הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 44128-08-18

לפני כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן

המערער:
פאדי קורדחג'י
ע"י ב"כ עו"ד עזמי עודה

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

1. ביום 22/9/16, אירעה למערער, יליד 1978, תאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

2. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער 10% נכות זמנית מיום 21/12/16 עד ליום 30/4/17 ו- 0% נכות צמיתה החל מיום 1/5/17 . כנגד החלטה זו הגיש המערער ערר.

3. ביום 19/6/18, התכנסה וועדה רפואית לעררים, החליטה לקבל את הערר וקבעה כי למערער 10% נכות זמנית מיום 21/12/16 עד ליום 30/4/17, ו- 10% נכות צמיתה החל מיום 1/5/17, בגין הגבלה קלה בע"ש מותני , לפי פריט 37(7)(א) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ), תשט"ז-1956 (להלן: "הוועדה").
כנגד החלטת הוועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר לפניי.

4. עיקר טענות המערער –
א. הוועדה לא פירטה את ממצאיה ביחס לצוואר ולא ברור איזה מבחנים בוצעו ומהו טווח התנועות.
ב. הוועדה לא נימקה את החלטתה ביחס לצוואר ואין בפרק סיכום ומסקנות התייחסות לצוואר כלל.
ג. הוועדה לא התייחסה לתלונת המערער ביחס לכאב בצוואר , כשהיה עליה לשקול הפעלת סעיף סל בגין הכאב.
ד. לא ברור מדוע הוועדה לא אימצה את קביעת המומחה מטעם המערער ביחס לצוואר.
ה. המערער ציין בפני הוועדה כי חלה ירידה בהכנסתו, אך הוועדה לא מצאה לנכון להעביר את עניינו לוועדת רשות לפי תקנה 15 .
ו. החלטת הוועדה לפיה המערער מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת אינה מנומקת.
ז. המערער טען לאורך תקופת הנכות הזמנית ושיעורה, כשקביעת הוועדה בעניין זה סותרת את עצמה – מצד אחד אין עבר ומצד שני אין נכות זמנית.
(יש לציין כי בהודעת הערעור ובפתח הישיבה מיום 14/2/19, המערער הדגיש כי ערעורו מתייחס לקביעות הוועדה בנוגע לצוואר ולתקנה 15 בלבד , אך כפי שעולה מפרוטוקול הישיבה הנ"ל, ולאחר שהתנהל דיון לא פורמלי, ב"כ המערער הוסיף לנימוקי הערעור טענה לעניין הנכות זמנית , כמפורט לעיל).

5. עיקר טענות המשיב –
א. הוועדה קבעה כי "תנועות הצוואר ללא מעצור מכני, מלאות וחופשיות לכול הכיוונים, אין הגבלה בצוואר". משך זמן ואופי הבדיקה הם פרוגרטיבה ובתחום מקצועיות הוועדה.
ב. הוועדה ציינה כי מקבלת את חוות דעתו של ד"ר סלטי באופן חלקי, העניקה למערער 10% נכות כפי שקבע ולא קבעה 10% בגין הצוואר כפי שקבע ד"ר סלטי , כך שברורה כוונתה לעניין אי קבלת עמדתו ביחס לצוואר.
ג. יש לקרוא את פרוטוקול הוועדה כמכלול , כך שאם ציינה הוועדה בבדיקתה הקלינית כי תנועות הצוואר ללא מעצור מיכני, מלאות וחופשיות לכל הכיוונים ואין הגבלה בצוואר, די בכך ואין צורך לשוב ולהידרש לנושא בפרק סיכום מסקנות.
ד. אין קובעים נכות בגין כאב ואף ד"ר סלטי מטעם המערער לא קבע נכות בגין כך.
ה. בנכות הנמוכה מ- 20% אין על הוועדה כל חובה להפנות את עניינו של המערער לוועדת רשות. הוועדה ציינה כי המערער מסוגל לחזור לעבודה מלאה ללא הגבלה, כך שאין לטיעון של הירידה בהכנסה כל תוחלת לאור הדרישה הדו שלבית של תקנה 15.
ו. לעניין נכות זמנית, הוועדה התייחסה לנושא זה כפי שעולה מהפרוטוקול, ואף ד"ר סלטי מטעם המערער לא קבע נכות זמנית.
ז. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפלה בה טעות משפטית.

6. החלטת הוועדה – המערער הופיע בפני הוועדה, בליווי בא כוחו, ומסר את התלונות הבאות: "סובל מהגבלה בצוואר עם כאבים, הגבלה בתנועות הגב עם כאבים.". ואילו בא כוחו מסר את הדברים הבאים:
"הערר מתיחס לנכויות הזמנית, לא היה שבר היה פריצת דיסק. גם דרג I קבע שיש הגבלה אך לא קבע נכויו ת.
אבל הוועדה התיחסה שסה לא טראומתי, מדובר בבחור צעיר לא היה עבר רפואי קודם לתאונה.".

הוועדה התייחסה לבדיקת MRI ע"ש מותני מיום 10.9.17 וקבעה: "נראת פריצת דיסק אחורית מרכזית בגובה L5-S1 הגורמת ללחץ על שוק הדוראלי. ".

בפרק "ממצאים בבדיקת הוועדה", נרשם:
"בבדיקה אורטופדית: אין ספאזם בשרירי הגב והצוואר, כוח שרירים בגפיים, אין סימני גירוי שורשי, תנועות הצוואר ללא מעצור מכני, מלאות וחופשיות לכול הכיוונים, אין הגבלה בצוואר, בבדיקת הגב התחתון כאב מופק בכיפוף הגב לפני מעבר ל 40 מעלות לאנך.
הטיה לצדדים 20 מעלות לכול צד ללא הגבלה בתנועות סיבוביות של הגב. ".

הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן:
"קיימת הגבלה בתנועות גב תחתון ללא סימני גירוי שורשי. מקור ההגבלה הוא כאב בעקבות פריצת דיסק L5-S1 לאור גיל התובע פריצת דיסק מסוג זה היא על רקע טראומתי ובהעדר עידות בעיה קודמת יש ליחסה לתאונה הנדונה. הוועדה קובעת 10 אחוז בגין גב תחתון לפי סעיף 37(7)(א), אין עידות בתיקו הרפואי שמידת ההפרעה היתה חמורה מעבר לבדיקה הנוכחית לכן לא מוצדק לתת נכות זמנית גבוה יותר.
אין מקום להפעלת תקנה 15, מסוגל לעבודה. הוועדה עינה בחוות דעתו של ד"ר סלטי ומקבלת אותה בחלקה.".
(הציטוטים לעיל מפרוטוקול הוועדה הובאו במלואם, על טעויות הכתיב ו/או ההדפסה אשר נפלו בהם, ככל ונפלו).

7. הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

8. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסג רת ערעור על החלטות וועדות לעררים מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22/6/06), כשאחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

9. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי בדיקת הוועדה הקלינית לצוואר היתה תקינה – הוועדה רשמה באופן ברור ומפורש כי לא נמצא ספאזם בשרירי הגב והצוואר, אין סימני גירוי שורשי וכי תנועות הצוואר ללא ממעצור מכני, מלאות וחופשיות לכל הכיוונים, תוך שהיא מדגישה "אין הגבלה בצוואר". מדובר בממצאים מפורטים וברורים , כשאין חובה על הוועדה לפרט טווח תנועות משעלה כי אין שום הגבלה בתנועות. טענת המערער לעניין חובת פירוט טווחי תנועה ומבחנים הינה טענה רפואית אשר אף אינה מתיישבת עם העובדה שגם המומחה מטעמו לא פירט בחוות דעתו טווחי תנועות הצוואר.

10. ממצאי הוועדה הנ"ל, לפיהם אין הגבלה בתנועות הצוואר, שונים מממצאי בדיקת ד"ר אליהו סלטי מטעם המערער , כפי שעולה מחוות דעתו (מ/1), בה נרשם, בין היתר, כי נמצאה הגבלה במידה קלה בתנועות הצוואר, דבר אשר הביא אותו לקביעה לפיה למערער 10% נכות .
בהתאם להלכה הפסוקה שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה וועדה שונים מאלה ששימשו את המומחה מטעם המבוטח, מובן מאליו שאף המסקנות שנובעות מאותם ממצאים תהינה שונות, ומכאן קביעה בדבר השוני בממצאים מספקת כדי לצאת חובת ההנמקה (דב"ע נא/99-122 חיים קלייר – המל"ל פד"עכג 169, דב"ע נד/01-21,22 המל"ל – דוד כהן פד"עכז 474).
אין לקבל את טענת המערער לפיה לא ברור מדוע הוועדה לא קבלה את מסקנת ד"ר סלטי לעניין קיומה של נכות בשל הגבלה בתנועות ע"ש צוואר. הוועדה ציינה כי עיינה בחוות דעתו של ד"ר סלטי ומקבלת את מסקנותיו באופן חלקי, תוך שהיא מאמצת את המסקנה הנוגעת לה גבלה בע"ש מותני בלבד, ובכך לא קבלה את מסקנתו השניה לעניין הגבלה בתנועות ע"ש צווארי, וזאת לאור ממצאיה הקליניים הברורים והמפורטים, ובכך הוועדה עומדת בחובת ההנמקה בהתאם להלכה הפסוקה.

11. בניגוד לטענת המערער, מפרוטוקול הוועדה עולה כי היא שמעה את תלונ תו לעניין כאבים בצוואר ורשמה אותה, אך לא מצאה מקום להעניק נכות בגינה. הלכה פסוקה מושרשת ידועה היא שכאב כשלעצמו אינו מקנה נכות וכי נכות יש לקבוע על סמך בדיקה קלינית וממצאיה. מה עוד שקביעת נכות ושיעורה הינה קביעה רפואית מקצועית מובהקת הנמצאת בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, ומכאן גם בענין זה לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה.

12. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי החלטתה בכל הנוגע לתלונות המערער ביחס לצוואר, לרבות התייחסותה לחוות דעתו של ד"ר סלטי לעניין זה, הינה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי כלשהו.

13. באשר לטענת המערער ביחס לקביעת הוועדה ביחס לאי הפעלת תקנה 15 לתקנות – הפעלת תקנה 15 אפשרית כל עוד מתקיימים שני תנאים מצטברים: הראשון, המבוטח אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו, והשני, הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.
מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה קבעה כי המערער מסוגל לעבודה וזאת לאחר ששמעה את תלונותיו, בדקה אותו בבדיקה קלינית מקיפה וקבעה נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני . משלא התקיים התנאי המצטבר הראשון המפורט לעיל, לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה שלא להתייחס לסוגיית הירידה בהכנסות או באי הפניית המערער לוועדת רשות, אשר בהתחשב בשיעור הנכות אשר נקבע ל ו אין מלכתחילה חובה על הוועדה להתייעץ עמה, כאמור בתקנה 16א לתקנות.

14. באשר לטענת המערער לעניין הנכות הזמנית אשר נקבעה לו ושיעורה – מהפרוטוקול עולה כי החלטת הוועדה לדחות את עררו ביחס לסוגיה זו נתקבלה לאחר שעיינה בתיעוד הרפואי בתיקו , תוך שהיא מדגישה כי מתיקו הרפואי לא עולה הפרעה העולה על אותם 10% נכות זמנית אשר נקבעו לו על ידי הדרג הראשון , ומכאן קבעה שאין הצדקה לשיעור נכות זמנית גבוה יותר. מדובר בקביעה רפואית מקצועית מנומקת, אשר נתקבלה לאחר עיון במסמכים רפואיים ובה לא נפל פ גם משפטי.

15. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.

לא בלי היסוס, החלטתי לא לתת צו להוצאות.

16. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד אדר א' תשע"ט, (01 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

לובנא תלחמי סוידאן , שופטת