הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ע"ר 46551-10-20

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
נציג ציבור (עובדים) – מר שרון מיכל
נציג ציבור (מעסיקים) – מר נתן חיים

המערערים:

  1. Tehlie Tesfu
  2. Hagos Abraham

ע"י ב"כ עו"ד תמיר שטינוביץ

-
המשיבים:

המשיבים
הפורמאליים:
1. ליאם נחמיאס חברה לבניין בע"מ,
ח.פ. 514443019
2. עופר רוטברג
ע"י ב"כ עו"ד אשר שור

3. חב' קיו צי לאגו בנייה והנדסה בע"מ, ח.פ. 515530665

4. יעד להנדסה ובנין ג.פ בע"מ, ח.פ. 510542350
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל יפרח

פסק דין

בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת אייד בזיני מיום 5.10.20 (להלן: ההחלטה) המורה לכל אחד מהמערערים להפקיד ערוב ה בסך של 2,500 ₪ למשיבה 1 וערובה בסך 1,500 ₪ למשיב 2, להבטחת תשלום הוצאות המשיבים 1-2 בתיק סע"ש 34307-05-19 המאוחד עם תיק סע"ש 34123-05-19.

רקע עובדתי

1. המערערים, אזרחי אריתראה, מבקש מקלט בישראל. המערערים טענו כי הועסקו על ידי מי מהנתבעות מחודש אפריל 2017 ועד לחודשים פברואר-מרץ 2019, כאשר לטענתם (השנויה במחלוקת בין הצדדים) לא קיבל ו תשלום על מלוא זכויותיהם.

2. ביום 15.5.19 הגישו המערער ים, כל אחד בנפרד, תביעתם כנגד חברת "הי גרופ-חי נחמיאס ניהול ואחזקות בע"מ" (להלן: חברת הי גרופ) והמשיבים 2-3 לתשלום זכויותיהם עקב עבודת ם. לשם השלמת התמונה יובהר כי ביום 9.12.19 תיקי המערערים אוחדו בהחלטת כב' הנשיא טננבוים; ביום 13.1.20 הנתבעת 1 צורפה לתביעה ( וחברת הי גרופ נמחקה); ביום 5.1.21 צורפה הנתבעת 4 לתביעה.

3. ביום 19.8.20 הגישו המשיבים 1-2 בקשה להורות למערערים להפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם היה והתביעה כנגדם תדחה או תימחק, שכן המערערים אינ ם תושב י או אזרח י ישראל וזאת בהתאם לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות). עוד נטען כי המשיבה 1 כלל לא העסיקה את המערערים ולא התקשרה עם המשיבה 3 בעניינם, ואילו המשיב 2 העסיק את המערערים לתקופה של 3 חודשים בלבד, כאשר זכויותיהם שולמו כדין.

4. המערערים התנגדו לבקשה לחייבם בהפקדת ערובה וטענו כי בתצהירים מצויה ראשית ראיה שלפיה המשיבה 1 הייתה זו שהפעילה את האתר שבו הועסקו והיא זו אשר העסיקה אותם בפועל ויש לחייבה לכל הפחות כמזמינת שירות. לעניין המשיב 2 נטען כי התביעה כנגדו הוא בסכום נמוך (4,138 ₪) והיא נלמדת בוודאות מתלושי השכר שהופקו ע"י המשיב 2. נטען כי המשיבה 1 תוכל לפרוע חובה מייתר המשיבים אשר אין חולק כי חייבים למערערים סכומים לא מבוטלים וכי המערערים עומדים בת נאי הטעמים המיוחדים על פי תקנה 116 לתקנות לקבלת פטור מהפקדת ערובה.

5. ביום 5.10.20 ניתנה החלטת כב' הרשמת אייד בזיני אשר קיבלה את הבקשה להפקדת ערובה, וקבעה:

"לאחר שבחנתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. תקנה 116א(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, תובע יחויב בהפקדת ערובה אלא אם הציג ראשית ראייה לתביעתו או יכולת פירעון או טעמים מיוחדים אשר יש בהם לפטור אותו מהפקדת ערובה. אשר למונח ראשית ראייה נקבע בפסיקה כי זו צריכה להיות בכתב, ואין די בראשית ראייה לעצם קיומם של יחסי עובד ומעסיק כי אם יש צורך בראשית ראייה לחוב הנטען או לאי תשלום הזכויות. כך גם, אין די בראשית ראייה למקצת מן התביעה.
עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעים לא הציגו כל ראשית ראייה לתביעתם כנגד הנתבעת 1, ולטענתם בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בינם לבין הנתבעת 1. אציין כי תחילה תבעו התובעים מעסיקה בשם חב' הי גרופ – חי נחמיאס ניהול ואחזקות בע"מ, ולאחר שהוברר כי זו הפסיקה פעילות ב-2012, ביקשו את תיקון כתב התביעה כנגד הנתבעת 1. לכתב התביעה צירפו התובעים תלושי שכר הנושאים את שמות הנתבעים 2 ו-3 וכאשר הנתבעים לא הציגו כל ראשית ראייה או פירוט כנדרש אשר יש בו להעיד על העסקתם על ידי הנתבעת 1. הנתבעת 1 טענה בכתב ההגנה כי כלל איננה עוסקת בבניה ומעסיקה עובדים בתחום הבנייה כי אם היא חברת נדל"ן יזמית העוסקת בייזום פרוייקטי בנייה לרבות פרויקט הבנייה נשוא כתב התביעה וכי אין להם כל קשר לנתבעת 3. כאמור התובעים לא הציגו כל ראשית ראייה המעידה על יחסי עובד ומעסיק בינם לבין הנתבעת 1 או ראייה לסתור טענות הנתבעת 1 האמורות. אציין כי ערה אני לתצהירי התובעים שהוגשו ולמסמך "בקשה להיתר בנייה" שצורף אליהם. אולם לא מצאתי כי יש במסמך זה כדי להעיד על היותה של הנתבעת 1 מבצעת הבנייה בפועל באתר, ובכל מקרה אין בו כדי להעיד על קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין התובעים לנתבעת 1. לכך אוסיף כי התובעים נמנעים מלפרט העובדות המקימות בסיס לטענה בדבר העסקתם על ידי הנתבעת 1, וטוענים בעלמא כי היו כפופים למנהליה של הנתבעת 1, נתונים להוראותיהם, ללא כל פירוט מינימאלי כנדרש בעניין זה.
אשר לנתבע 2, זה אמנם מודה כי העסיק את התובעים, אולם מתלושי השכר עולה כי האמור הינו באשר ל-3 חודשים בלבד מתוך סך כל תקופת התביעה, במסגרתם שולם לתובעים מלוא שכרם, וכן צורפה לכתב ההגנה הודעה לעובד על תנאי עבודה שניתנה להם. הנתבע 2 אמנם מודה בדבר אי תשלום פדיון חופשה לתובעים וטענת הקיזוז דינה להתברר במסגרת הליך ההוכחות, אולם פדיון החופשה מהווה מקצת מן התביעה, וכאשר התובעים אינם מבחינים בתביעתם אילו זכויויות הם תובעים מאילו נתבעים ובעבור איזו תקופה כך שהנתבע 2 נתבע על כל סכום התביעה ואילו הודאתו בעניין פדיון חופשה היא מקצת מן התביעה –וכאמור אין די בראשית ראייה למקצת מן התביעה.
אציין כי כעולה מתלושי השכר, מעסיקתם של התובעים במרבית התקופה היא הנתבעת 3, אשר לא הגישה כתב הגנה לתיק ואשר התובעים לא הציגו כל ראשית ראייה הקושרת בינה לבין הנתבעים הנוספים.
אין בידי לקבל את טענות התובעים בדבר יכולת פרעון, שכן ובאשר לטענה בדבר העדר הפרשות לפנסיה, יש חולק בדבר זכאותם של התובעים לתשלום זה, נוכח תקופת העסקתם על ידי הנתבע 2 ובאשר לפדיון החופשה, המדובר כאמור במקצת מן התביעה.

גם הטענה בדבר שיהוי בהגשת הבקשה שלפניי, דינה להידחות שכן זו הוגשה מיד לאחר קדם המשפט שהתקיים לפניי כבוד סגן הנשיא פרנקל, ואשר בהחלטתו התייחס לאפשרות הגשת הבקשה כאמור.

לאור כל המפורט לעיל ובאיזון שבין זכות התובעים לגישה לערכאות לבין זכותם של הנתבעים 1-2 שלא להיגרר להליכי סרק, ובשים לב לסכום התביעה העומד על סך של כ-130,000 ₪ לכל תובע, ללא אבחנה בין הנתבעים - יפקידו התובעים, כל אחד, ערובה להבטחת הוצאותיה של הנתבעת 1 בסך 2,500 ₪ ובאשר לנתבע 2, ובשים לב להודאה בדבר אי תשלום פדיון חופשה – סך של 1,500 ₪, כל אחד. סך הכל יפקידו התובעים, כל אחד, ערובה בסך 4,000 ₪. הערובה תופקד עד ליום 25.11.20. לא תופקד הערובה – תמחק התביעה ללא התראה נוספת.

