הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 44146-08-18

לפני כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן

המערער
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

-

המשיב
קיזל כאמל
ע"י ב"כ: עו"ד ג'מאל דהאמשה

פסק דין

1. למשיב, יליד 1962 , אירעו ארבע תאונות אשר הוכרו על ידי המערער כתאונות עבודה, ובגינן נקבעו לו נכויות כמפורט להלן:
תאונה מיום 21/8/96 – 5% נכות בגין שבר בבוהן ימין.
תאונה מיום 10/8/00 – 10% נכות בגין ירידה בשמיעה .
תאונה מיום 25/11/05 – 71% נכות, לאחר הפעלת תקנה 15.
תאונה מיום 1/1/06 – %9.75 נכות בגין לכידה אולנרית.

2. ביום 19/11/17 הגיש המשיב למערער תביעה לצירוף נכויות, כאמור בסעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], הת שנ"ה-1995 (להלן: "החוק") ותקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

3. ביום 14/3/18, וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי לא התקיימו התנאים לצירוף נכויות וכנגד החלטתה הגיש המשיב ערר.

4. ביום 10/7/18, וועדה רפואית לעררים החליטה לקבל את ערר המשיב, וקבעה כי יש לצרף את הנכות הנוירולוגית ל - "נכות הבסיסית", כך שנכותו של המשיב הינה בשיעור של 78%, לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות (להלן: "הוועדה").
על החלטת הוועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר לפניי.

5. עיקר טענות המערער –
א. הוועדה החליטה לצרף נכויות מבלי שבחנה את התנאים לכך כאמור בתקנה 12 לתקנות, כשאין בהחלטתה הנמקה העומדת בתנאי התקנה.
ב. לפי הלכת טננבאום (עב"ל 1288/04) על פקיד התביעות לבדוק את תנאי הסף לצירוף נכויות, וככל והמשיב עובר את תנאי הסף, אזי עליו לעמוד בפני וועדה רפואית על מנת שזו תבחן האם הוא עומד בתנאי תקנה 12 כשהיא מתבקשת לקבוע מחדש, בהתאם למבחנים שהם בתוקף . הוועדה כלל לא נדרשה להוראות התקנה ולא בחנה אם ההצטברות והצירוף של הנכויות השונות היא שהביאה לירידה בהכנסה.
ג. בהחלטת הוועדה חסר משמעותי ומהותי ומן הטעם הזה יש להשיב את עניינו של המשיב אליה, כשטיעוני המשיב ממחישים את הטעות המשפטית של הוועדה.
ד. המערער הפנה לפסקה י"ב בהלכת טננבאום ולתפקיד אשר מצופה מן הוועדה לבצע, כשלפי טיעוני המשיב משקבע פקיד התביעות כי מתקיימים התנאים הראשונים, אין עוד צורך למעשה בהחלטת הוועדה , ולא כך הוא.
ה. מצופה מהוועדה שתדון ותבהיר אילו נכויות מאילו תאונות היא מצרפת, מה האופי המצטבר שלהם והאם הוא פגע בכושר ההשתכרות והאם בפועל קיים צמצום.
ו. יש לקבל את הערעור ומשלא קיים ערעור שכנגד יש לדחות את טענת המשיב שעל הוועדה להתייחס ליתר התאונות אשר החליטה לא לצרף, וכן יש מקום לחיוב בהוצאות.

6. עיקר טענות המשיב –
א. לאור הלכת טננבאום אליה הפנה המערער, טיעוניו אינם רלוונטים.
ב. מאישור פקיד התביעות אשר הוגש (מ/1) עולה כי המשיב מקיים אחרי התנאים שנקבעו בתקנה 12, ולכן עבר את תנאי הסף כדי להעבירו לוועדה רפואית.
ג. בהתאם להלכת טננבאום, כל מה שעל הוועדה לעשות הוא בחינת אפשרות צירוף הנכות בכדי לראות אם האופי המצטבר של הנכויות פגע בכושר השתכרותו של המשיב, דבר אשר אושר לוועדה מעצם אישור פקיד התביעות.
ד. תקנה 12 אינה רלוונטית, סעיף 121 הוא הרלוונטי. הירידה בהכנסה אינה העיקר אלא הפגיעה בכושר ההשתכרות, וזו נקבעת על פי מכלול נתונים עובדתיים ואין מחלוקת שפקיד התביעות אישר ש יש מקום לדון בצירוף הנכויות וכי כושרו של המשיב נפגע מעל 50% .
ה. הוועדה בצעה את תפקידה כנדרש, כשברור מהפרוטוקול שהנכות המצטברת שנקבעה הינה בשיעור 52%, הינה כתוצאה מצירוף הנכות בגין התאונה משנת 2005 והנכות הנוירולוגית של 9.75% .
ו. יש לדחות את הערעור, וככל ובית הדין יחליט לקבלו על הוועדה להתייחס לשאר הנכויות של המשיב.

7. החלטת הוועדה – המשיב הופיע לפני הוועדה, יחד עם באו כוחו, ומסר את הדברים הבאים:
"סובל מבעיות נפשיות אורטופדיות ונוירולוגיות.
לא עובד סובל מדום נשימה יד לי סוכר.".
ואילו בא כוחו מסר:
"בבקשה לצרוף נכויות נכללה נכות יציבה בשיעור 9.75% בגין פגיעה בעבודה מיום 1.1.2006 שלא זכתה להתייחסות.
לא מתווכחי עם אחוזי הנכות
אני בא ואומר 4 נכויות בתחומים שונים בנוסף לנכות שלא התייחסו אליה אחת מהנכויות בשיעור של 71% ואז באים ומוסיפים עוד 10+5+10 הוועדה הייתה צריכה להסתכל על השפעתן של הנכויות.
מן ההגינות לצרף את כל הנכויות ולהעניק לו אובדן מלא הבן אדם אינו כשיר.
גילו בן 58 נגזר עליו לעבוד עבודה פיזית.
בנכות כללית, 83% .
בעניין הפסיכיאטרי מרשי אושפז 6 חודשים רצוף.".

בפרק " סיכום ומסקנות" ציינה הוועדה כדלקמן:
"הוועדה עיינה בחומר הרפואי והקשיבה קשב רב לבא כוח התובע ומקבלת את הערר בחלקו.
הוועדה מקבלת שהנכות שנקבע בגין הפגיעה העצבית האולנרית על רקע מחלת מקצוע מן הראוי שתבסף לנכות הקודמת שנקבע בגין תאונת עבודה מתאריך 10.08.2000
אי לכך הוועדה מוסיפה לנכות הבסיסית שנקבע בתאונה מיום 10.08.2000
52% כולל הנכויות הנוירולוגיות 9.75%
שאר הנכויות א.א.ג. ואורתופד – כף רגל אינן תורמות למצבו התעסוקתי." .

מכאן, הוועדה קבעה כי נכותו הכוללת של המשיב הינה בשיעור של 51.98%, ולאחר הפעלת תקנה 15 78%, החל מיום 19/11/17 .
(הציטוטים לעיל מפרוטוקול הוועדה הובאו במלואם, על טעויות הכתיב ו/או ההדפסה אשר נפלו בהם, ככל ונפלו).

8. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל , וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

9. בהתאם לסעיף 123 לחוק, במסגרת ערעור על החלטות וועדה לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה ( ראו בין היתר עב"ל ( ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). ע וד נפסק כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן ( עב"ל ( ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006). בנוסף, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה ( דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

10. שני הצדדים הפנו לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעבל 1288/04 יוסף טננבאום – המל"ל (מיום 1/1/06, להלן: "פרשת טננבאום"), כשכל צד טוען כי הפסיקה לפיו תומכת בעמדתו .
בפרשת טננבאום נדון עניינו של מי שפקיד התביעות דחה את תביעתו לצירוף נכויות לפי סעיף 121 לחוק, כשבית הדין הארצי (כב' השופט עמירם רבינוביץ) דן בפרשנותם של סעיף 121 לחוק ותקנה 12 לתקנות וחלוקת הסמכויות בין פקיד התביעות לוועדה בקשר לקביעת דרגת הנכות המצטברת, ופסק כדלקמן:
"ד. תקנה 12א. קובעת את חלוקת הסמכויות בין פקיד התביעות לוועדה בקשר לקביעת דרגת הנכות המצטברת.
על פי חלוקה זו פקיד התביעות הוא, לכאורה, האיש המוסמך לקבוע אם התקיימו התנאים המנויים בסעיף 1 ו- 2 לתקנה 12 לתקנות. כלומר, פקיד התביעות הוא זה שצריך לקבוע, אם כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צומצמה הכנסת הנכה מן העבודה ב- 50% או יותר, והוא שצריך לקבוע, אם צירוף דרגות הנכות מזכה את המערער בקצבה במקום מענק, או בדרגת נכות כאמור בתקנה 16 לתקנות.
אישור פקיד התביעות לקיומם של שני תנאים אלה פותח את שער הכניסה לדיוני הוועדה הרפואית, שהיא זו שצריכה לקבוע את דרגת הנכות המצטברת.

ה. הסמכות המוענקת לפקיד התביעות בעניינים אלה קבועה, לכאורה, במפורט בתקנה 12א לתקנות במילים: "לאחר שפקיד התביעות יאשר שהתקיימו בנכה הנסיבות כאמור בתקנה 12". נסיבות אלה הן כל אלה הנזכרות בתקנה 12, לרבות הקשר הסיבתי בין האופי המצטבר של הנכויות והירידה בהכנסות.

ו. הענקת סמכות לפקיד התביעות בכל הנוגע לקביעה, האם חל צמצום ב- 50% או יותר בהכנסתו של נפגע העבודה לעומת הכנסתו לפני הפגיעה היא טכנית עובדתית, אך הענקת סמכות גם לגבי קביעת הקשר הסיבתי הין האופי המצטבר של הנכויות והצמצום בהכנסות, מחייבת חוות דעת רפואית, ואין היא בתחום מומחיותו של פקידת התביעות.".

ובהמשך נפסק:

"ט. עוד ניתן להסיק מפסק דין אדלר, כי תפקידו של פקיד התביעות הוא במידה רבה טכני, והוא מתמצה בקביעה ראשונית, לכאורית, האם צירוף הדרגות עשוי לזכות את הנפגע בקצבה במקום מענק וכיו"ב. אין פקיד התביעות צריך להיכנס לשאלת הקשר הסיבתי שבין האופי המצטבר של הנכויות והירידה בהכנסות, ומכל מקום אין זה העיקר. די בכך שהצטברות הנכויות עשויה לזכות את הנכה בקצבה במקום מענק, כדי ליתן לו את כרטיס הכניסה לוועדה, שהיא זו שצריכה להחליט בשאלה הרפואית.

כל פרשנות אחרת, כפי שעלולה להשתמע מהפירוש המילולי של התקנות, היא אולטרה וירס להוראות החוק ותכליתו הבאות לאפשר צירוף נכויות בצורה גמישה וליברלית.".

11. לאור המפורט לעיל, עולה כי בהתאם לנפסק בפרשת טננבאום, אשר אליה כאמור הפנה גם המשיב, טענותיו בכל הנוגע למשקל אישור פקיד התביעות אינן יכולות לעמוד, משנפסק באופן מפורש כי אישור פקיד התביעות הינו ראשוני ולכאורי בלבד, ואין ולא אמורה להיות בו התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין האופי המצטבר של הנכויות והצמצום בהכנסה, משמדובר בעניינים אשר אינם בתחום מומחיותו של פקיד התביעות, אלא הם צריכים לקבל התייחסות מטעם הוועדה הרפואית.

