הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 37001-03-16

לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם אלוק
נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב בר-אל

התובע
ויליאם מזאוי, ת.ז. XXXXXX723
ע"י ב"כ: עו"ד עימאד נאסר

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב-גולן

פסק דין

1. התובע פנה לנתבע, וטען כי ביום 06.12.13, במהלך עבודתו כמנהל עבודה בתחום המסגרות, נחבל במצח ראשו ונפגע בראש ובצווא ר (להלן: "האירוע"). התובע ביקש להכיר באירוע כפגיעה בעבודה ולשלם לו דמי פגיעה.

הנתבע, מצדו, דחה את תביעת התובע, משום שלגישתו לא הוכחה התרחשות האירוע מושא התביעה.

מכאן התביעה שבפנינו.

2. שמענו את עדות התובע שנחקר בפנינו על תצהיר עדותו הראשית, והוצגו בפנינו מסמכים רפואיים. בתום הדיון, סיכמה ב"כ ה נתבע את טיעוניה שנרשמו בפרוטוקול הדיון , וב"כ התובע הגיש את סיכומי טענותיו בכתב.

3. דיון והכרעה -
כבר כעת יאמר, כי לא עלה בידינו לקבוע כי התובע הצליח להרים את נטל הראיה המוטל עליו, להראות עצם התרחשותו של האירוע.
זאת, משלא היה בעדותו של התובע בפנינו כדי להרשים בכנות או במהימנות שכאלה, שיהא בהן כדי לגבור על הסתירות והתמיהות שעלו בין עדותו לבין המסמכים הרפואיים שהוצגו, וזאת כפי שיפורט להלן -

בטופס התביעה לדמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, תיאר התובע את פגיעתו באופן הבא –
"תוך כדי עלייה לבדיקת נפות, מצח הראש פגע בפודיסט – משטח הליכה נפגעתי בצוואר ובראש".

במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל, התובע תיאר את התרחשות האירוע כהאי לישנא –
"אני זוכר שזה קרה לי ביום שישי 6/12/13 ונסעתי למחצבה עם כל הפועלים, בסביבות הצהריים ואחרי ארוחת הצהריים שאוכלים כולם בשעה 11:00, התחלתי לעשות לבדוק כל מה שצריך, ובסביבות השעה 12:00 הגעתי למגדל בינם BINEM שהגובה שלו בערך 13 מטר והתחלתי לעלות בקומות ולכל קומה קוראים פודיסט, רציתי להגיע לקומה העליונה לבדוק את הנפות...שם באותו פןדיסט אחד לפני האחרון יש ברזל U שהולך ב...של הפודיסט והוא קצת נמוך. בדרך כלל אני מוריד הראש שאני עובר שם והפעם מיהרתי ולא הורד תי ראש...וקיבלתי מכה בראש מה –U - מהמכה בראש עפתי אחורה אולי כשלוש מטר ונפלתי על הפודיסט, אחרי זה קמתי וירדתי למטה למסגריה וסיפרתי לפועלים שלי מה קרה..." (עמ' 2 ש' 6-17 להודעה) .

במסגרת תצהירו, התובע חזר על תיאר התרחשות האירוע ברוח הדברים שהובאו בהודעה לחוקר המל"ל.

