הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע סע"ש 78337-01-19

בפני כב' הנשיא שמואל טננבוים
נציג ציבור (עובדים) – מר אריק חדד
נציגת ציבור (מעסיקים) – הגב' אילנה מסד

התובעים:

  1. משה בצלאל
  2. איתי עמר
  3. בוריס וולוביק

ע"י ב"כ עו"ד רועי גיל

-

הנתבעת:

מדינת ישראל, המשרד לביטחון פנים – הרשות הארצית לכבאות והצלה
ע"י פרקליטות מחוז דרום (אזרחי)
ב"כ עו"ד דמיטרי קוגן

צד נדרש: הסתדרות העובדים הכללית החדשה
ע"י ב"כ עו"ד אברהם מנקס

פסק דין

1. לפנינו תביעותיהם של מר משה בצלאל, מר איתי עמר ומר בוריס וולוביק (להלן – התובע 1, התובע 2 , התובע 3, וביחד - התובעים), אשר הוגשו כנגד מדינת ישראל, הרשות הארצית לכבאות והצלה (להלן – הנתבעת). תביעות התובע 1 והתובע 2 אוחדו לתיק זה בהחלטת כבוד נשיאת ביה"ד הארצי לעבודה, ורדה וירט לבנה מיום 27.3.19 (המ"ד 60021-03-19), ותביעת התובע 3 אוחדה לתיק זה בהחלטת ראש המותב מיום 12.8.20.

העובדות -
2. התובעים הינם כבאים המועסקים על ידי הנתבעת. על יחסי העבודה בין הצדדים חלים ההסכמים הקיבוציים המפורטים להלן.

3. ביום 29.7.2010 נחתם הסכם קיבוצי בין מרכז השלטון המקומי בישראל, עיריית ירושלים ועיריית תל אביב יפו ואיגוד הערים לכבאות, לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן – ההסתדרות) (להלן – ההסכם הקיבוצי, צורף, על נספחיו, כנספח 1 לסיכומי הנתבעת ). על פי המבוא ל הסכם הקיבוצי, זה נחתם בעקבות מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים לו בעניין תנאי שכרם והעסקתם של לוחמי האש, וכן לאור דרישת ההסתדרות "כי הכבאים יועסקו במתכונת העסקה של 24 שעות רצופות" (הואיל שני במבוא להסכם הקיבוצי).

בנספח א' להסכם הקיבוצי, שכותרתו - " מתכונת המשמרות וחישוב השעות לתשלום בגין העבודה במשמרות – כבאי חדש " (להלן – נספח א') נקבעו תנאי ההעסקה של כבאים, לרבות מתכונת העסקה במשמרות בנות 24 שעות רצופות, כאשר חודש עבודה יכיל לפחות 9 משמרות, כשהמרווח בין משמרת למשמרת לא יפחת מ- 48 שעות ולא יעלה על 72 שעות. כמו כן נקבע כי שבוע עבודה תקני הוא בן 42.5 שעות.

בפרק "תחשיב השעות השבועי בגין עבודה במשמרות " נקבע תשלום גמול עבודה בשעות עודפות, שהן שעות עבודה המבוצע ות מעבר לתקינה השבועית, בימי חול (סעיף 2 לנספח א'); תשלום תוספת בגין משמרת שנייה ושלישית (סעיף 3 לנספח א'); תשלום עבור עבודה בשעה השמינית במשמרת שלישית (סעיף 4 לנספח א'), וכן תשלום תמורה עבור גמול עבודה בשעות נוספות (שמעבר לתקינה השבועית) בימי מנוחה ובחג, כקבוע בסעיף 5 לנספח א', אשר נמצא במוקד המחלוקת בענייננו כפי שיפורט.

4. ביום 1.3.11 אישר שר התמ"ת דאז את מתכונת ההעסקה שנקבעה ב הסכם הקיבוצי, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה) (אישור שר התמ"ת צורף כנספח 2 לסיכומי הנתבעת) .

לשלמות התמונה יצוין כי ביום 15.7.12 נחתם הסכם קיבוצי בין מדינת ישראל המיוצגת על ידי הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר, לבין ההסתדרות, שעניינו רפורמה שהונהגה במערך הכבאות, שכללה העברת עובדי הכבאות להיות עובדי מדינה ברשות כבאות ארצית – הנתבעת דכאן (להלן – הסכם 2012, צורף כנספח 3 לסיכומי הנתבעת) . בסעיף 17 להסכם הקיבוצי מיום 15.7.12 נקבע כי ההסדר שנקבע בהסכם הקיבוצי בנוגע לאישור וההיתר הנדרשים לצורך העסקה במתכונת שנקבעה, יחול גם בעבודה ברשות הכבאות הארצית. בהתאם, ביום 7.6.15 ניתן אישור של שר הכלכלה דאז להסכם הקיבוצי מיום 15.7.12, על פי לסעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה (נספח 4 לסיכומי הנתבעת) .

5. בשל היותה של ההסתדרות צד להסכם הקיבוצי, היא צורפה כצד נדרש בתיק זה. במסגרת זאת הוגשה עמדתה וכן הוגשו סיכומים מטעמה.

6. המחלוקות בתיק עוסקות בשאלות משפטיות בדבר פרשנותו של ההסכם הקיבוצי וחוקיות הוראותיו, כפי שיפורט בהרחבה. לאור זאת, הצדדים ויתרו על הליך הוכחות וביקשו לסכם טענותיהם בכתב (ראו הודעה מוסכמת מיום 14.8.19). בהודעת הצדדים מיום 15.9.2019, פורטו העובדות המוסכמות המשמשות בסיס להכרעה בתיק (בית הדין הופנה לעובדות המפורטות בסעיפים 45-30 לכתב ההגנה שהגישה הנתבעת), והן כלהלן:

"א. התובעים הם לוחמי אש (להלן: "התובעים" או "לוחמי אש" או "כבאים") העובדים ברשות הארצית לכבאות והצלה (להלן: "הרשות"), הנמנים על קבוצת דור ג' בט"פ, אשר החלו עבודתם לאחר שנת 2010.
ב. ככלל, קיימת הפרדה בין ארבעה דורות שונים של לוחמי אש, כמפורט להלן:

  • דור א' (ותיקים) – כבאים שנקלטו לעבודה במחלקה עירונית לכיבוי עד ליום 3.4.1999 או כבאים שנקלטו לעבודה באיגוד ערים לכבאות עד יום 31.12.2001.
  • דור ב' (דור ביניים) – כבאים שנקלטו לעבודה במחלקה עירונית לכיבוי מיום 1.1.2002 ועד יום 31.12.2009.
  • דור ג' איגודי (כבאים חדשים) – כבאים אשר נקלטו במחלקה עירונית לכיבוי או איגוד ערים לכבאות החל מיום 1.1.2010.
  • דור ג' בט"פ (כבאי בט"פ) – כל אחד מאלה: (א) כבאי שאינו "עובד עובר" (כהגדרתו בהסכם הקיבוצי שנחתם בין המדינה לבין ההסתדרות ביום 15.7.2012); (ב) "כבאי" כהגדרת המונח בהצעת החוק, המועסק במשרד לביטחון הפנים בתקופה שטרם יום כינון הרשות, ומשכורתו משולמת לפי סמל דירוג 202;

מר עמר
ג. מר עמר נקלט למערך הכבאות ביום 4.9.2011. מר עמר שייך כאמור לדור ג' בט"פ, כלומר לא עבד במחלקת כבאות ברשות מקומית או איגוד ערים טרם קליטתו בנתבעת.
ד. בין התאריכים 4.9.2011 לבין 21.12.2011 עבר מר עמר קורס לוחמי אש + קורס כימיה בסיסית ללוחמי אש במסגרת העבודה.
ה. בין התאריכים 26.10.2016 ל-24.7.2016 עבר קורס משא כבד במסגרת העבודה.
ו. בין התאריכים 14.1.2018 ל-8.3.2018 עבר קורס מפקדי צוותים.
ז. ביום 1.9.2018 קיבל דרגת שכר 8.
ח. ביום 8.3.2019 קיבל דרגת פיקוד רס"ל.
ט. מר עמר מוצב כיום כלוחם אש בתחנת איילון במחוז מרכז בנתבעת.
מר בצלאל
י. מר בצלאל נקלט למערך הכבאות ביום 11.12.2011. מר בצלאל שייך כאמור לדור ג' בט"פ, כלומר לא עבד במחלקת כבאות ברשות מקומית או איגוד ערים טרם קליטתו בנתבעת.
יא. מר בצלאל עבר קורס כבאים בסיסי בין התאריכים 11.12.2011 לבין 29.3.2012.
יב. מר בצלאל עבר קורס כבאים מתקדם בין התאריכים 1.2.2015 לבין 19.2.2015.
יג. מר בצלאל עבר קורס מפקדי צוותים בין התאריכים 4.1.2018 לבין 8.3.2018.
יד. מר בצלאל קיבל דרגת רב סמל ביום 8.3.2019 לאחר זכייתו במכרז.
טו. מר בצלאל זכאי לדרגת שכר 6 החל מיום 3.4.2016.
טז. מר בצלאל מוצב כיום כלוחם אש בתחנת אשקלון במחוז דרום בנתבעת".

7. כמו כן פורטו בהודעת הצדדים הפלוגתאות הדרושות להכרעה בתיק, כלהלן:

"א. תגמול בעד עבודה ביום מנוחה שבועי. האם משולם לתובעים, עובדי דור ג' בט"פ (להלן גם: "כבאי בט"פ"), על ידי המעסיק מלוא התגמול לו הם זכאים עבור תמורה בעד עבודה ביום מנוחה שבועי בגין שעות שהן מעבר לשעות המכסה השבועיות, קרי 42.5 שעות עבודה שבועיות, במסגרת משמרת שבועית שניה (ביום ו') או שלישית (ביום שבת) בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי מיום 29.7.2010 החל בעניינם והנספחים הנלווים לו.

ב. תשלום בגין שעות נוספות. האם התמורה המשולמת לתובעים עבור שעות נוספות לפי הוראות המפורטות בהסכם הקיבוצי מיום 29.7.2010 מנוגדת להוראות הדין לרבות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 או עולה בקנה אחד עם הוראות הדין?

כפועל יוצא מכך וככל שייקבע כי ההסכם הקיבוצי סותר את החוק כאמור, האם התובעים זכאים כי ההסדר על פיו יחושב תגמול השעות הנוספות יחושב על פי סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 על בסיס משמרת בת 8 שעות לפי סעיף 2 לחוק ולא על בסיס משמרת בת 24 שעות בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי החל לגביהם (הסכם 2010) והאם זכאים בגין זאת להפרשי שכר עבור 7 השנים האחרונות".

8. הצדדים סיכמו טענותיהם בשאלות שבמחלוקת, על בסיס העובדות המוסכמות. נפרט להלן את טענות הצדדים על פי סדר הגשת הסיכומים , בשתי הפלוגתאות שבמחלוקת.

טענות התובעים -

9. אשר לתגמול בעד עבודה ביום המנוחה השבועי - לטענת התובעים, הנתבעת לא שילמה להם גמול עבור עבודה ביום המנוחה השבועי בשעות שהן מעבר לשעות המכסה השבועית (42.5 שעות) בהתאם לקבוע בהסכם הקיבוצי.

התובעים פירטו כי בשבוע עבודה בן שתי משמרות, המשמרת השנייה בשבוע מתבצעת לרוב ביום ו', ו- 4.5 שעות מתוכה חלות ביום המנוחה השבוע בשעות שמעבר לתקינה השבועית , ובשבוע של שלוש משמרות שבועיות, המשמרת השלישית בשבוע מתבצעת תמיד ביום שבת, אשר 23 שעות מתוכה חלות ביום המנוחה השבועי בשעות שמעבר לתקינה .

נטען, כי על פי הוראות סעיף 5 לנספח א' להסכם הקיבוצי, עבודה ביום המנוחה השבועי או בחג, המתבצעת מעבר למכסה השבועית, קרי מעבר ל42.5 שעות עבודה שבועיות , תזכה את העובד בתשלום נוסף בשיעור של 100% מהשכר הרגיל בעד כל שעת עבודה, ולפיכך על הנתבעת היה לפצות את העובדים בתשלום שכר נוסף בשיעור של 100% עבור שעות העבודה החלות ביום המנוחה השבועי שהן מעבר למכסת השעות השבועית (4.5 שעות ביום שישי ו- 23 שעות ביום שבת).

לטענת התובעים, עובד רגיל העובד בשעות שמעבר למכסה השבועית במהלך יום המנוחה השב ועי זכאי לתשלום בשיעור 225% (לאחר השעתיים הנוספות הראשונות), בעוד שלפי שיטת החישוב של הנתבעת , כבאים זכאים לגמול עבודה ביום מנוחה שבועי בשעות שמעבר לשעות המכסה השבועית , בשיעור של 175% בלבד ( בשעות החלות בין השעה 7:00 לשעה 22:00). לטענת התובעים , תכליתו של סעיף 5 לנספח א' היא למנוע מצב אבסורדי לפיו עובד רגיל ירוויח סכום גבוה מכבאי עבור עבודתו ביום המנוחה השבועי.

התובעים טוענים כי חישוב אופן תשלום גמול עבודה ביום המנוחה, המפורט בנספח ב' להסכם הקיבוצי, אינו הולם את ההסדר הקבוע בסעיף 5 לנספח א', בנוגע לשעות העבודה שלאחר השלמת שעות המכסה השבועית . התובעים טוענים כ י החישוב המפורט בטבלה מתעלם מתוספת הפיצוי בשיעור 100% הקבועה בסעיף 5 סיפא לנספח א' , או לחילופין הוא אינו לוקח בחשבון את ערך שעת עבודה בשבת. עוד נטען, כי הטבלה שבנספח ב' להסכם רצופה טעויות בעמודת "חישוב סך הדלתא", והדבר מלמד על האופן בו היא נערכה. טענת התובעים היא כי בתחשיביה את אופן תשלום השעות שבמחלוקת, הנתבעת החסירה או את ערך השעה הרגילה, בשיעור של 100%, או את הפיצוי הקבוע בסעיף 5 כאמור, אף הוא בשיעור של 100%. כך או כך, לטענת התובעים, בחישוביה מחסירה הנתבעת שיעור של 100% מערך שעה רגילה אשר יש לשלמו לתובעים עבור עבודה בשעות עודפות ביום המנוחה השבועי.

10. הסכומים הנתבעים בכתבי התביעה בגין רכיב זה, על פי טבלאות תחשיבים שצורפו כנספח ב' לכל אחד מכתבי התביעה:

בתביעת התובע 1 נתבע סך 118,248 ₪;
בתביעת התובע 2 נתבע סך 104,096 ₪;
בתביעת התובע 3 נתבע סך 103,444 ₪.

11. אשר לתשלום גמול שעות נוספות - ראשית יצוין כי רכיב תביעה זה נתבע אך בתביעותיהם של התובע 1 והתובע 2. התובע 3 לא כלל רכיב זה בכתב תביעתו. כמו כן, התובעים ציינו בתביעותיהם כי ככל ובית הדין יקבל את התביעה לתשלום שעות נוספות על פי חישוב יומי, הם מוותרים על התביעה לתשלום הפיצוי בשיעור של 100% (עבור עבודה ביום המנוחה השבועית בשעות החורגות מהתקינה) בגין משמרת שלישית בשבוע . בסיכומים נטען, לעומת זאת, כי תביעתם לתשלום שעות נוספות על פי חישוב יומי מפחית את הפיצוי שנתבע עבור משמרת שלישית בשבוע לפיצוי שניתן בגין 16 שעות (במקום 23 שעות). כך או כך, התובעים הבהירו כי הסכומים שנתבעו בגין רכיב זה כוללים גם את התביעה לתשלום גמול עבור עבודה בשעות שמעבר למכסה ביום המנוחה השבועי .

12. לטענת התובעים הוראות סעיף 3 לנספח א' להסכם הקיבוצי, אשר באות להסדיר את אופן תשלום השעות נוספות של כבאים כמו התובעים, הינן מנוגדות לדין ובכלל זה ל חוק שעות עבודה ומנוחה. התובעים מלינים על כך שהנתבעת משלמת, לטענתם, תגמול עבור שעות נוספות רק לאחר השלמת 42.5 שע ות שבועיות, בעוד שסעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע תשלום שעות נוספות יומיות.

לטענת התובעים, בהינתן עמדת הנתבעת כי משמרת של כבאי נחשבת לשלושה ימי עבודה, יוצא כי בשבועיים מתוך חודש עבודה התובעים עובדים 6 ימים בשבוע (לפי חישוב של 2 משמרות כפול 3 ימים) ובשבועיים אחרים 9 ימים בשבוע (לפי חישוב של 3 משמרות כפול 3 ימים), בעוד שחוק שעות עבודה אוסר על העסקה מעל 6 ימים בשבוע. בנוסף ובאותו הקשר נטען כי בפועל התובעים גם לא קיבלו מנוחת פיצוי בהתאם לסעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה, שכן ההסדר בהסכם הקיבוצי, המתייחס להפסקות בין משמרות כמנוחת פיצוי, אינו מקיים את החובה הקבועה בסעיף 17 לחוק שעות עבודה, הואיל ולאחר שבוע עבוד ה בן 9 ימים (3 משמרות), התובעים עובדים שוב 6 ימים (2 משמרות), וזאת ללא קשר למקרים רבים בהם הם נקראים להמשך עבודה בשל קריאות אירועים.

13. על בסיס כך נטען כי על פי חישוב עבור 7 השנים האחרונות של הפרשי גמול שעות נוספות שלא שולמו, התובע 1 זכאי להפרשי שכר בסך 256,345 ₪ והתובע 2 זכאי להפרשי שכר בסך 241,046 ₪ (טבלאות חישוב צורפו כנספח ה' לכתבי התביעה) . כפי שצוין, סכומים אלה נתבעים בחילופין לסכומים הנתבעים בגין הרכיב ל גמול עבודה ביום המנוחה השבועי .

טענות הנתבעת -

14. אשר לתביעה לגמול עבודה ביום המנוחה - הנתבעת פירטה את אופן תשלום השכר הקבוע בסעיף 5 לנספח א ' להסכם הקיבוצי. על פי פירוט הנתבעת , לכבאי חדש, כמו התובעים, משולם שכר באופן הבא: שכר בשיעור של 75% עבור עבודה ביום המנוחה השבועי בשעות עבודה שחלות בתוך המכסה השבועית (42.5 שעות), או תוספת בשיעור של 125% עבור עבודה בשעות הלילה (בין השעות 22:00 ל- 6:00), ושכר בשיעור של 100%, המוגדר כ"פיצוי לעבודה במנוחה", עבור עבודה ביום המנוחה השבועי בשעות שהן מעבר למכסה השבועית, כקבוע בסעיף 5 סיפא לנספח א'. הובהר כי בעוד ששתי התוספות הראשו נות משולמות כתוספת לשכר העבודה, הואיל ושכר העבודה משולם עבור עבודה במכסה השבועית, התוספת האחרונה בשיעור של 100%, בהתאם לסעיף 5 סיפא לנספח א', משולמת בפני עצמה ללא בסיס שכר רגיל, וזאת מאחר שמדובר בשעות עבודה שאינן חלק משעות המכסה השבועית, עבורן משול ם השכר הרגיל. כך הבהירה הנתבעת, כי סך ה"דלתא" של שעות העבודה החלות ביום המנוחה השבועי שהן מעבר למכסה, כולל את הגמול לו זכאים הכבאים, ללא זכאות " לגמול נוסף של 24 שעות רגילות מעבר ל"דלתא"..." (סעיף 76 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת פירטה כי בהתאם להסכם הקיבוצי שכר התובעים בגין עבודה ביום המנוחה השבועי, לאחר שהושלמה עבודה במכסת השעות השבועיות, בשעות היום (7:00 עד 22:00), מזכה בתשלום של 175%, שמורכב משיעור של 75%, עבור עבודה ביום המנוחה השבועי שבתוך מכסת השעות השבועיות, בהתאם לקבוע בסעיף 5 רישא לנספח א' , ולשיעור של 100% עבור "פיצוי לעבודה במנוחה" כקבוע בסעיף 5 סיפא. כמו כן, עבודה בשעות הלילה (22:00 עד 6:00) מזכה בתשלום של 225%, שהם 125% עבור עבודת לילה ו- 100% עבור פיצוי לעבודה במנוחה, ועבודה בשעה ה- 24 למשמרת (בין 6:00 ל- 7:00) מזכה בתשלום של 225% ( 125% + 100%).
הנתבעת הוסיפה וטענה כי פרשנות זו של ההסכם הקיבוצי באה לידי ביטוי בטבלאות מפורטות שצורפו להסכם, כנספח ב1, ב2 ו- ג, בהן מפורטים סכומי הדלתא (התוספת לשכר) שמושלמים לתובעים בהתאם למשמרות, לשעות המשמרת ולימים (יום חול/שבת/ חג). הנתבעת מפנה לתחשיבים שבטבלאות כאמור, באמצעותם מבקשת להראות כי עבודה במשמרת שלישית בשבוע, המתבצעת ביום שבת והמכילה שעות עבודה שמבו צעות מעבר למכסה השבועית (שהינן רבות יותר מאלה המבוצעות במשמרת שניה בשבוע), מתגמלת בפיצוי לעבודה במנוחה, בשיעור של 100% עבור שעות רבות יותר (19.5 שעות במשמרת שלישית לעומת 3.5 שעות שמעבר במשמרת שניה).

לטענת הנתבעת הטבלאות המפורטות שצורפו להסכם הקיבוצי משקפות את הסכמות הצדדים. נטען כי הצדדים להסכם הקיבוצי, אשר הבינו כי יתכנו פרשנויות שונות לנוסח המילולי, מצאו לנכון לשקף את ההסכמות בנוגע לגמול עבור עבודה ביום המנוחה בתחשיבים מספריים מפורטים, ותחשיבים אלה הנם חלק בלתי נפרד מההסכם הקיבוצי בהיותם נותנים ביטוי להסכמות שפורטו בהסכם הקיבוצי ובכלל זה בסעיף 5 לנספח א'. הנתבעת הוסיפה וטענה כי היא מתגמלת את התובעים עבור עבודה ביום המנוחה השבועי בהתאם לקבוע בנספחים א' עד ג' להסכם, וטענותיהם לפרשנות שונה מזו שמפורטת בנספחים , חסרת בסיס.

15. בהשיבה לעמדת ההסתדרות שהוגשה בתיק, טענה המדינה כי בהסכם הקיבוצי נקבעה מנוחת פיצוי, בהתאם לסעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה. הוטעם, כי מנוחת הפיצוי ניתנת לאחר כל משמרת במסגרת מתכונת ההעסקה וסידור העבודה. לפיכך, לשיטת הנתבעת, הכבאים אינם זכאים לתשלום עבור המנוחה הנמנעת מהם, הואיל ובפועל, נוכח מנוחת הפיצוי כאמור, לא נמנעת מהם מנוחה. כמו כן נטען כי חוק שעות עבודה ומנוחה מורה על מתן מנוחה בפועל ואוסר על תשלום חלף מנוחה. בטיעונה כך הפנתה הנתבעת לפסק הדין שניתן בעס"ק 26/99 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל ואח' נ' איגוד ערים אזור חיפה (שירותי כבאות), פד"ע לח 289 (להלן – עניין כבאי חיפה).

עוד טוענת הנתבעת, בהתייחס לטיעון ההסתדרות, כי תשלום הפיצוי בגין עבודה ביום המנוחה השבועי שמעבר למכסת השעות, אינו תלוי בשעות העבודה בפועל, אלא שהוא מחושב בהתאם לסדר הופעתו של יום העבודה בשבוע באופן ש יום העבודה בו הכבאי נעדר ייחשב כיום עבודה רגיל, על פי הקבוע בסעיף 6 להסכם הקיבוצי.

בנוסף הנתבעת טוענת כי נספח א' להסכם הקיבוצי קובע הסדר ייחודי לכבאים ואין לגזור פרשנויות לגביו מהסדרים אחרים החלים בשירות המדינה, במועד חתימת ההסכם הקיבוצי כבאים לא הועסקו כעובדים בשירות המדינה. ממילא, נטען, כי ההסדר הרלוונטי בתקשי"ר עולה בקנה אחד עם פרשנות הנתבעת.

16. אשר לתביעה לגמול שעות נוספות - בפתח סיכומיה טוענת הנתבעת כי יש לסלק על הסף את התביעה לגמול שעות נוספות, וזאת משני טעמים: הטעם הראשון הוא שהתביעה, לשיטת הנתבעת, הוגשה כנגד גורם שגוי. במסגרת זאת נטען כי התביעה במהותה אינה כלפי המדינה כמעסיקה, כי אם מדובר בתקיפה מנהלית של אישור השר שניתן להסכם הקיבוצי בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ובכל מקרה כתב התביעה נעדר טענות במישור המנהלי בדבר פגמים באישור שניתן על ידי השר.

הטעם הנוסף המצדיק לשיטת הנתבעת את סילוקה על הסף של התביעה לגמול שעות נוספות, הוא השיהוי הניכר בהגשתה. במסגרת זאת נטען כי ההסכם הקיבוצי, על נספחיו, נחתם בשנת 2010 ואושר על ידי השר בראשית שנת 2011, כאשר התובעים החלו העסקתם בשלהי שנת 2011, ואילו התביעה הוגשה רק בשנת 2019 וללא אסמכתא לפנייה מוקדמת לגורמי הנתבעת לצורך פרשנות ההסכם. לטענת הנתבעת השיהוי בהגשת התביעה פוגע באינטרס ההסתמכות של הנתבעת וכן מקשה על יישום הוראות סעיף 9.ג להסכם הקיבוצי, המסמיך ועדת מעקב, שקמה מכוח ההסכם, לדון בהתאמת תוספת תשלום על העלות המוגדרת הקבועה בהסכם הקיבוצי, ככל שזו נקבעת על ידי ערכאה מוסמכת.

