הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ד"מ 38448-08-15

לפני:

כב' הרשמת ד"ר רויטל טרנר

התובע
טל בוז'ו, ת.ז. XXXXXX682
ע"י ב"כ: עו"ד לירון אסולין בהלול

-

הנתבע
הפינה הכתומה בע"מ ח.פ. 514748862 - אורן רחמים

פסק דין

1. התיק הנדון עניינו בקיזוז חוב משכרו האחרון של העובד .

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים בתיק

2. הנתבעת, חברת הפינה הכתומה בע"מ, הינה חנות ומעבדה לתיקון מכשירים סלולריים בראש פינה, בבעלות ו של מר אורן רחמים. התובע הועסק על ידי הנתבעת כטכנאי מכשירים סלולריים החל מיום 2.3.2015.

3. אין מחלוקת כי התובע פוטר מעבודתו ביום 30.3.2015 וכי השכר לו היה זכאי בגין תקופת העבודה הינו בסך 3,849 ₪. עוד מוסכם על הצדדים כי הנתבעת לא שילמה לתובע את שכרו האמור בגין חודש מרץ 2015.

4. ביום 19.8.2015 הגיש התובע את תביעתו בתיק זה, ובמסגרתה טען כי הנתבעת לא שילמה לו את שכר עבודתו בגין חודש מרץ 2015. כמו כן, טען התובע כי מכר למר רחמים מכשירים סלולריים בשווי של 3,000 אולם לא קיבל את מלוא התמורה בגינם, וכי נותר חוב בסך 7,00 ₪ בגין מכשירים אלו.

5. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה בתיק, ובעקבות כך ניתן כנגדה ביום 28.12.2015 פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד.

6. הנתבעת הגישה ביום 31.12.2015 בקשה לביטול פסק דין, במסגרתה נטען כי לא התקבל אצלה כתב התביעה וכי התובע אינו זכאי למלוא הסכומים הנדרשים על ידו. ביום 7.2.2016 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו הוסכם על הצדדים כי פסק הדין יבוטל וכי הוצאות הביטול יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין.

7. הנתבעת הגישה כתב הגנה ביום 6.3.2016, וביום 22.5.2016 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק, במסגרתה העיד התובע וכן מר רחמים, בעליה של הנתבעת.

טענות הצדדים

8. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע זכאי לשכר בסך 3,849 ₪, כאשר השאלה היחידה בתיק הינה זכאותה של הנתבעת לקזז משכרו של התובע חוב בגין מכשירים סלולריים.

9. בהקשר זה, טוען מר רחמים כי התובע לקח מן החנות שני מכשירים ניידים בשווי של 2,400 ₪, ולא שילם בגינם, ולכן הוא רשאי לקזז את עלות הטלפונים משכרו של התובע.

10. מנגד, טוען התובע כי קיבל מהנתבעת שני מכשירים בשווי של 800 ₪ אולם במקביל מכר למר רחמים עשרה מכשירים סלולריים בשווי 3,800 ₪ כאשר בפועל קיבל תמורה בסך 800 ₪ בלבד . עוד טוען התובע כי מאחר ושני מכשירים מתוך העשרה לא היו תקינים, יש להפחית סך של 400 ₪ מחובו של מר רחמים, וכן יש להפחית את עלות שני המכשירים שרכש מהחנות, בסך 800 ₪, ולכן הוא זכאי לקבל יתרה בסך 2,600 ₪ בגין הטלפונים הניידים.

המסגרת הנורמטיבית

11. המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא לגבי זכאותה של הנתבעת לקזז משכרו של התובע את החוב בגין הטלפונים הניידים שקיבל התובע לידיו. אולם, עוד בטרם אעבור לדון בשאלת ניכוי החוב, יצוין כי גם בהתאם לתלוש השכר שהנפיקה הנתבעת בגין חודש מרץ 2015, היה על הנתבעת לשלם לתובע יתרת שכר בסך של כ- 1,100 ₪, אולם סכום זה כלל לא שולם על ידה. מר רחמים טען אומנם כי תלוש השכר הונפק בזמן והתובע לא הגיע כדי לקבלו, אולם לא הוצגה כל סיבה מספקת מדוע לא שלחה הנתבעת את התלוש ויתרת השכר לכתובתו של התובע, ומדוע המתינה הנתבעת ללא כל מעש כי התובע יגיע לקבל את שכרו.

12. זכותו של מעסיק לנכות סכומים משכר העובד מוסדרת בסעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, אשר קובע רשימה של נסיבות המתירות למעסיק ניכויים מהשכר. סעיף 25(ב) לחוק עוסק בקיזוז חוב משכרו האחרון של העובד, ולפיו " ..., חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות".

13. בעניין זה נפסק, כי:
"כוונת המילים 'יתרת חוב ולרבות מקדמות' היא, לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו. אלא על מעביד הסבור כי נותרו "יתרות-חוב" שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז לטעון לקיזוז בכתב הגנתו - ולהוכיח את טענתו..." (דב"ע (ארצע) נד/3-101 עמנואל נ' שופרסל בע"מ, פד"ע כח 241).

14. סעיף 25 לחוק הגנת השכר עניינו בחוב שנוצר במסגרת יחסי עבודה, כדוגמת אי מתן הודעה מוקדמת (ע"ע (ארצי) 33791-11-10 נובכוב נ' ר-צ פלסט בע"מ, מיום 24.5.12), תשלום שכר ביתר, הלוואה שנוטל עובד ממעסיקו (סע"ש (ת"א) 16045-08-13 שמילוב נ' ספיר דן קמעונאות בע"מ, מיום 18.2.16), נזקים שגורם העובד במהלך תקופת עבודתו, תשלום מעסיק עבור השתתפות העובד בהכשרה (ס"ע (ת"א) 9461-12-13 שי טל מזרחי נ' בן בטחון (1989) בע"מ, מיום 29.3.15), חוב בגין מצרכי אוכל שנותן מעסיק לעובד (העז (נצ') 1048/09 מדינת ישראל נ' איכרי ראש פינה, מיום 25.8.11) או חוב בגין תשלומי ביטוח רכב שמשלם המעסיק ביתר בגין רכב שקיבל העובד (תע"א (ת"א) 11078/09 דלוט נ' עזרה ובצרון חברה לשיכון בע"מ, מיום 21.12.11). המשותף לכל המקרים הללו הוא כי חובו של העובד נובע מיחסי העבודה, להבדיל מחוב שנוצר מפעילות עסקית או מסחרית שהתבצעה בין הצדדים לאל קשר ליחסי העבודה ביניהם .

דיון והכרעה

15. במקרה דנן, הנתבעת לא הוכיחה כי שתי העסקאות ההדדיות של מכירת ורכישת הטלפונים הניידים נעשתה במסגרת יחסי העבודה . אומנם התובע טען במסגרת ישיבת ההוכחות כי לקח מהחנות שני מכשירים סלולריים (עמ' 7 שורה 24), אולם מעדויות הצדדים עולה כי הצדדים ביצעו שתי עסקאות מקבילות – כאשר התובע מוכר לנתבעת 10 טלפונים ניידים ואילו הנתבעת מוכרת לתובע שני טלפונים ניידים – וכי העסקאות היו כרוכות זו בזו, כאשר כוונת הצדדים היתה להתחשבן ביניהם בגין הרכישות ההדדיות שבוצעו. הנתבעת לא הבהירה האם התובע קיבל לידיו את הטלפונים לצורך ביצוע תיקון או כחלק מרכישה עצמאית שביצע בחנות (עמ' 6 שורות 15-16). מנגד, אין ספק כי מכירת המכשירים מידי התובע אל מר רחמים חרגה מתפקידו של התובע בחנות כטכנאי. מחומר הראיות עולה כי שתי העסקאות הללו היו שלובות זו בזו, ואף כאשר תיארו הצדדים את העסקאות במסגרת ישיבת ההוכחות , הן ראו אותן כחלק ממקשה אחת ואף ההתחשבנות בגינן נעשתה במנותק מחובתה של הנתבעת לשלם לתובע את שכרו (עמ' 7 שורות 17-28, עמ' 8 שורות 11-13, עמ' 10 שורות 16-21). יודגש, כי הנתבעת אינה מציגה תיעוד כלשהו לגבי המועד בו קיבל התובע את המכשירים ומהי העבודה שאמור היה התובע לבצע ביחס לאותם מכשירים ומדוע התובע לא ביצע את העבודה הנטענת במסגרת שעות עבודתו בחנות. למעשה, הנתבעת לא הבהירה האם המכשירים נלקחו על ידי התובע לצורך ביצוע עבודה כלשהי או כרכישה אישית מצידו של התובע. לא הוצג גם כל מסמך המתעד רכישה שביצע התובע בחנות ואשר לא שילם בגינה. לפיכך, לא הוכח בפני כי החוב שנוצר בגין עסקאות זה הינו חוב שנוצר במסגרת יחסי העבודה.

16. מעבר לכך, אף אם הייתי רואה את חובו של התובע כלפי הנתבעת כחוב שנוצר במסגרת יחסי עבודה, הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה להוכיח כי החוב שנוכה משכר חודש מרץ 2015 הינו סכום קצוב או שאינו שנוי במחלוקת. בדיון שהתקיים ביום 7.2.16 טען מר רחמים כי החוב בסך 2,400 ₪ הינו בגין שלושה מכשירים (עמ' 2 שורות 17-189 אולם בדיון שהתקיים ביום 22.5.16 טען כי " הסכום של 2,400 ₪ שצריך לקזז אלו מכשירים שהתובע לקח מהחנות אליו הביתה, חלקם הוא קנה, חלקם היה צריך להחזיר לי מתוקנים. הוא לא שילם לי על הטלפונים האלה. שני מכשירים היו שייכים לחנות מלכתחילה, שלושה מכשירים נוספים, הוא מכר לי אותם והם עברו לשירות החנות, הוא אמר שיתקן אותם ויחזיר לי אותם" (עמ' 6 שורות 15-19), כך שלכאורה עולה מאמירה זו כי החוב בסך 2,400 ₪ הינו גם בגין מכשירים שנרכשו וגם בגין מכשירי טלפון שאמורים היו לחזור לחנות, אולם מנגד הסביר מר רחמים בשלב מאוחר יותר כי החוב בסך 2,400 ₪ הינו רק בגין שני מכשירים סלולריים (עמ' 13 שורה 11).

זאת ועוד, מר רחמים לא ידע להציג חישוב מדויק לשווי שני המכשירים הטלפוניים ומדוע חובו של התובע עומד דווקא על סך של 2,400 ₪. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 7.2.16, כאשר נשאל מר רחמים האם יש לו אסמכתא כלשהי לעלות של 2,400 ₪, תשובתו היתה בשלילה (עמ' 4 שורה 24). במסגרת חקירתו הנגדית המשיך והסביר מר רחמים כי הלכה למעשה חישובו מבוסס על הערכה בלבד (עמ' 13 שורות 4-14):
"ש. תוכל להסביר, איך כימתת את הקיזוז?
ת. יש מייל שהגשתי לבית הדין, בנוגע לשני גלקסי 3, התובע רשם לי שרק ביום 17 לחודש זה יהיה מוכן ולא נתן לי אותם. אני עשיתי עבודה שתאמר לנו איך אפשר לכמת את הסכומים כדי שתהיה לי אינדיקציה, נכנסתי ליד 2, ששם יש אינדיקציה לדעת כמה עולים היום מכשירים, גלקסי 3 מופיע במחיר של 625 ₪ היום, שנה לאחר המקרה, אז צריך היה להיות עוד 400 ₪, גלקסי נוט 2 1,200 ₪ נכון להיום, יד 2 משומש, מחיר מחירון של יד 2, אייפון 5 מופיע ב-900 ₪, אם ניקח את הסכומים של 2 נוט 2, כל אחד 1,200 ₪, זה ביחד 2,400 ₪, נוסף לזה אייפון 5, 900 ₪ שהתובע לא מכחיש את זה, עוד שני מכשירי גלקסי 3 בשווי 650 ₪ כל אחד, סך הכל 1,300 ₪, אם נחבר את כל הסכומים, נגיע לסכום יותר גדול ממה שרציתי לקזז לו."

17. במילים אחרות, מר רחמים מתייחס לשני מכשירי 'נוט 2' ולהערכתו השווי של שני המכשירים במועד בו סיים התובע את עבודתו היה 2,400 ₪ אולם אין כל הסבר מדוע המחירים הנקובים באתר האינטרנט של מכשירים משומשים הינם רלוונטיים דווקא לטלפונים הניידים שלקח התובע לכאורה מהחנות. אין כל הסבר מה היה מצבם של הטלפונים בחודש מרץ 2015 או בסמוך לכך, ואין כל הסבר כיצד המחירים אשר נכונים למועד הדיון רלוונטיים לטלפונים שנלקחו לטענת הנתבעת לפני יותר משנה. מעדותו של מר רחמים עולה כי חובו של התובע נעשה על בסיס הערכה בלבד, ללא נתונים מדויקים, כך שחומר הראיות אינו עונה לדרישות סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר.

18. נוכח האמור, במועד בו החליטה הנתבעת לקזז משכרו סך של 2,400 ₪ דווקא בגין הטלפונים הניידים – סכום זה היה שנוי במחלוקת בין הצדדים ולא היתה כל התחייבות של התובע לשלם דווקא סכום זה לנתבעת, או הסכמה לשלם כל סכום אחר. לפיכך, מאחר והנתבעת ניכתה את "החוב" הנטען משכרו של התובע מבלי כאשר במועד הניכוי היה מדובר בסכום שאינו שנוי במחלוקת או בסכום שאינו קצוב ומוכח, אין ניכוי זה עומד בתנאי סעיף 25(ב) לחוק.

19. מכל האמור לעיל עולה כי התובע זכאי לשכר חודש מרץ 2015 בסך 3,849 ₪.

20. בכל הנוגע לטענתו של התובע לפיצוי הלנת שכר בגין הסכום האמור, אומנם עיקר הסכום היה שנוי כאמור במחלוקת בין הצדדים, אולם הנתבעת לא שילמה לתובע במועד את יתרת השכר שלא היתה שנויה במחלוקת, וזאת כאמור בסייפא של סעיף 18 לחוק הגנת השכר העוסק בנסיבות הפחתת פיצוי הלנת שכר. לפיכך, בהתחשב בנסיבות העניין ובמהות המחלוקת בין הצדדים, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי הלנת שכר בסך 500 ₪.

21. בכל הנוגע לדרישתו של התובע לסך של 700 ₪ בגין חוב הנתבעת כלפיו, בגין הטלפונים שמכר למר רחמים, הרי שכפי שהוסבר בהרחבה לעיל, עסקת מכירת הטלפונים לנתבעת חרגה ממסגרת יחסי העבודה שבין הצדדים, ולכן אין בסמכותו של בין הדין לדון בחוב זה.

סיכום

22. על בסיס כל האמור לעיל, זכאי התובע לסך של 3,849 ₪ בגין שכר חודש מרץ 2015, בתוספת פיצוי הלנת שכר בסך 500 ₪. לסכומים אלו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

23. כמו כן, בהתחשב בעובדה כי תביעתו של התובע התקבלה ברובה, ובהתחשב בנסיבות ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסך 1,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים ממועד פסק הדין, אחרת יתווספו לסכום ריבית והצמדה כדין ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ו, (16 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .