הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת סע"ש 27640-10-17

לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם
נציג ציבור (עובדים): מר עזמי תחאוחו
נציג ציבור (מעסיקים): מר אליאס ג'טאס

התובע
מחמוד יאסין
ע"י ב"כ עו"ד חוסאם מועד

-

הנתבעת
רשת עמל 1 בע"מ (חל"צ)
ע"י ב"כ עו"ד יעל סגל מקליס

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת, ב מסגרתה ביקש לחייבה בתשלום סכומים שונים בגין פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועריכת שימוע שלא כדין, פיצוי בגין ביצוע עבודות שאינן כלולות במסגרת תפקידו, עוגמת נפש כאב וסבל ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

2. הנתבעת הגישה כתב הגנה, במסגרתו ביקשה לדחות את התביעה, בין היתר, נוכח תשלום מלוא זכויותיו של התובע , על פי דין.

3. על מנת להימנע מהרחבת היריעה שלא לצורך, יפורטו טענות הצדדים באשר לכל רכיב מרכיבי התביעה בהמשך ובהקשר לאותו רכיב.

רקע והליכים קודמים

4. התובע הועסק כמורה קבוע במגמת קירור ומיזוג אוויר בנתבעת מיום 25.9.07 ועד ליום 31.8.17 (9 שנים ו-11 חודשים).

בנוסף לתפקידו כמורה מקצועי, מונה התובע לתפקיד רכז מגמה ונאמן בטיחות. התובע עבד 32 שעות שבועיות (ש"ש) , בהיקף משרה ושליש. שעות אלה חולקו כדלקמן: 27 ש"ש במגמת קירור ומיזוג אוויר (להלן: "המגמה") , 3 ש"ש עבור ריכוז מגמה, ו-2 ש"ש עבור תפקידו כרכז בטיחות.
התובע זכה למחמאות ותשבחות מקצועיות מהממונים עליו.

בנוסף לעבודתו בשירות הנתבעת, התובע עבד במקביל בעוד מספר עבודות, ובהן עסקו הפרטי, משנת 2001, בענף מיזוג האוויר והחשמל.

5. הנתבעת מספקת שירותי חינוך לתלמידים בבתי ספר ומסגרות חינוכיות ברחבי הארץ.

6. בתוך כך, הנתבעת מפעילה, בין היתר, את בית הספר הטכנולוגי "אלקפזה עמל 1 – נצרת" (להלן: "בית הספר") בו לימד התובע.

7. ביום 29.3.17 התובע פנה למנהל בית הספר – מר עונאללה גזאל (להלן: "המנהל" או "מנהל בית הספר") בבקשה לאישור חופשה ללא תשלום (חל"ת) לשנת הלימודים 2017-2018. בקשתו זו לא אושרה על ידי המנהל, כך שהתובע המשיך בעבודתו כרגיל.

8. ביום 28.4.17 ארגן בית הספר יום פתוח לחשיפת כל מגמות הלימוד בבית הספר, אשר במסגרתו נרשמו ללימודים בשנת הלימודים התשע"ח 104 תלמידים חדשים, מתוכם רק תלמיד אחד למגמה.
בהקשר זה חשוב לציין כי, מכיתות ט' בהן לומדים כלל תלמידי המגמות (בטרם בוחרים מגמה ספציפית בכתה י'), לא הייתה היענות ללימודים במגמת מיזוג האוויר. עוד עלה, כי במשך השנים האחרונות הייתה ירידה משמעותית במספר הנרשמים למגמה, כך גם מספר הכיתות שנפתחו.

9. מספר ימים לאחר קיומו של היום הפתוח, ביום 4.5.17, הנתבעת שלחה לתובע "הודעה על בחינת אפשרות לצמצום משרה" בשל ירידה במספר התלמידים שנרשמו למגמה . בהודעה נכתב, כי התובע יזומן לשימוע בפני המנהל.

10. עוד באותו יום, 4.5.17, המנהל שלח לתובע הזמנה לשימוע בעניין צמצום משרתו, שנקבע ליום 5.5.17. התובע, מצידו, ביקש לדחות את מועד השימוע, שלבסוף התקיים ביום 12.5.17. השימוע נערך בנוכחות התובע, נציגו מהסתדרות המורים, מר אחמד נאיף דראושה (להלן: "נציג ההסתדרות"), ומנהל בית הספר.
11. ביום 18.5.17 ובעקבות השימוע, התובע קיבל מכתב בו נמסר לו כי הוחלט לצמצם את משרתו כך שזו תעמוד על 12 ש"ש בלבד (להלן: "ההודעה על הצמצום").

12. יום לאחר ההודעה על הצמצום, ביום 19.5.17, ארגן בית הספר יום פתוח נוסף (להלן: "היום הפתוח השני") במסגרתו נרשמו לבית הספר 50 תלמידים חדשים, מתוכם רק 3 נרשמו למגמה.
בסופו של יום, נרשמו ללימודים במגמה לשנת הלימודים התשע"ח 5 תלמידים בלבד, כך שהמגמה לא נפתחה ללימודים בשנה זו (ראו דו"ח רישום תלמידים שצורף כנספח 1 לתצהיר הנתבעת).

13. מספר ימים לאחר קיומו של היום הפתוח השני, ביום 13.6.17, התובע הגיב להודעה בדבר צמצום משרתו , באמצעות בא כוחו, וטען, בין היתר, כי דין ההודעה כדין הודעת פיטורים וכי הוא רואה עצמו כמי שפוטר שלא כדין. בהמשך המכתב נטען, כי "היות והיחסים בין הצדדים הגיעו לקיצם ולא תהיה דרך חזרה לתקן אותם כי הוא איבד את האמון במערכת ובביה"ס ומי שעומד בראשו".

14. בתגובה למכתב התובע, השיבה הנתבעת במכתב מיום 5.7.17 , גם היא באמצעות באת-כוחה, ודחתה את טענותיו של התובע. הנתבעת הוסיפה, בין היתר, כי מוטב היה שהתובע יתגייס יחד עם בית הספר, במהלך חופשת הקיץ, כדי לנסות ולהעלות את מספר התלמידים הרשומים למגמה , כדי לנסות ולפתוח אותה.

15. ביום 17.8.17 שלחה הנתבעת מכתב נוסף לתובע. הנתבעת ציינה, בין היתר, כי התובע מסרב לשתף פעולה עם בית הספר ועל אף פניות שנעשו אליו, אינו מוכן להכין את הנדרש לשנת הלימודים הבאה. כך גם המנהל דיווח , כי התובע הגיע לבית הספר ולקח את כל חפציו האישיים. לקראת סוף מכתבה , הדגישה הנתבעת כי ככל והתובע מתעתד להמשיך לסרב לפניות בית הספר ולא יסכים לשתף פעולה בהיערכות לשנת הלימודים הקרובה, היא תראה בו כמי שאינו מעמיד את עצמו לרשות המעסיק, קרי, כמי שזנח את עבודתו.

16. בתגובה למכתבה האחרון של הנתבעת, השיב ב"כ התובע במכתב משלו עוד באותו יום, 17.8.17, וציין כי כבר במכתבו מיום 13.6.17 התובע הודיע כי הוא רואה את עצמו כמפוטר, וכי "היחסים בינו לבינכם הסתיימו והגיעו לקיצם ולכן הוא התפלא כיצד פניתם אליו כמורה מן המניין". ב"כ התובע חזר על בקשתו לתשלום פיצוי לתובע וטפסי שחרור לכספים שנצברו בקופות הגמל והפנסיה.

17. במכתבה של הנתבעת מיום 15.10.17, הבהירה לתובע, בהמשך לתכתובות בין הצדדים, כי התובע לא פוטר כלל ועיקר. על אף האמור, הנתבעת החליטה לאשר כי התובע התפטר בדין מפוטר, ועל כן הנתבעת תערוך גמר חשבון ותשלח לתובע מכתבי שחרור של הכספים שנצברו לזכותו.

18. אולם, משלא מולאו כל דרישותיו הכספיות של התובע, בחר האחרון להגיש כתב תביעה ביום 17.10.17. הנתבעת, מצידה, הגישה כתב הגנה ביום 9.1.18.

19. ביום 15.5.18 התקיים דיון מוקדם, אולם גם במהלכו, הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות. לפיכך, ביום 17.1.19 התקיימה ישיבת הוכחות, לאחריה – הצדדים הגישו את סיכומיהם.
בהקשר זה נציין, כי ימים ספורים לאחר ישיבת ההוכחות, בהחלטה מיום 20.1.19 בית הדין הגביל את סיכומי כל אחד מהצדדים ל- 5 עמודים בלבד.
התובע הגיש סיכומים בהיקף של 5 עמודים אליהם צירף נספחים (סה"כ 12 עמודים) .
הנתבעת הגישה סיכומים שנפרסו על פני 23 עמודים.
לאחר יותר מחודש ממועד הגשת סיכומי הנתבעת ובבואו של בית הדין ליתן את פסק הדין ובשים לב לכך שהתובע לא העלה טענה כלשהי באשר להיקף הסיכומים שהוגשו על ידי הנתבעת, בית הדין ומיוזמתו, נתן ביום 10.7.19 החלטה בה התיר לתובע להשלים את טיעוניו ככל שהוא מעוניין בכך וזאת כאמור, לאור העובדה כי הנתבעת חרגה בסיכומיה ממספר העמודים שנקבעו על ידי בית הדין.
בתגובה להחלטת בית הדין, הגיש התובע בקשה להורות לנתבעת לצמצם את סיכומיה ולהעמידם על 5 עמודים.
הנתבעת בתשובתה, טענה כי החלטת בית הדין בדבר הגבלת היקף הסיכומים לא הגיעה לידיעתה עקב טעות אנוש, אחרת הייתה ממלאת אחריה. הנתבעת הוסיפה כי אין לקבל את טענת התובע בעניין זה, אשר גם הא הגיש סיכומים (כולל נספחים) בהיקף של 12 עמודים בניגוד להחלטת בית הדין.
לתגובתה, צירפה הנתבעת את סיכומיה בהיקף מצומצם אשר עמד על 11 עמודים וביקשה לקבל אותם .
לאחר שבית הדין בחן את טיעוני הצדדים, ועל מנת לשמור על מלוא זכויות הצדדים, לרבות התובע, ובשים לב בעיקר לשלב בו עלתה השאלה בדבר היקף הסיכומים, ניתנה לתובע הזדמנות נוספת להשלים את טיעוניו ככל שהוא מעוניין בכך. כמו כן, בית הדין הבהיר כי בכוונתו לקחת בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות את העובדה כי הנתבעת הגישה את סיכומיה שלא בהיקף שנקבע בהחלטת בית הדין.
בעקבות החלטת בית הדין ולאחר יותר מחודש, הודיע התובע כי אינו מעוניין להוסיף על הטיעונים שכבר נטענו על ידו בסיכומים ועל כן, ניתנה החלטה, לפיה פסק הדין יינתן על סמך החומר שבתיק .

ראיות שנשמעו בדיון

20. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם מנהל בית הספר.
המצהירים נחקרו בבית הדין על תצהיריהם.

דיון והכרעה
התובע נמנע מלהעיד עדים שהיה בכוחם לתמוך בגרסתו

21. בטרם נידרש לליבן טענות התובע בעניינים שלפנינו, נדגיש כי הוא בחר, בכל הסוגיות שעמדו לפתחינו, שלא להביא עדים רלוונטיים מטעמו והסתפק בעדותו שלו.

22. ביחס לכך נפסק זה מכבר, כי " מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו" (ראו ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, בעמ' 760). עוד נזכיר את ההלכה, ולפיה אי-הבאת עד ו/או ראיה רלוונטית פועלת לחובת הצד שנמנע מהצגתם, ואשר היה לו אינטרס לעשות כן.

23. בעניין זה נקבע אף על ידי בית המשפט העליון, כי:

"לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתי, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראייה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר – פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה" (ראו ע"א 9656/05 שוורץ נ' המנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, ניתן ביום 27.7.2008).

24. בהקשר האמור, נקבע כי עדות של צד בהליך הינה עדות יחידה של אדם מעוניין – ראו סעיף 54(3) לפקודת הראיות [ נוסח חדש], התשל"א-1971. על כן, קבלה של גרסת התובע על סמך עדותו היחידה – מחייבת משנה זהירות והנמקה מפורטת (ראו ע"א 295/89 רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733).

25. הנה כי כן, בעניינינו, משהתובע בחר שלא להביא עדים מטעמו, הדבר פועל לחובתו בחלק מהסעד ים שנתבעו כפי שעוד נפרט.

26. לדוגמא. התובע טען כי משרתו צומצמה כתוצאה ממספר סיבות שידועות לו (עליהן עוד נעמוד בהמשך) ומכאלה שאינן ידועות לו, אולם הכחיש כי הסיבה האמיתית לצמצום הינה הירידה במספר התלמידים שנרשמו למגמה.

באשר למספר הנרשמים, התובע ציין כי קיבל מידע שנרשמו 9 תלמידים למגמה ( ראו גם ע' 5 ש' 19-27 לפרוטוקול). יש לציין, כי גם במספר נרשמים זה לא היה כדי להימנע מצמצום משרתו של התובע. בעדותו בבית הדין התובע שלל את גרסתו של מנהל בית הספר בדבר מספר התלמידים הנמוך שנרשמו למגמה, נוכח "מידע פנים" שקיבל מיועצי בית הספר. כשנשאל מדוע לא העיד את אותם יועצים מטעמו, השיב, באופן שלא שכנע אותנו יש לומר, כי לא רצה לגזול מאותם עובדים את פרנסתם, ואלו דבריו:

"ש: יש לך מסמך המעיד אחרת?
ת: מסמך לא. יש עדות מתוך המערכת בפנים. פליטת פה.
ש: פליטת פה של מישהו?
ת: של היועצים.
ש: אז למה לא הבאתם אותם היום לביה"ד שיספרו את האמת כביכול?
ת: אני לא רוצה לגזול מהם את המשכורת, זו פרנסה של עובדים וזה ניגוד אינטרסים"(ראו ע' 17 ש' 7-13 לפרוטוקול).

יוצא אפוא, שהתובע בחר, וסיבותיו עימו, שלא להעיד כל עד באשר לאותו מידע שלטענתו קיבל. כך שטענתו בעניין זה לא הוכחה ( אינדיקציה נוספת להיעדר רישום תלמידים מספק מצאנו גם בדברי ב"כ התובע, שהציע פתרון על מנת "לרפא" את חוסר רישום התלמידים (ראו ע' 9 ש' 27 לפרוטוקול )).

לפיכך, כפי שקבענו לעיל, בהינתן שגרסת הנתבעת בעניין זה לא נסתרה, המגמה לא נפתחה ללימודים בשנת הלימודים התשע"ח, וזאת מאחר שנרשמו ללימודים בשנה זו 5 תלמידים בלבד, כך שטענת התובע לרישום תלמידים מסיבי יותר אינה יכולה לעמוד עוד ולא נתמכה בראיה כלשהי , וזאת בניגוד לגרסתה של הנתבעת בעניין זה.

27. בהמשך, נבחן רכיבי תביעה נוספים, אשר גם בהם, הימנעותו של התובע מלהעיד עדים מטעמו – פעלה לחובתו.

פיצויי פיטורים

28. התובע טען בכתב התביעה כי עבד בשירות הנתבעת 10 שנים ולכן הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 115,000 ₪ נטו (לפי שכר קובע של 11,500 ₪ נטו).

29. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי מעולם לא פיטרה את התובע. על אף האמור, הסכימה לשלם לו פיצויי פיטורים.

30. מהראיות שנפרשו לפנינו עלה כי התובע כלל לא פוטר על ידי הנתבעת.

כאמור, ביום 4.5.17, נשלחה לתובע "הודעה על בחינת אפשרות לצמצום משרה". במכתב הזימון לשימוע, גם הוא מיום 4.5.17, הוזמן התובע להשמיע עמדתו בעניין "בחינת האפשרות לצמצום משרתך". בהחלטה מיום 18.5.17, הודיעה הנתבעת לתובע כי: "...התקבלה החלטה לצמצם משרתך...החל מיום 1.9.17 תועסק בהיקף משרה של 12 ש.ש...".

לאחר שהתובע קיבל את ההודעה בדבר הצמצום, סירב לשתף פעולה עם הנתבעת בכל הנוגע להמשך עבודתו בשנת הלימודים הבאה. כך למשל, התובע העיד כי "...באותה חופשה קיבלתי טלפון מהרכזת הפדגוגית באיזה ימים אני צריך ללמד. יומיים, ז"א 12 שעות. אמרתי לה אני בהליך משפטי איך את רוצה לתת לי חצי משרה? אמרתי לה שלא" (ראו ע' 23 ש' 13-15 לפרוטוקול). גם המנהל ציין כי "לא רק שניסיתי להתקשר, יש לנו גם חבר משותף מר עומאר שהיה רכז מגמה לפני התובע ועבר לביה"ס אחר. ביקשתי ממנו ליצור קשר עם התובע כי הם ביחסים טובים. אני אישית ישבתי עם עומאר ואני חושב שהוא דיבר עם התובע ושוב סירב התובע" (ראו ע' 9 ש' 1-4 לפרוטוקול). התובע השיב וציין, באופן מתחמק יש לומר, כי "בקשר למר עומאר, נכון שהוא דיבר איתי. הוא לא ציין שהופנה ע"י המנהל בכלל, הוא שאל מה הרצון שלי והתוכניות שלי בצורה של שני חברים" (ראו ע' 9 ש' 17-18 לפרוטוקול).

