הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 16514-05-21

לפני:

כב' השופטת רויטל טרנר

התובע
סטס רוזין
ע"י ב"כ: עו"ד ויסאם מוקטרן

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב גולן

פסק דין
עניינה של התביעה שלפנינו בהחלטת ועדת הרשות מיום 8.11.2020 שלא להכיר בתובע כנכה נזקק בהתאם לתקנה 18 א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות), מיום 1.11.2020 ועד ליום 31.3.2021.
רקע
התובע הועסק בהתקנת פרגולות, ונפגע בעבודה ביום 26.3.2019 בברך ימין, פגיעה שגרמה לנזק במניסקוס וברצועה הצולבת. בעקבות התאונה, נקבעו לתובע נכויות זמניות שונות.
ביום 24.2.2021 קבעה ועדה רפואית כי נכותו היציבה הינה 10% ולאחר הפעלת תקנה 15 בשליש עומדת דרגת הנכות היציבה על 13.34%, החל מיום 1.4.2021.
בעקבות הנכויות הזמניות הגיש התובע תביעות להכיר בו כנכה נזקק , אשר אושרו מיום 26.6.2019 ועד ליום 31.10.2020. ועדת הרשות שהתכנסה ביום 8.11.2020 החליטה כאמור שלא להכיר בתובע כנכה נזקק החל מיום 1.11.2020. בגין החלטה זו הוגשה התביעה אשר לפני.
ביום 12.9.2021 התקיים דיון בתיק, במסגרתו השלימו הצדדים את טענותיהם, והתיק עבר למתן פסק דין.

טענות הצדדים
התובע טוען כי בשל חומרת הפגיעה ועקב הטיפולים הרפואיים הממושכים, מאז התאונה לא היה מסוגל לעבוד ושהה באי כושר מוחלט, נוכח מהות עבודתו שהינה עבודה פיזית המחייבת הפעלה תקינה של כל הגפיים. עוד טוען התובע כי לא חל שינוי בין מצבו הרפואי לפני 1.11.2020 ולאחריו, וכי לא ניתן לדעת על אלו נתונים התבססה הוועדה שעה שדחתה את ההכרה בו כנכה נזקק. כמו כן, טוען התובע כי גם הוועדה הרפואית שקבעה את נכותו הצמיתה התרשמה כי קיים קושי לחזור לעבודה סדירה והפעילה את תקנה 15.
הנתבע טוען כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הרשות שבחנה את מצבו של התובע והגיעה למסקנה כי מצבו הרפואי באותה עת אפשר סיכוי סביר לשוב לעבודה כלשהי . אחוזי הנכות שהותאמו למצבו הרפואי של התובע לתקופה נשוא המחלוקת היו בשיעור 15% ושיקפו לדעת הוועדה מצב המאפשר לו לחזור למעגל העבודה. על כן, לא נפל כל פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין בהחלטה שהינה תקינה, סבירה ומנומקת היטב.
מסגרת משפטית
תקנה 18א(א) לתקנות קובעת כדלקמן: "נכה נזקק" – מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסות מהתעסקות".
במסגרת שיקול הדעת המופעל על ידה, על הוועדה להתייחס לשיקולים רפואיים ותעסוקתיים ובהתאם מגדירה התקנה כי ועדת הרשות תורכב מ"פקיד שיקום, רופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך". על פי הפסיקה, הגדרת מבוטח כנכה נזקק מחייבת עמידה בשני תנאים מצטברים – האחד, שוועדה רפואית תקבע למבוטח נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית; השני, שוועדת הרשות תקבע כי אין לדעתה למבוטח סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות ( עב"ל (ארצי) 18136-01-20 ששון - המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.10.2020). המטרה הגלומה בתקנה זו היא "לאפשר לנכה שיתקיימו בו שני התנאים הנ"ל, אפשרות קיום באותה תקופה, שבה איננו מסוגל לעבוד" (דב"ע נז/0-293 בר ששת נ' המוסד לביטוח לאומי , פד"ע לג 11 (1996)).
הסמכות לקבוע אם מי שנקבעה לו דרגת נכות זמנית כתוצאה מפגיעה בעבודה הינו בגדר נכה נזקק, נתונה לוועדת הרשות ולא לבית הדין, ועל כן בחינת בית הדין את החלטתה של ועדת הרשות נעשית לפי כללי המשפט המנהלי, כאשר ככל שיימצא פגם בהחלטתה – יוחזר עניינו של המבוטח לדיון מחודש בין כתליה, עם הנחיות מתאימות (עב"ל (ארצי) 22083-10-11 המוסד לביטוח לאומי נ' שחאדה , מיום 13.6.2012). על הוועדה להתייחס בהחלטתה לא רק לגובה נכותו של הנכה אלא גם לסיכויו למציאת עבודה כלשהי, בשים לב לשיקולים נוספים כגון גילו, מקצועו, השכלתו וכיו"ב שיקולים, אשר יש בהם כדי להשפיע על סיכוייו למציאת עבודה במהלך נכותו הזמנית. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, חובות הוועדה כוללות "...ניהול פרוטוקול; קיום זכות הטיעון כהלכתה; הנמקת החלטותיהן; גילוי מידע בעניינו של המבוטח וכל כיוצ"ב. על הועדות הללו לפעול על פי כללי המשפט המנהלי ולהקפיד על קיומם של כללים אלה, בד בבד עם מיצוי מומחיותן הרפואית..." (עב"ל 464/99 המוסד לביטוח לאומי נ' ארבל , פד"ע לז 249).
דיון והכרעה
לאחר עיון במסמכים ובשים לב לטיעוני הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את התביעה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
בפרוטוקול ועדת הרשות נרשמה מהות הפגיעה והאבחנה: " קרע קרן אחורית של מיניסקוס ברך ימין". הוועדה התייחסה בהחלטתה לשתי תקופות: התקופה שמיום 1.8.2020 ועד 31.10.2020 אושרה בנימוק כי " תנאי הזכאות מתקיימים בתקופה זו – אין סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין הכנסות מהתעסקות ", ולגבי התקופה מיום 1.11.2020 עד 31.3.2021 החליטה הוועדה לדחות את זכאות התובע בנימוק ולפיו "למבוטח סיכוי סביר לעבודה כלשהי בתקופה זו".

החלטת הוועדה אינה מנומקת כנדרש. האמירה כי לתובע "סיכוי סביר לעבודה" אינה מוסברת כלל והוועדה אינה מציינת על אלו נתונים היא נסמכת. זאת ועוד, הוועדה אינה מפרטת מהו השתנה בין יום 31.10.2020 בו עדיין מצבו של התובע הצדיק הכרה בו כנכה נזקק – לבין יום 1.11.2020 בו נשללת זכאותו: האם מדובר בשינוי רפואי? תעסוקתי? האם מצאה הוועדה בתיק הרפואי כי התובע אינו נזקק יותר לטיפולים כלשהם? במילים אחרות, מהו לעמדת הוועדה השינוי במצבו של התובע אשר מלמד כי כעת יש לו סיכוי סביר לחזור לעבודה? הוועדה אינה מספקת הסבר ולו מינימלי לשלילת הזכאות. הוועדה גם אינה מתייחסת לבדיקת הרופא התעסוקתי שהציג התובע מיום 30.7.2019 ש אוזכרה בהחלטה קודמת של ועדת הרשות ואשר שימשה בין היתר נימוק להכרה בתובע כנכה נזקק.
הנתבע טוען כי צירוף רשימת הנכויות הזמניות להחלטה מספק את ההסבר מדוע בחרה הוועדה שלא להכיר בתובע כנכה נזקק לאחר הפחתת נכותו ל-15%. אולם, אין בכך משום נימוק כלשהו וזאת משני טעמים: ראשית, הוועדה עצמה כלל אינה מציינת כי החלטתה נשענת על הפחתת הנכות הזמנית ואף בנימוקי הדחייה אין הפנייה מפורשת לפירוט דרגות הנכות, שמצוין רק בראש העמוד בחלק בו נדרשת הוועדה לפרט אלו החלטות של ועדות רפואיות עמדו בפניה; שנית, אף אם הוועדה סברה כי יש בהפחתת שיעור הנכות הזמנית כדי להצדיק את דחיית הזכאות, היה עליה להסביר ולנמק זו במפורש. למעשה, לא ניתן לדעת מהחלטתה הלקונית של הוועדה לפיה "למבוטח סיכוי סביר לעבודה כלשהי" כיצד הגיעה למסקנה זו, והאם קביעות כלשהן של הוועדה הרפואית שימשו בסיס להחלטתה.
סיכום
לאור כל האמור, עניינו של התובע יוחזר לוועד ת הרשות באותו הרכב , על מנת שתנמק במפורט את החלטתה שלא להכיר בתובע כנכה נזקק לגבי התקופה החל מיום 1.11.2020. תשומת לב הוועדה לנכות הצמיתה שנקבעה לתובע ולעובדה כי הופעלה תקנה 15.
בנסיבות העניין, על הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.
כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום קבלתו.

ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ב, (14 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .