאת מיד עם דרישה.

22. סיכומו של דבר – מכלל תביעות התובע, קיבלנו את התביעה לפיצוי בגין הפגמים שנפלו בפיטוריו, ואנו מחייבות את הנתבע לשלם לתובע כפיצוי סך של
70,000 ₪.
כן אנו מחייבות את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪.

23. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ז, (18 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' יפה קריספיל
נציגת ציבור (עובדים)

ורד שפר, שופטת
נשיאה

גב' רחלי גלילי
נציגת ציבור (מעסיקים)