הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 32057-05-21

לפני:

כב' השופטת רויטל טרנר

המערערת
אסתר אוחיון
ע"י ב"כ: עו"ד שגב ניסים

-

המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מיום 24.3.2021 (להלן: הוועדה) אשר קבעה כי למערערת נותרה נכות יציבה בתחום הנפשי בשיעור 7.5% לפי סעיף מותאם 34(ב)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן : התקנות ).

2. המערערת, ילידת 19 70, נפגעה בתאונת דרכים ביום 29.1.2017 אשר הוכרה על ידי המשיב כתא ונת עבודה. הפגיעות אשר הוכרו הן "כאבי גב וצוואר, ראש וסחרחורת, הפרעת הסתגלות".

3. ועדה מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 27.3.2019 קבעה למערערת נכות יציבה בתחום הנפשי בשיעור 7.5% החל מיום 1.1.2019. המערערת הגישה ערר על החלטה זו. ועדה רפואית לעררים התכנסה ביום 26.9.2019 , קיבלה את הערר וקבעה למערערת נכות יציבה בתחום הנפשי בשיעור 10% לפי 34(ב)(2). יצוין כבר עתה כי ועדה זו הפנתה את המערערת ל הערכה נוירופסיכולוגית מלאה ומורחבת וכי החלטתה ניתנה לאחר שהתקבל אבחון נוירופסיכולוגי מאת ד"ר רון גאגין , מיום 11.7.2019.

4. המערערת הגישה ערעור על החלטת הוועדה מיום 26.9.2019, אשר נדון במסגרת ב"ל 59743-11-19. בדיון מיום 5.5.2020 ניתן פסק דין על בסיס הסכמת הצדדים לפיה "עניינה של המערערת יחזור לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתעיין בסיכום הבדיקה הפסיכו-דיאגנוסטית של ד"ר רון גאגין מיום 11/7/19 ותתייחס במפורש גם לקביעה לפיה "... את התסמונת החלקית מלווה הפרעה אפקטיבית מעורבת חרדתית ודכאונית בעוצמה חמורה ומהלך שאף הוא הפך לכרוני למרות התמדתה בטיפול שנוטלת לדבריה. נוכח הזמן שחלף מאז התאונה ומאחר ואין דינמיקה כלשהי במצבה, נראה כי מצבה זה התקבע ולהערכתי ניתן לראות בו סופי".
לאחר שתפעל הועדה כאמור לעיל היא גם תשקול האם יש בקביעה הנ"ל כדי להקנות למערערת אחוזי נכות נוספים".

5. ביום 30.7.2020 התכנסה הוועדה באותו הרכב. ועדה זו הותירה על כנה את החלטתה מיום 26.9.2021 לפיה למערערת נכות יציבה בשיעור 10% בגין תגובת דחק פוסט טראומתית (PTSD) לפי סעיף 32(4)(ב) לתקנות.

6. המערערת הגישה ערעור על החלטה זו, אשר נדון במסגרת ב"ל 57783-09-20. עוד לפני הדיון, ניתן ביום 21.12.2020 תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כי "עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש, על מנת שתדון בעררה מראשיתו.
לא יועמדו בפני הוועדה פרוטוקולים קודמים של וועדות קודמות.
כן יונח בפני הוועדה בהרכבה החדש האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי, של ד"ר גאגין מיום 11/07/19, והוועדה תתייחס אליו.
החלטת הוועדה תהיה ברורה ומנומקת.
הוועדה תזמן את המערערת ובא כוחה ותאפשר להם לטעון בפניה".

7. הוועדה התכנסה בהרכב חדש ביום 24.3.2021 ודחתה את ערר המערערת. בכך הותירה את החלטת הוועדה מדרג ראשון לפיה למערערת נכות יציבה בתחום הנפשי כתוצאה מהתאונה בשיעור 7.5% החל מיום 1.1.2019 וזאת בגין תגובה הסתגלותית ולפי סעיף 32(4)(ב) (סעיף מותאם).
כנגד החלטת הוועדה הנ"ל, הוגש הערעור אשר לפניי.

8. להלן עיקר טענות המערערת:
א. בהחלטת הוועדה נפלו פגמים המצדיקים את ביטולה, בשל חוסר סבירות קיצוני או פגמים באופן קבלת ההחלטה. החלטת הוועדה התקבלה בשל שיקולים זרים תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי. ההחלטה עומדת בסתירה להחלטות קודמות של הוועדות, אבחון פסיכו-דיאגנוסטי ולמכתבים מקצועיים מרופאים פסיכיאטריים.
ב. הפסיכיאטר בוועדה התנהג בגסות ובזלזול למערערת ולבא כוחה.
ג. החלטת הוועדה עומדת בסתירה להחלטה של ועדה קודמת אשר קבעה על סמך אותם נתונים ועל סמך אותו אבחון פסיכו -דיאגנוסטי, 10% נכות לצמיתות.
ד. טעתה הוועדה כאשר שללה לאחר בדיקה שנמשכה 5 דקות בלבד , את קביעת ד"ר גאגין כי למערערת תסמונת PTSD, אשר התקבלה באבחון מעמיק ויסודי, בדיקה שנמשכה מספר שעות.
ה. הוועדה לא התייחסה לתוצאות האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי בצורה יסודית ומעמיקה אלא באופן שטחי ביותר.
ו. הוועדה נימקה את מסקנתה בכך שהמערערת לא השתתפה בטיפול CBT או EMDR. אלא שלמערערת לא הוצע לעבור טיפול כזה, לא על ידי רופא פסיכיאטר בקהילה וגם לא באבחון והיא לא י דעה עליו. לא כל אדם שסובל מתסמונת PTSD חייב לעבור טיפול מסוג זה וגם לא נקבע בתקנות כי קבלת טיפול מסוג זה הוא אינדיקציה לכך שהמבוטח סובל מ – PTSD. כמו כן הוועדה קבעה כי המערערת נוהגת, על אף שבדבריה לוועדה ציינה המערערת כי היא נוהגת מעט.
ז. טעתה הוועדה כאשר נתנה משקל לעובדה כי המערערת לא ביקרה אצל פסיכיאטר מאז 2019 כאינדיקציה לכך שאינה סובלת מהפרעת PTSD. המערערת אמרה לרופא בוועדה כי היא לא המשיכה בכך כיוון שנאמר לה שאין בכך טעם במצבה וכי עליה להמשיך עם הטיפול התרופתי אותו היא מקבלת עד היום באופן רציף וקבוע. הדבר מעיד על נטיית הוועדה ועל כך שהיא שקלה שיקולים זרים.
ח. מנימוקי הוועדה עולה כי ה וועדה "נעולה" בדעתה ולכן יש להעביר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר אשר תתייחס לאבחון הפסיכו-דיאגנוסטי שנערך לבקשת הוועדה עצמה.
9. להלן עיקר טענות המשיב:
הוועדה התכנסה בהרכב אחר מכח פסק הדין אשר הורה לה להתייחס לאבחון הפסיכו-דיאגנוסטי של ד"ר גאגין מיום 11.07.2019. הוועדה התייחסה לדו"ח זה ואף למעלה מכך. בכך מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.
אבחון פסיכו-דיאגנוסטי הוא אך יעוץ. הוועדה הייתה ערה לקביעה שבו בדבר "PTSD חלקי", כך במקור באבחון , אולם בבדיקתה לא מצאה תסמינים של PTSD.
יש לדחות את טענות המערערת בנוגע לאיכות ומשך הבדיקה. הוועדה ערכה למערערת בדיקה בתחום הנפשי, מפורטת ומנומקת, בהתאם לשיקול דעתה הרפואי . הוועדה לא מצאה סימנים להפרעה פסיכוטית, לא לדיכאון מג'ורי ולא לסימנים של PTSD. הוועדה מחויבת להתייחס לאבחון אך לא לקבל אותו, גם אם הוא נערך לבקשת המשיב.
ד. יש לדחות את טיעוני המערערת בנוגע לתחושת "הזלזול" שחשה מצד הוועדה ולו מן הטעם כי הדברים אינם מופיעים בפרוטוקול ומשום כך שלוועדה עומדת חזקת התקינות המנהלית.
ה. שעה שהוועדה התכנסה בהרכב אחר היא אינה מחויבת להחלטות ועדות קודמות. ממילא, הוועדה הקודמת בהתכנסות אחת העריכה את נכותה של המערערת בשיעור של 7.5% ובהתכנסות שנייה 10%.
ו. אשר לטענות המערערת בנושא שיטות לטיפול ב – PTSD - מדובר בטענה רפואית בלתי מבוססת, אל מול החלטתה המקצועית רפואית של הוועדה ועל כן יש לדחותה על הסף. הוועדה לא העלתה טענה כלפי המערערת על כך שלא עברה טיפולי CBT או EMDR אלא שבהיעדרם סברה הוועדה כי מדובר בנתון נוסף התומך בקביעתה כי המערערת לא לוקה בתסמונת PTSD.
ז. אין עדות בפרוטוקול לטענת המערערת לפיה היא הפסיקה את הטיפול הפסיכיאטרי כיוון שרופאיה אמרו לה שאין בו כל טעם. יש לדחות את טענות המערערת לגבי נימוק זה של הוועדה שכן מדובר בטיעונים רפואיים.
ח. אין בנימוקי הערעור כל טיעון תקף אשר יש בו בכדי להוות אף ראשית ראיה לנסות ולהתחיל לקעקע את החלטת הוועדה. לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת וניתן בקלות להתחקות אחר הלך מחשבתה.
ט. משכך, בוודאי גם שאין מקום להשיב את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר . מדובר בהתכנסות ראשונה של הוועדה ולא נפלה כל טעות משפטית המצדיקה את החלפת ההרכב. גם אם יסבור בית הדין כי הוועדה לא יישמה את הוראות פסק הדין המחזיר, אין כל סיבה להניח כי באם יינתנו הוראות מתאימות, לא יהיה בידי הוועדה לשוב ולדון בעניינה של המערערת בלב פתוח ונפש חפצה. בקשת המערערת מתבססת על הרגשה סובייקטיבית לא מוכחת והמערערת לא מצביעה על כל מבוצרות של הוועדה.
י. בדיון אשר התקיים בערעור , הסכים המשיב להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב על מנת לבקש את התייחסותה לדיווח המערערת לגבי הימנעות מנהיגה בפני ד"ר גאגין על מנת שתשקול האם יש בכך כדי לשנות מעמדתה. אולם, נטען, כי אין מקום להחזיר את הדיון לוועדה בהרכב אחר מאחר ודרך המלך על פי הפסיקה היא החזרת הדיון לוועדה באותו הרכב לאחר התכנסות ראשונה ומהסיבות אשר פורטו לעיל.