17. לגופו של עניין נטען כי הדרישה להעסיק את הכבאים במתכונת העסקה של משמרות בנות 24 שעות וכן אופן התגמול בגין מתכונת זו הועלתה על ידי ההסתדרות, אשר מייצגת את הכבאים, עליהם נמנים התובעים . בהתאם נחתם הסכם 2010 ונעשתה פנייה לשר התמ"ת דאז על מנת להסדיר את אופן ההעסקה הייחודי כמצוות סעיף 5 לחוק שעות עבודה ומנוחה. הנתבעת טוענת כי אישור השר ניתן להסכם 2010 כמכלול וההסדר בנוגע לאופן תשלום השכר מהווה מקשה אחת הכוללת מספר רכיבי שכר והטבות שנלקחו בחשבון במסגרת ההסכמות. בהקשר זה הוטעם כי ההסכם הקיבוצי מקנה לעובדים שני ימי מנוחה לאחר כל משמרת, כך שבפועל התובעים עובדים כ- 10 ימים מלאים בחודש. לטענת הנתבעת, ההסכם הקיבוצי והנספחים לו הם פרי הסכמות של הנתבעת וההסתדרות, הארגון היציג של התובעים, אליהם הגיעו הצדדים לאחר הליך הדברות ארוך ויסודי. הנתבעת עמדה על ההלכה לפיה בית הדין אינו מתערב בתוכנם של הסכמים קיבוציים אלא במקרים חריגים, תוך שנטען כי המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ( דב"ע נו 3-196 מועצת העובדים של מפעלי ים המלח נ' נפתלי שרעבי, מיום 25.12.97; עס"ק 51/09 "סאוט אלעאמל" – להגנת זכויות העובדים והמובטלים נ' שר התעשיה המסחר והתעסוקה , מיום 3.1.12; ע"ע 43426-08-14 מיכאל כץ נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, מיום 14.1.18; עס"ק 722-09-11 מדינת ישראל משרד הבריאות ומשרד האוצר נ' ההסתדרות הרפואית בישראל, מיום 4.9.11).

לטענת הנתבעת, מששונה יום העבודה הקבוע בסעיף 2 לחוק שעות עבודה ומנוחה והוארך ל- 24 שעות כקבוע בהסכם במפורש , ומשהשינוי כאמור נעשה בהסכמה אשר עוגנה בהסכם הקיבוצי, בהתאם להורא ות החוק ועל פי האישור הנדרש, הרי יום העבודה של כבאי אינו 8 או 8.5 שעות כי אם 24 שעות, ועל כן בדין לא משולם גמול שעות נוספות עבור שעות העבודה שבתוך 23 השעות הראשונות למשמרת, המוגדרות בהסכם כיום עבודה. התגמול עבור שעות נוספות ניתן לכבאים החל מהשעה ה- 42.5 באותו שבוע , בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי והטבלאות המפורטות בו העוסקות במתכונת המשמרות וחישוב השעות לתשלום בגין העבודה במשמרות. הנתבעת ציינה כי התובעים אינם נמנים על קבוצת עובדים חלשה, כאשר ארגון העובדים היציג שלהם הינו דומיננטי וחזק אשר מתוך ידיעה ברורה הסכים במסגרת מו"מ לתנאי ההסכם הקיבוצי.

הנתבעת הפנתה בסיכומיה לפסק הדין שניתן בדב"ע 237-3/97 עזרא שמואלי ואח' נ' מדינת ישראל – רשות השידור , פד"ע לו 577 (להלן - עניין שמואלי) באמצעותו מבקשת היא ללמוד על המדיניות המשפטית בנוגע להסכמות קיבוציות הנוגדות חוק קוגנטי והמצריכות אישור של שר העבודה והרווחה. כמו כן הפנתה הנתבעת לשני הליכים שהתנהלו בבית דין זה, סע"ש 4858-05-14 וסע"ש 9201-05-14, ועניינם דומה לענייננו כאן. לטענת הנתבעת, התביעות שהוגשו בהליכים אלו נמחקו בהסכמה לאור עמדת בית הדין ו נוכח עמדת ההסתדרות ומרכז שלטון מקומי, שתמכה בעמדה שמוצגת על ידי הנתבעת בהליך שבענייננו.

הנתבעת הוסיפה כי בסעיף 12.א.5 להסכם 2012 החילו הצדדים את הוראות הסכם 2010 לגבי כבאי דור ג' בט"פ, לרבות הנספחים הרלוונטיים, ויש בעובדה זו כדי ללמדת על הסכמת ההסתדרות לאופן יישום ההסכם הקיבוצי בפ ועל.

תמצית סיכומי ההסתדרות -

18. על פי עמדת ההסתדרות, המחלוקת בשאלת הגמול עבור יום המנוחה השבועי, נעוצה בשאלת ערך שעת עבודה רגילה, כאשר מדובר במחלוקת פרשנית בפער שבין האמור בניסוח המילולי שבנספח א' להסכם הקיבוצי, לבין היישום שניתן לסעיף 5 כאמור ב פירוט התחשיבי שנמצא בטבלת משמרת שלישית בנספח ב1 להסכם הקיבוצי. עמדת הסתדרות עולה בקנה אחד עם עמדת התובעים (בנוגע לפלוגתא זו) , ולפיה בחישוב שעת עבודה נוספת (מעבר למכסה השבועי ת) ביום המנוחה השבוע י יש להוסיף ערך שעת בסיס, וזאת בהתאם לשעת העבודה, כאשר בעבודה בשעות היום ערך השעה הינו 175% ובעבודה בלילה ערך השעה הינו 225%. על ערך שעה כאמור, יש להוסיף, לשיטת ההסתדרות, את ה- 100% עבור "פיצוי לעבודה במנוחה" בהתאם לסעיף 5 סיפא לנספח א'.

ההסתדרות עמדה על כך כי ההסכם הקיבוצי קובע הארכה מוסכמת של יום עבודה לפי סעיף 5 לחוק שעות עבודה ומנוחה ואין מדובר בשכר כולל מוסכם בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1951 (להלן – חוק הגנת השכר). הראייה לכך, על פי ההסתדרות, היא שההסכם הקיבוצי מתייחס לאפשרות תשלום בגין שעות נוספות. נטען כי על פי ההסכם הקיבוצי כבאים זכאים לגמול עבור שעות נוספות לאחר עבודה מעבר ל- 24 שעות יומיות (פרט לשעה נוספת הסכמית עבור השעה ה - 24) , וכי כך גם נעשה בפועל עת כבאי נדרש לצאת ל"קריאה" בסמוך לתום המשמרת. בנוסף לכך, על פי ההסכם הקיבוצי, כאשר כבאי משלים את שעות המכסה השבועית ב משמרת המתבצעת ביום המנוחה או בחג, כל שעה נוספת שמתבצעת מעבר למכסה היא "שעה נוספת" , ולעומת זאת, עבור עבודה מעבר למ כסה השבועית במשמרת המתבצעת ביום חול, אין זכאות לתוספת "פיצוי לעבודה במנוחה", וזאת משום שגמול השעות הנוספות עבור יום חול משולם באופן מובנה בשורות נוספות ונפרדות הקבועות בהסכם הקיבוצי. בהקשר זה נטען, כי, במקרה של עבודה מעבר למכסה השבועית, המבוצעת ביום המנוחה או בחג, חישוב השכר נעשה לפי בדיקה בפועל של העובד, שעשויה להשתנות בהתקיים שעות חסר או חופשים. כך, ככל שהושלמה המכסה, ערך השעה יעמוד על שיעור של 175% או 225% (תלוי בשעת העבודה) ואילו בעבודה ביום המנוחה בו לא הושלמו שעות התקן, ערך השעה יעמוד על שיעור של 75% או 125%. בהתאם נטען, כי החישוב שמציגה הנתבעת לתשלום ה פיצוי בשיעור של 100% הקבוע בסעיף 5 סיפא לנספח א', נכון ב מקרה של עבודה ביום המנוחה כאשר טרם הושלמו שעות התקן, אך מקום שאלה הושלמו (העניין שבמחלוקת) יש ללכת על פי שיטת החישוב של התובעים וההסתדרות.

בהתאם, על פי עמדת ההסתדרות, עבודה בשעות נוספות ביום המנוחה השבועי מזכה בשכר המורכב מ: 100% עבור שעת עבודה, תוספת של 75% או 125%, לפי שעת המשמרת ביממה, בעבור עבודה ביום מנוחה לפי ערך שעה רגיל, ובנוסף על כך שיעור של 100% כ"פיצוי לעבודה במנוחה". לטענת ההסתדרות, פרשנות אחרת תרוקן מתוכן את האמור בסעיף 5 סיפא לנספח א' בו נקבע כי הפיצוי לעבודה במנוחה (בשיעור של 100%), מהווה "הגדלת התמורה בעד עבודה נוספת... ויחולו לגביו הכללים לגבי גמול שעות נוספות ".

לטענת ההסתדרות, הטבלאות שצורפו להסכם הקיבוצי אינן סותרות את הפרשנות שמוצגת על ידי התובעים וההסתדרות, אלא שהן אינן מיישמות את ההסכמות שנקבעו בסעיף 5 לנספח א', בכך שהן אינן מכילות את הפיצוי בגין שעות נוספות, שמשולם על בסיס עבודה בשעות נוספות בפועל.

19. ההסתדרות טוענת כי בפרשנות סעיף 5 לנספח א' יש לעשות גזירה שווה מההסדר הרלוונטי המופיע בתקשי"ר, וזאת נוכח ה זהות המילולית בין ההסדר שבהסכם הקיבוצי לבין זה הקבוע בתקשי"ר. לזהות המילולית יש משמעות פרשנית בשים לב להקשר התעשייתי. הוטעם, כי בעת החתימה על ההסכם הקיבוצי "איגוד ערים לכבאות" היה בגדר "רשות מקומית", קרי - גוף מתוקצב כהגדרתו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985, כאשר הכלל החל על גוף שכזה הוא התאמה להסדרים החלים בשירות המדינה. ההסתדרות פירטה כי הממונה על השכר הוביל את המו"מ מטעם המעסיקים לצד השלטון המקומי, כאשר בצורך ליצור מתכונת ההעסקה חדשה לכבאים עמדה התפיסה בדבר יצירת הסדר הרמוני בשירות המדינה, התואם את זה שנקבע בתקשי"ר.

לטענת ההסתדרות, פרשנות הנתבעת לסעיף 5 לנספח א', סותרת את הוראות התקשי"ר. כמו כן נטען, כי עמדת הנתבעת באה בסתירה לעמדת הממונה על השכר במשרד האוצר. לתמיכה בעמדה זו צירפה ההסתדרות לסיכומים מטעמה מסמך מיום 13.1.02 המהווה, לשיטתה, חוות דעת משפטית שערכה הלשכה המשפטית בנציבות שירות המדינה לבקשת המשנה לממונה על השכר במשרד האוצר, מר יוסי כהן (להלן – מסמך הנ"מ) , אשר מבטאת, לטענת ההסתדרות, את הנהוג במדינה בנוגע לפיצוי עבור עבודה במנוחה.

20. אשר למנוחת הפיצוי - ההסתדרות מבהירה אף היא כי מנוחת הפיצוי היא מובנית, אך נטען כי יום החופשה שניתן לכאורה כפיצוי עבור עבודה ביום המנוחה, אינו גורע מסך שעות העבודה החודשיות, אלא ניתן בין משמרות בהתאם ל"גלגל המשמרות" והכבאי ממשיך לעבוד על פי המשמרות הקבועות לו. לפיכך, לשיטת ההסתדרות, אין לראות במנוחת הפיצוי (המובנית) כיום מנוחה שכבאים מקבלים בפועל כתחליף לתשלום שכר הבסיס. ההסתדרות עמדה על כך שאין כל מחלוקת בנוגע למנוחת הפיצוי, והמחלוקת עניינה בטענת ההסתדרות כי טבלת החישוב צריכ ה לשקף את מלוא רכיבי השכר של הכבאים, לרבות ערכי השעה במלואם. נ טען כי הטבלה שצורפה להסכם הקיבוצי אינה משקפת את מלוא התגמול, הואיל ויש חסר של 100%, ועל כן יש לתקנה בהתאם.

21. אשר לטענות הנתבעת בנוגע לסילוק על הסף - נטען כי ההסתדרות שבה ופנתה לנתבעת בעניין זה פניות רבות, לרבות התראה לפני נקיטת הליכים, א שר נותרה ללא כל מענה מצד הנתבעת ועל כן אין לראות בה כמי שהשתהתה מהעלאת טענות בנושא.

סיכומי תשובה מטעם המדינה לסיכומי ההסתדרות -

22. הנתבעת השיבה לסיכומי ההסתדרות וזאת נוכח מסמך הנש"מ שצורף לסיכומיה. המדינה מתנגדת לצירוף מסמך זה על ידי ההסתדרות, מכמה טעמים, בראשם העיתוי בהגשת המסמך בשלב הסיכומים. נטען כי ההסתדרות התייחסה למסמך זה, הגם שבאופן לאקוני, בעמדה שהגישה מספר חודשים טרם מועד הגשת הסיכומים אך צירפה העתק הימנו רק עתה, ואין להתיר צירוף מסמכים בשלב כה מתקדם של ההליך. כמו כן נטען, כי מבדיקה שנערכה על ידי נציבות שירות המדינה ביחס למסמך האמור , מדובר בטיוטה שאינה חתומה ואף לא ברור האם ולשם מה נעשה בה שימוש, ועל כן יש לראותה כמסמך פנימי חסר תוקף משפטי. זאת ועוד, נטען כי לאחר מועד כתיבת המסמך, תוקנו הוראות התקשי"ר הרלוונטיות כך שההמלצות שנכתבו על ג בי אותו מסמך לא יושמו בתקשי"ר. כמו כן, הנתבעת חזרה על עמדתה כי ההסכם הקיבוצי, שפרשנותו וחוקי ותו שנויה במחלוקת, מהווה הסדר ייחודי החל על כבאים ואין ללמוד עליו מהוראות התקשי"ר. בהקשר זה הנתבעת הפנתה לאמור בסיכומיה, לפיו הוראות סעיף 27.213 לתקשי"ר עולות בקנה אחד עם ההסדר החל על עבודת הכבאי ביום המנוחה המבוצעת מעבר למכסת שעות התקן השבועיות.

השלמת טיעון -

23. לאחר הגשת מלוא סיכומי הצדדים, ההסתדרות הגישה הודעה מטעמה אליה צירפה פסק דין של בית הדין הארצי בע"ע 38313-03-18 איל''ן איגוד ישראלי לילדים נפגעים נ' מיכאל מוחדינוב , מיום 01.06.2020) (להלן – עניין מוחדינוב), ממנו מבקשת היא ללמוד על העניין שלפנינו.

24. המדינה הגישה תגובה להודעת ההסתדרות, במסגרת ביקשה לאבחן את הדברים שנקבעו בעניין מוחדינוב לענייננו אנו.

דיון והכרעה -

25. סדר הילוכנו בפסק הדין יהיה כדלקמן: תחילה נדון בטענות הסף כפי שפורט ו, לאחר שנפרט עמדתנו בעניין זה, נפנה לבחינת התביעות לגופן; נדון תחילה בתביעה לגמול שעות נוספות, ולאחר מכן בתביעה לתשלום פיצוי עבור עבודה ביום המנוחה השבועי או בחג בשעות שמעבר למכסה.

אשר לטענת הנתבעת כי התביעה לגמול שעות נוספות הוגשה כנגד גורם שגוי -

26. יש לדחות טענה זו. סקירת טענות הצדדים, הוראות החוק וכן הסעיפים הרלוונטיים בהסכם הקיבוצי מלמדת כי טענות התובעים אינן מופנות כנגד אישור השר שניתן מכוח סעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, אלא כנגד אופן תשלום השעות הנוספות בעניינם.

27. סעיפים 2 ו- 3 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובעים (בהתאמה) כי יום עבודה לא יעלה על 8 שעות ושבוע עבודה לא יעלה על 45 שעות. סעיף 4(א)2 לחוק שעות עבודה ומנוחה מסמיך את שר העבודה (במועדים הרלוונטיים לאישור ההסכם הקיבוצי – שר התמ"ת), לתחום את שעות העבודה ביום עבודה ובשבוע עבודה, למכסה העולה על הקבוע בחוק. סעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, שעניינו שינוי הסכם קולקטיבי, קובע כי יום עבודה או שבוע עבודה שהוארכו באישור השר, דינם כדין יום עבודה ושבוע עבודה כקבוע בסעיפים 2 ו- 3 לאותו חוק.

28. ההסכם הקיבוצי בענייננו האריך את מכסת שעות העבודה הקבועה בחוק שעות עבודה ומנוחה מ- 8 שעות המותרות לפי החוק, ל- 24 שעות. בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, הסכמות אלה דרושות אישור של השר. ואכן, סעיף 9ה להסכם הקיבוצי הסדיר את אופן קבלת אישור השר להארכת יום עבודה בהתאם למוסכם, בזו הלשון -

"עם חתימת הסכם זה, יפנו מרכז השלטון המקומי והערים הגדולות למשרד התמ"ת (בהתייחס לסעיפים (1) ו – (2 ) ולמשרד הפנים (בהתייחס לסעיף (3) לשם:

1) קבלת אישור להסכם זה על פי סעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה). לצורך כך, מבהירים הצדדים עמדתם לפיה בגלל הנסיבות המיוחדות בהם מועסקים הכבאים יש לקיים משמרת בת 24 שעות עבודה כאשר כבאי המועסק על פי הסכם זה, לא יועסק, בממוצע לתקופה של חצי שנה, יותר מ-10 שעות עבודה (רגילות) ליום ו-45 שעות עבודה (רג ילות) לשבוע. שבוע עבודה יעמוד בממוצע, לתקופה האמורה , על 42.5 שעות שבועיות, וכפועל יוצא יום העבודה העומד בממוצע ליום על 6.07 שעות ליום (בחלוקה בשבע), על כ- 7.08 שעות ליום (בחלוקה בשש) ועל 8.5 שעות ליום (בחלוקה בחמש).

2) קבלת היתר, על פי סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, להעבדת כבאי בשעות נוספות, כך שהממוצע על פני שלושה שבועות, לא יעלה על 15 שעות נוספות בשבוע. למען הסר ספק, אין באמור כדי לגרוע מהאפשרות להעביד כבאי בשעות נוספות מעבר לאמור, בהתאם לסעיף 10(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

3) קבלת אישור, בהתאם לסעיף 3 לתקנות שירותי הכבאות (העסקת כבאים במשמרות), תשמ"א – 1981, להעסקת כבאי במשמרת העולה על 8 שעות עבודה.

יתר המעסיקים החתומים על הסכם זה וההסתדרות, מודיעים בזאת כי הפניה האמורה הינה על דעתם, וכי הם יסייעו, ככל שיידרש, על מנת שהאישור וההיתר האמורים יינתנו בהקדם".

בהתאם, כפי שפורט, במרץ 2011 אישר שר התמ"ת דאז את הוראות ההסכם הקיבוצי, כך – " בתוקף סמכותי לפי סעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה... אני מאשר לעניין הסעיף האמור את ההסכם הקיבוצי...".

29. כפי שעולה מההוראות הרלוונטיות בחוק שעות עבודה ומנוחה ומסעיף 9ה להסכם הקיבוצי, אישור השר נדרש (וכך גם ניתן) לצורך מתן תוקף להסדר העסקת כבאים במתכונת העסקה רחבה מזו שמתיר חוק שעות עבודה ומנוחה. האישור כאמור אינו ניתן באשר לאופן תשלום השכר בגין העסקה במתכונת שנקבעה. התובעים שלפנינו מלינים על שיטת חישוב שעות עבודתם כפי שנקבע ה בסעיף 3 לנספח א' להסכם הקיבוצי. לטענתם, שיטת החישוב היא שמנוגדת לחוק שעות עבודה ומנוחה (ראו, בין היתר, סעיפים 66-64 לסיכומי התובעים). אין בפי התובעים טענות המכוונות לביטול מתכונת ההעסקה של משמרות בנות 24 שעות, ובתוך כך לא נטענו טענות המופנות כלפי המדינה הנתבעת במישור המנהלי. כך, לא נטענו טענות בדבר חוסר סמכות של השרים שאישרו את ההסדרים בהסכמים הקיבוציים או טענות לפגמים בהחלטות השרים. אף הסעדים שנתבעו הנם כספיים (תשלום גמול שעות נוספות), והם אינם כוללים תרופות במישור המנהלי . הנתבעת עצמה עמדה על כך בסיכומים שהוגשו מטעמה (סעיף 24 לסיכומי הנתבעת). מכאן, שהתובעים אינם מלינים על תוקפו של הסדר העסקה במתכונת שנקבעה, אלא על אופן תשלום השכר, קרי – על הוראות ההסכם הקיבוצי הקובעות את אופן תשלום שכרם. נושא זה האחרון, לא נבחן ולא אושר על ידי השר . ודוק - בסעיף 9ה להסכם הקיבוצי, המסדיר את אופן קבלת האישור מהשר, פורטה מתכונת ההעסקה, כאשר לא צוינה שיטת תשלום השעות הנוספות בהתאם למתכונת העסקה המוסכמת.

מכאן, שמחלוקות בנושא שיטת התשלום אינן צריכות להתברר מול השר כפי שטוענת הנתבעת , אלא מול הנתבעת כמעסיקתן הנוכחית של התובעים, אשר קיבלה על עצמה, בהסכם 2012, את ההסכמות ה קיבוציות שהוסדרו בהסכם הקיבוצי אשר נחתם מול המעסיק דאז.

30. למעלה מן הדרוש, ואף שלא נטענה טענה מפורשת להעדר סמכות עניינית של בית הדין לדון בתובענה (ראו הערת הנתבעת בסעיף 23 לכתב ההגנה וכן דברי ב"כ הנתבעת בעמ' 2 לפרוטוקול, שו' 14-13 ), מובהר כי אף אם התובענה הייתה עוסקת בתוקפן של ההוראות המסדירות העסקה במתכונת של 24 שעות, הרי שלבית הדין מוקנית הסמכות לדון בה נוכח הלכת בית המשפט העליון לפיה קיום האפשרות של "תקיפה ישירה" של פעולה מנהלית בבית המשפט הגבוה לצדק איננו שולל את הדרך של "תקיפה עקיפה" בערכאה הדיונית (ראו - בג"ץ 6090/08 יצחק ברגר נ' שר המשפטים, מיום 11.08.2008 , ראו גם את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1212/01 ראדי כאמל קבלאן נ' ראדי אסעד חבר המועצה, ויו"ר ועדת הביקורת מיום 08.02.2004 , בנוגע לסמכות בית הדין לעבודה לדון בפעולה שלטונית שעילתה ביחסי עבודה).

31. נוכח האמור, נדחית טענת הנתבעת בנוגע להגשת התביעה כנגד ג ורם שגוי.

אשר לטענת הנתבעת כי התביעה הוגשה בשיהוי -

32. הנתבעת טוענת כי התביעה לתשלום זכויות מכוח ההסכם הקיבוצי הוגשה בשיהוי ניכר, בשים לב למועד חתימת ההסכם הקיבוצי ואישור השר את ההסכם הקיבוצי וכן בשים לב למועד תחילת העסקת התובעים אצל הנתבעת. התובעים לא השיבו לטענת השיהוי שהועלתה עוד בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת. ההסתדרות טענה כי היא שבה ופנתה לנתבעת בעניין תשלום גמול העבודה ביום המנוחה השבועי מספר פעמים, לרבות בדרך של התראה לפני נקיטה בהליכים שנותרה ללא מענה. בעמדתה שהוגשה ביום 24.7.19 טענה ההסתדרות כי כחצי שנה קודם לכן פנתה היא לנתבעת בניסיון להתדיין ביחס ליישום השגוי לכאורה של ההסכם הקיבוצי, אשר התחוור לה רק אז, באמצעות מנגנוני יישוב חילוקי דעות הקבועים בהסכמים שבין הצדדים. לטענת ההסתדרות הנתבעת ביטלה שתי ישיבות שהיו קבועות בנושא, והניסיון ליישב את המחלוקות לא הסתייע.

33. אכן, מאז החתימה על ההסכם הקיבוצי ועד למועדים בהם הוגשו התובענות חלף זמן רב, אולם בנסיבות העניין אין לדחות על הסף את התביעות אך ורק מחמת שיהוי.

34. עבור הזמן כשלעצמו אין בו כדי להוות שיהוי. ב דיון בטענת השיהוי תבחן השאלה האם חלוף הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה, כאשר הבחינה תעשה באופן אובייקטיבי ואין עניינה בתום ליבו הסובייקטיבי של מי מהצדדים (בג"ץ 453/84 איתורית שירותי תקשורת בע"מ נ' שר התקשורת, לח(4) 617). הלכת בית הדין הארצי בעניין שיהוי פורטה בפסק דינו של הנשיא דאז מנחם גולדברג בדב"ע 3-15/מז אפנר יצחק ואח' נ' מפעלי הדסה לחינוך , מיום 18.08.1987 , כך - "לא על נקלה ישלול בית המשפט סעד מבעל דין בטענת שיהוי. כדי שיעשה כך, חייבים להתקיים תנאים מסוימים, הקשורים בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ואלה טעונים הוכחה, לפני שימצא בית המשפט יסוד לדחות תביעה מחמת שיהוי. הלכה יסודית היא ששיהוי אינו חוסם את התביעה, אלא בהתקיים תנאים מסוימים, שאפשר לסכמם כדלהלן: א. כאשר שיהוי כמוהו כזניחת זכות התביעה. ב. כאשר הורע מעמד הצד שכנגד כלפי יריבו עקב השיהוי בהגשת התביעה. ג. כאשר קופחו עקב השיהוי אפשרויות הצד שכנגד להוכיח טענותיו כנגד התביעה (ע"א 656/79 פ"ד ל"ו(2) 309, 317)".בית הדין הארצי עמד בפסיקותיו המאוחרות יותר על הזהירות בה יש לנקוט מקבלת טענת שיהוי כשמדובר בזכויות עובדים הצומחות מהסכם קיבוצי (ראו – עס"ק 400094/97 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה , מיום 6.9.04).

