הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 47556-08-16

לפני:

כב' הנשיא מירון שוורץ
נציגת ציבור (עובדים) : גב' אסתר מור
נציג ציבור (מעסיקים): מר זאב חיות

התובעת
ארליית אסבניולי
ע"י ב"כ: עו"ד ויסאם חביב

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אורנית פיכמן

פסק דין

מהלך הדיון וטענות הצדדים –

1. תביעתה של התובע ת להכיר במחלת ריאות – "מחלת סרקואידוזיס" (להלן גם: " המחלה") כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, נדחתה ע"י הנתבע בהחלטתו מיום 21.9.15.
כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

2. בתביעתה, כמו גם בתצהיר עדותה הראשית, ציי נה התובע ת כי עבדה כפועלת ייצור בתקופה מחודש 3/07 ועד לשלהי שנת 2013 במפעל "מריאן פלסט" לייצור פלסטיק (להלן: " המפעל"), אשר החל מחודש 11/2013 נקרא על פי הנטען "פאלפליי", וזאת לאחר שבעליו התחלפו. התובעת מבקש ת ל ייחס את המחלה לתנאי עבודתה, אשר כללו לטענת ה חשיפה לאדים וחומרים רעילים ומסוכנים שנפלטו ממכונות הייצור שעבדה בסמוך אליהם.

3. הנתבע בכתב ההגנה מטעמו חזר על הנימוקים כפי שהובאו בהחלטתו כאמור, ובהתאם נטען כי לא התקיימו התנאים להכרה במחלה הנטענת, כפגיע ה בעבודה על דרך המיקרוטראומה . כ ן נטען כי אין קשר סיבתי בין אותה מחלה לתנאי עבודת התובעת, וכי השפעת העבודה על המחלה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. במסגרת זו הפנה הנתבע לשאלונים מטעם התובעת ומעסיקה, א שר צורפו לכתב ההגנה.

4. ביום 7.3.17 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, במהלכה נחקרה התובע ת על תצהיר ה וכן נשמעה עדותו של עד ההגנה מר נתן פרדו (להלן: " מר פרדו"), אשר שימש בתקופה הרלוונטית כממונה בטיחות במקום העבודה.

5. בהמשך, הגישה התובעת בקשה להזמנת עדים מט עם המפעל, וזאת לטענתה לצורך הצגת רשימת החומרים הפרטנית אליהם נחשפה במסגרת העבודה. התובעת ביקשה להזמין את שני העדים – מר שלמה מריאן וגב' מרים מריאן.
כן הדגישה התובעת במסגרת זו, כי המצאת רשימת החומרים על ידי העדים, תספיק על מנת לפטור את העדים מהופעה בפני בית הדין.

6. בעקבות כך, הגישה באת כוחם של העדים הודעה ביום 15.2.18, בה נטען, כי מר שלמה מריאן ז"ל , שאינו עוד בחיים, היה בפועל מנהלו של המפעל, כאשר לגב' מרים מריאן שהינה קשישה כיום, אין ולא היית ה כל נגיעה או מידע לגבי המסמכים הנוגעים לחומרים שבהם השתמשו עובדי המפעל. עוד צוין כי החברה נמצאת בפירוק. על כן, התבקש ביטול זימונם של העדים.

7. במסגרת התייחסותה להודעת העדים הנ"ל, הודיעה התובעת ביום 11.3.18 כי אינה עומדת עוד על בקשתה. התובעת חזרה על טענותיה ולפיהן הוכח לגישתה כי החומרים בהם השתמשה במסגרת עבודתה, הם החומרים שהובאו ברשימה שצורפה לתצהיר עדותה הראשית (נספח א' לתצהיר). נטען, כי משהצביעה התובעת על רשימת חומרים מפורטים, ומשהנתבע לא הביא ראייה לסתור את השימוש באותם החומרים, הרי שיש לקבוע באופן וודאי כי התובעת אכן נחשפה במהלך עבודתה לאותם החומרים.

8. הנתבע הגיב לבקשה ובתוך כך עמד על טענותיו, לפיהן לא מתקיימת בעניינה של התובעת התשתית העובדתית למיקרוטראומה.

9. לנוכח המחלוקת, ניתנה ביום 1.4.18 החלטה, בגדרה התבקשו הצדדים להגיש את סיכומי טענותיהם. ביום 23.5.18 הוגשו סיכומי התובעת ולאחריה ביום 22.10.18 הגיש הנתבע את סיכומיו.

10. ביום 18.11.18 הגישה התובעת בקשה לצרף פסק דין נוסף לסיכומיה.
ביום 3.12.18 הגיש הנתבע את התייחסותו לפסק הדין האמור.

11. במסגרת סיכומיה, חזרה התובע ת על טענ ותיה ולפיה ן הייתה חשופה לחומרים בהם חומרים כימיים אשר חדרו לגופה ולמערכת הנשימה. נטען, כי לא סופקו לה מסכת מגן למניעת חדירת אותם חומרים למערכת הנשימה ולריאותיה. נטען, כי מהתשתית הראייתית הוכח במידה הדרושה במשפט האזרחי שהתובעת השתמשה ונחשפה לחומרים שפורטו ברשימת החומרים שצורפה לתצהיר עדותה הראשית.
בנוסף נטען, כי בין עדותה של התובעת לבין עדותו של מר פרדו, הרי שיש להעדיף את עדותה של התובעת שכן לטענתה, במסמך המוסד לבטיחות וגיהות (נ/1) לא צוין השימוש בחומר PP בלבד, כאשר המפעל סיפק לתובעת את רשימת החומרים, וזאת לאחר גילוי מחלתה.
בהתאם לכך, ביקשה התובעת למנות בעניינה מומחה רפואי לעניין שאלת הקשר הסיבתי בין מחלתה לבין תנאי עבודתה.
בתמיכה לטענותיה, הפנתה התובעת לפסק דינו של בית הדין הארצי שניתן ביום 10.7.18 בעב "ל 30126-03-17 שמשון ברק – המוסד לביטוח לאומי ( להלן: "עניין ברק").

12. הנתבע, מנגד, ביקש בסיכומיו לדחות את התביעה, בנימוק לפיו התובעת לא הוכיחה תשתית עובדתית על פי הכללים המתחייבים לצורך הכרה על דרך המיקרוטראומה. נטען, כ התובעת לא הוכיחה את מידת חשיפתה לחומרים המסוכנים הנטענים, וזאת כאשר היה ביכולתה לעשות כן. כן נטען כי נטל ההוכחה בדבר קיומה של תשתית עובדתית מספקת מוטל על התובעת ועליה להוכיח לאילו חומרים נחשפה, באיזה היקף ובאיזה אופן.
בנוסף נטען, כי בניגוד לטענת התובעת לפיה עבדה במפעל בתקופה מחודש 3/07, הרי שבהתאם לרשימת תקופות העיסוק – נרשם כי החלה לעבוד בחודש 7/10.

13. ביום 18.11.18 ביקשה התובעת לצרף פסק דין שניתן ביום 23.9.18 בתיק בל 42494-04-15 פלוני – המוסד לביטוח לאומי (להלן: " עניין פלוני"), אשר לגישתה תומך בטענותיה לעניין מינוי מומחה רפואי, וזאת כאשר לא ברור מה במדויק היו סוגי החומרים והיקף החשיפה לחומרים במקום העבודה .

14. ביום 3.12.18 הגיב הנתבע למבוקש, וטען כי התובעת לא הוכיחה קיומה של תשתית עובדתית בנוגע לחשיפתה לחומרים מסוכנים. נטען, כי התובעת אינה עומדת בתנאים למינוי מומחה רפואי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, ולפיה מינוי מומחה רפואי מתאפשר במקרים שבהם ברור כי העובד נחשף לאורך שנים לחומרים מזיקים, אך קיימת עמימות לגבי היקף החשיפה המדויק ולגבי החומרים המסוכנים המדויקים.

15. גדר המחלוקת בין הצדדים, נסב סביב השאלה, האם יש באופי העבודה ותנאיה, כפי שהובאו על ידי התובע ת, כדי לענות על התנאים הבסיסיים הנדרשים לצורך הקביעה כי הונחה התשתית העובדתית להכיר במחלה ממנ ה ה יא סובלת כנובע ת מתנאי עבודתה, והמצדיקה מינויו של מומחה רפואי לדיון בשאלת הקשר הסיבתי רפואי בין אותה מחלה לבין תנאי עבודתה.

ההיבט המשפטי -

16. סעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 (להלן: " החוק") מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.
"מיקרוטראומה הינה חריג לכלל, יציר הפסיקה אשר מפורש בצמצום. כמיקרוטראומה תוכר פעולה חוזרת ונשנית אשר מבוצעת במשך זמן ממושך שוב ושוב ברציפות בדומה לטפטוף טיפות מים על סלע" (עבל 454/06 רחל ברוך - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 1.2.2007).

"יסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע... השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים". (דב"ע מח/0-77 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט' 538).

17. נציין, כי אומנם נכון הדבר כי מחלות של דרכי הנשימה הוכרו בפסיקה כ"תאונת עבודה" על דרך תורת המיקרוטראומה. כך למשל נפסק בדב"ע מח/11- 0 המוסד לביטוח לאומי - חליוא, פד"ע יט 379 :
"[המומחים הרפואים] דיברו על 'פגיעות זעירות', האם למיקרוטראומה התכוונו? עיון בחוות הדעת של שני המומחים מלמד כי התשובה לשאלה היה חיובית. התנאים הסביבתיים במקום העבודה גרמו להיותו של העובד בלתי מסוגל לעבודה. הפגיעה בדרכי הנשימה נגרמה אט-אט - כדרכה של מיקרוטראומה - על ידי הצטברות של אין ספור פגיעות זעירות שחזרו ונשנו, ושכל אחת מהן גרמה לנזק מזערי. כל אימת שהעובד נשם לריאותיו את האוויר הרווי יסודות מזיקים (גזים, אדים, חלקיקי מתכת), נגרמה לו פגיעה 'מיקרו'. התיאור שנתנו שני המומחים הרפואיים אודות ההתהוות ההדרגתית של המחלה, עולה בקנה אחת עם מושגי היסוד המקובלים בתורת המיקרואטרומה".

יחד עם זאת, הנטל להוכיח את קיומם של "התנאים הסביבתיים במקום העבודה", מוטל על התובעת.

18. בעניין רמת ההוכחה הנדרשת במקרים בהם הפגיעה בעבודה מבוססת על תורת המיקרוטראומה, נפסק כך –

"לצורך יישום תורת המיקרו-טראומה נדרשת רמת הוכחה מוגברת של הקשר הסיבתי, שכן אין קיימות החזקות המקובלות לעניין מחלת מקצוע ואין חלה התשתית העובדתית העומדת בבסיס הוכחתה של תאונת עבודה במתכונתה המסורתית" (דב"ע נה/0-116 המוסד לביטוח לאומי - שטיין, פד"ע לז 577; עבל 744/08 המוסד לביטוח לאומי - משה עזרן, ניתן ביום 27.01.11).

מן הכלל אל הפרט –

19. לאחר שבחנו את הראיות שהונחו בפנינו, ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים - הגענו למסקנה, כי לא עלה בידי התובעת לצלוח את השלב הטרום רפואי בו אנו מצויים, ולא עלה בידי ה להוכיח קיומה של סדרה של אירועים קטנים בני הפרדה והבדלה זה מזה, אשר לכל אחד מהם אופי תאונתי במובן "תאונת עבודה", אירועים שכל אחת מהם היה יכול להביא לנזק זעיר כנדרש במיקרוטראומה, ולו לכאורה.
על כן, לא שוכנענו שיש לראות בדרך החשיפה ובתדירות החשיפה לחומרים ה נטענים, אשר מהותם והגדרתם אינם ברורים כלל וכלל, כדי לבסס ראשית ראיה להיווצרות פגיעות זעירות חוזרות המצדיקות את יישומה של תורה זו, והמצדיקה מינויו של מומחה רפואי.

יודגש, כי אין די בטענה כי התובעת עבד ה ב עבודה הכרוכה בייצור ושימוש בחומרים מסוימים או בע צם העובדה כי מחלתה התגלתה במהלך חיי העבודה כדי להרים את נטל הראיה הנדרש להוכחת תביעתה, שהרי עסקינן בטענות שבמישור העובדתי, הטעונות ראיות.
בענייננו, לא זו בלבד שהתובעת לא הוכיחה בראיות ברורות את מהות סוגי החומרים המזיקים שטענה כי נחשפה אליהם במסגרת העבודה ולא הציגה מטעמ ה ראיות ברורות ומדודות בהתייחס לפרטי החשיפה – משך החשיפה ותדירותה, באופן אשר ממילא לא ניתן היה למנות מומחה רפואי, גם אילו סברנו אחרת, הרי שהוצגו בפנינו ראיות פוזיטיביות המעידות כי התובע ת לא עבד ה בתנאים של חשיפה לחומרים מזיקים.

20. גרסת התובעת –

במסגרת התביעה לתשלום דמי הפגיעה, תיארה התובעת את פגיעתה ואופי עבודתה באופן הבא –
"תוך כדי עבודתי במפעל לייצור פאלפליי, ובמהלך עבודתי ליד ובסמוך למכונות הייצור אשר נודף מהם חומרים מסוכנים המשתמשים בהם באותו מפעל ואשר נמצאות באולם סגור ואשר חודרים למערכת הנשימה, חליתי במחלת ריאות".

במסגרת תצהיר עדותה הראשית, התובעת חזרה על דבריה האמורים, ובתוך כך תיארה את סביבת עבודתה כאפופה אדים של חומרים מסוכנים ורעילים שנשמה לריאותי ה, דבר שלדעתה היה הגורם למחלתה. התובעת הזכירה כי עבדה ליד מספר רב של מכונות ייצור, אשר ממוקמות באולם סגור (סעיפים 5-6 לתצהיר).
במסגרת זו, התובעת הפנתה ל"רשימת חומרים מסוכנים" שצירפה לתצהיר (נספח א' לתצהיר), שהם לדעתה החומרים אליהם נחשפה במסגרת העבודה.

חרף התיאורים האמורים, התובעת לא הציגה ולו ראשית ראיה לטענות יה בדבר חשיפתה ל חומרים המסוכנים הנטענים בעבודת ה. גם הרשימה אליה מפנה התובעת אינה מפורטת די, לא ניתן ללמוד ממנה דבר, וכמובן שאינה מעידה בהכרח על החומרים אליהם נחשפה התובעת במסגרת עבודתה, שלא לדבר על היקף ואופן החשיפה. עצם הטענה כי המדובר ברשימה שהמפעל סיפק לתובעת (עמ' 8 ש' 9-16 לפרוטוקול) , אינה מעידה על החשיפה הנטענת, שהרי לצורך כך נדרשים תימוכין אובייקטיביים, וזאת לא רק לסוג החומרים אם כי גם באשר לתדירות ולמשך החשיפה.

במסגרת עדותה בפנינו, התובעת לא ידעה להזכיר ולו שם אחד מבין החומרים אליהם נחשפה לטענתה. גם כאשר נשא לה אודות החומרים שברשימה האמורה, התובעת השיבה בחוסר ידיעה ובחוסר התמצאות מוחלטת לגבי החומרים –
"ש. העד ציין גם שעברו מלגזות, נכנסו ויצאו וגם כך היה אוורר לאולם את זה את מאשרת?
ת. היו נכנסים לאולם אני מאשרת. אבל היו משתמשים בחומר גרוס, החומר הזה מסריח חבל על הזמן.
ש. איזה חומר זה?
ת. אני לא יודעת את השם שלו. הוא גרוס. בצבע שחור. כל מיני חומרים גרוסים מצבעים, המוצר הוא מקולקל לוקחים אותו מכל הצבעים והחומרים עושים גרגרים ממנו ומשתמשים בו אבל היה לו ריח מסריח מאוד, אני לא הייתי יכולה להשתמש במכונה שיש את החומר הזה, לפעמים הייתי הולכת הביתה
ש.      הריח הזה היה ליד מכונה מסוימת?
ת. לא. אבל אם רוצים להשתמש במכונה 13 בחומר גרוס, זה היה אחד החומרים שהשתמשו בו.
ש.      מה התדירות של שימוש בחומר?
ת. חודשים. אם זה היה, הייתי עובדת בצד אולי במכונה האחרונה זה רחוק קצת. לפעמים המכונה הייתה מתקלקלת הרבה והיה יוצא אדים החומר היה נשרף ולא הייתי יכולה לנשום.
ש. אדים של מה?
ת.       של הגרגרים האלו.
ש. את צרפת לתצהיר שלך רשימה חומרים, את יכולה להגיד לי משהו לגבי הרשימה הזאתי? באיזה חומרים מדובר או שצירפת את זה כמסמך?
ת. לא. אני יודעת שהיה חומר אחד שהיה מפריע לי ואני הייתי שואלת אותם והם אמרו לי חומר גרוס. זה השם שהשתמשו בו. אני לא יודעת את השם.
ש.      חלק מהזמן, את עבדת באזור שמרוחק מהעבודות?
ת. בפעם ב... הייתי תמיד ליד המכונות. מתי שיש אריזות אני הייתי בפנים ויש מישהו שעושה אריזה בצד, הכוונה בצד ,זה בדיוק מול המכונה".

במצב דברים זה, בו התובעת אפילו אינה יודעת להגדיר מהו אותו חומר לו טוענת כי נחשפה, מובן כי לא ניתן לקבל את תביעתה שהרי בהיעדר אפשרות לקבוע בסיס עובדתי ראשוני, לא ניתן להתקדם בהליך.

21. גרסתו של מר פרדו -

מר פרדו העיד כאמור בפנינו. עדותו לא רק שלא תמכה במאומה בגרסתה של התובעת ביחס לחשיפה הנטענת, א לא עמדה בסתירה אליה בכל הנוגע לטענה בדבר השימוש בחומרים מסוכנים.

מפאת חשיבות הדברים, נביא להלן קטעים נרחבים מעדותו של מר פרדו –
"ש.      אתה יכול להציג בפני בית הדין בדיקת ניטור שבוצעה?
ת. במסגרת ההזמנה למוסד לבטיחות שהוא הגוף שביצע לנו את הבדיקות, אני הזמנתי רעש כי זה ברור שיש במפעל בגלל המכונות. אני ביקשתי מהמוסד שיעשה בדיקה ביחס לסביבה במפעל. אני רוצה להציג כאן מסמך שיש לי מהמוסד לבטיחות מיום 3.4.14, שבו בסעיף מ' 3, יש בעצם פטור מביצוע ניטור סביבה מכיוון שאין חריגות במה שאנחנו נושמים. יש איזה סייג קטן, שהוא יכול להיות לנו קריטי, שהוא מדבר במידה וזה במקום סגור, אז אולי יכולה להיות בעיה כתוצאה מהעיבוד שלה חומר הפלסטי הוצאת ריחו. אבל במקרה שלנו, יש לנו ונטות שמותקנות במפעל ותפקידם להכניס אוויר צח מבחוץ לתוך המפעל. דבר שני, ישנן דלתות גדולות שבהן מלגזה הייתה נכנסת ויוצאת עם סחורה, ובעצם אפשר להגיד שהיו 4 כיווני אוויר לאולם ייצור. האולם הוא גדול ובו ממוקמות המכונות. יכול להיות מצב שהתובעת עבדה צמוד ליד מכונה אז בעצם קיבלה את המוצר והתפקיד שלה היה לסדר אותו אחד על שני. אופציה שניה, זה בצד מול המכונות, היו שולחנות עבודה, שבו בעצם המלגזה הביאה מוצרים מבחוץ והתפקיד שלה היה לארוז את המוצר בתוך אריזה ולשלח אותו החוצה לצרכנים. אז מבחינת אוורור של מקום העבודה, הוא היה מאורר, בעצם מכיוון שעבדנו עם חומר שהוא לא נחשב חומ"ס, (חומר מסוכן), והיה ברשותנו את הפטור מהמוסד לבטיחות, מכאן נובע שגם אני שהייתי באולמות ייצור בעצם אין ממה להיפגע. אני רוצה לציין עוד משהו, אם חומר הוא נחשב כחומר מסוכן, הוא נקרא חומ"ס ואז היצרן מחויב לתת גליון בטיחות (MSDS) שבו מצוינים כל הסכנות של החומר, ובמקביל, כל הציוד מגן האישי של העובד להשתמש. מכיוון שכאן אצלנו במפעל לא הוגדרו חומרים מסוכנים לכן לא היו לנו גליונות בטיחות. החומר מגיע בשקים שהוא בעצם גרגרים קטנים של פלסטיק, מצב צבירה קשיח. תהליך העבודה שפיכה לתוך המכונה, המכונה מחממת את הגרגרים האלה ובהתאם לתבניות, אנחנו מקבלים את המוצר שדרך אגב התחלק לשני קבוצות: אחד מוצר של ילדים משחקי ילדים והמוצר השני: זה לאוכל, כל מיני תבניות וצלחות. מכיוון שאנחנו מתעסקים עם אוכל יש תקנים, איכות, משרד הבריאות וכו' (ההדגשות אינן במקור, מ.ש) " (עמ' 2 ש' 6-28 ועמ' 3 ש' 1-5 לפרוטוקול).

נציין, כי אומנם לא נעלמה מעינינו העובדה ולפיה מר פרדו החל את עבודתו בתקופה המאוחרת לתקופת עבודתה של הת ובעת ("סוף שנת 2013 משהו כזה. בדיוק במעבר למפעל החדש" – עמ' 3 ש' 20-21 לפרוטוקול), וכי בעדות ו לא ידע לתאר פרטים ברורים ביחס למהות תפקידה של התובעת בעבודתה במפעל , כגון לעניין המוצרים החמים והמוצרים הקרים ( עמ' 4 ש' 11-25 לפרוטוקול).
יחד עם זאת, אין בכך כדי לחזק את גרסתה של התובעת ביחס לחש יפתה במסגרת העבודה לחומרים מסוכנים בכלל, ולחומרים ספציפיים בפרט. זאת ועוד, יתר הפרטים שסיפק העד בעדותו, אינם תומכים בגרסת התובעת.
מר פרדו הוסיף ו העיד כי מדובר במפעל עם אולמות גדולים (עמ' 3 ש' 15-17 לפרוטוקול), וכי עיקר השימושים בתהליכי הייצור הינו חומר מסוג " PP", וכן העיד כי אולמות המפעל היו מאוורר ים וכי "היו וונטות, שהתפקיד היה לקחת אוויר חיצוני ולהכניס אותו לתוך המפעל על מנת ליצר תחלופה של אויר...הוונטות היו. זה לא משהו חדש שהתקנו, זה מוצר שהיה עוד קודם" ( עמ' 5 ש' 2-16 לפרוטוקול).
בנוסף העיד מר פרדו, כי המכונות בהן עושה המפעל שימוש, לא הוחלפו עם ח ילופי המעסיקים (עמ' 6 ש' 1-3 לפרוטוקול).

22. מסמך המוסד לבטיחות וגהות -

תימוכין לגרסתו של מר פרדו ביחס לשימוש שנעשה במפעל בחומר "PP", מצאנו במסמך המוסד לבטיחות וגהות שהוגש במהלך הדיון (נ/1).
גם לאחר עיון במסמך האמור, לא מצאנו נתונים כלשהם ביחס לקיומם של חומרים מסוכנים כנטען. כך נרשם באותו מסמך –

"1. במהלך בצוע ניטור סביבתי תעסוקתי לרעש במפעל נשאלה שאלה לגבי סיכונים בריאותיים וגהותיים הנובעים משימוש בחומר PP בתהליכי הזרקה .
2. לפי הנתונים נכון למצב הנוכחי:
PP הינו חומר יציב, בעל יציבות תרמית בטמפרטורה עד כ – 150 מעלות – מעלות 240. הפולימר עצמו – אינרטי ולפיכך, לאבק הפולימר ניתן להתייחס כאל כלל חלקיקים – אבק בלתי מוגדר שאין לגביו תקן חשיפה.
כשטמפרטורת חימום של PP מגיעה ל 200 ומעלה, יתכן שחרור של תוצרי פרו ק של PP שהם פחמן חד חמצני CO וחומצות אורגניות שלא נקבעו לגביהן תקני החשיפה המותרים.
נתונים אלה הם בעקבות סדרה ארוכה של בדיקות מעבדתיות, לפי נתוני הספרות המקצועית.
עבודה עם חומר מחומם במקום סגור ולא מספיק מאוורר עלולה לגרום לגירוי בעיניים ובמערכת הנשימה, בהורדת אחוז חמצן באוויר.
3. מסקנה – נכון למצב הנוכחי אין בסיס לבצוע נטור סביבתי תעסוקתי לחומרים מסוכנים באולם הזרקה של המפעל, בגריסה ובהכנת תערובת.
4. מומלץ לחזור לנושא בתנאי ויהיו שינויים בתהליכים, בחומרי גלם או במקרה של תלונות עובדים".

אומנם, במסמך האמור נרשם כי " עבודה עם חומר מחומם במקום סגור ולא מספיק מאוורר עלולה לגרום לגירוי בעיניים ובמערכת הנשימה, בהורדת אחוז חמצן באוויר ". עם זאת, בהתאם לגרסתו של פרדו, אשר מהימנה עלינו, הרי שאולמות המפעל היו מאווררים ו כן הותקנו בהם מערכת ונטות שתפקידם להכניס אוויר צח מבחוץ לתוך המפעל (עמ' 2 ש' 13-16 לפרוטוקול).

חשוב גם להדגיש, כי מעיון ברשימת החומרים שהפנתה אליה התובעת (נספח א' לתצהיר), הרי שאין מופיע באותה רשימה חומר ה – " PP"' האמור, דבר שגם הוא מעיד על חוסר מודעותה של התובעת לחומרים הקיימים במפעל ואשר על פי הנטען היא נחשפה אליהם במסגרת זו.

23. עדים מטעם התובעת -

מטעם התובעת לא העידו בפנינו עדים כלשהם כדי לתמוך בטענותיה ו/או להשליך אור מסוים על הסוגייה שבמחלוקת. כן הוברר בפנינו כי נפטר העד – מר שלמה מריאון, מי על פי הנטען היה הבעלים הקודם של המפעל, שהתובעת ביקשה להזמינו כעד מטעמה.

במסגרת סיכומיה, ביקשה התובעת (לראשונה) להזמין מטעמה את הבעלים הנוכחים של המפעל ואת הגב' חוטין מן המוסד לבטיחות וגיהות. בקשה זו, המועלית לראשונה בסיכומים, חורגת מסדרי הדין ואינה יכולה להתקבל, זאת ללא קשר לכך שאיננו סבורים כי יכול היה להיות בכך כדי לסייע לתובעת: ראשית, העיד בפנינו מר פרדו שהינו ממונה הבטיחות במפעל, ואינני סבורים כי ברשות הבעלים החדשים של המפעל מידע נוסף על זה שהוצג מטעם ממונה הבטיחות במקום. שנית, הוצגו בפנינו נתונים בגין סיכונים בריאותיים וגיהותיים מטעם המוסד המוסד לבטיחות וגהות, וכבר עמדנו על הנתונים שהובאו במסגרת זו.
אשר על כן, בקשת התובעת בעניין זה – נדחית.

24. מינוי מומחה רפואי כאשר קיימים חוסרים מסויימים בתשתית העובדתית -

התובעת טענה כי מאחר שקיימת עמימות וחוסר בפרטים רלבנטיים בנוגע לחומרים המזיקים אליהם נחשפה במסגרת העבודה, הרי הדרך הנהוגה הינה במינוי מומחה רפואי, כשבתוך כך הפנתה לפסקי הדין שניתנו בעניין ברק ובעניין פלוני.
בהקשר זה נציין, כי אמנם בהתאם להלכה הפסוקה, קיימת אפשרות לבחון במקרים המתאימים קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם כאשר קיי ם חוסר מידע לגבי חלק מן הפרטים הרלוונטיים, אולם במקרה הנדון אין בתשתית אשר הונחה בפנינו, כל מידע ולו ברמה המינימלית הנדרש ת על מנת לנקוט בדרך זו.

25. סוף דבר – מאחר שלא הונחה בפנינו כל תשתית עובדתית בדבר חשיפה ל חומרים מסוכנים או מזיקים בעבודת התובעת, דין התביעה להידחות.

26. לפיכך - התביעה נדחית.
בשים לב למכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות.

27. כל אחד מן הצדדים רשאי לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז בטבת תשע"ט (25 בדצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

54678313גב' אסתר מור
נציגת עובדים

מירון שוורץ, נשיא
אב"ד

מר זאב חיות
נציג מעסיקים