יוצא אפוא, כי היקף משרתו של התובע אכן צומצם, אך עבודתו לא הופסקה על ידי הנתבעת בשום שלב. התובע החליט, על דעתו בלבד, לסיים את יחסי העבודה בינו לבין הנתבעת , מבלי לתת לנתבעת הזדמנות אמתית לנסות במהלך החודשים יוני-אוגוסט, לסייע בידיו ולהגדיל לו את אחוזי המשרה, כפי שסייעה למורה אחר שעבד באותה מגמה (ראו מכתביו של התובע מיום 13.6.17 ומיום 17.8.17 וכן מכתביה של הנתבעת מיום 5.7.17, 17.8.17 ו-15.10.17).

31. אולם, על אף העובדה שהתובע הוא זה שהתפטר מעבודתו , כפי שציינו לעיל, הנתבעת אישרה כי התובע התפטר בדין מפוטר, ועל כן התחייבה לערוך לו גמר חשבון ולשלוח אליו מכתבי שחרור לכספים שנצברו לזכותו בקופות השונות.

הנתבעת אכן שלחה לתובע מכתבי שחרור לכספים שנצברו לזכותו ב"מבטחים החדשה", ב"קרן גל/רשף" וב"קרן דפנה/הלה" ( להלן: "קרן הילה" - ראו נספח 6 לכתב ההגנה), וכן השלימה את יתרת פיצויי הפיטורים בתלוש השכר של חודש 1/2018).

32. לצורך שחרור הכספים, הנתבעת הנפיקה לתובע טופס 161 ערוך כדין. הטופס צורף לתצהירו של התובע (סעיף 8א' לתצהיר התובע). עיון בטופס מעלה כי לזכות התובע נצברו, ברכיב פיצויי הפיטורים, הסכומים הבאים:
ב"מבטחים" – סך של 82,790 ₪.
ב"קרן הילה" – סך של 19,647 ₪.
וסכום שהנתבעת השלימה ע"ס של 4,435 ₪ (ששולם לתובע בתלוש חודש 1/2018).

בסה"כ, כך לפי טופס 161, התובע זכאי לסך של 106,872 ₪ ברוטו בגין פיצויי פיטורים (בהתאם לטופס, התחשיב נערך לפי שכר קובע של 10,745 ₪ ברוטו , כאשר השכר הפטור ממס הינו 9,788 ₪ ברוטו לשנה).

33. יוצא אפוא, שהשכר על בסיסו חישבה הנתבעת את פיצויי הפיטורים הינו 10,745 ₪ ברוטו בעוד התובע טען לסך של 11,500 ₪ נטו בגין כל שנת עבודה (התובע, כאמור, עתר לתשלום סך של 115,000 ₪ נטו בגין פיצויי פיטורים) .

בעניינינו, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח את תביעתו ברכיב זה. התובע לא נימק הכיצד הגיע לסכום שנתבע ולא צירף כל תחשיב התומך בדרישתו. מנגד, שוכנענו כי תחשיבה של הנתבעת, כפי שבא לידי ביטוי בטופס 161, עולה בקנה אחד עם הנתונים המופיעים בתלושי השכר שצורפו לתצהירו של התובע. נראה כי התובע לקח בחשבון במסגרת השכר הקובע, בין השאר, גם החזר הוצאות ובהן הוצאות טלפון ונסיעות, שאינן חלק מהשכר הקובע ל צורך חישוב הפיצויים. זאת ועוד, גם עיון בטבלת הניכויים וההפרשות לקופות גמל שבתלושי השכר מעלה כי סכומי הבסיס מהן נגזרו ההפרשות תואמים את הנתונים בטופס 161, ואינם מתיישבים עם השכר הקובע לו טען התובע.

34. לפיכך, מאחר והתובע לא נתן כל הסבר כיצד חישב את השכר הקובע לו הוא טוען, הרי שהוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 106,872 ₪ ברוטו.
הנתבעת שילמה לתובע, כאמור, סך של 4,435 ₪.
במבטחים נצבר עבורו סך של 82,790 ₪ (העובדה ששולמו לתובע רק 79,614 ₪ נעוצה, ככל הנראה, בתשלום דמי ניהול, הפסדים, ניכויים, וכד'. גם כאן, התובע לא צירף פירוט מתאים מ-"מבטחים").

מכאן, שהתובע זכאי לתשלום נוסף, בסך של 19,647 ₪ ברוטו . כספים אלו, כך עפ"י טופס 161, נצברו בקרן הילה – אולם התובע, לא התייחס לכספים שנצברו בקופה זו בשום מקום, גם לא בסיכומיו, ואף לא פעל על מנת לשחרר את הכספים הצבורים שם מסיבה שאיננה ברורה עד תום, ומכאן הפער הניכר מתחשיבה של הנתבעת.

35. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע זכאי לסך של 19,647 ₪ בגין פיצויי פיטורים - בניכוי כספי הפיצויים שנצברו לזכותו בקרן הילה.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

36. התובע טען בכתב התביעה כי יחד איתו קיבלו עוד מורים הודעת צמצום משרה. מרבית המורים הינם גברים עם ותק עבודה, בגילאי 28-40. מכאן, שפיטוריו היו מחמת ותק, גיל ומין. התובע הוסיף כי יתכן שאחת הסיבות למהלך זה הינה קליטת מורים חדשים ובעיקר מו רות חדשות, ללא ותק וקביעות וכן בשכר עבודה נמוך.

התובע הוסיף בסיכומיו, כי הנתבעת לא עמדה בהוראות תקנון שירות עובדי ההוראה ולכן הפיטורים היו שלא כדין. כך למשל עניין הפיטורים לא הובא בפני מנהל מחוז, לא הוקמה ועדה פריטטית ואף לא נעשו יתר דרישות התקנון.

לפיכך, התובע ביקש לחייב את הנתבעת בסך של 50,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין (בסעיף הסעדים בכתב התביעה, נכתב ככל הנראה בשגגה ובניגוד לגוף התביעה, סך של 75,000 ₪).

37. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה את הטענות כנגדה. לטענתה, המניע היחידי לצמצום משרת התובע היה צמצום בהיקף הנרשמים למגמה וככל הנראה סגירתה העתידית ולא כל סיבה אחרת. עוד הבהירה, כי הנתבעת פועלת אך ורק בהתאם לנוהל ה"ליפו" המקובל אצל עובדי הוראה לגבי צמצום משרה ו/או פיטורים. בהתאם לכך מורים צעירים מבחינת הוותק אותו צברו בנתבעת יפוטרו ו/או היקף משרתם יצומצם ורק לאחר מכן יחול הליך זה על מורים ותיקים יותר. מכאן, שוותק של מורה יעמוד דווקא לזכותו במקרה של צמצומים ולא לחובתו.
מכל מקום, הנתבעת הכחישה מכל וכל כי הצמצום בהיקף משרתו של התובע נבע משיקולים של מין, גיל ושנות ותק.

38. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין שלפנינו החלטנו לדחות את התביעה ברכיב זה. ונסביר.

39. התובע עותר לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדי ן. אלא מאי, כפי שקבענו לעיל, התובע כלל לא פוטר אלא התפטר. די בכך כדי לדחות את התביעה ברכיב זה מבלי להידרש לנימוקים אחרים כלל. יחד עם זאת, נתייחס בקצרה לטענותיו של התובע.

פיטורים מחמת ותק, גיל ומין

40. על פי סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות, התשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"), חל איסור על מעסיק להפלות בין עובדיו, בין היתר, מחמת מינם וגילם , לרבות בתנאי ההעסקה.

באשר לנטל ההוכחה, בסעיף 9(א) לחוק שוויון הזדמנויות, נקבע:
"בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –

(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;
...".

בהקשר של היפוך הנטל נקבע, כי "המחוקק נתן את דעתו לקושי בהוכחת טענת ההפליה, ולכן אין הוא מטיל חובה על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח כי לא היתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי התנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתפי המעביד. בשלב הראשוני, על העובד להביא ראשית ראיה בלבד" (ע"ע ( ארצי) 627/06 מורי - מ.ד.פ. ילו בע"מ (16.3.08)).

41. בענייננו, התובע לא הציג, ולו ראשית ראיה התומכת בטיעוניו בדבר אפליה כלשהיא. שוכנענו כי המניע היחידי לצמצום משרתו של התובע היה הירידה במספר הנרשמים למגמה. ותו לא.

42. מעבר לכך שהתובע לא הציג ולו ראשית ראיה, נציין כי התרשמנו שטענותיו של התובע בעניין שלפנינו נטענו באופן סתמי, כוללני ולא ברור. כך למשל התובע טען בכתב התביעה כי יתכן, רק יתכן, שאחת הסיבות לצמצום משרתו הינה קליטת מורות חדשות. כך, גם ב"כ התובע ציין כי "אמרנו לעצמנו אולי אלו שתי סיבות. חיפשנו עוד סיבה וחשבנו בגלל גיל שרוצים להביא מורים חדשים בחצי משכורת וכך לפטר מורים וותיקים וכך חוסכים חצי משכורת" (ראו ע' 5 ש' 2-4 לפרוטוקול – ההדגשות אינן במקור – מ.ק). מכאן, עולה בבירור כי התובע לא ידע לשים את אצבעו על נימוק סביר, מגובה בראיות, ועל כן טען, למרבה הצער, בבחינת מכל הבא ליד וללא כל היסוס וביסוס. וחבל שכך.

43. בסיכומיו, התובע ביקש לבסס טענותיו לעניין אפליה על עדותו של מנהל בית הספר, אשר העיד כי שני מורים נוספים שצומצמה משרתם הינם מורים ותיקים (ראו ע' 40 ש' 19-21 לפרוטוקול). אולם, המנהל העיד, גם כי כל שנה מתקבלים לעבודה מורים חדשים וכי המורים הפחות טובים מפוטרים. כך גם העיד כי בתחום הטכנולוגי כמעט ואין מורות, יחד עם זאת ישנן גם מורות שפוטרו (ראו עדותו בע' 40 ש' 4 וש' 16-18 לפרוטוקול). מעדותו של המנהל עולה, שאכן צומצמה משרתם של שני מורים ותיקים אולם הוא ציין בפירוש כי פוטרו גם מורים צעירים וגם מורות. לפיכך, לא מצאנו כי יש בעדותו של המנהל ולו ראשית ראיה לאפליה כלשהי כלפי התובע.

44. זאת ועוד, התובע בעצמו העיד כי בית הספר מקבל תקציב גבוה יותר עבור מורים ותיקים, עת נשאל:

"ש: אלך איתך, האם עבור מורים חדשים, גברים, בי"ס מקבל יותר כסף מאשר עבור מורות חדשות? או אותו דבר?
ת: במספרים אני לא יודע. אבל אני יודע שוותיק מקבל יותר. מניסיון שלי. תמיד מורים ותיקים מקבלים תוספת על וותק איקס אחוז.
ש: אז מה האינטרס של עמ"ל לפטר מורים בני 40 של וותק כמעט 15-20 שנה?
ת: כבד להם הכסף".
(ראו ע' 28 ש' 17-22 לפרוטוקול- ההדגשה אינה במקור – מ.ק).

45. כך גם, מעדותו של התובע עולה כי המורים הוותיקים פוטרו מאחר שמנהל בית הספר אינו שולט בהם. מפאת חשיבות הדברים, נביא את דברי התובע כלשונם, עת נשאל:

ש: אני אומרת לך שהתקצוב של משרד החינוך יותר גדול. לבי"ס יש אינטרס להעסיק מורים ותיקים ומבוגרים כי המימון עבורם גבוה מאשר המימון עבור מורים צעירים.
ת: המנהל התחיל לפטר את הוותיקים כי הוא לא שולט בהם כמו טבעת באצבע וזו הבעיה של המנהל. המנהל מחפש תמיד מורים ומורות במיוחד שיהיו טבעת על האצבע שלו שהוא יוכל לשחק בהם איך שבאלו מה כן או לא לעשות וזה קשה יותר למנהל להתעסק עם מורים וותיקים וכמוני בגלל שהתחלתי לחדד לו את הגבולות ואמרתי מספיק וזה כבד עליו. אני יכול להקריא שמות שהתפטרו בתקופה האחרונה שהייתי. ועדיין מורות ותיקות עד היום הוא מנסה עד הרגע הזה להעיף אותן מהרשת והוא לא מצליח.
ש: האם כשאני אומרת לך שבי"ס מקבל יותר כסף עבור מורים ותיקים ומבוגרים יותר ושהוא מקבל אותו תקציב עבור מורות כמו שהוא מקבל עבור מורים גברים, האם אתה רוצה לחזור מהטענה שלך שעמ"ל פיטרה אותך עקב הפליה על רקע גיל, מין ושנות וותק?
ת: לא. הטענה שלי לא בדבר הזה. בוותיקים אם הוא כבר מעיף ומביא חדשות, שיהיו טבעת באצבע שלו. אין לו שליטה על וותיקים. אם הוא יכול להביא מורות חדשות יש לו שליטה על זה לפחות 3 שנים".
(ראו ע' 28 ש' 23-29 וע' 29 ש' 1-10 לפרוטוקול-ההדגשה אינה במקור – מ.ק).

מעדותו זו של התובע עולה, כי לנתבעת אינטרס כלכלי מובהק להעסיק מורים ותיקים. כך גם, לשיטתו המנהל מנסה לפטר גם מורות ותיקות , כך שהאפליה אינה נוגעת למין המורה. ובעיקר, העיד התובע כי המנהל דאג לפטר ותיקים כי "הוא לא שולט בהם". מכאן, שהסיבה לפיטורי המורים הוותיקים, אליבא דתובע, הינה חוסר שליטה של המנהל באותם מורים, ולא כל אפליה על רקע מין, גיל וותק.

46. אם לא די בכל האמור עד כה, נציין כי טענתו של התובע בדבר פיטורי מורים "ותיקים", בני 28 (ועד 40 שנים), איננה מתיישבת עם הגיון בריא ושכל ישר, שכן לא ברור הכיצד התובע מתייחס למורה בן 28 שנים כוותיק!!.
מה גם שלא הוכחו פיטורי עובדים בגילאים הנטענים.
התובע בחר שלא להעיד עדים מטעמו גם בעניין זה, כמו גם ביתר העניינים נשוא התביעה – ועל כן יש בכך כדי לפעול לחובתו.

47. לפיכך, כאמור, אנו דוחים את הטענה לאפליה מחמת מין, גיל וותק.

תקנון שירות עובדי ההוראה

48. כאמור, התובע טען לראשונה בסיכומיו כי הנתבעת לא עמדה בהוראות תקנון שירות עובדי ההוראה ולכן הפיטורים היו שלא כדין. כך למשל טען שעניין הפיטורים לא הובא בפני מנהל מחוז, לא הוקמה ועדה פריטטית ואף לא נעשו יתר דרישות התקנון.

49. לאחר שבחנו את טענות התובע, ובהתאם לקביעתנו לעיל לפיה התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר, הרי שענייני הפרוצדורה הנוגעים להליך פיטורים אינם רלוונטיים לענייננו כלל. התובע הפנה להוראות פרק 1.28.2.1 בתקנון שירות עובדי ההוראה העוסק בפיטורי עובדי הוראה, ולא הפנה להוראה כלשהי בתקנון המחייבת את הנתבעת לפעול שלא בדרך בה פעלה.

לפיכך, לא מצאנו שיש גם בטיעון זה כדי לבסס עילה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

50. אשר על כן, אנו דוחים את התביעה בגין פיטורים שלא כדין.

שימוע

51. התובע טען בכתב התביעה כי השימוע שנערך לו נעשה למראית עין בלבד, וכי מטרתו הייתה לממש את מזימתה של הנתבעת ולהביא לצמצום משמעותי של משרות המורים ו/או לגרום להם להתפטר בשל הרעת תנאים מוחשית.
התובע הוסיף כי הליך השימוע נעשה בחוסר תום לב ומתוך כוונות זדון שחלקן ידועות לו וחלקן אינן ידועות לו.
זאת ועוד, הליך השימוע היה בלתי תקין ובניגוד לחוק, שכן הוא נערך באופן מיידי על בסיס טענות כזב.
כך גם, הנתבעת לא מצאה פתרונות חלופיים להעסקתו של התובע באותו היקף משרה.
לפיכך, התובע עתר לתשלום פיצוי בגובה 8 משכורות, ו בסה"כ 92,000 ₪, בגין שימוע שלא כדין.

52. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי יש לדחות את הטענות בדבר שימוע שלא כדין. לתובע נערך שימוע כדין. ההחלטה בדבר צמצום היקף משרתו של התובע מצויה במסגרת שיקול הדעת המקצועי, הניהולי והארגוני של הנתבעת ותחת הפררוגטיבה שלה כמעסיקה.

