הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 26983-06-18

לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם
נציגת ציבור (עובדים) : גב' נגה בוטינסקי
נציגת ציבור (מעסיקים) : גב' מאירה רון בן דרור

התובע
ראפע אלאחמד
ע"י ב"כ עו"ד כאמל כאמל

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד סירין זועבי בסול

פסק דין

1. לפנינו ערעור על החלטת וועדת הרשות מיום 20.4.17, אשר דחתה את תביעתו של התובע להכיר בו כנכה נזקק בעבור התקופה מיום 1.3.16 ועד ליום 30.5.17 וזאת בהתאם להוראות תקנה 18א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשת"ז- 1956 (להלן: "התקנות").

רקע

2. התובע יליד 1966, מפעיל מחפר זחל (באגר) במקצועו, הוכר על ידי הנתבע כמי שנפגע בעבודה ביום 16.3.15.

3. הוועדה הרפואית לעררים קבעה לתובע נכות זמנית מיום 1.3.16 ועד ליום 30.5.17 (10% נכות פסיכיאטרית ו-10% נכות אורתופדית). התובע הגיש תביעה להכיר בו כנכה נזקק וזאת בעבור תקופת הנכות הזמנית שנקבעה לו.

4. בעקבות התביעה, וועדת הרשות התכנסה ביום 2.1.17 והחליטה שלא להכיר בתובע כנכה נזקק, מאחר והוא מסוגל לעבודה.
מעיון בפרוטוקול, עולה כי הועדה עיינה בממצאי הבדיקה הפסיכיאטרית והאורתופדית שעמדו בפני הוועדה הרפואית לעררים מיום 30.11.16 וציינה: "סבורה כי אין בהם למנוע מהתובע סיכוי סביר לעבודה כלשהי ואף לעבודתו שלו. אין ראיה כי נשלל רישיונו לנהיגת טרקטור/ציוד מכני....לפיכך אינו נכה נזקק עפ"י תקנה 18א'".

5. על החלטת הוועדה, התובע הגיש השגה ביום 11.1.17, באמצעות ב"כ, אליה צורפו מסמכים רפואיים שונים, לרבות מסמכים ממומחים לפסיכיאטריה ולכירורגיה אורתופדית. ב"כ התובע, טען אודות "מצבו הרפואי/הבריאותי הקשה" של התובע וכי "עדיין סובל מסימני ם פוסטראומטיים" וכי "סובל" מליקויים לגבי "צוואר, ראש, רגליים ועוד...".

6. בעקבות ההשגה, הוועדה התכנסה שוב, ביום 30.1.17, וקבעה כי:
"מעקב וטיפול רפואי אין בהם בהכרח להעיד על העדר סיכוי סביר לעבודה כלשהי". בהתייחס לטענות ב"כ התובע באשר למצבו הרפואי של התובע ציינה הוועדה כי: " לכל אלה אין כל ביטוי בממצאי הבדיקה בוועדה הרפואית לעררים מיום 30.11.16, בהרכב של מומחים: נוירוכירורג, פסיכיאטר ואורתופד.
הממצא היחיד בבדיקת המומחה הפסיכיאטר בוועדה הרפואית לעררים מיום 30.11.16 הינו: " אפקט...מתוח בעל גוון דכאוני". ציין במפורש כי "אין סימנים להפרעה פסיכוטית ולא לדכאון מג'ורי ולא ל PTSD". הממצא היחיד בבדיקת המומחה האורתופד באותה ועדה לעררים הינו: " תנועות סיבוביות והטיה לצדדים עם הגבלה קלה".
ועדת הרשות מסתמכת בהחלטתה על ממצאי הבדיקה בוועדה הרפואית לעררים הנ"ל ואשר בהם, אין כדי למנוע מהתובע סיכוי סביר לעבודה כלשהי ואף לעבודתו שלו.
לפיכך חוזרת ועדת הרשות על החלטתה מיום 2.1.17 כי התובע אינו "נכה נזקק" לתקופה".

7. התובע שב והגיש השגה, וביקש לזמנו להופיע בפני ועדת הרשות.

8. בעקבות השגת התובע, התכנסה ועדת הרשות ביום 20.4.17, כשבפניה הופיע התובע וב"כ, אשר צירפו "תשובת יועץ" אורתופד מתאריך 17.3.17, "מעקב מרשמים" מתאריך 19.4.17 ו"תשובת יועץ" תעסוקתי מיום 26.8.15.

ב"כ התובע טען בפני הוועדה כדלקמן:

"בתוקף תפקידו עובר לתאונה (עבד – מ.ק) כמפעיל ציוד כבד במשך שנים רבות. אין לו היום היכולות, לא הפיזיות ולא הנפשיות לחזור לאותו עיסוק או בכלל. עצם העובדה שנמצא היום בטיפול פסיכיאטרי, לרבות אורתופדי במשך שנתיים ומעלה מאז תאונת העבודה מ-16.3.15, דבר אשר מלמד ומצביע על מצבו החמור מבחינה רפואית ופגיעה קשה בכושר עבודתו. מאז התאונה ועד היום אין למערער כל הכנסה מעבודה למעט הקצבה שמקבל בגין נכות זמנית מזה תקו פה".
ב"כ התובע צירף פרוטוקול אבחון ועדה רפואית לעררים בנכות כללית מיום 5.2.17 בו נקבעה, בין השאר, נכות בשיעור 20% לצמיתות, מיום 1.2.16 באבחנה של "מצב חרדתי עם סימני PTSD בחומרה קלה".
התובע ציין בפני הוועדה, כי מעולם לא היה לו ר ישיון מיוחד לנהיגת מחפר זחל ולא היה צורך בכך לאורך כל שנות עבודתו. התובע הציג רישיון נהיגה בר תוקף לנהיגה בדרגה "B" רכב פרטי. התובע הוסיף כי הוא מקבל טיפול קבוע ללחץ דם, סוכר, קיבה, סחרחורת, וכי הוא לא יכול לשבת הרבה זמן. כך גם , ציין כי אף אחד לא יקבל אותו לעבודה בשל המגבלות הרפואיות שיש לו, וכי הוא מתהלך עם חגורת גב עפ"י המלצת הרופא האורתופד.

לאחר שהוועדה הקשיבה לטיעוני התובע ובא-כוחו קבעה כדלקמן :

"1. אישור רופא התעסוקה הוא מתאריך 26.8.15 כאשר התקופה הנדונה בוועדת הרשות הינה מיום 1.3.16, דהיינו כחצי שנה לפני כן (!) והאמור באישור רופא התעסוקה אינו מתייחס לתקופת הנכות הזמנית הנדונה.

2. ב"תשובת היועץ" האורתופד מיום 17.3.17 תוארה "הגבלה קלה בתנועות ע"ש המותני", הגבלה דומה לזו שתוארה בוועדה הרפואית לעררים מיום 30.11.16.

3. ועדת הרשות עיינה בתיק הנכות הכללית של התובע. באבחון פסיכיאטרי מדרג ראשון מיום 30.5.16 נקבעה נכות פסיכיאטרית בשיעור 20% בגין מצב חרדתי עם סימני P.T.S.D בחומרה קלה, לצמיתות מ-1.2.16 . הוועדה הרפואית לעררים בנכות כללית מיום 5.2.17 הותירה על כנה נכות זו. לא נבדק ע"י הפסיכיאטר חבר הוועדה. להזכיר, כי בוועדה הרפואית לעררים בנכות מעבודה מתאריך 30.11.16 נשללה האבחנה של PTSD!

4. לאור כל האמור לעיל (ובפרוטוקולים הקודמים של ועדת הרשות) ומשאף במסגרת נכות כללית לא עבר "סף רפואי" ולא נקבעה הגבלה תפקודית לעניין כושר השתכרותו, ומשכאמור מחזיק ברישיון נהיגה בר תוקף (הפסיכיאטרים במסגרת נכות כללית קבעו כי אין מקום להעביר דיווח למכון לבטיחות בדרכים!) ומשכאמור אין בממצאי הבדיקה שתוארו בוועדה הרפואית לעררים מיום 30.11.16 כדי למנוע מהתובע סיכוי סביר לעבודה כלשהי (כגון עבודות ניקיון, שמירה בחניון) ואף לעבודתו שלו, חוזרת ועדת הרשות על ההחלטה כי התובע אינו "נכה נזקק", גם לאחר שהקשיבה בקשב רב לדברי התובע ובא כוחו".

9. בעקבות החלטת הוועדה, התובע הגיש את התביעה שלפנינו .

להלן עיקר טיעוני התובע

10. היה על הוועדה להכיר בתובע כנכה נזקק גם בתקופה 31.7.15-1.3.16.

11. החלטת הוועדה שלא להכיר בתובע כנכה נזקק בגין התקופה 1.3.16-30.5.17 אינה נכונה וצודקת מבחינה רפואית, עובדתית ומשפטית וסותרת את המסמכים הרפואיים שעמדו לרשות הוועדה לרבות אישור הרופא התעסוקתי.

12. עוד טען התובע כי שולמו לו דמי אבטלה בתקופה 8/2015-3/2016. מכאן, בהיות התובע לא עובד ולא מסוגל לעבוד בעקבות תאונת העבודה ובהעדר הכנסות – הרי שהוא עומד בתנאים להכרה בו כנכה נזקק.

13. בהחלטת הוועדה הרפואית מיום 15.7.18 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 42% החל מיום 31.5.17. בפרוטוקול הוועדה צוין כי "הוועדה עיינה בחוות דעת רשות ומאמצת את מסקנתה כי מתקיימים בתובע שני התנאים ההכרחיים של אי מסוגלות לעבודתו וירידה ניכרת בהכנסות וקובעת כי ניתן להפעיל תקנה 15 במלואה...".

לטענת התובע, עצם קביעתה זו של הוועדה משמיטה את הקרקע תחת רגלי הנתבע אשר טוען כי שיקול דעת הוועדה מיום 2.1.17 היה סביר ונכון.

14. התובע הציג בפני הוועדה, תיעוד רפואי וחוות דעת רפואיות בתחום הנפשי והאורתופדי, אולם הוועדה לא התייחסה לאמור במסמכים אלו בהחלטתה.

15. בהחלטת הוועדה נפל פגם משפטי ועובדתי אשר מצדיק את התערבות בית הדין באופן של קבלת התביעה.

להלן עיקר טיעוני הנתבע

16. החלטת ועדת הרשות לפיה יש לתובע סיכוי סביר לעבודה בתקופה שבמחלוקת (1.3.16 עד 30.5.17) הינה סבירה, שקולה, מנומקת ומבוססת.
לתובע ניתנה זכות טיעון והוא עמד בפני הוועדה, הוועדה נימקה את החלטותיה והפעילה את שיקול דעתה בהגינות ובסבירות.

17. ערעור על החלטת ועדת רשות משמעה ערעור על החלטת גוף מנהלי מעין שיפוטי ולא ערעור על החלטת פקיד תביעות. לפיכך על בית הדין לבדוק אם החלטת הוועדה הייתה תקינה וסבירה ואם לא נפלו בה פגמים משפטיים.

הלכה פסוקה היא כי מקום בו אין טעות משפטית בהחלטת הוועדה, בית הדין לא יתערב בהחלטתה ולא ישים עצמו בנעליה.

18. החלטת הוועדה הרפואית מיום 15.7.18 אינה רלוונטית לתקופה שבמחלוקת. פרוטוקול הוועדה מיום 10.7.18 (שהתקיימה בשלב מאוחר יותר) אין בו שום התייחסות או השלכה על התקופה שבמחלוקת, ומשכך אין כל טעם להחזיר את התיק לוועדה לבחינתו, במיוחד כשהוועדה התכנסה כבר 3 פעמים ודנה בעניינו של התובע.

19. לאור האמור, יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

20. תקנה 18א'(א) לתקנות קובעת כדלקמן: "נכה נזקק" – מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסות מהתעסקות ".

21. מלשון התקנה והפסיקה עולה בבירור, כי במסגרת שיקול הדעת המופעל על ידה, על הוועדה להתייחס גם לשיקולים רפואיים וגם לשיקולים תעסוקתיים. לא בכדי מגדירה התקנה שבנדון, כי וועדת הרשות תורכב מ-"פקיד שיקום, רופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך".

22. על פי הפסיקה, הגדרת מבוטח כ"נכה נזקק" מחייבת עמידה בשני תנאים מצטברים –
האחד, שוועדה רפואית תקבע למבוטח נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית;
השני, שוועדת הרשות תקבע כי אין לדעתה למבוטח סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות (ראו דב"ע נז/0-293 בר ששת– המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 11 (1996)).

23. הסמכות לקבוע אם מי שנקבעה לו דרגת נכות זמנית כתוצאה מפגיעה בעבודה הינו בגדר "נכה נזקק", נתונה לוועדת הרשות ולא לבית הדין, ועל כן בחינת בית הדין את החלטתה של וועדת הרשות, נעשית לפי כללי המשפט המנהלי, כאשר ככל שיימצא פגם בהחלטתה – יוחזר עניינו של המבוטח לדיון מחודש בין כתליה, עם הנחיות מתאימות (עב"ל 22083-10-11 המוסד לביטוח לאומי – שחאדה, ניתן ביום 13.6.2012).

24.       עוד נקבע, כי על הוועדה להתייחס בהחלטתה לא רק לגובה נכותו של הנכה אלא גם לסיכויו למציאת עבודה כלשהי, בשים לב לשיקולים נוספים כגון גילו, מקצועו, השכלתו וכיו"ב שיקולים, אשר יש בהם כדי להשפיע על סיכוייו למציאת עבודה במהלך נכותו הזמנית (ראו ב"ל (חי') 45794-06-12 ירדני – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.2.2013).

25. בעניינינו, שוכנענו כי יש מקום לקבל את התביעה ונסביר.

א. במסגרת כתב התביעה, התובע טען כאמור כי הוועדה כלל לא נדרשה לתקופה שמ יום 31.7.15 ועד ליום 1.3.16.
הנתבע בחר שלא להתייחס לטענה זו במסגרת כתב ההגנה וגם לא בטענותיו שהועלו לאחר מכן .
יחד עם זאת, מהנספחים שצורפו לכתב ההגנה עולה כי במהלך תקופה זו, לתובע נקבעו נכויות זמניות שונות בשיעורים שונים (30%, 20% ו- 10%).
מעבר לכך, בישיבתה מיום 2.1.17, הוועדה התייחסה לתקופה זו, בציינה כי בגינה קיבל התובע דמי אבטלה ולא הוסיפה.
בית הדין סבור, כי גם אם התובע קיבל דמי אבטלה בגין תקופה זו, עדיין אי ן בכך כדי לפטור את הוועדה מ להתייחס לתקופה הנ"ל ולהכריע בשאלה האם התובע היה נכה נזקק אם לאו.
למותר לציין, כי ברור הוא שהתובע לא יהיה זכאי לכפל גמלא ות בכפוף להוראות החוק בעניין זה.

ב. מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי היא התבססה ברובה על הקביעות הרפואיות של הועדות הרפואיות.
בין ביתר, הועדה התייחסה לפרוטוקול של הוועדה לנכות כללית מיום 5.2.17 וכן להחלטות של ועדות רפואיות אחרות.
במסגרת נימוקיה, ציינה הוועדה כי התובע לא נבדק בוועדה לעררים לנכות כללית על ידי פסיכיאטר, להבדיל מהוועדה לעררים שהתכנסה בעקבות הפגיעה בעבודה מתאריך 30.11.16 ואשר שללה אבחנה של PTSD.
כמו כן, במסגרת נימוקיה, הוועדה התייחסה לסף הרפואי שנקבע לתובע ולכך שלא נקבע כי הינו כשיר לבצע את עבודתו.
אי לכך, בית הדין סבור ולו למען הסדר הטוב, כי יש מקום שהועדה תעיין בהחלטת הוועדה לעררים שניתנה ביום 15.7.18, אשר במסגרתה נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 42% תוך הפעלת תקנה 15, כאשר מועד תחולת הנכות נקבע ליום 31.5.17, קרי יום אחד אחרי תום הנכות הזמנית.
מדובר בקביעה של ועדה רפואית לעררים שהייתה לאחר שהתובע הגיש ערר על החלטת הוועדה הקודמת.
בהקשר זה, חשוב לציין כי הועדה הפעילה את תקנה 15 תוך שקבעה כי התובע אינו מסוגל לבצע את עבודתו וזאת בניגוד לקביעתה של הרשות אשר ציינה תוך התבססות על קביעות רפואיות קודמות (עליהן הוגש ערעור כאמור) כי התובע מסוגל לבצע את עבודתו.

סיכום

26. לאור כל האמור לעיל, עניינו של התובע מוחזר לוועדת הרשות, על מנת שתבחן אם התובע עונה על התנאים הנדרשים לצורך ההכרה בו כנכה נזקק בגין התקופה מיום 31.7.15 ועד ליום 1.3.16.
כמו כן, הוועדה תעיין בהחלטת הוועדה לעררים אשר קבעה לתובע דרגת נכות יציבה בשיעור של 42% כולל הפעלת תקנה 15 ותשקול את קביעתה מחדש .
הוועדה תאפשר לתובע ובא כוחו להופיע ולטעון בפניה.

בנסיבות העניין, הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

27. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, י"ט אדר א' תשע"ט, (24 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' נגה בוטינסקי
נציגת ציבור עובדים

מוסטפא קאסם שופט

גב' מאירה רון בן דרור
נציגת ציבור מעסיקים