הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 34196-12-20

לפני:

כב' הנשיא מירון שוורץ

המערער:
מחמוד אבו פרחה
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מלול

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מוחמד גאנם

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 24.11.2020 (להלן: הוועדה).

2. המערער, יליד 1967, נפגע בתאונה ביום 22.3.2019, אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. בתיאור המקרה, צוין: "חבלה עבד בכריעה על הברכיים". במהות המקרה, צוין: "חבלה סיבובית לברך ימין".
למערער אושרו דמי פגיעה החל מיום 23.3.2019 ועד ליום 21.6.2019.
ועדה מדרג ראשון קבעה ביום 27.10.2019 למערער נכות זמנית בשיעור 100% ליום 22.6.2019 וכן כי למערער לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה, החל מיום 23.6.2019.

3. המערער הגיש ביום 6.11.2019 ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון.
הוועדה קבעה ביום 21.4.2020 כי אין קשר בין הממצאים הקליניים אשר מצאה בבדיקתה ובין התאונה, כי לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה וכי אין מקום לקבוע נכות זמנית מעבר לתקופת דמי הפגיעה.

4. המערער הגיש ערעור לבית הדין על החלטת הוועדה מיום 21.4.2020 (ב"ל 28025-05-20). ביום 26.7.2020 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשוב ותשקול עמדתה לנוכח הכרת פקיד התביעות בחבלה סיבובית לברך ימין.
המערער וב"כ יוזמנו לוועדה ויהיו רשאים לטעון טענותיהם בעילת ההחזרה.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

(להלן: "פסק הדין המחזיר").

5. הוועדה התכנסה ביום 24.11.2020 והותירה את החלטתה מיום 21.4.2020 על כנה. כנגד החלטה זו הוגש הערעור אשר לפניי.

6. להלן עיקר טענות המערער –

א. הוועדה חוזרת על קביעתה מיום 21.4.2020 וקובעת כי "מחלת אוסגוד- שלטר הינו מצב התפתחותי מילדות". הוועדה התעלמה מטענות ב"כ המערער אשר ביקש מהוועדה לשקול אם החבלה הביאה להחמרה זמנית של המחלה ממנה סובל.
ב. על הוועדה לשים לב לעובדה כי המערער נעדר מעבודתו במשך 91 ימים, תקופה שבה אושרו לו דמי פגיעה. כלומר, המשיב אישר למערער 100% בגין התקופה הנדונה – מיום 22.3.2019 ועד 21.6.2019. לכן קביעת נכות בשיעור 0% החל מיום 22.6.2019 היא קביעה שאינה סבירה.
ג. בנוסף, היה על הוועדה להתייחס לתיעוד הרפואי ולאישורי המחלה שצורפו להודעת הערר, אשר יש בהם כדי להעיד כי מצבו של המערער עדיין זמני. על הוועדה היה לשקול קביעת נכות זמנית עד להחלמתו המלאה של המערער.
ד. אילולא הפגיעה הנדונה, מצבו של המערער לא היה מחמיר והוא לא היה נזקק לטיפול רפואי, לפיזיותרפיה ולהיעדרות מהעבודה. הוועדה כלל אינה דנה בסוגיה הזאת על אף שהתבקשה לעשות כן, בטענות בא כוחו של המערער בזמן הוועדה.
ה. בשל כל האמור, ניתן לומר כי החלטת הוועדה אינה מנומקת ואינה מבוססת כלל. מדובר בטעויות משפטיות המחייבות את התערבותו של בית הדין. יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש על מנת שתדון בעניינו של המערער על פי עררו כפי שהוגש ותעניק אחוזי נכות בהתאם למצבו.
ו. בדיון נטען בנוסף כי מהפרוטוקול עולה כי הוועדה סבורה כי המערער כלל לא נפגע בברכו, כי הוועדה לא מפנה לתיעוד עליו היא התבססה לפיו מחלת האוסגוד שלטר היא מחלת ילדות וכי הוועדה חרגה מסמכותה עת שהיא קבעה כי אין קשר בין הפגיעה ובין התאונה.

7. להלן עיקר טענות המשיב –

א. משמוחזר עניין לוועדה באותו הרכב עם הנחיות, יש לבחון באם פסק הדין בוצע. על כן, יש לדחות את כל הטענות אשר לא עולות מפסק הדין.
ב. הוועדה שמעה את המערער, עיינה בפסק הדין ובמסמכים הרפואיים וכן בבדיקות הדימות ולאחר מכן ביצעה בדיקה קלינית.
ג. הוועדה דנה בפירוט בפסק הדין בעניינו של המערער ונימקה את קביעתה וניתן בנקל להתחקות אחר הליך מחשבתה.
ד. המסמכים אשר צירף המערער לערעור, אין בהם כדי להצביע על טעות בהחלטת הוועדה, להיפך. אישור המחלה הראשון מיום 12.7.2019 אינו מציין קשר לתאונה ואישור המחלה הנוסף מיום 26.7.2019 הינו בכלל בגין מחלת פיפאלדמיה הקשורה לעצבי הראייה. בנוסף, במסמכים הרפואיים אין ממצא רפואי אשר יכול לסתור או לאתגר את קביעת הוועדה המנומקת והמפורטת.
ה. מדובר בקביעות רפואיות של הוועדה, אשר ניתנו לאחר בחינה ודיון וכן אשר נמצאות בתוך תחום שיקול דעתה הרפואי המקצועי של הוועדה לאחר שבחנה ושקלה את כלל השיקולים הנדרשים ממנה. בית הדין אינו נוהג להתערב בקביעות הרפואיות ובשיקול הדעת עצמו.
ו. יש לדחות את הערעור בהעדר טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין.
ח. בדיון נטען בנוסף כי הוועדה לא דחתה את הקשר הסיבתי בין הברך לתאונה אלא את מצב הברך נכון ליום בדיקתה ולממצאים הקליניים ולממצאי הדימות. הוועדה לא מערערת אחרי דמי הפגיעה ששולמו.

8. החלטת הוועדה –

מדברי ב"כ המערער:
"מבקשים לשקול האם החבלה הביאה להחמרה זמנית של המחלה ממנה סובל, בשים לב כי טיפול פיזיותרפיה במשך תקופה ארוכה".

מסקנות הוועדה:
"הוועדה בפסק הדין בהסכמה מיום 26.7.2020 ולהלן תשובתה:
בא כוח המערער העלה את השאלה האם החבלה החמירה לפחות זמנית את מצבו.
כפי שנכתב בהרחבה בפרוטוקול הוועדה מישיבתה הקודמת מיום 21.4.2020, הממצאים הקליניים היו סימנים של מחלת אוסגוד - שלטר, ועדות לדלקת באחיזת גיד הפיקה לזיז הטיביאלי הקדמי.
מנגנון החבלה הסיבובית עלול לפגוע במניסקוסים הנמצאים בתוך הברך או ברצועות הצולבות שאף הן בתוך הברך.
פגיעה נוספת יכולה להיות ברצועות הקולטרלית הפנימית והחיצונית. 4 רצועות אלו מייצבות את הברך וכאמור בבדיקה היציבות נמצאה תקינה.
חבלה סיבובית יכולה לעתים לגרום לשברים או נזקים סחוסים תוך מפרקים.
מנגנון החבלה לא יכול לגרום להתעוררות מחלה אוסגוד - שלטר, שכן גיד הפיקה הוא הגיד שמחבר את הפיקה לעצם השוק ואינו מעורב במנגנון החבלה הסיבובית.
לנוכח זאת, הוועדה שבה וקובעת כי אין בין הממצאים הקליניים והדימותים שבבדיקתה לבין החבלה כל קשר, לדעת הוועדה לא נגרמה נכות זמנית או קבועה בגינה.
לסיכום, לא נותרה נכות בגין התאונה הנדונה".

9. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות.

10. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 1004/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

11. מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי היא מילאה אחר פסק הדין המחזיר.
בהתכנסותה מיום 21.4.2020, לפני פסק הדין המחזיר, קבעה הוועדה כך:

"ההכרה של הביטוח הלאומי בברך ימין הינה בגין חבלה סיבובית. הוועדה מצאה שאין דלדול שרירים, טווח תנועות מלא, ללא סימני נזק מניסקיאלי עם יציבות תקינה. כמו כן אין תפליט בברך" הוועדה ציינה כי ממצאי צילום שבהם עיינה לאחר עצירת הדיון לצורך כך, עולה כי "ההסתיידות הינן עדות לדלקת כרונית באחיזת שני הגידים לפיקה ממצא שאינו חבלתי, כמו כן מחלת אוסגוד שלטר הינה מצב התפתחותי מילדות – לעתים כואב גם בחיים הבוגרים". כן ציינה הוועדה כי "בבדיקת הוועדה אכן היו ממצאים קליניים לדלקת באחיזת גיד הפיקה ורגישות של אוסגןד שלטר. ממצאים אלו אינם תאונתיים ואינם כתוצאה מחבלה כפי שהוכר על ידי פקיד התביעות. לכן הוועדה דוחה את הערר וקובעת שאין קשר בין הממצאים הקליניים לתאונה הנדונה ואין נכות כתוצאה ממנה. אין מקום לקבוע נכות זמנית מעבר לתקופת דמי הפגיעה".

12. בפסק הדין המחזיר, התבקשה כאמור הוועדה לשוב ולשקול את עמדתה לנוכח הכרת פקיד התביעות ב"חבלה סיבובית לברך ימין". מעיון בפרוטוקול ניתן ללמוד על כך כי הוועדה שבה ושקלה את עמדתה, בשים לב למנגנון הפגיעה אשר הוכר על ידי פקיד התביעות. כן עולה מהפרוטוקול כי הוועדה נתנה את דעתה לטענות בא כח המערער בפניה – כי תשקול האם הביאה החבלה להחמרה זמנית של המחלה ממנה סובל המערער בשים לב לכך שעבר טיפולי פיזיותרפיה תקופה ארוכה. הוועדה בהחלטתה פתחה בנושא זה: "בא כוח המערער העלה את השאלה האם החבלה החמירה לפחות זמנית את מצבו", והסבירה כי הממצאים הקליניים שמצאה בבדיקתה היו סימנים של מחלת אוסגוד – שלטר וכן עדות לדלקת באחיזת גיד הפיקה לזיז הטיביאלי הקדמי. הוועדה פירטה ונימקה באריכות מדוע פגיעה ממצאים במנגנון חבלה סיבובית לא יכולה לגרום לממצאים אלו. הוסבר בין השאר מדוע סימני מחלה זו וכן דלקת בגיד שבו היא נמצאה (גיד הפיקה), לא יכולים להיות קשורים למנגנון החבלה הסיבובית. החלטת הוועדה כי לא נגרמה למערער נכות זמנית מעבר לתקופה שבה אישר לו המשיב דמי פגיעה היא החלטה מנומקת וברורה.

זאת ועוד, הוועדה לא נדרשה לנמק את החלטתה תוך התייחסות למסמכים רפואיים שכן לא ניתנה הוראה כזו במסגרת פסק הדין המחזיר. הן לעניין מחלת האוסגוד שלטר והאישוריים הרפואיים. הוועדה גם לא ניתקה קשר סיבתי בין הפגיעה בברך לתאונה כפי שטען ב"כ המערער בדיון בערעור, אלא היא קבעה, תוך מתן הסבר -כי הממצאים הקליניים אשר כן נמצאו בבדיקתה לא קשורים לפגיעה אשר הוכרה.

13. לסיכום, הערעור נדחה.

על אף שלא מצאתי כל הצדקה להגשת הערעור, בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

14. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"א, (27 מאי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מירון שוורץ, נשיא