הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 54990-10-18

לפני:

כב' השופטת רויטל טרנר
נציג ציבור (עובדים) מר ג'ואד אגבאריה
נציג ציבור (מעסיקים) גב' נעמה מנדלר

התובע
שקד נאור

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב גולן

פסק דין
התביעה בתיק זה עניינה בטענתו של התובע כי הוא זכאי לשיקום מקצועי בהתאם לסעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
רקע עובדתי
לתובע, יליד שנת 1988, נקבעה נכות רפואית בשיעור 20% בגין הפרעת קשב וריכוז לפי פריט ליקוי 32 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.
ביום 17.9.17 הגיש התובע תביעה לשיקום מקצועי. ביום 26.9.17 נערכה פגישה בין התובע לפקיד השיקום, מר אודי קורמן, אשר כללה הגשה ועיון במסמכים וראיון. ביום 2.11.17 התקיימה ועדת שיקום אשר כללה את מנהלת הסניף, פסיכיאטרית, מר קורמן ומנהלת תחום שיקום, גב' קרנית ספיר. הוועדה עיינה במסמכים וקבעה כי הלקות אינה פוגעת ביכולתו של התובע להשתלב בעבודה. על החלטה זו הוגשה התביעה בתיק זה.
בתביעתו טען התובע כי פקיד התביעות בבואו לקבל החלטה בעניינו לא שקל ושכלל את כל נסיבותיו האישיות, ולכן שגה במסקנתו. מנגד, טען הנתבע בכתב ההגנה טוען הנתבע כי החלטתו של פקיד השיקום שלא לאשר שיקום מקצועי מבוססת ומנומקת, על יסוד סעיף 203 לחוק, ולא נפל בהחלטה כל פגם משפטי המצדיק התערבותו של בית הדין.
ביום 22.1.20 קבועה היתה בתיק ישיבת הוכחות, אליה התייצב התובע ומטעם הנתבע התייצב מר קורמן, פקיד תחום שיקום. חלף ישיבת הוכחות, התקיים דיון בו נדונו הקריטריונים לזכאות לשכר לימוד. בסיומו של הדיון, הודיע הנתבע כי יבחן את עמדתו בשנית, וככל ויעמוד על עמדתו, יגיש את הנהלים וההוראות של השיקום המקצועי אשר מתייחסים לקריטריונים באשר לזכאות לשכר לימוד.
בהמשך הודיע הנתבע כי הוא עומד על עמדתו וכן הגיש חוזר שיקום מיום 23.6.16, ותדריך שיקום מעודכן מיום 18.11.18.
ביום 11.6.20 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העידו התובע וגב' ספיר, אשר הגישה תעודת עובד ציבור. לאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב והתיק הועבר למתן פסק דין.
טענות הצדדים
התובע טוען כי החלטתו של פקיד השיקום שלא להכיר בלימודיו כתוכנית שיקום אינה סבירה, נוכח הנכות ממנה הוא סובל. לטענת התובע , פקיד השיקום לא נתן משקל לקביעת הוועדה הרפואית אשר קבעה נכות בשיעור של 20% בגין הפרעות קשב וריכוז עם ביטויי של התפרצויות וקשיים בהסתגלות חברתית וגם לא נתן משקל בהחלטתו לקשיים שחווה בצבא ובלימודים עקב הנכות, והקושי לאזן בין לימודיים אקדמאיים לתעסוקה בו זמנית. כמו-כן טוען התובע כי פקיד השיקום לא התייחס בהחלטתו לפוטנציאל שיש בלימודים אקדמאיים לנטרל את הנכות ממנה סובל ולהוות אפיק שיקומי. התובע מוסיף וטוען כי הנכות מונעת ממנו לעבוד במקביל ללימודיו האקדמיים, וכי הוא זקוק לתמיכה כלכלית אותה לא יכול לקבל באופן עצמאי בתקופת הלימודים בשל נכותו והדרישות האקדמיות של תוכנית הלימודים.
הנתבע טוען כי החלטתו של פקיד השיקום היא מקצועית ותואמת את הוראות החוק, ולכן אין להתערב בה. עוד טוען הנתבע כי סעיף 203 בוחן את היכולת התפקודית לפי יכולתו של התובע לעבוד בעבודתו הקודמת, ולא את היכולת לעבוד במקביל ללימוד שני תארים בו זמנית, ובמקרה זה לא נמצאו השלכות תפקודיות לנכותו על יכולתו להשתלב בעבודתו הקודמת. לכן, לטענת הנתבע טענתו של התובע אודות הקושי לעבוד לצד לימוד שני תארים במקביל, אינה עילה לאישור שיקום מקצועי. עוד טוען הנתבע כי הזכאות היא לשיקום על מנת לסייע לתובע לעבוד בעבודתו הקודמת או עבודה מתאימה אחרת, ולא לסיוע כלכלי במימון תואר אקדמאי.
מסגרת נורמטיבית
ביקורתו של בית הדין לעבודה על החלטות הנתבע בנושא שיקום מקצועי מוגבלת לביקורת שיפוטית מתחום המשפט המנהלי. בית הדין לא ישים את עצמו בנעליו של פקיד השיקום, אלא יבחן את סבירות ההחלטה. ההוראה המרכזית בנוגע לתנאי הזכאות לשיקום מקצועי ואופן בחינת הזכאות מפורטת בסעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי:
"203. שיקום מקצועי – תנאים:
מבוטח שאירע לו ליקוי בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ ישראל לפני ו' באייר תש"ח ( 15 במאי 1948), או מבוטח שבהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה או שנגרם לו ליקוי בהיותו עובד קטין, זכאי לשיקום מקצועי אם נתמלאו בו אלה:

  1. נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות בהתאם למבחני נכות מכוח סעיף 118;
  2. אין הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת;
  3. הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי;
  4. הוא ניתן לשיקום מקצועי; כללים ומבחנים לעניין זה יקבע השר באישור ועדת עבודה ורווחה."

סעיף 204 לחוק מוסיף וקובע כי שיקום מקצועי יינתן לפי אותם העקרונות והכללים ובאותן הדרכים החלים לגבי נפגעי עבודה. על פי תקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) התשט"ז-1959, שיקום מקצועי יינתן בדרך הכשרה מקצועית ובתנאים שנקבעו בתקנות: דרגת נכותו כתוצאה מפגיעה נקבעה ל-10% לפחות, "עקב הפגיעה בעבודה, אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיק בה את הנפגע או שהוא זקוק להכשרה מקצועית מיוחדת בכדי שיהיה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת" ולדעת פקיד השיקום, מתאים לשיקום מקצועי.
בעב"ל (ארצי) 12705-11-12 עילם נ' המוסד לביטוח לאומי (19.04.2017) נקבע כי "תכלית השיקום, המעבר מן "המודל הרפואי" ל"מודל יחסי הגומלין" והשלכותיו על הפרשנות של סעיף 203 לחוק" היא פרשנות של עבודה מתאימה כעבודה "המאפשרת, ככל הניתן, נטרול של השלכות המוגבלות, באופן העשוי להביא למימוש משמעותי של יכולותיו של הנכה. מודל זה הוא האמור להנחות את פקידת השיקום במסגרת היישום של סעיף 203 לחוק". לפיכך קבע בית הדין הארצי בהקשר זה כי "עיסוק הפוגע, באופן משמעותי ביכולתו של הנכה לממש את הפוטנציאל התעסוקתי הטמון בו (מבחינת סוג ותוכן העבודה, היקף העבודה, והשכר המשולם בגינה) בשים לב ליכולותיו הפיזיות, הקוגניטיביות או האינטלקטואליות ובנסיבות שבהן שיקום מקצועי מתאים עשוי לתרום באופן משמעותי לנטרול השלכות הנכות על מימוש זה - לא יוכל להחשב כ"עבודה מתאימה" לעניין סעיף 203 לחוק. בדומה לכך, עיסוק ב"עבודה קודמת" המביא לפגיעה משמעותית בפוטנציאל התעסוקתי של הנכה (בשים לב לתוכן העיסוק, להיקף העבודה ולשכר המשולם בגינה), בהשוואה למצב שלפני הנכות וזאת בשל השלכות המוגבלות ובנסיבות שבהן ניתן לנטרלן, באופן משמעותי, באמצעות שיקום מקצועי - לא יחשב כ "מסוגלות לחזור לעבודה קודמת" לעניין סעיף 203 לחוק".

בית הדין הארצי הוסיף וקבע בעניין עילם שיקולים שעל פקיד השיקום לשקול בבואו לקבל החלטה לעניין סעיף 203 לחוק : "נדרשת פקידת השיקום לשקול באיזו מידה מוגבלותו של הנכה מונעת ממנו לממש את הפוטנציאל התעסוקתי הטמון בו, בהיבט של היקף שעות העבודה, סוג העבודה, רמת הכישורים שהיא דורשת ופוטנציאל ההשתכרות שבצידה. זאת לאור אפיוניה של הנכות והמגבלות התעסוקתיות הספציפיות הנגזרות ממנה ולאור יכולותיו המנטליות, הקוגניטיביות, האינטלקטואליות והפיזיות של המבוטח. בהקשר זה עליה ליתן דעתה אף לקביעות של ועדת אי כושר וליתן להן משקל במסגרת החלטתה. בנוסף, ובזיקה לכך - נדרשת פקידת השיקום כאמור גם לבחון באיזו מידה תוכנית השיקום שניתן להציע לנכה עשויה לתרום למימוש הפוטנציאל התעסוקתי שלו (מבחינת סוג ותוכן העיסוק, היקף העבודה ויכולת ההשתכרות) ולנטרול השלכות המוגבלות, ככל שיש בהן למנוע מימוש שכזה."

עוד יצוין כי בית הדין הארצי קבע בעב"ל 47129-10-15 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 26.6.2018, פורסם ביום 24.9.2020), כי הזכאות לשיקום בדרך של מימון לימודים אקדמיים אינה עומדת בפני עצמה לסטודנטים אשר מתקשים בשל נכות לשלב לימודים ועבודה, אלא נועדה לאפשר למבוטח אפשרות לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה: "מעיון בכלל חומר התיק ומטיעון המערער לפנינו עולה כי בקשתו של המערער היא לסיוע כלכלי בלימודיו לתואר ... וזאת בשל העדר יכולת לשלב לימודים ועבודה מלאה עקב קשייו, ומתוך הנחה המבוססת על מידע ... שלפיו המוסד לביטוח לאומי מסייע כלכלית לסטודנטים לקויי למידה. רצונו של המערער לרכוש השכלה שתאפשר לו להתפרנס בכבוד מבורך כמובן, וניתן אף להניח כי עקב היותו עם לקויות למידה והפרעת קשב וריכוז היה לו קשה יותר מסטודנטים אחרים לשלב לימודים ועבודה. עם זאת, יש לציין כי עבד באופן חלקי, יומיים בשבוע, כמקובל לגבי סטודנטים רבים, והטענה כי כל הסטודנטים האחרים שלמדו עמו עבדו בהיקף של משרה מלאה לא הוכחה. מכל מקום, הזכאות על פי החוק אינה זכאות לסיוע כלכלי ברכישת תואר אקדמי, סיוע שסטודנטים רבים זקוקים לו, אלא מדובר בזכאות לשיקום, המותנית בקיום הוראת סעיף 203 לחוק, דהיינו שהמבוטח אינו "מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת", עת הסיוע בלימודים אקדמיים נועד ליצור למבוטח אפשרות לעסוק ב- "בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת".

דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו במכלול הראיות, מצאנו כי דין התביעה להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.
במועד הגשת התביעה, היה התובע סטודנט לתואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב. אין מחלוקת כי התובע סובל מהפרעת קשב וריכוז בגינה נקבעה לו נכות יציבה בשיעור 20% . השאלה שנשאלת היא האם נכות זו משפיעה על יכולתו של התובע לעבוד בעבודה קודמת או עבודה מתאימה במקביל ללימודיו.
בחוזר מס' 2/2015 שעניינו שיקום מקצועי, נקבע כי "עצם הצורך של אדם בסיוע במימון לימודיו, או עצם הצורך שלו בעזרה במהלך לימודיו אינה מהווה קריטריון בבדיקת הזכאות לשיקום". קביעה זו עולה בקנה אחד גם עם עמדתו של בית הדין הארצי בעניין פלוני האמור.
כחלק מבחינת זכאותו לשיקום, נפגש התובע עם פקיד השיקום, העביר את קורות חייו ומסמכים רלוונטיים, ונימק את בקשתו. מדו"ח בחינת זכאות עלה כי התובע יושב שעות ממושכות ולומד בקבוצה עם מס' חברים; על אף שעבר אבחון קשב וריכוז במסגרת הפקולטה החליט לא לפנות למרכז התמיכה במקום; נוטל ריטלין רק בתקופת הבחינות; התקבל ללימודיים אקדמאיים, ובשלב הראשון לא הוכר כסטודנט מן המניין; במהלך לימודיו התיכוניים קיבל הקלות לימודיות, והוציא רישיון נהיגה ללא קשיים מיוחדים. כמו-כן התובע במהלך הריאיון מנה את מקומות התעסוקה בהם עבד לאחר שירותו הצבאי, לרבות עובד העמסה בגשר אלנבי; עבודה במשק החקלאי המשפחתי; עובד אחזקה בחברת זורגניקה; ובזמן שהותו בגרמניה בשנים 2013-2014 עבד התובע בעבודות מזדמנות בבניין וניקיון. התובע גם ציין בפני פקיד השיקום כי במקביל ללימודיו באוניברסיטה אינו עובד, מלבד עבודה בחופשים במשק של הוריו.
לאחר מכן נערכה ועדת שיקום, בה לקחו חלק גב' ספיר וד"ר ליליאנה גולדרינג, פסיכיאטרית , אשר קבעה כדלקמן: "מדובר בבחור בן 29, מוכר על רקע הפרעת קשב וריכוז בגינם קיבל בוועדה בדרג ראשון 10% נכות ולאחר ערעור 20% נכות יציבה. סיים לימודיו התיכוניים עם תעודת בגרות מלאה, שירת שירות צבאי מלא, בעל ניסיון תעסוקתי בתחומי האחזקה והחקלאות, עבודות מזדמנות שונות בחו"ל ולימודי גרמנית בחו"ל, כיום הינו סטודנט שנה ג' בלימודי עיצוב במה קולנוע וטלוויזיה לתואר ראשון ושני באוניברסיטת ת"א. הציג גיליון ציונים עם ציונים גבוהים. לא פנה לקבלת כל סיוע ממרכז התמיכה באוני' והקלות שונות, נעזר ברטלין בצורה נקודתית בתקופת הבחינות בלבד. עולה מכך שהיכולות הקוגנטיביות שלו גבוהות ומאפשרות לו התמודדות בצורה טובה עם קשיי הקשב. התפתחותו התעסוקתית, הרגשית, חברתית והלימודית מותאמת לבני גילו ואף מעבר לכך. הלקות לא פגעה ביכולת התעסוקתית שלו. לאור האמור לעיל הנ"ל לא איבד את יכולתו להשתלב בעבודה בשוק החופשי עקב הליקוי ולא זכאי לשיקום מקצועי".
לאחר התייעצות עם ועדת השיקום, קבע פקיד השיקום כדלקמן:
"על פי סעיף 203 (שיקום מקצועי – תנאים) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, שיקום מקצועי יינתן במידה שנתמלאו לגבי התובע מספר תנאים שאחד מהם הינו:
עקב הליקוי התובע אינו מסוגל לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת. הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או לעבודה התואמת את גישוריו לאחר אירוע הליקוי.
בדיקתי העלתה כי אינך עונה לתנאים אלו. סיימת את לימודייך התיכוניים עם תעודת בגרות מלאה, שרתת שירות צבאי מלא והוכחת יכולת להשתלב בשוק העבודה בעבודות המתאימות לבוגרי 12 שנות לימוד בתחומים שונים, ללא הכשרה מקצועית מיוחדת עד לתחילת לימודייך ובמהלכם. הפרעת הקשב והריכוז והטיפול התרופתי במידת הצורך, אינם מונעים ממך להמשיך וללמוד לימודים אקדמאיים ולעסוק בתחומי עבודות בהם עסקת בעבר או לעסוק בעבודה מתאימה אחרת. לאור האמור לעיל הנני דוחה את תביעתך לשיקום".
פרוטוקול ועדת השיקום והחלטת פקיד השיקום, וכן כלל המסמכים בתיק, אינם מגלים כי נפל פגם בהחלטה אשר מצדיק את התערבות בית הדין. מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור, במסגרתה הסבירה גב' ספיר כי סעיף 203(1) מתייחס להשלכות תפקודיות של נכות התובע על יכולתו להשתלב בשוק העבודה החופשי. עוד הסבירה כי "טענתו של שקד כי הוא מתקשה לשלב בין לימודים לעבודה, אינה טענה עליה ניתן לבסס שיקום מקצועי, מבלי שתהיינה השלכות תפקודיות לנכותו המוכרת, על יכולתו להשתלב בעבודה, ניתן לראות על-פי התמונה שהוצגה, כי למרות הפרעת הקשב שקד הצליח ללמוד ולסיים בהצלחה את לימודיו, ללא דיווח על קשיים מיוחד ים בתקופה זו... רצונו של שקד לרכוש השכלה שתאפשר לו להתפרנס בכבוד מובן כמובן , ויתכן שבשל הפרעת הקשב והריכוז קשה לו אולי יותר מסטודנטים אחרים לשלב לימודים ועבודה, אך אין הדבר מלמד על זכאות לשיקום וסטודנטים רבים מתקשים לשלב בין עבודה ולימודים ועובדים באופן חלקי או לא עובדים בכלל. הזכאות לשיקום הינה למטרת השתלבות בעבודה...". בהמשך דבריה הדגישה גב' ספיר כי "עצם העובדה ששקד "לקח על עצמו" לימודים אינטנסיביים... לא יכולה להוות כשלעצמה נימוק לזכאות להחזר שכר לימוד. סטודנטים רבים אינם עובדים בתקופת הלימודים, ובכל מקרה מדובר בבחירה שלו ללמוד לימודים אינטנסיביים במיוחד, כאשר לפי כל הנתונים אשר הובאו בפנינו הוא כן יכול היה לעבוד בעבודות מזדמנות, כפי שעבד בעבר".
גב' ספיר הרחיבה במהלך עדותה בפנינו אודות האופן בו נבחנה בקשתו של התובע: " ישבנו בהתחלה, אודי בהתחלה ישב עם התובע ובדק מסמך ומסמך, וישב איתו בשיחה ארוכה, אחר כך הלכנו לוועדה, בוועדה ישבה פסיכיאטרית שהינה מתעסקת עם הנושא של הפרעות קשב וריכוז והיא עובדת המוסד, ישבה איתנו מנהלת הסניף, אני ואודי, שהוא עובד שיקום, בחנו את הדברים מן השורה ויש סיכום שלה, בסופו של דבר, לפי סעיף 203 לחוק התובע לא עומד לפי סעיף 203 לחוק".
פקיד השיקום הביא במסגרת שיקוליו את הקשיים מהם סבל התובע במהלך חייו בשל נכותו, ולצד זאת את העובדה שנכותו לא מנעה ממנו לממש את הפוטנציאל שלו נכון לאותה עת . כך הסביר מר קרומן אודות דרך בחינת הזכאות של התובע לתוכנית שיקום: " אם באמת זה הפרעה מאוד קשה, אנו רואים שהוא מפוזר מאוד במרכז התמיכה באוניברסיטה או לפני כן, אנו רואים שיש קפיצות בין עבודות, אם הוא מטופל לאורך שנים על ידי טיפול תרופתי ופסיכולוג ויש לקות מאוד קשה. הוועדה בודקת גם את נושא הקושי החברתי, לימודי, אנו לא בודקים את זה, אנו בודקים עד כמה הלקות משפיעה על הבן אדם להשתלב על איזושהי עבודה. אני עושה הפרדה בין הלימודים לבין העבודה, אני מסתכל אם הוא מסוגל לעבוד ומסוגל ללמוד, זה שני דברים שונים לחלוטין. אני רואה שלמרות שהתובע לא לוקח ריטלין והוא אמר לי בפירוש בשיחה שהוא לא לוקח ריטלין, הוא מצליח מאוד בלימודים. זה אומר שהשפעת הליקוי הוא מינורי. אין שינוי למה שהיה אז ואחרי שנת 2018, מבחינתי אין הבדל במצב שדנו בו אז למצב של היום". עוד הוסיף בסוף דבריו כי "תנאי הזכאות לשיקום מאוד ברורים. למרות טענות התובע אנו רואים שבסוף הוא מוכיח הצלחה בלימודים, זה מחזק את הטענה שלנו ".
גם גב' ספיר הוסיפה בהקשר זה כי קשייו של התובע נלקחו בחשבון, אך אין בהם כדי ל הצדיק את הזכאות לשיקום, שכן התובע עמד בכל אתגר בחייו למרות שסבל קשיי קשב וריכוז: "זכאות לשיקום נבחנת אצלנו על פי המסוגלות של הפונה, האם האדם איבד את עיסוקו בשל הנכות שלו או צמצם את העיסוק בשל הנכות. כשאנו מגיעים לפונים שהנכות מלידה כמו נכות של קשב וריכוז, אנו מסתכלים על היסטוריה תעסוקתית ביחס לבני גילם, זאת אומרת אם אנו מדברים על התובע, הוא סיים בגרות, 12 שנות לימוד, אחר כך הלך לצבא, קודם לכן אני מסתכלת על קורות החיים שהתובע העביר לנו, הוא עבד קודם כל בשנת 2006 כמפעיל מתקני מתנפחים לילדים ואחראי על צוות עובדים, אחר כך הוא עבד עוד לפני הצבא בהעמסה בגשר אלנבי ובצבא היה בעורב, אחר כך היה לו פסוריאזיס קבעו לו נכות, הוא הפך להיות משק הדרכה ולאחריו היה מנהל מדור של כל המדור הזה, ותוך כדי הצבא עבד במשק החקלאי של אביו, בשנת 2010-2012 הוא עבר כעובד אחזקה בחב' זומיקה, בעמק הירדן, חלק מהניסיון שלו בצבא, עבודה במשק עם אביו, סייע לו, אחרי זה הוא החליט שהוא נוסע לגרמניה, למד את השפה הגרמנית ויצא למשך 3 שנים, שנתיים וחצי לגרמניה, עבד שם כבונה בנות, בניין, בכל מיני עבודות מזדמנות כבני גילו, לא היה פועל, אין דבר חריג, כשהוא חזר, הוא נרשם ללימודים בתוכנית מאוד יוקרתית של תואר ראשון ושני של מצטיינים, בעניין של קולנוע, אנו לא מסתכלים בכלל על לימודים, צריך להבין שמבחינת זכאות לשיקום, אנו מסתכלים לפי סעיף 203 לחוק, אך ורק על יכולתו להשתלב בשוק העבודה, האם הוא לא מסוגל עקב זה להשתלב או שהוא איבד את עיסוקו, אנו רואים בחור נורמטיבי מאוד שלמד, נכון שקשה לו מאוד ללמוד, יכול להיות, הוא הוציא תעודת בגרות יפה, עבד לאורך השנים, כבני גילו, לא היה פועל, אין דבר חריג, כשהוא חזר, הוא נרשם ללימודים בתוכנית מאוד יוקרתית של תואר ראשון ושני של מצטיינים, בעניין של קולנוע".
בכתב טענותיו טוען התובע כי ניסה לעבוד בתקופת לימודיו, אולם הדבר לא צלח משום שהניסיון התעסוקתי היחיד שיש לו הוא בענף החקלאות, ענף שאין לו היצע בתל-אביב. עוד הסביר התובע כי הסיבה שלא מצא עבודה היא העומס בלימודיו באוניברסיטה. הנה כי כן, גם התובע מודה כי נכותו לא היא זו שמנעה ממנו להשתלב בשוק התעסוקה, אלא הקושי ללמוד ולעבוד במקביל. כמו-כן התובע טען כי הבחירה בלימודים אקדמאיים היא אילוץ חברתי וצרכיו של השוק, ולכן בנסיבותיו יש לראות בכך תוכנית שיקום, אך עדין לא הסביר כיצד נסיבותיו שונות מיתר בני גילו במצבו, בפרט כשנכותו לא פגעה ביכולותיו הלימודיות על אף שלא נעזר בסיוע שהוצע לו (רטלין, הקלות לימודיות וכדומה).
התובע טוען כי נפל פגם בהחלטת פקיד השיקום שכן סקר את קורות חייו, אך לא שזר בין השורות את הקשיים מהם סבל במהלך חייו, אם בלימודים התיכוניים, בצבא ובשנתיים הראשונות בלימודי התואר השני. עוד טוען התובע כי גם אם הפרעת הקשב והריכוז לא מנעה ממנו את הצלחתו, אין בכך כדי לשלול את הקושי שלו לחלק את זמנו בין לימודים לעבודה. אולם, מעיון בדו"ח לבחינת זכאות עולה כי פקיד השיקום שילב ושקל בהחלטתו את המסמכים שהתובע בחר להביא בפניו. כך הסביר שהתובע סובל מהפרעת קשב וריכוז, אך לצד זאת היא לא מנעה ממנו לתפקד באופן תקין במהלך חייו. פקיד השיקום הדגיש בהחלטתו את העובדה שהתובע הצליח, בלימודיו האקדמאים, על אף שלא השתמש ברטלין או לחלופין הקלות בלימודיו, ועולה מדבריו של התובע עצמו כי גם בלי אמצעים אלו, הצליח.
התובע טען כי הצלחתו בלימודיו לצד נכותו אינה יכולה לשמש נגדו, בדומה לב"ל (ת"א) 18955-05-15  יחזקאל נ' המוסד לביטוח לאומי (18.01.2018). הקבלה זאת אינה נכונה, שכן בענייננו לא הוכח שנכותו של התובע פגעה בו במהלך לימודיו באו פן אשר מנעה ממנו מלרכוש השכלה אקדמית. נהפוך הוא, מחומר הראיות עולה כי על אף האתגרים שהתובע התמודד איתם, ובשל אופייה הייחודי של התוכנית האקדמית, הוא הצליח בה. כך ציינה פרופ' מרים גרוצקי בילו במכתבה "גם בהמשך הדרך עמדו בפני שקד אתגרים רבים הקשורים במצבו הבריאותי, שעם רבים מהם הצליח להתמודד רק הודות לאופייה היחודי של התוכנית, הפועלת במתכונת של קבוצות למידה קטנות". במילים אחרות, נכותו של התובע לא פגמה ביכולותיו.
התובע טען הוא זכאי לשיקום תעסוקתי מכח סעיף 203(3) לחוק שעניינו מבוטח אשר "זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי". יש לקבל בהקשר זה את טענת הנתבע כי סעיף זה אינו רלוונטי לעניינו שכן הוא אינו בעל מקצוע, ונכותו אינה ליקוי שאירע בפתאומיות, אלא ליקוי ש מלווה אותו במשך חייו. אין מחלוקת שהתובע אינו צריך הכשרה מיוחדת לצורך חזרתו לעבודתו הקודמת, וכמו-כן נכותו של התובע נוצרה בימי ילדותו ולא במהלך חייו הבוגרים . התובע עבד ולמד עם נכותו זו בחייו, ולכן אין בהכשרה מיוחדת, במקרה זה לימודים אקדמאיים, כדי להחזיר את המצב לקדמותו ולסייע לתובע להשתלב בשוק העבודה. גם גב' ספיר חזרה על דברים אלו במהלך עדותה "אם הוא היה רוכש את המקצוע, והוא היה נופל מבמה ושובר רגליים וידיים ולא יכול לחזור לעבודה זה משהו אחר, אבל כרגע אנו בודקים האם טווח העבודות שלו, יחסית לבני גילו מצומצם, הוא לא יכול לעבוד בעבודה כמו בני גילו, ואנו לא רואים את הצמצום הזה, אני מבינה שיש הפרעת קשב וריכוז, יש את זה להרבה אנשים, זה נקבע לפי סעיף 203 והתובע לא עומד בזה".
התובע טוען כי עברו התעסוקתי אינו רלוונטי לתקופת לימודיו שכן הסתכלות על העבודות המזדמנות בעברו אינן מממשות את הפוטנציאל שטמון בו עקב לימודיו האקדמאיים, בהתאם לעקרונות שנקבעו בעניין עילם. עוד ט וען התובע כי אין אפשרות לאבחן בין עברו התעסוקתי להווה שכן כעת מדובר על שילוב עבודה ולימודים יחד. גב' ספיר הסבירה במהלך עדותה בהקשר זה כי "אנו מסתכלים לפי סעיף 203 לחוק, אך ורק על יכולתו להשתלב בשוק העבודה, האם הוא לא מסוגל עקב זה להשתלב או שהוא איבד את עיסוקו, אנו רואים בחור נורמטיבי מאוד שלמד, נכון שקשה לו מאוד ללמוד, יכול להיות, הוא הוציא תעודת בגרות יפה, עבד לאורך השנים, כבני גילו, עבודות מזדמנות, אנו רואים במחשב שלנו של המל"ל שזה רצף, אין הפסקות כמעט, רק הפסקה שהיה בגרמניה וזה רצף תעסוקתי, זה נכון שכשאתה סטודנט מאוד קשה לך ללמוד ולעבוד, בוודאי אם יש לך לקות למידה, אבל זה לא השאלה שנבחנת בזכאות, הזכאות אך ורק אם איבדת את מקצועך, עיסוקך. בכל העיסוק שלו היו עבודות מזדמנות, מעבר לזה, הוא מסוגל לעבוד, מעבר לזה הלקות לא משפיעה באופן ניכר ומשמעותי על היכולת להשתלב בהמשך בעבודה, מחר הוא רוצה ללכת לעבודה, הוא יכול לעשות אותה, אין הגבלה כמעט, הלקות משפיעה באופן מאוד מזערי על היכולת להשתלב בעבודה וזה מה שאנו רואים". במילים אחרות, בהחלטה ניתן משקל לפוטנציאל התעסוקתי של התובע ביחס לכל קורות חייו ולרצף התעסוקתי שלו על אף נכותו והאתגרים שהתמודד איתם .
התובע הפנה בהקשר זה לפסיקתו של בית הדין האזורי בב"ל (ת"א) 23456-07-16 קרן נ' המוסד לביטוח לאומי ( 22.07.2018(, אולם באותו ענין ועדת השיקום כלל לא בחנה את יכולתו של המבוטח להשתלב בעבודה קודמת או עבודה מתאימה, ואילו בעניינו של התובע נבחנו המגבלות התעסוקתיות לאור נכותו של התובע במכלול השיקולים על ידי ועדת השיקום ופקיד השיקום. התובע הפנה גם ל ב"ל (ת"א) 52030-10-15 שיפרין נ' המוסד לביטוח לאומי (16.09.2017), אולם באותו מקרה, נקבע כי ועדת השיקום לא דנה בהשפעת הנכות על הפוטנציאל התעסוקתי של המבוטח להשתלב בשוק העבודה, ואילו בענייננו כפי שפורט לעיל ועדת השיקום ופקיד השיקום בחנו את האפשרות של התובע לעבוד תוך התמודדות עם ליקויו.
התובע טוען כי קביעותיה של הוועדה לשיקום מקצועי אינן מתיישבות עם החלטות הוועדה הרפואית. אכן, הוועדה הרפואית קבעה כי "הוועדה מקבלת את הערר לאור כך שמדובר בהפרעה מגיל צעיר ועם קשיים עד היום קובעת... בגין הפרעת קשב וריכוז עם ביטוי של התפרצויות וקשיים חברתיים", ואילו ועדת השיקום קבעה כי "התפתחותו התעסוקתית הרגשית, חברתית, והלימודית מותאמת לבני גילו ואף מעבר לכך. הלקות לא פגעה ביכולת התעסוקתית שלו. לאור האמור לעיל הנ"ל לא איבד את יכולתו להשתלב בעבודה...". לא מצאנו כי יש בכך כדי לשלול את סבירותה של החלטת פקיד השיקום, שכן אין מחלוקת כי התובע סובל מהפרעות קשב וריכוז שהיוו לו אתגר במהלך חייו, ואף יתכן והובילו לקשיים חברתיים, אולם אין בכך כדי לסתור את קביעת הוועדה לשיקום כי הפרעה זאת לא מונעת ממנו השתלבות בשוק העבודה. נקודת המבט של ועדת השיקום שונה מזו של הוועדה הרפואית, שכן היא מתמקדת לא באבחון הרפואי אלא באופן ההשתלבות בשוק התעסוקה על רקע הנכות.
בסופו של יום, בקשת התובע הינה לקבל תמיכה כספית בשל עלויות הלימודים שכן הוא אינו מצליח להשתלב בשוק העבודה במקביל ללימודיו. התובע רואה את התמיכה הכספית האמורה כשיקום מקצועי, שכן התואר האקדמי הוא כרטיס הכניסה שלו למעגל התעסוקתי. בהקשר זה, נחזור ונפנה אל פרשת פלוני אשר אוזכרה לעיל. באותו עניין, המערער סבל מלקות קשב וריכוז בגינה נקבעה דרגת נכות של 20%, ונטען על ידו בין היתר כי עקב לקות הלמידה יש לו קושי לעבוד במקביל ללימודים אקדמיים. בית הדין הארצי לא קיבל שיקול זה וקבע כאמור כי הזכאות לשיקום מקצועי אינה זכאות לסיוע כלכלי ברכישת תואר אקדמי בשל הקושי לעבוד במקביל אלא הסיוע בלימודים אקדמיים נועד לאפשר למבוטח לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת. נזכיר בהקשר זה את ב"ל (ת"א) 70115-07-19 בן נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.10.20, שם המבוטח הוכר כבעל נכות בשיעור 20% בשל קשב וריכוז, סיים בי"ס תיכון, סיים שירות צבאי ושמר על רצף תעסוקתי בעבודות בלתי מקצועיות בהתאם לבני גילו, ופקיד התביעות החליט כי אין לקבל את התביעה לשיקום. בית הדין לא מצא הצדקה להחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפני ועדת השיקום, בין היתר על יסוד החלטת בית הדין הארצי בעניין פלוני.

סיכום
לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו פגם בהחלטה המצדיק את התערבות בית הדין בשיקול דעת פקיד השיקום, אשר שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים, וקיבל החלטה סבירה ומנומקת. על כן, דין התביעה להידחות.
כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג אדר תשפ"א (7 מרץ 2021) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר ג'ואד אגבאריה
נציג ציבור (עובדים)
רויטל טרנר, שופטת
גב' נעמה מנדלר
נציגת ציבור (מעסיקים)