הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ת"פ 50389-06-19

בפני כב' הנשיא שמואל טננבוים

המאשימה:

מדינת ישראל,
ע"י ב"כ עו"ד רינת יאיר-איון

-

הנאשמים:

  1. אל.פי.סי. מרום מערכות וניהול בע"מ
  2. פנחס לויבצקי

ע"י ב"כ עו"ד קלי אנטון

החלטה

1. זוהי החלטה בבקשת הנאשמים למחיקת האישום השני מכתב האישום מושא התיק, מחמת חוסר סמכות מקומית.

2. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשמים עבירות על חוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – חוק עובדים זרים). בכתב האישום מפורטים שני אישומים: האישום הראשון עניינו בעבירות שנעברו, לכאורה, ביחס ל – 31 עובדים אשר נמצאו בביקורת שערכה המאשימה ביום 10.1.2017 בעיר קרית גת. האישום השני עניינו בעבירות שנעברו, לכאורה, ביחס לשלושה עובדים אשר נמצאו בביקורת שערכה המאשימה ביום 3.3.2016 בעיר פתח תקווה.

3. במסגרת תגובתם לכתב האישום טענו הנאשמים כי בהתאם לסעיף 6 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ), כתב האישום בנוגע לאישום השני הוגש לבית דין זה בחוסר סמכות מקומית, הואיל ואין חולק כי העבירות בוצעו בעיר פתח תקווה אשר נמצאת בתחום שיפוטו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (אשר שוכן בבת ים). בנוסף נטען כי מקום מושבה של הנאשמת 1 הוא בעיר פתח תקווה ומקום מגוריו של הנאשם 2 הוא בעיר ראשון לציון, המצויים, אף הם, בתחום שיפוטו של בית הדין בתל אביב. על בסיס כך ביקשו הנאשמים למחוק את האישום השני מכתב האישום מושא תיק זה.

4. בתגובה שהגישה המאשימה נטען כי בהתאם לסעיף 6 לחסד"פ הסמכות המקומית בנוגע לאישום השני אכן מסורה לבית הדין בתל אביב, אם כי בית דין זה קנה סמכות לדון באישום זה מכוח סעיף 7 לחסד"פ. נטען כי בכתב האישום צורפו שני האישומים בהתאם למצוות סעיף 86 לחסד"פ המאפשר צירוף אישומים הכוללים עובדות דומות, אף אם הם שייכים למחוזות אחרים. בהקשר זה נטען כי ריכוז המאמץ בנוגע לנאשמים המרבים לעבור עבירות מאותו סוג, תוך איסוף תיקי חקירה בעניינם לכתב אישום אחד, מייעל את ההליך, חוסך במשאבים ומאפשר לבית הדין לקבל תמונה מלאה אודות הנאשמים בנוגע למסכת העבירות שעברו בתקופה נתונה.

5. בתשובה שהוגשה מטעם הנאשמים נטען כי אין מדובר באישומים שיש לצרפם לכתב אישום אחד בהתאם לסעיף 86 לחסד" פ. נטען כי אין מדובר באותן עובדות או בסדרת מעשים הקשורים זה לזה המהווים פרשה אחת, כאשר המסכת העובדתית של כל אחד מהאישומים שונה ועדי המאשימה בנוגע לכל אחד מהאישומים אינם זהים. כמו כן נטען כי הגשת שני האישומים באותו כתב אישום מקפחת את זכות הנאשם להגן על עצמו ועשויה להביא לעיוות דין.

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. אין מחלוקת בין הצדדים כי על פי סעיף 6 לחסד"פ הס מכות המקומית לדון באישום השני מסורה לבית הדין בתל אביב. לפיכך, השאלה שדרושה הכרעה היא האם בית דין זה קנה סמכות לדון באישום השני מכוח סעיף 7 לחסד"פ שזה לשונו –

"צורפו אישומים בכמה עבירות או הואשמו כמה נאשמים בכתב אישום אחד, מוסמך לדון בענין כל בית משפט אשר לו השיפוט, לפי סעיף 6 באחת העבירות או על אחד הנאשמים".

7. על פי לשון הסעיף, בית הדין יקנה סמכות לדון בכתב אישום אף אם הוא אינו בעל הסמכות המקומית מכוח סעיף 6 לחסד"פ, וזאת מקום שבו צורפו אישומים לכתב אישום אחד. השאלה העולה מטענות הצדדים היא האם צירוף האישומים לכתב אישום אחד נעשה כדין.

8. סעיף 86 לחסד"פ, שענייננו צירוף אישומים, קובע כדלהלן -

"מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת; בצירוף אישומים כאמור מותר, על אף כל דין אחר, לצרף לאישום בבית משפט מחוזי גם אישום בעבירה שאינה פשע".

9. בנסיבות המקרה יש לראות באישומים שפורטו בכתב האישום ככאלה המהווים סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת. שני האישומים מיוחסים לאותם נאשמים והם עוסקים באותן עבירות, כאשר העבירות התגלו, כביכול, בביקורות שנערכו לנאשמת בשני מועדים שונים שחלו במהלך תקופת זמן קצרה יחסית (של כשנה). למעשה מדובר, לכאורה, ב"פעולה עבריינית" אחת שנעשתה בזמנים שונים אך רצופים, שעניינה העסקת עובדים זרים שלא כדין על ידי הנאשמת. סבורני, כי קיום דיון נ פרד בכל אחד מכתבי האישום יהווה פיצול מלאכותי של פרשה אחת אשר ראוי כי תתברר בפני מותב אחד ותוכרע על ידו.

10. לא מצאתי ממש בטענות הנאשמים לפיה הגשת שני האישומים באותו כתב אישום מקפחת את זכות הנאשם להגן על עצמו ועשויה להביא לעיוות דין. נהפוך הוא – שמיעת האישומים במאוחד עשויה למנוע עיוות דין בכך שהיא תייעל את ההליך הדיוני, תמנע בזבוז זמן יקר והכרעות סותרות.

11. לאור האמור, משהאישומים צורפו כדין לכתב אישום אחד, ונוכח הוראות סעיף 7 לחסד"פ, לבית דין זה מסורה הסמכות המקומית לדון באישום השני ודין בקשת הנאשמים להידחות.

12. סוף דבר – הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תש"פ, (08 יולי 2020), בהעדר הצדדים.