הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 15244-03-14

לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר

התובע
שמעון בן סימון, ת.ז. XXXXXX052
ע"י ב"כ: עו"ד אמיר איתן

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב-גולן

פסק דין

1. מושא התביעה שבפנינו הינה החלטת הנתבע שלא להכיר במחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע (להלן: "המחלה") כנובעת מתנאי עבודתו במשך השנים כצבעי, וזאת על דרך המיקרוטראומה.

2. תביעת התובע נדחתה על ידי הנתבע, בהתאם להודעת פקיד התביעות מיום 20.02.14, וזאת על בסיס הגישה לפיה לא הוכח כי לתובע נגרם אירוע ו/או אירועים תאונתיים במסגרת עבודתה, וכי מדובר בליקוי על רקע מצב תחלואי טבעי שאינו קשור לתנאי העבודה.

מכאן התביעה שבפנינו.

מהלך הדיון והשתלשלות ההליכים בתביעה:
3. ביום 01.01.15 התקיימה בפנינו ישיבת הוכחות, במהלכה שמענו את עדותם של התובע ושל עד מטעמו – מר יריב רוט, מי שעל פי הנטען עבד בעת הרלוונטית עם התובע, כמו גם את עדותו של עד ההגנה מר משה הד, מי שעל פי הנטען נהל את המפעל שבו עבד התובע בתקופה הרלוונטית.
בסיום הדיון, ומאחר ועיקר המחלוקת בין הצדדים הייתה בנוגע לסוג החומרים אליהם נחשף התובע במהלך עבודתו, ניתנה החלטה לפיה ניתנה ארכה לתובע כדי להודיע מה מבוקשו באשר להשלמת הבירור לעניין החומרים אליהם נחשף.

4. בהחלטה מיום 20.04.15, שניתנה בהתאם לבקשת התובע, ניתן צו "המופנה לחברת נירלט במרכזה בנתניה, והמורה לה לספק מידע באשר לחומרים ששווקו על ידיה למפעל פזגל בקצרין בין השנים 1995-2006, והכל בהתאם למכתבו של עו"ד אמיר ב"כ התובע ורשימת החומרים והצבעים שצורפו אליו".

5. בתגובה על ההחלטה האמורה, הודיעה חברת נירלט שאין בידיה הנתונים המבוקשים, לאמור –
"נירלט מצטערת להודיע כי אין ברישומיה את המידע המבוקש. בהקשר זה, תדגיש נירלט כי הנתונים המבוקשים מתייחסים לתקופה שבין השנים 1995-2006, תקופה אשר לגביה כבר חלה התיישנות ועל כן אין על נירלט חובה לשמור נתונים אלה".

6. בהודעתו מיום 06.05.15, שב ב"כ התובע וביקש לחייב את חברת נירלט להבהיר את עמדתה בקשר למידע המצוי ברשותה, כמו גם לחומרים הנמצאים ברשותה משנת 2014.
בתגובתה על הבקשה, הביעה ב"כ הנתבע התנגדות לבקשה, וזאת מאחר ולטענתה מדובר בבקשה כללית אשר המידע המבוקש בה אין בו כדי לסייע בקביעת העובדות בתיק.

7. הצדדים, אם כן, לא היו חלוקים בדעותיהם, באשר לאופייה של עבודת התובע. המחלוקת בניהם נטושה הייתה באשר לשאלה האם התובע הניח תשתית עובדתית מספקת לצורך מינוי מומחה רפואי אשר יידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין המחלה ממנה הוא סובל לבין תנאי עבודתו, שבמהלכם נחשף לחומרי צבע. ודוק, המחלוקת הייתה לגבי רשימת החומרים ו/או חומרי הצבע אליהם נחשף התובע במהלך ביצוע עבודתו.

8. בהחלטה מיום 01.12.15 נקבע כי התובע הניח תשתית עובדתית ראשונית לעניין יישומה של תורת המיקרוטראומה, ובהתאם נקבעו העובדות הבאות –
א. התובע יליד 1945.
ב. החל משנת 1994 ועד לחודש 07/2006, התובע עבד כצבעי בחברת פזגל שינוע לתעשיות בע"מ – מפעל לייצור שערים מתרוממים (להלן ולעיל: "המפעל").
ג. במסגרת עבודתו, התובע עסק בעיקר בצביעת חלקי מתכת של השערים, כשלצורך הצביעה השתמש באקדח שהתיז צבע.
ד. התובע עשה שימוש במדללי צבע למתכות, ממיסים לצבע, טינר וצבעים למתכות תוצרי חברת טמבור ונירלט, ובתוך כך השתמש במדלל סינטטי שקוף 1-32 של חברת טמבור, מדלל לצבע אפוקסי 4-100 של חברת טמבור, מדלל אוניקריל 110 של חברת נירלט, צבע בגוונים שונים מסוג DTM צביעה ישירה למתכות של חברת נירלט, מקשה לאוניקריל של חברת נירלט, צבע מסוג דו רכיבי בגוונים שונים של חברת נירלט.
בנוסף, התובע היה חשוף לחומרים המפורטים בדו"ח בדיקות תעסוקתיות לשנת 2006 (המצ"ב והמסומן כנ/3), אליהם נחשף "מר אבי מור – צבעי", שהחליף את התובע באותה תקופה.
ה. התובע עסק ב – 50% מיום העבודה בצביעה, ושאר היום עסק בהכנות לצביעה, כגון עבודות שפשוף לחלקים, ניקוי החלקים עם טינר וכד', וגם עזר לעיתים בביצוע עבודות אחרות כגון עבודות אריזה, העמסה וכד'.
ו. רוב עבודות הצביעה בוצעו על ידי התובע באולם סגור, בגודל הנע בין 10X5 מ"ר לבין 8X6 מ"ר. האולם היה בנוי מלוחות פח עם פתחי יניקת אוויר.
ז. חלק מעבודות הצביעה, ובמשך שעה ביום, התובע עסק בצביעה מחוץ למצבעה באוויר הפתוח, במהלכה צבע עמודי בטון בצבע אדום.
ח. במסגרת ביצוע עבודתו בצביעה, התובע השתמש במסכת פנים אותה הניח על האף והפה, כאשר עיניו ואוזניו היו חשופים.
ט. התובע עבד 5 ימים בשבוע, 8 שעות ביום.