10. החלטת הוועדה
דברי המערערת בפני הוועדה:
"לא ישנה טוב בלילה, סובלת מסיוטים, חולמת הרבה על התאונה, חושבת הרבה על הילד, כל הזמן נוטלת טיפול תרופתי, עייפה וחלשה".

דברי ב"כ המערערת בפני הוועדה:
"מבקשים להתייחס לפסק הדין, לא הייתה בטיפול פסיכיאטרי לפני התאונה, מצב הנפשי השתנה לרעה לאחר התאונה, לא מתפקדת כמו קודם, יש לה בעיה של ריכוז, שוכחת דברים עצבנית, כל דבר מקפיץ אותה כמו רעש, נמנעת להגיע למקום התאונה".

ממצאים בבדיקת הוועדה:
"בת 50, נשואה +4, בני 22,20,14,5, 14 שנ"ל, למדה תפירה בפנימייה, לא שירתה בצבא מאחר והייתה דתיה, התחתנה בשנת 94, מספרת הריוניות ולידות תקינים.
אירוע התאונה – הלכה לעבודה לקחה הילד איתה ובנה ישב לידה מקדימה, מישהי נכנסה בה מצד ימין הילד עף כלפי השמשה, אנשים חילצו אותםה מהאוטו, ולא קיבלה טיפול בבי"ח, לאחר שעתיים פנתה לחדר מיון בבי"ח פוריה, נבדקה היא והילד הכל היה בסדר מאז החלו סיוטים, הייתה בטיפול שנה אצל פסיכיאטר, הייתה בבריאות הנפש ולאחר מכן החלה טיפול תרופתי דרך רופא משפחה. בונדרמין ופאקסט.
לוקחת פעמיים ביום פעם בבוקר וערב לרוב לוקחת בבוקר לפני יציאה לעבודה. מזה חצי שנה נוטלת טיפול זה, לפני כן נטלה מירו, נוהגת ברכב אך מעט.
בבדיקה פורמלית – בהכרה מלאה, משתפת פעולה, עונה על שאלות לעניין, מתמצאת בכל המובנים קשב וריכוז וזיכרון בגדר הנורמה, חשיבה מאורגנת, בתוכנת חשיבה כאשר מתארת אירוע התאונה לא נתגלו סימנים מוגברים לאי שקט פסיכומוטורי ולא להתרגשות שיפוט ותובנה שמורים אפקט לאורך כל מהלך הבדיקה, מתוח בעל גוון דיספורי.
אין סימנים להפרעה פסיכוטית ולא לדיכאון מגורי ולא לסימפטומים של PTSD ".

מסקנות הוועדה :
"לציין אחרונה שהראתה לצורך בדיקה או מעקב פסיכיטרית ב – 16.05.2019, דהיינו כמעט שנתיים חלפו מאז שנעשתה הערכה פסיכיאטרית עקב מצבה הנפשי.
הוועדה עיינה גם בדו"ח נוירופסיכולוגי מתאריך 11.07.2019 לדעת הוועדה אין כיום עדות לתסמונת חלקית של PTSD וללא הפרעה אפקטיבית מעורבת חרדתית ודיכאונית כפי שעולה בעוצמה חמורה, כפי שעולה בדו"ח אבחון מתאריך 07/19.
לדעת הוועדה אחוזי נכות שנקבעו בדרג ראשון תואמים את מצבה, הנבדקת חזרה לנהוג בכל תקופה מאז התאונה ועד היום, לא טופלה על ידי טיפול מסוג CBT ו – EMDR טיפול מקובל כאשר קיימת אבחנה של PTSD ".

אבחנות: "תגובה הסתגלותית". החלטה: "הוועדה הרפואית החליטה לדחות את הערעור על דרגת נכות, תקנה 15 אין ירידה בהכנסות".

במסגרת הערות לצד פריט הליקוי צוין:
"- סעיף מותאם. נימוק: תלונותיה סובייקטיביות מלוות בסימנים אובייקטיבים קלים (חזרה לעבוד נוהגת לדבריה למרחקים קצרים דבר שמעיד על היעדר מרכיב הימנוטי (צ"ל המנעותי – ר.ט). המוניע פגיעה בתפקוד. היעדר התנהגות המנעותית פוגעת בתפקוד יום יומי".

11. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל.

12 בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 1004/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

13. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי בהחלטת הוועדה כי כתוצאה מהתאונה נגרמה למערערת הפרעה הסתגלותית בלבד וכי לא נגרמה למערערת תסמונת PTSD כתוצאה מהתאונה, נפלו מספר פגמים כדלקמן:

14. הוועדה ערכה למערערת בדיקה בתחום הנפשי ופירטה את ממצאיה. הוועדה ציינה כי כאשר המערערת מתארת את אירוע התאונה - "הלכה לעבודה לקחה את הילד איתה ובנה ישב לידה מקדימה, מישהי נכנסה בה מצד ימין הילד עף כלפי השמשה, אנשים חלצו אותם מהאוטו..." (יצוין כי לפי האבחון הנוירופסיכולוגי, מדובר היה בבנה התינוק של המערערת), "לא נתגלו סימנים מוגברים לאי שקט מוטורי ולא להתרגשות". כן צוין על ידי הוועדה "שיפוט ותובנה שמורים אפקט לאורך כל מהלך הבדיקה מתוח בעל גוון דיספורי". ממצאי הבדיקה היו: "אין סימנים להפרעה פסיכוטית ולא לדיכאון מג'ורי ולא לסימפטומים של PTSD".
ביחד עם ממצאי בדיקה אלו, הביאה הוועדה בחשבון את הנתונים הבאים: חלפו כמעט שנתיים מאז שנעשתה למערערת הערכה פסיכיאטרית עקב מצבה הנפשי; המערערת חזרה לנהוג בכל התקופה מאז התאונה ועד היום ולא קיים מרכיב המנעותי ופגיעה בתפקוד היומיומי (ראו הערות הוועדה בקביעת אחוזי הנכות הרפואיים); והמערערת לא טופלה עד היום על ידי טיפול מסוג "CBT" ו "EMDR", המקובל כאשר קיימת אבחנה של PTSD.

15. אשר למסקנת הוועדה כי לא קיים מרכיב המנעותי הגורם לפגיעה בתפקוד היומיומי – נראה כי הוועדה לא הביאה בחשבון את כלל הנתונים אשר עמדו בפניה. הוועדה הסתמכה על דיווח המערערת כי היא נוהגת למרחקים קצרים בקביעתה "היעדר התנהגות הימנעותית פוגעת בתפקוד יום יומי", מבלי להביא בחשבון את יתר הדיווחים בהקשר זה. הוועדה לא נתנה את דעתה לטענת המערערת כי היא "נוהגת ברכב אך מעט" וגם לטענתה באמצעות בא כוחה כי היא נמנעת מלהגיע למקום התאונה. בנוסף, מהאבחון הנוירולופסיכולוגי אליו התבקשה הוועדה להתייחס עולה כי המערערת דווקא דיווחה כי היא "שבה לנהוג כשנה ויותר אחרי התאונה. לדבריה ממעטת לנהוג ונוהגת "רק לעבודה וחזרה הביתה". ממעטת לנהוג מחוץ לעיר ולדבריה בכל צומת בו עוברת נוהגת לאט ובזהירות רבה כשלדבריה "איבדתי את הביטחון בנהיגה"".

אשר לנימוק הוועדה כי חלפו למעלה משנתיים מאז שנערכה למערערת הערכה פסיכאטרית – מעיון ברשימת המסמכים בפרוטוקול הוועדה, עולה כי קיים מכתב סיכום מקצועי אחרון מפסיכיאטר מיום 16.5.2019. אולם, לא ניתן למצוא הסבר בהחלטת הוועדה מדוע הפסקת הערכות פסיכאטריות, שנתיים לאחר התאונה, מהווה נימוק לשלילת קיומה של התסמונת. המערערת אובחנה עם PTSD על ידי הפסיכיאטרית המטפלת (על כך יפורט בהמשך), ועל פי הרישום בפרוטוקול "מאז החלו הסיוטים היתה בטיפול שנה אצל פסיכיאטר בייתה בברירות הנפש ולאחר מכן החלה טיפול תרופתי דרך רופא משפחה. בונדורמין ופאקסט. לוקחת פעמיים ביום פעם בבוקר וערב לרוב לוקחת בבוקר לפני היציאה לעבודה". יצוין כי גם אם טענת המערערת בערעור כי היא לא נפגשת עם פסיכאטרית כיוון שנאמר לה כי אין טעם בכך בשים לב למצבה וכי עליה להמשיך בטיפול התרופתי - לא באה לידי ביטוי בפרוטוקול (טענה שהעלה ב"כ המשיב) , הרי שגם לא ניתן ללמוד מהפרוטוקול כי הוועדה שאלה את המערערת שאלה בהקשר זה לפני ש הביאה בחשבון את העובדה כי המערערת לא ממשיכה בהערכה פסיכיאטרית, לעניין שלילת עצם קיומה של התסמונת.

אשר לשיקול הוועדה כי המערערת לא עברה טיפול מסוג "CBT" ו "EMDR" המקובל לעמדתנ בטיפול ב- PTSD, הרי שעולה מהאבחון הנוירופסיכולוגי, שעמד כאמור בפני הוועדה, כי "במכתבי הפסיכאטרית המטפלת בה כעת (ד"ר ל. קבאשה, האחרון מה- 07.5.19 ) נמסרה אבחנה של PTSD". סיכומי הביקורים אצל הפסיכיאטרים עמדו גם בפני הו ועדה בהרכבה הנוכחי. גם אם נניח על בסיס עמדתה המקצועית של הוועדה כי מדובר בסוג טיפול אשר יש להניח כי ניתן והוא מתאים לכל מי שלוקה בתסמונת PTSD , הרי שהבחירה האם להציע את הטיפול והידע לגביו הוא של הגורמים המטפלים.
מכאן, לא ברור מנימוקי הוועדה מדוע העובדה כי לא ניתן למערערת טיפול "מקובל" ב- PTSD (ואזכיר שוב כי המערערת היתה מאובחנת כלוקה ב – PTSD בקהילה כפי שעולה מאבחון הנוירופסכיולוגי), כלל הובאה בחשבון על ידי הוועדה בהחלטה, לעניין עצם שאלת קיומה של התסמונת.

16. בכל הנוגע לאבחון הנויורופסיכולוגי אליו נדרשה הוועדה להתייחס על פי פסק הדין המחזיר - עולה מהפרוטוקול כי התייחסות הוועדה התמצתה בנימוק כי ממצאי האבחון לא באים לידי ביטוי בבדיקת הוועדה "כיום" . בהתייחסות זו, הוועדה לא מילאה את חובת ההנמקה המוטלת עליה, זאת בשים לב לכך כי מדובר ב"הערכה נוירופסיכולוגית מלאה ומורחבת" (ראו רשימת המסמכים בפרוטוקול), אובייקטיבית, בה נמצא בין השאר כי למערערת תסמונת חלקית של PTSD תוך התרשמות משיתוף פעולה מלא של המערערת, על בסיס מבחנים שב וצעו לה על ידי ד"ר גאגין (תוצאות מבחני ה- SVT). מהנמקת הוועדה לא ברור מדוע היא לא מצאה ליתן לאבחון זה כל משקל במסגרת החלטתה.

17. לאור האמור לעיל, יש מקום להורות על קיומו של דיון חוזר של הוועדה בעניינה של המערערת. בשים לב למכלול המפורט לעיל, אני סבורה כי אין טעם בהחזרת עניינה של המערערת לוועדה בהרכבה הנוכחי . אכן, דרך המלך היא החזרת הדיון לוועדה באותו הרכב, במיוחד בשים לב לכך כי מדובר בהתכנסות ראשונה של הוועדה. עם זאת, הוועדה נדרשה במסגרת הוראות פסק הדין המחזיר ליתן את דעתה לאבחון הנוירופסיכולוגי אולם התייחסותה לאבחון לא היתה מעמיקה, כמפורט לעיל . בנוסף, הוועדה ביססה את מסקנתה על נתונים אשר לא עולים בקנה אחד עם נתונים ברורים אשר עמדו בפניה כגון בנושא ההימנעות לאחר התאונה, ולו חלקית. כן הביאה הוועדה בקביעתה נתונים אשר לא ברור כיצד יש בהם כדי לתרום לדיון ולהחלטתה. למצבור סיבות אלו יש להוסיף כי על המערערת יהיה להתייצב זו הפעם הרביעית בפני וועדה רפואית לעררים וכן את הימשכות ההליכים בוועדות בעניינה על הכרוך בכך .

18. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל.
עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לע ררים, בהרכב חדש, על מנת שתדון בערר המערערת מראשיתו.
בשים לב להסכמת המשיב עוד במסגרת פסק הדין מיום 21.12.2020 ולבקשת המערערת בהליך זה, יעמוד בפני הוועדה אבחון נוירופסיכולוגי של ד"ר גאגין מיום 11.7.2019, והוועדה תתייחס אליו.
לא יעמדו בפני הוועדה פרוטוקולים של ועדות רפואיות לעררים קודמות.
החלטת הוועדה תהיה ברורה ומנומקת.
הוועדה תזמן את המערערת ובא כוחה ותאפשר להם לטעון בפניה.

19. בנסיבות העניין ישלם המשיב למערער ת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ , תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

20. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ב, (09 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים.