הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 9092-09-16

לפני:

כב' הנשיא מירון שוורץ
נציג ציבור (עובדים): מר מחמוד ג'בארין
נציג ציבור (מעסיקים): מר רביב סתיו

התובע
אלירן חרמש, ת.ז. XXXXXX469
ע"י ב"כ: עו"ד גיא דורון

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אורנית פיכמן

פסק דין

כללי-

1. התובע, בעל עסק לממכר ותיקון כלי גינון בזמנים הרלוונטיים לתביעה , טוען כי ביום 12.04.15 נפגע בצוואר, לאחר שנדרש להפעיל גנרטור (להלן: "התאונה").

תביעת התובע להכיר ב אירוע כתאונת עבודה ול שלם לו דמי פגיעה נדחתה בהתאם להודעת פקיד התביעות מיום 08.06.16 , וזאת מהנימוק שלא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו של התובע במשלח ידו, וכן משום שלגישת הנתבע לא קיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין התאונה הנטענת.

מכאן התביעה שבפנינו.

2. ביום 17.10.17 שמענו את עדותו של התובע, אשר נחקר על תצהיר עדותו הראשית, ואת עדותם של שלושת עדי התביעה – רופאת המשפחה ד"ר קצור כריסטינה (להלן: "ד"ר קצור"), בת זוגו של התובע גב' שירלי חרמש (להלן: "גב' חרמש") ומר ערן תורג'מן (להלן: "מר תורג'מן"), מי שעל פי הנטען עבד בשירותיו של התובע בעת הרלוונטית והיה עד להתרחשות התאונה .
הוצגו בפנינו גם הודעה שמסר התובע לחוקר המל"ל, וכן מסמכים רפואיים.

תמצית טענות הצדדים –

3. התובע טען התאונה התרחשה ת וך כדי ביצוע עבודתו וכי המדובר באירוע תאונתי פתאומי. לטענתו, עדותו כפי שהובאה בבית הדין לא נסתרה והיא נתמכה בתיעוד הרפואי שהונח בפני בית הדין. התובע טען גם כי לא סבל מליקוי בצוואר עובר לתאונה, כאשר לולא התאונה לא הייתה נגרמת לו הפגיעה הנדונה. כן טען, כי עדותו נתמכה גם כן בעדותם של יתר עדי התביעה.

4. הנתבע מנגד, טוען כי יש לדחות את התביעה. לטענת ו, התובע לא הוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי שהתרחש במסגרת העבודה ביום 12.04.15. יתרה מכך, לטענת הנתבע, המסמכים שהציג התובע מלמדים על עובדות שונות מאלו הנטענות על ידו, כאשר העדים שהעידו מטעמו לא תמכו בגרסתו בכל הנוגע להתרחשות האירוע, ואף עלו סתירות בין גרסת התובע לבין גרסת העדים והמסמכים הרפואיים שהוצגו.

דיון והכרעה –

5. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע כי תאונת עבודה היא תאונה שארעה "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

סעיף 83 לחוק, מגדיר, בין היתר, את חזקת הסיבתיות:
"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

על התובע, כעובד עצמאי, אין חלה חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק, כך שעליו חובת ההוכחה, שהתאונה ארעה לו תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו, כאמור בהגדרת תאונת עבודה בסעיף 79 לחוק.
כדי להוכיח, כי התאונה ארעה עקב העיסוק במשלח היד על התובע להראות, כי הפעולה בה נפגע, "נעשתה לצורך עיסוקו במשלח ידו ("עקב") בין שתראה בה פעולה השייכת מהותית לעיסוק עצמו ובין שתראה בה פעולה הנלווית לעיסוק" (וראה את שנפסק בדב"ע שם/0-117 ישראל – המוסד לביטוח לאומי פד"ע יב 130; דב"ע מה/0-128 קליפר – המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח 29 ; עבל 104/99 גבריאל ברדה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 241).

6. נקדים את המאוחר ונאמר כבר כעת , כי לאחר שבחנו את העדויות והראיות אשר הוצגו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, ולשכנע כי פנייתו לטיפול רפואי ביום 14.4.15 היתה בשל תאונה שהתרחשה תוך כדי ועקב ביצוע עבודה כלשהי במקום עבודתו.
מצאנו, כפי שנפרט להלן, כי מעבר לכך שעדותו של התובע ביחס לנסיבות התרחשות התאונה לא נתמכה בראיות או עדויות שהניחו את דעתנו, הרי שגרסתו ביחס לשורה של היבטים עובדתיים מהותיים לקתה בחוסר עקביות וסתירות התגלעו בינה לבין עצמה, כמו גם בינה לבין שאר הראיות.

7. המסמכים הרפואיים -
גרסתו של התובע בדבר קרות אירוע תאונתי בעבודתו ביום 12.04.15 אינה באה לידי ביטוי במסמכים הרפואיים שבתיקו הרפואי, שנערכו בסמוך למועד האירוע. בקשר לכך נזכיר את המשקל המיוחד של האנמנזה הרפואית, והדברים כפי שנרשמים במסמכים הרפואיים מפי הנפגע בזמן אמת. זאת בהתבסס על ההנחה, שהנפגע ימסור לגורמים המטפלים את העובדות הנכונות כדי לזכות בטיפול רפואי המתאים למצבו (ראו לעניין זה את שנפסק בעב"ל 696/08 ויקטוריה ביזרמן - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10.12.09; עב"ל 80/10 רפאל יצחקי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 06.07.10; עב"ל 45989-06-11 המוסד לביטוח לאומי – אברהם יונאני, ניתן ביום 04.09.12).
אמנם, המסמכים הרפואיים אינם חזות הכל, ועל בית הדין לשקול את מסכת הראיות כולה כפי שנפרשה לפניו. אלא שמתוך המסמכים הרפואיים שהוצגו בפנינו (נ/1 , נ/2, נ/3, נ/4), עולות גרסאות שונות מזו שהתובע טוען להן בתביעתו.
אין מדובר בתיעוד שהוא ניטראלי או שותק ביחס לרקע לפגיעה, כי אם בתיעוד המתאר רקע אחר לפגיעה. במקרים כאלה מדובר באנמנזה השוללת את גרסתו של התובע (וראו את שנפסק בעב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.07.02 16.7.2002; עב"ל 16656-03-11 צבי בן חיים – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 02.10.11; עב"ל 13366-02-12 יורי קוברינסקי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 11.12.12) . כך למשל הביקור מיום 14.04.15 אצל רופא ת המשפחה ד "ר קצור, תועד כ" ביקור רגיל" ונרשם: "מזה חודשיים כאב צוואר, בעיקר בזמן ישיבה. ייתכן ועושה מאמץ מסוים? תנועה לא נכונה". ביום 30.04.15 התובע הופיע פעם נוספת אצל ד"ר קצור ונרשמה אותה אבחנ ה "מזה חודשיים...". ביום 13.05.15 התובע הופיע אצל ד"ר דייב סרגיי והביקור נרשם כ"ביקור רגיל" ונרשם כי הכאבים בצוואר הינם מלפני חודשיים וכי הכאבים הופיעו על רקע תנאי עבדותו ולאו דווקא על רקע אירוע כלשהו שהתרחש כביכול במסגרת העבודה : "מזה חודשיים סובל מכאבי צוואר עם הקרנה ליד שמאל. מציין שבמסגרת העבודה בתור מכונאי מרים משקלות כבדים". בביקור מיום 14.05.15 נרשם אצל ד"ר רייכל מיכאל : "כאבי צוואר עם הקרנה לידיים ורגליים שבועיים נפילת חפצים נימול בידיים...". באישור הרפואי מד"ר קצור מיום 17.05.15 נרשם: "מ – 28/04, כאב צוואר, בעיקר בזמן ישיבה. ייתכן ועשה מאמץ מסוים? תנועה לא נכונה? בזמן עבודה... " (דברים דומים נרשמו בביקור מיום 02.06.15).
בסיכום אשפוז ממרכז הרפואי לגליל מיום 21.05.15, לא ניתן למצוא כל אזכור של אירוע תאונתי שבעקבותיו התובע פנה לבית החולים, כאשר צוין במפורש כי המדובר בכאבים ממושכים של הצוואר , וזאת ללא שצוינה חבלה כלשהי : "חולה בן 37, בריא בד"כ, סובל מכאבים בצוואר מלווים ברדימות, חולשה וקשיים תפקודיים בפלג גופו השמאלי. תלונותיו נמשכות מספר שבועות אך החריפו בזמן האחרון עם תלונות על קושי בעלית מדרגות והליכה".

רק ביום 27.07.15, כעבור יותר משלושה חודשיים לאחר מועד האירוע הנטען, פנה התובע לד"ר ינטין מרינה, מומחית ברפואה תעסוקתית, ושם הזכיר לראשונה כי האירוע הופיע בזמן העבודה לאחר משיכה של כלי כבד: "לדבריו ב – 12.04.15 הופיעו כאבים בצוואר בזמן עבודתו לאחר משיכה של כלי כבד... ".
התובע נשאל בפנינו, מדוע רק בפנייתו מיום 27.07.15 נרשמה לראשונה גרסתו ביחס לפרטי האירוע, ואולם בתשובותיו במהלך עדותו לא סיפק הסבר מניח את הדעת (ראו לדוגמא עמ' 15 ש' 5 – עמ' 16 ש' 3) .

ויודגש, כי גם הגרסה המתוארת בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה (נ/4), אינה אותה גרסה שהתובע מציג – אירוע פתאומי של " משיכת חבל מתנע בחוזקה". כל שנרשם באותה תעודה: "יתכן ועשה מאמץ מסוים או תנועה לא נכונה בזמן עבודה"

8. עדותה של ד"ר קצור –
התובע העיד מטעמו את ד"ר קצור, וזאת לעניין המסמך הרפואי מיום 14.04.15, שבו נרשם "מזה חודשיים כאב צוואר...".
במסגרת תצהיר עדותה הראשית, הצהירה ד"ר קצור כי "במסמך הרפואי נושא תאריך 14.4.15 חלה טעות סופר, כאשר כתבתי "מזה חודשיים כאב צוואר" במקום "יומיים" בשים לב למועד התאונה שאירעה לתובע...הטענה האמורה תוקנה במסמך מיום 17.4.16 שם אף ציינתי כי לפני התאונה הנזכרת מיום 12.4.15 לא התלונן התובע על כאבים בצוואר או בגב" (סעיפים 6 ו – 7 לתצהיר).
עדותה של ד"ר קצור הותירה בנו תחושה כי גרסתה נמסרה מתוך תקווה לסייע לתובע ולאו דווקא היוותה תיאור מדויק של הנסיבות כפי שהתקיימו בפועל. כך למשל, עלתה סתירה בין מה שנרשם באישור הרפואי מיום 17.04.16, ולפיו כבר בביקורו הראשון של התובע מיום 14.04.15 דווח לה כי יומיים קודם לכן נפגע בעבודתו, כאשר בפועל ולפי גרסת התובע – הרי שהדיווח אודות האירוע הנטען עלה רק לאחר קבלת תוצאות הבדיקות . כך בהודעתו לחוקר המל"ל, ולשאלת החוקר: "מתי עדכנת את רופאת המשפחה שמדובר בתאונת עבודה" (עמ' 2 ש' 47 להודעה) , התובע השיב: "אחרי שאני עברתי בדיקות וראינו שהכל תקין אני אמרתי לה שלא יכול להיות שהכל תקין ויש לי נימול ביד והיא שאלה אותי האם עשיתי משהו חריג ואז אני סיפרתי לה על הקליקים בצוואר בזמן הגנרטור ב 12/4/2015 והיא אמרה שמדובר בתאונת עבודה" (עמ' 2 48-49 ועמ' 3 ש' 50-51 להודעה). גם בעדותו בפנינו, תיאר התובע כי סיפר לרופאה אודות האירוע רק לאחר קבלת תוצאות בדיקות אליה ן נשלח (עמ' 15 ש' 1-14 לפרוטוקול).
כמו כן, ד"ר קצור בעדותה בפנינו, לא זכרה את המו עד שבו נטען כי סיפר לה התובע אודות האירוע הנטען (עמ' 7 ש' 16-25 ועמ' 8 ש' 8-9 לפרוטוקול), וכאשר ד"ר קצור עומתה עם המסמך הרפואי מיום 15.10.09, ולפיו קיימות תלונות קודמות על כאבים בצוואר וזאת לעומת מה שנרשם ברישום מיום 17.04.16 ולפיו "לפני מועד זה אין שום תלונות לגב או צוואר " – היא נמנעה מלהשיב באופן ענייני וטענה כי "...אני לא זוכרת, אולי לא חזרתי אחורה עד לשנת 2009" (עמ' 10 ש' 27-28 ועמ' 11 ש' 1 לפרוטוקול).

9. סיפור האירוע ועדים להתרחשותו -
במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל, תיאר התובע את התרחשות האירוע ובתוך כך סיפר כדלקמן –
"זה קרה בתאריך 12/4/2015, הייתי בעסק והתחלתי בדיקה על גנרטור גדול מנוע דיזל 10 כוח סוס. זה כלי בעל התנעה ידנית. הגנרטור היה ברחבה של העסק על הרצפה, משקלו כ – 90 ק"ג. אני טרם העבודה על הכלים נוהג להתניע אותם ידנית מחוץ לעסק ורק אז להכניס אותם לסדנא לתיקון לפי הצורך. באותו יום בסביבות השעה 10:00-11:00 יצאתי להתניע את הגנרטור, כאשר אני עומד מעליו התכופפתי בעמידה ומשכתי את חבל המתנע בחוזקה ביד ימין או בשתי הידיים ע"מ לגרום להתנעה, ובזמן שאני מושך חבל המתנע משך אותי אליו בחזרה ובאותו רגע שנמשכתי אליו הרגשתי מספר קליקים באזור הצוואר. באותו רגע עזבתי את החבל והתיישרתי ועיסיתי את הצוואר שלי בעזרת היד וחשבתי שזה יעבור לי והמשכתי בעבודתי הרגילה עד לסיום יום העבודה. לא ייחסתי לזה חשיבות..." (עמ' 1 ש' 21-23 ועמ' 2 ש' 24-32 להודעה).
התובע נשאל על ידי חוקר המל"ל, "האם היו עדים לפגיעה שלך?", ועל כך השיב בשלילה: "אני הייתי לבד ברחבה שזה קרה, אשתי הייתה במשרד והעובד שלי עבד בתוך הסדנא" (עמ' 2 ש' 44-46 להודעה). בהמשך, לשאלת חוקר המל"ל לגבי פרטי העובד ש נטען כי עבד אצל התובע במועד הרלוונטי, הלה השיב: " יונס זועבי מנאעורה" (עמ' 3 ש' 75-76).
במסגרת תצהיר עדותו הראשית, התובע חזר על תיאור האירוע, ובתוך כך לא הזכיר שום עדים להתרחשויות הנטענות (סעיפים 5 ו – 6 לתצהיר) .
דא עקא, חרף טענתו המפורשת של התובע בדבר העדר קיומם של עדים להתרחשות האירוע כאמור , התובע בהליך נזכר לראשונה בקיומו של העד מר תורג'מן (שהינו בן דוד של התובע) שהיה על פי הנטען עד להתרחשות האירוע ואף עבד עם התובע בהפעלת הגנרטור. מטעם מר תורג'מן הוגש תצהיר עדות הראשית ובו תיאור לאירוע הנטען.
התובע נשאל בפנינו, מדוע סיפר שלא היו עדים להתרחשות האירוע ומדוע לא הזכיר את שמו של מר תורג'מן, ואולם הסיבה שסיפק ולפיה לא זכר באותה העת את קיומו של העד לא שכנעה אותנו, וזאת בהינתן שמדובר בבן משפחה כאשר לגרסת התובע מדובר היה כביכול באירוע טראומטי מהסוג שלא ניתן לשכוח: " ...אני הגעתי לעבודה ואני זוכר מה היה ואני זוכר את הקליקים דבר שאי אפשר לשכוח אותו בחיים היו כאבים תופת " (עמ' 18 ש' 13-15 לפרוטוקול).
כמו כן, גרסתו של התובע כפי שהובאה בהודעתו לחוקר המל"ל ובתצהיר עדותו הראשית, ולפיה נפגע בעת שהפעיל לבד את הגנרטור וכי לאחר הפגיעה " לא ייחסתי לזה חשיבות", סותרת לחלוטין את הגרסה של מר תורג'מן בתצהיר עדותו הראשית, שם הצהיר כי "אני החזקתי את הגנרטור בזמן שאלירן משך את כבל ההתנעה...תוך כדי הפעולה שאלירן ביצע נוצרה תקלה עם הכבל וכתוצאה מכך אלירן טולטל...זכור לי שלאחר מכן אלירן התלונן על כאבים בצוואר" (סעיפים 4-6 לתצהיר).
אם כן, הסתמכותו של התובע ב הוכחת התרחשות האירוע על עדותו של העד מר תורג'מן, רק בשלב כל כך מאוחר, מקום ומדובר באירוע שעל פי הנטען " אי אפשר לשכוח אותו בחיים" – מביאה ספקות נוספים על חוסר המהימנות שמצאנו בגרסאות השונות ביחס ליתר הנושאים.

10. לנוכח המפורט לעיל, החלטת הנתבע לדחות את תביעתו של התובע , בדין יסודה. לפיכך, גם התביעה שלפנינו - נדחית.

הגם שיתכן כי בנסיבות העניין היה מקום לחייב את התובע בהוצאות ההליך, הרי שבשים לב למכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות.

11. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, ‏י' אדר תשע"ח, ‏25 פברואר 2018, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר מחמוד ג'בארין
נציגת ציבור (עובדים)

מירון שוורץ, נשיא
אב"ד

מר רביב סתיו
נציג ציבור (מעסיקים)