הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע פ"ה 47093-05-15

לפני: כב' השופט יוסף יוספי
נציגת ציבור (עובדים) – גב' בת שבע זיידמן
התובעים:
.1 ציון סויסה
.2 שלום מלכה
.3 פינטו מכלוף
.4 חיים אסולין
.5 סימון אלופר
.6 יהודה מימון
.7 הנרי הרוש
.8 שלמה אמסלם
.9 עדרי יעיש
.10 עזבון המנוח רפאל עמר ז"ל
.11 מתתיהו אפריאט
.12 יצחק אוליאל
.13 מכלוף צרפתי
כולם ע"י ב"כ: עו"ד אהוד שילוני

נגד

הנתבעת:

צדדים דרושים להליך:

חברת נמל אשדוד בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד מיכל הברפלד ו/או עו"ד הדר אלאור

1. מדינת ישראל – הממונה על השכר
ע"י ב"כ: עו"ד מירן ספר
2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
ע"י ב"כ: עו"ד אלעד מורג

פסק דין

1. לפנינו תובענה שהגישו 13 תובעים, שפרשו מעבודתם בנתבעת (למעט התובע הנרי הרוש, שעודנו עובד). התובעים היו עובדים ותיקים בסקטור תפעול, שעברו לשמש כמ"מ מנהלי עבודה בסבב (להלן: "מ"מ מנ"ע בסבב ") מכוח הסכם קיבוצי מיוחד משנת 2005.
הסעד המבוקש כמופיע בסיכומי התובעים הינו חישוב גימלת הפרישה של התובעים בהתאם לזכויותיו של מנהל עבודה חדש.

טענות התובעים

2. בפתח הדברים נפרט, כי הסעד המבוקש כפי שפורט לעיל הינו כמפורט בסיכומי התובעים. בכתב התביעה נתבעו סעדים נוספים, אולם אלה נזנחו בסיכומי התובעים, ולפיכך אין לדון בהם.

3. לטענת התובעים, היה מקום למנות אותם להיות מנהלי עבודה מכוח הכלל שהיה קיים בנמל ביחס לעובדי תפעול ותיקים ששימשו כמ"מ מנ"ע. בניגוד לכך, הנתבעת העסיקה את התובעים בתפקידי מנ"ע לכל דבר, והם אף השתייכו לסקטור מנהלי עבודה, אך מאידך המשיכו להשתכר על פי דירוג פועלים ותנאי הפרישה שלהם לא היו כשל מנהלי עבודה .
הנהלת הנמל הבהירה שוב ושוב כי תסדיר את עניינם של התובעים. בפועל, ההנהלה זנחה את התובעים לעת פרישתם.

4. ההנהלה מנעה מהעובדים את האפשרות לזכות במכרז למינוי מנ"ע, והעדיפה לקדם עובדים צעירים יותר. בשנת 2003 החלה הנתבעת לפעול למינוי מנ"ע ולפתיחת קורס מתאים, אך היא מנעה מהתובעים להתמנות באופן רשמי למנ"ע.
בתחילה עשתה זאת בשנת 2003 עם פרסום מכרז ובו תנאי מפלה בדמות יתרת שירות של 10 שנים.
אח"כ עשתה זאת בשנת 2004, עת הפרה את התחייבותה לפתוח קורס מנ"ע. בעקבות זאת נחתם הסכם 2004 בו התחייבה לפתוח קורס ל-30 מנ"ע חדשים. בהקשר זה הובטח לתובעים כי ייפתח עבורם קורס ייחודי לתפקיד מנ"ע, וזאת ללא צורך בקורס המלא. לבסוף, עם הקמת החברה החדשה, זו התנערה מההתחייבות.
בשלישית עשתה זאת הנתבעת בשנת 2005, במסגרת הסכם מדריכים 2005, בו נקבע כי ההנהלה תבחר מועמדים למנ"ע מקרב המדריכים. במקביל, הועברו התובעים לסקטור מנ"ע, דבר שמנע מהם את האפשרות להתמודד לתפקיד מדריכים. המעבר לסקטור מנ"ע גם הוביל לכך שהתובעים יפסידו תוספת פנסיונית בגובה 20% מתוקף הסכם 2004.

