הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ס"ע 22506-02-12

לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר

התובע
אילון צונץ ת.ז XXXXXX459
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל פלד

-

הנתבעים

  1. מכללת אוהלו בקצרין ע"ר מס' 580324994
  2. ד"ר שמעון עמר ת.ז XXXXXX066

ע"י ב"כ: עו"ד יעקב קורין ואושרת קרני

1. התובע שימש בשנות הלימודים תש"ע ותשע"א בתפקיד ראש מסלול להכשרת מורים לחינוך גופני במכללת אוהלו בקצרין, היא הנתבעת (להלן: "המכללה"). התביעה הוגשה כנגד המכללה וכנגד הנתבע, אשר שימש ברוב תקופת העסקת התובע בתפקיד ראש המכללה. טענתו העיקרית של התובע, הינה כי הוא פוטר שלא כדין, באמצע קדנציה בת ארבע שנים, על אף התחייבות המכללה להעסיקו ללא תנאי, במהלכה. נטען לפיכך, להפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה וסעדים הנובעים מכך וכן להפרה של נורמות מחייבות נוספות ביחסי העבודה.

2. הסעדים שנתבעו ע"י התובע כוללים פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין הפרת חוזה לתקופה קצובה בחוסר תום לב ושלא כדין, תשלום תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות, תשלום בגין שעות עודפות ופדיון ימי חופשה, וכן פיצוי בגין היעדר פירוט שעות עבודה בתלושי השכר. כן כוללת התביעה דרישה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע בשל דברים שפורסמו על פי הנטען על ידי הנתבע וכן פיצוי על עוגמת נפש ובטלה כפויה.
סכום רכיבי התביעה הכספיים הועמד נכון למועד הגשת סיכומי התובע, על 1,143,103 ₪ ולחילופין 1,094,645 ₪ (כפי שיפורט בהמשך) בצירוף פיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

מעבר לרכיבי התביעה הכספיים, מבקש התובע מבית הדין, על אף חלוף הזמן ממועד פיטוריו, לשקול את סעד השבתו לעבודה.

3. הנתבעים, מצדם, דוחים את הטענות אשר מעלה כנגדם התובע. לטענתם, התובע לא עמד בדרישות התפקיד ובעיקר ברמה האקדמית הנדרשת ממנו. עוד נטען, כי המכללה לא התחייבה מראש להעסיק את התובע במהלך תקופה בת ארבע שנים, ובמועד הפיטורים היה התובע עדיין בתקופת ניסיון וממילא המכללה
לא הייתה מנועה מלסיים את העסקתו משנוכחה כי אינו מתאים לתפקיד. מסיבה זו גם אין להשיבו לעבודה.
הוסיפו הנתבעים וטענו כי הליך הפיטורים היה תקין והפעולות שנעשו לשם כך היו בגדר הפררורגטיבה הניהולית של המכללה, והליך סיום העסקתו לא לווה באמירות שעלו כדי לשון הרע.
הנתבעים הודיעו כי הם דוחים גם את יתר תביעותיו הכספיות של התובע.

4. יוער כי פסק דין זה ניתן על ידי הח"מ כדן יחיד , לאחר שעוד ב שלב ההוכחות נשמעו העדויות בפני הרכב חסר בהסכמת הצדדים, ובמהלך השלמת ההכרעה בתביעה תם תוקף מינויו של נציג הציבור שנכלל במותב החסר והוא לא יכול היה עוד להיות שותף במתן פסק הדין.
הצדדים הודיעו כי אין להם התנגדות שפסק הדין יינתן ע"י אב"ד כדן יחיד.

עוד יוער כי בהסכמת הצדדים הופנה התיק לגישור מחוץ לכותלי בית הדין, אלא שלמרבית הצער לא עלה בידי הצדדים לסיים את הסכסוך בניהם בהליך הגישור.

5. בפני בית הדין נשמעה עדותם של שורה ארוכה של עדים.
מטעם התובע, הוגשו תצהיריהם של העדים הבאים: התובע עצמו ; מר שמואל אדלשטיין, אשר כיהן כנשיא המכללה החל מתאריך 1.9.2008 ועד 1.2010 ; הגב' זהבה תירוש - מנהלת הקפיטריה במכללה משנת 2009 ועד שנת 2011 ; הגב' יוכבד מאור - ראש המנהל במכללה משנת 1998 ועד שנת 2010 ; מר יקי וענונו - יו"ר אגודת הסטודנטים של המכללה משנת הלימודים תשס"ט ועד סוף שנת תש"ע ; מר יוני רשף – עובד במכללה החל משנת 1973 ובזמנים הרלוונטיים לתביעה, ממלא מקום דיקן הסטודנטים ; ומר רם הראל, אשר שימש גם בזמנים הרלוונטיים לתביעה כראש בית הספר ללימודי המשך במכללה. כן הוגש תצהיר של מר גיא כפתורי - יו"ר אגודת הסטודנטים במכללה , ככל הנראה החל משנת הלימודים תשע"א. עדות מר כפתורי ומר וענונו לא הועמדה לחקירה נגדית ועל כן תצהיריהם אינם בגדר הראיות שלפנינו. עד נוסף מטעם התובע, אשר נחקר בחקירה ראשית ונגדית, הינו מר דרור לאובר – ראש ההתמחות הימית במכללה.

מטעם הנתבעת, הוגשו תצהיריהם של העדים הבאים: הנתבע עצמו ; ד"ר נירית רייכל – מרצה וראש אקדמי של המכללה בתקופה הרלוונטית, עד לתאריך 31.8.2010 ; ד"ר אייל וייסבליט – ראש המסלול לחינוך גופני במכללה עד חודש 9/2009 אז הוחלף על ידי התובע. ד"ר וייסבליט החליף את התובע בתפקיד לאחר פיטוריו ועד שמונה אדם אחר לתפקיד. גב' עדי שוורץ - מנהלת אדמיניסטר טיבית, כספים ומשאבי אנוש במכללה ; גב' ענת ביטון - ראש מנהל מרצים במכללה משנת 2005 ומשנת 2010 ראש מנהל אקדמי. כן הוגשה תעודת עובד ציבור של מר בני בנימין, מנהל תחום בכיר משכורות באגף הכספים ב משרד החינוך.

הרקע העובדתי ותמצית טענות הצדדים

6. התובע, יליד 1954, בעל תואר שני במנהל חינוכי, הגיש מועמדות למשרת ראש מסלול לחינוך גופני במכללה (להלן: "התפקיד"). בשעה שהגיש התובע את מועמדתו לתפקיד, הוא התגורר בירושלים, ושימש כמנכ"ל הישוב קידר הסמוך למעלה אדומים. חלק מדרישות התפקיד, כללו תואר שלישי ממוסד אקדמאי מוכר (נספח 1 לתצהיר הנתבע). אין מחלוקת, כי לוועדת המינויים במכללה היה ידוע כי לתובע תואר שני בלבד וכי הוא התקבל לתפקיד חרף עובדה זו.

7. לטענת התובע, כבר בוועדת המינויים, הובהר לו כי תקופת ההעסקה, הינה לקדנציה אחת – בת 4 שנים. לטענתו, היה לנתון זה חשיבות עבורו והוא הסתמך עליו, שכן קבלת התפקיד דרש ה ממנו "מעבר גיאוגרפי" כזה אשר השפיע רבות עליו ועל בני משפחתו. הנתבעים לעומת זאת טוענים, כי התובע מונה כראש המסלול לשנת תש"ע בלבד כשנת ניסיון, וכי בשנת הלימודים תשע"א הוא הועסק למשך שנת ניסיון נוספת ובתנאי שיחל את לימודיו לתואר שלישי. לטענת הנתבעים התובע לא עמד בתנאי זה , ובכל מקרה לא סוכמה ע מו מראש תקופת העסקה בת ארבע שנים.

8. התובע החל עבודתו ביום 1.9.2009.
ביום 10.9.2009 קיבל התובע מכתב ובו פרטים על העסקתו, לשנת הלימודים תש"ע, בהיקף משרה – 140%. לטענת התובע, חל על המכללה ועובדיה תקנון תנאי שירות עובדי הוראה (להלן: "התקנון") והוא מהווה חלק מהסכם העבודה שלו.
הנתבעים, לעומת זאת , טוענים כי המכללה, אשר הינה מוסד להכשרת עובדי הוראה, אינה כפו פה לתקנון אלא להוראות המפורטות בחוברת "מנהל סגל עובדי הוראה במוסדות להכשרת עובדי הוראה" (להלן: "חוברת המנהל").

9. נאמר כי הסיבה הרשמית והידועה לפיטורי התובע, הייתה כי התובע אינו בעל תואר אקדמי שלישי. לצד זאת טען התובע, כי כבר עם תחילת מילוי תפקידו, הוא התבלט בכישוריו, ביכולותיו המקצועיות ובמחויבותו לפיתוח וקידום ענף החינוך הגופני במכללה וקיבל על כך משובים חיוביים. לטענתו, מסרים על בעייתיות העולה מכך שאינו מחזיק בתואר שלישי, החלו להתקבל רק כאשר החליף הנתבע את מי שהיה נשיא המכללה בעת קבלתו למכללה .

10. אין חולק כי המשך העסקתו של התובע בתפקיד בשנת הלימודים השנייה, הותנה על ידי הנתבעים בהצטרפות התובע ללימודי התואר השלישי בשנת תשע"א. לטענת התובע, התניה זו היוותה הפרה של החוזה עמו לאור זאת שלא היה במועד זה בתקופת ניסיון וכן לנוכח העובדה כי קבלתו לתפקיד מלכתחילה לא הותנתה בכך. לטענתו, מדובר בתנאי שלא היה הכרחי לנוכח תפקודו המוצלח גם ללא תואר שלישי. הוסיף התובע וטען כי הנימוקים אשר הוצגו לפניו, לכאורה מאת משרד החינוך, לפיהם העובדה כי אינו בעל תואר שלישי מנעה מהמכללה לקבל אישור לתוכנית הסמכת סטודנטים לתואר שני – התבררו כחסרי בסיס.
לטענתו - הדרישה לתואר שלישי הועלתה כלפיו על אף שקיימת פרקטיקה מקובלת במכללה וגם במכללות אחרות להסתפק בתואר שני בלבד.
בסיכומי התובע אף הועלתה טענה להפליית התובע לרעה על פני בעלי תפקידים אחרים להם התאפשר להמשיך ולעבוד על אף שלא החזיקו בתואר שלישי.

11. בכל זאת, טען התובע, הרי שלמרות האמור לעיל נענה הוא לבקשת הנתבע להתחיל בלימודים לתואר שלישי ואף עמד בה, משנרשם ללימודי התואר השלישי ביום 29.6.2011 ובהתחשב בהליכים המקדימים הארוכים הנדרשים לקראת ההרשמה לתואר זה.

12. הנתבעים, מצדם, טענו כי בשעה שהנתבע הצטרף לסגל עובדי המכללה, מצבה של זו היה בכי רע, ובעיקר לקתה היא בתפקוד ירוד בתחומים הארגוני והאקדמי.
כדי למנוע סגירת המכללה או איחודה עם מכללות אחרות, נדרש הליך של "רה ארגון מקיף".
לטענת הנתבעים, התובע, בהיותו בעל תואר שני בלבד, התקבל לתפקיד בניגוד לדרישות המועצה להשכלה גבוהה ועלה החשש כי הדבר עשוי לגרור אחריו שלילת ההכרה האקדמית מהמסלול לחינוך גופני או מהמכללה. על כן וכתנאי להמשך העסקתו בשנת תשע"א, הוא נדרש להתחיל בלימודי התואר השלישי. דרישה זו, כך נטען, באה גם על מנת להביאו להיכרות עם הרמה האקדמית הנדרשת ממנו בתפקיד, אשר גם בה הוא לא עמד.
לטענת הנתבעים, התובע לא התחיל בלימודי התואר השלישי בסוף שנת הלימודים תשע"א וגם לא עמד במטלות הנדרשות ממנו מהבחינה האקדמית, ועל כן הופסקה העסקתו בסוף שנה זו.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובע היה בניסיון שנה נוספת אלא שהוא לא עמד בו. לפיכך, כך נטען, ההחלטה על פיטוריו הייתה מוצדקת.

13. הנתבעים טענו עוד כי בנוסף לחוסר ההתאמה על רקע אקדמי, התרחשו אירועים המ עידים על התנהלות לא ראויה במסגרת תפקודו של התובע כראש מסלול. בסיכומי הנתבעים ולאחר עדות הנתבע, הובהר, כי הנתונים אשר התגלו לאחר שהתובע פוטר, לא עמדו בבסיס ההחלטה על סיום העסקת התובע כך שהם הובאו כחיזוק והצדקה לפיטוריו של התובע מאוחר יותר .
לדוגמא, צוינה פתיחת קורסים ללא אישור מנהל הספורט במשרד התרבות והספורט (להלן: "מנהל הספורט"). צוין כי התנהלות זו גררה בירור אצל המפקח במנהל הספורט וצעדים לתיקון המצב ועל מנת למנוע תביעות משפטיות מצד המשתתפים. כן צוינו פעולות בניגוד לנוהלי המכללה (פתיחת חוג על אף מספר נרשמים נמוך) או שנעשו ללא אישור הנתבע (הוצאת לימודי שחיה) והעסקת מרצה בהיקף גדול מההיקף המאושר על ידי משרד החינוך. כן יוחסו לתובע מעשים חמורים יותר, כגון זיוף טפסי תוצאות מבחנים מעשיים. נטען כי התובע מילא טפסים למועמדים שכלל לא נבחנו על מנת להעלות את סיכוייהם להתקבל ללימודים.

14. לטענת התובע, מעבר לכך כי עצם הדרישה ללימודי תואר שלישי היוו הפרה של תנאי העסקתו ופיטוריו באו על אף שעמד בדרישות התפקיד לרבות הצטרפות ללימודים אלו במהלך שנת תשע"א, הרי שהסיבות האמתיות לפיטוריו - היו שיקולים אישיים ולא ראויים של הנתבע. את זאת ביקש התובע ללמוד מכך שבשיחה אשר התקיימה בעניינו עם הנתבע, לא הייתה למעשה התנגדות לנתבע כי הוא ימשיך לעבוד במכללה, אולם לא בתפקידו כראש מסלול. לטענתו, עבודתו זכתה להערכה ולהוקרה ואילו הנתבע התנהל עמו, כמו גם עם שאר עובדי המכללה, באופן קלוקל אשר העכיר את יחסיו עם העובדים וגרם למכללה לנזק רב. לטענתו, האירועים הנטענים לגבי תפקודו לא הוכחו ומטרת העלאתם הייתה אחת - להצדיק בדיעבד את פיטוריו. בעיקר מציין התובע טענה שהעלה הנתבע אל מול יו"ר הסתדרות המורים אשר תחילה יצגה אותו אל מול המכללה, כי התובע כמעט וגרם לאסון עת אישר הפלגה לימודית בים סוער וללא ביטוח רפואי. לטענתה התובע, הנתבע הוציא בכך את דיבתו וגרם לו נזקים גם בכך שההסתדרות סירבה לייצגו בשל כך.

15. בנוסף למחלוקות הקשורות בשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה בדבר פיטורי התובע, חלוקים הצדדים בשאלה האם הליך הפיטורים עצמו נערך ונעשה כדין.
לטענת התובע, המכללה נהגה לשלוח בסוף שנת לימודים לכל המרצים שאינם קבועים מכתבי פיטורים בנוסח סטנדרטי מבלי שעמדה מאחוריהם כוונה לסיים את יחסי העבודה עמם. לגישתו יש לראות במסגרת זו את מכתבי הפיטורים אותם קיבל לקראת סוף שנת תש"ע ולקראת סוף שנת תשע"א. כמכתבים שלהם לא הייתה משמעות מעשית, ובפועל לא ננקטו צעדים אשר היה בהם כדי ללמד על כוונה אמתית מצד הנתבעים לסיים את העסקתו.
הוסיף התובע וטען, כי למעט אותו קושי שצוין לפניו בדבר היעדר תואר שלישי, מעולם לא הועלתה תלונה כלשהי לגבי איכות ואופן עבודתו ונהפוך הוא – נמסרו לו מכתבי הערכה והוקרה על תפקודו.
לטענתו לא קדם להודעה על סיום העסקתו בחודש יולי 2011 הליך של שימוע וההודעה על פיטוריו ביום 10.7.2011 באה בהפתעה, במיוחד לנוכח העובדה כי הוא המציא אסמכתא על כך שנרשם ללימודי תואר שלישי.
גם בתכתובת אליו הקשורה להפסקת עבודתו, מעבר להיעדר תואר שלישי, לא הועלו סיבות ענייניות לפיטוריו.

16. התובע טוען גם נגד האופן שבו הנתבע נהג עמו לאחר הפיטורים: האופן שבו הודע למרצי המסלול על הפסקת עבודתו, ונטילת סמכויותיו בטרם סיום ההעסקה.
לטענתו הדברים נעשו בכוונה לפגוע בכבודו. עוד נטען כי משא ומתן אשר נוהל עמו לאחר הפיטורים, נועד רק על מנת להונות ולפגוע בו, שכן לא ה ייתה כוונה כנה מאחוריו.
עוד טען, כי נדרש ע"י הנתבע לצאת מישיבת הנהלה ביום 18.7.2011, וזאת באופן מזלזל שהלבין את פניו ברבים. נטען כי התנהלות זו נבעה מכוונה להכפישו והיא אשר הובילה בסופו של דבר לפיטוריו. אשר לטענות המאוחרות אשר הועלו כנגד תפקודו, טען התובע כי אלה לא נזכרו במכתבי הפיטורים, והן כוללות אי דיוקים וחצאי אמיתות ונראה כי הנתבע החליט "לירות כל הכיוונים".

17. מנגד, לטענת הנתבעים קיים הנתבע שיחות רבות עם התובע, במהלכן הועלו נושאים בהם תפקודו היה לקוי. יש לראות בכך, לדידם של הנתבעים שימוע מתמשך.
בנוסף, נטען כי מכתב פיטורים הסטנדרטי בחודש מאי 2011 נשלח לתובע בנוסף לשיחה עמו ולפיה הוא לא יוכל להמשיך לעבוד בשנה הבאה. נטען כי לנוכח התנהלות התובע במכללה לאחר הודעת הפיטורים, אשר כללה יצירת מצג שווא מול עובדי המכללה כאילו הוא ממשיך בתפקידו גם בשנה הבאה והדלפת מידע פנימי מישיבות הנהלה, התבקש התובע שלא להתייצב עוד במכללה, זאת, מבלי לפגוע בשכרו ובתנאיו עד לתום תקופת ההעסקה. נטען כי התנהלותו של הנתבע לאחר פיטורי התובע, אל מול עובדי המכללה , ה ייתה זהירה ונועדה לשמור על כבודו של התובע. כך, צוין כי הומלץ לתובע שלא להיות נוכח בישיבת מרצי המסלול בה הודיע הנתבע על הפסקת עבודתו ובכל מקרה לא הועלו בפורום זה טיעונים כנגד תפקודו הלקוי. כן הוסבר כי הבקשה שלא להצטרף לישיבת ההנהלה, באה לאחר הדרישה מהתובע שלא להתייצב במכללה ולנוכח העובדה כי אף על פי כן, ביקש התובע לכפות את נוכחותו.
לבסוף, נטען כי הוצע לתובע תפקיד אחר על מנת לשלבו במכללה אולם לאחר שהחלה להיחשף בפני המכללה התמונה המלאה באשר להתנהלות התובע בניגוד לנהלים, לא עמדה עוד הצעה זו על הפרק.

18. לסיכום טענות התובע, ביקש הוא לקבוע כי פוטר שלא כדין, ועל כן יש להצהיר על בטלות הפיטורים או כי הם ראויים לביטול.
עוד נטען, כי מאחר והתובע הועסק בחוזה לתקופה קצובה ולקדנציה - לא ניתן היה לפטרו בשום תנאי ועילה. היעדר תואר שלישי, איננו בכל מקרה עילה לגיטימית לפיטורים כיוון שלא היה תנאי כזה בחוזה ההעסקה.
אשר להליך הפיטורים - נטען כי לא נערך לתובע שימוע כדין, וכי הטענות כנגד תפקוד התובע לא הובאו במהלך העסקתו לידיעתו ולא התאפשר לו להתגונן כנגדן.

יוער כי התובע ציין בסיכומיו כי סעד ההשבה אותו תבע בכתב התביעה, "...בחלוף הזמן הפך לכאורה לפחות אקטואלי". עם זאת, מונה התובע נימוקים מדוע יש לשקול מתן סעד זה, ולטענתו מתקיימים כל השיקולים אשר נקבעו בפסיקה המצדיקים את השבתו לתפקיד. בגדר האמור נטען כי יש לראות במכללה לכל הפחות גוף דו מהותי אשר יש להחיל עליו את נורמות המשפט הציבורי והמנהלי. נטען לחוסר תום לב משווע של המעסיקה וכי התנהלות הנתבע נבעה מתוך גחמותיו בלבד. נטען כי התובע ביצע עבודתו מתוך שליחות ומסירות וכי מכתבי ההוקרה מלמדים על אופי הקשר שבין התובע למקום העבודה.

לחילופין, מבקש התובע לפצותו בגין פיטוריו שלא כדין בגובה שלוש משכורות, בסך 54,233 ₪ נכון למועד כתיבת הסיכומים.
בנוסף, בגין כלל הטענות הקשורות בהפרת זכותו להליך שימוע הוגן, ובעיקר העדר האפשרות להתגונן כנגד הטענות כנגדו בהיעדר תיעוד, מבקש התובע לפצותו בפיצוי נוסף בגובה שלושה חודשי שכר – 54,233 ₪.
כן דורש התובע פיצוי בגין הפרת חוזה לתקופה קצובה– 415,790 ₪ , סכום אשר חושב לפי 24 חודשים אשר נותרו להשלמת קדנציה בת ארבע שנים כפי שהובטח לו לטענתו, בניכוי חודש אחד שבו עבד. לטענת התובע, הוא עמד בחובת הקטנת הנזק. נטען כי פיטוריו פגעו פגיעה אנושה בסיכוייו לשוב ולהשתלב במעגל העבודה בכלל ובענף החינוך וההוראה בפרט.
כן נתבעו פיצויים בגין סיום תקופת עבודה על פי חוזה – 36,198 ₪, כאשר לטענת התובע יש להשלים את פיצויי הפיטורים לסכום אשר היה משתלם לו אילו עבד ארבע שנים. נטען כי על פיצוי זה לבוא בנוסף לפיצוי בגין פיטוריו שלא כדין, כיוון שהדרת התובע מהתפקיד מנעה ממנו את היכולת לעבוד בתחום שבו הוא זוכה למימוש עצמי, צובר ניסיון ומתקדם מבחינה מקצועית ואישית. ככל שבית הדין יפחית מסעד זה בגין יתרת חודשי התקופה הקצובה, מבקש התובע כי יוגדל שיעור פיצויו בגין הפיטורים שהיו שלא כדין.

19. לטענת הנתבעים, התנהלות התובע לאחר פיטוריו העמידה אותם בסיטואציה בלתי אפשרית. כמו כן, האירועים אשר נתגלו לאחר פיטוריו, לא הצריכו שימוע שכן הם לא היוו בסיס להחלטת הפיטורים. עם זאת, יש בהם כדי להצדיק הימנעות מהשבת התובע לעבודתו. בהקשר זה נטען גם כי מאז שפוטר התובע כיהנו בתפקיד בעלי תואר שלישי בלבד וכי השבת התובע לתפקיד תגרום למכללה נזק, גם אל מול המל"ג.

לטענתם , התובע לא מונה לקדנציה כיוון שלא עמד בתקופת הניסיון. התובע גם טרם קיבל קביעות על פי הנחיות משרד החינוך לפיהן מורה הוא במעמד לא קבוע בשלוש שנות הניסיון הראשונות. בכל מקרה, נטען היה מקום לסיים את העסקת התובע כיוון שהוא לא קידם את לימודי התואר השלישי.
בנוסף, העלו הנתבעים טענות חלופיות למקרה בו ייקבע שיש לראות את התובע כמי שהועסק על פי חוזה לתקופה קצובה וזכאי לפיצוי בגין הפסקתו, ולטענות אלה נידרש בהמשך במידת הצורך.
20. כפי שצוין לעיל, הרי שמעבר לטענות ולתביעות הקשורות לסיום העסקתו, תבע התובע הפרשי שכר בגין עבודה בשעות עודפות בסך 294,190 ₪ ובגין שעות נוספות, בסך 105,062 ₪. בהקשר זה טען התובע, כי במהלך שנות עבודתו הוא עבד מעבר ל – 17 שעות שבועיות אשר נקבעו על פי היקף של 140% משרה. לטענתו הוא הוכיח מתכונת עבודה אשר חרגה משעות אלו.
לחילופין נטען כי תיקון 24 לחוק הגנת השכר מטיל בנסיבות אלו את הנטל להוכיח כי התובע לא עבד במסגרת שעות אלו שבמחלוקת, שכן לא קיים תיעוד נוכחות. על כן ולחילופין מחשב התובע את רכיב שכר זה לפי 60 שעות חודשיות ובסך 258,486 ₪ עבור שעות עודפות ו- 92,308 ₪ עבור שעות נוספות.
21. בנוסף, טען התובע כי תלושי השכר שהופקו בגינו היו פגומים בכך שלא נכלל בהם פירוט שעות העבודה בגינן שולם השכר, וזאת בניגוד להוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, ועל כן ביקש לפסוק לו פיצויים לדוגמא, לפי סעיף 26 א לחוק זה, בגובה 5,310 ₪.
התובע תבע גם פדיון ימי חופשה, שכן לטענתו הוא קיבל 30 ימי חופשה בלבד, תחת 70 ימים המגיעים לו, על פי התקנון. מסכום זה מנכה התובע את השכר אשר קיבל בחודש אוגוסט, המהווה דמי חופשה ובהתאם ביקש כי הנתבעת תשלם לו סך של 22,642 ₪ בגין התקופה בה עבד ובגין השנתיים בהן לא עבד מבוקש לפצותו בסך הכל ברכיב זה בסך 45,284 ₪ ונכון ליום הגשת הסיכומים – 48,087 ש"ח.
התובע מסתמך בטענותיו בנושא זה על התקנון. נטען כי על פי סעיף 1.25.2(1)( ב) לתקנון מתחילה חופשת הקיץ ביום 20.6 והיא נמשכת עד סוף חודש אוגוסט. לטענת התובע, בפועל הוא עבד בחודשים יוני ויולי על מנת להכין את שנת הלימודים הבאה, על פי הנחיית הנתבע, במיוחד לצוות הבכיר עליו הוא נמנה.
22. הנתבעים, מצידם, טענו כי הוכח על ידם שהאפשרות לפדות על פי חוזה ימי חופשה, מעבר לימי חופשה על פי חוק, טעונה הוכחה. במקרה זה, נטען כי הוכח על ידם כי ימים אלו אינם ניתנים לצבירה. כמו כן נטען כי התובע נקלט כמרצה וכבעל תפקיד כאשר 70% ממשרתו הוא ניהולי. על כן חלות עליו הוראות הנוהל הפנימי ולפיו לבעלי תפקידים תובטח חופשה רצופה בת חודש ימים בחודש אוגוסט. כן צוין כי ממילא התובע התבקש שלא להתייצב במכללה החל מיום 13.7.2011. כן נטען, בעיקר לגבי שנת תש"ע, כי התקנון אליו מפנה התובע אינו רלוונטי למכללה, מאז הפכה המכללה למוסד אקדמי. נטען כי על פי לוח הלימודים השנתי שבחוברת המנהל, שנת הלימודים הסתיימה ב- 16.7.2010 ועד אז, וככל שעבד, היה זו כחלק מחובותיו האקדמיות ולא בעבודה במהלך חופשת הקיץ. בכל מקרה, כך נטען, ימי החופשה אינם ניתנים לצבירה או פדיון. כן נטען כי גם על פי הוראות התקנון עליו הוא מתבסס, ההוראות אינן חלות על מנהל. ככל שתתקבל טענת התובע, כך נטען, יש לנכות מתחשיבו ימים אותם ניצל בפועל וכן ימים א' ו – ה' – בהם לא שהה במכללה.
23. אשר לטענה לפיה הנתבע פרסם פרסומים אודות התובע שיש בהם כדי להוות לשון הרע – ביקש התובע לפצותו בסכום של 100,000 ₪.
לטענתו, הדברים שנאמרו על ידי הנתבע בפני סטודנטים, מרצים ו"עמיתים נכבדים באזור רמת הגולן ומחוצה לו" וכן לנציגת הסתדרות המורים, בעיקר כי התובע סיכן חיי אדם בהפלגה – מהווים פרסום לשון הרע. התובע ציין בסיכומי התשובה כי הוא עומד על טענתו כי הנתבע הוציא את דיבתו משטען לפני הגורמים המפורטים כי היותו בעל תואר שני בלבד הוא שמונע ממשרד החינוך לאשר למכללה לקיים תכנית הסמכה לתואר שני. לטענת התובע, הסתדרות המורים סירבה לייצגו בשל אמירה זו ובכך הוא ניזוק מספר פעמים. התובע הפנה לסעיף 1 (1) ו- 1(3) לחוק איסור לשון הרע וכן לסעיף 7 א(ג) לחוק לעניין פיצוי ללא הוכחת נזק. נטען כי הנתבעת נושאת לכל הפחות באחריות שלוחית למעשיו של הנתבע.
24. לטענת הנתבעים, אמירות התובע אינן מפורטות והן לא הוכחו, ולכל היותר מדובר בפרסום מותר ו כי היה מדובר במידע שחלה על הנתבע חובה חוקית ומוסרית להעלותם במסגרת תפקידו.
25. לבסוף, בגין עוגמת נפש אשר נגרמה לו בגין הנטען על ידו כמפורט לעיל, מבקש התובע לפצותו בסך 30,000 ₪.
לטענת הנתבעים, ככל שנגרמה לתובע עוגמת נפש, הרי שהתובע הוא שגרם לה.

דיון והכרעה

26. על בסיס טענות הצדדים כפי שפורטו לעיל , אלו הן הסוגיות הראשיות העומדות לבחינה, ולהן עלינו להידרש לצורך הכרעה בתביעה, כאשר לצורך הנוחות והסדר ייפרשו וייבחנו הן לפי תורן על פני ציר הזמן -

ראשית, מה בדיוק היו תנאי קבלת התובע לתפקיד ומעמד התובע בעת פיטוריו
והאם לאורם הי מקום לראותו כעובד קבוע בחוזה לתקופה קצובה, או שמא
כעובד עדיין בתקופת ניסיון.
שנית, מה היו השיקולים אשר עמדו בבסיס החלטת הנתבע להפסיק את עבודת
התובע והאם מדובר בשיקולים ענייניים או בכאלה שהתקבלו משיקולים זרים
ו"סיבות אישיות" ומתוך גחמה של הנתבע.
האם נפלו פגמים בהליך הפיטורים ובהתנהלות הנתבעים לאחר הפיטורים.

27. יש לציין כי במסגרת נושאים עיקריים אלה, עלו טענות רבות ומפורטות מצד הצדדים (וגם הפירוט היחסי שהובא לעיל הוא בקליפת אגוז) וזאת בכתבי טענות רחבי היקף, ו לפיכך ייעשה ניסיון להתמקד באלו מהטענות אשר נראה כי דיון בהן נחוץ לצורך הכרעה בסופו של דבר בזכאות התובע לסעדים להם הוא עותר.

ממכלול העדויות המסמכים וכלל הראיות והנתונים – עולים הממצאים הבאים:

אשר לתקופה שתחילתה הליך קבלת התובע לעבודה ועד להצטרפות הנתבע לסגל עובדי המכללה:

28. טענה מרכזית של התובע בתביעה זו, הינה כאמור כי המכללה התחייבה לפניו מראש וכבר בתהליך מיונו לתפקיד, כי הוא יועסק בתפקיד למשך קדנציה מלאה, בת ארבע שנים. התובע טוען, כי בפני חברי וועדת המינויים הוא הדגיש שהמעבר כרוך מבחינתו בשינויים של סיום תפקיד כמנכ"ל הישוב קידר ומעבר מגורים מאזור מרכז הארץ, ללא המשפחה. לטענתו, הוא הסתמך על התחייבות זו של המכללה ובפיטוריו הוא מבקש לראות כהפרת חוזה לתקופה קצובה .
לתמיכה בטענתו בהקשר זה, מסתמך התובע בעיקר על מכתב מינוי לתפקיד מיום 10.9.2009 אותו הוא קיבל מאת נשיא המכללה בתקופה הרלוונטית, פרופ' אדלשטיין, לטענתו – לבקשתו ולאחר שבכתב המינוי הראשון שקיבל, ביום 9.7.2009, מאת יו"ר ועדת המינויים, צוין כי על התובע לעמוד בשנת ניסיון באופן שלא תאם את הסיכום עמו.

29. בכל הקשור לדרישת ההשכלה של התובע, היה ברור כי בעת קבלתו, אין הוא עומד בתנאי ראשון בסדר רשימת דרישות התפקיד שהתפרסמו – היות המועמד "בעל תואר שלישי ממוסד מוכר" ( נספח 1 לתצהיר הנתבע). פרופ' אדלשטיין אשר פרסם את המכרז, העיד, כי ישנה משמעות להיות ראש מסלול בעל כישורים הנרכשים במסגרת לימודי התואר השלישי. ברם - לעומת יתר המועמדים אשר הגישו מועמדותם לתפקיד, בחירה בתובע על אף היותו בעל תואר שני בלבד, הייתה האפשרות הטובה ביותר.
לצד זאת, אין חולק כי משלא החזיק התובע בתואר שלישי, הוחלט בוועדת המינויים בה נדון מינוי התובע, כי ימונה לצדו ראש אקדמי מסלולי. מינוי זה נעשה הן על מנת להבטיח כי העבודה תיעשה כשורה, ועולה הרושם כי גם מתוך הבנה כי התובע עשה " מהלך" לצורך קבלת התפקיד בהסתמך על כך שלא מדובר בעבודה זמנית ( ראו לדוגמא עדות פרופ' אדלשטיין עמ' 18 ש' 1-11).
אין ספק כי בעת קבלתו, לא נתבקש התובע להתחיל בלימודי התואר השלישי וכי הציפיה הייתה כי כישורי התובע הקיימים ביחד עם מינוי ראש אקדמי - יאפשרו לו לבצע את התפקיד בהצלחה.

30. עם זאת, יאמר כבר כעת כי לא ניתן לקבל את גרסת התובע בכל הקשור להתחייבות המכללה כלפיו מראש להעסקה בת ארבע שנים וללא תקופת ניסיון. לאור התפתחויות שהיו בתנאי העסקת התובע בהמשך, נראה כי ההכרעה בנושא אינה משמעותית במידה שבה עלה הדבר בכתבי הטענות של הצדדים, אולם לצורך הדיון יש מקום להעמיד את הדברים על דיוקם:
בהודעה על המינוי לתפקיד, מאת יו"ר ועדת המינויים, פרופ' גד דגני, אשר נשלחה אל התובע ביום 9.7.2009, ( נספח 1 לתצהיר התובע), נכתב מפורשות כי המינוי יהיה לשנה אחת עם אפשרות הארכה לשלוש שנים נוספות. מכתב מינוי נוסף, מאת נשיא המכללה פרופ' אדלשטיין, מיום 10.9.2009 ( נספח 2 לתצהיר התובע) אשר נשלח לבקשת התובע, ציין: "המינוי לתפקיד הוא לקדנציה אחת בלבד".

פרופ' אדלשטיין ציין בחקירתו בנושא זה כי " אני לא הייתי מקבל אף אחד לכל התקופה אם לא היה עומד בניסיון והייתי לומד להכיר אותו". וכן: "אני אמרתי שאם יעמוד בניסיון יש לו קדנציה של 4 שנים", ואף: "אני אמרתי לו שהוא מתקבל לשנת ניסיון והיה כי טוב יש לו קדנציה מלאה של 4 שנים, כי הוא גם אמר לי שהוא גר בירושלים והוא לא יעשה את המהלך כל המהלך הזה בשביל להיות כמה חודשים או שנה".

31. מעבר לכך, מהעדויות שבתיק עולה כי התובע שינה את מצבו והחל במילוי תפקידו בידיעה כי הוא עומד בפני תקופת ניסיון. מחקירת פרופ' אדלשטיין, עולה כי מכתב המינוי הנוסף מיום 10.9.2009 מבטא כי מבחינתו התובע עמד בניסיון, על אף שחלפה רק תקופה בת חודשיים מהמינוי. לדברי העד, במועד זה הוא כבר גיבש דעה על התאמת התובע לתפקיד " כמו כפפה ליד", על סמך שעות עבודה רבות שביצעו יחדיו לצורך הכנת שנת הלימודים ועל בסיס חוות דעת של סטודנטים שכבר התקבלו בידיו במועד זה. מדברים אלה ניתן ללמוד כי בשעה שבה שינה התובע את מצבו, עזב את מקום עבודתו והרחיק את מגוריו מירושלים וממשפחתו – הוא עדיין נדרש להוכיח את התאמתו לתפקיד.
גרסה זו של פרופ' אדלשטיין, שהיה, כך יוזכר, עד מטעם התובע, גם היא אינה תומכת בטענת התובע בתצהירו, לפיה לכאורה מכתב המינוי מאת פרופ' אדלשטיין הינו תיקון אשר בא מיד לאחר מכתב המינוי מאת יו"ר ועדת המינויים ועל מנת להעמיד על דיוקם את התנאים עליהם סוכם. בהקשר זה יצוין כי גם האופן שבו ניסח פרופ' אדלשטיין את המכתב אינו סותר בהכרח את דרישת הניסיון שכן הדגש עליו הושם במכתב הינו דווקא על תחום ההעסקה המרבי - " המינוי לתפקיד הוא לקדנציה אחת בלבד". יש להניח כי אילו נועד מכתב המנוי הנוסף להניח את דעתו של התובע בנוגע לדרישת הניסיון אשר לא הוסכם לגביה, הייתה קיימת לכך התייחסות מיוחדת במכתב.
אפילו התובע בעדותו בבית הדין אמר "אני חושב שכל עובד מצוי בתקופת ניסיון אבל אני יכול לומר שאת השנה הזו עברתי בהצלחה" . אמנם בסיכומי ב"כ התובע נעשה ניסון לטעון כי אין לייחס חשיבות לאמירתו זו, אולם אין לקבל ניסיון להמעיט במשמעותה, ומדובר באמירה הנוגעת בטענה מרכזית מבחינת התובע ועל כן אין להקל ראש בעצם אמירתה.

32. באשר לראש האקדמי אשר מונה, הסביר פרופ' אדלשטיין כי מאחר שבעת מינוי התובע כראש מסלול - "... ועדיין לא הכרנו את היכולות והכישורים שלו אמרנו שנצמיד לו אדם בעל תואר שלישי שמילא את התפקיד הזה שנים קודם ולא רוצה לעשות את זה עוד, שהוא יוודא ויראה שהתובע יוכל לבצע את המטלות של ראש מסלול חנ"ג". המטרה הייתה, כך העיד, "...שיהיה הביטחון שלי שהוא עושה את העבודה כשורה".
לדוגמא, צוין כי היה צורך במלווה על מנת לאשר תואר שני על ידי בעל תואר גבוה יותר.

33. יש לומר כי ניתן להסיק כי בתקופה שמתחילת עבודת התובע בתפקידו ועד השלב שבו נכנס הנתבע לכהן בתפקיד נשיא המכללה, הייתה קיימת שביעות רצון מתפקוד התובע. כאמור, מעדות פרופ' אדלשטיין עולה כי כבר במהלך הכנת שנת הלימודים תש"ע תפקודו של התובע זכה להערכה רבה הן מצדו והן מצד הסטודנטים, עד כדי כך שהוא מצא לנכון לגבש את דעתו אודות התאמת התובע לתפקיד, חודשיים לאחר המינוי. בהתבסס על יתר כישוריו של התובע וביחד עם מינוי ראש אקדמי, נראה היה כי לכל הפחות סיפקה מתכונת העסקה זו את דרישות המכללה מהתובע בתפקידו.

34. לסיכום בכל הנוגע לשלב קבלתו של התובע לעבודה ותחילת עבודתו:
התובע התקבל לתפקיד מתוך ידיעת הנתבעת כי הינו בעל תואר שני בלבד ועל כן מונה מרצה בעל תואר שלישי כ"ראש אקדמי מסלולי".
התובע התקבל לתפקיד בתנאי שיעמוד בשנת ניסיון. משך ההעסקה המיועד ככל שהתובע יעמוד בניסיון, היה קדנציה מלאה – בת ארבע שנים בסה"כ.
התובע בקבלתו לתפקיד לא נדרש ללימודי תואר שלישי בשנת הניסיון ומתכונת ההעסקה המתוארת הניחה את דעת המכללה בנושא זה.
עד תחילת כהונתו של הנתבע כראש המכללה, מספר חודשים לאחר מינוי התובע, הייתה קיימת שביעות רצון מתפקוד התובע כראש מסלול החינוך הגופני.

אשר לתקופה שתחילתה כניסת הנתבע לתפקיד ראש המכללה ועד לתחילת שנת הלימודים תשע"א:

השינוי הארגוני במכללה

35. עוד בשנה הראשונה להעסקת התובע ( שנת הלימודים תש"ע), ובחודש אוקטובר 2009, הצטרף הנתבע לסגל עובדי המכללה. בחודש ינואר 2010, החל הנתבע למלא את מקום פרופ' אדלשטיין כראש המכללה ( לאבחנה בין נשיא המכללה וראש המכללה, מבחינת הנתבע, ראו עדות הנתבע עמ' 104 ש' 16-21).
בחודש יולי 2010 החל הנתבע לכהן כראש המכללה. מהעדויות בתיק עולה כי החלפת התפקידים הביאה עמה, וייתכן שגם הייתה תוצאה, של צורך בשינוי ארגוני רחב היקף. מטרת השינוי העיקרית הייתה – העלאת הרמה האקדמית במכללה . לטענת הנתבע בתצהירו, שעה שהוא " קיבל לידו את המכללה", היא הייתה בעלת מוניטין " ירוד" מהבחינה האקדמית והובהר לו מצד משרד החינוך ( מנהל האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך) וככן על ידי בכירים בהנהלת המכללה, כי ככל שלא יערך שינוי, עלולה המכללה להיסגר או להתאחד עם מכללות אחרות.

36 עדות הנתבע בדבר מצב המכללה אשר הצדיק לטענתו שינוי, נתמכה בעדויות נוספות:
כך עלה מעדות מר וייסבליט, אשר שימש כראש מסלול החינוך הגופני לפני התובע אשר אמר דברים אלה על אף שניכר היה מעדותו כי אינו שש להתבטא. מר וייסבליט העיד כי קרנו של מסלול החינוך לא הייתה גבוהה, ולגבי המכללה – אישר מר ויסבליט כי "... היו דיבורים על אחודים ומיזוגים. דבר זה בא משום שקרנה של המכללה נמצאת במצב לא טוב, מה פתאום שימזגו מכללה אם יש שגשוג? לא יכול להגדיר אם היה טוב". וכן " לא חושב שהיה בכי רע וגם לא טוב מאוד".

כך, העיד מר דרור לאובר מטעם התובע, מי שהיה ראש ההתמחות הימית השייכת למסלול החינוך הגופני :
"נכון שהמכללה עוברת שינוי לכיוון של אקדמיזציה.
נכון שבעבר המכללה הייתה בפיקוח של משרד החינוך ובשנים האחרונות היא מקבלת אישורים מהמל"ג להעניק תעודות ותארים אקדמיים, ונכון שזה הכוונה גם במסלול לחינוך גופני ובהתמחות בחינוך ימי".

37. הנתבע העיד על עצמו כי הינו בעל ניסיון מקצועי רב בתחום האקדמי ובתמיכה לכך ציין מספר תפקידים שמילא. עם כניסתו לתפקיד הוא מצא, כך טען בתצהירו, כי קיימים ליקויים אשר מנעו מהמכללה מלהתפתח " בכיוונים האקדמיים המצופים ממכללה להכשרת מורים בישראל". בין השאר צוינו העדרם של נהלי עבודה כתובים ומפורסמים, ישיבות הנהלה פנימית אשר התקיימו באופן בלתי קבוע, אי אכיפה מספקת של חוקי וכללי המל"ג ועוד.

על פי עדותו, החל בהנהגתו הליך רה ארגון מקיף וכן החלה פעילות אסטרטגית מעמיקה לפיתוחה האקדמי של המכללה. בעקבות שינוי מבני אקדמי שנערך, הפכו ראשי המסלולים וביניהם התובע, להיות מנהלי בית הספר באופן שהוקנו להם אף סמכויות נוספות. אחת מאלו, כך נטען, הייתה אחריות לקידום פתיחת תואר שני בחינוך גופני הכוללת איתור מרצים מובילים, פיתוח וכתיבת תכניות לימוד וסילבוסים ופעולות לקידום קבלת אישורי משרד החינוך והמל"ג לפתיחת הלימודים.

העלאת דרישה מהתובע להצטרף ללימודי תואר שלישי

38. הנתבע היה מודע לכך כי התובע התקבל לתפקיד ללא תואר שלישי. המכללה בראשות הנתבע, העלתה בהליך זה ביקורת נוקבת אודות מינוי התובע לתפקיד ראש מסלול ללא שהתמלאה הדרישה של השכלה לתואר שלישי.
נטען כי קבלת אנשים שלא היו צריכים להתקבל ולא התאימו לתפקיד שאליו הם התקבלו, הייתה חלק מהתנהלות המכללה אותה היה לשנות.
בין השאר נטען כי העמדת אדם שאינו בעל תואר שלישי בראש המסלול היווה סטייה מהוראות המועצה להשכלה גבוהה והייתה עשויה לגרור אחריה שלילת ההכרה האקדמית מהמסלול לחינוך גופני. נטען כי במקרים בהם המכללה מעניקה תואר אקדמי, היא כפופה לא רק למשרד החינוך, אלא גם באופן עקיף למל"ג, אשר מפקח עליה.

מנגד, נשיא המכללה הקודם, פרופ' אדלשטיין, כלפיו למעשה הופנו טענות אלו, הגן על החלטת מינוי התובע וטען כי הוא נעשה על פי כל הנהלים המקובלים ובידיעת הנוגעים בדבר לרבות משרד החינוך .

כך או כך, אינני סבורה כי הכרעה בשאלה האם היה בסמכות המכללה בראשות פרופ' אדלשטיין למנות את התובע לתפקיד בהיותו בעל תואר שני בלבד, תוך בחינת הוראות כאלו אחרות, דרושה לצורך הכרעה בתביעה, כפי שיוסבר בהמשך .

39. אומר כי מצאתי ממש בעמדת הנתבעים לפיה הדרישה להעמיד בתפקיד מנהל בית הספר אדם שבהשכלתו הינו בעל תואר שלישי - הייתה בכל מקרה דרישה לגיטימית בנסיבות העניין. עדים מטעם התובע עצמו העידו כי גם באופן רגיל, דרישה זו הינה מתבקשת. כך, מר רם הראל, אשר שימש כמנהל בית הספר ללימודי המשך במכללה, ציין: "מבחינה אקדמית נכון להיות בעל תואר ד"ר במכללה, לא כל שכן בתפקיד זה". פרופ' אדלשטיין ציין בעדותו כי " כל ראש מסלול צריך להיות בעל תואר שלישי ממוסד אקדמי" ואישר, כי לא מדובר רק בתואר עצמו, אלא ב"כישורים נוספים שנרכשים במסגרת לימודי התואר השלישי, ידע במחקר ונגישות לכללים".
משכך, בנסיבות בהן היה צורך בהעלאת הרמה האקדמית כאקט כמעט הישרדותי מבחינת עצם המשך קיומה של המכללה, מתקבל על הדעת כי כהונת התובע בתפקידו כשהוא מחזיק בתואר שני בלבד לא עלתה בקנה אחד עם מטרות השינוי הארגוני.

40. במצב דברים שכזה יש לקבל את טענת הנתבעים לפיה בנסיבות החדשות אשר נוצרו לאחר מינוי הנתבע ולנוכח הדגש אשר הושם על הרמה האקדמית בשינוי הארגוני אותו הוביל, לא ניתן היה להסתפק בפונקציה של הצמדת "ראש המסלול האקדמי" כמחפה על העובדה שהתובע לא החזיק בתואר השלישי . מהעדויות בתיק עולה כי המינוי של ראש מסלול אקדמי לצד התובע התמצה בעיקר במתן במענה בתחומים מצומצמים ופורמאליים יותר. כך, בפרוטוקול צוין כי הראש האקדמי ידאג ל"תוכניות לימודים ולדרגות קידום מרצים. לא יכול להיות שראש מסלול שהוא אינו ד"ר ימליץ על קידום ודרגות למי שד"ר/פרופ''". כן צוין בפרוטוקול ועדת המינויים כי את התפקיד ניתן לעשות ללא תמורה, נתון שיש בו כדי ללמד על כך כי לא מדובר ב"תפקיד" אלא בהיקף משימות מצומצם אותן היה על הראש האקדמי למלא לצד תפקידו שלו.
מר וייסבליט שהיה זה אשר שימש כראש האקדמי המסלולי, העיד כך: "תפקידו של המלווה האקדמי הוא לוודא שהתוכניות שנלמדות במוסד תחת המסלול הרלוונטי, במקרה זה חינוך גופני, עומדות בקריטריונים של המועצה להשכלה על פי מה שהוגש". כן אושר על ידו כי הוא מפקח על תכנים ולא " מלווה אישי" של התובע. עדות זו עולה בקנה אחד עם האמור בחקירת פרופ' אדלשטיין באשר למטרת מינוי הראש האקדמי ותפקידו.

41. מהעדויות שהובאו עולה כי על מנת להעלות את הרמה האקדמית של המכללה, ביקש הנתבע לקיים שינוי תפיסתי בתפקיד ראש המסלול. "מסלול" נקרא כחלק מהשינוי " בית ספר" ונוספו כאמור לראש בית הספר סמכויות. הציפייה ממנהל בית הספר להיות מוביל השינוי הארגוני בבית הספר אשר הוא עומד בראשו. מנהל בית הספר התבקש ליזום פעילויות לצורך העלאת הרמה האקדמית בין השאר על מנת לקבל אישור לפתיחת תכניות חדשות ולעמוד בתחרות אל מול מכללות אחרות להכשרת עובדי הוראה. כן עולה כי ניתן דגש לדרישות התפקיד הקיימות הבאות: פיתוח הסגל האקדמי, פיתוח תכניות לימודים חדשות והובלת מחקרים (סעיף 20 לתצהיר הנתבע).

42. כפי שנאמר כבר לעיל, מדובר בתהליך ובמטרות לגיטימיות של המכללה המצויות במתחם שיקול הדעת המקצועי המסור לעומד בראשה. על מהות השינוי ועל היקפו ועל כך שלא מדובר היה בהעלאת דרישות חדשות בכלל ולא רק מהתובע, ניתן ללמוד מפרוטוקולים של ישיבות הנהלה אשר הוגשו במהלך חקירת הנתבע .
(ראו, למשל, דיון בנושא הקמת יחידת מחקר על מנת שהמל"ג יכיר בקיום המכללה , ובנושא נהלי עבודה למען " התייצבות המכללה").

43. בנסיבות אלה מצאתי שיש לקבל את טענת הנתבעים כי לא ניתן היה להסתפק במתכונת העסקת התובע כפי שהיא נבנתה עם קבלתו, וכי על מנת לעמוד ביעדי השינוי הארגוני ודווקא לנוכח העובדה כי הקדנציה להעסקת ראש מסלול הינה לפרק זמן ממושך, ההחלטה להעמיד לפני התובע דרישה חדשה - להצטרף ללימוד תואר שלישי בשנת הלימודים הבאה, הייתה סבירה וכפי שנראה – גם מתחשבת בתובע ובעיקר – כי היא התקבלה בהסכמה.

44. לאור המסקנות דלעיל, איננה נחוצה הכרעה בטענות עובדתיות מנוגדות של הצדדים בשאלה האם הועלתה בעייתיות מצד משרד החינוך כלפי התובע דווקא, משום היותו בעל תואר שני בלבד, בנושא תכנית הסמכה לתואר שני. הדרישה כלפי התובע להצטרף ללימודי תואר שלישי באה על רקע מכלול של נסיבות ושיקולים לגיטימיים לצורך העמידה ביעדי השינוי הארגוני. כיוון שהטענה עלתה גם במסגרת טענות התובע בנושא איסור לשון הרע, ייאמר רק זאת שבסיכום הפגישה מיום 11.4.2011 ( ת/10) אשר הוגש על ידי התובע אכן עולה כי הבעייתיות בקבלת אישור לפתיחת תכנית הסמכה לתואר שני ( Med) הייתה נעוצה ברמת הסגל בכלל. יחד עם זאת אין לראות טעם לפגם במסקנה המכללה לפיה ניתן משקל לעובדת היות ראש הסגל במסלול - בעל תואר שני.

45. לצד ההכרה בכך כי שינוי ארגוני חריף לצורך העלאת הרמה האקדמית בנסיבות שבהן הייתה עמדה המכללה לפני סגירה או איחוד עם מכללות אחרות, הצריך לכל הפחות העלאת דרישה לתובע בתפקידו כראש מסלול להצטרף ללימודי תואר שלישי, יש לזכור – כי עד לאותו שינוי ארגוני, עמד התובע בדרישות אותה מכללה אשר לאחר מכן הנתבע עמד בראשה וכי הוא ביצע עד למועד זה את תפקידו לשביעות רצון בעלי התפקיד הרלבנטיים בה.
הנתבע עצמו, כאשר העלה טענות כנגד הליך קבלת התובע בהיותו בעל תואר שני בלבד, ציין לגביו כי הוא אינו " אשם". לפיכך, אילו היו הנתבעים מפטרים את התובע בשלב זה מהסיבה כי כישוריו אינם מתאימים לשינוי הארגוני, היה בכך טעם לפגם. שכן - בעת קבלתו, הוא לא נדרש לקיים את דרישת התואר השלישי והמכללה אף פעלה לקיים פונקציה של ראש אקדמי מסלולי על מנת לאפשר לו לעמוד בדרישות התפקיד על אף היעדרו.

46. מכל מקום, התובע לא פוטר בסוף שנת תש"ע, העסקתו בתפקיד ראש מסלול אכן נמשכה כפי שהוא טען, בתנאים נוספים, אלו המנויים במכתב הנתבע אל התובע מיום 5.9.2010 ( נספח 7 לתצהיר הנתבע).

47. לטענת התובע בתצהירו, כבר עם כניסת הנתבע לתפקיד החל הנתבע לציין לפניו את הבעייתיות בכך שהתובע אינו בעל תואר שלישי. ביום 23.5.2010 קיבל התובע מכתב הודעה על כך כי עבודתו תופסק ביום 31.8.2010 בגין היעדר תואר שלישי. בהמשך פסק דין זה נפרט עמדתנו לנוהל זה של משרד החינוך כפי שהוא יושם במכללה בכלל ובמקרה של התובע בפרט, אולם בשנת הלימודים תש"ע, הובהר לתובע כי מדובר במכתב סטנדרטי והעסקתו אכן נמשכה.

48. מעדויות התובע והנתבע עולה, כי בנושא הדרישה לתואר שלישי התנהל ביניהם דין ודברים אשר הוביל, לבסוף, לגיבוש ההסכמות המפורטות במכתב הנתבע לתובע מיום 5.9.2010, על אף שמדובר במועד מאוחר ( רק במעט) מהמועד שבו נשלחו לתובע פרטי ההעסקה ומערכת לשנת תשע"א. במכתב מצוין כי התובע הועסק בשנת הלימודים תש"ע בתקופת ניסיון וכי לאחר התייעצות עם בעלי תפקידים בוועד המנהל של המכללה ובמשרד החינוך, הוחלט כי התובע ימשיך לכהן כראש בית הספר לחינוך גופני- לשנת ניסיון נוספת. בתום שנה זו, כך צוין, יוחלט על העסקה לשלוש שנים נוספות. כן צוין כי בשיחות שנערכו בין הנתבע לתובע סוכם כי המשך העסקת התובע בשנת הלימודים תשע"א ומעבר לה מותנה בהצטרפות התובע ללימודים לתואר שלישי באחד המוסדות האקדמיים המוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

מאופיין של ההסכמות והבסיס עליו הן התקבלו, ניתן ללמוד כי הן עונות לצרכי המכללה בעקבות השינוי הארגוני וכי הן מתחשבות גם בתובע.
אמנם, התובע טען כי הוא לא הסכים עם דעתו של הנתבע כי יש מקום להתנות את לימודי התואר עם העסקתו, בהתחשב בכך שבקבלתו הוא לא נדרש לתואר שלישי ולאור העובדה כי גם בלעדיו, הוא ביצע את עבודתו כראוי.
ברם - מגרסתו של התובע עצמו לא עולה כי הוא העלה בפני הנתבע או גורם אחר את טענותיו בקשר לעצם העלאת הדרישה. יוער, כי התנהלותו של התובע עצמו מעידה על כך שהוא אינו חושש לפעול בשעה שהוא סבור לדוגמא כי מכתב מינוי אינו משקף את תנאי העסקתו כפי שנקבעו, או לפנות לנציגות המורים שעה שהוא סבור כי נפגעה זכותו. אדרבא, לטענת התובע עצמו , הוא הסכים לבקשת הנתבע, "מתוך מחויבות למקום העבודה ולחזון החינוכי שבדרישת המכללה" והוא אף ראה בכך הזדמנות למימוש מטרה אישית: ..."מתוך הבנה כי דרישה זו מהווה עבורי קרש קפיצה למטרה שרציתי להגשים כבר מיום כניסתי לתפקיד".
בנוסף, במכתב מיום 5.9.2010 עולה כי אם יעמוד התובע בתנאי ההצטרפות לתואר השלישי תוארך העסקתו לשלוש שנים נוספות. פסקה זו הינה לטובת התובע אשר משך העסקתו הכולל מוארך כנגד הדרישה החדשה, ואף היא מעידה על כך שההסכם היה תולדה של משא ומתן וכי הסכמת התובע ניתנה מרצון.

49. בדרישתה שהתובע יצטרף ללימודי התואר השלישי לנוכח הנסיבות בהן מצויה הייתה המכללה, תחת העמדת אדם אחר בעל תואר שלישי בראש בית הספר - פעלה המכללה בהגינות.
אמנם, יתכן שהתנהלות המכללה נבעה גם מתוך גישה מעשית, לאור היצע יתר המועמדים במכרז שבו זכה התובע. ברם - לאור העובדה כי ככל הנראה ברוח השינוי הארגוני בהובלת הנתבע נמצא בין מרצי המסלול האדם בעל תואר שלישי אשר יחליף את התובע ( ד"ר וייסבליט) וכי לאחריו שימשו שני בעלי תואר שלישי בתפקיד, ניכר כי ההחלטה לא נפלה לגופו של התובע אלא לגופו של עניין.
הדרישה להצטרף ללימודי התואר השלישי בשנת הלימודים הבאה אפשרה לתובע להתאים את עצמו לדרישות התפקיד החדשות, בהדרגה. על אף שהמינוי נתפס בעיני המכללה בראשות הנתבע כסטייה בלתי אחראית מהוראות המל"ג – נכון היה הנתבע " להסתכן" מבחינה זו ובלבד שהתובע יחל בלימודי התואר השלישי, ויש לומר כי אף התובע עצמו הודה כי הנתבע לא ציפה ממנו לסיים תואר שלישי בתוך שנה.
כך או כך, אין חולק כי התובע הסכים לדרישה.

50. כפי שכבר צוין לעיל, התובע טען כי במכללה הועסק באותה העת ראש מסלול אשר גם הוא חסר היה השכלה של תואר שלישי וכי דרישת הנתבע ביחס אליו הייתה בגדר הפליה.
ברם - מהעדויות שהוצגו עולה כי מדובר ברם הראל, ראש בית הספר ללימודי המשך במכללה. מבלי להכריע במחלוקת האם מדובר היה במסלול אקדמי ועל כן ניתן לגזור ממקרה רם הראל למקרה שלפנינו, הרי שהן מעדות רם הראל והן מעדות הנתבע עולה כי רם הראל החל את לימודיו לתואר שלישי אולם הוא הפסיק את הלימודים לקראת פרישתו לפנסיה. הנתבע לא מצא לנכון בנסיבות אלו לפטר את מר הראל בסמוך למועד פרישתו וגם לא טעם לדרוש ממנו להצטרף ללימודים. יש לומר כי דווקא ההתנהלות המתוארת, שלקחה בחשבון את הנסיבות האישיות של בעל התפקיד, מעידה כי חרף הצורך בשינוי הארגוני ועל אף צוק העיתים – נקטה המכללה בפעולות בגמישות ומתוך התחשבות.

51. מהאמור לעיל יש ללמוד כי ממכתב הנתבע עולה כי היה על התובע, כתנאי להמשך העסקתו, להצטרף ללימודי התואר השלישי, פירושו של דבר לכל הפחות להתקבל ללימודים, ואף להתקדם בתהליך ולהתחיל בלמידה בפועל, ונראה כי לא די היה בהרשמה ללימודים באתר המוסד האקדמי כבר במהלך השנה. כמו כן, יש ללמוד ש הכוונה הייתה להצטרפות ללימודים במהלך שנת תשע"א וזאת לאור העובדה כי התנאי התייחס גם להמשך העסקת התובע באותה השנה.

לסיכום הקביעות בנוגע לתקופה אשר לתקופה שתחילתה בכניסת הנתבע לתפקיד ראש המכללה ועד לתחילת שנת הלימודים תשע"א:

מצבה של המכללה הצריך שינוי ארגוני, אותו הוביל הנתבע כאשר החל למלא את תפקיד ראש המכללה.
מהות השינוי כפי שראה אותו הנתבע הייתה העלאת הרמה האקדמית והוא כלל בין השאר העמדה בתפקיד ראש בתי הספר אדם בעל תואר שלישי ובעל כישורים הנובעים מכך.
במקרה זה, התנהל דין ודברים ביו התובע לנתבע ולבסוף הוסכם על התנאים המנוסחים במכתב מיום 5.9.2010: כי על התובע להצטרף ללימודי התואר השלישי כבר בשנת הלימודים תשע"א כתנאי להמשך העסקתו בתפקיד ראש בית הספר וכי כי גם בשנת תשע"א יעמוד התובע לניסיון וכי ככל שיעמוד בו, תוארך תקופת העסקתו בהתאם – בשנה.

אשר לתקופה שמתחילת שנת הלימודים תשע"א ועד לפיטורי התובע:
52. ההתנהלות המצופה מהתובע לנוכח ההסכמה אשר מצאה ביטויה במכתב מיום 5.9.2010, הינה זו העולה מגרסתו בתצהיר. בסעיף 20 לתצהיר תיאר התובע כי הוא פעל במרץ על מנת למצוא מנחה לעבודת הדוקטורט. לטענתו הוא עמד בקשר עם מספר מנחים אפשריים, עד שבחודש פברואר הסתמן כי פרופ' שמעון ספיר יוכל להנחות אותו. נמסר על ידו כי לאחר מספר חודשים של פגישות והתכתבויות, בהם נמצא נושא למחקר, נרשם לתואר השלישי באוניברסיטת חיפה.

