הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 12426-10-16

לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם
נציג ציבור (עובדים) מר עאטף טאטור
נציגת ציבור (מע סיקים) גב' רחלי גלילי

התובעת
רוזה קוצ'רו
ע"י ב"כ: עו"ד רות אלדור חורב

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד סירין זועבי בסול

פסק דין

1. התובעת, אחות במקצועה, הגישה תביעה במסגרתה ביקשה להכיר בה כמי שנפגעה בתאונת עבודה - כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: " החוק") - בעקבות אירוע, שלטענתה התרחש ביום 10.4.16 ולמנות מומחה רפואי לצורך כך.

התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע הנ"ל.
בהחלטתו מיום 21.7.16, דחה הנתבע את התביעה, וזאת מהנימוק שהתאונה לא אירעה עקב עבודת התובעת אלא עקב סחרחורת/חולשה פנימית שאינה נובעת מהעבודה. עוד ציין הנתבע, כי מדובר באמנזיה ומצב בלבולי, וכנראה במצב דיסוציאטיבי על רקע לחץ דם גבוה, דופק מהיר, או בעיה לא אורגנית שאינם קשורים לעבודתה של התובעת. בנוסף, ידוע כי התובעת סבלה מדיסקופטיה צווארית ולומברית וכן מסחרחורות בעבר. זאת ועוד, הנתבע ציין כי השפעת העבודה על התאונה, אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת המצב הרפואי.

2. בכתב תביעתה, העלתה התובעת את גרסתה באשר להתרחשות האירוע, כדלקמן -
"ביום ראשון, ה—10.4.16 בשעה 8:40 או בסמוך לשעה זו, פנתה התובעת למחסן הציוד הרפואי בבית הסיעודי, על מנת להוציא ציוד רפואי מהמחסן ולשים אותו בחדר האחיות לשימוש שוטף, כפי שהיא עושה בשגרה. גודל מחסן הציוד, אשר היה בעבר חדר שירותים שהוסב למחסן, הינו כ-1.5 מ' על 2 מ'. במקום כיור וכן מדפים רבים המלאים בקופסאות צפופות, כאשר דלת הכניסה מצויה מול הכיור, כאשר אף עליו וגם מצדדיו יש מדפים.
התובעת, אשר גובהה כ-1.5 מ', היתה צריכה להוציא ציוד מהמדף העליון הגבוה אשר גובהו כ-2 מ', כאשר הציוד שנדרשה להוציא היה מעט בעומק המדף, בו היו מדפי ציוד מלאים וצפופים, כאשר לשם כך, בשל גובהה עליה להתמתח. למיטב זכרונה של התובעת, אשר זוכרת תמונות מתוך אירוע התאונה להלן, הרי שתוך כדי שהוציאה ציוד, עף עליה משהו, ואז מתוך אינסטינקט להימנע מפגיעה הזיזה את הראש אך נחבלה בחוזקה בפינת המחסן בחלק האחורי של ראשה. התובעת הרגישה כוכבים בעיניים, ניסתה לצעוק לעזרה ולייצב את עצמה, אך נפלה קדימה לכיוון הכיור שנמצא במחסן ושוב נחבלה באזור עין שמאל והרגישה שאיבדה את עינה. למיטב זכרונה של התובעת זעקה לעזרה וצרחה על כך שאיבדה את עינה, אך כפי שנמסר לה על ידי הסובבים לה בדיעבד מלמלה דברים לא ברורים בעת ההמולה סביבה לאחר שנמצאה במקום וצרחותיה לא היו מובנות, כאשר מסביבה היו זרוקים קופסאות ציוד מהמדף העליון כשתוכנם מפוזר על הרצפה" (להלן: "האירוע" או "התאונה").

עוד עולה מכתב התביעה, כי התובעת פונתה באמבולנס לבית החולים ואושפזה, וכי מאז האירוע, נפגע זיכרונה והיא סובלת מאמנזיה של 27 השנים האחרונות עם פגיעה של זיכרון קצר ובינוני.

התובעת הוסיפה וטענה, כי דחיית תביעתה נעשתה בניגוד לכל דין, ואלו נימוקיה: התובעת סבלה קודם לתאונה מדיסקופטיה צווארית ולעיתים נדירות מסחרחורות, כאשר היא מעולם לא נפלה בשל סחרחורות ותמיד נאחזה במשהו עד שאלו עברו, והדגישה כי התאונה לא נגרמה כתוצאה מבעיות רפואיות אלו; טענתה של התובעת לפיה נפל עליה ציוד מהמדף העליון במחסן, נתמכת בעדויות לפיהן כשנמצאה על הרצפה במצב של ערפול הכרה, נמצאו סביבה קופסאות ציוד מהמדף העליון אשר תוכנם היה מפוזר על הרצפה סביבה; טענת הנתבע לפיה התובעת נפלה כתוצאה מבעיה רפואית שאינה קשורה לעבודתה אינה מתיישבת עם תנאיו הפיזיים של המחסן, שכן סביר שלו הייתה נופלת מסיבה זו הייתה מנסה לתפוס בכיור או במדף המצוי בגובה ידיה ולא במדף הגבוה ממנה בכ-50 סמ'; מצבה הבלבולי והדיסוציאטיבי של התובעת נגרם, על פי רופאיה המטפלים, על רקע חבלת הראש שלוותה במרכיב רגשי חזק של היסטריה בשל שכנועה כי איבדה את עינה, חוסר האונים בו הייתה מצויה והכאבים בהם הייתה נתונה בעת התאונה.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה בו טען, כי ביום 10.4.16 לא אירעה לתובעת פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק, וכי לא אירע לתובעת אירוע תאונתי כלשהו.
הנתבע הוסיף, כי אין קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לבין האירוע מיום 10.4.16 וכי האירוע, המוכחש כשלעצמו, אינו עקב העבודה.
זאת ועוד, הנתבע טען, כי הליקוי לו טוענת התובעת התפתח כתוצאה ממצב תחלואתי טבעי ו/או כתוצאה מבעיה רפואית קודמת וידועה, שממנה סבלה התובעת עובר לאירוע הנטען.
לחילופין, טען הנתבע, כי השפעת האירוע הנטען והמוכחש על הליקוי לו טוענת התובעת, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