5. לאורך השנים, התובעים קיבלו התחייבויות שהם יוגדרו כמנהלי עבודה על כל המשתמע מכך, אך בפועל נותרו במעמד של ממלאי מקום. בפועל, התובעים עבדו כמנהלי עבודה לכל דבר ועניין, לרבות בקשר לשיבוצים ולמטלות, וכן ביחס לכל רכיבי התפקוד.
6. הנתבעת התחייבה להגיע להסכמות בקשר לתובעים, וזאת גם במסג רת הסכם 2009, אך הפרה התחייבות זו.

7. במסגרת הספר הירוק נקבע, כי הדרגה ותנאי השכר נקבעים ע"פ התפקיד בפועל. לפיכך, הנתבעת הפרה הוראה זו, כמו גם הוראות נוספות בספר הירוק.

8. ביחס לממונה על השכר במשרד האוצר, הרי שאין לו כל מעמד בתיק דנן, באשר התובעים דורשים השוואת זכויות לעובדים המקבילים להם, בהתאם להסכמים קיבוציים שכבר אושרו על ידי הממונה.

9. לאור כל האמור לעיל, ביקשו התובעים לחשב את גימלתם בהתאם לזכויות מנ"ע חדש.
בהקשר זה יצוין, כי התובעים הצהירו כי הם מוותרים על כל סעד כספי שהתגבש עובר להגשת התובענה, כך שכל תביעותיהם והסעדים ההצהרתיים המבוקשים יוגבלו לתקופה שלאחר הגשת התובענה.

טענות הנתבעת

10. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף עקב מעשה בית דין, לאור שנפסק בפרשת צדיק, במסגרת פסק דינו של ביה"ד האזורי שאושר בביה"ד הארצי; וזאת מאחר ויש קירבה משפטית ועניינית בין התובעים כאן לתובע צדיק.

11. לחילופין, יש לדחות על הסף את התביעה מחמת שיהוי של כ-10 שנים, הסתמכות החברה ושינוי מצבה לרעה, וכן עקב חוסר תום לב.

12. הסכם 2004 חל רק על עובדים מסקטור תפעול, ואינו יכול לחול על התובעים שעברו לסקטור מנ"ע. התובעים היו מודעים בזמן אמת למסקנה ברורה זו.

13. הסכם 2005 יצר מעמד מ"מ מנ"ע בסבב לעובדים שלא זכו במכרז, אם בשל כך שלא עברו את קורס מנ"ע או שלא עמדו בדרישות המכרז. יצירת מעמד של מ"מ מנ"ע בסבב נבע מדרישת התובעים עצמם והיווה פשרה משמעותית מצד הנתבעת. לנתבעת לא היתה כל כוונה להשוות את ערך השעה הפנסיוני של התובעים לערך השעה הפנסיוני של מנ"ע. לפיכך, הסכם 2005 קבע מנגנון התאמת שכר, ש יישומו נעשה במועצת הייצור. מועצת הייצור אינה עוסקת בשכר פנסיוני אלא בפרמיות, שאינן חלק מהשכר הפנסיוני.
התובעים היו מודעים להוראות הסכם 2005 ולכל האמור לעיל, והבינו שהשכר שלהם נשאר בסולם דירוג של תפעול.
התובעים לא מונו לתפקיד מנ"ע, אלא לתפקיד מ"מ מנ"ע, ועסקינן בשני תפקידים שונים. ההכשרה לשני התפקידים שונה, ומנ"ע עוברים גם הכשרות ניהוליות שהתובעים לא עברו. בנוסף, מ"מ מנ"ע בסבב אינם יכולים לנהל שתי אניות במקביל, כפי שעושים מנ"ע, והתובעים אינם מוסמכים לערוך חוות דעת על עובדים, כפי שעושים מנ"ע.

14. לתובעים לא ניתנה כל הבטחה כי יהיו במעמד שווה למנ"ע או יקבלו שכר פנסיוני של מנ"ע. התובעים לא עברו לסקטור מנ"ע, אלא נשארו בדירוג פועלים, דבר שפורט בתלושי השכר שלהם. הממונים של התובעים הבהירו להם בזמן אמת כי למרות מעברם לייצוג ע"י ועד מנ"ע תפעול, לפי דרישתם, הם אינם מנ"ע ולא יהיו זכאים לתנאים של מנ"ע.

15. באשר לטענת התובעים, כי ניתנו להם הבטחות שתנאי העסקתם יוסדרו כפי שביקשו; הבטחות שניתנו טרם חתימת הסכם 2005 אינן רלוונטיות. שנית, הבטחות שניתנו כביכול ע"י גורמים שלא היו מוסמכים לכך, אינן תקפות. שלישית, התובעים גם לא הביאו לעדות את אותם גורמים שהבטיחו את ההבטחות הנטענות. כמו כן, ממילא יש לאשר תנאי שכר החורגים מהסכמים קיבוציים, וזאת בדירקטוריון, ברשות החברות ובממונה על השכר.
כמו כן, עסקינן בטענות כנגד הסכם קיבוצי שנחתם, הסכם 2005.
באשר להסכם 2009, הרי שצורף אליו נספח ובו התחייבות לנהל מו"מ. מו"מ אכן נוהל, אך לא גובשו לבסוף הסכמות. לתובעים הוצע לפרוש פרישה מוקדמת ולקבל דרגות פרישה, אך הם סירבו.

16. לא היתה כל פרקטיקה להענקת דרגות מנ"ע בפרישה של מ"מ מנ"ע. עסקינן בטענה שלא הוכחה ואף נסתרה.

17. גירסאות התובעים היו כלליות, מתחמקות ובלתי עקביות, והם גם נמנעו מלהביא לעדות עדים רלוונטיים.

18. הסכם 2005 הוא המקור הבלעדי ללמוד ממנו על תנאי שכרם של התובעים, ואף נכתב בו כי כל הוראה קודמת או הסכם או נוהג קודמים בטלים. בנוסף, הוראות הספר הירוק בדבר מילוי מקום ממילא אינן רלוונטיות, מאחר ואין מדובר במילוי מקום במובן הזמני של הדברים, והדברים עוגנו בהסכם 2005.
התובעים מנועים ומושתקים מלטעון כנגד הסכם 2005 לאחר שנהנו מהתגמול הכספי שקיבלו במסגרתו במשך שנים.

19. לממונה על השכר יש מעמד בהליך, כפי שאף נקבע בהחלטת ביה"ד אשר מכוחה הוא צורף כצד להליך.

20. מעמדת ההסתדרות לא עולה כי החברה הפרה את תנאי העסקתם של העובדים , וההליך אף נפתח כסכסוך פרט (ולא כסכסוך קיבוצי). בנוסף, ההסתדרות נמנעה מלהגן על עמדת התובעים בביה"ד, ואף ביקשה לפטור אותה מהתייצבות לדיונים.

עמדת הממונה על השכר

21. הממונה על השכר צורף כצד דרוש להליך. בהתאם לכך הגיש את עמדתו, ובתום ההליך הגיש את סיכומיו.

לגירסת הממונה, תנאי השכר שדורשים התובעים אינם נהוגים בשירות המדינה ולפיכך יש צורך באישור הממונה על השכר – שלא ניתן, ואף להיפך, באשר עולה כי הממונה התנגד בזמן אמת שהתובעים יפרשו בדרגת מנ"ע.

בהתאם להסכם 2005 דובר על תוספת שאינה פנסיונית, והסכם זה אושר על ידי הממונה. הסכם 2005 גובר על כל הסכם אחר קודם לו, לרבות הספר הירוק.

הבטחות מצד הנתבעת לא הוכחו, וממילא לא קיבלו את אישור הממונה.

גם לו היה קיים נוהג כנטען ע"י התובעים, הרי שגם הוא לא אושר ע"י הממונה.

עמדת ההסתדרות

22. ההסתדרות אף היא צורפה כצד דרוש להליך. לא ור זאת, הגישה עמדה קצרה, בה נכתב כי ככל שיתברר כי התובעים הופלו לרעה, הרי שברור מאליו שיש להביא לתיקון העוול.

דיון והכרעה

23. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי הגענו למסקנה כי דין התובענה להדחות מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

24. בתיק זה התקיימה מסכת ראיות. לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית, נחקרו המצהירים בדיונים שהתקיימו, ולבסוף הוגשו סיכומים מטעם כל הצדדים. התובעים גם הגישו סיכומי תשובה.
מטעם התובעים העידו הם עצמם, ובנוסף לכך העידו מטעמם מר אשר אוחיון – מזכיר ועד מנ"ע , וכן מר דודו אפריאט – חבר ועד עובדים .
מטעם ההסתדרות העיד מר אלון וייס – ממונה חטיבה ארצית של נמלי הים.
מטעם הנתבעת העידו מר אשר נהון – סדרן עבודה ראשי בדירוג מנ"ע, ומר יצחק בלומנטל – מנכ"ל החברה.

25. בתום שמיעת העדויות עולה, כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם. מנגד, הוכח כי הסכם 2005 הינו הסכם תקף ומחייב, וכי הוא המקור הבלעדי לקביעת זכויות התובעים, באשר עסקינן בהסכם קיבוצי מיוחד אשר נערך ונחתם במיוחד בעניינם של התובעים.
ועוד עלה, כי לאחר חתימת הסכם 2005 לא חלה כל התפתחות הגורעת מתוקפו או המשנה את שנקבע בו.
בהקשר זה נציין, כי עדי הנתבעת, מר בלומנטל ומר נהון העידו עדות אמיתית וכנה אשר התרשמנו שהיא מתארת דברים כהווייתם, ולפיכך יש לקבוע את התשתית העובדתית בהסתמך על עדויות אלה. מנגד, עדויות התובעים היו לא אחידות, ואף נפלו סתירות ביניהן. אצל חלק מהתובעים אף נפלו סתירות פנימיות בעדותם, והכל כפי שיפורט להלן. יתכן שהדברים נובעים מחלוף הזמן ומאי זכירת הפרטים לאשורם, אך יש לזכור כי את חלוף הזמן יש לזקוף לחובת התובעים, אשר השתהו בהגשת התביעה במשך כ-10 שנים.
באשר לעדותו של מר אלון וייס, העד מטעם ההסתדרות, הרי שזו לא תמכה בעדות התובעים, ובמובנים מסוימים אף חיזקה את גירסת הנתבעת.
להלן נפרט את השתלשלות העניינים מתחילתה ועד חתימת הסכם 2005. אח"כ נפרט את טענות התובעים המתייחסות לתקופה שלאחר חתימת הסכם 2005, ונבאר מדוע אין בכך כדי לגרוע מתוקפו.

26. התובעים הינם גמלאי הנתבעת, למעט התובע הנרי הרוש, שעדיין עובד. במשך שנים רבות עבדו בסקטור התפעול , אך שאפו להתמנות לתפקיד מנ"ע. שאיפה זו של התובעים לא נתגשמה, והם לא הצליחו להתמנות לתפקיד מנ"ע גם לאחר מכרז שהתקיים בשנת 2004. לאור זאת, התנהל מו"מ ממושך בין העובדים לנתבעת, שהסתיים ביום 25.5.05 בחתימת הסכם קיבוצי מיוחד: "הסכם העברת מדריכים למנ"ע ומ"מ מנ"ע בסבב" (להלן: "הסכם 2005"). על הסכם זה חתומה הנתבעת מחד, ומאידך ההסתדרות ושלושה ועדים.
בהסכם 2005 הוסכם באופן חריג, כי קבוצה מצומצמת של עובדי תפעול ותיקים יוכנסו לסבב המשמרות הקבוע של מנ"ע, וזאת בתור ממלאי מקום. עסקינן בקבוצת עובדים שלא עברו מכרז מנ"ע, מסיבות שונות, כמו אי עמידה בדרישות הסף או שלא עברו את המבחנים. עובדים אלה ממילא לא עברו קורס מנ"ע.
בהקשר זה יש לדחות את טענות התובעים לפיה הסכם 2005 הינו מפלה כביכול. עסקינן בהסכם שנבע מדרישות התובעים עצמם, נוהל מו"מ ממושך שההסתדרות היתה צד לו, וכן הוועדים הרלוונטיים, ובסופו של דבר חתמו כל אלה על הסכם קיבוצי מיוחד. הסכם זה היווה פשרה משמעותית מצד החברה, אשר מינתה את התובעים להיות מ"מ מנ"ע בסבב. הסכם 2005 קבע כי שכר העידוד של מ"מ מנ"ע בסבב ידון במועצת הייצור ..."כך שהכנסתו הכוללת מערך השעה והפרמיה של מ"מ מנ"ע בסבב תהיה שווה לזו של מנ"ע חדש".
בהתאם לכך, מועצת הייצור קבעה שכר עידוד בגובה של 5 שעות עבודה למשמרת.
עולה בבירור כי עסקינן בהשוואה של שכר הפרמיה בלבד, שאינה פנסיונית. מעבר לכך שמועצת הייצור עוסקת בפרמיות, שאינן חלק מהשכר הפנסיוני, הרי שלו רצו הצדדים ליצור השוואה בשכר הפנסיוני, הדבר היה נקבע במפורש בהסכם 2005, דבר שלא נעשה. הפיכת פרמיה לחלק מהשכר הפנסיוני מחייבת הסכמה מפורשת, שלא היתה קיימת כאן. בכל מקרה, נהיר כי לא היתה כוונה להפוך את התובעים למנ"ע לכל דבר, אלא רק למ"מ מנ"ע בסבב. שהרי, התובעים לא עמדו בדרישות לשם מינוי למנ"ע.
התובעים היו מודעים היטב להוראות הסכם 2005, כעולה מהעדויות שנשמעו. למשל, עדותו של התובע הרוש, אשר הודה כי השכר נשאר בסולם דרגות של סקטור תפעול, וכך גם עדותו של אוחיון, אשר היה שותף למו"מ. וכן כמובן עדותו של מר בלומנטל, עד הנתבעת. בנוסף, התובעים ראו מדי חודש כיצד בתלוש השכר של כל אחד מהם נרשמו הדברים במפורש ביחס לדרגתו.

27. אין לקבל את טענות התובעים כנגד הסכם 2005, באשר עסקינן בהסכם קיבוצי מיוחד אשר נחתם ופורסם כדין בשנת 2005. גם ההסתדרות, שהיתה צד להסכם, לא טענה דבר כנגדו בשום שלב. כמובן שאין לקבל טענות כנגד הסכם זה, שנטענו 10 שנים לאחר שנחתם.
בנוסף, התובעים נהנו מהתגמול הכספי שקיבלו במסגרת ההסכם, וזאת במשך שנים רבות. והנה, לאחר חלוף שנים רבות אלה, התובעים טוענים כנגד ההסכם, ואת זאת אין לקבל. עסקינן בתובעים שפעלו בהתאם להסכם ונהנו ממנו, ולפיכך מושתקים מלטעון כנגדו כעת.

28. אין לקבל את טענות התובעים, המסתמכות על כך שהם תפקדו למעשה כמנ"ע. ראשית, הסכם 2005 קבע את מעמדם ואת תפקידם. שנית, הוכח כי בפועל הדברים התרחשו בהתאם להסכם 2005, והתובעים שימשו מ"מ מנ"ע בסבב, ולא מנ"ע.
ראשית, ההכשרה לתפקיד מ"מ מנ"ע בסבב שונה לגמרי מההכשרה לתפקיד מנ"ע. התובעים עברו קורס מזורז וקצר, ואילו קורס מנ"ע ארוך פי 6 בהיקף שעות הלימוד. בנוסף, מנ"ע עברו הכשרות ניהוליות אשר התובעים לא עברו, לרבות סדנת ניהול והכשרה ניהולית, בעוד שהתובעים עברו הכשרה נפרדת בת יום אחד בלבד.
כמו כן, התובעים אינם מוסמכים לערוך חוות דעת על עובדים, היות ולא עברו הכשרה בתחום כפי שעברו מנ"ע.
ובאשר לתפקוד המעשי; הוכח כי מנ"ע מוסמכים לנהל שתי אניות במקביל ואילו התובעים הוסמכו לנהל רק אניה אחת. חלק מהתובעים טענו, כי בפועל ניהלו שתי אניות במקביל, אך נאלצו להודות כי הדבר התרחש במקרים בודדים בלבד, ובכל מקרה אין בכך כדי ללמד כי כך עשו דרך קבע. התרשמנו, כי מדובר באבחנה הנובעת מההסמכה השונה של שני תפקידים, וכי אין מדובר באבחנה שבאה לעולם לצורך ההליך דנן.
מכך עולה, כי התובעים לא תפקדו כמנ"ע, אלא בתפקיד אחר ושונה, מ"מ מנ"ע בסבב.

29. מעבר לכך שהתובעים ידעו בזמן אמת כי הם לא ימונו למנ"ע ולא יהיו זכאים לתנאים של מנ"ע, גם בפרישתם, הוכח כי בזמן אמת הגורמים המוסמכים בנתבעת הבהירו זאת לתובעים.
מר בלומנטל העיד, כי הוא עצמו הבהיר זאת לתובעים מספר פעמים, בנוסף למר עובדיה כהן שעשה כן. הוכח, כי לתובעים הוסבר שוב ושוב כי גם בפרישה לא יהיו זכאים לדרגות ולתוספות של מנ"ע. הדבר גם עולה בבירור מהרשום בתלושי השכר של התובעים, כפי שפורט לעיל.

30. התובעים טענו להבטחות שניתנו להם, לפיהן יוסדרו תנאי העסקתם תוך השוואה לאלה של מנ"ע.
בהקשר זה יש לבחון שתי תקופות זמן שונות.
באשר לתקופה שקדמה להסכם 2005; כל הבטחה שכביכול ניתנה אינה תקפה, מאחר ובהסכם נקבע במפורש כי תנאי עבודת התובעים ייקבעו אך ורק בהתאם להוראות הסכם 2005, ולא יחולו הוראות כל הסכם, נוהג, ונוהל שקדמו להסכם. מאותה סיבה גם אין לקבל טענה לכל נוהג שהיה קיים עובר לחתימת ההסכם.
באשר לתקופה שלאחר חתימת ההסכם; מן המפורסמות כי הבטחה לעובד צריך שתינתן ע"י מי שמוסמך לכך. לפיכך, הבטחות שנטען שניתנו על ידי רע"ן תפעול או רמ"ד הדרכה, אינן תקפות.
באשר להבטחות שניתנו כביכול ע"י מנכ"ל החברה, מנהל הנמל או יו"רית החברה, הרי שגם אלה אינם מוסמכים לאשר תנאי שכר המנוגדים לקבוע בהסכם 2005. בכל מקרה, כל הבטחה מאחד מאלה צריכה להיות מאושרת ע"י הדירקטוריון וע"י הממונה על השכר, ואישורים כאלה לא ניתנו.

בנושא זה נקבע בפסיקה לא אחת מהן הדרישות להתקיימות הבטחה מנהלית, לרבות במסגרת פרשת פרדקין, שם נקבע כדלקמן:

"האם ניתנה למערער הבטחה מנהלית?
44. הבטחה מנהלית, כשמה כן היא, "הבטחה שניתנה על-ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי והצד השני מקבל אותה בצורה זו"
( בג"ץ 135/75 סאי-טקס קורפוריישן בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, ל(1) 673 676 (1975)).
45. ...
46. על מנת להוכיח שכלולה של הבטחה מנהלית, על הטוען לקיומה להראות כי ניתנה הבטחה ברורה ומפורשת; על ידי בעל סמכות לתיתה; בכוונה להקנות לה תוקף משפטי; וכי אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה (ראו למשל: בג"ץ 397/10 אפללו ואח' נ' צבא הגנה לישראל - מחלקת מופ"ת (15/12/2011); ולהרחבה: יואב דותן הנחיות מינהליות 155-153 (תשנ"ו) ".

ראו: ע"א 6132/16 ‏פרדקין - מדינת ישראל, יחידת המפקח על המכרות‏ (מיום 15.2.18).

במקרה דנן, לא הוכח כלל שניתנה הבטחה מפורשת. יתכן וגורם כזה או אחר הבטיח לבדוק את הנושא, אך לא מעבר לכך. בכל מקרה, לא מדובר בבעלי סמכות לתת הבטחה שכזו, וגם לא בכוונה להקנות לה תוקף משפטי.

31. חשוב לציין, כי התובעים טענו טענות שונות ביחס לדברים שנאמרו להם ע"י גורמים שונים, אולם הם לא הביאו אותם למתן עדות.
מדובר בגורמים שכבר לא עובדים בנתבעת, לא היתה כל מניעה לזמנם לעדות ולא פורטה כל סיבה שמנעה זימונם לעדות .

בהקשר זה ידועה ההלכה לפיה :

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה,שמעמידים
בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו,
ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר
סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל
זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים,
וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-
הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

ראו:
ע"א 548/78 שרון - לוי פד"י לה (1) 736 ,760 (ההדגשות הוספו).

וכן ראו :

ע"א 2273/90 לימה בע"מ - רוזנברג, פד"י מז (2) 605, 615.
ע"א 3199/93 קראוס - ידיעות אחרונות בע"מ, פד"י מט (2) 843.
יעקב קדמי, על הראיות (מהדורת תשנ"ט ), עמ' 1396 - 1398.

לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי אי הבאת אותם גורמים לעדות צריך לשמש כנגד התובעים.

התובעים גם טענו כי היתה פרקטיקה להענקת דרגות מנ"ע בפרישה של מ"מ מנ"ע. עסקינן בטענה שלא הוכחה ואף נסתרה. גם בנושא זה לא הובאו עדויות מטעם התובעים..

32. אין לקבל את טענת התובעים אשר הפנו להוראות הספר הירוק.
ראשית, עסקינן בהסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 16.11.66. לפיכך, הסכם 2005 גובר עליו, באשר הוא מאוחר יותר. בהקשר זה, נציין כי בהסכם 2005 נקבע במפורש שכל הסכם קודם נסוג מפני הוראותיו, וכי הסכם 2005 מסדיר מיצוי תביעות וטענות התובעים.
בנוסף, אין מקום להפנות להוראות הספר הירוק בנושא מילוי מקום, באשר במקרה דנן מדובר בתפקיד קב וע של ממלא מקום ולא בתפקיד זמני.
התובעים טענו שבמהלך השנים הוטלו עליהם משימות שונות ושלמעשה תפקידם השתנה, והפנו לפסיקה הקובעת קביעות בנושאים שכאלה. דא עקא, פסקי דין אלה אינם רלוונטיים לענייננו, באשר במקרה דנן עסקינן בהסכם קיבוצי מיוחד, הסכם 2005, בו הוסדר תפקיד מ"מ מנ"ע, ואין מדובר בהתנהלות בשטח שהכתיבה תפקיד שונה. הסכם 2005 קוים ע"י הצדדים, התובעים ביצעו את המטלות הנובעות ממנו בתפקידם כמ"מ מנ"ע בסבב, ולא הוטלו עליהם מטלות שונות .

33. בשנת 2004 נחתם הסכם להענקת תוספת של 20% לפרישה, ונקבע כי רשימת העובדים תיקבע ע"י ועד סקטור תפעול וציוד מכני. במסגרת זאת, הוועד הוא זה שקבע את רשימת העובדים המפורטת.
בסיכומיהם זנחו התובעים את הסעד המבוקש בנושא זה. עם זאת, גם לגוף העניין אין מקום לקבל טענות בנושא זה. עסקינן בהסדר שחל רק על עובדים בסקטור תפעול, ואילו העובדים עברו להיות מיוצגים בסקטור מנ"ע, ולפיכך ועד תפעול וציוד מכני לא כלל אותם ברשימה הרלוונטית. בנוסף, עסקינן במעשה עשוי משנת 2004 ואין לקבל טענות כנגדו כעת. ושוב נזכיר, כי בהסכם 2005 נקבע שהוא מהווה מיצוי של דרישות התובעים, וממילא גם ביחס להסכם 2004.
בהקשר זה יצוין, כי ההסתדרות הגישה בשעתו בקשת צד לפסילת הליך מכרז 2004, והבקשה נדחתה.

34. הנתבעת הפנתה לקביעות שנקבעו במסגרת פרשת צדיק.
בפרשה זו דובר על תובע שהגיש תובענה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכאי הוא לפרוש בתנאי פרישה של מנהל עבודה. אותו תובע אף הוא מונה להיות מ"מ מנ"ע בסבב, וחל עליו הסכם 2005.
הנתבעת טענה שעסקינן במעשה בית דין, המחייב גם את התובעים דנן. מעיון בפסק הדין בפרשת צדיק עולה, כי אין מדובר בנסיבות זהות, ולפיכך אין עסקינן במעשה בית דין.
עם זאת, ניתן ללמוד מן הקביעות באותו פסק דין. בבית הדין האזורי נקבע, כי הוסברו לעובדים ההשלכות של המעבר לתפקיד מ"מ מנ"ע בסבב, הן בע"פ והן בכתב. הערעור שהוגש נדחה, ונקבע כי בכך שהתובע עבר לסקטור מנ"ע ותפעול, הוא ויתר על זכותו להטבה מכוח הסכם 2004.
בכך יש כדי לדחות טענות כנגד תוקפו של הסכם 2004 גם במקרה דנן, ויש בכך כדי ללמד כי גם התובעים ידעו את ההשלכות של המעבר לסקטור אחר.

ראו: תע"א (ב"ש) צדיק- חברת נמל אשדוד בע"מ (מיום 10.5.10).
ע"ע (ארצי) צדיק- חברת נמל אשדוד בע"מ (מיום 26.1.12).

35. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי והתיישנות.

יש לקבל טענה זו בכל הנוגע לטענות התובעים ביחס להסכם 2005 וביחס להסכם 2004, שהרי התובענה דנן הוגשה בשנת 2015.

בהקשר זה אין לקבל את טענת התובעים שעילת התביעה קמה ביום ההגעה לגיל הפרישה. עסקינן בהסכם שנחתם בשנת 2005, לתובעים הובהר כי תנאי הפרישה שלהם לא יהיו כשל מנ"ע, ובתלושי השכר שלהם נרשם מדי חודש כי הם בדירוג פועלים. לפיכך, לא גילו התובעים כל דבר מפתיע בהגיעם לגיל פרישה, והעובדות היו ידועות משנת 2005.
למרות זאת, לא מצאנו לנכון להורות על דחייה על הסף של התביעה, והעדפנו את בירור הדברים לגוף העניין.

יצוין כי בשנת 2009 נחתם הסכם אליו צורף נספח, שגם עליו הסתמכו התובעים. בנספח זה התחייבה החברה להתחיל מי ידית במו"מ בעניין תנאי פרישה למ"מ מנ"ע בסבב.
על טענות התובעים בנושא זה לא חלה התיישנות, אולם יש לדחות אותן לגופן; באשר עולה, כי החברה ניהלה מו"מ, והועלו הצעות שונות, אשר לא הבשילו להסכם. הוכח כי החברה קיימה התחייבות זו בתום לב, ואף שאפה להגיע להסכם, אך הנסיון הכן והממושך העלה חרס שלא באשמת החברה. באחת ההצעות הוצע לתובעים לפרוש פרישה מוקדמת, ואז לקבל דרגות פרישה בהסכם קיבוצי חדש, אך התובעים דחו הצעה זו.

36. הממונה על השכר הגיש אף הוא סיכומיו, ויש לקבל את טענותיו כפי שפורטו שם.
מאחר ואין עסקינן בתנאי שכר שהוסכמו או שהונהגו בשירות המדינה, הרי שיש צורך באישור הממונה על השכר לתנאים הנתבעים, ואישור זה לא ניתן בשום שלב. נהפוך הוא, הוכח כי הממונה על השכר אישר את הסכם 2005, ולא אישר דרישה להעניק לתובעים תנאי פרישה כמנהלי עבודה.

37. מכל האמור לעיל עולה, כי דין התובענה להדחות.
תנאי העבודה והפרישה של התובעים הוסדרו בהסכם קיבוצי מיוחד, הסכם 2005. התובעים היו מיוצגים ע"י ההסתדרות וע"י 3 ועדים, וכל אלה חתמו על ההסכם.
הסכם זה העניק לתובעים את שחפצו, ואיפשר להם לעבוד כמ"מ מנ"ע בסבב, הגם שלא זכו במכרז בנושא מנ"ע.
כמובן שלא ניתן היה להעניק לתובעים את מלוא התנאים הניתנים למנ"ע, מאחר והם לא זכו במכרז בנושא. עם זאת, הנתבעת ביצעה פשרה משמעותית לטובת התובעים, ולמעשה יצרה במיוחד עבורם את התנאים המופיעים בהסכם 2005.

התובעים לא פעלו כנגד הסכם 2005, וגם ההסתדרות לא טענה מעולם כנגדו. והנה, בחלוף 10 שנים הוגשה התובענה דנן, וזאת לאחר שהתובעים נהנו כל אותה תקופה מהכספים ששולמו להם בהתאם להסכם. היינו, הנתבעת קיימה את ההסכם במלואו במשך עשור, וכעת התובעים טוענים כנגדו.

אין לקבל את טענות התובעים בכלל, ובעיתוי זה בפרט. עסקינן בהסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ופורסם כדין, ואף ההסתדרות לא טענה כנגדו בשום שלב, לרבות בעמדה שהגישה בתיק דנן.

38. בשולי הדברים נתייחס לתובע סויסה, שהגיש תצהיר אך לא התייצב כדי להיחקר עליו. לאור התוצאה אליה הגענו, אין מקום לדון בבקשה למחוק את תצהירו או לחלופין ליתן לו משקל אפסי.

אחרית דבר

39. לאור כל האמור לעיל, יש לדחות בזאת את התביעות כולן.

40. באשר להוצאות משפט, החלטנו שלא להשית הוצאות על התובעים, וזאת לפנים משורת הדין.
הנתבעת ביקשה לחייב את התובעים בהוצאות ריאליות, והפנתה להתנהלות התובעים, לרבות לכך שגירסאות התובעים מתחמקות ובלתי עקביות.
הנתבעת הפנתה לסתירות הרבות בעדויות התובעים, ואף לכך שנפלו סתירות בין האמור בתצהיר לבין החקירה הנגדית.
אמנם הדברים נכונים, אך לאחר ששקלנו את מכלול הדברים, החלטנו לפעול לפנים משורת הדין ולא להשית הוצאות על התובעים.

41. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

42. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ח שבט תש"פ, (23 פברואר 2020), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציגת ציבור (עובדים) –
גב' בת שבע זיידמן

יוסף יוספי
שופט