הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 63468-07-17

לפני:

כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן
נציגת ציבור (עובדים): גב' פביאן כהן לוגסי
נציג ציבור (מעסיקים): מר אליאס ג'טאס

התובע
סאמי חילף
ע"י ב"כ: עו"ד מטאנס שאער

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: הלשכה המשפטית

-

הצד השלישי
צוות המקצוענים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד האשם דלאשה

פסק דין

במכתבו מיום 10/8/16, החליט הנתבע לדחות את תביעת התובע להכיר באירוע נטען מיום 10/12/15 כפגיעה בעבודה.
כנגד ההחלטה הנ"ל, הוגשה התביעה אשר לפנינו.

רקע עובדתי –
בתאריך 01/03/16 , הגיש התובע לנתבע טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, בו מסר כי ביום 10/12/15 נפגע במסגרת עבודתו בחברת צוות המקצוענים בע"מ (להלן: "החברה" או "הצד השלישי").
בתאריכים 10/04/16 ו-18/07/16 גבה הנתבע הודעות מ התובע. בתאריכים 12/04/16 ו-07/07/16 גבה הנתבע הודע ות ממר עומר חילף, מי שעל פי הודעתו לחוקר ותצהיריו בפנינו הוא מנהל ובעל מניות בחברה (להלן: "עומר").
התובע ועומר הם גיסים.
כאמור לעיל, בתאריך 10/08/16, הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו לדמי פגיעה, בנימוק כי אינו מבוטח כעובד שכיר לפי סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), זאת מאחר ולא הוכח קיום יחסי עובד-מעסיק בין התובע לבין החברה (להלן: "החלטת הדחייה").
להשלמת התמונה יצוין כי על פי טענות התובע בסיכומיו, החל מחודש 04/2017, ולאחר תקופת החלמה מממושכת, הוא שב לעבוד בשירות "אותו מעסיק" וזאת "עד היום".

לאחר שהגיש כתב הגנה, הגיש ה נתבע בקשה למשלוח הודעה לצד שלישי כנגד החברה, לה בית הדין נעתר.

עיקרי עמדת התובע - התובע סבור כי ה נתבע טעה בדחיית תביעתו, שכן הונחה תשתית עובדתית לקיום יח סי עובד – מעסיק בינו לבין החברה, כפי שיפורט בהמשך.

עיקרי טענות הנתבע – הנתבע סומך את ידיו על החלטת הדחייה, וטוען כי בדין יסודה. לגישתו, בין התובע לבין החברה לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק, כנדרש בסעיף 75(א)(1) לחוק, לכן התובע אינו מבוטח כעובד שכיר במקום שבו אירעה הפגיעה, ומכאן שביום 10/12/15 לא נפגע בעבודה, אי לכך יש לדחות התביעה. לצד זאת, בכתב ההגנה טען הנתבע כי "יתר תנאי הזכאות" לא נבדקו על ידו.
בכל הנוגע להודעה לצד שלישי, הנתבע טען כי ככל שהתובע יזכה בתביעתו, כי אז יש לקבוע כי ה נתבע זכאי לשיפוי מאת הצד השלישי מכוח סעיף 369(א) לחוק.

עיקרי טענות הצד השלישי – הצד השלישי סבור כי דין ההודעה נגדו להידחות. לגישת החברה, בגי ן עבודת התובע בשירותה בחודש 12/15 שולם לתובע שכר בהתאם, הופק תלוש שכר כדין, דווח לרשויות כדין אודות העסקתו, ושולם בעדו דמי ביטוח כמתחייב. מאחר שלעמדתה קיימה את חובותיה בדין ודיווחה על התובע כעובד בין יתר עובדיה, אזי המודיע/הנתבע אינו זכאי לשיפוי בגין הגמלאות שישולמו לתובע. עוד טענה החברה כי לפני האירוע מיום 10/12/15, טרם חלה עליה החובה להירשם כמעסיק, ומכאן אין תחולה להוראות סעיף 369(א) לחוק ולכן דין ה הודעה לצד השלישי להידחות.
גדר המחלוקת – האם בתקופה הרלוונטית התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובע לבין החברה?
עם זאת, מתבקשות מספר הבהרות. התובע טען בסיכומיו כי הנתבע אינו מכחיש את עצם קרות התאונה, תוך שפירט כי לשיטתו הנתבע מכיר בעצם קרות התאונה, ובמיקום בו התרחשה. אולם, טענה זו אינה מ קובלת עלינו.
כאמור לעיל, בכתב הגנתו הדגיש ה נתבע, כי לא בדק את "יתר תנאי הזכאות" (סעיף 8 לכתב ההגנה) . במהלך דיון ההוכחות ציינה ב"כ הנתבע, כי הנתבע אינו מכחיש את "אירוע התאונה", אלא שמייד לאחר מכן הבהירה, כי "פקידי התביעות לא הגיעו לשלב של לבדוק מהותית את האירוע התאונתי והדחייה הייתה על בסיס כך שלא היה מבוטח ביום אירוע התאונה כעובד שכיר ושלא הוכח קיום יחסי עובד מעסיק.". מדברים אלו, הסיק התובע בסיכומיו את המסקנה האמורה. ב"כ ה נתבע הסתייגה מן הדברים בסיכומיה, וציינה כי אי הכחשת האירוע התאונתי הוא "בשלב זה", ועל כן באם יקבל בית הדין את התביעה דנא, יש להחזיר את התיק לטיפול פקיד התביעות. על יסוד הדברים שהובאו עד כה, אין בסיס לעמדת התובע לפיה הנתבע אינו מכחיש את עצם קרות האי רוע התאונתי, לרבות מקום התרחשותו.
אף על פי כן, מקריאת המשך סיכומי הנתבע עולה כי אינו מתכחש לכך שבמועד הרלוונטי לתביעה (10/12/15) התובע ביצע עבודה "עבור גיסו", אלא שלשיטתו יש לקבוע כי מדובר בעזרה משפחתית. מסקנתנו זו נובעת, בי היתר, מעיון בסעיף 15 לסיכומי הנתבע, שבו הוא מציג את המסקנה שלדעתו יש להסיק ממכלול טענותיו, וכך נכתב שם: "הנתבע יטען כי לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי התובע עזר לגיסו בעסק המשפחתי ועם פגיעתו הנטענת החליטו התובע וגיסו, לאור קרבתם המשפחתית, לפעול ולהציג את יחסיהם כיחסי עובד ומעסיק, וזאת לצורך תביעתו מול הנתבע.".
אם כן, עולה כי הנתבע מודה שביום 10/12/15 התובע ביצע עבודה עבור החברה, אולם לשיטתו מדובר בסיוע משפחתי , כשטרם נבחנה שאלת האירוע התאונתי עצמ ה.
זה המקום להבהיר גם כי לא נית ן לנתק את שאלת קיום יחסי העבודה מדיון בשאלת אירועי יום 10/12/15. נסיבות ביצוע העבודה באותו יום רלוונטיות לצורך הכרעה בשאלת קיום יחסי עבודה, ועל כן שאלה זו תיבחן להלן על רקע מכלול הנסיבות, לרבות אירועי יום 10/12/15, למעט שאלת האירוע התאונתי עצמו. לצד זאת, נציין כי בהיעדר נימוקים מיוחדים, טוב היה עושה הנתבע אילו נמנע מפיצול יתר של התביעות, והיה מכריע גם בשאלת האירוע התאונתי.

מסכת הראיות – מטעם התובע הוגש תצהיר ו, כמו גם תצהירו של עומר, אשר הגיש תצהיר גם מטעם הצד השלישי. בנוסף, הגיש הצד השלישי תצהירו של מר עומר קמיראת, מי שלפי הטענה עבד עם התובע ביום 10/12/15 (להלן: "מר קמיראת"). עדים אלו נחקרו בפנינו, והצדדים גם הגישו שורה של מסמכים.
ככלל, בית הדין ראה להאמין לעדות התובע, לעדות עומר ולעדות מר קמיראת. התרשמותנו הייתה כי אלו השתדלו להעיד על העובדות נכונה, ובהתאם על פי רוב היו עדויותיהם עקביות, וגם אם עדויותיהם לא היו מושלמות, הרי שהפגמים שמצאנו בהם לא פגמו במשקל שיש לייחס לעיקר גרסתם (הפגמים לא היו חד משמעיים, או שנגעו לעניינים שוליים, או שיש להניח שנבעו מחלוף הזמן).

דיון והכרעה בתביעה העיקרית

המסגרת הנורמטיבית – ב סעיף 1 לחוק הוגדר המונח "עובד" כך :
"...לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, 'בן משפחה' – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות;".
ככלל, המבחן לקביעת קיומם של יחסי עובד מעסיק הוא המבחן המעורב, תוך שימת דגש על מבחן ההשתלבות במפעל, על הפן החיובי והשלילי שבו. עם זאת, חוק הביטוח הלאומי הרחיב את הגדרת המונח "עובד", והחיל אותו (בתנאים מסוימים) על "בן משפחה", אף אם לא מתקיימים יחסי עובד-מעסיק (וראו למשל: עב"ל 1505/04 ויליאם חאיק – המל"ל, מיום 20/02/06). כדי להשלים את הדיון באמות המידה שלפיהן נבחן את מערכת היחסים שבין הת ובע לבין הצד השלישי, נציין כי הנתבע מניח בסיכומיו, כדבר מובן מאליו, כי התובע ועומר הם "בני משפחה", כמובן "בן משפחה" בסעיף 1 לחוק. אולם, כפי שרואות עינינו קרבתם המשפחתית (גיסים) אינה באה בגדרי אותה הגדרה שמפורטת לעיל . אף על פי כן, סבורים אנו כי הקרבה המשפחתית בעניינו היא נסיבה שיש לקחת בחשבון בבואנו לבחון את מערכת היחסים בין הצדדים. בין היתר, ניתן להניח כי במערכת יחסי עבודה בין גיסים, המופעים של מאפייני יחסי עבודה לא יהיו כה חדים ופורמאליים, כפי שלעתים מופיעים ביחסי עבודה בין מי שאין ביניהם קשרי משפחה כלשהם .

ומן הכלל אל הפרט. התובע סבור כי המסקנה בדבר קיומם של יחסי עבודה, מבוססת על הגרסה הבאה, אשר לטעמו הוכחה: התובע עבד בשירות החברה, החל משנת 2013 עד לפיטוריו הזמניים בעקבות צמצום בעבודה בחודש 05/2015. בחודש 10/2015 החל להתייצב בלשכת התעסוקה לצורך קבלת דמי אבטלה. בתחילת חודש 12/2015 פנה "המעסיק" אל התובע וביקש הימנו לחזור לעבודה, בעקבות קבלת פרויקט חדש בבית ספר בטבעון והצורך במנהל צוות לניהול הפרויקט. ביום 08/12/15 התייצב התובע לעבודתו, באותם תנאי העסקה כבטרם הפיטורין בחודש 5/2015, ו ביום 10/12/15 נפגע בתאונה במסגרת עבודתו. מספר ימים לאחר אירוע התאונה, התובע דיווח ללשכת התעסוקה, כי הוא חזר למעגל העבודה, ובהתאם בעד חודש 12/15 שולמו לו דמי אבטלה בעד 6 ימים בלבד, ונשללה ממנו הזכאות החל מיום 08/12/15, יום תחילת עבודתו בחברה. כן טען התובע כי המעסיק דיווח על העסקתו למוסד כמתחייב בחוק.

הנתבע מצדו מפרט מספר אינדיקציות אשר מצביעות על כך שלא התקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין החברה. בעיקר הדברים, טוען הנתבע כדלקמן: התובע לא היה חיוני לעסקה של החברה; נתגלעו סתירות לגבי התפקיד שביצע התובע; אין הסכם חתום בין התובע לבין גיסו אשר יש בו התייחסות לתפקידו, לשעות עבודתו לתנאי עבודתו ולמשכורתו; המעסיקה אינה מנהלת רישומי נוכחות, ועל כן אין כל הוכחה כי התובע אכן עבד אצל גיסו; אין כל הוכחה שהמעסיק שילם את שכרו של התובע בתמורה לעבודתו בחברה, מה גם שקיים מתח בין הטענות לגבי שכרו של התובע. נוסף על כל אלו, טוען ה נתבע בכללות כי נתגלעו סתירות בין טענות העדים, ובינן לבין עצמן.

לאחר שבחנו את מכלול טענות הצדדים, על רקע חומר הראיות, והדין החל, השתכנענו כי במועד האירוע הנטען – 10/12/15 – התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לבין החברה, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

הוכח לפנינו כי בתקופה שלפני התאונה, החל משנת 2013 ועד לחודש 5/2015, כבר התקיימה מערכת יחסי עבודה ממושכת בין הצדדים – עומר העיד בתצהיריו, כי התובע החל לעבוד בחברה, כשיפוצניק וראש צוות, החל מחודש 03/13, ועד שפוטר על-ידו בחודש 05/15, בעקבות צמצום בהיקף הפרויקטים של החברה, תוך שהובטח לו כי עם קבלת פרויקטים נוספים, הוא ישוב לעבוד בחברה (תצהיר מיום 23/11/17, בסעיף 4, תצהיר מיום 26/09/18, בסעיפים 3 – 4). התובע מסר בתצהירו גרסה זהה בעיקריה (סעיף 7 לתצהירו), ואותה גרסה קיבלה חיזוק מתצהיר מר קמיראת (סעיף 4 לתצהירו), שאישר כי הכיר את התובע מתקופת עבודתו הקודמת בחברה. נוסף על עדויות אלו, התובע צירף לתצהירו (נספח ג') תלושי שכר לתקופות 03-10/2013, 1-12/2014, 1-5/2015. מאותם תלושים עולה כי הם הודפס ו בתאריך 11/08/15 - עובר לאירוע הפגיעה הנטען. על פי התלושים, בתחילת עבודתו ועד לחודש 06/2014, נרשם כי התובע השתכר 2,200 ₪ - 4,300 ₪, למעט חודשים 02-03/2014 בהם נרשמה משכורת של 8,000 ₪ לחודש. בחודשים 07-10/2014 נרשם כי התובע השתכר 8,000 ₪ נטו (9,406 ₪ - 9,706 ₪ ברוטו), ובחודשים 11/2014 – 05/2015 נרשמה משכורת בסך 10,000 ₪ נטו (12,544 ₪ - 12,981 ₪ ברוטו). מדברי התובע בהודעה לחוקר מיום 10/04/16, עולה כי בתקופה שלפני הפיטורין הוא השתכר 10,000 ₪ לחודש, כי משכורתו שולמה בצ'ק, וכאשר עומר החזיר אותו לעבודה, הוא הבטיח לו תוספת של 500 ₪, ובסך הכל 10,500 ₪. בהודעה לחוקר מיום 12/04/16, עומר ציין כי "בתקופה האחרונה" שילם לתובע משכורת בסך 10,000 ₪, והשכר שולם לו כל חודש בצ'ק, ולפעמים שילם לו מקדמות במזומן "כמו לכל הפועלים", ובסוף החודש את היתרה . דברים דומים ציין בהודעתו מיום 07/07/16. בנוסף , לתלושי השכר צירף התובע לתצהירו (נספח ד') מכתב נושא תאריך 15/05/15, אשר בו הודע לו על פיטוריו מהחברה, החל מיום 30/05/15.

הלכה למעשה, הגרסה שלפיה בתקופה 03/2013 – 05/2015 התקיימו יחסי עובד – מעסיק בין התובע לחברה, אשר במהלכה התובע שימש כשיפוצניק וראש צוות, ואשר הסתיימה בפיטוריו, לא אותגרה באופן ממשי וחקירתם הנגדית של העדים כמעט לא עסקה בסוגיה זו. על כן, לא ראינו עילה טובה להטיל בה ספק, ואנו מקבלים אותה כנכונה. אלא שבכך לא סיימנו את מלאכתנו, באשר השאלה היא האם התקיימו יחסי עבודה במועד הפגיעה הנטען.

אומנם, הנתבע מצביע על אי-התאמות בהקשר זה , אלא שחלק מאותן אי-התאמות הן מדומות, וחלקן נוגעות לפרטים שוליים, או שנחה דעתנו כי הן נובעות מחלוף הזמן. כך, למשל, הנתבע טוען כי קיים מתח בין המסקנ ה העולה מצירוף הראיות הבאות: עדות התובע לפיה הוא שימש "פועל", עדות עומר לפיה שכר "פועלים פשוטים" הוא 4,500 ₪, טענת עומר לפיה התובע השתכר 10,000 – 11,000 ₪. אלא שבכך מציג המוסד תמונה לא מדויקת: ראשית, הטענה לפיה התובע העיד כי שימש פועל הוצאה מהקשרה, באשר עיון בכל חלקי עדותו מלמד כי גרסתו היא ששימש גם כראש צוות. שנית, הנתבע אינו מתייחס לכך ששכרו של התובע השתנה במהלך תקופת העבודה הראשונה, והיה נמוך יחסית בתחילת עבודתו.

התובע שכנע כי ביצע עבודות שיפוצים עבור החברה – ה נתבע טען כי מהראיות שהוצגו לא ברור מה היה תפקיד התובע ואופי עבודתו "בעסק של גיסו", והאם היה ראש צוות או שמא פועל בחברה, תוך שהוא מצביע על סתירות , לטעמו, בין הראיות שהוצגו. אין בידנו לקבל טענות אלו של ה נתבע – בהודעתו הראשונה לחוקר, ציין התובע כי הועסק בתפקיד "פועל שיפוצים וראש צוות", ולא כפי שהציג זאת הנתבע בסיכומיו, כאילו התובע ציין כי עבד אך כ"פועל שיפוצים". אומנם, בהמשך ההודעה ציין התובע כי בתאריך 08/12/15 הוא הוחזר לעבוד כ"פועל בחברה", אלא שהיצמדות לחלק זה בלבד מהווה הוצאת הדברים מהקשרם, והצגת תמונה חלקית. עומר ציין בהודעותיו לחוקר, כי התובע שימש "כראש צוות בשיפוצים בשטח", בדומה לכך ציין בתצהירו כי התובע שימש "כשיפוצניק וראש צוות", ובעדותו בפנינו ציין כי החזיר את התובע לעבודה (בחודש 12/2015), מאחר שהיה זקוק לראש צוות. בהודעתו הראשונה לחוקר, התובע הסביר כי הוא מתמחה בכל עבודות השיפו צים, והוא ביצע עבודות בניה, גבס ו - "כל מה שצריך". עומר ציין בהודעתו לחוקר מיום 12/04/16, כי התובע ביצע עבודות באתרים שונים: בבית ספר במגדל העמק, וב-4 – 5 בתי ספר שונים בנצרת, תוך שציין כי: "סאמי התעסק בעבודות שקשורות לשיפוצים ויש לו ידיים טובות והוא יודע כל מה שקשור לשיפוצים.". אם כן, מעיון בראיות איננו מוצאים סתירה באשר לתפקיד שביצע התובע, כפי שטוען הנתבע. תחילה, בהחלט ייתכן כי התובע שימש פועל בחלק מהתקופה, ומנהל צוות בחלק אחר. בנוסף, בשים לב לתחום העיסוק, לקרבה המשפחתית, לנפשות הפועלות וליתר הנסיבות - איננו סבורים כי יש לדוש בשאלת תואר התפקיד המדויק. הרי בהחלט סביר שראש צוות מבצע גם עבודות שיפוצים, ותימוכין לכך, ניתן למצוא בעדותו של מר קמיראת, אשר העיד בפנינו כי התובע "הוא ראש צוות. אומר לנו מה לעשות. הוא גם עובד." (פרוט', עמ' 11, ש' 2 – 3).
סיכומם של דברים, לא נסתרה הגרסה לפיה התובע ביצע עבודות שיפוצים עבור החברה, והחל ממועד מסוים שימש אף כראש צוות, במובן זה שהיה אמון על מתן הוראות בשטח ליתר הפועלים.

שוכנענו כי התקיימה עילה להחזרתו לעבודה במועד הנטען (08/12/15), והיא קבלת פרויקט לביצו ע עבודות בבית ספר בקריית טבעון – כזכור, הן התובע והן עומר העידו כי עם פיטורי התובע, בחודש 05/15, סוכם ביניהם כי ככל שתורחב פעילות החברה, התובע יושב לעבודתו. התובע העיד בתצהירו, כי בעקבות הודעת הפיטורין, ומאחר שלא הצליח להשתלב במעגל העבודה, מחודש 10/2015 החל להתייצב בלשכת התעסוקה בדרישה לדמי אבטלה, נמצא זכאי לדמי אבטלה, ובגדר האמור, בתאריך 07/12/15 התייצב בלשכת התעסוקה. התובע המשיך והצהיר, כי בשעות הערב של אותו יום פנה אליו עומר וביקש להחזירו לעבודה באופן מיידי בעקבות פרויקט חדש, וזאת בהמשך לסיכום בעת פיטוריו. בהודעתו לחוקר מיום 18/07/16, הסב יר התובע כי בעת שחתם בשירות התעסוקה בתאריך 07/12/15, הוא לא ידע שעומר צפוי להחזירו לעבודה למחרת היום , למרות שידע באופן כללי שהוא צפוי להחזירו במועד כלשהו, והיה נכון לחזור. הוא ציין כי סבר שעם תחילת עבודתו יפסיק להתייצב בלשכה, ובהתאם תופסק זכאותו לאבטלה. התובע הוסיף, כי על רקע זה חזר ביום 08/12/15 לעבוד בשירות החברה, ומאותו יום חדל להתייצב בלשכת התעסוקה כדורש עבודה. התובע הוסיף וציין כי אחרי הפגיעה, ובעקבות שיחה עם חברים, אשר אמרו לו שיכולה להיות לו בעיה, הוא יצר קשר עם לשכת התעסוקה והודיע על כך שהחל לעבוד.

עיקרי גרסת התובע בנקודה זו עלו בקנה אחד עם עדות עומר (סעיף 5 לתצהירו מיום 23/11/17, וסעיפים 6 -7 לתצהירו מיום 26/09/18), אשר פירט כי העילה להחזרת התובע במועד הנטען – 08/12/15 – היא חוזה ל"ביצוע התקנת מערכות בטיחות אש וביצוע עבודות בטיחות כללית בשלושה בתי ספר בק רית טבעון", אשר נחתם בחודש 11/15, בין המועצה המקומית קריית טבעון (בתצהירו נכתב מועצה מקומית בסמת טבעון, אך בחוזה נכתב קריית טבעון) לבין החברה. לצורך תמיכה בטענתו זו צירף עומר לתצהירו "חלקים ממסמכי החוזה". עומר נחקר בפנינו בקשר לנקודה זו ומשקל עדותו לא נפגם (פרוט', עמ' 7, ש' 17 ואילך), והנתבע אף לא העלה טענות כנגד אותם מסמכים שצורפו. בחקירתו התבקש עומר להסביר את פער הזמנים בין כריתת החוזה הנטענת (נובמבר 2015) לבין המועד שבו התובע נקרא לכאורה לעבודה (דצמבר 2015), וזו הייתה תשובתו: "לפי המכרז קיבלנו את הפרויקט בבית ספר ברח' קקל בקריית טבעון, העבודה שם תתבצע רק בחופשות. נדמה לי שהייתה חופשת חנוכה.". בא-כוח התובע הבהיר כי באותה שנה, חג חנוכה חל בתאריכים 06-14/12/15, עובדה אשר מתאשרת מעיון בלוח השנה. מעבר לכך, הטענה שלפיה יחסי העבודה חודשו בעקבות אותו פרויקט, אף נתמכת בנסיבות אירועי יום הפגיעה הנטען, 10/12/15, כפי שהוכחו בפנינו, ובפרט בעובדה כי לא נסתרה הגרסה לפיה התובע פונה באמבולנס מנקודת ציון סמוכה לבית ספר בקריית טבעון, כשעל כך נעמוד בהמשך.

זה המקום להתייחס לטענת ה נתבע בדבר מתח בין עדות עומר לבין עדות מר קמירא ת, אשר העיד בפנינו כי המקום שבו בוצעה העבודה הנטענת הוא בית ספר (בקריית עמל); כי עבודתם בוצעה "בחוץ"; כי היו ילדים בכיתות; וכי הייתה מורה בכיתה ששמעה את הצעקות של התובע שנפל והזעיקה אמבולנס. בתצהירו מר קמיראת מסר גרסה דומה, אך ציין כי מדובר בעובדת שאין הוא יודע מה תפקידה. עומר, כאמור, העיד בפנינו כי במסגרת המכרז, הוסכם כי העבודה תתבצע (בבית הספר) רק בחופשות, ובהתאם העבודה (במהלכה נפגע התובע) בוצעה בחופשת חנוכה. על רקע מתח זה, בחקירתו בפנינו, ביקש ה ב"כ ה נתבע ממר קמיראת לאשר את גרסתו לפיה היו בבית הספר תלמידים ומורים, ותשובתו הייתה כי ייתכן שהיה "חוג או משהו". אכן תשובת מר קמיראת הינה בגדר השערה. אלא, שאיננו מוצאים עילה טובה להטיל ספק בטענתו שלפיה הייתה פעילות בבית הספר, שאינה משוללת יסוד חרף שדובר על חופשה, אף אם העד אינו יודע לספק הסבר מדויק באשר למהות אותה פעילות אשר על פניו התרחשה בזמן חופשת חנוכה . לסיכום, אנו קובעים כי לא נסתרה הגרסה לפיה בתאריך 07/12/15 התובע נקרא לשוב לעבודה בחברה למחרת, בהתאם להבטחה שמסר לו עומר עת פוטר, וזאת על רקע פרויקט שקיבלה החברה בבית ספר בקרית טבעון.

התובע שכנע, כי בתאריך 10/12/15 הוא ביצע עבודה עבור החברה, בבית ספר בקריית טבעון – כפי שציינו לעיל, מעמדת הנתבע עולה כי אינו חולק על מסקנה זו, אלא שלטענת ו לא היה זה במסגרת יחסי עבודה, אלא במסגרת עזרה משפחתית. עם זאת, להלן נידרש לטענות התובע באשר לעבודתו באותו היום, זאת הן משום שיש משמעות לנסיבות ביצוע העבודה, והן למען הסר ספק, בשים לב שעמדת ה נתבע אינה ברורה דיה.
התובע העיד בתצהירו, כי ביום 10/12/15, בשעה 08:30, או בסמוך לכך, הוא נפגע במהלך עבודתו בשירות החברה, עת נפל מסולם בגובה של 2.5 – 3 מטרים, במהלך ניסיון לגזום ענף של עץ (באמצעות מסור ידני), אשר הפריע לכניסת משאית לשטח בית הספר בקרית טבעון, אליו הגיעו לעבוד. לפי גרסתו, ממקום אירוע התאונה הוא הובהל באמצעות אמבולנס לקבלת טיפול רפואי ב"חדר הלם" בבית החולים רמב"ם בחיפה (סעיפים 3 – 4 לתצהירו). גרסת התובע בהודעה הראשונה לחוקר, עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו, אולם ניתן למצוא בה פרטים נוספים. כך, בין היתר, התובע ציין בהודעה, כי עם חזרתו לעבודה, הוא ביצע עבודה בבית ספר קק"ל בקריית עמל ובחיפה בשיפוץ גן, ולגבי יום הפגיעה, ציין כי עבדו עמו הפועלים עומר קמיראת וזאיד קמיראת. התובע ציין כי הפועל עומר אסף אותו מביתו והם נסעו יחדיו לבית ספר קריית עמל בטבעון, שם היו צריכים לפרוק משאית, שהייתה נהוגה בידי זאיד, ושעל גביה היו חומרים לשיפוצים, ואז אירעה התאונה כפי שתואר לעיל. התובע הסביר כי נפל על הרגליים, נחבל ברגל שמאל, וחש כאבים עזים. טענות התובע בתצהירו ובהודעה האמורה, עולות בקנה אחד עם עדותו של מר קמיראת בתצהירו (סעיפים 5 – 9), וטענותיהם כלל לא נחלשו בחקירתם הנגדית. למעשה, חקירתו הנגדית של התובע כלל לא התייחסה לטענותיו בדבר אירועי יום 10/12/15, ובחקירתו הנגדית של מר קמיראת ההתייחסות לאירועי אותו יום היא מינימאלית, ובעיקר הדברים תשובות העד הלמו את הגרסה שבתצהירו (פרוט', עמ' 10, ש' 15 – 28; עמ' 11, ש' 1). בדומה לעדות התובע ומר קמיראת, עומר העיד בתצהירו (סעיף 6), כי ביום 10/12/15 התובע התבקש על-ידו לעבוד בבית ספר, ברחוב קק"ל בקריית טבעון, ובשעת בוקר מוקדמת קיבל שיחת טלפון מנהג המשאית, זאיד, שבה דיווח לו כי התובע נפל מסולם ונחבל, וכי הוזמן אמבולנס שפינה את התובע לקבלת טיפול רפואי בבית החולים. חרף עדויות אלו, הנתבע לא ראה לנכון לחקור את עומר אודות גרסתו, ואף לא ראה לנכון לזמן לעדות את נהג המשאית, מחדל אשר פועל לחובת המוסד, בשים לב לכך שראיות אלו העבירו את נטל הבאת הראיות על כתפיו.

לצד העדויות האמורות, קיימות ראיות נוספות, אשר תומכות בטענה לפיה התובע ביצע עבודה עבור החברה באותו היום. כך, בין היתר, התובע צירף לתצהירו מסמך, לכאורה מטעם מגן דוד אדום לישראל, שהוכתר במילים "דוח רפואי (צוות ALS)", נושא תאריך 10/12/15 (להלן: "דו"ח מד"א"). על פי דו"ח מד"א, כתובת האירוע, כפי שנמסר ביומן המוקד הוא: קרית טבעון, קק"ל 17, כשעל פי העדויות מדובר בכתובת סמוכה לבית ספר. כמו-כן, בפרק האנמנזה באותו מסמך נכתב כי התובע נפל מסולם, בזו הלשון: "בן 41 לדבריו בריא בדרך כלל, התקבל מאמבולנס רגיל, לדבריו נפל על רגליו מגובה של שלוש מטר מסולם בהכרה מלאה, בבדקתנו נמצא...עם חבלה בקרסול רגל שמאל עם (דפורמציה) VAS10 ללא חבלות נוספות נראות לעין...הועבר למלר"ד רמב"ם חדר הלם להמשך טיפול ובירור...". התובע צירף מסמך סיכום מלר"ד רמב"ם, ממנו נמצאנו למדים כי התובע התקבל למיון בתאריך 10/12/15, בשעה 09:36. על פי האנמנזה בבית החולים, התובע הופנה לרמב"ם "לאחר נפילה מגובה 2.5-3 מטר לדבריו נפילה על קרסול שמאל".

אם כן, הוכח שבתאריך 10/12/15 התובע הגיע לבצע עבודה עבור החברה בבית ספר בקריית טבעון, בצוותא עם עובדים נוספים של החברה, וסמוך לאחר שהגיע הוא פונה בא מבולנס מבית הספר. נוכח עמדת הנתבע שלפיה טרם בחן את האירוע התאונתי, איננו קובעים ממצאים לגבי האירוע התאונתי עצמו.

התובע שכנע כי שולם לו שכר בעד עבודתו בחודש דצמבר 2015 – בהודעה לחוקר מיום 18/07/16, התובע ציין כי עבור הימים שעבד בחודש 12/2015, עומר שילם לו את משכורתו, שהייתה "בסביבות 1000 ומשהו ₪" במזומן. התובע, ככל הנראה לשאלת החוקר, הוסיף כי אין בידיו הוכחה כי עומר אכן שילם לו, באשר לא זכור לו האם הפקיד את הסכום לבנק. התובע צירף לתצהירו תלוש שכר לחודש 12/2015, שבו נרשם כי שכרו לאותו חודש עומד על 1,582 ₪ ברוטו, ו-1,440 ₪ נטו. התובע נשאל בפנינו האם קיבל תלוש חודש 12/2015 ומתי, ותשובתו הייתה כי הוא לא זוכר תאריך מדויק, אולם נראה לו כי היה זה בחודש 01/2016. עומר העיד בתצהירו, כי (בזיקה לחודש דצמבר 2015) החברה "הנפיקה" לתובע תלוש משכורת כדין, ושילמה לו שכר בהתאם (תצהיר מיום 26/09/18, סעיף 11). ה נתבע לא חקר את עומר לגבי הצהרות אלו, אלא רק לגבי תשלום דמי ביטוח בזיקה לאותו חודש. בנסיבות אלו, אנו קובעים כי שכר התובע לחודש 12/2015, כאמור בתלוש אותו חודש , שולם לו במזומן, כנטען.

אשר לסוגיית מועד דיווח המעסיקה על עבודת התובע בחודש דצמבר 2015 – ה נתבע טען כי המעסיקה דיווחה על עבודת התובע באיחור, באמצעות דו"ח מתקן שהוגש בתאריך 16/02/16 (בסיכומי הנתבע נטען, כנראה בטעות, כי הדו"ח המתקן הוגש 02/03/16). טענה זו בדבר איחור בדיווח, ככל שיש בה ממש, אפשר שתהווה חיזוק לטענת הנתבע שלפיה באותה עת התובע לא הועסק על-ידי החברה, אולם אין זה המצב בענייננו. ראשית, ה נתבע עצמו טוען, כי כבר ביום 14/12/15 התובע הודיע לשירות התעסוקה כי התחיל לעבוד "אצל גיסו" (סעיף 14ב. לסיכומי ו). בנסיבות אלו, אילו התובע ועומר טוו גרסה של יחסי עבודה, סביר כי החברה הייתה פועלת לדווח על עבודת התובע במועד, דהיינו בתאריך 15/01/16. לכן, אם לא עשתה כן, פוחת במשהו המשקל שיש לייחס למחדל נטען זה, בכל הנוגע לשאלת קיומם של יחסי עבודה. שנית, מחדל נטען זה אין בו כדי לאיין את יתר הראיות, אשר תומכות בקיומם של יחסי עבודה. וכבר נפסק, כי כשמדובר בהתקשרות שנולדה ימים ספורים לפני הפגיעה, אין באי-קיום מלכתחילה של דיווח לנתבע או הנפקת תלוש שכר, כדי להוות ראיה מכרעת (וראו: עב"ל 13069-09-15 בינו נעים – המל"ל, מיום 15/05/17 ).

בהתייחס לטענת הנתבע בדבר היעדר חוזה עבודה בכתב והיעדר רישומי נוכחות – ה נתבע טען, כי אין בנמצא הסכם ערוך וחתום בין התובע לגיסו באשר לתפקידו, שעות עבודתו, תנאי עבודתו ומשכורתו. לשיטת ה נתבע: "ברי לכל, כי עובד רגיל, שאינו קרוב משפחה, לא היה מתחיל ו/או חוזר לעבוד בעבודה מבלי שתנאי עבודתו ידועים ברורים לשני הצדדים, ומסוכמים מראש.". בנוסף, טען הנתבע כי משלא התנהל דו"ח נוכחות הרי שאין כל הוכחה שהתובע "עבד אצל גיסו". אינדיקציות אלו, כך לעמדת ה נתבע, מחזקות את המסקנה לפיה לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. איננו מקבלים טיעון זה – מצב עניינים שבו לא נערך חוזה עבודה כתוב בין צדדים ליחסי עבודה אינו מלמד על היעדר יחסי עבודה, קל וחומר כאשר מתקיימת קרבה משפחתית, והתקיימו בעבר הלא רחוק יחסי עבודה ממושכים, שהסתיימו תוך הסכמה שהעובד ישוב לעבודתו, כפי הדברים בענייננו. טענת הנתבע לפיה עובד לא היה חוזר לעבודה ללא סיכום מראש וידיעת תנאי עבודתו, היא שגויה לפחות משתי סיבות. ראשית, מדובר בהכללה שלא ברור מקורה. שנית, בעניינו תנאי ההעסקה היו ידועים. מעדויות התובע ועומר עולה כי אומד דעת הצדדים היה שהתובע ימשיך באותם תנאים בהם עבד עובר לפיטוריו. בגדר האמור, עומר נשאל לפנינו, האם כשהעסיק את התובע בחודש 12/2015 תיאם עמו את תנאי העבודה, ותשובתו היתה: "לא. אבל הוא היה עובד אצלי וזה ימשיך אותו דבר.". התובע העיד בפנינו דברים דומים: "ש. מה תיאמת עם עומר חילף על תנאי העבודה שלך מה יהיה השכר, איזה שעות ומאיזה יום? ת. לא תיאמתי כלום. ש. זאת אומרת שהוא הרים אליך טלפון, אמר לך בוא תתחיל לעבוד איתי בפרויקט מסוים ולא תיאמתם כלום מבחינת זכויות. ת. אני עבדתי אצלו קודם, אז ברור, אני אמשיך באותם תנאים." (פרוט', עמ' 6, ש' 9 – 14). ג ם הפרת החובה לנהל רישומי נוכחות אינה נדירה במחוזות ינו, ולא ניתן לראות בה ראיה להיעדר יחסי עבודה. אשר על כן, אנו קובעים כי בין הצדדים נכרת חוזה עבודה, שתוכנו הוא תנאי העבודה בהם עבד התובע עובר לפיטוריו. דהיינו, כי התובע ישמש ראש צוות, ויבצע עבודות שיפוצים, באותן שעות עבודה (א' -ו' 07:30 - 16:00/17:00; וראו הודעותיהם הר אשונות של התובע ושל עומר לחוקר), וישולם לו שכר בסך של 10,000 ₪ נטו לחודש.

בהתייחס לטענת המוסד שלפיה עבודת התובע לא הייתה חיונית לעסק החברה – לא שוכנענו בטענה זו. בעיקר הדברים, הנתבע מבקש לבסס טענת אי-החיונית, על בחירתו של עומר לפטר דווקא את התובע בחודש 5/15. עומר העיד בפנינו, כי בחר לפטר את התובע לאור צמצום בעבודה, ומאחר שמשכורתו הייתה גבוהה (פרוט', עמ' 7, ש' 7, 11 – 12), וכך גם העיד התובע. איננו רואים עילה שלא לקבל הסבר זה, ולמעשה הנתבע אינו חולק עליו. בנסיבות אלו של צמצום בהיקף העבודה, מתקשים אנו לראות מדוע פיטורי התובע מצביעים בהכרח על אי-חיוניותו. באשר לטענת הנתבע לפיה המעסיק בחר לפטר עובד אחד בלבד מבין "32 עובדים בתקופת פיטוריו" – הרי שלא ברור על מה היא נסמכת, ונראה כי אינה מדויקת. נפנה לכך שעומר העיד בפנינו כך: "לפניו אני פיטרתי לאחריו אני לא זוכר" (פרוט', עמ' 7, ש' 9), ובהודעה לחוקר מיום 07/07/16, ציין עומר כי הוא זוכר שהיה מנהל שפוטר לפני התובע, וגם 6-7 חודשים לאחריו פיטוריו (שם, ש' 35 – 37). אשר לטענת ה נתבע לפיה עומר אישר כי "יכול להיות" שהעסיק פועלים נוספים (לאחר פיטורי התובע) – אף היא אינה משכנעת. שכן, לא הוכח שלאחר פיטורי התובע מספר העובדים גדל, וממילא לא הוכח באיזה שלב ובאלו נסיבות הוא גדל (וראו הסברו של עומר, פרוט', עמ' 7, ש' 15 – 16). לאור כל האמור, טענת הנתבע לפיה התובע לא היה חיוני נותרת ללא תימוכין ממשיים. מנגד, עומר העיד בתצהירו, כי זימן את התובע לשוב לעבודה לאור הצורך בכוח אדם, שנוצר בעקבות הפרויקט החדש בטבעון, וכפי שעלה מן העדויות, התובע ביצע עבודות שיפוצים והיה אמון על מתן הוראות בשטח, ובפרט ביום הפגיעה הנטען. אשר על כן, נחה דעתנו כי התובע מילא פונקציה ממשית בעסק והיה חיוני.

בחינת כל חלקי התמונה העובדתית, כפי שתיארנו לעיל, מובילה למסקנה כי במועד הרלוונטי, 10/12/15 , שררו יחסי עבודה בין התובע לבין החברה . על כן, אנו מורים למוסד להשלים את הטיפול בתביעה לדמי פגיעה שהגיש התובע.

משזו מסקנתנו, עלינו לפנות כעת לדיון בהודעה לצד שלישי.

דיון והכרעה בהודעה לצד שלישי

הנתבע טען, כאמ ור, כי ככל שיוכח כי התובע עבד בחברה בזמנים הרלבנטיים, ויקבע כי הוא זכאי לגמלאות - כי אז יש לקבוע כי ה ינו זכאי לשיפוי מאת הצד השלישי, וזאת מכו ח הוראות סעיף 369(א) לחוק . זאת מאחר והיה על החברה לדווח על עבודת התובע במועד ולשלם בעדו דמי ביטוח , אולם היא לא עשתה כן.

נציין כי בסיכומי הנתבע לא נמצאה התייחסות להודעה לצד ג' ולכן בהחלטה מיום 25/09/19 התבקש הנתבע למסור הבהרה בעניין, ובתגובה הגיש ביום 24/10/19 "תגובה לסיכומי צד ג'", במסגרתם ציין כי החברה רשמה את התובע אצלו רק בתאריך 16/02/16, ולא בתאריך 15/01/16 כפי שהייתה חייבת, ואף לא שילמה בעדו דמי ביטוח, ולכן הינו עומד על ההודעה לצד שלישי.

בהחלטה מיום 27/10/19, ניתנה לחברה זכות תגובה לתגובת הנתבע הנ"ל, וביום 3/11/19, הוגשו סיכומי תשובה מטעמה במסגרתם נטען כי הנתבע לא ביסס את ההודעה לצד השלישי וכי יש לראות בו כמי שזנח אותה . בנוסף, טענה החברה כי הנתבע העלה טענות חדשות המהוות הרחבת חזית פסולה. בגדר האמור, ציינה החברה, כי על בית הדין להתעלם מהטענה בדבר אי תשלום דמי ביטוח, בשים לב כי לכל אורך הדרך הנתבע טען כי לא שולמו דמי ביטוח במועד. החברה הוסיפה וטענה, כי הנתבע מעולם לא התייחס לשאלה הרלבנטית להכרעה שהיא "האם במועד התרחשות התאונה, חלה חובה על הצד השל ישי לדווח על העסקתו של התובע?" . החברה הוסיפה כי לצורך חיובה מ כוח סעיף 369(א) לחוק, היה על הנתבע להוכיח כי חלה עליו חובה להירשם כמעסיק ולשלם דמי ביטוח "לפני שקרה המקרה המזכה", וזאת לא הוכיח. עוד טענה החברה, כי גם הטענה שלפיה היה עליה לדווח על אודות העסקת התובע בתאריך 15/01/16, נזכרה לראשונה בסיכומיו המשלימים של הנתבע, ואף זאת מבלי להציג מקור חוקי כלשהו. לבסוף ציינה החברה, כי בטענות הנתבע נתגלעה סתירה באשר למועד ה דיווח בפועל.

איננו מוצאים ממש בטענת החברה לפיה הנתבע זנח את ההודעה לצד השלישי . כפי שציינו לעיל, בתגובתו לעיל הנתבע ציין בפירוש כי הוא עומד על ההודעה. נעיר כי בסיכומי החברה הועלו טיעונים לא רלו ונטים – כך, למשל, טענה החברה, כי "אין שום הגיון המצדיק קבלת הודעה לצד ג' המבוססת כולה על 'תיאורית הקונספירציה' ועל כן דין יהא להורות על דחייתה על הסף...", ובהמשך טענה כי על הנתבע להוכיח את סברותיו, לרבות הטענה כי התאונה "בוימה" כדי להונות א ותו. אלא שה נתבע מעולם לא טען שהתאונה בוימה, אלא ציין כי כלל לא בחן את שאלת האירוע התאונתי.

המסגרת הנורמטיבית - בתקופה הרלוונטית לתביעה, נקבע בסעיף 369(א) לחוק כך: "...לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגמלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגמלאות בעין שניתנו לזכאי לגמלה, בקשר לאותו מקרה.".

הנתבע טען, כאמור, כי החברה רשמה את התובע אצלו במסגרת דו"ח מתקן שהוגש ביום 16/02/16, ולא שילמה את דמי הביטוח בעקבות אותו דו"ח. לתמיכה במועד הרישום הפנה לתעודת עובד ציבור מטעמו מיום 04/09/18 (להלן: "התע"צ"). נציין, כי הצד השלישי לא דייק בטענתו לפיה טענת הנתבע בדבר אי תשלום דמי ביטוח נזכרה לראשונה בתגובתו מיום 24/10/19, שהרי טענה זו נזכרה בתע"צ, אשר במסגרתה הועלו הדברים הבאים: על החברה חלה חובת דיווח ותשלום דמי ביטוח עבור עובדיה מדי חודש; מועד הדיווח והתשלום בגין חודש הפגיעה (12/2015) הוא 15/01/16. בתאריך 15/01/16 דיווחה החברה על עובדים ושילמה באמצעות המחאה. בתאריך 16/02/16 שידר המייצג, באמצעות מערכת מייצגים, דו"ח מתקן, שבו יש תוספת של עובד – בדו"ח המקורי דווחו 24 עובדים ובדו"ח המתקן דווחו 25 עובדים . הפרש השכר המדווח, בין הדו"ח המתקן למקורי לדו"ח המתקן עומד על 1,582 ₪. עם זאת, לא בוצע תשלום הפרש דמי הביטוח. בחודש 05/2016 התקבל דו"ח 126 בגין התובע, ובו סומנו חודשי העבודה 1-5/2015 ו-12/2015.
הנתבע הצביע על כך שהפרש השכר המדווח בין הדו"ח המתקן לבין הדו"ח המקורי הינו 1,582 ₪, שהוא השכר ברוטו שנקוב בתלוש התובע עבור חודש 12 /2015 ואשר הוגש לתיק; וכאמ ור במסגרת הדו"ח המתקן נוסף עובד אחד . מכאן הסיק ה נתבע כי הדו"ח המתקן מתייחס לתובע.

אין בתצהירו של עומר, אשר הוגש לאחר הגשת התע"צ לתיק, כדי להחליש את טענותיו הנ"ל של הנתבע. עומר ציין בתצהירו כי החברה דיווחה על העסקת התובע בשירות החברה הן למס הכנסה, והן לביטוח לאומי, אך לא ציין את תאריך הדיווח, חרף האמור בתע"צ. עוד ציין עומר בתצהירו, כי החברה שילמה את דמי הביטוח, מס הכנסה ומס בריאות המתחייבים בגין חודש 12/2015, כבר בתאריך 15/01/16, וה נתבע פרע את השיק בגין דמי הביטוח. אלא שלא התייחס לסוגיית הדו"ח המתקן והפרש התשלום בגינו. לתמיכה בטענותיו צירף עומר שורה של מסמכים, תלוש שכר לחודש 12/2015; העתק טופס 126 לשנת המס 2015; העתק "דוח תמחיר לחודש 12/2015"; העתק צילום שיק; העתק "כרטסת הנח"ש ממחלקת גביה במוסד לביטוח לאומי"; העתק כרטסת הנח"ש של החברה; העתק "טופס 102 מונפק מתיק הניכויים במל"ל".
במסגרת חקירתו הנגדית עומר נשאל מדוע הוגש "דו"ח מתקן", ותשובתו הייתה: "זה פועל חדש ופשוט שכחו ממנו", ולשאלת ב "כ ה נתבע הבהיר כי כוונתו לתובע.

בתקנה 8(א) לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), תשי"ד – 1954, נקבע כך: "כל מעביד יגיש במועד תשלום דמי הביטוח בעד עובדיו דין-וחשבון, לפי טופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד, בדבר השכר המשתלם לכל אחד מעובדיו בתקופת התשלום שלגביה מוגש דין וחשבון....".

בסעיף 353(א) לחוק נקבע כך: "מועד התשלום של דמי הביטוח יהיה, לגבי עובד - היום ה-15 בחודש שאחרי תקופת התשלום, ולגבי כל מבוטח אחר - היום ה-15 בחודש של תקופת התשלום; השר רשאי לקבוע מועדים אחרים במקום המועדים שבסעיף זה, לכלל המבוטחים או לחלק מהם, ולכל דמי הביטוח או לחלק מהם.".

נציין כי טענת הנתבע לפיה היה על החברה לדווח על אודות עבודת התובע בתאריך 15/01/16, הועלתה כבר בתע"צ מטעמו , וזאת בניגוד לטענת החברה לפי טענה זו נזכרה לראשונה בתגובתו האחרונה של הנתבע, כשטענה זו נתמכת בהוראות הדין המפורטות לעיל . על יסוד הראיות אשר הוצגו לפנינו, אנו קובעים כי החברה דיווחה על העסקתו של התובע ביום 16/2/16 ולא שילמה עבורו את דמי הביטוח המתחייבים.

עם זאת, ועל אף הקביעה שלעיל, מצאנו שיש מקום לדחות את ההודעה לצד השלישי, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.
במספר פסק דין של בתי דין איזוריים לעבודה נתקבלה הפרשנות אליה הפנה הצד השלישי בסיכומיו, לפיה יש לבחון את חובת הדיווח והתשלום של החברה במועד קרות האירוע "המזכה לגמלה" כאמור בסעיף 369(א) לחוק. בהתאם לאותה פסיקה , על הנתבע להוכיח כי במועד קרות האירוע הנטען, היינו ביום 10/12/15, התגבשה אצל הצד השלישי חובת הדיווח או התשלום (ר' בל (חי) 1986/03 סרג'י – המל"ל, מיום 5/3/07, בל (י"ם) 10716/07 סעיד – המל"ל, מיום 1/9/09, בל (נצ') 2438/08 שהואן – המל"ל , מיום 23/3/10, בל (י"ם) 11383/09 חרב – המל"ל, מיום 12/9/16 ובל (ת"א) 7567-05-15 שתייה – המל"ל , מיום 23/11/17, בל (ת"א) סינאוי – המל"ל, מיום 23/4/18).
אנו מסכימים עם הפרשנות שניתנה בפסקי הדין הנ"ל, וסבורים כי יהיה נכון לאמצה גם במקרה שלפנינו.

בענייננו, האירוע לו טוען התובע אירע ביום השלישי לעבודתו בחברה, כשהנתבע לא טען ולא הוכיח כי במועד זה קמה לצד השלישי חובה לרשום את התובע כעובד או לשלם עבורו דמי ביטוח , ומכאן לא התמלאו התנאים שנקבעו בסעיף 369 (א) לחו ק כדי שהנתבע יהיה רשאי לתבוע מהחברה סכום השווה לגמלאות שישלם, ככל ותביעת התובע לדמי פגיעה תתקבל , כשאין בקביעה שלעיל כדי לפטור את החברה מתשלום דמי הביטוח בגין עבודת התובע בחודש 12/2015 .

מהוראות החוק והתקנות עולה כי במועד קרות האירוע הנטען, טרם קמה לצד השלישי חובה לרשום את התובע כעובד ו/או לשלם עבורו דמי ביטוח, שכן התאונה התרחשה ביום השלישי בעבודה כאמור . לפיכך, נשמט למעשה הבסיס להודעת הצד השלישי, ומכאן דינה להידחות.
לסיכום

התביעה מתקבלת ואילו ההודעה לצד שלישי, נדחית.

כאמור לעיל, אנו מורים לנתבע להשלים את הטיפול בתביעת התובע לדמי פגיעה בגין האירוע מיום 10/12/15 .

בנסיבות העניין, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע ולצד השלישי שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ , כל אחד , וזאת תוך 30 ימים מהיום.

במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 ימים מן היום שיקבל לידיו את פסק הדין.

ניתן היום, י"ט חשוון תש"פ, (17 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

_________________ ___________________ ____________________
גב' פביאן כהן לוגסי לובנא תלחמי סוידאן מר אליאס ג'טאס
נציגת ציבור עובדים שופטת נציג ציבור מעסיקים