53. ביום 23.5.2011 קיבל התובע מכתב המודיע על הפסקת עבודתו ביום 31.8.2011, בשל כך שלפי הרישומים אינו בעל תואר שלישי. גם הפעם מדובר היה באותו מכתב סטנדרטי, בנוסח זהה לנוסח המכתב אשר התקבל אצל התובע ביום 23.5.2010. לטענת הנתבע בחקירתו הוא נפגש עם התובע מספר ימים לאחר שליחת המכתב והבהיר לו כי מדובר במכתב פיטורים של ממש שכוונה מאחוריו .
מהתנהלותו של התובע ניתן ללמוד כי הוא הבין שהפעם (להבדיל מבשנת הלימודים הקודמת) הוא עומד בפני פיטורים בקשר לדרישת לימודי התואר השלישי.
הפעם, הוא פנה לוועד מורי המכללה ובהמשך ליו"ר ארגון מורי המכללות להכשרת מורים, מר דוד עבאס. במכתב התובע למר עבאס, מיום 26.5.2011, בו הוא מלין על כך שהנתבע קשר את משך העסקתו בדרישת התואר השלישי על אף מכתב המינוי, התובע מבקש התערבות מהירה של הארגון בין השאר על מנת "להחזיר לו את השקט הנפשי".

54. טענות התובע בהקשר זה הינן בעיקרן שתיים:
האחת, הינה כי עצם העלאת הדרישה הייתה הפרה של תנאי ההעסקה וכי התובע למעשה לא נדרש להצטרף ללימודי התואר השלישי לצורך המשך העסקתו. לשאלה זו ניתן מענה בסעיף הקודם.
השנייה, הינה כי הוא עמד בתנאי ההצטרפות ללימודי תואר שלישי בכך שנרשם ללימודים אלו ביום 29.6.2011 ובהתחשב בתהליכים שהיה עליו לעבור קודם למטרה זו, ואף הודיע על כך לנתבע ביום 11.7.2011.
לכך יינתן המענה להלן.

55. כפי שכבר נאמר לעיל, לא די היה בהרשמה ללימודי התואר השלישי ובוודאי לא במועד שבו עשה זאת התובע. ובעיקר, התובע לא הניח בפני הנתבע – בשעה שהודעה על הפיטורים הטרידה את מנוחתו וגם עד הלום לפני בית הדין – ראיות התומכות בטענתו כי הוא אכן פעל על מנת להתקבל ללימודי התואר השלישי. על אף שמתקבל על הדעת כי לסוג הפעילות המתוארת על ידי התובע הכוללת בעיקר התכתבויות עם מנחים בנושאים המתוארים, יהא תיעוד לרוב, התובע לא תמך את טענותיו אלו בראיות כלל. במכתב יו"ר הסתדרות המורים לנתבע מיום 14.7.2011, סעיף 5, מצוין כי התובע הציג לפניה " חליפת התכתבויות בדוא"ל בינו לבין מספר מנחים פוטנציאלים..." אולם התכתבויות אלה לא הוצגו. התובע נשאל על כך בחקירתו הנגדית והוא השיב תשובה בלתי מספקת, כי אינו זוכר מדוע אלו לא צורפו לתצהיר.
העובדה שהתובע לא הציג בפני בית הדין ראיות המלמדות שלשיטתו הוא פעל על מנת להצטרף ללימודי התואר השלישי בשנת הלימודים תשע"א מייתרת למעשה את הדיון עד לאיזה מועד באותה שנה התכוון המכתב מיום 5.9.2010.
56. כפי שיפורט להלן, נראה שדי בכך שהתובע לא פעל ברמה המספקת כדי להצטרף בשנת הלימודים תשע"א ללימודי התואר השלישי ולהתחיל בהם בפועל - כדי להצדיק את הפסקת העסקתו בתפקיד ראש בית הספר לחינוך גופני שכן התובע הסכים לתנאים תוך שהוא נענה לבקשה בשל " חזון המכללה", על רקע הנסיבות אשר הביאו את המכללה להעלות דרישה זו ומסיבות מקצועיות אישיות שלו. על כן היה מצופה ממנו לכל הפחות לקיים דרישה זו.

57. לאור קביעה זו, הדיון במחלוקת שבין הצדדים באשר להתאמת התובע לתפקידו בפן הקדמי, הינו בבחינת, למעלה מן הנדרש:
מסקנת הנתבע כי התובע אינו מתאים מבחינה זו למלא את התפקיד, מסורה לנתבע ודווקא העדויות והמסמכים אשר הובאו על ידי התובע בנושא זה, תומכים בה.

58. יש להקדים ולומר כי למקרא "קורות החיים" של התובע אשר צורף לתצהיר הגב' נירית ריכל (נספח 2), עולה כי מדובר באדם מוכשר, רב פעלים ובעל ערכים. גם עדויותיו אודות פועלו במכללה, הן בתצהירו והן העולות ממכתבים רבים אשר צירף (ראו לדוגמא נספחים 10 ו- 11 לתצהירו) , לא נסתרו.
ברם - גם עדויות אלה, מלמדות על כך כי עיקר כישוריו של התובע הינם בתחומים עליהם ניתן פחות דגש בשינוי הארגוני. אמנם חלק מהמכתבים מתייחסים לרמה המקצועית של התובע ושל הלימודים במסלול אשר עמד בראשו ( מכתב הנתבע אודות הוראה בקורס " מחנכים לעתיד", מכתב סטודנטים שנה ג' ו – ד' במסלול ההתמחות הימית), אולם רובם הכמעט מוחלט של המכתבים מלמד על התגייסות ותרומה גדולה להצלחת פרויקטים כגון יום הסטודנט, תחרות ארצית בבית הספר הימי בטבריה, מבחני כבאות. כן צוין כי בתקופה שבה כיהן התובע בתפקיד נרכשו כלי שיט חדשים להתמחות הימית וטלפונים סלולריים למרצים. בעיקר, עסקו המכתבים בפעילויות התובע למען הסטודנטים של המסלול לחינוך גופני וגם של מסלולים אחרים, על יכולת הקשבה, ועל שמדובר באדם נעים הליכות אשר נכון תמיד לסייע וכו'.

אכן, מדובר במכלול של כישורים ותכונות משמעותיים ביותר, גם, כך יש להניח, לפיתוח המסלול ולו על ידי העלאת שביעות הרצון של הסטודנטים וכתוצאה מכך – את הביקוש למכללה. יחד עם זאת אין בכל אלה כדי להוביל לכך שגישת הנתבע בדבר אי התאמת התובע לתפקיד בפן האקדמי, עליו כאמור הושם הדגש, הייתה בלתי סבירה.
זה המקום גם לציין כי מהנסיבות שפורטו לא ניתן לקבל תימוכין לטענה לפיה הדרישות אשר הועלו כלפי התובע נבעו מתוך סיבות אישיות של הנתבע או מטעמים שרירותיים.

59. לסיכום בכל הנוגע לתקופה שקדמה לפיטורי התובע -
התובע לא עמד בתנאי עליו הוסכם ולפיו הוא יצטרף ללימודי התואר השלישי כבר במהלך שנת תשע"א.

לא מן הנמנע כי התובע לא עמד בדרישות התפקיד בפן האקדמי.

ההחלטה לסיים את העסקתו של התובע נבעה מאי העמידה בתנאי ההצטרפות ללימודי התואר השלישי ולא מטעמים אישיים של הנתבע או מטעמים שרירותיים.

לתובע הודע בחודש מאי 2011 על כוונת הנתבעים תובע לסיים את העסקתו מסיבה זו.

אשר לתקופה שממועד פיטורי התובע ועד לסיום שנת הלימודים תשע"א:

60. לטענת התובע, לאחר מכתב הפיטורים, כפי שמכנים אותו שני הצדדים, מיום 23.5.2011, המשיכו הצדדים להתנהל כאילו התובע ממשיך בתפקידו גם בשנת הלימודים תשע"ב. המכתב מיום 10.7.2011 היה, לטענתו, הפתעה עבורו , וזאת במיוחד לאור העובדה שהוא המציא ביום 11.7.2011 אישור על הרשמתו ללימודים. לטענת הנתבעים כאמור, לתובע הובהר מיד לאחר שליחת המכתב כי מדובר במכתב פיטורים לכל דבר . המכתב מיום 10.7.2011 נשלח לתובע לטענתם בעקבות התנהלותו מאז קבלת מכתב הפיטורים ועד למועד זה. לטענת הנתבעים, התובע פעל בהתעלם מההודעה על הפיטורים ויצר מצג כאילו הוא ממשיך בתפקידו גם בשנת הלימודים תשע"ב, באופן שיצר בלבול בקרב מרצי המסלול. כן נטען כי התובע לא הגיע לישיבות הנהלה וכן ליום היערכות לקראת שנת הלימודים הבאה. זו הייתה הסיבה, כך נטען, לכך שנתבקש להפסיק להתייצב במכללה, תוך שישמרו זכויותיו. כן נטען כי בחודש מאי, הייתה נכונה עוד המכללה להציע לתובע משרה חלופית המתאימה לכישוריו כך שהוא לא יפוטר אלא רק יוחלף תפקידו. הצעה זו ירדה מהפרק לנוכח ההתנהלות שיוחסה לתובע.
61. בחינת הראיות מביאה, כך נראה, להעדפת גרסת הנתבעים. פניית התובע אל הסתדרות המורים ביום 26.5.2011 והאופן שבו היא נוסחה – "פניה לעזרה על מנת להשיב את השקט הנפשי", מעידה על כך כי התובע היה למצער מודע לכוונותיה הרציניות של המכללה להביא לסיום תפקידו כראש מסלול בתום שנת הלימודים תשע"א. מכתבו מיום 11.7.2011 לכאורה נכתב ללא קשר למכתב הנתבע אליו מיום 10.7.2011 שכן הוא מנוסח כאילו הינו המשך ישיר למכתב מיום 5.9.2011 אשר ציין את הסיכום בדבר תנאי ההעסקה. בפתח המכתב מיום 11.7.2011, מבקש התובע להודות לנתבע על המכתב בהתעלם מעבור הזמן והאירועים שאירעו תוך פרק הזמן האמור ( ראו לדוגמא סעיפים 24-26 לתצהיר) באופן אשר עשוי לרמז על כך שהמכתב אינו אותנטי וכי מדובר בהליכים אשר נעשו לנוכח איום הפיטורים.
התובע אמנם טען כי ראה את המכתב מיום 10.7.2011 בדואר האלקטרוני שלו רק ביום 11.7.2011 ובתצהירו מתוארים הדברים כך שתחילה נשלח מכתבו מיום 11.7.2011 ורק לאחר מכן התקבל בידו מכתב הנתבע מיום 10.7.2011, אולם לא הוצג ו לכך כל תימוכין.
בנוסף, עולה מהראיות שבפני בית הדין כי הפעילויות המשמעותיות לצורך הצטרפות התובע ללימודי התואר השלישי נעשו על ידו בסמוך למועד ההרשמה, היינו לאחר שכוונת המכללה להביא לסיום העסקתו בתפקיד כבר הייתה ידועה לו וככל הנראה, על מנת לשנות זאת, ולא הוצגו מטעם התובע כל ראיות אחרות . על רקע זה, יש להניח כי התובע המציא את האישור על ההרשמה ביום 11.7.2011 בתגובה למכתב מיום 10.7.2011 אחרת לא ניתן להבין מדוע לא נשלח האישור שכבר היה קיים קודם לכן בדבר ההרשמה באינטרנט מיום 29.6.2011, קודם לכן.
62. לטענת התובע, הנתבע הפיץ "אמירות כוזבות" על כך שהתובע לא יוכל להמשיך בתפקידו בשל כך שאינו בעל תואר שלישי, באופן שהעיב משמעותית על תפקודו ועל מעמדו כראש מסלול כי הדבר פגע בכבודו.
ברם - לנוכח המסקנות והקביעות שפורטו לעיל, סבור בית הדין כי ככל שהנתבע נהג באופן שתאם את ההחלטה על סיום העסקת התובע בתפקידו, לא היה בכך כל פסול. מכתב התובע אל הנתבע מיום 12.7.2011 וכן התנהלותו, מעידים על כך שהוא מיאן לקבל את סמכות הנתבע באשר להחלטה בדבר סיום העסקתו.

63. כזכור, התובע התבקש במכתב מיום 10.7.2011 שלא להתייצב עוד לעבודה. בתגובת התובע, שהובעה במכתבו מיום 12.7.2011 לנתבע, ביקש הוא מהנתבע לבטל את המכתב מיום 10.7.2011, תוך מתן מענה לטענות אשר הועלו כנגדו כנימוק לבקשה שלא להתייצב עוד לעבודה. כן הצהיר התובע במכתב על כך שהינו " מתעתד להמשיך ולמלא את תפקידו כראש בית הספר לחנוך גופני באותה נחישות, מסירות והתלהבות...". נוסח זה של המכתב ביחד עם התנהלות התובע מאז קבלת ההודעה על סיום העסקתו בתפקיד, תומכים בטענות הנתבעים כי התובע לא הסכים ולא הסכין עם ההחלטה שלא להמשיך את העסקתו בשנת הלימודים תשע"ב, ובנסיבות אלה הבקשה מהתובע שלא להתייצב עוד במכללה הי יתה עניינית ולא נועדה על מנת לפגוע בכבודו.
לכך יש להוסיף את השתתפות התובע בישיבת המרצים ביום 14.7.2011 בה הודיע הנתבע על סיום העסקתו. יצוין כי בזמן זה הסתדרות המורים כבר ייצגה את התובע בדין ודברים אשר התנהל אל מול המכללה (מכתב יו"ר ההסתדרות אל הנתבע, מיום 14.7.2011). התובע התנהל באופן מופגן בהתנהגות אשר ה עידה על כך שהוא אינו מקבל את ההחלטה על סיום תפקידו, והוא הוסיף להגיע ביום 18.7.2011 למכללה לישיבת הנהלה . את בקשת הנתבע ממנו שלא להשתתף בישיבה, ניתן אם כן לראות כתגובה (לגיטימית יש לומר) על התנהלות זו ולאו דווקא כרצון להשפיל את התובע ולפגוע בכבודו. את התנהלות התובע בימים אלו ניתן לבחון גם על רקע הגשת מכתב מנהלת הקפיטריה ו"אנשים אכפתיים אחרים" בגנות הנתבע. יצוין כי מטעם הנתבעים הוגש מכתב אנונימי זהה כמעט בנוסחו למכתב זה (נספח 21 לתצהיר הנתבע) .
64. לסיכום בכל הנוגע לתקופה שהחל ממועד פיטורי התובע ועד לסיום שנת הלימודים תשע"א –
קבענו כי הדרישה מהתובע להתחיל בלימודים לתואר שלישי בשנת הלימודים תשע"א כתנאי להמשך העסקתו, לא היוותה הפרה של תנאי העסקתו. אין לראות בתובע כמי שהועסק לתקופה קצובה של ארבע שנים. הדרישות אשר הועלו כלפי התובע עוגנו בסופו של דבר לתנאים שהתובע היה שותף לגיבושם. לתובע התאפשר להמשיך ולמלא את התפקיד על אופיו החדש והסמכויות הנוספות שהוקנו לו - בדיוק בנושא שבו חסר היה תואר וכישורים ובתנאי שיצטרף ללימודי התואר השלישי וירכוש בהדרגה את הידע הנובע מכך. הסכמות אלו שילבו ואיזנו את האינטרסים של הצדדים באותה נקודת זמן.

65. על בסיס קביעות אלה - שעה שהתובע לא פעל כמתחייב כדי למלא אחר התנאי הבסיסי עליו הוסכם (מעבר להיותו בשנת ניסיון נוספת) ולא התקבל ללימודים בשנת תשע"א, קמה לנתבעת הזכות שלא להמשיך א ת העסקתו בתפקיד בשנת הלימודים הבאה ולו מסיבה זו. מהעדויות עולה כי הוצע לתובע תפקיד חלופי על מנת לצמצם את הפגיעה בו, אולם לנוכח התנהלות ו המתוארת של התובע, ההחלטה שלא להציע לו תפקיד כזה כמו גם הבקשה ממנו שלא להתייצב עוד לעבודה – הי יתה סבירה בנסיבות העניין ואין לשוות לה אופי פוגעני.

הפגמים בהתנהלות הנתבעים

חרף האמור לעיל, יש למצוא כי נפלו מספר פגמים בהתנהלות הנתבעים בכל הקשור
לפיטורי התובע, כפי שיפורטו להלן:

66. המכתב אשר לטענת הנתבעים יש לראותו כמכתב פיטורים, הינו אותו טופס סטנדרטי המשמש את הנתבעים על מנת לקיים הנחייה של משרד החינוך ולפיה יש להודיע למרצ ים שאינם קבועים על הפסקת עבודתם לא יאוחר מיום 23.5 , בכל שנה (ראו בין השאר, נספח 6' לתצהיר הנתבע) . הגב' ביטון העידה כי בכל שנה היא מקבלת רשימה מאת הנתבע וכי יש כאלו שעבודתם מופסקת ויש כאלו שלא (עמ' 62 ש' 26). המכתב נשלח לכל המרצים שהינם עובדים זמניים, ללא קשר לשאלה האם בכוונת המכללה להמשיך להעסיקם. יתרה מכך, מנוסח המכתב ניתן ללמוד על כך כי המכתב הינו תחילתו של תהליך בחינה האם להעסיק את המרצה הזמני לתקופת ניסיון נוספת. המכתב מנוסח כך שהוא מזמין את העובד אל הנתבע להיפגש עמו לשיחה "בנושא הפסקת עבודתך". הגב' ביטון העידה כי ה "שימוע" נעשה לאחר קבלת המכתב וכי למעשה מדובר ב"זימון לשימוע". לגבי התובע, ציינה הגב' ביטון כי ההחלטה לסיים את העסקתו, התקבלה רק כחודש או חודשיים לפני שסיים בפועל.
מהאמור עולה כי למעשה לא נשלח לתובע מכתב פיטורים לאחר השימוע שנערך לו . התובע אמנם למד וידע אודות כוונת הנתבעים להפסיק את העסקתו אולם לא בדרך ראויה ומכבדת, בין בכלל, ובפרט נוכח היותו בתפקיד ניהולי בכיר.

67. בהינתן הקביעה שהתובע לא עמד בתנאי הבסיסי עליו סוכם לצורך המשך העסקתו, ואילו זו הייתה הסיבה הבלעדית להחלטה שלא להמשיך את העסקתו- הרי שבכפוף לאמור בסעיף שלעיל – אין לומר שלא התקיים תהליך אשר נדרש מהנתבעים לקיימו.
ודוק - הן התובע והן הנתבע ציינו כי הנתבע פנה לתובע בעניין זה במשך שנת הלימודים על מנת לבדוק כי התובע פועל בקשר לתואר השלישי. ניתן לראות גם את האמור במכתב ב"כ ההסתדרות מיום 5.10.2011 אל ב"כ הנתבעים בסעיף 3: "לעניין התואר השלישי, אכן התקיימו שיחות בין ד"ר עמר למר צונץ. חלקן היו אקראיות ומזדמנות וכעניין שבעובדה, לא נרשם פרטיכל שיחה...". הנתבע אם כן בדק עם התובע את נושא הצטרפותו ללימודי התואר השלישי במהלך השנה והתובע בתשובותיו, הניח את דעתו. לנוכח מעמדו של התובע, ספק אם היה מצופה מהנתבע לעשות יותר בקשר לכך. במועד שלקראת סוף שנת הלימודים ובדיעבד גם בסופה, התובע לא הצטרף ללימודי התואר השלישי וגם לא הובאו ראיות התומכות בטענתו כי הוא פעל לקידום מטרה זו.

68. עם זאת, הנתבעים מעלים שלל טענות כנגד תפקוד התובע, הן בפן האקדמי והן בפן הניהולי. לטענת התובע, העדר תואר שלישי כולל גם אי התאמת התובע לתפקיד גם ללא קשר ל"תואר". לטענת הנתבע הוא קיים עם התובע במהלך השנה מספר שיחות וכי יש לראות בכך "שימוע מתמשך" אולם לא נערך על ידו כל תיעוד לכך. הנתבע בחקירתו הנגדית טען כי הוא לא הגיע "מתרבות ארגונית" המתנהלת כך וכי הוא מצר על כך היום, אולם ניכר כי כוונתו ה ייתה לנזק הראייתי שגרם בכך ולא כי הוא מבין את המשמעות של הליך שימוע מסודר על מנת לשמור על זכויותיו של העובד. טענות אלו גם לא הועלו במכתב הפיטורים, מהסיבה כי לא נמצא לנכון לפרטן לאור העובדה כי התובע לא החל בלימודי התואר השלישי (עמ' 52.ג לתצהיר הנתבע).

69. זאת ועוד, חלק מהטענות שהועלו כלפי התובע אודות תפקודו, הינן בלתי מבוטלות ועולה כי הנציגים אשר העידו עליהם בהליך זה, היו לשיטתם מודעים לכך טרם פיטורי התובע. אף על פי כן, עולה כי במהלך שנת הלימודים, לא התנהל כל דיאלוג עם התובע בכלל בהקשר זה , והטענות לא הובאו לפתחו של התובע על מנת לאפשר לו להתגונן. ככל שטענות אלו היוו ולו רקע ותמיכה לפיטורי התובע בגין "העדר תואר שלישי", היה על הנתבעים לערוך הליך מסודר גם בקשר אליהן. ככל שלא היה לטענות אלו כל קשר עם ההחלטה לסיים את העסקת התובע, יש למצוא טעם לפגם בעצם העלאת חלק מהטענות בדיעבד על מנת להצדיק את הפיטורים.

70. משנמצא כי ההחלטה שלא להמשיך את העסקת התובע בתפקיד ראש בית הספר בשנת הלימודים תשע"ב הייתה מוצדקת לנוכח אי הצטרפותו ללימודי תואר שלישי בשנת הלימודים תשע"ב, אין בית הדין נדרש להכריע האם הטענות אשר הועלו כלפי תפקוד התובע בדיעבד, הינן נכונות. וכך, אין צורך להכריע בשאלה האם התובע פעל כשורה כאשר מילא טפסי תוצאות למבחנים מעשיים עבור נבחנים שלא ביצעו את המבחן, רק כיוון שמדובר בנוהג ביחס אליו היה מודע גם ראש המכללה ( ככל שכך היה, ראו סעיף 74.יב לתצהירו) או כי התובע פעל כשורה משהבטיח תעודת הסמכה של מאמני חדר כושר למסיימי קורס בעל תכנים דומים (להבדיל מקורס אשר נלמד לצורך קבלת התעודה בבית הספר למדריכים ולמאמנים במכללה), ללא אישור מראש של מנהל הספורט.
לעומת זאת כן מוצא בית הדין לנכון להידרש לטענות אשר הועלו כלפי התובע כדי להצדיק את הפיטורים , לגביהן התברר בהליך זה כי נציגי המכללה נחפזו ולא ביררו את העובדות לאשורן .

71. כך לדוגמא, ראו עדות הגב' שוורץ ולפיה התובע אחראי לכך כי סטודנט שאינו רשום למכללה השתתף בהפלגה ובכך סבסדה המכללה את השתתפותו שלא לצורך וכן כפועל יוצא – הוא לא בוטח בפוליסת תאונות אישיות. לטענת הגב' שוורץ, אותו סטודנט היה בסטטוס "נושר". ברם - מעדות מר לאובר עולה כי בדיקה פשוטה אל מול ראש ההתמחות של אותו סטודנט (הוא עצמו) הייתה מלמדת על כך כי מדובר בסטודנט רשום ואפילו מצטיין. כאשר עומתה עם נתון זה, השיבה הגב' שוורץ: "למה שאנסה לברר? מבחינתי הוא נושר. נקודה. גם לא חשבתי שיעיד שהיה כזה בן אדם".
עוד התברר , כי טענות כ נגד התובע על כך שעיכב באופן ניכר מתן אישורי תשלום, דבר שגרר "תלונות רבות מצד נותני שירות" (ס' 15.ב לתצהיר הגב' שוורץ) , הסתכמו במקרה אחד בודד ("מקרה אחד אינו מספיק?"- חקירתה, עמ' 97 ש' 14-16). עדה זו, אגב, חזרה בה מעמדתה השיפוטית אשר הובעה בתצהירה כנגד התובע לנוכח פעולות קדחתניות שנעשו בקשר לביטוחים לפני ההפלגה ("רק מציינת שנעשו, לא אמרתי שלא בסדר", עמ' 94 ש' 12-13).

בהקשר זה ניתן גם להפנות לעדות הנתבע כי הוא ציין בפני נציג ההסתדרות בפגישתו עמ ו בקשר לפיטורי התובע, שהתובע סיכן חיים בהפלגה. מבלי להכריע בין גרסאות הנתבע ומר דרור לאובר, יש לומר כי טרם מועלית טענה כזו כלפי התובע ואפילו בפורום מצומצם שכזה, היה על הנתבע לבדוק את הדברים אל מול התובע עצמו.

72. נסכם ונאמר כי ניכר שהרצון להצדיק את הפיטורים, אולי מול נחישות התובע לבטל את ההחלטה על סיום העסקתו ואולי בשל פניית ההסתדרות אל הנתבע בשם התובע, בא לידי ביטוי גם בהוספת נימוקים לפיטורים במכתבים השונים וגם אלו מלמדים על פגם בהתנהלות הנתבעים בכל הקשור להליך הפיטורים של התובע.

על בסיס הממצאים ו המסקנות עד כה, נדון בסעדים להם עותר התובע:

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

73. התובע לא הועסק בחוזה לתקופה קצובה. לא הובטח לתובע כי הוא יועסק במכללה בתפקיד ראש מסלול או בכל תפקיד אחר ארבע שנים, מראש וללא תנאי. בכל מקרה, הדרישות מהתובע בעקבות השינוי הארגוני אשר נערך במכללה שונו, אל מול הדרישות לגביהן סוכם בקבלתו, זאת לאחר דין ודברים עם התובע ובהסכמתו. התנאי לפיו התובע יצטרף ללימודי התואר השלישי היה תנאי מהותי מבחינת הנתבעת לצורך המשך העסקתו בשנת הלימודים הבאה בתפקיד ראש בית הספר והתובע לא הוכיח כי הוא עמד בו. טענות נוספות שהעלה התובע בגין נימוקים לא ענייניים לפיטוריו – נדחו. לפיכך, התובע אינו זכאי לסעדים המפורטים על ידו הנובעים מטענותיו בנושאים אלו.
יצוין בהקשר זה כי התובע עותר לפיצוי בגובה השכר במלוא התקופה אשר נותרה להעסקתו אולם למעט עבודה בחודש אחד, אותו הוא מציין תוך כדי חישוב הפיצוי, התובע א ינו מפרט כל גרסה באשר לעיסוקיו לאחר הפיטורים , ניסיונות להתקבל לעבודה אחרת והאם התקבלו בידיו כספים כגון קצבאות מחליפות שכר בתקופה זו. עובדה זו פועל ת גם היא לחובת התובע בבחינת הסעד לו הוא עותר .

מיותר לציין כי בנסיבות העניין, אין מקום להורות על השבת התובע לעבודה.

74. התובע זכאי לפיצוי בגין התנהלות הנתבעים מסביב לסיום העסקתו, כפי שהיא מתוארת בפרק שלעיל המפרט את הפגמים בהתנהלות ם.
ראשית, בגין העדר הליך שימוע לפני פיטורים והליך פיטורים שלא כדין, ובהתחשב בכלל הנתונים אשר צוינו עד כה לרבות כי קביעה זו מתייחסת לטענת הנתבעים לגבי אי התאמת התובע לתפקיד (להבדיל מעצם ההצטרפות ללימודי התואר השלישי ) ;
שנית, בכל הנוגע לעוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע – זכאי הוא לפיצוי ב גין התנהלות הנתבעים אשר העלו כנגדו טענות אודות תפקודו, מבלי שנבדקו על ידם עד תום, על מנת להצדיק את הפיטורים. ברכיב זה יש להביא בחשבון את מהות הטענות אשר הועלו כנגד התובע וכן את העובדה כי מדובר בבעל תפקיד בכיר במכללה. מ אידך יוזכר כי לא התקבלו טענות התובע לפיהן התנהלות הנתבעים לאחר הפיטורים נועדה ל השפילו או לפגוע בכבודו.

בסך הכל בגין פגמים אלה יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בשיעור של 50,000 ₪.

75. לשון הרע:
כבר נקבע כי בכל הקשור לאמירות הנתבע לפיהן הבעייתיות אשר הועלתה מצד הגורמים המאשרים הפעלת תכנית הסמכה לתואר שני למכללה, נעוצה ב תובע, הרי שהוכח כי בעייתיות ברמת הסגל ככלל, אכן הועלתה וכי ככל שהוסקה המסקנה כי בהערת הגורמים המאפשרים ניתן משקל להיות ראש המסלול בעל תואר שני בלבד, לא נפל פגם.

באשר לטענת הנתבע כלפי התובע כי הוא סיכן חיי אדם בהפלגה, הרי שהעובדות המבססות את עילת התביעה בנושא זה, כלולות הן בכתב ההגנה והן בתצהיר התובע, שם מופיע אזכור למכתב השמצה כנגד התובע בנושא זה אשר הופץ על ידי הנתבע ברבים. גם בנושא זה, התובע לא המציא כל ראיה לתמיכה על אף שלטענתו הוא ראה "במו עיניו" את המכתב (סעיף 44 לתצהיר) וכי בידיעתו כי הוא היה מצוי ברשות יו"ר הסתדרות המורים. התובע נמנע במסגרת ההליך לפעול בכלים הנתונים בידיו על מנת שמכתב זה יוצג לבית הדין. בנסיבות אלו, ניתן להסיק כי התובע ויתר על הוכחת הטענה. כמו כן, לא הוכחה טענת התובע כי המכתב או השמועה על כך כי הוא סיכן חיי אדם, פורסמה ברבים. אפילו מר לאובר בעדותו, מציין כי שמע על כך לראשונה מהתובע עצמו (עמ' 42 ש' 1-5).

מאידך, בכל הנוגע לעובדות אשר כן הוכחו בפני בית הדין, לפיהן הנתבע ציין בפני נציג ההסתדרות בפגישה עמו כאחד מהנימוקים לכך שאין להמשיך את העסקת התובע, וכי התובע סיכן חיי אדם בהפלגה – וזאת מבלי שבירר קודם לכן את הפרטים עם התוב ע – הונחה לפנינו תשתית לקביעה שמדובר ב טענות שספק אם הן נכונות, שכן מר לאובר העיד כי ההפלגה הייתה באחריותו, ולא נסתרה טענת התובע כי שיקול הדעת המקצועי האם להפליג או לא היה בידי מומחה אשר התלווה להפלגה .
בהקשר זה, אם כן, יש לראות את התובע כמי שזכאי לפיצוי בנוסף לפיצוי הכללי שתואר לעיל ובנפרד ממנו , בסך 10,000 ₪.
מאחר שמדובר בחלק מהתנהלות הנתבעים בכל הקשור לפיטורי התובע הרי שאין מקום לחייב את הנתבע באופן אישי בסכום זה.
באשר לגובה הפיצוי, יצוין כי התובע לא הוכיח ולא פעל להוכיח כי ייצוג ההסתדרות נמנע ממנו דווקא בשל כך, או כי נגרם לו נזק כלהו מעבר לעגמת הנפש.

76. התביעה לפדיון חופשה:
על פי תעודת עובד ציבור אשר הגישו הנתבעים שנערכה על ידי מר בנימין, מנהל תחום בכיר משכורות באגף הכספים של משרד החינוך, עולה כי ימי החופשה של עובד הוראה הינם ימים קבועים וימי החופשה במוסד החינוכי אינם ניתנים לצבירה או פדיון. כמו כן, עולה מהאמור בתעודה ובמיוחד מסעיף 10 כי שכרו של עובד הוראה או של עובד הוראה בתפקיד ניהולי, כולל גם השתתפות בישיבות הכנה לקראת פתיחת שנת הלימודים ושלא בכל ימי החופשה ישהה העובד בחופשה בפועל.
מוסר התעודה נחקר על ידי התובע אולם לא עלה בידי התובע לערער ממשקל התעודה או לסתור את האמור בה.
לעניין זה ראו גם את עדותו של מר הראל ולפיה הוא עבד מתוקף תפקידו בחודשי הקיץ לצורך סיכום הכנה הקודמת והכנה לשנה הבאה וכי התגמול על כך היה במסגרת השכר שמשולם עבור 12 חודשים, וכן את עדות מר יוני רשף (עמ' 9 ש' 20-24).

יתרה מכך, הנוהל עליו מתבסס התובע ברכיב זה מסייג את הוראותיו באופן שהן אינן חלות על מנהל.
לכך יש להוסיף כי הוכח וגם מתקבל על הדעת שבתקופת המבחנים, התובע ושאר עובדי הסגל נדרשו למתכונת עבודה פחותה.

די באמור כדי לדחות את התביעה ברכיב זה.

77. בגין שעות עודפות ושעות נוספות:

אין מחלוקת כי לתובע נקבעה מערכת של שעות הוראה פרונטאליות ושעות ניהול כבעל תפקיד, בת 17 שעות שבועיות. היקף משרתו של התובע נקבע והוא עמד על 140% משרה, ההיקף המקסימלי. התובע השתכר כ- 17,000 ₪ ברוטו לחודש (ראו תלושי שכר אשר צורפו).

מתעודת עובד הציבור הנ"ל עולה כי עובד הוראה המועסק על ידי משרד החינוך לרבות במכללה להכשרת עובדי הוראה, בין אם מרצה ובין אם בתפקיד ניהולי, נדרש למלא מגוון של מטלות במסגרת תפקידו, כאשר היקף משרתו נקבע על פי שעות פרונטאליות ו/או שעות תפקיד ולא לפי מספר השעות שהוא עשוי לעבוד בפועל לצורך מילוי מטלות הכרוכות בביצוע התפקיד (מטלות המפורטות בסעיף 3 ו- 4 לתעודה) . כן נמסר בתעודה כי השכר המשולם הינו בהתאם להסכמי השכר אשר נחתמו בין מדינת ישראל לארגוני המורים וכי על פי הסכמים אלו, ככלל, השכר בגין כל המטלות מגולם בשעה הפרונטאלית ולא קיים תגמול בנפרד עבור כל מטלה (סעיף 5 לתעודה). ככל שהוסכם אחרת, עוגן הדבר בהסכמים או הסדרים קיבוציים (סעיף 6 לתעודה).
גם נתונים אלו לא נסתרו על ידי התובע. אדרבא, פרופ' אדלשטיין, מי שקיבל את התובע לעבודתו, ציין כי אם הייתה פניה של מרצה או ראש מסלול לקבל שעות נוספות, "כשראיתי שזה ראוי נתתי וכשלא – לא נתתי והיו כאלה שיצאו עם דמעות" (עמ' 20 ש' 7-8).

78. התובע לא הוכיח מתכונת העסקה קבועה שיש בה כדי ללמד על כך כי היקף השעות בהן עבד חרג מהמקובל. כך, לדוגמא, על פי פרטי ההעסקה לשנת הלימודים תש"ע, היה על התובע לעבוד חמישה ימים בשבוע לפיכך, אין פלא כי כאשר התובע הגיע לעבודה במתכונת ימים מצומצמת מזו, על פי סיכום עם פרופ' אדלשטיין (סעיף 9 לתצהיר), הוא עבד שעות רבות יותר במהלך כל יום.
כמו כן, לא הוכח על ידי התובע כי הוא ביצע מטלה אשר על פי ההסכמים מצדיקה תשלום נוסף (ראו לדוגמא עדות הגב' יוכי מאיר על כי במקרים ספציפיים היה הדבר מתאפשר, עמ' 24 ש' 4-5). כך, לדוגמא, התובע הצהיר כי הוא קיבל על עצמו את תפקיד יו"ר הנהלת בית הספר למדריכים ומאמנים במכללה, בנוסף לתפקידו, ללא תמורה או תנאים נוספים.

לאור האמור לעיל, התביעה בגין רכיב זה, נדחית.
בהתבסס על קביעות אלה – נשמט הבסיס לקביעה לפיה תלושי השכר לקו בכך שלא כללו פירוט של שעות העבודה בפועל – ומכאן שיש גם לדחות את תביעת התובע לפיצוי בגין רכיב זה.

79. סוף דבר –

הנתבעת תשלם לתובע כפיצוי בגין הפגמים שנפלו בפיטוריו תובע ובגין לשון הרע פיצוי בסך כולל של 70,000 ₪, אשר ככל שלא ישולם בתוך 30 יום מהיום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום עד לתשלום המלא בפועל.

בשים לב לעובדה כי הסכום שנפסק נופל משמעותית מאוד מסכום התביעה הכולל כנגדו נאלצה הנתבע ת להתגונן, אינני עושה צו להוצאות.

אשר לתביעה המופנית כנגד הנתבע באופן אישי – יובהר כי הטענות בגינן ראיתי מקום לפצות את התובע ככל שהן נוגעות למעשים או מחדלים של הנתבע, הינן בקשר להתנהלות המכללה וכלפי הנתבע – כמי שעומד בראשה . כפי שצוין, לא נמצא בסיס לטענה ש מעשי הנתבע נבעו מתוך מניעים אישיים או מתוך כוונה לפגוע בתובע.
לפיכך, התביעה כנגד הנתבע נדחית. בנסיבות העניין, ללא צו להוצאות.

80. לכל אחד מן הצדדים הזכות לערער על פסק דין זה, בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ו, (13 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.