הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 19519-06-18

לפני כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן

המערער:
רז כהן
ע"י ב"כ: עו"ד בנימין פילובסקי

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מחמד גאנם

פסק דין

1.        לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר התכנסה ביום 15/1/18 וביום 8.5.2018 ( להלן: "הוועדה").
הערעור הינו כנגד קביעת הוועדה בתחום האורטופדי בלבד.

2.   המערער, יליד 1977 מורה לחינוך גופני, נפגע ביום 23.3.2014 בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. הפגיעה אשר הוכרה היתה: "כאבים בפרק הסקרואיליאקי".

3. ביום 14.9.2017, ניתן פסק דינה של כב' השופטת אורית יעקבס בתיק ב"ל 35937-03-17, לפיו עניינו של המערער "יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתדון בטענותיו לנכות בתחומים האורולוגי, הפסיכיאטרי והאורטופדי ותכריע האם הן נובעות מהפגיעה או מהתאונה, ואם כן, מה שיעור הנכות שיש לקבוע בגין התלונות בתחומים אלה" (להלן: "פסק הדין").

4. לאחר פסק הדין, התכנסה הוועדה לראשונה ביום 15/1/18 ובמועד זה דנה והחליטה בתחום האורתופדי. ביום 8/5/18, סיכמה הוועדה את מסקנותיה וקבעה כי למערער נכות בשיעור של 86%, לאחר הפעלת תקנה 15 ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), החל מיום 1/9/15, לפי הפירוט הבא: 20% נכות בגין הפרעת הסתגלות, 10% בגין הפרעה במתן שתן ו- 40% נכות בגין נוירופטיה בדרגה ניכרת עד קשה לפי פריט 29(6)(3-4) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות.
5. עיקר טענות המערער –
א. למערער הגבלה משמעותית בגב תחתון כתוצאה מתנועה חדה בגב. הפגימה אשר הוכרה היתה כאבים במפרק הסקרואליאקי – חולית ה- S בעצם הזנב.
ב. הוועדה טעתה משקבעה כי הנכות האורתופדית כלולה בנכות הנוירולוגית, ומשלא קבעה נכות אורתופדית נפרדת שמקורה במפרק הסקרואיליאקי בגין פגימה זו.
ג. היה על הוועדה לנהוג כפי שנהגה ועדה רפואית במסגרת נכות כללית מיום 25.9.2016 , אשר העניקה למערער נכות נפרדת בגין הכאבים הנויריופתים ונכות נפרדת בגין המגבלה בגב התחתון.
ד. היה על הוועדה להתייחס לחוות דעת ד"ר אינספקטור לפיו יש להקנות למערער נכות רפואית אורתופדית נפרדת.
ה. המגבלה המקורית אשר הוכרה היתה הגבלה בתנועות בגב התחתון כתוצאה מהדלקת במפרק . נכות אורתופדית אינה ניתנת רק בגין פג יעה בחוליות L דו וקא. בהמשך, התפתחה כתוצאה מהחבלה אשר הוכרה תסמונת נוירולוגית . פסק הדין החזיר את הדיון לוועדה כיוון שהוועדה סברה כי הנכות הנוירולוגית כוללת את הפגיעה הפסיכיאטרית, את התסמונת האורולוגית והאורתופדית.
ו. אין ספק כי המפרק הסקרואליאקי הוא ללא תנועה, אולם היה על הוועדה לקיים דיון האם קיימת הגבלה בתנועה, בהתאם לפריט 37(7) לתקנות כתוצאה מדלקת במפרק הסקרואליאקי, היא הפגימה אשר הוכרה על ידי פקיד התביעות בתחום האורתופדי ובין הנכות הנוירולוגית אשר הוכרה 4 שנים לאחר מכן, ואשר התפתחה כתוצאה מהפגיעה האורתופדית המקורית. מדובר בשתי פגימות הנובעות מאותה פגימה. הפגימה הנוירולוגית אינה יכולה "לבלוע" את הנכות האורתופדית, על אף שהיא נובעת ממנה.
ז. תקנה 11 לתקנות עליה מתבסס המשיב אינה רלוונטי ת שכן ה יא עוסקת בשיתוק עצב מוטורי , כאשר במקרה כזה ברור שאי ן להקנות נכות נוספת לפגיעה בשרירים אשר מסביבו, אולם בעניינו של המערער מדובר בפגיעה במערכת העצבים הפר יפריאלית, שהינה הפוכה משיתוק.
ח. גם אם ההגבלה בגב התחתון נובעת כולה מתסמונת כאב ובמידה והיא עומדת בקריטריון סעיף 37(7) לתקנות, יש להקנות בגין הגבלה זו נכות נפרדת או לפחות לערוך חשבון עו"ש.
ט. לדוגמה ובהתאם לפסיקה (במענה לאזכור בג"ץ 1634/09 פנקס - בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, על ידי המשיב), בגין פריצת דיסק אשר גרמה לפגיעה במערכת העצבים המרכזית, יש להקנות נכות בגין הפגימה הנוירולוגית וגם בתחום האורתופדי, וזאת בניגוד לתקנה 11 לתקנות.
י. על פי הפסיקה, מגבלה תפקודית אשר קשורה קשר סיבתי לתאונה, יכולה להעניק נכות אף אם מקורה בכאב או בפגימה אשר גרמה לפגיעה מוסבת ואף אם מקורן באותו איבר. הוועדה לא היתה רשאית להוסיף ללשון הסעיף ולא לדון בקשר בין הפגימה המקורית להגבלות בגב.
י"א. כיוון שבשגגה משפטית הוועדה לא דנה בנכות האורתופדית, בית הדין מתבקש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב.

6. עיקר טענות המשיב –
א. הוועדה הסבירה שלא קיימת נכות אורתופדית נפרדת. הוועדה ציינה שלא קיימת הגבלה אורתופדית, כי הפגיעה האורתופדית אינה גורמת להגבלה וכי המגבלה הקיימת הינה תוצאה של התסמונת הנוירולוגית אשר אינה נפרדת ממנה. מדובר בהחלטה אשר כבר נדונה במסגרת קביעתה הקודמת של הוועדה.
ב. בהקשה מבג"ץ 1634/09 פנקס - בית הדין הארצי לעבודה בירושלים נקבע כי בפריצת דיסק, בגינה ניתן לקבוע אחוזי נכות אורתופדית ונוירולוגית, התנאי לכך הינו כי הנפגע לוקה בשתי פגימות נפרדות ( גם נוירולוגית וגם אורתופדית) אשר אינן תלויות זו בזו. במקרה זה, הוועדה קובעת מפורשות כי המגבלה מקורה בבעיה הנוירולוגית וכי לא קיימת מגבלה אורתופדית נפרדת.
ג. הנכות הנוירולוגית אשר נקבעה למערער כללה את ההשפעה הנוירופתית, את הכאבים שמתפשטים לידיים ולרגליים, את העובדה שהמערער מטופל במרפאת כאב ובנוסף צוין כי מדובר בתסמונת כאב עקב פגיעה בסיבים שמשפיעים על האיבר כולו. הוועדה נדרשה בפסק הדין לשקול קביעת נכויות מבחינה אורתופדית, פסיכיאטרית ואורולוגית. הוועדה ציינה בפרוטוקול כי פגיעת המערער נמצאת באזור שאינו מאפשר מבחינה אנטומית פגיעה תנועתית אורתופדית, או הגבלה בתנועות כשלעצמן וכי התסמונת הנוירולוגית שהוכרה היא זו שגורמת להגבלה בתנועות.
ד. הגבלה בתנועות אשר מקורה בפגיעה נוירולוגית, אינה מזכה את המערער באחוזי נכות נוספים בגין הפגיעה בתנועות , כאשר כך גם נקבע בתקנה 11(ה) לתקנות .
ה. בניגוד לנטען על ידי המערער, לא יתכן כי הפגיעה המקורית היתה ארותופדית שכן פגיעה במפרק הסיקרויאקי לא גורמת למגבלה אורתופדית, כיוון שמדובר במפרק שאין בו תנועתיות.
ו. קביעת הוועדה כי הגבלה בתנועות אינה כתוצאה מפגיעה אורתופדית אלא כתוצאה מהנכות הנוירולוגית, הינה קביעה רפואית מנומקת, מוסברת ובית הדין אינו נוהג להחליף את שיקול דעתה הרפואי של הוועדה.
ז. הקביעה בנכות כללית אינה רלוונטית לענייננו. בנוסף, המערער לא הפנה ולא טען בעניין אותו פרוטוקול בהליך הקודם ונושא זה לא היה חלק מפסק הדין. גם בפני הוועדה לא הועלתה טענה זו בבואה לדון בתחום האורתופדי , והטענה הועלתה רק לפני היועץ הנוירולוגי.
ח. חוות דעת ד"ר אינספקטור לא קבעה נכות אורתופדית ולכן לא נפל פגם בכך שהוועדה לא התייחסה אליה בנושא האורתופדי.
ט. הפסיקה אליה הפנה המערער בהשלמת טיעוניו, אינה תומכת בטענותיו אלא ההיפך מכך או שהיא אינה רלוונטית למקרה זה.

7. יצוין כי בהחלטה אשר ניתנה בדיון אשר התקיים בערעור, התאפשר לב"כ המערער שהות על מנת לאתר פסיקה בנושא. בהחלטה נוספת התבקש ב"כ המערער להגיש גם נימוקים בכתב אשר הוגשו על ידו לוועדה. בהתאם לכך הוגשה השלמת טיעונים ומסמכים מאת המערער תוך הפנייה לפסיקה וכן, לאחר מתן ארכות, הוגשה גם תשובת המשיב להן . עיקר טענות הצדדים בהשלמות טעונים אלה, הובאו במסגרת פירוט טענותיהם דלעיל.

8. החלטת הוועדה – המערער הופיע בפני הוועדה ביום 15/1/18, בליווי בא כוחו, והעלה את התלונות הבאות: "סובל מכאבי תופת ברגליים בידיים ובגב התחתון לא ישן בלילה עקב כאבים".
בא כוח מסר:
"מציג נימוקים במכתב. מבקש מחבר הועדה האורתופדי לבדוק. מפנה לחוו"ד נוירולוג. הפגיעה הייתה בגב התחתון - ישנה הגבלה בתנועות גב תחתון. פקיד התביעות לא דחה בנושא אורולוגי ופסיכיאטרי. מבקש להפנות לחוו"ד יועץ פסיכיאטרי ואורולוגי".

הוועדה בדקה את המערער ורשמה כדלקמן:
"בעמידה אין סקליוזיס אנטלגית מגביל את תנועותיו במידה ניכרת לכל הכיוונים, מצביע על כאב באזור גב תחתון ובמפרקים, סקרו אלייקים דו צדדית".

בפרק "סיכום ומסקנות", רשמה הוועדה:
"הועדה עיינה בפס"ד מיום 12.9.17 של כב' השופט יעקובס, מבחינה אורתופדית הפגיעה הייתה במפרק סקרו אלייקלי, מפרק שאין בו תנועה באופן אנטומי לפיכך ההגבלה בתנועות לא נובעת כתוצאה מפגיעה במפרק זה. המיגבלה בתנועה כלולה בתיסמונת הכאב שהוסברה בהרחבה והתקבלה ע"י הוועדה בדיון מיום 7.11.16. הוועדה קובעת שלא קיימת נכות אורתופדית נפרדת...".
(הציטוטים לעיל מפרוטוקול הוועדה הובאו במלואם, על טעויות הכתיב ו/או ההדפסה אשר נפלו בהם, ככל ונפלו).

9. הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

10.       בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה ( ראו בין היתר עב"ל ( ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויותיה הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל ( ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006). בנוסף, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה ( דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

11. בעב"ל 53609/12/10 זכריה עודה – המל"ל (מיום 17/2/14 ) נפסק:
"בהתאם לפסיקה, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין ובפסק הדין נקבעו הוראות, על הוועדה להתייחס לאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. משכך, ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה, במקרה כזה, מוגבלת לבחינת השאלה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין [דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 אבנר עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 8.1.2008]".
אי לכך, ובהתאם להלכה הפסוקה, יש לבחון אם הועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. מילאה הוועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות שבחוק, המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה. אך אם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין בחלקן, או לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין, יש בכך משום פגם משפטי.

12.      מעיון בפרוטוקול הוועדה מיום 15.1.2018 עולה כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, כאשר היא דנה בטענת התובע לנכות בתחום האורתופדי, זאת בנוסף לנכות בתחום הנוירולוגי בשיעור 40% אשר הוקנתה למערער בהחלטת הוועדה מיום 16.11.2016, בגין תסמונת נדירה של נוירופתיה של הסיבים הקטנים (פרוטוקול הוועדה מיום 16.11.2016 צורף כנספח 7 להודעת הערעור במסגרת בל 35937-03-17) .

13. במסגרת טענותיו בפני הוועדה, הפנה ב"כ המערער למכתבו מיום 4.1.2017 (כך בהתאם למפורט על ידי בא כוחו בהשלמת טיעוניו). במכתב זה נתבקש מאת המערער כי חבר ועדה בתחום האורתופדי יחווה את דעתו בנוגע לנכות אפשרית בתחום האורתופדיה. כן הפנה ב"כ המערער, הן במכתב מיום 4.1.2017 ובעת הדיון בוועדה עצמה, להמלצת ד"ר אינספקטור בחוות דעתו בתחום הנוירולוגיה (צורפה להשלמת הטיעונים) לפיה – "להערכתי סעיף 26(6) IV – בשיעור 50%, עקב כאב עצבי תואם את מצבו של מר כהן. בכל הנוגע לפגיעה האורתופדית ו/או לנכות התפקודית לפי סעיף 35(1) יש למנות מומחה אורתופדי או רופא אחר" (ההדגשה אינה במקור).
ד"ר אינספקטור אם כן, לא קבע כי יש לקבוע למערער נכות אורתופדית נפרדת בהתאם לשיקול דעת אורתופד, כפי שנטען על ידי המערער (סעיף 2.ג.Iׂ להשלמת הטיעון), אלא ציין כי בחינה זו מסורה למומחה מתחום אחר. מלבד בקשה מהוועדה לבחון את אפשרות לקיומה של נכות אורתופדית, המערער לא פירט במסגרת טענותיו בפני הוועדה את מכלול הטיעונים הרפואיים אשר מועלים על ידו במסגרת ערעור זה.

14. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה ביססה את החלטתה כי אין מקום להקנות למערער נכות נוספת בתחום האורתופדיה, הן על כך כי מדובר במפרק אשר אין בו תנועה באופן אנטומי ולפיכך ההגבלות בתנועות אינן נובעות מפגיעה במפרק זה, אולם גם על כך שהמגבלה בתנועה הנובעת מכאב "כלולה" בתסמונת הכאב "שהוסברה בהרחבה והתקבלה על ידי הוועדה בדיון מיום 7.11.2016 ". את החלטת הוועדה יש לקרוא כך שהיא אינה מוצאת מקור אחר, אורתופדי, לכאב אשר לטענת המערער משפיע על תפקודו, נוסף על תסמונת הנוירופתיה של הסיבים הקטנים.

15. טענת המערער לדלקת במפרק אותה הוא מבקש לראות כפגימה אורתופדית נפרדת מהפגימה הנוירולוגית "המוסבת" (נו ירופתיה של הסיבים הקטנים), ואשר גורמת לכאבים המגבילים את התנועות בע"ש מותני - אינה נתמכת בחוות דעת או במסמכים. על כן לא נמצא כל פגם בהחלטת הוועדה כאשר היא לא נימקה את החלטתה ביחס לאפשרות כזו. יוער, כי בעמ' 10 לחוות דעתו מציין ד"ר אינספקטור כי המערער החל לפתח את תסמינים של נוירופתיה של הסיבים הקטנים, כשבוע לאחר החבלה וכי היא הוכחה בביופסיה של סיבים קטנים.
הסברי הוועדה נותנים אם כן מענה לשני היבטים – הן לאפשרות כי חבלה הותירה באופן ישיר מ גבלה בתנועות וזאת משום המבנה האנטומי של המפרק והן לאפשרות כי הכאב נגרם ממקור אחר שאינו תסמונת הנוירופתיה של הסיבים הקטנים.
16. בנסיבות אלה, אין מקום להכריע בשאלה האם הוועדה שגתה מבחינה משפטית משלא ערכה הבחנה בין שתי פגימות ובין השפעותיהן על תפקוד המערער, זאת משלא נמצאה כל אי נדקציה לפגימה נוספת, אורתופדית, מעבר לנוירופתיה של הסיבים הקטנים, כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה ומשמדובר בטענות כלליות, מאוחרות ובלתי מבוססות.

17. אשר לפרוטוקול הוועדה לנכות כללית, הרי שהוועדה לא נתבקשה לעיין בו במסגרת טענות המערער ובא כ וחו בפניה, והיא גם לא הונחתה לכך במסגרת פסק הדין. מאחר והוועדה עצמאית בשיקול דעתה, הרי שלא ניתן לומר כי נפל פגם בהחלטתה רק משום שלכאורה, מסקנותיה שונות ממסקנות וועדה שישיבה בעניינו של המערער בנכות כללית . יוער כי המערער לא הציג בפני בית הדין את הדיון בנושא במסגרת ישיבות הוועדה בנכות כללית ככל שישנו, אלא את פרוטוקול הוועדה המסכם בלבד.

18. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.

הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

19. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ט, (11 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

לובנא תלחמי סוידאן , שופטת