הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 32-02-18

לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם

התובע
דמיטרי שוובסקי
ע"י ב"כ עו"ד מאיר בן חיים

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד סירין זועבי בסול

פסק דין

1. התובע נפגע בעבודה ביום 12.9.16 (להלן: " התאונה").
כתוצאה מהפגיעה, הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה ולהכרה בתאונה כתאונת עבודה.
בהחלטתו מיום 11.1.17 קיבל פקיד התביעות את התביעה ואישר כי התובע סובל מ-"כאבים במרפק ואמה ימין".
באשר לליקוי הנטען בצוואר, פקיד התביעות החליט לדחות את תביעתו של התובע בעניין זה.

2. בעקבות החלטת פקיד התביעות, התובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות.
ביום 31.1.17 התקיימה וועדה מדרג ראשון, אשר קבעה לתובע 30% נכות החל מיום 13.12.16 ועד ליום 31.5.17.
יש לציין, כי במסגרת פרוטוקול הוועדה צוינו האבחנות: "מצב לאחר מתיחה של יד ימין. כאבים בכתף ובזרוע ימין".

3. במקביל ל וועדות שהתכנסו בעניינו של התובע, הגיש התובע ביום 1.2.18, תביעה לבית הדין, בה ביקש להכיר בליקויים שבצוואר ובכתף כנובעים מהפגיעה בעבודה.

4. ביום 6.5.18, הגיש הנתבע כתב הגנה בו חזר על האמור במכתב הדחיה וטען כי אין כל קשר סיבתי בין הליקוי לו טוען התובע בצוואר לבין התאונה.
באשר לליקוי בכתף ימין, טען הנתבע, כי ליקוי זה לא נדחה מפורשות על ידי פקיד התביעות במסגרת מכתב הדחיה ולכן משהתובע פנה במסלול הוועדות בכל הנוגע לליקוי זה , הרי שאין מקום שבית הדין יידרש לטענותיו בעניין זה.

5. ביום 9.5.18 התקיים דיון מוקדם, במסגרתו ציין ב"כ התובע כי הליקוי בכתף עלה בשלב מאוחר יותר (כעולה מהמסמכים הרפואיים).
עוד טען ב"כ התובע, כי התובע עבר ניתוח בכתף וכי וועדה רפואית כבר קבעה לו נכויות זמניות בעניין זה.
עוד ציין ב"כ התובע, כי התובע אמור לבצע, לבקשת הוועדה, ביום 13.5.18 בדיקת אולטראסאונד שבעקבותיה תחליט הוועדה אם להכיר בליקוי הנ"ל כנובע מהתאונה אם לאו.
עוד הוסיף ב"כ התובע: "לעניין הכתף זה בוועדה, אני מתייחס לצוואר".

6. בעקבות הדיון המוקדם, הצדדים הסכימו כי ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין על מנת שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי-רפואי בין הליקוי ממנו סובל התובע בצוואר לבין האירוע, וזאת על בסיס התשתית העובדתית שלהלן:
התובע יליד 1982.
ביום 12.9.16, כשעבד התובע על מכונה המייצרת רשתות פלסטיק, המכונה במקום להוציא את הרשת, היא משכה את הרשת ולכן ידו הימנית של התובע נמשכה בפתאומיות.
הנתבע הכיר בכאבים במרפק ואמה ימין ודחה את האבחנה בגין חבלת צוואר.

7. בהתאם להסכמות, בהחלטה מיום 8.7.18 מונה כמומחה רפואי מטעמו של בית הדין , ד"ר ציון עידו, שהנו מומחה בתחום האורתופדיה (להלן: "המומחה") אשר נתבקש להשיב על השאלות שלהלן:

א. מה הליקוי בצוואר?

ב. האם קיים קשר סיבתי בין התאונה כפי שתוארה לעיל, לבין הליקוי בצוואר?

8. המומחה הגיש את חוות דעתו, בה ציין באשר לליקוי בצוואר כדלקמן:

א. כאב צוואר עם הקרנה ליד ימין, מתאים לפגיעה 5-7 C ימין.
10.10.16 פענוח סיטי עמ"ש צווארי, בי"ח נצרת – גובה 1-6 C ללא מצמצא גרמי/ דיסקאלי/ שורשי. בגובה 6-7 C דיסק עם בקע אחורי מרכזי, שק דוראלי בגדר נורמה, תעלת שורש ושורשי עצבים בשני הצדדים בגדר הנורמה. C7D1 תקין.
24.9.16 פענוח הולכה עצבית, בי"ח נצרת EMMS- עדות גלי F עצב מדיאני ואולנארי מוארך- מתאים לפגיעה שורשית 5-7 C ימין.
27.3.17 פענוח הולכה עצבית, בי"ח רמב"ם- מבחן הולכה עצבית תקין, לא נצפתה עדות חשמלית לפגיעה בברכיאל פלקסוס ולפגיעה שורשית C5D1 מימין.
10.9.17 פענוח הולכה עצבית, מכון ישי ביקורופא- בבדיקת יד ימין עצב מדיאני ואולנארי תקין למעט האטה במרפק ימין עצב אולנארי. בדיקת מחט מימין מדגימה דנרבציה כרונית- ממצאים מתאימים לרדיקולופתיה כרונית C7 ולחץ כרוני קל עצב אולנארי גובה מרפק.
(הח"מ מציין כי קיימים הבדלים בפענוח ממצאי ההולכה העצבית לאורך השנה, חלקם יתכן עקב ביצוע במקומות שונים. אין הסבר ברור לעובדה כי בבדיקת בי"ח רמב"ם 27.3.17 אין כל ממצא; שתי הבדיקות האחרות בפער של שנה מתאימות לפגיעה שורשית C7 ימין).

9. באשר לקשר הסיבתי בין התאונה כפי שתוארה לעיל, לבין הליקוי בצוואר, קבע המומחה:

"יש לציין כי התיעוד הרפואי שהתקבל הינו רק מ- 2016 ואילך, ואין כל תיעוד רפואי עד מועד זה כולל האם היו אירועי תאונות בצוואר כגון צליפת שוט וכיו"ב או לחילופין פגיעות בכתף/ מרפק ימין.
עפ"י העובדות המוסכמות, תיאור האירוע התאונתי כמשיכה פתאומית של יד ימין עקב תפסיה במכונה ועל פי התיעוד הרפואי, אירוע כמתואר עלול לפגוע בכל מרכיב מפגיעה באיזור הפלקסוס הברכיאלי/ מקלעת העצבים בחיבור בין צוואר לכתף, ועד לפגיעה בגפה עצמה.
מתוך התיעוד הרפואי בסמוך לפגיעה, נראה כי האבחנה הראשונית שאף הוכרה כ"פגיעה במרפק/ אמה ימין" אינה מדויקת או נכונה. כבר בתיאור אצל ד"ר ג'ריס אורתופד 20.9.16 קרי 8 ימים לאחר הפגיעה (" מצב אחרי מתיחה של גפה ימין עליונה. מתלונן על רדימות של כף היד- פגיעה בעבודה מיום 12.9.16. בבדיקה- פסוריאזיס. כף יד ימין ואצבעות תקין. להולכה עצבית כף יד ימין") וגם אצל ד"ר סיגל רופאת משפחה 13.10.16 (" המטופל היה מעורב בת"ע 12.9- משיכה פתאומית של יד ימין. הכאבים מתורקס קורן ליד ימין"), עולה כי מדובר בהקרנת כאב ונימול לאור יד ימין מגובה כתף/גוף.
(שאלה ממוקדת ד"ר הד), יש למעשה לקבוע כי ההכרה הנכונה בפגיעת המשיכה הינה פגיעה בשרוול המסובב כתף ימין ( בעטיה עבר ניתוח תיקון) פגיעה בעצב האולנארי במרפק ימין.
מבחינת ליקוי בצוואר, אין קשר לאירוע התאונתי במנגנון המשיכה שתואר בעובדות המוסכמות.
ממצאי הסיטי למעשה שללו פגיעה שורשית/רדיקולארית".

10. לאחר קבלת חוות הדעת, התובע ביקש לקבל את התביעה.
התובע הסביר, כי הוא טען בכתב התביעה (סעיפים 5-9) שהנתבע שגה עת לא הכיר בפגיעתו בכתף ובצוואר כחלק מפגיעותיו בתאונה מיום 12.9.16. הנתבע התייחס בכתב ההגנה לחבלת התובע בכתף ימין וטען כי העניין הוכר במסגרת הוועדה הרפואית, אך עם זאת לא פעל להכרה פורמלית וכתובה של פגיעת התובע בכתף ימין. על אף שהמומחה לא מצא קשר סיבתי בין הליקוי בצוואר לתאונה, הוא מצא ממצאים נוספים אשר הוועדה לא התייחסה אליהם ולפיכך בדין הוגשה התביעה דנן ואין מקום לדחותה על הסף.

יוצא אפוא, שכתב התביעה נוסח בהתאם לממצאיו של הנתבע אשר היו כלליים מאוד, אינם מפורטים ביחס לכל סוג פגיעה, ועל אף שכתב התביעה התי יחס לפגיעה בצוואר ובכתף, אין בכך בכדי לדחות את התביעה לאור ממצאיו של המומחה אשר התייחס מפורשות לסוגי פגיעה שלא ניתן להם ביטוי כלל על ידי הנתבע.

לפיכך, יש לקבל את התביעה ולהורות לנתבע לשנות את קביעתו, כך שהאבחנה הר פואית בעקבות התאונה תשונה מ"כאבים במרפק ואמה ימין" לקביעתו של המומחה "פגיעה בשרוול המסובב כתף ימין ופגיעה בעצב האולנארי במרפק ימין" ולקבוע את נכויותיו בהתאם. בנוסף, התובע ביקש לשקול זימונו של התובע לבדיקת רופא נוירולוג, לאור מסקנותיו של המומחה אשר קבע כי התובע סובל מפגיעה בעצב האולנארי.

11. מנגד, הנתבע ביקש לדחות את התביעה. הנתבע טען, בין היתר, כי המומחה מונה על ידי בית הדין כדי לדון בליקוי אחד ויחיד, הליקוי בצוואר, וזאת בהתאם להסכמת הצדדים שגובשה בדיון מיום 9.5.18. המומחה חרג מסמכותו עת דן בליקויים הנוספים שלא נדרש לדון בהם.

הליקוי בצוואר

12. עסקינן, כאמור, בתביעה להכיר בליקוי בצוואר ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה . קרי, על בית הדין לבחון האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי לבין התאונה.
לצורך בחינת השאלה, האם מבחינה רפואית מתקיים אותו קשר, בית הדין מינה כאמור מומחה רפואי.

על פי ההלכה הפסוקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. במסגרת הקשר הסיבתי המשפטי, בית הדין ייתן את דעתו גם לקשר הסיבתי הרפואי, אותו קובע המומחה הרפואי המתמנה על-ידי בית-הדין. ( ראו עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; עב"ל 341/96 מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377).

בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות זאת (ראו עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארן, לא פורסם, ניתן ביום 15.05.07).

13. בעניינינו, מחוות דעתו של המומחה עולה באופן ברור ונהיר כי לא מתקיים קשר סיבתי רפואי בין הליקוי ממנו סובל התובע בצוואר לתאונה. וכך, כאמור, קבע המומחה:

" מבחינת ליקוי בצוואר, אין קשר לאירוע התאונתי במנגנון המשיכה שתואר בעובדות המוסכמות".

14. אשר על כן, בשים לב לחוות דעתו החד משמעית של המומחה, המבוססת על החומר הרפואי, לאחר שהובאו בפניו פרטי התאונה, דינה של התביעה להכיר בליקוי בצווא ר כנובע מהתאונה, להידחות.

באשר לליקוי בכתף

15. המומחה מטעם בית הדין מונה, כאמור, כדי לדון בליקוי בצוואר בלבד – וזאת בהסתמך על הסכמות ב"כ הצדדים מיום 9.5.18 וקיבלו תוקף של החלטה. שכן במעמד הדיון, ב"כ התובע הבהיר כי הליקוי הנטען בכתף מצוי בבירור במסגרת הוועדה הרפואית . ודוק, המומחה לא התבקש, לדון בליקויים נוספים שעה שלא נדרש לכך.
זאת ועוד, הליקויים שעלו בחוות הדעת בכל הקשור לעצב האולנרי ובכתף כלל לא נדחו על ידי פקיד התביעות ולא נדונו על ידו, שכן מעיון בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, התובע כלל לא הזכיר את הפגיעה הנטענת בכתף או בעצב האולינארי.
לכן ספק אם קמה לתובע עילת תביעה בבית הדין, כל עוד פקיד התביעות לא נדרש לעניין זה (ראו בעניין זה סעיף 7 לפסק הדין בתיק עב"ל 26359-05-15 יששכר פרידמן –המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 9.11.16).

16. יחד עם כל האמור לעיל, מאחר והליקוי הנטען בכתף כבר נדון בוועדות רפואיות. הוועדה האחרונה מחודש 2/2018 עצרה את דיוניה על מנת לאפשר לתובע לבצע בדיקת אולטרסאונד כתף. התובע ביצע את הבדיקה ביום 13.5.18 אך מאחר שהתיק נמצא בלשכה המשפטית לא כונסה ועדה להמשך דיון בעניינו. כפי שטען הנתבע, לכשיסתיים הטיפול בלשכה המשפטית יוחזר התיק לוועדות הרפואיות לצורך המשך דיון בעניין הכתף לאור בדיקת הכתף שביצע התובע.
לפיכך, הואיל והתובע כבר פנה למסלול הוועדות הרפואיות, עליו יהיה לשקול את צעדיו בהתאם.
תשומת הלב מופנית לכלל אשר, לפיו תובע אינו רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים. ראו בעניין זה דיון (עבודה ארצי) 0-27/נב יצחק זכי מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, כה(1) 049 (1992), שם נקבע כדלקמן:

"לעצם העניין - אין להבחין, משפטית, בין מצב שבו פונה מבוטח לוועדה רפואית כדי לקבוע קשר סיבתי בין פגימה לתאונה, וסמוך לאחר מכן פונה לבית-הדין באותו נושא, לבין מצב שבו הפניה לבית-הדין באה לאחר החלטתה של וועדה רפואית הקובעת אחוזי נכות. ממסכת העובדות (סעיף 2) עולה, כי פנייתו של המערער לבית-הדין נעשתה שבועיים לאחר הפניה לוועדה הרפואית.
הטעם הוא שאין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים, ועליו לבחור את הדרך בה יילך. אם תאמר כי למבוטח היו ספקות משפטיים בדבר הדרך הנכונה בה ילך, היה עליו לחזור בו מהדרך האחת - פניה לבית-הדין, שעה שהמסלול האחר, הוועדה הרפואית, נזקקה לתביעתו....".

17. באשר לליקוי הנטען בעצב האולינרי, ליקוי זה לא הוכר על ידי פקיד התביעות אך גם לא נדחה, שכן ליקוי זה לא הוזכר בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה.
משכך התובע רשאי, ככל שהוא מעוניין בכך, להעלות טענות יו באשר לליקוי זה בפני הוועדות הרפואיות.
במאמר מוסגר, יש לציין כי הליקוי בעצב האולינרי, לא הוזכר על ידי התובע במסגרת כתב התביעה שהוגש לבית הדין.

סוף דבר

18. התביעה בכל הקשור לליקוי בצוואר, נדחית.
באשר לכתף ולפגיעה הנטענת בעצב האולינארי, התובע ישקול את צעדיו כאשר הוא רשאי להעלות את טענותיו בעניין זה, במסגרת הוועדה הרפואת הדנה בעניינו.
בנסיבות העניין , אין צו להוצאות .

19. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ט, (14 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .