הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 40645-01-19

לפני:

כב' השופטת רויטל טרנר

המערער
עודתאללה טאהא
ע"י ב"כ: עו"דלואי הוארי

-

המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

1. בפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 17.12.2018 (להלן: הוועדה) אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

רקע

2. המערער נפגע ביום 10.11.2006 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, והפגיעה שהוכרה היתה חבלת גב.
בגין פגיעה זו נקבעה למערער נכות בשיעור של 0%.

3. המערער הגיש תביעה להחמרת מצב, אשר נדחתה על ידי הוועדה מדרג ראשון. המערער הגיש בעניין החמרת המצב מספר ערעורים, בגין החלטות שונות של ועדות לעררים, כאשר הערעור האחרון נדון בתיק ב"ל 17743-04-18 במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה כי עניינו של המערער יחזור אל הוועדה לעררים בהרכב חדש על מנת לדון בערר על החלטת הדרג הראשון.

4. ביום 17.12.2018 הופיע המערער בפני ועדה לעררים, אשר בדקה את המערער, קבעה כי הוא סובל מהגבלה קלה בעמוד שדרה מותני אולם ממצאים אלו אינם קשורים לתאונה, ולכן אין החמרה במצבו. על החלטה זו נסוב הערעור שלפני.

טענות הצדדים בתמצית

5. המערער טוען כי הוועדה ערכה בדיקה קלינית לקויה ולא התייחסה במפורט לממצאי הדימות שהוצגו בפניה. עוד טוען המערער כי הוועדה לא נימקה מדוע הניתוח שעבר בגבו אינו קשור לתאונה ומדוע ההגבלה בגבו אינה קשורה לתאונה, וכן לא התייחסה במנומק לחוות הדעת של ד"ר אנג'ל אשר קבעה כי נותרה לו נכות בשיעור 20%.

6. מנגד, המשיב טוען כי הוועדה ערכה בדיקה קלינית מקיפה והסבירה כי המקור לתלונותיו של המערער הינו פגיעה בנוירון המוטורי העליון אשר אינה קשור ה לאירוע התאונתי ה מוכר. עוד טוען המשיב כי חוות דעתו של ד"ר אנג'ל הינה משנת 2013 ומסקנותיה נדחו במסגרת החלטה חלוטה של וועדה לעררים מיום 8.1.2014.

דיון והכרעה

7. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).

8. יחד עם זאת, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

10. כאשר הופיע המערער בפני הוועדה, נרשמו דבריו כדלקמן: "סובל מכאבים ברגליים ובגב ובזמן השירותים אני משתמש בצינור, הייתי אמור לעבור ניתוח בנושא האורטולגי עקב עקב המצב הנוכחי נידחה. כאבים מתחת לצוואר כולל הידיים. אין תלונות נוספות".

11. לאחר מכן, ערכה הוועדה בדיקה קלינית ורשמה את ממצאיה כדלקמן:
"לא הביע תלונות בתחום הנפשי, ממסמכים ידוע כי פנה לראשונה לחדר מיון פסיכיאטרי ב-2018, אובחן כסובל מתגובה פוסט טראומתית, בבדיקה בהכרה מלאה – דיבור תקין, אפקט תואם לסיטואציה, רוב התלונות קשורות לכאבים ובעיות גופניות, מהלך החשיבה תקין, רמת ארגון טובה. בתוכן אין סימני תגובה פוסט טראומתית, ללא עדות למחשבות שווא, הפרעות בקוניגציה ותפיסה, פניה ראשונה 12 שנה לאחר האירוע ולכן אין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לאירוע הנדון, אין נכות בתחום הנפשי שקשור לתאונה.
בבדיקה – מתהלך בעזרת קביים קנדיות בצורה מגמתית ביותר, מתלונן על כאבים עזים, בעת הליכתו אין בכלל סימני דרופפוט אלא שגורר את שתי כפות הרגליים. אין סימנים של הליכה ספסטית, עולה למיטה בעזרה של קרוב משפחה, תוך הפגנת אי יכולת להרים את רגליו על המיטה, בבדיקה ובניסיון של הרמה פסיבית של שתי הרגליים בכיפוף הברכיים, מתלונן על כאבים בגב התחתון ובעת ביצוע מבחן SLR, לסג הינו חיובי, ב-90 מעלות בלבד, כמו כן מסוגל להתיישב במיטה בגב זקוף ללא קיפוח הברכיים, גם בישיבה מחוץ למיטה ניתן לייצר זווית של 90 מעלות בין רגליו המיושרות והגב ללא רתע חריג של הגב. ללא דפיצית מוטורי בשתי הרגליים, לציין החזרים ערים מאוד בפיקות ואכילס עם קלונוס ד"צ, מוסר על ידי ירידה בתחושה בצורת גרב גבוה ברגל שמאל עד הברך, אין רגישות אובייקטיבית חריגה בעת תנועות הגב, אין ספאזם בשרירים פרברטברליים בגב התחתון, לורדוזה מותנית שמורה, מתלונן על רגישות בניקוש קל מעל כל ע"ש תחתון ועל החלק התחתון של עש"ג. צלקת ניתוחית באמצע הגב התחתון, לציין אין הגבלה בתנועות הצוואר, לורדוזה צווארית שמורה."

11. לבסוף סיכמה הוועדה את הדיון:
"לא מתקיים קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לתאונה הנוכחית. לסיכום מבחינה קלינית – קיימים סימנים ברורים של UMN, אשר בשום פנים ואופן אינם קשורים לתאונה, ממצאים אלו עולים בקנה אחד לממצאי הבדיקה של ד"ר אורי ווט מיום 24/8/18 אשר הוגש על ידי התובע, לציין שעבר ניתוח של קיבוע הגב התחתון בגובה L4-5 בשנת 2016. כמו כן עבר בדיקות MRI של מוח, ע"ש וגבי, שהיו תקינים. למעט דלדול קלפתי קל בבדיקת המוח. ב- EMG סימנים רדיקולופטיים ללא דנרבציה באזור שורשי הצוואר, מדובר במצב של SURGERY FAILED BACK SYNDROM, מצב שאינו קשור כלל וכלל לתאונה הנדונה כפי שצוין לעיל, גם הניתוח איננו קשור לתאונה, הממצאים בבדיקה קלינית היום והממצאים תואמים לנכות 10% לפי סעיף 37(7)(א) שאינה קשורה לתאונה, 0% עבור התאונה הנידונה לא חלה החמרה במצבו."

12. אין לקבל את טענותיו של המערער בנוגע לבדיקה הקלינית, שכן עולה מפרוטוקול הוועדה כי נערכה בדיקה מקיפה וכי הוועדה רשמה במפורט את המדדים השונים שנבדקו. הוועדה אף התייחסה לממצאי הדימות בפרק המסקנות.

13. עם זאת, מעיון בהנמקתה של הוועדה, עולה כי היא אכן חסרה. הוועדה מצאה בבדיקה הקלינית הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, אולם בהמשך קבעה כי מדובר ב"סימנים ברורים של UMN, אשר בשום פנים ואופן אינם קשורים לתאונה". הנמקתה של ועדה לעררים צריכה להיות כזאת המובנת גם לאלו שאינם בעלי הידע הרפואי, כאשר אין הסבר בפרוטוקול מהו UMN ומדוע אינו קשור לתאונה שעבר המערער בשנת 2006. המשיב אומנם טען בתשובתו וכן בדיון כי משמעות UMN הינה פגיעה בני ורון מוטורי עליון. אולם, אין זה מתפקידו של המשיב לערוך מקצה שיפורים ולנסות להסביר מבחינה רפואית למה התכוונה הוועדה. מעבר לכך, גם לאחר ציון המונח הרפואי, במידה ואכן לכך התייחסה הוועדה, עדיין אין הסבר בפרוטוקול הדיון מדוע הגבלה קלה בעמוד השדרה המותני נובעת דווקא מפגיעה בניורון המוטורי העליון, ומדוע אינה קשורה לתאונה.

14. צודק המשיב כי התייחסות הוועדה לניתוח שעבר המערער בשנת 2016 אינה נוגעת לתביעת ההחמרה הנוכחית, אשר הוגשה בתחילת שנת 2015. עם זאת, מהתיעוד הרפואי שהוגש עולה כי המערער עבר טיפולים שונים גם בשנת 2015, בסמוך למועד בו ניתן אישור ההחמרה , לרבות זריקות בעמוד שדרה מותני.

15. עוד יצוין, כי חוות הדעת של ד"ר אנג'ל אכן הוגשה במסגרת תביעת החמרה קודמת, אשר הוגשה ביום 21.5.2013 ואשר נדחתה על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון וכן על ידי ועדה לעררים מיום 8.1.2014. על החלטה זו הוגש ערעור בתיק ב"ל 39205-02-14, אשר נדחה.

סיכום

15. על בסיס כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. עניינו של המערער יחזור אל הוועדה לעררים, באותו הרכב , על מנת ש תפעל כדלקמן: בשים לב לכך כי תביעת ההחמרה הוגשה בתחילת שנת 2015, הוועדה תחזור ותעיין בתיקו הרפואי של המערער, במיוחד במסמכים הרפואיים הסמוכים למועד תביעת ההחמרה, ותסביר את כוונתה בקביעה כי ההגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני קשורה ל-UMN, ומדוע אין מצב רפואי זה קשור לתאונה.

16. המשיב ישלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

17. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ט, (18 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .