הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 11940-10-20

לפני:
כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן
נציגת ציבור (עובדים): גב' מנאל אשקר
נציג ציבור (מעסיקים): מר זאב גולדנברג

התובע
בהאא הייב
ע"י ב"כ: עו"ד אלבר נחאס

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: הלשכה המשפטית

פסק דין

לפנינו תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 13/05/2020 , לדחות את תביעת התובע להכיר באירוע מיום 13/04/2019 כתאונת עבודה, כאמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

ביום 03/05/2021, התקיימה לפנינו ישיבת הוכחות, במסגרתה נחקר התובע והעד מטעמו, אחיו פתחי, על תצהירי עדות ם הראשית . הנתבע הגיש את הודעת התובע לחוקר .

העובדות הרלוונטיות

התובע, יליד 1991, עצמאי בעל עסק לגיזום וכריתת עצים ביסוד המעלה , תושב הכפר טובא זנגריה.

בשעות אחר הצהריים ביום שבת ה- 13/04/2019, התובע נפגע בתאונה עת נהג באופנוע שטח (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע חבלות מרובות.
מיד לאחר אירוע התאונה, התובע התקשר לאחיו פתחי , אשר שהה בביתו בטובא זנגריה והגיע למקום התאונה. עם הגעתו למקום, פתחי התקשר למד"א, העלה את התובע לרכבו והסיע ו לנקודת מפג ש עם האמבול נס.

התובע הוטס מנקודת המפגש אליה הגיע ברכבו של אחיו פתחי, לבית חולים רמב"ם בחיפה , בו אושפז.

התובע הגיש לנתבע טופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" (צורף לכתב התביעה), בו מסר כי התאונה אירעה ביום שבת, 13/04/2019, עת נסע "מיסוד המעלה דרך חולתה לכיוון הבית בטובא".

הודעה מטעם התובע נגבתה על ידי חוקר המל"ל ביום 14/11/2019 .

כאמור, במכתבו מיום 13/05/2020, דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר בתאונה כתאונת עבודה, מהנימוקים הבאים:
"על פי סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, רואים כתאונת עבודה גם תאונה שאירעה תוך כדי ועקב נסיעתו או הליכתו של מבוטח ממעונו לעבודה או מהעבודה למעונו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו.

אולם, אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, שאינן למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, על פי סעיף 81(א), לא תחשב התאונה כתאונת עבודה.

מעיון בפרטי תביעתך ומחקירות שנערכו עולה, כי התאונה אירעה תוך כדי נסיעתך באופנוע ללא רשיון באזור ראפטינג נהר הירדן, כ- 2.5 שעות לאחר סיום עבודתך במגרש איחסון העצים ולא כנדרש על פי סעיף 80(1) לחוק.

לחילופין, אם היית בדרך למעונך, התאונה ארעה כ 2.5 לאחר סיום עבודתך, ומהווה הפסקה של ממש מהדרך המקובלת לעבודה.

מטעמים אלה, לא ניתן לראות בתאונה הנ"ל כתאונת עבודה.".

עיקר טענות התובע

בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי התאונה ארעה "בשעות הצהריים עת נסע התובע מיסוד המעלה משטח העבודה בו מאוחסנים העצים דרך חולתה לכיוון ביתו בטובא איבד התובע שליטה על אופנוע שטח בו נהג...", כך שהתאונה הינה תאונת עבודה, שכן היא אירעה בדרך חזרה ממקום העבודה לכיוון הבית, ומכאן יש להכיר בה כתאונת עבודה.

בתצהיר עדותו הראשית, התובע הוסיף ומסר, בין היתר, כי התאונה אירעה בסמוך ליציאה מאתר העבודה, במרחק של 500 מ' מהיציאה, כך שלא היתה סטייה מהדרך וכי נבדק על ידי צוות מד"א בטרם הוטס לבי"ח רמב"ם, אשר הוזעק למקום על ידי אחיו אשר נקרא קודם לכן למקום התאונה והביא אותו ברכב לנקודת מפגש עם ניידת מד"א – לפי תיאום טלפוני שנעשה בין אחיו לאיש מד"א.

בסיכומיו טען התובע , בין היתר, כי הוכיח שהתאונה אירעה בדרכו חזרה לביתו לאחר יציאתו משטח העבודה לכיוון טובא זנגריה, כשהנתבע אינו חולק על עצם קרות התאונה אלא טוען לסטייה ממסלול. התובע לא נחקר באופן יסודי על ידי חוקר המל"ל באשר למיקום המדויק של התאונה, ובחקירתו הנגדית הוא השיב באותנטיות שהתאונה אירעה סמוך לאחר יציאתו לדרך, וצייר את מסלולו והסביר כי לא היתה סטייה מהמסלול. עדות התובע נתמכה בעדות אחיו כאשר מקום איסופו באמבולנס מאזור הרפטינג הינו סמוך למקום אירוע התאונה ויותר קרוב למקום ממנו יצא מאשר לבית ו, וגם במובן זה אין סטייה. התובע הוסיף וטען כי הנתבע לא הוכיח סטייה, ולא הצליח לערער את גרסת התביעה, וכן טען כי הרישום בהודעתו לחוקר באשר לשעת האירוע אינו מדויק, כאשר לפי דו"ח ההטסה הוא הועלה למטוס בשעה 15:41, ומובן כי קודם לכן הובא על ידי האח , לאחר קריאה והמתנה, וגם אז מד"א הוזמנה והגיעה לאחר המתנה , כאשר התובע היה עם פגיעה קשה ולא עמד עם "סטופר" למדידת הזמנים, כך שאין בעניין רישום השעה בהודעתו, שאינו מדויק, כדי להוכיח סטייה, שכן לאור המסלול וכרונולוגיית ההתרחשויות, אין ולא יכלה להיות סטייה למקום כלשהו. עוד, התובע הפנה לעדותו לפיה שתה בקבוק בירה וטען כי נושא זה אינו יכול, כשלעצמו, לסייע בהוכחת סטייה, כאשר רישום מד"א בעניין זה נוקט לשון "ייתכן ותחת השפעת אלכוהול", אולם לפי המסמכים הרפואיים אין עדות מהימנה לעניין זה. לבסוף, התובע שב ו טען כי עלה בידיו להוכיח את תביעתו, כאשר גרסתו וגרסת העד מטעמו לא נסתרו, וביקש לקבל את התביעה.
בתשובה לסיכומי הנתבע, התובע הוסיף וטען כי לא נחקר ולא נשאל כלל באם הגיע לעבודה ביום התאונה, כך שיש להתעלם מטענות הנתבע בעניין זה, וכן יש להתעלם מ הטענה לעניין איכון טלפוני, שכן מדובר בדברים שנאמרו שלא לפ רוטוקול ובוודאי לא הובאו כראיה. הנתבע יכל לעתור למתן צו לאיכון טלפוני והוא לא עשה כן, כך שהנתבע הוא אשר לא הביא ראיות מטעמו ואינו יכול להיבנות ממחדליו.

עיקר טענות הנתבע

בכתב ההגנה הנתבע טען, בין היתר, כי התאונה אירעה שלא תוך כדי ועקב נסיעתו של התובע "ממעונו לעבודתו" (נראה כי הנתבע התכוון מעבודתו למעונו), כאמור בסעיף 80(1) לחוק, וכי בכל מקרה חלה בנסיעה הפס קה של ממש ו/או סטייה מהדרך המקובלת כאמור בסעיף 81(א) לחוק. וכן נטען כי לא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק, כך שיש לדחות את תביעה.

בסיכומיו הנתבע טען , בין היתר, כי התובע לא הוכיח את עצם הגעתו לאתר העבודה ביום התאונה וכי נפגע בדרכו חזרה מהעבודה. באותו יום התובע עבד לבד, נסע לבדו שלא ברכבו הפרטי כבדרך כלל , וכן נסע בדרך חלופית הש ונה ממסלול נסיעתו היומית לעבודה, כאשר הוא לא הביא בדל של ראיה שמוכיחה את הימצאותו ביום התאונה בעבודה ולא את שעת עזיבתו. עוד נטען כי בהתאם לדו"ח מד"א התובע היה מצוי כנראה תחת השפעת אלכוהול – עובדה אשר מתכתבת עם עדותו לפיה שתה בירה באותו יום, ולא בהכרח בשטח העבודה. לטענת ה נתבע, הנתונים מביאים למסקנה אחת לפיה בפועל התובע לא היה בעבודה ביום התאונה וכי התאונה לא נגרמה בדרכו חזרה מעבודתו, כאמור בסעיף 80(1) לחוק, כאשר עדות אחיו לא חיזק ה את טענותיו בדבר המצאות בעבודה באותו יום או שהיה בדרכו חזרה מעבודה, הואיל והאח הגיע למקום רק לאחר קרות התאונה.
לחילופין, הנתבע טען כי אם תתקבל טענת התובע לפיה היה בדרכו לביתו ממקום עבודתו, הרי שחלה בדרך סטייה של ממש כאמור בסעיף 81(א) לחוק, אשר מונעת את תחולת הביטוח עליו. לטענת הנתבע, הדרך השגרתית שבה נוסע התובע לעבודתו (ולא דרך השטח) נופלת בגדרה של הדרך המקובלת, שכן בכל תקופת העבודה שקדמה לתאונה התובע נסע ברכבו הפרטי בדרך בין עירונית, ומשכך נסיעתו עם האופנוע אינה נופלת בגדרה של הדרך המקובלת. התובע לא הביא ראיה לכך שהתאונה אירעה עת נסע באופנוע בדרך המקובלת ולא נסע להנאתו לטיול בשטח ללא כל זיקה לעבודה. עוד טען הנתבע כי התובע לא הוכיח שהיה בדרכו חזרה מן העבודה ונמנע מלהביא ראיות המחזקות את טענתו, למשל דו"ח איכון של הטלפון הסלולורי, כאשר אי הבאת ראיות או הימנעות מהבאת ראיות נזקפת לחובתו. מכאן , ביקש הנתבע לדחות את התביעה.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 79 לחוק קובע כי תאונת עבודה היא:
"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

בסעיף 80(1) לחוק נקבע כי :
"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –
(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;".

ואילו בסעיף 81(א) נקבע כי :
"תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.".

דיון והכרעה

לאחר ששמענו ובחנו את העדויות, שקלנו ובחנו את כלל הראיות אשר מונחות לפנינו, לרבות הודעת התובע לחוקר המל"ל, הגענו למסקנה לפיה התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כדי להוכיח כי התאונה מיום 13/04/2019 הינה תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק, ומכאן דין התביעה להידחות, מהנימוקים אשר יפורטו להלן.

נציין תחילה כי התובע לא השאיר עלינו רושם מהימן ו עדותו התאפיינה בכך שהתפתחה "על הדרך" ו עלו בה סתירות פנימיות. ו כן, לא מצאנו בעדות אח יו פתחי, כדי לסייע ל ו להוכיח את תביעת ו.

תחילה נציין כי טענות הנתבע לפיהן התובע לא הוכיח כי נכח בעבודתו ביום התאונה, דינן להידחות. ראשית, מדובר בטענות עובדתיות חלופיות שאין להעלות: מחד הנתבע טוען כי התובע כלל לא נכח בעבודתו באותו יום, ומאידך טוען כי ככל והתובע נכח בעבודתו אזי התאונה אינה מהווה תאונת עבודה כמשמעה בחוק. שנית, ממכתב הדחייה עולה מפורשות כי נקודת ההנחה של פקיד התביעות עת החליט לדחות את התביעה, היתה שהתובע היה בעבודתו ביום התאונה וכי הדחייה מבוססת על הוראות הסעיפים 80 ו- 81 לחוק בלבד, והדברים עולים באופן מפורש וברור מנוסח מכתב הדחייה בו צוין, בשתי הזדמנויות, כי התאונה אירעה "2.5 שעות לאחר סיום עבודתך".

ועוד, גם בכתב ההגנה מטעמו הנתבע לא ציין את הטענה העובדתית המהותית אותה העלה לראשונה בסיכומיו, ולפיה התובע לא עבד ו/או לא הוכיח שעבד ביום התאונה, והסתפק בהעלאת טענה כללית בדבר אי קיומה של פגיעה בעבודה כאמור בסעיף 79 לחוק. מכאן, טענות הנתבע בסיכומיו לעניין זה הן בבחינת הרחבת חזית אסורה.

נוסיף כי אנו מוצאים טעם לפגם בהעלאת הטענה שלעיל בשלב בו הועלתה, משברור כי ככל ולנתבע היו תהיות בדבר נכונות גרסת התובע בדבר הגעה לעבודה ביום התאונה, ובכלל, היה עליו לבצע את הבדיקות המתאימות, לרבות חקירות, בטרם נתן את החלטתו לדחות את התביעה מהנימוקים שצוינו במכתב הדחייה, ולכל הפחות בטרם הגיש את כתב הגנתו. אך משהוגש כתב הגנה ומשהונחו לפני התובע ולפני בית הדין כלל הראיות בתיק (לרבות הודעה לחוקר במסגרתה סוגיה זו לא עלתה), ובכללן לא נטען כלפי התובע כי לא עבד ביום התאונה, אין מקום להעמידו בשלב הסיכומים בפני טענה אשר לא ניתנה לו הזדמנות להתגונן לפניה.

טעם לפגם נוסף מצאנו בהעלאת טענת הנתבע לעניין האיכון הסלולרי – מדובר בהצעה אשר הועלתה על ידי אחד מחברי המותב במסגרת הדיון הלא פורמלי אשר התקיים בתום שמיעת העדויות, והיות ומדובר בדיון לא פורמלי מן הראוי שהדברים אשר נאמרו בו יישארו בו. מעבר לנדרש, ככל והנתבע היה סבור כי מדובר בראיה אשר היה מקום שתונח לפני בית הדין, ואשר יש בה כדי לשפוך אור על העובדות בתיק, לא ברור מדוע לא הגיש בקשה מתאימה מטעמו בעניין זה.

לאור המפורט לעיל, נקודת המוצא של בית הדין בהכריעו בתובענה הינה כי התובע עבד ביום התאונה. עם זאת, אין ב כך כדי לסייע לתובע לזכות בתביעתו. כפי שנסביר להלן, גם לאחר שנשמעו העדויות בתיק, גרסת התובע באשר לשעת אירוע התאונה ומיקומה נותרה עמומ ה, הגם שלתיק נתקבל שרטוט מטעמו (ת/1) באשר למסלולי הנסיעה ומקום התאונה, התובע לא הגיש מפות ברורות וסדורות מהן בית הדין יכל להתרשם בדבר מיקומם של מקום העבודה, המעון ומקום התרחשות התאונה.

בהודעתו לחוקר, התובע מסר, בין היתר את הדברים הבאים:
"ש. מהם ימיי ושעות עבודתך?
ת. מראשון עד שבת כל השבוע מסביבות 06:00 ועד 18:00 .
ש. ספר לי מה קרה לך לעניין תביעתך לנ"ע
ת. עבדתי ביסוד המעלה אני השכרתי שם מגרש ששם אני שם את כל הגיזום של העץ הייתי שם עובד במגרש בסידור העצים שגזמתי והייתי לבדי שם התחלתי לעבוד בשעה 06:00 בבוקר עד סביבות 12:00 – 13:00 ואז נסעתי חזרה הביתה דרך השטח עם אופנוע זה דרך שטחים מיסוד לחולתה ואיבדתי שליטה בכביש עפר באזור חולתה ונפלתי בשטח והתקשרתי לאח שלי פתחי שבא לקחת אותי עם רכב שלו ולקח אותי והתקשר לאמבולנס ונפגשו ברפטינג נ הר הירדן ושם אותי ברכב מאחורה ואמבולנס בא לשם ולקח אותי מסוק...".

מעיון בטופס התביעה למל"ל עולה כי התובע השאיר את הרובריקה אשר עניינה "שעת הפגיעה" ריקה, ואילו בכתב התביעה ובתצהירו הסתפק בכך שטען באופן כללי כי התאונה אירעה "בשעות הצהריים", כך שהלכה למעשה התובע לא מסר כלל באיזה שעה אירעה התאונה, ואף הדבר לא עלה מחקירתו הנגדית לפנינו. עם זאת, התובע העיד כי זמן הנסיעה מביתו לעסקו ביסוד המעלה הוא 20-25 דקות (ר' ש' 18-19 בעמ' 2 לפרוטוקול, וכן ש' 1-2 בעמ' 4).

מכאן, ובהנחה שהתובע יצא מעבודתו ביסוד המעלה לכל היותר בשעה 13:00, כפי שמסר לחוקר, התאונה אירעה בין השעה 13:00 עד השעה 15:41 – המועד בו נתקבלה הקריאה מטעם אחיו במד"א, לפי הדוחות אותם צירף לכתב התביעה ולתצהירו. כאשר יש להדגיש כי לפי עדות האח פתחי הוא התקשר למד"א מיד עם הגעתו לזירת התאונה ולפני שהסיע את התובע לנקודת המפגש עם האמבולנס (ר' סעיף 2 לתצהירו וכן ש' 26-28 בעמ' 9 לפרוטוקול)

בדו"ח הרפואי של מד"א (צורף לכתב התביעה) נרשם כי הקריאה בעניינו של התובע נתקבלה בשעה 15:41,

מהנתונים שלעיל אנו מסיקים כי התאונה אירעה בין השעות 13:00 עד 15: 41, כשבין לבין התובע יצא מעסקו, לטענתו בדרכו חזרה למעונו, נסע בכביש עפר , היה מעורב בתאונה, התקשר לאחיו אשר הגיע אליו מביתו בכפר טובא זנגריה ו עם הגעת האח למקום התאונה הוא התקשר למד"א וקריאתו נתקבלה בשעה 15:41. מדובר ב- שעתיים ו- 41 דקות לכל הפחות, אשר לטעמנו מכרסמים בגרסת התובע לפיה התאונה אירעה בסמוך לאחר שיצא מעבודתו בדרך למעונו, ונסביר: על אף דלות הגרסה בעניין הזמנים כאמור לעיל, ועל אף שאכן התובע לא אמור לעמוד עם "סטופר" כטענתו בסיכומיו או להביא לפנינו גרסה מדויקת עד הדקה לגבי שעת התרחשות התאונה, ג רסתו לפיה התאונה אירעה עת היה בדרכו מהעבודה למעונו אינה מתיישבת עם לוח הזמנים אשר פורט לעיל, ובטח ובטח אינה מתיישבת עם גרסתו לפנינו לפיה התאונה אירעה "סמוך ליציאה מאתר העבודה במטעי העצים במרחק של כ- 500 מטר מהיציאה" (סעיף 3 לתצהירו). הרי, ככל וגרסה זו נכונה אזי שעת התאונה אמורה להיות בין 13:00 עד 13:25 (הזמן המקסימלי של מסלול הנסיעה מהעבודה לבית) , ואם נדייק, לפי גרסת התובע הנ"ל, התאונה התרחשה קרוב יותר לשעה 13:00 מאשר לשעה 13:25, הואיל ולטענתו אירעה ממש בסמוך ליציאה מהעסק. מתחם הזמן הנ"ל (וגם אם התאונה התרחשה בשעה 13:25 ולא קרוב יותר לשעה 13:00), אינו מתיישב עם העובדה לפיה הקריאה במד"א מטעם אחיו פתחי התקבלה בשעה 16:41, למעלה משעתיים לאחר זמן התאונה המשוער לעיל, וזאת אם יילקח בחשבון זמן נסיעתו של האח פתחי מביתו בכפר טובא למקום האירוע, ובהנחה שמדובר ב אותו זמן נסיעה של 20-25 דקות עד להגעתו לזירת התאונה. לטעמנו, מדובר בפער זמ נים משמעותי ביותר, אשר מעלה יות ר מספק באשר לעיסוקו של התובע בזמן אירוע התאונה וסותר את טענתו לפיה בזמן התאונה היה בדרכו לביתו.

המסקנה המתבקשת מלוח הזמנים שלעיל, היא שהתאונה אירעה כ- 20-25 דקות לפני הגעתו של פתחי למקום וביצוע השיחה למד"א בשעה 15:41 , היינו בסביבות השעה 15:15 – הרבה לאחר שהתובע סיים את עבודתו בשעה 13:00, כפי שמסר בהודעתו לחוקר.

כאמור, לפי המפורט לעיל, והמבוסס על גרסת התובע בדבר מועד סיום עבודתו ביום התאונה כפי ש מסר לחוקר, הגענו למסקנה לפיה גרסת התובע לפיה התאונה אירעה בזמן נסיעתו מעבודתו למעונו אינה אמת, ומשמעה כי התאונה אירעה הרבה לאחר שהתובע סיים את עבודתו בשעה 13:00, וככל הנראה אירעה עת נסע עם אופנוע השטח בכביש עפר למטרות אשר אינן קשורות כלל לעיסוקו כעובד עצמאי .

גם התובע היה מודע לבעייתיות העולה מגרסתו לחוקר לעומת הזמנים כפי שתועדו על ידי מד"א. ב תחילת חקירתו הנגדית , וכשנתבקש לאמת את האמור בהודעתו לחוקר, מסר מיד את הדברים הבאים:
"ש. תאמת כי מה שכתוב זה נכון."
ת. זה נכון, הכל זה דברים שלי, אבל בעמוד הראשון שורה 12, אני אמרתי לו שזה היה בשעות הצהריים אחרי השעה 14:00, 13:30 אני לא יודע. אני אמרתי לו שאחרי השעה 14:00, וזה היה אחרי ואני אמרתי לו בצורה ברורה."
(ר' ש' 5-10 בעמ' 2 לפרוטוקול).

כאמור, בסיכומיו התובע טען כי הרישום בהודעתו לחוקר בדבר שעת סיום עבודתו ביום התאונה "אינו מדוייק" – טענה שאנו דוחים על הסף. לטעמנו, המטרה מאחורי העלאת טענה זו היא "לקרב" את שעת סיום העבודה לשעת אירוע התאונה, ובכך להעלות את סיכויי קבלת הטענה בדבר תאונה שאירעה בזמן נסיעה מהעבודה למעון. אף טענה זו של התובע, בדבר אי הדיוק בדברים שנרשמו בהודעתו לחוקר, לא הועלתה על ידו כלל בכתב התביעה ו/או בתצהיר עדותו הראשית, וככל והתובע היה סבור כי מדובר ברישום "לא מדוייק", רשאי היה להזמין לעדות את החוקר אשר גבה את הודעתו, על מנת לחקור אותו אודות אותו רישום "לא מדוייק" , והוא לא עשה כן. בנוסף, עדות התובע לפנינו לפיה כל מה שנרשם בהודעה לחוקר הוא אמת, מלבד הפרט האחד והיחיד הנוגע למועד סיום עבודתו ביום התאונה , אינה מתקבלת כאמינה בעינינו.

בהקשר זה יש להפנות להלכה הפסוקה לפיה בית הדין רשאי להעדיף גרסה שנמסרה לחוקר על פני גרסה מאוחרת " ומשופצת" שנמסרת בעדות בבית הדין, וכך נפסק בדב"ע נז/37-0, חיים אוחנה – המל"ל, עבודה ארצי לא(3) 66:
"צדק בית הדין קמא בקביעתו כי קיימת סתירה מהותית בין גרסאות המערער וכי יש להעדיף את גרסת המערער בהודעה בפני חוקר המשיב על פני גרסתו בפני בית הדין. מסקנה זו נשענת על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. לענין זה ראה: דב"ע נב/13-0 מירון - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 82, 87: "עם זאת, רשאי בית הדין לא להאמין לעדים המעידים לפניו, כאשר הוא מצביע על "הסתירות בין דבריהם בבית הדין לבין תשובותיהם לחוקר המוסד כדו"חות שהוגשו לבית הדין ".

עוד נפסק כי גרסה שנמסרה לחוקר המל"ל יכולה לסייע בהתדיינות לעמוד על מהימנות עד, כך שסתירה בין עדות לבי ן הודעה לחוקר, יש להסביר וליישב, כשהתובע לא עמד בנטל ליישב בין שתי גרסאותיו. גרסת התובע בהודעתו לחוקר נמסרה בהזדמנות הראשונה, בטרם ידע מהן השלכותיה על סיכויי תביעתו, וגם מטעם זה אנו מעדיפים את גרסתו הראשונה בהודעתו לחוקר על פני הגרסה שעלתה בעדותו.

מכאן, לא שוכנענו כי התאונה אירעה תוך כדי נסיעתו של התובע מן העבודה למעונו כאמור בסעיף 80(1) לחוק. למעלה מהנדרש, נציין כי אף אם גרסת התובע בעדותו לפנינו בדבר מועד סיום עבודתו ביום התאונה היתה מתקבלת , ולפיה סיים לעבוד "אחרי השעה 14:00, 13:30 אני לא יודע" – לאור אורך זמן הנסיעה מהעבודה לביתו, גרסתו לפנינו בדבר מעשיו מיד לאחר התאונה "הדבר הראשון אני שמתי את היד בכיס והוצאתי את הטלפון וישר פתחתי אותו, וישר התקשרתי לאח שלי. אני אמרתי לו שעשיתי תאונה ושהוא יבוא מהר..." (ש' 12-14 בעמ' 5 לפרוטוקול), טענתו בדבר אירוע התאונה בסמוך ליציאה ממקום העבודה ומועד קבלת הקריאה בעניינו במד"א – כל אלה מביאים אותנו גם למסקנה לפיה מדובר בתאונה שהתרחשה שלא במסגרת הזמן הסביר, בנסיבות העניין, ואשר במסגרתו היה אמור להיות בדרכו למעונו מי ד לאחר שסיים את עבודתו כנטען, אלא התרחשה זמן משמעותי לאחר מכן ושלא בנסיבות הקשורות לעבודתו בעיסוקו.

משקבענו כי בזמן אירוע התאונה, התובע לא היה בדרכו מהעבודה למעונו אלא היה בנסיעה אשר אינה שורה כלל לעיסוקו, אין מקום לדון בטענת הנתבע החלופית לפיה אירעה סטייה של ממש כאמור בסעיף 81(א) לחוק, אשר עניינו תאונה שאירעו תוך כדי נסיעה או הליכה כאמור בסעיף 80(1) לחוק.

לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

לא בלי התלבטות, והואיל ומדובר בהליך בתחום הבטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"א, (02 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

_________________ ___________________ ____________________
גב' מנאל אשקר לובנא תלחמי סוידאן מר זאב גולדנברג
נציג ת ציבור עובדים שופטת נציג ציבור מעסיקים