לא מצאתי מקום לחייב את התובעים בהוצאות הבקשה, על מנת שלא להכביד הכבדה נוספת על התובעים, ואלו יילקחו בחשבון בתום ההליך.

על החלטה זו משיגים המערער ים בערעור זה.

6. הצדדים הסכימו כי פסק הדין בערעור יינתן על בסיס החומר המצוי בתיק בית הדין ללא צורך בקיומו של דיון.

טענות הצדדים

7. לטענת המערערים, הגם שתחילה התביעה הוגשה כנגד חב' הי גרופ, אין הדבר עומד לחובתם, שכן הן חב' הי-גרופ והן המשיבה 1 שייכות לאותה קבוצת חברות בשם "חי נחמיאס" והפיצול נועד למראית עין ומניעת מיצוי זכויות מאת עובדים. המערערים טוענים כי בתצהירם הציגו הסכם התקשרות בין המשיבה 1 למשיבה הפורמאלית 4, ולערעור אף צרפו מעטפות שבהם קיבלו שכרם הנושאות לוגו של המשיבה 1. המערערים טוענים כי מדובר בהע סקה מרובעת, אולם ביישום מבחני הפסיקה בדבר קיומם של יחסי עובד-מעסיק הרי שגם בעלות אתרי בנייה הן בעלות חבות לתשלום חובות קבלניות שירות המציבות עובדים בחצריהן. וכאן, לשיטת המערערים מדובר בראשית ראיה להוכחת תביעתם כנגד המשיבה 1.

8. אשר למשיב 2 נטען כי אין חולק כי הם הועסקו על ידו לתקופה של 3 חודשים לכל הפחות, והמשיב 2 אף הודה בדבר אי הפרשה הפרשות פנסיוניות ובדבר אי תשלום פדיון ימי חופשה. עוד נטען כי הוכחה ראשית ראיה לשעות הנוספות שביצעו אצל המשיב 2 ו כי המשיב 2 לא הציג דוחות נוכחות המבטלים ראיות המערערים.

9. לטענת המשיבים, החלטת הרשמת ניתנה ביום 5.10.20 ועל כן היה על הערעור להיות מוגש עד ליום 12.10.20 ואילו הוא הוגש בפועל רק ביום 22.10.20 ועל כן חלף המועד להגישו על פי התקנות וזאת אף ללא כל הסבר מניח דעת. לגופ ו של הערעור, חזרו המשיבים על טיעוניהם כי בין המשיבה 1 למערערים אין יחסי עובד-מעסיק כנטען על ידיהם וככל הנראה מדובר בחיפוש של "כיס עמוק" לתביעה. לעניין המשיב 2 נטען כי מדובר בתקופת עבודה של 3 חודשים בלבד, וספק אם יוכיחו תביעתם כנגד ו שכן זכויותיהם שולמו כדין.

10. לעניין הערעור, המשיבים טענו כי המערערים לא הוכיחו יכולת פירעון שכן טענה בדבר פרעון תוך תביעת השבה מנתבעות אחרות אינו עולה כדי יכולת פירעון וכי מדובר בסכומים קטנים ; כי לא הוכח ה כל ראשית ראיה כנגד המשיבה 1 ו כי החלטת הרשמת בעניין זה לא נפלה טעות, היא שקלה את השיקולים הראויים והגיעה להחלטה מאוזנת; כי רק בשלב הערעור הוגשה ראיה חדשה, וזאת ללא היתר מיוחד מטעם בית הדין . לעניין המעטפות נטען כי גם הן אינן מהוות ראשית ראיה מכיוון שרשום עליהן "חי נחמיאס מגורים והשקעות" וזאת אינה המשיבה 1 אלא יישות משפטית אחרת. משכך, אין לראות ב מערערים ככאלו העומדת להם ראשית ראיה, או יכולת פירעון או קיומו של פטור מיוחד – ועל כן יש להשאיר את החלטת הרשמת על כנה.

הכרעה

11. הוראת תקנה 116א לתקנות, הקובעת כדלקמן:
"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954(סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

כעולה מלשון התקנה, מקום שהתובע (המערער) אינו תושב ישראל (או לחילופין תושב מדינה שאמנת האג חלה עליה), הרי שנקודת המוצא היא שיש לחייבו בהפקדת ערובה במקרים שבהם הוגשה בקשה לכך, כאשר הנטל מוטל על כתפי התובע להוכיח (ולו בראשית ראיה) כי יש בסיס לתביעתו. בנוסף, על בית הדין לבחון כל מקרה לגופו תוך התייחסות לבחינת הראיות והיקפן, בחינת יכולת הפירעון, וכן בחינת טעמים מיוחדים שהובאו בפניו.

12. בבג"ץ 7016/16 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח' נ' שרת המשפטים הוגשה עתירה לביטולה של תקנה 116א. העתירה נדחתה, וכך נקבע:
"אכן, התקנה משנה את ברירת המחדל ביחס להטלת ערובה על תובעים שאינם תושבי ישראל, ובמובן זה - כפי שמודה גם המדינה - טומנת בחובה פגיעה מסוימת בזכות הגישה לערכאות. אלא שפגיעה זו הרי היא מידתית וסבירה: ראשית, התקנה אינה חוסמת את דרכם של תובעים שאינם תושבי ישראל מלהגיש את תביעתם מלכתחילה; הטלת ערובה אינה נעשית באופן מוּכְני (אוטומטי), אלא רק לאחר שהנתבע הגיש בקשה מתאימה. שנית, גם לאחר הגשת הבקשה נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב, ובידו לפטור תובע מהפקדת ערובה באחד משלושה מצבים: אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו; אם הראה התובע כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם תידחה התביעה; או אם ראה בית הדין לעשות כן 'מטעמים מיוחדים שירשמו'. שלישית, החלטת בית הדין האזורי להורות על הפקדת ערובה איננה סופית, והיא ניתנת להשגה לפני בית הדין הארצי לעבודה" (בג"ץ 7016/16 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח' נ' שרת המשפטים ואח' (7.9.16) .

13. מן הכלל אל הפרט - הגם שאין חולק בדבר חשיבות זכות הגישה לערכאות, קיימת מנגד זכותם של המשיבים להבטחת פירעון עתידי של הוצאותיהם, ועל בית הדין מוטלת החובה לאזן באופן ראוי בין זכויות הצדדים.

14. עיקר החלטת כב' הרשמת התבססה על העדרה של ראשית ראיה, כאשר גם הסכם ההתקשרות אינו מהווה ראיה להוכחת רכיבי התביעה כנגד המשיבה 1. בעניין זה המערערים צרפו לראשונה בהליך הערעור מעטפות אשר לשיטתם נושאות לוגו של המשיבה 1 ויש בכך כדי להוות ראשית ראיה להיותה חלק משרשרת העסקת המערערים. לשם השלמת התמונה יוער כי המעטפות הוגשו כראיות במסגרת ההליך העיקרי בהחלטת בית הדין מיום 8.11.20 ובה נקבע כי מהותן ומשקלן יבחן במסגרת הליך הראיות וסיכומי הצדדים. כך שבשלב זה, אין הן מהוות ראשית ראיה, ובוודאי לא למכלול רכיבי התביעה.

כאמור, תקנה 116א קובעת כי הנטל להוכיח קיומה של ראשית ראיה ויכולת פירעון, מוטל על כתפי התובע (המערערים בענייננו). המערער ים לא עמד בנטל להוכיח אף אחת מהן. אף בהסכם ההתקשרות לא מצאנו כי יש בו כדי להוות ראשית ראיה למי מרכיבי התביעה.

15. בכל הנוגע ליכולת פירעון או קיומם של טעמים מיוחדים אחרים, לא טענו המערערים בדבר יכולת פירעון עצמית אלא העבירו את סוגיית הפירעון לכתפי הנתבעות האחרות לכשיזכו בתביעה. אין בכך כדי להוות יכולת פרעון עצמאית ובוודאי שאין בכך משום טעמים מיוחדים.

16. בנסיבות אלה, מצאנו כי בהחלטתה בחנה כב' הרשמת ושקלה את הזכויות השונות, וכן ערכה כראוי את האיזון הנדרש בין זכויות הצדדים עת הטילה על המערערים הפקדת ערובה בסך של 2,500 ₪ ו-1,500 ₪ בלבד, וזאת ללא הטלת הוצאות על עצם הבקשה ותוצאותיה. משכך, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטה זו, ודין הערעור – להידחות.

17. משנדחה הערעור, עיכוב ביצוע ההפקדה בטל.

המערער יפקיד את הערובה וזאת תוך 30 יום מהיום.

המערערים יישאו בהוצאות המשיבים 1-2 בסך של 1,000 ₪ לכל אחד מה ם אשר ישולמו בתום ההליך.

ניתן היום, כ"ח שבט תשפ"א, (10 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר שרון מיכל
נציג ציבור (עובדים)

יעל אנגלברג שהם
שופטת

מר נתן חיים
נציג ציבור (מעסיקים)