הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 58891-02-18

לפני:

כב' הנשיא מירון שוורץ
נציגת ציבור (עובדים): גב' פביאן ליטל כהן לוגסי
נציג ציבור (מעסיקים): מר אליאס ג'טאס

התובע
כרים סעיד עתאמנה
ע"י ב"כ: עו"ד ג'יריס רוא שדה
מטעם הלשכה לסיוע משפטי

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אורנית פיכמן

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע, להכיר באוטם שריר הלב שלקה בו לו בתאריך 15.12.2016 כ"תאונת עבודה".

2. תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה, בגין אוטם שריר הלב בו לקה, נדחתה עפ"י החלטת הנתבע, במכתבו מתאריך 15.12.2017. הנתבע נימק החלטתו, בכך שראשית, לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עבודתו של התובע, אשר הביא לאוטם שריר הלב שהתפתח אצלו . שנית, בכך שעבודה במאמץ ומתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי ושלישית, כי אוטם הלב התפחת כתוצאה ממחלה טבעית ואין מדובר בתאונת עבודה.

3. כנגד החלטת הנתבע כאמור, הוגשה התביעה שלפנינו. בכתב תביעתו המתוקן , טען התובע כי ביום 15.12.2016 איחר לספק הזמנה למפעל "חברת הנסון" (להלן: המפעל) ובעקבות זאת התפתח ויכוח חריף בינו לבין סדרן העבודה באותו המפעל, מר פראג' (להלן: מר פראג'). כתוצאה מאותו ויכוח טוען התובע כי חש בכאבים חזקים בחזה וביד שמאל (להלן: האירוע). התובע טען כי הוויכוח החריף במהלך עבודתו הינו בבחינת אירוע חריג שגרם לו לאוטם שריר הלב.

הנתבע חזר בכתב ההגנה המתוקן מטעמו על עיקרי הדברים שהובאו במכתב הדחייה.

4. בישיבת ההוכחות שמענו את עדותו של התובע. לא הובאו עדים נוספים.

להלן העובדות הרלוונטיות לענייננו ותמצית טענות הצדדים:

5. התובע, יליד 1954, במקצועו נהג משאית מסוג מערבל בטון.

6. בתצהיר מטעמו מפרט התובע את נסיבות היום הקודם לאירוע הנדון, כך:

"הריני להצהיר כי ביום 14.12.16, התייצבתי במפעל הנסון לצורך ביצוע הובלות ביטון. המדובר היה ביום גשום לרוב אני מנצל ימים גשומים לצורך ניכוי המערבל.
בעת עסקתי בניקיון המערבל, חשתי כאב חד ביד ובכתף ימין. לא הצלחתי לסבול את הכאב, ומכאן שלא המשכתי בעבודה, ולא ביצעתי הובלות כלשהן באותו יום."

ובאשר לנסיבות יום העבודה, שלטענתו, גרמו להתרחשות האירוע החריג, גורס בתצהירו כך:
"הריני להצהיר כי ביום 15.12.16 או במועד הסמוך לכך, נסעתי במשאית לחב' הנסון לצורך העמסת ביטון מהמפעל, בהתאם להזמנה אשר קיבלתי מהמפעל. הואיל ויום לפני סבלתי מכאבים, הרי שבאותו יום הגעתי באיחור למפעל.
בעת הגעתי למפעל, הרי שהתפתח ביני לבין סדרן העבודה במפעל, בשם פראג' עיסא, וויכוח חריף, במהלך הוויכוח חשתי בכאבים לוחצים בחזה וביד שמאל. מיד ביקשתי מעיסא להזמין עבורי אמבולנס.
יוטעם כי הוויכוח התפתח על רקע עזיבתי ללא כל התראה יום קודם לכן את המפעל, וכן על רקע הגעתי באותו יום באיחור למפעל."

7. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו, למדנו כי בשעות הבוקר של יום האירוע ובטרם הגיע למפעל שם לטענתו התפתח הוויכוח "החריף", קיבל התובע טיפול רפואי מאת ד"ר איהאב במרפאה בכפר ריינה. מן המסמך הרפואי הרלוונטי עולה כי לתובע אירועים חוזרים של כאבים בחזה. לאחר שנבדק נרשם כך:

"ממשיך עם אירועים חוזרים של כאבים בחזה מקרינים ליד שמאלית ללא קוצר נשימה לאל ( צ"ל ללא) קשר למאמץ
כעת אסימפטומטי."

8. עיינו במסמכים הרפואיים שהוגשו. במסמכים אלו לא צוינו פרטי ה"אירוע החריג" – אותו ויכוח חריף, לו טוען התובע. כלומר, לא מצאנו רישום לאירוע של ויכוח בעבודה שיוחס לו מצבו הרפואי של התובע.

9. התובע סבור כי האירוע מהווה " תאונת עבודה" לכל דבר ועניין ויש לחייב את הנתבע בתשלום דמי פגיעה ולחילופין, מבקש למנות מומחה רפואי אשר יחווה את דעתו באשר לקשר הסיבתי בין פגיעת התובע בחזה ובלב לבין עבודתו.

בסיכומיו, טען ב"כ התובע כי גרסתו של התובע כפי שעלתה בתצהירו ובעדותו הינה גרסה אמינה ולא נתגלו בה סתירות שיש בכוחן להביא לדחיית הגרסה. בא כוחו הפנה למסמכים הרפואיים ובין היתר טען כי מעיון במסמכים הרפואיים ניתן להיווכח שהתובע לפעמים חש בכאבים בחזה וביצע בדיקות שגרתיות הן במרפאות והן בבתי חולים " אבל הוא לא הרגיש אירוע חריג כדוגמת האירוע".

10. הנתבע הכחיש את קרות האירוע עצמו וטען כי לא הוכח כי אירע לתובע ביום 15.12.2016 אירוע חריג בעבודתו וממילא, לא קיים קשר סיבתי בין האירוע המוכחש לבין האירוע הלבבי. בסיכומיה, טענה ב"כ הנתבע כי דין התביעה להידחות, כבר בשלב העובדתי מבלי למנות מומחה רפואי.

כן נטען כי המסמכים הרפואיים בעניינו של התובע מדברים בעד עצמם, הפניה לטיפול רפואי ביום 15.12.2016 נעשתה עוד בטרם הוויכוח הנטען, בשעות הבוקר. כמו כן, התובע התלונן על אירועים חוזרים של כאבים בחזה עם הקרנה ליד שמאל ואין כל התייחסות לכתף, לא כל שכן לכתף ימין. גם בדו"ח מד"א שהינו חלק מהחומר הרפואי שהוזמן נרשם לדבריו " משעות הבוקר כאבים בחזה עם הקרנה ליד שמאל, וכרגע החמרה בכאבים" מבלי שמוזכר דבר לגבי הוויכוח הנטען מאותו היום. חזקה היא כי ככל שהתובע אכן היה מספר לרופאיו על הוויכוח, כפי טענתו, הדברים היו נרשמים. התובע בחר שלא להעיד את העד עמו התנהל לכאורה הוויכוח הנטען ולכן לא הציג כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בגרסתו ולסתור את הרישומים הרפואיים.

11. אם כן, השאלה העומדת להכרעתנו הינה מהבחינה העובדתית - האם אכן אירע האירוע הנטען ואם כן, האם אותו אירוע היה "חריג", כטענת התובע.

המסגרת הנורמטיבית

12. הכללים להכרה באירוע בעבודתו של נפגע כ"אירוע חריג" סוכמו בפסק הדין בעניין סידה ( עב"ל 502/09 משה סידה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.10.2010) , כך:
"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:
ראשית - על התובע להוכיח קרות מאורע אובייקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.
שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן...
שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.
רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו"
(ראו גם בעב"ל 45023-09-11 שאול בירן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.12.2012 ועב"ל ( ארצי) 15135-05-18 אמיר מינפרד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.12.2018 ).

13. במסגרת הנטל להוכיח כי התקיים " אירוע חריג", מוטל על המבוטח להוכיח את המרכיב הסובייקטיבי של קרות האירוע החריג באמצעות ראיות אובייקטיביות. ובהתייחס למסמכים רפואיים " שותקים", נקבע כי " אנמנזה שותקת לא שוללת באופן ישיר את יסוד תביעתו של מבוטח, אלא מטילה עליו נטל שונה ולעיתים מחמיר יותר ביחס להבאת יתר הראיות לצורך הוכחתו של האירוע החריג."
( עב"ל ( ארצי) 15135-05-18 אמיר מינפרד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.12.2018 ).

14. עוד נפסק כי אם התובע לא יוכיח כי התרחש אירוע חריג, יהיה מקום לדחות את התביעה אף מבלי להיזקק לבחינת הקשר הסיבתי ולמידת ההשפעה של האירועים בעבודה על הופעתו של האירוע הלבבי ( בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי – ביה"ד הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג(2) 529, 541, 544 (1999); בג"ץ 3523/04 גבריאל למברגר - בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח(5) 104, 107 (2004)).

דיון והכרעה

15. לאחר שבחנו את כלל הראיות בתיק, הגענו לכלל מסקנה לפיה כי דין התביעה להידחות. לא שוכנענו אודות התרחשותו של אירוע כפי שהתובע טוען לו ולא כל שכן, אירוע חריג. להלן נפרט ונסביר את מסקנתנו כאמור .

16. גרסתו העובדתית של התובע כפי שמעלה בתצהיר מטעמו והביא בחקירתו הנגדית, לא היתה משכנעת . לא זו אף זו, התובע נמנע מלהביא לעדות את סדרן העבודה במפעל, מר פראג', מולו ניהל את אותו ויכוח נטען. בהקשר זה נציין כי בפתח ישיבת ההוכחות, הבהיר התובע ביחס לעד האמור: "גם היום אני לא עומד על זימונו" (עמ' 3 שורה 21).
כלל ידוע הוא כי אי-הבאת עד, פועלת לחובת אותו צד שנמנע מהבאתו. בשים לב לכך כי הנטל בהליך מוטל על התובע, הרי שיש בכך כדי לפעול לחובתו.
על כך נוסיף ונציין, כי לא רק הימנעות מהבאת העד, עומדת לחובת התובע, כי אם גם קשיים נוספים, עליהם נפרט להלן.

17. בתצהירו, מתאר התובע בתמצית יתרה , את אירועי היום הקודם לאירוע. עיון בתיאורו את הנסיבות בכללותן מלמדנו כי התובע מייחס את קרות אוטם שריר הלב, הן לאותו ויכוח ביום האירוע עצמו ו הן לכך שיום קודם עזב "ללא כל התראה" (סעיף 6 לתצהירו). בהקשר זה נציין כי התובע נמנע מלהניח תשתית עובדתית או ראייתית כלשהי לעניין זה.

18. מעבר לתצהיר התובע, הונחה לפנינו הודעתו של התובע לחוקר הנתבע וכמו כן, שמענו את עדותו של התובע במסגרת חקירתו הנגדית. בגרסה שמסר לחוקר ובמהלך חקירתו הנגדית – מפרט התובע בהרחבה את נסיבות היום הקודם לא ירוע, אם כי גם שם נמנע מלציין את העובדה אותה ציין לראשונה בתצהירו, לעניין עזיבתו ללא כל התראה ביום הקודם ליום האירוע.

19. גם המסמכים הרפואיים, מציבים קושי של ממש לקבל את גרסתו הנטענת של התובע. לטענת התובע, הוא דיווח בבית החולים על הוויכוח שהתרחש עם הסדרן:

"ש. איך אתה מסביר שברישומים הרפואיים אין התייחסות לוויכוח שהיה לך בעבודה, אין אזכור?
ת. אני אמרתי לאח, זה קרה וישר הלכתי לצנתור. שאלו אותי בבית חולים עפולה אם היה משהו, אמרתי שהיה לי ויכוח עם הסדרן ופתאום משהו קרה לי פה, זה מה שאני זוכר."

אולם כאמור, במסמכים הרפואיים אין בנמצא תיעוד לכך.

גם דו"ח מד"א שהוגש לעיוננו, אינו מזכיר ולו ברמז, קיומו של ויכוח:

"...עובד במפעל בטון, לדבריו משעות הבוקר כאבים בחזה עם הקרנה ליד שמאל, כאב לא אופייני, פנה לקופ"ח בוצע אק"ג ללא ממצא חריג. כרגע החמרה בכאבים, כאבים לוחצים עם הקרנה ליד שמאל והזעה, בהכרה מלאה...".

לא זו אף זו, באנמנזה המפורטת ברישומי בית הדין, נרשם מפיו של התובע כי "במהלך החודש האחרון אירועים חוזרים של לחצים בחזה", אולם לא צויין דבר ולא חצי דבר, אודות אירוע חריג בעבודה. טענת התובע כי מסר את המידע בעוד זה לא נרשם, אלא דווקא נרשמו נתונים עובדתיים אחרים – כדוגמת אירועים חוזרים בחודש האחרון, מעידה על קושי של ממש בגרסת התובע.

20. נוסיף ונציין כי גם במסמכים הרפואיים המאוחרים יותר, כשבועיים לאחר האירוע, לא מצאנו אזכור לוויכוח הנטען, כי אם ל"חבלה בעבודה" שהביאה לתלונות על כאבים בזרוע ימין, עניין לגביו ניהל התובע הליך משפטי נפרד , אשר במסגרתו נדחתה תביעת התובע (58911-02-18).

21. אם אין די באלה, הרי שבעוד לגרסתו של התובע, הוא סבל יום לפני האירוע מכאבים בכתף ויד ימין (סע' 4 לתצהירו), הרי שעל פי הרישום הרפואי הוא התלונן דווקא על כאבים בחזה המקרינים ליד שמאל.
סתירות אלה, הפוגעות במהימנות הגרסאות ומצטרפות למכלול הקשיים לעיל, מביאות לכלל מסקנה כי קיים קושי של ממש לתת אמון בגרסתו של התובע.

סוף דבר

22. לנוכח כל האמור לעיל, לא שוכנענו כי בתאריך 15.12.2016 התרחש אירוע חריג בעבוד תו של התובע, כטענתו.

23. לפיכך, אנו קובעים כי בדין דחה הנתבע את תביעת התובע.

24. בשים לב למכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות.

25. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלתו.
ניתן היום, ה' אב תשע"ט, (06 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' פביאן כהן לוגסי
נציגת עובדים

מירון שוורץ, נשיא
אב"ד

מר אליאס ג'טאס
נציג מעסיקים