הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 1224-12-18

לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם
נציג ציבור ( עובדים) גב' נגה בוטנסקי
נציג ציבור ( מעסיקים) מר דוד אביבי

התובעת
רונית בן גוזי
ע"י ב"כ עו"ד אלי מלול

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד סירין זועבי בסול

פסק דין

1. התובעת הגישה לנתבע תביעה להכיר בליקוי ממנו היא סובלת בכפות הידיים (תסמונת התעלה הקרפלית – דו צדדי) כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") וזאת על דרך המיקרוטראומה ו/או מחלת מקצוע .

הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 28.10.18, בין היתר, מהנימוק שלא הוכח קיום אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי העבודה ואשר הביאו לכאבים בידיים.

2. ביום 12.3.19 ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירים והתיק נקבע לשמיעת ראיות.

3. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה.
הנתבע הגיש את הודעת התובעת לחוקר הנתבע, הודעתה של גב' ענת הראל – המנהלת של התובעת בעבודה (להלן: "גב' ענת") וכן את השאלון למעסיק, עליו חתומה גב' ענת.

בישיבת ההוכחות מיום 25.9.19 העידה לפנינו התובעת, ומטעם הנתבע העידה גב' ענת.

עובדות המקרה

4. התובעת, ילידת 1966, עובדת בבנק הפועלים (להלן: "הבנק") מאז שנת 1987, כאשר החל משנת 2011 החלה לעבוד בסניף העסקי בעפולה כמומחית סחר חוץ (התקופה הרלוונטית לתביעה הינה החל משנת 2011 ואילך – ראו ע' 1 ש' 20-23 וכן ע' 13 ש' 1-2 לפרוטוקול).

5. התובעת עובדת במשרה מלאה, במשך 5 ימים בשבוע, 8-9 שעות ביום עבודה.

6. במסגרת עבודתה, התובעת מטפלת בחברות גדולות, כאשר התובעת איננה מקבלת קהל בעמדה פרונטלית.

7. ביום 23.7.18 התובעת הגישה לנתבע טופס תביעה לדמי פגיעה, אולם, כאמור, הנתבע דחה את תביעתה.

תמצית טענות הצדדים

8. התובעת טענה בכתב התביעה, כי במסגרת תפקידה, היא מטפלת בחברות גדולות, כאשר כל הפעילות נעשית באמצעות המחשב. עבודתה כוללת הקלדות העברות לחו"ל, פתיחת תיקים שמגיעים באמצעות שליחים, זיכוי חשבונות ועוד. כל עבודתה של התובעת מתבצעת בדרך של הקלדה במחשב לאורך כל שעות היום.
פעולות אלו הובילו לתחושות של כאב עז בכפות הידיים – עד שבסופו של יום עברה ניתוח לשחרור התעלה הקרפלית.
לטענת התובעת, שגה הנתבע בהחלטתו עת דחה את תביעתה.
לפיכך, יש לקבל את התביעה ולהורות על מינוי מומחה רפואי.

9. הנתבע טען, בכתב ההגנה, כי לתובעת לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק; לתובעת לא אירע אירוע תאונתי ו/או אין ספור אירועים תאונתיים חוזרים ונשנים, הדומים במהותם, היכולים להוות תשתית עובדתית למיקרוטראומה; אין כל קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין תנאי עבודתה; הליקוי ממנו סובלת התובעת הינו תוצאה של גורמים תחלואתיים טבעיים, שאינם קשורים בתנאי העבודה; לחילופין, השפעת תנאי העבודה על הופעת הליקוי פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים.
לפיכך, יש לדחות את התביעה.

המסגרת הנורמטיבית

10. כבר נקבע, כי הכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה מחייבת הוכחה של שלושה יסודות:

"הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)" (עב"ל (ארצי) 57714-11-12 ה מוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.14).

11. עוד נקבע בפסיקה, באשר לתנועות החוזרות ונשנות כי "התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף". כמו כן, על התנועות לחזור ולהישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533 (2000). עוד הובהר בפסיקה כי תדירותן של התנועות "אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו" (עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי (20.12.07)). כמו כן נקבע כי " יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (28.7.02). דהיינו, פעולות אשר חוזרות על עצמן במהלך יום העבודה, אך מורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו המבוצעות במהלך יום העבודה (פרשת שבח בפסקה 6(ד); עב"ל (ארצי) 703-05-13 גלינה אודוביצ'נקו -המוסד לביטוח לאומי (5.3.15).

עם זאת הובהר כי במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי (17.8.06); עב"ל (ארצי) פנינה ישראל – המוסד לביטוח לאומי (3.12.15).

השאלה המשפטית

12. האם הפעולות שביצעה התובעת במהלך עבודתה מקימות תשתית עובדתית למיקרוטראומה באשר לפגיעה בכפות ידיה?

דיון והכרעה

13. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות וטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובעת להניח תשתית עובדתית מתאימה לפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה , בכל הקשור לפגיעה בכפות הידיים, כפי שעוד נפרט בהמשך.

14. התובעת טענה בכתב התביעה, כי כל עבודתה התבצעה בדרך של הקלדה במחשב לאורך כל שעות היום. התובעת אף הצהירה בתצהירה כי "כלל עבודתי מתבצעת דרך הקלדה במחשב לאורך כל היום" (ראו ס' 6 לתצהיר התובעת). הנה כי כן, התובעת לא הזכירה בתצהירה כל פעולות נוספות שביצעה בעבודתה לבד מהקלדות במחשב לאורך כל יום העבודה. אולם, במסגרת עדותה , התובעת התייחסה לפעולות נוספות שביצעה במסגרת עבודתה, ואלו, לדידנו, אינן מניחות תשתית עובדתית מתאימה למיקרוטראומה. להלן נפרט את הפעולות, אחת לאחת.

קריאת הודעות דואר אלקטרוני (מיילים)

15. התובעת העידה כי בתחילת יום העבודה היא פותחת את המחשב וניגשת לתיבת הדואר האלקטרוני שלה. התובעת ציינה כי מדובר ב"המון מיילים" שמגיעים לאורך כל היום וכי יכול להיות שמדובר ב- 30-40 מיילים. פתיחת ההודעות נעשית באמצעות ה"עכבר", וזמן קריאת המייל תלוי במורכבות שלו, התובעת הדגישה כי ישנם מיילים שההתעסקות בהם נמשכת 5 דקות וישנם מיילים שההתעסקות בהם נמשכת שעה-שעתיים (ראו ע' 2-5 לפרוטוקול) .

התובעת הסבירה, כי טיפול במייל מצריך הקלדת נתוני לקוח ואת הכתובת שלו. לפעמים יש רובריקות שצריך למלא ולפעמים התובעת מקלידה מלל שהיא כותבת לעצמה. כשהתובעת התבקשה ליתן דוגמה למסמך בו היא כותבת הרבה השיבה כי במסמך כזה עליה לכתוב את שם הלקוח, הכתובת שלו, החברה שלו, במה הוא עוסק ומה סכום ההעברה. לצורך הכתיבה, כאמור התובעת מסתכלת הן במסכי המחשב והן בדוקומנטים (ניירת כתובה). התובעת הוסיפה , כי לפעמים היא מקלידה ח.פ של חברה ואז כל הנתונים בקשר לאותה חברה "קופצים" למסך.

16. מהאמור לעיל עולה, כי יום עבודה של התובעת כלל קריאה של "המון מיילים" לאורך כל יום העבודה. פתיחת המיילים התבצעה באמצעות עכבר המחשב, ומשך הטיפול בכל מייל השתנה בהתאם למורכבותו. לצורך הטיפול במייל התובעת הסתכלה הן בשני מסכי מחשב שעמדו לרשותה והן במסמכים כתובים. ההקלדה שתיארה התובעת בקשר לאותם מיילים התמצתה בהקלדה של מספר מצומצם של נתוני לקוח וסכומי העברות כספים, מה גם שלעיתים נתוני החברה עלו אוטומטית באמצעות הקלדת מספר ח.פ של אותה חברה.
יוצא אפוא, שהתובעת ביצעה מספר פעולות שונות ומגוונות בקשר לעבודה על המיילים, בין היתר הקלדה, אולם לא מצאנו שדי בהן כדי להקים תשתית מתאימה למיקרוטראומה.

פקסים

17. התובעת העידה כי יכולים להיות 50 פקסים ביום, לאורך כל היום, וכי הפקסים ששייכים לסחר חוץ מנותבים אליה (ראו ע' 2 לפרוטוקול).
גם כאן, הפקסים מגיעים בזמנים משתנים, מצריכים קריאה, פתיחת הפקס במחשב באמצעות העכבר, ועבודה לביצוע בהתאם לתוכן הפקס.

שיחות טלפון

18. התובעת העידה כי במסגרת עבודתה היא מבצעת שיחות טלפון, עת ציינה:

"...לשאלת ביה"ד, למה צריך שאהיה בטלפון אני משיבה שיש חב' חיצוניות שלפעמים עושות את זה, כל מיני חב' פיננסיות שעושות את הרגישות האלה ויש הרבה חב' שלא מוכנות, המנהל או המנכ"ל רוצה לדעת בדיוק מה הוא קונה ואיזה שער. יש הרבה מנכ"לים שרוצים הכל לעצמם ולא רוצים לתת את האפשרות לחב' מסוימות. יש המון טלפונים ביום. הם עושים את זה בשער מידי כי רוצים לדעת מה קנו. יש ם הגנות שאתה עושה ללקוח בשער, הוא רוצה לעשות הגנה לעוד יומיים או עוד חצי שנה, שנה אז צריך לרכוש לו כל מיני דברים כאלה. ומבחינת המחשב אני עושה את הפעולה, אני רוכשת בשער מידי. הרגישה (צ.ל – השיחה – מ.ק) יכולה להיות 10 דק'. אני נכנסת למערכת, מקלידה את הנתונים של החב', אני איתו בטלפון ואנחנו עושים מיליון דולר אני אומרת לו שבדקה הזו השער 3.67 הוא אומר לא בואי נחכה עוד דקה אולי יתחלף ויכול להיות שזה ירד בפיפס ויכול להיות שיעלה בפיפס וזה יכול לקחת 2 דק' ואולי גם 10 דק'. כשהוא אומר לי מתאים לי תקני אני קונה. אני איתו על הקו עד שיתן לי את האישור.
ש: כמה שיחות כאלו יש לך ביום? 10?
ת: לא. פחות. לפעמים 4 לפעמים 3 לפעמים 6".
(ראו ע' 5 ש' 17-28 וע' 6 ש' 1-4 לפרוטוקול) (ההדגשות אינן במקור – מ.ק).

19. מעדותה של התובעת עולה כי "יש המון טלפונים ביום". אולם כשנשאלה באופן מפורש כמה שיחות יש ביום סתרה את עדותה מעלה והשיבה כי ישנן שיחות ספורות בלבד, ובלשונה: "לפעמים 4 לפעמים 3 לפעמים 6". עדותה בעניין זה, לא הייתה אמינה בעינינו והחלטנו לקבל את גרסתה הראשונית לפיה היו "המון טלפונים ביום".

מכל מקום, התובעת העידה כי שיחה יכולה לקחת גם 10 דקות. התובעת הוסיפה כי במהלך השיחה היא מקלידה את נתוני החברה ואז מדווחת לצד השני בשיחה מהו השער העדכני, או אז בדרך כלל אותו צד שני לשיחה מבקש להמתין, בין 2 דקות ל-10 דקות, למקרה שהשער יתחלף (יעלה או ירד). בזמן זה , התובעת ממתינה איתו על הקו עד שיתן לה אישור לבצע את הפעולה.

גם אם נקבל את גרסתה השניה של התובעת, לפיה היו רק מספר שיחות ספורות ביום (ולא כך קבענו), הרי ששיחות אלו היו בזמנים משתנים, ונמשכו באופן מצטבר בין חצי שעה לשעה מתוך יום העבודה. בהתאם לקביעתנו לפיה היו המון שיחות ביום, אנו סבורים ששיחות הטלפון נמשכו זמנים משמעותיים אף יותר. ראוי להדגיש, כי שיחות הטלפון כללו זמני המתנה לחילופי שער המרה והקלדה קצרה בלבד.

בירורים

20. התובעת העידה, כי במהלך היום מתקשרים לקוחות לברר דברים שונים הנוגעים לענייניהם בבנק. התובעת הסבירה את משמעות הבירור עת נשאלה :

"ש: שמישהו מבקש בירור מסוים את נכנסת למסך עם העכבר ואומרת מה את רואה?
ת: אני נכנסת למערכת דוחות, מחפשת דו"ח תנועות משנת 2017.( מדגימה הקלדה עם הידיים)
ש: כשאת עושה ככה בידיים שלך מה את מתכוונת?
ת: למשל רושמת איזו עסקה עשה בשנת 2018 ואני מחפשת את התאריך והחשבון.
ש: כמה שיחות של בירורים יש לך ביום?
ת: 4, 7, 10. זה מגוון המון..." (ראו ע' 6 ש' 7-14 לפרוטוקול).

21. התובעת העידה, כי לקוחות התקשרו ל"שיחות בירורים" 4, 7, 10 פעמים ביום (בשונה משיחות הטלפון לביצוע פעולות שם העידה כי היו 3, 4, 6 שיחות ביום). שיחת הבירור , הצריכה מענה לטלפון וחיפוש נתונים במערכת בקשר לאותו לקוח (פעולות במקלדת ועכבר). כל פעולה שכזו לקחה, מטבע הדברים אף היא מספר דקות, כך שגם לשיטת התובעת שיחות הבירור היוו נדבך נוסף בסדר יום עבודתה.

סריקת מסמכים

22. התובעת העידה כי היא סורקת שני דפים ביום (ראו עדותה בע' 6 ש' 19 לפרוטוקול).

עבודה עם דוקומנטים (אסופת מסמכים)

23. באשר לעבודה עם דוקומנטים, התובעת העידה כדלקמן:

"כשאני מדברת על דוקומנטים אני מדברת על חבילת מסמכים. מדובר על מסמכים מבנק ויש מכתב מלווה מלמעלה והבנק הזה כותב לי שמדובר בעסקה כך וכך, נגיד עסקת ייבוא. כל הנתונים של העסקה וההתניות איך אני מוסרת את הדוקומנטים. אם זה תשלום או שטר שמצורף שם. מה שהוא עושה זה לוקח את הדוקומנטים משחרר סחורה שיכולה להיות במיליוני דולרים אז יש לי אחריות כבדה. אני מקלידה את הדוקומנטים, קוראת את המכתב המלווה ומקלידה את הנתונים. בד"כ המכתב הוא משהו מובנה והיום אני כבר משופשפת, גם המכתב בנוי באופן מאוד מובנה ואחיד בכל העולם כך שלקרוא את המכתב אנחנו כבר רצים עם זה. אני עוברת על הנתונים 5 דק'. 2-3 דק' אולי. ובו זמנית אני מקלידה את כל הנתונים. לשאלת ביה"ד, כמה זמן לוקח לעשות את הפעולה במחשב של אותו דוקומנט, אני משיבה שלהקליד את הנתונים יכול לקחת לי אפילו שעה. יש המון דוקומנטים ויש שם שטרי מטען וחשבוניות ותעודות של בדיקה. כשמגיעה סחורה מגיעים איתה המון דוקומנטים. הנתונים הם לא במכתב הנלווה, במכתב הנלווה רשום שיש לי למשל 5 חשבוניות ואני צריכה לבדוק שזה באמת מה שיש ואז אני מתחילה להכניס את מספר שטר מאיפה לאיפה וכמות סחורה, המון המון נתונים.
...
ש: מה הדוקומנט הכי ארוך שהקלדת בעבודה?
ת: הסטים האלה זה הכי ארוך.
ש: מבחינת רצף של משפט כמה שורות?
ת: זה יכול להיות הרבה יותר. זה יכול להיות מכתב באנגלית.
ש: של עמוד אחד?
ת: נניח"(ראו ע' 6 ש' 20-29 וע' 7 ש' 1-19 לפרוטוקול).
(ההדגשות אינן במקור – מ.ק).

24. מעדותה של התובעת באשר לעבודתה עם הדוקומנטים (המסמכים הכתובים) עולה, כי מדובר בחבילה של מסמכים ולא במסמך בודד. לכל דוקמנט מצורף מכתב נלווה אותו על התובעת לקרוא ולבדוק את הנתונים המופיעים בו. המעבר על הנתונים בדוקומנט נמשך 2-3 דקות או 5 דקות. הקלדה במחשב של נתוני כל דוקמנט אורכת כשעה וישנם המון דוקומנטים. על אף האמור, כשהתובעת נשאלה מה הדוקומנט הכי ארוך שהקלידה הסכימה שמדובר בעמוד אחד. הנה כי כן, התובעת שקודם העידה כי הקלדה של דוקומנט אורכת כשעה, הסכימה שדוקומנט ארוך יצריך הקלדה של עמוד אחד, מה שכמובן אינו מתיישב עם הקלדה של שעה. ונזכיר – המדובר בעובדת שלשיטתה, כל עבודתה מתמצית בהקלדה, כך שלא נראה לנו סביר, גם מטעם זה, שהקלדה של עמוד אחד תתפרש על פני שעה שלמה.

נוסיף ונאמר, כי עדותה של התובעת לפיה הקלידה כל דוקומנט במשך שעה, איננה משתלבת גם עם עדותה לפיה היו המון דוקומנטים – מה שהצריך המון שעות עבודה רק על דוקומנטים, והרי התובעת בעצמה העידה על פעילויות שונות ומגוונות אחרות שהיא ביצעה במהלך עבודתה, ובהן: מענה לטלפונים, בירורים, קריאת הודעות דואר אלקטרוני, ועוד – פעולות שאף הן נטלו חלק לא מבוטל מסדר יומה של התובעת.

כתיבה ידנית

25. התובעת העידה כי היא גם כותבת ידנית, אך מעט מאוד (ראו ע' 8 ש' 1-2 לפרוטוקול. ראו גם ע' 3 ש' 68-69 להודעתה).

עבודתה של התובעת לא השתנתה לאורך השנים

26. גב' ענת העידה באשר לשוני בין עבודת התובעת לעבודה של פקידת בנק "רגילה", עת נשאלה:

ש: מה ההבדל בין התפקיד שלה תובעת לפקידת בנק רגילה?
ת: פקידת בנק רגילה מקבלת קהל, יושבת בשולחן עם קבלת קהל ורוב העבודה היא מול אנשים שמגיעים אליה ומקבלים תשובות. מענה טלפוני גם. עבודה שהיא מגוונת. בתחום שהתובעת עוסקת אין כמעט קבלת קהל וכמו שאמרתי התובעת לצערי הרב אני יכולה להגיד היא מאוד חדה במה שהיא עושה ומתעסקת בעיקר ב סחר חוץ ומטבע מטח. אין הרבה אנשים שמכירים את התחום. זה מחייב מומחיות והיכרות עם מערכות מחשוב. מדובר בכספים גדולים".
(ראו ע' 11 ש' 24-29 וע' 12 ש' 1-2 לפרוטוקול) (ההדגשה אינה במקור – מ.ק).

ב"כ התובעת המשיך באותו קו וציין כי "...שמענו את המנהלת שלה. לא קבלת קהל, אין תיוק. כל מי שמנסה להשוות בעייני רוחו איזשהו מצב שבו יש מגוון פעולות אנו רואים היום את החריג לעובד בנק. אם בתפיסת עולם עובד בנק הוא פרונטאלי בין אנשים ויש לו הפוגות בין ביצוע פעולה, זה לא ככה וזה לא המקרה. זה לא פקיד בנק ומדובר בביצוע פעולות ייחודיות" (ראו ע' 12 ש' 5-8 לפרוטוקול). גם בסיכומים הדגיש ב"כ התובעת, כי "..עבודתה הינה חד גונית של הקלדת נתונים לתוך המערכת..." (ראו ע' 13 ש' 4 לפרוטוקול) ובהמשך: "..אין לראותה כעובדת בנק רגילה מן המניין, מדובר בתפקיד ייחודי ..." (ראו ע' 13 ש' 17-18 לפרוטוקול).

אלא מאי, התובעת בעצמה, ציינה בהודעתה לחוקר עת נשאלה:

"ש. העבודה כפי שתיארת לנו כעת זו עבודה שחוזרת על עצמה ביום יום?
ת. כן. אלו הן תנועות שאני מבצעת כל יום במהלך כל היום בערך כ-31 שנה כבר".
(ראו ע' 2 ש' 34-35 להודעת התובעת) (ההדגשה אינה במקור – מ.ק).

27. יוצא אפוא, שעל אף ניסיון ההבחנה בין תפקידה של התובעת לתפקיד פקידת בנק "רגילה" (שבא לידי ביטוי בעדותה של גב' ענת ובסיכומי התובעת), הרי שהתובעת בעצמה ציינה, ברחל בתך הקטנה , כי לא חל כל שינוי בעבודתה עם מעברה לתפקידה החדש בסניף העסקי בשנת 2011. משמע, התובעת בעצמה לא ערכה כל הבחנה בין תפקידה דהיום לתפקידה דאז – כפקידת בנק "רגילה".

עדותה של גב' ענת

28. כבר בתחילת עדותה, גב' ענת העידה כי ישבה מחוץ לאולם עם התובעת ועם בא- כוחה והייתה נוכחת בשיחה ב יניהם (ראו ע' 8 ש' 30 וע' 9 ש' 1-3). בכך – מצאנו טעם לפגם שיש בו כדי להשליך על משקל עדותה של העדה, אולם בעניינינו איננו נדרשים לכך. ונסביר.

29. בהתאם להודעתה, גב' ענת הינה המנהלת של התובעת בשנה האחרונה בלבד, ומקום עבודתה בחיפה (בשונה מהתובעת שעובדת בעפולה). כך שעדותה רלוונטית לשנה האחרונה בלבד ובשים לב לכך שהיא לא נמצאת עם התובעת על בסיס יום יומי.

30. לדידנו, עדותה של התובעת הייתה ברורה דיה ולא מצאנו כל צורך לתמוך את עדותה בראיות נוספות. יחד עם זאת, בבחינת מעבר לנדרש , נציין כי עדותה של גב' ענת תמכה, בנקודות רבות, בגרסתה של התובעת. כך, גב' ענת העידה כי התובעת עבדה במחשב ועשתה שימוש בעכבר ובמקלדת. התובעת הקלידה נתונים שונים ובהם: שם של בנק, אוניה, סכום ושם המוטב. התובעת ענתה לטלפונים – לרוב המדובר בשיחות בירור, התובעת קראה מיילים ופקסים במהלך יום העבודה, לאחר סיום עבודה על תיק, התובעת סרקה את התיק ושלחה לאיסוף.

31. בהודעתה, ציינה גב' ענת כי להערכתה 80% מזמן עבודתה של התובעת עוסקת בהקלדה על מחשב. אין בידינו לקבל הערכה זו. ונסביר. גב' ענת העידה כי התובעת מקלידה נתונים במחשב על בסיס יום יומי, עת נשאלה:

"ש: כמה נתונים יש?
ת: הרבה. שם של בנק, אוניה, סכום, שם המוטב. כל הפרטים שלמעשה נמצאים במסמכים. יש הרבה פרטים. לא התמצאתי בתחום הזה באופן אישי אני יכולה לומר בגדול. היא צריכה להסתכל במסמך ומקלידה. בד"כ זה סרוק במחשב והיא רואה את הנתונים הרשומים ומכניסה למערכת שבה אנו מזינים את הנתונים של אותה העסקה"(ראו ע' 9 ש' 15-20 לפרוטוקול).