עוד נטען, כי תיאוריית הקונספירציה של התובע באשר "למזימה" שנרקמה לפטרו ובאשר למניעים "הזדוניים" העומדים בבסיס החלטות הנתבעת הינם מופרכים ואף אינם עומדים בכל מצע עובדתי.

53. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים בעניין שלפנינו החלטנו לדחות את התביעה ברכיב זה. ונסביר.

54. כאמור, ביום 4.5.17 נשלח לתובע זימון לשימוע, בעילת צמצום משרתו בבית הספר עקב ירידה במספר התלמידים.

55. לאור בקשת התובע לדחות את השימוע שהיה קבוע ליום 5.5.17, נדחה השימוע והתקיים שבוע ימים לאחר מכן, ביום 12.5.17, וזאת על מנת ליתן לתובע שהות מספקת להיערך.

56. השימוע נערך בנוכחות התובע, נציג ההסתדרות מטעם התובע ומנהל בית הספר.

57. בשיחת השימוע ניתנה לתובע ולנציגו הזדמנות להשמיע את מכלול טענותיהם ביחס לעילת השימוע, אשר הייתה ידועה לתובע זה מכבר. בעניין זה העיד מנהל בית הספר כדלקמן:

"ש: כאשר הזמנת את מחמוד לשימוע.
ת: זה התקיים ב-12.5 בנוכחות נציג הסתדרות המורים.
ש: שלחת לו הזמנה.
ת: כן.
ש: ציינת מה מטרת השימוע?
ת: כמובן. לא רק בהזמנה, הזמנתי אותו בצורה מכובדת ישבנו אני הוא והמורה השני במגמה והסברתי להם בצורה מפורטת את תמונת המצב ואמרתי להם שבסיטואציה הזו אני חייב לשלוח. בסמכות שלי אף אחד לא יכול לקבל מצב של כיתה שהמורים יקבלו משכורת על דבר שהם לא מבצעים לכן הייתי חייב לפי החוק להודיע לרשת עמ"ל שינקטו בצעדים הדרושים עפ"י חוק"(ראו ע' 39 ש' 14-23 לפרוטוקול).

58. במהלך השימוע הבהיר המנהל כי כידוע לנוכחים בשימוע, קיימת בעיה של מספר נמוך של תלמידים שנרשמו למגמה ולפיכך קיימת סכנה שתיסגר, ויש לעשות כל שניתן על מנת להגדיל את מספר התלמידים הנרשמים אליה.

59. מדבריו של המנהל בשימוע, עולה מפורשות כי ניכר רצונו לעשות כל שבידו בכדי למנוע את הצמצום בהיקף השעות של התובע. כך גם עולה מעדותו בבית הדין , עת נשאל:

"ש: אתה טוען בתצהירך כי בתקופה הזו עשית את כל הניסיונות בעולם בשבילו. מה ניסית לעשות?
ת: קודם כל המשכנו בכל התהליך לאורך חופשת הקיץ שכמעט לא נעדרתי חוץ מימים שהייתי בחו"ל, כמעט יום יום. כל תלמיד ניסינו לגייס כמה שיותר ולשכנע אותם להיקלט למגמה הזו. יש כאן תהליך שאנו צריכים להבין כולנו יחד. הדור החדש מחפש מגמות חדשות"(ראו ע' 38 ש' 7-12 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"הייתה אופציה שבי"ס יכנס לרפורמת עוז לתמורה ובמסגרתה נקבל שעות הוראה נוספות והייתה אפשרות לתת לתובע ללמד במסגרת הרפורמה במתמטיקה כי נקבל יותר שעות. משרד העבודה קיבל החלטה שלא להכניס את בי"ס לעוז לתמורה. בסוף השנה....אני הלכתי לביקור אצל מנהל המחוז ועשינו כל מאמץ ההפך הגמור מהכתוב כאן. לשכנע את התלמידים ולהביא אותם להירשם ולהתקבל, התלמידים לא רוצים, אני אכריח? זו תקופה של חודשים שלמים שאני אישית התגייסתי. איך לפתור את הבעיה של התובע דבר ראשון לא הצלחנו למצוא לו אלטרנטיבה ברדיוס המקובל ולא הצלחנו להיכנס לעוז לתמורה כי אין תשתית ולא פתחנו את המגמה. עשינו המון מאמצים"(ראו ע' 46 ש' 1-12 לפרוטוקול).

60. עוד יצוין כי טרם קבלת החלטה בשימוע, עשתה הנתבעת מאמצים להימנע מצמצום שעות עבודתו של התובע ואף ערכה בדיקה יסודית ומקיפה של אפשרויות ניודו לבית ספר אחר בנתבעת בהתאם להכשרתו, אולם לא נמצאה כל אפשרות לניוד התובע (ראו נספח 4 לכתב ההגנה – דו"ח בדיקת ניוד למורה ).

הנתבעת אף ניסתה לגייס את התובע לצורך גיוס תלמידים אך ניסיונה זה העלה חרס, וכך העיד התובע בעניין זה:
"לא אני ולא המגמה השתתפו בשיווק תלמידים. לשאלת ביה"ד האם הצעתי, אני משיב שלא הצעתי משהו להגדיל את מס' התלמידים. זה לא תפקידי. זה תפקידם של אנשים אחרים"(ראו ע' 18 ש' 20-22 לפרוטוקול).

מעבר לכך, כפי שכבר ציינו לעיל, התובע לא שיתף פעולה עם ההכנות לשנת הלימודים הבאה וראה ביחסי הצדדים ככאלו שהגיעו לסיומם.

61. לאור האמור, ההחלטה בדבר צמצום שעות עבודתו של התובע הינה סבירה ומידתית וחוסה תחת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת ומבוססת על מחויבותה להקצאה שקולה של שעות הוראה בהתאם לתקציבה ולצרכי תלמידיה . בהתאם להחלטה, היה על התובע לעבוד בהיקף משרה של 12 ש"ש בשנת הלימודים תשע"ח, אולם, כאמור, התובע בחר לסיים עבודתו בשירות הנתבעת.

62. נדגיש כי סד הזמנים שתואר אינו מקרי, שהרי בהתאם לתקנון עובדי הוראה ובהתאם לדין יש לזמן עובד הוראה לשימוע ולקבל החלטה לגבי המשך ואופן העסקתו, לא יאוחר מיום 31.5 לאותה שנת לימודים, וכך נהגה הנתבעת בעניינו של התובע והכל במטרה לתת לו הזדמנות להיערך בהתאם.

63. ונבהיר. ההוראות בדבר מתן הודעה מראש למורים על הפסקת העסקתם ומועד מתן ההודעה, מעוגנות זה שנים רבות בהסכמים קיבוציים, בתקנון שירות עובדי הוראה שהוא הסדר קיבוצי ובהלכה הפסוקה שפירשה הוראותיהם. בקשר לחובת ההודעה, הגם שבעניינינו התובע כלל לא פוטר, הרי על פיטורי מורה קובע תקנון השירות של עובדי ההוראה כך:

"ג. מועד אחרון לפיטורין
ה-31 במאי נקבע כמועד אחרון לפיטורי עובדי הוראה בחינוך היסודי ובחינוך העל-יסודי, למורים בתקופת הניסיון ולמורים קבועים.
הערה: הודעה על הפסקת עבודה של עובד ארעי תינתן בכתב בלבד". (פרק 1ב כללי סעיף 1.28.2.1, בפסקה 4 (ג)).

בפסיקתו לאורך השנים, עמד בית הדין הארצי לעבודה על תכלית ההוראה והרציונל שביסודה. וכך בלשונה של סגנית הנשיא (כתוארה אז) אלישבע ברק אוסוסקין:

"בית הדין הארצי לעבודה מתחילת דרכו עמד על כך שכשמדובר בסיום עבודתו של מורה יש להודיע לו על כך לפני יום 31 למאי, של שנת הלימודים האחרונה שלו. הרציונל הוא שעל מורה מפוטר למצוא לו עבודת הוראה אחרת. בתי הספר מכינים את מערכת השעות ומערך המורים בדרך כלל במחצית שנת הלימודים שקודמת לשנה בגינה נערכת מערכת השעות. על מנת לאפשר למורה מפוטר לחפש עבודה אחרת יש להודיע לו על סיום העסקתו עד סוף חודש מאי. לא נעשה הדבר, מחוייב המוסד המפטר לשלם למורה שכר עבודה לשנה נוספת. הכלל שנקבע בפסיקה (דב"ע לא/3-23, חנה מנצ'ק - המרכז לחינוך עצמאי, פד"ע ג', 337, 341 ובדב"ע לה/3-5, פריד - מכון בית יעקב למורות, פד"ע ו', 113, 123) הוא כי הודעה על הפסקת העסקתו של מורה במשרת הוראה, תוגש לו עד לסוף חודש מאי של שנת העסקתו האחרונה, ואם לא ניתנה הודעה כזו במועד האמור - יש לשלם לעובד את שכרו עבור שנת לימודים נוספת. נקבע, כי משלא ניתנה הודעה במועד המחייב - 'כאילו נערך חוזה לשנת לימודים נוספת, ופיטורים לפני תום אותה שנה, יש בהם הפרת החוזה וזיכוי בפיצויים' (דב"ע לה/5-3 פריד - מכון בית יעקב למורות, פד"ע ו', 113). כלל זה מעוגן גם בהסכם הקיבוצי - עובדי הוראה וחינוך – נוסח משולב 77/9 (סעיף 102 להסכם) ובתקנון שירות עובדי הוראה" (ע"ע(ארצי) 1475/02 אריאל מייזליק - מדינת ישראל משרד החינוך והתרבות (6.8.03), להלן: פרשת מייזליק. וראו גם ס"ק (ארצי) 11/07 אורט ישראל - ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים (7.6.07) להלן: "פרשת אורט").

בפרשת אורט הוסיף בית הדין הארצי מפי השופטת (כתוארה אז) נילי ארד, והבהיר כך:

"חובת מתן ההודעה עד ליום 31 במאי של שנת העבודה מעוגנת בהסכם הקיבוצי לעובדי הוראה וחינוך - נוסח משולב 77/9 (סעיף 102 להסכם), ובתקנון שירות עובדי הוראה שהוא הסדר קיבוצי. ככזו, נקלטה חובת מתן ההודעה עד ליום 31 במאי בחוזה האישי של עובד ההוראה. משחובת ההודעה מעוגנת בחוזה העבודה האישי, בהסכם ובהסדר קיבוציים ובנוהג, מסתמכים עובדי ההוראה על חובה זו כחלק מתנאי העבודה שלהם. דחיית המועד להודעת הפיטורים או לצמצום היקף המשרות יש בה פגיעה מהותית באינטרס הסתמכות עובדי ההוראה שלא יפגעו תנאי עבודתם אלא לפי הכלל של חובת הודעה עד ליום 31 במאי המעוגנת בחוזה העבודה האישי, בהסכם והסדר קיבוציים ובנוהג."

64. הנה כי כן, יש לראות את חובת ההודעה לעובד על הפסקת העסקתו עד 31 לחודש מאי, כחובה המעוגנת בהסכם קיבוצי, בהסדר קיבוצי ובנוהג, וככזו שנקלטה לחוזה העבודה האישי שלו.

בית הדין הדגיש בפסיקתו, כי ככל שלא ניתנת הודעה במועד המתחייב, לפני 31 לחודש מאי, מצב הדברים הוא כאילו נערך חוזה לשנת לימודים נוספת, ומכאן גם שיעור הפיצוי על הפרת ההסכם, שהוא לאמיתו של דבר הסכם לתקופה קצובה, והפיצוי בגין הפרתו הוא שכר לשנת עבודה מלאה.

65. הנתבעת, בענייננו, התנהלה בזהירות המתבקשת , עת פעלה כאמור לעיל כבר מתחילת חודש מאי ולא חיכתה עד "הדקה ה-90" לאותו חודש. בל נשכח כי הסנקציה בגין אי הודעה במועד - תשלום שכר לשנת עבודה מלאה, הינה משמעותית ואין להקל בה ראש, ועל כן מוטב להקדים ולא לאחר בעניין הודעה מוקדמת כאמור.

בעניין זה נציין, כי דווקא לאור ההיענות הדלה לרישום למגמה ביום הפתוח הראשון , הרי שזימונו של התובע לשימוע כמה ימים אחר כך ומבלי להמתין ליום הפתוח השני, הינה החלטה סבירה ומידתית ואף מקפלת בתוכה את הדחיפות שבעניין עליה עמדנו לעיל מחד, ומאידך לוקחת בחשבון גם את צרכי המערכת ויכולותיה, שכן ברי כי מערכת המורכבת ממספר לא קטן של מורים תתקשה להזמין את כלל המועמדים לשימוע ברגע האחרון, קרי – ביום 31.5. וכך ציינה ב"כ הנתבעת בעניין זה: "שוכח חברי שיש 5,000 עובדים. הוא לא העובד היחידי. יש מטה עובד בדרך מסוימת שאמור לטפל בכל מכלול העובדים ויש מנהל שעשה ככל יכולתו" (ראו ע' 8 ש' 18-20 לפרוטוקול). מנהל בית הספר העיד בעניין זה כי "הכוונות היו טובות אבל אנו כאן כפופים להנחיות של אגף כוח אדם ברשת עמ"ל. יש 70 בתי ספר. הם לא מחכים, יש לוח זמנים קפדני. הם לא מחכים שכל אחד יסיים מה שאמור לסיים. יש ספק אם יצליח או לא. יש הוראות קפדניות. זה חודש של עבודה היסטרי. אני לא רוצה להגן על הנתבעת כאן אבל יש לוח זמנים" (ראו ע' 37 ש' 22-25 לפרוטוקול).

66. יש לציין כי ההחלטה בשימוע הינה בעלת "מקדם ביטחון" מבחינת הנתבעת אומנם אינה בהכרח בבחינת "סוף פסוק", וכך הסבירה ב"כ הנתבעת:

"הוסבר לתובע בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שככל שיעשה מאמץ יחד עם צוות בית הספר ותהיה אפשרות להעלות את מס' התלמידים או לחילופין, יתרחשו דינמיקות שמתרחשות ביוני, יולי, אוגוסט, למשל כמות תלמידים שנרשמים לכיתה ט' גדלה, נוצר צורך לפתוח כיתה חדשה, יש אפשרות להגדיל את מס' השעות אבל לא תמיד ניתן לעשות את זה עד ליום 31.5 ולמעשה מתקבלת החלטה פורמאלית אל תמצאו שעות כי זו מחויבות של הרשת ולאחר מכן מתקיימות דינמיקות ושינויים. לאחר מכן חוזרים המורים וגדלה כמות השעות"(ראו ע' 1 ש' 25-26 וע' 2 ש' 1-5 לפרוטוקול).

ואכן, מנהל בית הספר ציין כי גם לאחר השימוע "הייתה אפשרות לעזור לתובע, המורה שמקביל לו, יש שני מורים מקצועיים במגמה והיינו עם המורה שמקביל לו לאורך כל הקיץ בקשר והצלחנו להשיג לו משרה מלאה למרות הצמצום. יש גמישות בחלוקת השעות בכיתה ט' ועזרנו לו" (ראו ע' 3 ש' 1-3 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"מבחינה חוקית לפי הספר הייתי אמור לתת לתובע 12 שעות ונדמה לי שזה מה שהוא קיבל, במקביל עשינו מאמץ. בחופשת הקיץ יש כיתות נוספות כמו ט', לא היה ברור מלכתחילה וניתן לתת גם בתחום של המורה השני ולכן הצלחתי לעזור למורה השני, נתתי לו 23 מתוך 24, זה כמעט משרה מלאה. אני התקשרתי לתובע מהטלפון שלי הוא לא ענה, יכולתי לעזור לו אבל הוא לא ענה. אני לא זוכר מתי הוא ענה שאמר שהוא לא מוכן להמשיך ללמד בבית הספר"(ראו ע' 7 ש' 9-14 לפרוטוקול).

67. עוד נציין כי לו היה מצב, ולא כך היא, שביום הפתוח השני הייתה הרשמה מספקת למגמה, או אז היה על הנתבעת לשקול החלטתה פעם נוספת לאור השינוי בנסיבות. ככל שהנתבעת הייתה עומדת על דעתה באשר לצמצום שעות העבודה, בנסיבות שנראה שאינן מצדיקות זאת, החלטה זו, מטבע הדברים הייתה עומדת לביקורת שיפוטית, וכל צד היה רשאי לטעון טענותיו בהתאם.

מנהל בית הספר אף העיד בעניין זה כדלקמן:

"ש: חוזר על שאלתי. הייתם חייבים לסיים ב-31.5.
ת: נכון. לפני.
ש: אפילו אם בחודש יוני ספטמבר נרשמו עוד תלמידים.
ת: אם היו נרשמים עוד תלמידים ההחלטה הייתה מבוטלת כי המורה מקבל מרשת עמ"ל מכתב על ביטול ההחלטה הקודמת והיו הרבה מקרים בבי"ס שזה קרה. אפילו מגמות שנסגרו"(ראו ע' 36 ש' 6-11 לפרוטוקול).

מנהל בית הספר אף העיד, כי גם אם השימוע היה מתקיים במועד מאוחר יותר, ולנוכח מספר הנרשמים המצומצם, החלטתו לא הייתה משתנה , עת נשאל:

"ש: אם היית עורך שימוע לתובע יום אחד או שבוע אחרי היום הפתוח השני שנערך ביום 19.5, יום שבמסגרתו היו שלושה תלמידים בלבד שנרשמו למגמה והיית נותן החלטה בשימוע ב- 31.5 בשעה 00:00 על בסיס הנתונים שהיו בפניך עד ליום ה- 31.5 האם ההחלטה שלך הייתה משתנה?
ת: חד משמעית לא"(ראו ע' 47 ש' 1-5 לפרוטוקול).

68. בטרם נעילת פרק זה, נתייחס בקצרה ליתר טענותיו של התובע ונדגיש כי לא שוכנענו שהשימוע שנערך לתובע נעשה למראית עין בלבד. כך גם לא שוכנענו כי לנתבעת הייתה "מזימה" זדונית כלשהיא. טיעונו של התובע לפיו "הסיבות" לשימוע ולצמצום שעות עבודתו בחלקן אינן ידועות לו ממחיש היטב כי התובע בעצמו תר אחר סיבות או קונספירציות כאלו ואחרות מבלי שאלו גובו בראיות של ממש. מנגד, הנתבעת ציינה ברחל בתך הקטנה , לאורך כל ההליך כי הצמצום הינו תולדה של היעדר רישום תלמידים למגמה (והתובע – לא הוכיח אחרת) . דווקא העובדה שהתובע זכה לשבחים רבים על מקצועיותו, אפילו בפרוטוקול השימוע, אינה תומכת בטיעונו ליחס עוין או גילויי נקמנות כלשהם. מכאן, שלא מצאנו כל מניעים נסתרים אחרים, ומכל מקום – לא הוכח כן.

נוסיף ונאמר, כי עיון בפרוטוקול השימוע מעלה כי התובע לא העלה בשימוע טענות מהותיות אשר הועלו על ידו מאוחר יותר בהליך זה. בכך, יש כדי להחליש את גרסתו המאוחרת של התובע.

69. לאור כל המקובץ לעיל, לא שוכנענו בדבר קיומם של פגמים כלשהם בהליך השימוע. לדידנו, השימוע נערך בהתאם לדין ותוך שמירה מלאה על זכויותיו של התובע.

האם התובע זכאי לתשלום נוסף בגין עבודות נוספות שביצע בבית הספר?

70. התובע טען בכתב התביעה, כי ביצע עבודות שונות בבית הספר, לאורך שנים. התובע לא דרש לאורך השנים תשלום עבור עבודות האחזקה השונות שביצע בבית הספר משום שחשש שהנתבעת תפטר אותו. התובע פירט בתביעתו מספר עבודות שביצע בבית הספר, לפי מיטב זכרונו, ותמחר אותן בהתאם. התובע אף צירף לכתב התביעה אסמכתאות חלקיות, לשיטתו, לביצוע העבודות. בסה"כ העריך התובע את שווי התשלום לו הוא זכאי בגין אותן עבודות בסך של 187,900 ₪.

71. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי היא או מי מטעמה מעולם לא כפו על התובע לבצע עבודות תחזוקה בבית הספר או כל עבודה אחרת מעבר לתפקידים שהוטלו עליו במסגרת הגדרת תפקידו. כמו כן, מעולם לא הותנה ביצוע עבודה על ידו בתנאי העסקתו ו/או בהמשך העסקתו.
הנתבעת הבהירה כי חלק משמעותי מתפקידם של מורים מקצועיים בבית הספר הוא לימוד מעשי של החומר המקצועי באותה מגמה. לימוד מעשי זה מתבצע, בין השאר, באמצעות עבודות תחזוקה נדרשות בבית הספר אשר מבוצעות על ידי התלמידים. כל זאת בהנחיה, הדרכה ופיקוח של המורים המקצועיים ובמטרה לתרגל ולהוציא לפועל את הידע התיאורטי שרכשו התלמידים. עבודות אלה בוצעו במסגרת שעות העבודה של התובע, עליהן קיבל תשלום מלא.

הנתבעת הדגישה, כי כלל העבודות שצוינו בוצעו מרצונו החופשי והמלא של התובע והוא מעולם לא הלין על כך או ביקש שלא לבצען.

זאת ועוד, התובע אף התנדב במקרים מסוימים לסייע בביצוע משימות בבית הספר, לעיתים יחד עם מורים נוספים.

התובע אף התבקש לבצע בדיקות בטיחות במסגרת תפקידו כנאמן בטיחות, עליהן הוא קיבל תוספת מקובלת של 6% לשכרו בהתאם לדין – וזאת בדומה לכל קודמיו בתפקיד.

72. תחילה, נדגיש כי התובע בחר, גם באשר לטענתו בדבר ביצוע עבודות שאינן כלולות בתפקידו, שלא להביא עדים רלוונטיים מטעמו והסתפק בעדותו שלו. התובע לא העיד ולו עד אחד שיתמוך בגרסתו הן באשר לאופי העבודות והן באשר לתמחורן הנטען.

73. לגופו של עניין, נציין כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין שלפנינו הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות ברכיב זה. ונסביר.

74. מנהל בית הספר העיד כי תלמידי בית הספר נוטלים חלק בתיקונים שונים שנעשו בבית הספר, כחלק מהכשרתם והוסיף:

"זה לא נכון שאסור לתלמיד להתעסק עם חשמל כל עוד יש לו את המלווה שלו. אנו עושים זאת בהרבה מגמות. במסגרת ימי הלימודים למשל כיתות י' יש להם 14 שעות שבועיות מעשיות חלק בסדנה שיש לנו וחלק ארגנו את זה במזגנים שיש בבית הספר, לפעמים היו עושים את התקלה על מנת שהתלמיד יאתר ויעשה את התיקון הדרוש. זה חלק מהלימודים..." (ראו ע' 45 ש' 19-24 לפרוטוקול).

75. התובע, מצידו, העיד כי "אף פעם לא אמרתי למפקח שהמנהל מעסיק אותי בעבודות חשמל. לא ראיתי שזה נכון" (ראו ע' 32 ש' 22-23 לפרוטוקול).

76. התובע לא הוכיח כי במהלך שנות עבודתו בבית הספר פנה לגורם כלשהו בטענה כי נוצל, נסחט או שנכפה עליו לבצע עבודות בבית הספר או כי הוא חושש שככל שלא יבצע את העבודות יאונה לו רע או שיאבד את מקום עבודתו.

77. התובע אף העיד, כי לא נאמר לו על ידי גורם כלשהו בנתבעת כי ככל שיפסיק לסייע בעבודות שעשה לטענתו בהתנדבות יפוטר או שיורעו תנאי העסקתו , עת נשאל:

"ש: חשוב לי להדגיש בפניך שאתה מעיד בשבועה כמו שהוזהרת ע"י ביה"ד ושזו עבירה פלילית לא לומר את האמת על דוכן העדים ואני שואלת אותך האם המנהל או מישהו מטעם רשת עמ"ל אמר לך אי פעם כי אם תפסיק לסייע בעבודות שעשית לטענתך בהתנדבות, תפוטר או שיורעו תנאי העסקתך בדרך כלשהי?
ת: לא אמרו. לא בדיבור ולא במכתב. מספיק את ההתנהגות"(ראו ע' 45 ש' 19-24 לפרוטוקול).

78. התובע הצהיר בסעיף 25 לתצהירו, כי אחת הסיבות לפיטוריו הייתה הודעתו למנהל כי הוא יפסיק לתת שירותי אחזקה בחינם לבית הספר. כשנשאל בחקירתו הנגדית מתי ניתנה על ידו ההודעה למנהל, השיב: "שנה אחורה" (ראו ע' 22 ש' 17- 19 לפרוטוקול), בעוד בפרוטוקול הדיון מיום 15.5.18 השיב כי נתן הודעה זו "שנתיים אחורה" (ראו ע' 6 ש' 7-10 לפרוטוקול).

79. אולם, הלכה למעשה, טענתו של התובע בדבר יצר נקמה של המנהל לא עמדה במבחן המציאות. לראייה – גם בחלוף שנה לאחר שהודיע כי הוא לא מוכן עוד לעבוד בעבודות אחזקה בבית הספר, המנהל לא פיטר את התובע. להיפך, התרשמנו כי יחסו של המנהל לתובע היה מלא הערכה על פועלו ומקצועיותו, ומכל מקום – לא שוכנענו אחרת.

80. באשר לסכום שנתבע בגין רכיב זה, הרי שזה כומת לטענת התובע "לפי מיטב זכרונו", לפי סכומים אקראיים, שאינם מבוססים על ראיה כלשהי . המסמכים שצירף התובע לכתב התביעה, הנחזים להיות חשבוניות, אינם ברורים דיים, קרי לא ברור היטב מה טיבם. נראה כי מדובר בחשבוניות בגין ציוד שהתובע מכר לבית הספר – אולם עניין זה לא הוכח כדבעי, מה גם שמדובר בסכומים שהינם זניחים, באופן יחסי לסכום שנתבע.

זאת ועוד, אחת מהחשבוניות הינה מתאריך 29.6.17 – תאריך בו התובע כבר לא התייצב לעבודתו בשירות הנתבעת – מה שמעלה תהיות באשר למהימנות המסמכים האמורים.

בנוסף, לא ברור אם אותן חשבוניות הומצאו בתמורה לתשלום שהתובע קיבל. ככל שהתובע קיבל תשלום, לא ברור הכיצד קיבל סכומים כלשהם מהנתבעת שעה שטען כי עבודתו הייתה בהתנדבות (ראו למשל ע' 23 ש' 8-9 לפרוטוקול).

81. מכל האמור לעיל, לא שוכנענו שעל הנתבעת לשלם לתובע סכום כלשהו בגין עבודות שביצע, לטענתו, בבית הספר מכוח יחסי עובד מעסיק או מכוח התחייבות חוזית כלשהיא או הבטחה או הסתמכות, מעבר למשכורת ששולמה לו כדין ובמלואה.

התובע לא ציין בתצהירו , כי הנתבעת או מי מטעמה הבטיחו לו שכר או תשלום בגין עבודות שביצע ואף לא הצהיר כי דרש תשלום בגין עבודות אלה.

גרסתה של הנתבעת הייתה אמינה בעינינו ולא נסתרה. שוכנענו כי עבודות האחזקה שבוצעו על ידי התובע בבית הספר, בוצעו במסגרת תפקידיו ועבודתו, עליה קיבל תשלום במסגרת שכרו. נאמר בפה מלא כי שוכנענו שהתובע אכן ביצע עבודות תחזוקה שונות בבית הספר, כמו גם בדיקות בטיחות, אולם זאת עשה במסגרת תפקידו, כחלק מהדרכת תלמידים וכחלק מרצונו הטוב לסייע ולהתנדב במסגרת כישוריו במקום עבודתו.
יכול והתובע אף חש, סובייקטיבית, כי הוא מנוצל או כי אין ברצונו להמשיך לבצע עבודות אלו, אולם אין בתחושותיו הסובייקטיביות של התובע כדי ליצור חבות של הנתבעת כלפיו, יש מאין. התובע לא הוכיח כל חבות או התחייבות כלשהיא כלפיו, בין בכתב, בין בעל פה, בין בהתנהגות ובין בכל דרך יצירתית אחרת. התובע אף לא הוכיח כל לחץ או רמיזה בדבר הציפייה ממנו לפעול כן. פעילות התנדבותית כזו או אחרת, כפי שעשו אף אנשי צוות אחרים בבית הספר, אינה מזכה את התובע בתשלום כלשהו, מעבר לשכרו, ומכל מקום – לא שוכנענו כך.

82. לפיכך, כאמור, אנו דוחים את התביעה לתשלום שכר או כל פיצוי אחר בגין רכיב זה.

עוגמת נפש, כאב וסבל

83. התובע טען בכתב התביעה כי הוא זכאי לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש, כאב וסבל שגרמה לו הנתבעת בהליך חסר תום לב וזדוני שגרם להרעת תנאים בעבודתו מתוך כוונה להביא לסיום עבודתו בבית הספר או לגרום לו לעבוד בתחושה של השפלה ופגיעה בכבודו, וכן עבור הניצול של הנתבעת ושל מנהליה ביחסי המרות שהיו בניהם , אשר הניבו בהצלחה אחזקה טכנית בחינם תמורת שמירת מקום עבודתו של התובע בתנאים הולמים.

84. הנתבעת הכחישה את זכ אותו של התובע לתשלום כלשהו בגין רכיב זה.

85. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין שלפנינו החלטנו לדחות את התביעה ברכיב זה. ונסביר.

86. כאמור, התוצאה אליה הגענו לעיל מדברת בעד עצמה, כך שלא מצאנו צורך להרחיב כאן יתר על המידה. התובע לא הוכיח את רוב תביעתו, וגם ברכיב פיצויי הפיטורים, נראה כי לא שולם לו מלוא הסכום מאחר שלא פנה לכל הקופות בהן נצברו עבורו כספים.

87. מכל מקום, באשר לדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש, בית הדין הארצי חזר על ההלכה המושרשת ולפיה:

"הנטייה הפסיקתית היא לצמצם פסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש, אלא אם כן סבור בית הדין כי המקרה שלפניו מצדיק על פי נסיבותיו המיוחדות את פסיקתם.
בהקשר זה נקבע כי "ההלכה הינה, כי רק במקרים קשים וחריגים יפסק פיצוי בגין עוגמת נפש, באשר, "מטבע הדברים כרוכים פיטורי עובד או העברתו לתפקיד אחר למגינת לבו ותוך הפרה חוזית, בעוגמת נפש ותיסכול. ניתן לצפות לכן, כי ינהגו ערכאות בתי הדין לעבודה ריסון ומודעות להשלכותיה המשפטיות והכלכליות, ובכלל זה להשפעה על מערכות יחסי העבודה, ורק במקרים קשים ייפסק הפיצוי הנדון"..." (ע"ע (ארצי) 6514-10-11 מדינת ישראל-הממונה על הגמלאות – פרבר (4.2.2015)).
משעיקרים אלה מנחים אותנו הרינו קובעים כי איננו סבורים כי הנסיבות כפי שהוכחו בפנינו מתאימות לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש. אמנם יכול והתובע עצמו חש עוגמת נפש וצער על עצם צמצום משרתו בעטיו החליט להתפטר מעבודתו, אולם עם זאת אין בכך כדי ליצור עילה לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עגמת נפש, כאב וסבל.
פיצויי הלנת פיצויי פיטורים

88. התובע טען בכתב התביעה, כי הוא זכאי לתשלום בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

89. באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, נבהיר כי לא מצאנו חילוקי דעות שהיה בהם ממש בין הצדדים באשר לעצם הזכאות לפיצויי פיטורים.
התובע סיים את עבודתו בשירות הנתבעת ביום 31.8.17.
בזיקה למכתבה של הנתבעת לתובע מיום 15.10.17, הנתבעת הנפיקה טפסי שחרור לקופות בהן נצברו פיצויי הפיטורים רק ביום 16.10.17 (עם העתק לתובע) ושילמה את השלמת פיצויי הפיטורים בשכר חודש 1/2018 (4,435 ₪).
זאת עשתה הנתבעת לאחר שהגיעה למסקנה כי היא רואה בתובע כמי שהתפטר בדין מפוטר ולאחר שהתובע הבהיר כי אין בכוונתו לעבוד במשרה חלקית.
מאחר והנתבעת לא העבירה לתובע את טפסי השחרור ואת השלמת פיצויי הפיטורים תוך 15 ימים ממועד סיום ההעסקה הרי שהתובע זכאי לתשלום פיצויי הלנה.

יחד עם זאת, בשים לב לקביעתנו, בכל הקשור לזכאותו של התובע לתשלום בגין פיצויי פיטורים, אנו סבורים כי הנסיבות עליהן עמדנו לעיל, לרבות ניסיונה של הנתבעת להשאיר את התובע בעבודה והעובדה כי התובע בחר, בסופו של יום, להתפטר - אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק את חיובה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים באופן מלא כי אם באופן חלקי בלבד.

90. לאור האמור, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 3,000 ₪.

סיכום

91. לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

א. סך של 19,647 ₪ בגין פיצויי פיטורים - בניכוי כספי הפיצויים שנצברו לזכות התובע בקרן הילה (קרן דפנה – הלה, בנק מסד), ככל שנצברו.
ב. סך של 3,000 ₪ בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

הסכומים הנקובים לעיל, ישולמו לתובע בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

יתר רכיבי התביעה נדחים בזאת.

93. לאור התוצאה אליה הגענו, ונוכח הסכום שנתבע אל מול הסכום שנפסק ובהתחשב בהיקף סיכומי הנתבעת והחלטת בית הדין מיום 17.7.19 שניתנה בעניין זה , התובע ישלם לנתבעת סך של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

94. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, כ"ג תשרי תש"פ, (22 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

מר עזמי תחאוחו
נציג ציבור עובדים

מוסטפא קאסם שופט

מר אליא גטאס
נציג ציבור מעסיקים