הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 66078-09-19

לפני:

כב' השופטת רויטל טרנר
נציג ציבור (עובדים) מר מימון אבוקרט
נציג ציבור (מעסיקים) מר אריה ציליק

התובע
מוסטפא בושנאק
ע"י ב"כ: עו"ד אליאס חלאק

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב גולן

פסק דין

התובע, יליד שנת 1970, חובש ונהג אמבולנס משנת 1992, הועסק בתקופה הרלוונטית במספר חברות המעניקות שירות העברת מטופלים באמבולנס בין בתים ומוסדות רפואיים. התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בגבו כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995 (להלן: החוק) על דרך המיקרוטראומה.
הנתבע דחה את התביעה, בין היתר, מהנימוק שלא הוכח קיום אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי העבודה ואשר הביאו לפגיעה בגב.
מכאן, התביעה שלפנינו.

התובע הגיש כתב תביעה בו ביקש לבטל את החלטת הנתבע. לטענת התובע, הוא נדרש לבצע הרמת משקל כבד בשל הרמת אלונקה עד בית המטופל, התכופפות להרמת המטופל, התיישרות תוך כדי הרמת משא כבד, הרמת האלונקה לתוך האמבולנס ומשיכת והרמת האלונקה מתוך האמבולנס ואל המוסד הרפואי.
הנתבע הגיש כתב הגנה בו חזר על האמור במכתב הדחיה.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבע הגיש הודעה שנגבתה ממר אילון שפרבר, מנהל בחברת יוסי אמבולנס בע"מ. ביום 4.3.2020 התקיים דיון הוכחות, במסגרתו נחקר התובע על תצהירו. במעמד הדיון, הגיש הנתבע סרטונים המציגים שימוש בסוגים שונים של אלונקות. לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב והתיק עבר למתן פסק דין.

תמצית טענות הצדדים
התובע טוען כי במסגרת עבודתו הוא מרים אלונקות עם חולים אל האמבולנס ומהאמבולנס, פעולה הכוללת התכופפות והתיישרות תוך כדי הרמת משא כבד, שכן משקל החולה הממוצע יכול לנוע בין 60 לבין 80 ק"ג. עוד טוען התובע כי פעולה זו מתבצעת בין 8-10 פעמים ביום בממוצע, ובמקרים מסוימים הוא מבצע אותה לבד, וכי פעולת הרמת האלונקה תופסת נפח ניכר על ציר הזמן של יום העבודה, והפעולות הנוספות אותן הוא מבצע (כגון נהיגה ומתן עזרה לצוות הרפואי בזמן הטיפול בחולה) אינן גוזלות זמן משמעותי ביום העבודה.
בהקשר זה טוען התובע כי מאחר ופעולת ההרמה הינה הפעולה העיקרית שחוזרת על עצמה בתדירות גבוהה במהלך יום העבודה, כפי שעולה מהראיות שהוצגו, הרי שעמד בנטל להוכיח את היסודות הנדרשים לצורך תורת המיקרוטראומה.

הנתבע טוען כי תנאי עבודתו של התובע, הגם שהינם קשים פיזית, אינם מהווים תשתית עובדתית למיקרוטראומה שכן הפעולות אשר ביצע במהלך יום העבודה הינו פעולות רבות ומגוונות מאוד. פעולות ההרמה שביצע התובע אין בהן את הרצף הנדרש של סדרת פעולות חוזרות ונשנות, או דומות במהותן, שכן לאורך יום העבודה נדרש התובע לזמן נהיגה בלתי מבוטל וכן לפעולות נוספות אותן ביצע בין פעול ות ההרמה של מיטת האמבולנס. עוד טוען הנתבע כי פעולת ההעברה בוצעה עם מספר אנשי צוות משתנה, משקל החולים השתנה כל העת וכך גם מצבם הרפואי במובן יכולת העזרה שלהם לפינוי. הנתבע מוסיף וטוען כי פעולת ההרמה עצמה השתנתה תדיר נוכח השוני באלונקה וכן השוני בתנאי הבניין אליו היה על התובע להיכנס עם האלונקה או לצאת ממנו.

המסגרת הנורמטיבית
סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. כבר נקבע כי הכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה מחייבת הוכחה של שלושה יסודות: "הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)" (עב"ל (ארצי) 57714-11-12 ה מוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.14).

עוד נקבע בפסיקה, באשר לתנועות החוזרות ונשנות כי "התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף". כמו כן, על התנועות לחזור ולהישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533 (2000)). עוד הובהר בפסיקה כי תדירותן של התנועות "אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו" (עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי (20.12.07)). כמו כן נקבע כי " יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (28.7.02) ). דהיינו, פעולות אשר חוזרות על עצמן במהלך יום העבודה, אך מורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו המבוצעות במהלך יום העבודה (עב"ל (ארצי) 703-05-13 גלינה אודוביצ'נקו -המוסד לביטוח לאומי (5.3.15) ). עם זאת, הובהר כי במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי (17.8.06); עב"ל (ארצי) פנינה ישראל – המוסד לביטוח לאומי (3.12.15) ). על כל אלה יש להוסיף ולהזכיר כי אין די בכך כי העבודה עבודה קשה המחייבת מאמץ פיסי כדי לענות על התנאים להכרה במסגרת תורת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 46178-03-14 פלונית – המוסד לביטוח לאומי, (26.9.16)).

דיון והכרעה
מעיון בתדפיס המעסיקים, עולה כי התובע עבד במספר חברות העוסקות בשירותי אמבולנס, כאשר שתי המעסיקות המרכזיות היו "נטלי חברה לשירותי רפואה דחופה" (בשנים 1998-2003, 2009-2013) (להלן: חברת נטלי) ו"יוסי אמבולנס שירותים רפואיים" (בשנים 2015-2019) (להלן: חברת יוסי אמבולנס).

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את מכלול הראיות, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית מתאימה לפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה בכל הקשור לגבו, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

התובע תיאר בתצהירו כי יום העבודה החל בבדיקה וניקיון של ציוד האמבולנס: "בתחילת יום העבודה, אני עושה בדיקה כללית לניידת האמבולנס, בדיקה שמתבצעת בחלקה האחורי של הניידת, בדיקת ציוד, חמצנים, חיזוק וחיטוי האלונקה (שמצריכה הורדת מהאמבולנס, חיטוי והחזרתה למעלה לניידת), ניקיון כללי וחיטוי, בדיקת ציוד חסר". לטענת התובע, פעולות אלו מצריכות תנועה חוזרת ונשנית של התכופפות ויישור הגב, אולם מדובר בפעולות מגוונות ביותר, הכרוכות בגדלים ומשקלים שונים של הציוד , כאשר עיקר הפעולות הינן למעשה ניקוי הציוד ולאו דווקא הרמתו, כאשר אף בהתאם לתצהיר התובע פעולות אלו אורכות זמן משתנה, ולא משמעותי ביום העבודה, בין 10 דקות ל-30 דקות.

בכל הנוגע לפעולת ההרמה עצמה, הרי שמעדות התובע עולה כי פעולות ההרמה עצמן השתנו לאורך יום העבודה. כך למשל, כאשר מדובר בהוצאת המיטה מהאמבולנס, אין מדובר בפעולה של התכופפות והרמה, אלא משיכת המיטה על גבי מסילה המותקנת על רצפת הרכב ולאחר מכן הרמה של מספר סנטימטרים מעבר לסטופר העוצר אותה בסיום המסילה. בשלב זה, לאחר שהמיטה נמשכת אל מחוץ לאמבולנס, אין צורך בהתכופפות לקרקע שכן נפתחים הגלגלים באופן אוטומטי ויורדים אל הקרקע כך שהאלונקה בגובה המותניים. במילים אחרות, בעת הוצאת המיטה מהאמבולנס, אין מדובר בפעולה של התכופפות ויישור כפי שנדרש בהרמת האלונקה מהקרקע. גם כאשר מוחזרת האלונקה אל האמבולנס, היא מוסעת על הגלגלים בגובה המותנים, והחזרתה אינה כרוכה בהתכופפות אל הקרקע, אלא הרמה של מספר סנטימטרים לצורך הכנסתה אל המסילה על רצפת האמבולנס.