ועוד נאמר באותה החלטה –
"לאחר שנתנו את דעתנו לטיעוני הצדדים, לנסיבות העניין, לחומר הראייתי וכלל הנתונים שהונחו בפנינו, אנו בדעה שהתובע הניח תשתית עובדתית ראשונית הנדרשת לצורך יישום תורת המיקרוטראומה, ושוכנענו שיש לראות בדרך החשיפה ובתדירויות החשיפה לחומרים אליהם נחשף התובע בבחינת ראשית ראיה להיווצרות פגיעות זעירות חוזרות ונשנות המצדיקות את יישומה של תורה זו, והמצדיקה מינוי מומחה רפואי.
יש לומר שאומנם אין בפנינו נתונים מדויקים לגבי החומרים הנטענים של חברת "נירלט" אליהם נחשף התובע במסגרת עבודתו, שכן בהתאם להודעת חברת נירלט החומרים לא נשמרו בידיה, ונראה כי נכון להיום לא ניתן לחייב את החברה בהמצאת מידע לגבי החומרים אליהם נחשף התובע ואשר סופקו בזמנו למפעל פזגל (מקום עבודת התובע). אין לנו ספק שמדובר בנתונים בעלי ערך מהותי, הנלקחים בחשבון לצורך קביעת התשתית העובדתית המתאימה ביותר.
יחד עם זאת, לא שוכנענו שרק בשל עצם החסר במידע האמור, בהכרח מתחיבת המסקנה שיש לדחות את התביעה ולסתום את הגולל בפני התובע לנסות ולהוכיח שנפגע בעבודה.
דברים אלה יפים ביתר תוקף, בהינתן העובדה שחלק מהחומרים של חברת נירלט שפורטו במסמך של המפעל (נספח ה1 לכתב התביעה) זוהו על ידי התובע (ראה תצהירו המשלים של התובע שצורף להודעתו מיום 20.04.15, וכן עמ' 4 ו – 5 לפרוטוקול). כאשר ייתכן, וכך יש לקוות, שמשקלם של הנתונים מחברת נירלט בקביעת הקשר הסיבתי יתבהרו בסופו של דבר על ידי המומחה שיתמנה בתיק, ובפני הצדדים תהא פתוחה הדרך לבקש מהמומחה להבהיר את דעתו וקביעותיו, לרבות אלה שתתייחסנה לנתונים האמורים ו/או לטעון לאחר מכן לגבי משקלם של הנתונים, ובית הדין בסופו של יום ישקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין ויאזן בניהם כפי שיידרש.
בית הדין הארצי התייחס לאחרונה לאפשרות מנוי מומחה רפואי, כשמדובר בתביעות מתחום הביטחון הסוציאלי, וזאת כ"מפלט אחרון" לצורך ההכרעה בשאלת הקשר הסיבתי, גם מקום שלא קיימת הסכמה בנוגע לתשתית עובדתית או קיימת בעייתיות ראייתית בהוכחת תשתית עובדתית מדויקת. הדברים נאמרו על ידי בית הדין בנוגע להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה, ואולם ניתן לדעתנו להקיש מהם לדיון במקרה לפנינו –
"עיון בפסיקה מלמד כי "עקרונות השיטה" מאפשרים, בנסיבות המתאימות, שעה שקיים חוסר הסכמה בנוגע לרכיבים מסוימים בתשתית העובדתית לרבות, אפיון האירוע כ-"חריג" ו/או זיהוי מדויק של מועד התרחשותו ו/או קביעת המשקל שיש לייחס, אם בכלל, להגדרה המדויקת של מועד ההתרחשות של האירוע להערכת הקשר הסיבתי שבינו לבין הפגימה הרפואית - הגמשה של הכללים הדיוניים הנהוגים בתביעות להכרה בתאונת עבודה. כללים המתנים בדרך כלל את מינוי המומחה הרפואי בהוכחתה של תשתית עובדתית מתאימה וסופית. הגמשה זו נועדה למנוע מצבים שבהם תידחה התביעה (להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה) על סיפה בשל ספק הנוגע לעצם קיומו של אחד או יותר מן היסודות העובדתיים הנדרשים לצורך ההכרה באירוע שאירע במהלך ועקב העבודה כ-"אירוע חריג" או "מיוחד" וככל שבית הדין מתרשם, כי יכול וניתן יהיה להסיר ספק זה בהסתמך על חוות דעת של המומחה הרפואי, היה ויתמנה, כ-"מפלט אחרון" שמוצדק לעשות בו שימוש בנסיבות בעניין (ר' בעב"ל ׁ(ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי – דוד מכלוביץ' [פורסם בנבו] פד"ע לח 461, ע' 470-471 (16.1.2003); עב"ל (ארצי) 349/06 אבישי בלומשטיין - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (22.10.07); עב"ל (ארצי) 668/06 מינה גלפנד - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (22.10.07); עב"ל (ארצי) 35047-08-13 מרינה בריקלין - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (23.7.14)).

מטרתה של הגמשה זו, שמצאה ביטוי גם במסגרת פסק הדין המחזיר, נגזרת מהאופי הייחודי של התביעות בתחום הביטחון הסוציאלי ומן התכלית שנועדה אותה הגמשה להגשים, בד בבד עם כללים דיוניים נוספים אחרים שנועדו אף הם לקדם אותה תכלית שעניינה - יצירת איזון הולם בין השאיפה למיצוי מהיר של זכויות סוציאליות לבין השאיפה למיצוי מלא של זכויות אלה.
זאת באופן המביא בחשבון את הקשיים הראייתיים הייחודיים הנלווים לתביעות מסוג זה או את מאפייניה וקשייה של אוכלוסיות היעד.
מתכלית זו נגזרים אפוא הכללים והעקרונות, שנועדו מחד ליצור אצל המבוטח תמריץ שלילי "לישון על זכויותיו" או להתרשל בהליך ההוכחה של תביעתו ומנגד - למנוע דחייתן של תביעות כבר בשלב הבירור הראשוני, במקרה של ספק הנוגע לאחד או יותר מרכיבי התשתית העובדתית, אשר נראה כי יכול וניתן יהיה להסירו באמצעות חוות דעת רפואית. זאת בעיקר בנסיבות שבהן אין מחלוקת בנוגע לעצם קיומו של אירוע; שעה שהמחלוקת הנוגעת למועד התרחשותו (כפי שהיה גם במקרה זה) מתייחסת לפער זמנים מצומצם יחסית ושעה שנראה כי המבוטח עשה כל שלאל ידו כדי להסיר ספק זה או שעה שבית הדין מזהה קושי ראייתי מיוחד או הצדקה אחרת, הנגזרים ממאפייני המבוטח או מן הסיטואציה שבה מדובר, המצריכים הגמשה של הכללים הדיוניים המקובלים" (עבל 30216-07-14 המוסד לביטוח לאומי – יונה דהרי , ניתן ביום 12.11.15).
אם כן, ועל רקע הדברים האמורים בכל הנוגע להגמשה של הכללים הדיוניים הנהוגים בתביעות להכרה בתאונת עבודה, מצאנו שגם בהיעדר מלוא הנתונים בנוגע לחומרים מחברת נירלט, ניתן יהא לקבוע בקירוב את התשתית העובדתית הראשונית, וזאת על בסיס הראיות שהונחו בפנינו.
נאמר, כי העובדות שנקבעו בוססו בין היתר על עדותו של התובע שהייתה מהימנה עלינו, כמו גם על עדותו של עד ההגנה מר הד.
נוסיף, כי בכל הנוגע לחלק מסוגי המרכיבים של חומרי הצביעה שצוינו, המומחה הופנה לדו"ח בדיקת ניטור - "דו"ח בדיקות תעסוקתיות 2006" (נ/3). אמנם דו"ח זה התייחס לעובד בשם אבי מור, אולם מהראיות שהוצגו בפנינו, עד זה עבד במקביל לתובע והחליף אותו בעבודתו בתקופה הרלוונטית, כפי שעלה מדבריו של העד מר אבן חן בועז (ששימש עד 01.11.13 כמנכ"ל ובעלים של המפעל), במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל:
"ש. בזמנו ב 2006 עבד אבי מור במצבעה מה היה תפקידו?
ת. הוא היה חלק מהזמן במקביל יחד עם שמעון, היה עוזר שלו לאחר ששמעון עזב אבי נכנס במקומו, וגם אבי היה עובד כללי אפילו יותר עובד כללי מאשר צבעי" (סוף עמ' 2 ועמ' 3 להודעה)".

9. לצורך קביעת הקשר הסיבתי-רפואי בין המחלה ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו כמתואר לעיל, מינה בית הדין כמומחית רפואית מטעמו את דר' אורלי תיבון-פישר, שהינה מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית, והופנו אל יה השאלות הבאות –
"1. מהי המחלה או מהו הליקוי שממנו סובל התובע בריאות?
2. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?
גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
3. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחית קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, היא מתבקשת להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי הליקוי ממנו סובל התובע נוצר עקב עבודתו ונגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
4. במידה והמומחית תשיב לשאלה הקודמת בחיוב, היא מתבקשת להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו?
51293715129371 (השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)".

10. בחוות דעתה, השיבה דר' תיבון-פישר כי לדעת ה קיים קשר סיבתי בין מחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו, וזאת כדלקמן –
"א. התובע סובל ממחלת פרקינסון.
ב. לדעתי, ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50%, כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע במשך כ- 15 שנים בחשיפה לממיסים אורגניים כגון טולואן, קסילן, איזובוטיל אצטט, איזובוטיל אלכוהול וטרפנטין, בוטיל אצטט, ממיס נפטא ו- 2 מתוקסי 1 מתיל-אתיל אצטט, לבין מחלת פרקינסון בה חלה.
לאור התשתית העובדתית, הנתמכת גם במאפייני עיסוקו של התובע כצבע ובדו"ח ניטור סביבתי רלוונטי, אין ספק כי התובע נחשף בעבודתו לממיסים אורגניים. תיעוד רפואי של תלונות חוזרות ונשנות שלו על סחרחורת, לפעמים גם עם כאב ראש, בעיקר בשנים המוקדמות לעבודתו, יכול לרמז על מקרי חשיפה מוגברת לממיסים. אמנם רמות הממיסים שנדגמו באוויר, לפחות בשנת 2006, היו נמוכות מאוד, ונעשה גם שימוש קבוע במסכת מגן לפה ואף, אבל בהערות לניטור הסביבתי קבע הגיהותן כי המסננים במסכה לא התאימו לממיסים אורגניים, וממילא ידוע כי ספיגת ממיסים מתרחשת גם דרך העור.
לפי הכללים לאבחנה של מחלת פרקינסון כמחלת מקצוע במדריך של האיחוד האירופי, משך החשיפה המינימלי להכרה בקשר סיבתי הוא מספר חודשים, והתקופה הלטנטית המרבית מגיעה למספר עשורים. לוח הזמנים של עבודת התובע כמתואר ואבחנת מחלתו עונים על קריטריונים אלה.
המידע הקיים ברפואה אודות קשר אפשרי בין חשיפה לממיסים לבין מחלת פרקינסון אינו שלם או החלטי, ואין בו כדי לכלול קשר כזה במדריך המקובל לאבחנת מחלות מקצוע, מה עוד שמאמרים חשובים בנושא התפרסמו לאחר הוצאת המדריך לאור (בשנת 2009). עם זאת, במענה לשאלה אודות התכנות קשר כזה בסבירות מוגבלת, העולה על 50% , אני מעריכה כי ניתן לקבוע את קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין מחלתו.
ג. אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית - האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי הליקוי ממנו סובל התובע נוצר עקב עבודתו ונגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)?
תיאור עבודתו של התובע על פי התשתית העובדתית המוסכמת יכול להתאים למנגנון של מיקרוטראומה מצטברת, מאחר ועבד בחשיפה יומיומית קלה-מתונה לממיסים אורגניים במשך שנים; החשיפה לא היתה קבועה ומתמשכת אלא הורכבה מאירועי חשיפה רבים, דומים אם כי לא זהים; מעבר לסחרחורת או כאב ראש חולפים מעת לעת לא נגרם לו כל נזק בר-זיהוי בכל אחד מאינספור
אירועי החשיפה; למחלת פרקינסון, שאובחנה אצלו כ- 15 שנים לאחר תחילת עבודתו כמתואר, פתוגנזה המבוססת, לפחות בחלקה, על נזק לחלקים ספציפיים במוח; הפגיעה המוחית הגורמת למחלת פרקינסון או לפרקינסוניזם בכלל יכולה להגרם על ידי אינספור פגיעות זעירות, בלתי מורגשות, אשר במצטבר יצרו נזק שבא לידי ביטוי קליני במחלת הפרקינסון של התובע.
ד. אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית (בשיעור של 205 ומעלה) על ליקויו?
מבין גורמי הסיכון המוכרים למחלת פרקינסון, היחיד שהתקיים אצל התובע הוא גיל מבוגר. לא ידוע על מחלת פרקינסון בבני משפחה נוספים, על טיפול תרופתי בתרופות שנקשרו בפרקינסוניזם או על חבלת ראש. התובע אינו שמן, ואילו עישון סיגריות שהיה נהוג אצלו, דווקא צמצם את הסיכון שלו למחלת פרקינסון. לדעתי, ניתן להעריך כי לעבודתו בחשיפה לממיסים היתה השפעה משמעותית, בשיעור של 20% או יותר, על הופעת מחלת פרקינסון אצלו".

11. לבקשת ב"כ הנתבע, התיר בית הדין להפנות למומחית שאלות ההבהרה. להלן השאלות והתשובות עליהן, בהתאמה –
א. ברישומים הרפואיים מתיקו הרפואי של התובע, אליהם הפנית בחוות דעתך, נרשם: "בתאריך 17.11.1999 נבדק להערכת כושרו לעבודה בגלל סחרחורות, הקאות וכאבי ראש פעם בחודש. הרופאה התעסוקתית ד"ר לוקץ' ציינה כי עובד במסכה, חושב שהצבעים משפיעים עליו, וביקשה לקבל מידע בטיחותי (msds) אודות צבעים ומדללים בשימוש המפעל".

  1. האם לדעתך נכון לומר, כי ממועד תחילת עבודתו של התובע בשנת 1994 ועד סוף שנת 1998, קיימים שני רישומי תלונות אודות סחרחורות "מזה שבועיים שקם מהמיטה" (1997), ו"שני אירועים של סחרחורות פתאומית בשינוי תנוחה בשבוע עם רומברג חיובי" (1998)?
  2. האם נכון לומר כי אין ברישומים הנ"ל כל ציון של הקשר לתנאי עבודתו של התובע?
  3. האם הנך מסכימה לכך, שהפנייתו של התובע לרופאה תעסוקתית בשנת 1999 לא הייתה בגלל שאלת חשיפתו לחומרים/לתופעות נלוות לחשיפה, אלא להערכת כושרו לעבוד מחמת סיכון?

"כפי שכתבתי בחוות דעתי, בתאריך 17/11/1999 נבדק להערכת כושרו לעבודה בגלל תלונות על סחרחורות, הקאות וכאבי ראש פעם בחודש. הרופאה התעסוקתית ד"ר לובה לוקץ? ציינה כי עובד במסיכה, חושב שהצבעים משפיעים עליו, וביקשה לקבל מידע בטיחותי אודות צבעים ומדללים בשימוש המפעל.
א.1. לא נכון לומר כי קיימים רק שני הרישומים הנזכרים בשאלת ההבהרה; בחוות דעתי התייחסתי לרישום נוסף בתיק הרפואי בתאריך 17/12/1998 "אתמול הרגיש סחרחורת וכאבי ראש בעבודה (שאיפת תינר בעבודה) לד 100/70".
א.2. לא נכון לומר כי אין ברישומים כל ציון של הקשר לתנאי עבודתו של התובע; ברישום הנוסף תועד במפורש הקשר כזה.
א.3. לא ניתן להסכים לאמירה המוצעת, שכן מטרת הפנייתו של התובע למחלקה לרפואה תעסוקתית בתאריך 4/11/1999 היתה במפורש כדי "לקבוע קשר בין התלונות לחומרים שהוא חשוף אליהם בעבודה" (כך כתבה בהפניה רופאת המשפחה ד"ר חנה בר) ".
ב. בתאריך 08.12.99 תיעדה דר' לוקץ' קבלת MSDS של מדללים (טולואן) וצבעים (צינק כרומט) ממפעל פזגל והפנתה לבדיקות מעבדה: ספירת דם, שתן כללית, תפקודי כבד וכליות, חומצה היפורית וכרום בשתן. בתאריך 31.01.2001 כתבה דר' לוקץ' לרופאת המשפחה, כי לא עלה ממצא חריג בבדיקות דם, שתן, ביוכימיה וטוקסיקולוגיה וסיכמה כי יכול להמשיך בעבודתו ללא מגבלה.

אם כן, האם נכון לומר כי תוצאות הבדיקות הנ"ל מעידות על חשיפה שאינה עולה על הרמה המותרת, ועל כן מדובר היה בחשיפה נמוכה?
"במסגרת הבירור הרפואי שנערך בוצעה בדיקת שתן טוקסיקולוגיה של רמות כרום וחומצה היפורית (מטבוליט של טולואן), שנמצאו בגדר הגורמה. בדיקה זו אכך מעידה על חשיפה שאינה עולה על הרמה המותרת במועד ביצועה, אם כי אינה משקפת חשיפה לאורך תקופה".
ג. בהתאם לעובדות שנקבעו, התובע החל את עבודתו בהיותו כבן 50.
אם כן, כיצד מתיישבת עובדה זו עם קביעתך, ולפיה ציינת כי "מבין גורמי הסיכון המוכרים למחלת פרקינסון, היחיד שהתקיים אצל התובע הוא גיל מבוגר".
"אין קשר בין גילו של התובע (49 שנה) בתחילת עבודתו בתנאים המתוארים, לבין הקביעה כי גילו 1 המבוגר (64 שנה) במועד האבחנה של מחלת פרקינסון הוא היחיד שהתקיים אצלו מבין גורמי הסיכון האישיים המוכרים לפרקינסון".
ד. האם הנך מסכימה לכך, כי תחילת חשיפה בגיל מבוגר בהכרח מהווה תקופת חשיפה קצרה מכדי לתרום או לגרום למחלת פרקינסון?
אם כן, האם אין באותה עובדה כדי לשנות מי מבין קביעותיך שבחוות דעתך ביחס לתובע? אנא נמקי.
"כפי שכתבתי בחוות דעתי, במקרים בהם מחלת פרקינסון מוכרת כמחלת מקצוע לפי המדריך לאבחנת מחלות מקצוע של האיחוד האירופי, משך החשיפה המינימלי להכרה בקשר סיבתי הוא מספר חודשים. לפיכך, אין יסוד להשערה המוצעת בשאלת ההבהרה".
ה. האם נכון שברישום הרפואי משנת 2001, צוינה תלונה בדבר סחרחורת ואי יציבות בהליכה משך 6-7 שנים?

  1. אם כן, האם הנך מסכימה לכך, כי ניתן היה ליחס את התלונות הנ"ל להתפתחות מחלת פרקינסון בשלביה המוקדמים?
  2. מאחר ותקופת הזמן המדווחת על התלונות הנ"ל,דהיינו תחילת התלונות מ – 1995-1994, חופפת לחלוטין את תחילת עבודתו של התובע במפעל, האם נכון שתיאור זה מעיד ו/או לכל הפחות יכול להעיד על כך שמחלת הפרקינסון החלה בסמוך לתחילת עבודתו של התובע במפעל? ולפיכך אין לקשור אותה סיבתית לתנאי העבודה?

"כפי שכתבתי בחוות דעתי, בתאריך 26/9/2001 נבדק על ידי רופאת המשפחה בתלונה על סחרחורת ואי-יציבות בהליכה במשך 6-7 שנים, עם החמרה במשך יומיים קודם לכן.
סחרחורת ואי-יציבות בהליכה יכולות אמנם להופיע שנים לפני אבחנה של מחלת פרקינסון, אך יכולות גם לנבוע מסיבות רבות אחרות, במיוחד בעובדים בחשיפה לממיסים. ההחמרה שחלה לדברי התובע יומיים טרם הפניה למרפאה אף היא יכולה לנבוע מסיבות רבות.
סחרחורת נמנית עם התסמינים השכיחים בקרב עובדים בחשיפה לממיסים. תלונות אלה נשנו רק לאחר שנים (סחרחורת לאחר כ- 3 שנים, מלווה תלונות שאינן מכוונות לפרקינסון ואי יציבות בהליכה לאחר כ- 6 שנים).
סחרחורת מתועדת ברישום של ביקורי התובע במרפאה כבר בשנת 1997 לא ניתן לבסס הנחה כי חש סחרחורת כבר בשנת 1994 על תלונה, המבוססת על זכרון של תחושת סחרחורת 6-7 שמם קודם לכן. זכרון לאחר שנים אינו מהווה תיעוד של לוח זמנים; התלונה עצמה מתייחסת לטווח זמנים של שנתיים. תחושה של סחרור היא תופעה שכיחה אצל עובדים חשיפה לממיסים, במיוחד בתחילת עבודתם, ואין בה כדי לשלול קשר סיבתי למחלת פרקינסון שאובחנה כ- 15 שנים לאחר מכן".
ו. בחוות דעתך ציינת, כי "לפי דו"ח בדיקות תעסוקתיות (נ/3), ניטור סביבתי שנערך באמצעות דגימה אישית של חשיפת עובד בתפקיד דומה בשנת 2006 הדגים רמות נמוכות מאוד של קסילן וטרפנטין, ורמות נמוכות מסף המדידה של טולואן, איזובוטיל אלכוהול ואיזובוטל אצטט. בסיכום הניטור נכתב כי חדר הצבע היה מצוייד במפוחי יניקה, שהותקנו בקיר חיצוני, והמסכה בה השתמש הצבע ביום הניטור היתה מבוססת על מסננים שלא התאימו לממיסים אורגניים".

  1. האם לדעתך נכון לומר כי תוצאות הניטורים מעידה על כך שאין מדובר ב"חשיפה מוגברת", ואף לא ב"חשיפה יומיומית קלה-מתונה"?
  2. אנא התייחסותך לבדיקות שערכה דר' לוקץ', שהיו תקינות לחלוטין ויש בהן כדי להעיד על מידת החשיפה.

"בתאריך 7/3/16 נערך ניטור סביבתי באמצעות דגימה אישית של חשיפת עובד בתפקד דומה לזה של התובע לפניו; נמדדו רמות נמוכות מאוד של קסילן וטרפנטין, ורמות נמוכות מסף המדידה של טולואן, איזובוטיל אלכוהול ואיזובוטיל אצטט. בסיכום הניטור נכתב כי חדר הצבע היה מצוייד במפוחי יניקה ,שהותקנו בקיר חיצוני, והמסכה בה השתמש הצבע ביום הניטור היתה מבוססת על מסננים שלא התאימו לממיסים אורגניים.
ניטור חד פעמי של חשיפה לממסים, אפילו היה מבוצע אצל התובע עצמו, מהווה רק דגימה נקודתית, ואינו יכול ללמד על רמות חשיפה במהלך שנות עבודה רבות. מסיבה זו, תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים בממיסים פחמיימניים ארומטיים מסויימים), תשנ"ג 1993- מחייבות את המעסיק לבצע בדיקות סביבתיות-תעסוקתיות במקום העבודה בידי בודק מעבדתי מוסמך בתכיפות של אחת ל 6- חודשים לפחות.
המושג "חשיפה מוגברת" בחוות דעתי התייחס לתיעוד תלונות חוזרות ונשנות של התובע על סחרחורת, לפעמים עם כאב ראש, בעיקר בשנים המוקדמות לעבודתו; הסברתי כי תלונות כאלה יכולות לרמז על מקרי חשיפה מוגברת לממיסים, כלומר אירועים של עליה בריכוז הממיסים באוויר - להבדיל מרמה גבוהה דרך קבע.
לבדיקות שערכה דייר לוקץ', לרבות ניטור ביולוגי של טולואן, התייחסתי כבר במענה לשאלת הבהרה ב': בדיקה זו אכן העידה על חשיפה שאינה עולה על הרמה המותרת (לטולואן) במועד ביצועה, אך לא שיקפה חשיפה לאורך זמן, וכמובן לא חשיפה לממיסים אורגניים אחרים, כגון אלה שנדגמו בניטור הסביבתי המאוחר יותר".
ז. האם לדעתך נכון לומר, ששעה שמדובר בחשיפה קלה ביותר, הרי שבהתאם למחקרים בתחום, לא ניתן לדבר על קשר סיבתי, וכל שכן על קשר סיבתי בסבירות שיעור של 50% ומעלה?
"ההנחה המוצעת בשאלת ההבהרה, כי התובע עבד בתנאים של "חשיפה קלה ביותר", אינה מבוססת. לא ניתן לקבוע את מידת החשיפה ללא מידע רלוונטי, שאינו זמין במקרה זה. עבודה בצביעה כרוכה כמעט תמיד בחשיפת לממיסים אורגניים, במיוחד בשיטות של ריסוס והתזת צבע. בהתאם למאמר של cannon ו – greenamyre משנת 2011, המסכם סקירה ביקורתית של יותר מ- 300 מאמרים, עיסוקים הכרוכים בחשיפה לממיסים מחווים גורמי סיכון לא רק להופעה מוקדמת של פרקינסתיזם במינון גבוה של חשיפה, אלא גם להחמרת המהלך של פרקינסוניזם בחשיפה כרונית לרמות נמוכות ".
ח. בחוות דעתך סקרת ספרות, תוך הבחנה בין פרקינסון לפרקינסוניזם, וכי הגורם למחלה אחרונה זו הינו חשיפה במינון גבוה לממיסים.
בעמ' 7 לחוות הדעת הוספת ורשמת כי מחקרים ספורים העלו חשד בלבד לקשר בין חשיפה לממיסים לבין סיכון לפרקינסוניזם, אלא שרובם לא נתמכו במחקרים מאוחרים יותר.
מאחר ובענייננו אין לדבר על מינון גבוה של חשיפה, האם נכון יהיה לומר שלא ניתן גם לדבר על פרקינסוניזם כקשור בקשר סיבתי?
"האבחנה בין מחלת פרקינסון לפרקיגסתיזס בשאלת ההבהרה אינה נכונה. פרקינסוניזם הוא פנוטיפ התנהגותי, בעל מאפיינים משותפים עם מחלת פרקינסון, אך נבדל ממנה בגורמים, מנגנון, פתולוגיה ומהלך. בהיבט של קשר סיבתי, באבחנת מחלות מקצוע לפי מדריך האיחוד האירופי, מחלת פרקינסון היא ראשונית, בעוד פרקינסוניזס הוא מושג המתאר שילוב דומה של תופעות,
שהוא משני לחשיפה תעסוקתית.
בהמשך למשפט המצוטט מעמ' 7 בחוות דעתי, אודות מחקרים ספורים שהעלו חשד לקשר בין חשיפה לממיסים לבין סיכון לפרקינסוניזס רובם ללא תמיכה במחקרים מאוחרים יותר, פירטתי את ממצאי הסקירה הנרחבת של cannon ו – greenamyre, אשר תרמה מידע חשוב.
לדעתי, למרות שהמידע הקיים ברפואה אודות קשר סיבתי בין חשיפה לממסים לבין פרקינסוניזם אינו מספיק להוספת המחלה לרשימת מחלות המקצוע, נכון לומר במענה לשאלה אודות התכנות קשר כזה בסבירות מוגבלת, העולה ע ל 50% , כי יתכן (יותר מכפי שלא יתכן) קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין מחלתו".

12. בהמשך, לאחר שמטעם ב"כ הנתבע הוגשו סיכומים, מצא בית הדין כי בטרם יינתן פסק דין בתיק, נכון יהא לבקש מהמומחית להבהיר את עמדתה בהקשר לעניינים הבאים, ולהשיב על השאלות שדלקמן -
א. כרקע לקביעתך, ולפיה "התובע סובל ממחלת פרקינסון", ציינת כי "לפי המדריך לאבחנות מחלות מקצוע של האיחוד האירופי, מחלת פרקינסון אינה מוכרת בדרך כלל כמחלת מקצוע, אלא בנסיבות של חשיפה תעסוקתית ניכרת מוכחת, מתמשכת או חוזרנית, למנגן או לפחמן דו-גפריתי (ההדגשה אינה במקור, ו.ש)".

  1. האם לדעתך, התובע היה חשוף במסגרת עבודתו ל"מנגן או לפחמן דו-גפריתי"?
  2. במידה ולא – כיצד מתיישבת קביעתך האמורה עם שתי קביעותיך האחרות, ולפיהן –

ביססת את הקשר הסיבתי על חשיפת התובע "לממיסים אורגניים כגון טולואן, קסילן, איזובוטיל אצטט, איזובוטיל אלכוהול וטרפנטין, n-בוטיל אצטט, ממיס נפטא ו – 2 – מתוקסי-1מתיל-אתיל אצטט...", וכן קבעת, כי הכללים של מדריך האיחוד האירופי מתיישבים עם "לוח הזמנים של עבודת התובע כמתואר ואבחנת מחלתו"?
ב. בחוות דעתך, עמדת על האבחנה בין פרקינסון לבין פרקינסוניזם.
באשר לפרקינסון, הפנית בין היתר לכך -
ש"לפי המדריך לאבחנת מחלות מקצוע של האיחוד האירופי... מחלת פרקינסון ראשונית, אידיופתית, שסיבתה לא ידועה", ובהמשך: "בשנת 2010 פירסמו חוקרים...כי לא נמצא קשר מובהק בין סיכון לפרקינסון לבין עבודה ב...מתכות וממיסים", ובהמשך: "בשנת 2012 התפרסמו ממצאי מחקר...לפיהם נמצא קשר מובהק בין סיכון מוגבר למחלת פרקינסון לבין דיווח על חשיפה אי-פעם לממיס האורגני ההולגני טריכלורואתילן, אך לא לממיסים אחרים (פרכלורואתילן, פחמן ארבע-כלורי, טולואן, קסילן, n-hexane)", ובהמשך: "מחקרים שנערכו בהולנד והתפרסמו לאחרונה...לא עלה סיכון יתר לפרקינסון עקב חשיפה תעסוקתית לממיסים, מתכות או אדי ריתוך".
בעוד שלגבי פרקינסוניזם, הפנית בין היתר לכך:
ש"לפי המדריך לאבחנת מחלות מקצוע של האיחוד האירופי...פרקינסוניזם משני לחשיפה תעסוקתית בכלל, ועקב מנגניזם בפרט", ובהמשך: "מחקרים ספורים העלו חשד לקשר בין חשיפה לממיסים לבין סיכון לפרקינסוניזם, אלא שרובם לא נתמכו במחקרים מאוחרים יותר", ובהמשך: "מאמר שפרסמו cannon ו – greenamyre בשנת 2011 תרם להבנת ההשלכות של חשיפה סביבתית לחומרים, לרבות ממיסים אורגניים, על הופעת מחלות ניווניות של מערכת העצבים, במיוחד פרקינסוניזם לסוגיו...לפי מאמר זה, המסכם סקירה בוחנת של יותר מ – 300 מאמרים, ממיסים כגון מתנול, אתנול וחומרי ניקוי ביתיים ותעשייתיים, יכולים להשרות פרקינסוניזם לאחר חשיפה למינונים גבוהים או לאחר חשיפה כרונית. הכותבים מבדילים בין מחלת פרקינסון לבין פרקנסוניזם...עם זאת, הם קובעים כי עיסוקים הכרוכים בחשיפה לממיסים מהווים גורמי סיכון הן להופעה מוקדמת של פרקינסוניזם במינון גבוה של חשיפה, והן להחמרת המהלך של תסמינים פרקינסוניים (מכל סיבה) בחשיפה כרונית".
אם כן, ועל רקע האבחנות האמורות, ולפיהן המחקרים אליהם הפנית כלל אינם תומכים במחלת הפרקינסון כנובעת מחשיפה לממיסים -– אנא הבהירי את קביעתך בעניין קיומו של קשר סיבתי בין מחלת הפרקינסון (המובחנת מפרקינסוניזם) שממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו במסגרתה נחשף לממיסים.
ג. במסגרת התייחסותך לשאלות ההבהרה, ציינת את הדברים הבאים –
"לדעתי, למרות שהמידע הקיים ברפואה אודות קשר סיבתי בין חשיפה לממסים לבין פרקינסוניזם אינו מספיק להוספת המחלה לרשימת מחלות המקצוע, נכון לומר במענה לשאלה אודות התכנות קשר כזה בסבירות מוגבלת,העולה על 50%, כי יתכן (יותר מכפי שלא יתכן) קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין מחלתו" (תשובה ח' לשאלות ההבהרה).

  1. בהינתן קביעתך שבחוות דעתך, ולפיה "התובע סובל ממחלת פרקינסון", אנא הבהירי את קביעתך האמורה ביחס לפרקינסוניזם.
  2. האם הפרקינסוניזם שלדעתך קיים אצל התובע מהווה, למעשה, מצבור של תסמינים הנובעים ממחלת הפרקינסון, או שהוא מעיד על החמרה של התסימינים הנובעים ממנה?

13. המומחית השיבה לשאלות הנ"ל כהאי לישנא –
"א. לפי התשתית העובדתית, מאפייני עיסוקו של התובע כצבע ודו"ח הניטור הסביבתי שנכלל במסמכים שנמסרו לי, התובע לא היה חשוף במסגרת עבודתו למנגן או לפחמן דו-גפריתי.
המחקר בתחומים רבים של הרפואי התעסוקתית עדיין מוגבל בהיקפו וגם בטיבו המדעי, לכן הנסיון לבסס קביעה של קשר סיבתי על עובדות מוכחות מחקרית מהווה במקרים רבים אתגר של ממש, ומצריך שימוש בכל האמצעים תומכי ההחלטה שבנמצא.
השילוב בין הכללים האבחנתיים הלקוחים מהמדריך לאבחנות מחלות מקצוע של האיחוד האירופי (להלן – הדריך), לבין המידע שהתקבל ממחקרים מאוחרים יותר אודות חשיפה לממיסים אורגניים כגורם סיכון למחלת פרקינסון, מדגים גישה זו: לפי המדריך, אמנם ממיסים אורגניים לא נזכרים בין החומרים המוכרים כגורמי סיכון לפרקינסוניזם; עם זאת, הכללים האבחנתיים לגבי לוח הזמנים של חשיפה-מחלה נגזרים במידה רבה מאופי המחלה ומפתופיזיולוגיה תגובתית לחשיפה לגורם אקסטרינזי (חיצוני) באופן כללי, לכן ניתן לדעתי, בזהירות הראויה, ליישם אותם גם ביחד לחשיפה לגורמים אחרים, ככל שקיים מידע משכנע אודות הקשר בינם לבין המחלה הנדונה.
ב. המושג "פרקינסוניזם" מאגד תופעות של מחלת פרקינסון: איטיות תנועה (על ההפרעות הנובעות מכך), רעד במנוחה, נוקשות שרירים ואי-יציבות תנוחתית. בחוות דעתי כתבתי, כי התובע סובל ממחלת פרקינסון, על פי קביעת הנוירולוג המטפל. מכך מתחייב כי התובע סובל גם מפרקינסוניזם. כל חולה במחלת פרקינסון סובל מפרקינסוניזם, שמוגדר כביטוי של מחלת פרקינסון, אך לא כל מי שסובל מפרקינסוניזם בהכרח חולה במחלת פרקינסון, אלא קיימים גורמים נוספים לתופעות כאלה.
מעריכים כי מחלת פרקינסון גורמת ל- 80% (בערך) ממקרי הפרקינסוניזם; סיבות נוספות לתסמונת כוללות הפרעות נוירולוגיות (שבץ מחוי, גידול, חבלה או מחלות אחרות), הפרעות מטבוליות או וסקולריות, תגובה לגורמים חיצוניים: תרופות (כ- 70% מהמקרים) או חשיפה תעסוקתית.
להבהרת תשובתי: לדעתי, ניתן לקבוע בסבירות של 50% לפחות, כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע בחשיפה לממיסים (כגון טולואן, קסילן, איזובוטיל אצטט, איזובוטיל אלכוהול, מבוטיל אצטט, 2- מתוקסי-1- מתיל-אתיל אצטט, טרפנטין וממיס נפטא) לבן פרקינסוניזם ממנו הוא סובל.
ג. קיימת בהכרח מידה של חפיפה בין האבחנה "מחלת פרקינסון" לבין המושג "פרקינסוניזם". חפיפה זו גרמה לחוסר – אחידות בהגדרות בין מחקרים אודות השפעה תעסוקתית. אשר סקרו מאות מאמרים בנושא, הסתייגו ממחקרים שקישרו בין חשיפה תעסוקתית לבין מחלת פרקינסון, בעיקר בגלל הקושי באיבחון ודאי של מחלת פרקינסון, להבדיל מהתיאור הקליני הזמין של תופעותיה, קרי: פרקינסוניזם. הכותבים קבעו כי חשיפה תעסוקתית לממיסים יכולה להשרות פרקינסוניזם וגם לגרום להחמרה של תסמינים פרקינסוניים שנגרמו מכל סיבה. במדריך מבדילים באופן דומה בין מחלת פרקינסון ראשונית, שסיבותיה לא ידועות, לבין פרקינסוניזם, שיכול להיות משני לחשיפה תעסוקתית.
מאמרים ספורים נוספים, שפורסמו לאחר הסקירה הנרחבת של CANNON ו- GREENAMYRE, ועוד שנוספו לאחר שאלות הבהרה קודמות, לא שינו את התמונה: מקצתם תמכו בממצאים אלה, ואילו אחרים לא העלו סיכון-יתר לפרקינסוניזם עקב חשיפה תעסוקתית לממיסים (או חומרים אחרים).
האבחנה של מחלת פרקינסון מבוססת על קליניקה אופיינית למחלה: שילוב תסמינים (תלונות) וממצאים בבדיקה הנוירולוגית. למעשה, אבחנה של מחלת פרקינסון נשענת על קיום פרקינסוניזם, ושלילת סיבות ידועות (כגון נטילת תרופות מסוימות) לתופעות הפרקינסוניות. תגובה לטיפול בתחליפי דופמין עשויה לתמוך באבחנה של מחלת פרקינסון. בשנים האחרונות גובר השימוש בשיטות דימות חדשות (PET,DATSCAN)להדגמת איזור התאים המייצרים דופאמין במוח, לצורך אבחון ומעקב. לפי המסמכים הרפואיים, התובע לא עבר בדיקות אבחנתיות כאלה.
תלונות מתאימות לפרקינסוניזם תועדו שנים לפני אבחנה קלינית של מחלת פרקינסון אצל התובע. מהמידע הקיים במסמכים הרפואיים לא ניתן לקבוע בוודאות אם הפרקינסוניזם שתואר אצל התובע הוא ראשוני, כחלק ממחלת פרקינסון, או משני, כתוצאה מחשיפה תעסוקתית חוזרת ונשנית לממיסים אורגניים.
לדעתי למרות שהמידע החלקי הקיים ברפואה אודות קשר סיבתי בין חשיפה לממיסים לבין פרקינסוניזם אינו מספיק להוספתו לרשימת מחלות המקצוע, ולמרות שבוצע רק בירור רפואי חלקי של מחלת התובע, הרי שבסבירות העולה על 50%, נכון לומר כי יתכן (יותר מכפי שלא יתכן) קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע בחשיפה לממיסים לבין הופעת פרקינסוניזם אצלו. אפילו אם למעשה מדובר במחלת פרקינסון ראשונית, הרי שבסבירות העולה על 50% עבודת התובע בחשיפה לממיסים גרמה להחמרת הפרקינסוניזם אצלו: במשך כשנתיים מהאבחנה נוספו 5 פעמים תרופות לטיפול במחלתו, ועדיין, לאחר כ- 4 שנים מהאבחנה, תוך טיפול בשילוב של 4 תרופות, הוסיף מצבו להחמיר, עד כי בתאריך 30/6/2013 המליץ הנוירולוג המטפל בו ד"ר גיזונטרמן על ייעוץ רופא תעסוקתי לבירור קשר בין עבודתו במפעל בחשיפה לחומרים כימיים לבין מחלתו".

14. במסגרת סיכומי טענותיה, ביקשה ב"כ הנתבע לדחות את התביעה. לטענתה, אין בחוות דעת המומחית כל הסבר כיצד נקבע קיומו של הקשר הסיבתי בין מחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו, שכן חוות הדעת אינה מתיישבת לחלוטין עם הניתוח של המומחית לספרות הרפואית, ועם הקביעות שבגוף חוות הדעת. בחוות הדעת קיימות סתירות פנימיות וחוסר תימוכין רפואי כלשהו לקביעת הקשר הסיבתי, כאשר מהניתוח שערכה המומחית בחוות דעתה – ניתן להבין כי המסקנה צריכה להיות הפוכה.

יוער כי בעקבות סיום כהונתו של נציג הציבור מר מועלם, שנטל חלק בבירור ההליך, ניתנה החלטה בה קיבלו הצדדים ארכה להתייחס לשאלה האם יימשך ההליך בפני אב"ד כדן יחיד, ומקבע כי העדר תגובה בתוך המועד שהוגדר – יחשב כהסכמה לדן יחיד.
התובע הודיע על הסכמתו, וב"כ הנתבע לא הודיע מאומה בתוך המועד שנקבע.
על כן ניתן פסק דין זה בדן יחיד.

דיון והכרעה:

15. על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב ], התשנ"ה - 1995 " פגיעה בעבודה" הינה "תאונת עבודה" או "מחלת מקצוע".

בהחלטה בה מונתה המומחית הרפואי ת נקבע כאמור שהתובע הניח תשתית עובדתית מספקת לעניין תורת המיקרוטראומה בכל הנוגע לחשיפתו לחומרי הצבע שבהם השתמש במהלך ביצוע עבודתו.

לצורך קביעת הקשר הסיבתי-רפואי בין תנאי העבודה לבין מחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע, הוחלט להיוועץ במומחית רפואי ת שמונתה מטעמו של בית הדין.
על פי ההלכה הפסוקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות.
יחד עם זאת, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע תשן/0-48 המוסד לביטוח לאומי - עמירם פיאלקוב , פד"ע כב', 321, דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374, עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322).
במקום אחר נפסק כי, בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר , לא פורסם).
בפנינו שתי חוות דעת שמסקנותיהן, בעניין הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת בעמוד שידרה צווארי לבין תנאי עבודתה - מנוגדות.

בענייננו, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחית הרפואית אינה מנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליה, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה.
המומחית התייחסה מפורשות במסגרת חוות דעתה לשאלות שנשאלה, כשבמסגרת זו התייחסה למחלתו של התובע ומאפייניה. בהקשר זה המומחית עמדה על תנאי עבודתו התובע , אשר במסגרתם נחשף לחומרי צבע וחומרים נוספים – מתכות ומדללים הקשורים לחומרי הצבע , והקשר של אופייה של החשיפה למחלת הפרקינסון ממנה התובע סובל. בהתאם לכך, המומחית הסיקה קביעה חד משמעית באשר לקיומו של קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו, וזאת ברמה שלדעתה עולה על 50% : "לדעתי, ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50%, כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע במשך כ- 15 שנים בחשיפה לממיסים אורגניים כגון טולואן, קסילן, איזובוטיל אצטט, איזובוטיל אלכוהול וטרפנטין, בוטיל אצטט, ממיס נפטא ו- 2 מתוקסי 1 מתיל-אתיל אצטט, לבין מחלת פרקינסון בה חלה". המומחית התייחסה למאזן השפעת תנאי העבודה לעומ ת הגורמים האחרים, ובתוך כך העריכה " כי לעבודתו בחשיפה לממיסים היתה השפעה משמעותית, בשיעור של 20% או יותר, על הופעת מחלת פרקינסון אצלו".

קביעותיה האמורות של המומחית, כעולה מחוות הדעת, בוססו על מספר פרמטרים –
אופי החשיפה: "חשיפה מוגברת לממיסים", משך החשיפה: " כ – 15 שנים בחשיפה לממיסים ארגניים ", מנגנון החשיפה ואופי הפגיעה: " אירועי החשיפה; למחלת פרקינסון, שאובחנה אצלו כ- 15 שנים לאחר תחילת עבודתו כמתואר, פתוגנזה המבוססת, לפחות בחלקה, על נזק לחלקים ספציפיים במוח; הפגיעה המוחית הגורמת למחלת פרקינסון או לפרקינסוניזם בכלל יכולה להגרם על ידי אינספור פגיעות זעירות, בלתי מורגשות, אשר במצטבר יצרו נזק שבא לידי ביטוי קליני במחלת הפרקינסון של התובע ", העדר גורמי סיכון משמעתיים לגרימה המחלה: "מבין גורמי הסיכון המוכרים למחלת פרקינסון, היחיד שהתקיים אצל התובע הוא גיל מבוגר. לא ידוע על מחלת פרקינסון בבני משפחה נוספים, על טיפול תרופתי בתרופות שנקשרו בפרקינסוניזם או על חבלת ראש. התובע אינו שמן, ואילו עישון סיגריות שהיה נהוג אצלו, דווקא צמצם את הסיכון שלו למחלת פרקינסון".

מסקנתה של דר' תיבון-פישר, אם כן, לעניין קביעת קיומו של הקשר הסיבתי מבוססת היטב, הן על החומר הרפואי והן על עובדות המקרה, שגם פורטו במסגרת חוות הדעת, לרבות ספרות רפואית אליה הפנה במסגרת זו. אומנם יש לומר כי המומחית הפנתה לכך שלפי "המידע הקיים ברפואה אודות קשר אפשרי בין חשיפה לממיסים לבין מחלת פרקינסון אינו שלם או החלטי, ואין בו כדי לכלול קשר כזה במדריך המקובל לאבחנת מחלות מקצוע, מה עוד שמאמרים חשובים בנושא התפרסמו לאחר הוצאת המדריך לאור (בשנת 2009)". ואולם, בו זמנית הפנתה גם לכך ש "לפי הכללים לאבחנה של מחלת פרקינסון כמחלת מקצוע במדריך של האיחוד האירופי, משך החשיפה המינימלי להכרה בקשר סיבתי הוא מספר חודשים, והתקופה הלטנטית המרבית מגיעה למספר עשורים. לוח הזמנים של עבודת התובע כמתואר ואבחנת מחלתו עונים על קריטריונים אלה".

קביעתה החיובית של המומחית, בדבר קיומו של הקשר הסיבתי, קיבלה אישוש נוסף במסגרת חוות דעתה המשלימה שניתנה בדרך של מתן מענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליה, ובה שבה המומחית והתייחסה לאופי החשיפה לממסים ושאלת הקשר הסיבתי לאור הספרות הרפואית , כפי שצוטט לעיל.

על האבחנה בין פרקינסון לבין פרקינסוניזם, עמדה המומחית במסגרת תשובותיה לשאלות ההבהרה המאוחרות, שהופנו אליה ביוזמת בית הדין, וזאת באופן ברור ומובן, כפי שצוטט לעיל.

הנה כי כן, קביעותיה של המומחית מנומקות כדבעי, מקיפות וענייניות, לא קיימת כל סתירה בדבריה ובקביעותיה, ואין לקבל את הטענות, לפיהן הדיון שערכה המומחית בחוות הדעת בקשר למחלת הפרקינסון אינו תואם את מסקנותיה הסופיות.

16. אשר על כן, התביעה מתקבלת, במובן זה שיש לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין מחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו.

17. בנסיבות העניין, על הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 4000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

18. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ז, (26 יוני 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.