הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 57834-08-18

לפני כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן

המערער:
בסאם נאסר
ע"י ב"כ עו"ד עמאד נאסר

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

1. ביום 21/11/13, אירעה למערער תאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

2. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער 0% נכות, וכנגד החלטתה הגיש המערער ערר אשר נתקבל בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 5/2/17, אשר קבעה למערער 10% נכות החל מיום 1/1/14, בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני, לפי פריט 37(7)(א) לרשימת הליקויים שבתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט" ז-1956 (להלן: "הוועדה").

3. כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים הנ"ל הגיש המשיב ערעור לבית הדין, אשר מספרו בל 17097-04-17, ובו ניתן פסק דין ביום 10/6/17 (כב' השופט טל גולן – להלן "פסק הדין"), במסגרתו נתקבל ערעור המוסד לביטוח לאומי ונפסק כדלקמן:
"סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שזו תפעל כדלקמן: תחילה, הוועדה תנמק את קביעתה לעניין גובה אחוזי הנכות אשר נקבעו למשיב, וזאת בהתחשב בממצאי בדיקתה הקלינית אשר נרשמו בפרוטוקול. לאחר מכן, הוועדה תבחן האם למשיב מצב קודם בגבו, וזאת תוך בחינת קיומם של נתונים מוכחים לגבי אותו מצב קודם וכיצד נוצר." .

4. בהתאם להוראות פסק הדין, הוועדה שבה והתכנסה ביום 8/4/18 וביום 1/7/18, והחליטה לדחות את ערר המערער, תוך שהיא קובעת לו 0% נכות , החל מיום 1/1/14 . כנגד החלטת הוועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר לפניי.

5. עיקר טענות המערער –
א. לפני פסק הדין, הוועדה קבעה למערער 10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש, וזאת לאחר שקבעה "... תנועות סיבוביות והטיה לצדדים מלוות בכאב... משתמש בחגורת גב, בבדיקת דימות מ-28/11/2013 בלטי דיסק בגובה L4-S1". הוועדה סברה אז כי די בכך כדי להצדיק קביעה בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש.
ב. המערער שלח הודעה אליה צירף מסמכים, ושטח בפני הוועדה כיצד עליה לפעול בהתאם לפסק הדין. הוועדה לא התייחסה למסמכים כשהיה עליה לבצע בדיקה מחודשת.
ג. הוועדה טעתה עת שינתה את קביעתה. הוועדה נקטה בגישה חמורה ביותר, תוך שהיא מאשרת כי התרשמה ממכאוביו של המערער וקבעה דרגת נכות בשיעור 10%, ולא הגבילה את עצמה לטווח התנועות.
ד. מהפרוטוקול עולה כי הוועדה קיבלה את עמדת המשיב, כפי שעלתה מפסק הדין, וזאת לאור הרישום כי קראה בעיון רב את פסק הדין. הוועדה הושפעה מטענות המשיב, כפי שפורטו בפסק הדין, וננעלה על דעתה.
ה. לא ברור מדוע אותה הוועדה פעם מחליטה לקבוע נכות עפ"י התרשמותה, ופעם עפ"י החוק היבש. לוועדה יש סמכות לקבוע נכות על סמך התרשמותה.
ו. החלטת הוועדה אינה מנומקת כלל, גם לגבי קביעתה שאין צורך לדון במצב קודם.

6. עיקר טענות המשיב –
א. הוועדה דנה בהוראות פסק הדין, נתפסה לטעותה ונסוגה בצער מהחלטתה, ובכך מילאה אחר ההוראות.
ב. מפרוטוקול הישיבה מיום 8/4/18, עולה כי הוועדה הבינה שללא הגבלה בטווח התנועה לא יכלה לקבוע נכות, כשלא ברורה טרוניית המערער בנוגע להתייחסות הוועדה לכאבו, ממצא אשר אינו מקנה נכות.
ג. אין במתן האפשרות אשר נתנה הוועדה למערער להשלים טיעון בנוגע לכוונתה להפחית את נכותו, אקט אשר הוועדה לא היתה חייבת לבצע לפי הוראות פסק הדין, בכדי לחייבה לבדוק את המערער בשנית.
ד. הוועדה לא נצטוותה על פי הוראות פסק הדין לבצע בדיקה קלינית חדשה, והיא הסתמכה על הבדיקה הקלינית שנערכה עובר לפסק הדין.
ה. לא ברור מהיכן שואב המערער את טיעונו לפיו שגתה הוועדה עת קראה את פסק הדין.
ו. בהחלטת הוועדה לא נפלה כל טעות משפטית, ההחלטה מפורטת ומנומקת וניתן בקלות להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה.

7. החלטת הוועדה – המערער הופיע בפני הוועדה ביום 8/4/18, כשבפניה הונחו פסק הדין ופרוטוקול ישיבתה הקודמת מיום 5/2/17 . הוועדה סיכמה את מסקנותיה, וקבעה:
"הוועדה עיינה בפסק הדין, ומוצאת כי אכן קבעה את הנכות מתוך התרשמות ממכאובו של העורר ולא הגבילה עצמה לקביעת טווח התנועות.
על כן, אין לה אלא לשגת מקביעת.
מקבלת את ערר המוסד וקובעת בצער 0%
הוועדה עוצרת דיון ומבקשת להודיעה לתובע על כוונת לבטל את אחוזי הנכו בגין התאונה הנדונה.".

הוועדה שבה והתכנסה ביום 1/7/18, ולישיבתה זו הופיע המערער יחד עם בא כוחו, אשר מסר את הדברים הבאים:
"בועדה מים 8.4.18 _ נירשם כי הועדה קבעה אחוז הנכות בהתרשמותה מכאביו של העורר ולכן אני סבור שדווקא זה היה צריך להוביל למסקנה הפוכה, שלפיה הועדה תאשר את אחוזי הנכות ואם הועדה סבורה שלא הגבילה את עצמה לטווח התנועות אז אולי ישנו צורך לבדוק טווח התנועות. לעניין העבר של העורר – בעברו ישנם מספרים רישומים בודדים לגבי בעיות ע"ש מותני ולא רציפים ואינם מסיברים על דיסקופטיה שאובחנה לאחר התאונה. וזא תנירשם ע"י ד"ר הופניים שמונע ע"י בית הדין בהליך ההכרה. כמו כן בעב ר לא נירשמה הגבלה כלשהי או כאבים כלשהם ולכן סבור כי יש להשאיר את הקביעה על קנה.".

הוועדה סיכמה את מסקנותיה וקבעה כדלקמן:
"הוועדה קראה בעיון רב את פס"ד של השופט גולן ואת החלטתה ממושבה הקודם לסגת מכוונתה לקבוע נכות לפי הערכת סיבלו של החולה ולדון רק לפי החוק היבש. בצער רב מאשרת הוועדה גם היום את החלטתה. מאחר וקבעה כי אין נכות, הרי שלשאלת המצב הקודם אין כל נפקות. ולכן לא תידון.".

(הציטוטים לעיל מפרוטוקולי הוועדה הובאו במלואם, על טעויות הכתיב ו/או ההדפסה אשר נפלו בהם, ככל ונפלו).

8. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

9. בעב"ל 53609/12/10 זכריה עודה – המל"ל (מיום 17.2.2014) נפסק:
"בהתאם לפסיקה, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין ובפסק הדין נקבעו הוראות, על הוועדה להתייחס לאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. משכך, ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה, במקרה כזה, מוגבלת לבחינת השאלה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין [דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 אבנר עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 8.1.2008]" .

10. אי לכך, ובהתאם להלכה הפסוקה, יש לבחון אם הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. מילאה הוועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות שבחוק, המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה. אך אם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין בחלקן, או לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין, יש בכך משום פגם משפטי.

11. מעיון בפסק הדין עולה כי בבסיסו עמדה הקביעה לפיה החלטת הוועדה בישיבתה מיום 5/2/17, לפיה למערער 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני, אינה מתיישבת עם ממצאי בדיקתה הקלינית מאותו יום, ממנה לא עלה על פניו ממצא כלשהו של הגבלה בתנועות ע"ש מותני. עוד נקבע בפסק הדין "... כל אשר נרשם בסוגיית הגבלות כלשהן הינו קיומו של כאב אשר לווה תנועות מסויימות שאותן נתבקש המשיב לבצע" , תוך הפנייה להלכה הפסוקה לפיה כאב כשלעצמו אינו מקנה נכות וכי נכות יש לקבוע על סמך בדיקה קלינית וממצאיה.

12. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה עיינה בפסק הדין, ובכך לא נפל פגם משפטי בהחלטתה, כשאין בפסק הדין הוראה כלשהי המורה לוועדה לא לעיין בו בכללותו, והרי כיצד ניתן לייש מו מבלי שהוועדה תעיין בו .

13. בישיבתה מיום 8/4/18, הוועדה אישרה כי קביעתה הקודמת לפיה למערער 10% נכות נבעה מהתרשמות ממכאובו בלבד, ואינה מתבססת על תוצאות בדיקתה הקלינית, ומכאן החליטה לחזור בה מקביעתה ולקבוע למערער 0% נכות על בסיס אותה בדיקה , ובכך לא נפלה טעות בהחלטתה.

14. טענת המערער לפיה השינוי בעמדת הוועדה אינו ברור לא יכולה להתקבל , משעולה בבירור כי הוועדה אישרה כי קביעת הנכות הקודמת התבססה על התרשמות מכאבים ותו לא , תוך שהיא חוזרת בה מאותה קביעה על בסיס ממצאי בדיקתה הקלינית – ה טענה אשר עמדה בלבו של ההליך המשפטי הקודם.

15. יש לדחות את טענת המערער לפיה היה על הוועדה לערוך בדיקה קלינית נוספת. הוראות פסק הדין לא כללו הוראה כזו, אלא הפנו ספציפית ל ממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה מיום 5/2/17, תוך שנתבקשה לנמק את החלטתה לאור אותם ממצאים.

16. אין לבית הדין אלא לשוב ולהפנות להלכה הפסוקה לפיה נכות יש לקבוע על בסיס ממצאים קליניים בלבד, ומכאן יש לדחות את טענת המערער לפיה הוועדה מוסמכת לקבוע נכות על סמך התרש מות, טענה אשר בא כוחו העלה אף בישיבת הוועדה המסכמת מיום 1/7/18 .

17. הואיל והוועדה חזרה בה מקביעתה וקבעה למערער 0% נכות, הרי התייתר הצורך לדון בהוראת פסק הדין אשר עניינה בחינת קיומו של מצב קודם בגבו של המערער, ומכאן גם בעניין זה לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

18. גם טענת המערער לפיה הוועדה לא התייחסה לפניית בא כוחו מיום 14/5/18 ולמסמכים אשר צורפו לה, דינה להידחות זאת מאחר ומעיון בפנייה זו עולה כי היא כללה בעיקר התייחסות לסוגיית המצב הקודם ובדיקה קלינית חוזרת.

19. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה עת יישמה את הוראות פסק הדין , ומכאן דין הערעור להידחות.

הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

20. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, (28 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

לובנא תלחמי סוידאן , שופטת