הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 4349-11-18

לפני כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן

המערער:
גדי ללוש
ע"י ב"כ: עו"ד גלעד מרקמן

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקבי

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מיום 2.10.2018 , אשר קבעה למערער 10% נכות בגין ליקוי שמיעה כתוצאה לחשיפה לרעש במסגרת העבודה, החל מיום 18.12.2017, וזאת לאחר ניכוי 5% בגין גורמים אחרים (להלן: "הוועדה").

2. המערער, יליד 1956, מסגר – רתך במקצועו. ביום 5.6.2018, קבעה וועדה רפואית מדרג ראשון כי למערער נכות בשיעור 7.5%, וזאת לאחר שקבעה כי הנכות המגיעה בגין ליקוי השמיעה היא בשיעור 15% , לפי פריט ליקוי 72 (1)(ד)(5), לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, כאשר 50% מהליקוי הינו בגין מצב תחלואתי קודם. כנגד החלטה זו הגיש המערער ערר.

3. הוועדה קיבלה את ערר המערער על החלטת דרג ראשון וקבעה כי יש לנכות 5% נכות ולא 7.5% נכות.

4. עיקר טענות המערער –

א. הוועדה שגתה בכך שניכתה אחוזי נכות מהנימוק כי קיים גורם נוסף תחלואתי שגרם לירידה בשמיעה בתדרי הדיבור. הפסיקה קבעה כללים לפיהם רשאית הוועדה להפחית מדרגת נכות בשל קיומם של גורמים אחרים מלבד תנאי העבודה, רק במקרים שבהם הוכח כי גורמי הסיכון התממשו בפועל לכדי נכות.
ב. המערער הפנה לפסיקה התומכת בטענתו, לרבות לבר"ע (ארצי) 54 636-04-18 המל"ל – משה צמרת ( מיום 28.12.2018) וטען כי מדובר בהלכה חדשה לפיה על הוועדה לנמק את קביעתה על בסיס כלל נסיבותיו האישיות של המערער לרבות מבחינה רפואית וכן כי ככל שיש אסכולה רפואית מטיבה למבוטחים, יש לפסוק על פיה.
ג. הוועדה לא הצביעה על גורם סיכון כלשהו מלבד תנאי העבודה, אשר התממש בפועל לכדי נכות המצדיקה ניכוי משיעור הנכות הכוללת, ולפיכך נפל פגם משפטי בהחלטתה.

5. עיקר טענות המשיב –

א. ההלכה אליה מפנה המערער בהודעת הערעור אכן קובעת כי בפגיעות מסוג מיקרוטראומה, מקום בו הוועדה מפחיתה מהנכות הכוללת נכות אשר אינה קשורה לעבודה, יש לעשות כן על סמך נתונים מוכחים. המערער אינו מבחין בין גורמי סיכון לבין נתונים מוכחים ומכאן המקור לסברתו השגויה לפיה נפל פגם בעבודת הוועדה.
ב. הוועדה הסבירה באופן נהיר את קביעתה בהצביעה על נתוני האודיאוגרמות מיום 19.12.2017 ו- 10.8.2017 , מהן עולה תמונה של עקומות שמיעה שטוחות בלתי אופייניות לנזק שנגרם לאוזן הפנימית כתוצאה מהחשיפה לרעש.
ג. הוועדה הוסיפה כי הנזק לחשיפה לרעש מתבטא בפגיעה בתדרים הגבוהים ורק בחלוף הזמן יתכן נזק נוסף בתדרים הנמוכים, כאשר הפגיעה בתדרים הנמוכים אינה מגיעה כדי המדדים המפורטים באודיאוגרמות לעיל. לאור ז את הסיקה הוועדה כי בנוסף לרעש ההתקפי קיים גורם תחלואתי נוסף שגרם לירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור. כך נימקה הוועדה את ייחוס 5% מהנכות לגורמים שאינם קשורים לחשיפה לרעש, על בסיס נתונים מוכחים העולים מבדיקות השמיעה ועל בסיס הידע הרפואי שבו היא מחזיקה בנושא חבלות אקוסטיות כתוצאה מחשיפה לרעש התקפי ומשך התהוותן.

6. החלטת הוועדה – המערער הופיע בפני הוועדה, בליווי בא כוחו, ומסר את הדברים הבאים:
"יש לי בעית שמיעה בערך 7-8 שנים, בתקופה האחרונה ישנה החמרה, במיוחד באוזן שמאל. לא שומע מה מדברים איתי, שומע רק עם המיקרופון של הטלפון. נמצא בטיפול של א.א.ג. שומע רעשים באוזניים כל הזמן, רופא המטפל קבע שאין מה לעשות".

ואילו בא כוחו מסר:
"חוזר על נימוקי הערר, מפנה שוב לפסיקה החד משמעית כ כאשר הוועדה סבורה כי יש מצב קודם, הוועדה צריכה לקבוע אחוזי נכות לפי נתונים מוכחים, הוועדה מדרג ראשון לא פעלה על פי הפסיקה ולפיכך אין לנכות מצב קודם, כמו כן מבקשים לקבוע אחוזי נכות לפי בדיקה נתראלית מיום 10.8.17 לציין שז והי בדיקה המטיבה עם התובע ולפיכך מבוקש לקבוע אחוזי נכות על פי בדיקה זו ולא על פי הבדיקה שהסתמכה עליה הוועדה מדרג ראשון".

הוועדה דנה בעניינו של המערער, וקבעה כדלקמן:
"הוועדה הקשיבה לדברי התובע ובא כוחו ועברה על המסמכים שנמצאים בתיקו, לציין שהתובע עובד כמסגר מאז גיל 14 ואף שירת במקצוע זה בצבא . מהיותו חשוף לרעשים כבר מגיל צעיר ניתן להניח בוודאות שתחילתו של הנזק השמעתי היה כבר בשנים אלו. בתיקו שתי בדיקות שמיעה האחת מתאריך 19.12.17 והשניה מ 10.8.17, בשתי בדיקות אלו עקומות השמיעה אינן אופייניות לנזק שנגרם לאוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש.
בחשיפה לרעש נגרם נזק בתדרים הגבוהים ורק עם המשך החשיפה יתכן נזק נוסף גם בתדרים הנמוכים אולם בחשיפה לרעש הנזק בתדרים הנמוכים לא מגיע לכדי חומרה כזאת כפי שמתבטא בבדיקות השמיעה של התובע ולכן לדעת הוועדה קיים גורם נוסף תכלואי שגרם לירידה בתדרי הדיבור".

הוועדה סיכמה כי היא:
"...מקבלת את הערר וקובעת נכות בשיעור 15 אחוז לפי סעיף 72(1)(ד)(5), בניכוי 5 אחוז בגין מצב תכלואי לאור עקומת השמיעה הבלתי אופינית".
(הציטוטים לעיל מפרוטוקול הוועדה הובאו במלואם, על טעויות הכתיב ו/או ההדפסה אשר נפלו בהם, ככל ונפלו).

7.        הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות , וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

8.         בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006). בנוסף, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

9. סעיף 118 לחוק מטיל על וועדות רפואיות לקבוע " אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה", וכן את " דרגת הנכות לעניין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע...".
סעיף 120 לחוק קובע כי " בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה".

10. בבעב"ל (ארצי) 54167-08-15 בנימין – המ ל"ל ( מיום 10.2.2019), חזר בית הדין הארצי על ההלכות לעניין יישום סעיפים 118 ו – 120 לחוק, בעניין קביעת קשר סיבתי רפואי על ידי הוועדה וניכוי מצב קודם. פסק הדין ציטט את ההלכה מתוך עב"ל ( ארצי) 46154-03-12 יצחק זהר – המל"ל (מיום 4.8.2013 ) וכך נפסק:

"א. הכלל הוא על פי סעיף 118, 120 לחוק, שבקביעת דרגת הנכות על ידי הוועדה הרפואית אין להתחשב בנכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה בין אם היא הייתה לפני או אחרי הפגיעה בעבודה.
ב. אופן קביעת דרגת הנכות לגבי שלושת סוגי הפגיעות בעבודה - תאונת עבודה, מחלת מקצוע ומיקרוטראומה, כאשר מדובר בנכות מעורבת עקב העבודה ושלא עקב העבודה, הינו על דרך של עריכת חשבון עובר ושב. דהיינו, על הוועדה הרפואית לקבוע את דרגת הנכות הכוללת ולהפחית ממנה, על סמך נתונים מוכחים, את הנכות שאינה קשורה לפגיעה שהוכרה כפגיעת עבודה. הנכות הנותרת כתוצאה מאותה הפחתה הינה הנכות עקב הפגיעה בעבודה, ולגביה יש לשקול הפעלת תקנה 15.
ג. באשר לנתונים מוכחים לעניין עריכת חשבון עובר ושב, אין מניעה כי הוועדה תסתמך על חומר רפואי לאחר הפגיעה בעבודה, שלהערכתה מצביע על נכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה, כפי שיעורה למועד קביעתה את דרגת הנכות היציבה.
ד. לגבי מחלות מקצוע או מיקרוטראומה, בפגיעות עבודה אלה, בדרך כלל קיימת חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי הסיכון הקשורים לעבודה ושאינם קשורים לעבודה; ועקב פעולתם המשולבת במקביל של שני גורמים אלה מתהווה לעיתים במקביל הנכות... במקרים שכאלה על הוועדה להעריך נכותו הכוללת של המבוטח בגין הפגימה... וממנה להפחית את הנכות שאינה קשורה בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, על סמך נתונים מוכחים עובר למועד קביעתה את דרגת הנכות היציבה...
ה. כשמדובר בתאונת עבודה, למשל אוטם שריר הלב שהוכר כתאונת עבודה, והוועדה צריכה לקבוע את דרגת הנכות בעטיו, ולהערכתה אין לייחס את כל הנכות הלבבית לאוטם שהוכר כתאונת עבודה; במקרים אלה מתעוררת בדרך כלל שאלת הנכות שאינה קשורה לתאונה בעבודה עובר לפני קרות האוטם. לכן במקרים אלה מדוייק יותר הניסוח של " מצב קודם לתאונה" לגבי עריכת חשבון עובר ושב על פי הילכת מרגוליס..." .
(ההדגשה אינה במקור).

11. בענייננו הוועדה קבעה כי נכותו הכוללת של המערער בגין ליקוי השמיעה הינה בשיעור 15%, כאשר יש לייחס 10% לגורם החשיפה לרעש בעבודה. הוועדה נתנה את דעתה לכך כי המערער היה חשוף לרעשים מגיל צעיר, ואף גם בתקופת שירותו הצבאי, וכך הניחה "בוודאות" כי תחילתו של הנזק השמיעתי היה כבר בשנים אלה. בנוסף, הוועדה הפנתה לשתי בדיקות השמיעה אשר הונחו לפניה וניתחה את ממצאיהן ו מצאה כי בשתיהן עקומות השמיעה אינן אופייניות לנזק שנגרם לאוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש. כמו כן הוסבר על ידי הועדה, כי בחשיפה לרעש נגרם נזק בתדרים גבוהים ורק עם המשך החשיפה יתכן נזק נוסף גם בתדרים הנמוכים - אולם לא בחומרה כז ו אשר משתקפת בבדיקות השמיעה אשר הונחו לפניה. לפיכך, ציינה הוועדה, כי לדעתה קיים גורם נוסף – תחלואתי – אשר גרם לירידה בשמיעה בתדרי הדיבור.

12. במסגרת החלטתה אם כן, קבעה הוועדה כי מתוך 15% נכות, רק 10% נכות נובעים מתנאי העבודה ברעש מזיק ונכות בשיעור 5% נובעת מנזק אש ר נגרם שלא מחשיפה לרעש ולהערכת הוועדה, נגרם מגורם תחלואתי. הוועדה קיימה דיון מפורט בעניינו של המערער ונימקה את מסקנתה תוך מתן הסבר אודות הנתונים עליהם היא התבססה. החלטת הוועדה התקבלה על בסיס נתונים מוכחים כפי שהונחתה לכך בפסיקה, אשר בעיקרם עולים מממצאי בדיקות השמיעה אשר הונחו לפניה.

13. באשר לפסק הדין בעניין משה צמרת אליו הפנה המערער – מעיון בו עולה כי ניתן לאחר שהצדדים הסכימו להצעת בית הדין הארצי , ואילו מפסק הדין האזורי עליו הוגשה בקשת רשות הערעור עולה כי מדובר היה במקרה שבו הפחיתה הוועדה מנכותו של המבוטח בגין ליקוי שמיעה, בשל גיל ועל בסיס הנחות סטטיסטיות אשר לא הוכח כי הן מתקיימות באופן פרטני אצל אותו מבוטח. פסק הדין בבית הדין הארצי קבע כי על הוועדה לבחון איזה חלק מנכותו של המבוטח בגין ליקוי השמיעה נובע מהעבודה וככל שתסבור כי לא כל הנכות נובעת מהעבודה, יהא עליה לנמק את קביעתה על בסיס נתוניו האישיים של המערער וכלל הנסיבות הרלוונטיות מבחינה רפואית.
בענייננו, מעלה המערער טענות כלליות ואינו מבהיר מדוע נפל פגם בהחלטת הוועדה אשר התקבלה כאמור על בסיס נתונים מוכחים ובשים לב לנתונים אישיים של המערער, כפי שהנחתה הפסיקה.

14. אשר לטענת ב"כ המערער לעניין אסכול ה רפואית מיטיבה, נושא שעלה בפסד הדין בעניין צמרת, לא ברור באיזה הקשר הועלתה טענה זו בתיק זה. ככל שמדובר בשתי ע קומות השמיעה ובטענת המערער בפני הוועדה כי וועדה מדרג ראשון הסתמכה על הבדיקה המאוחרת יותר, אולם זו שאינה מיטיבה עם המערער - הרי שהוועדה הגיעה למסקנה על בסיס ש תי העקומות אשר צוין לגביהן כי אינן אופייניות לנזק הנגרם לאוזן הפנימית כתוצאה מחשיפה לרעש.

15. לסיכום, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ובמסקנותיה, שכן היא התקבלה על סמך נתונים מוכחים, לאחר בחינה פרטנית של עניינו של המערער, על בסיס ידע מקצועי רפואי, כשהוועדה ביססה ונימקה את החלטתה, ומכאן דין הערעור להידחות.

16. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אדר ב' תשע"ט, (01 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

לובנא תלחמי סוידאן , שופטת