4. לאחר הגשת כתב ההגנה, הגישה התובעת ביום 6.2.17 תצהיר עדות ראשית מטעמה. במסגרת תצהירה חזרה התובעת על האמור בכתב התביעה והוסיפה כי בבית החולים בו אושפזה לאחר התאונה לא נרשם בתיעוד הרפואי כי נחבלה בראשה באזור עינה השמאלית חרף העובדה כי במקום זה היה שטף דם גדול. כמו כן, לא תועד ברישום הרפואי כי נחבלה בחלק האחורי של ראשה, למרות שהייתה לה "גולה" מתחת לשיער. התובעת הוסיפה כי גם הקאותיה וירידתה במשקל לא תועדו ברישום הרפואי, ואף נרשם כי אכלה יפה, על אף שהדבר אינו נכון.

בנוסף, הוגשו מטעמה של התובעת גם תצהיריהם של חברתה גב' פאינה לויצקי – אשר עבדה יחד עם התובעת כאחות בבית הסיעוד "נועם" בקיבוץ גניגר (להלן: "גב' פאינה"), של מר אברהם קוצ'רו - בעלה של התובעת (להלן: "מר אברהם") ושל גב' מיכל קוצ'רו – ביתה של התובעת (להלן: "גב' מיכל").

הנתבע הגיש את ההודעות לחוקר הנתבע, של מר כורדי רג'א, מטפל בבית הסיעודי בו עבדה התובעת (להלן: "מר רג'א") ושל גב' איה אנוך, מנהלת הבית הסיעודי בו עבדה התובעת (להלן: "גב' איה").

5. ביום 6.6.17 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נשמעו עדויותיהם של התובעת, של גב' פאינה, של מר אברהם ושל גב' מיכל, ואילו מטעם הנתבע העידו מר רג'א וגב' איה.

6. ביום 5.3.18 ניתנה החלטה, שבה נקבע על ידי בית הדין, כי ה תובעת אומנם נפלה במקום עבודתה, אולם נפילתה הייתה מסיבות בלתי ברורות. על כן הוחלט, לאור ההלכה הפסוקה, להיוועץ עם מומחה רפואי בכל הנוגע לשאלות האם סביר כי הנפילה הייתה תוצאה של מכה או שמא מדובר בנפילה מסיבה פנימית/אידיופטית שקשורה בתובעת עצמה. להלן הנימוק שהביאנו עד הלום –

"כבר בפתח הדברים נציין כי לאחר ששמענו את העדים בתיק ונתנו את דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל המסמכים שהוצגו לפנינו, ובשים לב לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין הנתון לפתחינו, החלטנו למנות מומחה רפואי על מנת שיחווה את דעתו בשאלה האם נפילתה של התובעת נגרמה עקב סיבה פנימית (נפילה אדיופטית) או שהיא נגרמה עקב סיבה חיצונית שלאחריה איבדה התובעת את הכרתה.
ראשית, נידרש לנסיבות ולעובדות המקרה הרלוונטיות לענייננו.

התובעת נשאלה במהלך עדותה באשר לנסיבות קרות התאונה. התובעת העידה בעניין זה כך:

"ש. באותו יום היו דברים שזכרת ולא או שלא זכרת כלום?
ת. לא זכרתי.
ש. היום חזר אלייך הזיכרון?
ת. לא.
ש. אם את לא זוכרת כלום, איך את זוכרת את האירוע הזה בדיוק ויכולה לתאר מה נפל עלייך?
ת. אני לא זוכרת כלום....
ש. זכור לך איך הייתה הפגיעה?
ת. אני לא יכולה לדעת. שבוע אחרי האשפוז הגעתי למקום העבודה והלכתי עם המנהלת ועוד מישהי, אני לא זוכרת מי. אני לא זוכרת איך קרתה התאונה, לא זוכרת איך נכנסתי לקיבוץ הזה, אני לא מכירה את הקיבוץ...
ש. את לא זוכרת שהיו מסביבך קופסאות?
ת. צילמו את זה אח"כ וזה מה שמסרה לי המנהלת". (ראו ע' 6 ש' 9-28 לפרוטוקול).

מעדותה של התובעת עולה כי היא אינה זוכרת דבר מהתאונה הנטענת. נדגיש כי לא מצאנו רלוונטיות ל"תחושות", כאלו ואחרות של התובעת (כמו תחושתה שגררו לה את הרגליים), שעה שהתובעת מודה בפה מלא כי אינה זוכרת כלום.

מעבר לעדותה של התובעת, נתייחס להלן ליתר העדויות והראיות בתיק.

כפי שעולה מחומר הראיות שנפרש לפנינו, מר רג'א הוא זה שזיהה את התובעת לראשונה, בעודה שוכבת על הרצפה. וכך ציין בהודעתו לחוקר: "...באותו יום בזמן שאני הלכתי להוציא כפפות מארון ציוד ראיתי שיש רגליים בולטות שיוצאות ממחסן רפואי, התקרבתי וראיתי את רוזה שהיא שוכבת על הרצפה עם הפנים כלפי הרצפה וקראתי לפאני הסגנית שלה ולצוות שהיה והפכנו אותה, היא הייתה ללא הכרה והרמנו אותה על מטה והזמנו אמבולנס שפינה אותה".
עוד עולה מהודעתו של מר רג'א, שהוא לא זיהה משהו שונה או חריג בהתנהגותה של התובעת ביום האירוע, וכן ציין כי הוא איננו זוכר האם ראה סימן של חבלה אצל התובעת.
בעדותו בבית הדין, מר רג'א הוסיף כי הוא לא זוכר מה הציוד שהיה מונח ליד התובעת. בהמשך העיד כי כשהוא מצא את התובעת היו לידה קופסאות, אולם לא שם לב אם הקופסאות היו זרוקות. בנוסף השיב, כי לא ראה סימנים של חבלה על פניה של התובעת. כשנשאל, האם ראה שריטה כלשהי או שמישהו שם לתובעת קרח על הפנים השיב כי הוא אינו זוכר (ראו ע' 17-20 לפרוטוקול).

גב' פאני, שהייתה השנייה (לאחר מר רג'א) שראתה את התובעת שוכבת במחסן עם הפנים כלפי הרצפה, העידה כי כשהתובעת נמצאה על הרצפה היו לידה הרבה קופסאות. עוד הוסיפה, כי התובעת הורמה מהרצפה למיטה ואז הזמינו אמבולנס וטיפלו בה. גב' פאני, אשר טיפלה בה יחד עם אח נוסף בשם פואז, עד שהגיע האמבולנס, ציינה כי היא שמה לתובעת קרח בצוואר, במצח ובראש מאחורה וכי לתובעת היה סימן במצח – "גולה קטנה", וגם בראש מאחורה הייתה לתובעת "גולה קטנה". העדה הוסיפה , כי היא לא זוכרת ולא יודעת האם זה נכון שהתובעת לא הרגישה טוב שבועיים לפני התאונה (ראו ע' 7-10 לפרוטוקול).

גב' איה, מנהלת הבית הסיעודי, ציינה בהודעתה לחוקר כי בשבועיים שקדמו לאירוע, התובעת סבלה מוירוס וחום – ובגין כך נטלה אנטיביוטיקה. בנוסף, ציינה כי התובעת התקבלה לעבודה לאחר שהייתה לה תאונת עבודה בעבודתה הקודמת בבית החולים "רמב"ם" שם נפגעה בצווארה, וכי בבקרים התובעת הייתה איטית מאוד. גב' איה הוסיפה, כי התובעת סבלה מסחרחורות אולם לא התעלפה בעבר בעבודתה. באשר לבוקר האירוע, ציינה כי לא זכור לה שהיה משהו שונה או חריג בקשר לתובעת.
גב' איה העידה כי נכנסה למחסן רק אחרי "שהכל נגמר", ולא ידעה לציין תוך כמה זמן זה היה. גב' איה הוסיפה, כי כלל לא ראתה את התובעת על הרצפה, אלא רק לאחר שהייתה כבר על המיטה (ראו עדותה בע' 12-17).
העדה העידה כי ראתה על הרצפה פינגר (מכשיר), אולם זה היה, כאמור, כשנכנסה לחדר, קרי, לאחר שהאירוע הסתיים.
בחקירתה הנגדית, העידה גב' איה כי היא מעולם לא ראתה את התובעת נופלת או מתעלפת. לתובעת היו סחרחורות אולם כשהעדה שאלה את התובעת לפשרן, השיבה לה התובעת כי ההתחלה שלה בבוקר איטית וכי לפעמים היא הייתה צריכה רגע כדי להחזיק במשהו. כך גם הוסיפה, כי בערך שבוע-שבועיים לפני התאונה היה לתובעת וירוס.
העדה ציינה, כי במסגרת עבודתה של התובעת, בימי ראשון היה עליה להוציא ציוד לחולים.
העדה לא ראתה שיש לתובעת שטף דם בעין מצד שמאל, אולם כן ראתה ששמו לתובעת קרח ברקה השמאלית. כשנשאלה האם גם בחלק האחורי של הראש שמו לתובעת קרח השיבה , כי אינה זוכרת.
העדה לא ידעה לומר מי סידר את המחסן ואם בכלל, לפני שהיא נכנסה אליו.

מר אברהם (בעלה של התובעת) וגב' מיכל (בתה של התובעת) העידו אף הם מטעם התובעת. שניהם לא היו עדים לאירוע, ושניהם לא זכרו האם שבועיים לפני האירוע התובעת לא הרגישה טוב ונטלה אנטיביוטיקה.
נציין כבר כעת, כי לא מצאנו כל נפקות בעדותם של מר אברהם ושל גב' מיכל, מאחר ואלו לא היו עדים לתאונה ולא יכלו לספק הסבר אמיתי בשאלות שבמחלוקת.

מכל האמור לעיל עולה התמונה הבאה:

מחסן הציוד - גודל מחסן הציוד, בו התרחש האירוע, ואשר היה בעבר חדר שירותים שהוסב למחסן, הינו כ-1.5 מ' על 2 מ'. במקום כיור וכן מדפים המלאים בקופסאות, כאשר דלת הכניסה מצויה מול הכיור. לא הוכח לפנינו, בשלב זה, כי תנאי העבודה במחסן היו מסכנים או בלתי בטיחותיים.

עומס בעבודה – גב' איה, מנהלת הבית הסיעודי, העידה כי "תמיד יש עבודה לחוצה, תמיד יש דברים" (ראו עדותה בע' 15 ש' 5-10 לפרוטוקול). גב' איה ציינה, כי באותה תקופה היא ביקשה מהתובעת לתקן את הליקויים שהיו בביקורת האחרונה. גב' איה הזמינה ביקורת פתע על מנת לבדוק את תיקון הליקויים וציינה כי התובעת הייתה לחוצה להוכיח שהיא סיימה את כל ההכנות שלה, אולם, כאמור, העדה העידה כי תמיד יש עבודה לחוצה. לפיכך, לא מצאנו ממש בטענותיה של התובעת לעניין לחץ חריג בעבודה (טענות שאף לא עלו כלל בכתב תביעתה ובתצהירה, אלא רק בסיכומים).

זיכרון התובעת - התובעת לא זוכרת דבר מהתאונה הנטענת.

מצבה הרפואי הקודם של התובעת - בימים שלפני התאונה, התובעת הייתה מקוררת (ככל הנראה וירוס שלווה בחום גבוה) ונטלה אנטיביוטיקה (ראו בעניין זה גם גרסתה של התובעת עצמה בהודעתה לחוקר הנתבע).
בנוסף, התובעת סובלת מבעיית צוואר שנים רבות (הוכרה כמי שנפגעה בעבודה במסגרת עבודתה בבית החולים רמב"ם), המדובר בבעיה כרונית, העשוייה לגרום לסחרחורות (ראו בעניין זה גם גרסתה של התובעת עצמה בהודעתה לחוקר הנתבע), אולם התובעת לא התעלפה בעבר בעבודתה.

נבהיר כי אומנם מצבה הרפואי של התובעת עולה מהראיות שהוצגו לפנינו, אולם נדגיש כי גם אם עדים מסוימים "אבחנו" את התובעת כסובלת מסחרחורות למשל, הרי שאין בכך כדי לקבוע זאת כממצא רפואי, ועל כן מצבה הרפואי של התובעת לאשורו יבחן על ידי המומחה שימונה ע"י בית הדין.

התנהגותה של התובעת ביום האירוע - ביום האירוע נראה כי, על פניו, לא היה סימן חריג או שונה בהתנהגותה של התובעת.

המצב בו נמצאה התובעת וההתנהלות שלאחר מכן - ביום התאונה, מר רג'א מצא את התובעת שוכבת על הרצפה עם הפנים כלפי מטה. מר רג'א ועובדים נוספים הרימו את התובעת למיטה, וכן הזמינו אמובולנס.

סימני חבלה בראשה של התובעת –
מר רגא' לא ראה סימני חבלה על פניה של התובעת ולא זכר האם שמו לתובעת קרח על הפנים.
גב' פאני העידה שהייתה לתובעת "גולה קטנה" במצח וגם בראש מאחור, וכי היא שמה לתובעת קרח במקומות אלו.
גב' איה העידה כי לא ראתה שיש לתובעת שטף דם בעין מצד שמאל, אך כן ראתה ששמו לה קרח ברקה השמאלית, ולא ראתה ששמו לה קרח בחלק האחורי של הראש.
התובעת צירפה לתצהירה תמונה שצולמה על ידי גב' מיכל, ביתה, לכאורה בתקופת אשפוזה של התובעת. לטענת התובעת, ניתן להבחין בתמונה בשטף דם מעל עינה השמאלית.

בשלב זה, אנו סבורים כי יש בעדויות ששמענו כדי "ראשית ראיה", כנדרש בפסיקה. יחד עם זאת, מהגרסאות שנפרשו לפנינו, לא נוכל לקבוע, כגרסה פוזיטיבית, שהתובעת נחבלה בראשה כתוצאה מחפץ כלשהו וכן לא ניתן לקבוע ממצאים באשר לאופן בו נחבלה התובעת.
יחד עם זאת, מעדותה של גב' פאני, אשר אין מחלוקת כי טיפלה בתובעת, ניתן לקבוע כי נמצאה גולה בראשונה מאחורה של התובעת וכן במצח וכי נעשה בשימוש בקרח בטרם האמבולנס.

קופסאות וציוד הזרוקים על הרצפה –
מר רגא' לא זכר מה הציוד שהיה מונח ליד התובעת. הוא זכר קופסאות אולם לא שם לב אם הקופסאות היו זרוקות.
גב' פאני העידה כי היו ליד התובעת ברצפה הרבה קופסאות.
גב' איה העידה שראתה על הרצפה פינגר (מכשיר) אולם זה היה לאחר שהתובעת כבר לא הייתה על הרצפה. כך גם, לא ידעה האם ומי סידר את המחסן לפני שהיא נכנסה אליו.

מהגרסאות שנפרשו לפנינו, ומאחר ולא ידוע לנו מצבו של המחסן ביום יום, האם ישנם קופאות וציוד על הרצפה, אם לאו, לא נוכל לקבוע, כגרסה פוזיטיבית, שהיו על הרצפה קופסאות וציוד זרוקים שנפלו מהמדף העליון.

יוצא אפוא, שהתובעת נפלה במחסן במקום עבודתה על הרצפה מסיבה בלתי ברורה. לא הוכח כי על התובעת נפלו קופסאות או חפצים אשר גרמו לנפילתה. לפיכך, לכאורה ובשלב זה, לא ניתן להידרש לחזקה הקבועה בסעיף 83 לחוק (חזקת הסיבתיות).

בפסק הדין שניתן בעב"ל 9815-10-13 מאהר זעאריר – המוסד לביטוח לאומי (21.1.15) (להלן: "פרשת זעאריר"), נקבע שיש מקום למנות מומחה רפואי שיחווה את דעתו באשר לקשר בין תנאי העבודה של התובע שם לבין מצבו הרפואי:

"ככלל, במקרים שבהם נסיבות נפילתו של מבוטח לא ברורות וברקע הדברים עומדת אפשרות לנפילה אדיופטית, ראוי להתייעץ עם מומחה רפואי על מנת שיחווה את דעתו, על יסוד החומר הרפואי, בדבר סבירות האפשרות כי הנפילה מהטרקטור היתה תוצאה של סיבה אדיופטית".

בפסק הדין שניתן בעב"ל 317/97 אליעזר אחוואל – המוסד לביטוח לאומי (5.4.2000) נדון מקרה דומה למקרה שלפנינו. באותו מקרה, עובד שעבד בצביעת תא טייס שפורק מהמטוס נמצא שכוב על הרצפה מחוסר הכרה, נפילתו היתה מסיבה לא ברורה וכל השערותיו לגבי הסיבה החיצונית לנפילה לא הוכחו. בית הדין האזורי דחה את התביעה שכן לא הוכח גורם חיצוני לנפילה. בית הדין הארצי מינה מומחה רפואי על מנת שיחווה את דעתו בשאלה, אם על יסוד המסמכים הרפואיים סביר יותר להניח כי התובע קיבל מכה ונפל או שמא נפל מסיבה פנימית. המומחה סבר כי לאור התיעוד הרפואי, כולל של החבלות בראש, סביר יותר להניח כי הנפילה היא תוצאתו של גורם חיצוני ולא של גורם פנימי. בית הדין הארצי קיבל את הערעור לאור האמור בחוות הדעת של המומחה הרפואי, וגם מן הטעם שבשל הספק יש להטות את הכף לטובת המבוטח.

על כן, בשים לב למכלול הנסיבות, אנו סבורים שיש מקום למנות מומחה רפואי".

7. בהתאם לכך, נקבעו בהחלטה האמורה העובדות הבאות –
א. התובעת ילידת 1959.

ב. התובעת עבדה כאחות ראשית בבית הסיעוד "נועם" בקיבוץ גניגר. חלק מתפקידה של התובעת היה להוציא ציוד מהמחסן. גודל המחסן, אשר היה בעבר חדר שירותים שהוסב למחסן, הינו כ-1.5 מ' על 2 מ'. במקום כיור וכן מדפים המלאים בקופסאות, כאשר דלת הכניסה מצויה מול הכיור.

ג. ביום 10.4.16 התובעת נמצאה שכובה עם הפנים לרצפה במחסן הציוד של הבית הסיעודי. עובדים במקום הרימו את התובעת יחד למיטה והזמינו אמבולנס.

ד. בהיותה על המיטה, נמצאה גולה קטנה בראשה מאחור וכן גולה קטנה במצח, מה שחייב שימוש בקרח בשני מקומות אלה.

ה. התובעת הובהלה לבית חולים "העמק" בעפולה, שם אושפזה למשך מספר ימים. התובעת אובחנה כסובלת מבעיית זיכרון, והיא אינה זוכרת דבר מהתאונה.

8. בהתאם לכך, מונה ד"ר רזניק איליה, כמומחה רפואי בתחום הנוירופסיכיאטריה, והוא התבקש להשיב על השאלות הבאות –

א. מהם הליקויים/מחלות מהם סובלת התובעת (לרבות ליקויים/מחלות מהן סבלה התובעת בסמוך לפני האירוע)?

ב. האם על יסוד המסמכים הרפואיים סביר יותר להניח כי התובעת קיבלה מכה ונפלה או שמא נפלה מסיבה פנימית (אדיופטית)?

9. בחוות דעתו, שהוגשה לבית הדין ביום 2.1.19, המומחה השיב על השאלות כדלקמן –

תשובה לשאלה א':
"מדובר באישה בת 59, אשר במהלך חייה סבלה ממספר רב של בעיות רפואיות שונות, כולל ממושכות, עד התאונת עבודה בשנת 2016.
בעקבות האירוע, גב' קו'צרו, לקתה בהפרעה נוירופסיכיאטרית משולבת, מורכבת ממספר הפרעות נוירולוגיות ונפשיות, רובם חלקיות, אשר יחד בונות תמונה קלינית מוזרה.
בין הפרעות נוירולוגיות יש לציין:
S/p closed Head Trauma/Traumatic Brain injury (TBI) with Transint global AMNESIA POST-Concussional Syndrome'; Partial

בנוסף, יש לציין מספר הפרעות נוירולוגיות, שהיו לה לפני התאונה:
vical Myelo-Radiculopathy with Stenosis, Cervical and Lumbar Vertebral Damage Chronic Pain (Head, Cervical and Low Back) Syndrome Vertigo, Dizziness, Syncope Episodes

בין הפרעות נפשיות יש לציין:
Dissociative disorder; Mixed type (ICD-10; F 44.0; 44.8)
Prolonged Mixed Depressive-Anxiety Disorder; (ICD-10; F 41.2)".

תשובה לשאלה ב':
"לאחר עיון יסודי במסמכים הרפואיים, ברור שהיא נמצאה על הריצפה, ללא הכרה. לא היו עדים של אירוע והיא לא מסוגלת לזכור מה קדם לו. לכן לא ניתן לדעת בוודאות, האם התובעת קיבלה מכה ממשהו ונפלה או שהיא נפלה מסיבה פנימית (אידיפאטית ), כי גם זה אפשרי בהחלט (על רקע ההיסטוריה רפואית שלה, מתוארת ומתועדת לעיל)".

10. בהמשך, ולנוכח קביעותיו האמורות של המומחה, ביקשה התובעת להפנות למומחה שאלות הבהרה, ובית הדין בהחלטתו מיום 17.2.19 התיר את השאלות הבאות –
א. ביום האירוע נראה כי, על פניו, לא היה סימן חריג או שונה בהתנהגותה של התובעת. האם לדעתך בנסיבות כאלו, יכול להיגרם אירוע סחרחורת פתאומי זמן קצר לאחר מכן אשר עלול לגרום לאיבוד הכרה ולנפילה וזאת ללא כל אזהרה רפואית קודמת?

