הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ס"ע 39794-06-11

לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר
נציג ציבור (עובדים) מר יונס ג'אברין
נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב בר אל

התובעת
ד"ר ויוריקה מוויס, ת.ז. XXXXXX814
ע"י ב"כ: עו"ד תייסיר ענתיר

-

הנתבעת
מועצה מקומית מג'אר
ע"י ב"כ: עו"ד שקיב עלי

פסק דין

1. התובעת, רופאה וטרינרית במקצועה, עבדה בשירות הנתבעת כווטרינרית רשותית בהיקף של שליש משרה החל מחודש 3/99.
ביום 3.6.07 הגישה התובעת תביעה לבית דין זה, ובו תבעה הפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר, וזו התבררה במסגרת תיק עב' 1696/07, (להלן: "התביעה הראשונה").
ביום 7.6.09 ניתן פסק דין חלקי בתביעה הראשונה ע"י מותב בראשות כב' השופטת איצקוביץ (להלן: " פסק הדין"). בפסק הדין החלקי נדחו חלק מרכיבי התביעה ונקבעה זכאותה העקרונית של התובעת לרכיבים אחרים.
לאחר שלא עלה בידי הצדדים להסכים ביחס לחישוב הפרשי השכר הנובעים מהעקרונות שנקבעו בפסק הדין מונה חשב שכר כמומחה מטעם בית הדין (רו"ח אליהו דיין) והוא הגיש חוות דעת לעניין הכספים המגיעים לתובעת. בסופו של יום ובהתבסס על חוות דעת המומחה מיום 15.2.10, נפסק לזכות התובעת סך של 141,165 ₪.

2. ביום 23.6.11 הגישה התובעת תביעה זו שלפנינו (להלן: "התביעה הנוכחית").
  בתביעה הנוכחית טוענת התובעת כי הנתבעת לא יישמה את הקביעות שבפסק הדין בכל הנוגע לחישוב שכרה, וגם לאחר שניתן שילמה את רכיבי שכרה בחסר.
יוער כי עם הגשתה טופלה התביעה ע"י כב' השופטת איצקוביץ, אשר דנה בבקשה לדחיית התביעה על הסף בשל מעשה בית דין וקבעה כי בגין חלק מהתקופה שנתבעה מנועה התובעת מלתבוע, שכן היא נכללה בתביעה הראשונה, אולם ככל שהדבר נוגע לתקופה שהחל מחודש יוני 2007 אין מניעה מדלון בזכויות התובעת.

התביעה הנוכחית מתייחסת, אם כן, לזכאות התובעת להפרשי שכר בגין התקופה שמחודש יוני 2007 ועד דצמבר 2010, ונתבעים בה הרכיבים שדלקמן –
הפרשי שכר משולב ותוספת על פי הסכם;
הפרשי תוספת פיקוח;
תוספת רופא וטרינר;
הפרשי תוספת בריאות הציבור;
הפרשי תוספת כוננות.

3. יש להוסיף ולומר כי התשתית העובדתית הבסיסית, כמו גם הנתונים העקרוניים באשר לדרגתה וויתקה של התובעת נקבעו בפסק הדין הראשון, ומשכך לא היו שנויים במחלוקת, ולמען הנוחות נפרט את עיקריהם להלן –

א. התובעת קיבלה רישיון לעסוק במקצוע הרפואה הווטרינרית ביום 9.10.92 והרישיון ניתן לאחר סיום תקופת ההתמחות.
משכך יש למנות את הוותק לחישוב זכויותיה החל מ- 9.10.92.

ב. אין חולק כי על פי תלושי השכר, התובעת החלה את עבודתה בדרגה 4.
התובעת קיבלה את שכרה לפי הפירוט שלהלן:
החל מחודש מרץ 1999 ועד לחודש נובמבר 1999 – לפי דרגה 4. החל מחודש דצמבר 1999 ועד לחודש אפריל 2005 – לפי דרגה 5.
החל ממאי 2005 ואילך – לפי דרגה 6.
בפסק הדין נקבע כי התובעת הייתה זכאית לעלות בדרגה לדרגה 6 בחודש דצמבר 2001 עד לחודש דצמבר 2004 שאז הייתה זכאית לקבל דרגה 7 (לאחר שהות בת שלוש שנים), והחל מדצמבר 2007 הייתה זכאית התובעת לקבל דרגה 8.
קביעות אלה הושתתו על הסכם קיבוצי שנחתם עם הרופאים הווטרינרים בשנת 1987 ומופיע כחלק מאוגדן תנאי השירות לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: " הסכם 1987"), שנכון למועד מתן פסק הדין לא הוכח כי בוטל או שונה, וגם נכון למועדים הרלבנטיים לתביעה הנוכחית לא נטען אחרת או לחלותו של הסכם אחר או מאוחר ע"י מי מבין הצדדים.

4. מאחר ועיקרי המחלוקות בין הצדדים בתביעה הנוכחית היו חישוביות, הוחלט ע"י כב' השופטת איצקוביץ כי ימונה שוב חשב שכר מטעם בית הדין, ומונה שוב רו"ח דיין שנתן את חוות הדעת במסגרת התביעה הראשונה אלא שהוא הודיע שהפעם אינו מעוניין לקבל על עצמו את המשימה. גם רו"ח נוספים הודיעו כי אינם מעוניינים ליתן חוות דעתם בתיק, עד כי נמצא רו"ח שנאות לעשות זאת והוא מונה כמומחה מטעם בית הדין (בשלב האמור כבר הועבר התיק לאב"ד הנוכחי עקב סיום כהונתה של השופטת איצקוביץ בבית הדין בנצרת.
למרבית הצער חוות דעתו של המומחה שמונה לא נעשתה בהתאם להוראות שניתנו ולאחר שגם במענה לשאלות הבהרה שהופנו אליו לא ניתן היה לעשות שימוש לצורך הכרעה בתביעה (ועל כך הסכימו שני הצדדים וזו גם הייתה עמדתו החד משמעית של בית הדין), ומאחר ונקבע כי לא יהא זה סביר בנסיבות המקרה דנן למנות מומחה נוסף ולהסב לתובעת הוצאות נוספות, הורה בית הדין לתובעת להמציא התייחסות מפורטת לתחשיבים שהוצגו מטעם הנתבעת, תוך שבית הדין הביע תקוותו שיהא בידיו, לאחר קבלת ההתייחסות האמורה, כדי להכריע סוף סוף בתביעה.

5. לאחר עיון בהתייחסותה של התובעת, ניתנה ביום 29/06/16 החלטה בה נקבעו הקביעות העיקריות שלהלן ונתנו ההוראות הבאות –

א. מעיון בטיעוני ותחשיבי הצדדים נראה לכאורה ועל פני הדברים שאכן יש ממש בטענת ב"כ התובעת לפיה לאחר מתן פסק הדין בתביעה הראשונה שהגישה התובעת, לא פעלה הנתבעת בהתאם לקביעות שנכללו בפסק הדין לעניין חישוב זכויותיה של תובעת בהתאם לוותק ולדרגה הנכונים, וככל שפעלה עשתה זאת באופן חלקי בלבד.
בעיקר, עולה אף מהטבלאות שהגיש ב"כ הנתבעת בעצמו, שהנתבעת לא עדכנה את דרגתה הנכונה של התובעת, ועל כן שילמה לה שכר יסוד נמוך מהמגיע לה, ומכאן נבעו חישובים שגויים של תוספות הנגזרות משיעורו של שכר היסוד.
זאת ועוד, לאחר שהתובעת הגישה, כמצוות בית הדין, תחשיב עדכני של הפרשי השכר שהיא תובעת, נדרשה הנתבעת ע"י בית הדין להתייחס לתחשיבים האמורים ולהגיש תחשיבים נגדיים, אלא שהנתבעת הגישה טבלאות שלמעשה מהוות ריכוז של התשלומים שמופיעים בתלושי השכר, כמעט ללא התייחסות עניינית לתחשיבי התובעת ובסיסם, ובעיקר תוך התעלמות מהטענה ששכר היסוד לא עודכן כמתחייב מהוראות פסק הדין, ומהעובדה שחושב על בסיס דרגה שגם לפי טיעונים של הנתבעת בתביעה הראשונה נמוכה מהמגיע לתובעת.
בהקשר זה, במקום לנמק ולהבהיר באופן ענייני את שיעור שכר היסוד ששולם לתובעת והתוספות שנובעות משיעורו, בחרה הנתבעת להפנות לחזקת התקינות של פעולת הרשות ולטענה לפיה הסכומים ששולמו חושבו על ידי החברה לאוטומציה.
בית הדין קבע כי טענות אלה – לאו טענות הן, והנתבעת איננה יכולה להתנער מהחיוב לשלם את שכר עובדיה בהתאם להוראות הדין וההסכמים החלים עליהם, כמו גם נתוניהם האישיים הנכונים וודאי שהוראות פסק הדין שהופנו אליה.

