הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 5482-10-18

לפני כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן

המערער:
בנימין מזוז
ע"י ב"כ עו"ד פיני פנחס ממן

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים –ניידות מיום 25/07/18 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי סוג הליקוי של המערער נכלל ברשימת הליקויים, ו קבעה לו דרגת מוגבלות בניידות לפי סעיף א-7-ב-1 חלקי בשיעור של 40% .

רקע –
בתאריך 25/10/17, ניתנה החלטת הוועדה, לפיה נקבעה למערער מוגבלות בניידות "לפי סעיף א-4 חלקי 40%" (להלן: "ההחלטה הקודמת"). המערער לא השלים עם ההחלטה הקודמת, והגיש ערעור לבית דין זה אשר נדון במסגרת תיק בל 56563-12-17 .
בתאריך 17/06/18 נתן בית הדין את פסק דינו (מפי כב' השופטת אורית יעקבס), ולפיו הערעור נתקבל באופן חלקי, והורה כי עניינו של המערער י וחזר לוועדה, באותו הרכב: "... על מנת שתשקול מחדש ובמנומק את קביעתה לענין האפשרות ליישם את סעיף א(7), לעניין ליקוי אטכסיה, וזאת נוכח ממצ איה בדבר העדר יציבות" (להלן: "פסק הדין").
בעקבות פסק הדין, בתאריך 25/07/18, כאמור התכנסה הוועדה, בדקה את המערער ונתנה את החלטתה.
הקביעה העיקרית בפסק הדין היתה כי הנמקת הוועדה לעניין ליקוי האטכסיה – חסרה. נפסק כי לא ברור מהחלטת הוועדה מדוע אי היציבות שנמצאה בבדיקה הקלינית, אינה עונה על פריט ליקוי א(7) בהתייחס לאטכסיה. עוד נפסק, כי היה על הוועדה להסביר מדוע תבנית התנועה בעניינו של המערער אינה מקנה לו נכות בהתאם לפריט הליקוי. בית הדין הדגיש כי החטלת הוועדה לפיה אין מדובר באטכסיה אינה מנומקת דיה ואינה נהירה וברורה למי שאין מקצועו בתחום הרפואה.

החלטת הוועדה – המערער הופיע בפני הוועדה בליווי בא כוחו. בסעיף "תלונות ותולדות המחלה או הפגיעה" ציינה הוועדה כך:
"הוועדה התכנסה בעקבות פסק הדין של ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת . כב' השופטת אורית יעקבס 25.10.17 (התאריך שגוי והכוונה היא לפסק הדין בב"ל 56563-12-17 – ל.ת.ס.) ונתבקשה להתייחס לנושא האטקסייה.
עו"ד פיני פנחס ממן 54561: טוען שלאור המסמכים ולאור חוסר היציבות שמצוין לכל אורך הדרך. טוען שישנה בעיה אורטופדית ובעיה נוירולוגית גם יחד. מר מזוז מתבגר ובריאותו בהתאם. מפנה לחוו"ד של ד"ר אבני המציין אטקסיה. מבקש להתייחס לכך שמאז שקיבל 80 % הממצאים הינם אותם הממצאים אותם הממצאים ומצבו לא משתפר. מבקש להתייחס לבעיות של המטופל הן האורטפדיות והן הנוירולוגיות." .