ב. בהתאם לחוות דעתך, ציינת כי לתובעת עבר רפואי אשר אף בגינו עלולה היתה התובעת להתעלף ביום התאונה מסיבה אדיופטית ובגינו ציטטת אירוע של סינקופה בחודש 6/2003.

1. האם נכון כי מדובר באירוע היחיד בתיקה של התובעת המעיד על סינקופה קודם לתאונה נשוא התביעה?

2. האם נכון כי נוכח הזמן הרב שחלף מאז אירוע הסינקופה משנת 2003 ועד התאונה נשוא התביעה משנת 2016 ובהעדר תיעוד אחר על אירועי סינקופה בין לבין, הרי שקיימת סבירות גבוהה כי אירוע הסינקופה משנת 2003 ארע בשל גורמים נקודתיים הרלבנטיים לאותו מועד (תשישות, וכיוצ"ב) ואינם בהכרח מעידים על מחלה נוירולוגית אשר עלולה לגרום לסינקופה נוספת?

3. בהנחה שכך – האם הדבר משנה את חוות דעתך בעניין סיכויי נפילתה של התובעת ביום התאונה נשוא התביעה בגין סיבה אדיופטית?
בהנחה שלדעתך בכל זאת התובעת סובלת ממחלה נוירולוגית כלשהי בגינה התעלפה בשנת 2003 ואשר עלולה לגרום להתעלפויות עם פער של שנים רבות בין התעלפות אחת לשנייה – מהי המחלה ממנה סובלת התובעת?

ג. ככל שהתובעת עברה אירוע של סחרחורת אדיופטית בגינה היא הרגישה כי היא עומדת ליפול – האם מתבקש כי תושיט את ידיה באופן אינסטנקטיבי לכיוון מסוים? ואם כן לאיזה כיוון (קדימה, לצדדים, למעלה, למטה)?

11. לשאלות ההבהרה הנ"ל, השיב המומחה כדלקמן-

"תשובה לשאלה א.
באדם אשר סובל ממספר הפרעות נוירולוגיות כגון:
Cervical Myelo-Radiculopathy with Stenosis, Cervical and Lumbar Vertebral Damage Chronic Pain (Head, Cervical and Low Back) Syndrome Vertigo, Dizziness, Syncope Episodes ( ראה חוו"ד שלי דף 8, שורות 2-4)
בהחלט, יכול לקרות אירוע סחרחורת פתאומית אשר עלול לגרום לאיבוד הכרה ולנפילה וזאת ללא כל אזהרה רפואית קודמת ( ראה ספרות מובנית מצ"ב).

תשובה לשאלה ב' 1:

נכון שבתיק שהיה ברשותי תועד אירוע סינקופה אחד. אין בזה כדי להעיד על העדר מוחלט של אירועים דומים בעברה הרפואי, אשר אינם דווחו או אינם תועדות, כנדרש, בתיקה.

תשובה לשאלה ב' 2:

לקיום מחלה או בניסוח מדויק יותר, לקיום מספר הפרעות נירולוגיות כגון:
Cervical Myelo-Radiculopathy with Stenosis, Cervical and Lumbar Vertebral Damage Chronic Pain (Head, Cervical and Low Back) Syndrome
Vertigo, Dizziness, Syncope Episodes ( ראה חוו"ד שלי דף 8, שורות 2-4)

מעיד כל תיק התובעת, לפני התאונה נושאת תביעה הנידונה. הוא מכיל תיאורים ותיעוד נרחב ושכיח על סחרחורות (פארציאליות וגלובליות – Dizziness $ Vertigo עליהם הירבתה להתלונן התובעת ובגינם קיבלה ימי חופש מחלה, אותו היא ניצלה למנוחה ולהתחזקות. לכן, בהחלט, ניתן לצפות שהפרעה כזאת עלולה לגרום לאירוע סינקופה נוסף.

תשובה לשאלה ב' 3:
(כאמור לעיל, מדובר באדם אשר סובל ממספר הפרעות נוירולוגיות כגון:
Cervical Myelo-Radiculopathy with Stenosis, Cervical and Lumbar Vertebral Damage Chronic Pain (Head, Cervical and Low Back) Syndrome
Vertigo, Dizziness, Syncope Episodes ( ראה חוו"ד שלי דף 8, שורות 2-4)

חשוב לציין שכל האבחנות האלו נעשו במסגרת רפואה ציבורית על ידי גורמים מקצועיים רלוונטיים אליהם פנתה התובעת ( להזכיר שהיא אחות במקצועה), תוך בירור רפואי יסודי אשר כלל הערכות אינסטרומנטאליות אובייקטיביות כגון בדקות הדמיה/דימות ( CT&MRI) וכו' – ראה תיק רפואי האישי שלה בקופ"ח.

תשובה לשאלה ב' 3 (תאורטית)

באירועי סחרחורת, אשר לעתים מסתיימות באובדן שיווי משקל הגוף, ונפילה, בן אדם לעיתים מנסה להושיט ידיים, על מנת להקל על עצמו עוצמת מכה מהנפילה.
באירועי סינקופה, אין לבן אדם אפשרות להושיט ידיים ( לא אינסטינקטיבי ולא רצוני מכיוון שמצב הכרה יורד באופן חד לפני כן), לכן לא ניתן לזהות כיוון השטת ידיים במקרים מתוארים הנ"ל)".

12. מטעם התובעת הוגשו סיכומים שבהם התבקש לקבל את התביעה ולהכיר באירוע מיום 10.4.16 כתאונת עבודה. נטען, כי מאחר ובהתאם לקביעת בית הדין והמומחה מטעמו, הרי שמאזן המאזניים נותר שקול באשר לסיבת פגיעתה של התובעת. על כן יש להטות את הכף לטובת התובעת ולקבוע כי האירוע לא התרחש בשל גורמים פנימיים אלא בשל תאונת העבודה.
כמו כן נטען, כי היה מקום להפעיל את חזקת הסיבתיות קודם למינוי מומחה רפואי, וזאת בשל העובדות אשר הוכחו בפני בית הדין.
בנוסף נטען, כי דברי המומחה בחוות דעתו, ולפיהם נקבע כי באירועי סינקופה לא ניתן לזהות כיוון השטת ידיים – תומכים בגרסת התובעת לקיום תאונה בשל נפילת חפצים מהמדף, דבר שגם מעביר את חוב ת ההוכחה ההפוכה על הנתבע.

13. מטעם הנתבע, הוגשו סיכומים שבהם עמד על דעתו לדחיית התביעה. נטען, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה שמדובר בתאונת עבו דה. באשר לחזקת הסיבתיות, הרי שאין מקום להחיל עליה את אותה החזקה, וזאת גם בשל קביעותיו של המומחה הרפואי, אשר לא קבע כי הנפילה הייתה עקב גורם חיצוני או עקב מכה.

דיון והכרעה –

14. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה – 1995 (לה לן: "החוק"), בזו הלשון:
"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

סעיף 83 לחוק, העוסק בחזקת הסיבתיות, קובע כך:
"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

15. כאמור, התובעת הינה עובדת שכירה אשר ביום 10.4.16 "נמצאה שכובה עם הפנים לרצפה במחסן הציוד של הבית הסיעודי", שם היא עבדה. עובדה זו אכן מכניסה את התובעת באופן חלקי לגדר אמותיה של חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק, שכן ה תאונה התרחשה בזמן ובמקום העבודה. עם זאת, עובדת התרחשות התאונה במקום העבודה לא הספיקה בעניינה של התובעת, ולו מן הטעם שהסיבות שהביאו את הת ובעת לנפילה לא היו ברורות – לא היה ברור באם הנפילה התרחשה עקב סיבות חיצוני ות שהיו במקום העבודה או שמא מדובר בסיבות פנימיות/אדיופטיות הקשורות בבריאות התובעת עצמה.
ויודגש, אף אם היינו קובעים כי נסיבות נפילת התובעת היו ברורות (וברי שלא כך קבענו), הרי שעדיין מוטל על התובעת להוכיח את הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען לבין הנזק שנגרם לה בעקבות אותו האירוע (וראו למשל את שנפסק בעבל 9815-10-13 מאהר זעאריר – המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 21.1.15; ל.טומשין, ג.מרקמן, נ.גנאיסקי, תאונות עבודה ומחלות מקצוע, (נבו הוצאה לאור, תשע"ב – 2011, עמ' 215-217) .

16. בעניינה של התובעת, מאחר ונסיבות נפילתה לא היו ברורות וברקע הדברים עלתה גם כן אפשרות לנפילה אדיופטית ( לאור מצבה הרפואי של התובעת – ראו סעיף 12ד' להחלטה מיום 5.3.18), בית הדין ראה לנכון להתייעץ עם מומחה רפואי על מנת שיחווה את דעתו, על יסוד העובדות שנקבעו והחומר הרפואי, בדבר סבירות האפשרויות כי נפילת התובעת הייתה תוצאה של סיבה חיצונית או סיבה אדיופטית. דרך דיונית זו הנה בהתאם להלכה הפסוקה אליה הפנינו גם בהחלטה מיום 5.3.18.

17. אשר לקביעות המומחה, כבר כעת נאמר, כי לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכ יחה כי הסיבה בעטיה היא נפלה הייתה דווקא תוצאה של גורם חיצוני שניתן לזהותו. אדרבא – ממכלול קביעותיו של המומחה עולה כי סביר יותר להניח כי התובעת נפלה מסיבה פנימית/אדיופטית הא ותו לא. במסגרת חוות דעתו, המומחה אומנם התייחס לעובדה כי התובעת " נמצאה על הרצפה, ללא הכרה", וכי "לא ניתן לדעת בוודאות, האם התובעת קיבלה מכה ממשהו ונפלה או שהיא נפלה מסיבה פנימית (אידיפאטית)", אולם באותה נשימה ציין כי סיבת הנפילה אפשרית בהחלט על רקע מצבה הרפואי של התובעת: "גם זה אפשרי בהחלט (על רקע ההיסטוריה רפואית שלה, מתוארת ומתועדת לעיל)".
אישוש לאפשרות ההחלטית כי נפילת התובעת הייתה על רקע מצבה הרפואי, התקבלה בחוות דעתו המשלימה של המומחה, שם חזר והפנה לאבחנות והפרעות רפואיות אשר תועדו בעברה "במסגרת רפואה ציבורית ע"י גורמים מקצועיים רלוונטיים", הפרעות רפואיות אשר לדעת המומחה עלולות "לגרום לאירוע סינקופה נוסף".
בהקשר זה נביא חלק מקביעותיו של המומחה, אשר ציין -
"...כל תיק התובעת, לפני התאונה נושאת תביעה הנידונה...מכיל תיאורים ותיעוד נרחב ושכיח על סחרחורות ( פארציאליות וגלובליות – Dizziness $ Vertigo עליהם הירבתה להתלונן התובעת ובגינם קיבלה ימי חופש מחלה, אותו היא ניצלה למנוחה ולהתחזקות. לכן, בהחלט, ניתן לצפות שהפרעה כזאת עלולה לגרום לאירוע סינקופה נוסף...מדובר באדם אשר סובל ממספר הפרעות נוירולוגיות...חשוב לציין שכל האבחנות האלו נעשו במסגרת רפואה ציבורית על ידי גורמים מקצועיים רלוונטיים אליהם פנתה התובעת ( להזכיר שהיא אחות במקצועה), תוך בירור רפואי יסודי אשר כלל הערכות אינסטרומנטאליות אובייקטיביות כגון בדקות הדמיה/דימות ( CT&MRI)".

18. חשוב להדגיש, כי בניגוד לטענת התובעת בסיכומיה , הרי שבפנינו לא הוכח בשום מקום כי על התובעת נפלו קופסאות או חפצים אשר גרמו לנפילתה או פגיעתה (סעיף 13 להחלטה מיום 5.3.18).
נחזור ונחדד, כי הגרסה העובדתית שהובאה בכתב התביעה ובתצהירה של התובעת, אינה אלא גרסה אפשרית בלבד שאיננה מבוססת , שכן התובעת הודתה במהלך עדותה כי אינה זוכרת כלום מהאירוע הנטען. לאירוע עצמו, לא היו עדים. חרף זאת ובמטרה כאמור לנסות ולבחון כיצד התובעת נפגעה אם בכלל, בית הדין הורה על מינוי מומחה.
עוד נוסיף, כי העדה גב' איה אנוך ציינה, שהמחסן מלא בציוד וכי לא ניתן לקבוע כי נפל ציוד כלשהו מהמדף העליון. גב' איה, לא ידעה להסביר אם במדף העליון היו קופסאות של צינורות זונדה כפי שנטען על ידי התובעת.
גם העד מר רג'א כורדי, אישר כי היו קופסאות על הרצפה במחסן אך לא ידע אם אלה קופסאות זרוקות או שסתם מונחות שם לידה של התובעת (ראו ע' 19 ש' 12 לפרוטוקול). מר רג'א לא זכר מה סוג הקופסאות שהיו שם.
גב' פאינה, אכן ציינה בתצהירה כי במחסן היו זרוקות קופסאות כשתוכנן מפוזר על הרצפה (צנורות זונדה, פינגרטיפס ומחטי פרפר), והוסיפה כי אלה היו על המדף העליון.
במסגרת מכלול השיקולים כאמור ובשים לב ליתר העדויות, החלטתו שלא לתת לעדותה של עדת התובעת גב' פאניה, משקל משמעותי וזאת מאחר והתרשמנו כי עדותה נועדה כדי לסייע לתובעת בהליך המשפטי ותו לא.
במסגרת ישיבת ההכחות, גב' פאניה נשאלה:
"ש: בסעיף 5 לתצהירך את מתארת את המחסן, את זוכרת איך הדברים היו מסודרים?
ת: לא רק אני. יחד עם רוזה אנו עובדים כמעט שנתיים, באותו יום תמיד לקחתי אותה לעבודה, היא הייתה בסדר.
ש: בסעיף 5 לתצהירך את מתארת את המחסן, אני רוצה לשאול אותך לגבי סידור המחסן. את זוכרת מה יש בכל מדף?
ת: במדף העליון יש צינורות לזונדה ופייבר שסוגר את הצינורות. יש טובוסים וכל מיני דברים".

כפי שניתן לראות, כשנשאלה גב' פאניה באשר לסחורה שבמחסן, התמקדה במדף העליון והתעלמה מיתר המדפים מה שמעלה תהיות באשר לאמינות גרסתה. כפי שעלה מעדויות כלל העדים, המחסן היה עמוס בציוד, לכן ציפינו לתשובה עניינית מצידה של העדה אשר יהיה בה פירוט מקיף באשר לכלל הציוד במחסן.
בהמשך, כשנשאלה גב' פאניה, באשר לפינגרטיפס? השיבה: "כן זה מכשיר שמחברים לזונדה עם הצינור, הוא גם נמצא במדף העליון".
כשנשאלה גב' פאניה אם יכול להיות שהמכשיר היה במדף האמצעי או התחתון?
שללה זאת לחלוטין והשיבה: "לא" (ראו ע' 8 ש'2 לפרוטוקול).
מעדותה של גב' פאניה ותשובותיה, התרשמנו כי יחסיה הקרובים עם התובעת היו בבסיס עדותה לטובתה, עדותה לא נתמכה בעדויותיהם של העדים לאירוע, ולכן בחרנו כאמור לתת לעדותה את המשקל בהתאם.

19. באשר לקביעת המומחה, בחוות דעתו המשלימה, אשר לפיה "באירועי סינקופה, אין לאדם אפשרות להושיט ידיים" – הרי שאין בקביעה זו כדי לתמוך בטענת התובעת שכביכול נפגעה מ- "נפילת חפצים עליה מהמדף העליון".
זאת ועוד, המומחה ציין, כי באירועי סחרחורת, אשר בא לידי ביטוי באובדן שיווי משקל הגוף ונפילה, בן אדם מנסה להושיט את הידיים על מנת להקל על עצמו מפני נפילה. על כן, איננו סבורים כי ניתן לקבוע ממצאים ועובדות על סמך קביע ותיו של המומחה בעניין זה.

סיכום

20. לאור כל האמור לעיל, בשים לב לקביעותינו שלעיל, ועם כל הצער שבדבר, אנו דוחים את התביעה.

מאחר שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

21. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ט, (30 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר עאטף טאטור
נציג ציבור עובדים

מוסטפא קאסם שופט

גב' רחלי גלילי
נציגת ציבור מעסיקים