אין מחלוקת כי התובע אכן נדרש לאורך היום להרים מטופלים אל האלונקה הנמצאת על הקרקע, או להרים את האלונקה מגובה הרצפה אל גובה המותנים , אולם משקל האלונקה השתנה מפינוי לפינוי, שכן לעיתים נדרש התובע להרים את האלונקה בלבד ולעיתים שכב עליה המטופל. מעבר לכך, על פי עדותו של התובע, תנאי השטח השתנו ממקום למקום. ישנם בתים בהם מותקנות מעליות כך שהאלונקה נמצאת במצב ישיבה עד להגעה לפתח ביתו של המטופל, ואין צורך בפעולות התכופפות ויישור. בנוגע להרמת האלונקה כאשר המטופל שוכב עליה, הרי שלדברי התובע היו פינויים בהם מצב המטופל אפשר לו להיות על האלונקה כשהיא במנח ישיבה וניתן היה להסיע ולהכניס את האלונקה אל המעלית ומשם אל האמבולנס. עוד העיד התובע כי לעיתים מרבית הפינוי היה נעשה שלא באמצעות מיטת האמבולנס אלא באמצעות כסא גלגלים מתקפל, ורק כאשר הגיע עם המטופל אל האמבולנס, היה עובר המטופל אל האלונקה. מהראיות גם עולה כי לעיתים הפינוי נעשה מקומת קרקע, כאשר אין צורך להעלות או להוריד את האלונקה במדרגות. כל אלה מלמדים, בניגוד לנטען בסיכומיו של התובע, כי לא כל פעולת הרמה של מטופל או של האלונקה דורשת התכופפות והתיישרות, ובוודאי לא תנועות חוזרות ונשנות של התכפפות והרמה תוך כדי התיישרות, אלא לכל היותר מספר הרמות בודד לכל פינוי. יצוין, כי התובע בחר שלא להעיד עדים לגבי סדר יומו וגם לא הציג ראיות כלשהן המלמדות על תדירות הקריאות ופינוי המטופלים, או על כתובות המטופלים אשר היו יכולות לשפוך אור על תנאי השטח בהם התבצעו הטיפול והפינוי.

התובע ציין בתצהירו כי נדרש גם לפינוי נפטרים, אשר משקל גופם כבד יותר, דבר אשר מכביד על פעולת הרמת האלונקה. במסגרת החקירה הנגדית, הסביר התובע כי פינוי נפטרים נעשה באמצעות אלונקת שדה המורכבת משני מקלות ויריעת בד, כך שלמעשה משקלה נמוך משמעותית ממיטת האמבולנס. עוד העיד התובע כי נדרש לפינוי נפטרים בתדירות נמוכה ולא באופן סדיר, וכי השימוש באלונקת שדה נעשה "לפעמים פעם ביום, לפעמים פעם בשבוע", ובשנים בהן עבד בחברת נטלי כלל לא נדרש לפינוי נפטרים.

זאת ועוד, מעדות התובע עולה כי הוא נדרש לפעולות מגוונות לאורך יום עבודתו, מלבד פעולות של התכופפות והרמת מטופלים או אלונקה. כפי שכבר צוין לעיל, התובע נדרש לניקוי הציוד בתחילת יום העבודה, וכן בין קריאה לקריאה. התובע גם העיד כי הוא לוקח חלק לעיתים בטיפול בחולים עצמם, כגון החייאה, עיסויים והנשמות, וכי לעיתים הוא נדרש להמתין כאשר הרופא והפרמדיק מטפלים במטופל או לסייע ולבצע פעולות שונות, כגון הגשת ציוד. עוד עולה מעדות התובע כי פעולות הטיפול יכולות להימשך בין חצי שעה לשעה בביתו של המטופל בטרם פינויו. זאת ועוד, כאשר הסיע התובע מטופלים למוסדות רפואיים לצורך ביצוע בדיקות, הוא לעיתים נדרש להמתין פרק זמן מסוים עם המטופל במקום ביצוע הבדיקה. במילים אחרות, בין פעולת הרמה אחת לאחרת, נדרש התובע לפעולות מגוונות רבות.

עוד עולה מהראיות כי התובע לא ביצע את הרמת המטופל או האלונקה לבדו. בשנים בהן עבד בחבר נטלי, העיד התובע כי היו מקרים בהם נעזר באיש צוות נוסף (הפרמדיק) על מנת להרים את המטופל אל האלונקה או כדי להרים את האלונקה עצמה. בשנים בהן עבד בחברת יוסי אמבולנס, היה התובע מרבית הזמן לבדו ללא אנשי צוות נוספים, אולם במקרים בהם לא יכול היה להרים את החולה בעצמו, היה מזעיק עוד אמבולנס כדי להיעזר בנהג אחר לביצוע הפינוי.

יום עבודתו של התובע כלל גם שהייה בתחנה והמתנה לקריאות, וכן נהיגה בפרקי זמן משתנים בהתאם למיקום בתי המטופלים ובתי החולים שאליהם הם פונו. כאשר עבד בחבר ת נטלי, התובע אישר כי היו "הרבה שעות של נהיגה", וכי הנסיעות התבצעו בכל אזור המרכז: "המרחקים התבצעו באזור המרכז, חולון, בת ים, ראשון לציון, הרצליה צפונה, רעננה, כל העזור הזה, תל אביב והמרכז, פתח תקווה". לדברי התובע, הנסיעה ארכה כ 15-20 דקות לכל כיוון, כלומר 30-40 דקות לכל פינוי, ו מאחר ולטענתו ביצע 8-10 פינויים ביום, הרי שמדובר בזמן מצטבר של מספר שעות לאורך יום העבודה. למעשה, כמחצית מזמן העבודה הוקדש לנסיעה מבתי המטופלים אל המוסדות הרפואיים. עוד העיד התובע כי זמן העבודה כולל גם המתנה במוקד שם עומד לרשות הצוות חדר מנוחה, כאשר לדבריו בין קריאה לקריאה נמצא הצוות בהפסקה במוקד. גם כאשר נשאל התובע בנוגע לעבודתו בחברת יוסי אמבולנס, ציין כי רוב העבודה התבצעה בחיפה ובקריות, כאשר טווח הנסיעה עמד על 20-25 דקות. יצוין כי מעדותו של התובע עולה כי לא כל הנסיעות והעברת המטופלים נעשו במצבים דחופים, וחלק מן הנסיעות גם בוצעו בחזרה אל המוקד, כך שניתן לקבל את טענת הנתבע כי חלק מהנסיעות ארכו זמן ארוך יותר בהתאם למצב התנועה בכביש.

אין די בעובדה כי התובע ביצע פעולה של הרמת מטופלים או הרמת אלונקה מספר פעמים במשך היום. התובע ביצע פעולות מגוונות, תוך הרמת משקלים שונים אשר דרשו מאמץ שונה, בפרקי זמן שונים ומבלי ליצור רצף של פעולות חוזרות ונשנות הדומות במהותן. כמות הפינויים השתנתה מידי יום, פעילות התובע כללה זמני שהייה בתחנה, נהיגה אשר נמשכה על פרקי זמן בלתי מבוטלים במשך יום העבודה , ניקוי הציוד, הרמת ציוד מגוון והרמת מיטת האמבולנס במשקלים שונים ותוך קבלת סיוע מחבר צוות נוסף. הפעילות בשטח הייתה מגוונת וכללה בין היתר טיפול בשטח במטופל, בפרקי זמן משתנים, ולאחר מכן חזרה לאמבולנס לעיתים ללא המטופל ולעיתים כאשר המטופל יושב בכסא גלגלים מתקפל שנמצא באמבולנס או על גבי מיטת האמבולנס במצב שכיבה, או במצב ישיבה שאז ניתן להכניס את האלונקה למעלית אם ישנה בבניין, ולעיתים מקומת קרקע שאז לא נדרשת הורדה במדרגות. בין כל הרמה להרמה של כיסא הגלגלים או של האלונקה היה זמן נסיעה לבית החולים ולפעמים זמן המתנה בתחנה אשר קטעו את הרצף. במילים אחרות, עבודת התובע, שכללה כאמור גם זמני המתנה בתחנה וגם נהיגה מהמוקד לבתי המטופלים ולמוסדות הרפואיים, לא הייתה עקבית והשתנתה בהתאם לנסיבות ולצרכים בשטח. נוכח זמני הנסיעה וההמתנה, וכן נוכח פעולות הניקיון והעזרה במתן טיפול רפואי, אין לקבל את טענתו של התובע בסיכומיו כי פעולות ההרמה תופסות נפח ניכר על ציר הזמן של יום העבודה.

על כן, לא מצאנו בפעולותיו של התובע כדי להקים רצף של פעולות חוזרות ונשנות הדומות במהותן. אין חולק שעבודתו של התובע הייתה כרוכה במאמצים פיזיים, לעיתים לא פשוטים, אך לא שוכנענו כי יש בה כדי לבסס תשתית למיקרוטראומה.

סיכום

19. על יסוד כל האמור לעיל, משלא הוכיח התובע קיומה של תשתית עובדתית מתאימה למיקרוטראומה, דין התביעה להידחות.
מאחר ומדובר בתובענה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

20. זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א אייר תש"פ (5 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מימון אבוקרט
נציג ציבור (עובדים)
רויטל טרנר, שופטת
מר אריה ציליק
נציג ציבור (מעסיקים)