הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 50976-05-16

לפני:

השופט מירון שוורץ
נציג ציבור (עובדים): מר אמנון סבח
נציג ציבור (מעסיקים): מר זאב גולדנברג

התובע
רפאל חוני בוקר ת.ז XXXXX591
ע"י ב"כ: עו"ד ג'יריס רואשדה
על פי מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אורנית פיכמן

פסק דין

רקע וטענות הצדדים –

1. התובע הגיש תביעה זו, כנגד החלטת ה וועדה לביטול חובות של הנתבע, אשר התכנסה בעניינו ביום 16.4.2015.

2. תמצית העובדות –
התובע, יליד 1975, עבד כשוטר במשטרת ישראל. בשנת 2003 נפצע בתאונת דרכים בעקבותיה הוא פוטר מעבודתו. התובע הגיש תביעה לתשלום קצבת הכנסה, אשר אושרה החל מיום 8/2005.
ביום 21.8.2008 נפסקו לתובע פיצויים בסך 494,766 ₪, במסגרת תביעה שהגיש (ת.א 5375/05) בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו בתאונת הדרכים.
ביום 25.2.2010 הודיע הנתבע לתובע, כי נוצר חוב על שמו בסכום 14,953₪, עקב תשלומים אשר לא הגיעו לו על פי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980. במכתב צוין כי החוב נוצר בעקבות עדכון קבלת פיצויים בסך 194,000 ₪ לתקופה 11/2008 ואילך.
ההחלטה צורפה לסיכומי הנתבע.
ביום 16.4.2015 התכנסה ועדה לביטול חובות אשר החליטה לבטל 60% מהחוב.
פרוטוקול הוועדה צורף לכתב התביעה ולכתב ההגנה.

3. טענות התובע כנגד פעולת הוועדה –
לטענת התובע, הוועדה קיימה דיון קצר, לא מקיף ולא ענייני.
לטענתו, הוא דיווח לנתבע בדבר מעורבותו בתאונת הדרכים וכן יידע את הנתבע בדבר זכאותו לפיצויים בגינה. לטענתו התובע, הנתבע הודה באינספור הזדמנויות כי החוב נוצר בשל טעות שלו.
כן נטען, כי טרם מתן החלטת הוועדה, ניתנה המלצה ממנהל הסניף שלא לבטל את החוב. אף על פי כן, עולה מפרוטוקול הוועדה כי הוועדה דחתה את עמדת מנהל הסניף והתחשבה במצבו הכלכלי של התובע ובכך שמדובר במקרה חריג ביותר וכן קיבלה את טענותיו כי החוב נוצר שלא באשמתו. לפיכך נטען –

טעתה הוועדה משלא נימקה בפרוטוקול מדוע ביטלה רק 60% מהחוב ולא פירטה מדוע אין מקום לביטול החוב במלואו. במיוחד משלא הובעה הסתייגות מטענות התובע כי החוב נוצר באשמת הנתבע. מכאן שהיא הסכימה להן.
הוועדה לא קבעה כי התובע פעל שלא כדין ומכאן שהוא פ על בתום לב וכדין.
הוועדה לא הביאה בחשבון את גילו של התובע, את מספר הנפשות בבית ואת העובדה כי הוא מפרנס שש נפשות מקצבת נכות כללית בסך 5,600 ₪.
הוועדה לא לקחה בחשבון את מצבו הרפואי המעורער ואת הצורך בכספים שקוזזו במשך השנים.

4. לטענת התובע, הוועדה לביטול חובות היא גוף פנימי של הנתבע ופעולותיה כפופות לכללי המשפט המנהלי ובכלל זה מתן זכות הטיעון, שקיפות והנמקה. תפקידה לפי סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, לבחון אפשרות להפחית או לבטל חובות. שיקול דעתה כפוף לביקורת שיפוטית בהתאם לעקרונות המשפט המנהלי, על פי אמות מידה של הגינות, סבירות ומידתיות. כן טען התובע לגבי היקף הביקורת השיפוטית והפנה לפסיקה רלוונטית מבחינתו.
לטענת התובע, עולה מנסיבות העניין כי הוועדה פעלה שלא כדין עת נמנעה מלהפעיל את שיקול דעתה כפי שמתבקש ממנה. משום כך נתבקש להורות על החזרת עניינו לדיון חוזר בפני הו ועדה תוך מתן הנחיות והוראות מפורשות.

5. כתב ההגנה אשר הגיש הנתבע, מלמד כי התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 25.2.2010 בדבר יצירת החוב. התביעה התבררה במסגרת בל 35483-06-10 בפני כב' השופטת אורית יעקבס, אשר בפסק דינה מיום 12.12.2012, דחתה את התביעה. התובע הגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה - עב"ל 24050-11-13. בהחלטה מיום 26.2.2015, המליץ בית הדין הארצי להעביר את תיקו של התובע לוועדה לביטול חובות. החלטת הוועדה שהתכנסה בהמלצת בית הדין, היא ההחלטה מושא תביעה זו.
יצוין, כי בזמן שהוגשה תביעה זו, היה הערעור עדיין תלוי ועומד לפני בית הדין הארצי (פסק הדין ניתן ביום 13.9.16 ובמסגרתו נדחה הערעור) ועל כן ההליך שלפנינו עוכב לבקשת הנתבע ובהסכמת התובע, עד שניתן פסק הדין בערעור.

6. לגופו של עניין טען הנתבע, בכתב ההגנה, כי החוב נוצר כתוצאה מהעלמת מידע מטעם התובע. כן נטען כי החוב נגבה במלואו ולמרות זאת, באופן חריג ובשל מצבו הסוציואקונומי של התובע, אישרה הוועדה ביטול חלקי של החוב. לטענת הנתבע פעלה הוועדה כראוי ואין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטתה.

7. משחודשו ההליכים בתיק זה , התקיים דיון ביום 21.3.2016. לאחר הדיון הודיע התובע כי הוא עומד על המשך בירור התביעה. כן הודיע התובע כי אין בדעתו להביא ראיות נוספות וכי הוא מבקש להתבסס על החומר המצוי בתיק בית הדין. הנתבע הותיר את ההחלטה בעניין זה לשיקול דעת בית הדין, ועל כן ניתנה החלטה על הגשת סיכומים.

8. בסיכומיו חזר התובע במדויק על טענותיו בכתב התביעה. הנתבע בסיכומיו טען כי הכרעת בית הדין הארצי בערעור התובע, לפיה שולמה לתובע גמלת הכנסה שלא כדין, הינה החלטה חלוטה. לפיכך, דין החוב לגבייה במלואו. למרות זאת הוחלט באופן חריג לבטל חלק מחובו, לפנים משורת הדין ובשל מצבו הסוציואקונומי של התובע. נטען כי מדובר בהחלטה אשר ניתנה באופן חריג ביותר, שכן לתובע הוחזר סכום שכבר נגבה. כן חזר הנתבע על הטענה כי מדובר בתשלומים ששולמו לתובע שלא כדין בשל העלמת מידע מטעם התובע. נטען כי הוועדה פעלה כדין, שקלה את מכלול השיקולים הרלוונטיים, נימקה את החלטתה כראוי ועל כן אין מקום להתערבות שיפוטית. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה וכן כי במידה וייעתר בית הדין לסעד המבוקש – תבוטל החלטת הו ועדה מיום 16.4.2015 במלואה והוועדה תתכנס לדון בעניינו של התובע מחדש.

דיון ומסקנות -

9. עפ"י סע' 315 לחוק הביטוח הלאומי, נתון לנתבע שיקול דעת לעניין "החזרת גמלאות". סע' 315 האמור, נתן בידי הנתבע סמכות לא רק לגבות את שיעור החוב אלא הותיר בידי הנתבע את שיקול הדעת שלא לפעול כאמור "כפי שיראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין". עפ"י נהלי הנתבע, בוחנת הוועדה את מידת האשם/חוסר תום הלב של נסיבות היווצרות החוב, את משך תשלום הגמלה, את התקופה שחלפה ממועד היווצרות החוב ועד לפעולת הנתבע לגבייתו ואת הכנסות התא המשפחתי של המבוטח. בנוסף, רשאית הוועדה למחוק את החוב או חלק ממנו בהתבסס על מצבו הסוציואקונומי והרפואי של המבוטח. (ראו גם: עב"ל 10613-05-12 עומר רדואן – המוסד לביטוח לאומי , סעיף 29, 18.11.2015).

10. אין מחלוקת בתיק זה, בדבר העובדה כי נהלי הנתבע והקריטריונים שנקבעו לעניין זה, אינם חורגים ממתחם הסבירות וניתן לומר כי הם משרתים נאמנה את תכליתו של סע' 315 לחוק הביטוח הלאומי המעניק בידי הנתבע את שיקול הדעת לוותר על גביית תשלום חוב אשר שולם מקופת הציבור שלא כדין. עיקר טענת התובע, הינה כי הו ועדה הניחה כי הסיבות להיווצרות החוב לא היו באשמתו, אלא באשמת הנתבע וכי הוא פעל בתום לב. זאת, הסיק התובע לטענתו, מכך שלא פורטו במסגרת הנמקות הוועדה, הסתייגויותיה לטענותיו אלו. משכך, טען התובע ובהתחשב בעובדה כי ניתן ללמוד מנימוקי הו ועדה כי היא קיבלה את טענותיו למצב סוציואקונומי קשה – היה על הו ועדה לנמק מדוע בוטל החוב רק בחלקו ולא במלואו.

11. ובכן, אין מחלוקת, כי התובע לא דיווח לנתבע בתביעתו לקצבת הבטחת הכנסה, על קבלת הפיצויים מחברת הביטוח במסגרת תביעתו לפיצויים בגין תאונת הדרכים שעבר. טענת התובע הינה, כי הוא מילא את חובת הדיווח כלפי הנתבע בכך שהוא דיווח בטופס התביעה על מעורבותו בתאונת דרכים בשנת 2003. טענה זו נדונה והוכרעה בפסק הדין בבית הדין האזורי. כך, נקבע בסעיף 8 לפסק הדין, עמ' 9:

"סעיפים 20 ו-20א לחוק הבטחת הכנסה קובעים את החובה המוטלת על המבוטח למסור מידע אמת למוסד לביטוח לאומי בכל הנוגע לתביעתו. סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה שכותרתו "חובת הודעה" קובע כדלקמן:

"המקבל גימלה יודיע בכתב למוסד לביטוח לאומי תוך שלושים ימים, על כל שינוי שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו ועל כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגימלה או על שיעורה" (וראה גם את שנפסק בעב"ל 157/07 אנה פירוגובסקי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.07.08).

ויודגש, כי לא מצאנו כל ממש בטענת ב"כ התובע שכביכול לא חל כל שינוי במצב הכנסותיו של התובע. גם אם נקבל את טענותיו כי בטופס תביעת התובע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה נרשם ביחס למעורבותו בתאונת דרכים משנת 2003, הרי שלא היה בכך משום פטור מחובת הדיווח אודות סכום הכסף שהתקבל לידיו בעקבות אותה תאונה, כל שכן ומדובר בסכום כסף משמעותי למקבל גמלת הבטחת הכנסה.

אשר על כן, איננו מקבלות את גישתו של ב"כ התובע, לפיה נטען שלא הייתה מוטלת על הנתבע כל חובה לגבות את הכספים ששולמו ביתר...".

בערעורו לבית הדין הארצי, ערער התובע גם על קביעה זו. במסגרת פירוט טענות הצדדים בפסק הדין, צוין בין השאר כי המערער (התובע כאן) טען כי בטופס תביעתו לתשלום גמלת הכנסה, נרשמה מעורבותו בתאונת דרכים, דבר שמעיד על תום ליבו של המערער ועל רצונו לדווח על כל הכנסה ובזמן אמת. כן צוינה טענ תו כי אין בחוק הבטחת הכנסה כל התייחסות לסמכות ה נתבע לתבוע החזר גמלאות במקרה של אי מסירת מידע על פי הוראותיו. ראו גם טענות ב"כ התובע בפרוטוקול הדיון בבית הדין הארצי, מיום 26.2.2016.

12. הוועדה לביטול חובות, התכנסה כאמור, בעקבות המלצת בית הדין הארצי במהלך הדיון בערעור, בסיום הדיון ביום 26.2.2016:

"בית הדין: לאחר ששמענו והתרשמנו ממצבו של המערער מוצע בזאת למוסד כי עניין חובו של המערער שנגבה במלואו יבדק במסגרת הוועדה למחיקת חובות. אמנם הוועדה למחיקת חובות בדרך כלל אינה דנה בחובות שכבר שולמו אולם המקרה שבפנינו הוא חריג ביותר, נסיבותיו קשות כפי שהתרשמנו מדבריו של המערער בבית הדין ולכן בית הדין הזה ממליץ ביותר כי הוועדה תשקול בחיוב מחיקת חובו של המערער והשבתו למערער, באופן מלא או לכל הפחות באופן חלקי.
עד להחלטת הוועדה ההליך שבפנינו ישאר תלוי ועומד ולאחר שנקבל את החלטת הוועדה נחליט בדבר המשך ההליכים".

13. מעיון בפרוטוקול הוועדה לביטול חובות , אשר התכנסה בשלב זה, עולה, כפי שגם צוין על ידי התובע, כי מנהל תחום הבטחת ה כנסה בסניף המליץ לדחות את בקשת התובע לביטול החוב מהסיבה כי התובע העלים מידע ביודעין. בסעיף 2 לפרוטוקול , בסיבה להיווצרות החוב צוין: "בעקבות תביעה תקופתית מתאריך 16/7/09 הסתבר כי התובע קיבל פיצויים בעקבות תאונת דרכים ...". צוינה סוג האשמה: "אשמה במעשה". בשלב זה כאמור, קבע בית הדין האזורי כי התובע לא עמד בחובתו לדווח לנתבע על הפיצויים שקיבל וטענותיו בערעור, טרם הוכרעו.

במצב דברים זה, איננו יכולים לקבל את טענות התובע לפנינו, לפיהן כביכול הוועדה קיבלה את עמדתו ו הניחה, כי אין ל ו כל חלק בהיווצרות החוב. זאת, בניגוד לקביעות שבפסק הדין בבית הדין האזורי. העובדה כי ה וועדה לא ציינה זאת במסגרת נימוקיה, במקרה זה – אינה מלמדת על כך שהיא הניחה כי התובע פעל בתום לב . יצוין, כי למקרא נימוקי הפרוטוקול ובנסיבות העניין - לרבות העובדה המצוינת גם בהחלטת בית הדין הארצי כמצוטט לעיל, כי עצם הידרשות הו ועדה לעניין כאשר החוב כבר נגבה במלואו – הוא היוצא מן הכלל.
כמו כן, התובע לא הציג כל אסמכתא לטענתו, כי הנתבע הודה כי החוב נוצר בשל טעות שלו (סעיף 11 לכתב התביעה).

14. מעבר לכך, בשעה שהתכנסה הוועדה לביטול חובות, טרם הוכרעו טענות התובע בערעור. מאז, ניתן פסק הדין בערעור כך שקביעותיו של בית הדין האזורי , העובדתיות והמשפטיות, אושרו. לרבות, כי התובע לא עמד בחובתו לדווח לנתבע על קבלת ה פיצויים, כמו גם כי הפיצויים אשר הובאו בחשבון ביצירת החוב, אכן התקבלו בידי התובע. מכאן שכיום, אין יכול התובע ליהנות מן הספק שאולי היה קיים במועד שבו התכנסה הוועדה, כי הו ועדה לא הביאה נתון זה לחובתו בטרם התקבלה החלטה חלוטה בעניין זה .

לפיכך, איננו סבורים כי נפל פגם, בנסיבות מקרה זה, בפעולת הו ועדה בכך שהיא לא נימקה בהחלטתה מדוע אין מקום לביטול מלא של החוב. בוודאי לא על בסיס טענתו המרכזית של התובע, כי הוועדה הניחה כי אין לו כל תרומה בהיווצרות החוב וכי הוא פעל בתום לב.

15. אשר לטענת התובע כי הוועדה לא הביאה בחשבון את מצבו הרפואי וכן שיקולים כלכליים וסוציאליים כגון גילו, מספר הנפשות בבית והעובדה כי הוא מפרנס שש נפשות מקצבת נכות כללית בסך של 5,600 ₪, הרי שהטענה אינה עולה בקנה אחד עם טענתו בסעיף 18 לכתב התביעה. בסעיף זה טען התובע כי מעיון בפרוטוקול ה וועדה עולה, כי היא התרשמה כי אכן מדובר במקרה חריג וכי היא הסכימה עם טיעוניו לגבי מצבו הכלכלי הקשה ומצבו הסוציואקונומי הקשה. כן נפנה שוב להחלטת בית הדין הארצי ובה המלצה לביטו ל החוב באופן מלא או לכל הפחות באופן חלקי, בשל הנסיבות הקשות של התובע מהן התרשם בית הדין בדיון.
כמו כן, באותו דיון, ביקש ב"כ התובע כאן, למסור לב"כ הנתבע דו"ח סוציאלי עדכני של התובע. מפרוטוקול הוועדה עולה כי עמד לפניה מכתב עו"ס מיום 4.3.2015 וכי הוועדה שמה דגש על מצבו הסוציואקונומי של התובע כמפורט במכתב זה. כן יש לציין כי הנתונים המצוינים על ידי התובע - תאריך לידה של התובע, כי הינו נשוי, מספר ילדים מתחת לגיל 18 וכן סכום ההכנסות למשפחה וכן העובדה כי התובע מקבל קצבת נכות כללית לעניין מצבו הרפואי– עמדו לפני הוועדה. מכאן שאיננו יכולים לקבוע, כי נפל פגם בעבודת הו ועדה בכך שהיא לא הביאה בחשבון את כלל מצבו של התובע.

16. סוף דבר - על אף ההבנה למצבו של התובע, והצער על כך, אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה. לפיכך – התביעה נדחית .

17. בשים לב לכך שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

18. לצדדים נתונה זכות ערעור על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, זאת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ט' באב תשע"ז (1 באוגוסט 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אמנון סבח
נציג עובדים

מירון שוורץ , שופט
אב"ד

מר זאב גולדנברג
נציג מעסיקים