מעדותה זו, עולה כי גב' ענת אינה מתמצאת בתחום ההקלדות ועל כן עדותה בעניין זה היא "בגדול", כדבריה. מכאן, שלא מצאנו כל תימוכין ל-"הערכה" בעדותה. ונדגיש. אין באמור לעיל, כדי לקבוע כי התובעת לא עבדה מול עמדת מחשב לאורך רוב יום העבודה (וזו, ככל הנראה הייתה כוונתה של גב' ענת , וכך אף התרשמנו ), אולם מכאן ועד לקביעה כי העבודה מול מחשב משמעה הקלדה לאורך מספר שעות כפי שנדרש בפסיקה המרחק רב.

פסיקה שצירף הנתבע

32. הנתבע ביקש בסיכומיו להתבסס על פסק דין שניתן בב"ל (אזורי ב"ש) 49818-02-17 ירדנה רביבו - המוסד לביטוח לאומי (22.10.17 – להלן: "עניין רביבו"). פסק הדין דן בעובדת שעבדה כרפרנטית בעיריית אשדוד. עבודתה כרפרנטית ובמענה טלפוני חייבה עבודה מול מחשב בהקלדת נתונים מספריים והקלדות שונות. בית הדין האזורי פסק כדלקמן:

".. התרשמנו כי אופי עבודתה של התובעת כלל פעולות שונות ומגוונות, באופן שבו לא ניתן לבודד את פעולת ההקלדה מיתר הפעולות. התובעת העידה בחקירתה כי בפתח יום העבודה, היא נהגה לקרוא מיילים במחשב, לאסוף פקסים מעמדת הפקס שמוקמה בסמוך לעמדתה ("שנייה הליכה" כלשון התובעת בעדותה) ולאסוף דואר ממגירת הדואר. כמו כן, עלה מעדותה של התובעת, כי במהלך יום העבודה היא אף נדרשה לתייק מסמכים, להדפיס, ומחודש מאי 2015, כאשר העירייה החליפה את המערכת, היא נדרשה גם לסרוק מסמכים באמצעות מכונת סריקה. לעניין זה, בהודעתה לחוקר הנתבע, מסרה התובעת – "אני גם סורקת המון חומרים". בתוך כל פעולות אלה, התובעת גם נתנה שירות פרונטלי לקהל הלקוחות. הגם שהובהר כי תוך כדי קבלת קהל התובעת ביצעה פעולת הקלדה, הרי שפעולה זו נעשתה במקביל לפעולות נוספות – שיחה עם הלקוח, הדפסה וכיוב', וממילא אין מדובר בפעולות רציפות חוזרות ונשנות.

לכל זאת נוסיף – כי פעולות ההקלדה שנדרשה התובעת לבצע במסגרת עבודתה לא כללה הקלדה של טקסטים ארוכים, ואף לשיטת התובעת עצמה, מדובר בהזנת נתונים למחשב באמצעות הקלדת מספרים בידה הימנית, וכל זאת תוך שימוש בעכבר לסירוגין. פעולות אלה, התבצעו תוך שיחות עם לקוחות, עצירה לצורך חשיבה וקריאה חוזרת של הנתונים שהקולדו, הפסקות, וביצוע פעולות נוספות כאמור.

מכל זאת ניתן ללמוד, כי פעולת הקלדה בעבודת התובעת הייתה חלק מפעולות שונות ומגוונות, כאשר אין מדובר בהקלדת טקסטים רציפה ולאורך זמן, אלא בהזנת נתונים מספריים למחשב, שנעשתה עם עצירות מרובות וביצוע פעולות נוספות, ותוך שילוב עבודה עם העכבר. בנסיבות אלה, אין לראות בעבודת התובעת כעבודה המורכבת מפעולות רציפות חוזרות ונשנות, המקימה תשתית עובדתית לפגיעה לפי הלכת המיקרוטראומה".

התובעת בעניין רביבו הגישה ערעור על פסק הדין, וערעורה זה נדחה על ידי בית הדין הארצי במסגרת, עב"ל (ארצי) 34503-08-18 ירדנה רביבו - המוסד לביטוח לאומי (14.7.19), שם נקבע כך:

"לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר שהונח לפנינו הננו סבורים כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי, וזאת לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי המבוססות על התרשמותו מהעדויות ומהראיות שלפניו. מסקנתו המשפטית של בית הדין האזורי מבוססת על הדין ועל ההלכה הפסוקה ומעוגנת בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידו.

ב"כ המערערת ניסתה לאבחן את עניינה של המערערת ממקרים דומים שנדונו בפסיקה, בעניינם של עובדים שעבודתם כרוכה בשימוש במחשב ובהקלדה. אולם, נוכח הקביעות העובדתיות שכאמור אין מקום להתערב בהן, לא ניתן לאבחן בין עניינה של המערערת והמקרים האחרים שנדונו בפסיקה".

על אף שוני מסוים בנסיבות (כך למשל, התובעת בעניין רביבו קיבלה קהל, וזאת בשונה מעניינינו, אולם נטען כי הקלידה ברציפות גם בעת קבלת הקהל) אנו סבורים שהדברים שנקבעו כאמור בעניין רביבו יפים אף לעניינינו.

בטרם נעילה

33. בטרם נעילה נתייחס לשתי נקודות שעלו בעניינינו, כדלקמן:

א. הפסקות – התובעת ציינה בהודעתה כי היא לא עושה הפסקות "רשמיות" בעבודה, לאור אופי ועומס העבודה. גם בעדותה העידה כי אין הפסקה "רשמית" (ראו ע' 5 ש' 9 לפרוטוקול). יחד עם זאת, ציינה כי היא קמה לשירותים ולהכין קפה, בעת הצורך. גם גב' ענת העידה, כי אין הפסקה מוגדרת (ראו ע' 11 ש' 2 לפרוטוקול). מנגד, גב' ענת ציינה בהודעתה כי "אין הפסקה קבועה, בהתאם לעומס יש הפסקה של רבע שעה חצי שעה ביום עבודה" (ראו ע' 1 ש' 25-26 להודעתה – ההדגשה אינה במקור – מ.ק ).

מהראיות שנפרשו לפנינו, שוכנענו שאכן לא הייתה לתובעת הפסקה בשעות מוגדרות, אולם כן שוכנענו שהתובעת קיבלה הפסקות, לעיתים רבע שעה, לעיתים חצי שעה ביום, כאשר התובעת, מטבע הדברים אף קיבלה הפסקות להתרעננות, לשירותים ולהכנת קפה.

מהתמונה שנפרשה לפנינו עלה, כי התובעת ניסתה להעצים את תפקיד ה כמקלידה, על אף ששוכנענו שההקלדה הייתה אך חלק ממגוון פעולות שביצעה.

ב. מחלת מקצוע - התובעת עתרה בכתב התביעה להכיר בליקוי ממנו היא סובלת בידיה כתאונת עבודה/מחלת מקצוע בהתאם להלכת המיקרוטראומה. הטענה באשר למחלת מקצוע נזנחה בסיכומים, ועל כן אין עוד צורך להידרש לה. יחד עם זאת, ובבחינת מעבר לנדרש, נציין בקצרה, כי אין בידינו לקבל את טענת התובעת בעניין זה , באשר היא לא הצביעה על מחלת מקצוע ספציפית, מתוך רשימת מחלות המקצוע המוכרות והמפורטות בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי ( ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954.

סיכום

34. לאור כל האמור לעיל, על פי חומר הראיות שהוצג בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו לגרסת התובעת, כפי שעלתה מתצהירה, מעדותה ומהודעתה, לגרסת העדה גב' ענת ולאחר ששקלנו את נסיבות העניין- הגענו לידי מסקנה כי עבודת התובעת לא כללה ביצוע תנועות חוזרות ונשנות ברצף הדומות/הזהות במהותן. עבודתה כללה פעולות שונות ומגוונות, עליהן עמדנו לעיל.
מעדותה של התובעת, לא ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים היכולה להוות תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה.
על כן, משלא הונחה תשתית עובדתית מתאימה לקיומה של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה, דין התביעה להידחות.

מאחר ומדובר בתובענה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

35. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, כ"ז חשוון תש"פ, (25 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' נגה בוטנסקי
נציג ציבור עובדים

מוסטפא קאסם שופט

מר דוד אביבי
נציג ציבור מעסיקים