הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 21695-04-19

לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם

המערערת
סוהאד כסאברה
ע"י ב"כ: עו"ד ג'רייס דחדולי

-

המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מחמד גאנם

פסק דין

1. המערערת, ילידת 1969, הגישה למשיב תביעה לקצבת נכות כללית.

2. ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה ביום 21.12.2017 קבעה כי למערערת 28% נכות. כנגד החלטה זו, הגישה המערערת ערעור במסגרת ב"ל 48144-12-18. בתשובת המשיב לערעור אשר הוגשה ביום 30.5.2018 ניתנה הסכמה חלקית ולפיה:

3. לאחר דיון שהתקיים בערעור נותרו הצדדים חלוקים באשר לטענת המערערת בדבר סכרת לא מאוזנת. בפסק הדין אשר ניתן על ידי כב' השופטת אורית יעקבס, ביום 6.6.2018, נדחתה טענה זו של המערערת וניתן פסק דין המורה לוועדה לפעול בהתאם להסכמות המפורטות לעיל (ראו גם ש' 2 לפרוטוקול הדיון בבל 48144-02-18 ש' 24-28), כדלקמן:

"לנוכח כל האמור לעיל, הריני מורה על החזרת עניינה של המערערת לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:
א.        תשקול את עמדתה מחדש בתחום הנפשי ותתייחס לטענות המערערת המתארות את השפעת הנכות הנפשית על תפקודה כפי שאלו נטענו בסעיף תלונות המערערת.
ב.        תתייחס לטענות המערערת כי היא סובלת מרטינותיה סוכרתית."

(להלן: "פסק הדין המחזיר").

4. בהתאם לפסק הדין המחזיר, התכנסה הוועדה הרפואית לעררים (להלן: "הוועדה"). ועדה מסכמת מיום 21.1.2019 הותירה את שיעור הנכות על כנה. כנגד החלטת הוועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר לפניי.

5. עיקר טענות המערער –

לעניין הליקוי הנפשי -
א. הוועדה התעלמה מהנחיותיו והוראותיו המפורשות של פסק הדין המחזיר. הוראת בית הדין בתחום הנפשי באה על רקע ההבנה שהפגין בית הדין ביחס לתלונותיה של המערערת בתחום הנפשי, כפי שאלו קיבלו ביטוי בפרוטוקול הוועדה בסבב הראשון . המערערת ציינה אז בפני הוועדה כי היא מרגישה חנוקה, מיואשת מכל התרופות וכל המחלות שיש לה, כי היא לא יוצאת מהבית והולכת בליווי בתה תמיד וכי הביאו לה מישהי שתהיה צמודה אליה וכי כרגע בחופשת מחלה.
ב. על אף העובדה כי המערערת בעברה ביקרה אצל רופא פסיכיאטר, ד"ר אבו נאסרה, באופן חד פעמי, שם אובחנה ממצב תגובתי והומלץ לה טיפול תרופתי, נחה דעתו של בית הדין כי יש שחר לתלונות המערערת בתחום הפסיכיאטרי משתי סיבות: האחת, הוועדה בסבב הראשון קבעה כי המערערת אכן סובלת ממצב חרדתי קל והשנייה, מפני שבית הדין נתן את ליבו למקובל במגזר הערבי ובמיוחד אצל נשים, לפיו אין נוהג לפקוד רופא פסיכיאטר מחשש לפגיעה בשם הטוב.
ג. על אף שבית הדין הנחה את הוועדה לנמק את מקור תלונותיה של המערערת אשר נתמכו בסיכום הביקור מיום 27.4.2017 וליתר דיוק לפרט את השפעת המצב החרדתי על התפקוד הנפשי והחברתי של המערערת, לא נאותה הוועדה לבחון זאת והסתפקה בהפניה להיעדר רצף טיפולי או מעקב אצל פסיכיאטר.
ד. אין בפירוט שציינה הוועדה כדי להצדיק אי קביעת אחוזי נכות בתחום הנפשי, פירוט שאינו מתיישב עם קביעת הוועדה מדרג ראשון ביום 21.12.2017 אשר ציינה, בין השאר , כי קיים אפקט עם גוון חרדתי קל.
ה. בית הדין בחר בצורה מכוונת ומושכלת להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה , תוך שהוא דורש ממנה להסביר ולנמק מדוע מרגישה המערערת את המפורט על ידה בפני הוועדה.
ו. טעתה הוועדה עת סטתה באופן דרסטי ובוטה ממצאיה בסבב הראשון, עת תיארה את מצב המערערת כמצב חרדתי קל ללא פגיעה בתפקוד ושלא היה בו כדי לזכות את המערערת באחוז נכות. במקום זאת עסקה הוועדה בבחינת סימני דיכאון באם קיימים, אם לאו.
ז. באופן זדוני לחלוטין התעלמה הוועדה מהממצא החרדתי אשר קבעה בסבב הראשון, עת בחרה לציין כי המערערת לא גילתה סימני דיכאון או תכנים פסיכוטיים. הוועדה כלל לא נתנה את דעתה למצבה החרדתי ואף לא שללה אותו, דבר שיש בו כדי ללמד כי היא עשתה כן במכוון ועל מנת שלא לזכות את המערערת בכל אחוז נכות בתחום הנפשי.
ח. על הוועדה היה לנמק ולהסביר מדוע אין במצב החרדתי הקל ממנו סובלת המערער, כפי שנקבע על ידה בסבב הראשון, כדי להפריע ולו בצורה קלה על התפקוד הנפשי או החברתי או לגרום להגבלה קלה או בינונית בכושר העבודה שכן פריט 34(ב)(1) לתקנות מתייחסת למצב התפקודי. סטייה מפורשות זו מצדיקה החזרת עניינה של המערערת לוועדה, בשנית. יש להבחין בין סימני דיכאון ובין מצב חרדתי קל.
ט. על אף החשש לפגיעה בשמה הטוב, ככל שיוחזר עניינה של המערערת לוועדה, היא תדאג לצרף הפעם חוות דעת פסיכיאטרית.
י. המערערת סבורה כי היא סובלת מהפרעה מאג'ורית דיכאונית חרדתית, עם סימנים קליניים ברורים וקשים, שיש בהם כדי לזכות אותה בנכות בשיעור 40% לפי פריט 34(א) 4-5 לתקנות , או לכל הפחות מרמיסיה חלקית עם הפרעה ניכרת על התפקוד החברתי עם נכות בשיעור 30% בהתאם לפריט 34(א)(4) לתקנות.

לעניין הליקוי הסוכרתי
י"א. טעתה הוועדה עת התעלמה מהליקוי ממנו סובלת המערערת ושבגינו מטופלת ע"י זריקות בשתי העיניים. אותו ליקוי, שעניינו בחסימה במערכת ניקוז הדמעות של העיניים. מדובר בליקוי המזכה בנכות בשיעור 10% בהתאם לפריט 56(2) לתקנות המל"ל.
י"ב. הוועדה טעתה כאשר דנה אך ורק בעניין הרטינופתיה הסכרתית ומשלא העניקה בגינה למערערת אחוזי נכות, על אף שליקוי זה קשור ליתר ההשלכות העלולות להיגרם לעיניים כתוצאה מהסכרת ובכלל זה ליקוי שעניינו חסימה במערכת ניקוז הדמעות ו/או גלאוקומה ממנו סובלת המערערת ובגינו נוטלת זריקות לעיניים.
י"ג. על הוועדה היה לבחון את הסיבוכים המשניים לרטינופתיה סכרתית בהתאם למסמכים אשר הונחו בפניה, בעוד שהוועדה יישמה את הרטינופתיה רק בהתאם לסעיף אשר בוחן חדות ראיה. הוועדה בחנה את הרטינופתיה מתוך משקפיים צרים של התקנות ולא בחנה את תופעות הלוואי שלה. מדובר ביישום דווקני בזמן שהמערערת העלתה תלונה מפורשת כי היא סובלת מבצקת וקולרית שהיא תופעה משנית לרטינופתיה. על הוועדה היה לנמק את החלטתה בשים לב לכך.
יצוין כי ב"כ המערערת הגיש לתיק בית הדין לאחר הדיון, מסמכים רפואיים אשר הוצגו לוועדה בנושא זה.
י"ד. בדיקת המערערת היתה לאקונית ולקויה, אשר אינה מבוססת על כלים אובייקטיביים.

6. עיקר טענות המשיב –

א. עניינה של המערערת הוחזר לוועדה בעקבות פסק הדין המחזיר. הוועדה נדרשה לדון בנושא הנפשי, בהתאם לתלונות המערערת וכן לטענת ה כי היא סובלת מרטינופתיה סכרתית.
ב. הוועדה בחנה את הנושא הפסיכיאטרי והתייחסה לתלונות המערערת בפניה. הוועדה בדקה את המערערת וקבעה כי אינה סובלת מדיכאון וייאוש בהתאם לבדיקתה הקלינית. הוועדה הפנתה גם להתרשמותה וממצאי בדיקתה וכן לעובדה כי המערערת ביקרה פעם אחת אצל פסיכיאטר.
ג. אין לקבל את טענת המערערת, אשר עלתה בפני בית הדין בלבד, כי היא לא ביקרה אצל הפסיכיאטר בשל בושה או סטיגמה שלילית.
ד. פסק הדין הורה לוועדה לדון בעניין הרטינופתיה הסכרתית. על כן, אין לקבל את טענת המערערת בעניין חסימת מערכת ניקוז הדמעות. הוועדה דנה בעניין הרטינופתיה וקבעה נכות בשיעור 0%.
ה. גם אם הוועדה זיהתה בעיות בעיניים, היה עליה להתייחס רק לרטינופתיה וזאת בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר. פריט ליקוי 68 ברור שכן נקבעה 0% נכות ראיה.
ו. מדובר במסקנה וממצאים רפואיים מקצועיים ובית הדין אינו נ וטה להתערב בה.

7. החלטת הוועדה – המערערת הופיעה בפני הוועדה ביום 11.10.2018, ומסר את הדברים הבאים: "נמצאת בדיכאון, מיואשת, אני עייפה כל הזמן".

ממצאים בבדיקת הוועדה:
"מבחינה פסיכיאטרית –
בבדיקה הקלינית התובעת לא גילתה סמני דכאון ולא ניצפו תכנים פסיכוטיים, הפרעות בקוגניציה, שיפוט ושיקול היו תקינים, בעבר ניבדקה ע"י פסיכיאטרי חד פעמים, לא חזרה למעקב ולא עברה אישפוזים פסיכיאטריים. בהעדר סימנים שאופייניים להפרעה נפשית כלשהי, מבחינה פסיכאטרית הועדה חוזרת על קביעתה ודוחה את הערר .
לפי הוראות פס"ד הועדה מפנה ליועץ עיניים. עם קבלת המבוקש תסכם בהעדר.

ביום 21.11.2019 נבדקה המערערת על ידי יועץ עיניים.
בדבריה בפניו מסרה כך:
"אני לא רואה טוב בעקבות הסכרת. מצרפת מסמכים. אני מקבלת זריקות בשתי העיניים".
ממצאים בבדיקת הוועדה:
בבדיקה: חדות ראייה בעין ימין 6/9, בעין שמאל 6/12, ללא תיקון אופטי. בסיוע חריר. עין שמאל משתפרת ל- 6/9. עיניים שקטות סיגמנטים קדמיים תקינים, קרקעיות תפליטים קשים בכמות בינונית בקוטב אחורי של שתי העיניים.
נכותה בגין ליקוי הראייה 0% לפי 52(1)(2)(ב) ובגין רטינופתיה 0% לפי סעיף 68 (ב).

הוועדה התכנסה לצורך סיכום ממצאיה ביום 24.1.2019 וציינה כי עיינה בחוות דעת רופא העיניים וכי היא מאמצת את מסקנותי ו. החלטת הוועדה היתה כמפורט לעיל.

8. הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

9. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, בית הדין דן בערעורים על החלטות ועדות לעררים , בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל 10014/98 הוד – המל"ל , פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מתערב בהן (עב"ל 217/06 בן צבי – המל"ל, מיום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה – המל"ל, פד"ע טו(1) 60).

10. לעניינינו, מעיון בפסק הדין המחזיר עולה, כי במסגרת ם הוחזר עניינה של המערערת לוועדה על מנת לדון בעניין הנפשי ו ברטינופתיה הסכרתית. כפי שעולה מפסק הדין, המשיב נתן את הסכמתו בנושאים אלו עובר לדיון. בית הדין התייחס במסגרת פסק הדין בטענת המערערת לעניין סכרת לא מאוזנת ונימק מדוע לא נפל פגם בעבודת הוועדה ובהחלטתה בעניין זה . מכאן שאין אחיזה לטענת המערערת כי הוראות בית הדין ניתנו על רקע "הבנה שהפגין" "ביחס לתלונותיה" של המערערת וכי דעתו של בית הדין "נחה" כי יש שחר לתלונות המערערת כיוון שבית הדין נתן את דעתו למקובל במגזר הערבי בכל הקשור לפנייה לפסיכיאטר. כאמור, בנושא הנפשי לא התקיים במסגרת פסק הדין כל דיון ובית הדין לא קבע קביעות בנושא, אשר יש בהן כדי לסייע בידי המערערת לצורך בחינת יישום הוועדה את הוראות פסק הדין.

11. הלכה פסוקה היא כי - "כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין שבו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו".(דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160(1992).

12. אשר לתחום הנפשי, היה על הוועדה לשקול את עמדתה מחדש בתחום הנפשי ולהתייחס לטענות המערערת המתארות את השפעת הנכות הנפשית על תפקודה, כפי שאלו נטענו בסעיף התלונות. לצורך הדיון, יצוין כי תלונותיה בפני הוועדה בהתכנסותה מיום 21.12.2017 בתחום הנפשי, היו כדלקמן:

" ... מבחינה נפשית קשה בגלל מחלת הסכרת, מרגישה חנוקה, מיואשת בגלל התרופות וכל המחלות שיש לי. הייתה פעם אחת אצל פסיכיאטר. לא יוצאת מהבית והולכת בליווי ביתה תמיד. הביאו לה מישהי שתהיה צמודה אליה אבל כרגע בחופשת מחלה. לוקחת תרופה לטיפול הנפשי ולא יודעת איך קוראים לו, עוזר לה פחות או יותר...".

בתחום הנפשי, הוועדה קבעה בישיבתה הקודמת - "- התמצאות תקינה, אפקט גם גוון חרדתי קל, ללא סימני דיכאון, דיבור תקין. מהלך החשיבה תקין, רמת ארגון טובה.
בתוכן אין סימני דיכאון ואין מחשבות שווא, ללא הפרעות בקוגנציה ותפיסה.
התובעת נבדקה חד פעמית ב-27/4/17 ע"י ד"ר תאופיק אבו נסרה ואובחן כסובלת ממצב תגובתי, הומלץ טיפול על ידי פריזמה ולורבן בהשפעה טובה.
לא חזרה למעקב פסיכיאטרי. הוועדה קובעת 0% לפי 34 ב 1, מצב חרדתי קל ללא פגיעה בתפקוד".

13. כפי שצוין לעיל, בפני הוועדה בהתכנסותה בהתאם לפסק הדין המחזיר, מסרה המערערת כי היא נמצאת בדיכאון, מיואשת וכי היא עייפה כל הזמן. בהחלטתה, הפנתה הוועדה לבדיקתה הקלינית אשר בוצעה על ידה (ביום 21.12.2017) וציינה כי המערערת לא גילתה בבדיקה סימני דיכאון וכי לא נצפו תכנים פסיכוטיים. כמו כן, ציינה הוועדה כי הפרעות בקוגניציה, וכי השיפוט והשיקול היו תקינים. הוועדה הפנתה , שוב , לכך כי בעבר נבדקה פעם אחת על ידי פסיכיאטר והיא לא חזרה למעקב ולא עברה אשפוזים פסיכיאטריים. כן ציינה הוועדה כי בהעדר סמנים אופייניים להפרעה נפשית כלשהי מבחינה פסיכיאטרית היא חוזרת על קביעתה. הוועדה נדרשה למעשה בפסק הדין המחזיר לבחון את קביעתה "מצב חרדתי קל ללא פגיעה בתפקוד" בשים לב לתלונות המערערת בפניה בנושא התפקודי.
החלטת הוועדה כי היא אינה מוצאת לנכון לשנות מקביעתה במקרה זה, היא החלטה מקצועית וברורה , המבוססת על הנתונים שבפניה כ פי שהיא מצאה לנכון מבחינה רפואית. לכן לא מצאתי כי יש מקום להשיב את עניינה של המערערת לוועדה לצורך דיון נוסף.

14. באשר לרטינופתיה הסכרתית, היה על הוועדה, בהתאם להוראות פסק הדין, להתייחס לטענות המערערת כי היא סובלת מרטינופתיה. הוועדה הפנתה את המערערת ליועץ עיניים אשר מצא לנכון לערוך למערערת בדיקה קלינית. בבדיקה זו נמצאה על ידו לקות ראיה אשר מקנה על פי התקנות 0% נכות (בדיקה על ידי יועץ עיניים לפני פסק הדין המחזיר הקנתה למערערת נכות בגין ליקוי ראיה בשיעור 10%).

פריט 68 לתקנות אשר עוסק ב"רשתית", קובע כך:

פריט 68 , אם כן קובע כי הנכות בגין "רטינופתיה מכל סוג" "תיקבע לפי הליקוי בחדות הראיה או בשדה הראייה". אין מחלוקת, כי המערערת הציגה בפני הוועדה מסמכים המלמדים על "בצקת מולקולארית משנית לרטינופטיה סכרתית", אולם לא נפל פגם בעבודת הוועדה , משיישמה את הפריט כלשונו וקבעה למערערת נכות בגין רטינופתיה סכרתית על פי ממצאי בדיקת הראיה אשר בוצעה לה.

יוער, כי המערערת לא העלתה בערעור או בדיון בערעור טענה לגבי ממצאי בדיקת הראיה של היועץ אליו הופנתה לאחר פסק הדין, ובהקשר זה יצוין כי הוועדה לא הפחיתה למערער את אחוזי הנכות בגין ליקוי הראיה בעקבות בדיקה זו. מלבד טענה כללית, בנימוקי הערעור בדבר בדיקה לאקונית ולקויה ללא נתונים מבוססים , אשר גם לא פורטה בדיון , התמצו טענות המערערת בכך כי הוועדה לא בחנה ולא מצאה לנכון להעניק למערערת נכות בגין סיבוכים משניים לרטינופתיה כגון "חסימה במערכת ניקוז הדמעות המלווה בדמעת חיצונית והמוכחת בבדיקת עזר", לפי פריט 56 לתקנות.

15.      לסיכום, משלא מצאתי כי נפל פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין, הערעור נדחה.

16. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

17.      כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב חשוון תש"פ, (10 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .