הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 44708-10-18

לפני כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן

התובע:
לואי שיבלי
ע"י ב"כ עו"ד כמאל אבו רחמון

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד פיראס ג'באלי

פסק דין

1. ביום 27/12/12 נפגע המערער בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה ובגינה נקבעו לו 15% נכות, החל מיום 1/3/13, בגין הגבלה בתנועות פרק הכתף, לפי פריט 41(4)(ב) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

2. ביום 17/5/18, הגיש המערער למשיב תביעה להחמרת מצב, לפי תקנה 36 לתקנות , אליה צירף אישור החמרה מיום 6/5/18 . וועדה רפואית מדרג ראשון החליטה כי לא חלה החמרה במצבו, וכנגד החלטתה הגיש המערער ערר.

3. ביום 12/8/18, התכנסה וועדה רפואית לעררים והחליטה לדחות את הערר (להלן: "הוועדה").
כנגד החלטת הוועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר לפניי.

4. עיקר טענות המערער –
א. הוועדה התעלמה מטענות המערער על נימולים ברגליים ומתלונותיו על כאבים עזים.
ב. הוועדה לא הסכימה עם המפורט במכתבו של ד"ר גאזי חביבאללה מיום 8/8/18 ולא התייחסה לאבחנות אשר צוינו בה. הוועדה לא ערכה את אותה הבדיקה אשר ערך ד"ר חביבאללה ולא בדקה את הגבלת הגב בהטיה לצדדים.
ג. הוועדה לא התייחסה לסיכום ביקור מיום 13/2/18, אצל ד"ר תאופיק בדראן, אשר התייחס לבדיקת CT מיום 6/2/18 ואבחן בלט L4/5 נושק לשק ובקע L4/5 שמאלי עם לחץ על השורש ושק. הוועדה לא התייחסה כלל לבדיקת ה- CT הנ"ל.
ד. הוועדה לא התייחסה לבדיקת ה- EMG מיום 17/2/18 ו לא ניתן להבין מהפרוטוקול אם התייחסה לבדיקות הדימות, לרבות MRI ו- CT .

5. עיקר טענות המשיב –
א. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער, עיינה במסמכים הרפואיים, ערכה בדיקה קלינית וקבלה החלטה מנומקת.
ב. הוועדה רשאית ומוסמכת להעדיף את ממצאי בדיקתה הקלינית והתרשמותה הבלתי אמצעית ממצבו של המערער, על פני כל בדיקה אחרת.
ג. הוועדה התייחסה למכתבו של ד"ר גאזי חביבאללה מיום 8/8/18 וקבעה מפורשות כי ממצאי בדיקתה הקלינית עולים בסתירה עם ממצאי בדיקתו, בנוסף לפרשנות המחמירה שניתנה על ידו לממצאי בדיקות הדימות. הבדיקה הקלינית הינה הכלי הראשון והאמין לקביעת ממצאים רפואיים וכל בדיקות הדימות הן בדיקות עזר משניות, כשלבדיקת ה- EMG אין משקל ואינה משמשת לקביעת נכות.
ד. החלטת הוועדה מבוססת על אדנים רפואיים גרידא.

6. החלטת הוועדה – המערער הופיע לפני הוועדה, בליווי בא כוחו, ומסר את התלונות הבאות:
"כאבי גב תחתון, הגבלות בהתפקוד היומיומי, מתעייף הרבה, קושי לעלות במדרגות. הגבלות בכיפוף. בישיבה נימולים ברגליים, מתעורר הרבה בלילה ומשנה תנוחה.".

בפרק "התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים", רשמה הוועדה כדלקמן:
"MRI מ 19.2.18 - יש יישור של הלורדוזיס מותני. בחוליות D12-L4 אין כל ממצא. בL4-5 יש דיסקופטיה עם לחץ קל על קדמת שק הדורה בהיצרות קלה של שני הרטססים. אין כל מעורבות של מבנים עצביים. ".

הוועדה בדקה את המערער ורשמה:
"מתהלך ללא צליעה ללא עזרים אורטופדים עומד על קצות האצבעות ועקבים, לורדוזיס מותנית שמורה. עולה ויורד על מיטת הבדיקה ללא עזרה. מתפשט ומתלבש ללא עזרה. יושב על מיטת הבדיקה עם רגליים ישרות שכפות ידיו מונחות עם השליש המרוחק של השוקיים, תחושה שמורה, היקף שרירי היריכם 44 סמ' דוצ', ושוקיים 34 סמ' דוצ'.".

הוועדה סיכמה את ממצאיה וקבעה:
"הועדה עיינה במכתביו של דר' חביבאללה ומעירה כי הממצאים הגופניים המתוארים על ידו אינם תואמים את מה שראתה הועדה היום בעינייה. והפרשנות שפירש את ממצאי בדיקות הדימות מחמירה ביותר לנוכח הדוח של המומחה הרדיולוגי ולכן הועדה אינה מקבלת את האמור במסמכים אלה. לנוכח ממצאי הבדיקה הגופנית ובדיקת הדמות הועדה דוחה את הערר.".
(הציטוטים לעיל מפרוטוקול הוועדה הובאו במלואם, על טעויות הכתיב ו/או ההדפסה אשר נפלו בהם, ככל ונפלו).

7. הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק , הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

8. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

9. אין לקבל את טענות המערער בכל הקשור לאופי הבדיקה הקלינית האורטופדית של הוועדה. מדובר בטענות שברפואה אשר דינן להידחות. מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה בצעה בדיקה קלינית אורטופדית אשר ממצאיה היו תקינים, והפנתה באופן מפורש לכך שבהתאם לבדיקתה לא נמצאו הממצאים אשר אליהם הפנה ד"ר חביבאללה, ולפיהם נמצאה הגבלה בינונית בתנועות גב תחתון. בהתאם להלכה הפסוקה די בכך כדי לצאת את חובת ההנמקה, משהוועדה מציינת מפורשות כי ממצאיה אינם כממצאי ד"ר חביבאללה, ובכך לא נפל פגם משפטי בהחלטתה בעניין זה.

10. עם זאת, מהפרוטוקול עולה כי הוועדה לא התייחסה באופן ממצה לתלונותיו הנוירולוגיות של המערער. גם בערר בכתב וגם בפניה, המערער העלה תלונה של נימולים ברגליים, אך מהפרוטוקול עולה כי הרישום היחיד בנוגע לתחום הנוירולוגי היה "תחושה שמורה" ומדידת היקפי ירכיים ושוקיים בלבד, וזאת על אף שמאישור ההחמרה לפי תקנה 36 (צורף לערעור) עולה כי בהתאם לבדיקת EMG מיום 17/2/18 קיימים סימנים של פגיעה שורשית משמאל – בדיקה אשר לא קבלה התייחסות מטעם הוועדה, ובכך לטעמי נפל פגם בהחלטתה.

11. בנוסף, עולה כי הוועדה מצאה לנכון להתייחס אך ורק לממצאי בדיקת ה- MRI מיום 19/2/18, כשאישור ההחמרה לפי תקנה 36 מתייחס לא רק לאותה בדיקה אלא גם מפנה לבדיקת CT מיום 6/2/18 , אשר מעלה ממצא של החמרה לעומת בדיקת CT קודמת מיום 11/7/16, החמרה אליה התייחס אף ד"ר בדראן במסמך בית חולים אנגלי מיום 13/2/18 . בכלל, מפרוטוקול הוועדה עולה כי בדיקת הדימות היחידה אשר הונחה לפניה היתה בדיקת ה- MRI מיום 19/2/18, וזאת על אף שכאמור, אישור ההחמרה לפי תקנה 36 מתייחס ודן ב מספר בדיקות הדמיה נוספות, ומשום מה אותן בדיקות לא הונחו במלואן בפני הוועדה ולא קיבלו את התייחסותה לממצאיהן, ובכך לטעמי נפל פגם משפטי בהחלטתה.

12. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתשוב ותייחס לתלונותיו בתחום הנוירולוגי, תבצע בדיקה קלינית נוירולוגית ותקבע האם יש למערער נכות בתחום זה. בפני הוועדה יונחו כל בדיקות הדימות אליהם מתייחס אישור ההחמרה מיום 6/5/18, כשעליה לתת את החלטתה המנומקת בשים לב לממצאי בדיקות הדימות הנ"ל.

13. בנסיבות העניין, על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

14. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ט, (08 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

לובנא תלחמי סוידאן , שופטת