הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 14995-09-18

לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם

המערער:
ג'אזי אחמד נוג'ידאת
ע"י ב"כ: עו"ד אמיר סלימאן

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד פיראס ג'באלי

פסק דין

1.    לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 24.7.2018 (להלן: "הוועדה"), לפיה המערער לא איבד 50% לפחות מכושרו להשתכר.

2. המערער, יליד 1969, הגיש תביעה לקצבת נכות כללית. למערער נקבעו 71% נכות רפואית, לפי הפירוט הבא:
20% בגין טחורים, 10% בגין פגיעה שורשית צווארית מימין, 10% בגין ע"ש צווארי ( סעיף 37 5א ), 10% בגין ע"ש מותני (לפי סעיף 37 7א), 20% בגין דום נשימה, 30% בגין מחלת ריאתית כרונית, ו- 10% בגין הפרעות במתן שתן .

3. ביום 6.2.19, התקיים דיון בפני כב' הרשמת מירב שלו, אך משהצדדים לא הצליחו להגיע להבנות, התיק הועבר למתן פסק די ן.

4. עיקר טענות המערער –

א. טעתה הוועדה משלא נתנה את דעתה לגילו של המערער, לעברו התעסוקתי ולהשכלתו, כפי שה ם עולים מחוות הדעת של המומחה התעסוקתי מטעם המערער, ומשלא התחשבה בנתונים אלה אל מול הצטברות הנכויות.

ב. טעתה הוועדה משלא קבעה את הנכות התפקודית בהתאם לנכות הרפואית. למערער הוקנתה נכות רפואית בשיעור 71% בעוד הוועדה לא נתנה לנכויות אלו משקל. הבעיות הרפואיות מהן סובל המערער מצדיקות קביעת דרגת אי כושר מעל 70% .

ג. הוועדה לא ציינה אלו מסמכים עמדו בפניה, כך שלא ברור האם עיינה במלוא המסמכים הרפואיים של המערער אשר מעידים על עוצמת פגיעתו והשפעתה התפקודית. הוועדה גם לא התייחסה לתלונותיו של המערער כגון העייפות כתוצאה מדום נשימה המקשה עליו לעבוד באופן ממושך.

ד. החלטת הוועדה אינה מנומקת, כך שמי שאינו רופא לא יוכל ללמוד על הלך מחשבתה אשר הביא ה ל מסקנתה, והיא אינה עומדת בתנאי הלכת מוהרה.

5. עיקר טענות המשיב –

א. לא די בפגם זניח על מנת להחזיר את הדיון לוועדה, כך בהתאם להלכת קמחי. מהנמקת הוועדה עולה כי היא היתה ערה לגילו של המערער , זאת בשל כך שב "פרטי הנכה" יש התייחסות לתאריך הלידה. כמו כן ניתן ללמוד על כך שהוועדה היתה ערה לגילו של המערער, מעצם כך שהיא ציינה בפתח החלטתה שהיא מתרשמת מהופעתו.

ב. הוועדה התייחסה לליקויים מהם סובל המערער ולהשלכותיהם על כושרו לתפקד והיא הגיעה למסקנה כי אחוזי הנכות הרפואיים בשיעור 71% אינם באים לידי ביטוי באובדן כושר העבודה. לאחר בחינת עניינו בכל ליקוי וליקוי וחרף ליקוייו קבעה הוועדה כי המערער עודנו מסוגל לעבודה חרושתית קלה כגון אריזה, מיון, השגחה בפתח של מרכול, וכו'.

ג. בחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות נקבע כי המערער מסוג ל לעבודה מלאה ללא מאמץ גופני " ללא ישיבה ממושכת ". פקידת שיקום אשר בחנה את נסיבותיו האישיות של המערער – גילו, עברו התעסוקתי והשכלתו, ה מליצה לראותו כבעל כושר השתכרות. הוועדה אינה נדרשת להתייחס לסיכוייו של המערער במציאת עבודה אלא היא בודקת את מסוגלותו בביצוע עבודה כלשהי.

ד. ההחלטה האם אדם כשיר או לא, מסורה לוועדה ובית הדין אינו מחליף את שיקול דעתה. החלטת הוועדה מנומקת ונתמכת על אדנים רפואיים ומקצועיים.

6. החלטת הוועדה – 

המערער הופיע בפני הוועדה ומסר את הדברים שלהלן:

"עובד שעתיים בבוקר ושעתיים אחה"צ, עובד בהסעות ומתקשה לעשות זאת. סובל מבעיות בצוואר עם הקרנה ליד – יש כאבים, לא יכול להרים חפצים כבדים. סובל מדום נשימה בשינה, עייף כל הזמן. משתמש ב- CPAP, עם השפעה חלקית. יש פיסטולה אנאלית מפרישה. יש לי בעיה בריאות, נחנק. מטופל במכשיר אינהלציה. לא מקבלים אותי למקומות עבודה בגלל המצב הנפשי. יש לי גם ילד נכה שמקשה עלינו".

לאחר שהוועדה הקשיבה לדברי המערער קבעה בממצאיה:

"בהופעתו בפני הוועדה, מתאר את השלכות הליקויים על יכולתו לתפקד כמתואר לעיל מבחינת ליקוי הטחורים (20%) קבע הכירורג המומחה בחוו"ד מיום 01/12/2017 כי מסוגל לעבודה מלאה ללא ישיבה ממושכת. מבחינת הליקויים האורתופדיים: הגבלה בע"ש מותני, צווארי ורדיקולופתיה צווארית – מסוגל לעבודה שאינה כרוכה בפעילות פיזית מאומצת וללא מאמץ ביד ימין. לעניין מחלת הריאות, בנוסף למגבלות שנרשמו לעיל, מוגבל לחשיפה לחומרים המגרים את דרכי הנשימה. מבחינת דום נשימה בשינה בדרגת חומרה בינונית – מוגבל התובע לעבודה הדורשת עירנות יתר. מבחינת הפרעות במתן שתן, 10% הוועדה ממליצה על עבודה בקרבת שירותים. בהתייחס לכל ליקוי בנפרד וכן, להשפעה המצטברת, קיימת הפחתת מה בכושר עבודתו, אך לא בשיעור של 50% ויותר. בהגבלות שצוינו, מסוגל לעבודה חרושתית קלה, אריזה, מיון, השגחה בפתח של מרכול וכו', שוערות ועוד. הוועדה עיינה גם בחוו"ד רופא תעסוקתי, ד"ר קפל מיום 18/10/2017 ואינה מקבלת את המלצתו לאור הנימוקים שפורטו לעיל.
הוועדה ערה לאחוזי הנכות בשיעור של 71%, עם זאת, אינם באים לידי ביטוי באובדן כושר העבודה".

(יש לציין כי הציטוטים לעיל מפרוטוקול הוועדה הובאו במלואם, על טעויות הכתיב ו/או ההדפסה אשר נפלו בהם, ככל ונפלו).

7.        דיון והכרעה-

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל , וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

8. בעב"ל 327/03 מוהרה - המוסד לביטוח לאומי ( ניתן ביום 15.4.2004) נפסק, כי על הוועדה לבחון את השפעת ליקויו של המבוטח, בנפרד, על יכולתו להשתכר וכן את השפעת הליקויים באופן מצטבר על כושרו להשתכר, זאת בהתחשב גם בגילו, השכלתו וכושרו האינטלקטואלי. עוד נקבע שנקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות כי ליקויו הרפואיים של המערער, כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד, וכי " מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית..." (ההדגשה אינה במקור) .