12. ביום 8/7/18 פורסם פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניינו של פלוני – המל"ל ואח' (עבל 13889-04-14), ובו נדון עניינו של מי שהוועדה הרפואית לעררים דחתה את בקשתו לצירוף נכויות, ושם בית הדין הארצי (כב' השופטת לאה גליקסמן) סרק בהרחבה את ההלכות בעניין צירוף נכויות, החל מפרשת טננבאום, והפנה, בין היתר, גם להלכת דעדוש (עבל 42031-09-11 יצחק דעדוש – המל"ל, מיום 13/11/13) בה נפסק:
"... חזר על ההלכה שנפסקה בעניין טננבאום שלפיה סמכות פקיד התביעות היא טכנית בעיקרה – בחינת צמצום הכנסות מעבודה וחישוב האם דרגות הנכות שנקבעו למבוטח בגין פגיעותיו בעבודה עשויות לזכותו בקבה במקום מענק ששולם לו לגבי אחת מהפגיעות, או האם צירוף דרגות הנכות מפגיעות בעבודה באופן משוקלל וללא תקנה 15 יקנה למבוטחת דרגת נכות של 65% לפחות. ככל שהמבוטח עבר את הבחינה הטכנית של פקיד התביעות- מועברת הבקשה לצירוף נכויות לוועדה הרפואית שצריכה להחליט האן אכן כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צמצם נכה העבודה בדרך קבע את הכנסתו בעבודה ב- 50% או יותר לעומת הכנסתו ברבעון עובר לפגיעה האחרונה בעבודה הרלוונטית לעניין יישום תקנה 12. זאת, נוכח העובדה שהקשר הסיבתי בין הנכויות מעבודה לבין צמצום ההכנסות מעבודה כרוך בשאלות של מומחיות רפואית, ולפיכך ניתנה סמכות לדון בכך לוועדה הרפואית." .

13. כאמור לעיל, ומשברור כי תפקידה של הוועדה הרפואית לעררים הינו מהותי ביותר כשעליה להחליט האם כתוצאה מהאופי המצטבר של נכויותיו צמצם המשיב את הכנסתו מעבודה ב- 50% או יותר, יש לבחון אם הוועדה נשוא הליך זה פעלה בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות, וכמפורט בהלכה הפסוקה שלעיל.

14. יש לדחות את טענות המשיב לעניין אי רלוונטיות תקנה 12 לתקנות, ואסתפק בהפניה להלכת פלוני שלעיל, לפיה לא ניתן לקבוע כי על הוועדה לבחון את הבקשה לצירוף נכויות על יסוד מבחן שונה מהמבחן שנקבע בתקנה 12.

15. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי כל מה שקבעה היה כי "מן הראוי" שהנכות בגין הפגיעה העצבית אולנירית תתווסף לנכות שנקבעה בגין התאונה מיום 10/8/00 שהינה ה"נכות הבסיסית" – בזה הסתכמה הנמקת הוועדה בכל הנוגע להחלטתה לצרף נכויות, כשהיא מוסיפה וקובעת כי הנכויות בתחום א.א.ג. ובתחום האורתופדי "אינן תורמות למצבו התעסוקתי.".
פרוטוקול הוועדה אינו מפרט באופן ברור ומסודר, באיזה תאונות עבודה מדובר , מהי הנכות אשר נקבעה בגין כל תאונה ובאיזה תחום. כך שלא ניתן להבין מהפרוטוקול מה ן שיעור הנכויות אשר צורפו בגין אותן שתי תאונות אליהן היא מתייחסת וביחס אליהן בלבד היא מקבלת את תביעת המשיב לצירוף נכויות.

מהפרוטוקול לא עולה שהוועדה קיימה דיון כלשהו בשאלת קיומם של התנאים שנקבעו בתקנה 12א לתקנות, לעניין האופי המצטבר של הנכויות וכן בסוגיית צמצום ההכנסה בדרך קבע ב- 50% או יותר, ובכך נפל פגם משפטי בהחלטתה.

16. פרוטוקול הוועדה מעלה כי היא לא עמדה בחובת ההנמקה הבסיסית אשר היא חבה בה בהיותה גוף מעין שיפוטי בהתאם להלכה הפסוקה , כשלא ניתן להסיק מהפרוטוקול מדוע הוועדה החליטה לצרף את שתי הנכויות האמורות והאם מתקיימים התנאים שנקבעו בתקנה 12 לצירוף נכויות, ובכך נפל פגם משפטי בהחלטתה.

17. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתשוב ותדון בעררו, תוך פירוט תאונות העבודה הרלוונטיות והנכויות אשר נקבעו בגינן, ותוך התייחסות מפורטת ומנומקת לשאלת הקשר הסיבתי בין האופי המצטבר של הנכויות והירידה בהכנסות, כאמור בתקנה 12 לתקנות.

18. בנסיבות עניין, והואיל ומדובר בהליך בתחום הביטחון הסוציאלי, החלטתי לא לתת צו להוצאות.

19. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אדר ב' תשע"ט, (04 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

לובנא תלחמי סוידאן , שופטת