בסעיף "ממצאי הבדיקה הרפואית", ציינה הוועדה כך: "נכנס כשנעזר במקל הליכה המוחזק ביד שמאל.".
הוועדה ערכה למערער בדיקה אורטופדית של תנועות המפרקים, רשמה את תוצאות הבדיקה, ובסיכום ממצאי הבדיקה האורתופדית ציינה: "בעמידה כפות הרגליים פלנטי-גרדיות.".
בסעיף "החלטות הוועדה" ציינה הוועדה כך:
"מאחר ועלתה הטענה שישנה בעייה האורטופדית אצל התובע, הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר יוסוף המומחה באורטופדיה 26/01/16. מציין תחת הכותרת בבדיקה את הממצאים הנוירולוגיים אשר הוא מצא בבדיקתו. אין שום אזכור ולא ברמז על הפרעה אורטופדית. אין תיעוד של הממצאים האורטופדיים. לא ציינו טווחי תנועה במפרקי הגפיים התחתונות. נעשתה בדיקה אורטופדית היום. טווחי התנועה במפרקי הירכיים היו מלאות. טווח התנועה והיציבות בברכיים שמורים. טווחי התנועה בקרסוליים תקינים. וכפות הרגליים פלנטי-גרדיות בעמידה. לאור האמור לעיל אין כאן נכות אורטופדית המזכה בנכות בניידות. לאחר קבלת המכתב מבית המשפט הוועדה קראה בתשומת לב את פסק הדין. כמו כן שמעה את עורך הדין. ולאחר קריאת המסמכים של ד"ר גד ולן ושל ד"ר עאווי יוסף וד"ר רשף עמיקם. הוועדה מסיימת בכך שקובעת: פר ט לאטקסיה על רקע פרופריאוספטיבי ( תחושתי). לא נמצאו סימנים נוירולוגיים אחרים אשר ניתנים ליישום לפי רשימת הליקויים של תקנות הניידות. הוועדה קובעת שעל בסיס סעיף א-7-ב-1 חלקי ניתן ליישם את הממצאים 40% יציב.".
(הציטוטים לעיל מפרוטוקול הוועדה הובאו במלואם, על טעויות הכתיב ו/או ההדפסה אשר נפלו בהם, ככל שנפלו).

עיקר טענות המערער –
בהחלטת הוועדה נפלו פגמים משפטיים, אשר מצדיקים להחזיר את עניינו לוועדה בהרכב אחר "ו/או לחילופין לוועדה המחוזית של משרד הבריאות.".
הוועדה התעלמה לחלוטין "מסעיפי החוק", "אחוזי הנכות" ש נקבעו אינם תואמים את האחוזים הקבועים בסעיף א.7.ב.1 לתוספת א ' להסכם הניידות (שאותו ב"כ המערער מכנה בטעות "סעיף חוק").כעולה מטענותיו, מייחס המערער ל וועדה קביעה לפיה הליקוי הקיים אצלו הוא בגפה אחת בלבד, בעוד שבפועל הוא סובל מליקוי בשתי הגפיים התחתונות.
הוועדה לא דנה בעניין האטכסיה; לא בדקה אותו מבחינה נוירולוגית "כפי שהתבקש ונדרש"; וכן התעלמה לחלוטין מהמסמכים הרפואיים, וממצבו הקשה שלטענתו אף החמיר. בין היתר ציין המערער כי הוועדה התעלמה מחוות דעת המומחה בנוירולוגיה – ד" ר רשף. לטענתו, במהלך הבדיקה הצהירה הוועדה שחוות דעת ד"ר רשף כלל אינה בתיק. עוד טען המערער כי הוועדה התעלמה מחוות דעת האורטופד, ד"ר עוואני, מיום 26/01/16.
המערער הוסיף וטען, כי הוועדה גילתה כלפיו "עוינות הזועקת לשמיים" , כשם שהייתה עוינת כלפיו בהחלטתה הקודמת בעניינו. כדי לתמוך בטענתו זו, צירף המערער "תמליל התנהלות הועדה והתנהגותה כלפי המערער", שהוא, לכאורה, תמליל הקלטת מהלך דיון הוועדה מיום 25/07/18, אשר הוקלט על- ידי המערער, או מי מטעמו (להלן: "התמליל"). כמו-כן, הניח המערער לפני בית הדין תקליטור שעל גביו, לכאורה, קובץ הקלטת הדיון (להלן: "התקליטור"). אקדים את המאוחר ואציין, כי בעקבות בקשת המשיב, באתי לכלל מסקנה כי התמליל והתקליטור, יוצאו מן התיק, וזאת בשים לב לכך שההקלטה בוצעה ללא רשות, בניגוד לדין, כפי שיפורט להלן.

