הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 959-04-14

17 יוני 2016
לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם
נציג ציבור (עובדים) מר ג'ואד אגבאריה
נציג ציבור (מעסיקים) מר דב רוזנברג

התובע
מופלח אבו תנהא ת.ז XXXXXX787
ע"י ב"כ עו"ד אמין אבו סאלח

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אורנית פיכמן

פסק דין

1. התובע הגיש לנתבע, ביום 8.3.10, תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה.
הנתבע דחה את תביעת התובע בטענה שהנו בעליה של חלקת אדמה באזור חדרה ו כן מחמת אי התייצבות בת זוגו בלשכת התעסוקה .
כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. במסגרת כתב ההגנה שהגיש, הנתבע טען להתיישנות התביעה, ככל שהיא נוגעת לתקופה שלפני חודש 3/2013.
עוד נטען בכתב ההגנה כי התובע הינו הבעלים של בניין בן 3 קומות בכפר עילוט, כאשר הוא מתגורר בקומה אחת ושני בניו בשתי הקומות האחרות. לפיכך, נלקח בחישוב הכנסותיו , שווי זכויות הבניה בדירות אלו.
הנתבע הוסיף, כי דחה את טענת התובע לפיה לא שולמה לו גמלת הבטחת הכנסה, שכן לתובע שולמה גמלת הבטחת הכנסה החל מיום 1.3.10 (חודש הגשת תביעתו) ועד ליום 31.8.10, כאשר זכאותו הופסקה החל מחודש 9/2010 בשל כך שלא התייצב כנדרש בשירות התעסוקה.

הנתבע הוסיף כי התובע הגיש תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה ביום 23.9.11, וזו אושרה החל מיום 1.9.11 כך ששולמה לו הגמלה, לסירוגין, בהתאם להתייצבות בלשכת שירות התעסוקה עד ליום 28.2.13.
עוד נטען כי רעייתו של התובע לא התייצבה באופן מלא בלשכת שירות התעסוקה במהלך החודשים 3/2013-6/2013 ולכן התובע ובת זוגו אינם זכאים לגמלה החל מחודש 3/2013. באשר לתקופה שמחודש 7/2013 , נטען כי זכאותו של התובע תיבחן בכפוף להגשת תביעה חוזרת והחל ממועד הגשתה.

3. התובע השיב לכתב ההגנה וביקש לדחות את טענת ההתיישנות. באשר לנכס בו מתגורר, טען התובע כי שתי הדירות הן של בניו, כך שאין להתייחס אליהן לצורך קביעת הכנסתו . בנוסף, התובע ציין, כי במועדים בהם רעייתו לא התייצבה בלשכת שירות התעסוקה היא עברה בדיקות בקופת החולים וכי בידיו אישורים המוכיחים זאת.

4. תוך כדי ניהול ההליך יושבו חלק מן המחלוקות שבין הצדדים ;

לאחר שנתקבל אישור ממס רכוש בחדרה, אשר על פיו לתובע אין נכסים בחדרה, הנכס בגוש 10404 חלקה 26, לא נחשב עוד כנכס השייך לתובע ובהתאם לא נכלל בחישוב ההכנסה.

כמו כן, לאחר שהנתבע בחן את אישורי המחלה של בת זוגו של התובע, אושרה הזכאות לגמלה בגין החודשים 3/2013-5/2013 ו-7/2013-10/2013, וחשבונו של התובע זוכה ביום 21.4.15 בסך של 11,686 ₪.
לגבי חודש 6/2013, לא אושרה זכאות , מכיוון שאישור המחלה שהומצא התייחס לימים 21.6.13 ו-22.6.13 שהינם ימי שישי ושבת בהתאמה , שעה שהיה על בת זוגו של התובע להתייצב בלשכת התעסוקה ביום 23.6.13.
בנוסף, ב"כ הנתבע הבהירה בדיון מיום 29.12.15 כי: "לגבי התקופה מנובמבר 2013 עד ספטמבר 2014 ביקשנו את התלושים על מנת שנוכל לבדוק את עניין הזכאות, הומצאו התלושים וביום 6.10 העברנו לפקיד התביעות והוא מצא שהתלושים מעידים על משרה חלקית . לכן משהתובע לא התייצב בשירות התעסוקה תביעתו להשלמת הכנסה נדחתה".(ראו ע' 6 ש' 14-17 לפרוטוקול).

5. משהצדדים לא הגיעו להסכמות בכלל המחלוקות שביניהם, התיק נקבע לשמיעת ראיות, לאחר שהתובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם בנו, מר פריד מופלח אבו תנהא (להלן: "הבן פריד").
המצהירים נחקרו בבית הדין על תצהיריהם.

דיון והכרעה

6. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שבחנו את כלל החומר שעמד בפנינו, החלטנו לקבל את התביעה , באופן חלקי בלבד . לפיכך, ועל מנת שלא להרחיב את היריעה שלא לצורך, מצאנו לנכון להתמקד בשאלה שבמחלוקת המונחת לפתחינו והיא: מהו המועד בו הועברו ה זכויות/החזקה בדירות לבנים. במילים אחרות, מאיזה מועד מתחיל מניין 5 השנים בהתאם לתקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב – 1982 (להלן: "תקנות הבטחת הכנסה"). כפועל יוצא נבחן, האם יש להתחשב בשווי זכויות הבניה של דירות הבנים והאם יש לראות בשווי זכויות אלה כהכנסה לצורך חישוב גמלת הבטחת הכנסה לה זכאי התובע.

7. בטרם נבחן את הוראות החוק הרלוונטיות וההלכה הפסוקה, נציין כי על שם התובע במס רכוש בניין בן שלוש קומות, בגו ש 17501 חלקה 80 , בכפר עילוט.
עפ"י רישומי המועצה המקומית, חוות הדעת של השמאי מטעם הנתבע וכן על פי גרסת התובע, בקומה אחת מתגוררים התובע ובת זוגו, ואילו שני בניו הנשואים מתגוררים יחד משפחותיהם בכל אחת מהקומות הנותרות.
בשל חשיבות הדברים נציין כי , בחודש 3/2015 ותוך כדי ניהול ההליך, ומשעלתה שאלת הבעלות באשר לשתי הדירות בהן מתגוררים הבנים, העביר התובע ללא תמורה במס רכוש את שתי הדירות מושא ענייננו לבניו פריד ופרג' אבו תנהא.

בעוד שהנתבע מייחס לתובע שווי זכויות הבניה של שתי הדירות בהן מתגוררים הבנים ומבקש למנות את 5 השנים, מיום ביצוע ההעברה במס רכוש (מרץ 2015) ולראות בשווי זכויות הבניה בגין שתי הדירות כנ כס של התובע עד מרץ 2020, התובע סבור שאין לזקוף לו הכנסה כלשהי בגין שתי הדירות שנבנו על ידי הבנים בעצמם ומכספם.

המסגרת הנורמטיבית

8. בסעיף 9(א) ל חוק הבטחת הכנסה נקבע, כי לצורך החוק, " הכנסה" משמעה הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 ל פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ולרבות, לפי המפורט בסעיף קטן (4): "סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, ... ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה ". משמע, לעניין חוק הבטחת הכנסה, גם הכנסה רעיונית מנכס תיחשב "הכנסה".

בסעיף 9(ג) ל חוק הבטחת הכנסה נקבע כי " נכס" לעניין סעיף זה, כולל "...כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין ... ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או רווח (בסעיף זה דירת מגורים)". בתקנה 10 ל תקנות הבטחת הכנסה נקבע האופן בו תחושב ההכנסה הרעיונית מנכס מקרקעין.
בתקנה 11 לתקנות שכותרתה " נכס שהועבר לאחר" נקבע:

"11. הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גימלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס -
(1) אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגימלה;
(2) אם הנכס הועבר לילדו, כל עוד הוא ילד הנמצא בהחזקתו, אף אם חלפו יותר מחמש השנים האמורות בפסקה (1)."

9. שאלת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה נדונה על ידי בית הדין הארצי במספר הליכים.
בהליך זה נתמקד בשני פסקי דין הרלוונטיים לענייננו, אשר מתווים את ההלכה בכל הקשו ר להתייחסות לדירות הבנים הנבנות על קרקע הרשומה על שם האב . האחד; פסק הדין שניתן בעב"ל (ארצי) 522/05 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף סעיד חטיב (24.07.2007) , (להלן: "פרשת חטיב"), שם נקבע כי במקרה שבו הזכויות הקנייניות בנכס רשומות רק במס רכוש, ההיגיון המשפטי אומר שהעברת הזכויות בנכס לאחר תיעשה גם היא באמצעות הרישום במס רכוש.
יחד עם זאת, אין לשלול מסקנה שלפיה קבלת חזקה מוחלטת בנכס יכול שתיחשב כהעברת זכויות, בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה ולתכלית העומדת מאחורי חוק הבטחת הכנסה.
עוד נקבע כי הזכות בשלה לכאורה רק ממועד תחילת המגורים בפועל בדירה, ובתנאי שתמורת בנייתה מומנה ע"י בעל זכות החזקה המתגורר בפועל בדירה, או שהדירה נקנתה על ידו.

10. פסק הדין השני ניתן בתיק עב"ל (ארצי) 17435-10-11 המוסד לביטוח לאומי נ' עטא נאסר (19.8.2014 , להלן: "פרשת עטא נאסר" ).
בפרשת עטא נאסר סקרה כב' השופטת רוזנפלד את הפסיקה הרלוונטית ואת ההלכה הפסוקה.
בשל חשיבות הדברים נביא תחילה, את עמדתו של המוסד לביטוח לאומי בפרשת עטא נאסר, שם צוין:
"מוסיף המוסד ומציין, כי הוא "איננו עומד על ביצוע הרישום 'בזמן אמת', לאור הבנתו כי נסיבות החיים הינם כאלה שלעיתים אין הדבר מתאפשר". עם זאת, הוא עומד על כך כי ייערך רישום כאמור קודם להכרה בהעברת הזכות. בנסיבות המקרה שלפנינו, "מקום שהמשיב וילדיו יערכו רישום בטאבו או במס רכוש כיום, יסכים המוסד לבחון את מועד העברת הבעלות בשלוש הדירות, רטרואקטיבית, בהתאם למצב הדברים בפועל ומניין חמש השנים יתחיל מהמועד בו נכנסו לדירה או מהמועד בו היא הייתה מוכנה" (פסקה 15 לעיקרי הטיעון). לפי הנטען, מדובר בפתרון המאזן בין חובת המוסד להבטיח כי תשלומי גמלת הכנסה ניתנים רק לזכאים להם, ובמקביל, מציב הוא דרישות מינימום, בדמות רישום ברשויות המס בלבד, למי שמבקש גמלת הכנסה.
לעניין אישורי הרשויות שהציג המשיב בבית הדין האזורי מוסיף המוסד וטוען כי אין בהם די כדי להעיד על חזקה ובעלות בנכס, משום שכל עוד המס משולם, הרשויות לא מדקדקות עם זהות משלם המס, אם הוא בעלים אם לאו".
על עמדה זו חזר המוסד שוב במסגרת ההליך שם (ראו סעיף 25 לפסק הדין בעניין עטא נאסר).

בפרשת עטא נאסר, בשונה מענייננו, התובע שם כלל לא העביר את הזכויות במס רכוש על שמות הבנים .
לכן, בין היתר בשל עובדה זו, קבע בית הדין הארצי כדלקמן :
" לאחר כל הדברים האלה נותר לבחון אם עלה בידי המשיב להוכיח כי העביר את כל זכויותיו לבניו בשלושת הדירות מושא הערעור, לרבות זכויות הבנייה בהן. אנו סבורים שהתשובה לכך היא בשלילה ...
נמצא איפוא כי בית הדין נסמך בהחלטתו במידה רבה על אישורי תשלום מיסים ומים, חלקם מן השנים 1993 ו-1994 לגבי דירות הבנים מנסור ומוחמד, ואישורים אחרים משנת 2004 לגבי דירת הבן אכרם. זאת, כשברקע הדברים עומדת עובדת מגורי הבנים בדירות והעובדה שהם נשאו בעלויות הבנייה...
אנו סבורים כי בתשלום המסים המוניציפאליים בגין הדירות לרשויות, כמתואר על ידי בית הדין האזורי, אין כדי להוות ציון דרך משמעותי לעניין העברת זכויות הבנייה, שהחל ממנו ניתן למנות את "תקופת ההמתנה" בת חמש השנים כנדרש בתקנה 11 ל תקנות הבטחת הכנסה. מקובלת עלינו טענת המוסד כי בקבלת תשלומי המסים אין הרשויות מקפידות בבדיקת הבעלות בהן, ובצדק.
.....
אשר על כן, בהיות המשיב בעלי המקרקעין עליהם נבנו חמש דירות הבנים מושא הדיון, ומשלא הוכח כי בוצעה פעולת העברה של זכויות הבנייה הקשורות לכל הדירות האלה, בין דרך הצגת של יפוי כוח בלתי חוזר, בין דרך הצגת אסמכתא מספרי מיסוי מקרקעין, ובין בדרך אחרת, יש לראות את המשיב כבעלים של זכויות הבנייה. בהיותו בעלים, רשאי המוסד לביטוח לאומי לזקוף לו הכנסה בגין שווי זכויות הבנייה.
משזו מסקנתנו, דין ערעור המוסד להתקבל בחלק זה שלו. המוסד לביטוח לאומי רשאי לזקוף למשיב הכנסה רעיונית מנכס בגין שווי זכויות הבנייה בשלוש דירות הבנים, שבהן הם מתגוררים. זאת כל עוד לא פעל המשיב להעברת הבעלות בזכויות אלה".

עוד נקבע בפרשת עטא נאסר כי העברת הבעלות בזכויות הבניה, נועדה כדי לתת ביטחון שבעתיד התובע לא יחליט לממש זכויות שטרם מומשו או יחליט להעניקן לאחרים.

מן הכלל אל הפרט

11. בפרשת עטא נאסר כאמור, הנתבע גילה נכונות והסכים , שככל שתיערך העברת בעלות כיום, יסכים לבחון את מועד העברת הבעלות בדירות, רטרואקטיבית, בהתאם למצב הדברים בפועל ומניין חמש השנים יתחיל מהמועד בו נכנסו הבנים לדירה או מהמועד בו היא הייתה מוכנה.

12. בענייננו, אין חולק כאמור כי התובע העביר את הבעלות על הדירות לבנים במס רכוש.
לכן יש להוסיף ולבחון אם הצליח התובע והעד מטעמו להוכיח את טענותיהם באשר למועד בו נכנסו הבנים לדירותיהם, שנבנו מכספם, ומה המועד בו תפסו חזקה בדירות אלו.

בטרם נבחן שאלה זו לגופה, נציין כי עדותם של התובע והבן פריד הייתה קוהרנטית, אחידה, ברורה, ישירה וניכרו בה אותות האמת.
אומנם נפלו בעדותו של התובע אי- דיוקים, שאינם מהותיים, אך לא מצאנו שיש באלה כשלעצמם כדי לפגוע במשקל שיש לתת לעדותו.

13. הוכח להנחת דעתנו כי בניו של התובע מתגוררים בדירות, החל ממועד נישואיהם ביום 24.9.09, וכי הזכויות המלאות והחזקה בפועל בדירות הועברו אליהם כבר אז.
כעולה מאישור המועצה המקומית מיום 13.1.16 , הבניין מאוכלס ע"י התובע ובניו משנת 2009, וכי התובע משלם ארנונה בגין שלוש הדירות משנת 2009.

14. התובע העיד כי ילדיו הם אלה שמשלמים את המיסים על הדירות. מפאת המצב הכלכלי, אחד מהבנים משלם את הארנונה בעבור כולם. באשר לתשלומי החשמל והמים, התובע העיד כי מוני החשמל והמים הם על שמו וכי הילדים נושאים בתשלום החשבון (ראו ע' 8 ש' 7-11 לפרוטוקול). הבן פריד גם הוא העיד כי הבנים נושאים בתשלום חשבון החשמל והמים (ראו עדותו בע' 8 ש' 25-28, ובע' 9 ש' 1-10 לפרוטוקול).
לתמיכה בטענות אלו, הוגשו לתיק בית הדין אישורים בדבר חישוב היטלי מים וביוב, על שמו של הבן פרג' עוד משנת 2014.
מעיון בתחתית האישור עולה כי הבן פרג' גם שילם היטל ביוב למועצה עוד בשנת 2009, מה שכאמור מחזק את גרסתו של הבן פריד בדבר תשלום מסים על ידי הבנים.

15. מעבר לתשלומי המיסים, מצאנו ראיות נוספות שיש בהן כדי להטות את הכף לטובת התובע. ראיות כאלו קיבלנו בדמות תצהירים שהוגשו שלא במסגרת הליך זה לרשויות השונות, מסמכים רשמיים נוספים וכן חוות הדעת של השמאי מטעם הנתבע , ונפרט :

התובע צירף עותק מהיתר הבניה לצורך סגירת קומת העמודים (הדירה ששימשה למגורים בהמשך), ממנו עולה כי על אף שבעל הזכות בנכס הוא התובע, המבקש בהיתר היה הבן אבו תנהא פרג'.
גם בבקשה להיתר בניה שהוגשה לצורך לגיטימציה לשימוש חורג מהיתר קודם, נרשם שמו של הבן עבד-אלרחמאן כמבקש ההיתר ולא התובע.
הבן עבד-אלרחמן היה זה שנתבקש ע"י הוועדה לתכנון ובניה "מבוא העמקים" להמציא מסמכים לצורך דיון בבקשתו להיתר בניה.

16. זאת ועוד, מעיון באישור מזכיר המועצה המקומית עילוט מיום 25.3.10 עולה כי מדובר בבניין מגורים המורכב מ- 3 קומות. בקומה א' גר הבן פריד, בקומה ב' גר התובע ואילו בקומה ג' גר הבן פרג'.
מדובר באישור מיום 25.3.10 המדבר בעד עצמו.
התובע אף הציג בפנינו תצהיר שהגיש למוסד, הנושא חותמת נתקבל (מיום 3.6.10) בו הוא מבהיר כי הדירות מאוכלסות על ידי הבנים פריד ופרג'.
הנתבע צירף לסיכומים מטעמו, תצהיר נוסף מטעם הבן פריד, מיום 6.8.10 ואשר נתקבל בנתבע ביום 9.8.10 ממנו עולה כי הבן מתגורר בדירה החל ממועד נישואיו ביום 24.9.09.
עותק מההזמנה לחתונה של שני הבנים פריד וופרג' גם הוא הוגש לתיק בית הדין.
מדובר בתצהירים ומסמכים שהוגשו לנתבע עוד בשנת 2010 בהם חזר התובע ובנו על חלוקת הדירות בין הבנים.

גם מעיון בתצהירים שהוגשו לאגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין על ידי התובע והבן פרג' עולה כי הדירות נבנו מכספם של הבנים ומאוכלסים על ידם משנת 2009.

17. אם לא די בכל האמור לעיל, הנתבע הגיש את חוות הדעת של השמאי מטעמו –מר חיים ברדוגו, מיום 5.9.10.
מעיון בחוות הדעת עולה כי בביקור שערך השמאי בנכס ביום 22.8.10 בו נכחה בתו של התובע בלבד בשם אסמהאן, מצא השמאי כי בקומת הקרקע מתגורר הבן פראג' ואילו הקומה השניה נמצאת בשלבי אכלוס על ידי הבן פריד.
מדובר אם כן, בביקור במקום שנערך על ידי גורם שלישי, מטעם הנתבע.

18. בשולי הדברים נציין כי ניסיון החיים מלמד, כי "שיטת החיים" שהוצגה בפנינו נהוגה לא אחת במגזרי אוכלוסייה שונים, בין היתר, במגזר אליו משתייך התובע. ההתנהלות אותה תיאר התובע בדבר העברת החזקה המלאה בדירות לבנים ותשלום החשבונות על ידם על אף הרישום ברשויות על שם האב הינה מוכרת ורווחת מאוד. ברור שאין בכך, לבד, כדי לקבל את התביעה אולם חשוב שהדברים יוצגו כהווייתם, וזאת בשים לב לתכלית של החוק.

19. הנתבע ביקש להפנות לסתירה, לכאורה, בין שני תצהירים שונים של התובע. בתצהירו של התובע מיום 4.12.15 צוין כי "בניי פריד ופרג' הנ"ל התחתנו בתאריך 24.9.2009 ומאז הם גרים בקומות השייכות להם והנמצאות במגרש הנ"ל". בתצהירו מיום 25.5.10 (שניתן גם הוא בתמיכה לתביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה) ציין התובע כך: "הריני להצהיר כי הדירות של פריד ופרג' לא היו מאוכלסות ועל כן לא שולמו מיסים למועצה".

לאחר שעיינו בשני התצהירים, לא מצאנו כי תוכנו של האחד סותר את השני. ראשית, התצהיר מיום 25.5.10 אינו נוקב בתאריך בו הדירות לא היו מאוכלסות. יכול ומדובר בתאריך שטרם נישואי הבנים , שכאמור נישאו רק ב- 24.9.09 וספק אם אז נדרשו לשלם מסים לרשות המקומית.
שנית, התובע נשאל באשר לסתירה, לכאורה, במסגרת עדותו והשיב כי יכול ומדובר בטעות של עורך- דינו הקדום (ראו ע' 7 ש' 2-18 לפרוטוקול).
נוכח עדותו של התובע, התרשמנו כי מדובר באדם פשוט, איש קשה יום, שאינו ער לדקויות שאינ ן משמעותי ות מבחינתו.
אנו סבורים, כי ג ם אם היינו מקבלים את עמדת הנתבע בעניין זה, עדיין אי ן המדובר בסתירה מהותית בין שני התצהירים ולא התרשמנו כי מדובר בעדות שאינה אמת.

20. באשר לאישורים שמטעם המועצה המקומית:

באישור מיום 13.1.16 נכתב כי הבניין מאוכלס ע"י התובע ובניו משנת 2009, וכי התובע משלם ארנונה בגין שלוש הדירות משנת 2009.

במסמך רשמי נוסף של המועצה, מיום 27.7.10 , נכתב בהאי לישנא:
"בהתאם לדרישתכם מיום 03.06.10, הרינו לאשר כי עפ"י הרשום בספרי הרשות בניו של מפלח אבו תנהא פריד + פרג' טרם התחילו לשלם מיסים לרשות.
הנכסים רשומים על שמם ברשות אולם הם טרם אוכלסו ".

בעניין זה, אין לנו אלא לחזור על האמור בפסה"ד בעניין עטא נאסר שם נאמר כי "מקובלת עלינו טענת המוסד כי בקבלת תשלומי המסים אין הרשויות מקפידות בבדיקת הבעלות בהן, ובצדק".

זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מהאישור הקודם של הרשות המקומית מיום 3.6.10 ממנו עולה כי הבנים טרם החל ו לשלם ארנונה בגין דירותיהם , על אף שאלה רשומים על שמם.
בעניין זה חשוב לציין כי הבנים נישאו בסוף חודש ספטמבר 2009, והחלו להתגורר בדירות לאחר מועד זה, כך שפרק הזמן בין המועד בו נישאו לבין מועד הנפקת ה אישור ע"י הרשות המקומית, אין בו די כדי לקבוע כי מדובר באישור שאיננו משקף את המצב כהווייתו, בכל הקשור לתש לומי הארנונה לרשות.

סיכום

21. לאור כל האמור לעיל ובשים לב למכלול הראיות, אנו קובעים כי העברת הזכויות מהתובע לבניו נעשתה ביום 24.9.09 ( היום בו נישאו הבנים והמעבר לדירות ואכלוסן ). על בסיס תאריך זה, יש לקבוע את תקופת חמשת השנים המותירה את התובע כבעל זכויות הבניה על פי הערכת השמאי.
על-כן, אין לראות בתובע כמי שמפיק הכנסה מהנכס הנ"ל החל מ- 24.9.14.

22. באשר ליתר טיעוני התובע, מעבר לעובדה כי אלה נזנחו על ידו, הנתבע הוכיח את טיעוניו באשר לגמלה ששולמה ושיעורה במועדים בהם התובע ו/או בת זוגו לא התייצבו בלשכת שירות התעסוקה. לפיכך, אנו דוחים את טענות התובע בעניין זה.

23. מאחר שהנתבע זנח בסיכומיו את טענת ההתיישנות שהעלה בכתב ההגנה ובשים לב לתוצאה אליה הגענו, אין אנו נדרשים לה עוד.

24. נוכח הנסיבות המיוחדות, כל צד יישא בהוצאותיו.

25. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, י"א סיוון תשע"ו, (17 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר ג'ואד אגבאריה
נציג ציבור עובדים

מוסטפא קאסם שופט

מר דב רוזנברג
נציג ציבור מעסיקים