הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת סע"ש 1285-03-16

לפני:

כב' השופטת אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): גב' שולמית בר
נציג ציבור (מעסיקים): גב' יפעת ליכט

התובע:
GAVRE RADA MHRI
דרכון אריתראי 4628/132485
ע"י ב"כ עוה"ד יניב בקאל

-

הנתבעים:
1.דודו פדידה ת.ז. XXXXXX365
2.ע.ד.י. שוהם גרופ אחזקות בע"מ
ח.פ. 514627652
ע"י הנתבע 1 בעצמו

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע, אזרח אריתריאה, לקבלת זכויות וסעדים המגיעים לו, לטענתו בגין יחסי העבודה ששררו, בינו לבין הנתבעים ובגין סיומם של יחסים אלו.

2. מהלך הדיון-
התביעה, שרכיביה פורטו לעיל, הוגשה במקור אך ורק כנגד הנתבע 1 - מר דודו פדידה ( להלן: "הנתבע") והוא הגיש כתב הגנה מטעמו ובמסגרתו טען, בין היתר, כי הוא מעולם לא העסיק את התובע, באופן אישי, וכי התובע עבד בחברת ע.ד.י שוהם גרופ אחזקות בע"מ ( להלן: "הנתבעת") אשר נמצאת בבעלותו.
בתאריך 26/09/16 התקיים דיון מוקדם ראשון, לפני כבוד הרשמת - ל . תלחמי -סוידאן, במהלכו שטחו הצדדים את טיעוניהם, כשהנתבע חזר על טענתו כי הוא מעולם לא העסיק את התובע, באופן אישי, וכי הוא הועסק אצל הנתבעת. משכך, נעתר בית הדין, לבקשת התובע, לתיקון כתב התביעה ולצירופה של הנתבעת כנתבעת נוספת בתיק.
בתאריך 10/10/16, הגיש התובע את כתב תביעתו המתוקן, כאשר הנתבעים לא ניצלו את הזכות שניתנה להם להגיש כתב הגנתה מתוקן.
בפתח הדיון המוקדם השני שהתקיים בתאריך 13/12/16, לפני כב' הרשמת ל. תלחמי- סוידאן, הודיע הנתבע, כי בכל הקשור אליו הוא מסתפק בכתב ההגנה המקורי שהוגש אך ביחס לנתבעת נבקש שהות נוספת על מנת להגיש כתב הגנה מטעמה. בית הדין, הביע מורת רוחו מהתנהלות הנתבעים ועל כך שלא הוגשה , טרם הדיון, בקשה כלשהי בנדון, וכתוצאה לא התקיים דיון ענייני בתיק, אך נעתר לבקשתו והדיון המוקדם נדחה תוך ח יוב הנתבעים בהוצאות.
בתאריך 13/12/16 התקיים דיון מוקדם שלישי בתיק, לפני כבוד הרשמת, במהלכו שטחו הצדדים את טיעוניהם, ביחס לכתבי הטענות המתוקנים והתייחסו זה לטענותיו של רעהו, לאחר מכן, והואיל והנתבעים אינם מיוצגים הועבר התיק לראש מותב זה לשם מתן החלטה בדבר המשך ההליכים.
בעקבות החלטת כב' הרשמת ל. תלחמי סוידאן התבקש התובע להודיע אם הוא נכון להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, למרות שהנתבעים לא יידרשו להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם (בשל היותם בלתי מיוצגים).
התובע הודיע כי מקום שהנתבעים אינם מגישים תצהירי עדות ראשית גם הוא אינו מעוניין להגיש תצהירים מטעמו ולכן לא הורה ביה"ד לצדדים להגיש תצהירים ובהחלטתו, מיום 14/12/16, קבע את התיק להוכחות לתאריך 08/05/17.
בתאריך 15/01/07 הגישו הנתבעים בקשה להורות לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם ובקשה לגילוי ועיון מס מכים. ביה"ד, לאחר שעיין בבקשה ובטיעוני הצדדים, החליט, מטעמי יעילות ו חיסכון בזמן לצדדים , להורות על השלמת הליכי גילוי ועיון במסמכים וכן קצב, לצדדים, מוע דים להגשת תצהירי עדות ראשית .
לפני ישיבת ההוכחות הגישו הנתבעים בקשה לדחייתה ובסופו של יום וחרף התרעומת, המוצדקת, של התובע, נעתר ביה"ד לבקשה ודחה את ישיבת ההוכחות לתאריך 07/09/17, כאשר במהלך ישבה זו נחקרו התובע והנתבע על תצהיריהם.
בסיום ישיבת ההוכחות, סיכם ב"כ התובע, לבקשתו, את טיעוניו בעל- פה בעוד הנתבע ביקש לקצוב לו מועד להגשת סיכומי הנתבעים . ביה"ד נעתר לבקשתו תוך מתן זכות לב"כ התובע להגיב לסיכומי הנתבעים.
הנתבעים לא הגישו סיכומים מטעמם וזאת חרף חלוף הזמן הרב וחרף הארכות שניתנו להם, בנסיבות אלה, עתר ב"כ התובע למתן פסק דין בהעדר סיכומים וכן ביקש להוסיף טיעון לסיכומיו, בית הדין, רק בשל הבקשה להוספת טיעון, נתן לנתבעים שהות נוספת להגיש סיכומיהם (ולהתייחס לטענה הנוספת) אך משלא עשו כן חרף חלוף הזמן נעתר לבקשת התובע, בהחלטתו מיום 03/11/17, וקבע כי פסק הדין יינתן, על סמך כל החומר המצוי בתיק ובהעדר סיכומי הנתבעים.

3. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת-
א. התובע הינו נתין מדינת אריתריאה, השוהה במדינת ישראל במעמד ' מבקש מקלט'.
ב. הנתבעת הינה חברה פרטית אשר נמצאת בבעלותו המלאה ובניהולו של הנתבע.
ג. התובע הועסק אצל הנתבעת תקופה שהינה שנויה במחלוקת.
ד. בזמנים הרלוונטיים לתביעה התובע עבד, בנוסף ובמקביל, לעבודתו בנתבעת גם במלון ארקדיה שבטבריה.
ה. התובע השתכר סכום של 26 ₪ לשעה.
ו. לתובע לא שולמו דמי הבראה, דמי חגים וגם לא הופרשו עבורו כספים לקרן פנסיה.

4. להלן השאלות השנויות במחלוקת שעלינו להכריע בהן-
א. מי היה מעסיקו של התובע ומי חב בתשלום זכויותיו וה אם יש הצדקה להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב הנתבע באופן אישי בחובות הנתבעת?
ב. מה היתה תקופת העסקתו של התובע?
ג. מה היה היקף משרתו ושעות עבודתו של התובע?
ד. מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע? והאם בנסיבות אלו הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, לחלף הודעה מוקדמת ולפיצויי בגין אי עריכת שימוע?
כפועל יוצא מקביעותינו לעיל בדבר נתוני ההעסקה של התובע נבחן זכאות ו לתשלום -
ה. שכר עבודה עבור 6 חודשים?
ו. דמי הבראה?
ז. פדיון ימי חופשה?
ח. דמי חגים?
ט. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה?
י. תשלום גמול עבודה בשעות נוספות?
יא. פיצויי בגין אי מתן תלושי שכר?
להלן נדון בשאלות כסדרן;

5. מי היה מעסיקו של התובע ומי חב בתשלום זכויותיו?
התובע טען, כי
א. הנתבע היה מעסיקו - הוא זה שקיבל אותו לעבודה, הוא זה שנתן לו הוראות ושילם את שכרו והוא זה שפיטר אותו.
ב. במהלך תקופת עבודתו הנתבע לא אמר לו כי הוא מועסק על ידי הנתבעת ורק לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבע נודע לו כי הוא העסיק אותו באמצעות הנתבעת שהינה חברה בבעלותו.
ג. הנתבע לא נתן לו תלושי שכר ו/או הודעה בכתב על תנאי העסקתו.

הנתבעים טענו מנגד, כי
א. התובע עבד אצל הנתבעת ולא הנתבע.
ב. הנתבע מעולם לא היה מעסיקו, של התובע, לא במישרין ולא בעקיפין.
ג. התובע קיבל המחאות של הנתבעת וחתם על טופס תחילת עבודה אצלה, כך שטענתו שלא ידע שהנתבעת אינה מעסיקתו הינה סתמית וחסרת היגיון.

דיון והכרעה-
התובע הצהיר כי הנתבע היה מעסיקו, כי הוא קיבל אותו לעבודה, נתן לו הוראות עבודה, שילם לו את שכרו ופיטר אותו, וכי לא היה לו מנהל אחר מלבדו ( סעיף 4 ו- 6 לתצהיר) עוד הצהיר כי " הנתבע אמנם נתן לי שיק של הנתבעת 2 אולם לא ידעתי על מעסיק אחר מלבדו: ראשית, אינני קורא עברית ולכן לא ידעתי מי רשום על גבי השיק, ושנית, כאשר נתן לי את השיק לא אמר מילה ולא חצי מילה בנוגע זהות אחרת של מעסיק מלבדו" (סעיף 6)

התובע גם העיד בחקירתו משנשאל על ידי הנתבע:
"ש. חוץ מזה שאני קיבלתי אותך לעבודה, האם אני התחייבתי לך באופן אישי לתת לך כסף?
ת. אתה אמרת שקיבלת אותי שזה הבית שלי ונתן לי בהתחלה כסף מזומן ואח"כ אמר לי שהוא אחראי והוא בעל הבית ורק אותך אני מכיר." (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 14-17).

התובע צירף לתצהירו שתי המחאות - האחת על סך של 8,502 ₪ והשני ה על סך של 9,698 ואכן על גבי המחאות אלו (אשר צורפו לתצהירו של התובע) מצויין כי הן מחשבון על שם הנתבעת. אך מעדותו של הנתבע בדבר ההתנהלות הכספית ובנוגע לתשלום השכר עבור עבודת התובע לא ברור בעבור מה ניתנו המחאות אלו ו האם אמנם שולם שכרו על ידי הנתבעת;
הנתבע נשאל בקשר להתנהלות הכספית וכך העיד:
ש. מפנה אותך לנספח 5 בתצהיר התובע השיק הזה שלא כובד על ידי הבנק על סך 8,502 ₪, מהווה שכר בהתייחס לאלו חודשים?
ת. אין לי מושג. לא יודע לגבי מה הוא מתייחס אולי זה הפרשים.
ש. האם אתה רשמת את השיק וחתמת עליו?
ת. כן." (עמ' 28 שורות 8-12 לפרוטוקול).

ובהמשך:
"ש. את ה- 8,502 ₪ שאתה טוען שנתת לו במזומן מאיפה הבאת אותם, האם מחשבונך האישי או מחשבון הנתבעת 2?
ת. מחשבוני האישי לא משכתי בטוח. בענין של 8,502 ₪, לא יודע ואסביר. אני מפיץ של קוקה קולה ויש לנו עסקים מורכבים, יכול להיות שמהקופה הקטנה של החברה אני מושך עבור עובדים שעדיין לא נכנסו כי יש עובדים שנשארים זמן קצר.
ש. יש לך אסמכתא כלשהי מהיכן נמשך הכסף שהרי מדובר בסכום לא מבוטל.
ת. הסברתי שיש קופה קטנה, ממנה נמשכים כספים לצרכי כיבוד למשל. זו קופה שהכספים המצויים בה מופיעים גם בדוחות הכספיים ובכל מקום אחר. לגבי הסכום יש עובדים שאין להם חשבונות בנק ולכן מבקשים כסף מזומן. לכן לשאלתך, זה לא נמשך מחשבוני הפרטי, זה יכול היה להימשך רק מקופה קטנה. מחשבוני הפרטי מעולם לא מושך לעובדים או לתשלומים אחרים של החברות." (ההדגשה אינה במקור- א.י.) (עמ' 29 שורות 12-23 לפרוטוקול)

הנתבעים גם לא הוכיחו מי הגורם שהנפיק תלושי שכר לתובע, אם בכלל אלו הונפקו, כאשר כך העיד הנתבע בעניין זה:
"ש. האם נתת לו תלושי שכר במשך תקופת העבודה?
ת. אני באופן אישי, לא.
ש. והנתבעת 2?
ת. אני חושב שכן" ( עמ' 27 שורות 20-23 לפרוטוקול)

אלא שתלושי שכר, לא הוצגו בפני בית הדין ולא ניתן לדעת זהות הגורם שהנפיקם לתובע, אם בכלל, כאשר גם טופס תחילת עבודה, אשר על פי הנטען, התובע הוחתם עליו בתחילת העסקתו (סעיף 9 לכתב ההגנה וסעיף 35 לתצהיר הנתבע), לא הוצג ולכן גם ממנו לא ניתן לדעת זהות הגורם שהחתים אותו, כאשר למעשה כלל לא הוכח שהוחתם וניתן טופס שכזה.
יש להוסיף, כי מעדותו של התובע, אשר הותירה עלינו רושם אמין, בענין זה, עלה כי הוא ביצע עבודות שונות לא רק עבור הנתבעת אלא גם, לפי הוראת הנתבע, לאמו ואחיו של זה, כך שלא ברור אם התובע היה עובד של הנתבעת בלבד או עבד ובצע עבודות שונות ומגוונות לגורמים שונים לפי הוראת הנתבע,
וכך העיד התובע, בענין זה:
"ת. יש ימים גם שעבדתי בשבת אצל אמא שלך ואמרת לי שתיתן לי מזומן. במקום היום הזה שהלכתי לחדש את האשרה אז עבדתי אצל אמא שלך בשבת. אני מבהיר, פעם אחת אצל חבר שלך ופעם אחת שלחת אותי לעבוד אצל עורך דין, חבר שלך. חבר מאוד טוב שלך מטבריה. יש לי את הטלפון שלו. יום אחד עבדתי אצל אמא שלך.
ש. איפה אמא שלי גרה, אתה יודע?
ת. היא גרה בבנין עם מעלית, הכל אני יודע. יש לה בן נכה.
ש. כן?
ת. אני עבדתי אצלה.
הנתבע: יש לי אח נכה אבל הוא היה איתי במשרדים וזה לא קשור.
ת. עבדתי גם אצל אח שלך ואתה רשמת את זה. יש לך אח שגר לבד, עבדתי אצלו וקיבלתי על זה 150 ₪.
ש. אז אמא שלי גרה בבנין?
ת. אמא שלך אני יודע טוב איפה הבית שלך אמא שלך.
ש. היא גרה בבלוק?
ת. היא גרה למטה ולנכה יש מעלית.
ש. האם זה בלוק?
ת. כשאמרתי מעלית, התכוונתי מעלית של האח הנכה." (עמ' 21 שורות 13-28 לפרוטוקול ועמ' 22 שורות 1-2 שם).
משאלו פני הדברים, ומשהנתבעים לא הציגו ולו ראיות בסיסיות דוגמת תלושי שכר ו/או טופס תחילת עבודה המאששות את טענתם שהתובע היה עובד של הנתבעת בלבד ומשהנתבע לא השיב, באופן בהיר, לשאלות שנשאל ביחס לגורם ששילם את שכרו של התובע וכן לא הציג אסמכתאות ביחס לכך ואף לא נתן הסברים ביחס לסכומים ששולמו לתובע ועבור אילו חודשים ו/או עבודה הם שולמו, כאשר התשובות שנתן הנתבע, אם וככל שניתנו, היו מעורפלות ו מתחמקות, בעוד שעדות התובע, שהותירה, כאמור לעיל, רושם מהימן מאוד, בענין זה , עלה כי הנתבע היה הרוח החיה של הנתבעת והוא זה שקיבל, את התובע, לעבודה ונתן לו הוראות, הוא זה שסיכם עימו את תנאי העסקתו , את שעות עבודתו והתחשבן אתו (סעיף 41 לתצהיר הנתבע ראה עדות הנתבע עמ' 28 שורות 4-7 לפרוטוקול ) וכן הוא זה שנתן לו הוראות בקשר לביצוע עבודות שונות אצל אימו ואצל אחיו, מטעמים אלו מצאנו לנכון קבוע כי הנתבע עצמו יחד עם הנתבעת שימשו כמעסיקיו של התובע.
לנוכח התוצאה אליה הגענו, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם בנסיבות העניין יש הצדקה להרמת מסך ההתאגדות.

6. מה היתה תקופת העסקתו של התובע-
לטענת התובע, הוא הועסק על ידי הנתבע, בחיתוך ברזל בדיסקים, כל היום החל מחודש 5/14 עד לתאריך 30/04/15.

הנתבעים הכחישו את תקופת ההעסקה הנטענת, וטענו, כי
א. התובע עבד לסירוגין בנתבעת היות ועבד במקום אחר בלילות כך שלא יכל לעבוד בו זמנית בשני מקומות עבודה באותן השעות.
ב. התובע היה עובד כללי בשעות מסוימות שהיה מגיע בהן.

דיון והכרעה-
בעבר נקבע בפסיקה, כי נטל ההוכחה ביחס לתקופת עבודה חל על העובד - התובע ( דב"ע נד/3-23 חיים פרינץ - נתי גפן ואח'). לאחר חקיקת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ( תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), עבר נטל ההוכחה בעניין זה אל כתפי המעסיק ככל שלא הציג הודעה כאמור ( ראו ע"ע ( ארצי) 154-10 שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ, מיום 03/05/11).
סעיף 2( א)(2) לחוק הודעה לעובד מחייב את המעסיק למסור לעובד פרטים בדבר " תאריך תחילת העבודה" ואילו סעיף 5 א' לחוק, קובע כי בתובענה של עובד נגד מעסיקו, בה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2 והמעביד לא מסר לעובד הודעה בה הוא חייב לפי סעיפים 1 או 3 לחוק " תהיה חובת ההוכחה על המעביד בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין...".

לפני ביה"ד לא הוצג כל הסכם בין התובע לנתבעים, או העתק מהודעה לעובד מהם ניתן ללמוד על מועד התחלת ההעסקה זאת על אף, שהנתבע הצהירו, כי התובע חתם על טופס התחלת עבודה.
התובע ציין בכתב התביעה, כי עבד מחודש 05/14 ועד לתאריך 30.04.15 וחזר על האמור גם בתצהירו ( סעיף 1 לתצהיר) וכאשר הוא נשאל לגבי תקופת העסקתו הוא ציין, כי עבד " 11 חודש" (עמ' 21 שורות 9-10 לפרוטוקול).
הנתבעים לא הכחישו, בכתבי ההגנה שהוגשו מטעמם, כי הנתבעת העסיקה את התובע ( סעיף 5 לתצהירו של הנתבע וסעיף 19 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת) אך נמנעו מלציין מה הייתה תקופת העסקתו של התובע וכל שנטען הוא שתקופת העבודה הנטענת מוכחשת.
בדיון המוקדם הראשון שהתקיים בתיק ציין הנתבע, לעניין זה, כי " אני צריך לבדוק באיזה תקופה התובע הועסק על ידי חברת ע.ד.י, אני צריך לבדוק בתלושים. אני צריך לבדוק את הכרטיס עובד שלו שהוא חתם" (עמ' 2 שורות 15-16 לפרוטוקול). בדיון המוקדם שהתקיים בתאריך 13/12/16, טען הנתבע כי " התובע הועסק אצלי 8 חודשים. אני העסקתי את התובע מחודש 9/14 עד 2/15 " (עמ' 9 שורות 4-5 לפרוטוקול) ואילו בחקירתו הנגדית העיד כאשר נשאל " כמה זמן הוא עבד אצלך, במשך איזו תקופה" השיב " תקופה קצרה, אני חושב 2-3 חודשים, משהו כזה" (עמ' 23 שורות 14-15 לפרוטוקול). כאשר התבקש הנתבע להסביר את השוני בגרסתו השיב: "לא זכורים לי הזמנים, אצלי בנתבעת 2 הוא עבד 3-4 חודשים גג. הוא עבד לפני כן אצל בחור שם שהשכרתי לו את המגרש, הוא קיבל ממנו כסף וסגר איתו באופן אישי את הכל, לא איתי. כלומר אני קיבלתי אותו כמו סוג של נדוניה." (עמ' 25 שורות 10-14 לפרוטוקול).
מכאן שהנתבע לא מסר גרסה סדורה בכל הנוגע לתקופת העסקתו של התובע, ולא זאת בלבד אלא שהוא גם לא הציג בפני ביה"ד כל מסמך ו/או אסמכתא שניתן לדלות מהם נתון הקשור ל ענין ,כגון: העתק מהודעה לעובד , תלושי שכר שמהם ניתן ללמוד על מועד התחלת ההעסקה ו/או תקופת העסקה כאשר מעדותו, התברר, למעשה, כי אין ברשותו כל מסמך המתייחס לתובע - גם לא כרטיס נוכחות וגם לא גיליון שעות עבודה ( עמ' 24 שורות 16-17 לפרוטוקול ועמ' 25 שורות 25-26 שם).
בנסיבות אלו, משהנתבעים לא הציגו כל ראיה בנוגע לתקופת עבודתו של התובע ומשעדותו של הנתבע, בענין זה, היתה בלתי מהימנה ובלתי עקבית בעליל וזאת בניגוד לגרסתו העקבית של התובע, בענין זה, הרינו מאמצות את גרסת התובע וקובעות כי הוא עבד אצל הנתבעים מחודש 5/14 ועד לתאריך 30.04.15 .

7. מה היה היקף משרתו ושעות עבודתו של התובע?
התובע טען, כי הוא עבד 6 ימים בשבוע בימים ראשון עד חמישי משעה 07:30 עד 17:00 ובימי שישי עבד שעה 08:00 עד השעה 15:00 .

הנתבעים הכחישו שהתובע עבד הימים והשעות המתוארות ולטענתם,
א. התובע לא עבד באופן סדיר ובימים סדירים שכן הוא עבד במקום עבודה נוסף, והשעות הנדרשות חופפו א ת השעות שבהן עבד אצל אחרים.
ב. התובע עבד שעות בודדות ביום ומעולם לא עבד בימי שישי.
ג. התובע עבד וקיבל כספים במזומן על כל יום שעבד שכן הוא סירב בתוקף להמתין לקבל השכר, בסוף כל חודש, כמתחייב והתנה את עבודתו בקבלת הכספים ובמידה ולא קיבל כספו לא התייצב לעבודה.

דיון והכרעה-
הנתבעים נמנעו מהגשת דו"חות נוכחות מהם יכולנו ללמוד על היקף משרתו של התובע.
הנתבע, בדיון המוקדם ציין, משנשאל לגבי תקופת העסקתו של התובע: "אני צריך לבדוק באיזה תקופה התובע הועסק על ידי חברת ע.ד.י, אני צריך לבדוק בתלושים. אני צריך לבדוק את הכרטיס עובד שלו שהוא חתם" (עמ' 2 שורות 15-16 לפרוטוקול). עוד ציין הנתבע במהלך הדיון המוקדם הנוסף שהתקיים משנשאל על ידי בית הדין אם נוהל רישום של שעות העבודה " אני משיב שאני חושב שכן. כל החומר עדיין אצל רואה החשבון" (עמ' 9 שורות 12-13 לפרוטוקול) עוד ובהמשך ציין הנתבע, במסגרת התייחסותו לטענת התובע בדבר אי תשלום שכרו, כי " במסגרת השעות הוא תמיד חתם על המסמכים של השעות שהוא קיבל את הכסף במזומן, כשאני אקבל את החומר אני אוכל להתייחס גם לגבי השעות וגם לגבי הסכום" (עמ' 11 שורות 17-18 לפרוטוקול) דא עקא, וחרף כל ההצהרות, לא הציגו הנתבעים, ביחס לתובע, ולו מסמך אחד. וכך העיד הנתבע משנשאל בנדון:
"ש. מה היה היקף משרתו של התובע?
ת. הסברתי, אענה שוב. לאחר שבית הדין מסביר לי את השאלה, אני משיב כי הוא היה נעלם הרבה ונעדר מהעבודה המון. כלומר לא אוכל להצביע על משהו ספציפי אם סגרתי איתו לחצי משרה – 4 שעות ולא היה מגיע בכלל אז זה לא רלוונטי מבחינת ההיקף.
ש. למה בדיון שהתקיים ביום 13.12.16 הצהרת בעמ' 10 שורה 8 " לענין אחוז המשרה לפי השעות אוכל להגיד מה היה אחוז המשרה, עדיין לא עשיתי חישוב".
ת. חיפשתי את רישום השעות הכוונה כרטיסי הנוכחות ולא מצאתי את זה היום ולכן לא אוכל לדעת כמה שעות עבד בפועל ומה היה היקף משרתו.
ש. למה לא חיפשת את כרטיסי הנוכחות בארכיב?
ת. חיפשתי בכל מקום אפשרי כולל הארכיב.
ש. בתצהירך בסעיף 75 כתבת כי הכרטיסים נמצאים בארכיון, מה יש לך לומר על זה?
ת. מה לא תואם את מה שאמרתי, חוזר ואומר חיפשתי בכל מקום אפשרי, הכולל בתוכו את הארכיון של החברה, כולל הכל." (עמ' 25 שורות 18-28 לפרוטוקול).
היעלמות כלל המסמכים הקשורים לתובע: דוחות נוכחות, תלושי שכר וטופס הודעת עובד ו" כרטיס עובד שלו שהוא חתם" (דברי הנתבע עמ' 2 שורה 16) מעבר להיותה תמוהה, יש בה כדי לפגוע בנתבעים שכן הם שמחוייבים, על פי חוק, לנהל פנקס שעות, דו"חות נוכחות, פנקס חופשה ולהנפיק תלושי שכר. הנתבע, לא סיפק הסבר, המניח את הדעת, להיעלמות כל האסמכתאות הרלוונטיות מה גם שהוא בחר שלא להזמין לעדות את רואה החשבון שטיפל בדיווחים (עמ' 34 שורות 27-28 לפרוטוקול) ושהחומר, על פי הנטען, היה, בחלקו , אצלו (עמ' 9 שורות 12-13 לפרוטוקול ועמ' 24 שורות 25-26 שם ).
לעומת זאת, התובע מסר גרסה סדורה ועקבית לפיה " עבד משרה מלאה, הוא עבד כל יום החל משעה 07:30 בבוקר עד השעה 17:00 ובימי שישי משעה 08:00 עד 15:00 כל שבוע 6 ימים". וכי " אחרי סיום העבודה הייתי עובד בבית מלון ארקאדיה, עבדתי שם בשטיפת כלים, עבדתי בין השעות 17:30 עד השעות המאוחרות של הלילה, 22:00 – 23:00". (עמ' 8 שורות 10-11 ושורות 16-17 לפרוטוקול). התובע גם צירף דוחות נוכחות באשר לעבודתו במלון ארקדיה בטבריה ( נספח 4 לתצהירו) ואלו תואמים ותומכים בגרסתו שכן מהם עולה כי לרוב החל עבודתו שם בסביבות השעה 17:00 וסיים בסביבות השעה 23:00.
בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה (ע"ע ( ארצי) 35727-11-12 בטחון לאומי 1992 ע.נ. בע"מ - אלכסנדר פודולסקי, מיום 25/01/15), כאשר מעסיק מפר את חובותיו הרישומיות, לרבות רישום שעות הנוכחות של העובד, עובר נטל ההוכחה לכתפיו. ולטעמנו הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח את טענותיו לעניין שעות עבודתו והיקף המשרה ולכן הרינו קובעות, כי התובע עבד במשרה מלאה ואכן עבד את השעות להן הוא טוען.

8. מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע? והאם בנסיבות אלו זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים, לחלף הודעה מוקדמת ולפיצויי בגין אי עריכת שימוע?
התובע טען, כי
א. הנתבע לא שילם שכרו לחודשים 11/14 עד לחודש 4/15 ( כולל) וגרר אותו בהבטחות.
ב. הנתבע נתן לו המחאה שמועד פרעונה 28/02/15, בעבור תשלום חלק מהשכר אלא שהמחאה זו זה לא כובדה על ידי הבנק, ומשפנה לנתבע הלה נתן לו המחאה אחרת, עתידית, שמועד פרעונה 30/04/ 16.
ג. בחודש 04/15, לאחר חג הפסח, הוא פנה שוב, לנתבע, בעניין אי תשלום שכרו, משכך פיטר אותו התובע ללא הודעה מוקדמת או שימוע ומבלי שנתן לו מכתב פיטורים.

הנתבעים טענו כי מעולם פיטרו את התובע, וכי הוא זה שלא התייצב לעבודה והודיע כי נאלץ לעזוב בשל מעבר למקום מגורים אחר.

דיון והכרעה-
השאלה האם עובד פוטר מעבודתו או שמא התפטר מיוזמתו הינה שאלה עובדתית בעיקרה, כאשר הנטל להוכחת טענה זו מוטל על כתפי התובע הטוען אותה, שהינו בבחינת " המוציא מחברו" (דב"ע ( ארצי) נו/3-201 שמש ירושלים - מאיר ניסימיאן, מיום 26/5/97; ס"ע ( ת"א) 3681-11-10 לילי מונטס נגד לופוביץ, מיום 23/10/12).

התובע בתצהירו הצהיר, כי " הנתבע לא שילם לי שכר עבודה לחודשים 11/14 עד 30/04/15 ( כולל), סה"כ 6 חודשים מלים בהם גרר אותי בהבטחות. פעם אחר פעם פניתי אליו שישלם את שכרי וכל פעם אמר לי להמתין והבטיח שישלם ואני בטחתי בו", "בתאריך 18.01.15, לאחר ששבתי וביקשתי מהנתבע 1 את משכורותיי, הוא נתן לי שיק ע"ס 8,502 ₪ לתאריך 28.02.15 " "הפקדתי את השיק באותו יום יחד עם שיק נוסף... " "השיק מהנתבע ע"ס 8,502 ₪ לא כובד מאחר ומועד הפירעון טרם הגיע. לכן הפקדתי את השיק בשנית בתאריך 02.03.15 ואולם השיק לא כובד ע"י הבנק בשל אי כיסוי מספיק" "פניתי לנתבע והוא נתן לי שיק אחר במקום השיק שחזר, לתאריך 30.04.16 ( כשנה לאחר מכן)" "הלכתי להפקיד את השיק בבנק אבל בבנק סירבו להפקיד מאחר והשיק נרשם לפירעון בשנת 2016- שנה ממועד קבלת השיק" "בחודש 04/15, לאחר חג הפסח, ולאחר שפניתי אל הנתבע 1 שוב בעניין אי תשלום משכורתיי, פיטר אותי הנתבע, ללא הודעה מוקדמת או שימוע ומבלי שנתן לי מכתב פיטורים" ( סעיפים 9-16 לתצהיר)
במסגרת חקירתו הנגדית, מסר התובע גרסה שונה, התובע נשאל " מי אמר לך לעזוב את העבודה אצלנו?" והשיב: "אחד ישראלי, אמר לי שאני לא זריז בעבודה ולא טוב בעבודה ושהם יביאו מישהו אחר" (עמ' 17 שורות 13-15 לפרוטוקול) התובע העיד עוד בהמשך, משנשאל " האם נכון כי עזבת את העבודה כי עברת לגור בעיר אחרת?" והשיב: "4 שנים לא יצאתי מהמקום שם, תמיד שם. בטבריה. לשאלתך, האם לא נכון שעזבתי את העבודה כי עברתי מקום מגורים, אני אומר שזה לא נכון. אתה אמרת לי על ידי חבר שלך שאם אני רוצה לחיות שאעזוב את המקום. ניגשתי למשטרה בתחנת טבריה." (עמ' 18 שורות 3-7 לפרוטוקול)
משכך, ובהעדר גרסה אחידה מצדו של התובע לגבי הנסיבות שהובילו לפיטורים הנטענים, ומי הוא אשר פיטר אותו, ובהעדר ראיות אחרות התומכות בגרסתו, הרינו קובעות כי לא עלה בידיו להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח גרסתו כי הוא פוטר מעבודתו.

למעלה מהצורך נוסיף ונציין, כי ממילא התובע לא היה זכאי לפיצויי פיטורים לפי חוק , גם אם היה מפוטר, שכן הוא לא השלים שנת עבודה אחת.
בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית תביעתו לפיצויי פיטורים וכפועל יוצא, גם מדחיית תביעתו לחלף הודעה מוקדמת ולפיצויים בגין פיטורים ללא שימוע.

9. האם זכאי התובע לשכר עבודה עבור 6 חודשים ולפיצוי הלנת שכר ?
התובע טען, כי
לא שולם לו שכר עבודה עבור 6 חודשים מלאים; החל מחודש 11/14 ועד 4/15 כולל . ולכן ובהתאם למתכונת עבודתו, הוא זכאי לתשלום בעבור 247 שעות חודשיות, היינו לסכום של 7,000 ₪ לחודש, בתוספת פיצויי הלנה.

הנתבעים טענו, כי
א. התובע קיבל את מלוא השכר המגיע לו.
ב. התובע קיבל כספים במזומן על כל יום שעבד שכן הוא סירב בתוקף להמתין לקבל שכר בסוף החודש כמתחייב והתנה קבלת הכספים בעבודתו באם לא היה מקבל את הכספיים לא היה מתייצב לעבודתו ביום שלמחרת.

דיון והכרעה-
בהתאם לפסיקה, נטל ההוכחה להוכיח תשלום שכר עבודה, מוטל על כתפי המעסיק.
התובע הצהיר כי " הנתבע לא שילם לי שכר עבודה לחודשים 11/14 עד 30/04/15 (כולל).." "בתאריך 18.01.15, לאחר ששבתי וביקשתי מהנתבע 1 את משכורותיי, הוא נתן לי שיק ע"ס 8,502 ₪ לתאריך 28.02.15" "הפקדתי את השיק באותו יום..." השיק מהנתבע ע"ס 8,502 ₪ לא כובד מאחר ומועד הפ ירעון טרם הגיע. לכן הפקדתי את השיק בשנית בתאריך 02.03.15 אולם השיק לא כובד ע"י הבנק בשל אי כיסוי מספיק" "פניתי לנתבע והוא נתן לי שיק אחר במקום השיק שחזר, לתאריך 30.04.16 (כשנה לאחר מכן)"(סעיפים 9-14).
הנתבע מצידו הצהיר כי " מלוא הכספים שולמו לתובע" וכי "שולם לתובע השכר באמצעות כספים במזומן שאישר חלקם התובע בחתימתו ובשל האמון בין הצדדים לא החתימה הנתבעת 2 באמצעות הנתבע 1 את התובע על הכספים" (סעיפים 60-61 לתצהיר).
חקירתו של הנתבע בנדון לא תרמה לדיון כלל, כאשר גרסתו לא היתה עקבית, כאשר בדיון המוקדם ציין הנתבע כי "במסגרת השעות הוא תמיד חתם על המסמכים של השעות שהוא קיבל את הכסף במזומן" (עמ' 11 שורות 16-18 לפרוטוקול), מכך משתמע כי שכרו של התובע שולם לפי שעה.
בחקירתו הנגדית הוא נשאל "השכר של התובע היה שעתי, יומי, חודשי?" השיב: "לפעמים היה שעתי, הוא כל הזמן היה נעדר מהעבודה, לפעמים היה שכר שהוא קיבל גלובלי על העבודה המסוימת שהיה צריך לעשות, זה היה נע ונד לא משהו קבוע" (עמ' 24 שורות 10-13 לפרוטוקול).
כשעומת הנתבע עם דבריו מקודם, הוא העיד :
"ש. מקודם אמרת ששילמת לו לפי שעה, נכון?
ת. לא. שאלת אותי כמה אני משלם ואמרתי שאני משלם חלק לפי שעה, חלק גלובלי, חלק הכל.
ש. מה זה גלובלי ומה זה הכל?
ת. למשל אם היה עושה עבודה ספציפית כמו שאמר שהוא קיבל 150 ₪ על עבודה מסוימת זה גלובלי.
ש. כלומר לא שילמת לו באותה עבודה לפי שעות אלא נתת לו מטלה ושילמת לו פר המטלה.
ת. הסברתי, הייתי משלם לפי שעות אם היה בא מכיוון שהיה נעדר המון זמן ולא היה בא, לפעמים היה בא 4, 3 או 6 אז היה מקבל לפי שעה.
ש. כאשר נשאלת שאלה בדיון שהתקיים ב- 13.12.16 אמרת בעמ' 12 שורה 1 "התובע עבד אצלי לפי יומית" מה יש לך להגיד על זה. מראה לך את הפרוטוקול.
ת. התובע היה מקבל גם יומי, גם גלובלי, גם פר שעה. היו מצבים שלא היה מגיע, הייתי אומר לו "תזיז את הארון הזה מפה ותנקה פה" אז היה אומר לי שהוא ממהר וצריך ללכת, הייתי אומר לו "תסיים, כמה אתה רוצה על עבודה זו" לפי זה הייתי משלם לו. יכול להיות שביום מסוים היה מגיע ב- 8:00 והולך ב- 16:00 אז זה היה פר שעה" (עמ' 26 שורות 5-21 לפרוטוקול)

מכאן שמעדותו של הנתבע לא ניתן לדלות מידע אמיתי ביחס לאופן ההתחשבנות עם התובע.
הנתבע גם נשאל לגבי ההמחאות שנמסרו לתובע והאם הן מהוות שכר וכך העיד:
ש. מפנה אותך לנספח 5 בתצהיר התובע השיק הזה שלא כובד על ידי הבנק על סך 8,502 ₪, מהווה שכר בהתייחס לאלו חודשים?
ת. אין לי מושג. לא יודע לגבי מה הוא מתייחס אולי זה הפרשים.
ש. האם אתה רשמת את השיק וחתמת עליו?
ת. כן.
ש. באיזה חודש הוא החל לעבוד אצלך?
ת. אמרתי לך כבר שאני לא זוכר.
ש. מפנה אותך לפרוטוקול הדיון מתאריך 13.12.16 שם הצהרת בעמ' 9 שורה 4 "אני העסקתי את התובע מחודש 9/14 עד 2/15"
ת. אם יש לך את זה וזה כתוב בפרוטוקול אז זו התשובה, זה 4 חודשים, לא?
ש. את השיק השני נספח 9 לתצהיר התובע על סך 9,698 ₪, אתה רשמת וחתמת?
ת. אחרי שאתה מראה לי את העתק השיק לבקשתי, משיב שכן.
ש. מתי מסרת לתובע את השיק הזה.
ת. אין לי מושג, לא זכור לי.
ש. למה נתת לו את השיק הזה, הרי בשנת 16', השיק מתועד לשנה זו. למה נתת לו שיק בשנת 16' אם סיים לעבוד ב- 30.4.15? הכוונה למה נתת לו שיק לשנה אחרי?
ת. לא יודע מה קרה לגבי השיק הזה הספציפי לא קיבלתי שום דרישה גם כאשר הוא קיבל אותו במעמד החתימה, קיבל את השיק, לא אמר לי שהלך לבנק והפקיד אותו.
ש. הוא עבד אצלך בשנת 16'?
ת. לא. הוא לא עבד. ממשיך את התשובה - הוא מעולם לא טען שקיבל את השיק מאוחר מידי. לא קיבלתי שום טענה וחשוב להדגיש כי השיק הזה מעולם לא הופקד בבנק.
ש. האם נכון כי השיק הזה הוא שכר עבודה עבור שנת 15' ואחורה?
ת. לא אוכל להתייחס לזה כעת. לא יודע למה מתייחס שיק זה. לא יודע לקשור. יכול להיות שזה היה על חודש שעבד, חודשיים, פיצויים. לא יודע, אוכל רק לברר". (עמ' 28 שורות 8-28 לפרוטוקול ועמ' 29 שורות 1-7 שם).

מהמקובץ עולה, כי הנתבע לא ציין דבר ביחס לשכר אותו השתכר התובע בפועל והלכה למעשה לא העמיד כל גרסה נגדית, לגרסת התובע, ביחס לשכר העבודה הנתבע.
בנסיבות אלה ובהעדר כל ראיה בדבר תשלום שכרו של התובע, הרינו קובעות כי הנתבעים לא הוכיחו כי שילמו לתובע את השכר שהוא טוען שלא שילמו לו.
נציין בהקשר זה, כי לטענת התובע מדובר בשכר עבור כ- 247 שעות חודשיות (סעיף 26 לתצהיר ו) שכר המגלם גם שעות נוספות כאשר רכיב זה נתבע גם בנפרד משכך, ולמניעת כפילות בתשלום, חישוב השכר ברכיב זה יהיה לפי שכר יסוד בלבד.
לנוכח האמור לעיל, הרינו קובעות כי התובע זכאי לקבל מהנתבעים, ס כום של 29,016 ₪ (26 ₪ לשעה * 186 * 6 חודשים) בגין אי תשלום שכרו החל מחודש 11/14 עד לחודש 04/15.
באשר לפיצוי הלנת שכר- כפי שפרטנו לעיל וכפי שיפורט עוד בהמשך התרשמנו כי הנתבעים נ הגו עם התובע שלא כדין וניצלו את פערי הכוחות לטובתם, הכל כדי למנוע ממנו זכויות המגיעות לו, על פי דין, לרבות שכר עבודה ולכן זה המקום לחייבם בפיצויי הלנת שכר, פיצוי אותו החלטנו להעמידו על 8,000 ₪ וזאת לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות הענין וגם לעובדה שרכיב פיצויי ההלנה התיישן ביחס למרבית תקופת ההעסקה, (4 מתוך 6 חודשים).

10. האם זכאי התובע לדמי הבראה?
התובע עתר לתשלום עבור חמישה ימי הבראה, בסכום של 1,890 ₪ ( לפי תעריף של 378 ₪ ליום), אלא שלמרות שאין חולק כי דמי הבראה לא שולמו לו, הרי שהואיל והזכאות לדמי הבראה קמה לאחר השלמת שנת עבודה ומכיוון שהתובע לא השלים שנת עבודה אצל הנתבעים דין תביעתו בגין רכיב זה להידחות.

11. האם זכאי התובע לפדיון ימי חופשה?
התובע טען כי הוא זכאי לפדיון 12 ימי חופשה בסכום של 2,496 ₪ (208 ₪ * 12)
הנתבעים טענו, כי התובע נטל וקיבל חופשות.

דיון והכרעה-
בהתאם לסעיף 26( א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: " לחוק חופשה שנתית ") חייב מעסיק לנהל פנקס חופשה ונטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על המעסיק ( דב"ע לא/3-22 ציק ליפוט - קסטנר, פד"ע ג' 215).
במקרה שלפנינו, לא הוכיחו הנתבעים, את טענתם כאילו התובע נטל ימי חופשה וכן לא הוכיחו כי הוא קיבל תשלום עבור ימי חופשה. לפיכך הרינו קובעות כי הוא זכאי לפדיון חופשה שנתית.
לפי סעיף 3(א)(1) לחוק חופשה שנתית, בנוסחו הרלוונטי בעת הגשת תקופת העסקתו של התובע, "(א) אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד הוא: (1) בעד כל אחת מ-4 השנים הראשונות - 14 יום". התובע עבד אצל הנתבעים במשך כ-11.5 חודשי עבודה, הרי שהמדובר ב- 13.4 ימי חופשה, שיש לשלמם , אלא שהתובע עתר לתשלום 12 ימים בלבד, מאחר ובית הדין לא פוסק מעבר לסכום הנתבע, הרינו קובעות כי הוא יהא זכאי לפדיון 12 ימי חופשה, בלבד.

משקבענו לעיל, כי התובע עבד במשרה מלאה, הרי שהוא זכאי, בגין תקופת עבודתו, לפדיון חופשה בסכום של 2,496 ₪ ( ₪ 26*8 שעות* 12 ימים)

12. האם זכאי התובע לדמי חגים?
לטענת התובע ,
א. לא שולמו לו דמי חגים לאורך כל תקופת העסקתו, ולפיכך הוא זכאי לתשלום עבור 7 ימי חג, שחלו בתקופת העסקתו.
ב. הוא עבד בחגים שלו ובחגי היהודים וכן עבד יום לפני ויום אחרי החג.
הנתבעים טענו כי הם אינם עובדים בחגים.

דיון והכרעה-
הנתבע הודה כי לתובע לא שולמו דמי חגים ( ראה עמ' 11 שורה 24 לפרוטוקול).
תכליתם של דמי החגים היא "לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם... הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך" (ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, מיום 30/04/02); ע"ע 184-09 פיודור קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ, מיום 18/12/11 ).
מרציונל זה נובע לפיכך כי הזכאות לדמי חגים מתייחסת רק לימי חגים במהלכם לא עבד אותו עובד בפועל.
במסגרת חקירתו הנגדית, העיד התובע כי עבד בימי החג שלו ובחגים של היהודים ( עמ' 19 שורות 5-8 לפרוטוקול).
בנסיבות אלה בהם התובע עבד בימי החג והוא קיבל שכר בגין שעות עבודתו בימי החג, אין הוא זכאי, בנוסף לשכר ששולם לו בעד עבודתו בחג, לדמי חגים, אך יכול היה להיות זכאי לתוספת של 50% בגין עבודה בימי חג, אלא שבכתב תביעתו הוא עתר לתשלום שכר בשיעור של 100% בגין ימים אלו, משכך הוא אינו זכאי לתוספת זו משלא תבע אותה ולכן תביעתו, ברכיב זה , נדחית .

13. האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה?
התובע טען, כי
א. על פי ההסכם הקיבוצי הכללי וצו ההרחבה הנגזר ממנו הוא היה זכאי, לאחר שישה 6 חודשי עבודה, להפרשות פנסיוניות.
ב. הוא זכאי להפרשות לקרן הפנסיה בשיעור של 6% משכרו בעבור רכיב הגמל , ו בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") זכאי גם להפרשות עבור רכיב הפיצויים.
הנתבעים לא הכחיש ו את טענת התובע לפיה לא הפריש ו עבורו סכומים לקרן הפנסיה ולקופת הפיצויים, אלא שלטענתם, אין התובע זכאי להפרשות אלו שכן הוא לא עבד על בסיס קבוע אלא עבד שעות ספורות ובודדות בימי השבוע וממילא הוא אינו זכאי לרכיב הפיצויים שכן הוא זה שעזב את מקום העבודה.

דיון והכרעה-
בהתאם לסעיף 4, לצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011, (להלן: "צו ההרחבה") נקבע כי הצו יחול על: "כל עובד המועסק או שיועסק בכל מקום עבודה". באותו סעיף נקבעו שורה של חריגים, שדי בהתקיימות התנאים שבאחד מהם, כדי לשלול את תחולת הצווים. הנתבעים, לא טענו מאומה בעניין אותם חריגים , ולכן לא נתייחס אליהם.
הלכה פסוקה היא כי קיימת חובה על מעסיק לבצע הפרשות עבור כל עובד לפנסיה בתנאים הקבועים בצו ובהעדר הפרשה שכזו, יש לחייבו בתשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות כדין בשיעור ההפרשות שלא בוצעו (ראו ע"ע 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין, מיום 22/08/10 ובר"ע (ארצי) 36959-06-15 Musabal Abdalla- טלרן אחזקות ונקיון (2000) בע"מ, מיום 15/7/15 סע (תל אביב) 56100-12-15 - MOHMED ADAM SALIM YOUSIF - אריה רוה פרידריק , מיום 06/10/2017) בית הדין הארצי בפרשת אבקר (בר"ע 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ - היטם אבקר, מיום 26/02/15) קבע במפורש כי יש להחיל על עניינם של מבקשי מקלט את ההלכות החלות בעניינם של עובדים זרים ובהתבסס על פרשת אילינדז קבע, כי גם הנתינים הזרים מבקשי המקלט זכאים לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה. איננו מוצאות מקום לסטות מהלכה זו או לעשות אבחנה בין פליטים או מבקשי מקלט או עובדים זרים.
בכל הקשור לטענת הנתבעים שלפיה התובע אינו זכאי לפיצוי ברכיב הפיצויים שכן הוא זה שעזב את מקום העבודה, הרי שטענה זו אינה יכולה להועיל להם, עת ביסס התובע את טענתו על אי הפרשות לקרן פנסיה שכן בסעיף 7 לצו ההרחבה נקבע כי יחול סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים:
"בכפוף לאמור בסעיף 8 להלן, תשלומי המעביד לפי צו זה לפיצויי פיטורים בשיעורים המפורטים בטבלה שבסעיף 6ד' לעיל (בטור "פיצויי פיטורים") יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, בגין השכר, הרכיבים, התקופות והשיעורים בגינם נעשתה ההפרשה בלבד; אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע ו/או לגרוע מזכותו של עובד לתשלום פיצויי פיטורים בגין שכר ו/או רכיבים ו/או תקופות ו/או שיעורים אשר בגינם לא בוצעו הפרשות לפיצויי פיטורים".

משכך, הרי שלגבי אותן הפרשות, חל האמור בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים. בסעיף דנא, נקבע הכלל, לפיו כספים ששולמו במקום פיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 14 לחוק, או שהופרשו לקופת גמל לקצבה - אינם ניתנים להחזרה, להעברה או לשעבוד. באותו סעיף נקבע חריג, לפיו: הוראת הסעיף לא תחול על סכום שהופקד או שהופרש בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים. גם לחריג נקבע סייג, לפיו החריג לא יחול, מקום בו מתקיימים שניים אלו: (א) מדובר בסכום שמיועד לקצבה; (ב) לא נקבע בהסכם קיבוצי או אחר, שהוא ניתן להחזרה או להעברה.
גם בצו הרחבה, סעיף 8 לצו, נקבע כי התשלומים אינם ניתנים להחזרה אלא בהתקיימות "אירוע מזכה" :
"ההפקדות ותשלומי המעביד בעבור רכיב פיצויי הפיטורים בהתאם לאמור בסעיף 7 לעיל, לא ניתנות להחזרה למעביד, למעט במקרה שבו העובד משך כספים מקופת הגמל לפני שקמה לו או לשאיריו זכאות לקבלת כספים מקופת הגמל לפי תקנונה בשל אירוע מזכה בלבד. 'אירוע מזכה' - מוות, נכות או פרישה בגיל 60 ויותר, ולמעט אם נשללה זכות העובד לפיצויי פיטורים בפסק דין מכוח סעיפים 16 ו־17 לחוק פיצויי פיטורים.".
(ראה בנדון פסק דינה של כבוד הנשיאה ( כתוארה אז) השופטת ו. שפר בפסק דינה סע"ש ( נצרת) 45520-01-15 - GURJA YOHANES - מקור הוד ייצור ושווק (1988) בע"מ, מיום 15/06/2017) .
לנוכח האמור לעיל ומשדחינו את טענת הנתבעים באשר להיקף משרתו של התובע ולשעות עבודתו ו הואיל ואין חולק כי לא בוצעו עבורו הפרשות בפועל, הרינו קובעות כי התובע יהא זכאי לפיצוי חלף הפרשות לקרן הפנסיה ולקופת הפיצויים החל מחצי שנה לאחר תחילת העסקתו.
בהתחשב בשיעורי ההפרשות הקבועים בצו ההרחבה [ נוסח משלב] לפנסיה חובה ( 6% לקופת הפיצויים, ו - 6% לקרן הפנסיה), בתקופת העבודה ובתעריף השעתי ששולם לתובע ( סך של 26 ₪ לשעה), ומשקבענו כי התובע עבד משרה מלאה, זכאי הוא לפיצוי חלף הפרשות לקרן הפנסיה בסכום של 1,595.88 ₪ (26 ₪ לשעה*186 שעות*5.5חודשים*6%) וזכאי לסכום של 1,595.88 ₪ לקרן פיצויים
(26 ₪ לשעה*186 שעות*5.5חודשים*6%).

14. האם זכאי התובע לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות?
לטענת התובע, הוא לא קיבל כל גמול עבור עבודתו בשעות נוספות, כאשר כל שעה משעות עבודתו שולמה בהתאם לשכר מינימום של 26 ₪ לשעה. לגרסתו, הוא עבד 6 ימים בשבוע במתכונת קבועה של 9.5 שעות ביום, למעט ימי שישי בהם עבד 7 שעות.
התובע תבע ברכיב זה, על דרך האומדנה, סכום של 8,000 ₪.

הנתבעים מנגד טענו, כי התובע עבד באופן מזדמן, שעות ספורות ובודדות בימי השבוע וכי קיבל תמורת עבודתו באותו יום של גמר העבודה.

דיון והכרעה-
סעיף 26 ב' לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע כדלקמן:
"(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; בסעיף זה -
"גמול שעות נוספות", "גמול עבודה במנוחה שבועית" - כמשמעותם בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951;
"פנקס שעות עבודה" - פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25
לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או פנקס לפי סעיף 31 לחוק עבודת הנוער , התשי"ג-1953.
( ב) על אף האמור בסעיף קטן ( א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

עדותו של התובע בכל הנוגע להיקף משרתו לא נסתרה על ידי הנתבע. עדותו הייתה קוהרנטית וסדורה ושכנעה אותנו כמהימנה, בענין זה וזאת בניגו ד לעדות הנתבע שטען כאילו התובע עבד באופן מזדמן " לפעמים 4, לפעמים 3, לפעמים 7, לפעמים 6 " (עמ' 24 שורות 14-15 לפרוטוקול) גרסה שלא גובתה בכל אסמכתא.

כאמור לעיל, סעיף 26 ב'(א) לחוק הגנת השכר, קובע כי כאשר שנויות במחלוקת שעות העבודה והיקף משרתו של העובד, תהא חובת ההוכחה על המעסיק ואם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות העבודה, הרי שלא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ( המוגבל ל-15 שעות נוספות בשבוע).
הנתבעים כאמור לא הגישו דיווחי נוכחות של התובע ולא כל ראיה אחרת בקשר לעבדותו ולפיכך, טענתם, לפיה הוא עבד במשרה חלקית ובאופן מזדמן, לא הוכחה על ידם. משכך, הרינו מקבלות את טענות התובע לעניין היקף משרתו כנטען על ידו בכתב התביעה ובתצהיר.
בנסיבות אלו ובהיעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעים, מתקבלת תביעת התובע. משהגביל התובע את תביעתו לסכום 8,000 ₪ (סעיף 49 לתביעה), מצאנו לפסוק לו את הסכום האמור.
אשר לפיצויי הלנת שכר על השעות נוספות - מאחר והתובע לא פירט ימים וחודשים וכן הואיל ורכיב זה נפסק על דרך האומדנה ו כן הואיל והתביעה לפיצויי הלנה, התיישנה ביחס לחלק ניכר מסכום זה, איננו מחייבות את הנתבעים בפיצויי הלנה בגין רכיב השעות הנוספות.

15. האם זכאי התובע לפיצויי בגין אי מסירת תלושי שכר?
התובע ביקש לקבל פיצוי בשל כך שלא נמסרו לו תלושי שכר בסכום של 5,000 ₪.
סעיף 24 לחוק הגנת השכר קובע כי:
"(א) מעביד חייב לנהל פנקס שכרו למסור לכל עובד, בכתב, תלוש שכר; בחוק זה-
"פנקס שכר"- פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדים ופרטי השכר ששולם להם;
"תלוש שכר"- רישום נתונים מתוך פנקס השכר, המפרט את פרטי השכר ששולם לעובד.
(ב) פרטי השכר בפנקס השכר ובתלוש השכר יכללו את הפרטים המנויים בתוספת.
(ג) הרישום בפנקס השכר ומסירת תלוש השכר לעובד ייעשו לא יאוחר מהיום הקובע".

בהתאם להוראת סעיף 24( ב) לחוק הגנת השכר ולתוספת שבחוק, יש לכלול בתלוש השכר, בין היתר, את פרטי השכר ששולם לעובד ותשלומים נוספים אחרים כגון דמי חופשה, דמי הבראה, ודמי מחלה.
ובהתאם לסעיף 26 א לחוק הגנת השכר, " ...מצא בית הדין כי מעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד ... רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה) " עוד נקבע כי " פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר..."
במקרה שלפנינו והואיל והנתבעים לא הוכיחו כי הנפיקו ובוודאי שלא מסרו לתובע, תלושי שכר, החלטנו לקבל את תביעתו של התובע ברכיב זה במלואה, ובהתאם הרינו מחייבות את הנתבעים לשלם לו פיצוי ברכיב זה בסכום של 5,000 ₪.

16. לסיכום-
לנוכח המפורט לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, ובהתאם לכך הרינו מחייבות את הנתבעים, לשלם, לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים המפורטים להלן:
א. סכום של 29,016 ₪ בגין שכר עבודה.
ב. סכום של 8,000 ₪, בגין פיצויי הלנת שכר.
ג. סכום של 2,496 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.
ד. סכום של 3,191.76 ₪ בגין אי הפרשה לקרן פנסיה (הכולל 6% לקרן פנסיה ו-6% לקרן פיצויים, כמפורט בסעיף 13 דלעיל).
ה. סכום של 8,000 ₪ בגין גמול על עבודה בשעות נוספות.
ו. סכום של 5,000 ₪ בגין אי מתן תלושי שכר.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 01/05/15 ועד למועד תשלומם המלא בפועל.

17. הוצאות ושכר טרחת עו"ד -
בנוסף לסכומים המפורטים לעיל, הרינו מחייבות את הנתבעים לשלם, לתובע,ביחד ולחוד, גם את הסכומים הבאים:
א. סכום של 2,000 בגין הוצאות משפט.
ב. סכום של 8,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

יוער כי בעת פסיקת ההוצאות ושכ"ט עו"ד הבאנו בחשבון, בין היתר, את התנהלותם של הנתבעים לאורך ההליך, את העובדה שבגין בקשתם נדחתה ישיבת ההוכחות שהיתה קבועה לחודש 5/17, את העובדה שלא פעלו במסגרת המועדים שהוקצבו להם ולא קיימו את החלטות בית הדין חרף האורכות שניתנו להם, ובכך גרמו להתמשכות ההליך ולטרחה מיותרת של התובע.

18. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום,ד' בכסלו, תשע"ח , (22 בנובמבר 2017), בהעדר הנוכחים.

גב' שולמית בר
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית, שופטת

גב' יפעת ליכט
נציג ציבור (מעסיקים)