הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 10957-01-18

12 מרץ 2019
לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם
נציג ציבור (עובדים): מר מימון אבוקרט
נציגת ציבור (מעסיקים): גב' מאירה רון בן דרור

התובע
זאהי מעבוכ
ע"י ב"כ עו"ד אלי מלול ואח'

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד סירין זועבי בסול

פסק דין

1. לפנינו תביעה בה מבקש התובע להכיר בו כמי שנפגע בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן: "החוק") בשל אירוע תאונתי שלטענתו התרחש ביום 17.7.16 (להלן: "האירוע").

התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע. בהחלטתו מיום 21.4.17 דחה הנתבע את התביעה, מאחר ולדידו, התאונה לא אירעה במהלך עיסוקו של התובע במשלח ידו אלא בעיסוקיו לצרכיו הפרטיים.

כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה.

2. כפי שעולה מכתב התביעה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, התובע היה עצמאי בעל מוסך לפחחות רכב בנצרת עילית. בכניסה למוסך ניצב ה "רמפה" אשר יועדה לכניסת רכבים לתוך המוסך.

ביום 17.7.16 התובע השתמש במים על הרמפה וכתוצאה מכך החליק ונחבל בכף ידו הימנית.
עוד באותו יום, בשעות הערב, התובע פנה למיון בי"ח העמק בעפולה – שם סיפר על האירוע התאונתי שקרה באותו יום. במסגרת הבדיקות אובחן כסובל משבר בסיס מסרק V כף יד ימין. בהמשך, נערכו לו בדיקות נוספות והוא אובחן כסובל מתסמונת התעלה הקרפאלית מימין וכן מתסמונת לכידה אולינרית מימין.
התובע טען, כי הנתבע טעה במסקנתו ובהחלטתו, שכן התאונה התרחשה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו.

3. בכתב ההגנה, הנתבע טען כי ביום 17.7.16 לא אירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו בעבודה; לא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק; אין כל קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין הליקוי הנטען; הליקוי הינו תוצאה של מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בעבודת התובע.

4. מאחר והנתבע הכחיש קיומו של האירוע הנטען ובשים לב למחלוקת העובדתית, ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירים.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
הנתבע, מצידו, הגיש את הודעתו של התובע לחוקר מטעם הנתבע.

ביום 3.10.18 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העיד התובע.

המסגרת הנורמטיבית

5. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: " החוק"), מגדיר "תאונת עבודה" כדלקמן:
"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה, יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. לעניין הקשר הסיבתי צריך שיהיה גורם מסוים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום.
(ראו דב"ע לה/60-0 דוד יצחקי נ' המוסד פד"ע ז 332 וכן דב"ע מח/50-0 המוסד לביטוח לאומי - מלכה ויקטור פד"ע כ 284).

על התובע להביא ראשית ראיה "שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה".
(ראו דב"ע מד/0-90 צבי שפיר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 93).

השאלה שבמחלוקת

6. האם ביום 17.7.16 אירע לתובע אירוע תאונתי בעבודה?

דיון והכרעה

7. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי לאחר שעיינו בכלל החומר שהונח בפנינו, לרבות התיעוד הרפואי, ובעדויות (הן בפני בית הדין והן בפני החוקר), מצאנו כי התובע לא הצליח להרים את הנטל לשכנענו באשר להתרחשותו של אירוע תאונתי ונפרט.

8. כבר נקבע כי בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים, זאת מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים. זאת משום שיש להניח, כי אדם הפונה לקבלת טיפול רפואי ימסור את מלוא המידע הרלוונטי, על מנת לזכות בטיפול נכון (ראו עב"ל 696/08 ויקטוריה ביזרמן - המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 10.12.09).

בהקשר זה, נפסק כי יש ליחס משקל להיעדר התייחסות לרקע התאונה על ידי המבוטח בבואו לקבל טיפול. הדברים נכונים ביתר שאת בפגיעות מסוג הפגיעה הנטענת במקרה דנן בעיקר שעה שגם אליבא דתובע, לא היו עדים לאירוע הנטען – כך שהתובע הינו העד היחיד בענייננו. על מנת להוכיח אירוע בעבודה בסוג זה של תביעות, יש להביא הוכחה ברורה לכך, לדוגמא באמצעות ראיה בדבר הודעה מיידית על כך לגורם המטפל.

9. מתיקו הרפואי של התובע עולה כי הוא פנה לראשונה למיון בי"ח העמק ביום האירוע (17.7.16) אולם לא תיאר אירוע כלשהו בעבודתו, וכך נרשם בדו"ח המיון : "בן 46, נפל נחבל בכף יד ימין".

10. רק לאחר 9 ימים, ביום 26.7.16, פנה התובע לקופת החולים, שם ציין לראשונה כי הפגיעה ארעה בעבודה: "לפי דבריו ביום 17/7/2016 בשעה 14 בערך היה מעורב בתאונת עבודה החליק ונפל נחבל בכף יד ימנית".

11. ביום 2.3.17, למעלה מ-7 חודשים מיום האירוע הנטען, פנה התובע לבית חולים העמק וביקש לתקן את דו"ח המיון מיום 17.7.16. משכך, התובע קיבל תיעוד רפואי מתוקן אשר בו נרשם: "בן 46, נפל במסגרת עבודתו, ונחבל בכף יד ימין" (ההדגשה אינה במקור – מ.ק).

כשהתובע נשאל על כך במהלך עדותו בבית הדין, השיב :

"...הוציאו לי מסמך, אני זוכר בזמנו שרצתי לחפש את הרופא שטיפל בי ועד שמצאתי אותו באיזו מחלקה הוא סידר את זה והוציא מסמך שרשום עליו שנפלתי במסגרת העבודה". (ראו ע' 7 ש' 13-15 לפרוטוקול).

12. מהמסמך המתוקן האמור, לא ניתן להסיק שהתובע אכן הזכיר בביקורו מיום 17.7.16, בזמן אמת, שנפגע בעבודתו, ואין להסיק מהמסמך המתוקן כי אכן ביום 2.3.17 זכר הרופא את מה שנאמר על ידי התובע ביום 17.7.16.

13. זאת ועוד, מפאת חשיבות הדברים, נתאר להלן את השתלשלות העניינים שהובילה ל הוצאת המסמך הרפואי המתוקן.
התובע טען, כי משהבין שלא נכתב בדו"ח המיון שנפגע בעבודה פנה לפקידה בבית החולים וביקש לתקן את הדו"ח. וכך העיד:

"הבעיה בביה"ח שלמרות שציינתי כשהגעתי שנפלתי בעבודה, עם הכאבים והלחץ לקחתי את הניירות והלכתי ולמחרת הסתכלתי או באותו לילה ולא ראיתי שרשמו שזו תאונת עבודה אז חזרתי למחרת, אני לא בטוח אם למחרת שני או שלישי אבל חזרתי יום או יומיים אחרי ואמרתי לפקידה שלא רשום תאונת עבודה אז היא אמרה שזה מופיע במערכת, אמרתי לה בסדר. ככה היא אמרה לי. אחרי שהגיע החוקר הוא אמר לי שזה לא מספיק שזה מופיע במערכת ושאני חייב להשיג את המסמך מביה"ח, אז חזרתי ואמרתי מה שקרה ושציינתי כמה פעמים ושאלו אותי בכמה שלבים, מהפקידה במיון ועד לרופא בפנים שאלו מה קרה והסברתי להם. אמרתי להם שזה קרה בעבודה"(ראו ע' 7 ש' 4-12 לפרוטוקול).

ראשית, נציין כי טענת התובע לפיה פנה לבית החולים ונאמר לו על ידי הפקידה ש"התאונה רשומה במערכת" - מנוגדת לרישומים הרפואיים, ומכל מקום לא הוכחה.

שנית, אם התובע היה מודע באופן כזה לחשיבות התיעוד הרפואי, ואף נסע לבית החולים פעם שנייה במיוחד לצורך אותו תיעוד, ללא קבלת טיפול רפואי, תמוה מדוע הסתפק באמירה של הפקידה בבית החולים ולא פנה לקופת החולים למשל , יום או יומיים לאחר האירוע הנטען, לצורך תיעוד הדברים כהווייתם (בדיוק כפי שעשה ביום 26.7.16).

נקודה שלישית אותה נדגיש, התובע לא ביקש לזמן לעדות את הפקידה מבית החולים, ואף לא את הרופא שטיפל בו . המדובר בעדים שיש ביכולם, לכאורה, לאשש את דבריו.

נוסיף, כי אי הבאת העדים הרלוונטיים אינה עניין של מה בכך, מה שכאמור מעלה סימני שאלה משמעותיים באשר לעצם התרחשותו של אירוע תאונתי כלשהו.

14. באשר למועד קרות האירוע הנטען – בהודעתו לחוקר , התובע נשאל על ימי עבודתו, וכך השיב: "אני לרוב עבדתי מיום שני ועד יום שבת ולפעמים בימי ראשון גם עבדתי. בימי ראשון אני הייתי יוצא לעבודה רק אם היה לחץ בעבודה הכוונה הייתי צריך לשחרר רכב ללקוח" (ע' 1 ש' 10-12 להודעת התובע – ההדגשה אינה במקור – מ.ק ).

מאחר שהאירוע הנטען התרחש ביום ראשון, קרי ביום עבודה שהינו בבחינת החריג לכלל וביום בו עבד התובע לבד ללא סיוע של עוזרו , היינו מצפים ממנו לזכור פרטים בסיסיים מאותו יום, כמו שם בעל הרכב, סוג הרכב שבגללו הגיע לעבודה ביום המנוחה השבועי לבדו , וכד'. אולם, התובע לא ידע ליתן פרטים אלו, השיב שאינו זוכר, ועדותו בעניין זה לא הייתה אמינה עלינו.

נוסיף ונאמר, שעל אף שהתובע ציין בהודעתו לחוקר כי אינו זוכר של מי הרכב, למי הוא שייך ומתי הוא נמסר לבעליו, הוא מסר במהלך עדותו בבית הדין כי במוסך יומן בו אמור להופיע של מי הרכב ומתי הרכב נכנס ויצא מהמוסך (ראו ע' 3 ש' 27-29 וע' 4 ש' 1 לפרוטוקול). דא עקא, התובע לא הציג, בשום שלב של הדיון את אותו יומן שיכל לאשש את גרסתו.
ידועה ההלכה שראיה שהיה בה כדי לסייע בידי בעל דין ולא הוגשה על ידו, חזקה שאילו היה מוגשת הייתה פועלת לחובתו. משכך הם פני הדברים – יש באמור כדי לפעול לחובת התובע.

15. זאת ועוד. מהודעת התובע לחוקר, עולה כי התובע עבד ביום ראשון כאשר היה לחץ, קרי כשצריך לשחרר רכב ללקוח (ראו ע' 1 ש' 10-11 להודעת התובע), כך שהתובע הגיע לעבודה ביום ראשון, לכאורה, על מנת לשחרר את הרכב ללקוח.

התובע לא הוכיח את אותו "לחץ בעבודה" בעטיו נאלץ להגיע לעבודה ביום ראשון, יום המנוחה שלו. אך סביר לצפות שאם אכן היה לחץ אמיתי, הרכב היה נמסר לבעליו בו ביום. ביום ראשון. שהרי גרסתו של התובע הינה כי סיים לשטוף את הרכב, כך שהרכב היה מוכן (ונזכיר. התובע פנה לקבלת טיפול רפואי רק בשעות הלילה של יום האירוע הנטען). ואם לא נמסר ביום ראשון – אז ביום שני.
אולם, התובע העיד, באשר למועד המסירה של הרכב כי "אני אומר לך שאני לא זוכר אם נמסר ביום ראשון אם בכלל ביום שני או אפילו ביום שלישי. אני לא זוכר" (ראו ע' 5 ש' 26-27 לפרוטוקול). ולכן, לא שוכנענו באשר לאותו "לחץ" שהצריך עבודה באותו יום ראשון כדי "לשחרר רכב ללקוח".

16. התובע ציין בפני החוקר, כי בא לעבודה "כדי לסיים הרכבה ברכב" וכדי לקחת שיק (ראו ע' 1 ש' 18-19 לפרוטוקול). התובע אף שטף את הרכב עם סיום עבודתו עליו: "...בעבודה שלי יש הרבה אבק אז לא נעים למסור ככה את הרכב. לכל הלקוחות הייתי שוטף ככה בחפיף. זה אותו רכב שעבדתי עליו" (ראו ע' 4 ש' 28 וע' 5 ש' 1-2 לפרוטוקול). מ כאן עולה , כאמור, כי התובע סיים לעבוד על הרכב בעטיו הגיע לעבודה ביום האירוע, אולם בהמשך עדותו , גרסתו השתנתה וממנה עולה כי לתובע נותרה עוד עבודה על הרכב, גם ביום שני. התובע נשאל:
"ש. זה לא משנה מתי אתה מפקיד, יכולת לחכות ליום שני ללכת לעבודה לקחת את הצ'ק וללכת לבנק.
ת. היו לי עוד עבודות ניירת במוסך ועבודות הרכבה לרכב הזה".
((ראו ע' 6 ש' 8-10 לפרוטוקול -ההדגשות אינן במקור – מ.ק).

17. יוצא אפוא, כי לא שוכנענו באשר ל"צורך" המיוחד שהתעורר להגיע לעבודה ביום האירוע הנטען, ביום ראשון, הגם שמדובר ביום המנוחה של התובע – מה שמטיל צל כבד על גרסתו של התובע.

18. ההגעה למוסך לצורך לקיחת המחאה (שיק) – נדבך נוסף עליו הסתמך התובע לצורך הסברו באשר לשאלה, מדוע התייצב לעבודה ביום המנוחה שלו, היה לצורך לקיחת שיק של לקוח שהיה עליו להפקיד בחשבון הבנק: "... וגם הייתה עבודת ניירת שזה צ'ק של לקוח" (ראו ע' 3 ש' 2-4 לפרוטוקול).

בנוגע לשיק, אשר לטענתו היה עליו להפקיד בהקדם , התובע, נשאל על ידי החוקר:

"ש. אתה זוכר ממי היה הצ'ק?
ת. לא.
ש. מה הסכום?
ת. לא.
ש. אתה זוכר איך הפקדת צ'ק דרך קופה של הבנק – פקיד או עמדה חיצונית?
ת. אני לא זוכר איך במשוב או בבנק. אולי ביום ראשון הפקדתי צ'ק זה רק דרך משוב כי בנק סגור ואם הפקדתי ביום שני אז יכול להיות דרך משוב או פקיד לא זוכר" (ראו ע' 2 ש' 42-48 להודעת התובע) .

כעולה מהנספח שצורף לתצהיר התובע, ביום שני בסביבות השעה 10:00, הופקד בחשבונו של התובע שיק, מכאן לא ברור מדוע היה חשוב לתובע להגיע לעבודה במיוחד ביום ראשון לקבלת השיק. גם הסברו של התובע במהלך עדותו, לפיו לא המתין ליום שני לקבלת השיק מאחר שהיו לו עוד עבודות ניירת במוסך ועבודות הרכבה לרכב המדובר – לא נתמך בראיה כלשהי.

סיכום

19. לאור כל האמור לעיל, בשים לב לתיעוד הרפואי, לעדותו ולסתירות שמצאנו בגרסתו של התובע ובשים לב לכך שגרסתו של התובע לא נתמכה בראיות מהימנות, אנו קובעים כי הוא לא הרים את הנטל להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי בעבודה.

לפיכך, דין התביעה להידחות.

משמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

20. הצדדים רשאים להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, ה' אדר ב' תשע"ט, (12 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מימון אבוקרט
נציג ציבור עובדים

מוסטפא קאסם שופט

גב' מאירה רון בן דרור
נציגת ציבור מעסיקים