עם זאת, וחרף התיאורים שהובאו לעיל, הרי שגרסתו של התובע בדבר קרות האירוע התאונתי בעבודתו ביום 06.12.13 לא באה לידי ביטוי במסמכים הרפואיים שבתיקו הרפואי, שנערכו בסמוך למועד האירוע. בהקשר זה נזכיר את המשקל המיוחד של האנמנזה הרפואית, והדברים כפי שנרשמים במסמכים הרפואיים מפי הנפגע בזמן אמת. זאת בהתבסס על ההנחה, שהנפגע ימסור לגורמים המטפלים את העובדות הנכונות כדי לזכות בטיפול רפואי המתאים למצבו (ראו לעניין זה את שנפסק בעב"ל 696/08 ויקטוריה ביזרמן - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10.12.09; עב"ל 80/10 רפאל יצחקי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 06.07.10; עב"ל 45989-06-10 המוסד לביטוח לאומי – אברהם יונאני, ניתן ביום 04.09.12).
אמנם המסמכים הרפואיים, אינם חזות הכל, ועל בית הדין לשקול את מסכת הראיות כולה כפי שנפרשה לפניו. אלא שמתוך המסמכים הרפואיים שהוצגו בפנינו, עולות גרסאות שונות מזו שהתובע טוען להן בתביעתו.
ודוק, אין מדובר בתיעוד שהוא ניטראלי או שותק ביחס לרקע לפגיעה, כי אם בתיעוד המתאר רקע אחר לפגיעה. במקרים כאלה מדובר באנמנזה השוללת את גרסתו של התובע (וראו את שנפסק בעב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.07.02 16.7.2002; עב"ל 16656-03-11 צבי בן חיים – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 02.10.11; עב"ל 13366-02-12 יורי קוברינסקי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 11.12.12) .
הביקור מיום 09.12.13 אצל רופא המשפחה, דר' ח'ורי ג'אבר, נרשם כ"ביקור רגיל" על רקע תלונות של "התכווצויות שרירי הצוואר ". באותו ביקור נרשם כי ה"בדיקה תקינה". ביום 10.12.13 התובע ביקר בבית החולים והתלונן על "כאבים בצוואר", ונרשם מפיו כי "לדבריו מזה יומיים כאבים בצוואר מימין ללא סיפור חבלתי ברור. שולל מחלת חום לאחרונה לא תלונות נוירולוגיות. עם קושי בבליעה" (ההדגשה אינה במקור, ו.ש). התובע הופיע שוב ביום 11.12.13 אצל הרופא והביקור נרשם כ" ביקור רגיל" מבלי שהוזכר מאומה לגבי אירוע כלשהו במסגרת העבודה, ונרשם: "סיבת הפניה מתאריך 10.12.13: התכווצות שריר הצוואר. לא היה הטבה מהטפול".

רק ביום 23.12.13, כשבועיים לאחר מועד האירוע הנטען, התובע פנה לרופא , בתלונות על כך ש"ביום שישי לחודש חבלה בראשו קדמי עם כובע מגן והתכופפות הצוואר אחורה ולא היה יכול להרים הראש...".

התובע נשאל בפנינו, מדוע בפניותיו הראשונות בסמוך לאחר התרחשות האירוע הנטען לא הזכיר את האירוע, והסיבה שסיפק ולפיה רופאו עסוק ושכביכול לא שעה לגרסתו, לא שכנעה אותנו (עמ' 3 ש' 8-14 לפרוטוקול) , וזאת בהינתן שגם בבית החולים התובע לא הזכיר מאומה ביחס לפרטי האירוע הנטענים, אם כי תיאר רקע אחר לפגיעה.

נוכחות בעבודה בתקופת אי הכושר
בהודעתו לחוקר המל"ל, לשאלת החוקר: "כמה זמן לא עבדת?", השיב התובע כי "לא עבדתי כשלושה חודשים ולא נסעתי באותם חודשים למחצבה בכלל, יש לי מנהל עבודה משלי ושם יש מנהל אחזקה ומהנדס יצור ומנהל מחצבה, וכולם מכירים את הפועלים שלי ואני לא צריך להגיע לשם בכלל והם אומרים לפועלים מה לעשות " (ההדגשה איננה במקור, ו.ש ) (עמ' 3 ש' 6-11 להודעה).
אלא שגרסתו האמורה, ולפיה לא נסע "בכלל" למחצבה, סותרת את הודעתו לנתבע מיום 01.04.15 (נ/5) , במסגרתה הודיע כי "נכח בתקופת ההיעדרות במקום העבודה אך לא עבד באופן פיזי...בחודש 12/2013...בתאריכים 17, 19, 20, 27".
התובע נחקר בפנינו לגבי נוכחותו בעבודה במהלך תקופת אי הכושר הנטענת, ולראשונה טען בפנינו כי במהלך אותה תקופה עסק בהסעת עובדים "בזמן התאונה הסעתי אנשים וישבתי עם מנהל המחלקה אבל לא עבדתי" (עמ' 7 ש' 17-19 לפרוטוקול).
התובע נשאל, הכיצד בהינתן מצבו הרפואי וניסיונו התעסוקתי כמנהל עבודה , שימש רק כנהג באותה תקופה, ואולם תשובותיו לא הניחו את הדעת בלשון המעטה:
"ש. בגלל זה הגעת לשם בימים האלה?
ת. לא הגעתי לעבוד, הגעתי וישבתי עם אנשים אני יכול לשבת ולשתות קפה שם.
ש. הם יכולים להסיע את עצמם.
ת. לא כל יום כי הם התייאשו.
ש. אתה יכול לבוא רק בשביל להסיע ולשבת שם 8 שעות?
ת. אפילו חודש אני יכול. עם הידע שלי במחצבות מכבדים אותי.
ש. אם יש לך ידע, יום שלם לא ינצלו אותו ואתה משמש רק כנהג?
ת. כן.
ש. אף אחד אחר לא יכול להסיע אותם ורק אתה עם הכאבים שלך היית צריך להסיע אותם?
ת. כן.
ש. לא נשמע לי הגיוני בן אדם עם סבל וכאבים שכ"כ מכובד ועם ידע במחצבות צריך לשמש כנהג ומגיע שעה ורבע נסיעה ויושב ולא עושה כלום.
ת. אני לא קיבלתי מכה ששיתקה אותי חס וחלילה אני לא אדם משותק. אני אחזור שוב על מה שאמרתי.
ש. שבאת בשביל להיות נהג.
ת. בדיוק" (עמ' 8 ש' 1-16 לפרוטוקול).

עדים להתרחשות האירוע
במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל, התובע סיפר כי לאחר האירוע סיפר לעובדים שנכחו במקום העבודה לגבי ההתרחשות הנטענת : "אחרי זה קמתי וירדתי למסגרייה וסיפרתי לפועלים שלי מה קרה... " (עמ' 2 ש' 17-18 להודעה) , ובהמשך ציין כי סיפר אודות התרחשות האירוע למר יוסי כליפה, מי שעל פי הנטען שימש כמנהל אחזקה במקום העבודה (עמ' 4 ש' 14-15 להודעה).
במסגרת תצהיר עדותו הראשית, התובע ציין כי "אחרי התאונה ישבתי על הפודיסט למספר דקות ואז ירדתי מהמגדל וסיפרתי לעובדים את אשר אירע..."
עם זאת, התובע נמנע מלזמן מטעמו מי מבין ה" פועלים" ו/או ה"עובדים" שכביכול סיפר להם אודות התרחשות האירוע הנטען.
התובע נחקר בפנינו לגבי הימנעותו מזימן עדים, וטענתו לפיה נמנע מלעשות כן עקב סכסוך בינו לבין העד היחיד לאירוע, לא הניחה את דעתנו, מה גם שהתובע בעצמו ציין כי סיפר לעובדים ו/או לפועלים (ברבים), ולא לעובד אחד, כפי שנטען בסיכומיו.

זאת ועוד , גם מתוך עיון בעדותו של מר יוסי כליפה (שהתובע ויתר על שמיעת עדותו, וזאת לאחר שהוזמן לדיון ההוכחות ולא הופיע), עולה שאין בה כדי לתמוך בגרסת התובע וסתירות רבות התגלעו בין גרסת מר יוסי כליפה לבין גרסת התובע. כ ך למשל השיב מר כליפה לחוקר המל"ל, לשאלות באשר לאירוע הנטען –
"ש. ידוע לך על תאונת עבודה שהייתה לו במפעל?
ת. אני לא זוכר שום דבר שהוא דיווח לי לגביו.
ש. האם היו לו בעבר תאונות עבודה פה במפעל?
ת. לא שידוע וזכור לי, אני זוכר שלאחד העובדים שלו הייתה תאונה פעם שקיבל מכה, אבל לויליאם עצמו אני לא זוכר שום דבר" (עמ' 2 ש' 5-9 להודעה), ובהמשך –
"ש. לדבריו של ויליאם הוא נחבל ממוט U במגדל הבינים, האם ידוע לך על זה משהו?
ת. זכור לי במעורפל שהיה איזשהו אירוע במגדל הבינים עם הצוות של ויליאם, לא יודיע מתי זה היה בדיוק...
ש. האם יכול להיות שזה היה בסביבות דצמבר 2013?
ת. לא בטוח ולא יודיע.
ש. האם זה הגיוני שויליאם נחבל מהמוט הזה בראש?
ת. כן זה הגיוני, מוט ה – U נמצא לפעמים בגובה 160 ס"מ וצריך להתכופף כדי לעבור.
ש. ויליאם טוען שהוא קיבל מכה בראש ממוט ה – U ועף 3 מטרים לאחור, האם זה הגיוני?
ת. אני לא יודיע, אני צריך לראות את המקום, זה נשמע פחות סביר לעוף אחורה 3 מטרים.
ש. ויליאם טוען שהוא דיווח לך לראשונה על התאונה, האם זה נכון?
ת. לא זוכר כלל את הדיווח שלו.
ש. עפ"י הדיווח של ויליאם הוא נפגע בעבודה ביום שישי, האם זכור לך שיחה...
ת. לא, לא זוכר שיחה..." (עמ' 2 ש' 19-20 ועמ' 3 ש' 1-16 להודעה).

איננו מוצאים ממש בטענות ב"כ התובע המבקש להשליך את יהבו על אמרתו של מר כליפה, שהעיד כאמור ש" זכור לי במעורפל שהיה איזשהו אירוע במגדל הבינים עם הצוות של ויליאם..." (סעיף 15 לסיכומי התובע) . ברי שאין בגרסת מר כליפה כדי לתמוך בגרסת התובע ביחס לקיום האירוע, וודאי כאשר מר כליפה הכחיש באופן גורף כי התובע סיפר לו אודות אירוע כלשהו שהתרחש במסגרת העבודה, בעקבותיו לכאורה נפגע בראשו ובצווארו .

אשר לטענות ב"כ התובע, המתבססות על קיומה כביכול של הודעה שנגבתה מאחד העובדים בשם נחום, אשר לכאורה תומכת בגרסת התובע ביחס לסיפור האירוע, ואותה נמנע הנתבע מלהגיש לבית הדין (סעיפים 8 ו – 18 לסיכומים) - גם בהן לא מצאנו ממש - ראשית, הודעה כזו לא הונחה בפנינו. שנית, עמדה בפני התובע האפשרות לבקש להציג את אותה הודעה, וזאת במסגרת הזכות העומדת לו לקבל מהנתבע את כלל החומר הראייתי. שלישית, בפני התובע עמדה האפשרות לזמן את העובד – מר נחום שעדותו הייתה עשויה לתמוך בגרסתו או לשפוך אור מסוים על ההשתלשלות הנטענת.
4. סיכומו של דבר ונוכח האמור לעיל, אנו קובעים שהתובע לא הוכיח את התרחשותו של האירוע הנטען.
משכך – לא נותר אלא לדחות את התביעה שבפנינו.

משמדובר בתביעה למימוש זכויות בתחום הביטחון הסוציאלי – לא יינתן צו להוצאות.

5. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ‏ז' חשון תשע"ז, ‏08 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

5129371
מר אברהם אלוק
מר אברהם אלוק
נציג ציבור ( עובדים)

ורד שפר, שופטת
נשיאה

מר יעקב בר-אל
נציג ציבור ( מעסיקים)