הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 9863-06-15

לפני
כב' השופט ד"ר טל גולן – אב"ד
מר עאטף טאטור – נציג ציבור (עובדים)
מר אליאס ג'יטאס – נציג ציבור (מעסיקים)

התובע:
ג'מיל אסעיפאן, ת.ז. XXXXX471
ע"י ב"כ: עו"ד חאלד מחאמיד

-

הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אברהים מסארווה

פ ס ק ד י ן

1. מבוא – מונחת לפנינו תביעתו של מר ג'מיל אסעיפאן ( להלן: " התובע"), כנגד החלטת הנתבע – המוסד לביטוח לאומי ( להלן: " הנתבע") מיום 15.4.2015 , שבה דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר באירוע שאירע לו לטענתו ביום 4.12.2012, כפגיעה בעבודה ולפי סעיף 79 א' לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

2. התשתית העובדתית – התובע הינו יליד שנת 1982 ועבד לפרנסתו כפועל ומתקין שיש במפעל השיש אשר בבעלות אביו, מר מוחמד אסעיפאן ( להלן: "אביו של התובע"). עבודתו של התובע התרכזה בהתקנת שיש בבתי לקוחות וגביית כספים מהלקוחות .

3. לטענת התובע, ביום 4.12.2012 הוא נשלח להתקין מסגרת שיש אצל לקוח בשעת ערב מאוחרת, אך הלקוח לא נמצא בביתו באותה השעה. לפיכך, התובע הניח את מסגרת השיש בסמוך לדלת הכניסה וחזר לרכבו, כאשר כעבור נסיעה קצרה אירע לפתע פיצוץ עוצמתי ברכבו.
4. בעקבות הפיצוץ נפגע התובע קשות ואיבד את הכרתו. הוא הובהל לבית החולים, שם הוא עבר סדרת טיפולים ממושכת, אשר בסופה נאלץ הצוות הרפואי לכרות את רגלו בשל הפגיעה הקשה.

5. התובע הגיש תלונה במשטרה אודות האירוע. ביום 12.8.2014 התקבלה החלטת המשטרה על סגירת התיק, וזאת מהסיבה " עבריין לא ידוע". מכל מקום, נעיר כבר עתה כי העדויות שנגבו על ידי המשטרה, לרבות של עדים שלא זומנו להעיד בפנינו, או זומנו ולא התייצבו, צורפה בהסכמת הצדדים לתיק בית הדין, תוך כדי שאף צד אינו מודה בנכונות הדברים שנרשמו בהודעות במסגרת החקירה, ותוך כדי שנשמרה גם לצדדים הזכות להתייחס לדברים בסיכומיהם.

6. המחלוקת בין הצדדים – בקשת התובע להכיר באירוע כתאונת עבודה נדחתה כאמור על ידי הנתבע, וזאת על בסיס הנימוק שלא הוכח כי נגרם לו אירוע תאונתי " תוך כדי ועקב העבודה" בהתאם לדרישות החוק. הנתבע כופר בכך כי הפגיעה אירעה תוך כדי העבודה, זאת משום שהפגיעה התרחשה בשעות הערב המאוחרות, בזמן שהתובע לא היה בדרכו מעבודתו אל מקום הלינה שלו כפי שדורש סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי . בנוסף טוען הנתבע כי הפגיעה בתובע נעשתה על רקע סכסוך אישי, ולכן אין לראות בו כמי שנפגע עקב העבודה.

7. התשתית הנורמטיבית – סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". סעיף 80 לחוק שכותרתו "חזקת תאונת עבודה" מונה מקרים נוספים בהם תיחשב תאונה כתאונת עבודה, גם אם זו אינה נכנסת להגדרה המצויה בסעיף 79.

8. סעיף 80(1) לחוק ממשיך ו קובע את "חזקת תאונת עבודה" בנסיעה אל העבודה או ממנה, כדלקמן: "80. חזקת תאונת עבודה רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

9. סעיפי החוק הנזכרים זכו לאורך השנים לפירוש על ידי בית הדין הארצי לעבודה. בין היתר נקבע, כי הרחבת גדרי התפרשותה של תאונת העבודה למקרים הקורים בדרך, תוגבל רק לתאונות בדרך לעבודה וממנה הקשורות בקשר סיבתי עם סיכון הדרך ועם זמן הדרך, כלומר תאונה שאירעה בזמן היותו של המבוטח בדרך ועקב סיכוני הדרך.

10. עוד נפסק, כי תאונה שאירעה שלא ברשות הרבים, אלא ברשות הפרט של המבוטח, במתחם בו החובה לדאגה לנטרול הסיכונים מוטלת על המבוטח עצמו, אין לראותה כתאונת עבודה כמשמעה בהוראת סעיף 80(1) לחוק. בעניין גלולה נקבע העיקרון המנחה על ידי בית הדין הארצי , ולפיו " ככל שלתנאי העבודה אין קשר עם הסיכונים שלהם נחשף העובד, ככל שהוא עצמאי ובלתי תלוי ושולט בסיכונים האורבים לו בחלקתו הפרטית, ואלה אינם נכפים עליו מכוח תנאי עבודתו, מתרופף הקשר בינם לבין העבודה עד כי לא נותר ממנו דבר".

11. בענייננו, נסיבות המקרה המתוארות לעיל מעלות סיטואציה אשר נידונה אף היא בפסיקה, ובה אירע מקרה של תקיפה/אירוע פלילי אשר התרחש לפי הנטען במהלך נסיעתו של המבוטח לעבודה או ממנה. ביחס לכך, אף ניתן לאחרונה ניתן פסק דין של בית המשפט העליון, בהקשר של " תקיפה פלילית" – פרשת סילאוי, שם נידון עניינו של מבוטח שנפגע מפיצוץ מטען אשר הונח תחת רכבו.

12. בפסק הדין, סקר כב' השופט זילברטל את התפתחות הפסיקה הרלוונטית, תוך כדי שהוא מדגיש את עיקרי ההלכות אשר התקבלו והתקבעו לאורך השנים לשם הכרה בנפגע אירוע " תקיפה פלילית" כנפגע עבודה. כב' השופט זילברטל סיכם, כי על מנת שתאונה תיחשב כ"תאונת עבודה", יש להוכיח כי זו נבעה מ"סיכון דרך", וכי "סיכוני הדרך", על פי הפסיקה, מאופיינים בפתאומיותם ובאי-היכולת לצפותם. באשר לפגיעות על רקע פלילי, הוא ציין כי קיימת פסיקה עניפה המכירה בתקיפות שנעשו על רקע כ"סיכוני דרך", אך רק ככל שהן לא כוונו כלפי הנפגע המסוים " בתור מי שהינו" ". באותו מקרה, אף הוחלט כי יש מקום להרחיב את ההלכה ואת המבחן לקיומו של סיכון בדרך, גם למקרים של "טעות בזיהוי".

13. מן הכלל אל הפרט – דיון והכרעה – בתיק שלפנינו נערכו שתי ישיבות הוכחות, בהן נחקרו העדים מטעם הצדדים: בתאריך 4.4.2016 נחקרו בפנינו העדים מטעם התובע – התובע עצמו ואביו ( מעסיקו), וכן מר מיזארי דניאלוב ( להלן: " מר דניאלוב"), אשר לטענת התובע הינו הלקוח אשר לו סופקה ביום האירוע מסגרת השיש. ביום 26.9.2016 נחקר בפנינו מר אבי אוליאל ( להלן: " מר אוליאל") מטעם הנתבע.

14. בהקשר זה יש לציין גם, כי הנתבע עשה מאמץ ניכר על מנת להביא לעדות את גב' נסרין אבו עטא ( להלן: "גב' אבו עטא"), וזאת לאור תוכן חקירותיה במשטרה בקשר ליום האירוע וכפי שאלה יתוארו להלן בהרחבה. יש לציין כי עדותה מציירת תמונה שונה באשר לנסיבותיו של האירוע הנטען על ידי התובע . אולם, מאמצים אלו לא צלחו, ועל אף שהעדה זומנה על ידי בית הדין וכן הוצא כנגדה צו הבאה, לא נשמעה עדותה בפנינו, שכן משטרת ישראל לא הצליחה לאתר אותה.

15. מהאמור לעיל עד כה, עולה כי השאלות העומדות להכרעה בפנינו הינן שתיים – האחת, האם אכן נפגע התובע בעת שהיה בדרכו מעבודתו לביתו; והשנייה, האם הפיצוץ ברכבו של התובע כוון אליו באופן אישי, "בתור מי שהינו", או שמא ניתן לראות בו " סיכון דרך". נבחן שאלות אלו כסדרן.

16. באשר לשאלה הראשונה – האם אכן נפגע התובע בעת שהיה בדרכו מעבודתו לביתו – בפנינו הובאו על ידי התובע נתונים מועטים ביותר – אם בכלל, באשר לאופן שבו מוסדרת עבודתו כמתקין שיש, ואף ביחס לאירוע נשוּא התביעה. כך למשל, התובע ואביו העידו כי עבודתו של התובע מתבצעת בשעות שאינן סדירות, ובין היתר בשעות הערב המאוחרות. בנוסף הם העידו, כי התובע אינו מדווח באשר לשעות העבודה שלו. עם זאת, התובע לא צירף לתצהירו תלושי משכורת, ו/או כל תיעוד אחר היכול לשפוך אור על אופי ושעות העבודה.

17. אומנם, ייתכן כי העסק המשפחתי בו עבד התובע אכן הצריך לעיתים שעות עבודה חריגות בהתאם להזמנות השוטפות ולצרכי העסק, אולם ברי כי האמור ובהקשרו הספציפי של הליך זה, מחייב הוכחה ברמה הנדרשת והמקובלת, וזאת מעבר לעדותו של התובע ואביו, שהינם בעלי עניין בהליך .

18. באשר ליום האירוע עצמו, תיאר התובע – הן בחקירתו אצל הנתבע והן בתצהירו, את יום העבודה שלו אשר כלל בסופו התקנת שיש אצל לקוח בשם " אלי". בתצהירו מתאר התובע, כי הוא הגיע לביתו של " אלי" המתגורר לפי הנטען ברחוב סביון 2 בנצרת עלית, בסביבות השעה 21:45, והחנה את רכבו בחניון סמוך.

19. בשלב זה מתאר התובע כי הוא הגיע לבית הלקוח ולא מצא איש בבית, ולכן הוא הניח את מסגרת השיש מחוץ לבית ופנה לשוב לרכבו. כשיצא מהחנייה האמורה התרחש הפיצוץ ברכבו. אביו של התובע העיד בתצהירו גרסה דומה, ולדבריו התובע אכן התבקש להתקין שיש באותו היום בביתו של אותו " אלי".

20. מטעם התובע העיד מר דניאלוב, שטען כי ביום האירוע הוא קבע עם התובע שיתקין אצלו מסגרת שיש, וכן ביקש כי התובע יגיע בשעות הערב ולאחר סיום עבודתו שלו (מר דניאלוב). כן הוא העיד, כי הוא הגיע לביתו מאוחר באותו יום, כאשר כבר הבחין בניידות משטרה בסביבות הבית בשל הפיצוץ שהתרחש, ומצא את מסגרת השיש מונחת מחוץ לביתו.

21. לאחר בחינה ועיון, מצאנו כי גרסתו של התובע, וזאת בשילוב העדויות של אביו ושל מר דניאלוב, הינה מלאת פרכות וסתירות, עד כדי שיש בכל המפורט להלן כדי לערער בצורה מהותית את הגרסה שבנדון. להלן נביא את הדברים בצורה מפורטת.

22. סתירה ראשונה – התובע נשאל אודות השוני החריג לכאורה בשם הלקוח, אשר אותו הוא תיאר כ"אלי", ולבסוף הגיע כאמור לעיל לעדות מטעמו עד בשם " מיזארי דניאלוב". על כך ענה התובע בצורה בלתי מספקת: " ש. באותו יום הלקוח האחרון שהגעת אליו ברח' סביון היה בחור בשם אלי? ת. נכון. ש. לעומת זאת, עכשיו הבאת תצהיר של אדם בשם מזיארי שאתה טוען שהוא היה הלקוח האחרון שהיית אצלו? ת. זה אלי".

23. כלומר – לא הובהר כלל על ידי התובע במעמד זה (ולא בכלל), הכיצד "אלי" הפך להיות מר דניאלוב. למותר לציין בהקשר זה, כי הנתבע אף טען כי לפי רישומי משרד הפנים, העד הנ"ל עבר להתגורר בנצרת עלית 3 שנים לאחר האירוע הנטען . גם טענה זו לא נסתרה על ידי התובע, והעד דניאלוב ציין מצידו כי "הבית בבעלותי כבר 12.5 שנים. את יכולה לבדוק בעירייה אין שום בעיה ואני יכול להציג ת.ז." , אולם לא הוצגה כל ראיה ביחס לכך, באשר היא.

24. סתירה שניה – מר דניאלוב ציין בתצהירו ובחקירתו הנגדית, שהוא קבע עם התובע כי זה יתקין אצלו מסגרת שיש באותו היום, וכן כי הוא אמר לו שיגיע באותו היום מאוחר מאוד אליו הביתה, תוך כדי שהוא מבקש שהתובע יגיע בין 21:00-20:30. יחד עם דברים אלה, לא ברור לנו כיצד העד הנ"ל יכול לאשר שהתובע הניח את מסגרת השיש מחוץ לביתו, שהרי הוא לא ראה את התובע עושה כן.

25. זאת ועוד, מר דניאלוב אף טען, שאחרי שהוא הבין שהתובע נפצע, הוא הלך לאביו של התובע, ששלח לו פועל שיתקין לו את המסגרת: "ש. מי בסוף התקין לך את מסגרת השיש? ת. אבא שלו. אני אמרתי לאבא שלו. אך יותר מאוחר שהשכנים דיברו שהיה פיצוץ לא קישרתי, ניסיתי להתקשר אליו והוא לא ענה, לא ידעתי מה קרה ולאחר שבוע הלכתי לאבא שלו והוא שלח את אחד העובדים".

26. לעומת זאת, התובע טען בצורה הפוכה, כי הוא עצמו דאג לכך: "ש. האם בסוף מישהו התקין לו את השיש? ת. כשאני התעוררתי יצאתי מזה, שלחתי לו את זה אח"כ. ש. מה שלחת לו? ת. מישהו שיתקין לו". לעומת שתי גרסאות סותרות אלה, האב עצמו בכלל לא ידע על התקנת השיש אצל מר דניאלוב: "ש. האם בסוף מישהו התקין אצל אלי את מסגרת השיש? ת. לא". כלומר, לפנינו עלו שלוש גרסאות שונות באשר להתקנת השיש . גם בכך, פעם נוספת, יש כדי לערער את אמינות הגרסה של התובע.

27. סתירה שלישית – בעוד שהתובע טען בהודעה שנמסרה לחוקר ת מטעם הנתבע, כי איש לא ידע (לרבות אביו) שהוא הולך ללק וח "אלי" להתקין את המסגרת של השיש, נטען בתצהירו של אביו שהוא (האב) שלח את התובע ללקוח אלי.

28. סתירה רביעית – בעוד שהתובע טען בהודעה שנמסרה לחוקרת מטעם הנתבע, כי הוא הגיע ללקוח "אלי" בשעה 20.00 או 20.30 , הרי שבכתב התביעה ובתצהיר מטעם התובע, נטען כי התובע הגיע לאותו לקוח בשעה 21.45.

29. סתירה חמישית – בעוד ש התובע מתאר בתצהירו כי הנחת מסגרת השיש מחוץ לבית הלקוח היתה ספונטנית, ולאחר שהוא גילה הוא אינו נמצא בבית: " ... פניתי לביתו הלקוח (כך במקור – בית הדין) רגלית אך לדאבוני איש לא נמצא בבית. משלא מצאתי איש בבית הלקוח, הנחתי את מסגרת השיש של הכיריים בפתח ביתו של הלקוח", הרי שגרסה זו אינה מפורטת כלל בחקירה בפני החוקרת מטעם הנתבע, והנחת מסגרת השיש מחוץ לביתו של הלקוח אינה מתוארת כלל .

30. סתירה שישית – בעוד שהתובע מתאר , כאמור לעיל , את הנחת מסגרת השיש מחוץ לבית הלקוח כפעולה ספונטנית, העיד אביו, שהינו כזכור בעל העסק שבו עבד התובע, כי המדובר בפעולה שאינה נהוגה: " ש. ואם הבית סגור? משאירים מחוץ לבית? ת. הוא חוזר. אסור להשאיר ציוד שלו בחוץ. מדובר על מסגרת, שיש זה משהו אחר. האם יכול להיות שמסגרת שיש ישאירו בחוץ, אני משיב שזה תלוי בלקוח. ש. במה זה תלוי? ת. תלוי אם הלקוח לא בבית לא מוריד לו, הוא מחזיר".

31. אי-הבאת ראיות רלוונטיות – מעבר לדברים שנאמרו עד כה, נציין כי למעשה, כלל לא הובאו בפנינו ראיות רלוונטיות מטעם התובע, שהינן אובייקטיביות ומהימנות, לעצם הזמנת והתקנת לוח השיש הנטען, בין אם אצל "אלי", ובין אם אצל מר דניאלוב (וגם אם המדובר באותו האדם) . בכלל זה, לא הובאה עדות על הזמנת העסקה, חשבונית שהוצאה על ידי העסק, או כל מסמך אחר שיכול להעיד כי אכן היתה הזמנה של לוח שיש, ממר "אבי" לעסקו של התובע.

32. בנוסף, גם כלל לא ברור האם התובע עבד בכלל בעסקו של אביו ביום האירוע הנטען, ובשימת לב לכך שלא הוגשו ראיות לגבי כלל יום העבודה הנטען – כגון סידור עבודה ליום האירוע הנטען, דו"ח נוכחות, תלוש שכר, אישור על הזמנת העבודה הספציפית אצל הלקוח "אלי", חשבונית מס באשר לעסקה הספציפית, או מסמך כלשהו שיכול היה לעגן את גרסתו.

33. למעשה, אין בפנינו אפילו ראיה אובייקטיבית אחת ויחידה, וזאת מלבד דברי התובע, ודברי ואביו – שממילא לא נכח במקום הפיצוץ , כדי להוכיח שהתובע היה בעת הפיצוץ ברכב של מקום העבודה, בעודו לובש בגדי עבודה, ומוקף בכלי העבודה – כפי שהוא טוען . גם כאן, התובע נמנע מלהביא ראיות רלוונטיות, רבות מאוד, שהיו יכולות להיות מובאות על ידו.

34. זאת ועוד, בחקירה בפני החוקרת מטעם הנתבע, התובע ציין שטרם שהוא הגיע ללקוח "אלי", הוא הגיע ללקוח בשם עורך-דין ערפאן, "כדי לקחת ממנו כסף על התקנה שעשיתי לו חודש לפני בערך". דא עקא, שחרף העובדה שבא-כוח התובע ציין ביום 8.3.2016 כי נערכה פניה לעד זה והוא הסכים לחתום על תצהיר עדות ראשית, הנ"ל לא הובא לעדות בפנינו. גם עדה נוספת, שבביתה (ללא נוכחותה אבל בתיאום עימה) , התובע היה אצלה לפי הנטען – אחרי שהוא שהה אצל הלקוח עורך-דין ערפאן, ולפני שהוא הגיע ללקוח "אלי", ואשר נזכרת אף היא בעדותו של התובע בפני חוקרת הנתבע, לא הובאה אף היא.

35. בהקשר זה נזכיר את ההלכה, ולפיה אי-הבאת עד ו/או ראיה רלוונטית פועלת לחובת הצד שנמנע מהצגתם, ואשר היה לו אינטרס לעשות כן. כך הוא הנכון לגבי מקרה זה. בעניין זה נקבע אף על ידי בית המשפט העליון, בע"א 9656/05 שוורץ נ' המנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, ניתן ביום 27.7.2008, כדלקמן: "לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתי, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראייה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר – פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה".

36. לסיכום-ביניים – לא שוכנענו כלל ועיקר כי התובע היה ביום האירוע ובעת הפיצוץ בדרכו מ/אל התקנת שיש בביתו של לקוח , לרבות לא לקוח בשם "אלי", ואנו דוחים גרסתו בעניין זה, על כל חלקיה.

37. לגבי חקירת משטרת ישראל – בניגוד לגרסתו של התובע, הגיש הנתבע לתיק בית הדין את תיעוד חקירת האירוע על ידי המשטרה. במסגרת החקירה נגבתה עדותה של הגב' אבו עטא, שהתגוררה בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברח' סביון 4 בנצרת עלית , בסמוך למקום הפיצוץ. הגב' אבו עטא נחקרה פעמיים בגין האירוע, כאשר החקירה הראשונה התקיימה ביום האירוע עצמו, בביתה.

38. בחקירות אלו סיפרה הגב' אבו עטא כי היא אשתו של התובע באופן בלתי רשמי כבר שמונה שנים, וזאת בשל העובדה כי היא גרושה ואם לילדה, ומשפחתו המסורתית של התובע אינה יכולה לאפשר נישואים כאלה. לדבריה, התובע היה מגיע לבקר בביתה בכל בוקר ובכל ערב, וכן היה אצלה בערב האירוע עצמו, בין השעות 22:00-20:00.

39. לטענתה של הגב' אבו עטא , התובע קיבל איומים על חייו טרם אירוע הפיצוץ במסרונים, ואף קיבל שיחת טלפון ממספר חסום, וגם בערב האירוע עצמו. היא אף הבחינה בבחור מאיים שמסתכל על דירתה מספר ימים לפני האירוע, שהיה מגיע לבדוק את האזור רק כאשר התובע היה נוכח. עוד היא סיפרה, כי התובע היה בודק בדרך-כלל את רכבו כדי לוודא שאין מטען, והיה מבקש ממנה שלא תדליק את האור כאשר הוא נכנס ויצא מדירתה. בנוסף, היא ציינה כי התובע היה מעורב בתאונה שבה התנגשו ברכבו בכוונה תחילה ואמרו לו ש"הסוף שלו מתקרב".

40. עוד היא ציינה, כי הפיצוץ אירע בשעה שהתובע יצא מביתה אל ביתו. היא ציינה בחקירתה הראשונה, שהיא ליוותה את התובע במבטה מחלון הבית, ראתה אותו נוסע ברכב, ולכן גם שמעה את הפיצוץ. בהמשך היא העידה עוד, כי היא התקשרה לתובע מייד כשהיא שמעה את הפיצוץ והוא ביקש ממנה ( בקושי רב) שתזמין אמבולנס ומשטרה. לדבריה, היא אינה בקשר עם איש ממשפחתו של התובע מלבד אחיו באהא.

41. בחקירה הזו וגם בחקירתה הנוספת, הגב' אבו עטא גם סיפרה שהתובע קיבל איומים באמצעות הטלפון, וזאת בעקבות סכסוך חמולות בין משפחתו לבין משפחה אחרת (חמודי), וכן שהוא קיבל איומים ביום הפיצוץ כשהיה אצלה בבית. כאמור, הגב' אבו עטא זומנה לבית הדין ואף הוצא כנגדה צו הבאה, אך היא לא הגיעה להעיד, ובשל היעדר האפשרות לאתר אותה (הגם שהיא חתמה בשלב מסוים על צו ההבאה בפני גורמי הנתבע ).

42. התובע ואביו הכחישו את דבריה של הגב' אבו עטא מכל וכל. התובע טען – הן בחקירתו אצל הנתבע והן בחקירתו הנגדית, כי אין לו בת זוג, וכי הגב' אבו עטא הינה שוכרת בית שבבעלותו. דא עקא, שכלל לא הוצג בפנינו חוזה שכירות של הגב' אבו עטא, ו/או אישור על תשלומים ששילמה הגב' אבו עטא לידי התובע, ו/או נסח טאבו שיש בו כדי ללמד כי המדובר בכלל בדירה הנמצאת בבעלות התובע. נזכיר בהקשר זה, פעם נוספת, את ההלכה ולפיה אי-הבאת עד ו/או ראיה רלוונטית פועלת לחובת הצד שנמנע מהצגתם, ואשר היה לו אינטרס לעשות כן. גם כאן כשל התובע מהבאת ראיות רלוונטיות (ולמעשה – ראיות כלשהן, מלבד דבריו שלו, בעניין זה).

43. הנתבע הביא לעדות – גם כן באמצעות צו הבאה – את מר אוליאל, אשר היה ידיד של התובע, ואשר נחקר אף הוא במשטרה בנוגע לאירוע הפיצוץ. בחקירתו במשטרה טען מר אוליאל כי הוא מכיר את הגב' אבו עטא, וכי התובע היה נעזר בו על מנת שהמשפחה לא תגלה את הקשר בין השניים. הוא טען כי היה אצלה בבית יחד עם התובע, ואף אישר שאחיו של התובע – באהא, הינו היחיד מהמשפחה היודע על הקשר.

44. לטענתו של מר אוליאל בעדותו במשטרה, הוא גר בסמוך לגב' אבו עטא. ביום האירוע הוא קיבל טלפון מגיסתו שסיפרה לו על הפיצוץ ברכבו של התובע, ועל כן הוא מיהר למקום האירוע, ומצא את התובע פצוע על הכביש. לדבריו, בשלב זה ביקש ממנו התובע כי משפחתו לא תדע היכן הוא נמצא, ושהוא ( מר אוליאל) יגיד למשפחה שהתובע היה אצלו קודם לפיצוץ. בעדותו בפנינו אישר מר אוליאל כי הוא חתם על ההודעות שנגבו ממנו במשטרה וכי כל האמור בהן הוא אמת.

45. בחקירתו הנגדית בפני בית הדין, חזר בו מר אוליאל מטענתו לגבי ידיעתו האישית לגבי היחסים בין התובע ובין הגב' אבו עטא, וטען כי "אני לא יודע עד איזה רמה הדברים האישיים ביניהם, בסה"כ היה ביני לבין התובע יחסי עבודה, יש דברים שאני תיארתי לעצמי לא שהוא אמר לי באופן ספציפי וניחשתי אותם מהאווירה ולפי מה שראיתי. זה בערך 3 או 2 שנים לפני האירוע. אני הייתי במקצועי נגר ועשיתי בבית של התובע עבודה, שם היא השוכרת ויצא לי לראות את היחסים והבנתי".

46. דא עקא, שהאמור לעיל אינו מקובל עלינו כלל ועיקר, בשל כמה טעמים.

ראשית, בחקירה המפורטת במשטרה, מר אוליאל כלל לא סיפר שהמידע המובא מפיו, בעודו נחקר על ידי גורמי החקירה (ויש לזכור כי המדובר בעדות במשטרה, על כל המשמעויות הנובעות מכך, ולא בשיחת חולין), הינו השערה שלו בלבד ;

שנית, מר אוליאל ממילא סיפק למשטרה מידע מפורט ורב באשר למערכת היחסים בין התובע לבין הגב' אבו עטא, שקשה להניח כי ניתן לדעת אותם רק מהשערה בלבד – כך למשל, העובדה שרק אחיו של התובע, מר באהא, ידע על הקשר, או הסיפור השלם שפורט על ידו בחקירה השניה במשטרה – העובדה שהתובע והגב' אבו עטא רבו בשלב מסוים על רקע רומנטי ובשל העובדה שהתובע היה אמור להתחתן עם בחורה אחרת . כזכור גם, אין המדובר רק בעדות שמיעה, שכן מר אוליאל סיפר גם שהוא היה בבית של הגב' אבו עטא ביחד עם התובע עצמו;

שלישית, מר אוליאל גם כלל לא נתן הסבר בשלב זה, מדוע הוא ימציא וישקר למשטרת ישראל בדבר סיפור סבוך של פרטים ומידע – כך למשל, לגבי העובדה שלאחר פיצוץ רכבו של התובע הוא מצא אותו שוכב על הקרקע, וכי התובע ביקש ממנו שהוא (מר אוליאל) יגיד שהתובע היה אצלו, כדי שהמשפחה שלו לא תדע שהוא היה אצל הגב' אבו עטא. ודוק – ביחס לנקודה זו ואשר עליה סיפר העד למשטרת ישראל בהרחבה , הוא כלל לא נחקר על ידי בא-כוח התובע. לטעמנו, אין די ביחס לכך בהכחשה סתמית ולפיה העד "תיאר לעצמו" ו"ניחש" את הדברים, אלא בהסבר מפורט.
47. ראוי גם לציין שוב בהקשר זה, כי מר אוליאל הובא כעד מטעם הנתבע, ומר אוליאל אף אישר את חתימתו על שתי ההודעות שהוא נתן למשטרת ישראל. בשלב זה, ניתנה לבא-כוח התובע ההזדמנות המלאה והשלמה לחקור אותו בחקירה נגדית, ולמעשה עדותו במשטרה – שהיא-היא תצהירו לצורך הליך זה, לא נסתרה כלל . ממילא, גם מר אוליאל ציין בעצמו, ולגבי המאבק הקיים בין משפחתו של התובע לבין המשפחה הנוספת, ש" המלחמה בין המשפחות, מה שכולם יודעים", הגם שהוא ציין שהמדובר ב"שמועות בלבד".

48. ודוק – ראוי לציין עוד, כי התובע מצידו לא התייחס בתצהירו לפרטים העובדתיים הרבים מאוד שמסרה הגב' אבו עטא בחקירתה במשטרה, וגם לא לדבריו של מר אוליאל. התובע לא נתן כל הסבר, באשר הוא, מדוע ולמה הגב' אבו עטא ו/או מר אוליאל, יספקו כל כך הרבה פרטים בחקירתם במשטרה, שסותרים את גרסתו בהליך זה, בצורה מוחלטת. עצם שתיקתו של התובע מלעשות כן – מדברת בעד עצמה .

49. באשר לגרסתה הסותרת של הגב' אבו עטא, זו אכן לא הובאה לעדות בפנינו, ועל כן יש לייחס משקל נמוך לדבריה. ודוק – המדובר למעשה ב "עדות מפי השמועה", ובעניין זה קובע כב' השופט קדמי, כי "דו"ח שעורך אדם – והוא הדין בהצהרה או בהודעה הנמסרת על ידו – המוגש כראיה מבלי להעיד את עורכו מהווה, כשלעצמה, "עדות מפי השמועה"; שהגשתו כראיה כמוה כהשמעת עד המעיד על תוכנו. והוא הדין: בהודעות הנרשמות מפיו של מי שנחקר במשטרה...".

50. יחד עם דברים אלה, יש לזכור כי סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי בהליכים אזרחיים, "בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות". הוראה זו אף נקבעה "בשל האופי המיוחד של יחסי העבודה המתבררים בבית הדין לעבודה... מטרת המחוקק היתה להביא לאכיפה מירבית של נורמות אלה. להשגת מטרה זו בחר המחוקק לשחרר את בית הדין מהמסגרות של דיני הראיות, ואיפשר לבית הדין, וכן לצדדים להליך האזרחי, גמישות בעניין הסייגים והתנאים לקבלת ראיות".

51. עם זאת, גם נקבע כי משמעה של גמישות זו, אינו ויתור על עקרונות בסיסיים של דיני הראיות, כי אם מתן אפשרות לבית הדין " להסיר מעליו מגבלות מתחום דיני הראיות, שלדעתו אינן רצויות ושהסרתן אינה פוגעת בעשיית משפט צדק" (עניין לוסקי). הפסיקה אף קבעה, כי "... פסקנו רבות כי בית-הדין לעבודה מקבל עדות שמיעה. עדות שמיעה אינה נדחית בנימוק של אי-קבילות אלא ניתן לה המשקל המתאים". עוד נקבע, כי לאור הוראת סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, בית הדין עשוי להכשיר קבלתה של "עדות שמיעה", אך עליו לנהוג משנה זהירות בשימוש בה.

52. בענייננו, ניתן להכשיר ולקבל את תוכנם של דברי הגב' אבו עטא, הגם שזו לא העידה בפנינו. חרף המשקל הנמוך יחסית שיש לדברים אלה, השתכנענו כי עדותה מחזקת את הדברים שנאמרו גם על ידי מר אוליאל, שהעיד אף הוא במשטרה על הקשר הרומנטי שהתקיים בין התובע ובין הגב' אבו עטא. דבריה של הגב' אבו עטא גם משתלבים בעדותו של עד נוסף – מר אבראהים בסול, שהעיד במשטרה על אנשים חשודים שהסתובבו באזור הפיצוץ ביום האירוע – ואשר גם הוא לא הובא לעדות בפנינו. ממילא, אין המדובר בראיה המרכזית והעיקרית לדחיית תביעתו של התובע, כי אם באחד מהנדבכים הרבים שמצאנו לנכון לציין, ביחס ל הפרכת גרסתו של התובע.

53. באשר לשאלה השניה – האם הפיצוץ ברכבו של התובע כוון אליו באופן אישי, "בתור מי שהינו" – כאמור לעיל, תיק חקירת המשטרה בעניינו של התובע נסגר לאור אי-מציאת זהותו של העבריין אשר הפעיל את מטען הנפץ ברכבו של התובע. עם זאת, מהעדויות בפנינו עולה, כי אכן קיים סכסוך משפחות בין משפחת אספיאן ובין משפחת חמודי.

54. ודוק – אביו של התובע אף אישר בפנינו במפורש את הסכסוך, וציין כי הוא נבע מהניסיון של משפחתו להיות גורם מתווך בסכסוך בין שתי משפחות אחרות: " היה סכסוך אני לא אומר שלא, כל העולם יודע שהיה סכסוך. הסכסוך היה בין משפחת שתיווי לבין משפחת חמודי, לא אנחנו. אנחנו נכנסנו בהתחלה לעשות סולחה ביניהם ובסוף מה שקרה כולם יודעים. אני הייתי בעצמי בימ"ר, על דבר שקרה לג'מיל באותו השבוע והוא אמר לי שאולי טעו באוטו ושג'מיל בחור עשר. מה שגב' אבו עטא אמרה בחקירה אני לא קראתי וכאשר בית הדין מקריא לי מתוך גיליון 2, מתוך גיליון 5 בהודעתה השנייה של גב' אבו עטא שורה 29 ואילך, אני מאשר שאכן היה סכסוך בין המשפחה שלנו למשפחת חמודי".

55. בהקשר לכך, לא מקובלת עלינו הכחשתו הלא-אמינה של התובע, שהכחיש כי קיבל איומים על חייו, וכי ניסו להתנקש בו באמצעות התנגשות ברכבו. לא הובא כל הסבר מפיו של התובע , מדוע הן אביו, הן הגב' אבו עטא והן מר אוליאל, יספרו על כך למשטרה. גם מר אוליאל חזר בו בחקירתו הנגדית מהדברים שהוא ציין בפני המשטרה, וציין לפתע כי אירוע ההתנגשות ברכבו של התובע היה בגדר "תאונת דרכים". אולם, שוב המדובר בשינוי גרסה לא מהימן , שאינו מקובל עלינו.

56. לסיכום-ביניים – הוכח לטעמנו ברמה הראייתית המספקת, כי טרם פיצוץ רכבו ביום האירוע, התובע היה בביתה של הגב' אבו עטא, וללא כל קשר לעבודתו באותו רגע נתון. שהייתו של התובע שם, במשך זמן לא מבוטל, מנתקת את הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע בשלב מוקדם יותר באותו היום (וככל שזו התקיימה – וכאמור, לא שוכנענו כי כך הוא הדבר) .

57. הוכח גם בפנינו, כי סיבת פיצוץ רכבו של התובע לא היתה בגין "טעות בזיהוי", כי אם בשל סכסוך אישי ומשפחתי שהיה בין משפחתו של התובע לבין משפחה נוספת, ואשר בגינה התובע גם קיבל איומים על חייו, והכל – ללא קשר לעבודתו של התובע. יצוין, כי גם לפי עמדתו של בית המשפט העליון בפרשת סילאוי שצוטטה דלעיל, הרי ש"על אף הנכונות להרחיב את הגדרת המונח "סיכון דרך" כך שתכלול פגיעות שונות על רקע פלילי בדרכו של עובד לעבודה, אין חולק כי הגדרה זו אינה כוללת פגיעה בעובד שכוונה אליו במכוון, באופן אישי, בתור מי שהינו".

58. בית המשפט העליון אף מפנה – בדומה לענייננו, ל"... [ב]מקרים בהם לא נמצא התוקף והתיק המשטרתי נסגר מהיעדר ראיות, ככל שהיה בידי בית הדין די ראיות על מנת לקבוע כי מדובר בתקיפה מכוונת כלפי העובד, אירוע התקיפה לא הוכר כ"תאונת עבודה", ומצטט את פרשת נסאסרה, שם ציינה כב' הנשיאה סלע דברים היפים גם לענייננו אנו:

"אמנם, התיק המשטרתי נסגר מחוסר ראיות ולא הוכח בדין כי הירי בוצע על ידי החשודים עליהם הצביע התובע ובשל המניעים שפורטו לעיל. דא עקא, אין לשכוח כי מידת ההוכחה הנדרשת בפלילים היא לא זו הנדרשת במשפט האזרחי. משלא שוכנענו, מפי התובע, אשר נטל ההוכחה מוטל על כתפיו, כי אין סיבה סבירה לקשור בינו לבין אירוע הירי – אלא ההיפך – ומשהנתבע הציג תשתית ראייתית מספקת הקושרת בין אירוע התקיפה לבין המבוטח די בכך כדי לדחות את תביעתו של התובע להכרה באירוע כתאונת עבודה."

59. כך הוא הנכון גם במקרה שלפנינו – מחד, התובע נמנע מלהביא ראיות רבות שהיו יכולות לתמוך בגרסתו כי בעת פיצוץ רכבו , הוא היה בחזרה מעבודתו. למעשה, וכפי שכבר צוין, לא הובאה ולא הונחה בפנינו ולוּ ראיה אובייקטיבית אחת שיש בה כדי לתמוך בטענה זו; מנגד – נמצאו סתירות רבות בגרסתו של התובע בפנינו, לעומת שאר העדויות. הצטברותם של כלל אלה מובילה למסקנה חד-משמעית, כי התובע לא הוכיח כלל ועיקר את גרסתו.

60. לסיכום כל האמור לעיל – לא הוכח כלל ועיקר כי אירוע הפיצוץ אירע בדרכו של התובע מהעבודה אל ביתו, ומנגד – הוכח כי אירוע הפיצוץ כוון ספציפית וייחודית כלפי התובע. משכך, לא ניתן לראות באירוע האמור כתאונת עבודה. על כן, דין התביעה להידחות.

61. הוצאות – כמקובל בהליכי ביטחון סוציאלי ואף בשל מצבו של התובע , איננו פוסקים צו להוצאות.

62. ערעור – ניתן לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה, וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ז (23 ינואר 2017), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור
(עובדים)

ד"ר טל גולן
שופט

נציג ציבור (מעסיקים)