ב. לצד האמור לעיל, נקבע כי עולה קושי לבסס חיוב של הנתבעת לשלם לתובעת אותם הפרשים הנתבעים על ידיה, שכן לא ניתן למצוא הפנייה למקור שממנו שואבת התובעת את הסכומים של שכר היסוד שמתחייב מהדרגה והותק העדכניים והנכונים שלהם היא זכאית ושעל פיהם יש לחשב את שכרה, והקושי האמור עולה גם ביחס לחלק מהתוספות שאינן תוספות אחוזיות ומחושבות על בסיס שכר היסוד.

ג. לפיכך, הורה בית הדין לצדדים לפעול כדלקמן –
1. ככל שהדבר נוגע לתביעה להפרשי השכר המשולב והפרשי התוספות שנובעות ממנו -
על ב"כ ה תובעת להפנות למקור שממנו שאב את הסכומים הנתבעים בהתאם לדרגה והותק הנכונים שבבסיס החישוב.
נקבע כי ככל שיוצג המקור וייקבע שהסכומים נשאבו ממנו נכונה – נראה לכאורה שיהא מקום לקבלם, אולם הנתבעת תקבל הזדמנות להתייחס לנכונותם התייחסות עניינית ומנומקת, שכן הטבלה שהגישה מתעלמת מהוראות פסק הדין.

2. אשר לתביעה לתוספת פיקוח -
על ב"כ הת ובעת להפנות למקור שממנו שאב את הסכום שעליו הועמדה התוספת, על סך 246 ₪ לעומת 125 ₪ ששולמו ע"י הנתבעת (באותם חודשים בהם שולמה התוספת).
צוין כי עולה לכאורה מחלוקת עובדתית בין הצדדים, באשר לשאלה באילו חודשים המשחטה בתחום שיפוטה של הנתבעת הייתה פעילה, שכן לטענת הנתבעת המשחטה לא הייתה פעילה בחלק מהחודשים שבגינם נדרשת תוספת פיקוח, ואילו התובעת, מצידה, לא התייחסה לטענות אלה.

3. אשר לתביעה לתוספת בריאות הציבור -
גם בהקשר זה, התבקש ב"כ התובעת להפנות למקור שממנו שאב את הסכום שעליו הועמדה התוספת, על סך 407 ₪ לעומת 230 ₪ ששולמו ע"י הנתבעת.

4. אשר לתוספת כוננות –
גם לעניין תוספת זו, התבקש ב"כ התובעת להפנות למקור שממנו שאב את הסכומים הנתבעים בהתאם לדרגה והותק הנכונים שבבסיס החישוב, וצוין כי ככל שיוצג המקור וייקבע שהסכומים נשאבו ממנו נכונה – נראה לכאורה שיהא מקום לקבלם, שכן ברור שהטבלאות של הנתבעת מתעלמות מעדכוני הדרגה והוותק והשלכתם על שכר היסוד גם בכל הנוגע לתוספת זו.

5. אשר לתוספת רופא וטרינרי –
גם בהקשר זה, נדרשה התובעת להפנות למקור עליו השתיתה את שיעור התוספת שנתבעה.

הצדדים הגישו את התייחסויותיהם בעקבות החלטתו האחרונה של בית הדין, ולאורן, כמו גם לאור מכלול החומר שבתיק נדון להלן בזכויותיה של התובעת.

6. השכר המשולב והתוספ ות שנובעות ממנו -

יש לומר כי בהתייחסותה של התובעת להחלטת בית הדין מיום 29/06/16, ציינה התובעת כי סכומי השכר שנטענה הזכאות להם הושתתו על טבלאות השכר של הרופאים הווטרינריים הרשותיים מיום 16/11/05 שעותקיהן צורפו לתביעה וגם לתגובה.
הובהר, כי בטבלאות אלה מעוגן מקור השכר הבסיסי שלפיו יש לחשב את שכר היסוד וכי התוספות לו נקבעו בהסכם שנחתם בין מרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות הרופאים הוטרינריים.
עוד הופנה בית הדין לעובדה שבחוות דעת המומחה שמונה על ידי בית הדין במסגרת התביעה הראשונה, נעשה שימוש בטבלאות אלה ובהסכם האמור ועליהם בוסס התחשיב שאומץ בפסק הדין.

הנתבעת, מצידה, התעלמה כליל בתשובתה להבהרה אחרונה זו של התובעת מסוגיית השכר המשולב, ולא ניצלה את ההזדמנות שהוענקה לה וההוראות שהופנו אליה, להתייחס לסכומים שפירטה התובעת אשר עוגנו כדבעי במסמכים שצורפו ובפסק הדין הראשון.
משכך, ובהתאם לפירוט שהוגש מצד התובעת, אנו קובעים שעל הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר משולב בהתאם לפירוט הבא –
א. בגין החודשים יוני עד דצמבר 2007 – הפרש בסך של 415.35 ₪ בעבור כל חודש.
ב. בגין החודשים ינואר עד דצמבר 2008 – הפרש בסך של 543.61 ₪ בעבור כל חודש.
ג. בגין החודשים ינואר עד דצמבר 2009 – הפרש בסך של 548.31 ₪ בעבור כל חודש.
ד. בגין החודשים ינואר עד אפריל 2010 – הפרש בסך 676.15 ₪ בעבור כל חודש.
ה. בגין החודשים מאי עד דצמבר 2010 – הפרש בסך 340.15 ₪ בעבור כל חודש.

כל תשלום חודשי שנקבע כהפרשי שכר חודשי כאמור לעיל, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש בגינו אמור היה להשתלם אותו שכר, ועד לתשלום המלא בפועל.

7. התביעה לתוספת פיקוח :

א. בפסק הדין הסתמך בית הדין בהקשר זה, על ההסכם הקיבוצי מיום 09/06/92, אשר בסעיף 5 לו נקבע כך:
      "רופא וטרינרי שבתחום השירות בו מועסק ישנה משחטה ו/או בית מטבחיים ו/או מאורת כלבים זכאי החל מה- 1.4.91 לתוספת לפי הפירוט הבא:
                רופא אחרי שתי שנות וותק בעבודה - 539 ₪ לחודש.
                רופא אחרי שלוש שנות וותק בעבודה - 634 ₪ לחודש.
                רופא אחרי חמש שנות וותק עבודה -740 ₪ לחודש.
                .........".

בית הדין קבע כהאי לישנא -
"לנוכח האמור בסעיף הנ"ל שהוזכר אף בסעיף 6 לאוגדן תנאי שירות, עליו הסתמכה הנתבעת בטיעוניה, עולה כי התובעת זכאית לתוספת לפי האמור בהסכם 1992.
יחד עם זאת, בהתחשב בסכום אשר נקבה בו התובעת בכתב התביעה שהסתכם בסך של 132.60 ₪ לחודש, סכום הנמוך מזה שצוין בהסכם 1992 (בהתחשב בוותק של התובעת בעבודתה ובהיקף משרתה), אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין החודשים החל מ- 1.5.02 ועד ליום 30.12.04 וכן מיום 1.2.06 ועד ליום 30. 6.06 סך של 132.60 ₪ עבור כל חודש בגין תוספת פיקוח על משחטה".

ב. התובעת ביקשה, אם כן, להסתמך הן על הוראות ההסכם והן על פסק הדין, בו נקבעה זכאותה העקרונית לאור ויתקה (מעל 5 שנים) והיקף משרתה, מהם עולה כי בהתחשב בעובדה שעבדה בהיקף של שליש משרה היא זכאית לשליש מהסך של 740 ₪ דהיינו ל – 246.6 ₪ בכל חודש.

הנתבעת, מצידה, טענה כי בפסק הדין נפסק סך של 132.6 ₪ בלבד, והתובעת אינה זכאית ליותר מכך.

ג. דעתנו היא כי הדין עם התובעת.
בית הדין קבע כי התובעת זכאית לשליש מהסך של 740 אך ציין שמאחר ותבעה סך הנמוך ממנו – זה הסך שייפסק לה.
  בענייננו התובעת תבעה את מלוא הסך המגיע לה, ועל כן לא קיימת עוד המניעה שהייתה מכוח ניסוחה של התביעה הראשונה.

ד. אשר על כן אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין כל חודש בו הייתה זכאית לתוספת פיקוח את הסך של 246.6 ₪ .
ברם, התובעת נמנעה כליל מלתת ביטוי להערת בית הדין בהחלטתו מיום 29/06/16, בה נדרשה להתייחס לטענת הנתבעת לפיה לא בכל תקופת עבודתה של התובעת פעלה משחטה כך שלא בכל אותם חודשים קמה הזכאות לתוספת פיקוח.
הנתבעת, לעומת זאת, התייחסה לשאלה האמורה בהקשר לזכאות לתוספת רופאים וטרינריים, שהזכאות לה קמה מקום בו אין משחטה פעילה ברשות המקומית.
בהקשר זה טענה הנתבעת כי בחודשים הבאים לא פעלה משחטה בנתבעת –
יוני עד דצמבר 2008.
ינואר עד דצמבר 2009.
ינואר עד אפריל 2010.
נובמבר עד דצמבר 2010.
בנסיבות אלה, ומשלא הובאה כל גרסה אחרת מצד התובעת למרות שהתבקשה, אנו קובעים שהתובעת זכאית לתוספת פיקוח בגין החודשים ינואר עד מאי 2008, ומאי עד אוקטובר 2010 בלבד.
זאת ועוד – הנתבעת טענה, עוד בכתב הגנתה וגם בטבלאות שהגישה, כי בחלק מהתקופה האמורה (בין החודשים יוני עד דצמבר 2010)שולמה לה תוספת פיקוח תחת הסמל 424, בסך של 124.1 ₪.
התובעת התעלמה מטענה זו ולא לקח אותה בחשבון במסגרת חישוביה המאוחרים.

ה. נוכח האמור לעיל, במצטבר, אנו קובעים שהתובעת זכאית לתוספת פיקוח או הפרשים בגינה כדלקמן –

  1. בגין החודשים ינואר עד מאי 2008 – סך 246.6 ₪.
  2. בגין חודש מאי 2010 סך 246.6 ₪.
  3. בגין החודשים מאי עד אוקטובר 2010 סך של 122.5 ₪.

כל תשלום חודשי שנקבע כהפרשי שכר חודשי כאמור לעיל, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש בגינו אמור היה להשתלם אותו שכר, ועד לתשלום המלא בפועל.

8. אשר לתוספת בריאות הציבור :

בהקשר זה הפנה ב"כ התובעת את בית הדין לאמור בסעיף 4.3 להסכם הקיבוצי מחודש ספטמבר 1995,אשר יושם גם בפסק הדין, ועל פיו זכאי וטרינר החל מוותק של 5 שנים לסך של 1040.8 ₪ לחודש, ובנוסף לו למכתבו מיום 15/05/2005 של ד"ר יהונתן בן צור מהסתדרות הרופאים הווטרינריים בו צוין כי סכום התוספת הזו בעבור משרה מלאה עומד על סך של 1,221 , סך אשר אומץ ע"י אוגדן תנאי השירות של עובדי הרשויות המקומיות, ולא זאת אף זאת ששולם על ידי הנתבעת בתקופה מושא התביעה הראשונה כמעט במלואו, שכן היא שילמה בגין שליש המשרה בה עבדה התובעת סך של 403 ₪, בעוד ששליש של הסך האמור הינו 407 ₪.
יוער כי תוספת זו נתבעה על ידי התובעת בגין החודשים יוני 2007 עד מאי 2010, שכן ביוני 2010 החלה הנתבעת לשלם את התוספת כנדרש.

אשר לגרסת הנתבעת – ראשית, טענה כי מאחר וחוות הדעת של המומחה במסגרת התביעה הראשונה ניתנה ביום 24/02/10, הרי ש"היה על התובעת לדאוג כי חוות דעת זו תכלול את התוספת עד למועד עריכתה.
עוד נטען, כי בתלוש השכר שבגין חודש 05/10 שולמה התוספת רטרואקטיבית בגין התקופה שהחל מחודש יולי 2009, תחת הסמל 302, וכך שולם סך של 1809.5 ₪.
עוד נטען כי החל מחודש יוני 2007 שולמה התוספת תחת סמל 302 על סך של 230.55 שהועלה במהלך השנים.

אשר לעמדתנו –
ראשית, נבהיר כי דין טענת הנתבעת לפיה "היה על התובעת לדאוג" לכך שהסכומים שיכללו בחוות הדעת יהיו אלה להם היא זכאית עד למועד עריכתה – להידחות מכל וכל.
התובעת לא יכלה לבקש לחייב את הנתבעת לשלם לה כספים בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה ואשר התביעה לא התייחסה אליהם.
שנית – הטענה לפיה שולמו הפרשים בגין רכיב זה בחודש מאי 2010 הועלתה הן בכתב ההגנה והן בתחשיביה וטבלאותיה של הנתבעת לאורך כל הדיון בתביעה זו, והתובעת התעלמה ממנה.
לעומת זאת הנתבעת לא התמודדה כלל עם הטענה לפיה שיעור התוספת אמור היה לעמוד על הסך של 407 ₪ לחודש.

אשר על כן אנו קובעים שעל הנתבעת לשלם לתובעת בגין כל אחד מהחודשים יוני 2007 עד אפריל 2010 סך של 176.45 ₪.
מהסך המצטבר של תוספת זו יש להפחית את הסך של 1,809.5 ₪.
כל תשלום חודשי שנקבע כהפרשי שכר חודשי כאמור לעיל, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש בגינו אמור היה להשתלם אותו שכר, ועד לתשלום המלא בפועל.

9.        תוספת רופא וטרינר:

אין חולק כי לתוספת זו זכאי וטרינר רשותי מקום בו ברשות בו הוא מכהן לא קיימת משחטה פעילה.
בכתב התביעה טענה התובעת כי היא זכאית לתוספת האמורה בגין התקופה שמחודש 10/2006 עד 12/2007, מועד בו חודשה פעילות המשחטה.
התובעת הסתמכה על ההסכם משנת 1992 שקובע, בהקשר לדרגה הרלבנטית זכאות לסך של 340 ₪ למשרה מלאה, ומשהיא עובדת בשליש משרה תבעה סך של 113.33 ₪ לכל חודש.
מכוח דחייתו על הסף של חלק מהתביעה מהנימוק שאותו חלק נכלל בתביעה הראשונה, הועמד רכיב זה על התקופה שמחודש 06/2007 עד 12/2007.

הנתבעת, מצידה, טענה כי על התובעת להוכיח כי בתקופה האמורה לא פעלה משחטה בתחום שיפוטה.
עוד טענה כי מרישומיה עולה כי התקופות בהן לא פעלה משחטה שונות מזו שבגינה נתבעה התוספת, וגם כי הסכום אותו תבעה התובעת בגין רכיב זה גבוה מהמגיע לה, ומזה שנקבע בפסק הדין בקשר לתוספת האמורה.

יש לומר כי חרף טענות הנתבעת, וההערה בהחלטת בית הדין מיום 29/06/16, לא ניתן היה למצוא כל התייחסות מצד התובעת לטענה לפיה בתקופה בגינה נתבעה תוספת זו לא התקיימו התנאים לזכאות לה.

משכך אין בידינו לפסוק לתובעת תוספת רופא וטרינר, ואנו נאלצים לדחות תביעתה לרכיב תביעה זה.

10. תוספת כוננות –

לעניין תוספת זו, הפנתה התובעת להסכם שנחתם בין מרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות הרופאים הווטרינריים ומכתבו של ד"ר יונתן בן צור מארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות (הסכם מיום 30/04/1987, להלן: "הסכם 1987") ולנספח א' להסכם 1987 , ממנו עולה כי מספר ימי הכוננויות להם הייתה התובעת זכאית כאשר הייתה מדורגת בדרגה 7 היה 25, ובהיותה מדורגת בדרגה 8 היה 29.
לטענת התובעת, שעל פי החלטת בית הדין מיום 29/06/16 נמצאה כמוצדקת, הנתבעת לא עדכנה את דרגתה לעניין תוספת זו ולעניין השכר המשולב בכלל,
ומכאן ההפרשים הנתבעים.

הנתבעת, בהקשר זה, לא השיבה כל תשובה עניינית לגופן של טענות התובעת, ורק חזרה על טענותיה בדבר הסכומים ששולמו על ידיה בגין תוספת זו, אשר למעשה אינם שנויים במחלוקת.
יוער כי הנתבעת טענה עוד בכתב הגנתה כי בחודש מאי 2010 שולם לתובעת סך של 6.082 ₪ בגין תוספת זו, והיא חזרה על נתון זה בשלבים שונים בטבלאות ושבטיעונים שהגישה.
התובעת נמנעה מלקת הפרשים אלה בחשבון או להתייחס אליהם התייחסות כלשהי.

בהתחשב בכל האמור לעיל, ובהעדר התמודדות עניינית מצד הנתבעת עם טענות התובעת לגופן, אנו קובעים שהתובעת הוכיחה את זכאותה להפרשי תוספת כוננות כמפורט בתחשיביה מיום 02/12/12, כדלקמן :
בגין החודשים יוני 2007 עד דצמבר 2007, הפרשים בסך של 704.66 ₪ בגין כל חודש.
בגין כל חודשי שנת 2008 הפרשים בסך של 1,209.18 ₪.
בגין כל חודשי שנת 2009 הפרשים בסך של 1,217.17 ₪.
בגין החודשים ינואר עד אפריל 2010 (כולל) 1,229.53 ₪.
בגין חודש מאי 2010 סך של 800.38 ₪.
בגין החודשים יוני עד דצמבר 2010 (כולל) 631.33 ₪.
מסכומים אלה יש להפחית את הסך של 6.082 ₪ אשר שולם בחודש מאי 2010.
כל תשלום חודשי שנקבע כהפרשי שכר חודשי כאמור לעיל, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש בגינו אמור היה להשתלם אותו שכר, ועד לתשלום המלא בפועל.

11. סיכומו של דבר – אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בגין הרכיבים שנפסקו לעיל, כאשר כפי שצוין כל תשלום חודשי שנקבע כהפרשי שכר חודשי כאמור לעיל, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש בגינו אמור היה להשתלם אותו שכר, ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪.

12. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏כ"ה תשרי תשע"ז, ‏27 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יונס ג'אברין
נציג ציבור (עובדים)

ורד שפר, שופטת
נשיאה

מר יעקב בר אל
נציג ציבור (מעסיקים)