9. אשר להיקף חובת ההנמקה המוטלת על וועדות לעררים – אי כושר, בבר"ע 41455-06-15 משה קמחי – מל"ל (מיום 2/8/16), התייחס בית הדין הארצי להלכת מוהרה וקבע:

"המשמעות של קביעה זו איננה כי ככל שקיים פער משמעותי בין שיעור הנכות הרפואית לבין זו התפקודית אזי שניתן ללמוד מכך על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה או על חוסר סבירות קיצוני בהחלטתה, העולה כדי פגם משפטי אלא – על החובה של הוועדה להתייחס לפער מעין זה, לנמק אותו וליתן לו הסבר. ככל שמדובר בפער משמעותי יותר כך יידרש הסבר מפורט ומנומק יותר.
עם זאת, יצוין כי המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו, ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה. זאת כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הליך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה; שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן (לעניין חובת ההנמקה של הוועדה כגוף מעין שיפוטי").
   
10.      על רקע העקרונות שפורטו לעיל, נראה כי נפלו פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה, כפי שיפורט להלן:

ראשית, אומנם הוועדה ציינה כי היא "ערה לאחוזי הנכות בשיעור 71%, עם זאת, אינם באים לידי ביטוי באובדן כושר העבודה". אולם הוועדה לא נימקה מסקנתה זו ולא הסבירה מדוע היא סבורה כי יש מקום לחרוג "מהנחת המוצא" שנקבעה בעניין מוהרה שלפיה, הליקויים הרפואיים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. הוועדה אמנם פירטה כיצד משפיע כל ליקוי וליקוי בנפרד אולם לא נתנה את דעתה להשפעתה המצטברת של הליקויים ולא ניתן ללמוד כיצד הגיע למסקנתה כי קיימת רק "הפחתת מה בכושר עבודתו" של המערער.

שנית, הוועדה כלל ערכה דיון בהשפעת ליקוייו של המערער בשים לב לנתוניו האישיים של המערער, בהתאם להלכת מוהרה. לא עולה מההחלטה כי דרגת אי הכושר נקבעה בשים לב לגילו של המערער, יכולתו לחזור לעבודה קודמת, השכלתו או כל נתון אישי אחר של המערער.
בניגוד לטענת המשיב בדיון, לא ניתן ללמוד על כך שהוועדה הביאה בחשבון את גילו של המערער רק מעצם ציון תאריך הלידה בטופס הפרוטוקול.
לא ברורה טענת המשיב, כי הוועדה היתה ערה לגילו של המערער מכך שהיא ציינה בפתח החלטתה כי היא מתרשמת מהופעתו, מה גם שהוועדה לא ציינה זאת בפרוטוקול, אלא צוין כך : "בהופעתו בפני הוועדה, מתאר את השלכות הליקויים...".
כמו כן, טענת המשיב כי בחינת כושר ההשפעה של כל ליקוי וליקוי רפואי מביאה כבר בחשבון את גילו של המערער, אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה הברורה אשר לפיה על הוועדה לנמק את החלטתה כך שגם מי שאינו מצוי ברפואה יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה.

שלישית, הוועדה לא התייחסה באופן מנומק לחוות הדעת התעסוקתית של ד"ר קפל. כל שקבעה בעניין זה היה כי היא : "עיינה גם בחוו"ד רופא תעסוקתי, ד"ר קפל מיום 18.10.17 ואינה מקבלת את המלצתו לאור הנימוקים שפורטו לעיל". חוות דעת ד"ר קפל סוקרת את עברו התעסוקתי של המערער ומתארת באופן מנומק את השפעת מגבלותיו הרפואיות על כושרו לעבוד, כגון את מגבלת המערער לעסוק בעבודה כמו הרכבה ואריזה ( - האחרונה צוינה גם על ידי הוועדה) בשל הקושי בישיבה ממושכת.

11. לסיכום - הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה לקביעת דרגת אי כושר, על מנת שתדון מחדש בעניינו, באופן מנומק, בהתאם להנחיות שפורטו בסעיפים 7-8 לעיל.

12. בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 2,750 ₪ וזאת תוך 30 יום.

13. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ט, (08 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.