עיקר טענות המשיב –
כטענה מקדמית, כאמור, טען המשיב כי יש להורות על הוצאת "תמלול הקלטת הסתר" של הוועדה, אשר צורף להודעת הערעור, וכן להתעלם מכל טיעון בנוגע אליו. כל זאת, בנימוק כי מדובר בראייה שאינה קבילה, מאחר שהוועדה הינה טריבונל מעין שיפוטי, אשר הקלטת דיוניו אסורה.
הוועדה יישמה כדבעי את "פסק הדין המחזיר", אשר מכוחו התכנסה, החלטתה מפורטת ומנומקת, משכך לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה, ועל כן אין עילה להתערב בה.
על פי עמדת המשיב, "פסק הדין המחזיר" הורה על החזרת ענ יינו של המערער בעניין האטכסיה. הוועדה אכן דנה בסוגיה האמורה, תוך שקבעה ממצא רפואי, לפיו למערער אטכסיה על רקע תחושתי, שאינו ניתן ליישום בהתאם להסכם הניידות. לשיטת המשיב בכך יושמו הוראות פסק הדין.
מאחר שעסקינן בוועדה שהתכנסה בעקבות פסק דין, ומאחר שהוראות פסק הדין המחזיר יושמו - הרי שטענותיו האחרות של המערער כלל אינן רלבנטיות. כך, טענותיו באשר להתייחסות הוועדה לחוות דעת ד"ר רשף וד"ר עאוני אינן רלוונטיות , כשם שאין רלבנטיות לקביעות ועדות קודמות בעניינו. גם הבדיקה האורתופדית שבוצעה למערער הייתה מעבר לצורך, בהתאם לבקשת בא כוחו, וללא כל קשר לפסק הדין המחזיר.
בכל הנוגע לבקשה להחזיר את הדיון להרכב אחר – המשיב טען כי אף אם בית הדין יסבור שהוועדה לא יישמה את פסק ה דין, המערער לא הראה נימוק ממשי שמצדיק החזרה לדיון בהרכב אחר.

דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל בחלקו, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים - ניידות , באותו הרכב, מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בהתאם לסעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), קביעה של דרגת נכות מכוח הסכם שנערך לפי סעיף 9 לחוק, ניתנת לערעור לפני בית הדין, בשאלה משפטית בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, אשר נמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006). אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה, שמטרתה, בין היתר, לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60). על הוועדה לפרט ולנמק את החלטתה היטב, כך שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה ( ר' למשל בר"ע 2225-05-14 המוסד לביטוח לאומי - יוסף מורנו, מיום 09.11.2014). נדרש כי הנמקת הוועדה תאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה, אשר הוביל אותה לקביעותיה הרפואיות ( ראו למשל: בר"ע 26039-12-17 אלי מונקה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 01.01.2018).

עוד יצוין, כי מקום בו מוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה הרפואית לעררים בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 160). אם מילאה הוועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה. אך אם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין בחלקן, או לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין, יש בכך משום פגם משפטי.

אפתח ואומר, כי יש לדחות את חלק הארי של טענות המערער. אין לקבל את טענות המערער שלפיהן החלטת הוועדה פגומה מחמת: שלא דנה בעניין האטכסיה; שלא בדקה אותו מבחינה נוירולוגית; שהתעלמה לחלוטין מהמסמכים הרפואיים, או ממצבו הרפואי.
בטענות המערער יש התעלמות מכך שעסקינן בהחלטה שעניינה יישום הוראות פסק דין. כפי שפורט לעיל, בפסק הדין החזיר בית הדין את הדיון לוועדה, על מנת שתשקול מחדש ובמנומק את קביעתה לעניין האפשרות ליישם את סעיף א(7) לעניין ליקוי אטכסיה – ז ו ורק זו. מדובר בהוראה מצומצמת למדי, והדבר אף עולה ביתר שאת מסעיף 8 לפסק הדין, שם ציין בית הדין כי הפגם בהחלטת הוועדה מצומצם ביותר, והוא נוגע לסוגיית ה"אטקסיה", ובעיקר להנמקת הוועדה בקשר אליה. אם כן, הוועדה נדרשה במפורש לשקול מחדש את עמדתה לעניין האטכסיה, ולנמק את קביעתה . הוועדה לא נדרשה לבדוק את המערער מחדש, כשם שלא ניתנה לה כל הוראה אחרת מלבד לשקול את עמדתה מחדש, ולמסור החלטה מנומקת. הואיל וכך, הוועדה לא הייתה מחויבת לבדוק את המערער מחדש - לא מבחינה נוירולוגית ולא מבחינה אורתופדית, וצודק המשיב בטענתו שלפיה הבדיקה האורתופדית שנערכה למבקש הייתה מעבר לדרוש, ולמעשה לפנים משורת הדין.
למעלה מן הצריך, אציין כי טענות המערער בדבר התעלמות מחוות הדעת בעניינו הינן כלליות וסתמית. בניגוד לטענות המערער, הוועדה ציינה כי עיינה בחוות דעת ד"ר וולן, ד"ר עאוני, וד"ר רשף עמיקם; ומעיון בהחלטתה אף עולה כי התייחסה בפירוש לחוות דעת ד"ר עאוני. כך או אחרת, כפי שצוותה הוועדה, היא שקלה את עמדתה לעניין האטכסיה, וקיבלה את העמדה שלפיה המערער סובל מאטכסיה, שלפי מסקנתה הרפואית מ קורה פרופריאוספטיבי (תחושתי). על כן, טענות המערער שלפיה החלטת הוועדה פגומ ה על שום שלא דנה בעניין האטכסיה, או שהתעלמה ממצבו הרפואי, או מחוות הדעת שהציג – חסרו ת בסיס.

אף על פי כן, מוצאת אני קושי בהחלטת הוועדה, ככל שהיא נוגעת לקביעתה שלפיה המערער זכאי לדרגת מוגבלות בניידות של 40%, ולהלן אסביר.
נקודת המוצא היא כי הוועדה שקלה מחדש את עמדתה, קיבלה את העמדה לפיה המערער סובל מאטכסיה, ויישמה לגביו את סעיף א.7 . לרשימת הליקויים - בכך בעיקר הדברים יישמה את פסק הדין . עם זאת, החלטת הוועדה כוללת נדבך נוסף והוא: קביעה לפיה יש ליישם את סעיף א.7.ב.1. באופן חלקי, ועל יסוד נדבך זה העניקה למערער דרגת מוגבלות של 40%, ולא 60% כנקוב בס עיף הליקוי האמור. אולם, החלטת הוועדה בנוגע ליישום הסעיף באופן חלקי ולהפחית את שיעור המוגבלות, לא נומקה כלל ועיקר, ובכך נפל לטעמי פגם משפטי בהחלטתה.

פריט הליקוי א.7.ב.1 לרשימת הליקויים מכיל שלוש חלופות. הוא מתייחס למבוטחים עם הפרעה בינונית בהליכה, על ר קע אחד מהליקויים הבאים בשרירי שתי הגפיים התחתונות: שיתוק ספסטי בדרגה בינונית לפחות; אטכסיה; תנועות בלתי רצוניות. לצידו של פריט ליקוי זה נקבעה דרגת מוגבלות של 60%. פריט הליקוי א.7 .א. עוסק בליקויים זהים במהותם, אך מתייחס למקרה בו הם מתקיימים בשריר גפה תחתונה אחת בלבד . לצידו של פריט ליקוי זה נקבעה דרגת מוגבלות של 40%.

החלטת הוועדה ליישם את סעיף ליקוי א.7.ב.1 באופן חלקי – ולא את א.7.א. באופן מלא - מלמד כי האטכסיה ממנה סובל המערער מתקיימת בשרירי שתי הגפיים התחתונות. כיוון שכך, במצב הדברים הרגיל היה על הוועדה לקבוע כי למבוטח דרגת מוגבלות של 60%. אלא שכאמור הוועדה בחרה ליישם את הסעיף באופן חלקי, וקבעה דרגת מוגבלות של 40% בלבד. מעיון בהחלטת הוועדה, לא ניתן להבין מדוע בחרה ביישום חלקי, וממילא לא ניתן לומר האם היישום החלקי מוצדק - מכאן הפגם בהחלטתה.

אין לקבל את טענת המשיב לפיה הוועדה קבעה כי למערער ממצא של אטכסיה על רקע תחושתי, ו על כן אינו ניתן ליישום בהתאם להסכם הניידות. הוועדה כלל לא קבעה שהממצא הרפואי (אטכסיה) אינו ניתן ליישום בהתא ם להסכם הניידות, ועובדה כי הוועדה החליטה ליישם את סעיף הליקוי האמור. הוועדה קבעה כי לא נמצאו סימנים נוירולוגיים אחרים אשר ניתנים ליישום לפי רשימת הליקויי ם. המשיב לא הביא תימוכין למסקנה המשפטית המשתמעת מעמדתו, לפיה ככל שמדובר באטכסיה על רקע תחושתי, לא ניתן ליישם סעיף ליקוי מרשימת הליקויים של הסכם הניידות.

לאור המפורט, יש מקום להחזרת עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתנמק מדוע יש ליישם את סעיף א.7 .ב.1 באופן חלקי, ולא באופן מלא, חרף קביעתה כי המערער סובל מאטכסיה.

אשר להרכב הוועדה – הלכה היא כי דרך המלך בקשר להחזרת עניין המבוטח
לוועדה רפואית היא החזרתו לוועדה באותו הרכב. רק במקרים נדירים בהם עולה חשש ממשי כי דעת הוועדה נעולה, או שהרכבה אינו נאות, או במקרים חריגים אחרים, מועבר העניין לוועדה בהרכב אחר.

לאחר שעיינתי בהחלטת הוועדה, וביתר החומר שבתיק, לא שוכנעתי שקיימת עילה להחזרת עניינו של המערער בפני הרכב חדש. שכן, לא שוכנעתי כי דעת הוועדה נעולה, והמבקש אף לא הצביע על נסיבות חריגות אחרות, אשר מצדיקות העברת הדיון להרכב אחר. לעניין זה יפה הנמקת בית הדין בפסק הדין בב"ל 56563-12-17 הנ"ל - ואף מקל וחומר. באותו עניין לא ראה בית הדין להיעתר לבקשת המערער להחזיר את עניינו בפני הרכב חדש, מאחר שמדובר בחסר בהנמקה "באופן מצומצם ביותר ולעניין יישום האטכסיה בלבד". בענייננו, המדובר בחסר מצומצם עוד יותר בהנמקת הוועדה, רק לעניין היישום החלקי. אין לקבל את טענת המערער לפיה דעת הוועדה נעולה. מהפרוטוקול עולה כי הוועדה שקלה את טענות המערער בלב פתוח ונפש חפצה, ואף בשים לב לטענות ב"כ המערער בתחום האורטופדי, הוועדה ערכה למערער בדיקה אורטופדית לפנים משורת הדין – הגם שעל פי פסק הדין כלל לא הייתה מחויבת לעשות כן.

יש לדחות את טע נת המערער שלפיה הוועדה הייתה עוינת כלפיו. עיון בפרוטוקול הוועדה אינו מלמד, בשום דרך, על עוינות כלשהי מצד הוועדה. בהתייחס לתמליל והתקליטור שהגיש המערער – כאמור נחה דעתי כי אין ליתן משקל לפריטים אלו, ויש להוציאם מן התיק, מחמת שמדובר בראיות שאינן קבילות.
וועדה רפואית כגון זו בה עסקינן, היא וועדה מעין שיפוטית, ומכאן נגזרות חובות ייחודיות שחלות הן על הוועדה והן על מי שבא בפניה. כנובע מכך נפסק, כי "מי שמתייצב בפני ועדה רפואית שמתפקידה לקבוע את נכותו, קביעה אשר תזכה אותו בגמלאות מכוח חוק, חייב לנהוג כלפי הוועדה בהגינות ובתום לב." עוד נפסק, כי כמו בבית המשפט, כך גם בפני וועדות רפואיות, ניתן לבקש את רשות הוועדה להקליט את דיוניה, אך באם לא ניתנה הרשות, אין להקליט את דיוניה, ואם הוקלטו בסתר, לא תורשה הצגתם (דב" ע נד/14-10 עוגן חיון – המוסד לביטוח לאומי , מיום 05/06/94; להלן: "הלכת חיון"). במקרה דנא, המערער לא התיימר לטעון כי קיבל את אישור הוועדה לביצוע ההקלטה (הוא לא טען כך בכתב הערעור, ואף לא לאחר שהמשיב טען כי יש להוציא את התמליל מן התיק על יסוד הלכת חיון ). מכאן, המסקנה היא כי מדובר בהקלטה שבוצעה ללא רשות, תוך הפרת חובת תום הלב וההגינות כלפי הוועדה, ושעל כן המערער אינו מורשה להציגה. לא אוכל שלא להסתייג מהתנהלות זו של המערער , שאינה הולמת את קוד ההתנהגות בפני גוף מעין שיפוטי.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה לעררים - ניידות , באותו הרכב, על מנת שת נמק באופן מפורט את ק ביעתה שלפיה יש ליישם את סעיף א.7.ב.1. באופן חלקי בלבד, ולא באופן מלא, חרף שמצאה אצל המערער אטכסיה.
לפני הוועדה יונח רק סעיף 15 לפסק דין זה, ולא יונחו לפניה כתבי הטענות אשר הוגשו בהליך זה, על נספחיהם.

בנסיבות העניין, אני מחייבת את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום.

ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז אדר ב' תשע"ט, 03 אפריל 2019, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

לובנא תלחמי סוידאן , שופטת