בעס"ק 31504-01-18 מדינת ישראל נ' ההסתדרות הרפואית בישראל , מיום 1 6.06.2019 (להלן – עניין הר"י), התקבלה טענת שיהוי שנטענה כנגד בקשת צד של הר"י להורות למדינה המעסיקה לשלם מענקי פריפריה, ששולמו למתמחים , גם ל רופאים מומחים. בעניין הר"י, הוכח כי חלוף ה זמן גרם למעסיקה לשנות מצבה לרעה, לאחר שזו המשיכה לשלם מענקים למתמחים בלבד תוך שידוע היה לכל שתקציב המענקים היה מוגבל וניצולו עד תום יביא את תכנית המענקים עד לסופה.

35. בענייננו לעומת זאת, הנתבעת לא הראתה כי שינתה מצבה לרעה או כי קופחה יכולתה להתגונן מהתביעות שהוגשו נגדה בשל טענת השיהוי באופן המצדיק דחיית התובענות על הסף. כל שטענה הנתבעת הוא לקושי ביישום הוראת סעיף 9ג להסכם הקיבוצי הקובע כי אופן חישוב תשלומים נוספים, הנפסקים על ידי ערכאה מוסמכת, יקבע על ידי ועדת מעקב שתקום מכוח ההסכם הקיבוצי. לא פורט מהו הקושי ביישום ההוראה כאמור ומדוע הגשת התובענות במועד בו הוגשו עלולה למנוע את ביצוע הוראות סעיף 9ג כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי. ממילא טענה זו לא הוכחה. בנסיבות אלה לא מצאנו כי דחיית טענת השיהוי תביא לפגיעה באורח קשה באינטרסים ראויים להגנה של הנתבעת או של צדדים שלישיים, בשל הסתמכותה על ההסכמות שעוגנו בהסכם הקיבוצי (לעניין קבלת טענת שיהוי בשל פגיעה רחבת היקף בצדדים שלישיים ראו – סק"כ 51/09 "סאוט אלעאמל" - להגנת זכויות העובדים והמובטלים נ' שר התעשיה המסחר והתעסוקה , מיום 03.01.2012 , להלן – עניין סאוט אלעמאל).

36. אין ספק כי קבלת התביעות עלולה להטיל נטל כלכלי רחב היקף על הנתבעת בתשלום הזכויות לכלל הכבאים עליהם חלים הוראות ההסכם הקיבוצי הנדונות בתיקים אלה. אולם עובדה זו לכשעצמה אינה מצדיקה דחיה על הסף, וזאת בשים לב שמדובר בתביעות עובדים לתשלום זכויות קוגנטיות המתבססות על חוקי מגן סוציאליים. לכך מתווספת מגמת בתי הדין לעבודה להימנע מסילוק תובענות על הסף והעדפת בירורן לגופן, ובפרט בטענת שיהוי. בהקשר זה יפים דברי בית הדין הארצי בפסק דין שניתן לאחרונה בסב"א 5271-08-17 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים ובמכללות נ' הסתדרות המורים בישראל , (מיום 07.06.2020 ), בו נדחתה טענת שיהוי, על אף חלוף זמן רב עד הגשת התביעה , בנימוק הבא: "אנו סבורים, כי אין לדחות על הסף את הבקשה בשל התיישנות או שיהוי. אכן, מאז חתימת הסכם "אופק חדש" כמו גם מאז מועד מתן פסק הדין בחלק הארי של ההליכים הקודמים ועד מועד הגשת הליך זה חלף פרק זמן משמעותי, אולם אין בכך כדי להביא לדחייה על הסף של הבקשה. כמובהר לעיל, יש לברר את נפקות והשלכות חלוף הזמן במסגרת בירור ההליך העיקרי, תוך בחינת מכלול טענות הצדדים, לרבות טענות ארגון המורים על הטעמים לאי נקיטת הליך משפטי והתנהלות הסתדרות המורים והמדינה במהלך השנים".

אף בענייננו, טענות הצדדים תבחנה לגופן תוך שיינתן משקל, במסגרת הדיון בטענות לגופן, לזמן שחלף מאז נחתם ההסכם הקיבוצי וכן מהמועד בו החלו התובעים לעבוד אצל הנתבעת, ועד למועד הגשת התביעות.

37. משדחינו את טענות הסף, נפנה עתה לדיון בתובענה לגופה.

התביעה לגמול שעות נוספות -

38. האם התמורה המשולמת לתובעים עבור שעות נוספות לפי הוראות המפורטות בהסכם הקיבוצי מנוגדת להוראות הדין לרבות חוק שעות עבודה ומנוחה, או עולה בקנה אחד עם הוראות הדין. זו השאלה הדרושה הכרעה ברכיב תביעה זה.

39. בהוראות ההסכם הקיבוצי ונספח א' נקבע, כאמור, תשלום שכר הכבאים. אין מחלוקת שהתובעים זכאים לגמול עבור עבודה בשעות נוספות רק לאחר השלמת 23 שעות עבודה במשמרת ברצף או 42.5 שעות עבודה שבועיות (בכפוף לסייגים) והם אינם זכאים לתשלום גמול שעות נוספות מהשעה התשיעית. כמו כן, בהסכם הקיבוצי נקבעו הוראות שונות המסדירות את תשלום השכר במתכונת ההעסקה הייחודית שהוסכמה (ואין מחלוקת שאושרה כדין על ידי השר). כך, סעיף 3 לנספח א', שענייננו "תוספת בגין משמרת" קובע כלהלן -

"א. עבודה בתחום משמרת ראשונה אינה מזכה את העובד בכל תוספת תמורת עבודתו במשמרת זו.
ב. עבודה בתחום משמרת שנייה מזכה את העובד בעד עבודתו באותו תחום שעות בתוספת של 20% ממשכורתו הכוללת ובלבד שהוא מועסק בתחום המשמרת השנייה לפחות 3 שעות.
כמצוין בסעיף קטן ד בסעיף 27.93, "הסדר זה אינו חל על עובדים המקבלים הטבה אחרת בעד שעות עבודתם בתחום המשמרת השנייה (כגון תשלום בעד עבודה בשעות נוספות, במתן יום מנוחה שבועי נוסף או יום מועד, או קיצור יום עבודה עקב העסקה בתחום המשמרת השנייה וכו') אך הם רשאים לבחור בהסדר זה במקום ההסדרים הנ"ל.
ג. עבודה בתחום משמרת שלישית, לא יותר מ- 7 שעות, מזכה העובד בעד זמן עבודתו באותו תחום לתוספת של 50% ממשכורתו הכוללת ".

40. כפי שפורט, התובעים טוענים כי ההסדר שנקבע בהסכם הקיבוצי אינו חוקי וכי יש לאכוף את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, כך שגמול עבור שעות נוספות ישולם על בסיס משמרת בת 8 שעות ולא על בסיס משמרת בת 24 שעות, קרי – החל מהשעה התשיעית לעבודה . הלכה למעשה, מבקשים התובעים כי בית הדין יתערב בהסכמות הקיבוצי ויורה על שינויים. אין בידנו לקבל תביעה זו של התובעים.

41. הלכה הפסוקה היא, כי בית הדין ימנע מלהתערב בנורמות שנקבעו במסגרת הסכמות קיבוציות. כך נפסק – " מסגרת הביקורת השיפוטית "המדיניות של בית דין זה היא להימנע מהתערבות בתוכן ההסכמים אשר הושגו במשא ומתן קיבוצי"; ו"אין מקום שהרשות השיפוטית תבדוק את תוכנם של ההסכמים הקיבוציים, אם טובים הם או לאו". בהתאם, ובכפוף לבחינת תכלית ההסכם הקיבוצי, באספקלריה של עקרונות יסוד השיטה ומשפט העבודה המגן, יימנע בית הדין מלהתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי, למעט ב"מקרים נדירים וחריגים של פגיעה קיצונית ומוכחת בזכויות חוקתיות" וככל שנמצא כי בהוראות ההסכם הקיבוצי קיימת סתירה להוראות החקיקה בכלל ולחקיקת המגן בפרט" (ראו - פרק שלישי בפסק הדין בעניין סאוט אלעמאל והאסמכתאות המצוינות בו).

בשורה של פסקי דין עמד בית הדין הארצי על האוטונומיה של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לקבוע את תנאי ההעסקה. התכלית למדיניות אי ההתערבות פורטה בהרחבה , בין היתר, בפסק הדין בעניין ע"ע 43426-08-14 מיכאל כץ נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ , מיום 14.01.2018 - " מעצם מהותו, ההסכם הקיבוצי הוא פרי הסכמות ופשרות שבין המעסיק לבין נציגות העובדים, במסגרתו נערך איזון בין האינטרסים של המעסיק לבין העובדים, ובין העובדים בינם לבין עצמם. כך, ההסכם הקיבוצי משקף לא רק את ההסכמות והפשרות בין ההנהלה לבין נציגות העובדים, אלא גם את האיזון בין האינטרסים של קבוצות העובדים השונות, שככלל עריכתו מופקדת בידי ארגון העובדים. נוכח האמור, על בית הדין לנקוט משנה זהירות עת הוא שוקל אם להתערב בפרט אחד מתוך מכלול ההסכמות והאיזונים שיצרו הצדדים להסכם הקיבוצי, שכן התערבות בפרט אחד עשויה להשליך על כל המכלול, ולשבש ולערער את מכלול האיזונים והפשרות אליהם הגיעו הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. בהקשר זה יש להביא בחשבון כי לא תמיד יש לפני בית הדין התמונה המלאה הן על הרקע והנתונים שהביאו להסכמה הקונקרטית שאותה הוא שוקל לבטל או לשנות והן את ההשלכות שיהיו להתערבות בית הדין באותה הסכמה קונקרטית. זאת ועוד. התערבות בית הדין בתוכנו של ההסכם הקיבוצי אף פוגעת ביציבות יחסי העבודה, שכן מעבר לכך שיש בה כדי לערער את מכלול האיזונים שנקבעו בהסכם הקיבוצי, היא פוגעת גם בהסתמכות הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים והעובדים במקום העבודה על ההסכמות שהושגו במסגרת המשא ומתן קיבוצי. האמור נכון במיוחד עת מדובר בהתערבות בתוכנם של הסדרים כלכליים שלהם השלכות רוחב במקום העבודה, שכן ככלל לבית הדין אין את הכלים והנתונים הדרושים לקביעת הסדר כלכלי חלופי" (ראו גם - בג"ץ 104/87 ד"ר נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, מד(4) 749).

התערבות בתוכנו של הסכם קיבוצי על ידי בית הדין שמורה, אם כן, ל מקרים חריגים ונדירים בלבד (ראו גם – דב"ע 4-7/לו אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' גיא חרות ואח' ; פד"ע ח 197); דב"ע 3-117/מה שירותי תעופה בע"מ נ' עופר סלע ואח' , פד"ע יז 284).

42. אין מחלוקת בענייננו כי הוראות ההסכם הקיבוצי אינן תואמות את הוראות סעיפים 2, 3 ו- 16(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, אולם אי ן אנו סבורים כי הוראותיו מנוגדות לחוק וכי מקרה זה הינו מסוג המקרים החריגים המצדיק התערבות של בית הדין בהסכמות הקיבוציות. ונפרט -

43. ראשית, חוק שעות עבודה ומנוחה מתיר תשלום גמול שעות נוספות עבור השעות שחלות לאחר מכסת השעות שהושלמה בהתאם לזו שנקבעה בהסכם הקיבוצי ואושרה כדין על ידי שר העבודה בהתאם לסעיפים 4 ו – 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

סעיף 16(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע את חובת המעסיק לשלם שעות נוספות בזו הלשון: – " הועסק עובד שעות נוספות, ישלם לו המעביד בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ-¼1 מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ-½1 מהשכר הרגיל". הנה, סעיף 16(א) קובע את שיעורה של ערך שעה נוספת והוא אינו קובע את מכסת השעות אשר מעבר אליה יש לשלם גמול עבור עבודה בשעות נוספות. מכסת השעות היומית ו השבועית (8 ו- 45 שעות בהתאמה) קבועה, כאמור, בסעיפים 2 ו- 3 לחוק שעות עבודה ומנוחה. אלא, שסעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי מקום בו אישר השר הסדר בהסכם קיבוצי המאריך את יום עבודה או שבוע עבודה (בהתאם לסעיף 4(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה) , דינם של יום עבודה ושבוע עבודה שהוארכו כדין יום עבודה ושבוע עבודה לפי סעיפים 2 ו- 3 לחוק כאמור . כ לומר, סעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה מאפשר לצדדים בהסכם קולקטיבי לחרוג ממסגרת החוק לעניין מכסת שעות העבודה בהתקיים התנאים הקבועים בחוק. כבר נפסק כי – " תכליתו של סעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה היא להגביל את האוטונומיה של הצדדים להסכם עבודה להתנות כרצונם על "יום עבודה" ועל "שבוע עבודה" החורגים מהסדריו של החוק, למקרים מיוחדים שבהם קיימת הצדקה עניינית לעשות כן" (בג"ץ 2933/94 רשות שדות התעופה נ' בית הדין הארצי לעבודה, נ(3) 837). בית הדין הארצי לעבודה עמד על תכליתו של סעיף 5(א) בפסק דין שניתן זה לאחרונה, בו נפסק (הדגשה הוספה-ש.ט.) - "לצד התווית מסגרת תחום שעות העבודה היומי (סעיף 2) ושבוע העבודה (סעיף 3 לחוק) הותיר המחוקק פתח לשינוי תחום שעות העבודה היומי יום העבודה ושבוע העבודה בתקנות (סעיף 4) או בהסכם קיבוצי שאושר בידי שר העבודה והרווחה (סעיף 5)... ככל שתחום יום העבודה הקבוע בסעיף 2 לחוק הוארך מכוח סעיף 4 או 5 לחוק אזי העסקה בתחום השעות שהוארכו אינה מהווה העסקה בשעות נוספות, ולכן אינה טעונה הרשאה ואינה מזכה בגמול שעות נוספות" (ראו והשוו - ע"ע 9623-02-18 מיקוד ישראל אבטחה שרותים וכח אדם בע"מ נ' לבן דדיאשוילי , מיום 07.04.2020, להלן - ענין מיקוד ).

44. בענייננו אין מחלוקת כי ההסדר הקבוע בהסכם הקיבוצי אושר על ידי השר בהתאם לסעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה. כמו כן, ההסדר לפיו גמול שעות נוספות ישולם מהשעה ה- 24, פורט באופן ברור ומפורש בהסכם הקיבוצי ועל כך גם אין חולק (השוו לסעיף 44 בפסק הדין בעניין מיקוד). לפיכך, דינו של יום עבודה בן 24 שעות כקבוע בהסכם הקיבוצי בענייננו , ודינו של שבוע עבודה ב ן 42.5 שעות, הנם כדין יום עבודה או שבוע עבודה לפי סעיפים 2 ו- 3 לחוק שעות עבודה ומנוחה. סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר "שעות נוספות" כך (הדגשות הוספו-ש.ט.) - "שעות העבודה העודפות – (א) על התחום שנקבע ליום עבודה בסעיף 2, או על יום עבודה שייקבע על פי סעיף 4, או (ב) על התחום שנקבע לשבוע עבודה בסעיף 3, או על שבוע עבודה שייקבע על פי סעיף 4". על בסיס כך, תשלום שעות נוספות, בשיעור של 125% עבור השעתיים הראשונות שלאחר השלמת 23 שעות עבודה ברצף או 42.5 שעות שבועיות , ו 150% עבור כל שעה מעבר, עולה בקנה אחד עם חוק שעות עבודה ומנוחה ואינו מנוגד לו.

45. שנית, העובדה שהסכמות קיבוציות אינן מקיימות הוראות בחקיקת מגן, לכשעצמה, אינה מביאה בהכרח להתערבות של בית הדין. הסכמים קיבוציים נועדו, בין היתר, להגשים את צרכי הצדדים ליחסים הקיבוציים בתוך ההקשר התעשייתי. בתוך כך, לצורך התאמת תנאי העבודה לייחודיות של מקום העבודה או הענף, קיימת אפשרות לסטות מחקיקת מגן במסגרת הסכם קיבוצי כל עוד התקיימו המנגנונים הקבועים לכך בחקיקה שממנה מבקשים לסטות וכאשר הסטייה אינה מקפחת את העובד ( ע"ע 19460-04-11 ואדים מזור נ' פרידנזון שירותים לוגיסטיים, הובלה ופרוייקטים בע"מ , מיום 03.11.2016 ). תכלית חוקי המגן הינה לקבוע תנאים מינמאליים במטרה להגן על העובד, ולפיכך היא אינה מחייבת התערבות של בית הדין לטובת עובדים אשר לא קופחו מבחינת תשלום בגין שעות נוספות (עניין שמואלי).

46. בענייננו, פרט לטענה כי ההסכם הקיבוצי אינו מקיים את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התובעים לא הראו כי זכויותיהם קופחו. יתרה מכך, בתביעתם לגמול שעות נוספות התובעים התעלמו מהוראות אחרות בהסכם הקיבוצי המקנות להם תשלומים נוספים שמעבר לשכר השעתי. בהקשר זה מקובלות עלינו טענות הנתבעת כי ההסכם הקיבוצי נחתם כמכלול, והוא מהווה מקשה אחת הכוללת רכיבי שכר והטבות, לצד מתכונת ההעסקה הייחו דית. באופן זה לא ניתן להתעלם מתשלומים אחרים, מעבר לערך שעה רגילה, המשולמים מכוח ההסכם הקיבוצי כמו למשל תוספת עבור ביצוע משמרת שנייה או שלישית ותמורה עבור עבודה בימי מנוחה (נושא בו נעסוק בדיוננו בעילת התביעה הנוספת).

הוראות ההסכם הקיבוצי הנן פרי משא ומתן של המעסיקה וארגון העובדים, והן משקפות את רצון הצדדים לייצר הסדר כולל שנותן מענה למתכונת העסקה שונה וחריגה מעין זו . כפי שעמדנו על כך, התובעים אינם מלינים על היקף העבודה וכעולה מהמבוא להסכם הקיבוצי, צורת העסקה במשמרות בנות 24 שעות הנה דרישה שהועלתה בשעתו על ידי ההסתדרות ומטב ע הדברים היא מחייבת התייחסות למכלול שיקולים ויצירת איזון הולם בין השיקולים השונים באמצעות ויתורים הדדיים. בעניין זה, יפים הדברים שנפסקו בע"ע 156-09 קמיל ישראל ואח' נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ , מיום 21.12.2011 (להלן –עניין בזק), בו נדון תוקפו של הסדר בהסכם הקיבוצי המסייג הכללת פרמיה כחלק מהשכר הקובע בחישוב ערך שעה, וזאת בניגוד לסעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה. נקבע – " הדעת נותנת כי קביעה זו בהסכם הקיבוצי, נעשתה לאחר משא ומתן קיבוצי תוך ויתורים הדדיים שהטוב והרע שבו לעובדים כרוכים ואחוזים יחדיו כלשון פס"ד פלברבוים. העובדים קבלו פרמיה, אך ויתרו על הכללתה בערך שעה. הטבה זו יש לה עלות, ויתכן שאילו הייתה נכללת בערך שעה אפשר שלא הייתה ניתנת כלל, או הייתה ניתנת בשיעור קטן יותר". אף בענייננו, ניתן להניח כי במו"מ שניהלו הצדדים עובר לחתימת ההסכם הקיבוצי, ההסתדרות ויתרה על תשלום שעות נוספות מהשעה השמינית תחת התחייבויות שונות של המעסיקה שבאות לידי ביטוי בהסכם הקיבוצי. לא מן הנמנע כי ויתורה של הסתדרות על תשלום שעות נוספות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה היווה תנאי להגשמת דרישת ההסתדרות להעסיק כבאים במשמרות בנות 24 שעות. איננו נדרשים לערוך בחינה עובדתית של השיקולים שעמדו ב פני הצדדים במו"מ לכריתת ההסכם הקיבוצי (ובחינת שאלה זו ממילא מוקשית מבחינה ראייתית), אם כי ברור הוא כי התערבות בית הדין בפרט אחד בהסכם הקיבוצי עלולה להשליך על מכלול ההסכמות ולשבש את מכלול האיזונים והפשרות שבאים לידי ביטוי בהסכם הקיבוצי שנחתם.

47. כאן המקום לציין כי ההסתדרות, אשר מהווה צד להסכם הקיבוצי, לא נקטה עמדה בנוגע ל רכיב התביעה לתשלום שעות נוספות כאשר בעמדתה ובסיכומי טענותיה התייחסה היא אך לעילת התביעה בדבר גמול עבודה ביום המנוחה. מכאן אנו למדים על הסתייגותה של ההסתדרות מטענות התובעים בתביעה לגמול שעות נוספות, שכן ככל ודעתה של ההסתדרות בנקודה זו הייתה כדעת התובעים, הדבר היה נטען על ידה במפורש כשם שנטען במפורש בנוגע לעילת התביעה הנוספת . נוסיף כי הנתבעת הפנתה בסיכומיה להליכים שהתקיימו לפני בית דין זה בתיקים סע"ש 4858-05-14 וסע"ש 9201-04-14 בהם נמחקו בהסכמה תביעות כבאים שהוגשו כנגד הנתבעת בעילות דומות לאלה שנדונות בהליך זה. עיון בתיקים אלה מלמד כי בנקודה זו ההסתדרות דווקא ת מכה בעמדת הנתבעת, ואף לשיטתה תשלום השכר צריך להעשות על פי הסכמות הצד דים בהסכם הקיבוצי, מבלי לאכוף את ההסדר הקבוע בסעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. ההסתדרות לא הגישה בתיק זה עמדה הסותרת את טענות הנתבעת וניכר כי הצדדים להסכם הקיבוצי אינם חולקים על כך שאין לאכוף בעניינם את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

48. מכל מקום לא התרשמנו, כאמור, שאי תשלום שעות נוספות מהשעה התשיעית הביא לקיפוח זכויות התובעים. שעות העבודה במהלך המשמרת אמנם לא מתוגמלות כשעות נוספ ות אך בהתאם לסעיף 3 לנספח א להסכם הקיבוצי, התובעים מקבלים תוספת עבור ביצוע משמרת שנייה ושלישית. הצדדים לא פירטו את אופן תשלום תוספת משמרות כפי שנקבע בסעיף 3 כאמור, אך מלשון ההסכם הקיבוצי וכן מהטבלאות המצורפות כנספח ב', מבינים שבמהלך שעות העבודה הרגילות, אשר לא חלות לאחר השלמת המכסה היומית או השבועית, התובעים תוגמלו בתוספות שכר משמעותיות. כך, בעבודה ביום חול ראשון בשבוע (אשר כל שעותיו בתוך המכסה השבועית) , מתוך 24 שעות עבודה התובעים זכאים לתוספת בשיעור 20% עבור 8 שעות, תוספת בשיעור 50% עבור 7 שעות, ותוספת בשיעור 187.5% עבור השעה האחרונה. אכן, השוואת שיטת תשלום זה לשיטת תשלום שעות נוספות מהשעה התשיעית מביאה לתוצאה בה הכבאים משתכרים, לכאורה, שכר נמוך מזה המשולם לפי שיטת התשלום השנייה, אם כי בנסיבות העניין, בהן נדרשו הצדדים למצוא פתרון הולם למתכונת העסקה חריגה הכוללת עבודה במשמרת רבת שעות (מתכונת שנדרשה מצד ארגון העובדים), ובשים לב ליתר הוראות ההסכם הקיבוצי המקנה לעובדים הטבות שונות, חלקן בעין (ימי מנוחה במהלך השבוע), סבורים אנו כי ההסכם הקיבוצי אינו מקפח את התובעים וייתכן שאף מיטיב עמם.

אינדיקציה נוספת לכך שההסכם הקיבוצי מטיב עם העובדים או לכל הפחות לא מקפח זכויותיהם, ניתן למצוא בחתימת ההסתדרות על הסכם 2012 אשר החיל את תנאי ההעסקה שנקבעו בהסכם הקיבוצי, לרבות הוראות הנוגעות לתשלום שעות נוספות, ע ל העסקת כבאים על ידי הנתבעת כאן. חזקה על ההסתדרות שלו היה ההסכם הקיבוצי פוגע בכבאים, אותם היא מייצגת, היא הייתה מנסה לשנות את תנאיו בהסכם הקיבוצי שנחתם כש נתיים לאחר מכן (השוו –עניין שמואלי).

49. הטעם השלישי המצדיק דחיית התביעה לגמול שעות נוספות נוגע לסוגיית תום הלב. אכן השתהות התובעים בהגשת התביעות לא הביאה בענייננו לסילוקן של התביעות על הסף, אולם התנהגות התובעים לאורך כל שנות עבודתם עולה כדי חוסר תום לב, אשר מהווה נדבך נוסף בהכרעה לדחות את התביעה.

בפסק הדין בעניין שמואלי עמדה השופטת אלישבע ברק על היחס בין האופי הקוגנטי של חוקי המגן לבין דרישת תום הלב המצופה מעובד כצד לחוזה עבודה, בין אם קולקטיבי ובין אם אישי. נקודת המוצא שנקבעה היא כי כאשר התנהגותו של עובד לוקה בחוסר תום לב קיצוני, יגבר עקרון תום הלב על ההגנה של משפט העבודה. כך נפסק – " חוקי העבודה הסוציאליים הם קוגנטיים. עם זאת, כמו בכל דרישה נוקשה אחרת הפוגעת בחופש הרצון של הצדדים, העמידה על הכלל הנוקשה עשויה לפגוע פגיעה חמורה ולגרום לעוול חמור לצד המסתמך על החוזה כפי שהוא, ולא כפי שדרישות החוק מכתיבות אותו, ופועל לפיו במשך תקופה ארוכה. במקרים נדירים אלו גוברים דרישת ההגינות ותום-הלב על דרישות או זכויות קוגנטיות... בקביעה כי דרישת תום-הלב גוברת לעתים על דרישת הקוגנטיות אין סתירה להיות החוקים קוגנטיים, באשר חובת תום-הלב היא חובת-על החולשת על כל היחסים המשפטיים בשיטתנו. אם לא נאמר כך, יכול ויגרם עיוות-דין גדול בהרבה כאשר מעביד מסתמך במשך שנים על הסכם אישי, ועוד יותר מכך – על הסכם קיבוצי. יש להחיל את העיקרון ולפיו דרישת תום-הלב גוברת על הקוגנטיות של חוק לעתים נדירות ואין לעשותו קרדום להתגברות על דרישת הקוגנטיות. יש להותיר לבית-הדין שיקול-דעת באותם מקרים נדירים שדרישת המילוי אחר חוק קוגנטי גורמת לעיוות-דין למעביד". בית הדין הארצי עמד על מספר גורמים המצביעים על חוסר תום לב בדרישת העובדים בעניין שמואלי לאכוף את חוק שעות עבודה ומנוחה, בעיקרם גורם הזמן – התנהגות הצדדים בהתאם לקבוע בהסכם הקיבוצי לאורך תקופה ארוכה אשר הביאה להסתמכות המעסיקה. הגורמים שנמנו על ידי בית הדין הארצי, הסובבים כולם סביב גורם הזמן, הביאו להכרעה לפיה דרישת העובדים לאכוף את חוק שע ות עבודה ומנוחה הופכת לדרישה שלא בתום לב המצדיקה דחייתה.

בפסק הדין בעניין בזק בית הדין הארצי עמד על התנהגות העובדים בהגשתם תביעה להכללת רכיב הפרמיה בערך שעה רק בעת פרישתם מבזק, לאחר שלאורך כל תקופת העבודה רכיב הפרמיה לא נכלל בערך השעה בחישוב גמול שעות נוספות והעובדים ידעו על כך ושתקו. שתיקת התובעים בנוגע לאי הכללת רכיב הפרמיה לאורך כל תקופת העבודה היוותה חלק מכלל הנסיבות המיוחדות על בסיסן נדחתה דרישתם לאכוף את סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה על ההסכם הקיבוצי בעניינם.

ראו גם בג"ץ 364/61 יעקב פלברבוים, ו-2 אח' נ' הממונה הראשי על יחסי העבודה, משרד-העבודה, ירושלים (ראובן שרי), ו-4 אח', טו 2544).

50. הוא הדין גם בענייננו. עד להגשת התביעה התובעים נהגו משך שנים על פי ההסכמות שעונגו בהסכם הקיבוצי. הם עבדו במתכונת העסקה מיוחדת הכוללת משמרות רבות שעות, שביניהן הפרידו ימי מנוחה שארכו 72-48 שעות (סעיף 1 לנספח א' להסכם הקיבוצי) , והשתכרו על פי הסדר מיוחד הקובע, מחד גיסא, תשלום שעות נוספות מהשעה ה- 24, ומקנה, מאידך גיסא, תשלומים נוספים כקבוע בהסכם הקיבוצי. העלאת טענה כיום בנוגע להסדר הקבוע בהסכם הקיבוצי בנסיבות העניין, מהווה חוסר תום לב מצד התובעים, המצדיק אף הוא דחיית תביעתם.

51. לאור האמור, התביעה בנוגע לגמול שעות נוספות – נדחית.

התביעה לגמול עבודה ביום המנוחה השבועי או בחג בשעות עבודה שלאחר השלמת התקינה השבועית -

52. עניינה של תביעה זו הוא בפרשנות סעיף 5 לנספח א', בדבר גמול עבור עבודה ביום המנוחה השבועי או בחג בשעות שהן מעבר לשעות המכסה השבועיות ( 42.5 שעות עבודה שבועיות) (להלן – השעות שבמחלוקת) .

53. נצטט להלן את תוכן סעיף 5 לנס פח א' כלשונו. לצורך הפנייה נוחה לחלקים רלוונטיים בסעיף במסגרת דיוננו כאן, נחלק את ציטוט תוכן הסעיף לסעיפים שאינם במקור:

חלק א: "... עובד המועסק ביום המנוחה שבועי או ביום העצמאות או ביום מועד, יהיה זכאי לפיצוי בשיעור 75% משכרו הרגיל ולשעת חופשה אחת בעד כל שעה בה הועסק כאמור.

חלק ב: עובד המועסק ב"לילה", הנופל בתחום יום מנוחה שבועי, ביום העצמאות או ביום מועד במשמרת כפולה שאורכה 15 שעות לפחות יהיה זכאי, בעד השעות הנופלות בתחום הלילה כאמור, לפיצוי של 125% משכרו הרגיל וכן לחופשה בשיעור של שעה אחת בעד כל שעה שבה הועסק כאמור.

חלק ג: עובד המועסק בערב יום מנוחה שבועי, יום העצמאות או יום מועד בשעות נוספות, הנופלות בתחום היום האמור יהיה זכאי לקבל בעד שעות נוספות אלה פיצוי בשיעור של 100% מהשכר הרגיל.

חלק ד: מובהר כי לכבאים ניתנת, בהתאם למתכונת ההעסקה וסידור העבודה מנוחה לאחר כל משמרת. מנוחה זו כוללת את מנוחת הפיצוי בהתאם לסעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה ואת החופשה האמורה לעיל.

חלק ה: כמו כן מוסכם כי עבודה בימי מנוחה שבועית ובימי מועד, או בערב יום מנוחה שבועי, יום העצמאות או יום מועד, שהיא מעבר לשעות המכסה השבועית (קרי, לאחר שהכבאי השלים 42.5 שעות עבודה שבועיות ובהתאמה לאמור בסעיף 6), תזכה את העובד בתשלום נוסף בשיעור 100% מהשכר הרגיל בעד כל שעת עבודה כאמור שהיא מעבר לשעות המכסה השבועית (להלן: "פיצוי לעבודה במנוחה"). הפיצוי לעבודה במנוחה מהווה הגדלת התמורה בעד עבודה נוספת כאמור לעיל בסעיף זה, לא יהווה כבסיס לתוספות או הטבות אחרות כלשהן, ויחולו לגביו הכללים החלים לגבי גמול בעד שעות נוספות".

54. המחלוקת בענייננו נסבה על פרשנות חלק ה' לסעיף 5. אין חולק כי השכר עבור עבודה בשעות שבמחלוקת משולם בהתאם לפרשנות שמציגה הנתבעת, ה מורכב מערך שעה רגילה ותוספת תשלום בשיעור של 75% מערך שעה רגילה עבור גמול עבודה ביום מנוחה שבועי ( חלק א ') או תוספת תשלום בשיעור של 125% מערך שעה רגילה עבור עבודה בשעות הלילה ( חלק ב' ) ועבור עבודה בשעה ה- 24 במשמרת. אין גם מחלוקת כי אופן חישוב זה בא לידי ביטוי בטבלאות שצורפו כנספח ב' להסכם הקיבוצי.

55. לטענת התובעים, בחישובה כך הנתבעת מחסירה משכרם עבור השעות שבמחלוקת, תשלום בשיעור של 100% מערך שעה רגילה. על פי פרשנות התובעים וההסתדרות, לפי סעיף 5 לנספח א' (חלק ה) , עבור השעות שבמחלוקת זכאים הם לשכר לפי ערך שעה רגילה, בתוספת פיצוי בגין עבודה ביום המנוחה השבועי או בחג או עבור עבודה בשעות לילה לפי חלקים א' ו- ב' (בהתאמה), ובנוסף לפיצוי הקבוע בסעיף 5 (חלק ה), בשיעור של 100%. ההסתדרות תומכת כאמור בעמדה זו. לדידה הערך היסודי של שכר עבודה והפיצוי הקבוע בסעיף 5 עבור השעות שבמחלוקת הינם זהים, והתובעים זכאים לקבל את שניהם יחדיו במסגרת שכרם עבור השעות שבמחלוקת. ההסתדרות טוענת כי הטבלאות המצורפות בנספח ב' להסכם הקיבוצי אינן סותרות פרשנות זו אלא הן חסרות, משאינן מכילות את אחד משני התשלומים הללו.

הנתבעת גורסת שהתובעים אינם זכאים לתשלום ערך שעה רגילה ותוספת הפיצוי בשיעור 100%. לשיטתה, הפיצוי שנקבע בסעיף 5 בנספח א' עבור השעות שבמחלוקת הינו תוספת שניתנת בשל הסיבה שהתשלום בשעות אלה אינו נכלל בשכר המשולב, וזאת במובחן מהתוספות הניתנות עבור שעות המבוצעות בתוך המכסה השבועית, שהן משולמות כתוספת לשכר המשולב. קרי, לטענת הנתבעת התוספת הקבועה בחלק ה' בסעיף שמחלוקת, באה להשלים את שכר הבסיס שלא משולם עבור עבודה שמעבר לתקינה, ומכאן שהוא מחליף את שכר הבסיס ואינו ניתן בתוספת אליו.

56. במחלוקת העומדת לפתחנו ברכיב תביעה זה, נדרשים אנו למלאכת פרשנות של ההוראות הרלוונטיות בהסכם הקיבוצי. הסכם קיבוצי הינו בראש ובראשונה הסכם, עליו חלים הכללים הנוגעים לפרשנות חוזים, לרבות סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 ( עס"ק 38016-04-17 הבנק בינלאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים החדשה הסתדרות המעוף חטיבת עובדי הבנקים וחברות הביטוח , מיום 25.04.2018 (להלן – עניין הבנק הבינלאומי)). התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים בקשר לפירוש ההסכם הקיבוצי מחייבת בראש ובראשונה בחינת לשונו של ההסכם . ללשון ההסכם משקל חשוב ומשמעותי בפרשנותו , אשר מקים חזקה על אופן פרשנותו . אולם, חזקה זו ניתנת לסתירה בעיקר במקום בו לשון ההסכם אינה פשוטה וברורה (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ, סה(2) 563).

נוכח מאפייניו הייחודים של ההסכם הקיבוצי, בפרשנותו יש לקחת בחשבון שיקולים נוספים כמו ההקשר התעשייתי, קרי הנסיבות הענפיות במסגרתן נכרת ההסכם, ו כן את אופן יישומו של ההסכם הקיבוצי בפועל , קרי הדרך בה יושם ההסכם הקיבוצי הלכה למעשה על ידי הצדדים. בעת פרשנות הסכם קיבוצי, בפרט חלקיו הנורמטיביים, יינתן משקל גם לתכלית האובייקטיבית של ההסכם, המשקפת עקרונות של סבירות, הגיון ותום לב, תוך התחשבות בהוראות הדין הכללי ובתכלית משפט העבודה. (ראו – עניין הבנק הבינלאומי; ס"ק 18/08 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות עובדי הבניין והעץ , מיום, 15.11.2009; ע"ע 300212/97 יאיר מוהר ואח' נ' עיריית תל-אביב-יפו , מיום 13.05.1999 ).

57. בענייננו - אכן בחינה לשונית של סעיף 5 לנספח א' להסכם הקיבוצי , בהסדיר ו את השעות שבמחלוקת, מובילה לפרשנות התומכת בטיעון התובעים וההסתדרות. ואולם, במקרה שלפנינו הפרשנות הלשונית אינה עומדת בפני עצמה. אליה מתווספים נדבכים נוספים : טבלאות החישוב שצורפו כנספח ב' להסכם הקיבוצי ומשך הזמן שחלף מאז נחתם ההסכם הקיבוצי ומאז שהתובעים החלו לעבוד אצל הנתבעת עד לפתיחת ההליכים בתיקים מושא פסק דין זה. אלה מטים את הכף לטובת פרשנות הנתבעת, חרף הפרשנות הלשונית של סעיף 5 לנספח א'.

נפרט מסקנתנו.

58. בחלק ה' לסעיף 5 (הוא הרלוונטי למחלוקת), נכתב כי עבודה בשעות שבמחלוקת " תזכה את הכבאי בתשלום נוסף בשיעור של 100% מהשכר הרגיל בעד כל שעת עבודה " (הדגשות הוספו-ש.ט). צמד המילים "תשלום נוסף" בא לבטא תוספת תשלום, כזו שניתנת מעבר לשכר הרגיל. לשון הוראות הסעיף מלמדת כי התשלום הנוסף ניתן מתוך ערך שעה רגילה, ולא כתחליף לערך שעה רגילה. כך נכתב מפורשות בסעיף כי אותו תשלום נוסף הינו (הדגשה הוספה-ש.ט) "בשיעור 100% מהשכר הרגיל". אותה לשון ננקטה גם בהוראות הסעיף הנוגעות ל תשלום שניתן כפיצוי עבור עבודה ביום המנוחה או בחג (חלק א') ובנוגע לתשלום עבור עבודה בשעות הלילה ביום המנוחה או בחג (חלק ב'): "75% משכרו הרגיל" ו - " 125% משכרו הרגיל" (בהתאמה, הדגשות הוספו-ש.ט.). ככל ובכוונת המעסיקה היה ליתן את הפיצוי עבור השעות שבמחלוקת כתחליף לערך שעה רגילה, הרי שהדבר היה נכתב במפורש, במובחן ובמובדל מהלשון שננקטה בחלקיו הקודמים של הסעיף.

יתרה מכך, חלק ה' של סעיף 5, החלק שמסדיר את השעות שבמחלוקת, מוסיף וקובע בזו הלשון – " הפיצוי לעבודה במנוחה מהווה הגדלת התמורה בעד עבודה נוספת כאמור לעיל בסעיף זה ..." (הדגשה הוספה-ש.ט.) משפט זה לכאורה מבהיר את התכלית לשמה ניתן הפיצוי עבור השעות שמחלוקת - הגדלת השכר בשל עבודה נוספת , שמעבר למכסה.

59. חרף האמור לעיל, טבלאות החישוב שצורפו להסכם הקיבוצי כנספח ב', אשר אין חולק כי הן חלק מההסכם ואף הן היו חלק מהמו"מ שהתנהל לחתימת ההסכם הקיבוצי – מלמדות אחרת. בטבלאות החישוב מופיע פירוט תוספות השכר (ה"דלתא") שמשולמת לכבאים על פי ההסכם הקיב וצי. בעמודות הרלוונטיות, הכוללות עבודה בשעות שבמחלוקת (שכותרתן – " יום עבודה (שישי/ערב חג)שני בשבוע)", "יום עבודה (שישי/ערב חג) שלישי בשבוע", "יום עבודה (חג) שני בשבוע ", "יום עבודה (שבת) שני בשבוע", "יום עבודה (שבת/חג) שלישי בשבוע") מפורטות תוספות המשולמות עבור עבודה בשבת או בחג (בשיעור של 75%) או תוספות המשולמות עבור עבודה בשעות הלילה בשבת או בחג (בשיעור של 125%) אך לא מפורטת כל תוספת בשיעור של 100% שניתנת כפיצוי עבור עבודה בשבת או בחג עבור השעות שמעבר למכסה התקנית. מכאן, כי התחשיב המפורט בהסכם הקיבוצי תומך דווקא בגרסת הנתבעת.

60. יוצא אפוא, כי קיים פע ר בין הפרשנות המילולית של סעיף 5 לנספח א', לבין התחשיבים המפורטים בנספח ב'. בעוד שזה הראשון תומך בעמדת התובעים וההסתדרות, זה השני תומך בעמדת הנתבעת. במצב דברים זה , על מנת לעמוד על אומד דעת הצדדים להסכם, פונים אנו לכלי פרשני נוסף, הוא – התנהגות הצדדים בשנים שלאחר חתימת ההסכם הקיבוצי/תחילת העסקת התובעים.

61. אין חולק כי במשך כל שנות ההעסקה שכר התובעים שולם על פי התחשיבים המופיעים בטבלה שבנספח ב'. במהלך תקופה ארוכה זו, לא התובעים ולא ההסתדרות פנו לנתבעת בנושא. ההסתדרות טענה כי היא פנתה לנתבעת בנושא, לרבות באמצעות פנייה לפני נקיטת הליכים משפטיים, אולם לא הובאה לפנינו כל אסמכתא המעידה על פנייה כזו, וממילא על פי הנטען בעמדת ההסתדרות פנייה כאמור נעשתה אך בראשית שנת 2019, כאשר עד מועד זה, במשך כמעט עשור, שכר התובעים שולם על פי הפרשנות שמציגה הנתבעת בגרסתה, התואמת את טבלאות התחשיב שבנספח ב' להסכם הקיבוצי. התנהגות זו במשך השנים מלמדת על כוונת הצדדים להתייחס לפיצוי בשיעור של 100% הקבוע לסעיף 5 חלק ה', בהתאם לפרשנות הנתבעת, קרי – לראות בפיצוי זה כסכום המשולם עבור ערך שעה רגילה אשר אינה משולמת בשכר הבסיס החודשי.

יוטעם – כי פנייה בנושא לבית הדין, בשלב מוקדם יותר - לאחר חתימת ההסכמים הקיבוצים, עשויה הייתה ללמד על כך שאופן תשלום השכר אינו משקף את הסכמות הצדדים להסכם. ואולם, העובדה שהתובעים או ההסתדרות לא פנו בנושא במשך זמן כה רב, מראה כי בעת חתימת ההסכם ולאורך השנים שלאחר מכן, דעתם הייתה כדעת הנתבעת , כי הפיצוי בשיעור של 100% ניתן כתחליף/השלמה לשכר הבסיס.

62. לא מצאנו מקום לבחון את טענות ההסתדרות בנוגע לפירוש ההסכם הקיבוצי בהתייחס להוראות החלות בשירות המדינה. הטענה כי הייתה כוונה להתאים את הוראות ההסכם הקיבוצי למדיניות הקיימת בשירות המדינה ובאשר לאופן בו משולם גמול עבור עבודה בשעות נוספות ביום המנוחה בשירות המדינה ובכלל זה בבתי החולים הממשלתיים, אמורה הייתה להיות מגובה בראיות שלא הוגשו. כך גם לא מצאנו מקום להידרש למסמך הנ"מ שצורף לסיכומי ההסתדרות . נבהיר, כי בחינת ההקשר התעשייתי דורשת בחינה ענפית, תוך התייחסות לנסיבות המפעליות, להיסטוריה ההסכמית באותו ענף ולצרכים המשקיים הנדרשים ביחס לענף הספציפי, כך שהשוואת ההסדרים בענף הכבאות לענפים אחרים בשירות המדינה לא בהכרח יכולה להוות בסיס לפרשנות ההסכם הקיבוצי בענייננו.

63. כאן המקום גם להבהיר כי אין מחלוקת בענייננו בנוגע לחישוב ערך שעה רגילה. המחלוקת עוסקת בשאלת תשלום הפיצוי הקבוע בסעיף 5 (חלק ה')- האם הוא בא בנוסף לשכר היסוד או כתחליף אליו, ואין חולק כי פיצוי זה מחושב על בסיס ערך שעה רגילה (ללא תוספות). בנקודה זו ענייננו שונה מפסק הדין בעניין מוחדינוב (שצורף להשלמת הטיעון שהגישה ההסתדרות), שם נידונה מחלוקת בין היתר בשאלה האם בחישוב ערך שעה רגילה יש לכלול תוספת בשיעור של 50% ששולמה לעובדים, מכוח נוהג, עבור עבודה במשמרת לילה. אף המחלוקת שהתעוררה בעניין מוחידוניב באשר לתוספת המשולמת עבור דמי חגים איננה רלוונטית לענייננו, הואיל והיא עוסקת ברכיב שכר אחר ובמערכת הסכמית אחרת ואין לעשות גזירה שווה באשר לרציונל הנגזר מתשלום זה.

64. סיכומם של דברים הם שהדין עם הנתבעת, ואת ההסדר שבמחלוקת יש לפרש על פי עמדתה. מסקנה זו הנה תוצר של מלאכת פרשנות, כאשר התנהגות הצדדים היוותה כלי פרשני שהטה את הכף . להתנהגות הצדדים היבט נוסף, שענייננו חובת תום הלב המוטלת על הצדדים ליחסי עבודה.

ההלכה הפסוקה היא כי הצדדים ליחסי עבודה קיבוציים חבים האחד לשני חובת נאמנות ותום לב מוגברת, בבחינת - אדם לאדם מלאך (בש"א ( ארצי) 1226/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות הפקידים נ' מרכז השלטון המקומי בישראל , פד"ע לו, 418). חובה זו חלה על המעסיק ועל ארגון העובדים כאחד ( עניין הר"י). מכוח חובה זו, צד ליחסי עבודה קיבוציים המבקש לעמוד על זכויותיו, מחויב לעשות כן באופן הוגן ותוך התחשבות בציפיותיו ובהסתמכותו של הצד השני (ראו ע"א 8661/10 יוסף נעמה נ' תמר טורקיה, מיום 19.02.2012 ויישומו בהקשר הרלוונטי בפסק הדין בעניין הר"י).
65. בהגשת תביעותיהם לאחר כעשור שנים ממועד חתימת ההסכם הקיבוצי ולמעשה אף ממועד תחילת העסקתם אצל הנתבעת, התובעים לא עמדו בחובת תום הלב המוטלת עליהם. התובעים קיבלו תלושי שכר חודשו בחודשו ובאמצעותם הם יכולים היו להבין, גם אם לא בנקל, כי סכום הגמול המשולם להם מכוח סעיף 5 סיפא לנספח א' אינו מתיישב עם פרשנותם לסעיף כפי שנטענה בתביעותיהם, כאשר הגמול ששולם ל הם עבור השעות שבמחלוקת שיקף את התחשיב שמפורט בטבלאות שבנס פח ב' להסכם הקיבוצי. התובעים לא טענו וממילא לא הראו כי במהלך השנים שחלפו הם פנו לנתבעת בדרישה הנוגעת לגמול עבור השעות שבמחלוקת. גם לא ניתן כל טעם או הסבר לפנייה המאוחרת לבית הדין.
66. בדיון שערך בית הדין הארצי בפסק הדין בעניין הר"י, על חובת תום הלב המצופה מצדדים להסכם העבודה הקיבוצי, נפסק כי על אף העיקרון כי חוזים יש לקיים, כשצד להסכם הקיבוצי, אשר זכותו הופרה, פועל בחוסר תום לב, הסעד לו הוא זכאי עלול להיות מוגבל. כך נקבע – " גם במקרה בו הוכח מעבר לכל ספק כי צד להסכם קיבוצי לא קיים את חיוביו כפי שהם עולים מההסכם הקיבוצי, אין משמעות הדבר שהסעד האפשרי היחידי הוא סעד האכיפה. בהתאם לתפיסה זו התפתחו ברבות השנים הכללים בדבר פרשנות הסכמים קיבוציים, במסגרתה ניתן משקל להתנהגות הצדדים להסכם הקיבוצי ולאופן יישומו... הנה כי כן, לא כל עמידה על קיומם הדווקני של סעיפי הסכם קיבוצי כלשהו, תחייב מתן סעד שעניינו אכיפת ההסכמות החוזיות ככתבן וכלשונן.
ובהמשך נקבע – "ייתכן גם שבקשה לאכיפת חיוב מכוח הסכם קיבוצי שמוגשת שלא בתום לב, היא כזו המבקשת לאכוף באופן דווקני את חיובי ההסכם, בעוד שיישומו בפועל של ההסכם - על ידי שני הצדדים – היה באופן שונה מלשון ההסכם המפורשת. בקשה שעניינה עמידה דווקנית שכזו על הוראותיו של ההסכם הקיבוצי יכול שתתפרש, במקרים המתאימים, כעמידה דווקנית על זכות מכוח אותו הסכם קיבוצי ולפיכך – כבקשה המוגשת בחוסר תום לב שדינה להידחות".
ראו גם את פסיקת בית הדין הארצי בעס"ק 26965-12-12 מדינת ישראל נ' ההסתדרות הכללית החדשה , מיום 25.02.2015, פסקה 43, שם נקבע כי לא רק פרשנות תכליתית מבססת מסקנה בדבר פרשנות חוזה, אלא אף התנהלות הצדדים ליחסים הקיבוציים במשך שנים ארוכות.
67. לאור האמור, התביעה לתשלום גמול עבור עבודה בימי מנוחה בשעות שמעבר למכסה השבועית - נדחית אף היא.
סוף דבר -
68. התביעות נדחות.

נוכח התוצאה אליה הגענו, התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪ כל אחד , תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' חשוון תשפ"א,(21 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים.

מר אריק חדד
נציג ציבור (עובדים)

שמואל טננבוים
נשיא

גב' אילנה מסד
נציגת ציבור (מעסיקים)